המשך של יומן מסע - טאיוון Taiwan 台湾 - חלק א'
בניין 101
סינים וטאיוונים
את ההבדל העיקרי בין הטאיוונים לסינים מהיבשת הרגשתי בביקור בגורד השחקים 101 שבטייפה. עד כה לא קרה שמישהו נדחף בתור, אכל במקום בו אסור לאכול (אוטובוס, רכבת, תור) דחף אנשים אחרים, דרך ועמד לי על הרגל מבלי להתנצל, עבר לפני המצלמה בעודי מנסה לצלם, גיהק בפומבי בקול רם או הצטלם מחובק לכד חרס יקר שלידו נכתב בסינית "אסור לגעת". הטאיוונים מאד מנומסים ואינם נועצים עיניים בזרים למרות שאין הרבה כאלה בסביבה. כאשר מישהו עצר את אשתי ברחוב ושאל מהיכן אני מגיע ישר ידענו שהוא מסין ואינו מקומי. למרות שאפשר להבדיל בין מקומיים לסינים על פי המבטא הדרומי, אנפוף וכל מני תחיליות וסופיות ייחודיות לטאיוונים, בשאלה על מקום מוצאי נתקלתי רק בסין.
ברבים מהאתרים בהם ביקרתי ביקרו גם המוני סינים מהיבשת שניצלו את חופשת חגיגות העצמאות של סין (ראשון באוקטובר). כאשר כיוונתי את המצלמה אל עבר אחד המקדשים חלפו לפני העדשה לא מעט אנשים חלקם אף הסתכלו ישירות אלי והיו מודעים שאני מתכוון לצלם אך זה לא ממש הפריע להם שהם נעמדו לי מול המצלמה. מצד שני הטאיוונים פשוט נעמדו והמתינו שאסיים לצלם. בעודי ממתין לרגע בו הסינית שלפני תעבור הלאה ותאפשר לי לצלם הבחנתי בסיני אחר אשר כיבה את הסיגרה שלו בתוך כד הקטורת. בסין כאשר היו שומעים אותנו משוחחים בשפה זרה מיד היו שואלים באיזו שפה אנו מדברים, כאן בטאיוון זה לא מסקרן אף אחד.
אתרי הנצחה לצ'אן קאי-שק (蒋介石) וסון יאט-סן (孙逸仙)
גם המבנה המנציח את
סון יאט-סן (במנדרין – סון אי-שיאן וגם סון ג׳ונג שאן) מרשים בגודלו. סון מכונה על ידי הטאיוונים "אבי האומה" הטייוונית ודיוקנו מופיע על גבי מטבעות הכסף הטאיווני. בתוך המבנה נמצא מוזיאון המציג תמונות וכתבי יד של סון ומספר את סיפור חייו המעניין. סון היה בין האישים האחראיים על המהפכה שהפילה את שלטון קיסרות צ׳ינג המושחתת ב 1911 והקמת הרפובליקה הסינית.
אוצרות העיר האסורה
עוד מבנה מעניין הוא מוזיאון הארמון האסור (העיר האסורה). מוזיאון זה מכיל למעשה את כל האוצרות שהיו בעיר האסורה. מי שיצא לו להסתובב בעיר האסורה בביג׳ינג בטח תהה מדוע החדרים ריקים ושאל את עצמו להיכן נעלמו כל החפצים יקרי הערך, התכשיטים, הכדים העתיקים, והאבנים היקרות מהן פוסלו פסלים עתיקים. התשובה לכך היא שכמות עצומה מהם הגיעה לטאיוון בתקופת המהפכה על ידי המפלגה הדמוקרטית (KMT) ונשמרה במוזיאון זה. אפשר למצוא שם ספרים עתיקים, ציורים, קליגרפיה ושאר חפצי אומנות יקרי ערך שהוקדשו לקיסר ומשפחתו או נכתבו על ידיהם. אפשר לראות דברים שכתבו קיסרי צ׳ין (לפני למעלה מאלפיים שנה) ואוצרות שנשמרו עוד מתקופת המדינות הלוחמות כמה אלפי שנים לפני כן.
אוכל
שתית קפה נפוצה בטאיוון, כך מסתבר, לפחות כמו בישראל ואולי אף יותר. אפשר למצוא בית קפה או מקום לממכר קפה כמעט כל כמה מאות מטרים בתוך הערים הטאיווניות. אפילו בתוך Seven Eleven אפשר למצוא קפה ומשום מה הסמל שלהם לממכר קפה מאד דומה לסמל של חברה מתחרה רק בצבע אחר.
לפני שהגעתי לטאיוון חשבתי שהדת השלטת כאן היא בודהיזם בדיעבד מסתבר שמספר הדאואיסטים רב יותר. משמעות הדבר היא שכמות האוכל הצמחוני מעטה ממה שחשבתי. רב המאכלים במסעדות השונות מכילים בשר או פירות ים למיניהם ולעיתים ישנה גם מנה צמחונית. מי שמבקש אוכל צמחוני 素菜 נאמר לו לרב שבחלק מהמנות יש גם שום ובצל ירוק, ככל הנראה זה נובע מהעובדה שנזירים בודהיסטים הניזונים מאוכל צמחוני בלבד אינם צורכים ירקות אלו כי נאמר שהם מגביר את היצר המיני ממנו הם מנסים להתנזר, לפחות כך הוסבר לי בזמנו בסין.
 |
| פקין דאק |
 |
| פקין דאק |
 |
| אטריות עם בקר |
 |
| פקין דאק - גילוף |
 |
| פקין דאק |
 |
| ירקות להוטפוט |
 |
| כדורי פנקייק שוקולד - מחוז חואה ליאן |
 |
| הוטפוט צמחוני עם פטריות |
 |
| קפה ב-7 Eleven קצת כמו סטארבאקס |
 |
| מנות קרות כמתאבנים |
 |
| ארוחה קוריאנית - ביבימבפ |
 |
| זה לא בירה - תה ירוק קר |
 |
| אוכל סצ'ואני - חצילים, טופו, שעועית |
עומס על החושים בטאיוון
רב החנויות ובתי העסק אינם מסתפקים בשלטי הפרסום התלויים מעל העסק במקביל לרחוב ומוסיפים שלט אנכי בולט לתוך הרחוב באופן המזכיר מעט את השלטים המהבהבים שבהונג קונג. מספר הקטנועים על הכביש רבה בהרבה ממספרם בתל אביב ולמעשה הם כנראה מחליפים את האופניים הנפוצים יותר בסין. זיהום האוויר רב גם כן עקב כמות המכוניות בדרכים וחלק מרוכבי האופנועים כמו גם הולכי הרגל מסתובבים עם מסכות מנתחים על הראש. בטאיוון נהוג להפריד בין סוגי פסולת שונים לשם מחזורם. למרות שבעיר ובבתים יש פחים ייעודיים למחזור, ניר הטואלט אינו מותאם למחזור ולכן אסור להשליכו לאסלה.
השפה הסינית
הבדלים בשפה, מלבד המבטא השונה ממנדרין של בייג׳ינג אוצר המילים השתנה ומילים רבות שונות למשל חנות ספרים שו ג׳ו, רכבת תחתית ג׳יה יון, מזגן, מונית, אופניים, אננס, תפו״ד......וככל שמדרימים מתחילים לשמוע את המבטא הכבד שמושפע מטאיוונזית או בכלל לשמוע רק טאיוונזית. מעבר לכך צריך להתגבר על העובדה שהכול כתוב בסינית קלאסית ולא המופשטת הנהוגה בסין.... שלמרבה המזל דווקא כן למדנו במהלך לימודי רפואה. מילים שונות בעלות טונים שונים ממנדרין למשל המילה זול פיאן-אי, או המילה פג תוקף גואו-צ׳י טון שלישי במילה צ׳י. השלטים בטאיוון עלולים להיות מעט מבלבלים. חלקם כתובים מימין לשמאל, חלק מלמעלה מלמטה והשאר משמאל לימין.
רפואה סינית
לאחר שהגענו לעיר גאו שיונג (高雄) שבדרום טאיוון ניצלתי את ההזדמנות לבקר אח גונגפו (תלמיד של המורה שלי לאמנויות לחימה) וחבר שלמד רפואה סינית בסין שנתיים תחתיי. בטאיוון יש רק אוניברסיטה אחת ללימודי רפואה סינית ועקב הביקוש הרב ללימודי רפואה סינית קשה מאד להתקבל ללימודים ורבים נאלצים לנסוע לסין על מנת ללמוד תחום זה. מסיבה זו בכל מחזור באוניברסיטה בה למדתי בסין היתה כיתה שלמה המורכבת בעיקר מטאיוונים.
חברי, ג'אנג רוי הונג, מגיע ממשפחה שעוסקת בגידול והכנה של צמחי מרפא סינים מזה כמה דורות. הם מגדלים אותם בעצמם בחלקת אדמה מחוץ לעיר שברשותם ולאחר עיבוד שלהם (ממש על פי המסורת ומעט שונה ממה שנעשה כיום בסין) משתמשים או מוכרים לרופאים אחרים. בחצר הבית הם מגדלים מספר צמחי מרפא בערוגות הגינה.
רוי הונג ואימו הזמינו אותי לארוחה מפוארת ושם ישבנו והתעדכנו בחדשות מארבע השנים בהן לא נפגשנו. בין היתר שאלתי אותו מספר רב של שאלות על מצב הרפואה בטאיוון על מנת לנסות ולהבין האם קיים שוני בין הרפואה בסין והרפואה בטאיוון. הוא התבדח ואמר שבעוד כמה שנים מספר הרופאים יעלה על מספר המטופלים . מהשיחה איתו עלנ כי רב הטאיוונים לא הולכים לטיפולי דיקור במחטים אלא מחפשים בעיקר רפואת צמחי מרפא וטוינא לסוגיו. לדבריו דיקור נפוץ בעיקר להרזיה ורב הטאיוונים מעדיפים צמחי מרפא על דיקור או שפשוט ניגשים לבית חולים מערבי לקבלת טיפול. לשאלתי מדוע הדיקור אינו כה נפוץ בטאיוון ענה כי רבים חוששים לעבור דיקור. בעצם דווקא רפואת הצמחים נחשבת לרפואה המסורתית בטאיוון ועיקר המטפלים מתמקדים בצמחי מרפא טוי-נא ואידוי צמחי מרפא לשם טיפול בחולים. כמו כן לא יצא לו לשמעו על רופאים המטפלים או אפילו מדברים על רעיונות כגון דיקור על פי תורת התנועות והצ'י. יכול להיות שאכן יש מתי מעט שאכן כן עוסקים בגישה זו בטאיוון אך היא כנראה מאד נדירה.
הקליניקה של רוי הונג גדולה מאד ובפינה מוצבת בובה בגודל אדם נורמאלי עליה מסומנים המרידיאנים ונקודות הדיקור. בפינה השנייה מוצבת חרב עם מקל ארוך אותה למד ממורנו בסין. בקליניקות רבות המטפלות בכאב, חבלות ופציעות שלד, כמו זו של רוי הונג, נהוג להציב חרב זו. הרגל זה נובע מהעובדה שמרבית המטפלים המפורסמים בתחום המפרקים ופציעות מגיעים דווקא מתחום אמנויות הלחימה הסיניות. למרות זאת בסביבת המגורים הקרובה לא הצלחתי למצוא אפילו בית ספר אחד לאמנויות לחימה סיניות. כן הצלחתי למצוא בתי ספר לקנדו, לאייקידו וטאיקוונדו.
 |
| בית מרקחת סיני |
 |
| הקליניקה של רוי הונג |
 |
| מרשם צמחי מרפא |
כאשר רוי הונג שמע שאני מגיע לביקור הוא הודיע לכל תלמידיו לאמנויות הלחימה שהדוד גונגפו שלהם מגיע והוא ירצה לראות את התקדמותם, על כן הם חייבים להתאמן היטב בכדי שלא יאבד פנים בפני. למרות שהתלמידים מתאמנים רק שנה אפשר היה לראות שהם מגיעים מהזרם של בית הספר לאמנויות לחימה של מורי. נתתי להם מספר תיקונים ודגשים ולימדתי אותם כמה דברים שמורי העביר לי בתקווה שידע זה יעזור להם להתקדם ויועבר לדורות הבאים.
באותה הזדמנות ניצלתי את המפגש לקבל טיפול מרוי הונג לפציעה ישנה-חדשה בכתף. לאחר שמרח את המקום הכואב בשמן עם צמחי מרפא סינים הריץ רוי הונג כוס רוח על האזור שמהר מאד האדים. לאחר מכן השתמש בכמה טכניקות לטיפול בגידים ולבסוף עברנו למוקסה. במקום להשתמש במוקסה בוערת, יש לו מיכל זכוכית ובו צמח לענה טרי מושרה בתוך מים. המכשיר מאדה את המים ומתיז אותם בזרם קיטור חם וממוקד אל האזור הפגוע. לא רק שהטיפול נוח וקל, במקום להסריח את כל הבית והבגדים בריח עשן הוא מפיץ ניחוח נעים בכל הבית.
הטאיוונים אוהבים לדאוג לאורחיהם ולהעניק להם כל מני מתנות. מכיוון שאימו של רוי הונג יודעת שאני מאד אוהב תה סיני היא רכשה במיוחד עבורי שתי קופסאות תה ירוק טאיווני איכותי. בנוסף העניקו לי גם צנצנת של חרציות וחריע שהם מכינים בעצמם כמה דורות ומשתמשים בזה לתיבול בשר. התערובות הזאת מסייעת לסלק שומנים מכלי הדם ולפתוח חסימות. לאחר מכן הקפיצו אותי לחנות צמחי מרפא מקומית לסייע לי לרכוש מספר צמחי מרפא שחיפשתי. אני אומר לרכוש אבל זה כלל לא מדויק, הם התעקשו לרכוש עבורי את הצמחים ולא עזרה שום התנגדות בסופו של דבר נאלצתי להסכים. קבלת האורחים של הטאיוונים היא פשוט ולעניין, לא נותנים לאורח להוציא גרוש.
מחשבות על רפואה סינית
אני חושב שככל שהטכנולוגיה המודרנית מתקדמת כך הסינים והטאיוונים מתרחקים יותר מאורח החיים הבריא המתואר בכתבי הרפואה הסינית. לאורך כל הטיול שמתי לב שיש הפרשי טמפרטורות גדולים בין מזג האוויר השורר בחוץ וזה בתוך החדרים הממוזגים. באחד הימים לאחר סיור באחד האתרים בעיר טייפה בעודנו מזיעים מהחום והלחות הגבוהה נכנסנו לאחת המסעדות לארוחת ערב. הקור העז ששרר בתוך המסעדה אילץ אותנו ללבוש מעילי רוח או סוודרים. זה קרה יותר מפעם אחת אך פעם זו זכורה לי מכל מכיוון שהמשכתי להרגיש קור ואף צמרמורות בגפיים למרות שלבשתי מעיל. כאשר חזרנו הביתה מיהרתי להכין מרתח ג׳ינג׳ר לייזוע וסילוק הקור משכבת העור. זה נראה לי מגוחך שעלי לסחוב עימי מעיל בתקופה כל כך חמה (28 מעלות ביום) רק מכיוון שהמיזוג במסעדות, מלונות, קניונים, רכבים מקרר יתר על המידה.
כל זה קרה בטאיוון אז מדוע אני מלין גם על סין? בתקופת לימודי בסין נהגתי ללבוש שכבות רבות על מנת להתגונן מהקור העז של החורפים הצפוניים (15- מעלות). ברגע שהייתי נכנס לאחד מהקניונים הסינים הייתי מקבל מכת חום ומתחיל להזיע. בתוך הקניונים אפשר היה לראות את העובדים מסתובבים על חולצה קצרה נהנים מהחום הנעים. מורי תמיד נהג לומר שהפרש הטמפרטורה בין פנים החדר לסביבה שבחוץ צריך להיות קטן על מנת למנוע מעברים חדים בין קור לחום והיווצרות מחלות.
הר אה-לי -A Li Shan - 阿里山
אחד הדברים ששמתי אליו לב הוא העובדה שהטאיוונים אוהבים להוסיף את הצליל "אה" לפני כל מני משפטים על כן הצעתי את הסברה ששם ההר אה-לי היה במקור רק סתם "הר לי" אבל ההרגל הטאיווני הביא לשינוי שמו.
בפסגות ההר הירוק-עד, אה-לי, אפשר היה לראות עצים עצומי מימדים ועתיקים בני למעלה משלושת אלפים שנה. בינות להרים נראים עננים נמוכים והאוויר ספוג בלחות קרירה וריחות פרחים וטחב. הדרך היורדת מן ההר מתפתלת על צלע ההר והינה עשירה בצמחיה ענפה, יערות במבוק ירוקים, עצים
דקל בטל גבוהים ודקים ובאופק אפשר לראות את פסגות רכס ההרים בינות לעננים האפורים. מדי פעם אפשר לראות בצידי הדרכים מטעי תה מסודרים בשורות על גבי שורות של שיחים ירוקים. לאורך הדרך ישנם מספר בתי סגידה דאואיסטים עמוסים בגילופי דרקונים גדולים על גגותיהם ועשרות פסלונים וחריטות המכסים את הגגות והעמודים בצורה האופיינית למקדשים דאואיסטים.
 |
| דקל בטל |
 |
| הר אה-לי |
 |
| הר אה-לי |
אגם השמש והירח והמסע למערב - Ri Yue Tan - 日月潭
מזרח טאיוון – חואה-ליאן (花莲) וערוץ טורוקו (太鲁阁族)
מזג האוויר הגשום הביא למפולות סלעים בדרך ליעדנו הבא, מחוז חואה ליאן, כך שנאלצנו לוותר על נסיעה ברכב פרטי ולקחת רכבת במקום. תחנות הרכבת של טייפה נמצאות מתחת לפני הקרקע, כך שלמרות שהרכבת עוברת במרכז העיר היא למעשה עוברת מתחת לפני הקרקע בין לפחות 5 תחנות לפני צאתה אל פני הקרקע. לאחר צאתה אל פני הקרקע היא ממשיכה בנסיעה על גבי מסלול עילי ומכיוון שכך היא אינה מפריעה לתנועת כלי הרכב בתוך העיר.
מחוז
חואה-ליאן הוא מקום מושבו של מיעוט ה
טורוקו (במנדרין טַאי-לוּ-גֶה) ועל שמו למעשה נקרא גם
הפארק הלאומי של ערוץ טורוקו. באיזור טאי-לו-גה גרים עוד מספר מיעוטים, אַה-מֶיי (阿美族), סִי-צִ׳י-לַאי-יַה (撕奇莱雅族), טַאי-יַה (泰雅族), שבדומה למיעוט טאי-לו-גה הינם תושביו המקוריים של האי טרם הגעת הסינים מגזע חאן מפוג'יאן או מיעוט קֶה-גֱ׳יַה (הַאקקַה). מיעוט אה-מיי דוגל למשל בחברה מטריארכאלית (הנשים הן ראש המשפחה). כאשר היפנים פלשו לטאיוון הם ניסו למחות כל זכר של מיעוט טאי-לו-גה. בעקבות זאת נוצרה מסורת חדשה בקרב מיעוט הטאי לו גה כמבחן בגרות של אנשי השבט. בהגיעם לגיל הבגרות על צעירי השבט להרוג יפני ולהחזיר את ראשו אל ראש השבט. רק מי שעבר את המבחן נחשב לוחם בוגר. בקודקוד הראש שהובא אל השבט קדחו חור ומזגו אלכוהול אשר זרם ויצא מהפה. את האלכוהול שיצא מהפה מזגו לתוך כוס והגישו לראש השבט. נשות מיעוט טאי-לו-גה נוהגות לקעקע על פניהן סימנים המצביעים על חינוכן בתחום הבישול, כביסה וכדומה כך שגברי השבט בוחרים להם כלה הם יכולים לבחור אחת אשר מיומנת בעבודות הבית והמשפחה.
 |
| אישה מוכשרת ומיומנת בעבודות הבית |
 |
| טקס בר-מצווה של טאי-לו-גה |
לאחר כניסה אל הפארק הגענו אל דרך שנחצבה בתוך המצוק התלול באחד מצידי הנהר. במשך כל זמן הסיור אפשר היה לשמוע את שאון צרצור הציקדות שבין העצים. מי הנהר, שזרם כמה עשרות מטרים תחתינו למרגלות המצוק, תכולים ירוקים וצלולים ואפשר לראות את קרקעית הנהר וסלעיו. בחלק מהמסלול הרווח שבין קירות המצוקים שמשני צידי הנהר מצטמצם עד כ-10 מטרים בערך. באזורים אחרים המרחק גדול והטאיוונים בעלי הדמיון המפותח מזהים בסלעי אחד המצוקים תבליט צד של פנים של ראש שבט אינדיאני.
 |
| מקדש חבוי בין ההרים |
 |
| הערוץ |
 |
| הערוץ |
 |
| ראש שבט אינדיאני? |
 |
| בערוץ |
 |
| בערוץ |
באחת החנויות המקומיות מצאנו מאכל מקומי או בעצם ממתק של אזור הואה ליאן, המוכר בטאיוונזית כמוּאַגִ׳י muaji או מַה-שוּ (Ma Shu 麻薯) במנדרין, וכשמו כן הוא "משהו משהו". הממתק הינו צמיגי בדומה ללוקום ובתוכו יש מילוי בטעמים שונים (תה ירוק, בוטנים וכדומה) ומכינים אותו מדוחן. מכיוון שהוא נחשב מאכל מקומי של מיעוט אה-מיי כך שניתן למצוא אותו בעיקר באזור זה של טאיוון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה