דפים

יום שבת, 27 באוקטובר 2012

שאנג חאן לון - חילוקי הדיעות, הויכוחים והפיצול לאסכולות

כאשר חלק מהמטפלים שומעים שאני שוקד על תרגום כתבים העוסקים בדיון על פגיעת פתוגן (שאנג חאן לון), הם תוהים מדוע אני מבזבז את זמני כאשר כבר יש ספרים טובים באנגלית העוסקים בכתב זה. בכלל, יש מן תחושה כזו שהספרים הנפוצים כיום, שעוסקים בכתב חשוב זה, אחידים בתיאורם את התוכן המקורי וכי הפרשנות המוצגת בהם הינה האמת לאמיתה כפי שהמחבר, ג'אנג ג'ונג-ג'ינג, התכוון במקור. מעטים יודעים שחילוקי הדעות בין הפרשנים השונים הביאו להתהוות שלוש אסכולות שונות בגישתן לסידור המשפטים בכתב העתיק ולפחות שש נקודות מבט שונות על המשמעות העומדת מאחורי שש המחלות המתוארות בו. מצאתי לנכון לסקור את התפתחות הדיון הלוהט בכתב זה לאורך ההיסטוריה בתקווה שכולנו נכיר בכך שגם במקרה זה אין גישה נכונה וגישה שגויה אלא הרבה מאד דעות בנוגע לאמת.

ג'אנג ג'ונג-ג'ינג
ספר הלימוד של דיון על פגיעת פתוגן בסין מורכב מחלוקה לפרקים על פי שש המחלות, כאשר בכל פרק מסודרים משפטים שכתב ג'אנג ג'ונג-ג'ינג ותחתם פרשנות מודרנית ומספר ציטוטים מפיהם של רופאים שונים לאורך ההיסטוריה שפרשו ספר זה. רק כאשר נחשפתי לאסכולות של הרפואה הסינית גיליתי לראשונה שאין גישה אחת ויחידה המפרשת כתב זה ומוסכמת על כל הרופאים הגדולים. יותר מכך, גיליתי שבשלב מסויים הובילו חילוקי הדיעות בין הרופאים הסינים להיווצרות שלוש אסכולות הדנות בספר זה: סידור שגוי ועריכה מחדש, שמירה על הדיון הישן ואבחון סינדרומים ודיון בריפוי. למרות שבכל אחת מאסכולות אלו נכתבו ספרי פרשנות רבים, כיום אנו נחשפים רק לנקודת מבט צרה אחת ומפספסים את עושר הידע שהתפתח בכל אחת מהאסכולות.

לפני שאפרט על כל אחת מהאסכולות אני סבור שחשוב להכיר כיצד בכלל התפתח הדיון בדיון על פגיעת פתוגן מרגע הופעת הספר לראשונה לפני 1800 שנים. נהוג לחלק את התפתחות החקירה של דיון על פגיעת פתוגן לשלוש תקופות שונות לאחר חיבור כתב זה, תקופה ראשונית בה נאספו חלקי הספר שאבד, תקופת שגשוג הדיון בספר ותקופת הבשלת הדיון בספר אשר הציפה מחלוקות שהתפתחו בין הרופאים השונים ולבסוף הביאה להיווצרות שלוש אסכולות.

איסוף הספר
תקופת זמן זו בין שושלות גִ'ין וטַאנג הייתה התקופה בה אספו את הכתב המקורי וסידרו אותו מחדש כספר. הרופא המייצג תקופה זו הוא ווַאנג שוּ-חֶה (Wang Shu-He 王叔和), אשר אסף את המשפטים והמרשמים שאבדו והתפזרו ואיגדם יחדיו. את החומר שאסף סידר על פי דופק, סינדרום, מרשם ועיקרון טיפול על בסיס הבנתו את דרך אבחון הסינדרומים ודיון על ריפוי, כפי שהגה גַ'אנג ג'וֹנג-גִ'ינג. הספר מתחיל בשני פרקים על אבחון דופק ולאחריהם אבחון סינדרומים של ששת הערוצים ולבסוף שמונה פרקים על דיון האם ניתן או לא ניתן לרפא. מכיוון שהקו המנחה של ווַאנג שוּ-חֶה בסידור ואיגוד הספר היה דגש על אבחון סינדרומים ודיון על ריפוי על בסיס דופק, סינדרום, מרשם וריפוי על כן נחשב סידורו כמוצלח יחסית ומאד מוערך.

בתקופת שושלת טאנג הוסיף סוּן סֱי-מְיַאוֹ (Sun Si-Miao 孙思邈) ניתוח והשוואה בין משפטים שונים בספר. כמו כן שם דגש על שלושה מרשמים עיקריים, Gui Zhi Tang, Ma Huang Tang ו-Qing Long Tang כשלושת המרשמים העיקריים לטיפול בפתוגן בחיצון, דבר אשר השפיע מאד על הדורות הבאים, שם כונו שלושת המרשמים בשם שלושת הרגליים של הקדירה.


שגשוג הדיון בספר
תקופה זו התמקדה בעיקר בכתיבת הסברים, הבהרות והוספת הערות לתוכנו של הספר המקורי בעריכת ווַאנג שוּ-חֶה. הרופא העיקרי שמייצג תקופה זו הוא צֶ'אנג ווּ-אִי (Cheng Wu-Yi 成无已), אשר התבסס בפרשנותו על כתבים אחרים, כגון הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב. כמו כן עבודתו כללה סיכום, השוואה וניתוח של 50 הסינדרומים עיקריים המופיעים בספר. בזכות עבודתו, שהינה הפעם הראשונה בה רופא מוסיף הסברים והערות לספר כולו, הפכה תפוצת הספר לגדולה ביותר. בזכות הישגיו וכמובן בזכות היות הספר בעל ערך קליני רב, קיבלה עבודתו חשיבות רבה בעיניי רופאים רבים וחקר הספר דיון על פגיעת פתוגן הפך פופולארי ביותר. בין רופאים אלו אפשר למצוא למשל את חַאן גֶ'ה-חֶה (Han Zhi-He 韩祗和) אשר הציג ניתוח של הספר על פי הדופק כיוון שנתן לו חשיבות רבה.כמו כן טען שאבחון סינדרומים של ששת הערוצים, כפי שמופיע בפרק דיון על חום בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב, וסובב סביב ערוצים וערוצים מחברים, דן בדיוק בששת המחלות המופיעות בדיון על פגיעת פתוגן. לטענתו "כאב ראש ונוקשות עורף" במחלת תאי יאנג, "כאבי צלעות וחזה" במחלת שאו יאנג, "כאבי בטן" במחלת תאי יין, "כאבי גרון" במחלת שאו יין וכדומה הם מחלות הקשורות באזורים בהם עוברים ערוצים בעלי שמות אלו. למרות שלא טען בצורה ישירה שאבחון ששת הערוצים משמעו אבחון ערוצים וערוצים מחברים, אך בהחלט טען שידע זה מוכל בתוכו.

עוד אפשר למצוא רופאים כגון פַּאנג אַן-שֶֹה (Pang An-Shi 庞安时) שהתמקד בהסברים על גורמי מחלה והתפתחותה ושם דגש רב על צ'י פתוגני וקור רעיל. ג'וּ גוֹנג (Zhu Gong 朱肱) שהציג את רעיון הערוצים והערוצים המחברים והעלה את נושא מהות האיכות המעשית של שלושת היין ושלושת היאנג. שֹוּ שׁוּ-ווֶי (Xu Shu-Wei 许叔微) שהעמיק בחקירה בהיבטים של התיאוריה ואימות קליני. גוּאוֹ יוֹנג (Guo Yong 郭雍) אשר חיפש ואסף דעות של רופאים שונים בנוגע לתוכנו של הספר ואיגד אותם יחדיו, ניתח את התיאוריה בצורה קפדנית והצליח להפיק מידע מרתק אף מתכנים פשוטים ביותר. אפשר לראות שבתקופה זו לכל פרשן יחוד משלו אשר תרם להתפתחות ושגשוג חקר דיון על פגיעת פתוגן בחיצון. בכלל, התאפיינה תקופה זו בקפיצת מדרגה בהתפתחות הסינית גם ברפואה (ארבע האסכולות, אסכולת הקירור) וגם בתחומי הגות חדשים.


הבשלת הדיון בספר
בשלב זה סבב הדיון בעיקר סביב הטיעון בדבר סדר המשפטים שבעריכת ווַאנג שוּ-חֶה וסידורים מחדש, שלושת עמודי התווך, טכניקת החקירה ועוד מספר בעיות שעלו והתפתח ויכוח ער בין רופאים בעלי גישות שונות. כתוצאה מכך החלו להיווצר אסכולות שונות מתוך אסכולת האם של דיון על פגיעת פתוגן אשר הביאו לדחיפה עצומה בהתפתחות חקר כתב זה.

החלוקה לאסכולות השונות החלה על ידי חוקר הכתבים פַאנג יוֹאוּ-גֶ'ה (Fang You-Zhi 方有执), אשר טען כי העריכה של המשפטים בספר על ידי ווַאנג שוּ-חֶה, מבולגנת, שגויה ומבולבלת ושיש לשקול את סדר המשפטים מחדש ולתקן את המעוות. פַאנג יוֹאוּ-גֶ'ה ערך מחדש את סדר המשפטים והפרקים ומכיוון שהושפע מגישתו של סוּן סֱי-מְיַאוֹ ורעיון שלושת רגלי הקדירה, העלה את הקשר שבין צ'י מגן והתקפת רוח והקשר שבין הצ'י המזין ופגיעת קור ואף פגיעה בו-זמנית של רוח וקור בצ'י מזין וצ'י מגן.

בעקבותיו גם יוּ גְ'יַה-יֶאן (Yu Jia-Yan 喻嘉言) תמך מאד בסידור ועריכה מחדש של הספר ואף הביע ביקורת חריפה כנגד עבודתם של ווַאנג שוּ-חֶה, צֶ'אנג ווּ-אִי ואחרים ואף הרחיב את פרשנותו של פַאנג יוֹאוּ-גֶ'ה על הפרק של תאי יאנג ושלושת רגלי הקדירה של הספר כ"רוח פוגעת בצ'י מגן, קור פוגע בצ'י מזין, רוח וקור פוגעים יחד בצ'י מגן וצ'י מזין", כשלוש הפגיעות השונות בתאי יאנג. כתוצאה מכך, רעיון זה של שלושת רגלי הקדירה בעבודתם של יוּ גְ'יַה-יֶאן ופַאנג יוֹאוּ-גֶ'ה התפתח ויכוח סוער בין רופאים שונים בדורות הבאים והתהוותה אסכולת סידור שגוי ועריכה מחדש הדוגלת בסידור מחדש של המשפטים בספר. בין רופאים אלו אפשר למצוא את חוּאֲנג יוּאֱן-יוּ (Huang Yuan-Yu 黄元御), גַ'אנג שֹוּ-גוּ (Zhang Xu-Gu 章虚谷), וצֶ'אנג גְ'יַאוֹ-צִ'יֱאן (Cheng Jiao-Qian 程郊倩).

מצידו בשני של המתרס עמדו רופאים, אשר הוקיעו את טענותיהם של יוּ גְ'יַה-יֶאן ופַאנג יוֹאוּ-גֶ'ה, הגנו על הכרך הישן בו השתמשו ווַאנג שוּ-חֶה וצֶ'אנג ווּ-אִי ותמכו בשימור העריכה העתיקה וכתוצאה מכך נוצרה אסכולת שמירה על הדיון הישן. בין רופאים אלו אפשר למצוא את גַ'אנג צִ'ינג-דזֱה (Zhang Qing-Zi 张卿子), שני תלמידיו גַ'אנג גֶ'ה-צוֹנג (Zhang Zhi-Cong 张志聪) וגַ'אנג לִינג-שַאוֹ (Zhang Ling-Shao 张令韶) ומאוחר יותר אף את צֶ'אן שְיוּ-יוּאֱן (Chen Xiu-Yuan 陈修园). כמו כן דגלו רופאים אלו בגישה המשתמשת בתיאוריה של התמרת הצ'י על מנת לפרש את תוכנו של הספר. תיאוריה זו נהגתה על ידי גַ'אנג גֶ'ה-צוֹנג והמשיכה להתפתח על ידי רופאים כגון צֶ'אן שֹיוּ-יוּאֱן ואף חוּאֲנג יוּאֱן-יוּ, שהיה שייך דווקא לאסכולה היריבה, סידור שגוי ועריכה מחדש. התיאוריה של התמרת הצ'י נוצרה על סמך שבעת הפרקים של חמש התנועות וששת הצ'י שבקאנון הפנימי. תיאוריה זו משתמשת במחזוריות של צ'י האוויר והסביבה על מנת לנתח התפתחות מחלות ונפוצות מגיפות בתקופות שונות לאורך השנה. מכיוון שדיון על פגיעת פתוגן דן בפגיעה חיצונית בששת הערוצים, ניתן בנקל לקשר בינו לבין התיאוריה של התמרת הצ'י. למרות זאת, לא ניתן לחבר בין תיאורית חמש התנועות וששת הצ'י ודיון על פגיעת פתוגן בחיצון באופן מושלם לחלוטין כך שגם בגישה קיימת מגבלה.

במקביל לשתי אסכולות אלו התפתחה אסכולה נוספת, אשר לא רדפה בעקשנות אחר חקירה האם משפטי דיון על פגיעת פתוגן אכן נערכו בצורה לא נכונה, אלא התמקדה דווקא בחקירת חוקיות אבחון סינדרומים ודיון על אסטרטגית ריפוי ויצרו את אסכולת אבחון סינדרומים ודיון בריפוי. בראש אסכולה זו אפשר למצוא את קֶה צִ'ין (Ke Qin 可琴) שמייצג את סידור הספר לפי סינדרומים של פורמולות (סינדרום Gui Zhi Tang, סינדרום Bai Hu Tang וכדומה). רופא זה פיתח את התיאוריה של טריטוריות השטח המניחה שששת הערוצים הם בעצם חלוקה כוללת של גוף האדם לשישה אזורים הכוללים ערוצים, איברים פנימיים וחלקי גוף. בגדול, עיקרון החלוקה הינו מן החיצון אל הפנים, מן השטחי אל העמוק, מהעור אל השרירים ובעומק מהחזה אל הבטן ומאיברי פו אל איברי דזאנג.

רופאים נוספים באסכולה זו כללו את יוֹאוּ דזַאי-גִ'ינג (You Zai-Jing 尤在泾) שמייצג את סידור הספר לפי סינדרומים של עקרונות טיפול (עיקרון טיפול נכון בתאי יאנג, עיקרון טיפול בסינדרום דופק לאחר ייזוע), צְ'יֵאן חוּאֲנג (Huang Qian 钱璜) שמייצג את סידור הספר לפי סינדרומים של גורמי מחלה ובַּאוֹ שִֹינג-יֶאן שמייצג את סידור הספר לפי חלוקה לערוצים ובחינת סינדרומים. כל אלו חקרו את עיקרון האבחון סינדרומים ודיון על טיפול המופיעים בדיון על פגיעת פתוגן מזוויות ראיה שונות, ובסופו של דבר הביאו להתפתחות של התחום מן החוץ פנימה, מאבחון של סינדרום פגיעה בחיצון ועד אבחון סינדרומים של פגיעה פנימית במגוון מחלות.

במסגרת אדומה - אנשי אסכולת התמרת הצ'י


אחד הדברים שהפנמתי מקריאת הפרשנויות של כל אסכולה היה, שספר הלימוד בקורס על דיון על פגיעת פתוגן, כמו גם ספרים העוסקים בכתב זה ופורסמו בשפות מערביות, הינם ניסיון לאגד דעות שונות של מספר פרשנים ולאחדן לכדי הסבר אחד מעמיק ומפורט. החיסרון העיקרי הנובע מפעולה זו הוא העובדה, שלרב הפרשנים היה הסבר משלהם לתוכנו של הכתב המקורי ופרשנות, אשר חתרה ליצור תמונה ברורה ייחודית של תפיסתם את הכתב המקורי וכוונת המשורר, אך מכיוון שספר הלימוד רק ליקט ציטוטים אחדים מכל רופא, לא ניתן לגלות את העושר הרב מגישתו של אותו רופא. אחת הגישות שנפגעה מכך יותר מכל הייתה הגישה, שהושפעה מתיאוריית התמרת הצ'י ותיאוריית חמש התנועות וששת הצ'י, אשר שגשגה בתקופת השושלת הקיסרית האחרונה בסין, שושלת צ'ינג. מכיוון שמצאתי את אותה גישה מרתקת ומעשירה ביותר, בחרתי לתרגם לעברית את עיקרי הפרשנויות שחיברו הרופאים באסכולה זו, אשר אינם בנמצא בספרים, שעוסקים בדיון על פגיעת פתוגן בשפה האנגלית.

                                                                                                                                                   
הערות
המורה שלי לשאנג חאן לון בסין - פרופסור ג'אנג גואו-ג'ון

יום שבת, 13 באוקטובר 2012

אבחנת הבטן בדיון על פגיעת פתוגן בחיצון

בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב מתוארת אבחנת בטן (פוּגֶ'ן) הכוללת מישוש של אזורים שונים ברחבי הבטן לשם זיהוי המחלה וקביעת טיפול מתאים. גם בדיון על פגיעת פתוגן בחיצון מתוארים מצבים שונים של מלאות, מתח ורגישות בבטן וצידי הצלעות הרומזים על כך שגַ׳אנג ג׳וֹנג-גִ׳ינג כנראה הכיר ואף השתמש באבחנת בטן בטיפוליו. עולה השאלה, לאן נעלמו שיטות אבחון אלו מהרפואה הסינית?

אחת התשובות לשאלה זו היא שדרישות הצניעות בתרבות הסינית הפיאודלית היו מחמירות מאד ובעקבות זאת הוגבלה התפתחות התחום בסין כך שרב הרופאים נאלצו להסתפק באבחון הדופק במקום זאת. בתקופת שושלות טאנג וסונג התבצעו חילופי תרבות בין סין ויפן והידע הרפואי הסיני הגיע ליפן, שם כונה אבחון הבטן בשם פוקושין (פוקו - בטן, שין - אבחון). אבחון הבטן הסיני הגיע ליפן ושם המשיך והתפתח בנפרד מהשפעות סיניות. למרות שחילופי הידע בין סין ויפן היו דו צדדיים ותחום אבחון הבטן היפני השפיע בחזרה על זה הסיני, רק בשנים האחרונות גדל הדגש בסין בנוגע לתחום זה. אבחנת הבטן המשיכה להתפתח ביפן בשני זרמים שונים. האחד, בעל אוריינטציה לדיקור התבסס בעיקר על אבחנת הבטן של קאנון השאלות הקשות ואילו השני, המכונה קמפו (או קנפו) בעל אוריינטציה לצמחי מרפא, התבסס בעיקר אבחון הבטן המופיע בדיון על פגיעת פתוגן בחיצון.

לאחרונה תורגם מיפנית לסינית, הספר סיור יוצא דופן בסינדרום בטן, המתאר את אבחון הבטן בהתאם למחלות המופיעות בספר דיון על פגיעת פתוגן בחיצון, על מנת לעודד ולעורר את התפתחות התחום בסין. שמות מחברי הספר מופיעים בסימניות סיניות (קאנג'י) אך מלאכת זיהוי השמות ביפנית היתה מורכבת ביותר ולמעשה, רב אנשי הקשר היפנים לא היו מוכנית להתחייב על תרגום השמות. ככל הנראה שמות המחברים הם הִיסַדַה טוֹרַה ואִינַבַּה יוֹשִי. לפני מספר ימים התגלגל התרגום לידי ומצאתי לנכון לחלוק עמכם מעט מהמופיע בספר זה. השוואה בין כתב המקור של דיון על פגיעת פתוגן בחיצון ונקודות חיוניות מארון הזהב והציטוטים המופיעים בספר היפני מראה שבחלק מהמקרים נפלה טעות במשפטי הספר היפני וכתב המקור שונה במעט. כמו כן מופיעה בספר היפני פרשנות של המחבר למשמעות המשפטים, השונה מהפרשנויות הסיניות. אפשר להסיק מכך שעקב הניתוק בין סין ויפן התפתחו בין המדינות פרשנויות שונות לאותו כתב עתיק. מסיבה זו, מתרגם הספר לסינית תיקן את הציטוטים מהכתבים לגרסה הנכונה אך השאיר את הפרשנות של מחברי הספר בעינה. כמו כן בגרסא היפנית של הספר לא הופיעו מרשמי צמחים ועל כן הוסיף המתרגם לסינית את המרשמים המקוריים תחת כל פרק.

התרשים משמאל מציג את האזורים הקשורים בשש המערכות. שלוש נקודות באזור הבטן התחתונה מייצגות את שאו יין. שתי נקודות מעל הטבור ובאזור נקודת ערוץ הפריון 12 (Zhong Wan) קשורות במערכת יאנג מינג. לצידן יש את הנקודה הקשורה במערכת תאי יין. בגבול התחתון של הצלעות עם הבטן נמצא האזור של מערכת שאו יאנג. הנקודה הגבוהה ביותר במרכז עצם החזה ושתי נקודות בצידי הבטן התחתונה, קשורות במערכת ג'ואה יין. אזור העורף והראש קשורים במערכת תאי יאנג.

מעבר לדגשים כלליים הקשורים בכל אחת משש המערכות מופיע הסבר מפורט בנוגע לסממנים המופיעים בבטן בכל אחד מהסינדרומים הקשורים בפורמולות המופיעות בדיון על פגיעת פתוגן בחיצון. הספר מסדר את דיון על פגיעת פתוגן בחיצון בחלוקה על פי סינדרומים המכונים בשם הפורמולה המתאים לכל סינדרום ולידם מופיע תרשים של גוף האדם ועליו מסומנים האזורים שנאבחן על מנת לתת כל מרשם ומרשם. ליד כל סינדרום מופיע תרשים של מטופל אשר האזור בו מופיע כאב, חולי, נפיחות וכדומה מסומן בכתם אפור.


תרשים להסבר סינדרום Zhi Zi Chi Tang
פתוגן נקשר ומתרכז בלב והחזה,ליחה ומישוש בעזרת האצבעות בין העצמות תגרום להופעת כאב. לחיצה על האזור תחת הלב ממקלעת השמש ועד אזור מעל הטבור ירגיש רך, חלש וחלול כאילו אין שם דבר. לחיצה על החלק התחתון של הבטן תביא לתחושת מועקה ודיכוי לא נעימים. אלו הם הסממנים המופיעים בסינדרום של Zhi Zi Chi Tang. כמו כן תופיע תחושה של חום מציק במרכז החזה וחוסר יכולת לישון כתוצאה מכך. במקרים חמורים תהיה מועקה מציקה וחוסר שקט. יכולים להופיע סממנים של חום גוף וידיים ורגליים חמימים או מחנק במרכז החזה ללא יכולת לאכול או היקשרות וכאב. 

מכיוון שהפתוגן מרוכז באזור החזה והלב וגורם לחוסר מנוחה, המכונה חוסר מנוחה ריק, לרב מדובר על פתוגן שנכנס פנימה. כאשר יש חוסר מנוחה מציק בלב, במידה ונבדוק תחת הלב, בטוח תופיע שם מלאות ותחושת גוש או שאולי למרות שתופיע תחושה ספוגית אבל אם נלחץ עם תחתית הבטן בטוח תופיע תחושת מועקה ודיכוי. כך זה במקרה של Da huang Huang Lian Xie Xin Tang. במידה וזה לא כך, ותחת הלחץ יש נוקשות או כאב כולם סממנים לכך שפתוגן עודף גורם לחוסר המנוחה ואסטרטגית הריפוי תהיה עם ווריאציה של Chai Hu או של Tiao Wei Cheng Qi Tang ובמקרה חמור אף Da Xian Xiong Tang או ווריאציה של Xie Xin, כנראה שפתוגן עודף תחת צידי הצלעות ותחת הלב ואלו הסממנים המוודאים שמדובר בפתוגן עודף.

סוג זה של חוסר מנוחה לא יקרא חוסר מנוחה ריק (מחוסר). סינדרום Zhi Zi Chi Tang הוא היקשרות של חום בלב והחזה ותחת הלב אין דבר. כאשר בוחנים את חוסר המנוחה בלב חובה לבדוק תחת הלב ולאבחן עודף וחוסר תחת הלב.

תרשים להסבר סינדרום Tao He Cheng Qi Tang
בצד שמאל של הטבור, מאזור נקודת קיבה 25 (Tian Shu) ועד כ 2-3 צון ליד, כאשר לוחצים עם שלוש אצבעות יש תחושה של היקשרות גוש. תחת לחץ רב יופיע כאב רב ואף תחושה של הקרנת הכאב מעלה, זהו סינדרום הבטן של סינדרום Tao He Cheng Qi Tang.

יכול להיות שתחת הטבור או מעל הטבור יש היקשרות הכואבת למגע, כמו כן בלחץ על הגוש משמאל לטבור מקרין אל מעל לטבור או תחתיו.

במידה ותחת הלחץ יש היקשרות וגוש אך הוא אינו כואב אזי לא מדובר בהיקשרות חום. במידה ותחת הלחץ יש כאב אך הגוש מרגיש רך למגע האצבעות, למרות שמדובר בהיקשרות דם אך לא מדובר בסינדרום של Tao He Cheng Qi Tang. קל מאד לבלבל סינדרום זה עם סינדרומים של המרשמים Dang Gui Jian Zhong Tang, Zhu Ling Tang וכדומה, על כן יש לבצע אבחנה מדויקת.

הפירוט נמשך עוד מספר עמודים ומציע אבחנה מבדלת בין מקרה זה ומקרים אחרים כמו גם את הגורמים להבדלים. (עוד על השימוש המקורי בפורמולה זו ברשומה כאן).


מצאתי את הספר משכיל ומעניין ביותר ומכיוון שהוא נשען במקור על האבחון המתואר בדיון על פגיעת פתוגן בחיצון לדעתי הוא בהחלט מומלץ לקריאה וחקירה. המידע המופיע בספר זה יכול לתרום לכל מטפל הבקיא בדיון על פגיעת פתוגן בחיצון ומטפל על פי שיטה זו. עם זאת יש לקחת בחשבון כי ספר זה, כמו ספרים אחרים שפורסמו בסין, שעוסקים בדיון על פגיעת פתוגן בחיצון, אינו ספר שחיבר ג'אנג ג'ונג-ג'ינג בעצמו אלא פרשנות, שנעשתה על כתביו על ידי העוסקים בתחום ביפן דרך משקפי התרבות שלהם ולעיתים עשו זאת על בסיס משפטים, שאינם זהים בדיוק למקור העתיק. כלומר, בדומה לספרים הסינים, זאת פרשנות בלבד ולא הכוונה המקורית של ג'אנג ג'ונג-ג'ינג. הספר מסודר לפי סינדרומים של מחלות, בדומה לפרשנות של קֶה-צִ'ין ובשונה מהסידור הראשוני והנפוץ ביותר על פי שש המחלות, שהיה פרשנות של וַואנג שוּ-חֶה, דבר המדגיש את היות הספר פרשנות ככל פרשנות ולא העתק נאמן למקור. דבר נוסף שיש לקחת בחשבון הוא העובדה שאבחון הבטן היפני שופר ולוטש במשך אלפי השנים שעברו מאז הגעת הידע הזה ליפן, כך שהתוצאה הסופית אינה בהכרח זהה לאבחון המעט לקוני שמופיע דיון על פגיעת פתוגן בחיצון. 



Xiao Xian Xiong Tang
Da Cheng Qi Tang



Bai Hu Tang

                                                                                                                                          
הערות
סיור יוצא דופן בסינדרום בטן - 腹证奇览
הִיסַדַה טוֹרַה  久田寅
אִינַבַּה  קטסובונריי   Inaba Katsubunrei  稻叶克
האיורים נלקחו מעותק סיני שיצא לאור בשנת 1988 בהוצאה לאור 科学技术文献出版社  

יום ראשון, 7 באוקטובר 2012

המטוטלת שבין חום וקור לאורך ההיסטוריה של הרפואה הסינית

אחד הדברים ששמים אליו לב כאשר לומדים את ההיסטוריה של הרפואה הסינית ותהליך התפתחות האסכולות השונות הוא שכמעט כל אסכולה שנוצרה ברפואה הסינית היתה תוצר של קיבעון הלך המחשבה של הרופאים באותה התקופה. אחד הנושאים שמופיע כמעט לאורך כל תקופת התפתחות הרפואה הסינית מאז הופעתו של דיון על פגיעת פתוגן בחיצון של ג'אנג ג'ונג ג'ינג, הוא הויכוח שבין שימוש בצמחים מחממים ושימוש בצמחים מקררים. המטוטלת הזו בין שתי גישות שהינן כביכול סותרות מופיעה לאורך אלפיים השנים האחרונות וכמו שאמר קהלת "אין חדש תחת השמש".

בתקופת שושלת חאן (206 לפנה"ס – 22 אחרי הספירה) חיבר אחד הרופאים החשובים ביותר ברפואה הסינית, גַ'אנג ג'וֹנג-גִ'ינג, את ספרו דיון על פגיעת פתוגן בחיצון. ספר זה דן בין היתר באבחון וטיפול בפגיעת פתוגן קור בחיצון וטכניקת הטיפול בפתוגן זה בעזרת מרשמי צמחים בעלי איכות חריפה וחמימה. יעילות הטיפול הגבוהה  שהוכחה קלינית הביא לכך שרופאים רבים בדורות שלאחריו, חדלו לאבחן את המטופלים על פי עקרונות האבחון הבסיסיים ופשוט נתנו לכל מטופל שהתקרר מרתחים חריפים חמימים. בסביבות שושלות גִ'ין-יוּאֱן פרסם הממשל הסיני, את ספר הפורמולות, מרשמי מרכז הרוקחות הקיסרי לתועלת העם בתקופת שלום וביטחון, שנועד לסייע לרופאים בבחירת פורמולה מתאימה לכל מחלה. ספר פורמולות זה הכיל כמות נכבדה של פורמולות פטנט בעלות איכות חמה וחמימה. כתוצאה משני ספרים אלו השתרש אצל רופאים רבים ההרגל לטפל בעזרת פורמולות בעלות איכות חמה ועל סמך סימפטומים בלבד במקום לבצע אבחון מעמיק.

שנים מספר לאחר פרסום ספר הפורמולות הממשלתי קם רופא בשם לִיוּ וַואן-סוּ (1110-1196), אשר יצא בפומבי כנגד הקיבעון של הרופאים השונים ושימושם המוגזם בצמחים חריפים חמים. לִיוּ וַואן-סוּ לא רק התרעם על גישה זו אלא אף התעמק והרחיב את התיאוריה של הרפואה הסינית מבחינת הטיפול באש פתוגנית בעזרת צמחים מרים קרים. למרות שיצא כנגד שימוש בפורמולות חריפות חמימות כגון Ma Huang Tang ו- Gui Zhi Tang לטיפול בחיצון, מעשית התנגדותו לא היתה גורפת וקיצונית ואפשר לראות כי כן השתמש בצמחים כגון Ma Huang ו- Gui Zhi אך לרב שילב אותם יחד עם צמחים חריפים קרים על מנת לנטרל את אופיים החמים.

אחד הרופאים אשר הושפע רבות מהלך מחשבתו של לִיוּ וַואן-סוּ היה ג'וּ דַאן-שִי (1281-1358). רופא זה המשיך את דרכם של מוריו ואף הרחיב אותה גם לטיפול בחום פנימי ונזקי חום זה ליין של הגוף. הוא תמך בטיפול בעזרת קירור והוסיף כי יש גם להזין את יין. בעקבות התפתחות התיאוריה של הטיפול בפתוגן אש נוצר מצב חדש בו רופאים נטו להגזים בשימוש בצמחים קרים מרים לניקוז אש או קרים מתוקים לשם הזנת יין, וכתוצאה מכך הביאו לפגיעה בצ'י היאנגי של הגוף.

גם סטייה זו מהדרך לא עברה בשקט ובתקופת שושלת מינג יצא שׁוּאֶה לִי-גַ'אי (1487-1559) כנגד השימוש המוגזם בצמחים קרים ותמך בשימוש באסטרטגיית חימום והטלאה של הצ'י היאנגי בעזרת פורמולות כגון Liu Wei Di Huang ו- Ba Wei Wan. שנים מספר לאחר מכן גם הרופא גַ'אוֹ שִיאֱן-קֶה  (1573-1664) המשיך את הקו שהוביל שׁוּאֶה לִי-גַ'אי בטיפול בעזרת צמחים מחממים ומטליאים לטיפול בחוסר ואף דן בגישה זו בספרו לחדור את הרפואה. חיבוריהם של רופאים אלו והדגש ששמו על חימום והטלאה של יאנג הובילה לנטייה מוגזמת לשימוש בצמחים חמימים ומטליאים, גרימת חום פנימי ופגיעה ביין. על התפתחות זו  לא יכל שׁוּ דַה-צ'וּן (1693-1771) לשבת בחיבוק ידיים ויצא כנגד גישה זו של חימום והטלאה בפומבי. שׁוּ דַה-צ'וּן לא חסך במילים ומעשים וכינה את שׁוּאֶה לִי-גַ'אי כ"ראש השרלטנים ואבי הכופרים". גם כנגד גַ'אוֹ שִיאֱן-קֶה לא חסך במהלומות כאשר חיבר את הספר לחדור את הרפואה עם מחט אבן, המציג את תוכן ספרו של ג'או שיאן קה מלווה בתגובות המערערות על אמיתות דבריו במטרה לשלול את הספר כולו.

בתקופת שושלת מינג החלה להתפתח אסכולה חדשה שכל מטרתה הייתה אבחון וטיפול במחלות חום. בתקופה זו החלו להסתכל על מחלות החום מזווית חדשה ושיטות הטיפול שפותחו התבססו בין היתר על תיאוריות שפיתחו לִיוּ וַואן-סוּ וג'וּ דַאן-שִי בטיפול בפתוגן חום ונזקיו. אחד החשובים שבין רופאים אלו היה ווּ ג'וּ-טוֹנג (1758-1836), אשר דגל בשימוש בצמחים קרים לטיפול במחלות חום והזנת יין לטיפול בנזקי פתוגן החום. גם כאן כתוצאה מהצלחת גישתו בטיפול במחלות חום נוצר מצב בו שוב הופיעה נטייה מוגזמת לשימוש בצמחים קרים ומרים ופגיעה בצ'י יאנגי. בערוב ימיו, יצא ווּ ג'וּ-טוֹנג בספרו לרפא את מחלת הרופאים, כנגד חוסר ההבנה של הרופאים שבדורו, את כוונתו המקורית, אשר הובילה לשימוש מוגזם בצמחים קרים מרים המזיקים ליאנג. 

בסוף תקופת שושלת צ'ינג קם הרופא גֶ'נג צִ'ין-אַן (1824-1911) ויצא אף הוא כנגד שימוש בצמחים קרים. על סמך הבנתו את ספריו של גַ'אנג ג'וֹנג-גִ'ינג פיתח גישה המתמקדת בהעצמה חזקה של הצ'י היאנגי וחימומו על ידי שימוש בכמות נכבדה של צמחים חריפים וחמים מאד כגון Rou Gui ו-Fu Zi.

אחת הבעיות שהובילה לשלילה של גישתם של רופאים שונים נבעה מחוסר הבנה של גישתם. רב הרופאים הגדולים לא שללו את גישת קודמיהם אלא שללו את הקיבעון של רופאים אשר נצמדו לצד אחד של המתרס במקום למצוא את דרך האמצע. חיבוריהם נועדו לתקן את חוסר האיזון שנוצר בתקופתם על ידי שימת דגש על הגישה הנגדית. מכיוון שחיבוריהם עסקו רק בגישה אחת של חימום או קירור, על כן רופאים שבאו אחריהם פשוט הבינו אותם לא נכון ונצמדו לכתוב בספר ולחד צדדיות. אחד הלקחים החשובים שאפשר ללמוד מהמטוטלת הזו בין קירור וחימום הוא שחשוב להכיר את שתי הגישות לעומקן ולדעת מתי מתאימה גישה אחת ומתי דווקא אחרת וכמובן שרצוי לא להיצמד בדבקות ועקשנות בגישה מוגבלת וצרה אחת.

                                                                                                                                              
הערות 
  1. גַ'אנג ג'וֹנג-גִ'ינג Zhang Zhong Jing 张仲景
  2. דיון על פגיעת פתוגן בחיצון Shang Han Lun 伤寒论
  3. מרשמי מרכז הרוקחות הקיסרי לתועלת העם בתקופת שלום וביטחון  太平惠民和剂局方
  4. לִיוּ וַואן-סוּ Liu Wan Su 刘完素
  5. ג'וּ דַאן-שִי  Zhu Dan Xi 朱丹溪
  6. שׁוּאֶה לִי-גַ'אי Xue Li Zhai 薛立斋
  7. גַ'אוֹ שִיאֱן-קֶה Zhao Xian Ke 赵献可
  8. לחדור את הרפואה  Yi Guan 医贯
  9. שׁוּ דַה-צ'וּן Xu Da Chun 徐大椿
  10. לחדור את הרפואה עם מחט אבן  Yi Guan Bian 医贯砭
  11. ווּ ג'וּ-טוֹנג Wu Ju Tong 吴鞠通
  12. לרפא את מחלת הרופאים Yi Yi Zhi Bing 医医之病
  13. גֶ'נג צִ'ין-אַן Zheng Qin An 郑钦安 

יום שלישי, 11 בספטמבר 2012

השפעת עונות השנה על איכויות הריפוי של המזון וצמחי המרפא

אתמול רפרפתי בספרו של ווּ ג'וּ-טוֹנג1, מחבר אבחון שיטתי של מחלות חום2, ובסופו של הספר מצאתי חיבור שחיבר בשנותיו האחרונות. חיבור זה המוכר בשם לרפא את מחלת הרופאים3 הינו ביקורת על תפיסות רווחות ברפואה הסינית וכולל בין היתר ביקורת על שימוש מוגזם בצמחים קרים מרים. בדיון מספר 44 על זיעה ספונטאנית, מסביר ווּ ג'וּ-טוֹנג על הטיפולים השונים בזיעה ספונטאנית ובין היתר מציין את כיצד עונות השנה משפיעות על האיכות הרפואית של החיטה.   

אותה הערה העוסקת באיכות של החיטה וקליפתה הזכירה לי מקרה בעבר, בו הרכבתי את הפורמולה Gan Mai Da Zao Tang וביקשתי לשים בתוכה את Xiao Mai אך בבית המרחקת בחרו לשים דווקא את Fu Xiao Mai בטענה שאין הבדל בין השניים. מסיבה זו ומהסיבה שכיום כבר לא ניתן לשמוע הסברים בדומה לזה שנתן ווּ ג'וּ-טוֹנג, בחרתי לתרגם את הסברו הקצר ברשומה זו.

וו ג'ו טונג: על סמך הקשר בין חיטה (Xiao Mai) וצ׳י ארבע העונות, מכיוון שהוא נשתל בסתיו ומבשיל בקיץ על כן הוא נכנס אל ערוץ הלב. הוא נשתל בסתיו ומקבל את צ׳י האיסוף והכינוס של המתכת. הקליפה שנוצרת בתחילת הדרך מקבלת באופן מוחלט את צ׳י מתכת סתיו. שוטפים את החיטה של הסתיו, ומכניסים אותו למרתח צמחים חצי מבושל ואז טעם הקליפה רב מאד. משמש בעיקר באיסוף וכינוס של הקליפה כמו כן לוקח את האיכות של הבשלה בעונת קיץ ונכנס אל הלב. יש שני סוגים של חיטה שצפה (Fu Xiao Mai) האחד לא הוסיף להתמלא ולכן הצ׳י שקיבל אינו מספיק, כיצד יכול לרפא אנשים?! האחר נכנס לאסם וסובל מלחות חמה ותולעים ולכן הופך לחולה, כיצד יוכל לרפא אדם חולה?!
ווּ ג'וּ-טוֹנג מסביר שמכיוון שהחיטה נשתלת בתקופת הסתיו, מקבלת את תכונות האיסוף והכינוס של צ'י המתכת, שהינו הצ'י המשויך לעונת הסתיו. כאשר קליפת החיטה נוצרת היא מקבלת תכונות כינוס אלו ולכן יכולה לכנס ולאסוף זיעה. החיטה נכנסת אל ערוץ הלב מכיוון ששיא הבשלתה הוא בקיץ, שהינו הזמן של צ'י האש ואיבר הלב. 

כיצד מבדילים בין Xiao Mai  ו-Fu Xiao Mai? לאחר הקציר בודקים אילו גרגרי חיטה קלים וריקים ומפרידים אותם. אותם גרגרים קלים יצופו על גבי המים ולכן מכונים חיטה צפה (Fu Xiao Mai). הסיבה להיותם ריקים היא העובדה שלא קיבלו מספיק צ'י למלא אותם ולכן עיקר חוזקם בקליפה שלהם ובכח הכינוס של הזיעה ומניעת יציאתה ופחות בעוצמת חיזוק צ'י הלב. גרגרי החיטה הכבדים והמלאים מכונים Xiao Mai וכאשר יושמו במים הם ישקעו מטה. מכיוון שגרגרים אלו קיבלו מספיק צ'י מהסתיו ועד הקיץ, על כן הם יכולים לחזק את צ'י הלב ואינם משמשים לעצירת יציאת זיעה. במרשם Gan Mai Da Zao Tang משתמשים ב-Xiao Mai לשם חיזוק צ'י הלב ולכן אין סיבה להחליפו ב-Fu Xiao Mai השייך לקטיגוריית סופחי הזיעה.



                                                                                                                                         
  1. ווּ ג'וּ-טוֹנג Wu Ju Tong 吴鞠通
  2. אבחון שיטתי של מחלות חום Wen Bing Tiao Bian 温病条辨
  3. לרפא את מחלת הרופאים Yi Yi Zhi Bing 医医之病
  4. חיטה Xiao Mai 小麦
  5. חיטה צפה Fu Xiao Mai 浮小麦
  6. Gan Mai Da Zao Tang 甘麦大枣汤


יום שבת, 1 בספטמבר 2012

דאואיזם, קונפוציוניזם ורפואה סינית

אם נשאל מטפל ברפואה סינית על מהות הפילוסופיה שעומדת מאחורי הרפואה הסינית, רב הסיכויים שיענה על שאלה זו בתשובה חד משמעית - הרפואה הסינית מבוססת על רעיונות דאואיסטים. רב המטפלים ברפואה סינית מניחים שהרפואה הסינית הושפעה בעיקר, אם לא בלבד, מהלך המחשבה הדאואיסטי. כאשר שאלתי מטפלים על סמך מה הם מבססים טיעון זה הם השיבו שעל סמך תיאוריות כגון יין-יאנג, ,טאי ג'י, חמש הפאזות, בה-גואה וכמובן ספר התמורות (ג'ואו אי). לא רק שרבים מהעוסקים ברפואה הסינית אינם מודעים להיקף ההשפעה של הקונפוציוניזם והניאו-קונפוציוניזם על הרפואה הסינית עוד מהתקופה הקדומה, ישנם לא מעט הסבורים שהשפעת הקונפוציוניזם על הרפואה הסינית הינה השפעה שנכנסה בתקופת הקומוניזם ובשונה מההשפעה הדאואיסטית, הינה שלילית באופיה ויש להימנע ממנה ככל האפשר ואם אפשר אף להיפטר ממנה לחלוטין ולהשיב את הרפואה הסינית לטוהר הדאואיסטי.

http://mat1.qq.com/book/s/200912/29/11/126205783994787.jpgעל  מנת להבין טוב יותר את הרפואה הסינית ומקורות ההשפעה על התפתחותה יש ראשית להבין את ההיסטוריה של סין. בשונה מבודהיזם ודאואיזם, שהיוו דתות רוחניות, הקונפוציוניזם מעולם לא נחשב בסין כדת. אדם יכל להיות תלמיד קונפוציוני ועדיין להחזיק באמונה בודהיסטית או דאואיסטית. כמו כן רעיונות רבים, אותם אנו תופסים כדאואיסטים, כלל אינם מגיעים ממקור דאואיסטי למשל יין-יאנג, בה-גואה, חמש הפאזות וספר התמורות. רעיונות אלו אומצו על ידי הקונפוציאנים והדאואיסטים ושימשו את הפילוסופים משתי הגישות בהגותם הפילוסופית.

האם ספר התמורות הינו כתב דאואיסטי או קונפוציאני? הרעיון המרכזי בספר התמורות1 (Yi Jing) נכתב עוד לפני היווצרות הדאואיזם והקונפוציוניזם בסין. נהוג לייחס את המקורות של ספר התמורות לתרשימים ששרטט פוּ-שִֹי2 (המאה ה-29 לפנה"ס). המלך וֶון3 מתואר כמייסד שושלת ג'וֹאוּ ומחבר ספר התמורות (1152-1056 לפנה"ס). לאחר מכן הוסיף קונפוציוס (479-551 לפנה"ס) לספר המקורי פרשנות משלו (החלק המכונה Yi Chuan) ושילוב זה של שני חלקי הספר כונה בשם התמורות של שושלת ג'ואו4 (Zhou Yi). הדאואיזם שנוצר בעקבות אבי הדאואיזם, לאו-דזה, שנחשב כבן זמנו של קונפוציוס, בסביבות המאות השלישית והרביעית לפנה"ס והקונפוציוניזם שנוצר על ידי תלמידיו של קונפוציוס, אימצו בחום ספר זה כאחד הספרים החשובים ביותר בזרמים אלו ועד היום הם מתווכחים לאיזה מהזרמים הללו שייך ספר זה. אפשר לראות שלמרות שהספר חשוב לשני הזרמים, הפרשנות של קונפוציוס תופסת בו חלק נכבד למדי.

קונפוציוניזם ורפואה סינית
הספרות הקונפוציאנית כוללת את ארבעת הספרים: הלימוד הגדול5, דוקטורינת האמצע6, האנלקטים7 ומנצ'יוס8. כמו כן כוללת חמישה קאנונים: קאנון השירה9, ספר התיעוד10, ספר הטקסים11, ספר התמורות וקורות האביב והסתיו12. מבחינת רעיונות שהשפיעו על הרפואה הסינית אפשר למצוא בספר התמורות דיון בתיאוריה של יין-יאנג, החיבור בין שמים, אדמה ואדם, היווצרות היקום ואף רעיון הטאי-ג'י. ספר התיעוד מציג מיפרט ברור של רעיון חמש הפאזות. קאנון השירה מתעד 1000 סוגי צמחי מרפא ושמות של כ-15 מחלות. קורות האביב והסתיו מתעד את ששת הפתוגנים כגורם מחלה. ספר הטקסים מדבר על דרך האמצע. מנצ'יוס מעלה את הקשר שבין צ'י ורצון (zhi) "רצון הוא המפקד של הצ'י, הצ'י ממלא את הגוף. הרצון מגיע והצ'י אחריו". כמו כן הקונפוציאנים השקיעו בשימור וסידור ספרות רפואית ובזכותם שרדו כתבים רבים עד ימינו אנו.

את ההשפעה של הקונפוציוניזם על דרך החשיבה של הרופאים הסינים אפשר לראות למשל בחיבור היֹשֶׁר של הרופא הגדול13, בו מציג סוּן סְי מיַאוֹ14 רעיונות קונפוציאנים בנוגע ליושר ואנושיות של הרופא כלפי מטופליו. מלבד קביעת נורמות מוסר של רופאים, דרשה הגישה הקונפוציאנית בלמדנות והכרה של כתבים רפואיים וסילוק בערות ורעיונות המגיעים מאמונות דתיות באלים שונים.

לא רק השפעה קונפוציונית ניכרת ברפואה הסינית, גם הניאו-קונפוציוניזם, שהינו היה תוצר של שילוב רעיונות קונפוציאנים יחד עם רעיונות של דאואיזם ובודהיזם, השפיע רבות על התפתחות התיאוריה של הרפואה הסינית. הניאו-קונפוציוניזם של תקופת סונג-מינג השפיע רבות על אסכולת חמש התנועות וששת הצ'י15. למרות ששבעת פרקי התנועות והצ'י הופיעו ברבים כבר בתקופת שושלת טאנג (618-907) רק בתקופת שושלת סונג (960-1279), עם הופעת הנאו-קונפוציוניזם החלה תיאוריה זו לשגשג ולהתפשט בסין בתמיכת רופאים כגון לִיוּ ווַאן-סוּ16 ואלו שבאו אחריו.

תרשים התאי ג'י של ג'ואו דון-אי
המלומד הניאו-קונפוציאני ג'וֹאוּ דוּן-אִי17, שילב בין רעיון הטאי-ג'י המופיע בקלאסיקה הקונפוציאנית ספר התמורות, עם רעיון הווּ-גִ'י (חסר קיצון) שהגיע מהדאואיזם ויצר פרשנות חדשה למושג בתרשים המפורסם תרשים הטאי-ג'י. הרופא הראשון שרעיון הטאי-ג'י הופיע בכתביו היה ג'וּ דַאן שִֹי18. לפני שהחל ללמוד רפואה היה ג'וּ דַאן שִֹי בעצם תלמיד ניאו-קונפוציאני. השילוב של רעיונות קונפוציאנים וניאו-קונפוציאנים עם הידע הרפואי אפשר לו לשלב בין השניים באופן טבעי ולהסביר רעיונות רפואיים על סמך תובנות קונפוציאניות. הוא שילב את רעיון הטאי ג'י לראשונה בפרק דיון על אש השר19 שבספרו דיונים משלימים לשלמות ההבנה באמצעות חקירת תופעות20. רעיון הניגודים המשלימים של הטאי ג'י מופיע בכתביו בדיון על תפקוד של מספר צמחים, כאשר הוא מסביר שחלקים שונים של הצמח יכולים לבצע תפקידים הפוכים לחלוטין, למשל Ma Huang, שחלק אחד שלו מייזע ואילו חלק אחר עוצר זיעה. החיטה חמימה ואילו הסובין קר.

הניאו-קונפוציאנים דנו גם ברעיון הצ'י המקורי ביקום ובאדם, היווצרות שני הכלים מתוך הטאי ג'י וכדומה. רעיון הטאי ג'י כפי שהוצג בתקופת שושלת סוֹנג על ידי תרשים הטאי ג'י, טוען שבכל דבר יש טאי ג'י, כולל גוף האדם. הטאי ג'י הוא שורש החיים והבנת הטאי ג'י בגוף היא הבנת שורש החיים. ההשפעה הגדולה של רעיון זה על הרפואה הסינית היתה דווקא בתקופת שושלת מינג והשפיע מאד על רופאים כגון גַ'אנג גִ'ינג יוּאֱה21, סוּן אִי-קוּי22 וג'אוֹ שֹיֱאן-קֶה23 אשר ראו בשער החיים (Ming Men) כביטוי של טאי ג'י בגוף ובכך העלו את חשיבותו לדרגה גבוה מאד. גַ'אנג גִ'ינג יוּאֱה אמר "שער החיים נמצא בין שתי הכליות, הוא הטאי ג'י של גוף האדם. מהטאי ג'י נולדים שני הכלים...". רופאים אלו חיברו בין הרעיונות שהוצגו בתרשים הטאי ג'י של המלומד הניאו-קונפוציאני ג'וֹאוּ דוּן אִי על נופית היין והיאנג מתוך הטאי ג'י והיווצרות חמש הפאזות מתוך יין ויאנג.

הרופא לִי יֶאן24 הושפע גם כן מרעיון הטאי ג'י הניאו-קונפוציאני וטען שדווקא צמד האיברים טחול-קיבה הם הטאי ג'י בגוף האדם. רופאים אחרים כגון גַ'אנג גֶ'ה-צוֹנג25 וצֶ'אן שֹיוּ-יוּאֱן26 טענו שהטאי ג'י נמצא דווקא בעוּבר. ווַאנג יֶאן-צַ'אנג27, שֹוּ לִינג-טַאי28, לִי דזוֹנג יוּאן29 סברו שהטאי ג'י הוא הצ'י המקורי, היאנג המקורי והתמצית המקורית. מכיוון שהניאו-קונפוציוניזם טוען שטאי ג'י הינו חסר צורה על כן הרעיון ששער החיים הוא הטאי ג'י מתאים יותר מאשר הרעיונות האחרים. מסיבה זו ואחרות הגישה שהפכה למקובלת ביותר מזהה את שער החיים כטאי ג'י של הגוף. החשיבות שניתנה לשער החיים כתוצאה מהשפעת תיאוריית התאי ג'י על פי הניאו-קונפוציאנים הביאה בהמשך הדרך להיווצרות אסכולת חימום והטלאת האש האמיתי בשער החיים30.

אפשר להמשיך ולרשום עוד עמודים רבים על התרומה החשובה של הקונפוציוניזם על הרפואה הסינית. מכיוון שלדעתי הנקודה ברורה אציין רק עוד שלדעתי זאת עזות מצח לטעון שניתן להפריד את השפעת הקונפוציוניזם והניאו-קונפוציוניזם מהרפואה הסינית. טיהור הרפואה הסינית מהשפעות שאינן דאואיסטיות משול לנסיון להפריד את הרטיבות מהמים.

                                                                                                                                                 
מקורות והערות
  1. ספר התמורות Classic of Changes Yi Jing 易经
  2. פוּ-שִֹי Fu Xi 伏羲
  3. המלך ווֶן King Wen 文王
  4. התמורות של שושלת ג'ואו Zhou Yi 周易
  5. הלימוד הגדול Great Learning 大学
  6. דוקטורינת האמצע Doctrine of the Mean 中庸
  7. האנלקטים Analects 论语
  8. מנצ'יוס Mencius Zi 孟子
  9. קאנון השירה Classic of Poetry 诗经
  10. ספר התיעוד Book of Documents 尚书
  11. ספר הטקסים Book of Rites 礼记
  12. קורות האביב והסתיו Spring and Autumn Annals 春秋      
  13. היֹשֶׁר של הרופא הגדול 大医精诚
  14. סוּן סְי מיַאוֹ Sun Si Miao 孙思邈
  15. אסכולת חמש התנועות וששת הצ'י Wu Yun Liu Qi 五运六气
  16. לִיוּ ווַאן-סוּ Liu Wan Su 刘完素
  17. ג'וֹאוּ דוּן-אִי Zhou Dun Yi 周敦颐
  18. ג'וּ דַאן שִֹי Zhu Dan Xi 朱丹溪
  19. דיון על אש השר Discussion on Ministerial Fire 相火论
  20. דיונים משלימים לשלמות ההבנה באמצעות חקירת תופעות Extra Treatise Based upon 格致余论 Investigation and Inquiry
  21. גַ'אנג גִ'ינג יוּאֱה Zhang Jing Yue 张景岳
  22. סוּן אִי-קוּי Sun Yi Kui 孙一奎
  23. ג'אוֹ שֹיֱאן-קֶה Zaho Xian Ke 赵献可
  24. לִי יֶאן Li Yan 李蜒
  25. גַ'אנג גֶ'ה-צוֹנג Zhang Zhi Cong 张志聪
  26. צֶ'אן שֹיוּ-יוּאֱן Chen Xiu Yuan 陈修园
  27. ווַאנג יֶאן-צַ'אנג Wang Yan Chang 王燕昌
  28. שֹוּ לִינג-טַאי Xu Ling Tai 徐灵胎
  29. לִי דזוֹנג יוּאן Li Zong Yuan 李宗源
  30. אסכולת חימום והטלאת האש האמיתי בשער החיים 温补命门真火
  31. 浅析儒学对中医学的影响
  32. מאמר מומלץ: מאיר שחר - דת ללא שם 
  33. עוד על וו-ג'י אפשר לקרוא ברשומה פילוסופיה בתנועה - ווּ-גִ'י - מכְּלוּמִיּוּת קיצונית ועד הֶעְדֵּר קיצוניות

יום ראשון, 26 באוגוסט 2012

התנועה שבסטאטיות

לאורך ההיסטוריה הסינית פותחו מאות תרגילים שכל מטרתם טיפוח הגוף והנפש. למרות שתרגילים עתיקים רבים לא שרדו עד לימינו אנו, אם מכיוון שהתפתחו ושונו או שלא הועברו לדורות הבאים, ניתן למצוא אזכורים לקיומם בכל אחת מאסכולות החשיבה החשובות בסין כגון בודהיזם, דאואיזם וקונפוציוניזם. עם התפתחות אמנויות הלחימה ביד ריקה (ככל הנראה במאות ה-16 וה-17) חלחלו תרגולות אלו אל תחום אמנויות הלחימה ואוחדו עם תרגולות קיימות שמטרתן חיזוק הגוף והנפש והכנתו ללחימה. בתחילת המאה ה-20 אוגדו כלל תרגולות טיפוח הבריאות תחת שני שמות בעלי משמעות דומה , ניי-גונג וצ'י-גונג.  בין תרגולות אלו יש תרגולת אחת המכונה "עמידות עמוד" אשר התמקדה בתרגול ה"כוונה" כתנועה הנוצרת מתוך נייחות.  

מיומנות פנימית
נֶיי-גוֹנג (内功) משמעו מיומנות פנימית. המושג הופיע לראשונה ככל הנראה בספר איורים על מיומנות פנימית, שיצא לאור בשנת 1881 על ידי פַּאן ווֶי (潘霨 Pan Wei) ועסק באמנות טיפוח הבריאות. תרגולות מיומנות פנימית רבות פותחו כבר בשלהי שושלת מינג והיו אהודות במיוחד על קהילת אמנויות הלחימה. המושג הקדום "מיומנות פנימית" הפך נפוץ בסין בשנת 1932 על ידי ספריו של סופר סיני ומחבר רומאנים על אמנויות לחימה בשם לִי שוֹאוּ מִין (李寿民 Li Shou-Min). המושג מתבסס על עקרונות הרפואה הסינית ומשמעותו אימון וחיזוק האיברים הפנימיים (דזנג-פו) על ידי תרגול מיקוד הנפש והצ'י. במשמעות רחבה, מיומנות פנימית הינה שיטת אימון ייעודית שמטרתה אימון התמצית, הצ'י והנפש יחד עם האיברים הפנימיים, הערוצים וכלי הדם לכדי מצב בו התמצית שופעת והצ'י רב, הנפש וההכרה חדות, האיברים הפנימיים חזקים ובריאים והזרימה בערוצים חלקה ופתוחה. מושג כוללני זה אומץ על ידי קהילת אמנויות הלחימה והרפואה הסינית מאותה תקופה ואילך. בשנת 1928 הופיע אחד הספרים המענייניםבתחום, המדע שמאחורי אגרוף המיומנות הפנימית מאת גַ'אנג נַאי צִ'י (章乃器 Zhang Nai-Qi), אשר נכתב בניסיון להסביר את התועלת בתרגול אמנויות לחימה, המתבססות על מיומנות פנימית (שינג אי, בה גואה, טאי ג'י), מבחינה מדעית. המושג מיומנות פנימית מופיע לרב כשם לתרגולות סטאטיות בעלות אופי הדומה לצ'י גונג אשר מתורגלות כחלק מאמנויות הלחימה.

מיומנות צ'י
צ'י גונג ( 气功/) הינו מושג מודרני הכולל תחתיו מספר רב של תרגולות עתיקות יומין שהתקיימו בסין. בין היתר נכללים תחת שם זה דַאו-יִין (导引), זיקוק הטבלית (לִיאֱן דַאן 炼丹), תרגול דאו (שֹיוּ-דַאו 修道), ישיבת זן (דזוּאוֹ צַ'אן ) ופליטה ובליעה (טוּּ-נַא 吐呐). בספרות הסינית העתיקה הופיע מושג זה מעט מאד, לרוב ללא פרוש משמעות. המושג הפך לפופולארי בשנות החמישים לאחר שהופיע בספר שיטות אימון צ'י גונג לריפוי שם תיאר תרגול ממושך של הסדרת יציבה ונשימה. בזמן הקדום, מומחים בטיפוח הבריאות, הבדילו בין שני סוגי צ'י, צ'י מקורי () איתו אנו נולדים וצ'י נרכש () המושג על ידי נשימה ומיצוי המזון הנכנס אל הגוף. לדבריהם מטרת תרגול צ'י גונג היא לחבר בין הצ'י הנרכש והצ'י המולד וכך לסייע בטיפוח הבריאות והארכת החיים. מנקודת הראות של הרפואה הסינית, צ'י גונג הינו תרגול בו על ידי אימון עצמי של הסדרת הנפש ניתן להסדיר ולהביא להרמוניה את זרימת הצ'י בגוף

 עמידות עמוד – מיומנות צ'י או מיומנות פנימית?
תרגול צ'י גונג כולל שלושה שלבים חשובים: הסדרת הנפש (דעת), הסדרת הגוף והסדרת הנשימה. למרות שנהוג לזהות צ'י גונג על סמך הימצאות שלושת השלבים המוזכרים לעיל כחלק מהתרגול, מעשית, עקב היות מושג זה כוללני למדי וחדש יחסית, נהוג לכלול תחתיו כל תרגול המשפיע על צ'י ונפש ומטפח את הבריאות כגון תרגול עמידות עמוד. המתנגדים להיות תרגול זה (עמידות עמוד) סוג של צ'י גונג ומעדיפים לסווגו כמיומנות פנימית, מתבססים על נקודות השוני הבאות:



בסופו של דבר הסיווג תלוי בנקודת המבט. מנקודות מבט של אמנויות לחימה נסווג עמידות עמוד כמיומנות פנימית ואילו מנקודת מבט של טיפוח הבריאות נסווגן כצ'י גונג.

לעמוד כמו עמוד
עמידת חון-יואן
"עמידות עמוד" (Zhan zhuang 站桩) הינו תרגול בו המתרגל עומד בתנוחה כלשהי ללא תנועה למשך זמן רב. מקור השם עמידות עמוד ככל הנראה בתרגול הליכה על כלונסאות (עמודים) עץ. מכיוון שהעמידה הינה סטאטית בדומה לעמוד, הושאל שם זה. תרגול עמידות עמוד לוטש במשך מאות, אם לא אלפי, שנים לזה המוכר לנו כיום. אחד האזכורים הקדומים ביותר לתרגול עמידה סטאטית מופיע בספר הרפואה הפנימי של הקיסר הצהוב :"שמעתי כי בתקופה הקדומה החכמים חיו לפי דרך הדאו, הם תמכו בשמיים וארץ, שלטו בהבנת עקרונות יין ויאנג, נשמו את תמצית האוויר, עמדו בדד והתבוננו בנפשם, ושריריהם היו מאוחדים כאחד". למרות שפסקה זו נתונה לפרשנויות שונות היא מצביעה בברור על תרגול נייח בעמידה שייעודו הרגעת הנפש וטיפוח הבריאות. תרגול עמידות עמוד היה קיים באמנויות לחימה שונות כולל אמנויות שמקורן במנזר השאולין, היאבקות ואמנויות פנימיות כגון יין-יאנג בה גואה ג'אנג ושינג אי צ'ואן.

הפופולאריות של תרגול עמידות עמוד קיבלה דחיפה עצומה בסין בתחילת שנות ה-30 בזכות פועלו של וַואנג שיַאנג גַ'אי. וואנג למד והתאמן בשינג אי צ'ואן שם פגש לראשונה בתרגול עמידות עמוד ב"עמידת שלושת הגופים". לאחר שנים של אימון יצא למסע ברחבי סין לחפש אחר המאסטרים הגדולים בסין וללמוד מהם את סודות המיומנות הפנימית. בהתבסס על עמידות העמוד הקיימות בסגנון הלחימה של הצורה והכוונה, שינג אי צ'ואן, שמטרתן חיזוק הגוף לשם לחימה, ובשילוב עם ידע חדש שרכש במסעותיו פיתח ושכלל את העמידות שהכיר ויצר עמידות נוספות שמטרתן שיפור הבריאות. פיתוח נוסף לעמידות העמוד התבצע מאוחר יותר על ידי לוּ ג'וֹנג רֶן שגם כן תרגל שינג אי צ'ואן ויין-יאנג בה גואה ג'אנג. לו חקר את תרגול העמידות יחד עם אחד מתלמידיו של וואנג ולוחם מוכשר בפני עצמו, גַ'אוֹ דַאוֹ שִֹין, ושאף לבסס את התרגול על ידע מודרני באנטומיה ופיזיולוגיה.

תרגול עמידות עמוד מתמקד במספר אספקטים שונים כגון הנפש, הכוונה ושרירי הגוף, כאשר תרגול הכוונה הינו הנדבך החשוב מכל ועליו מתבסס התרגול כולו. על פי ההגדרה המילונית, כוונה היא "רצון המכוון למטרה מסוימת, התאמצות לעשות דבר מה". כלומר כוונה היא רצון או שאיפה (פוטנציאל כוח) המכוונים למטרה כלשהי (כיוון). למעשה תרגול עמידות עמוד מתנגד לניסיון כוחני להשפיע על כיוון זרימת הצ'י (המתבצעת לעיתים בצ'י-גונג) מכיוון שהצ'י יודע לנוע במסלולים הנכונים והתערבות חיצונית עשויה להפריע לזרימה ואף להזיק. במקום להשפיע על הצ'י ישירות אפשר להשפיע על הכוונה אשר מספקת לצ'י כיוון תנועה ועוצמה אך אינה כופה עליו את המסלול אותו ייקח על מנת להגיע לשם.

כוונה מופיעה ממש לפני תחילתה של תנועה והינה שלב הביניים בין סטאטיות לתנועה. התחושה שאמורה להופיע בגוף דומה לתחושה של אצן הדרוך לזנק בתחילת המסלול. האצן מאזין לקריאת המזניק "היכון, הכן...צא!". התחושה הממלאת את הגוף כולו מכריות כף הרגל ועד אצבעות כף היד והראש בשמיעת המילה "הכן..." היא התפשטות הכוונה בגוף כולו.

הצורה כתבנית לכוונה
צורת עמידת העמוד היא כלי הקיבול אליו ניצוק את הכוונה. העמידה אינה סטאטית וריקה מתוכן אלא תבנית המכילה מומנטום תנועה קפוא בזמן. הכוונה הנכונה והרצויה לנו יכולה לנבוע אך ורק ע"י יציקתה אל תוך תבנית, על כן ראשית כל יש לבנות את כלי הקיבול הרצוי לנו ולאחר מכן למזוג את הכוונה אל תוך כלי הקיבול.

צורתה של התבנית נקבעת על סמך סט דרישות, המגדירות בכלליות את גבולות הגזרה. ניתן להשוות סט דרישות זה לגבולות הכלליים המגדירים את המילה "כוונה" המופיעה בתרשים משמאל. בשונה מהמילה "צורה" המוגדרת ומתוחמת לחלוטין על ידי גבול, המילה "כוונה" מתוחמת רק על ידי קווים כלליים המגדירים את גבולות הגזרה. למרות זאת עדיין ביכולתנו לזהות את משמעות המילה וצורתה. קביעת גבולות כלליים מאפשרת יצירת מבנה ייחודי ללא הגבלת חופש התנועה או היצירתיות ויצירת קיבעון. חשיבות נוספת לצורה קיימת בעובדה כי ביכולתה לתעל את כוחו של הגוף באופן היעיל והחסכוני ביותר, לדוגמא כאשר מטפלים בטוי-נא או עיסוי. תיעול נכון של הכוח (מנח הנדסי יעיל) ותמיכה של הגוף מאחורי התנועה יאפשרו ייצור כוח רב מהרגיל בפחות מאמץ. היעדר מוחלט של גבולות התבנית מאפשר ייצור כוונה אך לא מאפשר הפקת כוח ותיעולו. גבולות נוקשים מדי יוצרים כוח מגושם המביא במהירות לבזבוז אנרגיה ותשישות.

התנועה שבנייחות
בדומה לנהוג בתרגול צ'י גונג, בתחילת התרגול יש להירגע ולנקות את הראש ממחשבות מיותרות ולהתרכז בנוכחות כאן ועכשיו. בתום שלב ההכנה עוברים לשלב תרגול הכוונה. התרגול מתבסס על שימוש בדימוי של תנועה כלשהי ללא ביצוע מעשי של התנועה. הדימויים הנפוצים ביותר הם דימוי חביקת בלון והשקעת כדור במים. לאחר התהווה הדימוי הרצוי יש לשאוף לחוש את התנועה עצמה או תגובת הכדור לתנועה למשל התנגדותו לחיבוק וציפתו כתגובה לניסיון השקעתו במים. ללא ניסיון מעשי לחוש את הדימוי הוא יישאר רק דמיון וכוונה אינה נוצרת. יש לשאוף להשתתפות של כמה שיותר אזורי תנועה בגוף (מפרקים) בחישת הדימוי אך להימנע מפרוט יתר של תוכן הדימוי. במצב זה למרות שבצופה מן הצד מתקבל הרושם כי מדובר בעמידה סטאטית לחלוטין, לא כך הדבר. לאורך כל התרגול על שרירי השלד לנוע בין מצב של מתח קל לשחרור תוך כדי כך שהמודעות נעה בין מיקוד לפיזור. בכתבים של המיומנות הפנימית נאמר כי על השריר להיות "רפוי אך אינו רוֹפֵס, מתוח אך אינו נוקשה". עוד נאמר "תנועה קטנה עדיפה על תנועה גדולה, חוסר תנועה עדיף על תנועה קטנה, רק התנועה שנובעת מחוסר התנועה מולידה תנועה אין סופית". משמעות המשפט היא שיש לשאוף להקטין את טווח התנועה ככל האפשר עד כדי כך שתנועה חיצונית נעדרת לחלוטין ותנודה פנימית רוחשת וגואה בפנים. ניתן לראות אם כן כי עמידות עמוד לא נועדו למציאת השקט הפנימי, רגיעה או היכולת להתגבר על חוסר סבלנות. רגיעה הינה רק שלב התחלתי המשמש ליצירת בסיס ממנו מופיעה התנועה. על ידי יצירת השקט וחוסר התנועה ניתן לשלוט בתנועה הנובעת מהתודעה.
התועלת בתרגול
שחרור מתחים, הרפיית שרירים, שיפור יציבה, שיפור זרימת הדם – מתח נפשי ואורך החיים המודרני מביא לכך ששרירים שאינם אמורים להיות פעילים מתכווצים. עמידה ממושכת מעייפת את השרירים ומלמדת להרפות את השרירים שאינם נחוצים לשמירת הגוף בתנוחה קבועה. שחרור שרירי השלד מאפשר חיזוק שרירי היציבה ושריר הליבה של הגוף ושיפור היציבה. הורדת מתח השרירים ומתח נפשי מאפשרים זרימה חלקה יותר של דם בכלי הדם וצ'י בכל הגוף. אחד הסממנים הטובים ביותר לשיפור המיומנות הוא התחממות הידיים בזמן התרגול.

הגברת השליטה על הכוונה – היכולת להניע את הכוונה וקיצור המרחק בינה ובין הצ'י מאפשר הכוונת הצ'י אל קצה המחט בזמן דיקור. הכוונה של הצ'י אל קצה המחט מאפשרת הגעת צ'י (得气De qi) מהירה ותחושה חזקה של הצ'י על ידי המטופל.

יצירת מבנה חזק – חיזוק הגוף ותמיכתו מאחורי הזרועות המאפשר תיעול כוח טוב ויעיל ובזבוז אנרגיה מינימאלי ובכך מסייע למטפלים בכל תחומי הריפוי במגע כגון עיסוי וטוי-נא.

שיפור הרגישות של חוש המישוש ושיפור מהירות התגובה – שיפור יכולת המטפל לחוש את הגעת הצ'י על קצה המחט.



                                                                                                                                             
הערות
המדע שמאחורי אגרוף המיומנות הפנימית - תרגום מאת ניצן אורן (חלק א' - חלק ב')