ברשומה קודמת בסידרה על תיאוריות סותרות בבסיס הדיקור הסיני ניתחתי פרקים נבחרים שעוסקים בנושא הפאזות וחמש נקודות השינוע מקאנון 18 הקשיים של הקיסר הצהוב. הפעם אני רוצה להתמקד ביישום של פרקים אלו בדורות שלאחר מכן וכיצד התפתח הנושא למה שמוכר לנו כיום.
היישום המודרני לשיוך של חמש נקודות השינוע לחמש הפאזות
לפני
שנקפוץ ראש אל תוך ים הכתבים העתיקים ואוקיאנוס הפרשנויות הפיוטיות רצוי
ראשית להכיר את השימוש הנפוץ כיום בתיאוריה זו. מספר היישומים הנפוץ כיום
כמוהו כמספר הדעות של המטפלים בתחום ואפשר לכתוב עליו רשומה שלמה (אולי
בהזדמנות אחרת). למרות זאת קיים יישום אחד יחסית מוסכם שאותו אציג כאן. סדר
היצירה של חמש הפאזות משמש לשם קביעת יחסי אם ובנה, בה הפאזה המולידה היא
אם והפאזה הנולדת היא בן. בכתבים נאמר שכאשר יש עודף ננקז את הבן וכאשר יש
חוסר נמלא את האם. החיבור בין שתי תיאוריות אלו הניב את עיקרון הטיפול בעזרת חמש נקודות השינוע ושיוכן לחמש פאזות.
עיקרון הטיפול אומר שכאשר איבר כלשהו
סובל מעודף, ניגש לערוץ של אותו איבר וננקז בו את נקודת הבן של האיבר על פי
יחסי חמש הפאזות. לדוגמא כאשר הכבד בעודף ננקז את נקודת האש, שהינה נקודת
הבן של העץ, בערוץ הכבד. כמו כן נוכל גם לנקז את נקודת הבן על ערוץ הבן,
במקרה של עודף בכבד ננקז את נקודת האש בערוץ הלב. כלומר בעודף ננקז את
נקודת הבן בערוץ הבן ואת נקודת הבן בערוץ האיבר החולה.
כאשר
איבר כלשהו נמצא בחוסר, ניגש לערוץ של אותו איבר ונמלא בו את נקודת האם של
האיבר על פי יחסי חמש הפאזות. לדוגמא כאשר הכבד בחוסר, נמלא את נקודת
המים, שהינה נקודת האם של העץ, בערוץ הכבד. כמו כן נוכל גם למלא את נקודת
האם על ערוץ האם, במקרה של חוסר בכבד נמלא את נקודת המים בערוץ המים. כלומר
בחוסר נמלא את נקודת האם בערוץ האם ואת נקודת האם בערוץ האיבר החולה.
לדעתי, כל מי שניגש כיום לפרש את קאנון הקשיים מגיע עם דעה קדומה שהכתב
מדבר על עיקרון טיפול זה ואינו יכול להשתחרר ממנה וכתוצאה מכך כל הפרשנויות
דומות.
המקור לשימוש בנקודות השינוע כחמש פאזות לטיפול בעודף וחוסר
על מנת למצוא מתי החל השימוש הקליני בניקוז בן ומילוי אֵם על פי חמש נקודות השינוע, התחלתי לנבור בכתבים שונים שנכתבו לאחר כתיבת קאנון 81 הקשיים של הקיסר הצהוב1 (בקיצור קאנון הקשיים). אני חייב לומר שזאת לא הייתה משימה פשוטה כלל, לא מכיוון שהיו הרבה כתבים לנבור בהם וטבעתי בים של מידע, אלא דווקא מכיוון שמידע על דיקור במחטים היה פחות נפוץ מאשר מידע על צמחי מרפא והוזכר בעיקר בתפזורת בספרות של תחום צמחי המרפא. משמעות הדבר הייתה שהייתי צריך לחפש בכל אחד מהכתבים שנכתבו מאז. אחד האזכורים הבודדים שמצאתי על הנושא נכתב 400 שנים לאחר קאנון הקשיים1 על ידי הרופא הנודע וַואנג שׁוּ-חֱה2 בספרו קאנון הדופק3:
הרעיון שמתאר וַואנג שׁוּ-חֱה2 השתמר גם 450 שנים לאחר מכן ומתואר על ידי סוּן סֱי-מיֳאוֹ4 באופן דומה בפרק דיון על ערוץ ואיבר הטחול שבספרו פורמולות חיוניות למקרה חירום בשווי אלף פיסות זהב5 כאשר השוני היחיד בין השניים הוא אילו נקודות ננקז ואילו נמלא (אבל זה כבר נושא לחקירה אחרת):
אפשר לראות שוַואנג שׁוּ-חֱה2 ראה את שיוך חמש הנקודות לחמש האיכויות בהקשר של עונות השנה ולא כאילו יש להן איכות של פאזות. כלומר, מבחינתו בחירת נקודות הדיקור מבוססת על שימוש בערוץ של האיבר החולה ובנקודה שאיכותה תואמת את עונת השנה. כך יוצא שכאשר יש מחלה בכבד בתקופת הקיץ, נבחר את נקודת האש בערוץ הכבד מכיוון שנקודת האש בעלת איכות תנועה המדומה לקיץ. באותה מידה אם הייתה מחלה בכליות בעונת הסתיו היה עלינו לבחור את נקודת המתכת שבערוץ הכליות מכיוון שנקודת המתכת בעלת איכות תנועה המדומה לסתיו."מחלת כבד - צבעו ירוק, עווית בידיים ורגליים, מלאות מציקה תחת צידי הצלעות, יכול להיות שלעיתים יש סחרור עיניים וערפול הראש, הדופק שלו מייתרי וארוך, [אם אלו הסממנים] ניתן לטפל בכך..... באביב יש לדקור את Da Dun (כבד1 עץ), בקיץ לדקור את Xing Jian (כבד2 אש), בחורף לדקור את Qu Quan (כבד8 מים), את כולם למלא. בקיץ ארוך לדקור את Tai Chong (כבד3 אדמה), בסתיו לדקור את Zhong Xi (כבד4 מתכת), את כולם לנקז".
הרעיון שמתאר וַואנג שׁוּ-חֱה2 השתמר גם 450 שנים לאחר מכן ומתואר על ידי סוּן סֱי-מיֳאוֹ4 באופן דומה בפרק דיון על ערוץ ואיבר הטחול שבספרו פורמולות חיוניות למקרה חירום בשווי אלף פיסות זהב5 כאשר השוני היחיד בין השניים הוא אילו נקודות ננקז ואילו נמלא (אבל זה כבר נושא לחקירה אחרת):
"באביב יש לדקור את Yin Bai (טחול 1 עץ), בחורף לדקור את Yin Ling Quan (טחול 9 מים), את שתיהן ננקז. בקיץ נדקור את Da Du (טחול 2 אש), בקיץ ארוך נדקור את Gong Sun (טחול 4 אדמה), בסתיו נדקור את Shang Qiu (טחול 5 מתכת), את כולן נמלא".
יכול להיות שהסיבה מדוע דיקור במחטים בכלל ותיאוריית חמש נקודות השינוע בפרט, לא היו כל כך נפוצים בכתבים שבחנתי נבעה מכך ש״עקרונות הדיקור מהתקופה הקדומה ועד היום, עמוקים ולא ברורים ואנשים בני זמננו אינם יכולים להסבירם", כפי שוַואנג טָאוֹ6, רופא משושלת טאנג, טען בספרו סודות חיוניים מהספרייה הקיסרית7. על כך הוסיף ואמר ש"בקלאסיקות נאמר - ׳מחטים יכולות להרוג אדם חי ואינן יכולות להקים [לתחייה] אדם מת׳. במידה ורוצים ליישם [דיקור], קיים חשש לפגיעה בחיים [של המטופל]. כיום אין מיישמים את קלאסיקות הדיקור, רק עקרונות של מוקסה״. אפשר ללמוד מדבריו שלדעתו המידע שהעבירו הקלאסיקות בנוגע לדיקור במחטים, לא היה נהיר לרופאים עד לתקופתו, כ-850 שנה לאחר שנכתבו, והחשש לגרום נזק למטופל הוביל לכך שהדיקור נזנח לטובת שימוש בכלי בטוח יותר כגון מוקסה.
המקור העתיק ביותר שהצלחתי למצוא, שמתאר באופן מפורש שימוש בשיוך נקודות השינוע לפאזות לשם ניקוז בן במצבי עודף ומילוי אם במצבי חוסר, נכתב 1200 שנה לאחר קאנון הקשיים1. מקור זה הוא פרשנותו של דִינג דֵה-יוֹנג8, רופא מתקופת שושלת סונג הצפונית (1056), המופיעה בספרו השלמת פירושים לקאנון הקשיים9. בפרשנות לקושי מספר 69 הוא מסביר:
את היישום המשמעותי ביותר של תיאוריה זו מצאתי להפתעתי בספריו של וַואנג חָאוֹ-גוּ10 שנכתבו כ-1470 שנה לאחר קאנון הקשיים1. וַואנג חָאוֹ-גוּ10 שהיה תלמידם של גַ'אנג יוּאֱן-סוּ11 ולִי דוֹנג-יוּאֱן12 ריכז את הידע שקיבל ממוריו והעלה אותו ואת תובנותיו האישיות על הכתב. בפרק דיון על ענף ושורש יין ויאנג בספרו מרתחים וצמחים13 הוא מצטט מילה במילה את דבריו של מורו, לִי דוֹנג-יוּאֱן12, מהפרק דיון על ענף ושורש שבספרו שקיק פנינים סיפורת שיר של אופי הצמחים14, בנוגע לעיקרון הטיפול של ניקוז בן ומילוי אם בעזרת צמחי מרפא, אך מוסיף לו גם דוגמאות המגיעות מעולם הדיקור (המקור מודגש):
בפרקים נוספים בספר ידע שקשה להשיגו15, מרחיב ומפרט וַואנג חָאוֹ-גוּ10 את השימוש בדיקור בחמש נקודות השינוע גם מעבר לשיטת מילוי אם וניקוז בן אף ליחסי ריסון ובקרה. למשל הוא מסביר שקושי 77 בקאנון הקשיים1 אומר שרופא טוב יודע שמחלה בכבד תשפיע גם על הטחול ולכן מטפל ראשית בטחול לשם מניעת פלישה ולכן:
כלומר, כאשר מחלה בכבד עוברת אל הלב נדקור את נקודות העץ (כבד) ואש (לב) בערוץ הכבד. אפשר לראות שהתיאוריה כבר אינה מוגבלת לטיפול בערוץ בלבד או באיבר הקשור בערוץ והתרחבה גם לערוץ אם, ערוץ בן ואפילו לערוץ ביחסים של ריסון, על פי חמשת הפאזות. מעניין לראות שדווקא בספר של רופא שניתן לשייכו באופן מובהק לתחום צמחי המרפא, נמצאת את אחת מההתייחסויות הנרחבות והמפורטות ביותר ליישום של עקרונות דיקור.
בתקופת שושלת מינג, 1760 שנה לאחר שנכתב קאנון הקשיים1 איגד יַאנג גִ׳י-ג׳וֹאוּ20 את כל הכתבים שעוסקים בדיקור ובהם ראה כהישגים הגדולים של התחום, לכדי הספר ההישגים הגדולים של הדיקור והמוקסה17. לכתבים שאיגד הוסיף הסבר ופרשנות על פי הבנתו. בין כתבים אלו, מלבד החומר שמבוסס על דבריו של וַואנג חָאוֹ-גוּ10, נמצאות שתי יצירות שחיבר רופא ניאו-קונפוציאני מתקופת שושלות ג׳ין-יואן, דוֹאוּ חָאן-צִ׳ינג21. ביצירה הראשונה פרי עטו של דוֹאוּ חָאן-צִ׳ינג21, סיפורת שיר לציון המעורפל22, מפרש יַאנג גִ׳י-ג׳וֹאוּ20 את המשפטים ״כשדנים בעודף והעדר בדזאנג פו, יש לגשת לחפש בערוצים״21 ו-״כשענף ושורש נהירים, נדון בדיקור עמוק או דיקור שטחי של ערוצים״24, כטיפול המבוסס על יחסי אם ובן, בין נקודות הערוץ ועל פי שיוך לחמש הפאזות. גם את תוכנה של יצירה נוספת סיפורת ושיר להבנת מסתורין ומהות [הדיקור]25 שגם היא פרי עטו של דוֹאוּ חָאן-צִ׳ינג21 מפרש יַאנג גִ׳י-ג׳וֹאוּ20 אופן זהה.
המקור העתיק ביותר שהצלחתי למצוא, שמתאר באופן מפורש שימוש בשיוך נקודות השינוע לפאזות לשם ניקוז בן במצבי עודף ומילוי אם במצבי חוסר, נכתב 1200 שנה לאחר קאנון הקשיים1. מקור זה הוא פרשנותו של דִינג דֵה-יוֹנג8, רופא מתקופת שושלת סונג הצפונית (1056), המופיעה בספרו השלמת פירושים לקאנון הקשיים9. בפרשנות לקושי מספר 69 הוא מסביר:
אפשר להסיק מדבריו שהשימוש בחמש נקודות השינוע ביחסי אם ובן למילוי וניקוז, נועד לטפל בחוסר או עודף בערוץ ג'ואה יין של הכבד ולא באיבר הכבד עצמו. כלומר, שימוש בנקודות השינוע נועד לטיפול במחלות של ערוץ (או ערוץ מחבר) ולא באיבר לו הערוץ שייך. אפשר גם לראות ש דִינג דֵה-יוֹנג8 מתייחס רק לשימוש בנקודות על גבי הערוץ החולה ולא על נקודות שעל גבי ערוץ אם או בן. לעניות דעתי, עצם העובדה שמדובר אך ורק בערוץ החולה מצביעה על כך שלא מדובר בהשפעה ישירה על איברי אם ובן אלא השפעה מקומית הקשורה בערוץ עצמו ובאיכות התנועה (המדומה לעונות השנה) שמיוצגת על ידי חמש הפאזות."קאנון זה ראשית קובע זיווג בין באר, מעיין, פלג, נהר ואיחוד ותופעת חמש הפאזות, כלומר שבכל אחד מתריסר הערוצים יש אם ובן, יוצרים ומטפחים בסדר הדדי נכון, ולאחר מכן מסביר את השימוש בדיקור לכללי ניקוז ומילוי. נניח שיש חוסר ב[ערוץ] מחבר של ג'ואה יין של הרגל והכבד אז נמלא את האיחוד של ערוץ ג'ואה יין של הרגל, זאת האם. בעודף, אז ננקז את המעיין של ערוץ ג'ואה יין של הרגל, זה הבן"
את היישום המשמעותי ביותר של תיאוריה זו מצאתי להפתעתי בספריו של וַואנג חָאוֹ-גוּ10 שנכתבו כ-1470 שנה לאחר קאנון הקשיים1. וַואנג חָאוֹ-גוּ10 שהיה תלמידם של גַ'אנג יוּאֱן-סוּ11 ולִי דוֹנג-יוּאֱן12 ריכז את הידע שקיבל ממוריו והעלה אותו ואת תובנותיו האישיות על הכתב. בפרק דיון על ענף ושורש יין ויאנג בספרו מרתחים וצמחים13 הוא מצטט מילה במילה את דבריו של מורו, לִי דוֹנג-יוּאֱן12, מהפרק דיון על ענף ושורש שבספרו שקיק פנינים סיפורת שיר של אופי הצמחים14, בנוגע לעיקרון הטיפול של ניקוז בן ומילוי אם בעזרת צמחי מרפא, אך מוסיף לו גם דוגמאות המגיעות מעולם הדיקור (המקור מודגש):
"[הפתוגן] המגיע מקדימה הינו פתוגן עודף, [הפתוגן] המגיע מאחורה הינו פתוגן חוסר, האחד הוא בן הגורם לעודף באם, [האחר הוא] אם הגורמת לחוסר אצל הבן. בעקרונות הריפוי נאמר: בחוסר נמלא את האם, בעודף ננקז את הבן. במקרה שרואים שהכבד קולט פתוגן של לב-אש, זה מגיע מקדימה והינו פתוגן עודף, יש לנקז את הבן שלו, [זאת] האש. אך, אין זה ניקוז אמיתי של האש שלו, בתוך כל אחד מתריסר הערוצים יש מתכת, עץ, מים, אש ואדמה, בחלק של העץ יש לנקז את האש שלו.
