באחד הבקרים הקפואים של חורף טיאנג'ינאי שיגרתי, התעוררתי לקול צלצול הטלפון. על הקו היה מורי ג'ואו, "תתלבש ותתארגן בזריזות ותגיע בהקדם האפשרי לפארק שי-גו, לי גואו ליאנג בא לבקר!!". גראנדמאסטר לי היה תלמידו האישי הראשון של לו ג'ונג רן, מפתח "תיאורית המבנה". למרות שהפרש הגילאים ביניהם הוא רק 12 שנים, הפך לי גואו ליאנג לתלמידו האישי. שנים רבות אחר כך קיבל גראנדמאסטר לי את מורי ג'ואו כתלמיד אישי ולימדו שינג אי צ'ואן ואת תיאורית המבנה.
התלבשתי בחיפזון, דילגתי על ארוחת הבוקר ורצתי ישר לתחנת האוטובוס. הזדמנות לפגוש מורה ברמה כה גבוהה הינה נדירה מכדי לפספס. ההמתנה הממושכת ונסיעתו האיטית של האוטובוס המקרטע רק הגבירו את המתח מהציפייה למפגש.
הטלפונים ממורי במהלך הנסיעה לא עזרו גם כן, "נו, מה קורה, איפה אתה?". נכנסתי לפארק ובפינה מרוחקת ומבודדת זיהיתי את מורי. מאסטר ג'ואו נופף לי בידו ומשך אותי לעבר סבא חביב ונמוך קומה. "תכיר את סבא גונג פו שלך, לי גואו ליאנג". לי חסכן במילים, לאחר מספר מילות נימוס קפץ ישר לעניין, "תראה לי את עמידות העמוד שלך". בחרתי בעמידה התקפית "9 הגנות" והתחלתי לתרגל. הוא הסתובב סביבי בוחן את העמידה ומתקן זוויות שונות ביציבתי. כעבור כחצי שעה ביקש שאפסיק, "לא רע, לא רע. עכשיו תראה לי כיצד אתה משחרר כוח קצר טווח". מאחורי כבר מספר שנים שלתרגול שינג אי צ'ואן וכוח קצר אינו זר לי. הפעם הוא לא היה כל כך מרוצה, "לא מהיר מספיק". ביקשתי ממנו שידגים עלי כיצד הוא משחרר כוח זה. הוא הניח את האמה על איזור מקלעת השמש שלי ובתנועה פתאומית וקצרה חבט קלות. הרגשתי איך כל האוויר מהראותיי ננשף החוצה ולקח לי זמן מה להתאושש. פשוט לא להאמין. נחמד לגלות שיש לי עוד לאן לשאוף ולהזכר שהטיפוס על ההר עוד לא הסתיים.
לאחר מכן נתן לי מספר דגשים על תנועה ואופן שחרור כוח. "יש מעיין תנועת טחינה מעגלית במותן" אמר והדגים. מאחר שראה שלא הבנתי ביקש שאניח את כף ידי על מותנו. באותו זמן לא ידעתי איך להגדיר את התנועה שהרגשתי, משהו זז שם. "אוקיי, אני מרגיש ורואה את התנועה, אבל איך עלי לתרגל על מנת להצליח לבצע תנועה זו?" שאלתי, "האם יש תירגול שעוזר לרכוש מיומנות זו?". "תתרגל" ענה לי בחיוך.
בשבוע שחלף לאחר המפגש ניסיתי לתרגל את אותה תנועה מעגלית חמקמקה, אך לשווא, כל מאמצי עלו בתוהו. כשהגיע האימון סיפרתי למאסטר ג'ואו על התסכול שחשתי בעקבות חוסר הצלחתי לבצע תנועה זו. ג'ואו גיחך וסיפר לי כי באחת הפעמים בהן למד תנועה אך לא הצליח להעתיק בדיוק את מורו, אמר לו אותו מורה "לאחר מותי תבין את התנועה". "מה זאת אומרת?" שאלתי. איזו מן תשובה מזעזעת זו, חשבתי לעצמי.ג'ואו הסביר "חיקוי של תנועה חיצונית הוא דרך מוגבלת ללימוד תנועה. ישנן תנועות שלא ניתן ללמוד רק על ידי העתקה. כל עוד אנו לומדים תחת הדרכתו של מורה, אנו מנסים להעתיק את תנועתו, להסתכל עליו מבצע ולחקותו. המשפט הנ"ל מנסה להסביר כי לאחר שמורנו כבר אינו עימנו ואנו מנסים להעלות בזיכרון את אותה תמונה של המורה מדגים, אנו למעשה משחזרים תחושה. אותה תחושה היא הגורם שמאפשר לגופנו לנוע כרצוננו". לאחר שסיים להסביר ביקש ממני שאנסה לשחזר את אותו מיפגש בפארק. התחלתי לשחזר בדמיוני את אותו הרגע בו גראנדמאסטר לי הדגים עבורי את התנועה ומצאתי את עצמי מבצע תנועה דומה.
רק לאחר חודשים רבים הצלחתי לנסח במילים את אותה תובנה שרכשתי בעקבות המפגש עם גראנדמאסטר לי. הבנתי שניסיון לחקות תנועה על ידי צפייה במושא התנועה מנתב את כוונתנו כלפי חוץ לשם צפייה. כאשר אנו מחקים תנועה על ידי שיחזור מהזיכרון בשילוב ניסיון לחוש את אותו הרגע בעבר אנו מנתבים את הכוונה כלפי פנימה אל תוך מרכז הגוף. מכיוון שמרכז הגוף הינו מקור התנועה בשינג אי צ'ואן ,כאשר הכוונה נשמרת במרכז הגוף השליטה במקור התנועה גדלה. השינוי מתחיל במעבר מהתבוננות החוצה להתבוננות פנימה. והכל קורה בזכות מבט לאחור
באחד הבקרים הקפואים של חורף טיאנג'ינאי שיגרתי, התעוררתי לקול צלצול הטלפון. על הקו היה מורי ג'ואו, "תתלבש ותתארגן בזריזות ותגיע בהקדם האפשרי לפארק שי-גו, לי גואו ליאנג בא לבקר!!". גראנדמאסטר לי היה תלמידו האישי הראשון של לו ג'ונג רן, מפתח "תיאורית המבנה". למרות שהפרש הגילאים ביניהם הוא רק 12 שנים, הפך לי גואו ליאנג לתלמידו האישי. שנים רבות אחר כך קיבל גראנדמאסטר לי את מורי ג'ואו כתלמיד אישי ולימדו שינג אי צ'ואן ואת תיאורית המבנה.