דפים

יום שבת, 18 ביוני 2011

צמחי מרפא ודיקור סיני ותרומתם להתפתחות הרפואה הסינית

לאחר שסיימתי את לימודי והתמחותי בסין חזרתי לארץ ונדהמתי לשמוע שבארץ אנשים מעריכים את הדיקור הסיני יותר מצמחי המרפא. אחת הסיבות להערכה זו נובעת ככל הנראה מכך שהדיקור הסיני התקבל במערב בקלות רבה יותר מרפואת הצמחים ועל כן מטפלים רבים ברפואה סינית התמקדו בדיקור סיני וזנחו את תחום צמחי המרפא. דבר נוסף ואווילי ששמעתי היה שהרפואה הסינית בסין כיום (רפואה סינית מסורתית TCM) ובעיקר שיטת אבחון האיברים הפנימיים הינם תוצר של פיתוח מחודש של הרפואה הסינית ברוח השלטון הקומוניסטי. בארבע השנים האחרונות אני שומע "אקסיומות" אלו שוב ושוב עד שלבסוף החלטתי שהגיע הזמן לתקן את המעוות. ברשומה זו אסביר מדוע לרפואת צמחי המרפא היתה תרומה רבה יותר מהדיקור במחטים להתפתחות הרפואה הסינית וגם אסביר מעט על המקורות העתיקים של אבחון האיברים הפנימיים.

לסינים יש אמרה "שלוש אנשים יצרו טיגריס1". האמרה הזאת מבוססת על סיפור מאד מעניין. מסופר שפקיד של הקיסר בדה סיפור על הסתובבות של טיגריס טורף בשוק הבירה. למשמע דבר זה הפטיר הקיסר את השמועה כהבל, אחרי הכל כיצד יכול להיות שטיגריס פראי יגיע למרכז העיר מבלי להיתפס. מאוחר יותר הגיע פקיד נוסף ודיווח לקיסר את אותה ידיעה בדויה. כעת החל הקיסר להסס, "האם באמת יכול להיות שטיגריס מסתובב בשוק?". כאשר הגיע הפקיד השלישי עם אותה בדיה הקיסר הגיע למסקנה ש"אם שלושה אנשים מדווחים את אותה הידיעה, אזי היא חיבת להיות אמת לאמיתה". כך לדעתי קרה גם עם הדעות הנפוצות על צמחי המרפא והדיקור הסיני בארץ (ואף בעוד מספר מדינות במערב). מספיק אנשים חזרו עם אותה בדיה עד שהשומעים היו מוכנים לקבל אותה כעובדה מוגמרת.

האם רופא סיני יכול לבסס את הידע שלו רק על הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב2 (בהמשך יופיע כ הקאנון הפנימי) כבסיס לטיפול? האם ידיעת התיאוריות של דיון על פגיעת פתוגן ומגוון מחלות3, קאנון הקשיים4, א-ב של הדיקור והמוקסה5 בלבד מספיקים על מנת שנהפוך לרופאים טובים בעידן המודרני? לעניות דעתי התשובה שלילית. אין לי ספק שעל מנת להיות רופא טוב לא מספיק להכיר את יסודות התיאוריה של הרפואה הסינית בלבד, חייבים להכיר גם את כל הקלאסיקות שציינתי למעלה, אבל באותה מידה הכרת הקלאסיקות בלבד גם היא אינה מספקת. רופא טוב לא יכול להתבסס רק על הידע העתיק שתועד לפני 2000 שנה ולהתעלם מכל מה שפותח לאחר מכן, עליו לשאוף להכיר גם את כל הידע שהצטבר מאז ועד היום ויש אוקיאנוס שלם של ידע כזה.

למעשה, התיאוריה של הרפואה הסינית , הכוללת בתוכה גם את תפקוד האיברים הפנימיים ונלמדת כיום כחלק מלימודי הרפואה הסינית, מסכמת את כלל התיאוריות שהתפתחו מתקופת הקאנון הפנימי דרך האסכולות השונות שקמו לאורך השנים ועד ימינו אנו. הקאנון הפנימי היה הספר שהניח את היסודות של הרפואה הסינית תחת כותר אחד אך חלק מהתיאוריות שהציג לא פותחו לעומק. באלפי השנים שלאחר פרסום הקאנון פיתחו רופאים סינים שונים את התיאוריות שהציג. ההעמקה והפיתוח הגדולים ביותר של תיאוריות הרפואה הסינית מתקופת הקאנון הפנימי ועד ימינו אנו נעשו בעיקר על ידי רופאי הצמחים. למרות שאותם רופאים עסקו גם בדיקור סיני, עיקר ספריהם סבבו סביב התיאוריה ואופן הטיפול בעזרת צמחי מרפא סינים.

אפשר לראות שספרות שנכתבה באלף השנים האחרונות ועוסקת ברפואת ילדים, נשים, גברים, כירורגיה (רפואה חיצונית), עור, עיניים ואף אוזן גרון מתמקדת ברפואת צמחי המרפא ולא בדיקור במחטים. יכול להיות שזה נובע מהעובדה שהדיקור הסיני התמקד יותר בערוצים וברבדים יותר חיצוניים ואילו רפואת הצמחים התמקדה יותר באיברים הפנימיים, חיזוק ומילוי חוסר פנימי, הנעה חזקה של צ'י דם, מיסוס התגבשויות וכיוח ליחה. או אולי העובדה שההיכרות של הרופאים עם תפקוד האיברים הפנימיים גדלה והעמיקה.

הקפיצה הגדולה
תקופת שושלות ג'ין ו-יואן (1115-1368 לספירה) הייתה תור הזהב של התפתחות הרפואה הסינית. תקופת מעבר זו בין שושלות היתה תקופה של מלחמות אשר הסבו סבל רב לאזרחים והביאו להופעת מחלות חדשות והתפשטותן ברחבי הקיסרות. תקופה זו הייתה תקופת פריחה וזינוק בהתפתחות של התיאוריה של הרפואה הסינית אשר לא היתה מספקת ומוביליה היו ארבעה רופאים שונים. רופאים אלו שבו לתרגם את הקלאסיקות שעסקו בתיאוריה של הרפואה הסינית על בסיס הניסיון העשיר שרכשו בתחום המעשי הקליני בטיפול בחולים. עם הזמן החלו לפתח כיוונים שונים של התיאוריות ויצרו אסכולות חשיבה שונות. ארבעת הרופאים נחשבים כאבות של ארבע אסכולות חשיבה שונות:
  1. אסכולת הקירור שבראשה עמד ליוּ וָואן סוּ6 (ליו חה ג'יאן) 1120-1200 לספירה. דר' ליו הניח שמחלות רבות נוצרות עקב פתוגנים של חום ואש ועל כן יש לטפל בהן בעזרת צמחים מקררים או קרירים באופיים.
  2. אסכולת התקפה והורדה שבראשה עמד גָ'אנג צוֹנג גֶ'נג7 (ג'אנג דזה חה) 1156-1228 לספירה. דר' ג'אנג דגל בשימוש בטכניקות סילוק (יזוע, שלשול, הקאה ושיתון) על מנת לגרש את הפתוגן מהגוף.
  3. אסכולת הטלאת האדמה שבראשה עמד לִי גָאוֹ8 (לי דונג יואן) 1180-1251 לספירה. דר' לי סבר שצ'י הקיבה הוא שורש החיים של האדם ועל כן יש לטפח אותו.
  4. אסכולת טיפוח יין שבראשה עמד ג'וּ גֶ'אן הֶנג9 (ג'ו דאן שי) 1282-1358 לספירה. דר' ג'ו טען שהיאנג שבגופנו נוטה תמיד לעודף ואילו היין שבגופנו תמיד חסר ועל כן יש להוריד אש ולטפח יין בגופנו.
ארבעת הרופאים הגדולים של שושלות ג'ין ויואן

ליוּ וָואן סוּ מאסכולת הקירור היווה את אחת ההשפעות החשובות ביותר על פתיחות המחשבה של דורות הרופאים שבדורות שלאחריו. במהלך כמעט 1000 השנים שחלפו מאז יציאת הספר דיון על מחלות קור חיצוניות ועד לתקופתו מחשבתם של רב הרופאים התקבעה על שימוש במרשמים הלקוחים מספר זה והפסיקו לפתח ולהתפתח בתחום הרפואה הסינית. רופא זה יצא כנגד קיבעון המחשבה ועודד פיתוח של הרפואה הסינית ומרשמי צמחי המרפא והתאמתם לרוח התקופה. דר' ליו יצא כנגד הקיבעון של הרופאים שהתיחסו לשימוש במרשמים בצורה סימפטומטית והתעלמו מהתיאוריה של האבחון הרפואי.

בין היתר הוא הרחיב רבות על פתוגנים אש וחום ולכן נחשב לאבי אסכולת קור וקירור. כמו כן הוא שם דגש רב על פיתוח של תורת חמש התנועות וששת הצ׳י. בזכות רופא זה החלו רופאים רבים, תלמידיו ביניהם, לפתח את התיאוריה של הרפואה הסינית ויצרו אסכולות חדשות. כמה דורות אחריו הופיע הרופא הידוע ג'וּ גֶ'אן הֶנג אשר המשיך את כיוון המחשבה של דר' ליו ופיתח את אסכולת לחלוח יין. על בסיס כתביו של ליו וואן סו פיתח רופא נוסף, גָ'אנג צוֹנג גֶ'נג את אסכולת התקפה והורדה.



אבחון לפי סינדרומים של האיברים הפנימיים
בן תקופה נוסף שהשפיע רבות על התפתחות הרפואה הסינית ואבחון האיברים הפנימיים היה גָ'אנג יוּאָן סוּ10 (גָ׳אנג גְ׳יֵה גוּ) שחי בשנים 1151-1234 לספירה. שני התחומים העיקריים עליהם השפיע הם אבחון האיברים ותפקידי צמחים שונים. הוא נתן חשיבות רבה לאבחון סינדרומים של האיברים הפנימיים ועל בסיס ניסיון קליני עשיר הרחיב ופיתח את התיאוריה הקשורה בצמחי המרפא המופיעה בקאנון הפנימי.  בין היתר ביסס את טיעוניו גם על ספרי הפורמולות של סון סי מיאו11 (581-682 לספירה) בנוגע לאיברים הפנימיים והספר המיוחס לרופא המפורסם חואה טואו12 (141-208 לספירה).

צמחי מרפא
לספרות שעסקה בצמחי המרפא הוסיף והרחיב את החלוקה הקטגורית של הצמחים על פי יין, יאנג, צ׳י (טמפרטורה), טעם, קלילות וכבדות. הוא המיר את הידע התיאורטי הכללי שהופיע בקאנון הפנימי למידע מפורט ומעשי על כל אחד מהצמחים. כמו כן סיווג כל אחד מהצמחים על פי אופי תנועתם על בסיס חמש התנועות כעלייה, ציפה, התמרה, שקיעה וירידה. הוא הרחיב והוסיף פירוט על ערוצים אליהם נכנס כל צמח וצמחים בעלי פעולה יעודית על איבר ספציפי, למשל ש Huang Lian מנקז חום מהלב והקיבה.

סינדרומים של האיברים
דר' גָ'אנג התמקד בחקר אטיולוגיה (התפתחות המחלה) וריפוי של סינדרומים של האיברים הפנימיים. זאת אמרת שאבחון האיברים הפנימיים התפתח כבר 1000 שנה לפני הופעת הקומוניזם בסין. בחקירתו התמקד בעיקר בטיפול בחוסר של צ׳י ויאנג וטיפול בחוסר זה בעזרת חימום והטלאה של החוסר. מכיוון שכך לעיתים מכונה האסכולה שבראשה עמד כאסכולת חימום והטלאה או אסכולת אִי שְוֵואי (ישוב מגוריו). בספריו הרחיב ופירט על כל איבר, הערוץ המקושר אליו, מחלות הקשורות באיבר או בערוץ במקרים של עודף, חוסר, קור או חום וכמובן פירט גם את אסטרטגית הטיפול בכל אחד מהמקרים.

בדורות שלאחריו קמו רופאים (חלקם היו תלמידיו) שהמשיכו ותרמו לפיתוח התיאוריה והקליניקה של הרפואה הסינית. אחד מתלמידיו הטובים והמפורסמים ביותר היה לִי גָאוֹ (לי דונג יואן) אשר פיתח את האסכולה של טחול קיבה והצ׳י המקורי (אסכולת הטלאת האדמה). ולבסוף השפיע כמה דורות הלאה על התיאוריה שפיתח גָ׳אנג גְ׳יֶה בִּין13 (גָ'אנג גִ'ינג יוּאֶה). השפעתו הרבה ניכרת גם באסכולת מחלות החום שהתפתחה מאות שנים לאחר מותו והביאה לפיתוח תיאוריות אבחון כגון ארבע הרמות, שלושת המחממים וכמובן טיפול במחלות חום ולחות הנפוצות בעידן המודרני.

התפתחות האסכולות השונות בתקופת ג'ין יואן




לסיכום
הרפואה הסינית אינה מיקשה אחת שנוצרה לפני למעלה מאלפיים שנה ולא השתנתה כלל עד ימינו אנו. הרפואה הסינית התפתחה הורחבה והועמקה במשך אלפי השנים בה היא קיימת והידע שיש לנו כיום מבוסס על סך כל החלקים ולא רק על חלקיק אחד ראשוני. לרפואת צמחי המרפא חשיבות עצומה להתפתחות הרפואה הסינית והתיאוריה שלה משמשת כיום אף את אלו העוסקים בדיקור בלבד. כמות הקלאסיקות צמחי המרפא החשובות אשר תרמו להתפתחות הרפואה הסינית רבה מכמות אלו העוסקות בדיקור במחטים ואפשר לומר שרפואת צמחי המרפא היא שהביאה לקפיצה הגדולה בהתפתחות הרפואה הסינית לאורך אלפי שנות קיומה.

לימוד ספרות צמחי מרפא תיתן לכל מדקר באשר הוא הבנה עמוקה יותר של תיאוריה, אסטרטגיה, אטיולוגיה ופתולוגיה של הרפואה הסינית. כמובן שגם על העוסק בצמחי המרפא להכיר לעומק את התיאוריות הקשורות בדיקור במחטים על מנת להיות רופא טוב בעל ידע שלם.


                                                                                                                                                                    

הערות
  1.  San Ren Cheng Hu 三人成虎
  2.  Huang Di Nei Jin 黄帝内经
  3.  Shang Han Za Bing Lun 伤寒杂病论
  4.  Nan Jing 难经
  5.  Zhen Jiu Jia Yi Jing 针灸甲乙经
  6.  Liu Wan Su 刘完素
  7.  Zhang Cong Zheng 张从正, Zhang Zi He 张子和
  8.  Li Gao 李杲, Li Dong Yuan 李东垣
  9.  Zhu Zhen Heng 朱震亨, Zhu Dan Xi 朱丹溪
  10.  Zhang Yuan Su 张元素
  11.  Sun Si Miao 孙思邈
  12.  Hua Tuo 华佗
  13.  Zhang Jie Bin 张介宾, Zhang Jing Yue 张景岳

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה