דפים

יום שבת, 16 ביוני 2012

דזאנג פו – איברים או לא איברים? זאת השאלה!

טוב, לאחרונה לא יצא לי לפרסם רשומות חדשות, מכיוון שאני שוקד על תרגום מספר פרשנויות מרתקות ביותר של דיון על פגיעת פתוגן בחיצון. למרות זאת, בעקבות תהייה בה נתקלתי לאחרונה במספר מקומות, הנוגעת בנושא חשוב, החלטתי להניח את הכתבים ולנסות להתייחס לתהייה זו בצורה ברורה אחת ולתמיד. התהייה עליה אני מדבר היא על מהות ה"דזאנג פו" כאיברים אנטומים או כתפקוד רב מערכות. תהייה זו הופיעה במספר שאלות שנשאלתי לאחרונה: האם האיברים הפנימיים המתוארים ברפואה הסינית הם אותם איברים בשר ודם שאנו מכירים מלימודי האנטומיה? אם אינם, מדוע בתרשימים הסינים מופיעים רישומים של איברים פיזיים? אם האיבר ממוקם בצד שמאל, כיצד הערוץ מהצד הימני מתחבר אליו והאם בעקבות זאת מסלולי הערוצים אינם סימטריים בין שני הצדדים? מה קורה לתפקוד האיבר כאשר מוציאים אותו מן הגוף?

תרשים אנטומי סיני
ספרות מודרנית רבה העוסקת ברפואה סינית מציינת כי חמשת האוצרים (דזאנג) וששת המוליכים (פו) אינם זהים לאיברים הפיזיים הפנימיים המוכרים לנו מהאנטומיה המודרנית ושבעצם הדזאנג-פו ברפואה הסינית הינו רעיון הכולל בתוכו תפקוד של מספר מערכות שונות בגוף. מנקודת מבט שלנו היום מעט קשה לנו לראות ולדעת כיצד התפתחה הרפואה הסינית ולעיתים אנו עשויים לשגות ולהניח שרעיונות שמוכרים לנו כיום נוצרו לפני אלפי שנים ולא התפתחו במאות האחרונות. לימוד ההיסטוריה של הרפואה הסינית מלמד אותנו שהרפואה הסינית שלאחר תקופת הקאנון הפנימי המשיכה והתפתחה לאורך אלפיים השנים האחרונות ולא נשארה חסרת שינוי. על מנת להבין מהיכן מגיע הרעיון המסביר את הדזאנג-פו כתפקוד של מספר מערכות ולא כאיבר אנטומי בשר ובדם והאם הרפואה הסינית תמיד החזיקה בטיעון זה, יש להתחיל את החקירה בספרות העתיקה של הרפואה הסינית.

בתחילת דרכה של הרפואה הסינית עדיין לא ניכרת השפעה רבה של הגישה הקונפוציאנית על אופן הטיפול בגופות, על כן לא חלו איסורים רבים וניתן היה לבצע ניתוח לאחר המוות לשם חקירת הגוף ותוכנו. בציר השמימי בפרק הארבעה עשר (ערוצי מים) מסביר הרופא צ'י בו לקיסר הצהוב על כך, שכאשר האדם חי אפשר לראות רק את העור והבשר שלו, אך כאשר הוא מת אפשר לנתח את גופו ולראות את איכות האיברים הפנימיים, גודלם, כמות הדם שבהם ואיכותו ומידע שימושי נוסף. על סמך זאת אנו רואים כי בפרק זה מדובר על חקירה של מבנה האיברים ואיכותם על בסיס ניתוח אנטומי של גופת אדם. כמו כן מדגישה תשובתו של הרופא, כי אכן בתקופה המדוברת זוהו הדזאנג-פו כאיברים בשר ודם הניתנים לזיהוי וחקירה אנטומית ולא כמערכת תפקודים שהוגדרה תחת שם אחד. בפרק 31 "מעיים וקיבה" בציר השמימי ובקושיה 42 בקאנון השאלות הקשות אפשר לראות התייחסות לגודלם ומשקלם של איברי מערכת העיכול, הריאות ואף הלב.אם כן, כיצד נוצר המעבר מאיברים בשר ודם הניתנים לזיהוי וחקירה אנטומית אל תפקוד של מערכות שאינן ניתנות לחלוקה אנטומית ברורה?

הרפואה הסינית בתחילת דרכה הייתה מבוססת ככל הנראה על אנטומיה של האיברים, אך מכיוון שאמצעי החקירה באותה תקופה לא אפשרו חקירה מעמיקה יותר של הפיזיולוגית האיברים, המשיכה התיאוריה להתפתח ולהתבסס יותר על ניסיון קליני וביטוי חיצוני של המחלה על בסיס תיאוריות פילוסופיות שונות (יין יאנג, חמשת הפאזות). החקר של הרפואה הסינית את תפקוד הדזאנג-פו סבב סביב ניסיון להבין את הנגלה בחוץ ולהסיק על הנסתר שבתוך הגוף, והשתמש בדימויים על מנת להסביר את התפקוד ועל סמך התנסות קלינית. לעומת זאת אין תיאורי מדויק וברור של מבנה האיברים הסינים. כתוצאה מכך התרחב תפקודו של כל איבר אל מעבר לתפקוד האנטומי המוכר כיום וכלל גם תפקודים של מערכות נוספות. עם הזמן נזנחה החקירה האנטומית של האיברים הפנימיים ואילו ניתוח תפקוד האיברים על סמך ביטוי חיצוני של המחלה תפס חלק נכבד יותר ויותר.

כתוצאה מהתפתחות זו, נוצר מצב בו התפקוד של הדזאנג-פו התרחק מזה של האיברים האנטומים המוכרים לנו. כמעט כל דזאנג-פו כולל בעצם תפקוד של מספר איברים פיזיים בגוף. וכיום אנו יכולים לראות שהרפואה הסינית מתייחסת אל הדזאנג-פו כשילוב של מספר תפקודים. לעומת זאת האיברים האנטומים כפי שאנו מכירים אותם מתייחסים לאיבר אחד בודד ולא למערכת של תיפקודים החולשת על מספר איברים.

למשל הלב על פי הרפואה הסינית כולל בתוכו את כלי הדם והשפעה על הנפש (שן) ואילו כאיבר אנטומי מדובר בעצם במשאבת דם בגוף האחראית על מחזור הדם בגוף, חילוף החומרים בגוף ושינוע הורמונים בגוף אל איברי המטרה שלהם על מנת לאפשר ויסות של הסביבה פנימית מאוזנת של הגוף. בהיבט של הקשר בין הלב עם כלי הדם ונוזל הדם הדמיון בין האיבר הפיזי והתפקוד הסיני דומה להפליא אך היבט הנפש נעדר מהאיבר האנטומי. למרות זאת ניתן להסביר את הקשר בין המצב הנפשי, השכל, ההכרה והחשיבה ותפקוד הלב על סמך הקשר בין אספקת הדם והחמצן אל המח לשם תפקוד חישתי תקין.

עמוד מהספר - דיון מחדש על כל הגוף
בשנת 1851 יצא בסין ספר בשם דיון מחדש על כל הגוף, אשר הציג לראשונה ניתוח מפורט ומודרני של אנטומיה אנושית ואף ציין את הטעויות המופיעות באנטומיה הסינית כפי שהוסברה עד כה. ספר זה שימש רופאים כדוגמת טַאנג דזוֹנג-הָאי, בחתירתם לשלב בין הידע המודרני הזה והידע העתיק של הרפואה הסינית וביצירת האסכולה המגשרת בין הרפואה המערבית וזו הסינית. מעיון בספרו של טַאנג דזוֹנג-הָאי אפשר לראות כי לא שלל את היות הדזאנג-פו כאיברים אנטומים ולמעשה אף ניסה להסביר את התפקוד האנטומי על סמך הרפואה הסינית ולראשונה ליצור קשר בין שלושת המחממים ורקמות פיזיות בגוף. רופא נוסף משושלת צ'ינג, וָואנג צִ'ינג רֶן, מחבר הספר תיקון טעויות הרופאים, הדגיש בספרו את הצורך לתקן את האנטומיה של הדזאנג-פו ברפואה הסינית על סמך האנטומיה המודרנית. למרות שגרם לרופאים רבים לצאת כנגד טענותיו עדיין לא קם אף רופא וטען שהדזאנג-פו אינם איברים בשר ודם. אפשר לראות כי למרות שהגישה לדזאנג-פו התבססה בתחילת דרכה על איברים אנטומים ולמרות שעם השנים התפתחה אל עבר גישה הרואה בהם כיותר מאשר איבר בשר ודם, עדיין המשיכו הרופאים הסינים להתייחס אל הדזאנג-פו כאיבר אנטומי לכל דבר, אולי עקב חוסר במושג חדש שיכול לפתור את הסתירה החדשה שנוצרה.

הרעיון של תופעת החבוי (ביטוי חיצוני נראה של תפקוד פנימי חבוי) הופיע לראשונה ב-1922 והושאל מהקאנון הפנימי על ידי רופא סיני בשם יוּן שוּ-ג'וּאֱה בתגובה לספרו של רופא מודרני בשם יוּ יוּן-שֹיוּ. יוּ יוּן-שֹיוּ היה סיני אשר למד רפואה מודרנית ביפן בתקופה בה החלה הרפואה המודרנית להיכנס לסין. בתקופה זו, לאחר הפלת שלטון קיסרות שושלת צ'ינג, החלו להיווצר זרמים השואפים לסלק את המסורת הסינית העתיקה ולהכניס מודרניזציה מערבית. יוּ יוּן-שֹיוּ סבר שיש להיפטר מהרפואה הסינית ועל כן חיבר ספר אשר מנתח את הקאנון הפנימי בעיניים מדעיות, בניסיון להציג את הרפואה הסינית באור מגוחך. עיקרי טענותיו סבבו סביב ביטול הבסיס עליו מתבסס הקאנון הפנימי, הלא הוא תיאורית יין ויאנג.

על מנת להשיב על הטיעונים החמורים שהציג יוּ יוּן-שֹיוּ, המנסים לערער את הבסיס של הרפואה הסינית, חיבר ייוּן שוּ-ג'וּאֱה ספר תשובה בשם תיעוד התבונה הנראית בקבוצת הקאנונים המנסה לנתח את הקאנון הפנימי בגישה מדעית ולהשיב לטיעונים השוללים כתב זה. תשובה חשובה שנוגעת לענייננו שעלתה מספר זה היא כי חמשת האוצרים (דזאנג) כלל אינם חמישה איברים בשר ודם מבחינה אנטומית. טיעון זה אפשר להתחמק מהדיון על האם קיימת טעות בהבנה של האיברים ברפואה כאיברים בשר ודם. גישה זו שהתבססה על רעיונות מופשטים (יין-יאנג, חמשת הפאזות) על מנת להסביר איברים מוחשיים יצרה את הרעיון המופשט החדש של תופעת החבוי. יש לציין שיש הטוענים כי עצם קיום המושג תופעת החבוי בפרק התשיעי של השאלה הפשוטה אינו תומך בעתיקות גישה זו, מכיוון שמלכתחילה מדובר בפרק זה על ביטוי חיצוני נראה המציג את המחלה של האיבר הפיזי שבפנים.

לסיכום
אפשר לראות שבתחילת דרכה של הרפואה הסינית, התבססה התיאוריה של הדזאנג-פו על איברים אנטומים בתוך הגוף. על השנים התרחבה התיאוריה וחרגה מהגבולות של איברים בשר ודם והתפתחה לכיוונים הכוללים תפקודים של מערכות רבות בגוף תחת אותו שם של איבר אנטומי. למרות שמרבית הרופאים המשיכו להחזיק בטענה שכלל התפקודים שנוספו שייכים לאיבר האנטומי, מעשית הם כבר חרגו מעבר והיה צריך להגדירם מחדש על ידי שיוך לתופעת החבוי והבנה, שכפי שאנו תופסים אותם כיום כבר אינם יכולים לייצג את האיבר האנטומי בצורה מדויקת ובעצם כבר לא מדובר באיבר אלא במספר תפקודים, אשר כונסו יחדיו תחת שם אחד.


לרכישת הספרים שלי ברפואה סינית לחצו כאן

________________________________________________________________________

הערות ומקורות

  1. דיון מחדש על כל הגוף 全体新论
  2. טַאנג דזוֹנג-הָאי 唐宗海 Tang Zong Hai
  3. וָואנג צִ'ינג רֶן 王清任 Wang Qing Ren
  4. תיקון טעויות הרופאים 医林改错 Yi Lin Gai Cao
  5. תופעת החבוי 藏象 Zang Xiang
  6. יוּן שוּ-ג'וּאֱה 恽树珏 Yun Shu Jue
  7. יוּ יוּן-שֹיוּ  余云袖 Yu Yun Xiu 
  8. תיעוד התבונה הנראית בקבוצת הקאנונים    群经见智录 Qun Jing Jian Zhi Lu 
  9. 中医藏象学 / 王琦
  10. 中医基础理论 / 王新华
  11.  当中医遇上西医 / 区结成

18 תגובות:

  1. שלום ניצן, מאמר מעניין מאוד, תודה רבה.
    חשוב לזכור שתיאוריית ה- zang fu זה חצי מהסיפור, תיאוריית ה- zang fu מתארת את התפקודים והפעילות הפיסיולגית שיש לכל אחד מאברי ה- zang fu אבל היא לא מסבירה באיזה דרכים אברי ה- zang fu מוצאים לפועל את התפקודים, או דרך אלו אמצעים הפונקציות של אבר ה- zang fu מתגלים.
    לכן אפשר לומר שמדובר במערכת הכוללת את התפקודים של אברי ה- zang fu עם הויסות ניהול ובקרה של מערכת המרידיאנים. אי אפשר לדבר ולהבין את המשמעות של אברי ה- zang fu מבלי לקחת בחשבון את תיאוריית המרידיאנים, אלא אם כן אתה לא מאמין שיש מרידיאן.

    השבמחק
    תשובות
    1. הי שון, תודה על התגובה.
      אני בהחלט מאמין בקיום המרידיאנים. הסיבה העיקרית מדוע הם אינם מוזכרים כאן היא שהרשומה מדברת על מהות הדזאנג-פו כאיבר אנטומי או כתפקוד ואינה מתייחסת לערוצים ומרידיאים. הרופאים הסינים מזכירים שאת האיברים הפנימיים אפשר לראות ולהוכיח את קיומם דרך ניתוח אנטומי ואילו את המרידיאנים אפשר לראות רק בסוג של התבוננות פנימית המכונה 内照 Nei Zhao. כמו כן ציינתי שכל איבר אחראי בעצם על מערכת שלמה (הכוללת תמצית, נוזל, מבנה אנטומי ברמת הבשר או השלד, ביטוי חיצוני, ערוצים וכולי וכולי). הערוצים הם משניים לאיברים ולא להפך. הערוצים הם כלי עבור האיבר. אני לא חושב שהדזאנג פו הם רק חצי מהסיפור, לעניות דעתי הם 80% מהסיפור. אני גם לא חושב שהדזאנג פו מוציאים לפועל תפקודים רק על סמך הערוצים, יש דרכים נוספות שאינן עוברות דרך הערוצים (מחממים, חלחול מאיבר לאיבר וכדומה). כלומר, כל דבר בגוף נתון תחת אחריות אחד מהאיברים. הערוצים הם החיווט שבין האיברים ועוזרים לאזן את המערכת אבל אינם המרכז.

      אני בהחלט חושב שלמרות שהיו הרבה נקודות השקה בין התיאוריות של הדיקור והתיאוריות של הצמחים, מעשית יש נדבכים שלמים אשר שייכים רק לאחת מהשיטות ואינם מופיעים בשניה. לדוגמא: התנועות והצ'י, כל ההתפתחות שחלה בתחום מחלות החום וכדומה, כל אלה קיימים ברפואת הצמחים אך לא השפיעו כהוא זה על רפואת הדיקור. ומכיוון שכך דווקא כן ניתן להבין את משמעות הדזאנג פו גם ללא תיאורית המרידיאנים (בעיקר מכיוון שלרב רופאי הצמחים אין את הכלים לטפל במרידיאן עצמו לשם וויסות האיבר).

      מחק
  2. שלום ניצן,
    כנראה שאנחנו מבינים אחרת את הרפואה הסינית, בכל מקרה מה שכתבתי מאוד קשור לנושא של המאמר שלך. אי אפשר לנתק את התפקודים של האברים מטרנספורמציית הצ'י של כל מרדיאן. בסופו של דבר יש תאוריה אחת שכוללת בטוחה את תיאורית המרידינאים ותיאורית ה- zang fu הם קשורים ביחד ובלתי ניתנים להפרדה, זה לא עניין של אחוזים.
    שני שאלות לי עליך, על פי דעתך איך נוצר הצ'י של האיבר? ושאלה שנייה איך זה שבעבר במטריה מדיקה הצמחים נכנסו למרידיאנים ולא לאברים?

    שון

    השבמחק
    תשובות
    1. אתחיל בשאלות ואענה בשאלות:
      1. למה אתה מתכוון בצ'י האיבר? צ'י הטחול, צ'י הריאות? או צ'י הלחות, צ'י היובש?
      2. מה זה בעבר? מתי לדעתך הופיע רעיון הכניסה ל"ערוץ" ומדוע לדעתך מדובר על כניסה למרידיאן ולא לאיבר?
      3. מה זה טרנספורמציית הצ'י של כל מרידיאן (רק על מנת לוודא שאנחנו מדברים על אותן משמעויות)?
      4. מה קורה כאשר אדם מאבד את ידיו ורגליו? כיצד זה משפיע על הערוצים וכיצד על האדם בכללותו?

      בנוגע לסוגי צ'י בגוף (ששת הצ'י) - אני נתקל בכל מני פרשנויות חדשות של השאנג חאן לון המתייחסות למחלות המופיעות בספר זה כמחלות של מרידיאנים במקום כמחלות של צ'י ושל איבר. לרק מדובר על פרשנויות של הספר מנקודת מבט של אנשי דיקור ולא מהנקודה המקורית בה נכתב ונותח במשך 1800 השנים האחרונות בסין, נקודת המבט של רפואת הצמחים.

      אין ספק שהערוצים הם היבט חשוב ביותר ברפואה הסינית אך בסופו של דבר הם משרתים את תפקוד האיברים ולא להפך.

      מחק
  3. בעניין טרנספורמציית הצ'י אני מדבר על 气化 huà qì
    וכן אני מתכוון לצ'י של כל איבר, על פי ההבנה שלך איפו הוא נוצר?

    השבמחק
    תשובות
    1. אני חושב שאתה שואל שאלה מאד מורכבת. תשובה לשאלה זו צריכה להתחיל בהגדרה של מהות הצ'י. צ'י של איבר, לדוגמא הטחול, הוא ביטוי של תפקוד הטחול. כלומר, תפקוד תקין של הטחול הוא צ'י. צ'י הוא פעולה, תפקוד, תנועה של האיבר בביצוע פעולתו התקינה. ראשיתו בצ'י המקורי הנותן את הניצוץ הראשוני ללהבה של האיבר ומאפשר תפקודו ובצ'י האמיתי המשמש את הגוף לתפקודו. כאשר הצ'י האמיתי בא לידי ביטוי בתפקוד תקין של איבר כלשהו, הוא מכונה בשם האיבר.

      בעניין התמרת הצ'י, לא ענית לשאלתי. האם אתה מדבר על זו המתבצעת באיבר או זו המתבצעת בערוץ. אלו שני דברים שונים. אשמח לשמוע את דעתך בנוגע לכניסה של הצמחים אל ה"ערוצים" כפי ששאלתי.

      מחק
  4. אני מסכים אתך שהצי של האיבר נוצר מי הצ'י האמתי בשילוב של הניצוץ של צ'י המקור. אבל מהמאמר שלך עולה שהאיבר זה לא בדיוק האבר האנטומי המערבי, אז היכן זה קורה? איפו הפעולה הזאת מתרחשת?

    אני מדבר על ההתמרה המתרחשת בערוץ שבסוף תיצור את הצ'י של האיבר, ושוב אני חוזר אל מה שכתבתי בהתחלה:

    "חשוב לזכור שתיאוריית ה- zang fu זה חצי מהסיפור, תיאוריית ה- zang fu מתארת את התפקודים והפעילות הפיסיולגית שיש לכל אחד מאברי ה- zang fu אבל היא לא מסבירה באיזה דרכים אברי ה- zang fu מוצאים לפועל את התפקודים, או דרך אלו אמצעים הפונקציות של אבר ה- zang fu מתגלים.
    לכן אפשר לומר שמדובר במערכת הכוללת את התפקודים של אברי ה- zang fu עם הויסות ניהול ובקרה של מערכת המרידיאנים."

    אני רוצה לסיים בשני משפטים שמסכמים עבודת חיים של 50 שנה רופא מאוד מפורסם היום בסין:

    "5 אברי ה- zang מטפחים תמציות ושולטות על הגורל"
    "ה- jing lou משקים ושולטים על החיים"

    wang ji-yi

    השבמחק
    תשובות
    1. כפי שאפשר לראות מהרשומה, אני אוהב להתבסס על מקורות וכתבים כאשר אני מעלה טיעון. אתה מעלה טיעון שצ'י של כל איבר נוצר בתוך הערוץ, על מה אתה מבסס את הטיעון הזה? באילו כתבים נטען במפורש או אפילו נרמז שכך הדבר?

      מהטיעון השני שלך עולה שלדעתך הדזאנג-פו מוציאים לפועל את תפקודם דרך הערוצים. כלומר, הריאות מפיצות צ'י ונוזלים דרך הערוץ, שלושת המחממים מפיצים נוזלים וצ'י מקורי דרך הערוץ, הטחול ממצה צ'י ומשנע אותו דרך הערוץ. לא מוכר לי טיעון כזה בכתבים ואשמח לקבל הפניה לכתב שטוען כך. טיעון כזה שולל את העובדה שרב התהליכים מתרחשים בתוך חלל הגוף ביחסי גומלין בין האיברים המתבצעים בתוך שלושת המחממים. שאלת היכן הצ'י המקורי פוגש בצ'י החזה לייצירת צ'י אמיתי? התשובה היא שזה קורה בשלושת המחממים. בערוצים כאמור, זורם הצ'י המזין, לא לחות, חום, קור, רוח או סוג צ'י אחד.

      ניסיתי להסביר שצ'י האיבר הוא לא באמת צ'י ספציפי לאיבר, אבל כנראה לא הייתי ברור מספיק. צ'י איבר אבג הוא בעצם "תיפקוד תקין של איבר אבג שהוזן בצ'י האמיתי". זה לא צ'י ספציפי.

      טענת:
      "חשוב לזכור שתיאוריית ה- zang fu זה חצי מהסיפור, תיאוריית ה- zang fu מתארת את התפקודים והפעילות הפיסיולגית שיש לכל אחד מאברי ה- zang fu אבל היא לא מסבירה באיזה דרכים אברי ה- zang fu מוצאים לפועל את התפקודים, או דרך אלו אמצעים הפונקציות של אבר ה- zang fu מתגלים. "

      תשובה:
      אני חולק על דעתך, כמובן שיש הסבר - שלושת המחממים הוא אחד מההסברים. הסברים נוספים אפשר למצוא למשל גם בקאנון הפנימי המסביר בצורה ברורה שלשלפוחית אין פתחי כניסה. נוזלים נכנסים אל השלפוחית על ידי חילחול מהמעי הדק באזור הבטן התחתונה שם שני האיברים צמודים (ולכן צמחים כגון Fu Ling נחשבים מחלחלי לחות ולא משתני לחות). הסברים נוספים אפשר למצוא בספריו של טאנג דזונג חאי המפרש ומסביר את החיבור בין האיברים.

      העלת לאויר את נושא כניסת הצמחים לערוצים אך לא השבת לשאלות ששאלתי אותך בנושא. מכיוון שאינני אוהב נושאים שאינם סגורים אשיב בעצמי:

      ראשית, כל התיאוריה של צמחים הנכנסים אל ערוץ/איבר נרמזה בכלליות בקאנון הפנימי כאשר התיחסו לטעם הנכנס לאיבר. את התיאוריה השלמה בה מוסבר אילו צמחים נכנסים לאילו ערוצים/איברים יצר לראשונה ג'אנג יואן סו בתקופת שושלת ג'ין-יואן (1200 לספירה). מי שלומד צמחי מרפא בטח יודע שפירוש הדבר הוא שהצמחים נכנסים לאיבר כלשהו. כלומר יש להם משיכה לאיבר. כל הצמחים נכנסים לקיבה וממוצים על ידי הטחול ומשם הם נשלחים אל איבר המטרה (לא דרך הערוץ עצמו אלא דרך שלושת המחממים). התיאוריה הזאת רחבה למדי וכוללת בתוכה שני היבטים שונים, הראשון הוא כניסה לאיבר והשני הוא כניסה לערוץ ומכיוון שכך ככל הנראה בחר ג'אנג יואן-סו לסכם את כניסה זו במילים "ערוץ הריאות" (לדוגמא) שכולל גם את האיבר וגם את הערוץ. במקרים בהם מדובר על כניסה לערוץ, ככל הנראה תמצית הצמח נכנסת לאיבר ומשם מועברת אל הערוץ שלו (צנרת ההשקיה של האיבר את מסלולו בגוף) ולכן הצמח יכול להשפיע בצורה ממוקדת באזורים שונים בגוף.

      אנו בהחלט רואים את הרפואה הסינית באופן שונה. אתה מבקש לא להיכנס לאחוזים אבל שב וטוען ש"חשוב לזכור שתיאוריית ה- zang fu זה חצי מהסיפור". מדבריך אני מבין שלדעתך לערוצים חשיבות זהה לאיברים. על כך השבתי שלדעתי לערוצים חשיבות פחותה (20%) מהדזאנג-פו אפילו שהם לא רק איבר פיזי. הערוצים תומכים בדזאנג-פו שהינם המרכז בכל הרפואה הסינית על כל רוודיה.


      אני ממליץ בחום להכיר את הכתבים החשובים ביותר שמגיעים מתחום הצמחים. שם התבצעה המהפכה הגדולה שקידמה את הרפואה הסינית והתיאוריה שלה הלאה במשך 800 השנים האחרונות. שם אפשר למצוא הרבה הסברים לשאלות שהועלו כאן ושאלות אחרות שאינן נענות בספרות הדיקור. לעניות דעתי חשוב לכל מטפל ברפואה סינית להכיר היטב את שני הפנים של הרפואה הסיני - דיקור וצמחי מרפא. לכל גישה יש את נקודות החוזק ונקודות החולשה שלה והן יכולות להשלים ולתמוך האחת בשניה.

      מחק
  5. זה שהצ'י של האבר מתחיל להיווצר בהתמרת הצ'י של המרידיאן לא רעיון שלי אלא של רופא בעל וותק של 50 שנה, עם ידע מאוד נרחב בכתבים הסינים. הוא מביא המון ציטוטים מהמקורות העתיקים, זה נושא נרחב, אם אתה רוצה את הציטוטים המדויקים אתה מוזמן לקרוא את הספר שלו לצערי באנגלית. אני יודע שעובדים עכשיו גם על תרגום לסינית. קוראים לו wang ji yi. מה שיפה אצל wang שההבנה שלו של הרפואה הסינית מבוססת על נסיון קליני ולא רק תיאוריה, ויש לו הבנה מאוד עמוקה של הכתבים העתיקים הסיניים.

    השבמחק
    תשובות
    1. מכיר את הספר של וואנג ג'ו-אי אך טרם קראתי אותו. וואנג הינו אחד מני רופאים מפורסמים רבים בסין וכל אלו מכירים היטב את הכתבים (רק במערב זה נשמע מדהים, בסין זה ברור מאליו). אתה טוען שעל סמך הנסיון הקליני שלו הוא פיתח תיאוריה חדשה? זה יפה, כל הרופאים הגדולים שחיברו כתבים חשובים עשו זאת על סמך נסיון קליני עשיר ושמם כרופאים מיומנים הלך לפניהם עוד לפני שכתבו את הכתבים. הכתבים עליהם אני מתבסס נכתבו על ידי אותם רופאים מיומנים ולא על ידי פילוסופים.

      אני אשמח לקישור או שניים למשפט מהמקורות התומך בטיעון שהצגת בשמו של וואנג. האם יכול להיות שניתן להבין את דבריו גם אחרת ואולי הטיעון שלו מעט עמום (כפי שהסינים נוהגים לטעון)? האם יכול להיות שאנו כמערביים הקוראים באנגלית תרגום מסינית ואיפה שהו הלכנו לאיבוד והמשמעות שונתה? האם יכול להיות שמי שחיבר את הספר בשמו (הוא כנראה לא כתב אותו באנגלית ואחרת לא היה צריך לתרגם לסינית...) שינה את משמעות הדברים בטעות?

      האם זה אומר שהערוצים הם צנרת בה זורמים דם, צ'י , צ'י מגן, צ'י מזין, נוזלי ג'ין, נוזלי יה, צ'י מקורי, צ'י אמיתי ועוד שישה סוגים שונים של צ'י? אם כך הדבר אז זהו טיעון מהפכני שלא מתיישב עם הכתבים העתיקים מאלפיים השנים האחרונות (של רופאים בעלי ותק רב לא פחות ואולי אף יותר). האם יכול להיות שהערוצים פשוט מבטאים כשל תפקודי של האיבר באופנים שונים (ללחות, חום, סטסיס) ומאפשרים ויסות שלו?

      חשוב לזכור שלמרות שוואנג טוען שהוא מתבסס על הקלאסיקות מבחינת מישוש ערוץ, הוא גם טוען שיש גישות שונות משלו (שהערוצים אינם בדיוק במיקום בו הוא ממשש אותם) ולמעשה אלו הגישות הנפוצות יותר בעבר והיום. הרפואה הסינית לא קמה ועומדת על סמך רופא אחד (עם כל הכבוד הרב שיש לי לוואנג) אלא על סמך מספר רופאים. רב הכתבים שמקובלים על רב הרופאים בעלי נסיון קליני עשיר מסבירים את הדברים קצת אחרת ורובם מסבירים שהתקשורת בין האיברים מתבצעת במספר אופנים בינייהם דרך שלושת המחממים וגם הערוצים השונים.

      אם ניקח בחשבון שוואנג הוא רופא העוסק בעיקר בדיקור ואולי גם בצמחים, קל ביותר להבין מדוע יתן דגש כה רב לערוצים והמרידיאנים. בסופו של דבר, מדקר ללא מחטים או ערוצים אינו יכול לעשות דבר. עבור מדקר הערוצים הם הכלי החשוב ביותר מבחינת ריפוי, לא הייתי מצפה שיגיב אחרת. רופא צמחים יטען שתזונה של טחול קיבה הם ההיבט החשוב ביותר ברפואה הסינית ואיש צ'י גונג יטען שנשימה היא הדבר החשוב מכל ולכן טענתי שכדאי להכיר את שתי הגישות על מנת להחזיק בתמונה המלאה.

      גם את המשפט שציטטת:
      "5 אברי ה- zang מטפחים תמציות ושולטות על הגורל"
      "ה- jing lou משקים ושולטים על החיים"

      הייתי שמח לקרוא בסינית. אפשר לראות שמדובר בתחביר סיני אשר התרגום שלו לאנגלית או עברית ככל הנראה איבד את המשמעות המקורית. בסינית יש תחביר שלעיתים מקשה מאד על מתורגמנים (מנסיון אישי רב כמתורגמן) והתרגום מאבד מהמשמעות המקורית. במקרה הזה לדעתי יש כאן פיצול של המילה חיים לכדי חיים וגורל. לעניות דעתי התרגום איבד את המשמעות המקורית שלו וככל הנראה (מבלי לקרוא את הכתוב בסינית) אני יכול לשער שכוונתו "5 הדזאנג מטפחים ומייצרים תמצית צ'י (צ'י האיבר) והערוצים משמשים להפצת צ'י זה והשקיה של האיברים וכך נשמרים החיים". בכך מקרה, גם אם נסתכל על התרגום שהצגת נראה שוואנג דווקא תומך בטיעון שלי וטוען שהתמצית (איזו תמצית נוצרת באיבר שאינה צ'י?) נוצרת באיברים ואילו הערוצים משקים את הגוף. האם נניח שהצינור המשקה את הגינה יוצר את המים או אולי הבריכה האוגרת מיים הינה המקור למים?

      מחק
  6. נכון שוואנג מייצג גישה אחת אבל היא מאוד מעניית גם למי שעוסק בצמחים.
    הנושא מאוד מורכב מדי על מנת להסביר לך בזמן קצר, אני באמת ממליץ בחום לקרוא את הספר שלו.
    הציטוט שבקשתה בסינית:
    五脏育精 而主命
    Wǔ zàng yù jīng ér zhǔ mìng
    经絡 灌滲而主生
    Jīngluò guàn shèn ér zhǔ shēng

    וכך אני מתרגם את זה:

    5 ה zang מטפחים תמציות ושולטים על הגורל
    jing lou משקים ומחלחלים ושולטים בחיים.

    נהנתי מאוד מההתכתבות

    ולסיום משפט מה ling shu אין לי את המשפט בסינית אבל הוא מופיע בהתחלה של פרק 10:
    leigong said: "i hope to hear about the condition of the initial occurrence of the channel" yellow emperor: "one can determine the survivval of or death of the patient, can treat various diseases and find out whether the disease is of sthenic or asthenic according to the condition of the channel, and one must understand it"

    במשפט נכתב שניתן לקבוע את ההישרדות או המוות של המטופל ע"י מצב המרידיאנים.

    נהניתי ולמדתי מהשיח
    ברכות
    שון

    השבמחק
    תשובות
    1. אין ספק שהגישה של וואנג מאד מעניינת ושווה לימוד וחקירה (אני דווקא כן מכיר אותה אך באופן יחסית שטחי).

      בנוגע למשפט בסינית, התאמתו השערותי. זהו משחק מילים על sheng ming והסינים אוהבים לפצל בין מילים כאלה ולהלביש אותן במשפט בעל שני חלקים. אני הייתי מתרגם את מינג במקרה זה כגורל של חיינו בעקבות התמצית שקיבלנו מהורינו (כלומר - הקונסטיטוציה). בסופו של דבר, כפי שאמרתי, משמעות המשפט נשארה בעינה, האיבר מטפח את תמצית הצ'י ואילו הערוצים משקים את התמצית לחלקי הגוף (עור, שריר, עצם, איברי חישה ושאר חלקים).

      בנוגע למשפט מהציר השמיימי - אכן משפט חשוב בו הקיסר מדגיש שהערוצים לא רק משנעים צ'י ודם ומווסתים יין ויאנג אלא גם יכולים להשפיע על החיים והמוות ולסייע באבחון של מחלות. וכמובן מדגיש שחייבים להכיר את הידע הזה. בסופו של דבר בעזרת הדיקור אפשר להשפיע על בריאותו של האדם ולטפח את חייו וגם לאבחן חומרת המחלה ממנו הוא סובל. לא רק שאני מסכים עם המשפט, אני גם מאמין שאין ספק שחובה להכיר את הידע החשוב של הערוצים, אך במקביל מדגיש שהידע הופך שלם כאשר מכירים גם את כל תחום הצמחים. למעשה, אני אחד מאלו הדוגלים בחקירה ולימוד של כל הכתבים החשובים (ללא הפרדה בין דיקור וצמחים) במקביל להתנסות החשובה בקליניקה. מצד שני מזהיר מפני היתקבעות על גישה אחת כאמת היחידה.

      תודה על הדיון המעשיר והחשוב. תמיד שמח להתדיין עם אנשים בעלי ידע כמו שלך על רפואה סינית.

      מחק
    2. הי ניצן ושון , נהנתי והחכמתי מאוד לקרוא את הדיון המרתק בינכם , וכמובן גם את המאמר המעניין, תודה !
      אם כבר נכנסתם לעניני מרידיאנים , ואם כבר יש את השאלה לגבי החיבור של מושגים לרפואה מערבית ולאנטומיה , אני חושב שבעבודתו של החוקר רמאצ'אדרן על "כאבי פנטום" יש התחלה טובה לתשובה "מהם המרידיאנים ?" גם לעיניים מערביות.

      רמאצ'אדרן מוכיח בצורה ברורה למדי , כי קיים במוחינו "העתק תודעתי" של כל הגוף. ולפעמים כאשר אנו חשים את גופינו , אנו בעצם חשים את ההעתק הזה שהוא צורה תודעתית של גופינו. כך הוא הסביר את תופעת כאבי הפנטום , ואף העלים אותם בדרך מתוחכמת בה "עבד" על המוח באמצעות מראות.
      (קראתי על עבודתו של רמאצ'אדרן בתוך הספר "המוח הגמיש" מאת נורמן דודג').
      הגישה האישית שלי לגבי החיבור בין איברים למרידיאנים , היא שהאיברים בעיקר מנקזים החוצה עומס דרך המרידיאנים.
      בדיוק כפי שבבעיות לב יש "הקרנה" ליד פעמים רבות (כי הלב מעוניין לנקז החוצה את העומס שעליו) כך כל האיברים הפנימיים עובדים כך.
      הם מייצרים פסולת פיזית ואנרגטית בעבודתם , ומנקזים אותה החוצה דרך הגפיים.
      למשל כשאני מטפל בכאבים בגפיים , אני ראשית עובד מקומית ואז מחפש את איבר המקור , שהוא בעצם אחראי לעומס.
      אני חושב כי מנגנון זה נכון ברוב המקרים , למעט מקרי גפ"ח.
      כדי לחבר את דבריו של רמאצ'אדרן על המרידיאנים לתיאוריה זו , חשוב לי לציין כי יש לחשוב ברצינות על הרעיון שכל גופינו הוא "השלכה" של תודעתינו.

      מחק
    3. תודה יוסף
      התיאור שהצגת כדבריו של רמאצ'אדרן זהה למושג המערבי "תרשים הגוף". חוקרים הראו שיש באפשרותנו לשנות את תרשים הגוף וכאשר אנו משתמשים בהארכה לגפה (לדוגמא: מקל) התרשים משתנה והתחושה שלנו לגבי אורך הזרוע משתנה. תרשים זה נוצר כתוצאה ממידע המתקבל מכישורי השריר שעל גבי סיבי שרירי השלד ויוצר מידע פרופריוספטי (חישה העצמי). טאי ג'י, שינג אי ובה גואה ג'אנג מתרגלים חישה פרופריוספטית ובעצם מכנים אותה "כוונה". תרגול הכוונה משפר את החישה הפרופריוספטית, משפר יציבות, רגישות, זיהוי גבולות הגוף ועוד.

      כתבתי על כך מעט בבלוג על אמנויות לחימה:
      http://internalarts.weebly.com/3/post/2010/05/56.html

      מחק
  7. תודה על המאמר!
    לגבי ההתכתבות הנהדרת של שון ושלך:
    אני אתחיל בזה שקטונתי וידעיתי וראייתי כמובן מצומצמת משל שניכם, יחד עם זאת, אני מנסה לחשוב לאחור, מה יצר את הדזאנג או את הפו שהרי גם הם איזשהו ביטוי של אנרגיה (פשוט יותר קבועה ודחוסה). בנוסף, האם מה שיצר את האיברים מלכתחילה, לא ממשיך ליצור אותם מחדש בכל רגע ורגע?

    תודה מראש,

    אדם הראל

    השבמחק
    תשובות
    1. בשמחה.
      השאלה שלך קשה מכיוון שאינני מכיר התיחסות ליצירה של האיברים מלבד החיבור בין שתי תמציות (כמתואר בקאנון הפנימי) או כהקשר כללי של חיבור בין צ'י השמיים וצ'י האדמה. גם אינני מכיר התיחסות כלשהי בנוגע לייצירתם של האיברים בכל פעם מחדש. אם אתה מכיר התיחסות כזו אשמח לשמוע. לדעתי זה תחום אפור ברפואה הסינית אשר לא קיבל התיחסות רבה בכתבים.

      מחק
  8. אני לא מכיר התייחסות ספציפית ליצירה של האיברים, אבל מכיר התייחסות ליצירה באופן כללי כמו שאמרת. בנוסף אני מכיר התייחסות של Li Shi Zen למשל שכותב:
    "המרידיאנים המיוחדים הינם השורש של הדרך הגדולה של השמיים המוקדמים. ה- Chong Mai, Ren Mai , Du Mai, הינם השורש של היצירה."
    האם ניתן לומר שהם אלו שיוצרים תא? אחרי הכל, האיברים ואנחנו מורכבים מטריליוני תאים שיוצרים את עצמם בכל רגע נתון.
    בפרק הראשון של ה- Su wen, מוזכרים מחזורי ה-7 וה-8, לא מצוין שם יצירת האיברים אך כן מדברים על האנרגיה שלהם ועל השפעת האנרגיה והמחזוריות על איברים פיזים כמו שיניים, גידים.... דבר זה מעניין מכיוון שאנו יודעים כיום שלאחר 7 שנים של חיים כל התאים בגופנו התחלפו וכשאתה בן 28 למשל אין זכר לתאים שהרכיבו אותך מכשהיית בן 20 למשל. גם לא לתאי הכבד או הכליות :)


    ושוב תודה על ההתייחסות, הבלוג הזה תורם ומסקרן את המוח:)

    השבמחק
    תשובות
    1. המילה יצירה בשפה הסינית היא מאד בעייתית מכיוון שהיא מעורפלת מאד. לרב משתמשים לסירוגין או יחדיו בשתי הסימניות Sheng 生 ו- Hua 化 שמשמעותן היא "לידה" ו-"התמרה" (בהתאמה). מילים אלו מאד נפוצות בספרות הרפואית ומאד תלויות הקשר. בהקשר של התפתחות העובר ולידת האדם יש התיחסויות לבה גואה שמיים מוקדמים המייצגת את יחסי יין-יאנג ולאחר לידתו מושפע האדם מבה גואה שמיים מאוחרים המייצגת את יחסי חמש הפאזות והשינוי. מכיוון שיש לשלושת הערוצים המיוחדים הללו חשיבות רבה על כן לא מפליא שהוא מחשיב אותם כשורש של היצירה. אך עדיין קשה לקבוע האם הם יוצרים תאים (הסינים לא הכירו את התאים) או מחדשים את היין והיאנג יחיסייהם בגוף.

      בנוגע למחזור 7 ו-8 אתה מעלה כאן נקודה מעניינת שלא נתקלתי בה עד כה. בכתבים מיחסים את הבחירה ב-7 ו-8 כמספרים הקשורים בבה גואה וייצור הזכר והנקבה. זה צירוף מיקרים מעניין בהחלט. למיטב ידיעתי אין הבדל מבחינת משך הזמן שלוקח לתאים בגוף להתחדש מבחינת גבר ואישה ולכן זה נותן מענה חלקי.

      אולי ננסה לבחון את התפתחות האדם מבייצית וזרע (יין ויאנג) ומתאחדים לכדי צ'י מקורי (התוהו ובוהו שלפני הבריאה, הצ'י חסר ההגדרה שאינו יין ואינו יאנג) אשר לאחר איחודם יוצרים פיצול מחדש ליין ויאנג שהינם מקור הלידה. התפתחות העובר תלויה ביין ויאנג (ומיוצגת בבה גואה שמיים מוקדמים) ולכן משפיעה ומושפעת מערוצי האקסרה. לאחר הלידה נגמרת היצירה של יין ויאנג ומתחיל השינוי של חמשת הפאזות ואיתו מתחיל התפקוד המעשי והעצמאי של האיברים.

      אני מניח שאפשר למצוא פרשנות לדבריו של לי שה ג'ן. אשמח אם תוכל לפרט מהיכן בדיוק לקוח הציטוט על מנת שאוכל למצוא אותו בסינית.

      מחק