יום ראשון, 26 ביוני 2011

לימודי רפואה סינית בסין - התבוננות

לפני למעלה מעשור ביצעתי את אחת ההחלטות החשובות בחיי, לנסוע לסין ללמוד רפואה סינית. החלטתי שאם אני כבר לומד בסין למשך לפחות 5 השנים שיקח לי לסיים את התואר אני צריך להתערות בחברה. מבחינתי זאת ההזדמנות הטובה ביותר ללמוד את הרפואה הסינית מכיוון שבסין היא חיה ונושמת בכל מעשה שהסינים עושים. שפת הרפואה הסינית היא השפה הסינית והתרבות מושפעת ומשפיעה על השפה והלך המחשבה. בסין אוכל לתרגל צ'י גונג, אמנויות לחימה סיניות וקליגרפיה סינית שכולם הולכים יד ביד עם הרפואה הסינית. בסין אוכל ללמוד את הרפואה הסינית גם מההיבט האינטלקטואלי תיאורטי וגם מההיבט הפיזי מעשי של אימון במיומנות פנימית. מכיוון שאין את הסחת הדעת של הטלביזיה, הרדיו, או העיתונים כל שנותר לי לעשות בזמני הפנוי היה ללמוד ולהתאמן.

שלט בכביש: אסור להעמיס פילים?
לאחר שקיבלתי את האישור שהתקבלתי ללימודים החלטתי להקדים את בואי לסין בשבועיים לפני מועד תחילת הסמסטר הראשון. חשבתי לעצמי שלפחות במעונות הסטודנטים יהיה מישהו דובר אנגלית שאוכל לתקשר עימו אבל הסתבר לי שטעיתי. את השבועיים האלה ביליתי בהסתובבות בשווקים שהקיפו את האוניברסיטה, לימוד סינית מהשיחון והקלטות שהבאתי, קריאת ספרים וכתיבת אימיילים לחברים ומשפחה בארץ מהאינטרנט בר הקרוב. מעולם לא השתתפתי בסדנת ויפאסנה אבל אחרי שבועיים מבלי לשוחח עם אף אדם היה מוזר לי לשמוע את קולי בזמן ששוחחתי עם האחראי על ההרשמה ללימודים.



חברי לכיתה
סוף סוף מתחילים הלימודים ויהיה לי עם מי לדבר חשבתי בליבי. כאשר נכנסתי לכיתה התברר לי שכל חברי לספסל הלימודים מגיעים מקוריאה ולמעשה מלבד אחד מהם, שדיבר אנגית שוטפת, כל השאר דיברו רק קוריאנית. השיעור הראשון היה שיעור דיקדוק של השפה הסינית. למעשה תוכנית הלימודים הותאמה עבור תלמידים שאינם דוברים סינית כך שהקורסים מהסמסטר הראשון נדחקו לסמסטרים שאחריו והסמסטר הראשון הוקדש ללימוד נמרץ ואינטנסיבי של השפה הסינית. המורה נכנס לכיתה, הורה לנו לפתוח את הספרים והחל ללמד את הפרק הראשון. במשך עשר הדקות הראשונות ישבתי בסבלנות וחיכיתי לרגע בו ידבר באנגלית ויסביר את מה שאמר עד לאותו הרגע בסינית, אי אפשר לומר שאינני אופטימי. החזקתי מעמד בשיעור עוד כעשרים דקות מנסה להבין את דבריו עם אוצר מילים של כמה עשרות מילים בסינית. בסופו של דבר קמתי באמצע השיעור והתנצלתי בפני המורה בסינית בעזרת שבע מילים שכבר ידעתי ״דוּי בּוּ צִ׳י, ווֹ טִינג בּוּ דוֹנג״ (סליחה, אני לא מבין) ויצאתי מהכיתה לעבר המזכירות הראשית.

שער לרחוב התרבות העתיק בטיאנג'ין
במזכירות הראשית התברר לי שלימודי השפה הסינית נערכים בשפה הסינית ולמעשה גם חברי לכיתה אינם בעלי רקע נרחב בשפה. הם הצליחו לשכנע אותי לחזור לכיתה ולנסות ללמוד. בדיעבד זאת היתה השיטה המוצלחת ביותר ללמוד סינית. אמנם הייתי צריך לעבוד קשה מאד על מנת להישאר בקצב הלימוד של המורה אבל זה השתלם. גם כך לא היה לי הרבה מה לעשות בזמני הפנוי אז שיננתי עשרים מילים חדשות בכל יום (הצלחתי לזכור רק עשר) והאזנתי לקלטות הלימוד. במקביל ללימוד השפה מצאתי מאסטר מקומי שיכל ללמד אותי צ׳י גונג ואמנויות לחימה פנימיות והתחלתי ללמוד ממנו שעתיים שלוש ביום על בסיס יומי.



העובדה שלא הכרתי מערביים אחרים בסביבתי אילצה אותי לוותר על הסתמכות על תקשורת מילולית ולהתמקד בהתבוננות בהתנהגות של הסינים ביחסים בין חברים, מורים וזרים. אפשר היה לראות שיש הבדל גדול בין ההתנהגות שלנו כמערביים סחבקים שטופחים אחד לשני על שכם, לוחצים ידיים מחבקים, מנשקים ושאר גינונים גופניים של קירבה. אני מניח שהכבוד הרב שרוכשים התלמידים למוריהם, אם זה למורים בבית הספר או למורים-רופאים מהם למדנו בקליניקה, נובע מהשפעה של הקונפוציוניזם הסיני. קונפוציוס ידוע בכל סין כמורה הגדול ובין הדברים שלימד היה יחס הכבוד להורים, למבוגרים וכמובן גם למורים.

שוק המזון בטיאנג'ין
ישנם שני אופנים להביע כבוד לאדם שמולנו, האחד הוא שימוש בשפה מכבדת והשני הוא התנהגות וגינוני כבוד. מכיוון שעדיין לא רכשתי את מיומנות השפה, 100% מתשומת הלב שלי ניתנה להתנהגות וגינונים. לסינים יש המון גינוני כבוד וכל שצריך לעשות הוא להתבוננן בהם היטב. הגינון הנפוץ ביותר הוא קידת הראש המראה לאדם שמולנו שאנו מנמיכים את עצמנו בפניו ומכבדים אותו. אמנם קידה היתה קיימת גם בתרבות המערבית אל מול המושל כיום היא נפוצה בעיקר במזרח. גינון נוסף הוא השימוש בשתי הידיים על מנת להעביר או לקבל דבר מה (מזיגת שתיה, אחיזה בכוס, העברת כרטיס ביקור וכדומה). הרמת כוסית ל"כיבוד" אחד מהסועדים היא דרך נוספת להביע כבוד. בסופו של דבר אילו רק דרכים להביע כבוד אך ראשית הכבוד צריך להגיע מהלב ולא מגינון ריק מתוכן.


היה לי ברור שעל מנת ללמוד באופן המיטבי ביותר את הרפואה הסינית עלי ראשית להבין את התרבות הסינית. על מנת להבין את התרבות הסינית צריך להתקבל לחברה שסביבי כשווה בין שווים ולא כזר שהגיע לסין לקנות את הידע שלהם ולקחתו חזרה למערב, כמו שאמר אורליוס אומברוזיוס "ברומה התנהג כרומאי". כמובן שנמנעתי מהעתקת הגינונים שבעיניי מערבי נראים גסים והתמקדתי בכל השאר.

7 תגובות:

  1. וואו, לעבור לסין ולהשתקע בתרבות הזו באופן כל כך טוטאלי זה צעד אמיץ ביותר. בזמן הטיול התעורר בי גם הרצון להגר לכמה שנים לארץ אחרת וללמוד שפה ותרבות חדשות מאפס.

    השבמחק
  2. זה בהחלט לא היה קל בהתחלה אבל החיבה לפילוסופיה, אמנויות הלחימה ועם הזמן גם לרפואה הסינית תרמו הרבה להחלטה. עד היום כאשר אני מגיע לבקר בעיר טיאנג'ין בה למדתי אני מרגיש כאילו חזרתי הביתה. זה הבית השני שלי ויש לי בו חברים ומשפחה.

    השבמחק
  3. וואו. נשמע מרתק מאוד להתחיל מאפס בתרבות שונה לגמרי משלנו, נשמע מפחיד אך יחד עם זאת מאוד מסתורי. מעניין היה לקרוא על גינוני הכבוד שלהם ואיך שהם מכבדים שם מורים. לא כמו פה לצערנו.

    השבמחק
  4. שלום ניצן שמי אופיר ואני מיתעניין בקשר ללימודים ישנו איזה גורם בישראל או אולי איתך עם יתאפשר שאוחל לשאול שאלות ושמטפל בפרוצדורות הכרוכות בלימודים ומעבר לסין

    בתודה אופיר

    השבמחק
    תשובות
    1. הי אופיר
      בשגריריות הסינית יש חוברות על מכללות ואוניברסיטאות בסין. ממליץ לעיין בחוברת כזו על מנת להחליט היכן אתה רוצה ללמוד. בשלב השני צריך לפנות בדוא"ל או פקס לאנשי הקשר באוניברסיטה שבחרת (יש פרטי התקשרות בחוברת) ולראות מהם תנאי הקבלה ודרישות השפה. בד"כ צריך ללמוד במכינה או להציג אישור שהצלחת להתקבל לאוניברסיטה בארץ (עם אישור נוטריוני) דבר שמוכיח שיש לך 12 שנות לימוד ובגרות.

      מחק
  5. תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.

    השבמחק
  6. איפה היית ממליץ ללמוד בארץ רפואה סינית באופן שיאםשר שילוב מועיל בלימודי תואר שני בסין?

    השבמחק