דיון על כבד וריאות מבחינת צבע, דימוי, ציפה ושקיעה

בהמשך לרשומה קודמת שדנה במהות הדזאנג-פו כאיברים או תפקודים חשבתי שיהיה נחמד לקשר אותה אל ההתיחסות של קאנון הקשיים אל הדזאנג-פו בהקשר של איברים בשר ודם כפי שהם נחקרים בפרקיו השונים.מסיבה זו בחרתי בפרק מספר 33 שתוכנו תמיד ריתק אותי. אפשר לראות בפרק זה כי למרות שהכותב מדבר על איברים בשר ודם, הוא עדיין מתייחס גם להיבטים קצת יותר מופשטים שלהם על בסיס יין-יאנג וחמש הפאזות.

הכתב במקור

הכבד ירוק ומדומה לעץ, הריאות לבנות ומדומות למתכת. כאשר הכבד מונח במים הוא שוקע וכאשר העץ מונח במים הוא צף. כאשר הריאות מונחות במים הן צפות וכאשר מתכת מונחת במים היא שוקעת. מה משמעות הדבר?

הכבד אינו עץ טהור1, הינו (גזע) אִי (צליל) ג'יַאוֹ2, הרכות של (גזע) גֶנג3. בהיבט הרחב נאמר שהינם יין ויאנג, בהיבט הצר נאמר שהינם איש ואשתו4. משחרר את היאנג הזעיר, ושואף את הצ'י של היין הזעיר, בכוונתו לשמח את המתכת. כמו כן נע ברובו בדרכי היין, על כן גורם לכך שכאשר הכבד מקבל מים הוא שוקע בהם.

הריאות אינן מתכת טהורה, הן (גזע) שִֹין (צליל) שָאנג, הרכות של (גזע) בִּינג. בהיבט הרחב נאמר שהינם יין ויאנג, בהיבט הצר נאמר שהינם איש ואשתו. משחררות את היין הזעיר, נישאות והופכות לאש, בכוונתו לשמח את האש. כמו כן נעות ברובן בדרכי היאנג. על כן גורם הדבר לכך שכאשר הריאות מקבלות מים הן צפות בהם. מדוע כאשר הריאות מבושלות הן שבות לשקוע וכאשר הכבד מבושל הוא שב לצוף5? על כן נדע (שגזע) שִין אמור לשוב (לגזע) גֶנג, (גזע) אִי אמור לשוב (לגזע) ג'יַה.

פרוש מושגים ומילים קשות 

שיוך הגזעים לפאזות ויין-יאנג

1. הכבד אינו עץ טהור – מסביר שאיבר הכבד דומה לעץ אך אינו עץ בלבד ולכן אינו עץ טהור. מכיוון שהכבד מזווג עם מתכת יאנג הוא מקבל את הצ'י של היין הזעיר במתכת ולכן אינו עץ בלבד (טהור). באותה מידה הריאות אינן מתכת טהורה. הריאות מזווגות עם אש יאנג ומקבלות את הצ'י של היאנג הזעיר באש ולכן אינן מתכת בלבד.
2. אִי ג'יַאוֹ – גזע אִי (乙) הוא שם חלופי לכבד. שני הגזעים ג'יַה אִי (甲乙) שייכים לפאזת העץ. גזע ג'יַה הוא עץ-יאנג ולכן כיס המרה, שהינו איבר עץ-יאנג, משויך אליו. גזע אִי היא עץ-יין ולכן הכבד משויך אליו. ג'יַאוֹ (角) הוא אחד מחמשת הצלילים. צליל זה מקושר לכבד ולעץ. בפרק חמישי בשאלה הפשוטה נאמר "הצליל של הכבד הוא ג'יַאוֹ".
3. הרכות של גֶנג – גזע גֶנג (庚) הינו הגזע היאנגי בצמד הגזעים המשויכים למתכת (Geng-Yang, Xin-Yin). מטבע הדברים הגזעים היאנגים מתוארים כקשיחים (Gang 刚) והגזעים היינים מתוארים כרכים (Rou 柔). עשרת הגזעים מזווגים יחדיו בקפיצות של חמש (1-6,2-7,3-8,4-9,5-10), על כן הכבד (2), שהינו איבר ייני, הוא הרכות עבור המעי הגס (7), שהינו איבר יאנגי (זיווג בין גזעים 2-7 הוא זיווג בין עץ יין ומתכת יאנג). באותה מידה הריאות (8) הן הרכוּת עבור המעי הדק (3) מכיוון שהריאות הן איבר ייני המזווג עם המעי הדק שהינו איבר יאנגי (זיווג בין גזעים 3-8 הוא זיווג בין אש יאנג ומתכת יין) .
4. בהיבט הרחב נאמר שהינם יין ויאנג, בהיבט הצר נאמר שהינם איש ואשתו – משפט זה משתמש בהשאלה לשונית על מנת להסביר את יחסי הזיווג בין הצמדים השונים על בסיס יין ויאנג ובהקבלה ליחסים בין איש ואישה. למשפט זה שתי פרשנויות נפוצות. האחת טוענת שמדובר ביחסים בין שני איברים באותה הפאזה, למשל כבד וכיס מרה הם איברי יין ויאנג של העץ ולכן הם כמו זוג נשוי. פרשנות שניה טוענת שמדובר ביחסים בין שני האיברים המזווגים בהמשך המשפט, לדוגמא כבד ומעי גס. לעניות דעתי דווקא הפרשנות השניה היא הנכונה וזאת מכיוון שעל סמך משפט קודם "אִי ג'יַאוֹ, הרכות של גֶנג", "שִֹין  שָאנג, הרכות של בִּינג" ניתן להבין שמדובר בזיווג של כבד (אִי) עם מעי גס (גֶנג) וריאות (שִֹין) עם מעי דק (בִּינג). החלק השני של המשפט מסביר יחסי אישות אלו כיאנג הזעיר (עץ) השואף צ'י מהיין הזעיר (מתכת). אם נחלק את ארבע העונות ליין ויאנג אז אביב-קיץ הם יאנג וחורף-סתיו הם יין. מבחינת כמות יין ויאנג, האביב הוא יאנג מועט, הקיץ הוא יאנג שופע, הסתיו הוא יין מועט והחורף הוא יין שופע. כאשר אנו משיכים את האיברים לעונות אזי הכבד מקושר לעונת האביב (היאנג המועט), הריאות והמעי הגס מקושרים לעונת הסתיו (היין המועט) והמעי הדק מקושר לעונת הקיץ. כאשר אנו מדברים על יחסי איש ואישתו אנו צריכים להכיר את התרבות הסינית בה ברגע שאישה נישאה לבן זוגה היא למעשה עוזבת את משפחתה ומצטרפת למשפחת בן הזוג. ההקבלה בין נישואין לבין החיבור בין האיברים נועד ככל הנראה להדגיש שהאיבר הייני (אישה) עוזב את משפחתו (הפאזה אליה הוא שייך) ומצטרף אל משפחה חדשה על ידי קבלת הצ'י של משפחה זו. במקרה של הכבד מדובר על זניחת האופי הטבעי של צ'י העץ (יאנג זעיר) וקבלת צ'י של בן הזוג מתכת (יין זעיר) ובמקרה של הריאות מדובר על זניחת צ'י המתכת (יין זעיר) וקבלת צ'י האש. 
5. הריאות מבושלות הן שבות לשקוע וכאשר הכבד מבושל הוא שב לצוף – זאת תוצאה של ההפרדה בין יין ויאנג. דִינג גִ'ין: "המילה מבושל (או בשל) מדמה שיבה לטוהר". כאשר שין (גזע מתכת יאנג) שב אל חיקו של גֶנג (גזע מתכת יין) אז המתכת טהורה, בִּינג (גזע אש יאנג) ושִין אינם מתאחדים ולכן הם נפרדים. כאשר ג'יַה (גזע עץ יאנג) שב אל חיקו של אִי (גזע עץ יין) אז העץ טהור, אִי וגֶנג אינם מתאחדים ולכן הם נפרדים. היפרדות היא חריגה ומוות. למשפט זה פרשנויות רבות לאורך ההיסטוריה אך לרב הן מאד מבלבלות. פרשנות זו של דִינג גִ'ין, המקבילה את ה"מבושל" ל"טהור" יחסית ברורה. בישול האיבר בעצם מבטל את חיותו ומביא לפרידה בין היין ויאנג ושיבה לאיכות פאזה טהורה בה העץ צף והמתכת שוקעת.

תרגום לשפה מודרנית
צבע הכבד הוא ירוק והינו שייך לעץ, צבע הריאות הוא לבן והינן משויכות למתכת. כאשר הכבד מונח במים הוא שוקע ואילו כאשר העץ מונח במים הוא צף. כאשר הריאות מונחות במים הן צפות ואילו כאשר המתכת מונחת במים היא שוקעת. מהו ההיגיון העומד מאחורי תופעה זו?

התשובה לכך נעוצה בעובדה שהכבד אינו עץ טהור והינו העץ הייני והרכות של המעי הגס (מתכת יאנג). כבד ומעי גס במובן הרחב של המילה הם יין ויאנג ובמובן הצר הם איש ואשתו. היאנג הזעיר של כיס המרה מופרד מהכבד, ובמקומו נשאף צ'י היין הזעיר של המעי הגס, בכוונה לשמח את המתכת (המעי הגס). מכיוון שבתוך העץ יש מתכת והוא נע ברובו בדרכי היין, על כן ברגע שמונח במים הוא שוקע.

הריאות אינן מתכת טהורה והינן המתכת היינית והרכות של האש יאנג. ריאות ומעי דק במובן הרחב של המילה הם יין ויאנג ובמובן הצר הם איש ואשתו. היין הזעיר של מעי גס מופרד מהריאות ובמקומו יש נישואין לאש יאנג, בכוונה לשמח את האש. מכיוון שבתוך המתכת יש אש והיא נעה ברובה בדרכי היאנג על כן ברגע שהריאות מונחות במים הן צפות.

מה ההיגיון בכך שריאות טהורות שבות לשקוע וכבד טהור שב לצוף? הסיבה לכך היא שמתכת יין שבה אל מתכת יאנג ועץ יין שב אל עץ יאנג.

פרוש משמעות
על פי חמשת הפאזות הכבד משויך לעץ והריאות משויכות למתכת אבל כאשר עורכים השוואה בין מתכת ועץ אל מול כבד וריאות מסתבר שהם מגיבים באופן הפוך לגמרי לציפה על פני המים. העץ צף על פני המים ואילו הכבד המשויך לפאזת העץ דווקא שוקע. המתכת שוקעת במים ואילו הריאות המשויכות לפאזת המתכת דווקא צפות על פני המים.

מכיוון שכבד עץ-יין מקביל לעונת האביב, בה הצ'י היאנגי עדיין אינו שופע, ומכיוון שהמעי הגס מתכת-יאנג מקביל לעונת הסתיו בה הצ'י הייני עדיין אינו שופע, כאשר מזווגים ביניהם הכבד משחרר ומוותר על הצ'י היאנגי המועט שלו וקולט את הצ'י הייני המועט של המעי הגס, בדומה לאישה הנישאת לאיש ומצטרפת למשפחתו החדשה. כתוצאה מכך תכונותיו של הכבד הופכות לדומות לאלו של המתכת. נוסיף לכך את העובדה שהמתכת משגשגת בתקופת הסתיו, בה הצ'י הייני גדל ומתעצם בהדרגה ולכן בתוך הכבד יש יין רב אשר שואף לשקוע וגורם לשקיעת הכבד בתוך המים.

מכיוון שריאות מתכת-יין מקבילות לעונת הסתיו, בה הצ'י הייני עדיין אינו שופע, ומכיוון שהמעי הדק אש-יאנג מקביל לעונת הקיץ, בה הצ'י היאנגי שופע ורב, כאשר מזווגים ביניהם הריאות משחררות ומוותרות על הצ'י הייני המועט שלהן וקולטות את הצ'י היאנגי של המעי הדק, בדומה לאישה הנישאת לאיש ומשאירה את משפחת הישנה מאחור (כנהוג בסין). וכתוצאה מכך תכונת הריאות הופכת לדומה לזו של האש. נוסיף לכך את העובדה שהאש משגשגת בתקופת הקיץ בה הצ'י היאנגי שופע ורב ולכן בתוך הריאות יש יאנג רב השואף לצוף ומונע שקיעת הריאות במים.

בעקבות בישול האיברים האלו שבים להיות טהורים מבחינת שייכותם לפאזה שלהם. הכבד שב ומקבל את תכונת העץ הטהור ולכן צף על פני המים והריאות שבות ומקבלות את תכונת המתכת הטהורה ועל כן שוקעות במים.

למרות שכל ההסבר המתואר בשאלה זו מתעסק בשינויים חומריים ותופעות מוחשיות מעשית חשיבות הקטע נמצאת מאחורי התופעה ונועדה להסביר שבין האיברים הפנימיים קיימים יחסי תלות של יין ויאנג וכי קיומו של האיבר תלוי בעובדה שבתוכו מתקיימים יחסי יין ויאנג. כאשר יש יחסי יין ויאנג אזי יש חיים ואילו כאשר יחסים אלו מופרים ונוצרת הפרדה ביניהם נוצר המוות. הבחירה של בּיֶאן צ'וּאֶה לתאר דווקא את היחסים בין הכבד והריאות גם היא ככל הנראה אינה שרירותית ונועדה להקביל בין האיבר האחראי על הדם (הכבד) והאיבר האחראי על הצ'י (הריאות) שהינם שני ביטויים של יין ויאנג בחומרי הגוף.

הנקודות העיקריות שמעבירה שאלה זו
השאלה הקשה הזו נועדה לתאר את היחסים בין הריאות והכבד ושייכותם ליין ויאנג על סמך הקבלה בין הפאזה אליהם משויכים האיברים אל מול החומרים הפיזיים בעולמנו, העץ והמתכת.

תרשים יחסי הגבלה בין איברים על בסיס המתואר בפרק 33

למרות שמסווגים את חמשת האיברים הפנימיים על פי חמש הפאזות, מכיוון שכל פאזה מבוקרת ומקבלת הגבלה על תפקודה על ידי פאזה אחרת, על כן כבר אינן פאזות טהורות ובכל פאזה ניתן למצוא איכות של פאזה אחרת. למשל במקרה הנדון בפרק זה מוסבר שהכבד אינו בעל איכות עץ בלבד אלא מכיל בתוכו גם איכות של מתכת יינית המגיעה מהמעי הגס. גם הריאות אינן בעלות איכות מתכת בלבד אלא מכילות בתוכן איכות של אש יאנגית המגיעה מהמעי הדק. למרות שפרק זה מתאר אך ורק את האיכויות של הכבד והריאות אך המשמעויות העולות מתוכנו רומזות כי גם איברים אחרים בעלי איכויות מעורבות. כך הלב (דִינג) בעל איכות של צ'י המים (הפאזה המבקרת), הטחול (גִי) בעל איכות של צ'י העץ והכליות (גוּי) בעלות איכות של צ'י האדמה. מעניין לראות שרק חמשת האיברים האוצרים (דזאנג 臟) מתוארים כמכילים בתוכם איכות של פאזה מבקרת. איברים אלו בעצם מקבלים את הבקרה ואת האיכות החדשה. מה זה אומר לגבי האיברים המוליכים (איברי הפו)?

אנו יכולים ללמוד מפרק זה כי חמשת הפאזות כפי שהן באות לידי ביטוי באיברי הדזאנג אינן שייכות בלעדית לאיבר או לפאזה אחת או שיוך ברור ליין או יאנג, אלא מדובר על גוף המאחד תחתיו יין ויאנג ומספר פאזות יחדיו. דבר זה יכול לסייע לנו להבין מדוע בקליניקה ניתן לראות ביטויי מחלה המערבים יותר מפאזה אחת טהורה.

נקודה חשובה נוספת שמדגיש פרק זה היא חשיבות המפגש והיחסים בין יין ויאנג לקיום חיים והמוות כתוצאה של היפרדותם. למשל היפרדות של היאנג מהמעי הגס (מתכת) מהיין של הכבד (עץ) עשוי להביא למניעת הבקרה על הכבד וחריגתו וגרימת חולי כתוצאה מכך.

נקודה למחשבה, על פי אסכולת התנועות והצ'י הזיווג בין הגזעים באופן המתואר כאן (קפיצה של 5) מביא להיווצרות איכות חדשה והקשורה בנהרות הצ'י שנראו בשמיים כפי שהם מתוארים בקאנון הפנימי.

ניתן להפיק מפרק זה עוד רעיונות רבים, אשמח לשמוע מה אתם הצלחתם להפיק וללמוד ממנו.

למי שרוצה להמשיך לחקור וללמוד על כתבים עתיקים ופרשנויות על פורמולות קלאסיות, מוזמן להצטרף לכיתה שנפתחה במרכז ההדרכה של סינית בקהילה שבחיפה. בכיתה נתרגם, נקרא ונדון בכתבים השונים ברפואה הסינית בהנחייתי. מוזמנים ליצור קשר בעמוד קורסים והרצאות.

________________________________________________________________________

הערות ומקורות
תרגום מסינית לעברית - ניצן אורן

1. 难经译释，陈三宝，昭人出版社，台湾1980
2. 难经，刘渊，凡异出版社，台湾，2010