מפגש בין אש ומים בפורמולה Zhi Zi Chi Tang 栀子豉汤

בדיון על פגיעת פתוגן (Shang Han Lun) משפט 76 מציג שימוש בפורמולה Zhi Zi Chi Tang:

发汗后水药不得入口，为逆，若更发汗必吐下不止。发汗吐下后虚烦不得眠，若剧者必反复颠倒，心中懊憹，栀子豉汤主之；若少气者栀子甘草豉汤主之；若呕者栀子生姜豉汤主之。

לאחר ייזוע [המטופל] אינו מסוגל להכניס לפיו מים או תרופה [אחרת יקיא], זאת מרידה, במידה ומייזעים שוב, לבטח יקיא וישלשל ללא הפסק. לאחר ייזוע, הקאה והורדה [מופיע] אי נחת חסר [מוחשיות] וחוסר יכולת להירדם, במידה וזה חמור לבטח יתהפך שוב ושוב,  בתוך הלב [תופיע] תחושה מטרידה, Zhi Zi Chi Tang אחראי על [הטיפול] בזה. במידה [ויש תחושה] שחסר אויר, Zhi Zi Gan Cao Chi Tang אחראי על [הטיפול] בכך. במידה ויש הקאות, Zhi Zi Sheng Jiang Chi Tang אחראי על [הטיפול] בזה.

וואנג פו (汪绂Wāng Fú): [Zhi Zi ו-Dan Dou Chi] שני אלו האחד אדום והשני שחור, מסוגלים להפגיש בין לב וכליות ולהטיב עם מים ואש, במקור אין זאת תרופת הקאה, מעשית הטיפול הנכון הוא דיכוי עודף החום שבמרכז החזה. אך פתוגן החום למעלה, יש לגרום להקאה קלה ואז יצא.

צ'אן יואן-שי (陈元犀Chén Yuán Xī): בנו השני של צ'אן שיו-יואן: צבעו של Zhi Zi אדום בדומה ללב, טעמו מר ומשויך לאש, טבעו קר ומדריך את חום האש לנוע מטה. צורת הסויה דומה לכליות, צבעה שחור, נכנסת לכליות מטפלים בה לכדי תסיסה, [ואז היא] קלילה וצפה ומנחה את נוזלי המים לעלות מעלה. כאשר יין ויאנג בהרמוניה, מים ואש מטיבים [האחד עם השני] ואז אי-נחת מחום, תחושה מטרידה [בלב] והיקשרות כואבת כולם נפתרים.

ג'אנג נאן (章楠Zhāng Nán): הרמה והורדה של תרופות נמצאת בצ'י ובטעם שלהן ולא בהיותם טריים או מבושלים. צ'י הינו יאנג ולכן עולה, טעם הינו יין ולכן יורד. אך יש גם שוני בין קלילות-כבדות, גסות-עדינות של הטעם והצ'י ולכן מלבד עליה וירידה יש גם שוני של מעלה-מטה ושטחי-עמוק. אם קולים [את הצמח] עד השחרה אז הצ'י והטעם כבר אובדים ומשתמשים [בצמח] טרי [במצב כאשר] מתאווים להתבסס על הטעם והצ'י. טעמו של Zhi Zi מר והוא יורד, מכיוון שהוא קליל וצף הוא אינו מסוגל לרדת ישר אלא [לאחר] התכופפות והתעקמות ואז יורד. ג'ונג-ג'ינג השתמש בקלילות, ציפה והטבע הקר שלו על מנת לפרק את דיכוי החום ולא בחר להשתמש בו עקב [טבעו] לרדת, על כן בישל אותו לאורך זמן ממושך, [כך] שגרם לטעמו להתעדן ולצ'י לנצח [את הטעם], על כך הוסיף את הצ'י שמתאדה מעלה מהארומה המותססת ובאופן טבעי יש עליה וחריגה עד כדי הקאה.

ג'אנג שי-ג'ו (张锡驹Zhāng Xī Jū): ייזוע הקאה והורדה מזיקים לצ'י של שלושת המחממים וגורמים לכך שאין מפגש בין אש ומים של שאו יין. להבנתי, אש הריבון של שאו יין דרה למעלה, שאו יין כליות מים דרים למטה ואילו האדמה שבמרכז היא המקשרת ביניהם. ייזוע, הקאה והורדה גורמים לפגיעה [במחממים] עליון, אמצעי ותחתון. אז אש הריבון של המחמם העליון אינה מסוגלת להיפגש למטה עם הכליות, מים הכליות שבמחמם התחתון אינם מסוגלים לעלות ולהיפגש עם הלב, האש דרה לבדה למעלה והיאנג אינו מקבל הגבלה של היין ולכן הלב [סובל מפתוגן] חסר [צורה] ואי-נחת. מכיוון [שערוצי] החיבור [שמרשתים סביב] הקיבה אינם בהרמוניה על כן אין יכולת להירדם. במקרים חמורים תהיה התהפכות חוזרת ונשנית, כלומר מצב חמור יותר של חוסר שינה, שהינה התהפכות והסתובבות מצד לצד. תחושה מטרידה בלב הוא תחושת קיצוניות של אי-הנח. צבעו של Zhi Zi אדום בדומה ללב, טעמו המר משויך לאש ואילו טבעו הקר מדריך את חום האש לנוע מטה. סויה הינה דגן המים, צבעה שחור וטבעה שקיעה [מטה], [כאשר היא] מבושלת אז היא דווקא קלילה וצפה, מנחה את נוזלי המים לעלות מעלה.

ג'אנג ג'ה-צונג (张志聪Zhāng Zhì Cōng ):Zhi Zi  עובר את החורף [היבש] מבלי לנבול, הוא מקבל את הצ'י הייני של המים ופקודת החורף [על כן הוא קר ולא מייבש], טעמו מר וצבעו אדום, צורתו עגלגלה וקטנה והוא דומה ללב. מסוגל לעורר את הצ'י הייני לתמוך למעלה בלב, כמו כן מסוגל להדריך את אי-נחת החום שבתוך הלב לנוע מטה. הסויה היא הדגן של הכליות, צבעה שחור וטבעה שקיעה מטה, היא נוצרת על ידי בישול ואז היא קלילה וצפה ואחראית על גירוי תמצית האיברים היינים לעלות ולתמוך בלב ובקיבה. הנוזלים היינים מזינים למעלה את הלב ואי נחת חסר [מוחשיות] נפתרת מעצמה, ג'ין-יה שבים ונכנסים אל תוך הקיבה ואז צ'י הקיבה שב בעצמו להרמוניה.

תרגום מסינית - ניצן אורן

ניתוח מחודש לתרשים זמני החלמת שש מחלות דיון על פגיעת פתוגן (שאנג חאן לון)

ברגע שהתברר לי שתרשים זמני נטייה להחלמה (זמן בו המחלה מתאווה להתפוגג) אינו קשור לשאנג חאן לון ושמקורותיו מאוחרים יותר, הפסקתי לנסות להבין את משמעותו על סמך כתב זה והחלטתי לנקוט בגישה רעננה ולהסתכל על הנושא מזווית ראיה חדשה ללא דעה מוקדמת על משמעותו כפי שנהוג עד כה. החלטתי לחפש דפוסים מוכרים בתרשים (1) והדבר הראשון בו הבחנתי היה דפוס חלקי (2) של חלוקת השנה לארבע עונות על פי ארבע התופעות (3). 

שמן של ארבע העונות נגזר מארבע התופעות (四象 Si Xiang) בניסיון לתאר כמות יין-יאנג בכל עונה על סמך משך קרינת שמש. על פי חלקה זו, העונה או משך הזמן לאורך היום בו משך קרינת השמש הוא הארוך ביותר (9:00 בבוקר ועד 15:00 או חודש וחצי לפני ואחרי היפוך הקיץ) הוא זמן תאי יאנג. שש השעות שלפני תאי יאנג נחשב הזמן של שאו יאנג ושש השעות שלפני שאו יאנג נחשב הזמן של תאי יין. הדפוס המופיע בתרשים זמני נטייה להחלמה חלקי מכיוון שאינו כולל את הזמן של שאו יין שאמור לתאר את עונת הסתיו או זמן שקיעת השמש מ-15:00 ועד 21:00.

על מנת להבין חלוקה זו לארבע התופעות צריך ראשית להכיר את החלוקה המשנית של יין ויאנג. בפיצול הראשון ראשית נוצרה חלוקה לשני הניגודים, יין ויאנג. מכיוון שכל דבר ניתן לחלק ליין ויאנג, כאשר מחלקים את יאנג לשניים מקבלים את תאי יאנג (יאנג רב) ושאו יין (יין מועט/צעיר). הוא נקרא יין מועט ולא יאנג מועט מכיוון שהוא מלכתחילה שייך ליאנג אבל מבין שני היאנגים, הוא הייני יותר ולכן יש בו מעט יין והרבה יאנג והוא מכונה יין מועט. כאשר מחלקים את יין לשניים מקבלים את תאי יין (יין רב) ושאו יאנג (יאנג מועט/צעיר). הוא נקרא יאנג מועט ולא יין מועט מכיוון שהוא מלכתחילה שייך ליין אבל מבין שני היינים, הוא היאנגי יותר ולכן יש בו מעט יאנג והרבה יין והוא מכונה יאנג מועט. למרות שהשמות הללו מיד יוצרים אצל חלקנו קונוטציה לשש המערכות (מחלות/"שכבות")  או ששת הערוצים כדאי לזכור ששמות אלו הם תיאורים מילוליים בלבד של כמות יין ויאנג ולא שם בלעדי שמיוחס לדבר מה אחד בלבד. תאי יאנג הוא יאנג רב, תאי יין הוא יין רב, שאו יאנג הוא יאנג מועט או יאנג צעיר, שאו יין הוא יין מועט או יין צעיר. לדוגמא, כאשר מדברים על ארבע התופעות בהקשר לעונות שנה או משך היממה, תאי יאנג מייצג את משך הזמן בו כמות הצ'י היאנגי רבה. מכיוון שכך הוא מייצג את עונת הקיץ ואת חצות היום. בהקשר לגוף האדם הוא מייצג את איבר לב-אש, מכיוון שהלב הוא איבר פאזה יאנגית (אש) באזור פלג הגוף העליון היאנגי ולכן נחשב היאנג שבתוך היאנג ומבחינת חמשת הדזאנג הוא האיבר היאנגי מכל. מבחינת שש המערכות בגוף, החיצון נחשב לאזור בשליטת מערכת התאי יאנג מכיוון ששטחו גדול וכמות היאנג שבו רבה. מבחינת תופעות טבע, הסינים זיהו את השמש (日 Ri) כדבר הכי יאנגי בטבע ולכן היא כונתה בשם תאי יאנג. אם כן, תאי יאנג הוא תיאור מילולי של דבר מה שביחס לדברים אחרים תחת אותו סיווג (זמן, איבר, מערכת, טבע) הינו בעל יאנג רב ואינו שם בלעדי של מערכת תאי יאנג (שלפוחית שתן ומעי דק).

באותו אופן, הבוקר מתאר שלב ייני בו היאנג גדל ולכן הבוקר הוא יאנג צעיר/מועט (שאו יאנג). אחה"צ זה הזמן היאנגי בו היין גדל ולכן נחשב יין מועט (שאו יין) ואילו הלילה הוא הזמן הייני מכל ולכן מכונה יין רב (תאי יין). אם כן, כאשר ממירים את זמני הנטייה להחלמה לתרשים ניתן להבחין שמיקומם של תאי יאנג, שאו יאנג ותאי יין זהים לאלו המייצגים את ארבע התופעות לאורך היום. יוצא הדופן הוא הרביע של שאו יין שבתרשים זמני נטייה להחלמה תפוס על ידי יאנג מינג. אם כן אפשר לראות ששלושת הרביעים הללו מייצגים כמותיות יין ויאנג על בסיס קרינת אור, לאורך היום. יש כאן שני דגשים,  כמותיות ואור. כלומר לא מדובר בהיבטי יין יאנג של חום וקור אלא רק אור וחושך. כמו כן לא מדובר על אופי תנועה אלא על כמותיות.

אז בשלב הזה הייתי צריך לנסות ולהבין מדוע יאנג מינג הוכנס לכאן במקום שאו יין (4). אז שוב הסתכלתי על התרשים בו יאנג מינג מחליף את שאו יין ואז שמתי לב לתבנית שכוללת בתוכה את יאנג מינג (7). הפעם מדובר על הצירוף של שאו יאנג, תאי יאנג ויאנג מינג. צירוף בסדר זה הוא צירוף שמצביע על גדילה ודעיכה של היאנג לאורך היום כפי שאפשר לראות בתרשים יין ויאנג. שאו יאנג הוא יאנג מועט בבוקר, תאי יאנג הוא יאנג רב בצהריים ויאנג מינג הוא דעיכה היאנג בשעות אחה"צ. כלומר, השילוב של שלושת היאנג מציג שינויים של גדילה ודעיכה בכמות אור יאנגי לאורך היום. ומכיוון שגם תאי יין נוכח בתרשים, רואים את שיא היין ללא גדילה (שאו יין) או דעיכה (ג'ואה יין).

עד כאן יש היגיון, למרות שיש כאן חוסר התייחסות לגדילה ודעיכה בכמות היין לאורך היום. אם כן, כדאי להסתכל על שלושת היין יחדיו ולבחון את ההיגיון מאחורי הרצף שלהם ומיקומם. על פי תרשים זמני נטייה להחלמה אפשר לראות שלפנינו רצף של תאי יין, שאו יין וג'ואה יין. רצף זה לא מייצג גדילה ודעיכה כמותית של יין לאורך היממה מכיוון שרצף כזה אמור להיות שאו יין, תאי יין ולבסוף ג'ואה יין, כלומר מעט יין, יין רב וקץ היין בדומה ליאנג (7). אז ברור שלא מדובר בכמותיות של חושך ייני (בניגוד לייצוג של אור יאנגי על ידי שלושת היאנגים). בשלב זה זיהיתי שהרצף הזה הוא הרצף שמוצג בהקשר לפתיחה-ציר-סגירה ומתאר איכות תנועה של יין ויאנג (8), בשונה מכמות. כלומר, כמו שנעשה שימוש בתרשים תאי ג'י לייצוג כמותיות של יין ויאנג ביחסי גדילה ודעיכה הדדית (5), יש שעושים בו שימוש להצגה הנדסית של רעיון פתיחה-ציר-סגירה של יין ויאנג (8) בגלל המראה ההנדסי של שני הדגים בתוך המעגל. תאי יין מייצג פתיחה של היין והפצתו, שאו יין מייצג את נקודת המפנה מפתיחה לסגירה ולכן הינו הציר וג'ואה יין מייצג את הסגירה של היין. אפשר לראות שתרשים טאי ג'י יכול לשמש לייצוג של כמות יין ויאנג לאורך היום עם סדר מסוים של שש השמות, ויכול גם לייצג פתיחה-ציר-סגירה כאשר משנים את הסדר. במקרה אחד מדובר על כמות יין ויאנג שמיוצגים על ידי אור ואילו במקרה השני מדובר על אופי תנועה (הפצה וכינוס) של יין ויאנג.

