לא אחת אני שם לב שהמילה תיאוריה מעוררת קונוטציות שליליות בקרב חלק מהמטפלים ברפואה הסינית. פעמים רבות כאשר עולה טיעון שיש חשיבות רבה להכרת התאוריה של הרפואה הסינית, יש אשר מפחיתים בערך הכרת התאוריה בטיעונים שונים, שהנפוצים ביניהם הם "הניסיון הקליני חשוב יותר מהתאוריה" ו-"התיאוריות העתיקות לא מספיקות ובסופו של דבר צריך לצבור המון ניסיון קליני אישי" שבאים לטעון שהמעשי בשטח (קליניקה) שונה מהתאוריה שמתוארת בספר. זה תמיד נראה לי מוזר שנוצרת הבדלה כזאת בין התאוריה לבין הקליניקה כאשר להבנתי ברפואה הסינית, קליניקה ותאוריה חד הם והכרת התאוריה לעומקה ורוחבה רק מסייעת יותר להבנת הקליניקה ושיפור מיומנותנו כמטפלים ברפואה סינית. אז למה בדיוק התכוונו הסינים ב"תיאוריה" והאם זה באמת שונה מ"קליניקה"?
מהי תאוריה
אתר מילוג מסביר את משמעות המילה תֵּאוֹרְיָה:
- רעיון מובנה; תורה. "הסטודנט לא הבין את תאוריית הקוונטים."
- החלק העיוני של תחום ידע.
- הנחה לא מבוססת; השערה. "התאוריה שלי היא שהבחירות יתקיימו בקרוב."
המקבילה למשמעות המילה תיאוריה בשפה הסינית היא 理论 - "דיון בעיקרון", כלומר הצגה עיונית של עיקרון מובנה. אפשר לראות שהמשמעות של המילה הסינית מתאימה לשתיים מהמשמעויות (ראשונה ושניה) שמופיעות במילון של אתר מילוג. התיאוריה היא החלק העיוני שמסביר ודן בתחום ידע כלשהו. במקרה של רפואה סינית, מדובר בהסברים לחוקים והרעיונות המובנים של תורות שונות (יין-יאנג, חמש פאזות וכד') שעומדים בבסיס הרפואה הסינית. החוקים האלו נוצרו בעקבות התבוננות בחוקיות שחוזרת על עצמה בטבע וניתנת לחיזוי במידה מסויימת, כך שלא מדובר בהשערות שאולי יתממשו ואולי לא. אם התיאוריה של הרפואה הסינית הייתה השערה שאולי צמח המרפא או נקודת הדיקור יפעלו ואולי לא יפעלו כלל, אז לא הייתה לנו כמטפלים כל דרך לקבוע אסטרטגית טיפול, כל שכן להצליח ולהקל על המטופל. הטיעון "הניסיון הקליני חשוב יותר מהתיאוריה" מתבסס על ההגדרה השלישית שתיאוריה היא הנחה לא מבוססת ומכיוון שכביכול הניסיון הקליני של המטפל הוא דבר מבוסס, הוא חשוב יותר מהתיאוריה.
ויקיפדיה מגדירה את המילה תאוריה כחשיבה רציונלית שמייצרת כללים והפשטות, או התוצר של חשיבה כזו. במדע, תאוריה היא מערך שלם ושיטתי של רעיונות המתאר ומסביר תופעה מסויימת או קבוצת תופעות בעלות קשר. תאוריה מכילה, הרבה פעמים, הגדרות בסיסיות, מספר חוקי טבע בסיסיים והגדרה של שיטה לגזור מחוקים אלה קביעות והסברים רבים על התופעות הנחקרות. ככול שתאוריה מתאימה יותר למסקנות העולות מניסויים ומתצפיות, כך היא אמינה יותר ולרוב גם שימושית יותר.
אם נסתכל לרגע על התיאוריה של הרפואה הסינית נראה שהיא עונה בדיוק להגדרה זו מכיוון שהיא תורת ריפוי, שהחלק העיוני שמסביר תחום ידע זה, מבוסס על התבוננות וניתוח שכלתני רציונלי, של תופעות בטבע ובפיזיולוגיה של האדם, שמייצרים הפשטה של המציאות (יין-יאנג, חמש פאזות, שישה צ'י, ארבע רמות, שש מערכות וכד'). לרפואה הסינית יש מספר חוקי בסיס (יין-יאנג, חמש פאזות) שמשמשים לקביעות והסברים על התופעות הנחקרות באדם ובטבע. התיאוריה של הרפואה הסינית היא המסקנות שעולות מניסויים ותצפיות בתגובות הגוף לשינויים בטבע, השפעת מחוללי מחלות על הגוף והשפעת מניפולציות שונות של צמחי מרפא, מזון, מגע ודיקור. כלומר, התיאוריה של הרפואה הסינית היא מסקנות שמבוססות על ניסיון קליני עשיר לאורך כמה אלפי שנים ולכן התיאוריה היא בעצם הפשטה של חוקיות שנצפית בקליניקה, קרי תיאוריה היא קליניקה, קליניקה היא תיאוריה. התיאוריה על מהות מחלות ואופן הטיפול בהן כפי שהיא מופיעה בכתבים, היא זיקוק מסקנות מניסוי קליני.
עוד נכתב בויקיפדיה, שבשפת היומיום הפכה משמעותה של המילה "תאוריה" למה שנקרא בשפה המדעית "השערה" (היפותזה) שהיא הסבר לתופעה מסויימת, שטרם נוסה והוכח. למילה תיאוריה נוצרה קונוטציה של "הסבר אפשרי אבל כנראה שבמציאות יש הסבר טוב
יותר". זה אולי יכול להיות נכון עבור מישהו שמסתכל מהצד על הרפואה הסינית
כהסבר לפיזיולוגיה של גוף האדם כאשר יש לו את החלופה של הרפואה המודרנית,
אבל זה לא יכול להיות נכון עבור העוסק ברפואה הסינית בה התיאוריה היא בעצם
אקסיומה קבועה, חוקי בסיס שמסבירים את הכל. מכיוון שהתיאוריה של הרפואה הסינית נוסחה על סמך ניסויים קליניים שבעקבותם הושארו רעיונות שאוששו והוסרו רעיונות שהופרכו, אז מי שטוען שהקליניקה נכונה יותר מהתיאוריה, מתכוון בעצם לומר שהקליניקה נכונה יותר מהיפותזה.
מודל הטיפול ברפואה הסינית (Lǐ Fǎ Fāng Yào Yòng 理法方药用) קובע שעל סמך הכרת התיאוריה (עיקרון Li), נקבעת אסטרטגית טיפול (שיטה Fa) שבעקבותיה אנו בוחרים כיוון השפעה של פורמולה (פורמולה Fang) ובוחרים הרכב, כמות והתאמות צמחים (מרפא Yao) ולבסוף קובעים את אופן בישול הפורמולה ולקיחתה (שימוש Yong). ללא הכרה של התיאוריה שבבסיס הפירמידה, לא ניתן לתת טיפול נכון. אם המשמעות של תיאוריה ברפואה סינית היא "ניתוח וסיכום ממצאי ניסיון קליני", אז התיאוריה שלוטשה באלף השנים האחרונות, היא ניסיון קליני מוכח שתועד שחור על גבי לבן בכתבים. כל השוואה של ניסיון קליני אישי אל מול התיאוריה היא השוואה של ניסיון קצר יחסית אל מול ניסיון עשיר מאד. זה לא אומר שאי אפשר למצוא טעויות בתיאוריה או שאי אפשר לשפר או לחדד אותה, אבל זה כן אומר שקצת צניעות לא תזיק כאשר משווים ניסיון קליני של מטפל בודד למאות רופאים סינים מוכשרים שהצעידו את הרפואה הסינית קדימה לאורך הדורות, על אחת כמה וכמה כאשר הם מראים עקביות בתוצאות הטיפולים בקליניקה. אם הקליניקה שלנו מצביעה על כך שהתיאוריה שגוייה אז יש כמה אופציות,
הראשונה היא שהידע שלנו בתיאוריה לוקה בחסר, אחרי הכל הסינים קבעו התיאוריה
על סמך הקליניקה וליטשו אותה לאורך אלפי שנים. האופציה השנייה היא שלא התאמנו את התיאוריה הקדומה לעידן שלנו (הרגלי מגורים, עבודה, זיהום וכדומה) כלומר הידע
שלנו בתיאוריה מושלם אבל המציאות השתנתה ולכן התיאוריה לא מתאימה לקליניקה וצריך לבצע בה התאמות. במידה ואני מוצא שממצאי הקליניקה שלי שונים מאלו שמתוארים בתיאוריה, אני
ראשית יוצא מתוך הנחה שההבנה שלי בנושא אינה מספקת ועלי לחזור ולחפור בכתבים ולא ממהר לשכתב את התיאוריה שתתאים לתובנות
הסובייקטיביות שלי.
ההבדל בין תיאוריה, השערה וידיעה חלקית של התיאוריה
אשת העסקים האמריקאית, מארי קיי אש, התייחסה פעם להבדל בין המשמעות של תיאורטי למשמעות של מעשי באנקדוטה נחמדה על יכולתה של הדבורה לעוף ואמרה "מבחינה אווירודינמית, הדבורה לא אמורה לעוף, אבל הדבורה אינה יודעת זאת, ולכן היא ממשיכה לעוף - בכל מקרה".
זה סיפור נחמד ומצחיק אשר ללא כל צל של ספק מצביע על בורותה של הדוברת בכל הקשור לחוקי הפיזיקה. בשנות השמונים פותח מטוס ניסיוני שכונה X-29, שכנפיו משוכות קדימה במקום אחורה ומבחינה תיאורטית אווירודינמית הן אמורות להיקרע ממנו כך שהוא כלל לא אמור לטוס, מעשית הוא טס יפה. מבחינה אווירודינמית, מבנה בצורת קובייה לא אמור להצליח לעוף, אבל אם נחבר לו כדור פורח הוא ירחף ללא בעיה. כל אלו הן דוגמאות מעולות לכך שחוסר ידע בתיאוריה מקשה על הדובר להימנע מפליטת גיבוב שטויות, שמוכיח יפה ש"אם אין לך משהו חכם לומר, עדיף שתשתוק" או "עדיף לשתוק ולהיחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח זאת". הסיבה לכך שלמרות שמבחינת חוקי אווירודינמיקה כל אלו לא אמורים להצליח לעוף, צריך לקחת בחשבון גם חוקי פיזיקה נוספים ונתונים כגון משקל/מסת הדבורה, שטח פני כנפיה, חוזקן, מהירות הנפנוף, כח העילוי שנוצר כתוצאה מכך ועוד. בחינה של כל אלו תוכיח בבירור שהדבורה יכולה לעוף למרות שאשת עסקים מצליחה לא מבינה דבר בפיזיקה. זאת הסיבה שמדענים יכולים לפתח כלי תעופה כבדים מהאוויר על סמך התיאוריה של האווירודינמיקה וחוקי הפיזיקה וכלי התעופה האלו מצליחים לעוף. מארי קיי אש נפלה בהגדרת התאוריה כהיפותזה.
כמה תיאוריה צריך ללמוד, מדוע ומתי נסיים כבר?
בארבע-חמש
שנות לימוד רפואה סינית מספיקים ללמות בעיקר את מה שהסינים מכנים
"יסודות/בסיס התיאוריה של הרפואה הסינית" (中医基础理论 Zhong Yi Ji Chu Li Lun)
שזה מה שבארץ מכונה "יסודות הרפואה הסינית". אפשר לראות שמדובר אך ורק
ביסודות של התיאוריה ולא בגוף התיאוריה השלם. למעשה, בלימודים אלו לומדים
הפשטה של עיקרי התיאוריה כבסיס להבנת הרפואה הסינית. תיאוריה נוספת נלמדת
בצורה עקיפה דרך קורסים של אבחון, פורמולות, רפואה פנימית וכדומה. בסין
נהוג ללמד גם פרקים נבחרים מהקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב, את רב החומר
שבדיון על פגיעת פתוגן ומגוון מחלות (Shang Han Za Bing Lun) ואסכולות
שונות. למרות זאת, גם בסין לא מכסים את כל גוף התיאוריה הבסיסי, שלא לדבר
על המשך לימוד לתיאוריות מאוחרות. לכן לימודי הבסיס הם רק הנחת יסודות
התיאוריה ועלינו להמשיך ללמוד את כל גוף התיאוריה. אני משער שבגלל השימוש
בשם "יסודות הרפואה הסינית" במקום "יסודות התיאוריה של הרפואה הסינית" נוצר
מצב בו יש מטפלים שמפרידים בין יסודות ותיאוריה כאילו מדובר בהבדל בין מעשי
והשערה.
