מדוע הטעם המר של האש לא ממלא אותה אלא דווקא מנקז אותה - טאנג דזונג-חאי בספרו שאלות ותשובות על צמחי מרפא (שאלה 16)

בשאלה מספר 16 בספר שאלות ותשובות על צמחי מרפא מנסה טַאנג דְזוֹנג-חָאי להסביר מדוע למרות שהטעם המר נחשב לטעם של פאזת האש, במקום לסייע לאש הוא דווקא מנקז אותה. מלבד הסברים שמבוססים על מראה הצמחים הוא משלב לא מעט רעיונות שמקורם בתורת התמורות בה היה בקיא מאד.

问曰∶苦者，火之味也。而味之苦者，均不补火，反能泻火，何也？

שאלה: המר הוא טעם פאזת האש אך [לא רק] שהצמחים בעלי הטעם המר כולם אינם מטליאים אש הם אף דווקא מנקזים אש, כיצד [תסביר זאת]?

הקאנון הפנימי מסביר לנו שהטעם שמשויך לפאזת האש הוא הטעם המר ושזה הטעם שנכנס אל הלב, מכאן עולה השאלה, אם מדובר בטעם של האש, מדוע צמחים מרים לא רק שלא תומכים באש אלא אף מנקזים אותה.

答曰∶物极则复阳极阴生，以卦体论，离火之中爻阴也，是离火中含坎水之象。凡药得火味者，亦即中含水性而能降火，此正水火互根之至理。黄连之味正苦，故正入心经以泻火。栀子味苦象心包，故泻心包络之火。连翘亦象心包，而质轻扬，味微苦，则轻清上达，清心与上焦头目之火。莲子象心，而莲心又在其中，味又极苦，有似离中阴爻，用以清心中之火，最为相合。黄芩味苦，中多虚空有孔道，人身惟三焦是行水气之孔道，主相火。黄芩中空有孔，入三焦而味又苦，故主清相火。胆草、胡黄连，味苦而坚涩，兼水木之性，故皆泻肝胆之木火。惟胆草根多而深细，故泻火并兼降利。胡黄连则守而不走，是宜细别。大黄味苦，形大而气烈， 故走脾胃，下火更速。

תשובה: כאשר דבר מה מגיע לשיא הוא שב ומתהפך, כאשר יאנג מגיע לשיא אז יין נוצר. אם נדון בזה על סמך הטריגרמות של בה-גואה נראה שהקו האמצעי של טריגרמת לי-אש זה סמל שמראה את לי-אש שמכיל בתוכו את קאן-מים. כל התרופות שמקבלות את הטעם המר, גם מכילות בתוכן את אופי המים ומסוגלות להוריד אש, זה בדיוק ההיגיון שעומד מאחורי הרעיון שאש ומים הינם השורש האחד של השני. הטעם של Huang Lian הוא רק מר, על כן הוא נכנס רק אל ערוץ הלב ומנקז אש. טעמו של Zhi Zi הוא מר והוא דומה [במראהו] למעטפת הלב, על כן הוא מנקז את אש מעטפת ערוצי החיבור של הלב. Lian Qiao גם דומה [במראהו] למעטפת הלב, איכותו קלילה וטעמו מעט מר ולכן הוא קליל וצלול ומגיע מעלה, [הוא] מצליל את הלב ואת האש במחמם העליון והראש.  Lian Zi דומה [במראהו] ללב וליבו של Lian Zi נמצא בתוכו, טעמו מר ביותר דבר שדומה לקו הייני שבתוך טריגרמת לי-אש. משתמשים בו על מנת להצליל את האש שבתוך הלב זה השילוב הטוב ביותר [לכך]. טעמו של Huang Qin מר, בתוכו יש הרבה חללים ריקים והרבה נקבים, בגוף האדם רק שלושת המחממים הם נקבים שמניעים את צ׳י המים ואחראיים על אש השר. בתוך Huang Qin יש חללים ונקבים, הוא נכנס אל שלושת המחממים כמו כן טעמו מר ולכן הוא אחראי על הצללת אש השר. טעמם של Huang Lian ו-Dan Cao הוא מר אך בעל נוקשות וחספוס, זהו שילוב של תכונות העץ והמים ולכן הם מנקזים את האש של העץ של הכבד וכיס המרה. רק ששורשיו של Dan Cao  רבים, עמוקים ודקיקים ולכן הוא מנקז אש ובו-זמנית מוריד ומטיב. [ואילו] Huang Lian שומר ואינו מניע  ורצוי לדייק בהבדל ביניהם. טעמו של Da Huang מר, צורתו גדולה והצ׳י שלו אלים ולכן הולך אל טחול-קיבה [ומהירות] הורדת האש שלו עוד יותר מהירה.

לוטוס ופירותיו (מספר 5 - Lian Zi Xin)

על פי עקרונות היחסים בין יין ויאנג, כאשר דבר מה מגיע לקיצוניות כלשהי, הוא משתנה והופך להיפוכו. כך כאשר יאנג מגיע לשיאו הוא הופך ליין. לכן, כאשר מדובר בטעם מר בצורה קיצונית, במקום לתמוך בפאזת האש או איבר האש, הוא דווקא מנקז אותם. דרך נוספת להסתכל על כך היא דרך המשקפיים של תורת התמורות. טריגרמת לי-אש (☲) מורכבת משלושה קווים, קו שלם שמסמל יאנג למעלה ולמטה ובאמצע נמצא קו מקוטע שמסמל יין. בתוך האש היאנגית אפשר למצוא היבט ייני שמקורו בטריגרמת קאן-מים (☵). כלומר, האש מכילה בתוכה היבט מנוגד של מים ולכן בתוך הטעם המר קיימות תכונות הורדה מטה שמשויכות לפאזת המים. לצמח Huang Lian יש רק טעם אחד, הטעם המר שמכוון את הצמח להיכנס אל איבר לב-אש ומנקז ממנו את האש העודפת. הצמחים Zhi Zi ו-Lian Qiao בעלי צורה סגלגלה העוטפת משהו בתוכה ולכן הם נראים כמו מעטפת הלב. כאן הוא מתאר לנו כיצד דומה מטפל בדומה, כלומר צמח שדומה במראהו למעטפת הלב יכול לטפל במעטפת הלב. מכיוון שטעמם מר וצורתם כצורת מעטפת הלב, על כן הם מנקזים אש של מעטפת הלב. כאשר הצמח קליל, הוא נוטה לעלות מעלה ולטפל באזורים גבוהים בגוף ולכן Lian Qiao מסוגל לעלות מעלה ולנקז משם אש. גם Lian Zi נראה סגלגל בדומה ללב ובתוכו אפשר למצוא את Lian Zi Xin (הלב של פרי הלוטוס) שטעמו מר מאד. מכיוון שבליבו של פרי בעל צורת הלב יש נבט קטן, הנבט הזה דומה לקו הייני שבליבה של טריגרמת לי-אש (☲) וביכולתו לנקז אש מהלב. כאן בעצם יש לנו שילוב בין מראה פרי הצמח שמקביל לרעיון מתורת התמורות יחד עם טעם קיצוני של האש אשר במקום להרים הוא מוריד. כלומר הוא משתמש ברעיון טריגרמת האש גם לצורה הפיזית של הצמח (התוכן/הגוף 体 Ti) וגם לתפקוד הטעם שלו (תכלית/שימוש 用 Yong), שמצביעים על הרמה הגבוהה של הכותב ובקיאותו בפילוסופיה של ג'ואנג דזה.

שורשיו הארוכים של Long Dan Cao

בצמח Huang Qin יש המון נקבוביות זעירות. בגוף האדם, האיברים היחידים שדומים לנקבוביות זעירות הם שלושת המחממים והריאות. המחממים הם רשת תעלות בהן נעים הנוזלים ואש השר. מכיוון שטעמו של צמח זה הוא מר ומכיוון שהוא דומה בתכונותיו הפיזיות לשלושת המחממים והריאות, על כן הוא יכול להיכנס אליהם ולנקז מהם אש ולהשיב להם את צלילותם. גם כאן אפשר לראות שימוש בתכונות פיזיות של הצמח בהשפעה על איבר הדומה לו. Huang Lian ו-Long Dan Cao מרים ולכן הם משפיעים על האש. יש בהם איכות נוקשה שהינה איכות של המים האוצרים וממצקים. צבעו של Long Dan Cao הופך ירקרק במים וטעמו של Huang Lian הוא בוסרי כמו עץ יבש. לכן הם נכנסים אל איברי העץ ומנקזים מהם אש. אבל למרות הדמיון בטעם של שני הצמחים, צורתם הפיזית שונה. Long Dan Cao בעל שורשים רבים ודקיקים שחודרים עמוק לאדמה ויוצרים תנועה מטה ולכן הוא גם יכול לסייע בהורדה מטה של לחות ושיפור יכולת הפרשתה מהגוף. לעומתו, Huang Lian דווקא אינו יוצר תנועה. Da Huang הוא צמח גדול ובעל צ'י עז ונכנס גם אל היבט הדם ומנקז ממנו חום וגם אל היבט הצ'י ומנקז חום מטחול-קיבה.

טאנג דזונג-חאי בספרו שאלות ותשובות על צמחי מרפא

כיצד קליפת גזע הקינמון שנכנסת לדם משפיעה על היבט הצ'י (שאלה 8)

צמחים שנכנסים להיבט הדם וצמחים שנכנסים להיבט הצ'י (שאלה 9א')

תכונות צמחי מרפא שנכנסים להיבט הדם (שאלה 9ב')

תפקודם של צמחים שבשמם מופיע שם של עונה  (שאלה 14)

צמחים בעלי טעם מתוק והשפעת שילובי טעמים (שאלה 15)

מדוע הטעם המר של האש לא ממלא אותה אלא דווקא מנקז אותה (שאלה 16)

מדוע הצבע של צמחים מנקזי אש הוא צהוב (שאלה 17)

אם צמחים מרים מכילים איכות מים, מדוע חלקם מחממים (שאלה 18)

תרגום מסינית לעברית - ניצן אורן

                                                                                                                                                     

הערות

1. שאלות ותשובות על צמחי מרפא Ben Cao Wen Da 本草问答
2. טַאנג דְזוֹנג-חָאי Tang Zong Hai 唐宗海
3. ג'ואנג דזה 庄子 Zhuang Zi 
4. שמונה הטריגרמות והיווצרותן

צמחים בעלי טעם מתוק והשפעת שילובי טעמים - טאנג דזונג-חאי בספרו שאלות ותשובות על צמחי מרפא (שאלה 15)

בשאלה מספר 15 בספר שאלות ותשובות על צמחי מרפא, שואל גַ'אנג בוֹ-לוֹנג את מורו, טַאנג דְזוֹנג-חָאי, על הקשר שבין טעם הצמח ואיבר המטרה אליו הוא נכנס ועליו הוא משפיע. מכיוון ששיוך טעמים לאיברים הוא ידע בסיסי של כל מטפל בצמחי מרפא, השאלה מתמקדת דווקא בתהייה כיצד העובדה שלצמחים רבים יש יותר מטעם אחד, משפיעה על פעולת הצמח וכניסתו לאיברי המטרה. שאלה מספר 15 פותחת את הפתח לשאלות נוספות על טעמי צמחים והקשר לצבעם או פעולתם, גם אם לפעמים היא נראית מנוגדת להיגיון הבריא.

问曰∶药多以味为治，味之甘者则归脾经，乃甘味之药多矣。或正入脾胃，或兼入四脏，此又何以别之？

שאלה(15): לרב, תרופות מטפלות על סמך טעמן, [אלו] שטעמן מתוק הולכות אל ערוץ הטחול, [אך] תרופות שטעמן מתוק הן רבות מאד. [תרופות מתוקות אלו] או שהן נכנסות ישירות רק אל טחול-קיבה או שהן נכנסות בו-זמנית גם לארבעת הדזאנג [הנותרים מלבד אל טחול-קיבה], כיצד אפשר להבדיל ביניהן?

הטעם המתוק נכנס אל איברי האדמה, קרי טחול-קיבה, אבל במידה והצמח מכיל טעם נוסף במקביל לטעם המתוק, הוא יכנס גם לאחד האיברים האחרים המקושר בטעם זה. אבל צמחים רבים הם בעלי טעם מתוק וחלקם נכנסים אל הטחול ואילו אחרים נכנסים גם אל איברים אחרים, אז איך יודעים לאן הצמח המתוק נכנס ומה פעולתו?

答曰∶得甘之正味者，正入脾经，若兼苦兼酸兼咸兼辛，则皆甘之间味也，故兼入四脏。甘草纯甘，能补脾之阴，能益胃之阳，或生用，或熟用，或以和百药，固无不宜。黄精甘而多汁，正补脾土之湿。山药色白带酸，故补脾而兼入肝肺。白术甘而苦温，故补脾温土，和肝气以伸脾气也。苍术甘而苦燥，故燥胃去湿。黄芪味甘而气盛，故补气。荠苨味甘而有汁，故生津。莲米味甘带涩，其气清香，得水土之气，故补土，以涩精止利。芡实甘味少而涩性多，是得土泽之味少，而得金收之性多，且生水中，是属肾之果也，故用以收涩肾经，及止泻利。苡仁亦生水中，而味极淡，则不补又不涩，则纯于渗利。茯苓亦然，皆以其淡，且不涩也。赤石脂粘涩又味甘，则能填补止泻利。禹余粮是石谷中之土质，甘而微咸，甘能补正以止利，咸能入肾以涩精，皆取其甘，亦用其涩。如不涩而纯甘，如龙眼，则归脾又产炎州，得夏令火气而生，以火生土，故补心兼补脾。

תשובה: [תרופות] שזוכות רק לטעם המתוק נכנסות רק לערוץ הטחול, במידה ובו-זמנית [הן זוכות גם לטעם] מר, חמוץ, מלוח או חריף אז כל אלו [נחשבים] טעמי משנה למתוק ולכן הן בו-זמנית נכנסות [גם לאחד] מארבעת הדזאנג [הנותרים]. Gan Cao הוא מתוק בלבד וביכולתו להטליא את היין של הטחול ולהעשיר את היאנג של הקיבה, אפשר להשתמש בו חי ואפשר להשתמש בו מבושל או בשילוב עם כל התרופות האחרות, ולכן אין מצב בו אינו מטיב [עם הגוף]. Huang Jing מתוק ובעל מיץ רב, [ולכן] בדיוק מתאים להטליא את הלחות של טחול-אדמה. צבעו של Shan Yao הוא לבן [וטעמו] מכיל חמיצות ולכן הוא מטליא את הטחול, אך בו-זמנית נכנס גם לכבד ולריאות. Bai Zhu מתוק, מר וחמים ולכן מטליא את הטחול ומחמם את האדמה, משיב הרמוניה לצ'י הכבד על מנת לאפשר לצ'י הטחול להתמתח. Cang Zhu מתוק, מר ויבש ולכן מייבש את הקיבה לסילוק לחות.

טעמו של Huang Qi מתוק והצ'י שלו שופע ולכן הוא מטליא צ'י. טעמו של Qi Ni מתוק ויש לו מיץ ולכן הוא מייצר נוזלים. טעמו של Lian Mi) Lian Zi) מתוק עם מעט בוסריות והצ'י שלו צלול וארומאטי, הוא מקבל את צ'י המים והאדמה ולכן מטליא אדמה לשם חסימת [בריחת] תמצית ומפסיק שלשול. טעמו של Qian Shi מועט ואילו אופיו הבוסרי רב, זה נובע מכך שקיבל רק מעט מטעם האדמה הלחה ואילו קיבל הרבה מהאופי המתכתי האוסף, כמו כן הוא צומח בתוך המים והינו פרי שמשויך לכליות ולכן משמש לאיסוף וחסימה בערוץ הכליות וגם לעצירת שלשול. Yi Yi Ren גם כן צומח בתוך המים וטעמו מאד תפל ולכן אינו מטליא וגם אינו חוסם אלא רק מחלחל ומטיב [עם המים בגוף]. גם Fu Ling אותו הדבר, שניהם [משפיעים] על ידי תפלותם ובנוסף אינם בוסריים.

Chi Shi Zhi דביק, בוסרי וגם בעל טעם מתוק ולכן יכול למלא ולהטליא ולעצור שלשולים. Yu Yu Liang הוא איכות האדמה שנמצאת בתוך אבני העמק, [טעמו] מתוק ומעט מלוח. [הטעם] המתוק יכול להטליא [את הצ'י] הנכון לשם עצירת שלשול, [הטעם] המלוח יכול להיכנס לכליות לשם חסימת [בריחת] תמצית, כל אלו משתמשים [בטעם] המתוק אך גם משתמשים בטעמם הבוסרי. במידה ואין בוסריות אלא רק [טעם] מתוק, כמו למשל Long Yan Rou, אז הוא נכנס לטחול. כמו כן  הוא מיוצר בחלק הדרומי החם של אדמת סין, [כך שהוא] מקבל את פקודת צ'י האש של הקיץ וכך נוצר, מכיוון שהאש יוצרת את האדמה על כן [הוא] מטליא את הלב ובו זמנית מטליא את הטחול.

禹余粮 Yu Yu Liang לימוניט

הטעם המתוק הוא הטעם שמשויך לטחול, כך למשל Gan Cao הוא צמח בעל טעם מתוק בלבד ולכן הוא נכנס לערוץ הטחול וממלא גם יין וגם יאנג של הטחול. אך גם הקיבה היא איבר האדמה ולמרות שהיא משויכת למערכת יאנג מינג יובש מתכת, צ'י היובש ממוקד בתפקודים של הקיבה בעיכול של המזון אבל בתפקודים של קבלה וקליטה של מזון ומשקה דווקא צ'י האדמה הוא האחראי מכיוון שהאדמה היא הגוף, גוף הקיבה הוא האדמה ואילו העיכול הוא רק תפקוד. האדמה היא התוכן והיובש הוא התכלית. לכן Gan Cao נכנס ומשפיע גם על מילוי חוסר בגוף של הקיבה והגוף הוא ייני ביחס לתפקוד היאנגי ולכן אפשר לומר שהוא ממלא את היין של הקיבה ולא את היאנג של הקיבה. Huang Jing הוא צמח בעל טעם מתוק אשר עשיר בנוזלים ולכן הוא בעיקר ממלא את היין של טחול וקיבה. Shan Yao הוא צמח בעל טעם מתוק אבל גם בעל בוסריות קלה, למעשה הוא אינו חמוץ, צבעו לבן והוא שמנוני למגע ובעל נוזלים רבים ולכן הוא יכול למלא חוסר ביין של טחול וקובה. המיץ הוא נוזל הכליות ולכן הוא מסוגל למלא גם חוסר ביין של הכליות. הבוסריות היא בעצם איסוף קיצוני של הטעם החמוץ ולכן הוא נכנס גם לכבד ובמקרים של חסימת יציאת שתן הוא מסוגל לסייע בפתיחה של דרכי השתן ובמקרים של בריחת שתן הוא מסוגל לחסום ולעצור בריחה. הסימנייה הסינית שמסמלת את הטעם הבוסרי בעלת משמעות נוספת והיא חסימה, כך הטעם הבוסרי חוסם בריחה (בדופק היא במשמעות של חספוס). כמו כן הוא מסוגל לחסום שלשולים. הצבע הלבן משויך לאיבר הריאות ולכן הוא מסוגל למלא גם חוסר ביין הריאות. מכיוון שיש לו כמה טעמים וגם מיץ על כן מלבד יכולתו למלא חוסר בטחול הוא גם יכול למלא חוסר בריאות בכבד ובכליות.

Bai Zhu ו-Cang Zhu גם הם בעלי יותר מטעם אחד מתוק. הצ'י היבש של Cang Zhu אלים יותר מהצ'י היבש של Bai Zhu ולכן הוא יכול לשמש לייזוע של העור והשרירים וגם לסלק חסימה של לחות. Huang Qi הוא מתוק וחמים ולכן הוא בעיקר משמש להרמה ומילוי של כל חוסר וצניחה בצ'י. Qi Ni טעמו מתוק והוא עשיר בנוזלים ולכן הוא בעיקר ממלא חוסר ביין של טחול קיבה. Lian Zi Rou נוצר לאחר שהוא מקבל צ'י של אדמה ומים כמו כן טעמו מתוק אבל גם מריר ובוסרי ולכן הוא מסוגל למלא יין של הטחול ולהצליל אש של הטחול. מכיוון שהוא פרי שחי בתוך המים על כן הוא יכול להיכנס אל תוך הלב ולהצליל אש ולהיכנס אל הכליות ולחסום בריחת תמצית וזרע. Qian Shi טעמו מתוק אבל גם בוסרי, גם הוא נוצר בתוך המים ולכן הוא מסוגל לקחת את צ'י טחול קיבה ולהוביל אותו להיאצר בתוך הכליות ולכן הוא טוב לטיפול בצ'י ששועט מעלה. Yi Yi Ren וגם Fu Ling הם צמחים בעלי טעם תפל ותפקודם העיקרי הוא בחלחול של לחות ולכן הם הצמחים העיקריים שמטיבים עם לחות בטחול ומניעים מים בדרכי המים בגוף. Chi Shi Zhu ו-Yu Yu Liang שניהם תרופות מאבקות אבן, טעמן מתוק אבל דביק ובוסרי.

Chi Shi Zhi נכנס להיבט הדם ויכול לעצור דימום ולמלא חוסר במחמם התחתון ולכן ג'אנג ג'ונג ג'ינג השתמש בו כצמח חשוב בפורמולה Tao He Tang. Yu Yu Liang צבעו לבן והוא נכנס להיבט הצ'י במעי הגס וחוסם שלשול כמו כן הוא נכנס אל הכליות וחוסם בריחת תמצית וזרע. Long Yan (לונגן) נפוץ מאד בדרום סין, כאשר הוא בשל צבע בשר הפרי לבן והוא משמש כפרי למאכל אבל קשה לעכל אותו והוא יוצא לא מעוכל בתוך הצואה. לאחר שמייבשים אותו צבעו משתנה לסגול שחור והוא עשיר בנוזלים, הוא מקבל את הצבעים של פאזת האש ופאזת המים וטעמו מתוק וארומטי. הטעם המתוק ממלא את החוסר בטחול והארומה יכולה לעורר את הטחול, הצבע השחור הוא צבע המים ולכן הוא נכנס אל הכליות ומזין מים ומטפח את הכבד. הצבע הסגול הוא מצב בו צבע האש האדום מגיע לקיצוניות והגוון שלו משתנה, כמו כן מכיוון שהוא עשיר בנוזלים הוא יכול להיכנס אל הלב ולמלא חוסר בדם. הוא גדל בדרום סין, שם האקלים חם ביחס לצפון, ולכן זוכה לאיכות אש רבה. על פי יחסי יצירה של חמש הפאזות, האש יוצרת את האדמה ולכן איכות האש שבו מסייעת לתמוך בטחול-אדמה.

使君子仁甘能补脾，而又能杀疳虫者，因气兼香臭，有温烈之性，故服此忌食热茶，犯之即泄，与巴豆之饮热则泻，其意略同。以畜物论，黄牛肉甘温，大补脾胃。羊肉虽甘而有膻气，得木之温，故补脾兼补肝。猪肉虽甘而兼咸味，得水土之寒性矣，故滋脾润肾。人乳味甘本饮食之汁，得肺胃之气化而成，故能润养胃滋生血液，补脾之阴无逾于此。甘松味甘而香烈，故主理脾之气。木香之理气，以其香气归脾而味兼微辛，又得木气之温，力能疏土，且木香，茎五枝五叶五节五皆合脾土之数，故能理脾也。以诸果论大枣，皮红肉黄，皮辛肉甘，得以火生土之性，故纯于补脾胃。梨味甘而含水津，故润脾肺。荔枝生东南，味甘酸，故归脾，与肝而温补。总之味甘皆入脾，又审其所兼之味，以兼入别脏，则主治可得而详矣。

זרעיו של Shi Jun Zi מתוקים ויכולים להטליא את הטחול אך גם יכולים להרוג תולעי Gan זאת מכיוון ששילוב של הצ'י עם ריח ארומטי בעל אופי חמים ואלים ולכן בזמן נטילתם אסור לצרוך תה חם, אם עוברים על [איסור] זה אז יופיע שלשול בדומה לשלשול שמופיע עקב לגימת [משקה] חם לאחר לקיחת Ba Dou, על בסיס עיקרון דומה. אם מדברים על [איכויות] החיות, בשרה של הפרה החומה הוא מתוק וחמים, מטליא חזק של טחול קיבה. בשר הכבש אמנם מתוק אך בעל ריח דוחה, ומקבל את חמימות העץ ולכן מטליא את הטחול ובו-זמנית מטליא את הכבד. למרות שבשר החזיר מתוק אך הוא גם מכיל טעם מלוח, [הוא] מקבל את האופי הקר של מים והאדמה ולכן מזין טחול ומלחלח את הכליות. טעמו של חלב האם הוא מתוק, מלכתחילה הינו מיץ [שמוצה] ממזון ומשקה [על ידי האם], הוא מקבל את השפעות התמרת צ'י הריאות והקיבה [בגוף האם] על מנת להיווצר ולכן יכול ללחלח ולטפח את הקיבה ולהזין וליצור את נוזל הדם [של התינוק], מטליא את יין הטחול אין [אזוטריות] מעבר לכך.

טעמו של Gan Song מתוק והארומה שלו עזה ולכן אחראי על הסדרת צ'י הטחול. הסדרת הצ'י שעושה ארומת העץ נובעת מכך צ'י הארומה נכנס לטחול ואילו הטעם גם מעט חריף, כמו כן קיבל את החמימות של צ'י העץ, בכוחו להפיץ (לגרוף) את האדמה כמו כן מעבר לארומת העץ, יש לו חמישה גבעולים, חמישה ענפים, חמישה עלים וחמישה מפרקים שכולם תואמים את הספרה של טחול אדמה ולכן יכול להסדיר את הטחול. מכל הפירות, דנים על Da Zao, קליפתו אדומה ובשרו צהוב, הקליפה חריפה והבשר מתוק, הוא קיבל את אופי האש היוצרת אדמה, ולכן רק מטליא את טחול-קיבה. טעמו של האגס מתוק והוא מכיל מים ונוזלים, ולכן הוא מלחלח את הטחול והריאות. ליצ'י צומר באזור דרום מזרח, טעמו מתוק וחמוץ ולכן נכנס אל הטחול והכבד ומחמם ומטליא. בסיכומו של דבר, כל בעלי הטעם המתוק נכנסים לטחול ויש גם לבדוק את הטעמים הנלווים להם שנכנסים אל שאר הדזאנג ואז אפשר לדעת במפורט במה הם מטפלים.

Shi Jun Zi הוא צמח בעל טעם מתוק והצ'י שלו בעל ריח חזק, כמו כן הוא עשיר בשמן, תולעי מעיים לא סובלות את הריח שלו ולכן נסות על נפשן. טעמו מתוק ולכן הוא ממלא חוסר בטחול וכך לאחר סילוק התולעים נמנע נזק לטחול וקיבה. על פי האסטרולוגיה הסינית, הפרה משויכת לענף הארצי Chou אשר שיוכו לחמש הפאזות הוא אדמה ולכן בשר הבקר ממלא את טחול-אדמה. הכבש/עז משויך לענף הארצי Wei שמשויך לפאזת האש ולכן מחמם את הכבד וממלא את הלב שיוצר את הטחול. חזיר משויך לענף הארצי Hai שמשויך לפאזת המים, טעמו נוטה להיות מלוח ולכן הבשר שלו ממלא את המים של כליות ושלפוחית השתן ומלחלח יובש. כל השלושה בעלי טעם מתוק וארומטי ולכן הם ערבים לחך. טעם מתוק וארומה הם טעם וניחוח שנכנסים אל הטחול. כאשר יש שילוב של טעמים אז או שהצמח ממלא את הטחול ובו-זמנית תומך באיבר נוסף, או שהוא ממלא את האיבר הנוסף ובמקביל תומך בטחול. חלב אם מופק מהדם של האם. טעמו המתוק מגיע מהמזון שצרכה האם והותמר על ידי הטחול והקיבה שלה. צבעו של חלב האם הוא לבן מכיוון שקיבל התמרה מריאות-מתכת והצבע הלבן משויך לפאזת המתכת. מכיוון שנוצר מהתמרת דם האם הוא מזין יין, ממלא דם ומלחלח יובש.

טעמו של Gan Song הוא מתוק וארומטי ביכולתו למלא חוסר בטחול ולעורר אותו כמו כן הוא גם יכול להפיץ צ'י ולהחיות את הדם בערוצי החיבור. Mu Xiang הוא בכלל צמח בעל טעם חריף וצ'י חמים כך שהסיבה שהוא מסוגל להסדיר את הטחול גם היא נעוצה בארומה שלו. החריף מפזר, מחמם ופותח והוא טעם של ריאות-מתכת. חמימות היא הצ'י של כבד-אביב, הכבד מסוגל לאוורר את האדמה על ידי תפקוד ההפצה שלו על פי יחסי הריסון של חמש הפאזות ומכיוון שכך אוורור זה הוא בעצם השפעה וכניסה אל הטחול. גם ארומה נכנסת אל הטחול ומעוררת אותו, מסדירה את הצ'י שלו ומסלקת זוהמה ועכירות ולכן מזון מתוק ובעל ניחוח מעורר ייצור מוגבר של מיצי קיבה ומסייע לשחרור צ'י הקיבה ולעיכול חזק ואף תאבון בריא. מעניין לראות את ההקשר שיצרו בין טעם הבשר ושיוך החיה ממנה נלקח על פי האסטרולוגיה הסינית. כמובן שלפי ההיגיון הזה בשר דרקון מחזק את הטחול ובשר טיגריס מחזק את הכבד.

טאנג דזונג-חאי בספרו שאלות ותשובות על צמחי מרפא
כיצד קליפת גזע הקינמון שנכנסת לדם משפיעה על היבט הצ'י (שאלה 8)
צמחים שנכנסים להיבט הדם וצמחים שנכנסים להיבט הצ'י (שאלה 9א')
תכונות צמחי מרפא שנכנסים להיבט הדם (שאלה 9ב')

תפקודם של צמחים שבשמם מופיע שם של עונה  (שאלה 14)

צמחים בעלי טעם מתוק והשפעת שילובי טעמים (שאלה 15)
מדוע הטעם המר של האש לא ממלא אותה אלא דווקא מנקז אותה (שאלה 16)
מדוע הצבע של צמחים מנקזי אש הוא צהוב (שאלה 17)
אם צמחים מרים מכילים איכות מים, מדוע חלקם מחממים (שאלה 18)

תרגום מסינית לעברית - ניצן אורן

                                                                                                                                                     

הערות

1. שאלות ותשובות על צמחי מרפא Ben Cao Wen Da 本草问答
2. טַאנג דְזוֹנג-חָאי Tang Zong Hai 唐宗海
3. גַ'אנג בוֹ-לוֹנג  Zhang Bo Long 张伯龙
4.  הצמח Qi Ni  צ'י ני (Root of Apricotleaf Ladybell, Root of Scatteredflower Ladybell) מלחלח יובש ומתמיר ליחה (מכייח), מצליל חום ומנטרל רעילות. מאפל בשיעור יבש, גרון כואב ונפוח, פצעים וכיבים של חום ורעילות של צמחי מרפא אחרים.
5. תערובת המינרלים Yu Yu Liang נקראת בעברית לימוניט. הוא חוסם וסופח שלשולים במעיים ולכן משמש לעצירת שלשול. כמו כן הוא משמש כסופח במקרים של דימומים במקרים של דימום בצואה או דימומים מוגברים בווסת או טפטוף במהלך המחזור.

תכונות צמחי מרפא שנכנסים להיבט הדם - טאנג דזונג-חאי בספרו שאלות ותשובות על צמחי מרפא (שאלה 9 ב')

המשך לרשומה קודמת על צמחים שנכנסים להיבט הדם וצמחים שנכנסים להיבט הצ'י. התשובה של טַאנג דְזוֹנג-חָאי על הקשר בין השפעות אש-הארץ על מראה צמחי המרפא ותפקודם והשפעתם על היבט הדם בגוף:

以上所论，皆得天水之阳而生，故皆入气分。其他入血分者，则必得地火之味而生，如当归，川芎是。盖人身之血，是由胃中取汁，得心火化赤遂为血，既化为血，乃溢于脉，转枢于胞宫而肝司之。故凡入血分之药，皆得地火之气味而兼入肝木。当归辛苦，是得地火之味；其气微温，得木之性，而质又油润，得地之湿，故能化汁助心生血以行于肝。别录本草有谓当归过于辛温，行血之功有余，生血之功不足，不知人身之血是中焦受气取汁，上腾于肺部入于心，奉心火之化乃变赤色而为 血。西医言饮食之汁，上肺至颈会管，遂为红色，下入心房。

בדיון למעלה (חלק קודם), כל [הצמחים] הללו קיבלו את יאנג המים-שמיים ואז נוצרו ולכן כולם נכנסו למרכיב הצ'י. שאר [הצמחים] שנכנסים למרכיב הדם על כן, חייבים לקבל את הטעם של אש-הארץ על מנת להיווצר, למשל  Dan Gui ו-Chuan Xiong. הדם בגוף האדם נוצר מהמיץ שמופק בתוך הקיבה, שמקבל את אש הלב ומותמר לצבע אדום ואז הופך לדם, אחרי שהותמר לדם הוא גולש אל כלי הדם ועובר אל הרחם [שם הוא] מנוהל על ידי הכבד. לכן כל התרופות שנכנסות אל מרכיב הדם, כולן מקבלות את הטעם והצ'י של אש-הארץ ובו זמנית נכנסות אל כבד עץ. Dang gui חריף ומר, זה מכיוון שקיבל את הטעם של אש-הארץ. הצ'י שלו מעט חמים כי קיבל את התכונה הטבעית של העץ ואילו איכותו שמנונית ולחה כי קיבל את הלחות של הארץ ולכן מסוגל להתמיר מיץ שמסייע ללב ליצור דם ולנוע אל הכבד. בכתב Bie Lu [שעוסק] בצמחי מרפא נאמר "Dang Gui יותר מדי חריף וחמים, מיומנותו בהנעת הדם עודפת ואילו מיומנותו ביצירת דם חסרה", הם לא ידעו שהדם שבגוף האדם הוא מיצוי מיץ וצ'י שנקלטו במחמם האמצעי שנוסק מעלה אל אזור הריאות ומשם נכנס אל הלב, שם הוא מקבל את ההתמרה של אש הלב, משנה צבעו לאדום והופך לדם. ברפואה המערבית נאמר שמיץ המזון והמשקה עולה אל הריאות ומגיע לקנה בצוואר ואז הינו בעל צבע אדום, יורד ונכנס אל חדרי הלב.

כל הצמחים שקיבלו את יאנג המים-שמיים הושפעו מכך להיכנס אל היבט הצ'י בגוף, הקשור קשר הדוק עם איברי המים. על סמך אותו היגיון, הצמחים שקיבלו את יין האש-ארץ מושפעים מכך להיכנס אל היבט הדם בגוף, הקשור קשר הדוק עם איברי האש. הקיבה ממצה את צ'י המזון ונוזליו, וכאשר תערובת זו מקבלת את השפעת אש הלב, היא מותמרת לכדי דם. לכן הדם בגוף מושפע מהקיבה שמפיקה את חומרי הגלם שלו, הלב שהופך אותם לדם ושולח אותו אל הגוף, והכבד שאחראי על אצירת הדם. הסיבה לכך שצמחי מרפא הינם בעלי יכולת מוגברת לייצר דם בגוף, ביחס למזון, היא שהאיכות שלהם מרוכזת וממוקדת לתמיכה בתהליכים אלו. כך למשל Dang Gui קיבל את הטעם החריף מאש-ארץ ואת החמימות שלו מהעץ אבל גם איכות מזינה שמגיעה מהאדמה ולכן השילוב הזה תומך ישירות במיץ שמפיקה קיבה-אדמה ומומר לדם על ידי הלב והכבד. כלומר הוא מכיל בדיוק את כל המרכיבים שנחוצים ליצירת דם ולכן צריכה שלו מספקת ישירות את חומרי הגלם הנחוצים (בשונה מתזונה שמכילה חומרי גלם רבים בכמויות קטנות)

合观此说见奉心火之化而变为血《内经》所谓“心生血”者此也。当归辛苦温烈之气，正所以出心火之化；以其油润生汁；以其辛温助心火之化，其功专生血，更无别 药可以比拟也。仲景和血之方，无过于温经汤；生血之方，无过于复脉汤。温经汤辛温降利，与川芎同功；复脉汤辛温滋润，与当归同功。知心火化液为血， 则知复脉汤之生血，并知当归为生血之药也。川芎味更辛苦，得木火之性尤烈，质不柔润，性专走窜，故专主行心肝之血。

כאשר שוקלים את שתי הגישות הללו (מערבית וסינית) רואים שקבלת התמרת אש הלב והשינוי לכדי דם זה מה שהקאנון הפנימי כינה "הלב יוצר דם". Dang Gui בעל צ'י עז חריף מר וחמים, זאת בדיוק הסיבה [מדוע] הוא מפיק התמרה כשל אש הלב. מכיוון שהוא שמנוני ולח ויוצר מיץ ומכיוון שהוא חריף חמים ומסייע להתמרה של אש הלב, והמיומנות שלו ממוקדת ביצירת דם, לכן על אחת כמה וכמה אין תרופה אחרת שיכולה להתחרות בו ולחקות אותו. לג'ונג-ג'ינג אין פורמולה שיוצרות הרמוניה של הדם מלבד מרתח חימום המחזור (Wen Jing Tang), או פורמולות שיוצרות דם מלבד מרתח שיקום הדופק (Fu Mai Tang). מרתח חימום המחזור חריף, חמים, מוריד ומטיב בדומה לפעילות של Chuan Xiong. מרתח שיקום הדופק חריף, חמים, מזין וחי ופעולתו דומה לשל Dang Gui. מי שיודע שאש הלב מתמירה נוזלים לכדי דם מבין כיצד מרתח שיקום הדופק יוצר דם כמו כן יודע ש-Dang Gui הוא התרופה שיוצרת דם. טעמו של Chuan Xiong עוד יותר חריף ומר, האיכות של העץ והאש שהוא מקבל היא עוד יותר פראית, איכותו אינה רכה ולחה, אופיו ממוקד בתנועה וריצה ולכן ממוקד בעיקר בהנעת הדם של הלב והכבד.

מכיוון ש-Gang Gui תומך גם בחומרי הגלם ליצירת הדם וגם באיכויות של האיברים שיוצרים את הדם על כן מספק גם את המקור וגם את הפעולה שמעודדים את יצירת הדם ולכן אין שני לו. ג'אנג ג'ונג-ג'ינג השתמש בדיוק באותן איכויות שמקנות ל-Chuan Xiong ו-Dang Gui את היכולת להניע או להזין את הדם כאשר פיתח את הפורמולות Wen Jing Tang ו-Zhi Gan Cao Tang (שכונתה גם Fu Mai Tang).

夫苦乃火之味，苦而辛则性温，而有生血之功。若苦而不辛，则性凉而专主泄血。红花色赤，自入血分，而味苦，则专能泄血，又凡 花性，皆主轻扬，上行外走，故红花泄肌肤脉络在外在上之血。丹皮色味，亦类红花，而根性下达与花不同，故主在内，及泄中下焦之血。桃花红而仁味苦，皆得地火之性味者也，仁又有生气， 故桃仁能破血，亦能生血。茜草色赤味苦，根甚长，故下行之力更重，专能降泄行血也。

לדעתי, הטעם המר הוא הטעם של האש, [כאשר יש שילוב של] מר וחריף אז איכותו חמימה ויש לו מיומנות יצירת דם. במידה והוא מר אך אינו חריף, אז איכותו קרירה והוא ממוקד בעיקר בהפרשת דם. צבעו של Hong Hua הוא אדום, נכנס בעצמו אל מרכיב הדם, הטעם שלו מר אז הוא בעיקר יכול להפריש דם, כמו כן כל אלו שהם בעלי איכות כשל פרחים הם בעיקר קלילים, נעים מעלה והחוצה ולכן Hong Hua מנקז את הדם שבשרירים, העור כלי הדם והערוצים שבחוץ ולמעלה. הצבע והטעם של Dan Pi גם דומים בסיווגם לאלו של Hong Hua אך התכונות של השורש הן הגעה מטה, בשונה מאלו של הפרחים, ולכן הוא בעיקר אחראי על מה שבפנים ומפריש את הדם במחמים האמצעי והתחתון. פרחיו של Tao Hua אדומים וטעמו מר, כל אלו קיבלו את התכונות והטעם של אש-הארץ. כמו כן לזרעים (Ren) יש יכולת של יצירת צ'י ולכן Tao Ren יכול גם לנפץ דם וגם ליצור דם. צבעו של Qian Cao הוא אדום וטעמו מר, השורש שלו מאד ארוך ולכן כוחו להוריד מטה חזק עוד יותר ויכולתו ממוקדת בהורדה והפרשה והנעת הדם.

בקאנון הפנימי נאמר שהטעם המר נכנס ראשית לאיבר הלב, מכיוון שכך צמחים בעלי טעם מר נמשכים אל הלב. הטעם החריף משולב לרב עם איכות צ'י חמימה. חמימות ופיזור (חריף מפזר) הן תכונות של העץ. השילוב של טעם חריף חמים עם טעם מר מסייע לתהליך יצירת הדם. במידה ולצמח המרפא יש רק טעם מר, אז ככל הנראה הוא בעל איכות קרירה ועיקר פעולתו הוא הפרשה (מר מפריש). למשל Hong Hua האדם והמר שנכנס אל היבט הדם יכול להניע את הדם ולמוסס עימדון דם (הפרשה). מכיוון שמדובר בפרח, על כן איכותו קלילה והוא נע מעלה והחוצה ולכן משפיע על רבדים שטחיים של הגוף ואזורים בפלג הגוף העליון. לכן למרות ש-Mu Dan Pi אדום ומר בדומה ל-Hong Hua, מכיוון שהוא נלקח מהשורש ולא מהפרחים, על כן הוא נוטה ליצור תנועה מה ופנימה וממוסס עימדון דם במחממים אמצעי ותחתון. Tao Ren בעל טעם מר ופרחים אדומים ולכן קיבל את איכות אש-ארץ ונכנס לדם. זרעיו בעלי מיץ ולחות ולכן הם יכולים לשמש כמקור ליצירת דם. שילוב של תכונות אלו מקנה לו את היכולת לנפץ עימדון דם מצד אחד ולייצר דם מן הצד השני. גם Qian Cao בעל צבע אדום וטעם מר אבל מכיוון שהשורש שלו ארוך, יש בו איכות חזקה של תנועה מטה ולכן היכולת שלו להוריד חזקה.

שורשיו הארוכים של Qian Cao

אפשר לראות שטַאנג דְזוֹנג-חָאי משכלל המון היבטים שונים על מנת להסביר את תכונות צמחי המרפא. הטעמים והצבעים משפיעים על איבר המטרה אליו יגיעו הצמחים, החלק בצמח ותכונותיו הפיזיולוגיות מצביעים על איכות תנועה וכיוון והיבטים כגון לחלוחיות או יובש משמשים לזהות האם יש בו מקורות יצירה של יין או יאנג. 

לעניות דעתי, שיטת הסיווג בה השתמש טַאנג דְזוֹנג-חָאי מבוססת ראשית על הכרת התפקוד של כל צמח ולאחר מכן ניתוח תכונותיו והסקת מסקנות בנוגע לקשר בין התכונות למראה בהנדסה לאחור. על מנת לבחון האם באמת ניתן לקבוע כללים שיאפשרו לנו לנתח צמחים חדשים, למשל ארץ ישראלים, לפי איכויות טעם, צ'י ותפקוד סינים יהיה עלינו לערוך השוואה נרחבת יותר שכוללת כמות גדולה יותר של צמחים. רק לאחר איסוף מספיק מידע ומציאת חוקיות אחידה אפשר יהיה ליישם את הדרך הזו על צמחים חדשים.

טאנג דזונג-חאי בספרו שאלות ותשובות על צמחי מרפא

כיצד קליפת גזע הקינמון שנכנסת לדם משפיעה על היבט הצ'י (שאלה 8)

צמחים שנכנסים להיבט הדם וצמחים שנכנסים להיבט הצ'י (שאלה 9א')

תכונות צמחי מרפא שנכנסים להיבט הדם (שאלה 9ב')

תפקודם של צמחים שבשמם מופיע שם של עונה  (שאלה 14)

צמחים בעלי טעם מתוק והשפעת שילובי טעמים (שאלה 15)

מדוע הטעם המר של האש לא ממלא אותה אלא דווקא מנקז אותה (שאלה 16)

מדוע הצבע של צמחים מנקזי אש הוא צהוב (שאלה 17)

אם צמחים מרים מכילים איכות מים, מדוע חלקם מחממים (שאלה 18)

תרגום מסינית לעברית - ניצן אורן

                                                                                                                                                         

הערות

1. טַאנג דְזוֹנג-חָאי Tang Zong Hai 唐宗海
2. ספר הצמחים  Bie Lu 别录 נכתב בסוף תקופת שושל חאן ותיעד 365 צמחי מרפא ותוספות על מידע שהופיע בקאנון הצמחים של החקלאיה שמימי (Shen Nong Ben Cao Jing 神农本草经) זמן לא רב לאחר מכן אבדו עקבותיו.

צמחים שנכנסים להיבט הדם וצמחים שנכנסים להיבט הצ'י - טאנג דזונג-חאי בספרו שאלות ותשובות על צמחי מרפא (שאלה 9 א')

לאחר שטַאנג דְזוֹנג-חָאי עורר את התיאבון עם הרעיון שיש צמחים שקיבלו איכויות של צ'י מים-שמיים ולכן הם נכנסים אל היבט הצ'י בגוף ויש צמחים שקיבלו איכויות של צ'י אש-ארץ ולכן הם נכנסים אל היבט הדם בגוף, נפתח התיאבון לנושא זה ותלמידו של טַאנג דְזוֹנג-חָאי, הרופא גַ'אנג בוֹ-לוֹנג מבקש ממנו להרחיב עוד על הנושא (המשך מרשומה קודמת):

问曰：入气分入血分，其理未易明也，请再言之。

答 曰：秉于天水而生者入气分，秉于地火而生者入血分。气本于天，味本于地，气厚者入气分，味厚者入血分。入气分者走清窍，如大蒜，气之厚者也，故入气分走清窍，上为目瞀，而下为溺臭。海椒味之厚者也，故入血分走浊窍，上为口舌糜烂，而下为大便辣痛。观此二物，即知入气分入血分之辨矣。

שאלה: [צמח] נכנס למרכיב הצ׳י או נכנס למרכיב הדם, ההיגיון מאחורי זה אינו קל להבנה, אנה הרחב מעל על הנושא.

תשובה: [צמחים] אלו שנוצרו לאחר שהוענקו להם מים-השמיים נכנסים למרכיב הצ'י, אלו שנוצרו לאחר שהוענקה להם אש-הארץ נכנסים למרכיב הדם. הצ'י במקור מהשמיים והטעם במקור מהארץ, [בעלי] צ'י גס נכנסים למרכיב הצ'י, [בעלי] טעם גס נכנסים למרכיב הדם. [אלו] שנכנסים למרכיב הצ'י נעים אל הפתחים הצלולים, למשל צ'י השום גס ולכן הוא נכנס אל מרכיב הצ'י ונע אל הפתחים הצלולים, למעלה [הוא גורם] לראיה עמומה ולמטה לשתן מצחין. טעם הפלפל גס ולכן הוא נכנס אל מרכיב הדם ונע אל הפתחים העכורים, למעלה [הוא גורם] לכיבים בפה ועל הלשון ואילו למטה [גורם] לצואה חריפה וכואבת. על סמך התבוננות בשני חומרים אלו אפשר להבין את ההבדל בין כניסה למרכיב הצ'י ומרכיב הדם. 

כולנו מכירים את החלוקה הבסיסית של פתחים צלולים ופתחים עכורים. הפתחים הצלולים נמצאים בראש ואליהם נע צ'י צלול שעולה מעלה ודרכם הנפש מתקשרת עם העולם. הפתחים העכורים נמצאים למטה ודרכם מופרשים צואה ושתן. אבל ברפואה סינית, כמו ברפואה סינית, אפשר להמשיך ולחלק את יין ויאנג (עכור וצלול) פעם נוספת ליין ויאנג, כלומר יאנג בתוך יין ויין בתוך יאנג. במקרה כזה, יש פתחים צלולים אליהם מגיע צ'י עכור יותר ויש פתחים עכורים מהם מופרש צ'י קצת יותר צלול. למשל, העיניים הן פתח צלול אליהן מגיע צ'י צלול והפה הוא פתח צלול אליו מגיע צ'י עכור (יחסית לצ'י שמגיע לעיניים). פי הטבעת הוא פתח עכור אליו מגיע צ'י עכור ואילו פתח השופכה הוא פתח עכור אליו מגיע צ'י צלול (יחסית לצ'י שמגיע לפי הטבעת).

צ'י השום חם (צ'י גס) וטעמו חריף, ויש לו איכות חזקה של תנועה והנעה שמצביעים על כך שקיבל את צ'י המים בשלבי צמיחתו ולכן הוא נכנס אל היבט הצ'י. מכיוון שכך הוא נוטה להיכנס אל הפתח הצלול שבפתחים הצלולים ויכול להביא לטשטוש ראיה. צ'י השום נוטה להיכנס גם אל הפתח הצלול שבפתחים העכורים ולכן הוא יוצא דרך השתן וגורם לריח עז בשתן. מכיוון שהשום יוצא דרך הפתחים הצלולים גם למעלה וגם למטה, זאת הוכחה מבחינת טַאנג דְזוֹנג-חָאי, שהוא נע בהיבט הצ'י (שצלול יחסית לדם). על סמך אותו היגיון, הפלפל (Capsicum annuum) גורם לכיבים בפה ועל גבי הלשון, שהינם הפתחים העכורים שבין הפתחים הצלולים, ויכול לגרום לתחושת שריפה בפי הטבעת בעת מתן צואה, ומכיוון שבשני המקרים מדובר על השפעה על הפתחים העכורים למעלה ולמטה, זאת הוכחה שהוא נכנס להיבט הדם (שעכור יחסית לצ'י).

盖得天水之气而生者，入气分，人参，黄芪最显者也。外如泽泻，苡仁，生于水而利水，二物同而不 同。苡仁生于茎上，则化气下行，引肺阳以达于下；泽泻生于根下，则化气上行，引肾阴以达于上。百合花覆如天之下垂；旋复花滴露而生，本天之清气，故皆入气 分，以敛肺降气。钟乳石下垂象天，石又金之体也，故主镇降肺气。蛤蚧生石中，得金水之气，故滋肺金，功专利水，其能定喘者，则以水行则气化，无痰饮以阻之，故喘自定。

כנראה ש-Ren Shen ו-Huang Qi [הם הדוגמא] המוחשית ביותר לכך שאלו [צמחים] שנוצרים בעקבות קבלת צ'י מים-השמיים ונכנסים אל מרכיב הצ'י. מעבר לכך למשל Ze Xie ו-Yi Yi Ren נוצרים במים ומטיבים עם המים, שניהם דומים אך אינם דומים. Yi Yi Ren צומח על מעל הגבעול ולכן מתמיר צ'י לנוע מטה, מנחה את יאנג הריאות להגיע מטה. Ze Xie צומח בשורש למטה ולכן מתמיר צ'י לנוע מעלה, מנחה את יין הכליות להגיע מעלה. פרחיו של Bai Hu הפוכים כאילו השמיים תלויים מטה, פרחיו של Xuan Fu Hua נוצרים עם טיפות הטל, במקור זהו הצ'י הצלול של השמיים ולכן שניהם נכנסים למרכיב הצ'י, מכנסים את הריאות ומורידים צ'י. נטיפים תלויים מטה כאילו [יורדים] מהשמיים, כמו כן איכות האבן היא כמתכת ולכן הם אחראיים על הנחתה והורדה של צ'י הריאות. שממית טוקאי חיה בין האבנים, מקבלת את צ'י המתכת והמים ולכן מזינה את ריאות-מתכת, ויעילותה ממוקדת בהטבה עם [משק] המים, הסיבה לכך שהיא מסוגלת להקל על גנחת נובעת מכך שכאשר המים נעים אז הצ'י מותמר ואין ליחה ונוזלים שחוסמים אותו, ולכן הגנחת נפסקת מעצמה.

קיים דמיון בתפקוד הבסיסי בין Yi Yi Ren ו-Ze Xie בכך ששניהם מטיבים עם משק המים בגוף ומניעים אותם כדי שלא יצטברו, אך למרות הדמיון הזה קיים ביניהם שוני שנובע ממיקום החלק שמשמש כצמח מרפא, על גבי גוף הצמח. גריסי Yi Yi Ren צומחים בקצה הגבעול ולכן יוצרים תנועה כלפי מטה ומנחים את צ'י הריאות להגיע מטה ולכן בין האיברים אליהם נכנס צמח זה אפשר לראות את הריאות. לעומת זאת Ze Xie הוא חלק מהשורש של הצמח ולכן הוא דווקא מתמיר צ'י לנוע כלפי מעלה ומנחה את יין הכליות לעלות ובשונה מ-Yi Yi Ren אפשר לראות שהוא נכנס אל הכליות ושלפוחית השתן. ההבדל ביניהם נובע ממיקום החלק, שמשמש למרפא, על גבי הצמח עצמו. אבל גם מראה הצמח עצמו או הדרך בה הוא צומח משפיעים על תפקודיו וכניסתו אל היבט הצ'י. למשל הפרחים של הלילי (Bai He Hua) כבדים כך שהפרח נוטה הצידה או מתכופף למטה כאילו יש תנועה של צ'י השמיים מטה. הפרחים של Xuang Fu Hua קולטים את טיפות הטל של הסתיו בו הם פורחים ומכיוון שטיפות הטל הן צ'י של השמיים, על כן הם מקבלים איכות של צ'י מים-שמיים. שני הפרחים הללו נכנסים אל מרכיב הצ'י ומכנסים את הריאות (איבר השמיים בגוף) ומורידים צ'י כלפי מטה כמו הצ'י של מים-שמיים שיורד מטה אל הארץ. השפעת מים-שמיים אינה מוגבלת רק לצמחי מרפא ואפשר למצוא אותה גם בחיות ומינרלים שמשמשים לרפואה סינית. כך, הנטיפים שנוצרים במערות עקב טפטוף מים שחלחלו אל חלל המערה הם בעלי איכות של מים-שמיים שיורדים מטה. כמו כן מכיוון שאיכותם היא איכות האבן, שהינה זהה לאיכות המתכת, על כן הם בעלי תכונות של הנחתה והורדה של צ'י הריאות כלפי מטה. שממית הטוקטי חיה בין האבנים ולכן זוכה לקבל מסביבת מגוריה את איכות המתכת הדוחסת את האבנים והמים שמצטברים עליהן ולכן היא משמשת להזין את ריאות-מתכת ולהטיב עם משק המים. על ידי הטבה עם משק המים דרך יאנג כליות וריאות היא גורמת לפיזור המים כך שההפרעה לתנועת הצ'י נעלמת והגנחת (Chuan) מחלימה מעצמה.

הפרח של Bai He                              גריסי פנינה בקצה הגבעול                                 השורש של Ze Xie

麦冬，天冬秉水阴者，皆能滋肺以清气分。龙乃水中阳物，世所用龙骨系土中石品，非水族也，然既成为龙形，则实本天一水中之阳气而生；既成龙形，又不飞腾，假石为质，潜藏于土中，是秉天水之阳以归于地下，故能潜纳肾气，收敛心神，皆用其潜纳阳气之义耳。

Mai Dong ו-Tian Dong מקבלים את יין המים ולכן מסוגלים להזין את הריאות על מנת להצליל את מרכיב הצ'י. הדרקון הוא יצור יאנגי שבתוך המים, עצמות הדרקון (Long Gu) בהן משתמשים [כיום] בעולם הן מאובנים שבתוך האדמה, אין הן ממשפחת המים, אך הן התהוו לצורת הדרקון ולכן מעשית הן נוצרו מהצ'י היאנגי שבתוך מים-אחד של השמיים. מצד אחד קיבלו צורה של דרקון ומצד שני הוא לא יכול לעוף ולנסוק, [הן] מקבלות את האיכות של האבן, נאצרות ונסתרות בתוך האדמה, הן מקבלות את יאנג המים-שמיים על מנת לשוב אל מתחת לארץ ולכן מסוגלות לצלול ולקלוט את צ'י הכליות, לאסוף ולכנס את נפש הלב, כולם משתמשים בהן במשמעות של שקיעה וקליטה של הצ'י היאנגי.

הצמחים Mai Men Dong ו-Tian Men Dong גם זוכים לצ'י מים-שמיים ולכן הם מצד אחד יכולים להזין את יין הריאות ומצד שני להצליל את החום בהיבט הצ'י של הריאות. במקור Long Gu (עצמות דרקון) אמורים להיות מאובנים של עצמות דינוזאורים (ושאר חיות), שהינם סוג של דרקונים שרובם לא ממש יכלו לעוף כמו הדרקון הסיני המיתולוגי. הדרקון הסיני נחשב ליצור היאנגי שחי בתוך מי האגמים והימות. ברפואה הסינית הוא נמשל לאש היאנגית שנאצרת בתוך מים הכליות. אז למרות שהדינוזאורים אינם הדרקונים הסינים, מעשית יש להם צורה של דרקון ולכן הם כביכול נוצרו עקב היאנג של מים -השמיים. לעניות דעתי, טיעון כזה הוא נסיון לאנוס את המציאות כדי שתתאים למיתולוגיה ולכן אולי שווה להתייחס רק להיבטים המציאותיים יותר. עצם זה שמדובר במאובן, זהו מינרל כבד שנשמר איזה שנה-שנתיים או 66 מיליון שנה בבטן האדמה ולכן קיבל את יאנג מים-שמיים שירד אל הארץ. מכאן הוא קיבל איכויות כבדות ששוקעות ולוחצות מטה את הצ'י להגיע אל כליות-מים.

עד כאן מדבר טַאנג דְזוֹנג-חָאי על כניסה של תרופות אל היבט הצ'י והמים. בחלק ג' של רשומה זו אביא את המשך התשובה שלו לשאלתו של גַ'אנג בוֹ-לוֹנג בה הוא מפרט על צמחים שנכנסים אל היבט הדם.

טאנג דזונג-חאי בספרו שאלות ותשובות על צמחי מרפא

כיצד קליפת גזע הקינמון שנכנסת לדם משפיעה על היבט הצ'י (שאלה 8)

צמחים שנכנסים להיבט הדם וצמחים שנכנסים להיבט הצ'י (שאלה 9א')

תכונות צמחי מרפא שנכנסים להיבט הדם (שאלה 9ב')

תפקודם של צמחים שבשמם מופיע שם של עונה  (שאלה 14)

צמחים בעלי טעם מתוק והשפעת שילובי טעמים (שאלה 15)

מדוע הטעם המר של האש לא ממלא אותה אלא דווקא מנקז אותה (שאלה 16)

מדוע הצבע של צמחים מנקזי אש הוא צהוב (שאלה 17)

אם צמחים מרים מכילים איכות מים, מדוע חלקם מחממים (שאלה 18)

תרגום מסינית לעברית - ניצן אורן

                                                                                                                                                          

הערות

נטיפים הם סלעי משקע שמכילים מלח פחמת הסידן (CaCO3) ובשימוש ברפואה הסינית הם עוברים שריפה ישירה (煅 Duan) ומפוררים לגרגירים. האיכות שלהם היא חמימה ומתוקה והשפעתם נכנסת לכליות, לריאות ולקיבה. משתמשים בהם בגלולות או אבקות וגם במרתחים בהרתחה ממושכת וריכוז נוזלים (煎 Jian) לחימום ותמיכה ביאנג הריאות, הרגעת גנחת, ולטיפול בעליית חומציות בקיבה וקשיים ביציאת חלב אם. לי שה-ג'ן כתב שהם נכנסים להיבט הצ'י של ערוץ יאנג מינג.

1. טַאנג דְזוֹנג-חָאי Tang Zong Hai 唐宗海
2. גַ'אנג בוֹ-לוֹנג  Zhang Bo Long 张伯龙
3. דינוזאור Kong Long 恐龙
4. דרקון Long 龙
5. עצמות דרקון Long Gu 龙骨
6. נטיפים Zhong Ru Shi 钟乳石

כיצד קליפת גזע הקינמון שנכנסת לדם משפיעה על היבט הצ'י - טאנג דזונג-חאי בספרו שאלות ותשובות על צמחי מרפא (שאלה 8)

רב ספרות צמחי המרפא מספקת לנו מידע יבש על תכונות צמחי המרפא, החלקים שבשימוש, כיצד לעבד את הצמחים, פעולתם והשפעתם על הגוף. אבל כמעט שלא יוצא לנו לראות ספרים שמסבירים מה גורם לכל צמח וצמח לפעול ולהשפיע כפי שהוא משפיע, מה גורם לצמח להשפיע כפי שמתועד בכתבים. אחד הספרים המעניינים שעוסקים בדיוק בדיון על הגורמים שמשפיעים וגורמים לצמחים לפעול כפי שהם פועלים, הוא הספר שאלות ותשובות על צמחי מרפא שחיבר טַאנג דְזוֹנג-חָאי. עד שמישהו ירים את הכפפה ויתרגם את הספר כולו לאנגלית או לעברית, חשבתי לתרגם קטע קצרצר על מנת לעורר את התיאבון ולהראות שיש גם ספרים כאלה ברפואה סינית.

הספר בנוי כדיון של שאלות ותשובות על תפקודים שונים שקשורים בצמחי המרפא, מהשפעות שקשורות באזורי גידול, השפעת עונות השנה בהתחשב בזריעה וקציר של צמחים שונים, מראה פיזי וצבע של צמחים וגם חלקים שונים מהשורש, דרך הגבעול ועד הפרחים או הגרעינים. טַאנג דְזוֹנג-חָאי (נקרא גם טַאנג רוֹנג-צ'ואֱן) מנסה לספק הסברים מפורטים וברורים דרך דיון ומתן דוגמאות לתפקודי צמחים על סמך הבנתו את הרפואה הסינית, קאנון התמורות ושברי מידע מהמדע המודרני של תקופתו ופיזיולוגיה מערבית. מכיוון שהידע שלו ברפואה מודרנית (של תקופתו) ומדעים אינו מספיק, כאשר הוא מנסה לשלב אותם בתהליך הסקת המסקנות שלו, לעיתים מתקבלת תחושה שהפרשנויות שלו מוגזמות ולמעשה הוא דווקא פוגע בחלק מהטיעונים שלו. למרות זאת, רב ההסברים שלו מבוססים בעיקר על תורות סיניות בהן היה בקיא וההיגיון כך שיש תועלת בדבריו להבנה של הקורא. אפשר לראות שלמרות שהידע המדעי (פיזיקה, כימיה, ביולוגיה וכדומה) לוקה בחסר, הוא השקיע מאמץ לנתח ולהבין את תפקוד הצמחים והיה בעל ידע רב במגוון תחומים. 

באחד העמודים מצאתי דיון על איכותו ופעולתו של Rou Gui על הצ'י והדם בגוף, דבר שמתפתח לדיון שלם על האיכויות השונות בצמחי מרפא, אשר מביאות לכך שהשפעתם תהיה ממוקדת בהיבט הדם (רמת הדם Xue Fen) או בהיבט הצ'י (רמת הצ'י Qi Fen). מצאתי לנכון לתרגם את עיקר הדיון:

问曰：肉桂生于南方，秉地二之火，以入血分固矣。乃仲景肾气丸用之取其化气，而非取其化血，此又何说？

שאלה: Rou Gui  צומח באזור דרום [סין], זוכה לקבל את האש של ארץ-שתיים, לכן נכנס אל מרכיב הדם. גלולת צ'י הכליות (Shen Qi Wan) של גאנג ג'ונג-ג'ינג משתמשת בו על מנת לנצלו להתמרת צ'י ולא משתמשת בו על מנת להתמיר דם, כיצד תסביר זאת?

בשביל להבין את ההיגיון שעומד מאחורי דבריו של טַאנג דְזוֹנג-חָאי צריך להכיר את תרשים הנהר עליו מבוסס קאנון התמורות  וממנו מושפעת הרפואה הסינית. תרשים הנהר מתאר את בריאת העולם כאשר יין ויאנג נפרדו והתחברו מחדש עד שמקבלים אש למעלה, מים למטה, עץ משמאל, מתכת מימין ואדמה במרכז. תחילת התהליך בשמיים היאנגים אשר נותנים יאנג בודד (פרד הוא מספר יאנגי) לארץ ויוצרים שם את המים. תהליך זה מתואר בשם שמיים אחד יוצר מים. כלומר, היאנג האחד של השמיים יוצר את המים שלמטה. לכן כאשר טַאנג דְזוֹנג-חָאי משתמש במילים "מים אחד של השמיים" או "היאנג של מים שמיים" הוא מתיחס בדיוק לאותו יאנג בודד שיורד מהשמיים ויוצר את המים על הארץ. לאחר יצירת המים המשיך התהליך בכך שהארץ היינית נתנה שני יין (זוג הוא מספר ייני) לשמיים ויוצרת שם את האש. תהליך זה מתואר בשם ארץ שניים יוצרים אש. כלומר, היין של הארץ יוצר את האש שלמעלה. לכן כאשר טַאנג דְזוֹנג-חָאי משתמש במילים "האש של ארץ-שתיים" או "אש הארץ" הוא מתיחס בדיוק לאותם שני יין שעולים מהארץ ויוצרים את האש בשמיים.

תרשים הנהר (He Tu 河图)

בספרו, דיון על סינדרומי דם, שוטח טַאנג דְזוֹנג-חָאי את משנתו על הקשר שבין הדם והאש והקשר שבין הצ'י והמים (אפשר לקרוא על כך כאן). אז נחזור לשאלה, אם Rou Gui צומח באזור דרום סין (דרום משויך לאש) ומקבל איכות אש מהארץ ועל פי הקשר עם האש הוא נכנס אל ההיבט של הדם בגוף, אז מדוע ג'אנג ג'ונג-ג'ינג בוחר להשתמש בו בפורמולה Shen Qi Wan לשם התמרת צ'י של הכליות? כאן רצוי שני דברים, ראשית, למרות שכיום מתייחסים לפורמולה הזאת כפורמולה מחזקת יאנג, בספר נקודות חיוניות מארון הזהב היא משמשת בבירור למילוי צ'י של הכליות ומכאן גם נגזר שמה. שנית, עד היום חוקרי הכתבים חלוקים ביניהם בנוגע למהות הצמח Gui כפי שהוא מופיע בכתביו של ג'ונג-ג'ינג מכיוון שבתקופתו לא עשו הבחנה מלאה בין ענפיפי קינמון (Gui Zhi) ושאר קליפות עץ הקינמון (Rou Gui, Mu Gui, Jun Gui) כך שניטש ויכוח ארוך האם בפורמולה משתמשים בענפיף או בקליפה הגסה וטַאנג דְזוֹנג-חָאי מחזיק בדעה שבמקרה המדובר יש שימוש ב-Rou Gui ולא ב-Gui Zhi.

答曰：血无气不行；气无血不附，气血二字，原非判然两端。且其化气，乃仲景之妙用，非肉桂之本性也。人身之气，生于肾中一阳，实则借鼻孔吸入之天阳，历心系，引心火下交于肾，然后蒸动肾水化气上腾，出于口鼻。仲景肾气丸，多用地黄，山药，丹皮，茱萸以生水，用苓泽以利水，然后用桂导心火以下交于水，用附子振肾阳以蒸动其气，肉桂之能化气者如此，乃仲景善用肉桂之妙，非肉桂自能化气也。若单用肉桂；及合血分药用，则多走血分，不是气分之药矣。又如桂枝，色赤味辛，亦是入心肝血分之药，而五苓散，桂苓甘草五味汤，均取其入膀胱化气，非桂枝自能化气，实因苓泽利水，引桂枝入于水中，以化水为气，与肾气之用肉桂，其义相近，不得单言桂枝，便谓其能化气也。至如黄芪五物汤治血痹，当归四逆汤治身痛，皆取桂枝温通血脉。 可知心火生血，秉火气者，入于血分，乃是一定之理。

תשובה: ללא הצ'י הדם לא ינוע, ללא דם לצ'י אין למה להיצמד, במקור אין הפרדה בין שתי המילים לשני קצוות [מנוגדים] של צ'י ודם. כמו כן התמרת הצ'י שלו (Rou Gui) היא שימוש מתוחכם שעושה בו ג'ונג-ג'ינג, אין זה האופי הטבעי שבשורשו של Rou Gui. צ'י גוף האדם נוצר ביאנג הראשון שבתוך הכליות, כאשר הוא מלא אז ביכולתו לשאול את יאנג השמיים שנכנס בשאיפה דרך נחירי האף, לעבור דרך מערכת הלב, ולהנחות את אש הלב להיפגש למטה עם הכליות ולאחר מכן לאדות ולהניע את מים הכליות כך שיותמרו לכדי צ'י שינסוק מעלה ויצא דרך הפה והאף. גלולת צ'י הכליות (Shen Qi Wan) של ג'ונג-ג'ינג משתמשת לרב בSheng Di, Shan Yao, Dan Pi- ו-Zhu Yu על מנת ליצור מים. [היא] משתמשת ב-Fu Ling ו-Ze Xie על מנת להטיב עם המים ולאחר מכן משתמשת ב-Rou Gui להדריך את אש הלב להיפגש למטה עם המים ומשתמשת ב-Fu Zi- לנער את יאנג הכליות על מנת שיאדה ויניע את הצ'י שלהן. היכולת של Rou Gui להתמיר צ'י באופן זה, אלו המיומנות והתחכום בשימוש של ג'ונג-ג'ינג ב-Rou Gui, אין זאת היכולת של Rou Gui עצמו להתמיר צ'י. במידה ומשתמשים ב-Rou Gui בלבד או משתמשים [בו] בתוספת של צמחים למרכיב הדם, אז [הוא] לרב ינוע במרכיב הדם ואינו מרפא למרכיב הצ'י! כמו כן ראו למשל את Gui Zhi שצבעו אדמדם וטעמו חריף, וגם הוא תרופה שנכנסת למרכיב הדם בלב ובכבד. ואילו ב-Wu Ling Sanו-Gui Ling Gan Cao Wu Wei Tang משתמשים בכניסתו לשלפוחית השתן להתמיר צ'י, לא מדובר בכך ש-Gui Zhi עצמו מתמיר צ'י. מעשית מכיוון ש-Ze Xie ו-Fu Ling מטיבים עם [משק] המים, [הם] מנחים את Gui Zhi להיכנס אל תוך המים על מנת להתמיר את המים לכדי צ'י, זה מאד קרוב לרעיון של שימוש ב-Rou Gui בגלולת צ'י הכליות, אי אפשר להתייחס אך ורק ל-Gui Zhi ולטעון שהוא מסוגל להתמיר צ'י. בכל הנוגע לפורמולות Huang Qi Wu Wu Tang שמטפלת בחסימת דם (Xue Bi) ו-Dang Gui Si Ni Tang שמטפלת בכאבי גוף, שתיהן משתמשות ב-Gui Zhi לחימום ופתיחה של כלי הדם, אפשר לדעת שאש הלב יוצרת דם, יש היגיון ברור [שהצמח] שמקבל את צ'י האש, נכנס אל מרכיב הדם.

צמחים שמקבלים את השפעת מים-השמיים נכנסים אל היבט הצ'י בגוף. הצ'י (טמפ') של הצמחים מגיע מן השמיים, כאשר איכותו גסה הוא גורם לצמחים להיכנס אל היבט הצ'י בגוף. צמחים שמקבלים את השפעת אש-הארץ נכנסים אל היבט הדם בגוף. הטעם של הצמחים מגיע מן הארץ, כאשר איכותו גסה הוא גורם לצמחים להיכנס אל היבט הדם בגוף.הצ'י בו הגוף משתמש הוא תוצר של חיבור בין היאנג של הכליות והצ'י הצלול של השמיים שנשאף דרך האף ויחדיו הם יורדים אל הכליות ומאדים את המים לכדי צ'י שימושי. הפורמולה Shen Qi Wan משתמשת בצמחים שתומכים ביין (מים) בשילוב עם צמחים שמטיבים עם תנועת המים בגוף ומונעים תקיעתם עקב התמיכה ולהם מתווספים Rou Gui שמוריד את אש הלב אל הכליות ו-Fu Zi שמעורר את יאנג הכליות ויחדיו הם מאפשרים אידוי של המים ויצירת צ'י שהכליות אמורות לייצר עבור הגוף. כלומר, Rou Gui אינו מאדה את הצ'י בפני עצמו אלא בזכות הקשר שלו לדם וללב, הוא מנחה אש של הלב להיפגש עם המים בכליות ולהתמיר מהמים את הצ'י השימושי לגוף.

גם Gui Zhi שמגיע מאותו הצמח ממנו מגיע Rou Gui אינו צמח שנכנס אל היבט הצ'י אלא אל היבט הדם ומניעת את הדם של הכבד והלב. גם כאשר משתמשים בו להתמיר את צ'י שלפוחית השתן, זה נובע משימוש בצמחים אחרים שמנחים אותו להיכנס אל תוך המים. בשני המקרים מדובר בצמחים שנכנסים אל היבט הדם אך בשילוב עם צמחים אחרים, הם מביאים בצורה עקיפה להתמרה של המים, האחד בכליות והשני בשלפוחית השתן (איברי פאזת המים). על סמך פורמולות אחרות אפשר להיווכח שצמחים אלו אכן נכנסים אל היבט הדם.

בהמשך ממשיך הדיון על נסיון להבהיר טוב יותר את התכונות וההשפעות על הצמחים השונים כך שצמחים/מינרלים/בע"ח אלו יכנסו להיבט הדם או להיבט הצ'י בתוספת דוגמאות. ברשומה הבאה אתרגם את שאלת ההמשך והתשובה הנרחבת שמספק דזונג חאי:

טאנג דזונג-חאי בספרו שאלות ותשובות על צמחי מרפא

כיצד קליפת גזע הקינמון שנכנסת לדם משפיעה על היבט הצ'י (שאלה 8)

צמחים שנכנסים להיבט הדם וצמחים שנכנסים להיבט הצ'י (שאלה 9א')

תכונות צמחי מרפא שנכנסים להיבט הדם (שאלה 9ב')

תפקודם של צמחים שבשמם מופיע שם של עונה  (שאלה 14)

צמחים בעלי טעם מתוק והשפעת שילובי טעמים (שאלה 15)

מדוע הטעם המר של האש לא ממלא אותה אלא דווקא מנקז אותה (שאלה 16)

מדוע הצבע של צמחים מנקזי אש הוא צהוב (שאלה 17)

אם צמחים מרים מכילים איכות מים, מדוע חלקם מחממים (שאלה 18)

תרגום מסינית לעברית - ניצן אורן

                                                                                                                                                          

הערות

1. שאלות ותשובות על צמחי מרפא Ben Cao Wen Da 本草问答
2. טַאנג דְזוֹנג-חָאי Tang Zong Hai 唐宗海
3. טַאנג רוֹנג-צ'ואֱן Tang Rong Chuan 唐容川
4. קאנון התמורות Yi Jing 易经
5. תרשים הנהר He Tu 河图
6. דיון על סינדרומי דם Xue Zheng Lun 血证论
7. ג'אנג ג'ונג-ג'ינג Zhang Zhong Jing 张仲景
8. נקודות חיוניות מארון הזהב Jing Gui Yao Lue 金匮要略

עוד על טאנג דזונג-חאי וספרו דיון על סינדרום דם אפשר לקרוא ברשומה הזאת

מחלת ג'ואה יין דרך עיניו של הפרשן קה צ'ין על דיון על פגיעת פתוגן (שאנג חאן לון)

הקדמה נחמדה שכתב קֶה צִ'ין (柯琴 Ke Qin 1662-1735) על מחלת ג'ואה יין. קֶה צִ'ין היה רופא מאזור ג'ה ג'יאנג (Zhe Jiang) ופרשן חשוב של דיון על פגיעת פתוגן שסיווג את הקלאסיקה על פי סינדרומים ופורמולות וערך השוואה בין משפטי המקור. עיקר התמקדותו הייתה ביישום הקליני של הכתב ולכן הייתה לפרשנותו השפעה חשובה וגדולה על הדורות הבאים. לא הרבה ידוע על חייו הפרטיים מלבד שהיה קונפוציאני שעסק ברפואה. מלבד פרשנויותיו לדיון על פגיעת פתוגן (3 ספרים), ידוע שכתב פרשנות על הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב אשר אבדו עקבותיה. מבחינת השתייכותו לאסכולות השונות של השאנג חאן, הוא מצד אחד התנגד לנוקשות של אסכולת שמירה על הדיון הישן, שלא הסכימה להוסיף או להוריד אף סימניה מהכתב שהגיע לידיה ומצד שני התנגד לתיאורית שלוש רגלי הקדירה של פַאנג יוֹאוּ-גֶ'ה (方有执 Fang You Zhi) ויוּ גְ'יַה-יֶאן (喻嘉言 Yu Jia Yan) מהאסכולת הנגדית של סידור שגוי ועריכה מחדש (אסכולות שאנג חאן). לא עניינו אותו דיונים על הוכחות סדר המשפטים של הכתב המקורי של גַ'אנג ג'וֹנג-גִ'ינג אלא רק המהות שלו בכל הנוגע לאבחון סינדרומים ודיון על אסטרטגית טיפול. אפשר לומר שהוא לקח את דרך הניתוח של הכתב כפי שעשה סוּן סֱי-מְיַאוֹ ולחלוטין נטש את הסידור לפי סדר משפטים והתמקד בסידור על פי שמות פורמולות וסיווג למחלות. בטיעוניו התנגד גם לגישה שהוצגה על ידי רופאים מאוחרים יותר בה נטען שהכתב עוסק באבחון מחלות חום ממקור חיצוני, בטענה ששת המערכות כוללות גם מחלות מורכבות ממקור פנימי. מבחינת מהות המערכות טען שהן אינן ערוצים אלא שישה אזורי מחלה בגוף האדם והשווה אותם לשישה אזורים גיאוגרפים להם יש דרכי גישה שהינם הערוצים.

ההקדמה לקוחה מנספח שכתב לפרשנות שלו על דיון על פגיעת פתוגן (伤寒附翼):

厥阴方总论

太阴以理中丸为主，厥阴以乌梅丸为主。丸者，缓也。太阴之缓，所以和脾胃之气；厥阴之缓，所以制相火之逆也。

דיון כללי על פורמולות ג'ואה יין

[הפורמולה] העיקרית של תאי יין היא Li Zhong Wan, [הפורמולה] העיקרית של ג'ואה יין היא Wu Mei Wan. [המשמעות של שימוש] ב-Wan [בשונה ממרתח הוא] במתינות. [משתמשים] במתינות בתאי יין על מנת להשיב הרמוניה לצ'י של טחול-קיבה. [משתמשים] במתינות בג'ואה יין על מנת להגביל את המרידה [בכיוון התנועה התקין] של אש השר.

יש הבדל בין השפעה של מרתח והשפעה של קפסולה (Wan) שמתבטא בכך שהשפעת הקפסולה מתונה והדרגתית יותר מאשר השפעת המרתח. הסיבה שמשתמשים בהשפעה מתונה במחלות תאי יין וג'ואה יין היא שאי אפשר להשיב הרמוניה של טחול וקיבה או עלייה של אש השר של הכבד על ידי שימוש בכח ומהירות.

观所主诸方，治手足厥冷，脉微欲绝，而不用姜、附；下利、脉沉结，而用黄柏；心动悸、 脉代结，而用生地、麦冬。总因肝有相火，当泻无补，与肾中虚阳之发，当补当温者不同耳。

[כאשר] מתבוננים בפורמולות האלו [של ג'ואה יין, אפשר לראות] שהן מטפלות בקיפאון בכפות ידיים ורגליים ודופק זעיר שעומד לפוג אך אינן משתמשות ב-Gan Jiang ו-Fu Zi [המחממים ומפזרים קור], מטפלות בשלשול ודופק שוקע וקשור [שמרמזים על קור] אך משתמשות ב-Huang Bai [הקר והמר] , מטפלות בתנועת פעמת בלב ודופק קשור ומקוטע אך משתמשות ב-Sheng Di ו-Mai Dong. [הסיבה לכל זאת היא] שבסיכומו של דבר מכיוון שבכבד יש את אש השר, יש לנקזה ולא למלאה, בשונה מפליטה של יאנג חסר בכליות אותו יש למלא ולחמם. 

 כאשר מנתחים את הרכב הפורמולות שמטפלות בסינדרומים השונים של מחלת ג'ואה יין, מתקבל הרושם שאין התאמה בין הסממנים והצמחים. כאשר מופיעים סממנים של קור, אין שימוש בצמחים חריפים חמים על מנת לפזר את הקור ולחמם את היאנג. כאשר מופיעים סממנים שנראים כמו קור שגורם לשלול, משתמשים בצמחים מרים קרים שאסורים לשימוש במקרי קור או חולשת טחול. כאשר מופיעים סממנים שמצביעים על כשל בתפקוד ההנעה של הצ'י היאנגי יש שימוש דווקא בצמחים שתומכים ביין. הסיבה לכל זאת היא הקשר ההדוק שיש בין הכבד ואש השר שמשתכנת בו. כאשר אש זו משתוללת ונוטשת את עמדתה בכבד וגורמת לחולי, עלינו לנקז אותה בעזרת צמחים מרים וקרים ולא למלא אותה על ידי צמחים חריפים וחמים. זה שונה מאד מאופן הטיפול ביאנג המקורי ואש השר של הכליות שנוטשת את עמדתה במקרי חוסר. את אש השר של הכליות צריך למלא ולחמם על ידי צמחים חריפים וחמים.

夫三阴皆有本经之热∶太阴之热，脾家实而行胃脘之阳也；少阴之热， 肾阴虚而元阳发越也；厥阴之热，肝胆热而拂郁之火内热也。

 להבנתי בכל שלושת [מחלות] היין יש מצב של חום בערוץ. החום בתאי יין [הוא] טחול חזק שמניע את היאנג של הקיבה. החום בשאו יין הוא חוסר ביין הכליות והיאנג המקורי נפלט וחורג [החוצה]. החום בג'ואה יין, [זהו] חום בכבד וכיס מרה והאש מדוכאת ורוגזת [יוצרת] חום פנימי. 

בשלוש מחלות היין, תאי יין, שאו יין וג'ואה יין יש חוסר בצ'י היאנגי ולכן מחלות אלו נחשבות בעיקר כמחלות של קור. אבל גם בהן יש מקרים של חום. כאשר הטחול משתקם הוא יכול לגרום לסממני חום שקשורים בכך שהוא משנע את היאנג של הקיבה. סממני חום במחלת שאו יין אלו סממנים שנגרמים עקב חוסר בצ'י ייני עד כדי כך שהצ'י היאנגי חסר עוגן ולכן מתעופף החוצה ומעלה ומתבטא כחום כלפי חוץ. חום בג'ואה יין הוא תוצאה של דיכוי תנועת הצ'י כך שאש השר שמשתכנת בכבד מדוכאת ויוצרת חום.

举世误于传经热邪之说，遇三阴热症，漫无主张。见发热脉沉者，断为阳症，见阴脉而不治，中风下利者，妄呼为漏底伤寒。不明仲景之论，因不敢用仲景之方，非不学无术乎？

בכל העולם טוענים בטעות שמדובר במעבר של חום פתוגני אל הערוץ, כאשר פוגשים בסממני חום בשלושת היין, הם [פתאום] שופעים בחוסר דעות, [כאשר הם] רואים פליטת חום [גוף] ודופק שוקע, הם פוסקים שמדובר בסממנים יאנגים, [כאשר הם] רואים דופק ייני שלא מתאים לטיפול, התקפת רוח ושלשולים, באופן מופרך טוענים שזה פגיעת קור עם בריחה למטה. אינם מבינים את הדיון של ג'ונג ג'ינג, מסיבה זו לא מעיזים להשתמש בפורמולות של ג'ונג ג'ינג, האם אין זה חוסר מיומנות עקב העדר למידה?

רב הרופאים בסין טועים לחשוב שסממני החום במחלות שלושת היין (מערכות היין) הם תוצאה של מעבר פתוגן חום ממערכות היאנג אל מערכות היין. כשהרופאים האלו פוגשים במטופלים עם סממני חום במחלה של מערכת יינית, פתאום אין להם שום תובנה כיצד זה קורה. למרות שיש דופק שוקע, מכיוון שהם רואים שיש חום גוף הם ישר קובעים שמדובר בסממנים יאנגים. כאשר הם פוגשים במקרנ של דופק ייני ומצב מחלה חמור שכולל שלשולים וסיכויי ההחלמה מאד נמוכים הם נמהרים לקבוע שמדובר בפגיעת קור שמלווה בשלשול ולכן מטפלים באופן שגוי (כנראה מתכוון שהם ממגרים פתוגן במקום לתמוך בצ'י הנכון של הגוף). מכיוון שהרופאים האלו לא מבינים את כתביו של ג'אנג ג'ונג-ג'ינג, דיון על פגיעת פתוגן ונקודות חיוניות מארון הזהב, הם חוששים להשתמש בפורמולות שלו. לא עדיף שפשוט היו לומדים את כתביו ואז מקבלים ביטחון להשתמש בפורמולות שלו?!

למה כל כך קשה ללמוד את השאנג חאן לון

דיון על פגיעת קור/פתוגן (שאנג חאן לון Shang Han Lun) הוא ללא עוררין אחד הכתבים החשובים ביותר ברפואה הסינית. לא בכדי הוא נכלל תחת ארבע הקלאסיקות הגדולות והכתב הקליני החשוב מכל. רבות מהפורמולות שמתוארות בכתב זה משמשות אותנו גם כיום. בסין הוא משמש להכשרת רופאים כבר כ-1800 שנים אך במערב מעטים בלבד לומדים אותו. מכיוון שמספר המורים שלמדו את הכתב יחסית מועט, כל שנותר לנו הוא לנסות וללמוד אותו לבד. אבל כל מי שאי פעם חשב לעצמו שיוכל לפתוח את הספר ופשוט להתחיל לקרוא וללמוד נוכח לגלות שזה ספר שממש קשה ללמידה עצמית. יש לכך כמה סיבות:

1. משפטי המקור כתובים בשפה מאד לקונית והינם פירוט סממנים גופניים, דופק, תחושות של המטופל, שם של מחלה, טיפול שגוי, סיבוך של המחלה, פרוגנוזה ופורמולה ולרב כלל אינם מכילים הסבר משמעות. במקרים בהם מופיע הסבר, הוא כמעט אניגמטי וקשה להבנה או ניתן להבנה באופנים שונים. לא רק שקשה מאד להבין מה התיאוריה שעומדת מאחורי הכתב כולו, קשה מאד להבין את הקשר בין כל המשפטים.
2. במקרים רבים הכותב מחסיר מידע שבעיניו כנראה מצופה מכל קלינאי להניח את קיומו ומתמקד בעיקר בסממנים ייחודיים ובכך מצפה מהקורא להשלים בעצמו מידע חסר. לעיתים המידע הזה קיים במשפט אחר שמתאר סינדרום דומה אבל גורם התפתחות המחלה והפורמולה שונים.
3. למרות שכיום המשפטים ממוספרים לפי סדר עולה, מעשית לא מדובר בתיאור ליניארי בו כל משפט ממשיך את קודמו אלא בסידור שעד היום אין הסכמה עם ההיגיון שבו. הסיבה לכך היא שלא מדובר בתיאור של התפתחות שמוגבלת בקו אחד אלא בהתפתחות של מחלה לכיוונים שונים עם אפשרות נסיגה והחלמה או הסתבכות והשתנות ולמעשה יותר הגיוני לסדר את המשפטים על גבי ובתוך כדור כך שאין נקודת התחלה ואין נקודת סוף ומכל נקודה אפשר להגיע לנקודה אחרת.
4. מכיוון שאין סדר חד משמעי וליניארי, אפשר למצוא משפטים שונים בפרקים שונים, אך בעלי סממנים דומים ופורמולות שונות או אותה הפורמולה אך עם סממנים שונים לחלוטין. כמו כן יש משפטים שמשווים בין פורמולות שונות או מתארים את אותו הטיפול השגוי אבל הסיבוך שונה וללא הכרת כל המשפטים ומשמעותם קשה למצוא את ההקשר. אבל זה מלכוד 22 כי בשביל להכיר את כל המשפטים ומשמעותם, צריך להכיר את ההקשר.
5. בין משפטים שמרוחקים מבחינת מספור (1-400) יש דמיון רב מבחינת סימפטומים אך קשה לזכור היכן נתקלנו במשפט דומה ורק קריאה חוזרת ונשנית של כל המשפטים או שינון שלהם מאפשרים לבצע את ההקשר.
6. רופאים שונים פירשו את המשפטים באופן שונה, לעיתים כמעט הפוך ונוצר הצורך לבחור הסבר אחד על פני אחרים מכיוון שרב הספרים המודרנים בוחרים בפינצטה רק את הפרשנויות שמתאימות לדעת המחבר, כך שהמבט הרחב של הפרשנים השונים על הכתב כולו, אובד לחלוטין. במקום זאת מקבלים אנקדוטות נחמדות מזרמים שונים.
7. הקושי להכיל את כל המידע שעולה מהכתב ולהצליח לראות את התמונה הגדולה שעולה ממנו. כאשר מחברים את כל המשפטים יחד אפשר להבין שהם משרטטים כדור עגול ולא קו ליניארי וההבנה של הפיזיולוגיה של הגוף הופכת שלמה יותר. אבל בשביל זה צריך לקרוא לא רק את המשפטים עצמם אלא גם את הפרשנויות עליהם כך שצריך לקלוט מסה מאד גדולה של מידע ולהצליח להכילו.

בסופו של דבר, ללא רקע מוקדם הלימוד הופך מתסכל וקל מאד להרים ידיים ולוותר על לימוד הקלאסיקה הזאת. למזלי הרב, את הקלאסיקה פגשתי לראשונה בקורס שאנג חאן לון בשנה השלישית לתואר. לא רק שהמורה שלימד אותנו את הקורס (张国俊 Zhang Guo Jun) היה קלינאי וותיק שעסק בעיקר בתחום זה, הוא גם היה חוקר מיומן של הכתב והכיר את כל משפטיו בע"פ כך שיכל לקשר כל משפט למשפט דומה או בעל הקשר דומה וכך הצליח לחבר את המידע בצורה ברורה ושלמה. מכיוון שכך, בחרתי לכתוב את הספר והקורס שלי על בסיס החומר שלמדתי בקורס שלו. אבל לא הסתפקתי בכך ובנוסף, במהלך ניתוח של כל משפט ומשפט השוויתי בין 4 פרשנים מהמאות הקודמות ועוד 4-6 פרשנים מודרניים שכבר עשו כברת דרך בחקירת הכתבים ועמדו על כתפי ענקים שקדמו להם. כך יצא שפעמים רבות, פרשן אחד השלים חוסרים של פרשן אחר והחיבור בין המשפטים השונים, כמו גם השוואה בין כמה שיותר משפטים והקשרים הניבו הסבר שלם יותר. מכיוון שיש הרבה פרשנויות לספר, בחרתי להתמקד רק בשתיים העיקריות, המינימליסטית שמסבירה את המשפטים בפשטות ואסכולת התנועות והצ'י שמקבילה את הכל לששת הצ'י של הגוף ואבדה בסין לאחר הפלת קיסרות צ'ינג ב-1911.

לעניות דעתי הדרך הכי טובה להיכנס בשער הלימוד של דיון על פגיעת פתוגן, היא תחת הנחייה של אדם שכבר למד את הספר, כך אני למדתי אותו וזאת הסיבה שאני מצליח להמשיך ולחקור אותו בעצמי. אחרי לימוד ראשוני שמסייע ללעוס ולעכל את המידע ואף לגבש אותו לרעיון נהיר ונח הרבה יותר קל לקחת את הספר וללמוד אותו לבד. כיום אפשר למצוא כבר לפחות תרגום או שניים של הספר לאנגלית באיכות טובה ובתקווה בעוד מספר שנים יהיה זמין גם תרגום איכותי לעברית כך שכל אחד יוכל להמשיך ולהעמיק בנושא בכוחות עצמו.

                                                                                                                                                                   

הערות
ארבע הקלאסיקות:

1. הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב 黄帝内经 Huang Di Nei Jing
2. קאנון צמחי המרפא של החקלאי השמימי 神农本草经 Shen Nong Ben Cao Jing
3. דיון על פגיעת פתוגן ומגוון מחלות 伤寒杂病论 Shang Han Za Bing Lun
4. קאנון 81 הקשיים של הקיסר הצהוב 黄帝八十一难经 Huang Di Ba Shi Yi Nan Jing

מה ההבדל בין קאנון ודיון? הקאנונים שוטחים בפנינו מידע יבש. למשל תיאוריה או תפקודי צמחים או אף נקודות ערוצים ודופק. לעומת זאת דיון הוא כתב שדן כיצד לישם בקליניקה את כל התיאוריה הזאת במהלך הטיפול. זאת הסיבה שדיון על פגיעת פתוגן הוא הכתב הקליני החשוב מכל ולמעשה הכתב הקליני היחיד שנחשב קלאסיקה.

להטוטי דופק ודיון על פגיעת פתוגן (שאנג חאן לון)

מטופל חדש נכנס אל הקליניקה. הרופא הסיני הזקן מורה לו לשבת ליד השולחן ולהניח את כף היד על גבי כרית קטנה ומאורכת על גבי השולחן. הוא לא שואל את המטופל אף שאלה, רק מניח את שלוש אצבעותיו על גבי שורש כף היד של המטופל, עיניו מצועפות בוהות בנקודה רחוקה בחלל, חודרות דרך הקירות. הוא מקשיב בשקט מרוכז בתחושה שבקצות האצבעות. נראה כאילו אצבעותיו מרפרפות על גבי מקלדת פסנתר או פורטות על גבי ציטר סיני וירטואלי, תרות אחרי מידע. הוא מורה למטופל להחליף ליד השנייה וממשש גם את הדופק שלה. כעבור מספר דקות הוא מרים את ראשו ומתחיל לספר למטופל לשם מה הגיע אל הקליניקה:

"בימים האחרונים אתה מרגיש בחילות, אפילו עליית חומציות", עיניו של המטופל נפערות 

"יש לך גם סחרחורות, כבר תקופה מאד ארוכה, זה התחיל אחרי מריבה מרה עם מישהו קרוב", המילים נעתקו מפיו של המטופל הנדהם

"בלילה קשה לך להירדם, מתהפך מצד לצד ואחרי שנרדם, אתה מתעורר באמצע הלילה ללכת לשירותים" כעת המטופל כבר נראה נבוך איך כל צרותיו נחשפו מבלי שפצה את פיו. כל הנוכחים בקליניקה נדהמים ומיכולותיו המדהימות של הרופא.

עוד לפני שהגעתי ללמוד רפואה סינית כבר יצא לי לשמוע סיפורים בנוסח זה. בסין גיליתי שהם מאד נפוצים וכאשר מישהו רוצה להמליץ על רופא טוב, הוא בדרך כלל מספר משהו בסגנון הזה. במהלך הלימודים שאלתי על כך כמה ממורי, טובי הרופאים בבית החולים של טיאנג'ין שכבר הגיעו לגיל הפנסיה ושמחו להעביר מעט מהידע שלהם לדורות הבאים. התשובה השגורה בפיהם הייתה "אי אפשר להסתמך אך ורק על דופק לשם אבחון, אתה חייב לבסס את האבחון על ארבע אופני האבחון - מגע, תשאול, התבוננות והאזנה". המורה שלי לאבחון הדגיש "יש מקרים בהם צריך להתבסס על הדופק ולזנוח את הסממנים הגופניים המטעים ויש מקרים בהם צריך לזנוח את הדופק ולהתבסס על הסממנים הגופניים, הכי חשוב זה להבין את האחד על פי השני". דוגמא טובה לצורך לנתח את הדופק ביחס לסממנים שעולים מתשאול אפשר לראות כבר בכתביו של גדול הקלינאים הסינים, ג'אנג ג'ונג-ג'ינג, מחבר הספר פגיעת פתוגן ומגוון מחלות.

משפט 357 מתאר מקרה של שלב כלשהו במחלה בו המטופל כבר קיבל טיפול כלשהו וכעת מגיע אל הקליניקה לאבחון מחדש. הרופא בוחן דופק ומתשאל על משך המחלה, הטיפולים שבוצעו וסממנים גופניים נוספים, נותן פרוגנוזה ומוציא פורמולת צמחי מרפא:

357、伤寒六七日，大下后，寸脉沉而迟，手足厥逆，下部脉不至，喉咽不利，唾脓血，泄利不止者，为难治。麻黄升麻汤主之。

פגיעת פתוגן ולאחר שישה-שבעה ימים מבוצעת הורדה גדולה שלאחריה דופק צון שוקע ומאחר, כפות ידיים ורגליים קפואות, הדופק באזור תחתון [צ'ה] אינו מורגש, כאב וקושי בבליעה בגרון, יורק דם מוגלתי, שלשול שאינו פוסק – זה [מקרה] קשה לטיפול. Ma Huang Sheng Ma Tang אחראי על [הטיפול] בכך.

במידה ומתעלמים מכל המידע שעולה מהתשאול ומתבססים אך ורק על הדופק ומשמעויותיו הנפוצות ביותר אפשר לראות שדופק שוקע ומאחר בעמדה קדמית (צון-חיצון) מבטא ברב הפעמים קור פנימי. דופק שוקע מצביע על מומנטום תנועה אל הפנים ודופק מאחר, שאיכותו הפוכה לדופק מהיר, מצביע על קור. אם נשקלל את זה עם המידע על כך שלפני לקיחת הדופק, המטופל קיבל תרופה משלשלת חזקה, אפשר להסיק שהתרופה גרמה לשלשול שניקז חום יאנגי אל מחוץ לגוף ולכן יצר קור מחוסר יאנג בתוך הגוף. דופק שכמעט ואינו מורגש בעמדה אחורית (צ'ה - פנים) מצביע לרב על כך שהצ'י היאנגי שבתוך הגוף, מאד חלש ואינו מסוגל לדחוף את הדם בגוף ולהביא לתחושת פעימה. על פי אבחון זה, על המטפל לתת פורמולה מחממת יאנג ומפזרת קור, אבל הפלא ופלא הרכב הפורמולה שמציע ג'ונג-ג'ינג הוא כלל לא פורמולה מחממת פנים.

על סמך הרכב הפורמולה ותפקוד הצמחים שבה בתוספת המידע שמגיע מהתשאול וחישת הדופק, אפשר וצריך לנתח את משמעות הדופק באופן מעט שונה. דופק הצון ששוקע ומאחר אכן מצביע על מומנטום פנימה, ובמקרה זה על כך שהפתוגן נכנס פנימה אל הגוף ותנועה זו מדכאת את הצ'י היאנגי כך שכלל אינו מסוגל להגיע החוצה ולחמם את קצוות הגוף (כפות ידיים ורגליים קפואות). כמו כן ביכולתו להצביע על כך שיאנג הטחול צנח מטה ולכן מופיעים שלשולים שאינם פוסקים. גם הדופק בעמדת צ'ה מראה לנו שהצ'י במחמם התחתון חסום ולא יכול לזרום ולכן הוא כמעט ואינו מורגש. מכיוון שכך, פיתח ג'ונג-ג'ינג פורמולה שמטרתה ראשית לשחרר את הצ'י היאנגי שמדוכא בתוך הגוף ורק אז לנקז את החום שלמעלה ולחמם את הקור שלמטה.

אין ספק שאבחון דופק הוא כלי חשוב לאין ערוך ברפואה הסינית ומספק לנו המון מידע אובייקטיבי שהמטופל לא יכול או יודע לספק. סיפורים בהם רופא לוקח רק דופק ואז מספר למטופל ממה הוא סובל הם בעיני לא יותר מלהטוט שנועד להרשים את המטופל ביכולותיו המופלאות של הרופא, ספק קוסם ספק מכשף, אך ללא השלמה של מידע נוסף שמגיע מתשאול ואבחון לשון, לא ניתן להגיע לאבחון איכותי ומדויק. בכתביו של ג׳אנג ג׳ונג ג׳ינג אפשר לראות מקרים בהם הדופק מסייע לפצח את הסממנים הגופניים ומקרים בהם הסממנים הגופניים מפצחים את הדופק (משפט 357). 

להבנתי, הדופק מספק לנו מידע גולמי שמצביע על מגמות שמתרחשות בגוף, כמו למשל תנועה צ׳י מן החוץ פנימה או מבפנים החוצה (דופק שוקע וצף), שפע או חוסר של צ׳י ודם בעורקים (דופק עודף וחוטי), מקצב חילוף חומרים בגוף (דופק מהיר ואיטי) אך ללא מידע נוסף שמגיע ממצב הלשון וסממנים גופניים מהם סובל המטופל,  לרב לא נוכל לקבוע בוודאות מה משמעות הסממנים. נוכל לשער את המשמעות הנפוצה אך לא נוכל לקבוע בוודאות האם לא מדובר במקרים יוצאי דופן. דופק צף מהיר לרב יצביע על רוח חום בחיצון אך במקרים שונים הוא יכול להצביע על חולשת יאנג שצף אל החיצון.  דופק מאחר יכול להצביע על קור שמגביל תנועה אך יכול להופיע גם במקרים של חום מדוכא בפנים. לכן עלינו כמטפלים להימנע מללכת שולל על ידי דופק בלבד.

למעוניינים להעמיק ולחדד את הבנתם ברפואה הסינית בכלל ובשאנג חאן לון בפרט, מוזמנים להצטרף לקורס יחיד במינו בארץ.

                                                                                                                                                          

הערות
עוד מאמרים על שאנג חאן לון בבלוג זה ברשומות הבאות.
עוד מאמרים על אבחון דופק אפשר לקרוא כאן.

רפואה סינית - תיאוריה או היפותזה?

לא אחת אני שם לב שהמילה תיאוריה מעוררת קונוטציות שליליות בקרב חלק מהמטפלים ברפואה הסינית. פעמים רבות כאשר עולה טיעון שיש חשיבות רבה להכרת התאוריה של הרפואה הסינית, יש  אשר מפחיתים בערך הכרת התאוריה בטיעונים שונים, שהנפוצים ביניהם הם "הניסיון הקליני חשוב יותר מהתאוריה" ו-"התיאוריות העתיקות לא מספיקות ובסופו של דבר צריך לצבור המון ניסיון קליני אישי" שבאים לטעון שהמעשי בשטח (קליניקה) שונה מהתאוריה שמתוארת בספר. זה תמיד נראה לי מוזר שנוצרת הבדלה כזאת בין התאוריה לבין הקליניקה כאשר להבנתי ברפואה הסינית, קליניקה ותאוריה חד הם והכרת התאוריה לעומקה ורוחבה רק מסייעת יותר להבנת הקליניקה ושיפור מיומנותנו כמטפלים ברפואה סינית. אז למה בדיוק התכוונו הסינים ב"תיאוריה" והאם זה באמת שונה מ"קליניקה"?

מהי תאוריה

אתר מילוג מסביר את משמעות המילה תֵּאוֹרְיָה:

1. רעיון מובנה; תורה. "הסטודנט לא הבין את תאוריית הקוונטים."
2. החלק העיוני של תחום ידע.
3. הנחה לא מבוססת; השערה. "התאוריה שלי היא שהבחירות יתקיימו בקרוב."

המקבילה למשמעות המילה תיאוריה בשפה הסינית היא 理论 - "דיון בעיקרון", כלומר הצגה עיונית של עיקרון מובנה. אפשר לראות שהמשמעות של המילה הסינית מתאימה לשתיים מהמשמעויות (ראשונה ושניה) שמופיעות במילון של אתר מילוג. התיאוריה היא החלק העיוני שמסביר ודן בתחום ידע כלשהו. במקרה של רפואה סינית, מדובר בהסברים לחוקים והרעיונות המובנים של תורות שונות (יין-יאנג, חמש פאזות וכד') שעומדים בבסיס הרפואה הסינית. החוקים האלו נוצרו בעקבות התבוננות בחוקיות שחוזרת על עצמה בטבע וניתנת לחיזוי במידה מסויימת, כך שלא מדובר בהשערות שאולי יתממשו ואולי לא. אם התיאוריה של הרפואה הסינית הייתה השערה שאולי צמח המרפא או נקודת הדיקור יפעלו ואולי לא יפעלו כלל, אז לא הייתה לנו כמטפלים כל דרך לקבוע אסטרטגית טיפול, כל שכן להצליח ולהקל על המטופל. הטיעון "הניסיון הקליני חשוב יותר מהתיאוריה" מתבסס על ההגדרה השלישית שתיאוריה היא הנחה לא מבוססת ומכיוון שכביכול הניסיון הקליני של המטפל הוא דבר מבוסס, הוא חשוב יותר מהתיאוריה.

ויקיפדיה מגדירה את המילה תאוריה כחשיבה רציונלית שמייצרת כללים והפשטות, או התוצר של חשיבה כזו. במדע, תאוריה היא מערך שלם ושיטתי של רעיונות המתאר ומסביר תופעה מסויימת או קבוצת תופעות בעלות קשר. תאוריה מכילה, הרבה פעמים, הגדרות בסיסיות, מספר חוקי טבע בסיסיים והגדרה של שיטה לגזור מחוקים אלה קביעות והסברים רבים על התופעות הנחקרות. ככול שתאוריה מתאימה יותר למסקנות העולות מניסויים ומתצפיות, כך היא אמינה יותר ולרוב גם שימושית יותר.

אם נסתכל לרגע על התיאוריה של הרפואה הסינית נראה שהיא עונה בדיוק להגדרה זו מכיוון שהיא תורת ריפוי, שהחלק העיוני שמסביר תחום ידע זה, מבוסס על התבוננות וניתוח שכלתני רציונלי, של תופעות בטבע ובפיזיולוגיה של האדם, שמייצרים הפשטה של המציאות (יין-יאנג, חמש פאזות, שישה צ'י, ארבע רמות, שש מערכות וכד'). לרפואה הסינית יש מספר חוקי בסיס (יין-יאנג, חמש פאזות) שמשמשים לקביעות והסברים על התופעות הנחקרות באדם ובטבע. התיאוריה של הרפואה הסינית היא המסקנות שעולות מניסויים ותצפיות בתגובות הגוף לשינויים בטבע, השפעת מחוללי מחלות על הגוף והשפעת מניפולציות שונות של צמחי מרפא, מזון, מגע ודיקור. כלומר, התיאוריה של הרפואה הסינית היא מסקנות שמבוססות על ניסיון קליני עשיר לאורך כמה אלפי שנים ולכן התיאוריה היא בעצם הפשטה של חוקיות שנצפית בקליניקה, קרי תיאוריה היא קליניקה, קליניקה היא תיאוריה. התיאוריה על מהות מחלות ואופן הטיפול בהן כפי שהיא מופיעה בכתבים, היא זיקוק מסקנות מניסוי קליני.

עוד נכתב בויקיפדיה, שבשפת היומיום הפכה משמעותה של המילה "תאוריה" למה שנקרא בשפה המדעית "השערה" (היפותזה) שהיא הסבר לתופעה מסויימת, שטרם נוסה והוכח. למילה תיאוריה נוצרה קונוטציה של "הסבר אפשרי אבל כנראה שבמציאות יש הסבר טוב יותר". זה אולי יכול להיות נכון עבור מישהו שמסתכל מהצד על הרפואה הסינית כהסבר לפיזיולוגיה של גוף האדם כאשר יש לו את החלופה של הרפואה המודרנית, אבל זה לא יכול להיות נכון עבור העוסק ברפואה הסינית בה התיאוריה היא בעצם אקסיומה קבועה, חוקי בסיס שמסבירים את הכל. מכיוון שהתיאוריה של הרפואה הסינית נוסחה על סמך ניסויים קליניים שבעקבותם הושארו רעיונות שאוששו והוסרו רעיונות שהופרכו, אז מי שטוען שהקליניקה נכונה יותר מהתיאוריה, מתכוון בעצם לומר שהקליניקה נכונה יותר מהיפותזה.

מודל הטיפול ברפואה הסינית (Lǐ Fǎ Fāng Yào Yòng 理法方药用) קובע שעל סמך הכרת התיאוריה (עיקרון Li), נקבעת אסטרטגית טיפול (שיטה Fa) שבעקבותיה אנו בוחרים כיוון השפעה של פורמולה (פורמולה Fang) ובוחרים הרכב, כמות והתאמות צמחים (מרפא Yao) ולבסוף קובעים את אופן בישול הפורמולה ולקיחתה (שימוש Yong). ללא הכרה של התיאוריה שבבסיס הפירמידה, לא ניתן לתת טיפול נכון. אם המשמעות של תיאוריה ברפואה סינית היא "ניתוח וסיכום ממצאי ניסיון קליני", אז התיאוריה שלוטשה באלף השנים האחרונות, היא ניסיון קליני מוכח שתועד שחור על גבי לבן בכתבים. כל השוואה של ניסיון קליני אישי אל מול התיאוריה היא השוואה של ניסיון קצר יחסית אל מול ניסיון עשיר מאד. זה לא אומר שאי אפשר למצוא טעויות בתיאוריה או שאי אפשר לשפר או לחדד אותה, אבל זה כן אומר שקצת צניעות לא תזיק כאשר משווים ניסיון קליני של מטפל בודד למאות רופאים סינים מוכשרים שהצעידו את הרפואה הסינית קדימה לאורך הדורות, על אחת כמה וכמה כאשר הם מראים עקביות בתוצאות הטיפולים בקליניקה. אם הקליניקה שלנו מצביעה על כך שהתיאוריה שגוייה אז יש כמה אופציות, הראשונה היא שהידע שלנו בתיאוריה לוקה בחסר, אחרי הכל הסינים קבעו התיאוריה על סמך הקליניקה וליטשו אותה לאורך אלפי שנים. האופציה השנייה היא שלא התאמנו את התיאוריה הקדומה לעידן שלנו (הרגלי מגורים, עבודה, זיהום וכדומה) כלומר הידע שלנו בתיאוריה מושלם אבל המציאות השתנתה ולכן התיאוריה לא מתאימה לקליניקה וצריך לבצע בה התאמות. במידה ואני מוצא שממצאי הקליניקה שלי שונים מאלו שמתוארים בתיאוריה, אני ראשית יוצא מתוך הנחה שההבנה שלי בנושא אינה מספקת ועלי לחזור ולחפור בכתבים ולא ממהר לשכתב את התיאוריה שתתאים לתובנות הסובייקטיביות שלי.

ההבדל בין תיאוריה, השערה וידיעה חלקית של התיאוריה

אשת העסקים האמריקאית, מארי קיי אש, התייחסה פעם להבדל בין המשמעות של תיאורטי למשמעות של מעשי באנקדוטה נחמדה על יכולתה של הדבורה לעוף ואמרה "מבחינה אווירודינמית, הדבורה לא אמורה לעוף, אבל הדבורה אינה יודעת זאת, ולכן היא ממשיכה לעוף - בכל מקרה".

זה סיפור נחמד ומצחיק אשר ללא כל צל של ספק מצביע על בורותה של הדוברת בכל הקשור לחוקי הפיזיקה. בשנות השמונים פותח מטוס ניסיוני שכונה X-29, שכנפיו משוכות קדימה במקום אחורה ומבחינה תיאורטית אווירודינמית הן אמורות להיקרע ממנו כך שהוא כלל לא אמור לטוס, מעשית הוא טס יפה. מבחינה אווירודינמית, מבנה בצורת קובייה לא אמור להצליח לעוף, אבל אם נחבר לו כדור פורח הוא ירחף ללא בעיה. כל אלו הן דוגמאות מעולות לכך שחוסר ידע בתיאוריה מקשה על הדובר להימנע מפליטת גיבוב שטויות, שמוכיח יפה ש"אם אין לך משהו חכם לומר, עדיף שתשתוק" או "עדיף לשתוק ולהיחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח זאת". הסיבה לכך שלמרות שמבחינת חוקי אווירודינמיקה כל אלו לא אמורים להצליח לעוף, צריך לקחת בחשבון גם חוקי פיזיקה נוספים ונתונים כגון משקל/מסת הדבורה, שטח פני כנפיה, חוזקן, מהירות הנפנוף, כח העילוי שנוצר כתוצאה מכך ועוד. בחינה של כל אלו תוכיח בבירור שהדבורה יכולה לעוף למרות שאשת עסקים מצליחה לא מבינה דבר בפיזיקה. זאת הסיבה שמדענים יכולים לפתח כלי תעופה כבדים מהאוויר על סמך התיאוריה של האווירודינמיקה וחוקי הפיזיקה וכלי התעופה האלו מצליחים לעוף. מארי קיי אש נפלה בהגדרת התאוריה כהיפותזה.

כמה תיאוריה צריך ללמוד, מדוע ומתי נסיים כבר?

בארבע-חמש שנות לימוד רפואה סינית מספיקים ללמות בעיקר את מה שהסינים מכנים "יסודות/בסיס התיאוריה של הרפואה הסינית" (中医基础理论 Zhong Yi Ji Chu Li Lun) שזה מה שבארץ מכונה "יסודות הרפואה הסינית". אפשר לראות שמדובר אך ורק ביסודות של התיאוריה ולא בגוף התיאוריה השלם. למעשה, בלימודים אלו לומדים הפשטה של עיקרי התיאוריה כבסיס להבנת הרפואה הסינית. תיאוריה נוספת נלמדת בצורה עקיפה דרך קורסים של אבחון, פורמולות, רפואה פנימית וכדומה. בסין נהוג ללמד גם פרקים נבחרים מהקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב, את רב החומר שבדיון על פגיעת פתוגן ומגוון מחלות (Shang Han Za Bing Lun) ואסכולות שונות. למרות זאת, גם בסין לא מכסים את כל גוף התיאוריה הבסיסי, שלא לדבר על המשך לימוד לתיאוריות מאוחרות. לכן לימודי הבסיס הם רק הנחת יסודות התיאוריה ועלינו להמשיך ללמוד את כל גוף התיאוריה. אני משער שבגלל השימוש בשם "יסודות הרפואה הסינית" במקום "יסודות התיאוריה של הרפואה הסינית" נוצר מצב בו יש מטפלים שמפרידים בין יסודות ותיאוריה כאילו מדובר בהבדל בין מעשי והשערה.

למעשה יש שמבלבלים בין תיאורית הבסיס, כפי שהיא מתוארת בפרוטרוט בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב, שרק אחוז קטן ממנה אנו לומדים במהלך שנות הלימוד בבתי הספר לרפואה סינית, ובין תיאוריות חדשות שנוצרו על ידי פרשנים של הקלאסיקות על סמך ניסיונם הקליני ביישום התיאוריות, שם אפשר לעיתים למצוא שוני בין פרשנויות. במקרה הראשון מדובר על תיאורית חובה עליה מושתתת הרפואה הסינית ואילו במקרה השני מדובר על תיאוריה חשובה לא פחות שמקדמת רופא טוב לרמת רופא מעולה על סמך ניסיונם הקליני העשיר של רופאים סינים באלפיים השנים האחרונות. רופאים אלו היו יוצאי דופן ברמת הידע שלהם והובילו את כל התחום קדימה. אבל אל תטעו, הפרשנויות הללו לא פחות חשובות מתיאוריית הבסיס שבקלאסיקות. אלו פרשנויות שמבוססות על הבנה מעמיקה של הקלאסיקות, תורות פילוסופיות אחרות וכמובן יישום של כל אלו בניסוי וטעיה בקליניקה על מספר עצום של מטופלים. אפשר לומר שאלו תיאוריות שנכתבו בדם ולא גחמות של רופא פלספן שאוהב לשכב פרקדן בשמש החמימה של האביב ולחשוב על מהות החיים מבלי לראות מטופל אחד.

אם אנחנו רואים את הרפואה הסינית כתיאוריה שניתחה חוקיות איזון וחוסר איזון בגוף האדם על פי נקודת מבט ביקורתית מדעית, אנו בעצם רואים בה סוג של מדע. ממש כמו שאנשי מדעי צריכים להכיר את כל התיאוריות שבתחום התמחותם, כך גם עלינו לשאוף להכיר את כל התיאוריות בתחום הרפואה הסינית. פיזיקאי רציני חייב להכיר את כל חוקי הפיזיקה בתחום עיסוקו, אם הוא מכיר רק את התיאוריות של ניוטון הידע שלו לא מספיק לתאר את העולם הנגלה והוא חייב להכיר גם את תורת יחסות ואפילו את תורת הקוונטים. על מנת להיות מתמטיקאי מן השורה על כל מתמטיקאי להכיר את שיטות החישוב השונות, חיבור - חיסור - כפל - חילוק - מספרים גדולים - משוואה עם נעלם אחד - מערכת משוואות עם מספר נעלמים - משוואות עם משתנים במכנה - משוואות ממעלה שניה - משוואת דו ריבועיות - משוואות ממעלה שלישית ומעלה - משוואות עם שורשים - מספרים מרוכבים וכן הלאה וכן הלאה עד לרמות המורכבות ביותר של המתמטיקה.

אז מה אני מנסה להגיד, לעניות דעתי, חוסר הבנה שהמילה תיאוריה מתארת גוף ידע של ניסיון קליני ולא השערות לא מבוססות שהקליניקה מוכיחה שהן שגויות, מביא לכך שמטפלים מזלזלים בצורך להמשיך ללמוד ולהכיר את התיאוריה של הרפואה הסינית מעבר ליסודות שלמדו במכללה. כתוצאה מכך מתקבלת תחושה שגויה ש"תיאוריה" זה סבבה אבל הכי חשוב זה ללמוד מהקליניקה באופן סובייקטיבי ומנותק מגוף הידע.

ועוד מילה אחת על קריאה של ידע בכתב יד וידע מוקלד למחשב. למידה של הכתבים אינה שונה מלמידה של המלצות שנכתבות על גבי מסך המחשב ולהפך. הרופא הסיני בעידן הקדום לא הצליח לחיות עד ימינו אנו בכדי לכתוב את המלצותיו במרשתת ולכן תיעד אותם על גבי דפי ספרים. מכיוון שכך, אין מקום לטיעון "עזוב אותי ממילים מתות בספר נשכח" כאשר בעצם מספקים מידע מילולי לא פחות, רק שנכתב בעזרת מקלדת.

                                                                                                                                          

הערות
מרי קיי אש (Mary Kay Ash) :

"Aerodynamically, the bumble bee shouldn't be able to fly, but the bumble bee doesn't know it so it goes on flying anyway."