מסקנות ביניים
תאי יין, שאו יאנג, תאי יאנג ויאנג מינג מייצגים השתנות כמות היאנג לאורך היום ואת שיא כמות היין (7). על המקום שמייצג את כמות היין הרב מכל (תאי יין) מיקמו גם את התרשים שמציג את אופי תנועת היין בפתיחה, ציר וסגירה (10), אך אלו מוקמו שלא לפי הזמן המתאים לאורך היממה (9) או במיקום יחסי נכון ליאנג אלא דווקא לפי המיקום של כמות שיא היין (7). כלומר, ערבבו מין במינו ועוד עשו זאת בכח ועיוות של הרעיון המקורי. כתוצאה מערבוב של תרשים כמותי (הרבה-מעט) עם תרשים דימוי אופי תנועה (12) יוצא שהזמן של היינים צומצם מאד ונדחס ותופס משך זמן קצר ממה שאמור להיות. למעשה, אינני רואה כל היגיון מדוע עורבבו שתי שיטות ייצוג שונות לחלוטין לכדי רעיון אחד בו היאנגים מייצגים כמות יאנג לאורך היום והיינים מייצגים אופי תנועת יין שמשום מה נמצאת דווקא בזמן שאמור להיות שיא כמות היין. זה כמו לערבב תרשים של מהירות עם תרשים של משקל.

דבר אחד שטרם הצלחתי להסביר הוא החפיפה שקיימת בין שלושת זמני היין (בין השעות 1:00-3:00). אם מדובר בחפיפה בין שלושה אופני תנועת הצ'י הייני, כיצד יכול להיות שפתיחה (תאי יין) יכולה לחפוף לציר (שאו יין) ולסגירה (ג'ואה יין)? כיצד היין יכול להיפרש לכל עבר ובו זמנית גם להתכנס פנימה? במידה ומדובר בכמות יין, במידה ונתעלם מחוסר ההיגיון ברצף שלושת היין (יין רב, יין מועט, קץ יין) כיצד יכול להתקיים יין רב בו זמנית עם מעט יין וקץ היין?

לסיכום
על סמך הממצאים שהעלתי עד כה יוצא שזמניי הנטייה להחלמה של שש המחלות, לא רק שאינם קשורים לדיון על פגיעת פתוגן (שאנג חאן לון), הם תערובת של שני רעיונות שונים לחלוטין שלא ניתן לערבב יחד. רעיון אחד מתייחס לכמותיות של יין ויאנג והשני מתייחס לאופי תנועה של יין ויאנג בהתפזרות והתכנסות אבל הוא עוות ומוקם בעמדה מבוססת על כמותיות. נראה שמישהו כאן התבלבל בין כמות ואיכות כאשר עשה את החיבור וכאשר הוא לא הסתדר לו, היא כופף אותו בכח כדי שיתאים ולא תהיה חפיפה מלאה בין ג'ואה יין ושאו יאנג. אבל הקושי עם החיבור לא מסתיים רק בזה, יש כאן השלכה של רעיון פתיחה-ציר-סגירה, שמקורו בהסתכלות רפואית פזיולוגית מהקאנון הפנימי, על גבי הטבע. אפשר להבחין בחיבור שנעשה בין רעיון ההפזיולוגי של פתיחה-ציר-סגירה והיבט הזמן (זמן הוא היבט שתלוי בטבע) בזמנים של שלושת היין. אחרי הכל, רעיון פתיחה-ציר-סגירה בגוף האדם אינו מחובר לזמנים לאורך היום אלא לתפקוד פזיולוגי מובהק ומתקיים לאורך כל היום. על החיבור הזה אדבר בהזדמנות אחרת.

אם עלו בראשכם פתרונות לשאלות שנובעות מהתרשים, הניתוח שלו או המסקנות שהעלתי אתם מוזמנים להגיב ואנסה לענות עליהם או לפתח את הרעיונות הלאה.

                                                                                                                                                           

הערות

המשמעויות העמוקות שמאחורי הזמנים בהם שש מחלות שאנג חאן שואפות להתפוגג - סממנים שמצביעים על כך שהמשפטים הדנים בזמני החלמת שש המחלות הם תוספת מאוחרת לקלאסיקה שמקורותיה אינם ידועים.