כולם כבר מכירים את הדיקור הסיני וצמחי המרפא, יש אפילו שמודעים לכך שברפואה הסינית יש שימוש גם בכוסות רוח ועיסוי מיוחד שנקרא טווינא אבל קיימת שיטת טיפול מעולה נוספת שקצת פחות מוכרת במערב. שיטת טיפול זו נקראת גואה-שה (Gua Sha). גואה-שה הינה אחד מהכלים היעילים ביותר שיש בארגז הכלים של הרפואה הסינית, לטיפול בבעיות אורטופדיות למיניהן כתוספת או תחליף לטווינא ודיקור במחטים.
שורשיה של שיטת טיפול זו בראשית התפתחות הרפואה הסינית בתקופה בה טרם התחילו להשתמש במחטי מתכת ובעיקר התמקדו בעיסוי ולחיצה בעזרת אבנים, עצמות, פיסות עץ וחרס ושאר חפצים, על גבי העור והשרירים לשם הקלה על כאב וחולי. כאשר התפתח הדיקור במחטים נדחקה שיטת הטיפול בגואה-שה הצידה ונשתמרה בעיקר בטיפול העממי הביתי. במהלך 400 השנים האחרונות אומץ הטיפול העממי בגואה-שה על ידי רופאים מובילי דעה וניתן אף למצוא אזכור לטיפול זה בכתביהם.
השם גואה-שה מורכב משתי סימניות. הסימנייה הראשונה גואה (Gua 刮) היא ציור של להב המתחכך בחפץ קשיח וכתוצאה מתנועת חיכוך וגילוח זו מופק רעש מחריש אוזניים. פירוש נוסף מסביר שמדובר בתיאור של רוח חזקה הנושבת בעוצמה ומביאה להיווצרות רעש מחריש אוזניים בדומה לשריקת הרוח. במקרה שלנו הושאלה סימניה זו לתאר שימוש בחפץ שטוח שבעזרתו מעסים ומקרצפים את העור והשרירים בתנועת גילוח תוך כדי הפעלת לחץ.
הסימנייה השניה שה (Sha 痧) היא שילוב של ציור שמשמעותו חול ותרשים של אדם חולה ומתארת מחלה בה מופיעות נקודות אדומות זעירות כמו חול על גבי עור הגוף. מחלת שה נוצרת מופיעה בעיקר בקיץ ובאביב והינה תוצר של פתוגן מזיק החודר לגוף ומפריע לזרימה התקינה של צ'י ודם כך שהם מצטברים לכדי נקודות אדומות.
השילוב של שתי הסימניות בשם גואה-שה, מתאר הופעת נקודות אדומות על גבי העור בעקבות שימוש בלוח קשיח לעיסוי הגוף בתנועת גילוח לשם סילוק מחלת פתוגן שה.
על פי הרפואה הסינית, הנקודות האדומות המכונות שה הן תוצאה של חסימה של זרימת הצ'י והדם בגוף. הפרעה לזרימת הצ'י והדם בגוף יכולה להיגרם עקב טראומה חיצונית, למשל עקב מכה, או עקב חדירה מבחוץ של גורם פתוגני מזיק כגון לחות או קור. כאשר הצ׳י המזיק מפריע לזרימת הצ׳י בגוף, מופיעה נפיחות ותחושת התנפחות מקומית. כאשר הוא משפיע על זרימת הדם ומביא לריכוזו באזור אחד נוצר חום ומופיעות נקודות סטסיס דם אדומות. על כן התוצר הפתולוגי המכונה שה מכיל גם את גורם המחלה וגם את התוצאה שלה. כאשר אנו מטפלים בעזרת סירוק האזור נגרמת הנעה של הדם החסום ופתוגן השה משתחרר החוצה והזרימה של הצ'י והדם שבה להיות תקינה. מחקרים מודרנים הראו שגואה-שה מגבירה את הסירקולציה של הדם בנימים הזעירים באזור הטיפול דבר שמסייע להקלה על כאבי שרירים, אך ההקלה בכאב אינה מוגבלת רק לאזור הטיפול המקומי אלא כוללת גם אזורים מרוחקים ממנו.
בניסויים שנערכו על עכברים התגלה שלטיפול בגואה-שה יש השפעה על אנזים (HM-1) בעל יכולת הגנה על תאי הגוף מפני תהליכי חמצון. אחד מהמחקרים אף הראה שטיפול בגואה-שה מוריד סממנים של דלקת במטופלים עם נזק בכבד כתוצאה מצהבת B ולכן סבורים שככל הנראה יש לטיפול זה גם השפעה מגינה על הכבד.
למרות שכיום הטיפול כבר אינו מוגבל למחלת פתוגן שה ומתאים לכל מקרי חסימה של צ'י ודם בשטח הגוף, כאשר הטיפול מבוצע באופן הנכון יכולות להופיע נקודות אדומות על גבי העור כחלק משיפור מחזור הדם באזור ובדומה לתוצאה שנראה לאחר טיפול בכוסות רוח. על כן משמש טיפול זה בעיקר להמרצת מחזור הדם, חידוש זרימת דם בערוצים ובשרירים והקלה על כאבים כגון כאב גב, כאבי שרירים, כאבי מפרקים ואף לשם עיסוי קוסמטי בפנים והמרצת הדם.
למרות שכיום נהוג להשתמש בטכניקות גואה-שה בעיקר לטיפול בכאב, מעשית טכניקות אלו יכולות לסייע גם לטיפול בבעיות נשימה כגון אסטמה, ברונכיטיס, התקררות, שפעת, עלייה בטמ"פ הגוף, מכות חום בקיץ, דאבת שרירים (פיברומיאלגיה) נקעים, עווית שרירים, כאבי ראש, בעיות עיכול, סחרחורות, כאבי פרקים ואף לשחרור מתח משרירים דואבים והקלה על תשישות שרירים. על כן ניתן לשלבו כמעט בכל טיפול ברפואה סינית.
שורשיה של שיטת טיפול זו בראשית התפתחות הרפואה הסינית בתקופה בה טרם התחילו להשתמש במחטי מתכת ובעיקר התמקדו בעיסוי ולחיצה בעזרת אבנים, עצמות, פיסות עץ וחרס ושאר חפצים, על גבי העור והשרירים לשם הקלה על כאב וחולי. כאשר התפתח הדיקור במחטים נדחקה שיטת הטיפול בגואה-שה הצידה ונשתמרה בעיקר בטיפול העממי הביתי. במהלך 400 השנים האחרונות אומץ הטיפול העממי בגואה-שה על ידי רופאים מובילי דעה וניתן אף למצוא אזכור לטיפול זה בכתביהם.
השם גואה-שה מורכב משתי סימניות. הסימנייה הראשונה גואה (Gua 刮) היא ציור של להב המתחכך בחפץ קשיח וכתוצאה מתנועת חיכוך וגילוח זו מופק רעש מחריש אוזניים. פירוש נוסף מסביר שמדובר בתיאור של רוח חזקה הנושבת בעוצמה ומביאה להיווצרות רעש מחריש אוזניים בדומה לשריקת הרוח. במקרה שלנו הושאלה סימניה זו לתאר שימוש בחפץ שטוח שבעזרתו מעסים ומקרצפים את העור והשרירים בתנועת גילוח תוך כדי הפעלת לחץ.
הסימנייה השניה שה (Sha 痧) היא שילוב של ציור שמשמעותו חול ותרשים של אדם חולה ומתארת מחלה בה מופיעות נקודות אדומות זעירות כמו חול על גבי עור הגוף. מחלת שה נוצרת מופיעה בעיקר בקיץ ובאביב והינה תוצר של פתוגן מזיק החודר לגוף ומפריע לזרימה התקינה של צ'י ודם כך שהם מצטברים לכדי נקודות אדומות.
השילוב של שתי הסימניות בשם גואה-שה, מתאר הופעת נקודות אדומות על גבי העור בעקבות שימוש בלוח קשיח לעיסוי הגוף בתנועת גילוח לשם סילוק מחלת פתוגן שה.
על פי הרפואה הסינית, הנקודות האדומות המכונות שה הן תוצאה של חסימה של זרימת הצ'י והדם בגוף. הפרעה לזרימת הצ'י והדם בגוף יכולה להיגרם עקב טראומה חיצונית, למשל עקב מכה, או עקב חדירה מבחוץ של גורם פתוגני מזיק כגון לחות או קור. כאשר הצ׳י המזיק מפריע לזרימת הצ׳י בגוף, מופיעה נפיחות ותחושת התנפחות מקומית. כאשר הוא משפיע על זרימת הדם ומביא לריכוזו באזור אחד נוצר חום ומופיעות נקודות סטסיס דם אדומות. על כן התוצר הפתולוגי המכונה שה מכיל גם את גורם המחלה וגם את התוצאה שלה. כאשר אנו מטפלים בעזרת סירוק האזור נגרמת הנעה של הדם החסום ופתוגן השה משתחרר החוצה והזרימה של הצ'י והדם שבה להיות תקינה. מחקרים מודרנים הראו שגואה-שה מגבירה את הסירקולציה של הדם בנימים הזעירים באזור הטיפול דבר שמסייע להקלה על כאבי שרירים, אך ההקלה בכאב אינה מוגבלת רק לאזור הטיפול המקומי אלא כוללת גם אזורים מרוחקים ממנו.
בניסויים שנערכו על עכברים התגלה שלטיפול בגואה-שה יש השפעה על אנזים (HM-1) בעל יכולת הגנה על תאי הגוף מפני תהליכי חמצון. אחד מהמחקרים אף הראה שטיפול בגואה-שה מוריד סממנים של דלקת במטופלים עם נזק בכבד כתוצאה מצהבת B ולכן סבורים שככל הנראה יש לטיפול זה גם השפעה מגינה על הכבד.
למרות שכיום הטיפול כבר אינו מוגבל למחלת פתוגן שה ומתאים לכל מקרי חסימה של צ'י ודם בשטח הגוף, כאשר הטיפול מבוצע באופן הנכון יכולות להופיע נקודות אדומות על גבי העור כחלק משיפור מחזור הדם באזור ובדומה לתוצאה שנראה לאחר טיפול בכוסות רוח. על כן משמש טיפול זה בעיקר להמרצת מחזור הדם, חידוש זרימת דם בערוצים ובשרירים והקלה על כאבים כגון כאב גב, כאבי שרירים, כאבי מפרקים ואף לשם עיסוי קוסמטי בפנים והמרצת הדם.
למרות שכיום נהוג להשתמש בטכניקות גואה-שה בעיקר לטיפול בכאב, מעשית טכניקות אלו יכולות לסייע גם לטיפול בבעיות נשימה כגון אסטמה, ברונכיטיס, התקררות, שפעת, עלייה בטמ"פ הגוף, מכות חום בקיץ, דאבת שרירים (פיברומיאלגיה) נקעים, עווית שרירים, כאבי ראש, בעיות עיכול, סחרחורות, כאבי פרקים ואף לשחרור מתח משרירים דואבים והקלה על תשישות שרירים. על כן ניתן לשלבו כמעט בכל טיפול ברפואה סינית.
 |
| כמה סוגים של לוחות גואה-שה (Gua Sha 刮痧) בהם אני משתמש |
בעבר הרחוק השתמשו הסינים בחפצי חרס, עץ ואף מתכת לשם ביצוע הטיפול אך כיום מתמקדים בעיקר בקרני תאו מים, אבן ירקן ואף אבן חפף (פומיס) שחורה. חומרים אלו, בשונה מחרס ומתכת, אינם גורמים לגירוי חזק של העור ושריטתו ואינם שבירים, כמו כן אינם יוצרים חשמל סטאטי עקב החיכוך ועדיפים על פני פלסטיק שעשוי לגרום לתגובה אלרגית אצל חלק מהמטופלים. כמו כן ניתן לראות גואה שה בצורות שונות ומשונות כגון קרן פרה, מסרק, לוח מלבני, לוח בצורת דג ועוד כך שכל אחד מהם משמש לטיפול באזורים שונים בגוף.
לא לכולם מתאים טיפול בגואה-שה. טיפול זה אינו מומלץ לאנשים בעלי רגישות גבוהה מאד לכאב, נטייה לדימום תת עורי, צורכים תרופות שמשפיעות על קרישת דם, נשים בהריון, אנשים מיד לאחר ניתוח, אנשים עם ורידים נפוחים, בעלי מחלות עור או פצעים פתוחים ושריטות, וגם אנשים שעה לאחר אוכל.
לאחר טיפול רצוי להימנע ממקלחת קרה או חשיפה לרוח וקור (כולל מזגנים ומאווררים) לפחות לשעה לאחר הטיפול ולכן רצוי לכסות היטב את האזורים שטופלועל מנת למנוע חדירת קור אל הגוף.