דפים

יום שני, 25 בינואר 2016

דופק ספוגי - בועת סבון שצפה על פני המים

באחת מחקירותי על הדופק מצאתי השוואה יפה בין כמה דפקים דומים, שלעיתים מבלבלים מטפלים, בספרו של לי ג'ונג-דזאי (1588~1655 Li Zhong Zai 李中梓) בהסבר על דופק ספוגי וחשבתי לחלוק עמכם את הקטע:

濡脉(阴中之阳)
体象 濡脉细软,见于浮分;举之乃见,按之即空。

דופק ספוגי (היאנג שבתוך היין)
ביטוי גוף [הדופק]: דופק ספוגי הוא חוטי ורך, נראה [אותו] בהיבט הצף. בהרמת האצבעות [להיבט השטחי] נראה אותו, בלחיצה [להיבט העמוד] הוא יהיה ריק.

 משמעות: זה דופק צף ודק שמורגש בשטחיות הגוף אך בעומק נחלש.



主病 濡主阴虚,髓绝精伤。左寸见濡,健忘惊悸。右寸见濡,腠虚自汗。左关逢之,血不营筋。右关逢之,脾虚湿侵。左尺得濡,精血枯损。右尺得之,火败命乖。
אחראי על מחלות: ספוגי אחראי על העדר יין, התפוגגות הלשד ופגיעה בתמצית. [כאשר] בעמדת צון שמאלית נראה ספוגי - [זה מצביע על] שכחה, בהלה ופעמת. [כאשר] בעמדת צון ימנית נראה ספוגי - [זה מצביע על] העדר [צ'י] בבקיעים [שבחיצון] וזיעה עצמית. [כאשר] בעמדת גואן שמאלית נפגוש בו - [זה מצביע על] דם שאינו מסופק לגידים. [כאשר] בעמדת גואן ימנית נפגוש בו - [זה מצביע על] חוסר בטחול ולחות פולשת. [כאשר] עמדת צ'ה שמאלית מקבלת ספוגיות - [זה מצביע על כך] שתמצית ודם ניזוקו וקמלו. [כאשר] עמדת צ'ה ימנית מקבלת ספוגיות - [זה מצביע על כך] שהאש הובסה והחיים חורגים.

משמעות: דופק ספוגי מצביע על פגיעה ביין או תמצית והיבטים היינים השונים של כל איבר. לב - דם זיכרון. ריאות - חיצון ועור. כבד - דם וגידים. טחול - הצפה של לחות. כליות - תמצית. אש השר - אש.

【按】濡之为名,即软之义也。必在浮候见其细软;若中候沉候,不可得而见也。王叔和比之帛浮水面,李时珍比之水上浮沤,皆曲状其随手而没之象也。《脉经》 言“轻手相得,按之无有”,伪诀反言“按之似有举还无”,悖戾一至此耶!且按之则似有,举之则全无,是弱脉而非濡脉矣。濡脉之浮软,与虚脉相类;但虚脉形 大,而濡脉形小也。濡脉之细小,与弱脉相类;但弱在沉分,而濡在浮分也。濡脉之无根,与散脉相类;但散脉从浮大而渐至于沉绝,濡脉从浮小而渐至于不见也。 从大而至无者,为全凶之象;从小而之无者,为吉凶相半也。
השם "ספוגי" הוא בעל משמעות של "רך". כאשר חשים אותו בהיבט הצף הוא חייב להיראות חוטי ורך. במידה וחשים אותו בהיבט אמצעי או היבט עמוק לא ניתן להבחין בו או לקבלו. וואנג שו-חה השווה אותו לכותנה הצפה על פני המים. לי שה-ג'ן השווה אותו לבועה הצפה על פני המים, שניהם זימרו את אותה המנגינה שהביטוי שלו יכול להיעלם [ברגע] בעת מגע היד. קאנון הדופק אמר "אפשר לקבלו עם יד קלה, אם נלחץ [לעומק] הוא איננו [נוכח]". פרוזות מזויפות אומרות ההפך ש "בלחיצה [לעומק] נדמה שהינו, בהרמה [לשטחיות] שב להיעלם", זה מנוגד לעקביות שהיתה עד כה, כמו כן אם נלחץ עליו ונדמה שהוא נמצא וכאשר נרים [אצבעות למגע שטחי] כולו איננו [נוכח] זה [בכלל] דופק חלוש (RUO) וכלל איננו דופק ספוגי. הציפה הרכה של הדופק הספוגי דומה בסיווגה לזו של הדופק הנעדר (XU), אך מבנהו של הדופק הנעדר גדולה (רחב) ואילו מבנהו של הדופק הספוגי קטנה. הדקות הקטנה של הדופק הספוגי דומה בסיווגה לזו של הדופק החלוש. אך הדופק החלוש נמצא בהיבט העמוק ואילו הספוגי נמצא בהיבט הצף. העדר השורש של הדופק הרך דומה בסיווגו לדופק המפוזר (SAN) אך הדופק המפוזר רחב [בהיבט] הצף ובהדרגה מתפוגג בעומק, הדופק הספוגי קטן [בהיבט] הצף ובהדרגה מגיע עד כדי כך שלא ניתן לראותו [בעומק]. [מגוף] גדול ועד כך שאיננו, כל אלו אותו מבשרי רע. מקטן ועד שאיננו זה חצי מבשר רע חצי מעודד.

משמעות: הדופק הזה רך וחוטי כך שבמגע קל בעור אפשר לחוש בו אבל בלחיצה פנימה הוא נעלם בדומה למגע בבועת מים או כותנה שצפה על פני המים.
מבחינת עוצמה ושינוייה בין שטחי לעמוק - הוא הפוך לדופק חלוש (קלוש, חלש ruo).
מבחינת עוצמה ושינוייה בין שטחי לעמוק - הוא דומה לדופק נעדר (Xu), אך הספוגי צר מהנעדר.
מבחינת רוחב הדופק - הוא דומה לדופק החלוש, אבל החלוש מורגש בעומק ואילו הספוגי מורגש על פני השטח.
מבחינת העדר שורש - הוא דומה לדופק המפוזר (san), אבל הדופק המפוזר רחב ונעלם בהדרגה עד לעומק ואילו הדופק הספוגי דק ונעלם כבר באמצע הדרך.
מצב בו הדופק גדול בהיבט שטחי ונעלם בעומק זה סימן שהיאנג בורח החוצה וחסר יין בשורש.
מצב בו הדופק דק בהיבט השטחי ונעלם בעומק זה סימן שיש פגיעה ביין אבל היאנג עדיין לא ברח כולו לחיצון ולא ייטוש את הגוף (עדיין...) 

浮主气分,浮举之而可得,气犹未败。沉主血分,沉按之而全无,血已伤残。在久病老年之人见之,尚未至于命绝,为其脉与症合也。若平人及少壮及暴病见之,名为无根之脉,去死不远矣。
[ההיבט] הצף אחראי על היבט הצ'י, [אם] בהרמה אל [ההיבט] הצף אפשר לקבל [תחושת דופק, זה סימן] שהצ'י לא הובס. [ההיבט] העמוק אחראי על היבט הדם, [אם] בלחיצה לעומק כולו איננו [מורגש], [זה סימן] שהדם כבר נחרב. נראה זאת במחלה ממושכת ואצל אנשים מבוגרים, טרם הגיע להתפוגגות החיים, זה [סימן] שהדופק והסממנים אחידים. במידה ואצל אדם רגיל או צעיר ובעל עוצמה או במחלה פתאומית נראה אותו, זה נקרא דופק חסר שורש, המוות אינו רחוק.

משמעות: זה דופק צפוי במקרים של מחלה ממושכת או זקנה כאשר יש התכלות הדרגתית של דם ויין בגוף ויש עוד במה לעזור. אם הוא מופיע אצל אנשים חזקים או במחלה פתאומית הוא מצביע על כך שהאין שורש והוא עומד לנטוש את הגוף.

עוד על דופק בבלוג:
חלק א' - היווצרות הדופק
חלק ב' - אבחון הדופק הרגיל
חלק ג' - גורמי השפעה על הדופק וסוגי דפקים  
הקשבה והתבוננות בדופק על פי פנג דזה-אי
ימין צ'י ושמאל דם - הויכוח שלא נגמר

תרגום מסינית - ניצן אורן

יום שבת, 9 בינואר 2016

המשמעויות העמוקות שמאחורי הזמנים בהם שש מחלות שאנג חאן שואפות להתפוגג

מזה מספר שנים שאני עוקב אחרי תהליכי האדרה הולכים ומתרבים בסין ובמערב סביב חשיבות רעיון מועדי נטייה להחלמת שש המחלות של דיון על פגיעת פתוגן (שאנג חאן לון). מועדי נטייה להחלמת המחלות הם שישה משפטים המתארים טווחי זמן בהם שש המחלות "מתאוות להתפוגג" ולהחלים. לא רק שתוכן זה זוכה להילה חסרת בסיס והלל מוגזם הוא אף לאט לאט מזדחל אל עבר מקום מרכזי בתיאור תכונותיהן של ששת המערכות וששת הצ'י בגוף. בחלק מהמאמרים בנושא מוצגים משפטים אלו כמפתח לסודות ששת הצ׳י והקוד לפענוח המסה דיון על פגיעת פתוגן. מי שחוקר ברצינות את כתב המקור והפרשנויות שנכתבו עליו, מבלי להיסחף אחר פופוליזם יודע שלא רק שתיאורים אלו בעלי חשיבות נמוכה בכל הקשור להבנת ששת הצ׳ ופענוח דיון על פגיעת פתוגן, הם אף מקשים על הקורא להבין את הקלאסיקה החשובה הזאת עד כדי הולכתו שולל אחר תפיסות שגויות.

ששת משפטי הזמן בהם המחלה "מתאווה להתפוגג" (欲解时) הם שישה משפטים אשר מתארים משך זמן לאורך שלושה ענפים ארציים (שש שעות) בו נוטה כל אחת משש המחלות להחלים (מספר המשפט בסוגריים):

009: הזמן בו מחלת תאי יאנג מתאווה להתפוגג הוא [משעת ענף ארצי] סי ועד [ענף] ווי. (9:00-15:00)
193: הזמן בו מחלת יאנג מינג מתאווה להתפוגג הוא [משעת ענף ארצי] שן ועד [ענף] שו. (15:00-21:00)
272: הזמן בו מחלת שאו יאנג מתאווה להתפוגג הוא [משעת ענף ארצי] יאן ועד [ענף] צ'אן. (3:00-9:00)
275: הזמן בו מחלת תאי יין מתאווה להתפוגג הוא [משעת ענף ארצי] חאי ועד [ענף] צ'ואו. (21:00-3:00)
291: הזמן בו מחלת שאו יין מתאווה להתפוגג הוא [משעת ענף ארצי] דזה ועד [ענף] יין. (23:00-5:00)
328: הזמן בו מחלת ג'ואה יין מתאווה להתפוגג הוא [משעת ענף ארצי] צ'ואו ועד [ענף] מאו. (1:00-7:00)

תרשים מועדי החלמה על פי תריסר ענפים ארציים לאורך היממה

על סמך מחזור גדילה והתמעטות, עליה-ירידה וציפה-שקיעה של הצ'י היאנגי לאורך היממה בשילוב עם נטייה של כל אחת משש המחלות להחלים בזמן מסוים לאורך היממה, אפשר כביכול להסיק על איכותה ואופייה של כל מערכת ("שכבה").

כאשר למדתי את הכתב הזה בסין, מורי ג'אנג ג'ואו-ג'ון (张国俊 Zhang Guo Jun), דילג על ששת משפטי הנטייה להחלמה וראה בהם אנקדוטה שולית. לאחר שהתחלתי לחקור את הכתב בעצמי וקראתי משפטים אלו, תהיתי מדוע דילג עליהם בשיעור, מכיוון שלמראית עיין יש להם חשיבות רבה להבנת האופי של שש המחלות. למרות זאת, במשך כל תקופת החקירה חשתי תסכול עקב סתירות שעלו מריבוי הפרשנויות על משמעות המשפטיים, חוסר הסימטריה וההיגיון בתבנית הזמן של מועד ההחלמה ותחושה, שההיגיון שמאחורי הפרשנויות מעוות ומתאמץ בכח לעגל את הריבוע, וכתוצאה מכך קינן ספק בליבי בנוגע למשמעות האמיתית של המשפטים הללו. במהלך החקירה עברתי על כמות נכבדה של ספרים פרשנויות, מאמרים ועבודות תואר של רופאים סינים ולא אחת נתקלתי בכותב בעל שם, כמו למשל הסופר המודרני טיאן חה-לו  (田合禄 Tian He-Lu) שמגיע מתחום חקירת קאנון התמורות וספריו מעוררים הרבה עניין בסין, שטוען בנחרצות ש"ג'אנג ג'ונג-ג'ינג כתב זאת במו מכחולו ואף אדם אינו יכול למחוק זאת ומי שאינו מבין תרשים זה, לא הבין את שקרא בדיון על פגיעת פתוגן" ועל כך הוא מוסיף "פרשני [דיון] על פגיעת פתוגן בכל ההיסטוריה לא החשיבו תרשים זה". רק לאחר מספר שנות חקירה, נחשפתי למחקריו של צ'אן מיאו-חה (陈淼和 Chen Miao He) והתברר לי מדוע צדקו מורי והפרשנים הגדולים בכך שלא החשיבו תרשים זה. מחקרים אלו חשפו שמשפטים אלו לא הופיעו כלל בכתב המקור ויכולתם לשפוך אור על הכתב אינה רבה כלל.

מקורות התיאוריה
המקור העלום
כחלק מניסיונות לשחזר את כתב המקור ולהגיע לעותק נאמן ככל האפשר למקור, תרו סינולוגים וחוקרים סינים אחר העתקים מוקדמים ככל האפשר. בין העותקים המוקדמים ביותר אפשר למצוא תפזורת משפטים שתועדה בספריו של סון סי-מיאו מתקופת שושלות סוי וטאנג וספרים שהועתקו בתקופת שושלת סונג הצפונית. כמו כן נתגלו שני העתקים שהגיעו ליפן במהלך תקופת שושלת טאנג אשר בינם לבין העותקים שנמצאו בסין, קיים שוני. בין היתר אפשר למצוא העתק שנכתב בתקופת קוהיי ( בסינית "קאנג-פינג" Kōhei 1058-1065) אשר מכונה בסין "כרך קאנג-פינג של דיון על פגיעת פתוגן" (康平本伤寒论) ועותק נוסף  שנכתב בתקופת קוג'י (בסינית "קאנג-ג'ה"  Kōji 1141-1144) שכונה "כרך קאנג-ג'ה של דיון על פגיעת פתוגן". בין עותקים אלו התגלו הבדלים מהותיים שמסייעים לזהות תוספות מאוחרות לספרות הסינית. כך למשל כרך "קאנג פינג" שימר את סדר ושיטת הכתיבה הסינית שהיו נהוגים בסין בתקופתו של ג'אנג ג'ונג-ג'ינג, בה הערות שוליים לא נכתבות באותו קו שוליים יחד עם משפטי כתב המקור, אלא לאחר רווח של שתי סימניות מקו השוליים. דבר זה סייע לחוקרים לזהות הערות של פרשנים שכיום נחשבות חלק ממשפטי המקור מכיוון שבעותקים הסינים הפסיקו לעשות את הריווח. בין היתר אפשר לראות שמשפטי "מועד מתאווה להתפוגג" אינם מתחילים בקו השוליים יחד עם משפטי המקור אלא עם רווח שמצביע על היותם תוספת מאוחרת. בכרך "קאנג ג'ה" לא מופיע כל  אזכור לששת המשפטים, ככל הנראה מכיוון שהוא עותק חלקי שמכיל רק 65 מתוך 398 משפטי המקור.
הזמן בו מחלת תאי יאנג מתאווה להתפוגג בכרך קאנג-פינג מתחילה במרחק שתי סימניות מקו השוליים העליונים

מונחים שהקדימו את זמנם
מלבד ששת משפטי "מתאווה להתפוגג" אפשר לראות שיש עוד מספר משפטים שמשתמשים בסימניה "להתפוגג" לאורך הכתב. במקרים אלו בהם הוא מתאר שהמחלה אמורה להתפוגג או אינה אמורה להתפוגג, הסימנייה מופיעה ללא צירוף למועד המבוסס על ענפים ארציים. המילה "להתפוגג" מוזכרת במשפטים 23,  41,  44,  79,  109,  110,  140,   208,  ו-287. מתוכם, משפט 208 מופיע בגרסה מקוצרת בכרך "קאנג-פינג" היפני וכלל לא מכיל את הסימנייה "להתפוגג" ומצביע על כך שכנראה מדובר על תוספת מאוחרת בכתבים הסינים. משפט 109 מופיע לאחר רווח של שתי סימניות מקו השוליים כך שגם הוא כולו תוספת מאוחרת. ביתר המשפטים הסמנייה הזו מופיע כהערה בכתב קטן המשולבת תוך כדי המשפט וכנראה מדובר על הערה מאוחרת שעם הזמן הושרשה כאילו הייתה כתב המקור. מכך עולה שג'אנג ג'ונג-ג'ינג בכלל לא משתמש במושג "מתאווה להתפוגג" לאורך כל ספרו.

אבל לא רק שמשפטים בהם מופיעה הסימנייה "להתפוגג" הם תוספת מאוחרת, במקרים בהם בוחר ג'אנג לציין כיוון התפתחות חיובי של המחלה אל עבר החלמה הוא נמנע מלהשתמש בסימניה "התפוגג" (解 Jie) ובחור להשתמש במילים מחלה החלימה/השתקמה  (愈 Yù), מחלה הוטבה (差 Chài) או מחלה נגמרה (已 Yǐ). במקרים בהם כן מופיע שימוש במילה "להתפוגג", למשל בפרק שיטות אבחון דופק (辨脉法), נאמר "יתפוגג בחצות הליל" או "יתפוגג באמצע היום" באופן כללי ביותר ולא במסגרת טווח זמן ספציפי.

תארוך יוצא דופן
בתקופת שושלת חאן המזרחית (东汉 Dong Han 25-220 AD), בה חי ג'אנג ג'ונג-ג'ינג, השיטה העיקרית לחלוקת היממה לזמנים הורכבה מחלוקה ל-16 זמנים שווים באורכם לאורך 24 שעות היממה. אפשר לראות שמלבד ששת המשפטים הללו, בשאר המקומות בהם קיימת התייחסות לזמן כלשהו לאורך היום בדיון על פגיעת פתוגן, הוא מתואר באופן מילולי בסגנון של 16 הזמנים ולא לפי ענפים ארציים.

במקביל לשיטה זו הייתה קיימת גם שיטה נפוצה פחות בה השתמשו בתריסר הענפים הארציים לציין זמן. השימוש בתריסר הענפים הארציים כלל שילוב בין תיאור הזמן (ערביים, זריחה, שקיעה, חצות וכד') והענף המשויך לזמן זה ועל כן גם שיטה זו שונה באופן מהותי מהמופיע בששת משפטי "מתאווה להתפוגג" ומחדדת את העובדה שמשפטים אלו נכתבו בתקופה אחרת לחלוטין. גם אם נניח שג'אנג ג'ונג-ג'ינג בחר להשתמש בשיטה הפחות נפוצה, עדיין אנו ניצבים בפני שוני משמעותי באופן השימוש בתריסר הזמנים.

מעבר לסממנים שמצביעים על כך שששת משפטי "מתאווה להתפוגג" הם תוספת מאוחרת, קיימת בעיה חמורה יותר המצביעה על כך שיש סתירה בין משפטים אלו לתוכנו של הספר. הבעיה היא שקיים השוני בין מועדי ההחלמה משש המחלות כפי שמתואר בששת משפטי "מתאווה להתפוגג" ובין משפטי מקור אחרים בהם יש אזכור לנטייה להחלמה. כך למשל נאמר "פגיעת פתוגן וביום השלישי הדופק צף, מהיר וזעיר", שהם סממנים של מחלת תאי יאנג ואז ממשיך ואומר שהמחלה "תמוגר עם חצות הליל", שזה בדיוק הזמן ההפוך מזה המתואר בששת המשפטים, שם נאמר שמחלת תאי יאנג אמורה להתפוגג בחצות היום (בין 9:00 בבוקר ל-15:00). כי שאפשר לראות מדוגמא זו, לא רק שקיים שוני מהותי זאת סתירה גמורה.

עיוות למשמעות כתב המקור
מכיוון שרק בתקופת שושלת סונג הדרומית (南宋 Nan Song 1127-1279), בה כבר הפסיקו לציין את ששת המשפטים כהערות חיצוניות (רווח כפול מקו השוליים), החלו רופאים סינים לפרש את דיון על פגיעת פתוגן, נוצר מצב בו היה על הפרשנים לנסות למצוא היגיון במשפטים אלו ושאר תוכנו של הספר. כתוצאה מכך אפשר לראות לא מעט פרשנויות מאולצות ואף סותרות כאשר כל אחד מנסה להצדיק את פרשנותו. פרשנויות שלא ניסו לכפות את משמעות ששת המשפטים על שש המערכות, פשוט הסבירו את המשפטים בפשטות רבה כרעיון כללי ומשני. גם כיום, רב הפרשנים של הקלאסיקה ממעיטים בערכם של ששת המשפטים, כך למשל הרופא המודרני והפרשן הנודע, הו שי-שו ( 胡希恕1898-1984) סבור שמדובר בהערות שהוספו אל הספר כרעיון כללי על מנת לתאר מחזוריות התמעטות וגדילה וכמותיות של יין ויאנג ושאסור לנו להיצמד או להתקבע עליהן.


היישום של התיאוריה
עצם העובדה שמשפטי נטייה להחלמה לא נכתבו במקור על ידי ג'אנג ג'ונג-ג'ינג אין זה אומר שהם חסרי כל ערך ואפשר לזנוח אותם כליל. עובדה זו שוללת רק את הקשר הישיר שלהם לתובנותיו האישיות של ג'אנג ג'ונג-ג'ינג בכל הנוגע לשש המחלות שתיאר בספרו והיכולת שלהם להסביר את משמעות משפטי המקור. כתוצאה מכך, מתבטל הצורך לאנוס בכח את המשמעויות של ששת המחלות וששת הצ'י, כפי שהן מופיעות בכתב המקור,  בכדי להתאימן לששת הזמנים שמתוארים במשפטים נטייה להחלמה. כל שנותר הוא לבחון את משמעות ששת המשפטים מבחינה קלינית.

יישום קליני
בהשוואה שבוצעה בטאיוון וסין בנוגע לזמני החלמה של שש המחלות בקליניקה התברר שאין כל נטייה להחלמה של שש המחלות בזמן שיוחס לכל אחת מהן. כלומר, שש המחלות שמתוארות בקלאסיקה דיון על פגיעת פתוגן, לא נוטות להחלים מהר יותר במועדי נטייה להחלמה שמתוארים בששת המשפטים. גם ניסיונות לבחון האם לקיחת הפורמולה המתאימה בזמנים אלו, יעילה יותר מאשר בזמנים אחרים סיפקה תוצאות חסרות משמעות. כלומר, ששת משפטי נטייה להחלמה מתארים רעיון אידאלי וקבוע של יחסיות יין ויאנג לאורך היממה אך אינם מספיקים על מנת להציג מציאות שאינה סדירה ועקבית ואינם קשורים תיאורתית או קלינית לשש המחלות של דיון על פגיעת פתוגן. אבל לא רק שזמני הפתירה והמשמעויות שמשתמעות מהם לא מבהירים את המחלות שמציג בפנינו ג'אנג ג'ונג-ג'ינג, הם אף מצמצמים את רוחב היריעה לכדי רעיון צר שמגביל את ההבנה של שש המערכות וששת הצ'י ומטעה בקביעת אסטרטגיית טיפול ובעקבות זאת גם בבחירת פורמולת צמחים ודיקור.

גם אם נתעקש שאפשר למצוא קשר בין משמעות משפטים אלו ושש המחלות, במקרים בהם זמני הפתירה יכולים לייצג תפקוד פיזיולוגי של אחת המערכות, הם מייצגים רק היבט צר אחד של מגוון התפקודים של אותה מערכת. על סמך משפטי הנטייה להחלמה ומשמעותם כלפי כל מערכת יש שנוהגים לקבוע שהטיפול במחלת תאי יאנג יהיה ייזוע, במחלת יאנג מינג ניצור קרירות מאוזנת, במחלת שאו יאנג ניצור ונפרוש את היאנג, במחלת תאי יין נחמם את המרכז, במחלת שאו יין ניצור הצתה וחימום של היאנג ובמחלת ג'ואה יין נחמם וניצור יאנג.  כך למשל, שעות חצות היום (9:00-15:00) מייצגת טווח זמן בו הצ'י היאנגי בגוף שופע באופן כללי יותר מאשר בחצות הלילה עקב תמיכה שהוא מקבל מאור השמש היאנגי. כמו כן בחצות היום יש יציאה של יאנג רב אבל עבר החיצון ואילו בחצות הליל היאנג נאצר בתוך הגוף. על כן כביכול, בחצות היום יש תמיכה ביאנג של החיצון ויצירת תנועת פתיחה של היאנג מבפנים החוצה כפי שמערכת תאי יאנג אמורה לפעול כך שמחלת תאי יאנג אמורה להתפוגג בקלות רבה יותר. אך מעשית, מחלת תאי יאנג יכולה להתבטא כפתיחת יתר של החיצון (התקפת רוח) או ככשל פתיחה של החיצון (פגיעת קור) ואף ככשל של פתיחה של שלפוחית השתן. כתוצאה מכך יוצא שרק במקרים בהם יש כשל פתיחה של החיצון, אכן מקבלת המערכת תמיכה מהסביבה ואילו בשני המקרים האחרים דווקא נפגם תפקודה. לכן במקרים של קור שסוגר את החיצון ופוגם בפתיחה של תאי יאנג אנו משתמשים בפורמולה מייזעת על מנת לפתוח את תאי יאנג לחיצון ואילו במקרים של חדירת רוח שמגבירה את הפתיחה של החיצון אנו משתמשים בפורמולה שמסייעת לאזן את צ'י החיצון על מנת לסגור אותו. באותה מידה, למרות שמשפטי נטייה להחלמה רומזים כביכול שבמחלת שאו יין עלינו לחמם ולהצית את היאנג, מעשית מצב זה נכון אך ורק למקרי התמרה של המחלה לכדי קור ואילו במקרי התמרה לחום אנו משתמשים בפורמולה שמנקזת אש ומזינה יין.

קשיים בחיבור לתיאוריות אחרות
קושי נוסף שעולה לעיתים בהקשר למשפטי נטייה להחלמה הוא החיבור שנעשה בינם לבין רעיון פתיחה-סגירה-ציר שמופיע ברקע של דיון על פגיעת פתוגן כמו גם חיבור לתריסר מועדי שפע צ'י בערוצים על פי הזרימה המעגלית של הצ'י המזין, או כמו שזה מכונה לעיתים השעון הביולוגי הסיני. תיאוריית פתיחה-סגירה-ציר מופיעה לראשונה בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב שם היא מדמה את תנועת הצ'י היאנגי והייני בגוף ללוח דלת בעל בריח וציר. משמע, תיאוריה זו מתייחסת לפיזיולוגיה של גוף האדם ומכיוון שעד כה, למרות ניסיונות חוזרים ונשנים, טרם הצלחנו למצוא תיעוד של תיאוריה זו בהקשר לתנועת הצ'י בטבע, אפשר להסיק שאין אחת בנמצא. הקושי בשילוב בין תיאוריה זו ומשפטי נטייה להחלמה נובע מכך שהאחד מתאר פיזיולוגיה של הגוף והשני מתאר שינויים בטבע ומכיוון שיש גבול עד כמה ניתן למתוח את ההקבלה בין גוף האדם והטבע, כאן ניתק החבל. נוצר מצב בו מנסים להשליך את תיאוריית פתיחה-סגירה-ציר מגוף האדם אל עבר הטבע ולעגל בחזרה את הריבוע. כתוצאה מכך יש שטוענים שתאי יין פותח את הדלת של היין על מנת לאפשר הכנסה של הצ'י היאנגי פנימה וסגירתו בתוך הגוף. מעשית, רק כאשר יש לתאי יין מספיק יאנג בתוכו, הוא מסוגל לשנע בעזרתו נוזלים ומיצוי מזון כלפי חוץ ולהפיץ אותו לכל עבר ובכך בעצם מתבצעת פתיחה של יין מבפנים כלפי חוץ (תפקודי טחול וריאות). אם בוחנים את הפרשנויות של גדולי הפרשנים אפשר לראות שכמעט כולם ללא יוצא מתארים הפצה של יין ולא פתיחה לשם קליטת יאנג. באותו אופן, ג'ואה יין ושאו יין, מהווים סגירה וציר של יין (דם). אם ניקח את זמני הנטייה להחלמה של שש המחלות ונקביל אותם לזמני השפע בתריסר הערוצים על פי תריסר הענפים הארציים ניווכח שהזמנים בהם מחלת תאי יאנג אמורה להחלים (9:00-15:00) שייכים לערוצי טחול, לב ומעי דק. האם ננסה לפתור מחלת חיצון של תאי יאנג ע"י ערוצים אלו ונערבב בין שתי התאוריות? 

לסיכום:
1. ששת משפטי טווחי הזמן בהם המחלות "מתאוות להתפוגג" לא נכתבו כלל על ידי מחבר דיון על פגיעת פתוגן. בתקופה של ג'אנג הייתה נפוצה שיטה אחרת לתארוך זמנים. כמו כן התארוך שמופיע בששת המשפטים אינו תואם אפילו את השיטה הפחות נפוצה לתארוך זמנים בתקופת חיבור הכתב. כתבים שהתגלגלו ליפן ושימרו את סגנון התחביר המקורי מצביעים על כך שמדובר בפרשנות מאוחרת. מכיוון שכך משפטים אלו אינם מביעים את התובנות של ג'אנג ג'ונג-ג'ינג בנוגע לשש המחלות ולא יהיה נכון להשתמש בהם על מנת להסביר את מהות שש המחלות או הפיזיולוגיה של שש המערכות וששת הצ'י בגוף האדם.
2. לא ניתן לטעון שהמשפטים מבוססים על התנסות קלינית ומעקב אחר חולים במחלות אלו, מכיוון שהתנסות קלינית מראה שאין התאמה בין שש המחלות וששת המועדים. כמו כן קשה ביותר לעקב אחר החלמה של מחלות היין לאורך הלילה כאשר המטופלים ישנים או מאושפזים בבתי החולים. בנוסף, לא ניתן להגביל מחלה בדיוק לשש שעות בהן היא אמורה להחלים ועוד יותר, קיימת חפיפה גדולה בין זמני ההחלמה של שלושת מחלות היין.
3. אין כל הסכמה בין משמעות מועדים אלו והסיבה מדוע המחלה אמורה להחלים דווקא בהם. ריבוי פרשנויות מצביע על כך שמדובר בנושא שמצריך המשך חקירה על מנת לתהות על קנקנו וטוב יעשה אם הוא יופרד מדיון על פגיעת פתוגן ויבחן בפני עצמו.
4. כאשר חוקרים כתב עתיק, בהעדר הכרה מספקת של השפה והתחביר שהיו נהוגים באותה תקופה, רצוי לא לגשת אליו ישירות אלא להסתייע במחקרים של סינולוגים מומחים לאותה תקופה. לא ניתן לנתח כתב עתיק על סמך משמעות הסימניות כיום או על סמך מנהגים מודרנים.

אין ספק שכל התיאוריות שמתוארות כאן חשובות להבנת התיאוריה של הרפואה הסינית, אך חשוב להבין אותן לעומק על מנת לזהות בדיוק מה כל אחת מהתיאוריות האלו מתארת ומה המגבלות שלה ולהשכיל להימנע מחיבור בכח במקרים בהם החפיפה היא רק למראית עין. כמובן שתמיד יהיה מי שיטען ש"זה שלא הצלחת להבין את ההיגיון נובע מכך שאינך יודע מספיק" אבל בסופו של דבר, העובדות מדברות בעד עצמן. מחקירת נושא זה למדתי שוב ושוב שצריך לקחת את דבריהם הנחרצים של פרשנים (כולל דברנו אנו) וסופרים עם קורטוב של ספק ולהכיר את הרקע של הכותבים והבנתם את החומר ולא ללכת שבי אחרי הילת ה"מלומד". חה טיאן-לו מגיע מתחום קאנון התמורות וניסיונו לאנוס תיאוריות אלו לתוך הרפואה הסינית עושות לה עוול. 

ברשומה הבאה אני מבצע ניתוח מחודש לתרשים זמני ההחלמה, שלא על סמך שש מחלות שאנג חאן.

                                                                                                                                                           
הערות

כרך קאנג-פינג (קוֹהֶיי) של שאנג חאן לון - העתק בכתב יד של רופא יפני בשם טאנבה נו מסטדה (丹波雅忠 Tanba no Masatada) ששרד עד ימינו ושימר את כללי התחביר הסינים העתיקים מתקופתו של ג'אנג ג'ונג-ג'ינג בשושלת חאן המזרחית.

מקורות
  1. ניתוח הזמנים [בהם המחלה] מתאווה להתפוגג בדיון על פגיעת פתוגן - מאת צ'אן מיאו-חה (陳淼和 Chen Miao-He), שו ג'ינג-וון (許菁雯Xu Jing Wen), גו מיי-אן (辜美安 Gu Mei An) מתאריך 12.11.1997.
  2. ניתוח הזמנים [בהם המחלה] מתאווה להתפוגג וגאות חום בשעות ערביים בדיון על פגיעת פתוגן - עבודת מאסטר ברפואה סינית מאת שו ג'ינג-וון בהנחיית צ'אן מיאו-חה מתאריך 30.06.1997.
  3. כרך קאנג-פינג של שאנג חאן לון - 康平本伤寒论
  4. ניתוח מועדי התאוות להתפוגגות מחלות ששת הערוצים כאחד מקווי המתאר הראשיים של דיון על פגיעת פתוגן מאת ג'אנג ג'ונג-ג'ינג - מאת טיאן חה-לו (田合禄 Tian He Lu) מהמגזין CJCM משנת 2011. (מסתבר שהוא לא טורח לקרוא מחקרים של אחרים).
    ספרי פרשנות שונים של דיון על פגיעת פתוגן ממגוון פרשנים נודעים מתקופת שושלת סונג ועד היום כחלק מהחקירה של הקלאסיקה.
  5. משמעות רפואת הזמן של מועדי התאוות להתפוגג של ששת מחלות הערוצים - מאת סון בו-צינג 

יום שני, 4 בינואר 2016

מדוע הצבע של צמחים מנקזי אש הוא צהוב - טאנג דזונג-חאי בספרו שאלות ותשובות על צמחי מרפא (שאלה 17)

תלמידו של טַאנג דְזוֹנג-חָאי ממשיך להקשות ולשאול על הסתירה בין צבעם הצהוב של צמחים מנקזי אש וטעמם המר.

问曰∶泻火之苦药,其色多黄,又何故也?
שאלה: תרופות מרות שמנקזות אש צבען לרב צהוב כיצד זה הגיוני?
אם הטעם המר משויך לפאזת האש, הגיוני שצמחים מרים יהיו בעלי צבע אדום, למרות זאת רבים מהצמחים שמנקזים אש הינם בעלי צבע צהוב שמשויך דווקא לפאזת האדמה, אז נראה שיש כאן בעיה בלוגיקה מאחורי הקשר שבין צבע הצמח והשפעתו על הגוף.

答曰∶黄者土之色,五行之理,成功者退,火之色红而生土之黄色。是黄者,火之退气所生也。故黄苦之药,皆主退火。若苦味而色不黄,则又有兼性矣。故花粉色 白,味苦而有液,则泻火之功轻,而入胃生津之力重。元参色黑味苦而有液,则泻火之功少,而滋肾之功多。丹皮色红味苦,则清心火而行血。青黛色青味苦,则清 肝火而熄风。总之得火苦味者,皆得水之寒性,通观本草,自无不明。吾蜀近医多言苦为者,皆得火之燥性,火证反以为忌,不知苦化燥之说,必其兼燥药。如苍 术、干姜与黄连同用则燥,生地、白芍与黄连同用,岂能燥哉?况人身六气,热与火各不同。热是气分之热,故清热者,以石膏、花粉为主,以其入气分也。火是血 分,故泻火者,必以黄连、黄芩为主,以其入血分也。但知用甘寒而废苦寒,则能清热,不能退火。辨药者,当知此理。
תשובה: צהוב הוא צבע [פאזת] האדמה, על פי עקרונות של חמש הפאזות, על המצליח לסגת. צבע האש הוא אדום והוא מוליד את הצבע הצהוב של האדמה. הצהוב הוא תוצר נסיגת צ׳י האש. על כן תרופות צהובות ומרות כולן אחראיות על הסגת אש. במידה והטעם מר אך הצבע אינו צהוב אז יש אופי נוסף אחר. על כן צבעו של [Tian] Hua Fen  הוא לבן, טעמו מר והוא מכיל נוזלים ולכן מיומנותו בניקוז האש קלילה אך כוחו רב [מבחינת] כניסה אל הקיבה לשם יצירת נוזלים. צבעו של Yuan Shen שחור וטעמו מר והוא מכיל נוזלים ולכן עוצמת ניקוז האש שלו חלשה ואילו עוצמת הזנת הכליות שלו רבה. צבעו של [Mu] Dan Pi אדום וטעמו מר ולכן הוא מצליל את אש הלב ומניע דם. צבעו של Qing Dai ירוק וטעמו מר ולכן מצליל את אש הכבד ומשכך רוח.
בסיכומו של דבר, אלו שמקבלים את הטעם המר של האש, כולם בעלי איכות קרה של [פאזת] המים, אם מתבוננים היטב בצמחי המרפא, הכל מתבהר. רופאים בני זמני [שמגיעים מאזור מגורי] בסיצ'ואן כאשר הם מדברים על מהותו של הטעם המר, [טוענים] שהוא מקבל את האופי היבש של האש, ושבסינדרומים של אש הוא דווקא אסור [בשימוש], [הם] אינם מכירים את הטיעון שעל מנת שמר יתמיר יובש, חובה בו זמנית להוסיף לו תרופות מייבשות. למשל כאשר משתמשים ב-Cang Zhu ו-Gan Jiang יחד עם Huang Lian אז הם מייבשים, [אך כאשר] משתמשים ב-Sheng Di ו-Bai Shao עם Huang Lian כיצד אפשר [לטעון שהם] מייבשים? על אחת כמה וכמה שקיים שוני בין צ'י חום וצ'י אש של ששת הצ'י בגוף [האדם]. [צ'י] חום הוא חום של מרכיב הצ'י ולכן מצלילים חום בעיקר בעזרת Shi Gao ו-[Tian] Hua Fen מכיוון שהם נכנסים למרכיב הצ'י. אש היא [צ'י של] מרכיב הדם ולכן מנקזים אש [ולא מצלילים אותה], חובה להשתמש בעיקר ב-Huang Lian ו-Huang Qin, מכיוון שהם נכנסים למרכיב הדם. אם יודעים רק להשתמש [בצמחים] מתוקים וקרים ומבטלים את [חשיבות הצמחים] המרים והקרים אז יכולים להצליל את החום אבל לא מסוגלים להסיג את האש. כאשר בוחנים את ההבדלים בין הצמחים יש להכיר את הלוגיקה הזאת.
Huang Lian
טאנג מסביר את ההיגיון שעומד מאחורי יחסי היצירה של חמש הפאזות בכל שלאחר שהאש יוצרת את האדמה, צ'י האש נסוג והצבע משתנה לצבע הצהוב של האדמה. כך האש המשגשגת נסוגה ונוצרת האדמה. אבל כאשר לצמח המר יש צבע אחר מאשר הצבע הצהוב, אז הצמח מכיל תכונות נוספות שקשורות בצבעו ותכונותיו. כך למשל הצמח Tian Hua Fen הוא לבן ועשיר בנוזלים ולכן קיים בינו ובין הריאות (פאזת מתכת וצבע לבן) קשר והוא נכנס אל היבט הצ'י ומסייע לסלק ממנו חום. מכיוון שיש בו הרבה נוזלים, הוא יכול להיכנס אל הריאות והקיבה ולסייע בייצור נוזלי ג'ין ובכך להרוות את הצמא נוצר כאשר חום מזיק לנוזלים בקיבה או בריאות. לעומתו, Yuan Shen בעל צבע שחור וגם הוא מר ומכיל הרבה נוזלים, לכן הוא נכנס אל הכליות (שמשויכות לצבע השחור של פאזת המים) ומזין את נוזלי הכליות. הטעם המר יכול לנקז אש מהכליות ולהטיב עם נוזלי הריאות. Dan Pi הוא צמח בעל צבע אדום וטעם מר. הצבע האדום נכנס להיבט הדם ומניע את הדם ואף מתמיר וממוסס עימדון דם. מכיוון שטעמו מר הוא יכול לנקז את האש אשר נמצאת בהיבט הדם אליו נכנס. צבעו של Qing Dai הוא ירוק וטעמו מר. הצבע הירוק נכנס אל איברי העץ כבד-וכיס מרה. טעמו המר מסייע לנקז אש מהכבד וכיס המרה ולשכך רוח שנוצרת בתוך הגוף.

למעשה כאן הוא ממשיך את הקו שהתחיל בתשובה לשאלה קודמת שמסבירה מדוע לצמחים בעל טעם מר עז יש איכות קרה של המים. הוא גם רומז על כיוון חדש שיתפתח בשאלה הבאה בה צמחים בעלי טעם מר עדין יחסית, נשארים בעלי איכות של אש ויובש ולכן מסוגלים לייבש לחות, כמו למשל Bai Zhu או Cang Zhu. הרעיון שלאש יש איכות יבשה נכון וכאשר דבר מה לח נמצא בקרבת אש הוא יתייבש. אבל הלחות הזאת אינה הולכת לאיבוד, היא פשוט מתאדה ועוברת למקום אחר, נישאת על גבי חום האש ואז היא לחות חמה. במקרים בהם המטופל סובל מלחות חמה, הצמחים האידאלים לטפל בה הם צמחים מרים קרים שיכולים לנקז את האש ולהוריד אותה מטה ובכך לנטרל אידוי הלחות והפצתה ולייבש את הלחות. לעומת זאת כאשר מדובר בלחות קרה רצוי לטפל בה בצמחים יבשים ומרים או שילוב של צמחים קרים ומרים עם צמחים חריפים חמים, לנקז את האש ולתמוך באדמה. כאשר מצרפים ל-Huang Lian צמחים מזיני יין ומלחלחי יובש כגון Sheng Di ו-Bai Shao הם ינטרלו את היובש שלו כך שעיקר השפעתו תהיה בניקוז האש ונקבל הזנת יין יחד עם ניקוז אש. אבל טאנג מלין על החד צדדיות של חבריו הרופאים שמדגישים יתר על המידה שצמחים מרים בעלי איכות אש מייבשת ואילו הוא עצמו חוטא מעט בדגש על היות צמחים אלו מנקזי אש ומזניח את יכולתם לייבש נוזלים.



טאנג דזונג-חאי בספרו שאלות ותשובות על צמחי מרפא
כיצד קליפת גזע הקינמון שנכנסת לדם משפיעה על היבט הצ'י (שאלה 8)
צמחים שנכנסים להיבט הדם וצמחים שנכנסים להיבט הצ'י (שאלה 9א')
תכונות צמחי מרפא שנכנסים להיבט הדם (שאלה 9ב')
צמחים בעלי טעם מתוק והשפעת שילובי טעמים (שאלה 15)
מדוע הטעם המר של האש לא ממלא אותה אלא דווקא מנקז אותה (שאלה 16)
מדוע הצבע של צמחים מנקזי אש הוא צהוב (שאלה 17)
אם צמחים מרים מכילים איכות מים, מדוע חלקם מחממים (שאלה 18)

תרגום מסינית לעברית - ניצן אורן
                                                                                                                                                     
הערות
  1. שאלות ותשובות על צמחי מרפא Ben Cao Wen Da 本草问答
  2. טַאנג דְזוֹנג-חָאי Tang Zong Hai 唐宗海