דפים

יום שבת, 15 במרץ 2014

תיאוריות סותרות בבסיס הדיקור הסיני - חלק ג' - פאזות ונקודות שינוע בקלאסיקות

במהלך החקירה על הסתירה שבין המסלול המחזורי של הצ'י המזין והזרימה מהקצוות אל המרכז צצו ועלו שאלות נוספות שהצריכו מענה הולם. אחת מהשאלות נגעה בחיבור שנעשה בין חמש הפאזות וחמש נקודות השינוע כפי שהופיע בגישה שדוגלת בזרימה מהקצוות אל המרכז. על מנת לפענח את התשובה לתעלומה חדשה זו חקרתי ראשית את מהות חמש הפאזות, ההבדל ביניהן וחמש התנועות וגם הקשר לעשרת גזעיי השמיים ומהותם. כעת נותר לשוב אל המקורות הקדומים ביותר המציגים את החיבור בין חמש הפאזות וחמש נקודות השינוע ולנסות להבין חיבור זה.

הבהרה חשובה
כל החקירה שלי בנושא זה ואחרים המועלים בבלוג נובעת מרצון אישי אמיתי להבין את הנושאים לעומקם ולקדם את תחום הרפואה הסינית בארץ ללא משוא פנים לגישה אחת או אחרת. המטרה שעומדת לפני היא שבעקבות החקירה יתקבלו תשובות שיסייעו לי להבין טוב יותר את הרפואה הסינית ולהיות מטפל טוב יותר. אין לי כל עניין בהטיית הממצאים לכיוון אחד או אחר וגם לא כוונה לסתור או להוקיע גישות שונות משלי ברפואה הסינית. על כן, כל תוצאה שמתקבלת מהחקירה ומקדמת אותי מתקבלת בברכה, גם אם היא מנפצת אמיתה בה החזקתי עד כה. סתירה של אמונות ודעות טובה לא פחות מהוכחת אמיתות קיימות.

לפני שנמשיך, אזכיר בקצרה את מסקנות חלק ב' של החקירה - עשרת גזעיי השמיים1 שימשו בתקופת חיבור קאנון 81 הקשיים של הקיסר הצהוב2 (בקצרה קאנון הקשיים) והקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב3 (בקצרה הקאנון הפנימי) לשם ציון מועדים ואף שולבו עם תריסר הענפים לשם ציון מדויק יותר של זמן. חמש הפאזות4 שנוצרו מאות שנים לאחר עשרת הגזעים תיארו במקור חמישה חומרים שונים. מאוחר יותר השתנתה מהות חמש הפאזות והן שימשו כביטוי של שינוי במרחב. כאשר שילבו את חמש הפאזות עם עשרת הגזעים התקבל שילוב של מרחב וזמן ונוצר הקשר בין חמש הפאזות ועונות השנה. חיבור זה היה חלק חשוב בתורת חמש התנועות וששת הצ'י5 והביא ליצירת מושג חדש שנקרא חמש התנועות6. חמש התנועות היו ביטוי של שינוי המבוסס על חמש הפאזות (מרחב) אך לאורך זמן. ההבדל העיקרי בין חמש הפאזות וחמש התנועות הוא שחמש הפאזות כוללות שינוי במרחב בלבד ואילו חמש התנועות כוללות שינוי במרחב ובזמן. חשוב לציין שכאשר נכתב "עץ, אש, אדמה, מתכת, מים" אין לנו אפשרות לדעת אם מדובר בחמש הפאזות או בחמש התנועות.


מה אומרות הקלאסיקות על הנושא
על מנת לנתח שוב את המקורות המציגים את החיבור בין חמש הפאזות וחמש נקודות השינוע7 ניגשתי לקרוא את הפרקים בקאנון הקשיים2 ובקאנון הפנימי3 שהינם התיעוד הקדום ביותר של הנושא מתוך הנחה שכאן תימצא התשובה. אחד הדברים שלמדתי מקריאת כתבים ותרגומם הוא חשיבות ההקשר הרחב של הפרק או הספר. כלומר, לא מספיק לקרוא את המשפט אותו אנו רוצים לנתח, חשוב לא פחות לקרוא את הפרק כולו ולעיתים קרובות אף פרקים שלפניו ואחריו מכיוון שלרב יש ביניהם קשר והמשכיות של רעיונות. האזכור הראשון של חמש הפאזות וחמש נקודות השינוע בקאנון הקשיים2 מופיע בקושי 64. על כן ראשית נעבור על קושי 63 בהנחה קושי 64 ממשיך את הרעיונות שמועלים בו.
קושי מספר 63
[הספר] "עשרת השינויים" אומר ש[הסדר הכולל של] האיחוד והמעיין של כל חמשת הדזאנג וששת הפו מתחיל בבאר, מדוע זה כך?
אז כך: באר [משויכת] לכיוון מזרח ואביב, [להם קשר ל] תחילת לידת אינספור הדברים. כל החרקים מתחילים לנוע ולנשום, לעוף ולהתפתל. כל הדברים שאמורים להתעורר לחיים יתעוררו באביב. לכן ספירת [עונות] השנה מתחילה באביב, ספירת הימים מתחילה ב[גזע] ג'יה ולכן הבאר היא ההתחלה.
קושי זה מדגיש את הקשר של נקודות הבאר כהתחלה ומקביל התחלה זו לתחילתה של השנה הסינית באביב והקשר של זריחת השמש במזרח כתחילתו של היום. לכן לנקודה זו יש איכות דומה לעליית הצ'י היאנגי בתחילת האביב וזריחת השמש במזרח. כמו כן אפשר לראות שהשימוש בגזעים במקרה זה קשור בתיארוך זמן. אפשר לראות שכל הדימויים המתארים את הבאר מתאימים לאיכות התנועה והשינוי המשויכים לפאזת העץ. אבל רגע, האם מדובר כאן באיכות תנועה הבאה לידי ביטוי בכל נקודות הבאר בגוף, גם בערוצים היינים וגם ביאנגים? או שאולי מדובר על איכות תנועה בנקודות הבאר של הערוצים היינים בלבד, ואולי באחד הפרקים הבאים יופיע גם תיאור של איכות הסתיו, השקיעה והמתכת בנקודות הבאר של הערוצים היאנגים? אם לכל נקודות הבאר יש איכות תנועה של התחלה, זריחה ואביב כיצד ניתן לשייך נקודות באר למתכת שתנועתה איסוף, שקיעה וסתיו?

לסיכום:
1. לכל עשר נקודות הבאר איכות של תחילת תנועה, לידה באביב, זריחת השמש, תחילת לידת היאנג ועלייתו. איכות תנועה זו דומה לצמיחת העץ ופריחתו באביב, הפצה ועליה של הצ׳י.

קושי מספר 64
[הספר] "עשרת השינויים" מוסיף ואומר: באר יינית [היא] עץ, באר יאנגית [היא] מתכת, מעיין ייני [הוא] אש, מעיין יאנגי [הוא] מים, פלג ייני [הוא] אדמה, פלג יאנגי [הוא] עץ, נהר ייני [הוא] מתכת, נהר יאנגי [הוא] אש, איחוד ייני [הוא] מים, איחוד יאנגי [הוא] אדמה, יין ויאנג אינם זהים, מה משמעות הדבר?
אז כך: מדובר בעניין של רכות ונוקשות. באר יינית [היא גזע] אי עץ, באר יאנגית [היא גזע] גנג מתכת. באר יאנגית [גזע] גנג, [גזע] גנג הוא הנוקשות של [גזע] אי. באר יינית [גזע] אי, [גזע] אי הוא הרכות של [גזע] גנג. [גזע] אי הוא עץ ולכן נאמר שבאר יינית [היא] עץ. [גזע] גנג הוא מתכת ולכן נאמר שבאר יאנגית [היא] מתכת. כל השאר על פי אותו רעיון.
למי שלא יודע, זה הקושי שהביא לכדי שיוך חמש הפאזות לעשר נקודות השינוע. בתשובה שניתנה לשאלה שבקושי זה, אפשר לראות ששיוך חמש הנקודות לחמש איכויות שונות (עץ, אש, אדמה, מתכת, מים) מבוסס על עשרת גזעי השמיים. כמו כן אפשר לראות שהמחבר מתייחס לגזעים כדרך לציון זמן (ימים) דבר שתואם את ממצאי ברשומה קודמת, בה הסברתי את מהות עשרת הגזעים והעובדה שעיקר השימוש בהם נועד לציין זמן. אבל מדוע לשייך איכויות אלו דווקא לפי גזעים? איך תיאור זה מסתדר עם המתואר בקושי מספר 63, בו מוסבר שלנקודות הבאר איכות של עץ ללא הבדלה בין ערוצים יינים ויאנגים? האם יכול להיות שמדובר בחיבור הקשור בזמן (עונות השנה) ולכן השתמשו בגזעים שמציינים זמן? לדעתי יש חשיבות להחלטה לסווג את חמש הנקודות בעזרת עשרת הגזעים ולא ישירות לפי חמש הפאזות, לא מדובר כאן בהחלטה שרירותית. בכתבים הסינית העתיקים בחירת המילים הייתה מדויקת ולא שרירותית, אז צריך לפענח מדוע בחרו להשתמש בעשרת הגזעים. מכיוון שאנחנו יודעים שגזעים מייצגים זמן, ביכולתנו להסיק שסיבת החיבור בין הגזעים לנקודות היא בעלת קשר הדוק לזמן ועונות שנה. אבל לא מדובר כאן בסתם שיוך שיגרתי לגזעים, אלא בסידור מיוחד המבוסס על זיווג גזעים לפי רכות ונוקשות, המכונה בשם 'איחוד והתמרה של גזעי השמיים'8 או בשם היותר עממי זיווג בעל ואישה.

תרשים הנהר He Tu
על מנת שאוכל להבין טוב יותר את משמעות הזיווג בין הגזעים, כפי שמתואר בקושי מספר 64, התחלתי לחפש אחר מקורותיו של הזיווג. על פי הספר חקר מקורות לוח השנה האסטרונומי9 התברר שזיווג זה בין הגזעים מבוסס על תרשים הנהר10 (河图 He Tu) שמיוחס לפוּ שִֹי11 (伏羲 Fu Xi), אשר מתאר את חוקיות הבריאה המחולקת בין שמיים וארץ לעשרה שלבים. לכל שלב יש סיפרה, כאשר הספרות האי זוגיות הן יאנג ולכן שייכות לשמיים ואילו הספרות הזוגיות הן יין ולכן שייכות לארץ. תהליך הבריאה מתחיל בכך ששמיים אחד יוצר את המים, ארץ שתיים יוצרת את האש, שמיים שלוש יוצרים את העץ, ארץ ארבע יוצרים את המתכת ושמיים חמש יוצרים את האדמה. בתום סבב היצירה מתחיל סבב השלמה וסיום של הבריאה. השלב השישי הוא שלב הארץ אשר משלימה את יצירת המים. שאר השלבים מושלמים באותו סדר כמו סדר היצירה. בסופו של דבר מתקבלים צמדים של מספרים שההפרש ביניהם הוא חמש. למשל השילוב הקשור ביצירת האש הוא של ספרות 2 ו-7. על סמך חמישה צמדים אלו יצרו את זיווג עשרת הגזעים כבעל ואישה כאשר הבעל הוא גזע יאנג והאישה היא גזע יין. אם בוחנים את שיוך הגזעים לחמש פאזות אפשר לראות שתמיד יוצא שפאזת הגזע היאנגי (בעל) מרסנת את פאזת הגזע הייני (אישה). למשל בזיווג גזע אי (2-עץ ייני) עם גזע גנג (7-מתכת יאנגית) המתכת מרסנת את העץ. זיווג גזעים לפי בעל ואישה נועד לייצג סוג של יחסים הרמוניים בין יין ויאנג ולכן בקושי מספר 64 מתואר הזיווג כיחסים בין נוקשות ורכות, או בעל ואישה, זהו חיבור בין ניגודים.

רעיון זיווג בעל ואישה השפיע מאד על התיאוריה של הרפואה הסינית ומלבד הופעתו בפרק זה ניתן לראותו גם בפרק 33 (אותו תרגמתי כאן) של קאנון הקשיים2 ואף בשבעת פרקי התנועות והצ'י שבקאנון הפנימי3 (חמש רצועות צבע), שם שימש כבסיס לחישוב חמש התנועות. הופעתו בפרקי התנועות והצ'י של הקאנון הפנימי3 קשורה קשר הדוק עם חישוב חמש התנועות על סמך תאריך וזמן. כלומר, מלבד העובדה שעשרת הגזעים קשורים בזמן, השילוב שלהם לפי זיווג בעל ואישה קשור בזמן ובחמש התנועות. למרות שתורת התנועות והצ'י נוצרה אחרי תום חיבור קאנון הקשיים2, כך שמחבריו לא הכירו את המושג חמש התנועות, בהחלט יכול להיות שבתקופתו הנצו ניצנים ראשונים להתפתחות התורה. מכיוון שבתקופת קאנון הקשיים2 החיבור בין חמש הפאזות וזמן היה עוד בחיתוליו ועדיין לא נוצר המושג "חמש התנועות", על כן מחבר הספר הכיר רק את חמש הפאזות. במידה ואכן מדובר בחמש תנועות ולא בחמש פאזות, משמעות הדבר היא שלנקודות אלו אין באמת איכות של פאזות אלא דווקא קשר לאיכות התנועה האופיינית לכל עונה. 

קושי נוסף שאפשר למצוא בחיבור בין הגזעים ונקודות השינוע הוא העובדה שעל פי עשרת הגזעים הגזע הראשון הוא עץ יאנגי והגזע השני הוא עץ ייני. אם כבר בחרו לתאר את נקודות הבאר כאביב וכעץ, מדוע להצמיד את העץ הייני לבאר בערוצים היינים במקום להצמיד את העץ היאנגי לבאר בערוצים היאנגים? מדוע דווקא להתמקד בערוץ יין ולא בערוץ יאנג? הרי יותר הגיוני להתחיל את הספירה מהגזע הראשון היאנגי. אין ספק שהחיבור בין הגזעים ונקודות השינוע הושפע משיקולים עניינים הקשורים בחשיבות האיברים היינים לעומת האיברים היאנגים. אם אכן אלו השיקולים שעמדו מאחורי החיבור, כנראה שאין כל חשיבות מעשית לחיבור בין הגזעים ונקודות השינוע בערוצים היאנגים מלבד אסתטיקה פילוסופית ותיאורטית.

לסיכום:
  1. לחמש נקודות השינוע קשר לזמן באופן כללי ועונות השנה באופן אישי. קשר זה בא לידי ביטוי על ידי שימוש בסמלים המציינים זמן - הגזעים השמימיים.
  2. לנקודות השינוע קשר לחמש עונות התנועות ולזמן ולא לחמש הפאזות. כלומר יש להן אופי תנועה הדומה לעונות התנועות ולא לפאזות.
  3. רק לאיכות בחמש נקודות השינוע שבערוצים היינים יש משמעות. בערוצים היאנגים זאת רק אסתטיקה.

קושי מספר 65
אומרים: הקאנון אומר, מקום היציאה (התקדמות) הוא באר, מקום הכניסה הוא איחוד, מה החוקיות שבכך?
אז כך: מקום היציאה הוא באר - הבאר היא כיוון מזרח ואביב, תחילת הלידה של אינספור הדברים ולכן נאמר שמקום היציאה (התקדמות) הוא באר. מקום הכניסה הוא איחוד - איחוד הוא כיוון צפון וחורף, הצ'י היאנגי נכנס ונאצר ולכן נאמר שמקום הכניסה הוא איחוד.

קושי זה בא להסביר את משמעות שמות נקודות השינוע וממשיך את הקבלת הנקודות לעונות השנה. כך, איכות התנועה של הבאר דומה לתכונות המזרח (זריחת השמש) והאביב שמסמלים התחלה ולידה ועל פי חמש הפאזות משויכות תכונות אלו אל העץ. לעומת זאת הנקודה החמישית ברצף, נקודת האיחוד (ים), היא בעלת איכות של איחוד וכניסה פנימה בדומה לאיכות החורף בה הצ'י היאנגי נכנס ונאצר בתוך המים. כלומר, קיים קשר בין שמות הנקודות ואיכות התנועה שבהן. איכות התנועה בנקודות אלו דומה לאיכות התנועה של הצ'י היאנגי בזמן נתון, כגון עונות השנה או משך היום. גם כאן, כמו בקושי מספר 63, איכות התנועה שבנקודת הבאר מדומה לאביב, אך גם כאן מתוארת איכות התנועה של נקודת האיחוד כאיכות החורף. אם נקשר את חמש הפאזות לעונות השנה נראה שגם כאן נקודות הבאר כולן אמורות להיות בעלות איכות הדומה לזו של העץ ולא של מתכת. גם בקושי זה עלינו לשאול את עצמנו האם הקושי מתאר רק את נקודות הערוצים היינים, ואם כן מדוע לא מציין זאת במפורש. במידה והתיאור הינו תיאור כולל של הנקודות גם בערוצים היינים וגם ביאנגים, עלינו לשאול את עצמנו מדוע נקודות הבאר בערוצים היאנגים משוייכות למתכת.

לסיכום:
  1. נקודות באר בעלות איכות תנועה של לידת היאנג באביב ונקודות הים בעלות איכות תנועה של אצירת היאנג שבחורף.
  2. האיכות של האביב בבאר והחורף בים זהה גם בערוצים יינים וגם בערוצים יאנגים, או תקפה רק לערוצים היינים ואילו ביאנגים חסרת משמעות.

קושי מספר 69
הקאנון אומר שבחוסר נמלא אותו ובעודף ננקז אותו, [כאשר] אין עודף ואין חוסר, נשתמש בערוץ לשם כך, הכיצד?
אז כך: בחוסר נמלא את אימו, בעודף ננקז את בנה. יש ראשית למלא אותו ואחר כך לנקז אותו. [כאשר] אין עודף ואין חוסר אז נשתמש בערוץ, זאת מחלה שנוצרת בערוץ עצמו ואינה פלישה של פתוגן מאחר, יש להשתמש בערוץ עצמו ולכן נאמר שנשתמש בערוץ.
קושיה זו מתארת את עיקרון הטיפול על פי יחסי אם ובן. מכיוון שהשימוש המודרני בחמש נקודות השינוע מבוסס על יחסים אלו, נראה לי שנכון לדון גם בקושי זה. הרופא יַאנג שֹוּאֱן-צָאוֹ12, מתקופת שושלת טאנג, מפרש:
"כאשר באביב מתקבל דופק של הכליות זהו פתוגן חוסר. אלו הכליות חלשות שאינן מסוגלות להעביר צ'י אל הכבד, לכן נמלא את הכליות. כאשר בכליות יש חולי הוא עובר אל הכבד, הכבד הוא בן הכליות ולכן נאמר שנמלא את אימו. כאשר באביב מתקבל דופק של הלב זהו פתוגן עודף. זה עודף ושפע של צ'י הלב, המורד ובא להיכנס לכבד ולכן ננקז את הלב. כאשר הלב מאוזן אז [תנועת] צ'י הכבד פתוחה. הכבד הוא אם הלב ולכן נאמר שננקז את בנו. כאשר אין עודף או חוסר זהו [סימן] שאף אחד מהאיברים אינו מנצל חולשה של איבר אחר. כאשר באביב [דופק] מייתרי מתקבל הרבה או [הינו] רק מייתרי, זאת מחלה של איבר הכבד עצמו, אזי נמלא או ננקז בעזרת ערוצי ג'ואה יין ושאו יאנג של הרגל. בערוץ עצמו יש מתכת, עץ, מים, אש ואדמה, נשתמש בהם בהתאם לזמנים".
אפשר ללמוד מדבריו שיש קשר הדוק בין שימוש בנקודות השינוע ועונות השנה. בשלושת המקרים שהוא מתאר מדובר בהופעת מחלה הקשורה בעונות השנה, בדוגמא שבחר מדובר באביב. בשני המקרים הראשונים מדובר בטיפול באיברים עצמם ולא בנקודות הערוץ. כלומר, כאשר יש חוסר בכבד נטפל ונמלא את איבר האם, הכליות ולא משנה באיזו שיטה ננקוט. במקרה השלישי, בו יש התאמה בין עונת השנה והאיבר המשויך לה, מדובר במחלה באיבר עצמו ורק במקרה זה נשתמש בערוצים של איברי העץ (אביב) בשילוב עם חמש נקודות השינוע ובהתאם לזמן. למיטב הבנתי, כאשר מדובר בחוסר בערוץ הכבד בתקופת האביב, יש להשתמש בנקודת המים (האמא של העץ) על מנת למלא את החוסר. במידה ופרשן זה היה חושב שאפשר להשתמש בנקודות השינוע ללא קשר לעונות השנה, הוא לא היה טורח כל כך לציין את הקשר לעונת האביב. דרך אגב, לא כל הפרשנים מסכימים עם הפרשנות של יַאנג שֹוּאֱן-צָאוֹ12. אחד הפרשנים הללו הוא דִינג דֵה-יוֹנג13 שעל פרשנותו אסביר בהמשך.

לסיכום:
  1. נקודות השינוע משמשות להשבת התיאום בין שינויים המתחוללים בגוף האדם ושינוי העונות.
  2. לכן לנקודות אלו יכולת ליצור תנועה הדומה לתנועה של כל אחת מעונות השנה, לידה, גדילה, התמרה, איסוף ואצירה.
  3. השימוש בעיקרון אם ובן בדיקור נקודות השינוע נועד לווסת ולהתאים את הגוף לעונות השנה.
  4. שימוש בנקודות השינוע השונות על ערוץ אחד מתאים רק כאשר מופיעים סממנים המצביעים על חולי של איבר ערוץ זה בעונתו.

קושי מספר 70
הקאנון אומר שבאביב והקיץ הדיקור שטחי, בסתיו ובחורף הדיקור עמוק, מדוע זה?
אז כך: באביב והקיץ הצ'י היאנגי נמצא למעלה, צ'י האדם גם נמצא למעלה ולכן יש להגיע אליו בשטחיות. בסתיו ובחורף הצ'י היאנגי נמצא למטה, גם צ'י האדם נמצא למטה ולכן יש להגיע אליו בעומק.
קושי זה מסביר את תנודת הצ'י היאנגי בגוף והקשר לעומק הדיקור. באביב והקיץ הצ'י היאנגי בגוף האדם יוצא אל פני השטח ולכן אפשר להגיע לקבלת צ'י (De Qi) בדיקור שטחי. לעומת זאת בסתיו ובחורף הצ'י היאנגי בגוף האדם נכנס פנימה. כיצד כל זה קשור לנקודות השינוע? למרות שלא מופיע כאן הקשר ישיר, אנו יכולים להסיק שמכיוון שבאביב והקיץ הצ'י היאנגי יוצא אל פני השטח, הוא מגיע עד לקצות האצבעות ולכן בעונות אלו נדקור נקודות קצה שטחיות. לעומת זאת בסתיו ובחורף הצ'י היאנגי נכנס אל עומק הגוף ולכן יש להשתמש בדיקור עמוק יחסית ובנקודות הקרובות יותר אל הגוף. לכן באביב ובקיץ נשתמש בנקודות באר והמעיין ובסתיו ובחורף נשתמש בנקודות הנהר והאיחוד. מכאן אפשר לראות שיוך של אביב-זריחה-שטחיות-התחלה ולהבין ששיוך איכות העץ לנקודות הבאר נועדה לתאר איכות תנועה המתאימה לזמנים אלו או לאופי תנועה זה.

לסיכום:
  1. עומק הדיקור צריך להתחשב במיקום הצ׳י בהתאם לעונות השנה.
  2. באביב והקיץ הצ׳י שטחי וחיצוני ולכן נדקור נקודות באר ומעיין. בסתיו ובחורף הצ׳י נכנס פנימה ולכן נדקור נקודות עמוקות יוצר כגון נקודות איחוד ונהר.
  3. לנקודות הבאר איכות תנועה של התחלה ויצירה ומיקום הצ׳י בהן שטחי יחסית.

קושי מספר 74
הקאנון אומר שבאביב דוקרים באר, בקיץ דוקרים מעיין, בקיץ ארוך דוקים פלג, בסתיו דוקרים נהר, בחורף דוקרים איחוד, מדוע זה?
אז כך: באביב דוקרים באר כי הפתוגן בכבד, בקיץ דוקרים מעיין כי הפתוגן בלב, בקיץ הארוך דוקרים פלג כי הפתוגן בטחול, בסתיו דוקרים נהר כי הפתוגן בריאות, בחורף דוקרים איחוד כי הפתוגן בכליות.

כאן מצביע הפרק על הקשר שבין פתולוגיות של איברים שונים בעונות השנה על פי שיוך האיבר והעונה לאותה איכות פאזה. על פי פרק זה, בעונת האביב יש נטייה של הכבד לחלות ולכן נבחר בנקודה המשויכת לאביב, נקודת הבאר. על פי שיוך איברים, נקודות ועונות לחמש הפאזות אנו יודעים שהכבד, האביב והבאר משוייכים לעץ. אך שוב, הדגש כאן אינו על העץ, למעשה אין כאן כל אזכור לחמש הפאזות. הפרק שם דגש על הקשר בין נקודות השינוע ועונות השנה ובין עונות השנה והאיברים היינים. עוד דבר שאפשר לשים אליו לב הוא שהפרק כלל אינו מזכיר איברים יאנגים אלא מדבר אך ורק על הערוצים היינים. האם אנחנו אמורים להשלים את המידע החסר על סמך החוקיות המתוארת, כפי שקורה בפרקים שונים בכתבים? אם הכבד חולה באביב מכיוון שהוא שייך לפאזת העץ, אז גם בן זוגו בפאזה, כיס המרה, עשוי לחלות באביב. האם באביב נדקור את נקודת הבאר של כיס המרה (מתכת) בהתאם לשיוך באר-אביב, או שנדקור את נקודת העץ (איחוד) לפי שיוך עץ-אביב?

דִינג דֵה-יוֹנג13 הסביר את השימוש בנקודת הבאר באביב לטפל בכבד כך "על מנת למנוע מהפתוגן שבכבד עץ להזיק לטחול אדמה, על כן נדקור את כל הבארות". כלומר, לפי הבנתו דקירת נקודת הבאר נועדה לסלק פתוגן עודף מכבד-עץ על מנת שלא יביא לריסון יתר ונזק לטחול-אדמה. על פי עיקרון 'בעודף ננקז את הבן' ושיוך נקודות השינוע לפאזות הרי שניקוז של נקודת עץ בערוץ עץ וניקוז נקודת עץ בערוץ מים אמורה לסלק עודף מהמים (האמא של העץ, שנמצאת בעודף ולכן ננקז את בנה) ומתאימה למקרים של עודף באיברי המים. אבל דִינג דֵה-יוֹנג13 כלל לא מדבר על עודף באיברי המים או על ניקוז נקודה זו בערוצי הכליות והעץ. על אחת כמה וכמה, הוא טוען שיש לנקז את כל נקודות הבאר על מנת לטפל בפתוגן בכבד. כלומר, קיבלנו עיקרון טיפול ״בעודף נקז את עצמי״.

פרק 44 בציר השמימי14 מציע שילוב מעט שונה של חמש הנקודות ועונות השנה מזה המופיע בקאנון הקשיים2. בפרק זה מצוין שבחורף דוקרים באר, באביב דוקרים מעיין, בקיץ דוקרים פלג, בקיץ ארוך דוקרים נהר, בסתיו דוקרים איחוד. למרות ששילוב זה בין עונה ונקודת שינוע שונה מזה המופיע בקאנון הקשיים2, שני הקאנונים מדגישים שימוש בנקודות שינוע שונות בעונות שונות. משפט זה תומך בטיעון שנקודות השינוע אינן קשורות באיכות של פאזה אלא מקושרות לעונות שונות המשויכות לפאזות (תנועות).

יֵה לִין15 מתקופת שושלת צ'ינג מסביר את השוני הזה בין שני הקאנונים בספרו קאנון הקשיים מתוקן16 באופן הבא:
"הצ'י של חמשת הדזאנג מגיב לשינויים של חמשת הזמנים ולכל אחת מחמש [נקודות] השינוע יש את תחום אחריותה, דוקרים את הנקודה בדילוג [אחד קדימה] כל זאת על מנת לחשוף ולהפיץ את צ'י האם בעזרת נקודת הבן. האחד מדבר על דיקור המצב הרגיל והשני מדבר על דיקור [כאשר יש] שינוי, ולכן אינם זהים". 
לדבריו השוני בין המתואר בשני הקאנונים אינו שוני של שיוך עונות לנקודות אלא שוני של אופן שימוש. נקודות הבאר הן נקודות עץ אבל כאשר יש מחלה באיבר פנימי או כאשר בחורף רואים שיש קושי של הצ'י לעבור אל עבר האביב, אז דוקרים את נקודת הבן המשויכת לאביב על מנת לגרות את הצ'י לעבור ממצב של חורף לזה של אביב. כאשר מופיעה מחלה באביב או מחלה הקשורה בצבע (כבד אחראי על צבע) אז נדקור את נקודת האש מכיוון שהיא יכולה לסייע לצ'י העץ לעבור הלאה אל עבר צ'י האש.

לסיכום:
  1. נקודות באר מטפלות בכבד. נקודות באר משמשות באביב וכן הלאה.
  2. כל נקודות הבאר מטפלות בכבד.
  3. ניקוז נקודות העץ משמש רק לעודף בעץ ולא לעודף במים או חוסר באש לפי יחסי בן ואם.
  4. בעודף באיבר ננקז את הנקודות המתאימות לפאזת האיבר לשם ניקוז העודף.
  5. נקודות השינוע משמשות לטיפול בעונות השונות.
  6. נקודות השינוע מסייעות לתאם את מקצב הגוף לעונות השנה.

קושי מספר 79
אומרים: בכתבים נאמר "לקבל [את פניו] ואז לשדוד אותו, כיצד לא נקבל [במקומו] העדר? "לנוע עימו ולהטיב איתו", כיצד לא נקבל [במקומו] עודף. [הפיכת] החוסר לעודף...
אז כך:....... נדמיין לרגע שיש מחלה בלב, ננקז את הפלג של אחראי-הלב, זה מה שמכונה "לקבל את פניו.9 ואז לשדוד אותו". נמלא את הבאר של אחראי-הלב, זה מה שמכונה "לנוע עימו ולהטיב איתו"....
שֹוּ לִינג-טַאי17 טען שבשונה מקושי מספר 75, שם מיישמים את ניקוז בן ומילוי אם ישירות על האיברים,  במקרה הנוכחי משתמשים בחמש נקודות השינוע ואיכויותיהן לפי חמש הפאזות, לשם ניקוז ומילוי. כלומר קיים שוני בין ניקוז האיברים לפי הפאזות וניקוז נקודות השינוע לפי נקודות השינוע.

חמש נקודות השינוע מייצגות את כיוון הזרימה מהקצוות אל עבר האיברים שבמרכז. בנקודות אלו צ'י מהחיצון נכנס אל תוך הערוץ ומשם נע אל עבר האיברים. נקודות אלו קשורות במחזור של צ'י שיצא אל החיצון והשבתו אל עבר האיבר הפנימי הקשור בערוץ. כאשר אנו מעוניינים לעודד הכנסה של צ'י אל האיבר אנו נבחר בנקודות באר ומעיין ונגביר את הכנסת הצ'י אל הערוץ. כאשר אנו מעוניינים שפחות צ'י יכנס לערוץ ולאיבר אנו יכולים להוציא צ'י מהערוץ חזרה אל החיצון. הוצאה זו מתבצעת בנקודות שלפני המרפק או הברך. לכן בנקודות כגון פלג, נהר או איחוד אנו מקבלים את פניו של הצ'י הזורם מהקצוות אל עבר האיבר, מנקזים ומוציאים אותו מן הערוץ אל החיצון ובכך שודדים את העודף מהערוץ והאיבר. כאשר אנו דוקרים את נקודות הבאר והמעיין אנו מעודדים הכנסה של צ'י נוסף לנוע עם הצ'י שכבר נכנס שם ובכך מטיבים עם כניסת צ'י אל האיבר שבחוסר. וַואנג גִ'י18 מסביר בתשובה לשאלה מספר 61 בספרו שאלה ותשובה על דיקור ומוקסה19 שרעיון "לקבל את פניו ואז לשדוד אותו" נועד למנוע מפתוגן את דרך הכניסה שלו פנימה. לדבריו אותו רעיון מופיע גם בדיון על פגיעת פתוגן20 בו נאמר, שכאשר רואים שהמחלה עומדת לעבור מתאי יאנג אל עבר יאנג מינג, אפשר לדקור את יאנג מינג ולמנוע מעבר זה. הרעיון מדבר על הקדמת הפתוגן וגזילת דרכו להמשיך פנימה.

