דפים

יום שבת, 29 באוקטובר 2011

שאנג חאן לון והתמרת צ'י של ששת הערוצים - שורש, ענף וצ'י האמצע

אחד הקורסים המעניינים ביותר שלמדתי בתקופת לימודי בסין היה הקורס שעסק בספרו של גָ׳אנג ג׳וֹנג-גִ׳ינג, מסה על פגיעת פתוגן בחיצון (שָׁאנג חָאן לוּן). מעבר לעוּבדה שגישת האבחון המוצגת בספר היתה יחודית ומרתקת, אופן ההעברה של החומר על ידי מורי הפך אותו למעניין עוד יותר. הרושם העז שהשאיר עלי הקורס והרצון להמשיך ולהעמיק בתוכנו שכנעו אותי בשנים האחרונות להמשיך ולחקור את הספר דרך פרשנויותהם השונות של רופאים נודעים. ככל שהתעמקתי בפרשנויות השונות כך שמתי לב שיש שוני, לעיתים רב מאד, בין אופן הניתוח של רופאים שונים. שוני זה והנסיון ליישב אותו גרם לי לחוסר נוחות ובלבול והטריד את מנוחתי. חוסר הנוחות שהרגשתי התפוגג כאשר נוכחתי לדעת שיש מספר זרמים או אסכולות שונות העוסקות וחוקרות קלאסיקה זו. חקירה מעמיקה הבהירה לי שלפני כ-400 שנה התפתחה אסכולה חדשה שהביטה על הנושא מזווית קצת שונה מהנהוג. מלבד הגישה הנפוצה שלימד אותי מורי, קיימת גם הגישה הפחות מוכרת המבוססת על רעיון התמרת הצ'י "השורש, הענף וצ'י האמצע" (אין כל קשר ל"האריה, המכשפה וארון הספרים"!) המגיע מתורת התנועות והצ'י כפי שהיא מופיעה בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב. ברשומה זו אנסה לפרט על מקורות האסכולה החדשה ואף על תובנותי מלימוד אסכולה זו. 

מקורה של תיאורית התמרת הצ׳י בשבעת הפרקים שהוסיף הרופא הנודע ווָאנג בִּינג לקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב. בפרקים אלו מרחיב ווָאנג בִּינג על חוקיות השינוי, הגבלה, גדילה והתכלות של יין-יאנג וששת הצ׳י כפי שהינם באים לידי ביטוי בטבע. כלומר תיאר את חוקיות היחסים בה שלושת היין ושלושת היאנג הם הענף של ששת הצ׳י ואילו ששת הצ׳י הם השורש של שלושת היין ושלושת היאנג. שלושת היין עליהם דיבר ווָאנג בִּינג הם תאי יין, שאו יין, ג׳ואה יין, שלושת היאנג הם תאי יאנג, שאו יאנג, יאנג מינג, וששת הצ׳י הם יובש, לחות, חום, קור, רוח, אש. שנים רבות לאחר מכן חובר הרעיון של התנועות והצ'י יחד עם המסה של פגיעת פתוגן בחיצון (שאנג חאן לון) ונוצרה אסכולה חדשה של מסה זו - התמרת צ'י של  ששת הערוצים.
 
מקורות היסטורים של התמרת הצ'י
דיוקנו של וואנג בינג
התיאוריה של תורת התנועות והצ׳י התגבשה ככל הנראה בסוף תקופת שושלת האן-המזרחית (25-220) והתבססה על שיטות חיזוי עתידות. בסביבות שנת 85 לספירה צורפו אליה עשרת הגזעים השמיימיים ותריסר הענפים הארציים כדרך לחישוב זמנים ושנים. הכתבים העיקריים והקדומים ביותר שנמצאים בידיינו היום ועוסקים בתורת התנועות והצ'י הם שבעה פרקים מהשאלה הפשוטה שבקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב. רב החוקרים של הקאנון הפנימי תמימי דעים בנוגע לכך ששבעת הפרקים הללו כנראה הגיעו ממקור חיצוני והוספו לקאנון מאות שנים לאחר שכבר גובש לכדי יצירה שלמה. האדם לו מיוחסת תוספת זו של שבעת הפרקים הוא פרשן הקאנון הפנימי הנודע, הרופא וָואנג בִּינג.

בתקופת שושלת טאנג (618-907) קיבל וָואנג בִּינג (710-804) לידיו את הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב. לאחר שחקר את תוכן הקאנון, ערך אותו מחדש ועל סמך כתבים סודיים שקיבל ממורו לרפואה הוסיף לו שבעה פרקים חדשים העוסקים בתנועות והצ׳י. משום כך נחשב וָואנג בִּינג כראשון שבעצם פרסם חומר מסודר על תורת התנועות והצ׳י. בבואו להסביר את חוקיות הגדילה והכליה של ששת הצ'י מסביר וָואנג בִּינג "שאו-יאנג ותאי-יין (מותמרים) מהשורש, שאו-יין ותאי-יאנג (מותמרים) משורש ומענף, יאנג-מינג וג'ואה-יין אינם (מותמרים) מענף או שורש, הם (מותמרים) מהאמצע". חוקיות זו מכונה שורש, ענף וצ'י האמצע

בדורות המאוחרים יותר הופיעה התייחסות של רופאים נודעים נוספים לחוקיות שורש, ענף וצ'י האמצע של תורת התנועות והצ'י על בסיס המופיע בקאנון הפנימי. לִיוּ וָואן-סוּ (1110-1196) כתב בספרו המסתורין שבמקור המחלות של השאלה הפשוטה "הכלל הראשי בריפוי מחלות, חובה ראשית להבין את הענף והשורש.... ששת הצ'י הם השורש, שלושה יין ושלושה יאנג הם הענף. על כן חולי בצ'י הוא השורש, מחלה הנקלטת בערוצים והאיברים מכונה ענף". בספרו של גָ'אנג דְזֳה-חֵה (1156-1228), חובות הקונפוציאנים להוריהם, מופיעה הפרוזה הבאה "שאו-יאנג (מותמר) מהשורש והינו אש-השר, תאי-יין (מותמר) משורש לחות יושב למעלה. ג'ואה-יין (מותמר) מהאמצע הינו המשפחה, יאנג-מינג (מותמר) מהלחות באמצע והינו אני. תאי-יאנג ושאו-יין (מותמרים) מענף ושורש, שני הצ'י יין ויאנג עטופים יחדיו". גָ'אנג גִ'ינג-יוּאֵה (1563-1640) אף הוסיף תרשים מעגלי של ששת הצ'י במרכז המעגל וששת הענפים בהיקף המעגל. התרשים מבצע הקבלה של הרעיון הקוסמולוגי (ששת הצ'י בטבע) לאיברים והערוצים שבגוף האדם, כאשר האיברים שבפנים הם השורש והערוצים שבחוץ הם הענף.

שורש, ענף וצ'י האמצע
אז מה בעצם נאמר על שורש, ענף וצ'י האמצע? למעשה כל הקלאסיקות מנסות להסביר את אותו הרעיון רק במילים שונות. אבל ראשית על מנת למנוע בלבול יש להבדיל בין "גזעים וענפים" ו-"שורש וענף" שהינם שני דברים שונים לחלוטין. כפי שכבר ציינתי למעלה, הגזעים (עשרה) והענפים (תריסר) הינם שיטת מיתוג של זמן (שעה, יום, חודש, שנה, דור) בדומה לתאריך מפורט. שורש וענף הינם דימוי המבוסס על עץ בעל שורש, גזע וענפים הבא להדגיש את חשיבות השורש ביחס לענפים.

בתרשים למטה משמאל אפשר לראות את רעיון שורש, ענף וצ'י האמצע בטבע כפי שגָ'אנג גִ'ינג-יוּאֵה הסביר אותו. ששת הצ'י (קור, רוח, חום, לחות ויובש) הם השורש ומופיעים במעגל הפנימי. במעגל החיצוני ביותר אפשר לראות את שלושת היאנג ושלושת היין שהינם הביטוי של ששת הצ'י בענף. בתרשים מימין אפשר לראות את ההקבלה של רעיון שורש, ענף וצ'י האמצע לגוף האדם איבריו וערוצי הדיקור הפרוסים בו.


תרשימים המבוססים על ספרו של ג'אנג ג'ינג-יואה

אפשר לראות שהשם של כל אחת משש המערכות מכיל בתוכו תיאור של השורש והענף: יאנג מינג יובש מתכת - יובש בשורש ויאנג מינג בענף. שאו יין חום אש הקיסר - חום בשורש ושאו יין בענף. תאי יאנג קור מים - קור בשורש ותאי יאנג בענף. ג'ואה יין רוח עץ - רוח בשורש וג'ואה יין בענף. תאי יין לחות אדמה - לחות בשורש ותאי יין בענף. שאו יאנג אש השר - אש בשורש ושאו יאנג בענף. במעגל האמצעי בתווך בין השורש והענף נמצא צ'י האמצע המכונה לעיתים "הצ'י הנראה באמצע". צ'י האמצע שנמצא בכל מערכת הוא בעצם צ'י של מערכת משלימה (בת זוג). בהתאם לכך: צ'י האמצע של מערכת יאנג מינג הוא תאי יין, צ'י האמצע של מערכת תאי יאנג הוא שאו יין, צ'י האמצע של מערכת ג'ואה יין הוא שאו יאנג, צ'י האמצע של שאו יין הוא תאי יאנג, צ'י האמצע של תאי יין הוא יאנג מינג, צ'י האמצע של שאו יאנג הוא ג'ואה יין.

התמרת הצ'י בשש המערכות
על סמך דמיון ושוני בין השורש והענף כמו גם אופיו של צ'י האמצע ניתן להבין על מה אחראית כל מערכת מבחינה פזיולוגית, למשל איזון חום-קור, איזון לחות-יובש, איזון עליה-ירידה. מצד אחד אופיה של כל מערכת משפיע על האופן בו תגיב אותה מערכת לפלישת פתוגן של מחלה ואופי הסינדרומים שיופיעו בעקבותיה. מצד שני יש הטוענים שצ'י פתוגני כלשהו ימשך לפלוש למערכת הדומה לו ביותר (לחות תימשך למערכת תאי-יין לחות אדמה) ולכן תיווצר מחלה בעלת אופי של המערכת הפגועה. בהקשר למקרה הראשון, כללי התמרת הצ'י המופיעים בקאנון הפנימי אומרים, שבמידה והצ'י של השורש והענף בעלי אותו אופי מבחינת יין-יאנג, אזי הם (הפתוגן או המערכת) יותמרו מצ'י השורש. במידה והצ'י של השורש והענף שונים הם יותמרו גם מהשורש וגם מהענף.

אנסה להסביר זאת על ידי ניתוח הסברו של גָ'אנג דְזֳה-חֵה המופיע למעלה: "שאו-יאנג (מותמר) מהשורש והינו אש-השר" ענף שאו יאנג (יאנג מועט) הוא יאנג, בשורש הוא אש. מכיוון שגם השורש וגם הענף שניהם יאנג על כן הוא מותמר מהשורש - אש. "תאי-יין (מותמר) משורש לחות" ענף תאי יין (יין רב) הוא יין, בשורש הוא לחות. מכיוון שגם השורש וגם הענף שניהם יין על כן הוא מותמר מהשורש - לחות. "תאי-יאנג ושאו-יין (מותמרים) מענף ושורש" ענף תאי יאנג (יאנג רב) הוא יאנג בשורש הוא קור, ענף שאו יין (מעט יין) הוא יין בשורש הוא חום, מכיוון שהשורש והענף הופכיים באופיים על כן לעיתים יותמר מהשורש (קור, חום) ולעיתים מהענף (יאנג-חום, יין-קור). "ג'ואה-יין (מותמר) מהאמצע" ענף ג'ואה יין (סוף היין) הוא יין, בשורש הוא רוח. מכיוון שרוח מתמירה אש על כן ג'ואה יין מותמר מצ'י האמצע - שאו יאנג אש. "יאנג-מינג (מותמר) מהלחות באמצע" ענף יאנג מינג (יאנג בוהק) הוא יאנג, בשורש הוא יובש. מכיוון שיובש הוא תוצר של לחות (העדר לחות) על כן יאנג מינג מותמר מצ'י האמצע - תאי יין לחות. 

חוקים אלו הינם בעצם הנחיות כלליות המבוססות על היגיון (דמיון בין אופי ענף ושורש) ורב הפרשנים המודרנים מצביעים על כך, שמבחינה קלינית המצב מורכב בהרבה וישנם מקרים בהם מחלה מושפעת גם מהשורש, גם מהענף וגם מצ'י האמצע. מכיוון שקצרה היריעה לא אכנס לעומק ולפרטים ברשומה זו.

החיבור בין התמרת הצ'י ושש מחלות הערוצים
שבעת הפרקים שהוסיף וָואנג בִּינג לחלק השאלה הפשוטה בקאנון הפנימי שימשו כבסיס לרעיון התמרת הצ׳י. יש הטוענים כי התמרת הצ׳י דיברה רק על תופעות טבע ולא התיחסה לתפקוד האיברים והערוצים בגוף. עד לתקופתו של גָ׳אנג גֶ׳ה-צוֹנג (1616-1674) לא נוצר חיבור ישיר בין התמרת הצ׳י ואיבחון שש מחלות הערוצים המופיעה במסה על פגיעת פתוגן בחיצון. גָ׳אנג גֶ׳ה-צוֹנג, שהיה בקיא ברעיון התמרת הצ'י של שורש, ענף וצ'י האמצע של תורת התנועות והצ׳י כמו גם בשיטת האבחון של שש מחלות הערוצים, מצא לנכון לחבר בין שתי גישות אלו ולמעשה אף טען כי גָ׳אנג ג׳וֹנג-גִ׳ינג (150-215), מחבר המסה על פגיעת פתוגן בחיצון, התבסס על תורת התנועות והצ׳י כפי שהיא מופיעה בקאנון הפנימי והפרק דיון על חום (פרק 31) המופיע גם כן בחיבור זה. למרות שגָ׳אנג ג׳וֹנג-גִ׳ינג אכן מסביר בהקדמה לספרו המסה על פגיעת פתוגן בחיצון כי הושפע מהקאנון הפנימי, אנו יודעים כי בתקופתו לא היו בקאנון שבעת הפרקים העוסקים בתנועות והצ׳י.


כתוצאה מחיבור בין רעיון השורש, ענף וצ׳י האמצע ובין הגישה הדוגלת באיחוד של האדם והשמים (האדם והשמים) ושימוש בחיבור זה על מנת לנתח את מסה על פגיעת פתוגן בחיצון מבחינת הופעת המחלות, התפתחותן ודרכי הטיפול במחלות, נוצרה אסכולת התמרת צ׳י של ששת הערוצים. המשפיעים העיקריים על היווצרות אסכולה זו היו גָ׳אנג גֶ׳ה-צוֹנג ו- גָ׳אנג לינג-שָאוֹ שלמדו תחת אותו מורה. 

גָ׳אנג גֶ׳ה-צוֹנג מבצע בספרו את ההקבלה שבין ששת הצ'י שבשמים וששת הצ'י שבאדם: "שלושת היין ושלושת היאנג מכונים ששת הצ׳י. בשמים יש את ששת הצ׳י הללו, גם באדם יש את ששת הצ׳י הללו". כמו כן הוא מוסיף ומסביר את מקורות קשר זה ״בשמים יש שישה צ׳י, באדמה יש חמש פאזות. האדם אוחז בצ׳י השמים והאדמה וכך נברא, יחדיו יש בו את חמש הפאזות וששת הצ׳י הללו". הוא סבר שצ'י ששת הערוצים (שלושה יאנג, שלושה יין) מקביל לצ'י השמים ומגיב לשינויים שלו. ברגע שפתוגן חיצוני פולש לגוף הוא ראשית פוגע בצ'י הערוצים ורק לעיתים רחוקות פוגע ישירות בערוצים עצמם או באיברים הפנימיים, זאת מכיוון שצ'י הערוצים מגן ושומר מחוץ לערוצים והוא הראשון המושפע מהפגיעה: "כאשר אין מחלה, ששת הצ'י זורמים ומתאחדים למעלה עם השמים. כאשר קולטים רוח קור מן החוץ אזי הרוע (פתוגן) מזיק לצ'י הנכון (גֶ'נג צ'י), ראשית יש מגע בין צ'י (פתוגני) וצ'י (של הגוף), בהמשך עובר מהצ'י אל הערוץ". בהמשך הוא יוצא כנגד הדיעה הרווחת של שאר הרופאים שמדובר בעצם בפגיעה בערוצים או האיברים ולא בצ'י שלהם "כל הרופאים אינם מבינים מהוא צ'י הערוץ, אומרים שתאי-יאנג הוא שלפוחית השתן, אומרים שיאנג-מינג הוא הקיבה, אומרים ששאו-יאנג הוא כיס מרה, עוקבים אחר הצורה ומתעלמים מחסר-הצורה (צ'י)".

גָ׳אנג גֶ׳ה-צוֹנג הסביר שששת הצ'י בגוף האדם נוצרים באיברים הפנימיים ומשם הם נפרשים החוצה אל השכבות החיצוניות: "מקור הפצתם של שני האש, קיסר ושר, בכליות. הצ'י של תאי-יאנג נוצר בשלפוחית השתן. שורש צ'י הרוח בכבד עץ, שורש צ'י הלחות בטחול אדמה, שורש צ'י היובש בריאות מתכת". לאחר מכן הצ'י זורם במקביל לערוצים ומתפזר באיזורים שונים על העור, תאי יאנג נפרש בגב, יאנג מינג נפרש בחזה, שאו יאנג נפרש בצידי הצלעות, תאי-יין נפרש בבטן עליונה, שאו -יין נפרש תחת הטבור, ג'ואה-יין נפרש בצידי הבטן והצלעות. 


בעד ונגד ניתוח המסה על פגיעת פתוגן בחיצון על פי התמרת צ'י של ששת הערוצים
מאז היווצרות אסכולת התמרת צ׳י של ששת הערוצים קמו לה מתנגדים רבים. הטיעון הבסיסי ביותר הוא שמקורות התיאוריה המופיעה במסה אינם בתיאוריה של התנועות והצ'י ולמרות שאולי יש באופיים דמיון עדיין מדובר בשני דברים שונים לגמרי. אחרים טוענים שתיאורית התמרת הצ'י המופיעה בקאנון הפנימי מתארת את התמרת הצ'י בטבע בלבד ואין בינה ובין איברי הגוף כל קשר ועל כן אין לשלבה עם ספר העוסק בטיפול קליני כמו המסה. עוד נטען שגָ׳אנג גֶ׳ה-צוֹנג וצֶ'אן שיוּ-יוּאֱן (1753-1823) משאילים את רעיון התנועות והצ'י, המתעלם מהצורה (איברים) ומתמקד רק בצ'י,  ומתאימים אותו בכח לטענותיהם ובכך הם בעצם הופכים ספר קליני שימושי (מסה על פגיעת פתוגן בחיצון) לדיון על הנסתר והאיזוטרי. כמו כן חיבור מקיף זה בין הנסתר והאיזוטרי והתיאוריה המעשית של אבחון סינדרומים וקביעת אסטרטגית טיפול (Bian Zheng Lun Zhi) המופיעים מסה על פגיעת פתוגן בחיצון, לא רק שאינו מסייע אלא אפילו מקשה על לימוד המסה ומכניס את התלמיד לתבנית חשיבה נוקשה ומקובעת. בסופו של דבר נטען שחסרונה העיקרי הוא שאינה מכסה את כל החומר ואינה מסוגלת להסביר את כל המשפטים.

בצד השני נמצאים התומכים הטוענים שהנשמה של המסה על פגיעת פתוגן בחיצון נמצאת בתיאורית התמרת הצ'י של שלושת היין ושלושת היאנג ובמידה ומתרחקים ממנה מקבלים רק אוסף משפטים מקובעים. טַאנג דזוֹנג-הָאי (1846-1897), שנמנה עם התומכים הגדולים של התמרת צ׳י של ששת הערוצים, טען בעצמו שהעבודה שבוצעה לפניו בתחום זה (רומז על גָ׳אנג גֶ׳ה-צוֹנג) אינה מספקת ושהינה נוטה יתר על המידה להתיחסות לצ'י חסר הצורה ולכן אינה מחוברת לגוף ולצורה. למרות זאת הוא האמין בחשיבותה של תיאוריה זו והיה הראשון שביצע חיבור מקיף ועמוק ביותר של התיאוריה עם איברי הגוף והערוצים השונים. אפשר לומר שבזכות עבודתו חלק מהתומכים בתיאוריה זו החלו לטעון כי חיבור זה בין שתי התיאוריות מבהיר היטב את הקשר שבין הצ'י (חסר הצורה) ובין הצורה (איברים וערוצים), מבחינת אבחון סינדרומים. כמו כן לדעתם דבר זה מסייע להבין את הפתולוגיה והפיזיולוגיה של התמרת הצ'י ומסביר באופן יחסית סביר את מחזוריות המחלות המופיעות במסה על פגיעת פתוגן בחיצון. 

נקודה מעניינת למחשבה היא העובדה שכל אנשי אסכולת התמרת צ׳י של ששת הערוצים התמקדו בחקירתם וטיפוליהם בעיקר בצמחי מרפא ולמעשה אף אחד מהם לא השליך את מסקנותיו על תחומים אחרים ברפואה הסינית כגון הדיקור במחטים.  למרות שערכתי חיפוש נרחב בספרות הדיקור העתיקה לא הצלחתי למצוא התיחסות מעמיקה לרעיון השורש, ענף וצ׳י האמצע כתיאוריה לאבחון או טיפול במחלות, אלא רק איזכור כלאחר יד. אני תָּמֵהַּ מדוע לא זלגו תובנות אלו אל תחום הדיקור במחטים.

מי שמכיר אותי יודע שאני תמיד ממליץ על לימוד של אסכולות שונות ברפואה הסינית כחלק מההתפתחות שלנו כמטפלים. כלומר, לא מספיק ללמוד ולחקור את הקלאסיקות בצורה עצמאית אלא צריך להתבסס על פרשנותם של גדולי הרופאים לאורך הדורות. אחת הסיבות לכך היא, שלמרות שלרפואה הסינית יש זרם מרכזי, למעשה הכרת הזרם המרכזי בלבד מונעת מאיתנו להתפתח ולהתקדם הלאה ולהיחשף לגישות שונות של אבחון וטיפול ובעצם עלולה לקבע את המחשבה בתבנית נוקשה. כל זאת אינו סותר את הצורך בהכרה של הזרם המרכזי כליבת הידע של הרפואה הסינית. הרפואה הסינית אינה זרם כזה או אחר בעל אמת אחת נכונה אלא מספר זרמים שונים הנפגשים בינייהם בנקודות שונות ומתרחקים בנקודות אחרות ויוצרים מרקם שתי וערב של הרפואה הסינית. מי שרוצה להכיר את הרפואה הסינית במלואה חייב להביט גם לצדדים ולהכיר גם גישות שונות אליהן היא התפתחה ומתפתחת.



לרכישת הספרים שלי ברפואה סינית לחצו כאן

                                                                                                                                                 
הערות

גָ׳אנג גֶ׳ה-צוֹנג (Zhang Zhi Cong - 张志聪) נולד בעיר הָנג'וֹ שבמחוז גֶ'ה-גְ'יָאנג והיה דור תשיעי למשפחת רופאים. מבחינת גישה לכתבי הרפואה הסינית, סבר כי ראשית יש להתבסס על הקלאסיקות החשובות כגון הקאנון הפנימי והמסה על פגיעת פתוגן בחיצון. בגישתו למַסָּה השתייך לזרם השמרני הדוגל בשימור סדר הספר כפי שסודר על ידי וָואנג שוּ-חֵה (201-280) בניגוד לזרם שדגל בסידורו מחדש. כמו כן סבר שהמַסָּה מבוססת על התיאוריה של חמש התנועות וששת הצ'י כפי שהופיעה בקאנון הפנימי. הוא טען כי מי שרוצה לחקור ולהבין לעומק את המַסָּה חייב ראשית הבנה מעמיקה בתיאורית התנועות והצ'י. בפרשנותו על המַסָּה הוסיף פירוט נרחב על היווצרות ששת הצ'י והפצתם בגוף האדם והיה הראשון שניתח את כל משפטי מסה על פגיעת פתוגן בחיצון על בסיס רעיון התמרת צ׳י של ששת הערוצים.


                                          

אפשר לחלק את הפרשנים של מסה על פגיעת פתוגן בחיצון לאסכולות בשני אופנים שונים. חלוקה אחת כוללת את הפרשנים הטוענים שהספר, שפיסות הבמבוק שלו התפזרו ונכרך מחדש על ידי וָואנג שוּ-חֵה, נכרך בסדר שגוי ויש לכרוך אותו מחדש (אסכולת סידור מחדש) ומולם מתייצבים הפרשנים הטוענים שיש לשמר את הספר כפי שהוא נערך (אסכולת שימור הישן) עליהם נמנה גָ׳אנג גֶ׳ה-צוֹנג. מלבד שתי גישות מנוגדות אלו ישנה גם אסכולה נוספת אשר אפשר למקמה במרכז. לאנשי אסכולה זו לא משנה האם מדובר על עריכה מחדש או עריכה מקורית, מבחינתם תמצית הספר היא בידע המעשי מבחינת אבחון סינדרומים ודיון על דרכי טיפול.

חלוקה נוספת לאסכולות היא חלוקה על פי גישה לפרשנות. רב הפרשנים מסבירים את תוכנו של הספר כמסה על שש מחלות שונות או מחלות ערוצים ואיברים. המתנגדים להם מפרשים את התוכן על בסיס של התמרת צ׳י של ששת הערוצים המושפעת מתורת התנועות והצ'י כפי שתוארה בקאנון הפנימי.

בתרשים משמאל אפשר לראות שהחלוקה לאסכולות יוצרת למעשה ארבע גישות שונות (וחמישית נפרדת לחלוטין) לניתוח תוכנו של הספר. את חוּאֲנג יוּאַן-יוּ , השייך לאסכולות תנועות וצ'י וסידור מחדש, הזכרתי כבר בעבר ברשומה על הבריאה. היחודיות בגישה של יוּאַן-יוּ היא השיוך של פגיעת קור אל הצ'י המזין ואילו פגיעת רוח אל הצ'י המגן. גישתו של יוּאַן-יוּ השפיעה על פָּאנג דזֱה-אִי (ראו כאן) אשר ניתח את המַסָּה על פי רעיון המעגליות של הרפואה הסינית. ברשומה זו בחרתי להתמקד דווקא בגישתו של גָ׳אנג גֶ׳ה-צוֹנג שהיה פורץ הדרך לניתוח על פי התנועות והצ'י והיה אבי זרם התמרת צ׳י של ששת הערוצים.

                                          

תרגום מסינית לעברית - ניצן אורן
עשרה גזעים שמיימיים: 甲(jiǎ),乙(yǐ),丙(bǐng),丁(dīng),戊(wù),己(jǐ),庚(gēng),辛(xīn),壬(rén),癸(guǐ) 
תריסר ענפים ארציים: 子(zǐ),丑(chǒu),寅(yín),卯(mǎo),辰(chén),巳(sì),午(wǔ),未(wèi),申(shēn),酉(yǒu),戌(xū),亥(hài)

יום שבת, 22 באוקטובר 2011

יומן מסע - טאיוון Taiwan 台湾 - חלק ב'

המשך של יומן מסע - טאיוון Taiwan 台湾 - חלק א'

בניין 101
גורד השחקים הגבוה בטאיוון, ועד לפני מספר שנים הגבוה בעולם, מכונה בניין 101. הבניין נמצא במרכז הבירה טייפה וניתן לתצפת ממנו על כל העיר המוקפת הרים ירוקים. לצערי מזג האויר בטאיוון היה סגרירי ולעיתים אף גשום כמעט לאורך כל משך השהות באי כך שרק בתמונות מעטות ניתן לראות שמיים תכולים. ביום בו עלינו לקומה ה-86 לתצפית על העיר ירד גשם מטריד באיזור.
בנין 101 מאת הנצחה של סון יאט סן
בניין 101

















את הנצחה של סון יאט סן מבנין 101
תצפית על העיר

תצפית מבנין 101











סינים וטאיוונים
את ההבדל העיקרי בין הטאיוונים לסינים מהיבשת הרגשתי בביקור בגורד השחקים 101 שבטייפה. עד כה לא קרה שמישהו נדחף בתור, אכל במקום בו אסור לאכול (אוטובוס, רכבת, תור) דחף אנשים אחרים, דרך ועמד לי על הרגל מבלי להתנצל, עבר לפני המצלמה בעודי מנסה לצלם, גיהק בפומבי בקול רם או הצטלם מחובק לכד חרס יקר שלידו נכתב בסינית "אסור לגעת". הטאיוונים מאד מנומסים ואינם נועצים עיניים בזרים למרות שאין הרבה כאלה בסביבה. כאשר מישהו עצר את אשתי ברחוב ושאל מהיכן אני מגיע ישר ידענו שהוא מסין ואינו מקומי. למרות שאפשר להבדיל בין מקומיים לסינים על פי המבטא הדרומי, אנפוף וכל מני תחיליות וסופיות ייחודיות לטאיוונים, בשאלה על מקום מוצאי נתקלתי רק בסין.

ברבים מהאתרים בהם ביקרתי ביקרו גם המוני סינים מהיבשת שניצלו את חופשת חגיגות העצמאות של סין (ראשון באוקטובר). כאשר כיוונתי את המצלמה אל עבר אחד המקדשים חלפו לפני העדשה לא מעט אנשים חלקם אף הסתכלו ישירות אלי והיו מודעים שאני מתכוון לצלם אך זה לא ממש הפריע להם שהם נעמדו לי מול המצלמה. מצד שני הטאיוונים פשוט נעמדו והמתינו שאסיים לצלם. בעודי ממתין לרגע בו הסינית שלפני תעבור הלאה ותאפשר לי לצלם הבחנתי בסיני אחר אשר כיבה את הסיגרה שלו בתוך כד הקטורת. בסין כאשר היו שומעים אותנו משוחחים בשפה זרה מיד היו שואלים באיזו שפה אנו מדברים, כאן בטאיוון זה לא מסקרן אף אחד.

אתרי הנצחה לצ'אן קאי-שק (蒋介石) וסון יאט-סן (孙逸仙)
האזור בו נמצא אתר ההנצחה של צ'אן קאי-שק (במנדרין – ג'יאנג ג'יה-שה וגם ג'יאנג ג׳ונג-ג׳נג) מקרין תחושה של התפעלות ותדהמה. הוא חולש על שטח מאד גדול ורק כאשר מגיעים לקרבת המבנה ההנצחה מבינים עד כמה הוא עצום מימדים. במרכז יש רחבה גדולה ומשני צידיה מבנים סינים גדולים ומרשימים התיאטרון הלאומי ואולם הקונצרטים. בצלע השלישית של הרחבה המרובעת נמצא מבנה ההנצחה ובתוכו נמצא פסל גדול של ג׳יאנג היושב על כסא (בדומה לפסלו של לינקולן). בכל שעה עגולה מתבצע באתר טקס החלפת משמרת בין שומרים לובשי מדים כחולים מגוהצים למשעי וחובשים קסדות כסופות מבריקות כמראה. ג׳יאנג היה הנשיא הראשון של הרפובליקה הסינית, הלא היא טאיוון (סין היא רפובליקת העם הסיני).

תיאטרון לאומי
אולם קונצרטים
אתר הנצחה - צ'אן קאי שק

התיאטרון הלאומי
חילוף משמרות
תצפית מאולם ההנצחה
גם המבנה המנציח את סון יאט-סן (במנדרין – סון אי-שיאן וגם סון ג׳ונג שאן) מרשים בגודלו. סון מכונה על ידי הטאיוונים "אבי האומה" הטייוונית ודיוקנו מופיע על גבי מטבעות הכסף הטאיווני. בתוך המבנה נמצא מוזיאון המציג תמונות וכתבי יד של סון ומספר את סיפור חייו המעניין. סון היה בין האישים האחראיים על המהפכה שהפילה את שלטון קיסרות צ׳ינג המושחתת ב 1911 והקמת הרפובליקה הסינית.


אוצרות העיר האסורה
עוד מבנה מעניין הוא מוזיאון הארמון האסור (העיר האסורה). מוזיאון זה מכיל למעשה את כל האוצרות שהיו בעיר האסורה. מי שיצא לו להסתובב בעיר האסורה בביג׳ינג בטח תהה מדוע החדרים ריקים ושאל את עצמו להיכן נעלמו כל החפצים יקרי הערך, התכשיטים, הכדים העתיקים, והאבנים היקרות מהן פוסלו פסלים עתיקים. התשובה לכך היא שכמות עצומה מהם הגיעה לטאיוון בתקופת המהפכה על ידי המפלגה הדמוקרטית (KMT) ונשמרה במוזיאון זה. אפשר למצוא שם ספרים עתיקים, ציורים, קליגרפיה ושאר חפצי אומנות יקרי ערך שהוקדשו לקיסר ומשפחתו או נכתבו על ידיהם. אפשר לראות דברים שכתבו קיסרי צ׳ין (לפני למעלה מאלפיים שנה) ואוצרות שנשמרו עוד מתקופת המדינות הלוחמות כמה אלפי שנים לפני כן.


אוכל
שתית קפה נפוצה בטאיוון, כך מסתבר, לפחות כמו בישראל ואולי אף יותר. אפשר למצוא בית קפה או מקום לממכר קפה כמעט כל כמה מאות מטרים בתוך הערים הטאיווניות. אפילו בתוך Seven Eleven אפשר למצוא קפה ומשום מה הסמל שלהם לממכר קפה מאד דומה לסמל של חברה מתחרה רק בצבע אחר.

לפני שהגעתי לטאיוון חשבתי שהדת השלטת כאן היא בודהיזם בדיעבד מסתבר שמספר הדאואיסטים רב יותר. משמעות הדבר היא שכמות האוכל הצמחוני מעטה ממה שחשבתי. רב המאכלים במסעדות השונות מכילים בשר או פירות ים למיניהם ולעיתים ישנה גם מנה צמחונית. מי שמבקש אוכל צמחוני 素菜 נאמר לו לרב שבחלק מהמנות יש גם שום ובצל ירוק, ככל הנראה זה נובע מהעובדה שנזירים בודהיסטים הניזונים מאוכל צמחוני בלבד אינם צורכים ירקות אלו כי נאמר שהם מגביר את היצר המיני ממנו הם מנסים להתנזר, לפחות כך הוסבר לי בזמנו בסין.


פקין דאק
פקין דאק
אטריות עם בקר
פקין דאק - גילוף
פקין דאק
ירקות להוטפוט
כדורי פנקייק שוקולד - מחוז חואה ליאן

הוטפוט צמחוני עם פטריות
קפה ב-7 Eleven קצת כמו סטארבאקס
מנות קרות כמתאבנים
ארוחה קוריאנית - ביבימבפ
זה לא בירה - תה ירוק קר
אוכל סצ'ואני - חצילים, טופו, שעועית











עומס על החושים בטאיוון
רב החנויות ובתי העסק אינם מסתפקים בשלטי הפרסום התלויים מעל העסק במקביל לרחוב ומוסיפים שלט אנכי בולט לתוך הרחוב באופן המזכיר מעט את השלטים המהבהבים שבהונג קונג. מספר הקטנועים על הכביש רבה בהרבה ממספרם בתל אביב ולמעשה הם כנראה מחליפים את האופניים הנפוצים יותר בסין. זיהום האוויר רב גם כן עקב כמות המכוניות בדרכים וחלק מרוכבי האופנועים כמו גם הולכי הרגל מסתובבים עם מסכות מנתחים על הראש. בטאיוון נהוג להפריד בין סוגי פסולת שונים לשם מחזורם. למרות שבעיר ובבתים יש פחים ייעודיים למחזור, ניר הטואלט אינו מותאם למחזור ולכן אסור להשליכו לאסלה.

השפה הסינית
הבדלים בשפה, מלבד המבטא השונה ממנדרין של בייג׳ינג אוצר המילים השתנה ומילים רבות שונות למשל חנות ספרים שו ג׳ו, רכבת תחתית ג׳יה יון, מזגן, מונית, אופניים, אננס, תפו״ד......וככל שמדרימים מתחילים לשמוע את המבטא הכבד שמושפע מטאיוונזית או בכלל לשמוע רק טאיוונזית. מעבר לכך צריך להתגבר על העובדה שהכול כתוב בסינית קלאסית ולא המופשטת הנהוגה בסין.... שלמרבה המזל דווקא כן למדנו במהלך לימודי רפואה. מילים שונות בעלות טונים שונים ממנדרין למשל המילה זול פיאן-אי, או המילה פג תוקף גואו-צ׳י טון שלישי במילה צ׳י. השלטים בטאיוון עלולים להיות מעט מבלבלים. חלקם כתובים מימין לשמאל, חלק מלמעלה מלמטה והשאר משמאל לימין.


דרום טאיוון
טאיוון לדעתי היא מדינה מאד יפה. לאן שלא נסענו הנוף הירוק נשקף מהחלון. בדרום אפשר היה לראות יערות במבוק צפופים שהזכירו לי סצנות מהסרט נמר דרקון, גם עצי בינג לאנג תמירים ודקיקי גזע מפוזרים לאורך כל הדרך. הכביש המהיר לאורכה של טאיוון חוצה אותה מקצה לקצה ועובר למרגלות ההרים שבמרכז האי. באופק אפשר לראות את הרכס הרם בשחור וירוק ועננים בגוונים שונים של אפור ולבן המשייטים ליד הפסגות בדומה לציורי הנוף הסינים המסורתיים. בדרך צפונה מהעיר הדרומית גאו-שיונג ומספר קילומטרים בודדים ממרכז העיר נגלה לפנינו רכס הררי משונן עירום מצמחיה. הטאיוונים מכנים אותו עולם הירח מכיוון ששום דבר לא צומח עליו.
רכסי הרים במרכז האי
מקדשים בכל מקום
הר נוף ירח
רפואה סינית
לאחר שהגענו לעיר גאו שיונג (高雄) שבדרום טאיוון ניצלתי את ההזדמנות לבקר אח גונגפו (תלמיד של המורה שלי לאמנויות לחימה) וחבר שלמד רפואה סינית בסין שנתיים תחתיי. בטאיוון יש רק אוניברסיטה אחת ללימודי רפואה סינית ועקב הביקוש הרב ללימודי רפואה סינית קשה מאד להתקבל ללימודים ורבים נאלצים לנסוע לסין על מנת ללמוד תחום זה. מסיבה זו בכל מחזור באוניברסיטה בה למדתי בסין היתה כיתה שלמה המורכבת בעיקר מטאיוונים.

חברי, ג'אנג רוי הונג, מגיע ממשפחה שעוסקת בגידול והכנה של צמחי מרפא סינים מזה כמה דורות. הם מגדלים אותם בעצמם בחלקת אדמה מחוץ לעיר שברשותם ולאחר עיבוד שלהם (ממש על פי המסורת ומעט שונה ממה שנעשה כיום בסין) משתמשים או מוכרים לרופאים אחרים. בחצר הבית הם מגדלים מספר צמחי מרפא בערוגות הגינה.

רוי הונג ואימו הזמינו אותי לארוחה מפוארת ושם ישבנו והתעדכנו בחדשות מארבע השנים בהן לא נפגשנו. בין היתר שאלתי אותו מספר רב של שאלות על מצב הרפואה בטאיוון על מנת לנסות ולהבין האם קיים שוני בין הרפואה בסין והרפואה בטאיוון. הוא התבדח ואמר שבעוד כמה שנים מספר הרופאים יעלה על מספר המטופלים . מהשיחה איתו עלנ כי רב הטאיוונים לא הולכים לטיפולי דיקור במחטים אלא מחפשים בעיקר רפואת צמחי מרפא וטוינא לסוגיו. לדבריו דיקור נפוץ בעיקר להרזיה ורב הטאיוונים מעדיפים צמחי מרפא על דיקור או שפשוט ניגשים לבית חולים מערבי לקבלת טיפול. לשאלתי מדוע הדיקור אינו כה נפוץ בטאיוון ענה כי רבים חוששים לעבור דיקור. בעצם דווקא רפואת הצמחים נחשבת לרפואה המסורתית בטאיוון ועיקר המטפלים מתמקדים בצמחי מרפא טוי-נא ואידוי צמחי מרפא לשם טיפול בחולים. כמו כן לא יצא לו לשמעו על רופאים המטפלים או אפילו מדברים על רעיונות כגון דיקור על פי תורת התנועות והצ'י. יכול להיות שאכן יש מתי מעט שאכן כן עוסקים בגישה זו בטאיוון אך היא כנראה מאד נדירה.

הקליניקה של רוי הונג גדולה מאד ובפינה מוצבת בובה בגודל אדם נורמאלי עליה מסומנים המרידיאנים ונקודות הדיקור. בפינה השנייה מוצבת חרב עם מקל ארוך אותה למד ממורנו בסין. בקליניקות רבות המטפלות בכאב, חבלות ופציעות שלד, כמו זו של רוי הונג, נהוג להציב חרב זו. הרגל זה נובע מהעובדה שמרבית המטפלים המפורסמים בתחום המפרקים ופציעות מגיעים דווקא מתחום אמנויות הלחימה הסיניות. למרות זאת בסביבת המגורים הקרובה לא הצלחתי למצוא אפילו בית ספר אחד לאמנויות לחימה סיניות. כן הצלחתי למצוא בתי ספר לקנדו, לאייקידו וטאיקוונדו.


בית מרקחת סיני
הקליניקה של רוי הונג

מרשם צמחי מרפא


כאשר רוי הונג שמע שאני מגיע לביקור הוא הודיע לכל תלמידיו לאמנויות הלחימה שהדוד גונגפו שלהם מגיע והוא ירצה לראות את התקדמותם, על כן הם חייבים להתאמן היטב בכדי שלא יאבד פנים בפני. למרות שהתלמידים מתאמנים רק שנה אפשר היה לראות שהם מגיעים מהזרם של בית הספר לאמנויות לחימה של מורי. נתתי להם מספר תיקונים ודגשים ולימדתי אותם כמה דברים שמורי העביר לי בתקווה שידע זה יעזור להם להתקדם ויועבר לדורות הבאים.

באותה הזדמנות ניצלתי את המפגש לקבל טיפול מרוי הונג לפציעה ישנה-חדשה בכתף. לאחר שמרח את המקום הכואב בשמן עם צמחי מרפא סינים הריץ רוי הונג כוס רוח על האזור שמהר מאד האדים. לאחר מכן השתמש בכמה טכניקות לטיפול בגידים ולבסוף עברנו למוקסה. במקום להשתמש במוקסה בוערת, יש לו מיכל זכוכית ובו צמח לענה טרי מושרה בתוך מים. המכשיר מאדה את המים ומתיז אותם בזרם קיטור חם וממוקד אל האזור הפגוע. לא רק שהטיפול נוח וקל, במקום להסריח את כל הבית והבגדים בריח עשן הוא מפיץ ניחוח נעים בכל הבית.


הטאיוונים אוהבים לדאוג לאורחיהם ולהעניק להם כל מני מתנות. מכיוון שאימו של רוי הונג יודעת שאני מאד אוהב תה סיני היא רכשה במיוחד עבורי שתי קופסאות תה ירוק טאיווני איכותי. בנוסף העניקו לי גם צנצנת של חרציות וחריע שהם מכינים בעצמם כמה דורות ומשתמשים בזה לתיבול בשר. התערובות הזאת מסייעת לסלק שומנים מכלי הדם ולפתוח חסימות. לאחר מכן הקפיצו אותי לחנות צמחי מרפא מקומית לסייע לי לרכוש מספר צמחי מרפא שחיפשתי. אני אומר לרכוש אבל זה כלל לא מדויק, הם התעקשו לרכוש עבורי את הצמחים ולא עזרה שום התנגדות בסופו של דבר נאלצתי להסכים. קבלת האורחים של הטאיוונים היא פשוט ולעניין, לא נותנים לאורח להוציא גרוש.

מחשבות על רפואה סינית
אני חושב שככל שהטכנולוגיה המודרנית מתקדמת כך הסינים והטאיוונים מתרחקים יותר מאורח החיים הבריא המתואר בכתבי הרפואה הסינית. לאורך כל הטיול שמתי לב שיש הפרשי טמפרטורות גדולים בין מזג האוויר השורר בחוץ וזה בתוך החדרים הממוזגים. באחד הימים לאחר סיור באחד האתרים בעיר טייפה בעודנו מזיעים מהחום והלחות הגבוהה נכנסנו לאחת המסעדות לארוחת ערב. הקור העז ששרר בתוך המסעדה אילץ אותנו ללבוש מעילי רוח או סוודרים. זה קרה יותר מפעם אחת אך פעם זו זכורה לי מכל מכיוון שהמשכתי להרגיש קור ואף צמרמורות בגפיים למרות שלבשתי מעיל. כאשר חזרנו הביתה מיהרתי להכין מרתח ג׳ינג׳ר לייזוע וסילוק הקור משכבת העור. זה נראה לי מגוחך שעלי לסחוב עימי מעיל בתקופה כל כך חמה (28 מעלות ביום) רק מכיוון שהמיזוג במסעדות, מלונות, קניונים, רכבים מקרר יתר על המידה.

כל זה קרה בטאיוון אז מדוע אני מלין גם על סין? בתקופת לימודי בסין נהגתי ללבוש שכבות רבות על מנת להתגונן מהקור העז של החורפים הצפוניים (15- מעלות). ברגע שהייתי נכנס לאחד מהקניונים הסינים הייתי מקבל מכת חום ומתחיל להזיע. בתוך הקניונים אפשר היה לראות את העובדים מסתובבים על חולצה קצרה נהנים מהחום הנעים. מורי תמיד נהג לומר שהפרש הטמפרטורה בין פנים החדר לסביבה שבחוץ צריך להיות קטן על מנת למנוע מעברים חדים בין קור לחום והיווצרות מחלות.

הר אה-לי -A Li Shan - 阿里山
אחד הדברים ששמתי אליו לב הוא העובדה שהטאיוונים אוהבים להוסיף את הצליל "אה" לפני כל מני משפטים על כן הצעתי את הסברה ששם ההר אה-לי היה במקור רק סתם "הר לי" אבל ההרגל הטאיווני הביא לשינוי שמו.

בפסגות ההר הירוק-עד, אה-לי, אפשר היה לראות עצים עצומי מימדים ועתיקים בני למעלה משלושת אלפים שנה. בינות להרים נראים עננים נמוכים והאוויר ספוג בלחות קרירה וריחות פרחים וטחב. הדרך היורדת מן ההר מתפתלת על צלע ההר והינה עשירה בצמחיה ענפה, יערות במבוק ירוקים, עצים דקל בטל גבוהים ודקים ובאופק אפשר לראות את פסגות רכס ההרים בינות לעננים האפורים.  מדי פעם אפשר לראות בצידי הדרכים מטעי תה מסודרים בשורות על גבי שורות של שיחים ירוקים. לאורך הדרך ישנם מספר בתי סגידה דאואיסטים עמוסים בגילופי דרקונים גדולים על גגותיהם ועשרות פסלונים וחריטות המכסים את הגגות והעמודים בצורה האופיינית למקדשים דאואיסטים.

דקל בטל
הר אה-לי
הר אה-לי


אגם השמש והירח והמסע למערב - Ri Yue Tan - 日月潭
בינות להרים נמצא אגם (שלולית בפי הטאיוונים) השמש והירח. באתר זה קבור אפרו של הנזיר שואן דזאנג (玄奘). מי שבקיא בספרות סינית בטח שמע על הספר ״המסע למערב״ (בעברית תורגם הסיפור גם ל"הטאו של קוף") המספר על נזיר שיצא בתקופת שושלת טאנג אל עבר הודו שבמערב על מנת להביא כתבים בודהיסטים לסין. אל הנזיר מתלווה הקוף הלוחם סוּן ווּ-קוֹנג (孙悟空) ועוד שני עוזרים שתפקידם להגן על הנזיר. על פי האמונה הבודהיסטית, כאשר שורפים את גופתם של כוהני דת אפשר למצוא בתוך האפר אבן יקרה שנוצרה באלכימיה פנימית לאחר שנות תרגול מדיטטיבי ממושך. על פי הסיפור אבן יקרה זו קבורה באזור זה בטאיוון. במקום אפשר היה לראות פסל בדמותו של הנזיר ומקדש בודהיסטי קטן על צלע אחת הגבהות.

מגדל בודהיסטי
אגם השמש והירח
אגם השמש והירח

הנזיר שואן דזאנג
 האזור בו נמצא האגם הוא מקום מושבו של אחד מהמיעוטים הסינים המתגוררים בטאיוון, המיעוט המכונה שַאוֹ (邵族). על אחת מגדות האגם הוקמה עיירת תיירות קטנה ובה חנויות ובאזורים לממכר מאכלים מקומיים, מגוון של בגדים מסורתיים ואמנות מקומית.


 




 



מזרח טאיוון – חואה-ליאן (花莲) וערוץ טורוקו (太鲁阁族)
מזג האוויר הגשום הביא למפולות סלעים בדרך ליעדנו הבא, מחוז חואה ליאן, כך שנאלצנו לוותר על נסיעה ברכב פרטי ולקחת רכבת במקום. תחנות הרכבת של טייפה נמצאות מתחת לפני הקרקע, כך שלמרות שהרכבת עוברת במרכז העיר היא למעשה עוברת מתחת לפני הקרקע בין לפחות 5 תחנות לפני צאתה אל פני הקרקע. לאחר צאתה אל פני הקרקע היא ממשיכה בנסיעה על גבי מסלול עילי ומכיוון שכך היא אינה מפריעה לתנועת כלי הרכב בתוך העיר.




מחוז חואה-ליאן הוא מקום מושבו של מיעוט הטורוקו (במנדרין טַאי-לוּ-גֶה) ועל שמו למעשה נקרא גם הפארק הלאומי של ערוץ טורוקו. באיזור טאי-לו-גה גרים עוד מספר מיעוטים, אַה-מֶיי (阿美族), סִי-צִ׳י-לַאי-יַה (撕奇莱雅族), טַאי-יַה (泰雅族), שבדומה למיעוט טאי-לו-גה הינם תושביו המקוריים של האי טרם הגעת הסינים מגזע חאן מפוג'יאן או מיעוט קֶה-גֱ׳יַה (הַאקקַה). מיעוט אה-מיי דוגל למשל בחברה מטריארכאלית (הנשים הן ראש המשפחה). כאשר היפנים פלשו לטאיוון הם ניסו למחות כל זכר של מיעוט טאי-לו-גה. בעקבות זאת נוצרה מסורת חדשה בקרב מיעוט הטאי לו גה כמבחן בגרות של אנשי השבט. בהגיעם לגיל הבגרות על צעירי השבט להרוג יפני ולהחזיר את ראשו אל ראש השבט. רק מי שעבר את המבחן נחשב לוחם בוגר. בקודקוד הראש שהובא אל השבט קדחו חור ומזגו אלכוהול אשר זרם ויצא מהפה. את האלכוהול שיצא מהפה מזגו לתוך כוס והגישו לראש השבט. נשות מיעוט טאי-לו-גה נוהגות לקעקע על פניהן סימנים המצביעים על חינוכן בתחום הבישול, כביסה וכדומה כך שגברי השבט בוחרים להם כלה הם יכולים לבחור אחת אשר מיומנת בעבודות הבית והמשפחה.
אישה מוכשרת ומיומנת בעבודות הבית
טקס בר-מצווה של טאי-לו-גה





















לאחר כניסה אל הפארק  הגענו אל דרך שנחצבה בתוך המצוק התלול באחד מצידי הנהר. במשך כל זמן הסיור אפשר היה לשמוע את שאון צרצור הציקדות שבין העצים. מי הנהר, שזרם כמה עשרות מטרים תחתינו למרגלות המצוק, תכולים ירוקים וצלולים ואפשר לראות את קרקעית הנהר וסלעיו. בחלק מהמסלול הרווח שבין קירות המצוקים שמשני צידי הנהר מצטמצם עד כ-10 מטרים בערך. באזורים אחרים המרחק גדול והטאיוונים בעלי הדמיון המפותח מזהים בסלעי אחד המצוקים תבליט צד של פנים של ראש שבט אינדיאני.




מקדש חבוי בין ההרים
הערוץ
הערוץ
ראש שבט אינדיאני?

בערוץ
בערוץ

באחת החנויות המקומיות מצאנו מאכל מקומי או בעצם ממתק של אזור הואה ליאן, המוכר בטאיוונזית כמוּאַגִ׳י muaji  או מַה-שוּ (Ma Shu 麻薯) במנדרין, וכשמו כן הוא "משהו משהו". הממתק הינו צמיגי בדומה ללוקום ובתוכו יש מילוי בטעמים שונים (תה ירוק, בוטנים וכדומה) ומכינים אותו מדוחן. מכיוון שהוא נחשב מאכל מקומי של מיעוט אה-מיי כך שניתן למצוא אותו בעיקר באזור זה של טאיוון.