דפים

יום שישי, 28 במרץ 2014

תיאוריות סותרות בבסיס הדיקור הסיני - חלק ד' - ניקוז ומילוי ביחסי אם ובן

ברשומה קודמת בסידרה על תיאוריות סותרות בבסיס הדיקור הסיני ניתחתי פרקים נבחרים שעוסקים בנושא הפאזות וחמש נקודות השינוע מקאנון 18 הקשיים של הקיסר הצהוב. הפעם אני רוצה להתמקד ביישום של פרקים אלו בדורות שלאחר מכן וכיצד התפתח הנושא למה שמוכר לנו כיום.

היישום המודרני לשיוך של חמש נקודות השינוע לחמש הפאזות
לפני שנקפוץ ראש אל תוך ים הכתבים העתיקים ואוקיאנוס הפרשנויות הפיוטיות רצוי ראשית להכיר את השימוש הנפוץ כיום בתיאוריה זו. מספר היישומים הנפוץ כיום כמוהו כמספר הדעות של המטפלים בתחום ואפשר לכתוב עליו רשומה שלמה (אולי בהזדמנות אחרת). למרות זאת קיים יישום אחד יחסית מוסכם שאותו אציג כאן. סדר היצירה של חמש הפאזות משמש לשם קביעת יחסי אם ובנה, בה הפאזה המולידה היא אם והפאזה הנולדת היא בן. בכתבים נאמר שכאשר יש עודף ננקז את הבן וכאשר יש חוסר נמלא את האם. החיבור בין שתי תיאוריות אלו הניב את עיקרון הטיפול בעזרת חמש נקודות השינוע ושיוכן לחמש פאזות.

עיקרון הטיפול אומר שכאשר איבר כלשהו סובל מעודף, ניגש לערוץ של אותו איבר וננקז בו את נקודת הבן של האיבר על פי יחסי חמש הפאזות. לדוגמא כאשר הכבד בעודף ננקז את נקודת האש, שהינה נקודת הבן של העץ, בערוץ הכבד. כמו כן נוכל גם לנקז את נקודת הבן על ערוץ הבן, במקרה של עודף בכבד ננקז את נקודת האש בערוץ הלב. כלומר בעודף ננקז את נקודת הבן בערוץ הבן ואת נקודת הבן בערוץ האיבר החולה.

כאשר איבר כלשהו נמצא בחוסר, ניגש לערוץ של אותו איבר ונמלא בו את נקודת האם של האיבר על פי יחסי חמש הפאזות. לדוגמא כאשר הכבד בחוסר, נמלא את נקודת המים, שהינה נקודת האם של העץ, בערוץ הכבד. כמו כן נוכל גם למלא את נקודת האם על ערוץ האם, במקרה של חוסר בכבד נמלא את נקודת המים בערוץ המים. כלומר בחוסר נמלא את נקודת האם בערוץ האם ואת נקודת האם בערוץ האיבר החולה. לדעתי, כל מי שניגש כיום לפרש את קאנון הקשיים מגיע עם דעה קדומה שהכתב מדבר על עיקרון טיפול זה ואינו יכול להשתחרר ממנה וכתוצאה מכך כל הפרשנויות דומות.


המקור לשימוש בנקודות השינוע כחמש פאזות לטיפול בעודף וחוסר
על מנת למצוא מתי החל השימוש הקליני בניקוז בן ומילוי אֵם על פי חמש נקודות השינוע, התחלתי לנבור בכתבים שונים שנכתבו לאחר כתיבת קאנון 81 הקשיים של הקיסר הצהוב1 (בקיצור קאנון הקשיים). אני חייב לומר שזאת לא הייתה משימה פשוטה כלל, לא מכיוון שהיו הרבה כתבים לנבור בהם וטבעתי בים של מידע, אלא דווקא מכיוון שמידע על דיקור במחטים היה פחות נפוץ מאשר מידע על צמחי מרפא והוזכר בעיקר בתפזורת בספרות של תחום צמחי המרפא. משמעות הדבר הייתה שהייתי צריך לחפש בכל אחד מהכתבים שנכתבו מאז. אחד האזכורים הבודדים שמצאתי על הנושא נכתב 400 שנים לאחר קאנון הקשיים1 על ידי הרופא הנודע וַואנג שׁוּ-חֱה2 בספרו קאנון הדופק3:
"מחלת כבד - צבעו ירוק, עווית בידיים ורגליים, מלאות מציקה תחת צידי הצלעות, יכול להיות שלעיתים יש סחרור עיניים וערפול הראש, הדופק שלו מייתרי וארוך, [אם אלו הסממנים] ניתן לטפל בכך..... באביב יש לדקור את Da Dun (כבד1 עץ), בקיץ לדקור את Xing Jian (כבד2 אש), בחורף לדקור את Qu Quan (כבד8 מים), את כולם למלא. בקיץ ארוך לדקור את Tai Chong (כבד3 אדמה), בסתיו לדקור את Zhong Xi (כבד4 מתכת), את כולם לנקז". 
אפשר לראות שוַואנג שׁוּ-חֱה2 ראה את שיוך חמש הנקודות לחמש האיכויות בהקשר של עונות השנה ולא כאילו יש להן איכות של פאזות. כלומר, מבחינתו בחירת נקודות הדיקור מבוססת על שימוש בערוץ של האיבר החולה ובנקודה שאיכותה תואמת את עונת השנה. כך יוצא שכאשר יש מחלה בכבד בתקופת הקיץ, נבחר את נקודת האש בערוץ הכבד מכיוון שנקודת האש בעלת איכות תנועה המדומה לקיץ. באותה מידה אם הייתה מחלה בכליות בעונת הסתיו היה עלינו לבחור את נקודת המתכת שבערוץ הכליות מכיוון שנקודת המתכת בעלת איכות תנועה המדומה לסתיו.

הרעיון שמתאר וַואנג שׁוּ-חֱה2 השתמר גם 450 שנים לאחר מכן ומתואר על ידי סוּן סֱי-מיֳאוֹ4 באופן דומה בפרק דיון על ערוץ ואיבר הטחול שבספרו פורמולות חיוניות למקרה חירום בשווי אלף פיסות זהב5 כאשר השוני היחיד בין השניים הוא אילו נקודות ננקז ואילו נמלא (אבל זה כבר נושא לחקירה אחרת):

"באביב יש לדקור את Yin Bai (טחול 1 עץ), בחורף לדקור את Yin Ling Quan (טחול 9 מים), את שתיהן ננקז. בקיץ נדקור את Da Du (טחול 2 אש), בקיץ ארוך נדקור את Gong Sun (טחול 4 אדמה), בסתיו נדקור את Shang Qiu (טחול 5 מתכת), את כולן נמלא".
יכול להיות שהסיבה מדוע דיקור במחטים בכלל ותיאוריית חמש נקודות השינוע בפרט, לא היו כל כך נפוצים בכתבים שבחנתי נבעה מכך ש״עקרונות הדיקור מהתקופה הקדומה ועד היום, עמוקים ולא ברורים ואנשים בני זמננו אינם יכולים להסבירם", כפי שוַואנג טָאוֹ6, רופא משושלת טאנג, טען בספרו סודות חיוניים מהספרייה הקיסרית7. על כך הוסיף ואמר ש"בקלאסיקות נאמר - ׳מחטים יכולות להרוג אדם חי ואינן יכולות להקים [לתחייה] אדם מת׳. במידה ורוצים ליישם [דיקור], קיים חשש לפגיעה בחיים [של המטופל]. כיום אין מיישמים את קלאסיקות הדיקור, רק עקרונות של מוקסה״. אפשר ללמוד מדבריו שלדעתו המידע שהעבירו הקלאסיקות בנוגע לדיקור במחטים, לא היה נהיר לרופאים עד לתקופתו, כ-850 שנה לאחר שנכתבו, והחשש לגרום נזק למטופל הוביל לכך שהדיקור נזנח לטובת שימוש בכלי בטוח יותר כגון מוקסה.

המקור העתיק ביותר שהצלחתי למצוא, שמתאר באופן מפורש שימוש בשיוך נקודות השינוע לפאזות לשם ניקוז בן במצבי עודף ומילוי אם במצבי חוסר, נכתב 1200 שנה לאחר קאנון הקשיים1. מקור זה הוא פרשנותו של דִינג דֵה-יוֹנג8, רופא מתקופת שושלת סונג הצפונית (1056), המופיעה בספרו השלמת פירושים לקאנון הקשיים9. בפרשנות לקושי מספר 69 הוא מסביר:
"קאנון זה ראשית קובע זיווג בין באר, מעיין, פלג, נהר ואיחוד ותופעת חמש הפאזות, כלומר שבכל אחד מתריסר הערוצים יש אם ובן, יוצרים ומטפחים בסדר הדדי נכון, ולאחר מכן מסביר את השימוש בדיקור לכללי ניקוז ומילוי. נניח שיש חוסר ב[ערוץ] מחבר של ג'ואה יין של הרגל והכבד אז נמלא את האיחוד של ערוץ ג'ואה יין של הרגל, זאת האם. בעודף, אז ננקז את המעיין של ערוץ ג'ואה יין של הרגל, זה הבן"
אפשר להסיק מדבריו שהשימוש בחמש נקודות השינוע ביחסי אם ובן למילוי וניקוז, נועד לטפל בחוסר או עודף בערוץ ג'ואה יין של הכבד ולא באיבר הכבד עצמו. כלומר, שימוש בנקודות השינוע נועד לטיפול במחלות של ערוץ (או ערוץ מחבר) ולא באיבר לו הערוץ שייך. אפשר גם לראות ש דִינג דֵה-יוֹנג8 מתייחס רק לשימוש בנקודות על גבי הערוץ החולה ולא על נקודות שעל גבי ערוץ אם או בן. לעניות דעתי, עצם העובדה שמדובר אך ורק בערוץ החולה מצביעה על כך שלא מדובר בהשפעה ישירה על איברי אם ובן אלא השפעה מקומית הקשורה בערוץ עצמו ובאיכות התנועה (המדומה לעונות השנה) שמיוצגת על ידי חמש הפאזות.

את היישום המשמעותי ביותר של תיאוריה זו מצאתי להפתעתי בספריו של וַואנג חָאוֹ-גוּ10 שנכתבו כ-1470 שנה לאחר קאנון הקשיים1. וַואנג חָאוֹ-גוּ10 שהיה תלמידם של גַ'אנג יוּאֱן-סוּ11 ולִי דוֹנג-יוּאֱן12 ריכז את הידע שקיבל ממוריו והעלה אותו ואת תובנותיו האישיות על הכתב. בפרק דיון על ענף ושורש יין ויאנג בספרו מרתחים וצמחים13 הוא מצטט מילה במילה את דבריו של מורו, לִי דוֹנג-יוּאֱן12, מהפרק דיון על ענף ושורש שבספרו שקיק פנינים סיפורת שיר של אופי הצמחים14, בנוגע לעיקרון הטיפול של ניקוז בן ומילוי אם בעזרת צמחי מרפא, אך מוסיף לו גם דוגמאות המגיעות מעולם הדיקור (המקור מודגש):
"[הפתוגן] המגיע מקדימה הינו פתוגן עודף, [הפתוגן] המגיע מאחורה הינו פתוגן חוסר, האחד הוא בן הגורם לעודף באם, [האחר הוא] אם הגורמת לחוסר אצל הבן. בעקרונות הריפוי נאמר: בחוסר נמלא את האם, בעודף ננקז את הבן. במקרה שרואים שהכבד קולט פתוגן של לב-אש, זה מגיע מקדימה והינו פתוגן עודף, יש לנקז את הבן שלו, [זאת] האש. אך, אין זה ניקוז אמיתי של האש שלו, בתוך כל אחד מתריסר הערוצים יש מתכת, עץ, מים, אש ואדמה, בחלק של העץ יש לנקז את האש שלו.
לכן "דיון על ענף ושורש" אומר: אם קודם שורש ואחריו ענף, ראשית נטפל בשורש ולאחר מכן נטפל בענף. במקרה שכבד קולט פתוגן אש, ראשית [נשתמש] בחמש הנקודות של ערוץ הכבד, ננקז מעיין אש Xing Jian (כבד2). אם נדון על כך מבחינת תרופה, התרופה שנכנסת לערוץ הכבד תהיה המנחה, התרופה שמנקזת את הלב תהיה הקיסר. זה טיפול במחלה של פתוגן עודף. שוב [לדוגמא] במקרה שהכבד מקבל פתוגן מהכליות, זה מגיע מאחור, הינו פתוגן חוסר, יש למלא את אימו ולכן בדיון על ענף ושורש נאמר: קודם ענף ואחריו שורש, ראשית נטפל בענף ולאחר מכן נטפל בשורש. כבד עץ קולט פתוגן מים, יש ראשית למלא עץ בנקודת Yong quan (כליות1) בערוץ הכליות, זה ראשית טיפול בענף, לאחר מכן לנקז מים בנקודת Qu Quan (כבד8) בערוץ הכבד, זה [מה שנקרא] לאחר מכן נטפל בשורש. התרופה שנכנסת לערוץ הכליות תהיה המנחה, התרופה שממלאת את הכבד תהיה הקיסר"

אפשר לראות שהוא מבסס את בחירת הערוצים ונקודות הדיקור על תיאורית צמחי המרפא שפיתח מורו, גַ'אנג יוּאֱן-סוּ11, המסווגת לאילו ערוצים ואיברים נכנס כל צמח ושיש צמחים שתפקידם להנחות את המרשם אל המטרה. למשל במקרה שמחלת הכבד נגרמת עקב הכליות, נשתמש בפורמולה שהקיסר שלה הוא צמח שנכנס ישירות אל הכבד ונוסיף לה צמח שינחה את הפורמולה כולה אל הכליות.

שנתיים לאחר מכן הוציא וַואנג חָאוֹ-גוּ10 את הספר ידע שקשה להשיגו15, בו ניתן לראות התייחסות רחבה ומגוונת יותר לשימוש בחמש נקודות השינוע. בפרק תרשים מקור הארץ16 אפשר למצוא שני יישומים שונים לחמש נקודות השינוע. היישום הראשון מציג שימוש בחמש הנקודות לפי השיוך שלהן לעונות השנה:
"במקרה ש[מדובר] בערוץ הכבד, שתן מטפטף, קשיי [יציאת] צואה, התכווצויות שרירים: באביב דקור באר, בקיץ דקור מעיין, בסתיו דקור נהר, בחורף דקור איחוד"

אפשר לראות שיישום זה תואם למה שוַואנג שׁוּ-חֱה2 הציג, ומחזק את הקביעה שהשימוש בחמש הנקודות אמור להיות קשור בעונות השנה. היישום השני שמוצג בפרק זה, מבוסס על קושי 68 בקאנון הקשיים1 ומדבר על שילוב של סינדרום מקורי של המחלה יחד עם דופק מתאים, כאשר בנוסף מופיע סממן שמתאים לתפקוד הייעודי של כל אחת מחמש נקודות השינוע. וַואנג חָאוֹ-גוּ10 נותן את הדוגמא הבאה על בסיס המחלות המתוארות בקושי 16 בקאנון הקשיים1:
"במקרה שיש מחלה בכיס מרה, [האדם] נוטה לנקיון [מוגזם], ירקרקות בפנים, נוטה לרוגז {זהו סינדרום מקורי}, מקבל דופק מייתרי {מתאחד עם הדופק}. כמו כן סובל ממלאות תחת הלב, {יש לדקור את הבאר של כיס המרה}.
אם רואים נטייה לנקיון [מוגזם], ירקרקות בפנים והדופק גם מייתרי. כמו כן סובל מחום גוף {יש לדקור את המעיין של כיס המרה"

כלומר, ראשית נזהה את האיבר או הערוץ החולה, במקרה המתואר זהו ערוץ כיס המרה. לאחר מכן במידה ויש סימפטומים נלווים המתאימים לתפקוד הייעודי הקבוע של אחת מחמש נקודות השינוע, נדקור את הנקודה על גבי ערוץ כיס המרה. מבחינת תפקוד ייעודי, נבחר בנקודת באר למלאות תחת הלב, נקודת מעיין לחום גוף, נקודת פלג לכבדות של הגוף והגפיים, נקודת נהר לקור וחום ונקודת איחוד לצ'י מורד. אם יש מחלת כיס מרה עם מלאות תחת הלב, נדקור את GB-44 ואם יש מחלת כיס מרה עם צ'י מורד נדקור את GB-34.

כנראה שלספרו של וַואנג חָאוֹ-גוּ10 אלו הייתה השפעה מאד חזקה, מכיוון שנתקלתי בציטוט דבריו בכמה ספרים מאוחרים יותר, כאשר כל אחד מהם מעתיק מקודמו ומרחיב את החומר. למשל 100 שנים לאחר מכן הופיעו הדוגמאות שהציג באנציקלופדיה מרשמים לתועלת עולמית17 בפרקים שעוסקים בדיקור, שם השלימו את הדוגמא על הכבד והוסיפו גם דוגמא מפורטת על הטחול. אוסף עלי הכותרת של הדיקור והמוקסה18 העתיק את המידע של האנציקלופדיה ועל סמך קושי 16 בקאנון הקשיים1, הרחיב את התוכן לעשרה איברים, אך ללא פירוט על כל אחת מחמש הנקודות. הספר ההישגים הגדולים של הדיקור והמוקסה19 מצטט את אוסף עלי הכותרת18 ומוסיף פירוט מלא של כל חמש הנקודות לכל אחד מעשרת האיברים המוזכרים.

בפרקים נוספים בספר ידע שקשה להשיגו15, מרחיב ומפרט וַואנג חָאוֹ-גוּ10 את השימוש בדיקור בחמש נקודות השינוע גם מעבר לשיטת מילוי אם וניקוז בן אף ליחסי ריסון ובקרה. למשל הוא מסביר שקושי 77 בקאנון הקשיים1 אומר שרופא טוב יודע שמחלה בכבד תשפיע גם על הטחול ולכן מטפל ראשית בטחול לשם מניעת פלישה ולכן:
"במקרה שרואים שיש מחלה בכבד ורוצים למצק את הטחול - ראשית נטליא עם מחט אחת את סימניית האדמה שבערוץ תאי יין של הרגל, ואז נטליא את סימניית האש במחט אחת. לאחר מכן ננקז עם מחט אחת את סימניית העץ בתוך ערוץ ג'ואה יין של הרגל והכבד ואז ננקז את סימניית האש עם מחט אחת".(לקשר לציטוט 3  שבהערות)
במילים אחרות, מבחינת דיקור יש למלא בערוץ הטחול את נקודת האדמה (עצמי) ונקודת האש (אם) כך שהטחול יוכל להתנגד לפלישה של הכבד. לאחר מכן יש לנקז בערוץ הכבד את נקודת העץ (עצמי) ונקודת האש (בן) על מנת להוריד את העודף שבכבד ולמנוע פלישתו לטחול. כמו כן במקרים בהם יש התפשטות של מחלה מאיבר אם לאיבר בן, נתמקד בטיפול בערוץ של איבר האם:
"במקרה שרואים שיש מחלה בכבד, מלאות ומועקה, קשיי שתן, קשיי [מתן] צואה, התכווצויות שרירים, כמו כן רואים מחלה בלב, חוסר מנוחה בלב, כאב בלב, חום במרכז הכפות והקאה. יש לדקור את סימניית האש והעץ, מחט אחת לכל אחד, בערוץ ג'ואה יין של הרגל והכבד"

כלומר, כאשר מחלה בכבד עוברת אל הלב נדקור את נקודות העץ (כבד) ואש (לב) בערוץ הכבד. אפשר לראות שהתיאוריה כבר אינה מוגבלת לטיפול בערוץ בלבד או באיבר הקשור בערוץ והתרחבה גם לערוץ אם, ערוץ בן ואפילו לערוץ ביחסים של ריסון, על פי חמשת הפאזות. מעניין לראות שדווקא בספר של רופא שניתן לשייכו באופן מובהק לתחום צמחי המרפא, נמצאת את אחת מההתייחסויות הנרחבות והמפורטות ביותר ליישום של עקרונות דיקור.

בתקופת שושלת מינג, 1760 שנה לאחר שנכתב קאנון הקשיים1 איגד יַאנג גִ׳י-ג׳וֹאוּ20 את כל הכתבים שעוסקים בדיקור ובהם ראה כהישגים הגדולים של התחום, לכדי הספר ההישגים הגדולים של הדיקור והמוקסה17. לכתבים שאיגד הוסיף הסבר ופרשנות על פי הבנתו. בין כתבים אלו, מלבד החומר שמבוסס על דבריו של וַואנג חָאוֹ-גוּ10, נמצאות שתי יצירות שחיבר רופא ניאו-קונפוציאני מתקופת שושלות ג׳ין-יואן, דוֹאוּ חָאן-צִ׳ינג21. ביצירה הראשונה פרי עטו של דוֹאוּ חָאן-צִ׳ינג21, סיפורת שיר לציון המעורפל22, מפרש יַאנג גִ׳י-ג׳וֹאוּ20 את המשפטים ״כשדנים בעודף והעדר בדזאנג פו, יש לגשת לחפש בערוצים״21 ו-״כשענף ושורש נהירים, נדון בדיקור עמוק או דיקור שטחי של ערוצים״24, כטיפול המבוסס על יחסי אם ובן, בין נקודות הערוץ ועל פי שיוך לחמש הפאזות. גם את תוכנה של יצירה נוספת סיפורת ושיר להבנת מסתורין ומהות [הדיקור]25 שגם היא פרי עטו של דוֹאוּ חָאן-צִ׳ינג21 מפרש יַאנג גִ׳י-ג׳וֹאוּ20 אופן זהה.


סיכום
נוכחתי לגלות שבמאות השנים הראשונות לאחר פרסום התיאוריה של קאנון הקשיים, עדיין היה נהוג להשתמש בחמש נקודות השינוע בהתאם לעונות השנה ולא לשם השפעה על הפאזות שבגוף האדם. כמו כן, כל נושא הדיקור במחטים על פי הקלאסיקות היה יחסית אזוטרי ולא מובן מספיק לרופאים העממיים אשר העדיפו לא להסתכן ולהתמקד במוקסה ואילו ורק מתי מעטים העזו לדקור עם מחטים. בהמשך הופיע שימוש במילוי אם וניקוז בן לפי פאזות אך רק לעודף וחוסר בערוץ עצמו ולא באיברים והדיקור נעשה אך ורק על גבי הערוץ החולה. רק בתקופת מאוחר מאד, שושלת יואן ב-1306 לספירה, הופיע שימוש בתיאוריה זו לפי חמש הפאזות.

למרות שעם הזמן החלו לקשר את נקודות השינוע עם חמש הפאזות, אף רופא לא טרח להתייחס למשמעות איכות הפאזות בנקודות הללו. מרגע שהנושא תפס, אף רופא לא טרח לערער עליו ועל אלו שהגו אותו. מעניין לא פחות שדווקא רופא צמחים מובהק הוא זה שהרשה לעצמו ליישם את התיאוריה הזו בצורה כל כך נרחבת עליה מתבססים עד היום כל העוסקים בדיקור. אין ספק שוַואנג חָאוֹ-גוּ10, או שאולי בעצם היה זה מורו לִי דוֹנג-יוּאֱן12, יישם רעיונות ועקרונות טיפול של צמחי מרפא בתוך הטיפול שהציע לדיקור במחטים.

מבחינת תשובה למהות חמש הפאזות בנקודות השינוע אני חושב שהדבר הקרוב ביותר להסבר הוא ביטוי של איכות זרימה בערוץ עצמו. ברגע שתיאוריה זו הובנה כחמש פאזות היא איבדה את הקשר למקורות וקיבלה חיים משל עצמה, אך ללא יכולת להסביר מדוע לכל נקודה יש איכות פאזה. למעשה התשובה הנפוצה ביותר שאני מקבל לשאלה זו היא "כי ככה כתוב בקאנון הקשיים ואם זה מה שהוא אומר אז מי אני שאתווכח".

לדעתי הכוונה המקורית של המשורר דומה דווקא למה שוַואנג שׁוּ-חֱה2 הציג. זה נחמד מאד שמאוחר יותר אימצו את רעיון חמש הפאזות, רק חבל שאף אחד מהם לא יודע מדוע אומץ ומדוע יש פאזות בנקודות מלבד "הקאנון אמר, אז זה חייב להיות כך".

ברור לי שמי שעובד לפי שיוך נקודות השינוע לפאזות לא ישנה את דעתו עקב רשומה זו. למעשה גם אם אצטט את הרופא צִ'י בוֹ מודיע בפירוש לקיסר הצהוב שלא מדובר בחמש פאזות אלא בשיוך הנקודות לעונות, עדיין זה לא ישכנע את מי שעובד עם רעיון חמש הפאזות. יש כאן איזה היבט של סוגסטיה, בדומה למהפנט המשכנע מהופנט שלא יוכל לראות יותר את הצבע הירוק. כשהמהופנט מתעורר הוא לא מצליח לראות חפצים ירוקים. באותה מידה, מי שחונך על ברכי שיוך הנקודות לחמש הפאזות, לא יוכל לראות את ההגיון שמאחורי הדברים שהצגתי כאן. מי שקורא את הכתבים דרך משקפיים אדומים, אפילו מיץ עגבניות יראה לו כמו חלב. על אחת כמה וכמה כאשר זה מערער את יציבות הקרקע עליה אנו עומדים שנים כה רבות.

ברשומה זו אינני מנסה לדון אם הדיקור לפי חמש הפאזות עובד או לא. אני מזכיר לכם שהתחלתי לחקור את הנושא על מנת לנסות ולהבין האם יש איכות של חמש הפאזות בנקודות השינוע ובמידה ויש, מדוע? יכול להיות שחלק מהקוראים יפטרו את הטיעונים שמועלים ברשומה זו בתואנה שהדופק אינו משקר וש"עובדה, בקליניקה זה עובד". יכול להיות שזה עובד, אינני מנסה להסביר מדוע למרות שהתיאוריה כביכול שגויה, היא עדיין עובדת בקליניקה. במידה ואנחנו אכן מעוניינים בהבנה טובה יותר, אפשר למצוא הסבר חלופי טוב לא פחות לעובדה שהטיפולים של כל מי שעוסק בדיקור לפי חמש הפאזות יעילים. לשם כך צריך לפתוח את הראש, לוותר על האגו ולהתחיל לחשוב ולחקור ואולי על סמך ההסבר שסיפקתי למעלה אפשר למצוא הסברים אחרים. השאלה אם יש באמת עניין למצוא את האמת הכואבת או שאולי דווקא יש העדפה להישאר עם אמיתות שגויות ונוחות. לעניות דעתי, ההסבר לחיבור עם הפאזות הוא אחר ואם נבין אותו טוב יותר זה רק יקדם את ההבנה שלנו ברפואה הסינית ויאפשר לנו להמשיך ולהתקדם במקום להיות תקועים בחדר אשליות. כאשר אנחנו מחזיקים באמיתות שלדעתנו חקוקות בסלע, אנחנו נוטים לעוות את המציאות ולהתאים אותה לאמיתות שלנו על מנת שהעולם ימשיך להיות הגיוני. 

בעידן הקדום האמינו כולם לכל כוכבי הלכת והשמשות בשמיים סובבים סביב כדור הארץ שבמרכז היקום. האמיתה הזו הייתה כל כך חזקה עד כדי כך שכאשר תלמי צפה ברקיע וגילה שמשהו בתנועת כוכבי הלכת סביב כדור הארץ נראה לא הגיוני ותנועתם אינם מעגלית ואחידה, בחר לאנוס את מפת השמיים כדי להתאים להסבר שלו שהארץ במרכז. בעזרת גיאומטריה הוא "הוכיח" שחלק מכוכבי הלכת סובבים סביב נקודה דמיונית בחלל אשר בעצמה סובבת את כדור הארץ. רק מאוחר יותר השתחררו מהקביעה הדתית למיקום כדור הארץ והצליחו לגלות שהוא סובב סביב השמש יחד עם שאר כוכבי הלכת. אולי זאת הסיבה לכך שבקליניקה הדופק והטיפול נראים לנו מתאימים לאמיתה של פאזות בחמש נקודות השינוע. אולי.... מה שבטוח זה שלי עדיין אין את התשובה המושלמת והחקירה חייבת להימשך.

בחלק הבא בסידרה אשוב לדון בסתירה בכיוון הערוצים ואציג את הפתרונות המוצעים על ידי חוקרים שונים של הדיקור הסיני והכתבים העתיקים.

קישורים לכל חלקי סידרת הרשומות תיאוריות סותרות בבסיס הדיקור הסיני
חלק א' - לזהות את הבעיה
חלק ב' - להבין את חמש הפאזות
חלק ג' - פאזות ונקודות שינוע בקלאסיקות
חלק ד' - ניקוז ומילוי ביחסי אם ובן
חלק ה' - חמש הפאזות שבתוך הפאזות
חלק ו' - מערכת אחת בלבד של זרימת צ'י
חלק ז' - שתי מערכות בו זמנית
                                                                                                                                       
הערות
תרגום מסינית לעברית - ניצן אורן

  1. קאנון 81 הקשיים של הקיסר הצהוב
  2. וַואנג שׁוּ-חֱה 王叔和 Wang Shu He
  3. קאנון הדופק 脉经 Mai Jing
  4. סוּן סֱי-מיֳאוֹ 孙思邈 Sun Si Miao 
  5. פורמולות חיוניות למקרה חירום בשווי אלף פיסות זהב 备急千金要方 Bei Ji Qian Jin Yao Fang
  6. וַואנג טָאוֹ 王焘 Wang Tao
  7. סודות חיוניים מהספרייה הקיסרית 外台秘要 Wai Tai Mi Yao
  8. דִינג דֵה-יוֹנג 丁德用 Dīng Dé Yòng
  9. השלמת פירושים לקאנון הקשיים 难经补注 Nan Jing Bu Zhu
  10. וַואנג חָאוֹ-גוּ 王好古 Wang Hao Gu
  11. גַ'אנג יוּאֱן-סוּ 张元素 Zhang Yuan Su
  12. לִי דוֹנג-יוּאֱן 李东垣 Li Dong Yuan
  13. מרתחים וצמחים 汤液本草 Tang Ye Ben Cao 1306AC
  14. שקיק פנינים סיפורת שיר של אופי הצמחים 珍珠囊药性赋 Zhen Zhu Nang Yao Xing Fu
  15. ידע שקשה להשיגו 此事难知 Ci Shi Nan Zhi 
  16. תרשים מקור הארץ 地元图 
  17. מרשמים לתועלת עולמית 普济方 Pu Ji Fang 1406AC
  18. אוסף עלי הכותרת של הדיקור והמוקסה 针灸聚英 Zhen Jiu Ju Ying 1529AC
  19. ההישגים הגדולים של הדיקור והמוקסה 针灸大成 Zhen Jiu Da Cheng 1601AC
  20. יַאנג גִ׳י-ג׳וֹאוּ 杨继洲 Yang Ji Zhou
  21. דוֹאוּ חָאן-צִ׳ינג 窦汉卿 Dou Han Qing
  22. סיפורת שיר לציון המעורפל 标幽赋 Biao You Fu
  23. ״כשדנים בעודף והעדר בדזאנג פו, יש לגשת לחפש בערוצים״既论脏腑虚实,须向经寻
  24. ״כשענף ושורש נהירים, נדון בדיקור עמוק או דיקור שטחי של ערוצים״ 明标与本,论刺深刺浅之经
  25. סיפורת ושיר להבנת מסתורין ומהות [הדיקור] 通玄指要赋 Tong Xuan Zhi Yao Fu
מקורות נוספים

脉经1

外台秘要-明堂序/王焘2
 
配合例3
七十七难曰.上工治未病者.见肝之病.则知肝当传于脾.故先实其脾气.无令受肝之邪气也.假令见肝病欲实其脾者.先于足太阴经中补土字一针.又补火字一针.后于足厥阴肝经内.泻木字一针.又泻火字一针.

子母例4
假令见肝病满闷淋溲便难转筋.又见心病烦心心痛掌中热而哕.当于足厥阴肝经内.木火二字各一针.

יום שבת, 15 במרץ 2014

תיאוריות סותרות בבסיס הדיקור הסיני - חלק ג' - פאזות ונקודות שינוע בקלאסיקות

במהלך החקירה על הסתירה שבין המסלול המחזורי של הצ'י המזין והזרימה מהקצוות אל המרכז צצו ועלו שאלות נוספות שהצריכו מענה הולם. אחת מהשאלות נגעה בחיבור שנעשה בין חמש הפאזות וחמש נקודות השינוע כפי שהופיע בגישה שדוגלת בזרימה מהקצוות אל המרכז. על מנת לפענח את התשובה לתעלומה חדשה זו חקרתי ראשית את מהות חמש הפאזות, ההבדל ביניהן וחמש התנועות וגם הקשר לעשרת גזעיי השמיים ומהותם. כעת נותר לשוב אל המקורות הקדומים ביותר המציגים את החיבור בין חמש הפאזות וחמש נקודות השינוע ולנסות להבין חיבור זה.

הבהרה חשובה
כל החקירה שלי בנושא זה ואחרים המועלים בבלוג נובעת מרצון אישי אמיתי להבין את הנושאים לעומקם ולקדם את תחום הרפואה הסינית בארץ ללא משוא פנים לגישה אחת או אחרת. המטרה שעומדת לפני היא שבעקבות החקירה יתקבלו תשובות שיסייעו לי להבין טוב יותר את הרפואה הסינית ולהיות מטפל טוב יותר. אין לי כל עניין בהטיית הממצאים לכיוון אחד או אחר וגם לא כוונה לסתור או להוקיע גישות שונות משלי ברפואה הסינית. על כן, כל תוצאה שמתקבלת מהחקירה ומקדמת אותי מתקבלת בברכה, גם אם היא מנפצת אמיתה בה החזקתי עד כה. סתירה של אמונות ודעות טובה לא פחות מהוכחת אמיתות קיימות.

לפני שנמשיך, אזכיר בקצרה את מסקנות חלק ב' של החקירה - עשרת גזעיי השמיים1 שימשו בתקופת חיבור קאנון 81 הקשיים של הקיסר הצהוב2 (בקצרה קאנון הקשיים) והקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב3 (בקצרה הקאנון הפנימי) לשם ציון מועדים ואף שולבו עם תריסר הענפים לשם ציון מדויק יותר של זמן. חמש הפאזות4 שנוצרו מאות שנים לאחר עשרת הגזעים תיארו במקור חמישה חומרים שונים. מאוחר יותר השתנתה מהות חמש הפאזות והן שימשו כביטוי של שינוי במרחב. כאשר שילבו את חמש הפאזות עם עשרת הגזעים התקבל שילוב של מרחב וזמן ונוצר הקשר בין חמש הפאזות ועונות השנה. חיבור זה היה חלק חשוב בתורת חמש התנועות וששת הצ'י5 והביא ליצירת מושג חדש שנקרא חמש התנועות6. חמש התנועות היו ביטוי של שינוי המבוסס על חמש הפאזות (מרחב) אך לאורך זמן. ההבדל העיקרי בין חמש הפאזות וחמש התנועות הוא שחמש הפאזות כוללות שינוי במרחב בלבד ואילו חמש התנועות כוללות שינוי במרחב ובזמן. חשוב לציין שכאשר נכתב "עץ, אש, אדמה, מתכת, מים" אין לנו אפשרות לדעת אם מדובר בחמש הפאזות או בחמש התנועות.


מה אומרות הקלאסיקות על הנושא
על מנת לנתח שוב את המקורות המציגים את החיבור בין חמש הפאזות וחמש נקודות השינוע7 ניגשתי לקרוא את הפרקים בקאנון הקשיים2 ובקאנון הפנימי3 שהינם התיעוד הקדום ביותר של הנושא מתוך הנחה שכאן תימצא התשובה. אחד הדברים שלמדתי מקריאת כתבים ותרגומם הוא חשיבות ההקשר הרחב של הפרק או הספר. כלומר, לא מספיק לקרוא את המשפט אותו אנו רוצים לנתח, חשוב לא פחות לקרוא את הפרק כולו ולעיתים קרובות אף פרקים שלפניו ואחריו מכיוון שלרב יש ביניהם קשר והמשכיות של רעיונות. האזכור הראשון של חמש הפאזות וחמש נקודות השינוע בקאנון הקשיים2 מופיע בקושי 64. על כן ראשית נעבור על קושי 63 בהנחה קושי 64 ממשיך את הרעיונות שמועלים בו.
קושי מספר 63
[הספר] "עשרת השינויים" אומר ש[הסדר הכולל של] האיחוד והמעיין של כל חמשת הדזאנג וששת הפו מתחיל בבאר, מדוע זה כך?
אז כך: באר [משויכת] לכיוון מזרח ואביב, [להם קשר ל] תחילת לידת אינספור הדברים. כל החרקים מתחילים לנוע ולנשום, לעוף ולהתפתל. כל הדברים שאמורים להתעורר לחיים יתעוררו באביב. לכן ספירת [עונות] השנה מתחילה באביב, ספירת הימים מתחילה ב[גזע] ג'יה ולכן הבאר היא ההתחלה.
קושי זה מדגיש את הקשר של נקודות הבאר כהתחלה ומקביל התחלה זו לתחילתה של השנה הסינית באביב והקשר של זריחת השמש במזרח כתחילתו של היום. לכן לנקודה זו יש איכות דומה לעליית הצ'י היאנגי בתחילת האביב וזריחת השמש במזרח. כמו כן אפשר לראות שהשימוש בגזעים במקרה זה קשור בתיארוך זמן. אפשר לראות שכל הדימויים המתארים את הבאר מתאימים לאיכות התנועה והשינוי המשויכים לפאזת העץ. אבל רגע, האם מדובר כאן באיכות תנועה הבאה לידי ביטוי בכל נקודות הבאר בגוף, גם בערוצים היינים וגם ביאנגים? או שאולי מדובר על איכות תנועה בנקודות הבאר של הערוצים היינים בלבד, ואולי באחד הפרקים הבאים יופיע גם תיאור של איכות הסתיו, השקיעה והמתכת בנקודות הבאר של הערוצים היאנגים? אם לכל נקודות הבאר יש איכות תנועה של התחלה, זריחה ואביב כיצד ניתן לשייך נקודות באר למתכת שתנועתה איסוף, שקיעה וסתיו?

לסיכום:
1. לכל עשר נקודות הבאר איכות של תחילת תנועה, לידה באביב, זריחת השמש, תחילת לידת היאנג ועלייתו. איכות תנועה זו דומה לצמיחת העץ ופריחתו באביב, הפצה ועליה של הצ׳י.

קושי מספר 64
[הספר] "עשרת השינויים" מוסיף ואומר: באר יינית [היא] עץ, באר יאנגית [היא] מתכת, מעיין ייני [הוא] אש, מעיין יאנגי [הוא] מים, פלג ייני [הוא] אדמה, פלג יאנגי [הוא] עץ, נהר ייני [הוא] מתכת, נהר יאנגי [הוא] אש, איחוד ייני [הוא] מים, איחוד יאנגי [הוא] אדמה, יין ויאנג אינם זהים, מה משמעות הדבר?
אז כך: מדובר בעניין של רכות ונוקשות. באר יינית [היא גזע] אי עץ, באר יאנגית [היא גזע] גנג מתכת. באר יאנגית [גזע] גנג, [גזע] גנג הוא הנוקשות של [גזע] אי. באר יינית [גזע] אי, [גזע] אי הוא הרכות של [גזע] גנג. [גזע] אי הוא עץ ולכן נאמר שבאר יינית [היא] עץ. [גזע] גנג הוא מתכת ולכן נאמר שבאר יאנגית [היא] מתכת. כל השאר על פי אותו רעיון.
למי שלא יודע, זה הקושי שהביא לכדי שיוך חמש הפאזות לעשר נקודות השינוע. בתשובה שניתנה לשאלה שבקושי זה, אפשר לראות ששיוך חמש הנקודות לחמש איכויות שונות (עץ, אש, אדמה, מתכת, מים) מבוסס על עשרת גזעי השמיים. כמו כן אפשר לראות שהמחבר מתייחס לגזעים כדרך לציון זמן (ימים) דבר שתואם את ממצאי ברשומה קודמת, בה הסברתי את מהות עשרת הגזעים והעובדה שעיקר השימוש בהם נועד לציין זמן. אבל מדוע לשייך איכויות אלו דווקא לפי גזעים? איך תיאור זה מסתדר עם המתואר בקושי מספר 63, בו מוסבר שלנקודות הבאר איכות של עץ ללא הבדלה בין ערוצים יינים ויאנגים? האם יכול להיות שמדובר בחיבור הקשור בזמן (עונות השנה) ולכן השתמשו בגזעים שמציינים זמן? לדעתי יש חשיבות להחלטה לסווג את חמש הנקודות בעזרת עשרת הגזעים ולא ישירות לפי חמש הפאזות, לא מדובר כאן בהחלטה שרירותית. בכתבים הסינית העתיקים בחירת המילים הייתה מדויקת ולא שרירותית, אז צריך לפענח מדוע בחרו להשתמש בעשרת הגזעים. מכיוון שאנחנו יודעים שגזעים מייצגים זמן, ביכולתנו להסיק שסיבת החיבור בין הגזעים לנקודות היא בעלת קשר הדוק לזמן ועונות שנה. אבל לא מדובר כאן בסתם שיוך שיגרתי לגזעים, אלא בסידור מיוחד המבוסס על זיווג גזעים לפי רכות ונוקשות, המכונה בשם 'איחוד והתמרה של גזעי השמיים'8 או בשם היותר עממי זיווג בעל ואישה.

תרשים הנהר He Tu
על מנת שאוכל להבין טוב יותר את משמעות הזיווג בין הגזעים, כפי שמתואר בקושי מספר 64, התחלתי לחפש אחר מקורותיו של הזיווג. על פי הספר חקר מקורות לוח השנה האסטרונומי9 התברר שזיווג זה בין הגזעים מבוסס על תרשים הנהר10 (河图 He Tu) שמיוחס לפוּ שִֹי11 (伏羲 Fu Xi), אשר מתאר את חוקיות הבריאה המחולקת בין שמיים וארץ לעשרה שלבים. לכל שלב יש סיפרה, כאשר הספרות האי זוגיות הן יאנג ולכן שייכות לשמיים ואילו הספרות הזוגיות הן יין ולכן שייכות לארץ. תהליך הבריאה מתחיל בכך ששמיים אחד יוצר את המים, ארץ שתיים יוצרת את האש, שמיים שלוש יוצרים את העץ, ארץ ארבע יוצרים את המתכת ושמיים חמש יוצרים את האדמה. בתום סבב היצירה מתחיל סבב השלמה וסיום של הבריאה. השלב השישי הוא שלב הארץ אשר משלימה את יצירת המים. שאר השלבים מושלמים באותו סדר כמו סדר היצירה. בסופו של דבר מתקבלים צמדים של מספרים שההפרש ביניהם הוא חמש. למשל השילוב הקשור ביצירת האש הוא של ספרות 2 ו-7. על סמך חמישה צמדים אלו יצרו את זיווג עשרת הגזעים כבעל ואישה כאשר הבעל הוא גזע יאנג והאישה היא גזע יין. אם בוחנים את שיוך הגזעים לחמש פאזות אפשר לראות שתמיד יוצא שפאזת הגזע היאנגי (בעל) מרסנת את פאזת הגזע הייני (אישה). למשל בזיווג גזע אי (2-עץ ייני) עם גזע גנג (7-מתכת יאנגית) המתכת מרסנת את העץ. זיווג גזעים לפי בעל ואישה נועד לייצג סוג של יחסים הרמוניים בין יין ויאנג ולכן בקושי מספר 64 מתואר הזיווג כיחסים בין נוקשות ורכות, או בעל ואישה, זהו חיבור בין ניגודים.

רעיון זיווג בעל ואישה השפיע מאד על התיאוריה של הרפואה הסינית ומלבד הופעתו בפרק זה ניתן לראותו גם בפרק 33 (אותו תרגמתי כאן) של קאנון הקשיים2 ואף בשבעת פרקי התנועות והצ'י שבקאנון הפנימי3 (חמש רצועות צבע), שם שימש כבסיס לחישוב חמש התנועות. הופעתו בפרקי התנועות והצ'י של הקאנון הפנימי3 קשורה קשר הדוק עם חישוב חמש התנועות על סמך תאריך וזמן. כלומר, מלבד העובדה שעשרת הגזעים קשורים בזמן, השילוב שלהם לפי זיווג בעל ואישה קשור בזמן ובחמש התנועות. למרות שתורת התנועות והצ'י נוצרה אחרי תום חיבור קאנון הקשיים2, כך שמחבריו לא הכירו את המושג חמש התנועות, בהחלט יכול להיות שבתקופתו הנצו ניצנים ראשונים להתפתחות התורה. מכיוון שבתקופת קאנון הקשיים2 החיבור בין חמש הפאזות וזמן היה עוד בחיתוליו ועדיין לא נוצר המושג "חמש התנועות", על כן מחבר הספר הכיר רק את חמש הפאזות. במידה ואכן מדובר בחמש תנועות ולא בחמש פאזות, משמעות הדבר היא שלנקודות אלו אין באמת איכות של פאזות אלא דווקא קשר לאיכות התנועה האופיינית לכל עונה. 

קושי נוסף שאפשר למצוא בחיבור בין הגזעים ונקודות השינוע הוא העובדה שעל פי עשרת הגזעים הגזע הראשון הוא עץ יאנגי והגזע השני הוא עץ ייני. אם כבר בחרו לתאר את נקודות הבאר כאביב וכעץ, מדוע להצמיד את העץ הייני לבאר בערוצים היינים במקום להצמיד את העץ היאנגי לבאר בערוצים היאנגים? מדוע דווקא להתמקד בערוץ יין ולא בערוץ יאנג? הרי יותר הגיוני להתחיל את הספירה מהגזע הראשון היאנגי. אין ספק שהחיבור בין הגזעים ונקודות השינוע הושפע משיקולים עניינים הקשורים בחשיבות האיברים היינים לעומת האיברים היאנגים. אם אכן אלו השיקולים שעמדו מאחורי החיבור, כנראה שאין כל חשיבות מעשית לחיבור בין הגזעים ונקודות השינוע בערוצים היאנגים מלבד אסתטיקה פילוסופית ותיאורטית.

לסיכום:
  1. לחמש נקודות השינוע קשר לזמן באופן כללי ועונות השנה באופן אישי. קשר זה בא לידי ביטוי על ידי שימוש בסמלים המציינים זמן - הגזעים השמימיים.
  2. לנקודות השינוע קשר לחמש עונות התנועות ולזמן ולא לחמש הפאזות. כלומר יש להן אופי תנועה הדומה לעונות התנועות ולא לפאזות.
  3. רק לאיכות בחמש נקודות השינוע שבערוצים היינים יש משמעות. בערוצים היאנגים זאת רק אסתטיקה.

קושי מספר 65
אומרים: הקאנון אומר, מקום היציאה (התקדמות) הוא באר, מקום הכניסה הוא איחוד, מה החוקיות שבכך?
אז כך: מקום היציאה הוא באר - הבאר היא כיוון מזרח ואביב, תחילת הלידה של אינספור הדברים ולכן נאמר שמקום היציאה (התקדמות) הוא באר. מקום הכניסה הוא איחוד - איחוד הוא כיוון צפון וחורף, הצ'י היאנגי נכנס ונאצר ולכן נאמר שמקום הכניסה הוא איחוד.

קושי זה בא להסביר את משמעות שמות נקודות השינוע וממשיך את הקבלת הנקודות לעונות השנה. כך, איכות התנועה של הבאר דומה לתכונות המזרח (זריחת השמש) והאביב שמסמלים התחלה ולידה ועל פי חמש הפאזות משויכות תכונות אלו אל העץ. לעומת זאת הנקודה החמישית ברצף, נקודת האיחוד (ים), היא בעלת איכות של איחוד וכניסה פנימה בדומה לאיכות החורף בה הצ'י היאנגי נכנס ונאצר בתוך המים. כלומר, קיים קשר בין שמות הנקודות ואיכות התנועה שבהן. איכות התנועה בנקודות אלו דומה לאיכות התנועה של הצ'י היאנגי בזמן נתון, כגון עונות השנה או משך היום. גם כאן, כמו בקושי מספר 63, איכות התנועה שבנקודת הבאר מדומה לאביב, אך גם כאן מתוארת איכות התנועה של נקודת האיחוד כאיכות החורף. אם נקשר את חמש הפאזות לעונות השנה נראה שגם כאן נקודות הבאר כולן אמורות להיות בעלות איכות הדומה לזו של העץ ולא של מתכת. גם בקושי זה עלינו לשאול את עצמנו האם הקושי מתאר רק את נקודות הערוצים היינים, ואם כן מדוע לא מציין זאת במפורש. במידה והתיאור הינו תיאור כולל של הנקודות גם בערוצים היינים וגם ביאנגים, עלינו לשאול את עצמנו מדוע נקודות הבאר בערוצים היאנגים משוייכות למתכת.

לסיכום:
  1. נקודות באר בעלות איכות תנועה של לידת היאנג באביב ונקודות הים בעלות איכות תנועה של אצירת היאנג שבחורף.
  2. האיכות של האביב בבאר והחורף בים זהה גם בערוצים יינים וגם בערוצים יאנגים, או תקפה רק לערוצים היינים ואילו ביאנגים חסרת משמעות.

קושי מספר 69
הקאנון אומר שבחוסר נמלא אותו ובעודף ננקז אותו, [כאשר] אין עודף ואין חוסר, נשתמש בערוץ לשם כך, הכיצד?
אז כך: בחוסר נמלא את אימו, בעודף ננקז את בנה. יש ראשית למלא אותו ואחר כך לנקז אותו. [כאשר] אין עודף ואין חוסר אז נשתמש בערוץ, זאת מחלה שנוצרת בערוץ עצמו ואינה פלישה של פתוגן מאחר, יש להשתמש בערוץ עצמו ולכן נאמר שנשתמש בערוץ.
קושיה זו מתארת את עיקרון הטיפול על פי יחסי אם ובן. מכיוון שהשימוש המודרני בחמש נקודות השינוע מבוסס על יחסים אלו, נראה לי שנכון לדון גם בקושי זה. הרופא יַאנג שֹוּאֱן-צָאוֹ12, מתקופת שושלת טאנג, מפרש:
"כאשר באביב מתקבל דופק של הכליות זהו פתוגן חוסר. אלו הכליות חלשות שאינן מסוגלות להעביר צ'י אל הכבד, לכן נמלא את הכליות. כאשר בכליות יש חולי הוא עובר אל הכבד, הכבד הוא בן הכליות ולכן נאמר שנמלא את אימו. כאשר באביב מתקבל דופק של הלב זהו פתוגן עודף. זה עודף ושפע של צ'י הלב, המורד ובא להיכנס לכבד ולכן ננקז את הלב. כאשר הלב מאוזן אז [תנועת] צ'י הכבד פתוחה. הכבד הוא אם הלב ולכן נאמר שננקז את בנו. כאשר אין עודף או חוסר זהו [סימן] שאף אחד מהאיברים אינו מנצל חולשה של איבר אחר. כאשר באביב [דופק] מייתרי מתקבל הרבה או [הינו] רק מייתרי, זאת מחלה של איבר הכבד עצמו, אזי נמלא או ננקז בעזרת ערוצי ג'ואה יין ושאו יאנג של הרגל. בערוץ עצמו יש מתכת, עץ, מים, אש ואדמה, נשתמש בהם בהתאם לזמנים".
אפשר ללמוד מדבריו שיש קשר הדוק בין שימוש בנקודות השינוע ועונות השנה. בשלושת המקרים שהוא מתאר מדובר בהופעת מחלה הקשורה בעונות השנה, בדוגמא שבחר מדובר באביב. בשני המקרים הראשונים מדובר בטיפול באיברים עצמם ולא בנקודות הערוץ. כלומר, כאשר יש חוסר בכבד נטפל ונמלא את איבר האם, הכליות ולא משנה באיזו שיטה ננקוט. במקרה השלישי, בו יש התאמה בין עונת השנה והאיבר המשויך לה, מדובר במחלה באיבר עצמו ורק במקרה זה נשתמש בערוצים של איברי העץ (אביב) בשילוב עם חמש נקודות השינוע ובהתאם לזמן. למיטב הבנתי, כאשר מדובר בחוסר בערוץ הכבד בתקופת האביב, יש להשתמש בנקודת המים (האמא של העץ) על מנת למלא את החוסר. במידה ופרשן זה היה חושב שאפשר להשתמש בנקודות השינוע ללא קשר לעונות השנה, הוא לא היה טורח כל כך לציין את הקשר לעונת האביב. דרך אגב, לא כל הפרשנים מסכימים עם הפרשנות של יַאנג שֹוּאֱן-צָאוֹ12. אחד הפרשנים הללו הוא דִינג דֵה-יוֹנג13 שעל פרשנותו אסביר בהמשך.

לסיכום:
  1. נקודות השינוע משמשות להשבת התיאום בין שינויים המתחוללים בגוף האדם ושינוי העונות.
  2. לכן לנקודות אלו יכולת ליצור תנועה הדומה לתנועה של כל אחת מעונות השנה, לידה, גדילה, התמרה, איסוף ואצירה.
  3. השימוש בעיקרון אם ובן בדיקור נקודות השינוע נועד לווסת ולהתאים את הגוף לעונות השנה.
  4. שימוש בנקודות השינוע השונות על ערוץ אחד מתאים רק כאשר מופיעים סממנים המצביעים על חולי של איבר ערוץ זה בעונתו.

קושי מספר 70
הקאנון אומר שבאביב והקיץ הדיקור שטחי, בסתיו ובחורף הדיקור עמוק, מדוע זה?
אז כך: באביב והקיץ הצ'י היאנגי נמצא למעלה, צ'י האדם גם נמצא למעלה ולכן יש להגיע אליו בשטחיות. בסתיו ובחורף הצ'י היאנגי נמצא למטה, גם צ'י האדם נמצא למטה ולכן יש להגיע אליו בעומק.
קושי זה מסביר את תנודת הצ'י היאנגי בגוף והקשר לעומק הדיקור. באביב והקיץ הצ'י היאנגי בגוף האדם יוצא אל פני השטח ולכן אפשר להגיע לקבלת צ'י (De Qi) בדיקור שטחי. לעומת זאת בסתיו ובחורף הצ'י היאנגי בגוף האדם נכנס פנימה. כיצד כל זה קשור לנקודות השינוע? למרות שלא מופיע כאן הקשר ישיר, אנו יכולים להסיק שמכיוון שבאביב והקיץ הצ'י היאנגי יוצא אל פני השטח, הוא מגיע עד לקצות האצבעות ולכן בעונות אלו נדקור נקודות קצה שטחיות. לעומת זאת בסתיו ובחורף הצ'י היאנגי נכנס אל עומק הגוף ולכן יש להשתמש בדיקור עמוק יחסית ובנקודות הקרובות יותר אל הגוף. לכן באביב ובקיץ נשתמש בנקודות באר והמעיין ובסתיו ובחורף נשתמש בנקודות הנהר והאיחוד. מכאן אפשר לראות שיוך של אביב-זריחה-שטחיות-התחלה ולהבין ששיוך איכות העץ לנקודות הבאר נועדה לתאר איכות תנועה המתאימה לזמנים אלו או לאופי תנועה זה.

לסיכום:
  1. עומק הדיקור צריך להתחשב במיקום הצ׳י בהתאם לעונות השנה.
  2. באביב והקיץ הצ׳י שטחי וחיצוני ולכן נדקור נקודות באר ומעיין. בסתיו ובחורף הצ׳י נכנס פנימה ולכן נדקור נקודות עמוקות יוצר כגון נקודות איחוד ונהר.
  3. לנקודות הבאר איכות תנועה של התחלה ויצירה ומיקום הצ׳י בהן שטחי יחסית.

קושי מספר 74
הקאנון אומר שבאביב דוקרים באר, בקיץ דוקרים מעיין, בקיץ ארוך דוקים פלג, בסתיו דוקרים נהר, בחורף דוקרים איחוד, מדוע זה?
אז כך: באביב דוקרים באר כי הפתוגן בכבד, בקיץ דוקרים מעיין כי הפתוגן בלב, בקיץ הארוך דוקרים פלג כי הפתוגן בטחול, בסתיו דוקרים נהר כי הפתוגן בריאות, בחורף דוקרים איחוד כי הפתוגן בכליות.

כאן מצביע הפרק על הקשר שבין פתולוגיות של איברים שונים בעונות השנה על פי שיוך האיבר והעונה לאותה איכות פאזה. על פי פרק זה, בעונת האביב יש נטייה של הכבד לחלות ולכן נבחר בנקודה המשויכת לאביב, נקודת הבאר. על פי שיוך איברים, נקודות ועונות לחמש הפאזות אנו יודעים שהכבד, האביב והבאר משוייכים לעץ. אך שוב, הדגש כאן אינו על העץ, למעשה אין כאן כל אזכור לחמש הפאזות. הפרק שם דגש על הקשר בין נקודות השינוע ועונות השנה ובין עונות השנה והאיברים היינים. עוד דבר שאפשר לשים אליו לב הוא שהפרק כלל אינו מזכיר איברים יאנגים אלא מדבר אך ורק על הערוצים היינים. האם אנחנו אמורים להשלים את המידע החסר על סמך החוקיות המתוארת, כפי שקורה בפרקים שונים בכתבים? אם הכבד חולה באביב מכיוון שהוא שייך לפאזת העץ, אז גם בן זוגו בפאזה, כיס המרה, עשוי לחלות באביב. האם באביב נדקור את נקודת הבאר של כיס המרה (מתכת) בהתאם לשיוך באר-אביב, או שנדקור את נקודת העץ (איחוד) לפי שיוך עץ-אביב?

דִינג דֵה-יוֹנג13 הסביר את השימוש בנקודת הבאר באביב לטפל בכבד כך "על מנת למנוע מהפתוגן שבכבד עץ להזיק לטחול אדמה, על כן נדקור את כל הבארות". כלומר, לפי הבנתו דקירת נקודת הבאר נועדה לסלק פתוגן עודף מכבד-עץ על מנת שלא יביא לריסון יתר ונזק לטחול-אדמה. על פי עיקרון 'בעודף ננקז את הבן' ושיוך נקודות השינוע לפאזות הרי שניקוז של נקודת עץ בערוץ עץ וניקוז נקודת עץ בערוץ מים אמורה לסלק עודף מהמים (האמא של העץ, שנמצאת בעודף ולכן ננקז את בנה) ומתאימה למקרים של עודף באיברי המים. אבל דִינג דֵה-יוֹנג13 כלל לא מדבר על עודף באיברי המים או על ניקוז נקודה זו בערוצי הכליות והעץ. על אחת כמה וכמה, הוא טוען שיש לנקז את כל נקודות הבאר על מנת לטפל בפתוגן בכבד. כלומר, קיבלנו עיקרון טיפול ״בעודף נקז את עצמי״.

פרק 44 בציר השמימי14 מציע שילוב מעט שונה של חמש הנקודות ועונות השנה מזה המופיע בקאנון הקשיים2. בפרק זה מצוין שבחורף דוקרים באר, באביב דוקרים מעיין, בקיץ דוקרים פלג, בקיץ ארוך דוקרים נהר, בסתיו דוקרים איחוד. למרות ששילוב זה בין עונה ונקודת שינוע שונה מזה המופיע בקאנון הקשיים2, שני הקאנונים מדגישים שימוש בנקודות שינוע שונות בעונות שונות. משפט זה תומך בטיעון שנקודות השינוע אינן קשורות באיכות של פאזה אלא מקושרות לעונות שונות המשויכות לפאזות (תנועות).

יֵה לִין15 מתקופת שושלת צ'ינג מסביר את השוני הזה בין שני הקאנונים בספרו קאנון הקשיים מתוקן16 באופן הבא:
"הצ'י של חמשת הדזאנג מגיב לשינויים של חמשת הזמנים ולכל אחת מחמש [נקודות] השינוע יש את תחום אחריותה, דוקרים את הנקודה בדילוג [אחד קדימה] כל זאת על מנת לחשוף ולהפיץ את צ'י האם בעזרת נקודת הבן. האחד מדבר על דיקור המצב הרגיל והשני מדבר על דיקור [כאשר יש] שינוי, ולכן אינם זהים". 
לדבריו השוני בין המתואר בשני הקאנונים אינו שוני של שיוך עונות לנקודות אלא שוני של אופן שימוש. נקודות הבאר הן נקודות עץ אבל כאשר יש מחלה באיבר פנימי או כאשר בחורף רואים שיש קושי של הצ'י לעבור אל עבר האביב, אז דוקרים את נקודת הבן המשויכת לאביב על מנת לגרות את הצ'י לעבור ממצב של חורף לזה של אביב. כאשר מופיעה מחלה באביב או מחלה הקשורה בצבע (כבד אחראי על צבע) אז נדקור את נקודת האש מכיוון שהיא יכולה לסייע לצ'י העץ לעבור הלאה אל עבר צ'י האש.

לסיכום:
  1. נקודות באר מטפלות בכבד. נקודות באר משמשות באביב וכן הלאה.
  2. כל נקודות הבאר מטפלות בכבד.
  3. ניקוז נקודות העץ משמש רק לעודף בעץ ולא לעודף במים או חוסר באש לפי יחסי בן ואם.
  4. בעודף באיבר ננקז את הנקודות המתאימות לפאזת האיבר לשם ניקוז העודף.
  5. נקודות השינוע משמשות לטיפול בעונות השונות.
  6. נקודות השינוע מסייעות לתאם את מקצב הגוף לעונות השנה.

קושי מספר 79
אומרים: בכתבים נאמר "לקבל [את פניו] ואז לשדוד אותו, כיצד לא נקבל [במקומו] העדר? "לנוע עימו ולהטיב איתו", כיצד לא נקבל [במקומו] עודף. [הפיכת] החוסר לעודף...
אז כך:....... נדמיין לרגע שיש מחלה בלב, ננקז את הפלג של אחראי-הלב, זה מה שמכונה "לקבל את פניו.9 ואז לשדוד אותו". נמלא את הבאר של אחראי-הלב, זה מה שמכונה "לנוע עימו ולהטיב איתו"....
שֹוּ לִינג-טַאי17 טען שבשונה מקושי מספר 75, שם מיישמים את ניקוז בן ומילוי אם ישירות על האיברים,  במקרה הנוכחי משתמשים בחמש נקודות השינוע ואיכויותיהן לפי חמש הפאזות, לשם ניקוז ומילוי. כלומר קיים שוני בין ניקוז האיברים לפי הפאזות וניקוז נקודות השינוע לפי נקודות השינוע.

חמש נקודות השינוע מייצגות את כיוון הזרימה מהקצוות אל עבר האיברים שבמרכז. בנקודות אלו צ'י מהחיצון נכנס אל תוך הערוץ ומשם נע אל עבר האיברים. נקודות אלו קשורות במחזור של צ'י שיצא אל החיצון והשבתו אל עבר האיבר הפנימי הקשור בערוץ. כאשר אנו מעוניינים לעודד הכנסה של צ'י אל האיבר אנו נבחר בנקודות באר ומעיין ונגביר את הכנסת הצ'י אל הערוץ. כאשר אנו מעוניינים שפחות צ'י יכנס לערוץ ולאיבר אנו יכולים להוציא צ'י מהערוץ חזרה אל החיצון. הוצאה זו מתבצעת בנקודות שלפני המרפק או הברך. לכן בנקודות כגון פלג, נהר או איחוד אנו מקבלים את פניו של הצ'י הזורם מהקצוות אל עבר האיבר, מנקזים ומוציאים אותו מן הערוץ אל החיצון ובכך שודדים את העודף מהערוץ והאיבר. כאשר אנו דוקרים את נקודות הבאר והמעיין אנו מעודדים הכנסה של צ'י נוסף לנוע עם הצ'י שכבר נכנס שם ובכך מטיבים עם כניסת צ'י אל האיבר שבחוסר. וַואנג גִ'י18 מסביר בתשובה לשאלה מספר 61 בספרו שאלה ותשובה על דיקור ומוקסה19 שרעיון "לקבל את פניו ואז לשדוד אותו" נועד למנוע מפתוגן את דרך הכניסה שלו פנימה. לדבריו אותו רעיון מופיע גם בדיון על פגיעת פתוגן20 בו נאמר, שכאשר רואים שהמחלה עומדת לעבור מתאי יאנג אל עבר יאנג מינג, אפשר לדקור את יאנג מינג ולמנוע מעבר זה. הרעיון מדבר על הקדמת הפתוגן וגזילת דרכו להמשיך פנימה.

גַ'אנג שֱׁה-שְֹיֱאן21 מתקופת שושלת מינג טען בספרו פרוש מאויר לקאנון 81 הקשיים22 שמדובר בדיקור עם כיוון הזרימה לשם מילוי ודיקור נגד כיוון הזרימה לשם ניקוז. אם הצ'י בערוץ הלב זורם מהלב אל עבר קצות האצבעות, כפי שהזרימה המחזורית של הצ'י המזין טוענת, אז דיקור מנקודת האש אל עבר נקודת האדמה יהיה דיקור נגד כיוון הזרימה ויביא לניקוז עודף. באותו אופן, דיקור אל עבר נקודת העץ יהיה דיקור עם כיוון הזרימה ולכן יביא למילוי חוסר. אם נצא מתוך הנחה שאכן ניתן לשלב בין תיאוריית הזרימה מהקצוות אל המרכז ותיאוריית הזרימה המחזורית של הצ'י המזין, אז הרעיון שהוא מעלה בהחלט יכול להסביר את השימוש בנקודות העץ והאדמה שמתוארות בקושי זה כהסבר חלופי להסבר הנפוץ כיום.

אם נבחן את הפרקים בשאלה הפשוטה המזכירים את חמש הפאזות ואת מועדי דיקור חמש הנקודות ניווכח שאין אזכור לבחירת נקודות דיקור. כלומר גם כאשר נטען ש"בחוסר נמלא את האם, בעודף ננקז את הבן" לא מוסבר כיצד נבצע זאת. כלומר אין הנחיה ליישם רעיון זה על סמך חמש הפאזות שעל גבי הערוצים או על סמך שיוך ערוצים שלמים לחמש הפאזות. כל אחד יכול לפרש זאת כאוות נפשו. למרות זאת קיימת הנחיה נוספת לשימוש בחמש הנקודות על פי עונות השנה.

חמש התנועות מדברות על זמן וזמן הוא יחסיות משתנה בין יין ויאנג. לכן אפשר להקביל את יחסיות יין ויאנג של העונות השונות ליחסיות היין והיאנג לאורך היממה. מכיוון שכך אפשר לראות שכל הספרים שמתמקדים בשימוש בחמש נקודות השינוע משתמשים בחישוב זמן האבחון או הלידה ולא בפאזות, כלומר מדובר בחמש תנועות ולא בחמש פאזות.

לסיכום:
  1. נקודות הקרובות למרפק יכולות להוציא עודף מלהיכנס אל האיבר. 
  2. נקודות הקרובות לקצוות יכולות להגביר כניסת צ׳י אל האיבר.
  3. נקודות השינוע יכולות להפריע לכניסת פתוגן דרכן אל האיבר.
  4. דיקור אם ובן הוא דיקור נקודת ה״עצמי״ אל עבר נקודות אם ובן על מנת להשפיע על כיוון זרימת הצ׳י בערוץ.
ברשומה קודמת פירטתי והסברתי את התפתחות רעיון חמש התנועות מתוך חמש הפאזות. למרות שבתקופת הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב3 וקאנון 81 הקשיים של הקיסר הצהוב2 לא קיים היה מושג בשם חמש התנועות, ככל הנראה בתקופה זו החל החיבור בין חמש הפאזות ועונות השנה וכמובן החיבור המתואר כאן לעשרת גזעיי השמיים, דבר שהוליד בסופו של דבר את תורת התנועות והצ'י. לעניות דעתי, מכיוון שבתקופה הקדומה רופאים רבים לא הכירו את חמש התנועות או שכתבים רבים לא היו נגישים להם, על כן חלקם הניחו שמדובר בחמש הפאזות. מרגע שהועלה רעיון חמש הפאזות בחמש נקודות השינוע על הכתב, היה קל פשוט להתבסס על כתב זה ולהמשיך לפרש את  אופן ולדעתי זאת הסיבה העיקרית מדוע רב הספרים כיום מסבירים שמדובר בחמש פאזות למרות שעונות השנה ממש זועקות מהכתוב. לפעמים קל להסתנוור מדבריהם של רופאים מפורסמים ולאבד את יכולת השיפוט האובייקטיבית שלנו. למרות שרב הקטעים המתורגמים ומוצגים למעלה מדברים על חמש נקודות השינוע בהקשר של עונות שנה עדיין קיים צורך להסביר את קושי 68 המתאר את תפקוד נקודות השינוע ומאד נח להסביר אותו לפי חמש הפאזות.

בחלק הבא אספר כיצד העולם שלאחר שני הקאנונים, הבין את רעיון חמש נקודות השינוע וכיצד יישם אותו בקליניקה. וגם אחשוף עובדה מפתיעה על זהות הרופא שבעקבותיו אנו מיישמים את חמש הפאזות בנקודות השינוע בגמישות כה רבה כיום ועל מה ביסס את הרעיון. בקיצור, יהיה מעניין.

קישורים לכל חלקי סידרת הרשומות תיאוריות סותרות בבסיס הדיקור הסיני
חלק א' - לזהות את הבעיה
חלק ב' - להבין את חמש הפאזות
חלק ג' - פאזות ונקודות שינוע בקלאסיקות
חלק ד' - ניקוז ומילוי ביחסי אם ובן
חלק ה' - חמש הפאזות שבתוך הפאזות
חלק ו' - מערכת אחת בלבד של זרימת צ'י
חלק ז' - שתי מערכות בו זמנית
                                                                                                                                       

הערות

תרגום מסינית לעברית - ניצן אורן
  1. עשרת הגזעים השמימיים - Jia Yi Bing Ding Wu Ji Geng Xin Ren Gui
  2. קאנון 81 הקשיים של הקיסר הצהוב 黄帝八十一难经 Huang Di 81 Nan Jing
  3. הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב  黄帝内经 Huang Di Nei Jing
  4. חמש הפאזות 五行 Wu Xing 
  5. חמש התנועות וששת הצ'י 五运六气 Wu Yun Liu Qi
  6. חמש התנועות 五运 Wu Yun
  7. חמש נקודות השינוע (באר, מעיין, פלג, נהר, איחוד/ים) 五输穴 Wu Shu Xue
  8. איחוד והתמרה של גזעי השמיים 天干化合 Tian Gan Hua He
  9. חקר מקורות לוח השנה האסטרונומי 星历考原 Xing Li Kao Yuan
  10. תרשים הנהר 河图 He Tu 
  11. פוּ שִֹי 伏羲 Fu Xi
  12. יַאנג שֹוּאֱן-צָאוֹ 杨玄操 Yang Xuan Cao
  13. דִינג דֵה-יוֹנג 丁德用 Ding De Yong 
  14. הציר השמימי 灵枢 Ling Shu (פרק 44 灵枢·顺气一日分为四时)
  15. יֵה לִין 叶霖 Ye Lin 
  16. קאנון הקשיים מתוקן 难经正义 Nan Jing Zheng Yi (תוכן הספר המלא בסינית)
  17. שֹוּ לִינג-טַאי 徐灵胎 Xu Ling-Tai
  18. וַואנג גִ'י 汪机 Wang Ji
  19. שאלה ותשובה על דיקור ומוקסה 针灸问对 Zhen Jiu Wen Dui
  20. דיון על פגיעת פתוגן 伤寒论 Shang Han Lun
  21. גַ'אנג שֱׁה-שְֹיֱאן 张世贤 Zhang Shi-Xian
  22. פרוש מאויר לקאנון 81 הקשיים 图注八十一难经 Tu Zhu Ba Shi Yi Nan Jing

מקורות
  1. 难经本义/滑寿-元朝
  2. 难经集注/王九思-明朝
  3. 针灸问对/汪机-明朝
  4. 难经疏证/丹波元(日本)-清朝
  5. 难经正义/叶霖-清朝
  6. 古本难经阐注/丁锦-清朝
  7. 难经临床学习参考/迟华基
  8. 难经译释/陈三宝
  9. 难经/刘渊
  10. 图注八十一难经/王树权
  11. Nan-ching-The Classic of Difficult Issues / Paul U. Unschuld, Pien-Ch'ueh
  12. 从《内经》《难经》探讨五输穴因时而刺的异同
  13. פירוט בסינית על כל הפרשנים והפרשנויות (שחלקן הגדול אבד) לקאנון הקשיים     
  14. ריכוז פירושים על קאנון הקשיים (难经集注) הינו הפירוש העתיק ביותר של הקלאסיקה קאנון 81 הקשיים של הקיסר הצהוב שקיים כיום. הוא כולל מאמרים של וַואנג וֶוי-אִי (王惟一 Wáng Wéi Yī שושלת סונג הצפונית), נערך על ידי וַואנג ג'יוֹ-סֱה (王九思 Wáng Jiǔ Sī שושלת מינג) וכולל ציטוטים של לוּ גוּאֲנג (Lǚ Guǎng 吕广 מדינת ווּ 220-280 לספירה, שלושת הממלכות), יַאנג שֹוּאֱן-צָאוֹ (杨玄操 Yáng Xuán Cāo שושלת טאנג), דִינג דֵה-יוֹנג (丁德用 Dīng Dé Yòng שושלת סונג הצפונית), יוּ שׁוּ (Yú Shù  虞庶 שושלת סונג), יַאנג קַאנג-חוֹאוּ (杨康候 Yáng Kāng Hòu שושלת סונג).

星历考原 חקר מקורות לוח השנה האסטרונומי
五合者,即五位相得而各有合也。河图一与六,二与七,三与八,四与九,五与十,皆各有合。十干之次言之,一为甲,六为己,故甲与己合。二为乙,七为庚,故乙与庚合。三为丙,八为辛,故丙与辛合。四为丁,九为壬,故丁与壬合。五为戊,十为癸,故戊与癸合。又年起月,日起时,越五则花甲周而复始,而月时同干,亦即五合之义。

יום ראשון, 9 במרץ 2014

תיאוריות סותרות בבסיס הדיקור הסיני - חלק ב' - להבין את חמש הפאזות

העובדה המטרידה שקיימת סתירה בכיווני הזרימה של הערוצים יחד עם העדר הסבר מסבר את הדעת בנוגע לחיבור של חמש הפאזות לחמש נקודות השינוע (Wu Shu Xue 五输穴) הדירו שינה מעיני. כל מי שקורא את הקלאסיקות והכתבים הסינים רגיל להיתקל בסתירות, אך במקרה הזה הרגשתי שחייבת להימצא תשובה, אחרי הכל מדובר בגרעין של הרפואה הסינית. הרגשתי שאני חייב למצוא פיתרון לשתי התעלומות האלו, אבל מכיוון שהדיון המודרני בנושא זה חלקי ביותר היה ברור שלשם כך עלי לעיין שוב בפרשנויות לכתבים ולתור שם אחר תשובות. על מנת להצליח להבין את הקשר של חמש הפאזות לנקודות השינוע, אני חייב ללכת אף רחוק יותר וראשית למצוא ולהגדיר את המשמעות המדויקת של חמש הפאזות ואולי כך להבין טוב יותר את משמעותן. לכן בשלב זה בחקירה הפניתי את מלוא תשומת ליבי למשמעות חמש הפאזות בפילוסופיה הסינית.

המקורות של חמש הפאזות
האזכור הכתוב הקדום ביותר של חמש הפאזות הופיע בספר המסמכים (ספר ההיסטוריה) בפרק התוכנית הגדולה, שם מתוארות התכונות של כל אחת מהפאזות והטעמים הקשורים בהן. חמש הפאזות מוזכרות בסדר מעט שונה ממה שמוכר לנו כיום ומתואר כך - מים, אש, עץ, מתכת ואדמה. חמש הפאזות מוזכרות גם בפרקים שונים בספר קורות דזואו (פרשנויות של דזואו) שם מצויין שהפאזות שייכות לארץ לעומת ששת הצ׳י השייכים לשמיים. חוקרים משערים שרעיון חמש הפאזות ככל הנראה תיאר במקור חמישה חומרים בסיסיים ונפוצים ששימשו את הסינים. העץ והמתכת שימשו את האדם ככלי עבודה או חומרים לבניה, האש והמים שימשו לבישול ושתייה והאדמה שימשה כמקור לגידול המזון.

שלוש מאות שנים לאחר ספרים קבע הפילוסוף, דוֹנג ג׳וֹנג-שוּ (Dong Zhong Shu), את סדר הופעת חמש הפאזות לפי הסדר המוכר לנו כיום - עץ, אש, אדמה, מתכת ומים ואף ציין במפורש שהעץ הוא ראשית חמש הפאזות והמים הם הסוף. על כך הוסיף כי זהו סדר היצירה ההדדי של חמש הפאזות. לסדר היצירה הוסיף גם סדר ריסון ויצר את מה שמוכר לנו כיום כחוקי הריסון ויצירה הקיימים בין חמש הפאזות. כמו כן איחד בין תורת חמש הפאזות ותורת יין ויאנג, שהיו שתי תורות פילוסופיות (ולא רק תיאוריות) נפרדות בתקופתו. הוא קבע באופן חד משמעי שאיכות כל אחת מהפאזות היא של שינוי, שאופיו נגזר ומבוסס על תכונות מופשטות המיוחסות לכל אחד מחמשת החומרים הללו וכי אינן חומר פיזי. משלב זה חדלו חמש הפאזות לתאר חמישה חומרים והחלו לתאר שלבים שונים של תנועה המשתנה ללא הרף. דוֹנג ג׳וֹנג-שוּ חיבר את חמש הפאזות גם לעונות השנה ואיכויות לידה, גדילה, טיפוח, איסוף ואצירה. עבודתו קדמה לחיבור הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב (Huang Di Nei Jing 黄帝内经) וקאנון 81 הקשיים של הקיסר הצהוב (Huang Di 81 Nan Jing 黄帝八十一难经) וככל הנראה היוותה את הבסיס לידע שקשור בחמש הפאזות שמופיע בקאנונים אלו. מכאן אנו יכולים להסיק שחמש הפאזות המתוארות בקאנונים הרפואיים אינן מתארות חמישה חומרים פיזים אלא תכונות תנועה ושינוי מופשטים כגון היפרשות העץ, עליית האש, התמרה של האדמה, כינוס של מתכת ואצירה של מים.

גם המידע שדליתי מספרי ההיסטוריה על מהות חמש הפאזות לא סיפק אותי. עדיין היה חסר משהו שקשה היה לי לשים עליו את האצבע. מעבר לכל ההסברים על מהות חמש הפאזות היה חסר לי הסבר מדוע נבחר דווקא שם זה ומה משמעותו. עם מנת לענות על כך היה עלי לבחון את המשמעות האטימולוגית של הסימניות הסיניות המרכיבות את השם, או יותר נכון, משמעות הסימנייה Xing 行 שמרכיבה את המושג Wu Xing.

משמעות הסימניות
מבחינה אטימולוגית משמעות הסימניה Xing 行 מתחלקת לשתי פרשנויות, האחת טוענת שמדובר בציור של צומת דרכים, הצטלבות,  שבאה להביע את הרעיון שמדובר בנקודת מעבר לתנועה ממקום אחד לאחר. הפרשנות השנייה היא שמדובר בשילוב של שני ציורים שמשמעותם צעד או ציור שמשמעותו צעד וציור שמשמעותו עצירה של צעד. בשני המקרים הסימניה מביעה את המשמעות תנועה. אם בוחנים את השימוש בסימניה בהקשריה השונים אפשר לראות שהיא משמשת לרב לבטא רעיונות כגון תנועה, שלב, פאזה, תהליך או גורם. הצירוף של סימניה זו עם הסימניה של הספרה 5 נותן לנו את המשמעות חמש תנועות, חמש פאזות, חמישה שלבים, חמישה תהליכים ויש אף שמתרגמים לחמישה מעברים. למרות כל אפשרויות התרגום שהצגתי כאן, עדיין יש שמתעקשים לתרגם את המושג כחמישה אלמנטים או חמישה יסודות.

כאשר הרפואה הסינית הגיעה למערב היה צורך לתרגם מושגים סינים לשפות מערביות. כאשר אותם חלוצים שתרגמו את הרעיונות הסינים לאנגלית, חיפשו תרגום למושג Wu Xing, הם לא בחנו את אטימולוגית  הסימניות לעומק, אלא התבססו בתרגום ופרשנות על מושגים מערביים שנראו להם דומים. במקרה של חמש הפאזות בחרו הושפעו מתיאוריית ארבעת האלמנטים שהיתה קיימת במערב, על לכן בחרו לתרגם את המילה Xing כאלמנט. המשמעות  העברית למילה הלועזית אלמנט היא יסוד, שמשמעותו חומר בסיסי שאינו משתנה. בעידן הקדום סברו היוונים שהבריאה כולה מורכבת מארבעה יסודות בשילובים ומינונים שונים.

מעשית, ההבדל בין יסוד ופאזה הוא כמו ההבדל בין שמיים וארץ מכיוון שיסוד הוא דבר מה שאינו משתנה ואילו פאזה היא שלב מסוים בתהליך של שינוי. כתוצאה מהתרגום הקלוקל הזה השתרש המושג השגוי ברפואה הסינית במערב. למרות שהמושג חמשת האלמנטים כבר נטוע עמוק ברפואה הסינית במערב, במידה ונשאל סינולוגים לתרגום המדויק, הם ככל הנראה יבחרו בעברית במילים חמש פאזות או חמש תנועות ובאנגלית במילים Five agents או Five Phases. למרות שבשלב הראשוני נחשבו חמש הפאזות בסין כחמישה חומרים, עדין היה קיים שוני בין רעיון זה ורעיון ארבעת האלמנטים שהיה קיים במערב. היוונים סברו שכל העולם מורכב משילוב של ארבעת האלמנטים במינונים שונים לעומת זאת הסינים מעולם לא טענו שחמשת החומרים הרכיבו את כל הדברים בין השמיים והארץ על אחת כמה וכמה כשילוב של חומרים.

כנראה שחלק מהקוראים שואל את עצמו מדוע אני חושב שרצוי להקפיד על שימוש במילה פאזה, אחרי הכל במידה וכולנו יודעים מה משמעות חמש הפאזות אז לא באמת משנה איך מכנים אותן. בעיקרון יש צדק בדברים אלו, אך אחד הדברים ששמתי לב אליהם הוא שכאשר אנשים רוצים להתפלסף או להעמיק בנושא זה במערב, הם מתעמקים במשמעות התרגום אלמנט (יסוד) וכתוצאה מכך מפרשים את כל הנושא לא נכון. אם מדובר בחמישה אלמנטים אז כאשר אנו מדברים על עץ אנו מתכוונים לקרש עץ (wood) במקום לאופי הצמיחה של העץ החי (Tree) המתואר על ידי רעיון הפאזות. הקפדה על שימוש במונחים נכונים מסייעת לנו להבין אותם טוב יותר. לכן לדעתי יש חשיבות רבה לבחירה במילה המדויקת, על אחת כמה וכמה כאשר אנו מעוניינים לתרגם את הרעיון המקורי לו התכוונו הסינים.

ציינתי למעלה שניתן בין היתר לתרגם את Wu Xing כחמש תנועות, אז מדוע אני בוחר לתרגם מושג זה דווקא כחמש פאזות? הסיבה שמצאתי לנכון להשתמש בחמש פאזות ולא בחמש תנועות, נובעת מכך שקיים מונח נוסף בסינית שאפשר לתרגמו גם כן כחמש תנועות וכתוצאה מכך נוצר הצורך לבדל ביניהם ולקבוע תרגום שייחד ויפריד אותם. מונח זה נקרא Wu Yun 五運 אשר מבוסס על חמש הפאזות אך בעל משמעות שונה.

משמעות המילה Yun 運 שבשם Wu Yun היא תנועה ונַיָּדוּת. כאשר בוחנים את האטימולוגיה של הסימניה אנו רואים שלמעלה מופיע שילוב של תרשימי מרכבה ומדים, שיחד מייצגים את המרכבה ששימשה אישיות צבאית במדים. תחתם נמצא המרכיב Xing פאזה/תנועה בשילוב עם כף רגל שמסמלת עצירה או דריכה ויחד מתארים התקדמות ועצירה לסירוגין או התקדמות בריצה. כאשר מחברים את כל מרכיבי הסימניה אנו מקבלים תאור של כח צבאי יחסית גדול הכולל מרכבות מלחמה, שמתקדם אל עבר יעד כלשהו כשמדי פעם הוא חונה בנתיבו על מנת לנוח. ובסיכומו של דבר מבטאת הסימניה את הרעיון נַיָּדוּת. בהמשך הורחבה המשמעות של הסימניה וכללה תיאור התקדמות לאורך נתיב ולכן מכילה בתוכה גם את הזמן הלוקח לעבור לאורכו של הנתיב.

הבדלים בין חמש הפאזות וחמש התנועות
על פניו מתקבל הרושם שחמש הפאזות וחמש התנועות בעלות משמעות מאד דומה, למרות זאת כל אחד מהמושגים משמש לתאר רעיון שונה. הסינים ראו בחמש הפאזות כוחות קוסמיים המשפיעים על הבריאה כולה, בין אם זה רבבות הדברים על הארץ שתחת השמיים (Wan Wu) או השמיים עצמם. מכיוון שקיים הבדל של יין-יאנג בין שמיים וארץ, על כן השפעת כוחות קוסמיים אלו באה לידי ביטוי באופן שונה.

הארץ הינה יינית ובעלת צורה פיזית (You Xing) וכאשר חמשת הכוחות הקוסמיים משפיעים עליה, רבבות הדברים מקבלים איכויות שונות. חמשת איברי הדזאנג הושפעו מכוחות שונים ולכן לכל אחד מהם איכות שונה אשר אינה משתנה במשך הזמן. צמחים שונים מושפעים מכוחות שונים ולכן לכל אחד מהם איכות פאזה שונה. השמיים הינם יאנגיים וחסרי צורה (Wu Xing), הם הכסות העצומה שעוטפת ונראית מהארץ. המושג שמיים בסינית כולל תחתיו גם את מאורות השמיים ומחזור תנועתם ולכן כולל תחתיו גם את הזמן. כאשר חמשת הכוחות הקוסמיים משפיעים על השמיים אנו מקבלים את עונות השנה וששת הצ׳י של השמיים נוצרים. ששת הצ׳י משתנים ומתחלפים יחד עם הזמן ועונות השנה. על מנת לבדל את השפעת חמש הפאזות על הארץ ועל השמיים, השינויים המתחוללים בשמיים זכו לשם חמש התנועות ואילו אלו שעל פני הארץ נשארו תחת השם חמש הפאזות. מכיוון שחמש התנועות הן ביטוי של חמש הפאזות בשילוב עם זמן היה צורך לשלב את הפאזות עם דרך לציון זמן, כאן נכנס החיבור בין עשרת גזעיי השמיים וחמש הפאזות.

החיבור של הגזעים והענפים לפאזות ותנועות
עשרת הגזעים קדמו לחמש הפאזות בלמעלה מאלף שנים והופיעו כבר בתקופת שושלת שיה (夏 Xia 2100BC-1600BC). בלשנים מצאו הוכחה לקיומם בשמות אישים שתועדו בתקופה זו ומכילים בתוכם את אחד מעשרת הגזעים, למשל שמו של אחד המלכים, קונג ג'יה (孔甲) המכיל את הגזע הראשון - ג׳יה. למרות שחוקרים סינים מהתקופה הקדומה הסבירו בדיעבד את המשמעות האטימולוגית של סימניות עשרת הגזעים כתהליך נביטה, גדילה וקמילה של צמח, חוקרים בני זמננו טוענים שככל הנראה העשרה שימשו במקור דווקא לציון איברים בגוף האדם. על פי חוקרים אלו ייצגו עשרת הגזעים, לפי סדר עולה את האיברים ראש, צוואר, כתפיים, לב, צלעות, בטן, מפשעה, ירך, שוק וכף רגל. בשלב מאוחר יותר החלו להשתמש בגזעים לציון תאריכים אך טרם כינו אותם בשם עשרת הגזעים השמימי.

תריסר הענפים שימשו במקור לציון תריסר חודשי השנה. בתקופת שושלת שאנג (商 Shang 1600BC-1046BC) החל להופיע שילוב של הגזעים והענפים לשם ציון ימים ומאוחר יותר אף לשם ציון שנים במחזור של 60 שנה. מכיוון שקיימת ניגודיות של שמיים וארץ ביחסים בין הגזעים והענפים, הקבילו אותם לחלקיו מנוגדים של העץ ונתנו להם את השמות, עשרת הגזעים השמימיים ותריסר הענפים הארציים. החיבור בין עשרת הגזעים ויין-יאנג היה יחסית מאוחר, מכיוון שתיאוריית יין ויאנג התפתחה רק בסוף שושלת שאנג ותחילת שושלת ג'ואו (1050 לפני הספירה), על אחת כמה וכמה החיבור לחמש הפאזות שהאזכור הקדום ביותר שלהם הופיע רק חמש מאות שנים לאחר מכן באמצע שושלת ג'ואו (周 Zhou 1045BC-256BC).

כאשר הוצמדו עשרת הגזעים לחמש הפאזות, הם חולקו לחמישה צמדים של שני גזעים על כל פאזה לפי יחסי יצירה של הפאזות ועל פי סדר גדילה והתמעטות של עץ, אש, אדמה, מתכת ומים. כל צמד גזעים בפאזה חולק ליין ויאנג כאשר הגזע הזוגי הוא יין והגזע האי-זוגי הוא יאנג. לדוגמא, גזעים ראשון ושני הוצמדו לפאזת העץ, כאשר הגזע הראשון הוא עץ יאנג והגזע השני הוא עץ יין.

הספר המתאר את קורות תקופת האביב והסתיו, הטל הפורה של האביב והסתיו שמיוחס לדוֹנג ג׳וֹנג-שוּ, הציג חיבור בין חמש הפאזות ועונות השנה היווצרות חמש עונות שונות המבוססות על סדר היצירה של הפאזות. לעומת זאת, החיבור בין הגזעים והענפים לעונות השנה, לאיברים ולשש המערכות הופיע באותה תקופה בערך, בפרקים שונים של הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב וקאנון 81 הקשיים של הקיסר הצהוב, שנכתבו במהלך חאן המערבית (西汉 Xi Han 206BC-9AD). למשל בפרק 22 בשאלה הפשוטה מופיע חיבור בין צמדי גזעים, עונות וחמשת הדזאנג ובציר השמימי בפרק 41 מופיע חיבור בין ענפים וערוצים.

התהוות תורת חמש התנועות וששת הצ'י
התיאוריה של תורת התנועות והצ׳י התגבשה ככל הנראה רק בסוף תקופת שושלת חאן-המזרחית (25-220 לספירה 东汉 Dong Han) והתבסס על שיטות חיזוי עתידות. למרות שבתקופה זו כבר נוצר חיבור בין עשרת הגזעים, חמש הפאזות ועונות השנה רק בסביבות שנת 85 לספירה החלו להשתמש בגזעים וענפים כדרך לחישוב זמנים ושנים על מנת שניתן יהיה לחזות שינויים בחמש התנועות וששת הצ'י בשנים הבאות. הכתבים העיקריים והקדומים ביותר שנמצאים בידינו היום ומפרטים את תורת התנועות והצ'י הם שבעה פרקים מהשאלה הפשוטה שבקאנון הפנימי שהוספו אליו על ידי הרופא הקיסרי וָואנג בִּינג בתקופת שושלת טאנג (唐 Tang 618-906).

מעמדה והשפעתה של תורת התנועות והצ'י בחוגי הרפואה הסינית החלו משתנים מאמצע שושלת סונג הצפונית (北宋 Bei Song 960-1127). בסוף שושלת זו קיבלה התורה חיזוק נוסף לפופולאריות שלה כאשר הוכנס תוכן רב הקשור בה לספר תיעוד מקיף של תועלת החכמים (圣济总录1117), כולל תרשימים של התנועות והצ'י בשישים שנה, תנועה ראשית ותנועה אורחת, ניהול שמיים ובנביעה וכדומה. כתוצאה מכך המליץ הממשל על יידוע הציבור בשינויים בתנועות והצ'י במשך השנה על מנת לסייע למנוע התפרצות מחלות כך שתורה זו הפכה לפופולארית גם מחוץ לחוגים רפואיים. מעבר להמלצות הממשל להכרת תורה זו, גם הרופאים החלו לחקור ולקדם אותה, למשל עבודתו של לִיוּ וֵון-שׁוּ (Liu Wen-Shu 刘温舒) בשנת 1099, שחיבר שלוש מגילות העוסקות ב-31 שאלות שונות בתחום וסיפק עליהן הסברים ופרשנות ובכך תרם רבות לדורות הבאים כאשר באו לחקור נושא זה ולקידומו.

אפשר לראות תורת התנועות והצ׳י התפתחה לאורך מאות שנים. מהחיבור הראשוני של הפאזות לגזעים בצורה יצירה ומאוחר יותר אף דרך לוח השנה שהשתמש בגזעים וענפים לתיארוך זמן ועד שהחיבור הזה קיבל את השם החדש, חמש התנועות וששת הצ׳י. מעבר מתורה הדנה בעיקר במרחב לתורה המאחדת בין זמן ומרחב.

בחלק הבא אסקור ואנתח את הפרקים הדנים בחמש נקודות השינוע וחמש הפאזות בקאנון הקשיים.

קישורים לכל חלקי סידרת הרשומות תיאוריות סותרות בבסיס הדיקור הסיני
חלק א' - לזהות את הבעיה
חלק ב' - להבין את חמש הפאזות
חלק ג' - פאזות ונקודות שינוע בקלאסיקות
חלק ד' - ניקוז ומילוי ביחסי אם ובן
חלק ה' - חמש הפאזות שבתוך הפאזות
חלק ו' - מערכת אחת בלבד של זרימת צ'י
חלק ז' - שתי מערכות בו זמנית
                                                                                                                                           

הערות
ספר המסמכים - ספר ההיסטוריה - Shang Shu 尚书
קורות דזואו - פרשנויות דזואו - Zuo Chuan 左传
דונג ג'ונג-שו - Dong ZhongShu 董仲舒

מקור על הגזעים והענפים והיסטוריה, 2

יום שבת, 1 במרץ 2014

הספר שמפצח את צפונותיו של שאנג חאן לון וגורלו האומלל

המסה דיון על פגיעת פתוגן ומגוון מחלות (Shang Han Za Bing Lun 伤寒杂病论) נחשבת לאחת הקלאסיקות החשובות ביותר ברפואה הסינית. רבות מהפורמולות המופיעות במסה זו נלמדות כיום בבתי הספר לרפואה סינית. אחד הדברים שמייחד פורמולות אלו הוא יעילותם הרבה והעובדה שמשתמשים במספר קטן מאד של צמחים, בשונה מפורמולות צמחים מתקופות מאוחרות יותר. למרות גאוניותו של מחבר המסה, גַ'אנג ג'וֹנג-גִ'ינג (Zhang Zhong Jing 张仲景), לא רבים יודעים שחלק נכבד מהפורמולת המופיעות במסה אינן פיתוח של המחבר. כיום יש חוקרים הטוענים שחלק נכבד מספרו מבוסס על ספר פורמולות קדום שעקבותיו אבדו זה מכבר. במאה הקודמת התגלה בחפירות ארכיאולוגיות ספר עתיק שחושף בפנינו כמה סודות על המקורות של חלק מהפורמולות ועקרונות הרכבתן.

כל מי שקרא את דיון על פגיעת פתוגן מכיר את מרתח הטיגריס הלבן (Bai Hu Tang), מרתח הלוחם האמיתי (צב-נחש שחורים Zhen Wu Tang) או מרתחי הדרקון הירוק (Da / Xiao Qing Long Tang), אשר נקראים על שמם של שלושה מתוך חמשת אלי השמיים של הדאואיזם, אל המערב, אל הצפון ואל המזרח בהתאמה. אחת השאלות שעולה היא מדוע קיימות רק פורמולות הנקראות על שם שלושה אלים מתוך החמישה? האם בעידן הקדום היו קיימות גם פורמולות שקיבלו שמן מאל הדרום, הפיניקס האדום או אלי המרכז?

על פי הרופא הנודע חוּאֲנג פוּ-מִי (Huang Fu Mi 皇甫谧), בכתיבת המסה דיון על פגיעת פתוגן ומגוון מחלות, התבסס גַ'אנג ג'וֹנג-גִ'ינג על מספר כתבים חשובים ביניהם הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב וקאנון המרתחים (Tang Ye Jing Fa 汤液经法). את הקאנון הפנימי כולנו מכירים אבל כמה מאיתנו קראו את קאנון המרתחים? בעצם אף אחד. למרות שספר זה תועד והוזכר במספר ספרים בהיסטוריה, בתקופת שושלת טאנג (Tang 618-907) אבדו עקבותיו ואין באפשרותנו לקרוא את תוכנו המקורי או לחקור את השפעתו על כתביו של גַ'אנג ג'וֹנג-גִ'ינג. למעשה, חוּאֲנג פוּ-מִי טוען שגַ'אנג ג'וֹנג-גִ'ינג השתמש במשפטים ובפורמולות של קאנון המרתחים כבסיס לספרו ועל גבי בסיס זה הרחיב ופירט כיצד לשנות ולהתאים את הפורמולות למצבים שונים. גדולתו של גַ'אנג ג'וֹנג-גִ'ינג היתה יכולתו להתאים את הפורמולות והאבחנות השונות שבספר לתיאוריה שלו על שש המערכות וגמישותו ביצירת התאמות של הפורמולות למצבים שונים אליהם יכולה להתפתח המחלה.

דיון על פגיעת פתוגן אינו הספר היחיד שמכיל פורמולות הלקוחות מקאנון המרתחים, גם ספרים כגון נספח לפורמולות שערכן אלף מטבעות זהב (Qian Jin Yi Fang 千金翼方) וקאנון הדופק (Mai Jing 脉经) מכילים כמה פורמולות מספר זה. אבל שני הספרים האחרונים תיעדו רק פורמולות ודיון על פגיעת פתוגן תיעד, ערך והרחיב גם את המשפטים המתארים את הסימפטומים להם הותאמו הפורמולות.

לקראת סוף תקופת שושת צ'ינג (1644-1911) התגלה מספר גדול של ספרים, בחפירות ארכיאולוגיות באזור בו עוברת דרך המשי בעיר חואנג-דון שבפרובינציאת גאנסו שבמערב סין. למרות שמדובר היה בכתבים קדומים, הקיסרות לא הראתה עניין בממצאים וכתוצאה מכך רבים מהספרים נרכשו על ידי סוחרים ממדינות המערב שפלשו לסין והוצאו אל מחוץ לסין. בין ספרים אלו נמצא ספר בשם חריזה לסיוע בעקרונות בחירת צמחים לדזאנג-פו (Fu Xing Jue Zang Fu Yong Yao Fa Yao 辅行诀脏腑用药法要) שנכתב על ידי רופא דאואיסטי בשם טַאוֹ הוֹנג-גִ'ינג ( 456-536 Tao Hong Jing 陶弘景).  למרבה המזל, רופא סיני אחד זיהה את הפוטנציאל שבספר ואצר אותו בספרייתו העצומה שבביתו. לאחר נפילת הקיסרות ועליית הקומוניזם תרם נכדו של אותו רופא את הספר לממשלה בתקווה שתשמר אותו כאוצר לאומי. מי ידע שמספר שנים לאחר מכן יעלה העותק האחרון של ספר זה באש האיוולת של מהפכת התרבות. למרבה המזל, הסינים נוהגים לשנן ולהעתיק ספרות קלאסית ואותו רופא שיחזר מזיכרון את רב הספר. כמו כן תלמידיו העתיקו חלקים נכבדים מהספר ובשנים האחרונות איחדו את כל המידע ושיחזרו את תוכנו של הספר, פחות או יותר. ספר זה, מסתבר, סיכם את תוכנו של קאנון המרתחים בצורה יחסית מסודרת ושלמה ומספק לנו הזדמנות פז לבחון תכנים קליניים עתיקים אשר השפיעו רבות על התפתחות הרפואה הסינית.

נתקלתי בספר זה לראשונה לפני מספר שנים במהלך חקירת תוכנו של דיון על פגיעת פתוגן, אך מפאת עודף כתבים בנושא השארתי ספר זה להזדמנות אחרת. לאחרונה עלה שמו בשנית במהלך החקירה שאני מבצע בנוגע לסתירה שבדיקור, כדרך להסביר את חמש נקודות השינוע והשיוך שלהן לחמש הפאזות כמו גם ניסיון הקבלת רעיון הרכבת הפורמולות שבספר לקביעת הרכב מרשם נקודות המבוסס על נקודות השינוע. הפעם נכנסתי בעומק הקורה והקדשתי לספר קצת יותר זמן.

בספר מופיע תרשים יחיד ויוצא דופן לתקופה בה שורטט, המשייך טעמים שונים לחמש הפאזות על פי השפעתם על כל פאזה מבחינת מילוי או ניקוז של הפאזה. בחינה מדוקדקת מראה לנו שחלוקת הטעמים אותה מציג הספר שונה ואף הפוכה מחלוקת הטעמים המוכרת לנו כיום. רוב המטפלים מכירים את השיוך המופיע בקאנון הפנימי, שהפך לעיקרי ונפוץ בכל סין:  עץ-חמוץ, אש-מר, אדמה-מתוק, מתכת-חריף ומים-מלוח. לעומת זאת בספר אפשר לראות את השיוך הבא עץ-חריף, אש-מלוח, אדמה-מתוק, מתכת-חמוץ ומים-מר. לרובנו זה נשמע מוזר מכיוון שהתרגלנו לסיווג של הקאנון הפנימי. אפשר לראות שבמקרה השני מדובר על שיוך התנועה הנוצרת בעקבות כל טעם, לפאזה המתאימה. כך הטעם החריף יוצר פיזור שהינו תנועת העץ, הטעם המר מוריד כפאזת המים, הטעם החמוץ מכנס ואוסף כמו המתכת והטעם המלוח מפרק ומפיץ כמו האש. על פי רעיון השימוש של דומה בדומה, טעמים אלו יכולים למלא ולסייע לאיכות הפאזה ולעומת זאת השיוך המתואר בקאנון מזווג בין טעמים ופאזות בעלי איכות תנועה הפוכה אשר מרסנת ומנקזת את הפאזה. אם ניקח את פאזת העץ, אז הטעם החריף מסייע לפיזור של העץ ולכן יכול לתמוך ולמלא חוסר בתפקוד פאזת העץ ואילו הטעם החמוץ מכנס ובולם את תנועת העץ ולכן יכול לרסן אותו כאשר הוא חורג ועודף ונחשב כמנקז עודף בעץ.

תרשים המחומש נשאר תעלומה במשך שנים רבות ורק לאחרונה החלו לפצח את משמעותו. באחת הפסקאות בספר מופיעה חלוקה של 25 צמחים שונים לפי חמש הפאזות. מה שמעניין בשיוך זה הוא שלכל פאזה משייכים חמישה צמחים אבל לא בכך מסתיים הסיווג. בדומה לרעיון ההכלה ההדדית של יין ויאנג, המסביר שבכל אחד מהשניים מוכל השני. כלומר, יין מכיל בתוכו הרבה יין ומעט יאנג ואילו יאנג מכיל בתוכו הרבה יאנג ומעט יין, כך מוצע כאן שכל אחת מחמש הפאזות מכילה בתוכה את שאר חמש הפאזות. לכן כל אחד מחמשת הצמחים המשויכים לפאזה מסוימת, נכנסים בתורם לאחת מחמש הפאזות המוכלות באותה פאזת אם. חשוב לציין שרעיון הכלה הדדי של חמש הפאזות הוא מהפכני למדי בהתחשב בכך שרק בתקופת שושלת מינג גובש סופית וקיבל שם זה על ידי ג׳אנג ג׳ינג-יואה.

הבעיה היא ששיוך הצמחים לחמש הפאזות והפאזות שבתוכן מתואר בצורה שניתנת לפירוש בשני אופנים שונים דבר שיוצר בעיתיות בפענוח הכתב. למשל המשפט "הטעם המתוק שייך כולו לאדמה, Ren Shen הוא הראשי שבו, Gan Cao הינו עץ, Da Zao הינו אש, Mai Dong הינו מתכת, Fu Ling הינו מים". על פי משפט זה חמשת הצמחים המוזכרים, כולם בעלי טעם מתוק ולכן שייכים לפאזת האדמה. אבל האם Gao Cao הוא העץ שבתוך פאזת האדמה או האדמה שבתוך פאזת העץ? האם Da Zao הוא האש שבתוך פאזת האדמה או האדמה שבתוך פאזת האש? אבל לא כאן מסתיימת הבעיה. לפסקה המשייכת 25 צמחים לפאזות יש שתי גירסאות שונות המכילות צמחים מעט שונים ושיוכים מעט שונים. דבר זה תרם לקושי לפענח את הפסקה. בתרשים שהכנתי למטה אפשר לראות את שתי הפרשנויות האפשריות לחלוקת הצמחים.




על סמך הרכב הפורמולות המופיע בספר דיון על פגיעת פתוגן ועל פי הצמחים הנפוצים בפורמולות של גַ'אנג ג'וֹנג-גִ'ינג, מצאתי שגרסה אחת של רשימת 25 הצמחים (התרשים המעגלי השמאלי) מתאימה יותר מהגרסה השנייה (התרשים הימני). לעומת זאת, התרשים בו השתמשו בגרסה השנייה באחת הפרשנויות היה הרבה יותר נוח לשימוש ולכן אימצתי אותו ובתוכו מיקמתי את הצמחים מהפסקה הראשונה כך שהתקבל התרשים הבא.



תוכנו של הספר דן ברובו בפורמולות המנקזות עודף או ממלאות חוסר של חמשת איברי הדזאנג ומעטפת הלב. לכל איבר מתוארת פורמולה קטנה וגדולה למילוי חוסר באיבר ופורמולה קטנה וגדולה לניקוז עודף באיבר. בין פורמולות אלו אפשר לזהות כמה המופיעות בדיון על פגיעת פתוגן תחת שם אחר, למשל הרכב ״מרתח קטן למילוי הטחול״ (Xiao Bu Pi Tang 小补脾汤) זהה להרכב הפורמולה ״קפסולה להסדרת המרכז״ (Li Zhong Wan 理中丸) או בעצם מרתח ג'ינסנג (Ren Shen Tang 人参汤). כאשר מנתחים את הרכב הפורמולה על פי חלוקת הצמחים לפאזות אפשר לראות ש Ren Shen הוא הצמח שמייצג את האדמה שבתוך פאזת האדמה. מכיוון שכך אפשר להסיק שנבחר כקיסר פורמולה שנועדה למילוי חוסר באדמה. מילוי של האדמה עשוי להביא לבקרה של המים, גם בתוך פאזת האדמה וגם של פאזת המים הראשית. על מנת למנוע יצירת חוסר איזון בין האדמה והמים ננקטו שני צעדי מניעה. הראשון מבוסס על עיקרון מניעת התפתחות של מחלה ומעבר לפאזה מרוסנת על ידי מיצוק שלה, במקרה שלנו מדובר בשימוש בצמח Bai Zhu על מנת למצק את המים שבתוך האדמה. הצעד המניעתי השני מבוסס גם כן על אותו רעיון אך משתמש בצמח של פאזת המים עצמה. כאן לא משתמשים בצמח של מים בתוך מים, דבר שיביא למילוי יתר של המים ועשוי להביא לריסון האדמה, על כן נבחר הצמח Gan Jiang החריף שיכול למלא את העץ שבמים כך שיוכל לרסן את האדמה. כמו כן אנו יודעים שהטעם המתוק ממלא וקושר ויכול להפריע לתנועה חלקה ואילו הטעם החריף מפזר ומפיץ ומקל על תנועת הצ'י ולכן יכול לנקז את האדמה ולאזן את הפורמולה המתוקה. את הצמח Zhi Gan Cao מוסיפים לפורמולה על מנת למלא את האדמה שבפאזת האש ובכך בעצם מיישמים את עיקרון הטיפול ״בחוסר נמלא את האם״. אבל לא מדובר כאן במילוי של פאזת האש עצמה אלא במילוי של האדמה שבאש, אותה אדמה שיוצרת את פאזת האדמה. אפשר לראות שיש בהרכבת הפורמולה הזו רעיונות מעניינים בשימוש בחמש הפאזות ובפאזות המוכלות בהן.

חוקיות הרכבת Li Zhong Wan על פי חמש הפאזות
מלבד פורמולות הניקוז והמילוי יש גם פורמולות שמטרתן ככל הנראה לטפל בעודף או חוסר באחד מששת הצ׳י ומכילות את שמות אלי השמיים. כך למשל אפשר למצוא שתי פורמולות ״מרתח דרקון ירוק״ האחת קטנה והשנייה גדולה שנועדו לטפל בחוסר ובעודף בצ׳י העץ. למרות ששמות אלו זהים לשמות המופיעים בדיון על פגיעת פתוגן, הרכב "מרתח הדרקון הירוק הקטן" הוא בעצם הרכב מרתח Ma Huang ואילו הרכב ״מרתח גדול של הדרקון הירוק״ (Da Qing Long Tang) הוא דווקא הרכב ״מרתח קטן של הדרקון הירוק״ (Xiao Qing Long Tang) מדיון על פגיעת פתוגן. בין כל הפורמולות המוכרות האלה אפשר למצוא גם פורמולות חדשות שמשלימות את ההרכב המלא של אלי השמיים. כמו למשל פורמולה גדולה וקטנה של הפניקס האדום וגם של הנחש הנוסק המייצג את אל האדמה.

אין ספק שהספר חריזה לסיוע בעקרונות בחירת צמחים לדזאנג-פו הוא אחד הספרים המעניינים ביותר השופכים אור על התפתחות הרפואה הסינית בתקופה הקדומה. הספר מוכיח שכבר בתקופה מיד לאחר חיבור קאנון הצמחים של החקלאי השמימי (Shen Nong Ben Cao Jing 神农本草经) רוכז ידע של אבחון סינדרומים וקביעת אסטרטגיות טיפול תחת חיבור אחד. כמו כן מצביע על כך שגַ'אנג ג'וֹנג-גִ'ינג לא יצר את דיון על פגיעת פתוגן 'יש מאין' אלא התבסס על ידע ופורמולות קיימים עליהם הרחיב ופיתח. כמו כן רעיון הכלה הדדית של חמש הפאזות בתקופה כל כך קדומה הוא מהפכני למדי ושווה המשך חקירה, שלא לדבר על שיוך של צמחי מרפא על פי פאזות.