גַ'אנג שֱׁה-שְֹיֱאן21 מתקופת שושלת מינג טען בספרו פרוש מאויר לקאנון 81 הקשיים22 שמדובר בדיקור עם כיוון הזרימה לשם מילוי ודיקור נגד כיוון הזרימה לשם ניקוז. אם הצ'י בערוץ הלב זורם מהלב אל עבר קצות האצבעות, כפי שהזרימה המחזורית של הצ'י המזין טוענת, אז דיקור מנקודת האש אל עבר נקודת האדמה יהיה דיקור נגד כיוון הזרימה ויביא לניקוז עודף. באותו אופן, דיקור אל עבר נקודת העץ יהיה דיקור עם כיוון הזרימה ולכן יביא למילוי חוסר. אם נצא מתוך הנחה שאכן ניתן לשלב בין תיאוריית הזרימה מהקצוות אל המרכז ותיאוריית הזרימה המחזורית של הצ'י המזין, אז הרעיון שהוא מעלה בהחלט יכול להסביר את השימוש בנקודות העץ והאדמה שמתוארות בקושי זה כהסבר חלופי להסבר הנפוץ כיום.

אם נבחן את הפרקים בשאלה הפשוטה המזכירים את חמש הפאזות ואת מועדי דיקור חמש הנקודות ניווכח שאין אזכור לבחירת נקודות דיקור. כלומר גם כאשר נטען ש"בחוסר נמלא את האם, בעודף ננקז את הבן" לא מוסבר כיצד נבצע זאת. כלומר אין הנחיה ליישם רעיון זה על סמך חמש הפאזות שעל גבי הערוצים או על סמך שיוך ערוצים שלמים לחמש הפאזות. כל אחד יכול לפרש זאת כאוות נפשו. למרות זאת קיימת הנחיה נוספת לשימוש בחמש הנקודות על פי עונות השנה.

חמש התנועות מדברות על זמן וזמן הוא יחסיות משתנה בין יין ויאנג. לכן אפשר להקביל את יחסיות יין ויאנג של העונות השונות ליחסיות היין והיאנג לאורך היממה. מכיוון שכך אפשר לראות שכל הספרים שמתמקדים בשימוש בחמש נקודות השינוע משתמשים בחישוב זמן האבחון או הלידה ולא בפאזות, כלומר מדובר בחמש תנועות ולא בחמש פאזות.

לסיכום:
  1. נקודות הקרובות למרפק יכולות להוציא עודף מלהיכנס אל האיבר. 
  2. נקודות הקרובות לקצוות יכולות להגביר כניסת צ׳י אל האיבר.
  3. נקודות השינוע יכולות להפריע לכניסת פתוגן דרכן אל האיבר.
  4. דיקור אם ובן הוא דיקור נקודת ה״עצמי״ אל עבר נקודות אם ובן על מנת להשפיע על כיוון זרימת הצ׳י בערוץ.
ברשומה קודמת פירטתי והסברתי את התפתחות רעיון חמש התנועות מתוך חמש הפאזות. למרות שבתקופת הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב3 וקאנון 81 הקשיים של הקיסר הצהוב2 לא קיים היה מושג בשם חמש התנועות, ככל הנראה בתקופה זו החל החיבור בין חמש הפאזות ועונות השנה וכמובן החיבור המתואר כאן לעשרת גזעיי השמיים, דבר שהוליד בסופו של דבר את תורת התנועות והצ'י. לעניות דעתי, מכיוון שבתקופה הקדומה רופאים רבים לא הכירו את חמש התנועות או שכתבים רבים לא היו נגישים להם, על כן חלקם הניחו שמדובר בחמש הפאזות. מרגע שהועלה רעיון חמש הפאזות בחמש נקודות השינוע על הכתב, היה קל פשוט להתבסס על כתב זה ולהמשיך לפרש את  אופן ולדעתי זאת הסיבה העיקרית מדוע רב הספרים כיום מסבירים שמדובר בחמש פאזות למרות שעונות השנה ממש זועקות מהכתוב. לפעמים קל להסתנוור מדבריהם של רופאים מפורסמים ולאבד את יכולת השיפוט האובייקטיבית שלנו. למרות שרב הקטעים המתורגמים ומוצגים למעלה מדברים על חמש נקודות השינוע בהקשר של עונות שנה עדיין קיים צורך להסביר את קושי 68 המתאר את תפקוד נקודות השינוע ומאד נח להסביר אותו לפי חמש הפאזות.

בחלק הבא אספר כיצד העולם שלאחר שני הקאנונים, הבין את רעיון חמש נקודות השינוע וכיצד יישם אותו בקליניקה. וגם אחשוף עובדה מפתיעה על זהות הרופא שבעקבותיו אנו מיישמים את חמש הפאזות בנקודות השינוע בגמישות כה רבה כיום ועל מה ביסס את הרעיון. בקיצור, יהיה מעניין.

קישורים לכל חלקי סידרת הרשומות תיאוריות סותרות בבסיס הדיקור הסיני
חלק א' - לזהות את הבעיה
חלק ב' - להבין את חמש הפאזות
חלק ג' - פאזות ונקודות שינוע בקלאסיקות
חלק ד' - ניקוז ומילוי ביחסי אם ובן
חלק ה' - חמש הפאזות שבתוך הפאזות
חלק ו' - מערכת אחת בלבד של זרימת צ'י
חלק ז' - שתי מערכות בו זמנית
                                                                                                                                       

הערות

תרגום מסינית לעברית - ניצן אורן
  1. עשרת הגזעים השמימיים - Jia Yi Bing Ding Wu Ji Geng Xin Ren Gui
  2. קאנון 81 הקשיים של הקיסר הצהוב 黄帝八十一难经 Huang Di 81 Nan Jing
  3. הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב  黄帝内经 Huang Di Nei Jing
  4. חמש הפאזות 五行 Wu Xing 
  5. חמש התנועות וששת הצ'י 五运六气 Wu Yun Liu Qi
  6. חמש התנועות 五运 Wu Yun
  7. חמש נקודות השינוע (באר, מעיין, פלג, נהר, איחוד/ים) 五输穴 Wu Shu Xue
  8. איחוד והתמרה של גזעי השמיים 天干化合 Tian Gan Hua He
  9. חקר מקורות לוח השנה האסטרונומי 星历考原 Xing Li Kao Yuan
  10. תרשים הנהר 河图 He Tu 
  11. פוּ שִֹי 伏羲 Fu Xi
  12. יַאנג שֹוּאֱן-צָאוֹ 杨玄操 Yang Xuan Cao
  13. דִינג דֵה-יוֹנג 丁德用 Ding De Yong 
  14. הציר השמימי 灵枢 Ling Shu (פרק 44 灵枢·顺气一日分为四时)
  15. יֵה לִין 叶霖 Ye Lin 
  16. קאנון הקשיים מתוקן 难经正义 Nan Jing Zheng Yi (תוכן הספר המלא בסינית)
  17. שֹוּ לִינג-טַאי 徐灵胎 Xu Ling-Tai
  18. וַואנג גִ'י 汪机 Wang Ji
  19. שאלה ותשובה על דיקור ומוקסה 针灸问对 Zhen Jiu Wen Dui
  20. דיון על פגיעת פתוגן 伤寒论 Shang Han Lun
  21. גַ'אנג שֱׁה-שְֹיֱאן 张世贤 Zhang Shi-Xian
  22. פרוש מאויר לקאנון 81 הקשיים 图注八十一难经 Tu Zhu Ba Shi Yi Nan Jing

מקורות
  1. 难经本义/滑寿-元朝
  2. 难经集注/王九思-明朝
  3. 针灸问对/汪机-明朝
  4. 难经疏证/丹波元(日本)-清朝
  5. 难经正义/叶霖-清朝
  6. 古本难经阐注/丁锦-清朝
  7. 难经临床学习参考/迟华基
  8. 难经译释/陈三宝
  9. 难经/刘渊
  10. 图注八十一难经/王树权
  11. Nan-ching-The Classic of Difficult Issues / Paul U. Unschuld, Pien-Ch'ueh
  12. 从《内经》《难经》探讨五输穴因时而刺的异同
  13. פירוט בסינית על כל הפרשנים והפרשנויות (שחלקן הגדול אבד) לקאנון הקשיים     
  14. ריכוז פירושים על קאנון הקשיים (难经集注) הינו הפירוש העתיק ביותר של הקלאסיקה קאנון 81 הקשיים של הקיסר הצהוב שקיים כיום. הוא כולל מאמרים של וַואנג וֶוי-אִי (王惟一 Wáng Wéi Yī שושלת סונג הצפונית), נערך על ידי וַואנג ג'יוֹ-סֱה (王九思 Wáng Jiǔ Sī שושלת מינג) וכולל ציטוטים של לוּ גוּאֲנג (Lǚ Guǎng 吕广 מדינת ווּ 220-280 לספירה, שלושת הממלכות), יַאנג שֹוּאֱן-צָאוֹ (杨玄操 Yáng Xuán Cāo שושלת טאנג), דִינג דֵה-יוֹנג (丁德用 Dīng Dé Yòng שושלת סונג הצפונית), יוּ שׁוּ (Yú Shù  虞庶 שושלת סונג), יַאנג קַאנג-חוֹאוּ (杨康候 Yáng Kāng Hòu שושלת סונג).

星历考原 חקר מקורות לוח השנה האסטרונומי
五合者,即五位相得而各有合也。河图一与六,二与七,三与八,四与九,五与十,皆各有合。十干之次言之,一为甲,六为己,故甲与己合。二为乙,七为庚,故乙与庚合。三为丙,八为辛,故丙与辛合。四为丁,九为壬,故丁与壬合。五为戊,十为癸,故戊与癸合。又年起月,日起时,越五则花甲周而复始,而月时同干,亦即五合之义。

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה