רפואה סינית - תיאוריה או היפותזה?

לא אחת אני שם לב שהמילה תיאוריה מעוררת קונוטציות שליליות בקרב חלק מהמטפלים ברפואה הסינית. פעמים רבות כאשר עולה טיעון שיש חשיבות רבה להכרת התאוריה של הרפואה הסינית, יש  אשר מפחיתים בערך הכרת התאוריה בטיעונים שונים, שהנפוצים ביניהם הם "הניסיון הקליני חשוב יותר מהתאוריה" ו-"התיאוריות העתיקות לא מספיקות ובסופו של דבר צריך לצבור המון ניסיון קליני אישי" שבאים לטעון שהמעשי בשטח (קליניקה) שונה מהתאוריה שמתוארת בספר. זה תמיד נראה לי מוזר שנוצרת הבדלה כזאת בין התאוריה לבין הקליניקה כאשר להבנתי ברפואה הסינית, קליניקה ותאוריה חד הם והכרת התאוריה לעומקה ורוחבה רק מסייעת יותר להבנת הקליניקה ושיפור מיומנותנו כמטפלים ברפואה סינית. אז למה בדיוק התכוונו הסינים ב"תיאוריה" והאם זה באמת שונה מ"קליניקה"?

מהי תאוריה

אתר מילוג מסביר את משמעות המילה תֵּאוֹרְיָה:

1. רעיון מובנה; תורה. "הסטודנט לא הבין את תאוריית הקוונטים."
2. החלק העיוני של תחום ידע.
3. הנחה לא מבוססת; השערה. "התאוריה שלי היא שהבחירות יתקיימו בקרוב."

המקבילה למשמעות המילה תיאוריה בשפה הסינית היא 理论 - "דיון בעיקרון", כלומר הצגה עיונית של עיקרון מובנה. אפשר לראות שהמשמעות של המילה הסינית מתאימה לשתיים מהמשמעויות (ראשונה ושניה) שמופיעות במילון של אתר מילוג. התיאוריה היא החלק העיוני שמסביר ודן בתחום ידע כלשהו. במקרה של רפואה סינית, מדובר בהסברים לחוקים והרעיונות המובנים של תורות שונות (יין-יאנג, חמש פאזות וכד') שעומדים בבסיס הרפואה הסינית. החוקים האלו נוצרו בעקבות התבוננות בחוקיות שחוזרת על עצמה בטבע וניתנת לחיזוי במידה מסויימת, כך שלא מדובר בהשערות שאולי יתממשו ואולי לא. אם התיאוריה של הרפואה הסינית הייתה השערה שאולי צמח המרפא או נקודת הדיקור יפעלו ואולי לא יפעלו כלל, אז לא הייתה לנו כמטפלים כל דרך לקבוע אסטרטגית טיפול, כל שכן להצליח ולהקל על המטופל. הטיעון "הניסיון הקליני חשוב יותר מהתיאוריה" מתבסס על ההגדרה השלישית שתיאוריה היא הנחה לא מבוססת ומכיוון שכביכול הניסיון הקליני של המטפל הוא דבר מבוסס, הוא חשוב יותר מהתיאוריה.

ויקיפדיה מגדירה את המילה תאוריה כחשיבה רציונלית שמייצרת כללים והפשטות, או התוצר של חשיבה כזו. במדע, תאוריה היא מערך שלם ושיטתי של רעיונות המתאר ומסביר תופעה מסויימת או קבוצת תופעות בעלות קשר. תאוריה מכילה, הרבה פעמים, הגדרות בסיסיות, מספר חוקי טבע בסיסיים והגדרה של שיטה לגזור מחוקים אלה קביעות והסברים רבים על התופעות הנחקרות. ככול שתאוריה מתאימה יותר למסקנות העולות מניסויים ומתצפיות, כך היא אמינה יותר ולרוב גם שימושית יותר.

