אלכוהול והשפעתו על הגוף על פי הרפואה הסינית

המשורר הסיני לי באי  - חובב יינות ידוע

לרפואה הסינית קשר הדוק לאלכוהול. עוד בתקופה הקדומה במעבר מרפואה שמאנית לרפואה מעשית שונתה הסימנייה הסינית שמציינת את המילה רפואה (毉) וחלקה התחתון שמשמעותו שאמן (巫) הוחלף בציור של כד אלכוהול (酉) והתקבלה הסימנייה הקלאסית (醫) שמשמשת את הסינים עד היום. בתקופה הקדומה האלכוהול נחשב כתרופה בפני עצמו ולכן היה חלק מהסימנייה הסינית של המילה רפואה. בהמשך הושרו באלכוהול צמחי מרפא שונים לשם רקיחת תרופות. הרופא הנודע גַ'אנג ג'וֹנג-גִ'ינג1 (200 לספירה) נהג להוסיף לפורמולות של מילוי חוסר, מעט אלכוהול לשם הנעה, כך שהפורמולה לא תהיה כבדה ותיתקע בפנים. למשל הכנת הפורמולה שיצר, Zhi Gan Cao Tang, מצריכה שילוב של כמות שווה כמעט של מים ואלכוהול. בכתבים מתקופת שושלת מינג אפשר למצוא תיעוד לפורמולות השריית צמחים באלכוהול לטיפול במחלות שונות, ואפילו קיסר שושלת צ'ינג נהג לשתות השריות כאלו לשימור בריאותו. אבל האלכוהול שימש לא רק את הרופאים בטיפוליהם, כמו בכל תרבות הוא היה משקה משכר ואהוד על העם הסיני. משוררים ידועים, כגון לי באי, חיברו שירה בעודם שיכורים וחלקם אף כתב על חיבתם לטיפה המרה ותחושות השיכרות. כל מי שיצא לו לבקר בסין יכל היה להבחין ששתיית אלכוהול הדבר נפוץ בארוחות ערב על אחת כמה וכמה כאשר מדובר במפגשים של חברים, שם מנות האוכל הן רק ליווי לשתייה החברתית.

כל כמה זמן עולה לדיון נושא רקיחת פורמולות צמחי מרפא סיניות כהשריה באלכוהול (טינקטורה) בהשוואה לשימוש בצמחים מיובשים או כאבקת גרנולות שהופקה מהרתחה וייבוש של מיצוי הצמח. מבחינת השימוש באלכוהול ברפואה הסינית והשפעתו על הגוף אין מטפל שלא יודע שאלכוהול מניע דם בגוף, אבל כיצד בדיוק האלכוהול משפיע על הגוף מלבד הנעת הדם וכיצד בדיוק הוא מניע את הדם? מכיוון שיש לא מעט חומר על האיכות הסינית הרפואית של האלכוהול שלא נגיש בשפה העברית, ראיתי לנכון להתייחס בקצרה לנושא זה כפי שהוא מתועד בכתבים העתיקים ובספריהם של טובי הרופאים בתקווה שנבין טוב יותר את השפעת האלכוהול על הגוף מזווית חדשה ויאפשר לקדם את הדיון בנושא.

בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב2, כרך הציר השמימי, פרק 18 מתנהלת שיחה בין הקיסר ורופאו בנוגע לאלכוהול:

"הקיסר הצהוב אמר: גם האלכוהול שהאדם שותה נכנס אל הקיבה, מדוע חמשת הדגנים [שנכנסו לפניו] טרם עוכלו [והאלכוהול] ראשית נע מטה ויוצא בשתן?

צ'י בו ענה: מכיוון שהאלכוהול הוא נוזל שנוצר כתוצאה מאידוי, בישול והתססה של חמשת הדגנים, אופיו זריז ואלים ואיכותו צלולה ודקיקה. לכן למרות שנוזל האלכוהול נכנס לקיבה לאחר חמשת הדגנים הוא עובר ספיגה מהירה בטחול-קיבה ועודפי המים שבו מופרשים אל מחוץ לגוף לפני שחמשת הדגנים מתבשלים."

בפרשנות על פרק 10 בציר השמימי משתמש גַ'אנג גֶ'ה-צוֹנג3 ברעיון שמתואר בשיחה למעלה בשילוב עם הקבלה בין אופי האלכוהול ואופי הצ'י המגן, על מנת להסביר כיצד הצ'י המגן זורם בגוף:

"אלכוהול הוא הנוזל האַלִּים של המים והדגן. הצ'י המגן הוא הצ'י האלים של המים והדגן. על כן כאשר שותים אלכוהול הנוזלים מתלווים לצ'י המגן וראשית נעים בעור. זאת הסיבה שהפנים ראשית אדומות והשתן ראשית יוצא לבדו. הסיבה לכך היא שראשית יש פתיחה וויסות והפצה לכל עבר בחוץ. נוזלים הגוף (ג'ין יה) מתלווים לצ'י המגן וראשית נעים לעור, ראשית ממלאים את ערוצי החיבור (Luo Mai). ערוצי החיבור ראשית שופעים, הצ'י המגן מתאזן והצ'י המזין מתמלא ואז הערוצים (Jing Mai) שופעים מאד. אלו הדם והצ'י [שנעים] מהעור אל החיבור (Luo), מהחיבור אל הערוץ (Mai), מבחוץ פנימה."

כלומר, הצ'י המגן ראשית נע אל העור והחיצון ישירות ושלא דרך הערוצים הרגילים של האיברים. כאשר שותים אלכוהול, שאופיו דומה מאד לאופי הצ'י המגן, הנוזלים שבו מתלווים אל הצ'י המגן ונעים ישירות אל עבר החיצון אשר תחת ניהולו של תאי יאנג שלפוחית השתן. מן העור הם מתחילים לנוע אל תוך הגוף דרך ערוצי החיבור הזעירים (Sun) אל ערוצי החיבור הקטנים (Xiao Luo) ומשם אל ערוצי החיבור הראשיים. כאשר שפע זה של נוזלים וצ'י עוזב את האזור של הצ'י המגן וערוצי החיבור הזעירים ונכנס פנימה, הערוצים שבים למצבם הרגיל והמאוזן והשפע נע הלאה אל אזור הצ'י המזין והערוצים הגדולים יותר אשר מתחילים לשפוע בעצמם.

בספר דיון וויכוח בהיכל העמיתים ההררי4 הרחיב גַ'אנג גֶ'ה-צוֹנג3 בכל הנוגע לאלכוהול ואף פירט על הנזקים הנגרמים לאיבר הטחול בעקבות צריכה שלו. בפרק זה הוא מבהיר את ההבדל בין התנועה הפיזיולוגית של הנוזלים המופקים מהמזון ומופצים בגוף ותנועת הצ'י המגן והאלכוהול.

"אבחון פגיעת שתיית אלכוהול בטחול

משקה נכנס לקיבה, שופע וגדוש בתמצית צ'י, משונע מעלה אל הטחול, צ'י הטחול מפזר תמצית הנשלחת מעלה אל הריאות, פותחות ומווסתות את דרכי המים, משנעות מטה אל שלפוחית השתן. תמצית המים מופצת לארבעת הכיוונים, חמשת הערוצים נעים יחדיו. זה משקה שנכנס אל הקיבה, ומהטחול והריאות שבפנים, מופץ אל העור ושערותיו בכל הכיוונים, משונע מטה אל סכרי התעלה והינו נוזלי ג'ין ושתן, זאת [תנועה] מבפנים החוצה.

אלכוהול נכנס אל הקיבה, מתלווה אל הצ'י המגן וראשית נע אל העור, ראשית ממלא את ערוצי החיבור. כאשר ערוצי החיבור שופעים והצ'י המגן התאזן, עובר ונכנס אל הערוץ ואז הערוץ שופע מאד, זה הפוך כך ש[יש תנועה] מן החוץ פנימה. אלכוהול הוא הנוזל האלים של המים והדגן. צ'י מגן הוא הצ'י האלים של המים והדגן. לכן [האלכוהול] מתלווה אל הצ'י המגן וראשית נע אל העור. [זאת הסיבה] שמי ששותה אלכוהול פניו מיד מאדימות והשתן מיד מגיע, זאת מכיוון שראשית פותחים ומווסתים בחוץ ומשנעים מטה. המלאות בערוץ שבה אל הטחול והריאות, כאשר נכנסים לחדר המיטות שיכורים או שבעים לרב ייווצר חולי של מלאות במרכז, גיהוק, שיעול ובליעת חומציות. זה נובע מהצטברות והישארות בפנים, אין שוב פתיחה וויסות החוצה וזה גורם לפגיעה בטחול ובריאות."

מעבר להמחשת חוקיות תנועת הצ'י המגן בגוף, על סמך דמיונו לאלכוהול ותוצאות השפעותיו על הגוף דרך האדמת הפנים ויציאת השתן, הוא גם מסביר למי שתמיד תהה, מדוע ברפואה הסינית נטען שקיום יחסי מין על בטן מלאה או בזמן שיכרות מזיקים לגוף. הוא אינו מציע דרך טיפול להשפעות האלכוהול על הגוף אבל על סמך הסברו המפורט על תנועת האלכוהול בגוף, אנו יכולים להסיק בעצמנו על דרכי טיפול מתאימות לשיכרות. מכיוון שהאלכוהול נע ראשית אל עבר החיצון יחד עם הצ'י המגן, על כן ניתן לייזע אותו אל מחוץ לגוף ולמנוע השפעות מזיקות שיגרמו כתוצאה מכניסתו פנימה אל עבר האיברים הפנימיים. בהמשך הוא נע אל עבר שלפוחית השתן ולכן שיתונו אל מחוץ לגוף הוא אפשרות נוספת.

ככל הנראה, הרעיון שאלכוהול מופץ אל עבר החיצון היה מוסכם על כולם ולכן כאשר לִי דוֹנג-יוּאֱן5 פיתח פורמולה שמטרתה לטפל בחמרמורת הוא מציע בשלב הראשון לסלק את האלכוהול דרך הזיעה. בספרו דיון על הבהרת ספקות בנוגע לפגיעה פנימית וחיצונית6 הופיעה לראשונה פורמולה בשם מרתח Ge Hua לחמרמורת אלכוהול המבוססת על פרחי הצמח Ge Gen:

Ge Hua Jiu Cheng Tang

Ge Hua 15, Fu Ling 6, Zhu Ling 6, Ze Xie 6, Sha Ren 6, Dou Kou 6 (Hou Xia), Qing Pi 9, Ju Hong 9, Mu Xiang 3, Gan Jiang 6, Ren Shen 6

לטחון לאבקה, לקחת 9 גרם עם מים, ברגע שתצא זיעה החמרמורת תיפסק.

כמו כן מביע המחבר גם את דעתו על איכות האלכוהול ואופן הטיפול בו:

"אלכוהול, חם מאד ורעיל, הצ׳י והטעם שלו שניהם יאנגים, זהו דבר חסר צורה. הדרך היחידה [לטפל בו] היא בפיזורו. כאשר הזיעה יוצאת אזי מחלימים, זאת המיומנות הגבוהה ביותר. [כמיומנות] משנית לה אין טוב יותר מאשר הטבה עם השתן. שתי [מיומנויות] אלו הן הפרדה ומיסוס של הלחות למעלה ולמטה, הכיצד עדיין תהיה מחלת אלכוהול?!"

נראה שמצאנו אוצר ואפשר לקפוץ לפיצוציה הקרובה לתדלק בוודקה, אבל מכיוון שהטיפול באלכוהול מבוסס על פיזור והנעה של הצ'י בחיצון או הנעה של הנוזלים והלחות אל עבר השלפוחית ומשם ישותנו החוצה, הפורמולה נחשבת פורמולה מניעה ולכן מכלה צ'י של הגוף. על כן הוסיף אזהרה על השימוש בפורמולה:

"טעם וצ׳י של תרופה זו הוא חריף, נטילתה רק לעיתים עקב מחלת אלכוהול לא תביא לנזק לצ׳י המקורי. מדוע?! מכיוון שהיא נאבקת במחלת האלכוהול. במידה ונוטלים אותה לעיתים תכופות היא תזיק לאריכות החיים"

בכך הוא בעצם חותם את הגולל על הרעיון של החזקה של מלאי מהפורמולה בבית וחגיגה על ארגזי ערק מבלי לחשוב על המחר. על תכונות האלכוהול כצמח מרפא אפשר לקרוא גם בספר צמחי המרפא החשוב ביותר עד כה, מתאר מפורט של צמחי מרפא7, בו מפרט לִי שֶׁה-גֵ'ן8 על תכונות האלכוהול:

יין אורז

(למרות שמכונה בסינית יין כנראה לא מדובר באמת ביין אלא במשקה חריף מזוקק בדומה לוודקה, ג׳ין, וויסקי, טקילה ורום. ובמקרה זה Bai Jiu או יין לבן. נ.א)

טעם וצ'י
מר מתוק חריף חם מאד רעיל.
אכילת חרדל ודברים חריפים אחרי [צריכת] אלכוהול, מרפה את הגידים והעצמות באדם.
שתיית תה לאחר אלכוהול פוגעת באיבר הכליות. מותן ורגלים צונחים כבדים ובשלפוחית השתן יהיה כאב קר בו זמנית יסבול מליחה. [הצטברות] נוזלים ובצקות, צמא ורעב ועווית כואבת.

טיפול עיקרי
מניע את התרופות, הורג את כל הצ'י המזיקים והרעלים הנתעבים. פותח את כלי הדם,  מעבה את הקיבה והמעי, מרטיב את העור,  מפזר את צ'י הלחות,  ממוסס עצב ומביא להתפרצות זעם,  מתיר חרצובות הלשון, ומחליק את הרצונות. מטפח את צ'י הטחול תומך בכבד מסלק רוח ומוריד צ'י. מנטרל בשר סוס.
כאשר אלכוהול מקבל מליחות הוא מנוטרל כי מים מרסנים אש. אופי האלכוהול הוא עלייה והמליחות יורדת ומרטיבה.

יין דונג יאנג
(כנראה יין בריכוז נמוך שנחשב Huang Jiu או יין צהוב)

טעם וצ'י
מתוק, חריף ואינו רעיל.

טיפול עיקרי
משמש להכנת תרופות.

[ציטוט מדבריו של] ג'ו דאן-שי: קאנון הצמחים מדבר רק על כך שהאלכוהול חם ומכיל רעל, אינו מדבר על כך שבתוך הלחות שבו יש חום, קרוב לאש השר, לאחר שיכרות אפשר לראות זאת בצמרמורות קור. כמו כן אופיו נוטה לעלות, הצ'י מתלווה אליו, הליחה מדוכאת למעלה, השתן חסום למטה, נהנה לשתות משקה קר, החום שלו מדוכא בפנים וצ'י הריאות ניזוק מאוד.

אפשר לראות שיש הבדל בהשפעות של שני סוגי האלכוהול המתוארים בספר למרות הדמיון הכללי ביניהם. בהמשך הפרק מפורטים עוד מספר סוגי אלכוהול נפוצים לתקופה ואף רשימה ארוכה של השריות צמחים באלכוהול לטיפול במחלות שונות.

ספר נוסף שמפרט על נזקי האלכוהול בצורה מפורטת יחסית הוא הפרק פגיעת אלכוהול מספרו של לִי יוֹנג-צוּי9 אוסף סינדרומים וטיפולים עם תוספות10 שנכתב על ידי בתקופת שושלת צ'ינג (1687)

נקודות עיקריות
אלכוהול - הצ׳י שלו חם ואיכותו לחה, הטעם והצ׳י שלו שניהם יאנגים. בזמנים של קור ייני, שתיה של כמות מעטה יכולה להגן מפני מזיק ולסייע לנפש, להעצים את הצ׳י ולהחיות את הדם.

במקרים של שתיה נטולת רסן תיווצר ליחה ונטייה לאש, כילוי צ׳י ונזק לתמצית ולהביא לחולי פתאומי ומוות פתאומי, האנשים חושבים שמדובר בליחה הפולשת לאיברי-הדזאנג ואינם מודעים לכך שמדובר בתוצאה של השפעת האלכוהול.

גורם פנימי
אלכוהול נכנס אל הקיבה ואז ערוצי החיבור מלאים והערוץ הראשי ריק. צ'י האלכוהול וצ'י הדגן מתערבבים למקשה אחת וחום שופע בפנים לכן יש חום בגוף כולו. [יש] חום פנימי ולכן יש שתן כהה.

סממנים חיצוניים
במקרים קלים יש כאב ראש וסחרחורות. הקאות ועליה של ליחה, עילפון וחוסר מנוחה, מלאות בחזה ובחילה, ירידה בכמות המזון והמשקה [שנכנסים לגוף] מתן שתן לא תקין. במקרים חמורים לאחר שיכרון [יכולים להופיע] צמרמורות וקיפאון של הידיים והרגליים, חוסר יכולת לזהות אנשים, זה נקרא עילפון עקב שיכר.

פגיעה של האלכוהול בכל אחד מהערוצים
האלכוהול נע לאורך הערוצים וחיבוריהם וכאשר נשאר בהם יוצר חולי. כאשר נכנס לריאות יופיעו התעטשויות רבות והרבה ליחה. כאשר נכנס ללב יופיעו צחוק רב ודברנות. כאשר נכנס לכבד תופיע נטייה לכעס והפעלת כח. כאשר נכנס לטחול יופיע רצון לישון. כאשר נכנס לכליות יופיעו מחשבות סוטות. כאשר הפגיעה ממושכת אז הפגיעה בריאות תשתנה לשיעול, כילוי מזון וצמא (Xiao Ke). הפגיעה בלב תשתנה לפעמת חמורה (הלמות לב, נ.א) וקושי לישון. הפגיעה בטחול תשתנה לתחושת מלאות (Pi), מלאות פיזית, תחושת התנפחות וצהבת. פגיעה בכבד תשתנה לכאבים בצידי הצלעות והקאת דם. פגיעה בכליות תשתנה לחולשת גב תחתון ואין-אונות. אלו חמש המחלות שיקבלו חמשת הדזאנג.

על כך נוסיף שזיעה רבה לאחר צריכת אלכוהול זה סימן שהקיבה קלטה את האלכוהול. הופעת גוון ירקרק על הפנים לאחר צריכת אלכוהול הוא סימן שכיס המרה קלט אותו. שתן רב לאחר צריכת אלכוהול הוא סימן שהמעי הדק קלט אותו. שתן אדמדם (כהה) הוא סימן ששלפוחית השתן קלטה אותו. הצטברות ושלשול לאחר צריכת אלכוהול זה סימן שהמעי הגס קלט אותו.

בכל המקרים תתפתח מחלה מלבד כאשר הקיבה והמעי הדק קולטים את האלכוהול, כי כאשר הזיעה רבה אזי [האלכוהול] מופרש מהחיצון. כאשר השתן רב אז [האלכוהול] יוצא בשתן. לכן מעטים הם אלו השותים הרבה ואינם משתכרים או הופכים לחולים.

דופק
דופק צף ומהיר הם סימן לפגיעת אלכוהל

עקרונות טיפול
בשלב התחלתי של שכרות ועילפון רצוי לטפל על ידי ייזוע. לאחר שהתעורר אז החום עזב והלחות נשארה, אין טוב יותר מאשר הטבה עם השתן. זה [מה שמכונה] הפרדה בין לחות חמה של מעלה ומטה. במידה ועבר אל חמשת האיברים הפנימיים אז רצוי להתאים צמחים ספציפיים למחלה ובו זמנית לסלק לחות חמה. האיכות של האלכוהול ניתנת להתמרה ואילו צ'י לחות חמה אינו משתנה לאורך זמן.

בפגיעת אלכוהול אסור להוריד (לשלשל)
אופיו של האלכוהול הוא יאנג טהור, [וכיאנג טהור הוא] הכי חזק בכילוי צ'י מקורי. במידה ונוסיף על כך הורדה נזיק לנוזלי הגוף (ג'ין יה) ודווקא ניצור ליחה ואש, נשרוף ונמוסס צ'י מקורי ובבת אחת נביא לנזק וחוסר, על כן יש להיזהר עם הורדה.

אין ספק שכמות האלכוהול בה אנו משתמשים לטיפול זעירה ביחס לכוס יין או ליקר ולכן הנזקים והחולי שנגרמים משימוש מוגזם באלכוהול אינם רלוונטיים עבורנו. מה שכן רלוונטי עבורנו הוא האופן בו האלכוהול נע בתוך הגוף ואיכותו מבחינת טעם וצ'י. אם אנו יודעים שהאלכוהול נע בגוף בצורה הפוכה משאר הנוזלים שממוצים מהמזון אנו יכולים לתהות האם טינקטורה אכן מגיעה לאיבר המטרה או שאולי תנועתה ישירות אל החיצון מונעת ממנה להגיע לאיבר. עכשיו רק צריך להתחיל לשקלל את המידע החדש ולשקול את המשמעויות. אתם מוזמנים להעלות רעיונות לדיון.

                                                                                                                                                         

הערות
תרגום מסינית לעברית - ניצן אורן

1. גַ'אנג ג'וֹנג-גִ'ינג 张仲景 Zhang Zhong Jing
   
2. בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב 黄帝内经 Huang Di Nei Jing
   
3. גַ'אנג גֶ'ה-צוֹנג Zhang Zhi Cong 张志聪
4. דיון וויכוח בהיכל העמיתים ההררי Lǚ Shān Táng Lèi Biàn 侣山堂类. ספר המתעד שיחות, ויכוחים ודיונים שערך גַ'אנג גֶ'ה-צוֹנג עם כעשרה מתלמידיו וחבריו בהיכל הררי באזור מגוריו.
5. לִי דוֹנג-יוּאֱן Li Dong Yuan 李东垣
6. דיון על הבהרת ספקות בנוגע לפגיעה פנימית וחיצונית 内外伤辩惑论 Nei Wai Shang Bian Huo Lun
7. מתאר מפורט של צמחי מרפא Ben Cao Gang Mu 本草纲目
8. לִי שֶׁה-גֵ'ן Li Shi Zhen 李时珍
9. לִי יוֹנג-צוּי Lǐ Yòng Cuì 李用粹 1662～1722. אחד מארבעת הרופאים המפורסמים בשנחאי בתקופת הקיסר קאנג שי.
10. אוסף סינדרומים וטיפולים עם תוספות (1687) Zheng Zhi Hui Bu 证治汇补

הפרשנות של גַ'אנג גֶ'ה-צוֹנג על פרק 10 בציר השמימי:

夫酒者。水谷之悍液。卫者。水谷之悍气。故饮酒者。液随卫气而先行皮肤。是以面先赤。而小便独先下。盖先通调四布于外也。津液随卫气先行皮肤。先充络脉。络脉先盛。卫气已平。荣气乃满。而经脉大盛。此血气之从皮肤而络。络而脉。脉而经。盖从外而内也 

אטימולוגיה של הסימנייה הסינית "רפואה" לפני ואחרי המעבר משמאניזם לרפואה סינית מודרנית

מדוע אנחנו מפהקים והגורמים לפיהוק תכוף על פי הרפואה הסינית

פיהוק הוא תגובה טבעית של הגוף המופיעה בזמן עייפות או לאחר התעוררות, אך כאשר הוא מופיע בתדירות גבוהה ללא קשר לעייפות או שעמום זהו סימן לפתולוגיה על פי הרפואה הסינית. כבר לפני למעלה מאלפיים שנים הבחינו הרופאים הסינים הקדומים במצבים בהם פיהוק תכוף הצביע על תפקוד לא תקין של הגוף. בכתב החשוב ביותר ברפואה הסינית, הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב, כרך הציר השמימי, פרק תשע מחטים מתוארת הפיזיולוגיה של הפיהוק על פי הרפואה הסינית המסבירה ש״הכליות אחראיות על פיהוק״. ארבע מאות שנים לאחר מכן מופיעה התייחסות נוספת, הפעם לפתולוגיה של הפיהוק, בספר נקודות חיוניות מארון הזהב בו נאמר כי ״אדם הסובל מפגיעת קור נוטה לפיהוק רב״.

הגורמים לפיהוק

כותב המאמר ברגע של פיהוק

על פי הרפואה הסינית הגורם העיקרי לפיהוק הוא הפרעה לזרימה החלקה של הצ'י בגוף. כאשר זרימה זו מופרעת מופיע הצורך להחליקה ולהסדירה מחדש ונוצר רפלקס פיהוק. כאשר אנו מפהקים אנו בעצם מבצעים פעולה הדומה מאד להתמתחות המותחת שרירים ופרקים ומשפרת את זרימות הדם בגוף. כאשר חסימת הזרימה של הצ'י חמורה נוצר מצב בו מופיע פיהוק תכוף המנסה ללא הצלחה לשחרר את החסימה.

דיכוי של תפקוד הכבד וזחילה של תנועת הצ׳י
על פי הרפואה הסינית, הכבד אחראי על כך שדרכי הזרימה של הצ'י בגוף יהיו פתוחות וחלקות כך שהזרימה תהיה חלקה ללא הפרעה. מצבים רגשיים נוטים להשפיע על תפקוד הכבד וכאשר תפקוד זה מדוכא נפגעת יכולת הכבד לוודא שדרכי הזרימה יישארו פתוחות ונגרמות חסימות של זרימת הצ'י בגוף כך שתנועתו החלקה הופכת בהדרכה לזחילה. לרב יופיע שינוי בעוצמת הסממנים או מועד הופעתם כאשר יש שינוי במצב הרוח עקב השפעתו על הכבד וזרימת הצ'י. מצב זה מאופיין בסממנים הבאים:

הפרעה לזרימה החלקה של הצ'י - פיהוק תכוף וצורך בהתמתחות של הגוף, תחושת מועקה ולחץ בחזה, כאבים בצידי הצלעות, גיהוק ותחושת התנפחות של הבטן, דופק כמו מיתר דק וחוטי.
תפקוד רגשי לא תקין של הכבד - דיכאון והעדר שמחת חיים, חוסר חיוניות ואנרגיה, הבעת פנים אפאטית, תחושת מחנק בגרון כאילו נתקע מזון בוושט, נטייה לעצב ואף בכי.

זחילה של צ׳י ותקיעות של דם
כאשר זרימת הצ'י בגוף מופרע לאורך זמן היא משפיעה על זרימת הדם בו הצ'י זורם ונוצר מצב בו גם הדם מתחיל לזרום לאט ואף להיתקע ולהיקרש. כאשר מדובר בתקיעות של זרימת הדם, שינויים רגשיים במצב הרוח לא ישפיעו על הופעה או היעלמות של הפיהוק והקלה על שאר הסממנים. מצב זה מאופיין בסממנים הבאים:

פיהוק תכוף לעיתים אף פתאומי, מועקה לוחצת בחזה, כאבים דוקרים באזור הכללי של הלב, פעמת (הלמות לב חזקות), קוצר נשימה, סחרחורות וטנטון (צפצופים באוזניים) התדרדרות של הזיכרון, רגזנות. לשון אדומה או סגלגלה וכהה. דופק שוקע מחוספס או שאינו סדיר ומקוטע (החסרת פעימה).

חוסר יאנג בכליות ובטחול
הכח להניע את הצ'י והדם בגוף מגיע מהיות הצ'י היבט של יאנג. יאנג הוא ביטוי של תנועה, פעלתנות וחום כאשר נוצר חוסר ביאנג נפגעת יכולת הצ'י בגוף לנוע ולדחוף תהליכים וחומרים בגוף. המקור של היאנג מגוף מגיע מהכליות ומהטחול. על כן כאשר קיים חוסר ביאנג יופיעו סממנים של העדר אנרגיה, העדר חום ותפקוד לקוי בבישול ופירוק המזון והנעת נוזלים בגוף. מצב זה מאופיין בסממנים הבאים:

העדר אנרגיה - תשישות של הנפש, פיהוקים ממושכים ועוקבים, פנים חיוורות נפוחות. דופק שוקע חוטי וחלוש.
העדר חום - עור וגפיים קרים מהרגיל או נוטים לקור. שפתיים חיוורות וסגלגלות.
בעיות בעיכול - תיאבון מופחת, תחושת התנפחות של הבטן, יציאות רכות.
בעיות בשינוע נוזלים - עליה בתכיפות וכמות השתן בעיקר בשעות הלילה או הופעת שתן ממושך וצלול.


הפיהוק עצמו אינו מחלה ומשמש אותנו, העוסקים ברפואה הסינית, יחד עם סממנים גופניים ונפשיים נוספים על מנת לסייע באבחון הגורמים למחלה ממנה סובל המטופל. כאשר אנו מזהים שמדובר בפיהוק תכוף אנו יכולים לדעת שיש הפרעה לזרימה של הצ'י בגוף, אם כתוצאה מחסימה של דרכי התנועה או מהעדר אנרגיה להניע את הצ'י ולכן הטיפול יכלול צמחי מרפא ודיקור שמטרתם להניע את הצ'י, לשחרר את דיכוי הכבד, להחיות את זרימת הדם ולחמם ולמלא חוסרים ביאנג הכליות והטחול. 

לרכישת הספרים שלי ברפואה סינית לחצו כאן

                                                                                                                                                       

הערות
הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב - Huang Di Nei Jing
נקודות חיוניות מארון הזהב - Jin gui Yao Lue