המדע שמאחורי אגרוף המיומנות הפנימית - חלק ראשון

במהלך שיטוטי בשווקי ספרים משומשים בסין נתקלתי בספר ששמו צד את עייני - המדע שמאחורי אגרוף המיומנות הפנימית. מיהרתי לרכוש ספר זה שבדיעבד התברר כאוצר אמיתי. למחרת היום הראיתי את המציאה למורי, מאסטר ג'ואו ג'ינג-שואן, שזכר ספר נדיר זה מימי אימוניו המוקדמים והמליץ לי בחום לקרוא ולחקור את תוכנו. המדע שמאחורי אגרוף המיומנות הפנימית הוא אחד הספרים המרתקים ביותר שקראתי בתחום הצ'י-גונג והניי-גונג (מיומנות פנימית) המתאר את התועלת באימון מיומנויות פנימיות בשפה נהירה לכל קורא. שלא כמו ספרים סינים רבים אחרים, המשתמשים בהסברים פילוסופיים וקוסמולוגיים סינים מסובכים, בספר זה ניסה המחבר לספק הסבר מדעי לתוצאות המועילות מהאימון הפנימי. למרות שתוכן הספר רלוונטי עבורנו גם כיום, חשוב לקחת בחשבון כי הספר נכתב לפני כשבעים שנה וכי הידע שברשותנו כיום שונה במקצת ממה שהיה ברשות המחבר באותה תקופה.



על מנת להבין טוב יותר את תוכנו של הספר ועל מנת לקרוא חומרים נוספים שפרסם המחבר, גַ'אנג נַאי-צִ'י,  התחלתי לחפש אחר מידע נוסף בנוגע לחייו, השכלתו ואימוניו בתחום המיומנות הפנימית ואמנויות לחימה סיניות. למרות מאמצי למצוא מידע על המחבר, הן ברשת האינטרנט והן בחוגי אמנויות הלחימה בסין העלו ניסיונותיי חרס. מהמעט שנכתב בהקדמה לספר עולה כי ככל הנראה התאמן בשלוש אמנויות הלחימה הפנימיות שינג אי צ'ואן, טאי ג'י צ'ואן ובה גואה ג'אנג. לאחרונה הצלחתי למצוא מעט יותר מידע על האיש ופועלו כחלק מהמהפכה שהתחוללה בסין בתחילת המאה העשרים. כמו כן התברר לי שחיבר מאמר נוסף על צ'י גונג.

ב-2006 חזרתי וקראתי את הספר זה מספר פעמים ובסופו של דבר החלטתי לתרגמו לעברית על מנת שגם לקורא הישראלי תהיה ההזדמנות לעיין בתוכנו. מכיוון שהספר כולל הרבה תיאורים, סיפורים והסברים שלדעתי אינם כה חשובים, בחרתי לדלג עליהם ולתרגם רק את החלקים אותם מצאתי חשובים. הספר הוצא לאור לראשונה בשנת 1928 בשפה הסינית.

המיומנות הפנימית ותשישות
המיומנות הפנימית מסלקת את התשישות המיותרת ב-3 האופנים הבאים:

1. בזמן מנוחה אזורי החזה והבטן, המכילים את האיברים החיוניים בגוף, רפויים ורופסים לגמרי.
2. בזמן תנועה, המתח מועבר מן החזה אל אזור הבטן.
3. הימנעות ממתח לא מודע באזורים סטאטיים.

וו ג'י - רפיון מלא של כל הגוף בזמן מנוחה
לפני שמתחילים לתרגל תנועה באמנות המיומנות הפנימית ישנו שלב הכנה של תנוחה סטאטית בה מביאים את הגוף כולו למצב רפיון. תנוחת הכנה זו חשובה ביותר לתרגול כולו. תחילה, יש לעמוד בעמידה חזיתית או בעמידה עם פניה קלה הצידה, כאשר הגוף כולו בהרמוניה עם עקרונות המכאניקה של נקודת משען. אין חוסר נוחיות באף אזור בגוף, כל המפרקים מקופלים מעט בטבעיות. לאחר מכן יש לבחון את הגוף בעזרת המודעות לפי הסדר מלמעלה למטה, ראש, צוואר, כתפיים, חזה, זרועות, בטן, ישבן ורגליים ולחוש האם קיים מתח מיותר ולא מודע באזור כלשהו. במידה וקיים מתח שנוצר בעקבות יציבה לא נכונה יש לתקנו, מתח לא מודע יש לשחרר במודע. כעת יש לחוש האם הנשימה טבעית וללא הפרעה ולשים לב שהנשימה רגועה. אח"כ יש לאפשר לכל הגוף, לכל האיברים הרפויים והמשוחררים לצנוח בטבעיות מטה ע"י כח הכובד. צניחה ושקיעה לא מודעת וטבעית לגמרי.

מנח השלד מבוסס על חוקי המכאניקה של נקודת משען ואינו מוכרח להישען ע"ג השרירים והגידים ע"מ לשמור על המבנה. על השרירים והגידים להיות כאילו הינם תלויים ע"ג קולב, כל זאת תוך כדי נשימה קלה ורגועה בדומה לשובל עשן העולה מהקטורת. נשימה טבעית תלויה לגמרי בהתרחבות והתכווצות טבעית של הריאות ללא התערבות מכוונת.

בזמן זה אסור שהעיניים או האוזניים יבחינו בעולם שבחוץ, מכיוון שברגע שהם מודעים למתרחש מסביב מופיע מתח לא מודע בחזה. יש להתמקד אך ורק בשמירה על מצב הרפיה של כל חלקי הגוף ובייחוד שהנשימה נשארת טבעית. התמקדות זו מסייעת להימנע משימת לב למתרחש מסביב.  אם הנשימה קולנית וכבדה, פעמים רבות נובע הדבר ממתח בקנה הנשימה ולא עקב נשימה מהירה. כל שיש לעשות הוא להימנע ממתח בפה, באף, בצוואר ובחזה וכתוצאה מכך יתרחב קנה הנשימה והנשימה הופכת קלילה.

בשונה ממבוגרים ניתן להבחין כי אצל ילדים אין כל מתח בחזה. אצל ילדים רפיון השרירים והנשימה המתוארים למעלה הינם טבעיים. החזה והבטן בולטים מעט החוצה. במצב זה הקיבה והמעיים מונחים ולא תלויים. למרות שמעשית לא באמת מדובר בתליה, נפשית יש תחושה כי אין מקום בטוח להניחם כך שאין ברירה אלה לתלותם מעלה בכדי למנוע צניחה.בעקבות התחושה כאילו המעיים והקיבה תלויים מופיעה חרדה מפני צניחתם בתת הכרה, יותר מכך נוצר לחץ של הבטן כלפי מעלה כביכול בכדי למשמש כתמיכה לקיבה והמעיים מפני שקיעה. חרדה תת הכרתית זו מפני שקיעת המעיים ומתח באזור החזה הינם ביחס של סובב ומסובב. עקב המתח בחזה מתכווצים שרירי החזה והאיברים הפנימיים. באותו זמן המעיים מורמים ממקומם המקורי ובעקבות זאת נוצרת תחושה מוטעית של אשליית תליה ולכן מופיעה חרדה מפני נפילת המעיים.

מעגל זה של חרדה ומתח בחזה מביא לתשישות. לחץ מעלה של קיר המעיים מתיש מאד, כל אחד יכול להרגיש זאת. עקב גורם התשישות יש להשתחרר מדי פעם. אך ברגע שעולה מחשבה בראש או כאשר יש רצון לבצע פעולה כלשהי מייד חוזר מצב זה של לחץ כלפי מעלה. שחרור וכיווץ מחזוריים אלה מביאים לתנועה מרובה של המעיים והקיבה ויוצרים עייפות.

עלינו לשאוף להגיע למצב בו הגוף כולו משוחרר מכל מתח מיותר. מצב זה של שחרור ממתח ורפיון הגוף מכונה בספרות הדאואיסטית כ"וו ג'י" (ללא קטבים) או "יין ויאנג טרם נקבעו". מהו יין? יין הוא חוסר/ריקנות. מהו יאנג? יאנג הוא מלאות. בזמן זה כל הגוף רפוי ומשוחרר. גם החזה וגם הבטן נמצאים במצב זהה של רפיון. כאשר מתחילים לנוע יש לשמור על בטן מלאה וחזה רחב. על כן נאמר "ריקנות ומלאות עדיין לא נקבעו" (עדיין אין הפרדה בין מלא לריק רק תוהו, או יין ויאנג טרם הופרדו והכול מורכב מה-צ'י הראשוני,מכונה בסין כ"טרום בריאה", כלומר לפני ההפרדה בין שמיים לאדמה). על כן כל השמות האלה בעלי משמעות זהה "שמיים מוקדמים","וו ג'י", "יין יאנג טרם נקבעו" וכד' בספרות הבודהיסטית מכונה הדבר "נינוחות" או "להתקיים בטבעיות"  (דזה דזאי).  בזמן זה פנים וחוץ הגוף מקבלים את מרותו של כח הכובד ושוקעים מטה ללא שמץ של התנגדות. כל תאי הגוף מבודדים האחד מן השני ואינם קשורים או דואגים לתאים אחרים, כל אחד קיים בפני עצמו ולבדו.

המשך בחלק שני
                                                                                                                                                             

 הערות

תרגום מסינית לעברית - ניצן אורן

1. גַ'אנג נַאי-צִ'י 章乃器 Zhang Nai-Qi
2. המדע שמאחורי אגרוף המיומנות הפנימית 科学的内功拳
3. להתקיים בטבעיות 自在 zi Zai
4. עוד על מיומנות פנימית וההבדל מצ'י גונג