דפים

יום ראשון, 31 ביולי 2011

הדרקון שבמים - טריגרמת המים ברפואה הסינית

בספרו "העברה אמיתית של הגיון הרפואה", משתמש הרופא הנודע, גֶ'נג צִ'ין-אַן (1824-1922), ברעיונות הלקוחים מתורת השינוי על מנת להסביר רעיונות בסיסיים ברפואה הסינית. כבר בתחילת הספר מסביר המחבר את הקשר בין טריגרמות המים והאש ל-יין ויאנג באיברי האש והמים בגוף באופן מעורר השתאות. בחרתי לתרגם את החלק בו מתואר הקשר עם טריגרמת המים בעיקר מכיוון שתוכן ההסבר מדגים יפה את עיקרי מישנתו של גֶ'נג צִ'ין-אַן, שימוש בצמחים חום וחריפים על מנת לחזק את האש והיאנג בגוף.

גֶ'נג צִ'ין-אַן1 יליד פרובינציאת סצ'ואן. היה תלמידו של הרופא הנודע והמורה הקופנוציאני ליו ג'ה-טאנג. היה בקיא בכתבים השונים של תורת השינוי2, הקאנון הפנימי3 והמסה על פגיעת פתוגן בחיצון4. הוא נודע כאחד הפרשנים החשובים של המסה על פגיעת פתוגן בחיצון4 בתקופת סוף שושלת צ'ינג. עיקר מישנתו סבב סביב חשיבות היאנג המקורי והצ'י האמיתי ותמיכה ביאנג על ידי שימוש בצמחים חריפים וחמים. עקב גישתו זו לריפוי כונה ג'נג אל האש.


פירוש לטריגרמת קָאן5 (מים)

קאן הוא מים, הוא יין, דם ומקום מגוריו של יאנג אמיתי. קו אחד באמצעו, הוא השמים. שמים, אחד, מוליד את המים, בגוף האדם אלו הכליות, נקודה אחת של יאנג אמיתי המוכל במרכז בין שני יין, דר בעמדה של תחילת היין, זהו השורש ליִסּוּד חייו של האדם, הזרע האמיתי. כל הספרים קוראים לו יאנג אמיתי. שתי המילים יאנג אמיתי מפורשות בכל מקום באופן אחר, אני חושש שתלמידים צעירים הקוראים בספרים, לא יקבלו תובנה למשמעותו ברגע אחד וכתוצאה מכך הסימפטומים אינם ברורים, היום אספתי את ההגיות מכל מקום על מנת שיהיה נוח לחקור. 

שתי הסימניות "יאנג אמיתי"6- כינוי אחד "אש השר"7, כינוי אחד "אש שער החיוניות"8, כינוי אחד "אש רעם הדרקון"9, כינוי אחד "אש חסרת שורש"10, כינוי אחד "אש יין"11, כינוי אחד "אש היעדר"12. כאשר היא פורצת כמחלה, כינוי אחד "צ'י מקורי אינו מעגן"13, כינוי אחד "יאנג מקורי חורג החוצה"14, כינוי אחד "אש אמיתית רותחת"15, כינוי אחד "צ'י הכליות אינו מעגן"16, כינוי אחד "צ'י אינו חוזר למקור"17, כינוי אחד "יאנג בודד צף מעלה"18, כינוי אחד "אש מהיעדר שועטת מעלה"19, מיגוון שמות וכולם מצביעים על היאנג האחד שבתוך קאן. 

יאנג אחד במקור הוא תוצר התמרה של צ'יאן-מתכת השמים, על כן יש כינוי דרקון. יאנג אחד צונח במרכז בין שני יין, מותמר ויוצר מים, מיסד את קיצון המים, אופי המים זרימה למטה, זוהי העמדה של טריגרמת המים בבה-גואה שמים מאוחרים, זהו היגיון שאינו משתנה. יש לדעת כי הדרקון של גבול זה הוא דרקון שאך נולד, אינו מסוגל לעוף ולנסוק ולעודד עננים להוריד גשם, רק להסתתר בתוך התהום, המים הם ביתו, המים הם אופיו, באותו הרגע נח בעמדה הנמוכה שלו, מרכין ראשו מטה. במידה ויש סימפטום כגון "אש מהיעדר שועטת מעלה" וכדומה, ברור כי זהו סימפטום עקב מים שופעים. מים שופעים סנטימטר אחד, גם הדרקון שופע סנטימטר אחד, המים גוֹבהים במטר, הדרקון גבֵה במטר גם כן, זאת מכיוון שעקב שפע המים הדרקון שוחה, אין זאת שהדרקון אינו נסתר וחורג מהרגליו. על כן הכתבים אומרים: יין שופע - יאנג חייב להתכלות, מכאן ניתן להבין כי בשימוש בתרופה צריך להיות תמיכה ביאנג והגבלת יין. 

ברגע שרופאי העיר מבחינים ב"אש מהיעדר השועטת מעלה" וסימפטומים דומים אחרים ואינם בוחנים את הסיבות העיקריות מדוע, פותחים את פיהם בדרישה להזין יין ולהוריד אש, מכנים זאת כאילו תפשו את הבעיה, כלל אינם חושבים שהמקום הוא יין שופע ויאנג חסר, היום אינם תומכים ביאנג שלו ועוד יותר מזינים את היין שלו, זה טוב כמו להוסיף כפור על גבי האדמה המכוסה שלג, אין זה הבינונים שברופאים? גם אני בכל פעם שרואה אש מהיעדר השועטת מעלה ושאר סימפטומים , החולה מאד אוהב לשתות מרק חם ואינו מוכן כלל לקלוט מזון קר, כלומר זה מספיק אף יותר לטעון בטעות של הזנת יין. 

יש גם המכנים את הצמחים Rou Gui, Fu Zi כמוליכים את האש לשוב למקורותיה, כולם לא מכירים כי זה מצביע על חזרה, אינם יודעים ש Rou Gui, Fu Zi, Gan Jiang הם בדיוק ערימה של אש יוקדת, אש משגשגת ואז היין נעלם מעצמו, כמו שמש לוהטת ואין אף ענן. יתרה מזאת שני הדברים Rou Gui, Fu Zi ביכולתם להטליא את היאנג שבתוך קָאן (מים) ו-לִי (אש), אופיים יוקד ונוקשה בקיצוניות, מספיק על מנת להעלים לחלוטין של החריגה מעלה של הצ'י הייני. הצ'י הייני נעלם כליל, הרקיע מואר, הטבע מתישב בשלווה, ללא נטיה לשפע, האם אין זה בדיוק הולכה של האש חזרה למקורותיה?! 

הפרשנים לאורך הדורות, כולם לא מצאו את המידע של יאנג אחד נסתר בתוך המים וגורמים לתלמידים להיות בורים חסרי הוכחות, הזנת יין והורדת אש, הורגים אנשים בכמויות בלתי נספרות, באמת שימוש לרעה לאורך הדורות, זה צער גדול לרפואה. 
פרשנות
הטריגרמה קָאן מורכבת משלושה קווים בהם העליון והתחתון הם קווים מקוטעים המייצגים יין ואילו הקו האמצעי הוא קו שלם המייצג יאנג. בגוף האדם ההיבט של קאן-מים הוא הדם-יין אך למרות זאת הוא מכיל בתוכו את הגרעין לחיי האדם הלא הוא יאנג אמיתי. לאורך ההיסטוריה כונה היאנג האמיתי בשמות שונים כגון: אש השר, אש שער החיוניות, אש רעם הדרקון, אש חסרת שורש, אש יין ואף אש מחוסר. משמעות השמות פחות או יותר זהה ולרב מדובר ביאנג האמיתי שבכליות בשונה מאש הקיסר השוכנת בלב. כאשר מופיעה מחלה ביאנג האמיתי מופיעה אש מחוסר השועטת מעלה.

גֶ'נג צִ'ין-אַן מדגיש שאנשים הסובלים מאש מחוסר השועטת מעלה מעדיפים לשתות משקאות חמים ואינם מוכנים לאכול מאכלים קרים דבר המצביע על שפע של יין הדוחק את היאנג לכיוון מעלה. מכיוון שהדרקון הוא יצור שוכן מים העולה אל השמיים כאשר יורד גשם, בזמן של שפע של יין הוא מנצל הזדמנות ונוסק מעלה. מכיוון שמדובר בשפע של יין המשפיע על היאנג בגוף על כן צריך להגביל את ה-יין ולתמוך ביאנג. רב הרופאים אוטומטית משתמשים בשיטות הזנת יין והורדת אש על מנת לטפל בבעיה זו אך הם למעשה כביכול מוסיפים קרח על גבי שלג במקום להמיסו.

רב האנשים רואים בצמחים Rou Gui, Fu Zi כצמחים המוליכים אש חזרה למקורותיה ויש הרואים בהם צמחים לוהטים כאש המשמשים להטלאת היאנג שבאש (לי) ובמים (קאן) ובכך להגביל את ה-יין השופע שחרג מעלה ובכך הם משיבים את הגוף לאיזון. שתי השיטות חשובות. בסופו של דבר הזנת יין והורדת אש היא שיטה שגויה שהביאה למותם של רבים.


                                                                                                                                                
הערות
  1. גֶ'נג צִ'ין-אַן  Zheng Qin An - 郑钦安
  2. ג'וּאוֹ אִי 周易 , אִי גִ'ינג 易经
  3. הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב 黄帝内经
  4. מסה על פגיעת פתוגן בחיצון - שאנג חאן לון 伤寒论
  5. קאן - 坎
  6. יאנג אמיתי -  真阳
  7. אש השר - 相火
  8. אש שער החיוניות - 命门火
  9. אש רעם הדרקון - 龙雷火
  10. אש חסרת שורש - 无根火
  11. אש יין - 阴火
  12. אש היעדר - 虚火
  13. צ'י מקורי אינו מעגן - 元气不纳
  14. יאנג מקורי חורג החוצה - 元阳外越
  15. אש אמיתית רותחת - 真火沸腾
  16. צ'י הכליות אינו מעגן - 肾气不纳
  17. צ'י אינו חוזר למקור - 气不归源
  18. יאנג בודד צף מעלה - 孤阳上浮
  19. אש מהיעדר שועטת מעלה - 虚火上冲



יום שלישי, 19 ביולי 2011

לימודי רפואה סינית בסין - שינון והכרה של הקלאסיקות

הרופאים הסינים מאד מחשיבים את ידיעת הקלאסיקות של הרפואה הסינית. אני אומר "ידיעת" ולא "הבנת" מכיוון שמבחינתם הבנה אינה מספקת, יש לזכור בע"פ כמה שאפשר מתוכנן של הקלאסיקות. שינון ידע היה דבר נפוץ ביותר בתרבות הסינית וגם כיום נהוג לשנן כתבים שונים בע"פ כחלק מהלימודים. יש שיטענו כי שיטת לימוד זו הינה שיטה מקובעת ונוקשה שאינה מאפשרת חשיבה עצמאית ואף מקבעת דפוסי מחשבה. לעניות דעתי, טיעון זה הינו טעות שככל הנראה נובעת מחוסר הבנה של מהות החומר אותו משננים הסינים.

אם נבחן לעומק את החומר אותו משננים בלימודי רפואה סינית ניווכח שלא מדובר בשינון של "סתם" ספרים אלא של קלאסיקות וקאנונים שהינם היסודות עליהם ניצבת הרפואה הסינית ואשר מרכיבים את השלד אשר נותן לה נפח. הקאנונים הגדולים של הרפואה הסינית נכתבו עוד בתקופה שלפני המצאת הנייר. בתקופה זו חוברו פיסות במבוק אחת לשניה ויצרו מגילה. בשונה מספר נייר, מגילות במבוק תופסות מקום רב, על כן רצוי לכתוב בקצרה ולהשתמש בכמה שפחות מילים על מנת להביע את המשמעות אותה רוצה המחבר להעביר לקורא. מכיוון שכך, השתדלו המחברים להמנע מחזרה על משפטים. כמו כן במקרים רבים, יוצא המחבר מתוך הנחה שהקורא כבר בקיא בקלאסיקות הגדולות ואינו טורח להסביר את התיאוריה מאחורי טיעוניו ובכך בעצם מצליח לצמצם את כמות החומר הכתוב בספר ולהקטין את גודלו הפיזי.

מי שקרא את הקלאסיקות ולמד אותן לעומק יודע שלכל מילה במשפט יש משמעות וכי רב משפטים הינם לקונים. כלומר, אין מילים מיותרות במשפטים, וכל מילה נבחרה בקפידה על מנת לתת את הייצוג העמוק והמדוייק ביותר למשמעות אותה התכוון המחבר להעביר.הקלאסיקות אינן סיפור שיש לו התחלה אחת וסוף אחד וניתן לקרוא אותו רק בכיוון אחד (מההתחלה אל הסוף). כאשר אנו קוראים ספר אנו חייבים לקרוא אותו על פי סדר המשפטים ובמידה ונקרא בסדר אחר לא נבין את הסיפור. זה נובע מהעובדה שלסיפור יש כיוון תנועה אחד כמו תנע (ווקטור) ואילו הקלאסיקה הינה רשת של תנעים בכיוונים שונים המצטלבים בינייהם ויוצרים מבנה רב מימדי. למרות שיש חשיבות לסדר בו מופיעים המשפטים, ניתן לקשר בין משפטים מפרקים שונים בנקודות ההצטלבות של שני התנעים. העלילה המסופרת בקלאסיקה מתפצלת כל הזמן לכיוונים שונים ולכל כיוון יש פיצולים נוספים כך שלא באמת ניתן לסדר את המשפטים על פי סדר כרונולוגי. כאשר משננים וזוכרים את כל הקלאסיקה בע"פ קל מאד לקשר בין משפטים שונים המופיעים בפרקים שונים, להבין את המבנה רב המימדים כולו ולקבל תובנות חדשות.

בקלאסיקות ישנם משפטים שהינם כמו אמיתות (אקסיומות) המסבירות לנו את קווי היסוד של הרפואה הסינית, למשל 19 הפתוגנזות המופיעות בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב. הפתוגנזה "לרב, גירוד, כאב ופצע קשורים בלב" (ויש שיטענו שקשורים דווקא באש) מסבירה לנו על הקשר שבין סימפטום, סינדרום ומיקום המחלה. המשפט "מחלה ממושכת נכנסת לערוצים" מסייעת לנו להבין את השפעת המחלה על הגוף וכיוון התפתחותה כמו גם כיצד לטפל בה. משפט כגון "כאשר רוצים לנהל (לרפא) רוח, רֵאשִית יש לנהל דם, כאשר הדם נע הרוח שוככת מעצמה" מדגיש את חשיבות ההיתיחסות לדם כאשר מטפלים במצבים של פתוגן רוח. זכירה של משפטים כאלה מאפשרת לנו להבין טוב יותר את היסודות עליהן מושתת הרפואה הסינית ולסייע לנו באיבחון וטיפול.

לימוד הקלאסיקות בסין מתחיל כבר בשיעור הראשון. ספרי לימוד כגון: תיאוריות היסוד של הרפואה הסינית, רפואה פנימית, פורמולות, רפואת נשים וכדומה כולם ללא יוצא מן הכלל מכילים ציטוטים מהקלאסיקות השונות. ציטוטים שונים משובצים בפיסקאות השונות בספרי הלימוד כתימוכין לטיעונים השונים המוצגים בספר או כבסיס לתיאוריות הנלמדות. חלק מהמשפטים לקוחים מקלאסיקות רפואיות אך ישנן גם משפטים הלקוחים מקלאסיקות כגון דאו דה ג'ינג (קאנון הדרך והמוסר), ספריו של חוֹאֲי נַאן-דזֱה, אי ג'ינג (ספר התמורות) ועוד. בתמונות משמאל אפשר לראות ציטוטים המופיעים בספר הלימוד תיאוריות היסוד של הרפואה הסינית איתו למדתי בשנה הראשונה. אפשר לראות שהציטוטים (בתבניות האדומות) מפוזרים בכל פיסקה כמעט. מכיוון שמשפטים אלו הופיעו שוב ושוב כמעט בכל קורס שלמדנו על כן את רובם אני זוכר עד היום בע"פ למרות שלא נידרשתי לשננם. בשונה מקורסי הבסיס ברפואה סינית, כאשר התחלנו ללמוד את הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב ואת דיון על פגיעת פתוגן ומגוון מחלות (שאנג חאן זה בינג לון) דרשו מורי שנשנן משפטים רבים בע"פ.

מורי לדיון על פגיעת פתוגן ומגוון מחלות, ג'אנג ג'ואו ג'ון, היה אחד הקפדנים ביותר מבין כל מורי ודרש מאיתנו לשנן משפטים רבים מהקלאסיקה. בשונה מאיתנו, הוא זכר את כל הקלאסיקה של דיון על פגיעת פתוגן ומגוון מחלות בע"פ. במהלך השיעור הוא היה כותב משפט מהקלאסיקה, מנתח אותו ולעיתים קרובות היה מקשר אותו למשפט בקלאסיקה אחרת שגם אותה זכר בע"פ ומסביר את ההקשר. בתום כל שיעור היה דורש מאיתנו לשנן חלק מהמשפטים שלמדנו באותו היום ובשיעור הבא היה בוחן אותנו עליהם. מדי פעם היה עורך בחנים עם שאלות של השלמת החסר. כל שאלה הכילה את המילה (או שתיים) הראשונות במשפט ואת המילה האחרונה ועליינו היה להשלים את כל התוכן במדוייק. למבחני אמצע הקורס וסוף הקורס היינו צריכים לזכור כ-50 משפטים בע"פ כולל יכולת לנתח אותם ולספק פרשנות מלאה לכל אחד מהם. למרות שזה היה אחד מהקורסים הכי אינטנסיבים וקשים שלמדתי הוא גם היה הקורס המעניין והמוצלח מכל.

כמה שבועות לפני המבחן על דיון על פגיעת פתוגן ומגוון מחלות כבר התחלתי לרכז את החומר שלמדנו. כאשר שסיימתי למיין את רשימת המשפטים שהמורה רמז לנו שעליינו לשנן בע"פ למבחן סוף הקורס, מצאתי את עצמי מתבונן ברשימה של שני עמודים עמוסים לעייפה במשפטים. את חלקם זכרתי בכלליות מכיוון שכבר יצא לי לשנן אותם במהלך הקורס. "שינון כזה מצריך אנרגיה למח!" חשבתי לעצמי. התירוץ הזה הספיק לי על מנת לגרד 50 גרם שוקולד מריר ולהמיסו במים רותחים עם קצת חלב. אין כמו שוקו חם אמיתי לחמם את הגוף ולהזין את המח בחודשי החורף המושלגים. לקחתי מלוא ריאות אויר והתישבתי מול ערמת הדפים הלבנים שעל גבי השולחן. העתקתי את המשפט הראשון לראש הדף והתחלתי לכתוב אותו פעם אחרי פעם, לכתוב ולשנן עד אשר זכרתי אותו מספיק טוב בכדי להמשיך למשפט הבא, כך המשכתי עד למבחן. עם נזמן והנסיון גיליתי שיש דרכים טובות יותר לשנן כמויות חומר. כמו כן גיליתי שכאשר מאמנים את המח לשנן ולזכור המיומנות הזאת משתפרת.

מורי (מימין), שואה צ'י פו (שני מימין), אני, חבר
באחד הימים, כאשר התאמנתי בפארק עם מורי הגיע לביקור אחד ממוריו לשינג אי צ'ואן, מר שואה צ'י פו. שואה צ'י פו, כך הסתבר לי מאוחר יותר, אינו רק רב-אמן בשינג אי אלא גם נצר למשפחת רופאים. הוא אמנם מעולם לא למד רפואה סינית באוניברסיטה אך במשפחתו נהוג שהאב מלמד את בנו את רזי הרפואה הסינית. לאחר שהוצגתי בפניו ציין מורי שאני סטודנט לרפואה סינית באוניברסיטת טיאנג'ין. מר שואה הנהן ומיד שאל "את שאנג חאן לון כבר למדת?". לאחר שהשבתי בחיוב הוא ציטט את משפט האפיון של מחלת יאנג-מינג ושאל אותי לדעתי. התחלנו להתדיין בנושא כשכל אחד מצטט משפט אחד התומך בטיעון כלשהו. הרושם שקיבלתי מאותה שיחה היה, שיותר מאשר ניסה לבחון את ידיעתי ברפואה הסינית, הוא רצה לדעת עד כמה אני השקעתי בשינון הקלאסיקה. שיחה קצרה זו הבהירה לי שיש לו רקע ברפואה סינית וכאשר שאלתי אותו על כך סיפר לי על לימודיו והקשר של משפחתו לרפואה סינית. כמו כן העניק לי בקבוק של נוזל אלכוהולי לריפוי פציעת אימונים שסבלתי ממנה. למרות שמר' שואה צ'י פו אינו עוסק ברפואה סינית כרופא מאבחן, הוא מתעסק בייצור ומכירה של פורמולות לשימוש חיצוני שהועברו בסודיות במשפחתו. התרופה שהעניק לי הוכנה על בסיס אחת מהפורמולות האלו.

עם השנים הבנתי שמבחינת הסינים, רופא טוב הוא רופא שלמד והעמיק בספרים כגון דיון על פגיעת פתוגן ומגוון מחלות והקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב. רופא שאינו שולט בספרים אלו לא יכול להחשב על ידי הקולגות שלו כמומחה. כיום אני מבין טוב יותר מדוע זה חשוב ללמוד ואף לזכור בע"פ חלקים נכבדים מהקלאסיקות השונות. מעבר לשני ספרים אלו שציינתי למעלה ישנם ספרים רבים המפרשים את הקלאסיקות באופנים שונים ונכתבו על ידי רופאים בעלי שם שחלקם נחשבים כיום כאבות האסכולות השונות של הרפואה הסינית, על חלקם כתבתי ברשומות קודמות. רופאים אלו התבססו בכתיבתם על הידע הרב שצברו מהבנת הקלאסיקות לעומקן ואין לי ספק שהם שיננו את הכתבים הרבה לפני שהשתמשו בהם ביצירתיות.

בתחילת לימודי בסין התרעמתי וקבלתי על עקשנותם של הסינים לשנן חומר. החזקתי בדיעה מוצקה שהתעקשות על שינון של חומר יוצרת קיבעון של המחשבה. כיום כבר אינני חושב שהסינים דוגלים בשינון יבש ללא הבנה. הם גם לא דוגלים בשינון של כל חומר לימוד אלא בשינון של היסודות עליהם מושתת הרפואה הסינית. יסודות אלו הם היצירות הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב ודיון על פגיעת פתוגן ומגוון מחלות אשר למעשה עליהן נכתבו מרבית הספרים והקלאסיקות באלפיים השנים שחלפו מאז כתיבתן. אפשר להשוות את הרופא הסיני לפיסיקאי או מתמטיקאי מבחינת הצורך לזכור בע"פ אקסיומות מסויימות אך גם לדעת להשתמש בהן בגמישות ויצירתיות. אנשים אלו אינם מסתמכים רק על הבנה כללית של משמעות הנוסחאות בתחום עיסוקם אלא גם משננים וזוכרים אותן בעל פה. רק כאשר יש להם את כל הנוסחאות בראש הם יכולים לשחק איתן בחופשיות ולחשוב איתן או לחבר בינייהן באופן יצירתי. לעניות דעתי, המשפטים המשוננים בקלאסיקות, במיוחד דיון על פגיעת פתוגן ומגוון מחלות, הם נוסחאות כאלה. הכרת נוסחאות היסוד מאפשרת לשחק עם הרפואה הסינית בחופשיות וגמישות מבלי לקבע את המחשבה. שינון מבלי הבנה יוצר קיבוע של צורה (אדם בעל ידע אך חסר יכולת להשתמש בו), חשיבה ללא נוסחאות יסוד היא פוטנציאל רב שלא ניתן ליישם אותו (אדם בעל יכולת אך ללא ידע כיצד להביאה לידי מימוש). צריך לדעת שלב בין שני הדברים. הסינים דוגלים קודם בשינון הנוסחאות והבנת משמעותן לעומק ורק לאחר מכן שימוש בהן לחשיבה יצירתית.

גם במקרה של קלאסיקות לא את הכל משננים. לדעתי בעיקר שמים דגש על שינון של דיון על פגיעת פתוגן ומגוון מחלות יותר מאשר על הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב. לדעתי זה נובע מהעובדה דיון על פגיעת פתוגן ומגוון מחלות הרבה יותר לקוני ומתומצת ופחות מתפלסף או חוזר על עצמו. זה ככל הנראה נובע מהעובדה שאדם אחד כתב את הספר כולו ולכן נמנע מלחזור על דבריו ואילו הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב נכתב על ידי מספר גדול של רופאים ולאורך תקופה ארוכה כך שאין חוט מחשבה אחיד.  

יום שבת, 9 ביולי 2011

דיקור במחטים - מבט להיסטוריה של תפקוד נקודות הדיקור

מכירים את זה שכאשר אתם קוראים ספר כלשהו ומוזכר שָם שֵם של ספר אחר, אז אתם מחפשים אחר הספר השני, "שיהיה ברשימת הקריאה עד אחרי שנגמור לקרוא את הספר הנוכחי"?. וכאשר הספר השני מוצא חן בעיניכם אז אתם מחפשים מידע על המחבר ומגלים שכתב עוד מספר ספרים מעניינים. אז אין ברירה ומשיגים גם את הספרים האחרים שפירסם. כך בקושי סיימתם לקרוא ספר אחד וכבר יש לכם רשימה ארוכה של ספרי קריאה ממתינים בתור. באופן הזה נפל לידי ספרו של יוּאֵה חַאן-גֵ׳ן1 "הסבר על נקודות הערוצים2". מעולם לא שמעתי על רופא זה לפני שגיליתי את ספרו, כנראה מכיוון שאינו מפורסם כמו חוּאֲנג פוּ-מִי3 מחבר "קאנון א׳-ב׳ של דיקור ומוקסה4" או יָאנג גִ'י-ג'וֹאוּ5 מחבר "ההישג הגדול של הדיקור והמוקסה6". למרות זאת לאחר דיפדוף קצר ועיון בין דפי הספר הסתבר לי שאין כל ספק שנפל בידי אוצר.

לא הרבה ידוע כיום על יוּאֵה חַאן-גֵ׳ן, בילדותו נחשב לחכם ושקדן, ושלמד והכיר קלאסיקות שונות והיסטוריה סינית. בתקופת נעוריו העדיף להתמקד באמנויות לחימה במקום לשבת ללמוד בכיתה כך שרכש מיומנויות לחימה שונות ואף היה קשת מוכשר. כמו כן היה מיומן בטכניקות רפואיות ושמו הלך לפניו כמדקר מומחה. בסוף תקופת שושלת מינג בחר להתגייס לתפקיד קצין וקודם בתפקידו גם לאחר החלפת השושלת לצִ'ינג. לאחר שחזר לישוב מגוריו בחר להתמקד ברפואה וידוע שטיפל בעניים כעשירים ולכן זכה לכינוי "רופא שמיימי".


יחודיות הספר וערכו
מה שמיוחד כל כך בספרו של יוּאֵה חַאן-גֵ׳ן הוא העובדה שזהו הספר השלם הראשון ששרד עד ימינו, שמכיל הסבר למשמעות שמות כל נקודות הדיקור והסבר נלווה לכל נקודה ופעולותיה. לאחר תיאור מסלולו של כל ערוץ, מופיע הסבר כללי למחלות בהן מטפל הערוץ ופירוט שמות כל הנקודות בערוץ. על כל נקודה מופיע הסבר כיצד למצוא אותה על גבי הגוף ומשמעות שמה. כמו כן מפרט המחבר את הסימפטומים בהם מטפלת כל נקודה ואחרי פירוט זה מופיע הסבר מדוע נקודה זו מטפלת בסימפטומים אלו. 

שיטת הפירוט של המחבר כוללת סימפטומים הקשורים בנקודת הדיקור על סמך מיקומה או אופיה (חמש תנועות, חיבור, הצטברות וכדומה), סימפטומים של האיבר הקשור בערוץ (יאנג מינג - מעי גס) וסימפטומים הקשורים באיברים אחרים שאינם קשורים בערוץ בו מופיעה הנקודה. למשל נקודת ים-הדם שבערוץ הטחול והשפעתה על מחלות הקשורות בכליות (בתמונה משמאל).

רשימת הסימפטומים המפורטים מבוססת למעשה על ספרו של יָאנג גִ'י-ג'וֹאוּ (1552-1620), "ההישג הגדול של הדיקור והמוקסה", ואילו המחבר למעשה הוסיף הסבר המבהיר לקורא מדוע כל נקודה מטפלת בסימפטומים אלו וכיצד. כפי שציינתי למעלה, זהו למעשה הספר השלם הראשון שמספק הסברים כל כך מפורטים לפעולת על נקודה והסיבות מדוע כל נקודה יכולה לטפל בסימפטומים השונים. למרות זאת זהו אינו הספר הראשון שמספק הסברים לפעולת נקודות הדיקור. ככל הנראה כבר אלף שנים לפני כן חיבר, יָאנג שָאנג-שָאן7 (575-670) ספר בשם "חצר הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב8", המפרט את פעולת נקודות הדיקור באופן דומה. ספר זה לא שרד בשלמותו עד ימינו ורק חלק קטן ממנו הכולל את ערוץ הריאות שרד במינזר ביפן.

ספרים רבים העוסקים בדיקור, אשר פורסמו לאורך אלפים השנים האחרונות, אינם מפרטים כלל את פעולת הנקודות והשפעתן על הגוף. רב הספרים רק מפרטים את מיקום הנקודות, מחלות הקשורות בערוץ, נקודות מיוחדות (מקור, הצטברות, חיבור) אופיין של 5 נקודות על פי התנועות, מועדי ריבוי צ'י בנקודה ולעיתים אף פירוט של הסימפטומים בהם מטפלת כל נקודה אך ללא הסבר מדוע היא עושה זאת.

יש הטוענים שהגישה של הרפואה הסינית המסורתית (TCM) הנלמדת כיום בסין ומפרטת את פעולת כל אחת מנקודות הדיקור, הינה פיתוח מודרני המבוסס על רפואת צמחי המרפא ואומץ על ידי הרופאים לאחר עליית הקומוניזם בסין (1949) ולשם יצירה מחדש של תחום הדיקור. על פי טענתם של אלו, הדיקור הסיני נזנח בסין עם עליית הקומוניזם ולמעשה "סודותיו" אבדו בסין ושרדו רק בתפוצות. כאשר מאוחר יותר הוחלט להשיב את הדיקור הסיני לחיים, נתבקשו רופאים שונים להחיות את תחום הדיקור מחדש. עוד נטען כי אותם רופאים התבססו על רעיונות הלקוחים מרפואת הצמחים ובעיקר על הרעיון שלכל צמח יש תפקיד מסויים על מנת להסביר את תפקודן של נקודות הדיקור. כמו כן טוענים אותם אנשים כי בשיטת הדיקור ה"חדשה", נשכחו כל התיאוריות עליהן התבססה הרפואה הסינית העתיקה, המחלות חולקו לסינדרומים ובהתאם ניתנו פורמולות של דיקור. בשיטת הדיקור ה"חדשה", הטיפול התבטא באופן בו מוגדרת בעיה עפ"י סימפטומים והפתרון היא שימוש בנקודות מסוימות.

ספר זה, אשר נכתב בתחילת שושלת צ'ינג (1644) הינו הוכחה חותכת לכך שכבר 300 שנים לפני עליית הקומוניזם בסין היה קיים פירוט על פעולותן ותפקידן של כל אחת מהנקודות. כמו כן קיימת העובדה שהינו מבוסס על סיפרו של יָאנג גִ'י-ג'וֹאוּ, "ההישג הגדול של הדיקור והמוקסה", בו מופיע פירוט סימפטומים בהן מטפלת כל נקודה ונקודה. בסך הכל יוצא שקיים תיעוד המצביע על כך, שהטיעונים כנגד הדיקור בגישה של הרפואה הסינית המסורתית, אינם נכונים כלל. אם נקבל את הסברה כי סיפרו של יָאנג גִ'י-ג'וֹאוּ, "חצר הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב",  מתקופת סוף שושלת סוי ותחילת טאנג, כבר פירט את פעולת כל אחת ואחת מנקודות הדיקור יוצא, שגישה זו לקביעת תפקוד נקודות הדיקור היתה קיימת ואף תועדה כבר לפני לפחות 1400 שנים ולא נוצרה על ידי "השבה לחיים" כביכול, שנעשתה על ידי הקומוניסטים לאחר 1949 או 1976.

חלק מ"חצר הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב" מאת יאנג שאנג שאן




הסבר על נקודות הערוצים
מצורפים שני קטעים שונים שתרגמתי מסינית העוסקים בנקודות דיקור של ערוץ יאנג מינג של היד. ה"הסבר" הופיע במקור ואילו הערות שלי כתובות בסוגריים עם נ.א.


                                                                                                                                
נקודה רביעית בערוץ יאנג מינג של היד (מעי גס) - חה-גו He Gu 合谷
"המחלה של (נקודת) חה-גו: פגיעה של קור וצמא רב, דופק צף בחיצון, חום גוף ותיעוב קור, כאב ראש וקשיון של עמוד השדרה, העדר זיעה, קור חום ומלריה (מחזור קור וחום נ.א), דימום מהאף ללא הפסקה, מחלת חום וזיעה שאינה יוצאת, עיניים לא רואות, גדילה של קרום לבן (קטרקט נ.א), כאב ראש במרכז ובצד, ניוון שיניים תחתונות, חירשות ושיתוק של הלרינקס,  בצקת בפנים, אילמות ללא יכולת ליצור צליל, לסת נעולה ואינה נפתחת, אדמת, שיתוק רוח, גרדת.

הסבר: הסימפטומים שהוזכרו לפני כן כולם סימפטומים של תקשורת הדדית בין פנים וחוץ של הריאות והמעי הגס, בחירה להשתמש בנקודה זו תפיק תוצאות מדהימות.

מחלות הכליות של נקודת חה-גו: התכנסות פנימה וכאב של הגב התחתון ועמוד השדרה.

הסבר: בכלליות דומה למחלות הכליות, אך יש תקיעות של צ'י המעי הגס, משיכה קדימה אל הטבור, משיכה אחורה אל הגב התחתון ועמוד השדרה והופעת כאב, זוהי מחלת המעי הגס. בערוץ תאי-יאנג של הרגל, אזי כדאי לבחור בנקודות המעי הגס; כאשר בערוץ המעי הגס, אזי כדאי לבחור בנקודת חה-גו."

                                                                                                                               


נקודה חמישית בערוץ יאנג מינג של היד (המעי הגס) - יאנג שי Yang Xi  阳溪
"הנקודה על גבי מרכז מפרק כף היד בצד העליון, בשקע שבין שני הגידים, מקום תנועת הערוץ של יאנג מינג מעי גס של היד, הינה האש של הערוץ. בספר "איש הברונזה": לדקור לעומק 3 פן, להשאיר 7 נשיפות, שלוש יחידות מוקסה.

הסבר: במרכז מפרק היד לאורך ציר הרוחב יש שלוש נקודות, נקודת יאנג-גו של ערוץ  המעי הדק, נקודת יאנג צ'ה של ערוץ המחמם המשולש, יאנג שי היא נקודת ערוץ המעי הגס. זה נלקח ממשמעות "תנועת המים", מכיוון ששלוש הנקודות כולן נעות מעלה לאורך הזרוע מאזור מפרק כף היד. אזור מפגש צ'י ודם במפרק והגיד, חייב להצטבר מעט ורק לאחר מכן לנוע, על כן קיבלו בשם את המשמעות גו (עמק), צ'ה (בריכה), שי (יובל). מדוע נקראת יאנג, מכיוון שזהו ערוץ יאנג מינג של המעי הגס. שלוש הנקודות כולן נקראות יאנג, בסופו של דבר כולן מערוצי יאנג.

המחלה של יאנג שי: שיתוק הלרינקס, התכנסות ובהלה, חוסר יכולת להרים את הזרוע והמרפק.

הסבר: הסינדרומים בחלק הקודפ כולם קשורים באזור המעבר של הערוץ הזה, רצוי באחריות נקודת האש.

מחלת עיניים ואוזניים של יאנג שי: צפצופי אוזניים חרשות, רוח עיניים אדומות ומוגלה עם כיסוי לעין (קטרקט נ.א).

הסבר: למרות שלערוץ זה אין כלי המגיע אל העיניים והאוזניים, אך נקודה זו הינה נקודת האש של הערוץ, המחלות של העיניים והאוזניים הינן מחלות אש, רצוי לנקז את האש כאן.

מחלות הלב של יאנג שי: דיבור מטורף, צחוק ושמחה כאילו ראה שד, מחלות חום וחוסר מנוחה בלב.

הסבר: הסימפטומים הקודמים כולם מחלה של שגשוג אש, כדאי לנקז את נקודת האש של ערוץ זה.

מחלות הריאות של יאנג שי: מלאות בחזה ולא ניתן לנשום, קור חום ומלריה, שיעול קור והקאת רוק, עילפון וכאב ראש.

הסבר: מלאות בחזה ולא ניתן לנשום, יש דיכוי של הריאות. קור חום ומלריה, יש ליחה בריאות. מלריה של הריאות גורמת לקור בלב האדם, קור חזק אזי נוצר חום, נבהל בקלות כאילו ראה משהו. ב"הקאנון הפנימי" מופיע שכדאי לבחור בנקודת חה-גו, לא נאמר להשתמש בנקודה זו. שיעול קור הקאת רוק, יש לחות בריאות. ב"הקאנון הפנימי" לא מוזכר כאב ראש עילפון של יאנג מינג של היד, מה שמוזכר זה כאב ראש ועילפון של יאנג מינג של הרגל. מלאות בחזה ולא ניתן לנשום, כדאי לבחור בנקודת רן-יינג."
                                                                                                                               




אפשר לראות שבמקרה האחרון מסביר המחבר מדוע נקודה זו של ערוץ המעי הגס יכולה להשפיע על מחלות עיניים, אוזניים, לב וריאות. מלבד הנקודות הקבועות על ערוצי הדיקור, מפרט המחבר גם על נקודות נוספות אשר נמצאות בקרבת הערוצים ומה פעולתן. למשך כל זמן כתיבת רשומה זו נחשפתי לטענות שונות בדבר שינויים שעברו על תחום הדיקור ברפואה הסינית במאות השנים האחרונות. לחלק מטענות אלו התייחסתי על קצה המזלג ברשומה זו למרות שהעדפתי להשאיר זאת להזדמנות אחרת ובעיקר מכיוון שברשומה זו רציתי להתמקד בספר עצמו והתועלת שניתן להפיק ממנו ולא בהתעסקות בנושאים אחרים. במקביל לחשיפה לטיעונים אלו מצאתי מספר ספרים שיכולים לשפוך אור על הנושא ואולי להבהיר אחת ולתמיד את האמת. אני מבטיח שאשתדל ואנסה להבהיר שינויים אלו באחת הרשומות הקרובות על סמך הבנתי את הכתבים השונים וההיסטוריה של הרפואה הסינית.

למי שרוצה להמשיך לחקור וללמוד על כתבים עתיקים ופרשנויות על פורמולות קלאסיות, מוזמן להצטרף לכיתה שנפתחה במרכז ההדרכה של סינית בקהילה שבחיפה. בכיתה נתרגם, נקרא ונדון בכתבים השונים ברפואה הסינית בהנחייתי. מוזמנים ליצור קשר בעמוד קורסים והרצאות.

                                                                                                                                                                    
  1.  Yue Han Zhen  -  岳含珍
  2.  Jing Xue Jie  -  经穴解
  3.  Huang Fu Mi - 皇甫谧
  4.  Zhen Jiu Jia Yi Jing  -  针灸甲乙经
  5.  Yang Ji Zhou  杨继洲
  6.  Zhen Jiu Da Cheng  -  针灸大成
  7.  Yang Shang Shan  -  杨上善
  8. Huang Di Nei Jing Ming Tang  - 黄帝内经明堂

יום שבת, 2 ביולי 2011

לימודי רפואה סינית בסין - גאווה ודעה קדומה

ברשומה קודמת סיפרתי על התקופה שחוויתי בתחילת דרכי בסין. בתקופה זו למדתי מהתבוננות כיצד הסינים מתנהגים, כיצד הם מביעים כבוד לאנשים שהם מכבדים, כיצד להיות אחד מהם. ההיסטוריה המאוחרת של הסינים (במאה ה-20) כללה פלישה של מעצמות מערביות אל סין, כיבוש חלקים ממנה והתיחסות אל הסינים כאזרחים סוג ב'. בעיר טיאנג'ין בה למדתי היו רובעים שנלקחו על ידי הצרפתים, הגרמנים, האיטלקים, האנגלים והיפנים ולסינים אסור היה להכנס אליהם. מלחמת האופיום, גניבה של אוצרות תרבות סינים והרס של אוצרות אחרים (סיפריות) על ידי הזרים הפולשים השאירה חותם בליבם של הסינים וטעם מר בפיהם. סינים רבים (בעיקר בני הדור המבוגרים) מתיחסים אל מערביים בחשדנות. מבחינתם, המערביים מזלזלים בהם ולא נותנים להם כבוד, באים רק לקחת מהם אך לא מעריכים אותם. כאשר מגיע מערבי אשר מכיר את השפה, את מנהגי הסינים ויודע להביע כבוד כלפי סינים הם עשויים לקבל אותו כאחד מהם. מי שמגיע אל הסינים ובא בגישה של תן וקח (תן כסף, קח ידע) עשוי לגלות (או שלא) שהוא מקבל רק את אשר על פני השטח. 


עם המורה שלי לאמנויות לחימה וצ'י גונג וכל המשפחה
בתחום הרפואה כמו גם בתחום אמנויות הלחימה, הקשר שבין המורה לתלמיד היה קשר כמעט כמו של משפחה. למורה קראו שי-פו (מורה-אב) ולשאר התלמידים שה-שיונג (מורה-אח גדול) או שה-די (מורה אח קטן) וכדומה. טקס קבלה אל המשפחה כלל שלוש קידות בהן מצחו של הקד נגע ברצפה, הגשת ספל תה למורה הישוב על כיסא במרכז החדר והענקת שי כלשהו, למשל בגד או זוג נעליים למורה. רק כאשר תלמיד התקבל אל המשפחה, המורה חלק עימו את כל הידע שלו מבלי להשאיר סודות. העובדה שהגעתי לסין עם רקע באמנויות לחימה ואף התקבלתי כתלמידם האישי של שני מאסטרים מקומיים אפשרה לי להכיר את יחסי הגומלים האלו מבפנים ולהבין את חשיבותם.

במהלך שלוש השנים האחרונות ללימודי בסין ביליתי זמן רב בקליניקות השונות בבית החולים של האוניברסיטה. השנה הראשונה מהשלוש היתה שנה של התנסות במחלקות שונות ורבות הן בצמחי מרפא והן בדיקור. בשנתיים הנוספות יכלתי לבחור בעצמי לאיזה פרופסור ברצוני להתלוות בקליניקה. על פרופסור ווּ לִיאֶן-ג'וֹנְג שמעתי כבר שנה לפני כן. לרב, הקליניקה שלו היתה מוצפת בכעשרים רופאים צעירים מרחבי סין שנשלחו על ידי בתי החולים בהם עבדו על מנת ללטש את מיומנויותיהם בדיקור. מכיוון שהייתי בוגר של האוניברסיטה של בית החולים הזה ודיברתי סינית שוטפת יכלתי להתמחות תחתיו כאחד הרופאים הסינים. יתרון נוסף שהיה לי על פני מערביים אחרים שבאו לקליניקות היתה היכרות עם התרבות הסינית ומנהגיה.

פרופסור וו היה עובד ממטופל למטופל, מסביר מעט על המחלה ממנה סובל המטופל, נותן דגשים לאבחון ומבצע דיקור. מדי פעם היה עוצר ומסביר לנו את ההגיון העומד מאחורי שילוב הנקודות על סמך קלאסיקות שונות. לעיתים היה מדגים טכניקת דיקור מיוחדת ומסביר את משמעותה. לרב הוא הרשה רק לרופאים, שהתלוו אליו בקליניקה במשך לפחות כחודש, לדקור מטופלים. מי שדקר לא נכון קיבל מבט מאוכזב וכועס מהפרופסור ונאלץ להמתין תקופה ארוכה עד שניתן לו לדקור בשנית. לעיתים חלק איתנו ציטוט הלקוח מהקאנון הפנימי או מא'-ב' של הדיקור בהקשר של טכניקת הטיפול בה השתמש. מי מהרופאים שלא זיהה את הציטוט נשלח בבושת פנים לקרוא בבית את הפרק.

לפרופסור היה תרמוס תה קטן ממנו היה לוגם תה בין קבוצת מטופלים למשנה, כאשר ראינו שבתרמוס התה הירוק של הפרופסור חסרים מים מיד היה ממהר אחד מהרופאים למלא לו מים מחדש. וכאשר הבחנו ברמז הקל שבקלים שהפרופסור עומד לקום ולערוך סבב דיקור מיד היינו ממהרים לקחת את קופסאת המתכת של המחטים ולהתייצב לשמאלו. מי שמחזיק בקופסא עומד בקו הראשון למטופל ורואה בדיוק כיצד הפרופסור מטפל. פעמים רבות היה פונה פרופסור וו אל מחזיק הקופסא ונותן לו לדקר איזו נקודה מסוכנת שמצריכה השגחה או מיומנות מיוחדת.

עם פרופסור וו
פרופסור וו היה מטפל רק בבקרים אך בפעם בשבוע, בשעות אחרי הצהריים המוקדמים, היה עורך שיעור מיוחד על תיאוריה של מחלה כלשהי שבחרנו. מכיוון שהקליניקה של פרופסור וו היתה תמיד מוצפת במטופלים ולא היה זמן רב להסביר לנו את הרעיונות מאחורי שיטות הטיפול שלו, הוא בחר לחלוק עימנו את הידע שלו פעם בשבוע באופן מסודר. כל הרופאים שלמדו ממנו ועוד כמה שבאו להתמחות במחלקות אחרות היו עוזבים הכל ובאים לשמוע. מלבד הידע שקיבלנו במהלך שיעור העשרה זה, חיבור כל שבִיבֵי המידע שחלק עימנו לאורך החודשים הרבים בהם התלוונו אליו, התחברו אחד אל השני כמו פאזל עד שסיפקו לנו תמונה שלמה לעקרונות הריפוי בהם השתמש.

לעיתים קרובות היו מגיעות קבוצות של סטודנטים זרים (מערביים) שהגיעו להתמחות קצרה במחלקות השונות. הקבוצה היתה מגיעה עם מתורגמן צמוד ועשתה רישום של כל נקודות הדיקור השונות אותן דיקרנו. בתקופה זו יכולת ההתבוננות שלי כבר היתה חדה למדי. אחד הדברים שהבחנתי בו היה שתלמידים זרים שניכנסו לקליניקה של מורי לא הצליחו להפיק את אותו המידע שאני והקולגות הסינים הפקנו. לאחר כחצי שעה בה העתיקו את נקודות הדיקור וקיבלו תרגום קצר על כל טיפול הם המשיכו למחלקה הבאה. אף אחד מאותם תלמידים לא שב למחלקה על מנת להתמחות בה לתקופה ממושכת. לפעמים וויתר פרופסור וו על הסברים והמשיך הלאה בטיפול עד שהקבוצה עזבה לאחר שרמז לנו שנקבל הסבר מאוחר יותר. לאחר שהקבוצה עזבה הסביר לנו שאינו אוהב לחלוק את 50 שנות נסיונו ברגע אחד למי שבא רק לקחת את הסודות שלו. מבחינתו הקבוצה שילמה בשביל ידע יבש ולא יצרה איזה קשר של מורה-תלמיד ועל כן נמנע מחשיפת ידע.

לאחר חזרתי לארץ יצא לי לשמוע מספר מטפלים שטענו שאין מה ללמוד בסין, לדבריהם "הסינים כבר לא מטפלים לפי הרפואה הסינית העתיקה". חלק מאותם מטפלים מעולם לא היו בסין או ביקרו במחלקה בבית חולים סיני. חלק אחר פשוט ביקרו במחלקות שונות, קיבלו תרגום מקוצר והמשיכו הלאה ממש כמו הקבוצות שתיארתי בפיסקה הקודמת. אותם רופאים יצאו מסין עם חלקי פאזל בודדים שנלקחו מתמונות שונות כך שאינם מתחברים יחדיו לכדי תמונה אחת ומכיוון שכך לא הצליחו להבין את עומק המידע שקיבלו. אני לא יודע אם זה נובע מרצון ללמוד את "כל הסודות" של כל הרופאים בבית החולים בזמן קצר אחד או אולי מגאוות שווא של היותם חכמים יותר מהרופאים הזקנים והמיומנים שבמחלקות השונות ואולי אף דיעה קדומה כלפי הרפואה הסינית בסין.

אז מה אני מנסה לומר, כאשר אתם באים ללמוד ממישהו, תנו לו את הכבוד המגיע לו, או לפחות את הכבוד שהייתם רוצים לקבל מתלמיד שלכם. אולי הוא לא יודע הכל, אבל הוא הלך באותה הדרך בה אתם הולכים עכשיו רק לפניכם, הוא כבר רכש את הנסיון והשתמש בידע שלו. אנשים שעבדו קשה על מנת לרכוש ידע וללטש מיומנות רואים בהם יקרי ערך ועל כן נמנעים מהפצתם ברבים וחולקים אותם רק עם מי שקרוב אליהם. אז אפילו אם אתם חושבים שאתם ההתגלמות מחדש של הקיסר הצהוב, אל תשכחו שבשביל להוסיף טיפה של ידע חדש צריך קודם לרוקן את הכוס. ומי שלא פתוח להתנסות חדשה ושהינו חסר סבלנות ללקט פיסות מידע אחת אחרי השניה שלא יתפלא אם לא חולקים איתו ידע.

הרובע האיטלקי בטיאנג'ין