דפים

יום שבת, 20 בדצמבר 2014

הלב - תפקיד האש באזור האדמה

כל מי שעוסק ברפואה סינית מכיר את השיוך הנפוץ של חמשת האיברים לחמש הפאזות, כבד-עץ, לב-אש, טחול-אדמה, ריאות-מתכת וכליות-מים. אבל מדי פעם יוצא לנו להיתקל במקורות שמציגים צימודים פחות מוכרים שהנפוץ בהם הוא הצימוד של ריאות-אש, כבד-מתכת, כליות-מים, טחול-עץ ולב-אדמה. לא אחת יצא לי להיתקל במטפלים שממהרים לטעון שמדובר בצימוד העתיק ביותר או הנכון יותר ושיש עומק נוסף וגאוני לכל הנושא. קל מאד למי שלא מכיר את ההיסטוריה הסינית והתפתחות הפילוסופיות הסיניות להיסחף אחר גל ההתלהבות מרעיונות עתיקים כאילו היו נכונים יותר ממה שמודרני (לא יודע מדוע, אולי זאת התרפקות רומנטית על האמונה שהקדמונים היו יותר חכמים מאתנו). פעמים רבות זה נעשה ללא העמקת חקירה והבנה מדוע הופיעו צימודים נוספים ומה ההיגיון שמאחוריהם.

לצימוד המוזר שתיארתי למעלה יש הסבר מאד פשוט והגיוני. חשוב להבין שבתקופה בה החלו להיווצר צימודים שונים כאלה (בסביבות 500 לפני הספירה) תורת חמש הפאזות (כן כן, זו הייתה תורה פילוסופית לפני שצומצמה לתיאוריה, ממש כמו תורת יין-יאנג) הייתה בחיתוליה. נושא מהות חמש הפאזות עדיין התפתח וזיגזג מרעיון של חמישה חומרים בסיסיים בשימוש האדם (עץ ומתכת שמשמשים ככלים בבנייה או מסחר, אש ומים שמשמשים לחימום ובישול ואדמה שמניבה יבול) או כחומרי בסיס מהם מורכבת הבריאה כולה במינונים שונים, לכדי רעיון מופשט יותר שעדיין לא ממש התגבש לפאזות ומשמעותן. בתקופה זו החלו לסווג הרבה רעיונות לקבוצות של חמש, שש וכדומה. כך נוצרו קבוצות של חמש מידות, חמישה צבעים, חמישה טעמים, חמישה כיוונים, חמש ריחות, חמישה איברים, חמישה חומרים וכדומה. גם תיעוד כתוב של ההיסטוריה הקדומה החל להיערם ונערך תחת ספרות היסטורית כגון דברי המדינות (国语Guóyǔ) או ספר המסמכים (尚书Shàngshū) שמתעדים בין היתר היבטים שונים בהתפתחות של חמש הפאזות או חמשת החומרים. למשל הספר קוֹרוֹת דזוּאוֹ [על עידן] האביב והסתיו (春秋左传) מדבר על חמישה חומרים שמשמשים את האדם בחיי היום יום:
天生五材,民并用之,废一不可。
"השמיים יוצרים את חמשת החומרים, האדם משתמש בהם, אי אפשר [להתקיים] אף ללא אחד מהם".
לעומת זאת בספר ההיסטוריה דברי המדינות (国语), שמתעד את ההיסטוריה מתקופת שושלת ג'ואו המערבית (1046-771 לפנה"ס西周 ), מוזכרים אותם חמישה חומרי בסיס דווקא כחומרים מהם מורכבת הבריאה:
以土与金、木、水、火杂,以成万物。
"ערבוב של אדמה עם מתכת, עץ, מים ואש מביא להתהוות רבבות הדברים".
אבל יום אחד בא איזה קיסר נחמד של מדינת צ'ין שהתעקש לאחד את סין, הכתב והתרבות שלה תחת מרותו של שליט אחד ויחיד, הוא עצמו. איך מאחדים את כל המדינות תחת ריבון אחד ותרבות אחת? פשוט מאד, כובשים את כל המדינות שמסביב, שורפים את כל הספרים שלא מסתדרים עם הרעיונות שמקובלים על הקיסר, שיש לו כמובן מנדט מהשמיים למשול והוא לא צריך פריימריז או בחירות, וקוברים את כל הפילוסופים הקונפוציאנים בחיים כדי שלא יבלבלו את השכל. וכך בשנת 213 לפנה״ס הועלו באש רבים מהכתבים החשובים לקונפוציאנים, באירוע המכונן והטראומטי של שריפת הספרים וקבירת הקונפוציאנים (焚书坑儒). מכיוון שהקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב נערך לאורך תקופה מאד ארוכה ושככל הנראה הסתיימה רק בסביבות שנת 26 לפנה״ס, יש לנו מזל גדול שהידע שבקאנון זה שרד והגיע אלינו. בין הספרים שנפגעו היה גם ספר המסמכים, שחלקים ממנו שרדו, אם בעקבות נטיית השינון (מי אמר ששינון זה לא טוב) של המלומדים הקונפוציאניים שלא נקברו חיים על ידי הקיסר הנחמד, או מכיוון שהיו מספר כתבים שכנראה הוסתרו. 13 שנים לאחר מכן שאריות הספר אוגדו יחדיו על ידי פוּ שֶֹנג (伏胜) ומכיוון שנכתבו בכתב החדש שאוחד על ידי הקיסר, נקרא הספר הכתב החדש של ספר המסמכים (今文经-尚书). זמן לא רב לאחר מכן ״נמצא״ כביכול העתק של הספר המקורי שהוסתר ונשמר בקיר של צאצא של קונפוציוס. מכיוון שהכתב היה כתוב בכתב טרם איחוד הכתב על ידי הקיסר החדש, על כן עותק זה כונה הכתב העתיק של ספר המסמכים (古文经-尚书). למה ״נמצא״ אתם שואלים? כי בדיעבד אנחנו יודעים שהוא פוברק. אחד ההבדלים בין שני הספרים הוא צימוד האיברים לחמש הפאזות. הקאנון הפנימי מסתמך על הצימוד שמופיע בכתב החדש של ספר המסמכים שהינו העתיק ומבוסס על המקור. אז על מה בדיוק הסתמך הכתב העתיק של ספר המסמכים? על כמה ספרים שעסקו במסורות זביחת זבחים.
הסינים נוטים להסתכל על העולם אחרת מאתנו. לנו יש מצפן ומבחינתנו המפה ישרה רק כאשר היא מוצפנת (הצפון נמצא בראש המפה למעלה) אבל הסינים (שהמציאו את המצפן) קראו לו דווקא.... מדרם, או ״המחט שמצביעה על הדרום״ (指南针). הסינים נוהגים הסתכל על הכל מנקודת מבט בה הדובר מסתכל לכיוון דרום שם עוברת השמש, כך שהמערב מימינו והמזרח לשמאלו. מכיוון שסיווג העולם ומרכיביו לקבוצות של חמש הושפע מאד מתרשים הנהר (河图) על כן רצוי שנזכיר לרגע גם את התרשים הנ"ל. תרשים הנהר הוא תרשים של עשר ספרות בחמישה מיקומים שונים שהיה משורטט על גבי גופו של סוס-דרקון, בו חזה פו שי (伏羲) יוצא מן הנהר הצהוב.



פוּ שֶֹנג הוסיף לספר המסמכים גם פרשנות (尚书大传) בה הציג חיבור בין רעיון תרשים הנהר מ[קאנון] תמורות [שושלת] ג'ואו (周易) ורעיון חמש הפאזות שהופיע בספר המסמכים:
天一生水,地二生火,天三生木,地四生金。地六成水,天七成火,地八成木,天九成金,天五生土。
"שמיים-אחד יוצר מים, ארץ-שניים יוצר אש, שמיים-שלושה יוצר עץ, ארץ-ארבעה יוצר מתכת. ארץ-שישה משלים את המים, שמיים-שבעה משלים את האש, ארץ-שמונה משלים את העץ, שמיים-תשעה משלים את המתכת, ארץ-חמישה יוצר אדמה".





תרשים הנהר שימש במרוצת השנים גם להבנת התיאוריה של ספר התמורות ושרטוט תרשימי שמונה הטריגרמות של שמיים מאוחרים ומוקדמים ואף על התפתחות תיאוריית חמש הפאזות. ציורים של אותו חיזיון מראים שאת תרשים הנהר ממקמים כך שכיוון דרום נמצא באזור הראש, כיוון צפון נמצא באזור הזנב, כיוון מערב בצד ימין של הגוף וכיוון מזרח בצד שמאל. הקו המקווקו שעובר מדרום לצפון על גבי ציור הסוס-דרקון הוא עמוד השדרה של היצור. עכשיו דמיינו סיני קדמון (לא זה עם צמה ארוכה, זה שושל צ׳ינג 1644-1911, כזה עם שיער אסוף בכוס עם צ׳ופסטיק נעוץ באמצע), שעומד כשפניו לדרום ולפניו מזבח עם עולה, במקרה הטוב היא זבח חיה כלשהי וברע היא אדם. את העולה מניחים כאשר הגב פונה למעלה, הראש בכיוון דרום והרגליים בכיוון צפון. כאשר מתבוננים על הזבח בצורה כזאת, אז הריאות נמצאות בצד דרום (אש), הכליות בצד צפון (מים), הכבד מימין בצד מערב (מתכת), הטחול משמאל בצד מזרח (עץ) והלב באמצע בין החמישה (אדמה). מכאן אנחנו יכולים להבין שסיווג האיברים לפאזות על פי גישה זו מבוסס על מיקום פיזי של איברים מתים ולא על רעיון המתאר את תפקוד האיברים ואופיים, כפי שנהוג ברפואה הסינית.














כשמחפשים הסבר אטימולוגי על הסימניות הסיניות נהוג להסתמך על הספר הקדום ביותר בנושא פירוש וניתוח הסימניות (说文解字). כאשר בודקים את האטימולוגיה של חמשת האיברים אפשר לראות שהכותב מסביר שאיבר הלב הוא אדמה ושזהו דימוי לצורתו אבל המלומדים הסינים מתקופת שושלת חאן הקבילו אותו דווקא לאש. מכיוון שבתקופת חיבור ספר זה כבר הופיעו שתי הגרסאות לספר המסמכים, הוא לא ידע לקבוע איזה פירוש נכון ולכן סיפק את שני הפירושים.

נקודה אחרונה לסיום, אם למישהו לא מסתדר מיקום האיברים לפי מיקום הפאזות, או במילים אחרות, מדוע המים למטה והאש למעלה, העץ משמאל והמתכת מימין ולבסוף האדמה במרכז, כל שצריך לעשות זה להתבונן בתרשים הנהר, שם נקבע סדר נקודות ייניות (זוג) ויאנגיות (פרט) בסדר עולה מאחד לעשר בחמישה מיקומים. הסבר זה מאפשר לנו להבין את שיוך האיברים של הזבח לחמש הפאזות מבחינת מיקום וגם פותר לנו בעיה נוספת בנוגע לסדר הפאזות. אנחנו מכירים את הסדר ״עץ אש אדמה מתכת מים״ אבל כאן מוצג הסדר ״מים אש עץ מתכת אדמה״ שמבוסס על סדר הבריאה כפי שהוא מתואר בתרשים הנהר ומוזכר גם בספר המסמכים בפרק התוכנית הגדולה (洪范), מתוארות הפאזות בסדר מסוים ולכל פאזה משויכת תכונה:
五行,一曰水,二曰火,三曰木,四曰金,五曰土。水曰润下,火曰炎上,木曰曲直,金曰从革,土爰稼穑。

"חמש פאזות – אחד נקרא מים, שניים נקרא אש, שלוש נקרא עץ, ארבע נקרא מתכת, חמש נקרא אדמה. נאמר שהמים מרטיבים למטה, נאמר שהאש משלהבת למעלה, נאמר שהעץ מתכופף ומתיישר,  נאמר שהמתכת נאותה [לקבל] שינוי ועל כן האדמה נזרעת ונקצרת".

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה