לימודי רפואה סינית בסין - התבוננות

לפני למעלה מעשור ביצעתי את אחת ההחלטות החשובות בחיי, לנסוע לסין ללמוד רפואה סינית. החלטתי שאם אני כבר לומד בסין למשך לפחות 5 השנים שיקח לי לסיים את התואר אני צריך להתערות בחברה. מבחינתי זאת ההזדמנות הטובה ביותר ללמוד את הרפואה הסינית מכיוון שבסין היא חיה ונושמת בכל מעשה שהסינים עושים. שפת הרפואה הסינית היא השפה הסינית והתרבות מושפעת ומשפיעה על השפה והלך המחשבה. בסין אוכל לתרגל צ'י גונג, אמנויות לחימה סיניות וקליגרפיה סינית שכולם הולכים יד ביד עם הרפואה הסינית. בסין אוכל ללמוד את הרפואה הסינית גם מההיבט האינטלקטואלי תיאורטי וגם מההיבט הפיזי מעשי של אימון במיומנות פנימית. מכיוון שאין את הסחת הדעת של הטלביזיה, הרדיו, או העיתונים כל שנותר לי לעשות בזמני הפנוי היה ללמוד ולהתאמן.

שלט בכביש: אסור להעמיס פילים?

לאחר שקיבלתי את האישור שהתקבלתי ללימודים החלטתי להקדים את בואי לסין בשבועיים לפני מועד תחילת הסמסטר הראשון. חשבתי לעצמי שלפחות במעונות הסטודנטים יהיה מישהו דובר אנגלית שאוכל לתקשר עימו אבל הסתבר לי שטעיתי. את השבועיים האלה ביליתי בהסתובבות בשווקים שהקיפו את האוניברסיטה, לימוד סינית מהשיחון והקלטות שהבאתי, קריאת ספרים וכתיבת אימיילים לחברים ומשפחה בארץ מהאינטרנט בר הקרוב. מעולם לא השתתפתי בסדנת ויפאסנה אבל אחרי שבועיים מבלי לשוחח עם אף אדם היה מוזר לי לשמוע את קולי בזמן ששוחחתי עם האחראי על ההרשמה ללימודים.

חברי לכיתה

סוף סוף מתחילים הלימודים ויהיה לי עם מי לדבר חשבתי בליבי. כאשר נכנסתי לכיתה התברר לי שכל חברי לספסל הלימודים מגיעים מקוריאה ולמעשה מלבד אחד מהם, שדיבר אנגית שוטפת, כל השאר דיברו רק קוריאנית. השיעור הראשון היה שיעור דיקדוק של השפה הסינית. למעשה תוכנית הלימודים הותאמה עבור תלמידים שאינם דוברים סינית כך שהקורסים מהסמסטר הראשון נדחקו לסמסטרים שאחריו והסמסטר הראשון הוקדש ללימוד נמרץ ואינטנסיבי של השפה הסינית. המורה נכנס לכיתה, הורה לנו לפתוח את הספרים והחל ללמד את הפרק הראשון. במשך עשר הדקות הראשונות ישבתי בסבלנות וחיכיתי לרגע בו ידבר באנגלית ויסביר את מה שאמר עד לאותו הרגע בסינית, אי אפשר לומר שאינני אופטימי. החזקתי מעמד בשיעור עוד כעשרים דקות מנסה להבין את דבריו עם אוצר מילים של כמה עשרות מילים בסינית. בסופו של דבר קמתי באמצע השיעור והתנצלתי בפני המורה בסינית בעזרת שבע מילים שכבר ידעתי ״דוּי בּוּ צִ׳י, ווֹ טִינג בּוּ דוֹנג״ (סליחה, אני לא מבין) ויצאתי מהכיתה לעבר המזכירות הראשית.

שער לרחוב התרבות העתיק בטיאנג'ין

במזכירות הראשית התברר לי שלימודי השפה הסינית נערכים בשפה הסינית ולמעשה גם חברי לכיתה אינם בעלי רקע נרחב בשפה. הם הצליחו לשכנע אותי לחזור לכיתה ולנסות ללמוד. בדיעבד זאת היתה השיטה המוצלחת ביותר ללמוד סינית. אמנם הייתי צריך לעבוד קשה מאד על מנת להישאר בקצב הלימוד של המורה אבל זה השתלם. גם כך לא היה לי הרבה מה לעשות בזמני הפנוי אז שיננתי עשרים מילים חדשות בכל יום (הצלחתי לזכור רק עשר) והאזנתי לקלטות הלימוד. במקביל ללימוד השפה מצאתי מאסטר מקומי שיכל ללמד אותי צ׳י גונג ואמנויות לחימה פנימיות והתחלתי ללמוד ממנו שעתיים שלוש ביום על בסיס יומי.

העובדה שלא הכרתי מערביים אחרים בסביבתי אילצה אותי לוותר על הסתמכות על תקשורת מילולית ולהתמקד בהתבוננות בהתנהגות של הסינים ביחסים בין חברים, מורים וזרים. אפשר היה לראות שיש הבדל גדול בין ההתנהגות שלנו כמערביים סחבקים שטופחים אחד לשני על שכם, לוחצים ידיים מחבקים, מנשקים ושאר גינונים גופניים של קירבה. אני מניח שהכבוד הרב שרוכשים התלמידים למוריהם, אם זה למורים בבית הספר או למורים-רופאים מהם למדנו בקליניקה, נובע מהשפעה של הקונפוציוניזם הסיני. קונפוציוס ידוע בכל סין כמורה הגדול ובין הדברים שלימד היה יחס הכבוד להורים, למבוגרים וכמובן גם למורים.

שוק המזון בטיאנג'ין

ישנם שני אופנים להביע כבוד לאדם שמולנו, האחד הוא שימוש בשפה מכבדת והשני הוא התנהגות וגינוני כבוד. מכיוון שעדיין לא רכשתי את מיומנות השפה, 100% מתשומת הלב שלי ניתנה להתנהגות וגינונים. לסינים יש המון גינוני כבוד וכל שצריך לעשות הוא להתבוננן בהם היטב. הגינון הנפוץ ביותר הוא קידת הראש המראה לאדם שמולנו שאנו מנמיכים את עצמנו בפניו ומכבדים אותו. אמנם קידה היתה קיימת גם בתרבות המערבית אל מול המושל כיום היא נפוצה בעיקר במזרח. גינון נוסף הוא השימוש בשתי הידיים על מנת להעביר או לקבל דבר מה (מזיגת שתיה, אחיזה בכוס, העברת כרטיס ביקור וכדומה). הרמת כוסית ל"כיבוד" אחד מהסועדים היא דרך נוספת להביע כבוד. בסופו של דבר אילו רק דרכים להביע כבוד אך ראשית הכבוד צריך להגיע מהלב ולא מגינון ריק מתוכן.

היה לי ברור שעל מנת ללמוד באופן המיטבי ביותר את הרפואה הסינית עלי ראשית להבין את התרבות הסינית. על מנת להבין את התרבות הסינית צריך להתקבל לחברה שסביבי כשווה בין שווים ולא כזר שהגיע לסין לקנות את הידע שלהם ולקחתו חזרה למערב, כמו שאמר אורליוס אומברוזיוס "ברומה התנהג כרומאי". כמובן שנמנעתי מהעתקת הגינונים שבעיניי מערבי נראים גסים והתמקדתי בכל השאר.

צמחי מרפא ודיקור סיני ותרומתם להתפתחות הרפואה הסינית

לאחר שסיימתי את לימודי והתמחותי בסין חזרתי לארץ ונדהמתי לשמוע שבארץ אנשים מעריכים את הדיקור הסיני יותר מצמחי המרפא. אחת הסיבות להערכה זו נובעת ככל הנראה מכך שהדיקור הסיני התקבל במערב בקלות רבה יותר מרפואת הצמחים ועל כן מטפלים רבים ברפואה סינית התמקדו בדיקור סיני וזנחו את תחום צמחי המרפא. דבר נוסף ואווילי ששמעתי היה שהרפואה הסינית בסין כיום (רפואה סינית מסורתית TCM) ובעיקר שיטת אבחון האיברים הפנימיים הינם תוצר של פיתוח מחודש של הרפואה הסינית ברוח השלטון הקומוניסטי. בארבע השנים האחרונות אני שומע "אקסיומות" אלו שוב ושוב עד שלבסוף החלטתי שהגיע הזמן לתקן את המעוות. ברשומה זו אסביר מדוע לרפואת צמחי המרפא היתה תרומה רבה יותר מהדיקור במחטים להתפתחות הרפואה הסינית וגם אסביר מעט על המקורות העתיקים של אבחון האיברים הפנימיים.

לסינים יש אמרה "שלוש אנשים יצרו טיגריס1". האמרה הזאת מבוססת על סיפור מאד מעניין. מסופר שפקיד של הקיסר בדה סיפור על הסתובבות של טיגריס טורף בשוק הבירה. למשמע דבר זה הפטיר הקיסר את השמועה כהבל, אחרי הכל כיצד יכול להיות שטיגריס פראי יגיע למרכז העיר מבלי להיתפס. מאוחר יותר הגיע פקיד נוסף ודיווח לקיסר את אותה ידיעה בדויה. כעת החל הקיסר להסס, "האם באמת יכול להיות שטיגריס מסתובב בשוק?". כאשר הגיע הפקיד השלישי עם אותה בדיה הקיסר הגיע למסקנה ש"אם שלושה אנשים מדווחים את אותה הידיעה, אזי היא חיבת להיות אמת לאמיתה". כך לדעתי קרה גם עם הדעות הנפוצות על צמחי המרפא והדיקור הסיני בארץ (ואף בעוד מספר מדינות במערב). מספיק אנשים חזרו עם אותה בדיה עד שהשומעים היו מוכנים לקבל אותה כעובדה מוגמרת.

האם רופא סיני יכול לבסס את הידע שלו רק על הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב2 (בהמשך יופיע כ הקאנון הפנימי) כבסיס לטיפול? האם ידיעת התיאוריות של דיון על פגיעת פתוגן ומגוון מחלות3, קאנון הקשיים4, א-ב של הדיקור והמוקסה5 בלבד מספיקים על מנת שנהפוך לרופאים טובים בעידן המודרני? לעניות דעתי התשובה שלילית. אין לי ספק שעל מנת להיות רופא טוב לא מספיק להכיר את יסודות התיאוריה של הרפואה הסינית בלבד, חייבים להכיר גם את כל הקלאסיקות שציינתי למעלה, אבל באותה מידה הכרת הקלאסיקות בלבד גם היא אינה מספקת. רופא טוב לא יכול להתבסס רק על הידע העתיק שתועד לפני 2000 שנה ולהתעלם מכל מה שפותח לאחר מכן, עליו לשאוף להכיר גם את כל הידע שהצטבר מאז ועד היום ויש אוקיאנוס שלם של ידע כזה.

למעשה, התיאוריה של הרפואה הסינית , הכוללת בתוכה גם את תפקוד האיברים הפנימיים ונלמדת כיום כחלק מלימודי הרפואה הסינית, מסכמת את כלל התיאוריות שהתפתחו מתקופת הקאנון הפנימי דרך האסכולות השונות שקמו לאורך השנים ועד ימינו אנו. הקאנון הפנימי היה הספר שהניח את היסודות של הרפואה הסינית תחת כותר אחד אך חלק מהתיאוריות שהציג לא פותחו לעומק. באלפי השנים שלאחר פרסום הקאנון פיתחו רופאים סינים שונים את התיאוריות שהציג. ההעמקה והפיתוח הגדולים ביותר של תיאוריות הרפואה הסינית מתקופת הקאנון הפנימי ועד ימינו אנו נעשו בעיקר על ידי רופאי הצמחים. למרות שאותם רופאים עסקו גם בדיקור סיני, עיקר ספריהם סבבו סביב התיאוריה ואופן הטיפול בעזרת צמחי מרפא סינים.

אפשר לראות שספרות שנכתבה באלף השנים האחרונות ועוסקת ברפואת ילדים, נשים, גברים, כירורגיה (רפואה חיצונית), עור, עיניים ואף אוזן גרון מתמקדת ברפואת צמחי המרפא ולא בדיקור במחטים. יכול להיות שזה נובע מהעובדה שהדיקור הסיני התמקד יותר בערוצים וברבדים יותר חיצוניים ואילו רפואת הצמחים התמקדה יותר באיברים הפנימיים, חיזוק ומילוי חוסר פנימי, הנעה חזקה של צ'י דם, מיסוס התגבשויות וכיוח ליחה. או אולי העובדה שההיכרות של הרופאים עם תפקוד האיברים הפנימיים גדלה והעמיקה.

הקפיצה הגדולה

תקופת שושלות ג'ין ו-יואן (1115-1368 לספירה) הייתה תור הזהב של התפתחות הרפואה הסינית. תקופת מעבר זו בין שושלות היתה תקופה של מלחמות אשר הסבו סבל רב לאזרחים והביאו להופעת מחלות חדשות והתפשטותן ברחבי הקיסרות. תקופה זו הייתה תקופת פריחה וזינוק בהתפתחות של התיאוריה של הרפואה הסינית אשר לא היתה מספקת ומוביליה היו ארבעה רופאים שונים. רופאים אלו שבו לתרגם את הקלאסיקות שעסקו בתיאוריה של הרפואה הסינית על בסיס הניסיון העשיר שרכשו בתחום המעשי הקליני בטיפול בחולים. עם הזמן החלו לפתח כיוונים שונים של התיאוריות ויצרו אסכולות חשיבה שונות. ארבעת הרופאים נחשבים כאבות של ארבע אסכולות חשיבה שונות:

1. אסכולת הקירור שבראשה עמד ליוּ וָואן סוּ6 (ליו חה ג'יאן) 1120-1200 לספירה. דר' ליו הניח שמחלות רבות נוצרות עקב פתוגנים של חום ואש ועל כן יש לטפל בהן בעזרת צמחים מקררים או קרירים באופיים.
2. אסכולת התקפה והורדה שבראשה עמד גָ'אנג צוֹנג גֶ'נג7 (ג'אנג דזה חה) 1156-1228 לספירה. דר' ג'אנג דגל בשימוש בטכניקות סילוק (יזוע, שלשול, הקאה ושיתון) על מנת לגרש את הפתוגן מהגוף.
3. אסכולת הטלאת האדמה שבראשה עמד לִי גָאוֹ8 (לי דונג יואן) 1180-1251 לספירה. דר' לי סבר שצ'י הקיבה הוא שורש החיים של האדם ועל כן יש לטפח אותו.
4. אסכולת טיפוח יין שבראשה עמד ג'וּ גֶ'אן הֶנג9 (ג'ו דאן שי) 1282-1358 לספירה. דר' ג'ו טען שהיאנג שבגופנו נוטה תמיד לעודף ואילו היין שבגופנו תמיד חסר ועל כן יש להוריד אש ולטפח יין בגופנו.

ארבעת הרופאים הגדולים של שושלות ג'ין ויואן

ליוּ וָואן סוּ מאסכולת הקירור היווה את אחת ההשפעות החשובות ביותר על פתיחות המחשבה של דורות הרופאים שבדורות שלאחריו. במהלך כמעט 1000 השנים שחלפו מאז יציאת הספר דיון על מחלות קור חיצוניות ועד לתקופתו מחשבתם של רב הרופאים התקבעה על שימוש במרשמים הלקוחים מספר זה והפסיקו לפתח ולהתפתח בתחום הרפואה הסינית. רופא זה יצא כנגד קיבעון המחשבה ועודד פיתוח של הרפואה הסינית ומרשמי צמחי המרפא והתאמתם לרוח התקופה. דר' ליו יצא כנגד הקיבעון של הרופאים שהתיחסו לשימוש במרשמים בצורה סימפטומטית והתעלמו מהתיאוריה של האבחון הרפואי.

בין היתר הוא הרחיב רבות על פתוגנים אש וחום ולכן נחשב לאבי אסכולת קור וקירור. כמו כן הוא שם דגש רב על פיתוח של תורת חמש התנועות וששת הצ׳י. בזכות רופא זה החלו רופאים רבים, תלמידיו ביניהם, לפתח את התיאוריה של הרפואה הסינית ויצרו אסכולות חדשות. כמה דורות אחריו הופיע הרופא הידוע ג'וּ גֶ'אן הֶנג אשר המשיך את כיוון המחשבה של דר' ליו ופיתח את אסכולת לחלוח יין. על בסיס כתביו של ליו וואן סו פיתח רופא נוסף, גָ'אנג צוֹנג גֶ'נג את אסכולת התקפה והורדה.

אבחון לפי סינדרומים של האיברים הפנימיים

בן תקופה נוסף שהשפיע רבות על התפתחות הרפואה הסינית ואבחון האיברים הפנימיים היה גָ'אנג יוּאָן סוּ10 (גָ׳אנג גְ׳יֵה גוּ) שחי בשנים 1151-1234 לספירה. שני התחומים העיקריים עליהם השפיע הם אבחון האיברים ותפקידי צמחים שונים. הוא נתן חשיבות רבה לאבחון סינדרומים של האיברים הפנימיים ועל בסיס ניסיון קליני עשיר הרחיב ופיתח את התיאוריה הקשורה בצמחי המרפא המופיעה בקאנון הפנימי.  בין היתר ביסס את טיעוניו גם על ספרי הפורמולות של סון סי מיאו11 (581-682 לספירה) בנוגע לאיברים הפנימיים והספר המיוחס לרופא המפורסם חואה טואו12 (141-208 לספירה).

צמחי מרפא
לספרות שעסקה בצמחי המרפא הוסיף והרחיב את החלוקה הקטגורית של הצמחים על פי יין, יאנג, צ׳י (טמפרטורה), טעם, קלילות וכבדות. הוא המיר את הידע התיאורטי הכללי שהופיע בקאנון הפנימי למידע מפורט ומעשי על כל אחד מהצמחים. כמו כן סיווג כל אחד מהצמחים על פי אופי תנועתם על בסיס חמש התנועות כעלייה, ציפה, התמרה, שקיעה וירידה. הוא הרחיב והוסיף פירוט על ערוצים אליהם נכנס כל צמח וצמחים בעלי פעולה יעודית על איבר ספציפי, למשל ש Huang Lian מנקז חום מהלב והקיבה.

סינדרומים של האיברים
דר' גָ'אנג התמקד בחקר אטיולוגיה (התפתחות המחלה) וריפוי של סינדרומים של האיברים הפנימיים. זאת אמרת שאבחון האיברים הפנימיים התפתח כבר 1000 שנה לפני הופעת הקומוניזם בסין. בחקירתו התמקד בעיקר בטיפול בחוסר של צ׳י ויאנג וטיפול בחוסר זה בעזרת חימום והטלאה של החוסר. מכיוון שכך לעיתים מכונה האסכולה שבראשה עמד כאסכולת חימום והטלאה או אסכולת אִי שְוֵואי (ישוב מגוריו). בספריו הרחיב ופירט על כל איבר, הערוץ המקושר אליו, מחלות הקשורות באיבר או בערוץ במקרים של עודף, חוסר, קור או חום וכמובן פירט גם את אסטרטגית הטיפול בכל אחד מהמקרים.

בדורות שלאחריו קמו רופאים (חלקם היו תלמידיו) שהמשיכו ותרמו לפיתוח התיאוריה והקליניקה של הרפואה הסינית. אחד מתלמידיו הטובים והמפורסמים ביותר היה לִי גָאוֹ (לי דונג יואן) אשר פיתח את האסכולה של טחול קיבה והצ׳י המקורי (אסכולת הטלאת האדמה). ולבסוף השפיע כמה דורות הלאה על התיאוריה שפיתח גָ׳אנג גְ׳יֶה בִּין13 (גָ'אנג גִ'ינג יוּאֶה). השפעתו הרבה ניכרת גם באסכולת מחלות החום שהתפתחה מאות שנים לאחר מותו והביאה לפיתוח תיאוריות אבחון כגון ארבע הרמות, שלושת המחממים וכמובן טיפול במחלות חום ולחות הנפוצות בעידן המודרני.

התפתחות האסכולות השונות בתקופת ג'ין יואן

לסיכום

הרפואה הסינית אינה מיקשה אחת שנוצרה לפני למעלה מאלפיים שנה ולא השתנתה כלל עד ימינו אנו. הרפואה הסינית התפתחה הורחבה והועמקה במשך אלפי השנים בה היא קיימת והידע שיש לנו כיום מבוסס על סך כל החלקים ולא רק על חלקיק אחד ראשוני. לרפואת צמחי המרפא חשיבות עצומה להתפתחות הרפואה הסינית והתיאוריה שלה משמשת כיום אף את אלו העוסקים בדיקור בלבד. כמות הקלאסיקות צמחי המרפא החשובות אשר תרמו להתפתחות הרפואה הסינית רבה מכמות אלו העוסקות בדיקור במחטים ואפשר לומר שרפואת צמחי המרפא היא שהביאה לקפיצה הגדולה בהתפתחות הרפואה הסינית לאורך אלפי שנות קיומה.

לימוד ספרות צמחי מרפא תיתן לכל מדקר באשר הוא הבנה עמוקה יותר של תיאוריה, אסטרטגיה, אטיולוגיה ופתולוגיה של הרפואה הסינית. כמובן שגם על העוסק בצמחי המרפא להכיר לעומק את התיאוריות הקשורות בדיקור במחטים על מנת להיות רופא טוב בעל ידע שלם.

                                                                                                                                                                    

הערות

1.  San Ren Cheng Hu 三人成虎
2.  Huang Di Nei Jin 黄帝内经
3.  Shang Han Za Bing Lun 伤寒杂病论
4.  Nan Jing 难经
5.  Zhen Jiu Jia Yi Jing 针灸甲乙经
6.  Liu Wan Su 刘完素
7.  Zhang Cong Zheng 张从正， Zhang Zi He 张子和
8.  Li Gao 李杲, Li Dong Yuan 李东垣
9.  Zhu Zhen Heng 朱震亨, Zhu Dan Xi 朱丹溪
10.  Zhang Yuan Su 张元素
11.  Sun Si Miao 孙思邈
12.  Hua Tuo 华佗
13.  Zhang Jie Bin 张介宾, Zhang Jing Yue 张景岳

פעימת הצ'י היאנגי - יסודות הרפואה הסינית לדיקור במחטים וצמחי מרפא

ליָאנג-צִ'י (הצ'י היאנגי שבגוף) תפקידים וביטויים שונים ואחד הבסיסיים שבהם הוא חום. על פי הרפואה הסינית האדם נברא כתוצאה מאיחוד של צ'י השמיים וצ'י האדמה. מכיוון שהאדם הינו חלק מהיקום הוא מושפע משינויים המתרחשים בטבע בין השמיים והארץ. בדומה לשינויים, המתחוללים במחזור עונות השנה בחום שבין השמיים והארץ ותנועתו פנימה אל תוככי האדמה וחזרה אל פניה, כך גם בגוף האדם מתחוללים שינויים בתנועת הצ'י היאנגי של הגוף. ברשומה על "ציר, סגירה ופתיחה" הסברתי על קצה המזלג על תנועת היאנג-צ'י בגופנו בכיוונים פנימה והחוצה והאחראיים על פתיחה וסגירה של שערי הכניסה והיציאה.

פרק 41 ,חיבור בין יין ויאנג ומערכת השמש והירח1, של ה"ציר השמיימי2" מתאר את השינוי ביחסים שבין יין ויאנג לאורך השנהעל ידי הקבלה בין שמות 12 ערוצי הרגל לענפי האדמה וחודשי השנה. מכיוון שבאופן יחסי פלג הגוף העליון הוא יאנג ופלג הגוף התחתון הוא יין אזי ניתן להקביל בין 12 ענפי האדמה (יינים) וחודשי השנה ובין 12 ערוצי הרגל (6 ימין + 6 שמאל) על בסיס הכמות היחסית של היאנג והיין בערוצים אלו.

השנה הסינית החדשה נפתחת בעליה ראשונית בכמות היאנג צ'י ולכן ניתן להקבילה לערוץ שאו-יאנג (יאנג מועט) של רגל שמאל. בחודש השני גדלה כמות היאנג וניתן להקביל זאת לערוץ תאי-יאנג (יאנג רב) של רגל שמאל. יאנג צ'י מגיע לשיאו בחודשים הרביעי והחמישי ועל כן אפשר למצוא הקבלה לערוצי יאנג-מינג (יאנג בוהק) של רגל שמאל ורגל ימין.

בקאנון הסִוּוּג3 מפרש המחבר, גָ'אנג גִ'ינג-יוּאֶה4, פרק זה ומסביר שמפגש זה של שני שיאי יאנג בחודשים רביעי וחמישי (两阳相合为阳明) ואיחודם לכדי בוהק הוא מקור השם יאנג-מינג (יאנג בוהק). גם בחודשים תשיעי ועשירי ניתן לראות מפגש דומה אך במפגש זה נפגשים שני היין בשיאם. מפגש זה של שני שיאי יין (两阴交尽为厥阴) הינו המקור לשם ג'ואה-יין (שיא-יין).

כיצד כל זה משפיע עלינו?

מחזור התנועה של החום היאנגי של הגוף לאורך השנה הינו מצב פזיולוגי תקין. כאשר מחזור היציאה והכניסה מופיע שלא בתיאום עם תנועת החום שבין השמיים והארץ או כאשר הקור או החום שבמרכז רבים מהתקין, מופיעה מחלה.
 
חצי ראשון של השנה - יציאה והתפשטות
מחודש ראשון ועד חודש שישי יש מגמת יציאה של יאנג-צ'י אל השכבות השטחיות יותר של הגוף וכמותו בשכבות אלו גדלה בהדרגה. יציאה זו של הצ'י היאנגי וחומו לעבר חיצוניות הגוף מביאה להתמעטות בכמותו בתוככי הגוף והתקררות פנימית. מצב זה הינו המצב הפיזיולוגי התקין לתקופת הקיץ אך כאשר הוא מופיע בעונות אחרות הוא סממן לאי-סדירות בתנועת היאנג צ'י בגוף. כאשר אי סדירות זו מלווה בסממני מלאות בבטן, הקאות, חוסר תאבון, שלשולים ולעיתים אף כאב בטן, מכונה תופעה זו "מחלת תאי-יין". הטיפול הבסיסי בקור הנובע מחוסר חימום של יאנג-צ'י במרכז (טחול) כולל שימוש בצמחים חמים וחריפים כגון ג'ינגר, ג'ינסנג ושוש קרח על מנת לחמם ולחזק את צ'י המרכז.

חורף             -             קיץ

במערב קיימת נטיה לשתות מי-קרח או מים קרים במהלך החום הלוהט של הקיץ. דווקא בתקופה זו יוצא היאנג-צ'י אל החיצון וכמותו במרכז (טחול-קיבה) מעטה מהרגיל. שתיית משקאות קרים בתקופה זו הינה בעצם הוספת קור על גבי קור שכבר שורר במרכז ועל כן יש נטיה לסבול מקור במרכז (מחלת תאי-יין) בעונות הקיץ. בסין לעומת זאת, גם בשיא החום נהוג לשתות משקה חם (לרב תה ירוק). בקיץ 1998 טיילתי בסין והתאמנתי בטאי-ג'י צ'ואן אצל מורה סינית. החום הרב היה מעיק וכולי הייתי מכוסה זיעה. לשמחתי הרבה המורה קראה לי לשבת לנוח ולשתות מים. פינטזתי בערגה על כוס מי-קרח שיצננו את החום הלוהט אך להפתעתי הרבה היא מזגה לי תה ירוק מהביל והתעקשה שאשתה אותו חם. רק לימים הבנתי את הסיבות למנהג מוזר זה ועד כמה הגישה של הרפואה הסינית מושרשת היטה בחברה הסינית.

בספרו של גָ'אנג ג'וֹנג-גִ'ינג5 על מחלות פתוגן חיצון6 מסביר המחבר שמחלת קור במרכז (מחלת תאי-יין) תיפתר מעצמה בזמן של ענפי האדמה - דזה, חאי, צ'ואו7 (Zi, Hai, Chou). ענפי אדמה אלו מקבילים לחודשים עשירי, אחד-עשר, שנים-עשר שהינם עונת החורף. במהלך עונת החורף היאנג-צ'י שב ומתכנס פנימה אל עבר מרכז הגוף ובכך למעשה מקל על הקור שבמרכז ומסייע בהחלמה. ג'וֹנג-גִ'ינג רומז למעשה במשפט זה על תנועת היאנג בגוף בהתאם לחודשי השנה.

חצי שני של השנה - התכנסות והתרכזות

מחודש שביעי ועד סוף השנה מגמת התנועה של היאנג-צ'י הופכת לתנועה פנימה אל עבר השכבות העמוקות יותר של הגוף וכמותו בשכבות אלו גדלה בהדרגה. התכנסות זו של הצ'י היאנגי וחומו לעבר פנים הגוף מביאה להתמעטות בכמותו בשכבות החיצוניות של הגוף והתקררותן. כאשר מצב זה נוצר שלא בעונתו או בליווי שם סממני אי נוחות או מחלה הוא מצביע על אי-סדירות בתנועת היאנג צ'י בגוף. דוגמא למחלה זו אפשר לראות בסינדרום חום כלוא8 אצל ילדים. סינדרום חום כלוא נוצר כאשר החום היאנגי נכלא בתוך פנים הגוף ואינו מצליח להתפרס אל קצוות הגוף. כליאה זו של החום מביאה להופעת סממני קור מזויף כגון קור של ארבע הגפיים ובמקביל הופעת חום במגע באזור הבטן והחזה, צמא, חוסר מנוחה ואף מילמול חסר שליטה. על ידי פיזור תקיעות הצ'י במרכז9 וקירור של החום10 ניתן לשחרר את החום ולהשיב את המערכת לאיזון.

למטפלים שביניינו חשוב לדעת שבמהלך חודשים אלו יש להמנע מדיקור בערוצים בהם היאנג-צ'י משגשג על מנת להמנע מפגיעה בשגשוגו. למשל במהלך חודש רביעי נמנע מדיקור של ערוץ יאנג-מינג של רגל ימין ובמהלך חודש שמיני נמנע מדיקור של ערוץ תאי-יין של רגל שמאל.

עוד נקודה שחשוב לשים אליה לב היא עומק הדיקור. קאנון השאלות הקשות11 מדגיש שכאשר היאנג צ'י יוצא החוצה יש לבצע דיקור שיטחי בלבד ואילו בחודשי החורף כאשר היאנג-צ'י מתכנס ונכנס פנימה רצוי לבצע דיקור עמוק יחסית. על כן במהלך חצי השנה הראשון של השנה (אביב וקיץ) נבצע דיקור שטחי ואילו בחצי השני של השנה (סתיו ואביב) נבצע דיקור עמוק יותר.

תרשים יחסיות היאנג צ'י לאורך השנה והקסגרמות המלוכה (אי ג'ינג)

אפשר לראות בתרשים משמאל, שכבר באמצע החורף (תכלת למטה), במועד היפוך החורף מופיע יאנג ראשוני בהקסגרמת המלוכה. אפשר לראות שקו יאנגי זה נמצא בתחתית ההקסגרמה היינית ומעליו 5 קווים יינים מקוטעים (בכחול). מועד זה הוא אמצע תקופת תאי-יאנג בה היאנג-צ'י של הטבע נמצא עמוק בתוך המים שבתוככי האדמה. זוהי נקודה בה הקור מתחיל לסגת. 

בשלב הבא כאשר מופיע יאנג נוסף בתחתית הקסגרמת המלוכה, מזג האויר עובר מידי צ'י המים והקור (תאי יאנג) לידי צ'י השמיים של העץ והרוח (ג'ואה יין). בשלב זה מתחילה תנועה של היאנג מעומק האדמה לכיוון פני הקרקע. הופעת קו יאנג נוסף בהקסגרמות המלוכה מצביעה על שלב בו יין ויאנג הגיעו לשוויון ותחילתו של האביב בחודש הראשון של השנה. (את התרשים כולו אסביר כבר ברשומה אחרת)

על שכבות התרשים

במרכז - סמל שני הכלים (两仪图) יין ויאנג

היקף ראשון - 12 הקסגרמות המלוכה (十二辟卦) מוכרות גם בשם 十二消息

היקף שני - ששת הצ'י (מזג אויר) השולטים בעונה - צ'י מארח (主气)

היקף שלישי - 6 ערוצי רגל ימין ו-6 ערוצי רגל שמאל

היקף רביעי - כמות יין (כחול) ויאנג צ'י (אדום) בעונה. חץ שחור - רגל שמאל, חץ לבן - רגל ימין

היקף חמישי - 24 מקטעי העונות (二十四节气)

_______________________________________________________________________________

הערות

1. Yin Yang Xi Ri Yue - 陰 陽系日月

2. Ling Shu - 灵枢

3. Lei Jing - 类经

4. Zhang Jing Yue - 张景岳

5. Zhang Zhong Jing - 张仲景

6. Shang han lun - 伤寒论

7. 275条：太阴病，欲解时，从亥至丑上
8. 小儿热厥
9. Si Ni San
10. Liang Ge San, Bai Hu Tang, Da Cheng Qi Tang

11.  Nan Jing - 难经

מועדי עונות השנה ועונות חריגות ברפואה הסינית - חלק ב'

לאחרונה אני שומע אנשים שטוענים ש"השנה האביב הגיע מאוחר" או "השנה האביב היה קצר", ובהתאם לכך נותנים הנחיות עונתיות על פי הרפואה הסינית. גישה זאת מתיחסת למזג האויר (מטאורולוגיה) כמקור חלוקה לעונות השנה ואילו הסינים לא מבססים את חלוקת העונות על מזג האויר שבחוץ. בחלק א' של רשומה זו הסברתי על השוני בין חלוקת העונות על פי האסטרונומיה, בה משתמשים ברפואה סינית, והחלוקה המטארולוגית בה אנו מחלקים את עונות השנה לפי טמפרטורות ומזג האויר. על סמך החלוקה הסינית אפשר לראות שלמרות שמזג האויר במאי מרגיש לנו אביבי, מעשית, על פי הרפואה הסינית אנו כבר בעונת הקיץ. מי שמתעקש לבסס את חלוקות העונות הסינית על מזג האויר שבחוץ חוטא בהבנת יסודות אלו של הרפואה הסינית.

יכול להיות, שהפופולאריות הגואה של הרוחנוית הניו-אייג'ית במערב גורמת לאנשים לראות ברפואה הסינית כתורה רוחנית חסרת יסוד מוצק, המאפשרת פיתוח עצמאי אינטואיטיבי שלה, בנפרד מהמקורות ובהתאם לתחושות סובייקטיביות שלא על בסיס ידע והוצאת דברים מהקשרם המקורי. מי שטורח לחקור את הרפואה הסינית לעומקה מגלה שלא כך הדבר וכי הסינים הקדמונים הבינו היטב תחומים רבים, כגון אסטרונומיה, עליהם ביססו את הרפואה הסינית. מכיוון שבתקופתם לא היו כלים מדעיים מדוייקים כגון לווינים, טלסקופים ומחשבים הם נאלצו לפתח דרכך יצירתית לתאר את השינויים האסטרונומים והאקלימיים המתחוללים בכדור הארץ ולזהות דינמיקה של שינוי סביבתי המשפיעה על האדם ובריאותו, דרך זו נקראה תנועות וצ'י.

תורת התנועות והצ'י1 שפותחה על ידי הרפואה הסינית, מנסה לבחון, להבין ולצפות את השינויים בצ'י של האדם וסביבתו והשפעת שינויים אלו על בריאותו. הרופאים הסינים הקדמונים התבססות על חשיבה אנליטית, התבוננות וחקירה על מנת לפתח את הרפואה הסינית. הם ניסו להסביר תופעות שבמבט ראשון נראו כחסרות קשר ומצאו להן מכנה משותף. תורה זו משלבת בתוכה רעיונות הקשורים באסטרונומיה, אסטרולוגיה סינית, קוסמולוגיה ורפואה סינית. על בסיס התבוננות בשינויים אסטרונומים וקוסמולוגים מחזוריים זיהו הקדמונים הסינים קשר בין שינויים בתנועת כדור הארץ, גופים אסטרונומים שונים (שמש, ירח ופלאנטות) ושינויים סביבתיים כגון יום ולילה, חודשי השנה, עונות השנה וכדומה. אחד הכלים המשמשים את תורת התנועות והצ'י לחישוב ימים, חודשים ושנים נקראת גזעי השמיים וענפי האדמה2.

מלבד זיהוי שינויים מחזוריים הבחינו הקדמונים הסינים, שלמרות שיש מחזור קבוע עדיין קיימים בו שינויים הניתנים להבחנה, למשל בעונות השנה. למרות שבכל שנה יש ארבע עונות בעלות מזג אויר טיפוסי עדיין קיים שוני בין חורף אחד למשנהו. חורף אחד קר מאד ואילו חורף אחר קר מעט פחות. קיץ אחד שרבי ויבש ואילו קיץ שלאחריו פחות חם ואילו הלחות גבוהה מאד. כאשר בחנו את השוני הזה שבין עונה ספציפית לאורך מספר שנים הבחינו שלמרות השוני קיימת מחזוריות כלשהי. הם שמו לב שהמחזור המעגלי אינו באמת עיגול אלא אליפסה ואליפסה זו אינה קבועה אלא משתנה כל הזמן בצורה מחזורית. לשם כך הם בחרו לתאר ראשית את העיגול האידאלי (שש עונות קבועות) ועליו להלביש את אי הסדירויות התקופתיות (שש עונות משתנות) ההופכות את העיגול לאליפסה. הקדמונים הסינים מצאו דרך לחשב את המחזוריות זו של הטבע וקראו לדרך זו תורת התנועות והצ'י.

תורת התנועות והצ'י מחשבת מספר משתנים המסייעים באבחון השינויים הצפויים. מבחינת חמש התנועות נהוג לחשב את תנועת השנה, תנועות מארחות ותנועות אורחות. מבחינת ששת הצ'י נהוג לחשב את הצ'י המארח, הצ'י האורח השולט בשמיים, הצ'י האורח בארץ וצ'י אורחים. בתום החישוב משקללים את כל הנתונים ומחליטים האם השינוי השנתי מושפע מחמש התנועות או אולי דווקא מששת הצ'י, ובאילו חודשים יופיעו שינויים המשפיעים על בריאותנו. מכיוון שקצרה היריעה בחרתי לפרט דווקא על חמש התנועות, שלעיתים קרובות מתעלמים מהן שלא לצדק3.

חמש התנועות

חמש נהרות הצ'י הצבעוניים בשמיים

בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב מסופר שהקדמונים צפו בשמי הלילה והבחינו בחמש רצועות צבעוניות של נהרות צ'י. חמש נהרות צ'י אלו הם למעשה חמש התנועות בין השמיים למעלה והארץ למטה. הקדמונים שרטטו את מפת השמיים הכוללת את חמשת הנהרות וקראו לתרשים "חמש הצ'י מותמרים לתנועות בחולפם בשמיים". אפשר לראות את התרשים בצד שמאל (ולקרוא עליו כאן)

חמש התנועות הן ביטוי של חמש הפאזות4, אז מה ההבדל בין שני מושגים אלו? הבדל של שמיים וארץ!. חמש הפאזות מייצגות חמישה סוגים של שינוי או מעבר הקשורים בארץ. חמש התנועות מייצגות חמישה סוגים של שינוי ותנועה הקשורים בשמיים. חמש התנועות הינן למעשה כלי תיאורתי המשלב את חמש הפאזות (ארץ) יחד עם עשרת גזעי השמיים על מנת לנתח את חריגות באקלים התקין בכל שנה על בסיס חמש סוגי תופעות טבע - רוח, חום, לחות, יובש וקור. מכיוון שעשרת גזעי השמיים מתחלקים לחמישה גזעים יינים וחמישה גזעים יאנגים אזי כל תנועה מקבלת גם ביטוי יאנגי וגם ביטוי ייני. כאשר התנועה היא יאנגית היא נחשבת לתנועה עודפת וכאשר היא יינית היא נחשבת לתנועה בחוסר. את משמעות התנועה והיותה בעודף או בחוסר מנתחים על בסיס התיאוריה של חמש הפאזות (יצירה ובקרה) ומקבלים ניתוח של מגמות שינוי אקלימי של השנה. דוגמא בהמשך.

 

פרסציה

תנועת השנה - מכונה גם התנועה האמצעית מכיוון שהתנועה נמצאת בתווך (באמצע) שבין השמיים והארץ. תנועה זו מצביעה על מגמה של שינוי המשפיע על כל השנה. למשל, שנת הארנב הסינית שהחלה בפברואר 2011 היא שנה שבה תנועת המים בחוסר. כאשר תנועת המים בחוסר אז אין ביכולתה להגביל את תנועת האש ועל כן השנה תהיה יחסית חמה. חוסר בתנועת המים משמעו גם שתנועת האדמה המבקרת את המים הופכת לחזקה יותר ועל כן השנה תהיה לחה מהרגיל. לסיכום - אופי מזג האוויר החריג האופייני לכול השנה.

ישנם חוקרים המסבירים את השוני המחזורי של מזג האויר הכלל שנתי בפרסציה ירחית-שמשית. כידוע לכולם, ציר הסיבוב של כדור הארץ אינו אנכי למסלול סיבובו סביב השמש אלא בעל נטיה. בזכות נטיה זו של ציר סיבוב כדור הארץ נוצרות עונות השנה. למרות שזוית ציר סיבוב כדור הארץ אינה משתנה, מיקומה משתנה עם השנים בתנועה מעגלית המכונה פרסציה ירחית-שמשית. משמעות הדבר היא שנקודות שיווי הסתיו והאביב אינן קבועות במקום אחד אלא נעות לאורך השנים בכיוון מערב. כלומר בכל שנה מתאחרים מועדי שיווי הסתיו והאביב.

תנועה מארחת/שולטת - חמש תנועות מבוססות על חמש הפאזות4 ומייצגות מצב קבוע ומחזורי של חמש עונות השנה בכל שנה. חמש עונות השנה הן: אביב (עץ), קיץ (אש), קיץ מאוחר (אדמה), סתיו (מתכת) וחורף (מים). מבחינת אופי אקלימי חמש התנועות מייצגות שינוי הקשור ברוח, חום, לחות, יובש וקור בהתאם לסדר חמש העונות. כלומר, רוח מאפיינת את האביב, חום מאפיין את הקיץ, לחות מאפיינת את הקיץ המאוחר, יובש מאפיין את הסתיו וקור מאפיין את החורף. תנועות מארחות משמשות לנו כנקודת היחוס ותנועה האורחת.

חמש התנועות המארחות מחלקות את השנה ל-5 קטעים בני 73 ימים. כל שנה מתחילה בתנועת העץ (צמיחה) ובתום תנועה זו באות 4 התנועות לפי סדר היצירה - אש, אדמה, מתכת ומים. לסיכום - אופי העונה כפי ש"אמור להיות" לאורך השנה.

נוטציה

תנועה אורחת - מחזור של חמש תנועות המשתנה משנה לשנה. תנועות אלו מחלקות את השנה ל-5 מקטעים בדומה לחמש התנועות המארחות ולמעשה מייצגות את החריגה מהצפוי על פי התנועות המארחות. יש הטוענים שחמש התנועות האורחות הינן למעשה השפעות של חמישה כוכבי לכת על כדור הארץ. עקב היותם כוכבי לכת משתנה השפעתם משנה לשנה. התנועה האורחת הראשונה (בתחילת השנה) זהה לתנועת השנה, למשל בשנת הארנב 2011 התנועה האורחת הראשונה היא מים בחוסר. לסיכום - אופי החריגה במזג האויר ביחס למה ש"אמור להיות".

חוקרים שונים טוענים שהשינוי אותו מתארות התנועות האורחות נובע בעצם מנוטציה של ציר סיבוב כדור הארץ. מעבר לעובדה שציר כדור הארץ נע במעגל (פרסציה ירחית-שמשית) אין מעגל זה חלק אלא קיימות בו תנודות. מעבר להשפעה של הנוטציה ישנה גם השפעה של מספר כוכבי-לכת במערכת השמש על ציר כדור הארץ ובכך נוצרת השפעה המכונה פרסציה פלנטרית.

סך כל הפרסציות והנוטציה יוצרים את מה שמכונה נקיפת ציר הסיבוב של כדור הארץ. למרות ששינויים אלו בציר כדור הארץ נראים לנו מינורים הם אכן בעלי השפעה על האקלים, עונות השנה ומזג האויר. תורת התנועות והצ'י מנסה לחשב את השוני שנוצר עקב שינויים אלו ולזהות את ההשפעות על האדם.

לסיכום: הרפואה הסינית עוקבת וצופה שינויים חריגים בסביבה באמצעות חישוב מורכב המכונה תנועות וצ'י. הבנת החישוב כולו מאפשרת לזהות מבעוד מועד אילו איברים יהיו בחוסר בזמן הקרוב ואילו מחלות עשויות לפרוץ ואף לזהות נטיה לחוסר מולד. הבנה זו מסייעת באבחון מקור מחלות, סיוע בהחלמה מהן ואף הימנעות מחולי על ידי טיפוח הבריאות בהתאם לעונה. לפני שממהרים לבחון את החריגות הצפויות חשוב ראשית לשלוט ב"מה שאמור להיות" כלומר, קודם יש להכיר את המשותף ורק לאחר מכן אפשר לבחון את השוני.

טוב, עד כאן, רציתי תשובה קצרה ויצאה מגילה. אם יש לכם הערות, הארות או רעיונות שברצונכם לחלוק עימי הרגישו חופשי להגיב.

                                                                                                                                                                             

הערות

1. השם תנועות וצ'י (Yun Qi - 运气) הוא למעשה קיצור של חמש התנועות וששת הצ'י (Wu Yun Liu Qi - 五运六气). מאז סיום כתיבת הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב ועד שושלת סונג, שזה בקירוב 1000 שנה, ניטש ויכוח האם הפרקים העוסקים בתורת התנועות והצ'י אכן הופיעו בספר המקורי או שצורפו אליו מאוחר יותר. למעשה, עד היום לא נמצא פיתרון לויכוח זה ומחוסר הוכחות חותכות לכאן ולכאן נהוג להתיחס לפרקים זה כחלק מהקאנון.  

2. הקדמונים הסינים חישבו את הימים בכפולות של עשר אותן כינו גזעים. מכיוון שהסימניה הסינית המתארת יום זהה לסימניה המתארת את השמש2א ומכיוון שהשמש החמה מסמלת את היאנג והיאנג מסמל את השמיים על כן עשרת הגזעים מכונים גם עשרת גזעי השמיים. את השנה חילקו הסינית ל-12 חודשים ולכל חודש צירפו סימניה שהביעה את משמעות החודש. 12 הסימניות של חודשי השנה כונו ענפים. מכיוון שהחודש הסיני נקבע על פי מופע הלבנה ומכיוון שהלבנה סימלה את היין והיין מסמל את הארץ על כן עשרת הענפים מכונים גם שנים-עשר ענפי האדמה. שילובים שונים של ענפי האדמה וגזעי השמיים שימש את הסינים למיספור השנים, החודשים, הימים ושעות היממה.

2א. שמש - Ri - 日. סימניה שהינה ציור של השמש ומסמלת את היום.

3. חישוב התנועות בלבד או הצ'י בלבד יספק רק מחצית מהתשובה אותה אנו מחפשים. רק לאחר שהפקנו את כל הנתונים מחמש התנועות ומששת הצ'י אנו יכולים להחליט מי מהם מייצג את עיקר השינויים שנראה לאורך השנה. על סמך יחסי הפאזה של ענף האדמה השנתי והפאזה של גזע השמיים השנתי נוכל להחליט. האחד היוצר או מבקר את השני יהיה העיקרי המצביע על השינוי לאורך השנה. למשל שנת הארנב 2011: הפאזה של ענף האדמה השנתי (卯 mao) הוא מתכת. הפאזה של גזע השמיים השנתי (辛 xin) הוא מים. על פי התיאוריה של חמש הפאזות המתכת יוצרת את המים ועל כן עיקר השינוי לאורך השנה מושפע על ידי ענפי האדמה וששת הצ'י ולא על ידי חמשת התנועות.

4. חמש הפאזות (Wu Xing - 五行) - עץ, אש, אדמה, מתכת, מים. על חמש הפאזות ואופן היווצרותן אפשר לקרוא כאן.

5. עוד מידע על פרסציה ונוטציה