למעשה יש שמבלבלים בין תיאורית הבסיס, כפי שהיא מתוארת בפרוטרוט בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב, שרק אחוז קטן ממנה אנו לומדים במהלך שנות הלימוד בבתי הספר לרפואה סינית, ובין תיאוריות חדשות שנוצרו על ידי פרשנים של הקלאסיקות על סמך ניסיונם הקליני ביישום התיאוריות, שם אפשר לעיתים למצוא שוני בין פרשנויות. במקרה הראשון מדובר על תיאורית חובה עליה מושתתת הרפואה הסינית ואילו במקרה השני מדובר על תיאוריה חשובה לא פחות שמקדמת רופא טוב לרמת רופא מעולה על סמך ניסיונם הקליני העשיר של רופאים סינים באלפיים השנים האחרונות. רופאים אלו היו יוצאי דופן ברמת הידע שלהם והובילו את כל התחום קדימה. אבל אל תטעו, הפרשנויות הללו לא פחות חשובות מתיאוריית הבסיס שבקלאסיקות. אלו פרשנויות שמבוססות על הבנה מעמיקה של הקלאסיקות, תורות פילוסופיות אחרות וכמובן יישום של כל אלו בניסוי וטעיה בקליניקה על מספר עצום של מטופלים. אפשר לומר שאלו תיאוריות שנכתבו בדם ולא גחמות של רופא פלספן שאוהב לשכב פרקדן בשמש החמימה של האביב ולחשוב על מהות החיים מבלי לראות מטופל אחד.
אם אנחנו רואים את הרפואה הסינית כתיאוריה שניתחה חוקיות איזון וחוסר איזון בגוף האדם על פי נקודת מבט ביקורתית מדעית, אנו בעצם רואים בה סוג של מדע. ממש כמו שאנשי מדעי צריכים להכיר את כל התיאוריות שבתחום התמחותם, כך גם עלינו לשאוף להכיר את כל התיאוריות בתחום הרפואה הסינית. פיזיקאי רציני חייב להכיר את כל חוקי הפיזיקה בתחום עיסוקו, אם הוא מכיר רק את התיאוריות של ניוטון הידע שלו לא מספיק לתאר את העולם הנגלה והוא חייב להכיר גם את תורת יחסות ואפילו את תורת הקוונטים. על מנת להיות מתמטיקאי מן השורה על כל מתמטיקאי להכיר את שיטות החישוב השונות, חיבור - חיסור - כפל - חילוק - מספרים גדולים - משוואה עם נעלם אחד - מערכת משוואות עם מספר נעלמים - משוואות עם משתנים במכנה - משוואות ממעלה שניה - משוואת דו ריבועיות - משוואות ממעלה שלישית ומעלה - משוואות עם שורשים - מספרים מרוכבים וכן הלאה וכן הלאה עד לרמות המורכבות ביותר של המתמטיקה.
אז מה אני מנסה להגיד, לעניות דעתי, חוסר הבנה שהמילה תיאוריה מתארת גוף ידע של ניסיון קליני ולא השערות לא מבוססות שהקליניקה מוכיחה שהן שגויות, מביא לכך שמטפלים מזלזלים בצורך להמשיך ללמוד ולהכיר את התיאוריה של הרפואה הסינית מעבר ליסודות שלמדו במכללה. כתוצאה מכך מתקבלת תחושה שגויה ש"תיאוריה" זה סבבה אבל הכי חשוב זה ללמוד מהקליניקה באופן סובייקטיבי ומנותק מגוף הידע.
ועוד מילה אחת על קריאה של ידע בכתב יד וידע מוקלד למחשב. למידה של הכתבים אינה שונה מלמידה של המלצות שנכתבות על גבי מסך המחשב ולהפך. הרופא הסיני בעידן הקדום לא הצליח לחיות עד ימינו אנו בכדי לכתוב את המלצותיו במרשתת ולכן תיעד אותם על גבי דפי ספרים. מכיוון שכך, אין מקום לטיעון "עזוב אותי ממילים מתות בספר נשכח" כאשר בעצם מספקים מידע מילולי לא פחות, רק שנכתב בעזרת מקלדת.
מרי קיי אש (Mary Kay Ash) :
"Aerodynamically, the bumble bee shouldn't be able to fly, but the bumble bee doesn't know it so it goes on flying anyway."