לכן "דיון על ענף ושורש" אומר: אם קודם שורש ואחריו ענף, ראשית נטפל בשורש ולאחר מכן נטפל בענף. במקרה שכבד קולט פתוגן אש, ראשית [נשתמש] בחמש הנקודות של ערוץ הכבד, ננקז מעיין אש Xing Jian (כבד2). אם נדון על כך מבחינת תרופה, התרופה שנכנסת לערוץ הכבד תהיה המנחה, התרופה שמנקזת את הלב תהיה הקיסר. זה טיפול במחלה של פתוגן עודף. שוב [לדוגמא] במקרה שהכבד מקבל פתוגן מהכליות, זה מגיע מאחור, הינו פתוגן חוסר, יש למלא את אימו ולכן בדיון על ענף ושורש נאמר: קודם ענף ואחריו שורש, ראשית נטפל בענף ולאחר מכן נטפל בשורש. כבד עץ קולט פתוגן מים, יש ראשית למלא עץ בנקודת Yong quan (כליות1) בערוץ הכליות, זה ראשית טיפול בענף, לאחר מכן לנקז מים בנקודת Qu Quan (כבד8) בערוץ הכבד, זה [מה שנקרא] לאחר מכן נטפל בשורש. התרופה שנכנסת לערוץ הכליות תהיה המנחה, התרופה שממלאת את הכבד תהיה הקיסר"
אפשר לראות שהוא מבסס את בחירת הערוצים ונקודות הדיקור על תיאורית צמחי המרפא שפיתח מורו, גַ'אנג יוּאֱן-סוּ11, המסווגת לאילו ערוצים ואיברים נכנס כל צמח ושיש צמחים שתפקידם להנחות את המרשם אל המטרה. למשל במקרה שמחלת הכבד נגרמת עקב הכליות, נשתמש בפורמולה שהקיסר שלה הוא צמח שנכנס ישירות אל הכבד ונוסיף לה צמח שינחה את הפורמולה כולה אל הכליות.
שנתיים לאחר מכן הוציא וַואנג חָאוֹ-גוּ10 את הספר ידע שקשה להשיגו15, בו ניתן לראות התייחסות רחבה ומגוונת יותר לשימוש בחמש נקודות השינוע. בפרק תרשים מקור הארץ16 אפשר למצוא שני יישומים שונים לחמש נקודות השינוע. היישום הראשון מציג שימוש בחמש הנקודות לפי השיוך שלהן לעונות השנה:
אפשר לראות שיישום זה תואם למה שוַואנג שׁוּ-חֱה2 הציג, ומחזק את הקביעה שהשימוש בחמש הנקודות אמור להיות קשור בעונות השנה. היישום השני שמוצג בפרק זה, מבוסס על קושי 68 בקאנון הקשיים1 ומדבר על שילוב של סינדרום מקורי של המחלה יחד עם דופק מתאים, כאשר בנוסף מופיע סממן שמתאים לתפקוד הייעודי של כל אחת מחמש נקודות השינוע. וַואנג חָאוֹ-גוּ10 נותן את הדוגמא הבאה על בסיס המחלות המתוארות בקושי 16 בקאנון הקשיים1:
כלומר, ראשית נזהה את האיבר או הערוץ החולה, במקרה המתואר זהו ערוץ כיס המרה. לאחר מכן במידה ויש סימפטומים נלווים המתאימים לתפקוד הייעודי הקבוע של אחת מחמש נקודות השינוע, נדקור את הנקודה על גבי ערוץ כיס המרה. מבחינת תפקוד ייעודי, נבחר בנקודת באר למלאות תחת הלב, נקודת מעיין לחום גוף, נקודת פלג לכבדות של הגוף והגפיים, נקודת נהר לקור וחום ונקודת איחוד לצ'י מורד. אם יש מחלת כיס מרה עם מלאות תחת הלב, נדקור את GB-44 ואם יש מחלת כיס מרה עם צ'י מורד נדקור את GB-34.
כנראה שלספרו של וַואנג חָאוֹ-גוּ10 אלו הייתה השפעה מאד חזקה, מכיוון שנתקלתי בציטוט דבריו בכמה ספרים מאוחרים יותר, כאשר כל אחד מהם מעתיק מקודמו ומרחיב את החומר. למשל 100 שנים לאחר מכן הופיעו הדוגמאות שהציג באנציקלופדיה מרשמים לתועלת עולמית17 בפרקים שעוסקים בדיקור, שם השלימו את הדוגמא על הכבד והוסיפו גם דוגמא מפורטת על הטחול. אוסף עלי הכותרת של הדיקור והמוקסה18 העתיק את המידע של האנציקלופדיה ועל סמך קושי 16 בקאנון הקשיים1, הרחיב את התוכן לעשרה איברים, אך ללא פירוט על כל אחת מחמש הנקודות. הספר ההישגים הגדולים של הדיקור והמוקסה19 מצטט את אוסף עלי הכותרת18 ומוסיף פירוט מלא של כל חמש הנקודות לכל אחד מעשרת האיברים המוזכרים.
שנתיים לאחר מכן הוציא וַואנג חָאוֹ-גוּ10 את הספר ידע שקשה להשיגו15, בו ניתן לראות התייחסות רחבה ומגוונת יותר לשימוש בחמש נקודות השינוע. בפרק תרשים מקור הארץ16 אפשר למצוא שני יישומים שונים לחמש נקודות השינוע. היישום הראשון מציג שימוש בחמש הנקודות לפי השיוך שלהן לעונות השנה:
"במקרה ש[מדובר] בערוץ הכבד, שתן מטפטף, קשיי [יציאת] צואה, התכווצויות שרירים: באביב דקור באר, בקיץ דקור מעיין, בסתיו דקור נהר, בחורף דקור איחוד"
אפשר לראות שיישום זה תואם למה שוַואנג שׁוּ-חֱה2 הציג, ומחזק את הקביעה שהשימוש בחמש הנקודות אמור להיות קשור בעונות השנה. היישום השני שמוצג בפרק זה, מבוסס על קושי 68 בקאנון הקשיים1 ומדבר על שילוב של סינדרום מקורי של המחלה יחד עם דופק מתאים, כאשר בנוסף מופיע סממן שמתאים לתפקוד הייעודי של כל אחת מחמש נקודות השינוע. וַואנג חָאוֹ-גוּ10 נותן את הדוגמא הבאה על בסיס המחלות המתוארות בקושי 16 בקאנון הקשיים1:
"במקרה שיש מחלה בכיס מרה, [האדם] נוטה לנקיון [מוגזם], ירקרקות בפנים, נוטה לרוגז {זהו סינדרום מקורי}, מקבל דופק מייתרי {מתאחד עם הדופק}. כמו כן סובל ממלאות תחת הלב, {יש לדקור את הבאר של כיס המרה}.
אם רואים נטייה לנקיון [מוגזם], ירקרקות בפנים והדופק גם מייתרי. כמו כן סובל מחום גוף {יש לדקור את המעיין של כיס המרה"
כלומר, ראשית נזהה את האיבר או הערוץ החולה, במקרה המתואר זהו ערוץ כיס המרה. לאחר מכן במידה ויש סימפטומים נלווים המתאימים לתפקוד הייעודי הקבוע של אחת מחמש נקודות השינוע, נדקור את הנקודה על גבי ערוץ כיס המרה. מבחינת תפקוד ייעודי, נבחר בנקודת באר למלאות תחת הלב, נקודת מעיין לחום גוף, נקודת פלג לכבדות של הגוף והגפיים, נקודת נהר לקור וחום ונקודת איחוד לצ'י מורד. אם יש מחלת כיס מרה עם מלאות תחת הלב, נדקור את GB-44 ואם יש מחלת כיס מרה עם צ'י מורד נדקור את GB-34.
כנראה שלספרו של וַואנג חָאוֹ-גוּ10 אלו הייתה השפעה מאד חזקה, מכיוון שנתקלתי בציטוט דבריו בכמה ספרים מאוחרים יותר, כאשר כל אחד מהם מעתיק מקודמו ומרחיב את החומר. למשל 100 שנים לאחר מכן הופיעו הדוגמאות שהציג באנציקלופדיה מרשמים לתועלת עולמית17 בפרקים שעוסקים בדיקור, שם השלימו את הדוגמא על הכבד והוסיפו גם דוגמא מפורטת על הטחול. אוסף עלי הכותרת של הדיקור והמוקסה18 העתיק את המידע של האנציקלופדיה ועל סמך קושי 16 בקאנון הקשיים1, הרחיב את התוכן לעשרה איברים, אך ללא פירוט על כל אחת מחמש הנקודות. הספר ההישגים הגדולים של הדיקור והמוקסה19 מצטט את אוסף עלי הכותרת18 ומוסיף פירוט מלא של כל חמש הנקודות לכל אחד מעשרת האיברים המוזכרים.
בפרקים נוספים בספר ידע שקשה להשיגו15, מרחיב ומפרט וַואנג חָאוֹ-גוּ10 את השימוש בדיקור בחמש נקודות השינוע גם מעבר לשיטת מילוי אם וניקוז בן אף ליחסי ריסון ובקרה. למשל הוא מסביר שקושי 77 בקאנון הקשיים1 אומר שרופא טוב יודע שמחלה בכבד תשפיע גם על הטחול ולכן מטפל ראשית בטחול לשם מניעת פלישה ולכן:
"במקרה שרואים שיש מחלה בכבד ורוצים למצק את הטחול - ראשית נטליא עם מחט אחת את סימניית האדמה שבערוץ תאי יין של הרגל, ואז נטליא את סימניית האש במחט אחת. לאחר מכן ננקז עם מחט אחת את סימניית העץ בתוך ערוץ ג'ואה יין של הרגל והכבד ואז ננקז את סימניית האש עם מחט אחת".(לקשר לציטוט 3 שבהערות)
במילים אחרות, מבחינת
דיקור יש למלא בערוץ הטחול את נקודת האדמה (עצמי) ונקודת האש (אם) כך
שהטחול יוכל להתנגד לפלישה של הכבד. לאחר מכן יש לנקז בערוץ הכבד את נקודת
העץ (עצמי) ונקודת האש (בן) על מנת להוריד את העודף שבכבד ולמנוע פלישתו
לטחול. כמו כן במקרים בהם יש התפשטות של מחלה מאיבר אם לאיבר בן, נתמקד בטיפול בערוץ של איבר האם:
"במקרה שרואים שיש מחלה בכבד, מלאות ומועקה, קשיי שתן, קשיי [מתן] צואה, התכווצויות שרירים, כמו כן רואים מחלה בלב, חוסר מנוחה בלב, כאב בלב, חום במרכז הכפות והקאה. יש לדקור את סימניית האש והעץ, מחט אחת לכל אחד, בערוץ ג'ואה יין של הרגל והכבד"
כלומר, כאשר מחלה בכבד עוברת אל הלב נדקור את נקודות העץ (כבד) ואש (לב) בערוץ הכבד. אפשר לראות שהתיאוריה כבר אינה מוגבלת לטיפול בערוץ בלבד או באיבר הקשור בערוץ והתרחבה גם לערוץ אם, ערוץ בן ואפילו לערוץ ביחסים של ריסון, על פי חמשת הפאזות. מעניין לראות שדווקא בספר של רופא שניתן לשייכו באופן מובהק לתחום צמחי המרפא, נמצאת את אחת מההתייחסויות הנרחבות והמפורטות ביותר ליישום של עקרונות דיקור.
בתקופת שושלת מינג, 1760 שנה לאחר שנכתב קאנון הקשיים1 איגד יַאנג גִ׳י-ג׳וֹאוּ20 את כל הכתבים שעוסקים בדיקור ובהם ראה כהישגים הגדולים של התחום, לכדי הספר ההישגים הגדולים של הדיקור והמוקסה17. לכתבים שאיגד הוסיף הסבר ופרשנות על פי הבנתו. בין כתבים אלו, מלבד החומר שמבוסס על דבריו של וַואנג חָאוֹ-גוּ10, נמצאות שתי יצירות שחיבר רופא ניאו-קונפוציאני מתקופת שושלות ג׳ין-יואן, דוֹאוּ חָאן-צִ׳ינג21. ביצירה הראשונה פרי עטו של דוֹאוּ חָאן-צִ׳ינג21, סיפורת שיר לציון המעורפל22, מפרש יַאנג גִ׳י-ג׳וֹאוּ20 את המשפטים ״כשדנים בעודף והעדר בדזאנג פו, יש לגשת לחפש בערוצים״21 ו-״כשענף ושורש נהירים, נדון בדיקור עמוק או דיקור שטחי של ערוצים״24, כטיפול המבוסס על יחסי אם ובן, בין נקודות הערוץ ועל פי שיוך לחמש הפאזות. גם את תוכנה של יצירה נוספת סיפורת ושיר להבנת מסתורין ומהות [הדיקור]25 שגם היא פרי עטו של דוֹאוּ חָאן-צִ׳ינג21 מפרש יַאנג גִ׳י-ג׳וֹאוּ20 אופן זהה.
סיכום
נוכחתי לגלות שבמאות השנים הראשונות לאחר פרסום התיאוריה של קאנון הקשיים, עדיין היה נהוג להשתמש בחמש נקודות השינוע בהתאם לעונות השנה ולא לשם השפעה על הפאזות שבגוף האדם. כמו כן, כל נושא הדיקור במחטים על פי הקלאסיקות היה יחסית אזוטרי ולא מובן מספיק לרופאים העממיים אשר העדיפו לא להסתכן ולהתמקד במוקסה ואילו ורק מתי מעטים העזו לדקור עם מחטים. בהמשך הופיע שימוש במילוי אם וניקוז בן לפי פאזות אך רק לעודף וחוסר בערוץ עצמו ולא באיברים והדיקור נעשה אך ורק על גבי הערוץ החולה. רק בתקופת מאוחר מאד, שושלת יואן ב-1306 לספירה, הופיע שימוש בתיאוריה זו לפי חמש הפאזות.
למרות שעם הזמן החלו לקשר את נקודות השינוע עם חמש הפאזות, אף רופא לא טרח להתייחס למשמעות איכות הפאזות בנקודות הללו. מרגע שהנושא תפס, אף רופא לא טרח לערער עליו ועל אלו שהגו אותו. מעניין לא פחות שדווקא רופא צמחים מובהק הוא זה שהרשה לעצמו ליישם את התיאוריה הזו בצורה כל כך נרחבת עליה מתבססים עד היום כל העוסקים בדיקור. אין ספק שוַואנג חָאוֹ-גוּ10, או שאולי בעצם היה זה מורו לִי דוֹנג-יוּאֱן12, יישם רעיונות ועקרונות טיפול של צמחי מרפא בתוך הטיפול שהציע לדיקור במחטים.
מבחינת תשובה למהות חמש הפאזות בנקודות השינוע אני חושב שהדבר הקרוב ביותר להסבר הוא ביטוי של איכות זרימה בערוץ עצמו. ברגע שתיאוריה זו הובנה כחמש פאזות היא איבדה את הקשר למקורות וקיבלה חיים משל עצמה, אך ללא יכולת להסביר מדוע לכל נקודה יש איכות פאזה. למעשה התשובה הנפוצה ביותר שאני מקבל לשאלה זו היא "כי ככה כתוב בקאנון הקשיים ואם זה מה שהוא אומר אז מי אני שאתווכח".
לדעתי הכוונה המקורית של המשורר דומה דווקא למה שוַואנג שׁוּ-חֱה2 הציג. זה נחמד מאד שמאוחר יותר אימצו את רעיון חמש הפאזות, רק חבל שאף אחד מהם לא יודע מדוע אומץ ומדוע יש פאזות בנקודות מלבד "הקאנון אמר, אז זה חייב להיות כך".
ברור
לי שמי שעובד לפי שיוך נקודות השינוע לפאזות לא ישנה את דעתו עקב רשומה
זו. למעשה גם אם אצטט את הרופא צִ'י בוֹ מודיע בפירוש לקיסר הצהוב שלא מדובר בחמש
פאזות אלא בשיוך הנקודות לעונות, עדיין זה לא ישכנע את מי שעובד עם רעיון
חמש הפאזות. יש כאן איזה היבט של סוגסטיה, בדומה למהפנט המשכנע מהופנט שלא
יוכל לראות יותר את הצבע הירוק. כשהמהופנט מתעורר הוא לא מצליח לראות חפצים
ירוקים. באותה מידה, מי שחונך על ברכי שיוך הנקודות לחמש הפאזות, לא יוכל
לראות את ההגיון שמאחורי הדברים שהצגתי כאן. מי שקורא את הכתבים דרך
משקפיים אדומים, אפילו מיץ עגבניות יראה לו כמו חלב. על
אחת כמה וכמה כאשר זה מערער את יציבות הקרקע עליה אנו עומדים שנים כה
רבות.
ברשומה זו אינני מנסה לדון אם הדיקור לפי חמש הפאזות עובד או לא. אני מזכיר לכם שהתחלתי לחקור את הנושא על מנת לנסות ולהבין האם יש איכות של חמש הפאזות בנקודות השינוע ובמידה ויש, מדוע? יכול להיות שחלק מהקוראים יפטרו את הטיעונים שמועלים ברשומה זו בתואנה
שהדופק אינו משקר וש"עובדה, בקליניקה זה עובד". יכול להיות שזה עובד, אינני מנסה להסביר מדוע למרות שהתיאוריה כביכול
שגויה, היא עדיין עובדת בקליניקה. במידה ואנחנו אכן מעוניינים בהבנה טובה יותר, אפשר למצוא הסבר חלופי
טוב לא פחות לעובדה שהטיפולים של כל מי שעוסק בדיקור לפי
חמש הפאזות יעילים. לשם כך צריך לפתוח את הראש, לוותר על האגו ולהתחיל
לחשוב ולחקור ואולי על סמך ההסבר שסיפקתי למעלה אפשר למצוא הסברים אחרים.
השאלה אם יש באמת עניין למצוא את האמת הכואבת או שאולי דווקא יש העדפה להישאר עם אמיתות שגויות ונוחות. לעניות דעתי, ההסבר לחיבור עם הפאזות הוא אחר ואם נבין אותו טוב יותר זה רק יקדם
את ההבנה שלנו
ברפואה הסינית ויאפשר לנו להמשיך ולהתקדם במקום להיות תקועים בחדר אשליות.
כאשר אנחנו מחזיקים באמיתות שלדעתנו חקוקות בסלע, אנחנו נוטים לעוות את
המציאות ולהתאים אותה לאמיתות שלנו על מנת שהעולם ימשיך להיות הגיוני.
בעידן הקדום האמינו כולם לכל כוכבי הלכת והשמשות בשמיים סובבים סביב כדור הארץ שבמרכז היקום. האמיתה הזו הייתה כל כך חזקה עד כדי כך שכאשר תלמי צפה ברקיע וגילה שמשהו בתנועת כוכבי הלכת סביב כדור הארץ נראה לא הגיוני ותנועתם אינם מעגלית ואחידה, בחר לאנוס את מפת השמיים כדי להתאים להסבר שלו שהארץ במרכז. בעזרת גיאומטריה הוא "הוכיח" שחלק מכוכבי הלכת סובבים סביב נקודה דמיונית בחלל אשר בעצמה סובבת את כדור הארץ. רק מאוחר יותר השתחררו מהקביעה הדתית למיקום כדור הארץ והצליחו לגלות שהוא סובב סביב השמש יחד עם שאר כוכבי הלכת. אולי זאת הסיבה לכך שבקליניקה הדופק והטיפול נראים לנו מתאימים לאמיתה של
פאזות בחמש נקודות השינוע. אולי.... מה שבטוח זה שלי עדיין אין את התשובה
המושלמת והחקירה חייבת להימשך.
בחלק הבא בסידרה אשוב לדון בסתירה בכיוון הערוצים ואציג את הפתרונות המוצעים על ידי חוקרים שונים של הדיקור הסיני והכתבים העתיקים.
קישורים לכל חלקי סידרת הרשומות תיאוריות סותרות בבסיס הדיקור הסיני
חלק א' - לזהות את הבעיה
חלק ב' - להבין את חמש הפאזות
חלק ג' - פאזות ונקודות שינוע בקלאסיקות
חלק ד' - ניקוז ומילוי ביחסי אם ובן
חלק ה' - חמש הפאזות שבתוך הפאזות
חלק ו' - מערכת אחת בלבד של זרימת צ'י
חלק ז' - שתי מערכות בו זמניתקישורים לכל חלקי סידרת הרשומות תיאוריות סותרות בבסיס הדיקור הסיני
חלק א' - לזהות את הבעיה
חלק ב' - להבין את חמש הפאזות
חלק ג' - פאזות ונקודות שינוע בקלאסיקות
חלק ד' - ניקוז ומילוי ביחסי אם ובן
חלק ה' - חמש הפאזות שבתוך הפאזות
חלק ו' - מערכת אחת בלבד של זרימת צ'י
תרגום מסינית לעברית - ניצן אורן
- קאנון 81 הקשיים של הקיסר הצהוב
- וַואנג שׁוּ-חֱה 王叔和 Wang Shu He
- קאנון הדופק 脉经 Mai Jing
- סוּן סֱי-מיֳאוֹ 孙思邈 Sun Si Miao
- פורמולות חיוניות למקרה חירום בשווי אלף פיסות זהב 备急千金要方 Bei Ji Qian Jin Yao Fang
- וַואנג טָאוֹ 王焘 Wang Tao
- סודות חיוניים מהספרייה הקיסרית 外台秘要 Wai Tai Mi Yao
- דִינג דֵה-יוֹנג 丁德用 Dīng Dé Yòng
- השלמת פירושים לקאנון הקשיים 难经补注 Nan Jing Bu Zhu
- וַואנג חָאוֹ-גוּ 王好古 Wang Hao Gu
- גַ'אנג יוּאֱן-סוּ 张元素 Zhang Yuan Su
- לִי דוֹנג-יוּאֱן 李东垣 Li Dong Yuan
- מרתחים וצמחים 汤液本草 Tang Ye Ben Cao 1306AC
- שקיק פנינים סיפורת שיר של אופי הצמחים 珍珠囊药性赋 Zhen Zhu Nang Yao Xing Fu
- ידע שקשה להשיגו 此事难知 Ci Shi Nan Zhi
- תרשים מקור הארץ 地元图
- מרשמים לתועלת עולמית 普济方 Pu Ji Fang 1406AC
- אוסף עלי הכותרת של הדיקור והמוקסה 针灸聚英 Zhen Jiu Ju Ying 1529AC
- ההישגים הגדולים של הדיקור והמוקסה 针灸大成 Zhen Jiu Da Cheng 1601AC
- יַאנג גִ׳י-ג׳וֹאוּ 杨继洲 Yang Ji Zhou
- דוֹאוּ חָאן-צִ׳ינג 窦汉卿 Dou Han Qing
- סיפורת שיר לציון המעורפל 标幽赋 Biao You Fu
- ״כשדנים בעודף והעדר בדזאנג פו, יש לגשת לחפש בערוצים״既论脏腑虚实，须向经寻
- ״כשענף ושורש נהירים, נדון בדיקור עמוק או דיקור שטחי של ערוצים״ 明标与本，论刺深刺浅之经
- סיפורת ושיר להבנת מסתורין ומהות [הדיקור] 通玄指要赋 Tong Xuan Zhi Yao Fu
脉经1
外台秘要-明堂序/王焘2
配合例3
七十七难曰．上工治未病者．见肝之病．则知肝当传于脾．故先实其脾气．无令受肝之邪气也．假令见肝病欲实其脾者．先于足太阴经中补土字一针．又补火字一针．后于足厥阴肝经内．泻木字一针．又泻火字一针．
七十七难曰．上工治未病者．见肝之病．则知肝当传于脾．故先实其脾气．无令受肝之邪气也．假令见肝病欲实其脾者．先于足太阴经中补土字一针．又补火字一针．后于足厥阴肝经内．泻木字一针．又泻火字一针．
子母例4
假令见肝病满闷淋溲便难转筋．又见心病烦心心痛掌中热而哕．当于足厥阴肝经内．木火二字各一针．
假令见肝病满闷淋溲便难转筋．又见心病烦心心痛掌中热而哕．当于足厥阴肝经内．木火二字各一针．
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה