אגירת דם במחמם התחתון - Tao He Cheng Qi Tang

אחת הפורמולות החשובות ביותר לטיפול בעִמָּדוֹן דם בפלג הגוף התחתון היא Tao He Cheng Qi Tang, שמקורה בקלאסיקה דיון על פגיעת פתוגן (Shang Han Lun). למרות חשיבותה, רבים נוטים להתעלם ממנה, ככל הנראה עקב המחלוקת בכל הנוגע מיקום עימדון הדם. כיום כאשר לומדים פורמולה זו, מקבלים רשימת מכולת של סימפטומים והסבר כללי על שימוש גינקולוגי שמנותק מההקשר לכתב המקור ומתמקד בעימדון דם ברחם או בשלפוחית השתן. מצד שני, יש שמנתחים את משפט המקור על סמך הרכב הפורמולה ומסיקים מכך שעימדון הדם ממוקם במעי הגס. כתוצאה מכך קשה להבין את המנעד הרחב לו מתאימה הפורמולה. על מנת לתקן רושם זה, להרחיב את מנעד השימוש בפורמולה ולפתור את המחלוקת, שנתגלעה בכל הנוגע לפתומניזם של המחלה ומיקום הפתולוגיה, אביא ניתוח מעמיק שמפרט את הפתומכניזם, אציין את המיקומים שנתונים במחלוקת ואנתח את כל הדעות בנושא. כמו כן אתייחס לתהיות בנוגע לשימוש בפורמולה של יאנג מינג במחלת תאי יאנג, שימוש בפורמולה של היבט צ'י בסינדרום של היבט דם,  שימוש בפורמולה משלשלת לטיפול בעימדון דם, צמחים אסורים לשימוש בישראל וחלופות אפשריות, יישומים מודרניים וכדומה.

משפט המקור – 106:

太阳病不解，热结膀胱，其人如狂，血自下，下者愈。其外不解者尚未可攻，当先解其外。外解已但少腹急结者，乃可攻之，宜桃核承气汤。

מחלת תאי יאנג שלא מוגרה, חום [פתוגני] נקשר בשלפוחית השתן, אדם זה [מתנהג] בדומה למטורף, [במידה] שהדם יורד מעצמו, אז לאחר שירד [המטופל] יחלים. כל עוד החוץ אינו ממוגר, עדיין אי אפשר לתקוף [ולהוריד את הפנים], יש ראשית למגר את החוץ. רק אחרי שהחוץ כבר מוגר ובשיפולי הבטן יש [תחושת] היקשרות דוחקת, אפשר לתקוף זאת, רצוי [לטפל] עם Tao He Cheng Qi Tang.

מהות המשפט: אופן הטיפול בסינדרום קל של אגירת דם.

מילים קשות:

• חום פתוגני נקשר בשלפוחית השתן - פתוגן חום נקשר ומתחבר אל המים שנאצרים בשלפוחית השתן.
• מתנהג בדומה למטורף - מטורף זה אדם שמצבו הנפשי משתנה בדרגה חמורה כך שהוא מתנועע זועף, משתולל, חסר נחת, מבולבל ואף בעל פיצול אישיות. בדומה למטורף זה אדם שמצבו הנפשי השתנה בדרגה נמוכה וכולל אי-נחת נפשית, התנועעות זעפנית וחסרת מנוחה של הגוף ובעל דיבור מבולבל.
• לתקוף - עיקרון טיפול של סילוק פתוגן, בשונה ממילוי חוסר. הורדה לשם שלשול או שיתון, ייזוע, גירוי הקאה.היקשרות דוחקת בשיפולי הבטן - התכווצויות או עוויתות של שרירי הבטן ונוקשות של הבטן.

ניתוח המשפט:
מחלת תאי יאנג ממושכת שלא טופלה מתפתחת כך שחלק מהפתוגן שבחיצון נכנס פנימה אל הגוף ותוך כדי הכניסה והמאבק בצ'י הנכון הוא מותמר לחום פתוגני שנכנס אל שלפוחית השתן ומזיק לערוצי הדם או נקשר לדם שכבר נעצר והצטבר במחמם התחתון. הסממנים שמופיעים כוללים התנהגות לא שגרתית שדומה במקצת לטירוף (אך לא מדובר בטירוף) ותחושת כאב ולחץ בשיפולי הבטן. סינדרום זה מכונה בשם אגירת דם. ישנן שתי התפתחויות אפשריות לסינדרום זה, בראשונה הדם שנאגר מופרש על ידי הגוף החוצה והמחלה מחלימה. בשנייה, יש לטפל בעזרת הפורמולה Tao He Cheng Qi Tang. במידה ועדיין קיים פתוגן בחיצון, אסור להשתמש בפורמולה מכיוון שעיקרון הטיפול שלה, הורדה מטה, יזיק לצ'י המרכז ויאפשר חדירה של שארית הפתוגן מהחיצון פנימה. אפשר לטפל בכך בעזרת הפורמולה Gui Zhi Tang שתמגר את החיצון אך אינה חמה כמו Ma Huang Tang.

פרשנויות

הפרשן חוּאֲנג יוּאֱן-יוּ (黄元御Huáng Yuán Yù 1705-1758) מסביר את הפתומכניזם של המחלה ומזהה את אזור המחלה כשלפוחית השתן וחדר הדם:

太阳病，表证不解，经热内蒸，而结于膀胱。膀胱者，太阳之腑，水腑不清，膀胱素有湿热，一因表郁，腑热内发，故表热随经而深结也。热结则其人如狂，缘膀胱热结，必入血室，血者心所生，胎君火而孕阳神，血热则心神扰乱，是以狂作也。若使瘀血自下，则热随血泄，不治而愈。不下，则宜攻之。如其外证不解者，尚未可攻，攻之恐表阳内陷，当先解外证。外证已除，但余小腹急结者，乃可攻之，宜桃核承气汤，桂枝、桃仁通经而破血，大黄、芒硝下瘀而泻湿，甘草保其中气也。

מחלת תאי יאנג עם סינדרום חיצון שלא מוגר, יש חום בערוץ שמתאדה בפנים ונקשר בשלפוחית השתן. שלפוחית השתן היא איבר הפו של תאי יאנג, באיבר הפו של המים אין צלילות, מלכתחילה יש לחות חמה בתוך שלפוחית השתן, ברגע שנגרם דיכוי של החיצון, החום שבאיבר הפו מתפרץ בפנים ולכן החום בחיצון [נע לאורך מסלול] הערוץ ונקשר עמוק [בפנים]. חום נקשר ולכן אדם זה מתנהג כמטורף, הסיבה לכך היא, שהיקשרות חום בשלפוחית השתן לבטח נכנסת לחדר הדם. הדם הוא תוצר של הלב, [הוא] מְעוּבָּר באש הריבון ויולד את הנפש היאנגית, כאשר יש חום בדם, אז נפש הלב מוטרדת ומבולבלת ולכן הטירוף פורץ. במידה וגורמים לעימדון הדם לרדת בעצמו, אז החום מתלווה לדם ומופרש [החוצה], כך ללא טיפול אפשר להחלים. אם [עימדון הדם] אינו יורד אז רצוי לתקוף אותו. במידה והסינדרום החיצון לא ממוגר, עדין אי אפשר לתקוף [ולשלשל] מחשש שתקיפתו תגרום לצניחה פנימה של יאנג החיצון, [לכן] יש ראשית למגר את הסינדרום שבחוץ. אם הסינדרום שבחוץ כבר סולק ונשאר רק כאב דוחק והיקשרות בבטן תחתונה, אז אפשר לתוקפו, רצוי עם Tao He Cheng Qi Tang. Gui Zhi ו-Tao Ren פותחים את הערוצים ומנפצים דם, Da Huang ו-Mang Xiao מורידים עימדון ומנקזים לחות, Gan Cao שומר על צ'י המרכז.

הפרשן גָ'אנג שִֹי-צ'וּן (张锡纯Zhāng Xī Chún 1860-1933) מסביר את הפתומכניזם של המחלה ומזהה את אזור המחלה כרחם:

此證乃外感之熱，循三焦脂膜下降結于膀胱，膀胱上與胞室之脂膜相連，其熱上蒸，以致胞室亦蘊有實熱血蓄而不行，且其熱由任脈上竄，擾亂神明，是以其人如狂也。然病機之變化無窮，若其胞室之血蓄極而自下，其熱即可隨血而下，是以其病可愈。若其血蓄不能自下，且有欲下不下之勢，此非攻之使下不可。

סינדרום זה הוא חום עקב קליטת [פתוגן] מבחוץ, יורד לאורך קרומי השומן של שלושת המחממים ונקשר בשלפוחית השתן. שלפוחית השתן מתחברת למעלה עם קרומי השומן של חדר הרחם, חומה [של שלפוחית השתן] מתאדה מעלה וגורם לכך שגם בחדר הרחם יצטבר חום עודף, הדם [ברחם] נאגר ואינו נע. כמו כן חום זה נס מעלה דרך כלי [ערוץ] העיבור ומטריד ומבלבל את הנפש הבוהקת, זאת הסיבה שאדם זה [מתנהג] כאילו היה מטורף. אך שינויי פתו-מכניזם אלו הם אינסופיים, במידה והדם שנאגר בחדר הרחם מגיע לשיא ויורד מעצמו, אז חום זה גם כן יכול לרדת יחד עם הדם, זאת הסיבה שהמחלה יכולה להחלים מעצמה. במידה והדם שהצטבר אינו יכול לרדת מעצמו, כמו כן בעל תנע לרדת אך אינו יכול לרדת, במצב זה אין ברירה אלא לתקוף ולגרום לו לרדת. 

אפשר לראות שפרשנים אלו הושפעו רבות מפרק 37 בשאלות הבסיס שבקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב בו נאמר, שחום ברחם יכול לעבור אל שלפוחית השתן ולכן יופיעו חסימה ודימום בשתן. באותה מידה, יש פרשנים שמסבירים, ששלפוחית השתן נחשבת לחדר של הרחם והרחם הוא ים-הדם. פתוגן בתאי יאנג יכול לחדור דרך ערוץ תאי יאנג שלפוחית שתן אל איבר הפו ואז החום ניקשר עם הדם ברחם וגורם לאגירת דם. דם אגור הוא עימדון דם ולכן לנפש אין הזנה ואין גם הכלה של צ'י יאנגי ולכן האדם מתנהג כמטורף. זאת תחילת היקשרות ולכן  אפשר להוריד אותה.

אבחנת בטן

מגוון הדעות בנוגע מיקום אגירת הדם:

בדיון על פגיעת פתוגן קיימים סך הכל ארבעה משפטים (124, 125, 126, 106), שמדברים על אגירת דם, ומטפלות בהם שלוש פורמולות בלבד -  Tao He Cheng Qi Tang, Di Dang Wan ו-Di Dang Tang. על סמך השוואה בין משפטים אלו אפשר לחדד את השימוש בכל אחת מהפורמולות ולזהות את מיקום המחלה ואופייה. החוקר והפרשן המודרני גַ'אנג גְ'יֱאן-גוּאוֹ מפרט שקיימות ארבע פרשנויות נפוצות לאזור בו נמצא סינדרום אגירת דם:

1. אגירת דם בשלפוחית השתן.
2. אגירת דם במחמם התחתון.
3. אגירת דם בסופו של המעי הדק (המעי העקום).
4. אגירת דם ברחם.

אגירת דם בשלפוחית השתן 

על סמך הנאמר "חום [פתוגני] נקשר בשלפוחית השתן" ועל סמך ההנחה שבמשפט "[במידה] שהדם יורד מעצמו, אז לאחר שירד [המטופל] יחלים" מדובר על דם שיורד משלפוחית השתן. הרופא צֶ'אנג ווּ-אִי (成无已Chéng Wú Yǐ 1063-1156) אמר "בתאי יאנג יש הרבה חום, החום בשלפוחית השתן, לבטח יאבק עם הדם, במידה והדם אינו נאגר אלא נדחק [לנוע] על ידי החום אז הדם ירד מעצמו. [אם] הדם יורד אז החום מתלווה אל הדם היוצא ומחלימים. במידה והדם אינו יורד אז הדם נאבק בחום, נאגר ומצטבר למטה ובשיפולי הבטן יש היקשרות דוחקת, את זה אפשר לתקוף [עם פורמולה]". אם מחלת תאי יאנג אינה ממוגרת אז החום בחיצון יכול להיכנס לאורך ערוץ תאי יאנג אל איבר הפו שלו, שלפוחית השתן ולהיקשר בתוכה וגורם לסינדרום אגירת דם. לכן יש היגיון כלשהו ברעיון שהדם נאגר בשלפוחית השתן.

על סמך משפט מקור 126 אפשר להבין שמצב השתן, תקין או שיש קושי ביציאה, דבר שיכול לסייע באבחון קיום אגירת דם:

伤寒有热，少腹满，应小便不利，今反利者，为有血也。当下之，不可余药，宜抵当丸。

פגיעת קור ויש חום [גוף], יש מלאות בשיפולי הבטן, אמור להיות שתן לא תקין, אך [במקרה זה] היום הוא דווקא תקין, זהו [סימן] שיש דם. יש להוריד אותו, אי אפשר עם צמחים אחרים, רצוי עם Di Dang Wan.

אבל אם יש אגירת דם מדוע השתן דווקא אמור להיות תקין? לכן הרופא צְ'יֶאן טְיֵאן-לַאי (Qián Tiān Lái钱天来)  תהה מדוע כאשר יש אגירת דם והשלפוחית אמורה להיות פקוקה דווקא נאמר שהשתן אמור להיות תקין, איך הוא בכלל יכול לצאת כאשר השלפוחית פקוקה עם עימדון דם?

כמו כן, במידה ואכן יש היקשרות של חום בשלפוחית השתן אמור להיות דימום בשתן ובמקרים כאלו נהוג להשתמש בצמחים Mu Tong, Hua Shi, Che Qian Zi, Mu Dan Pi, Dong Kui Zi וכדומה. רופאים רבים הושפעו מפרשנותו של צֶ'אנג ווּ-אִי על ירידת החום לאורך ערוץ תאי יאנג והיקשרות של החום עם עימדון דם בשלפוחית השתן, וכתוצאה מכך יצרו את הרעיון שהפורמולה Wu Ling San מטפלת באגירת מים בשלפוחית השתן והפורמולה Tao He Cheng Qi Tang מטפלת באגירת דם בשלפוחית השתן. כאשר מים נאגרים בשלפוחית השתן, לרב לא יופיע צמא.

אגירת דם במחמם התחתון

על סמך הנאמר במשפט 124 "יש חום במחמם התחתון":

太阳病六七日，表证仍在，脉微而沉，反不结胸，其人发狂者，以热在下焦，少腹当硬满。小便自利者，下血乃愈。所以然者，以太阳随经，瘀热在里故也，抵当汤主之。

מחלת תאי יאנג במשך 6-7 ימים, סינדרום החיצון עודנו נוכח, הדופק זעיר ושוקע אך דווקא אין היקשרות בחזה, אזם זה מתנהג בטירוף זאת מכיוון שיש חום במחמם התחתון, בשיפולי הבטן אמורה להיות [תחושת] מלאות נוקשה. אם השתן תקין אז הדם יורד ומחלימים. הסיבה לכך היא [שהחום] מתלווה לערוץ תאי יאנג [ונוצר] עימדון [דם] וחום בפנים, Di Dang Tang אחראי על [הטיפול] בכך.

מכאן אפשר להסיק שאגירת הדם נמצאת במחמם התחתון. גישה זו הרבה יותר גמישה מגישה קודמת שצמצמת את אגירת הדם לשלפוחית השתן, אבל אינה מציינת היכן בדיוק במחמם התחתון נגרמת האגירה. האם באיבר כלשהו או בכל המחמם התחתון. הרי נאמר שהדם ירד מעצמו, אז האם זה בדרכי השתן? וגינה? פי הטבעת? 

אגירת דם בחלק האחרון של המעי הדק (המעי העקום)

צְ'יֶאן טְיֵאן-לַאי טען "פתוגן החיצון שבערוץ תאי יאנג טרם מוגר, על כן החום הפתוגני מתלווה לערוץ ונכנס פנימה אל איבר הפו, ועימדון [דם] וחום נקשרים בשלפוחית השתן, אז חום נמצא במחמם התחתון, הדם מעונה ונדחק ולכן גולש ונכנס אל המעי העקום". אבל מעשית, המעי הדק אינו איבר שמזרים דם אלא רק מעביר מזון דרכו, עצם היות איברי המעיים עשירים כביכול בדם, אינו אומר שזורם בהם דם אלא שהם מעבירים דרכם את המזון, אשר מיצויו משמש כמקור ליצירת דם. כמו כן, גם בשלפוחית השתן אפשר לראות שתן דמי, כך שהתעקשות על כך שאגירת הדם אמורה להיות דווקא במעי העקום מיותרת.

אגירת דם ברחם

גישה זו מבוססת בעיקר על ניסיון קליני וטוענת, שאגירת דם לרב מופיעה במקרים של עימדון דם במחזור החודשי וירידת הדם היא לרב מהווגינה. גָ'אנג שִֹי-צ'וּן אמר על כך "סינדרום זה הוא חום עקב קליטת [פתוגן] מבחוץ, יורד לאורך קרומי השומן של שלושת המחממים ונקשר בשלפוחית השתן. שלפוחית השתן מתחברת למעלה עם קרומי השומן של חדר הרחם, חומה [של שלפוחית השתן] מתאדה מעלה וגורם לכך שגם בחדר הרחם יצטבר חום עודף, הדם [ברחם] נאגר ואינו נע". למרות ששלוש הפורמולות להנעת דם, של דיון על פגיעת פתוגן, משמשות לרב לטיפול בעימדון דם במחזור החודשי וכאבים בשיפולי הבטן, רעיון זה נוצר שנים רבות לאחר חיבור הקלאסיקה והוא למעשה הרחבה של השימוש המקורי בפורמולות הללו ואין אזכור לכך בתיאוריה של גַ'אנג ג'וֹנג-גִ'ינג. כמו כן עצם זה ששלוש הפורמולות משמשות לטיפול בעימדון דם ברחם, אינו מחייב שאגירת הדם בתאי יאנג חייבת להיות ברחם.

אפשר להסביר את הכניסה של החום דרך ערוץ תאי יאנג כאשר הוא מתלווה לדם הזורם בערוץ. החום נקשר עם הדם הזורם בערוץ עצמו וגורם לעימדון דם. כלומר, המחלה נמצאת ברמת הדם. היקשרות דוחקת בשיפולי הבטן היא התכווצויות או עוויתות ונוקשות באזור זה שנגרמים ממחלה בערוצים באזור זה.  גם אם החום אכן נקשר בשלפוחית השתן היא נקשר בגוף השלפוחית, או רקמות החיבור שלה בהן נמצאים ערוצי חיבור ולכן משם החום יכול להמשיך לשאר האיברים במחמם התחתון ולבסוף החום נקשר עם הדם בערוץ. מכאן מגיעים התיאורים של חום נקשר בשלפוחית השתן ושל חום נמצא במחמם התחתון. לכן, היקשרות הדם עם החום יכולה להיות בכלי הערוצים או ערוצי החיבור סביב כל אחד מהאיברים במחמם התחתון.

כל עוד אין באמת הצטברות דם או עימדון דם טרם התחלת המחלה, לחום שחודר פנימה יהיה קשר להיקשר עם הדם ולגרום לאגירת דם. בדרך כלל, כאשר חום מגיע אל הדם הוא גורם לו לזרום בחוסר שליטה ולדימום עקב פגיעה בערוצים ולא להיקשרות ועימדון. כלומר, יש כאן היבט של מצב מולד או מצב גופני מוקדם טרם המחלה. באיזה איבר בו יש עימדון דם טרם תחילת המחלה, באיבר זה יכולה להיגרם אגירת דם עקב כניסת החום הפתוגני. החום הפתוגני נכנס דרך כלי ערוץ תאי יאנג ופוגש בדם בכלי הערוצים, אך רק כאשר הוא פוגש בעימדון דם באזור כלשהו או איבר כלשהו, אז תיווצר שם אגירת דם. זה יכול להיות ברחם, במעי העקום, בשלפוחית וכדומה. יציאת הדם תתבצע דרך האיבר בו נוצרה האגירה, דרך דרכי השתן, פי הטבעת או הווגינה. 

מדוע השתן תקין כאשר יש אגירת דם? האם הפקק לא חוסם יציאה?

זה ההבדל בין אגירת מים ואגירת דם. אגירת דם מתפתחת בכלי ערוצי החיבור (络脉 Luo Mai). השלפוחית היא כלי קיבול חלול בו מצטברים נוזלים ושתן ובו מתחוללת התמרת צ'י. אך אגירת דם היא מצב בו החום נאבק בדם שברקמות החיבור בדופן השלפוחית, כלומר ברמת הדם ולא ברמת הצ'י, ולכן אין השפעה על התמרת הצ'י ויציאת שתן. למרות זאת, אין זה מחייב שבעימדון דם תמיד יהיה שתן תקין (ולכן לא מוזכר במשפט 106) כי יכולה להיות חסימה עקב זליגת דם מחוץ לכלי הערוצים החסומים בעימדון דם ותיגרם יציאת דם לא תקינה. 

לסיכום:
חום מהחיצון נכנס דרך ערוץ תאי יאנג אל עבר המחמם התחתון שם הוא נאבק בעימדון דם, שכבר קיים מראש בכלי הערוצים של אחד מהאיברים במחמם התחתון, ולכן באיבר זה תיגרם אגירת דם. זה יכול להיות ברחם, בשלפוחית השתן או במעי הדק העקום. מכיוון שאין השפעה על היבט הצ'י, השתן לרב יישאר תקין. המחלה בהיבט הדם. הצמח Tao Ren הופך את הפורמולה מאחת שעובדת על היבט הצ'י לאחת שעובדת על היבט הדם. מושך אותה אל עבר היבט הדם.

ניתוח הרכב הפורמולה ותפקודי הצמחים

צמח	טעם. צ'י	תפקיד
Tao Ren 12	חריף. שמנוני	מנפץ (מניע חזק) דם ומסלק עימדון דם. האפרסק זוכה להכיל את צ'י היצירה של האביב, הגלעין מעט מר ולכן מפריש החוצה. בעל יכולת הנעת דם במתינות	כאשר Tao Ren משולב עם Da Huang הוא יכול "לסלק את הישן לביאת החדש", בשילוב עם Mang Xiao הוא מצליל חום וממוסס עימדון דם, בשילוב עם Gan Cao הוא ממרכז את כל הצמחים שלא ישפיעו על ימין או שמאל.
Da Huang 12	מר. קר	מוריד עימדון דם ומנקז חום
Mang Xiao 6	מר, מלוח. קר	מרכך קושי ומפזר התגבשות מסייע בניקוז חום. נכנס אל תוך הדם ומרכך התגבשות נוקשה
Gui Zhi 6	חריף. חמים	מחמם ופותח ערוצים (ומחזור), מסייע בהנעת דם והתמרת סטגנציה. הצמח החם היחיד – מונע תקיעות דם עקב הצמחים הקרים, מניע צ'י. חריף מניע צ'י שמניע דם.	שילוב צמחים שמגן על יאנג החזה שעלול להינזק עקב הורדה והתקפה מטה של שאר הצמחים הפורמולה.
Zhi Gan Cao 6	מתוק. מאוזן	מסדיר את המרשם. מגן על הקיבה ומרגיע מרכז. ממתן את כל עוצמת הצמחים בפורמולה ואז סילוק הפתוגן אינו פוגע בצ'י הנכון.

סיווג פורמולה - עדינה לסילוק עימדון דם. 

אופן לקיחה - יש ליטול לפני האוכל על קיבה ריקה ואז יכולת סילוק העימדון ויכולת הירידה מאה יהיו טובים יותר. יכול להופיע שלשול קל.

התאמה של הפורמולה לשימוש בישראל

אפשר להחליף את Tao Ren ב-Yi Mu Cao. שניהם מטפלים בעימדון דם, אך Yi Mu Cao מתמקד בחום שנקשר עם דם ו-Tao Ren מתמקד בעימדון דם במקביל לסיכוך המעי הגס. כמו כן להחליף את Da Huang ב-Tu Da Huang.

מדוע משתמשים בפורמולה של היבט צ'י ביאנג מינג לטיפול בהיבט דם בתאי יאנג?

הפורמולה מבוססת על + Gui Zhi + Tao Ren Tiao Wei Chang Qi Tang. למרות שהפורמולה מכילה הרכב שמשמש במחלות יאנג מינג, כאן אין כל קשר למערכת יאנג מינג או עודף במשפחת הקיבה. במידה ולא היה בפורמולה את הצמח Tao Ren, אז זאת הייתה פורמולה שמשפיעה על היבט הצ'י בגוף, בדומה לפורמולות Cheng Qi Tang (מרתחי החלקת צ'י), אבל ברגע שהוכנס הצמח Tao Ren, משתנה פעולת הפורמולה להסדרת היבט הדם (血分 Xue Fen) ולא היבט הצ'י (气分 Qi Fen).  מדובר על עימדון דם יחסית חדש.

הפורמולה נקראת Tao He Cheng Qi Tang ולא Tiao Wei Cheng Qi Jia Tao He Tang (גְ'יַה - Jia, משמע התווסף צמח), והסיבה לכך היא של-Tao Ren יש חשיבות רבה כקיסר של הפורמולה וכעיקרון הטיפול העיקרי, הנעת דם.

כאשר הצמח Tao Ren, שמתמקד בהשפעה על הדם, מגיע בשילוב עם צמחים שמטפלים גם בהיבט הצ'י וגם בהיבט הדם, הוא ממקד את תפקודם על היבט הדם ולכן גורם לכל הפורמולה להפוך לפורמולה שמטפלת בדם ולא בצ'י. כאשר יש מסה קריטית של תפקודים דומים בצמחים שונים בפורמולה, אז תפקוד הפורמולה מתמקד בהיבט זה ופחות בשאר תפזורת התפקודים.

פרשנוות על הפורמולה

גָ'אנג שִֹי-צ'וּן:

大黃︰味苦、氣香、性涼，原能開氣破血，為攻下之品，然無專入血分之藥以引之，則其破血之力仍不專，方中用桃仁者，取其能引大黃之力專入血分以破血也。徐靈胎云︰桃花得三月春和之氣以生，而花色鮮明似血，故凡血鬱、血結之疾，不能自調和暢達者，桃仁能入其中而和之散之，然其生血之功少，而去瘀之功多者何也？ 蓋桃核本非血類，故不能有所補益，若瘀血皆已敗之血，非生氣不能流通，桃之生氣在于仁，而味苦又能開泄，故能逐舊而不傷新也。至方中又用桂枝者，亦因其善引諸藥入血分，且能引諸藥上行以清上焦血分之熱，則神明自安而如狂者可愈也。

הצמח Da huang: טעם מר, צ'י ארומטי, איכות קרירה, במקור מסוגל לפתוח את הצ'י ולנפץ דם ומשמש לתקיפה מטה, אך ללא [השפעת] צמח יעודי שנכנס אל הדם לשם הנחייתו [אל היבט הדם], אז כוחו לנפץ את הדם אינו ממוקד [בפעולה זו], בתוך הפורמולה משתמשים ב-Tao Ren ומשתמשים ביכולתו להנחות את כוחו של Da Huang להתמקד בכניסה להיבט הדם על מנת לנפץ את הדם.  [הרופא] שו לינג-טאי אמר: פרחי האפרסק (Tao Hua) מקבלים את [השפעת] הצ'י ההרמוני של החודש השלישי של האביב וכך צומחים כמו כן צבע הפרחים בוהק וחי בדומה [לצבע] הדם, על כן בכל מקרה של חולי של דיכוי דם או היקשרות דם כשלא ניתן להביא לוויסות עצמי ותנועה חלקה, Tao Ren יכול להיכנס אל תוכו ולפזר ולהשיב הרמוניה לדם. אך יכולתו ליצור דם מועטה ואילו יכולתו לסלק עימדון רבה, מדוע זה כך? הסיבה לכך היא ש-Tao He במקור אינו מסוג של [מוצרי] דם, על כן אינו מסוגל להיות בעל יכולת למלא ולהטיב [עם חוסר דם]. במידה ויש עימדון דם והדם כבר מקולקל, ללא יצירת צ'י אי אפשר יהיה להביא לזרימה פתוחה. צ'י היצירה של Tao נמצא ב-Ren וגם הטעם המר מסוגל לפתוח ולהפריש ולכן יכול לגרש [את הדם] הישן ללא פגיעה [בדם] החדש. בנוגע לכך שבתוך הפורמולה יש שימוש גם ב-Gui Zhi, גם זה מכיוון שהוא טוב בהנחיית כל הצמחים להיכנס אל היבט הדם, כמו כן מסוגל להנחות את כל הצמחים לנוע מעלה על מנת להצליל את החום שבהיבט הדם, אז הנפש הבוהקת תשוב בעצמה לשלווה [וסממן] "נראה כמטורף" יחלים . 

מסקנות:

צמחי מרפא סינים רבים נחשבים כבעלי מספר תפקודים שונים, שלעיתים קרובות כלל אינם קשורים האחד לשני. מה שקובע איזה מהתפקודים יבוא לידי ביטוי בפורמולה, הוא השילוב עם צמחים אחרים בעלי ביטוי זה. כך למשל, כאשר צמח כלשהו בעל השפעה גם על היבט הצ'י (Qi Fen) וגם על היבט הדם (Xue Fen), משולב בפורמולה שמשפיעה על הצ'י, יבואו לידי ביטוי תפקודיו על היבט הצ'י. לעומת זאת, כאשר הוא ישולב בפורמולה שמשפיעה על הדם, יבואו לידי ביטוי תפקודיו על היבט הדם. אפשר לומר, שיחד, הצמחים מטים את הכף לכיוון המשותף שלהם. אפשר לראות את זה גם בעקרונות הטיפול של דיקור. לכן נהוג לדקור כמה מחטים באותו אזור (דונג Dao Ma) או להוסיף מחט נוספת על אותו ערוץ בקצה המרוחק ממקום הדיקור וכדומה.

שימושים נוספים

הפורמולה משמשת למגוון מצבים של עימדון דם במחמם התחתון כגון מצבים של שטפי דם פנימיים, העדר מחזור ולצורך הפלה עד חודש רביעי. אגירת הדם יכולה להיות כללית במחמם התחתון (למשל הריון חוץ רחמי), במעי הגס (ואז יופיע גם דימום בצואה), במעי הדק, בשלפוחית השתן, ברחם וכדומה.

גַ'אנג דְזֱה-חֱה (张子和 Zhāng Zi Hé 1151-1231) (אסכולת התקיפה): 

וסת חודשית של האישה שוקעת ומשתרכת, אינה זורמת כבר מספר חודשים, השרירים והבשר לא התמעטו... רצוי להשתמש בדחיפות ב-Tao Ren Cheng Qi Tang.

השוואה לפורמולות אחרות

• Gu Zhi Fu Ling Wan  התערבבות של דם עם מים.
• Tao He Cheng Qi Tang התערבבות של צ'י עם דם. עימדון דם יחסית חדש. מחלה יחסית דחופה (כאב בטן דוחק).
• Di Dang Tang היבט הדם בלבד. אדם שמלכתחילה סבל מעימדון דם ישן. מחלה יחסית עמוקה, מכיוון שהדם הוא היבט ייני. על כן יש שימוש תולעים (עלוקות) שיכולות לחדור להיבט הדם. כאן אין היבט צ'י ולכן לא יכולים להופיע מרידה מעלה, הקאות או דימום מהאף והפה או סממני תחושת התנפחות ומלאות של הבטן.

התוויות נגד

יש להימנע משימוש בפורמולה זו בזמן הוסת או אצל נשים הרות, עקב היותה מניעת דם.

יישום מודרני 

• קרישת דם - הפורמולה מעכבת יצירת טסיות דם ומעכבת היצמדות של הטסיות. 
• פריסטלטיקה ומעיים - הפורמולה מעודדת פריסטלטיקה של המעיים.
• שתן וכליות – הפורמולה מגבירה את  תכיפות מתן שתן, שיפור הזרימה בכליות ותפקוד הכליות. 
• סוכרת ולבלב – הפורמולה בעל יכולות להוריד סוכר על ידי שיפור תפקוד תאי הלבלב והגברת הפרשת אינסולין (תאי β) יחד עם הקטנת הפרשת גלוקגוֹן (תאי α), שפעולתם הפוכה לפעולת האינסולין, ובכך תורמת לירידת רמות הסוכר בדם.
• בעיות נפשיות.

                                                                                                                                                         

הערות

על סמך העתקים יפנים וסינים עתיקים של דיון על פגיעת פתוגן, חלקים שונים ממשפט המקור הם תוספת מאוחרת שתחילה נכתבה בכתב קטן בתוך המשפט, אך עקב טעות העתקה נכללו עם הזמן כחלק ממשפט המקור. מכיוון שכך, הקטנתי את הגופן של מילים אלו. על סמך כתבים אלו, משפט המקור אמור להיראות כך:

מחלת תאי יאנג שלא מוגרה, אדם זה [מתנהג] בדומה למטורף, הדם יורד מעצמו. בשיפולי הבטן יש [תחושת] היקשרות דוחקת, רצוי [לטפל] עם Tao He Cheng Qi Tang.

1. עִמָּדוֹן דם (瘀血Yū Xuè ) – עצירת זרימת הדם והתפתחות Blood stasis.
2. אגירת דם (蓄血Xù Xuè) – סוג אחד של עימדון דם בו נגרמת הצטברות של דם במחמם אמצעי או תחתון. סוגים נוספים כוללים את השתרכות דם (滞血Zhì Xuè), הישארות דם (留血Liú Xuè), חסימת דם (闭血Bì Xuè) שהם רעיונות מאד דומים לעימדון דם בכך שהם מתארים השתרכות תנועה של הדם עד כדי הישארות במקום והצטברות. כמו כן יש גם השתכנות דם (宿血Sù Xuè), דם יבש (干血Gàn Xuè), דם זקן (老血Lǎo Xuè), דם מת (死血Sǐ Xuè) שמתארים עימדון דם ממושך שקשה להחיותו מחדש ולהניעו (הנעת דם מכונה בסינית "החייאת דם" 活血Huó Xuè) .
3. קרומי השומן של שלושת המחממים (三焦脂膜) –  גָ'אנג שִֹי-צ'וּן, שהיה אחד הרופאים החשובים ביותר בהתפתחות אסכולת השילוב בין רפואה סינית ומערבית, הושפע מאד מאבי האסכולה, טאנג דזונג-חאי (唐宗海Táng Zōng Hǎi 1846 - 1897) שראה בצפק ובמִתְלֵה הַמְּעִי שבו, ייצוג פיזי של שלושת המחממים, שבד"כ נחשבו כאיבר חסר מוחשיות. כיום, ברפואה המודרנית יש מי שרואה במתלה המעי איבר בפני עצמו, אך אין זה אומר שאכן מדובר בשלושת המחממים כפי שתופסת אותם הרפואה הסינית. עוד על תפקודיו באתר מגזין לאנסט.
4. משתרכת - השתרכות צ'י, תנועה לא חלקה של הצ'י אך הוא עדיין נע. מתורגם לרב כסטאגנציה.

כל הכתוב ו/או המתפרסם במאמר זה הוא מידע בלבד, ואין לראות בו הוראות לטיפול עצמי, איבחון, ו/או המלצה לטיפול זה או אחר. כל ייעוץ וטיפול חייב להנתן בידי רופא ותחת פיקוחו