אם נסתכל לרגע על התיאוריה של הרפואה הסינית נראה שהיא עונה בדיוק להגדרה זו מכיוון שהיא תורת ריפוי, שהחלק העיוני שמסביר תחום ידע זה, מבוסס על התבוננות וניתוח שכלתני רציונלי, של תופעות בטבע ובפיזיולוגיה של האדם, שמייצרים הפשטה של המציאות (יין-יאנג, חמש פאזות, שישה צ'י, ארבע רמות, שש מערכות וכד'). לרפואה הסינית יש מספר חוקי בסיס (יין-יאנג, חמש פאזות) שמשמשים לקביעות והסברים על התופעות הנחקרות באדם ובטבע. התיאוריה של הרפואה הסינית היא המסקנות שעולות מניסויים ותצפיות בתגובות הגוף לשינויים בטבע, השפעת מחוללי מחלות על הגוף והשפעת מניפולציות שונות של צמחי מרפא, מזון, מגע ודיקור. כלומר, התיאוריה של הרפואה הסינית היא מסקנות שמבוססות על ניסיון קליני עשיר לאורך כמה אלפי שנים ולכן התיאוריה היא בעצם הפשטה של חוקיות שנצפית בקליניקה, קרי תיאוריה היא קליניקה, קליניקה היא תיאוריה. התיאוריה על מהות מחלות ואופן הטיפול בהן כפי שהיא מופיעה בכתבים, היא זיקוק מסקנות מניסוי קליני.

עוד נכתב בויקיפדיה, שבשפת היומיום הפכה משמעותה של המילה "תאוריה" למה שנקרא בשפה המדעית "השערה" (היפותזה) שהיא הסבר לתופעה מסויימת, שטרם נוסה והוכח. למילה תיאוריה נוצרה קונוטציה של "הסבר אפשרי אבל כנראה שבמציאות יש הסבר טוב יותר". זה אולי יכול להיות נכון עבור מישהו שמסתכל מהצד על הרפואה הסינית כהסבר לפיזיולוגיה של גוף האדם כאשר יש לו את החלופה של הרפואה המודרנית, אבל זה לא יכול להיות נכון עבור העוסק ברפואה הסינית בה התיאוריה היא בעצם אקסיומה קבועה, חוקי בסיס שמסבירים את הכל. מכיוון שהתיאוריה של הרפואה הסינית נוסחה על סמך ניסויים קליניים שבעקבותם הושארו רעיונות שאוששו והוסרו רעיונות שהופרכו, אז מי שטוען שהקליניקה נכונה יותר מהתיאוריה, מתכוון בעצם לומר שהקליניקה נכונה יותר מהיפותזה.

מודל הטיפול ברפואה הסינית (Lǐ Fǎ Fāng Yào Yòng 理法方药用) קובע שעל סמך הכרת התיאוריה (עיקרון Li), נקבעת אסטרטגית טיפול (שיטה Fa) שבעקבותיה אנו בוחרים כיוון השפעה של פורמולה (פורמולה Fang) ובוחרים הרכב, כמות והתאמות צמחים (מרפא Yao) ולבסוף קובעים את אופן בישול הפורמולה ולקיחתה (שימוש Yong). ללא הכרה של התיאוריה שבבסיס הפירמידה, לא ניתן לתת טיפול נכון. אם המשמעות של תיאוריה ברפואה סינית היא "ניתוח וסיכום ממצאי ניסיון קליני", אז התיאוריה שלוטשה באלף השנים האחרונות, היא ניסיון קליני מוכח שתועד שחור על גבי לבן בכתבים. כל השוואה של ניסיון קליני אישי אל מול התיאוריה היא השוואה של ניסיון קצר יחסית אל מול ניסיון עשיר מאד. זה לא אומר שאי אפשר למצוא טעויות בתיאוריה או שאי אפשר לשפר או לחדד אותה, אבל זה כן אומר שקצת צניעות לא תזיק כאשר משווים ניסיון קליני של מטפל בודד למאות רופאים סינים מוכשרים שהצעידו את הרפואה הסינית קדימה לאורך הדורות, על אחת כמה וכמה כאשר הם מראים עקביות בתוצאות הטיפולים בקליניקה. אם הקליניקה שלנו מצביעה על כך שהתיאוריה שגוייה אז יש כמה אופציות, הראשונה היא שהידע שלנו בתיאוריה לוקה בחסר, אחרי הכל הסינים קבעו התיאוריה על סמך הקליניקה וליטשו אותה לאורך אלפי שנים. האופציה השנייה היא שלא התאמנו את התיאוריה הקדומה לעידן שלנו (הרגלי מגורים, עבודה, זיהום וכדומה) כלומר הידע שלנו בתיאוריה מושלם אבל המציאות השתנתה ולכן התיאוריה לא מתאימה לקליניקה וצריך לבצע בה התאמות. במידה ואני מוצא שממצאי הקליניקה שלי שונים מאלו שמתוארים בתיאוריה, אני ראשית יוצא מתוך הנחה שההבנה שלי בנושא אינה מספקת ועלי לחזור ולחפור בכתבים ולא ממהר לשכתב את התיאוריה שתתאים לתובנות הסובייקטיביות שלי.

ההבדל בין תיאוריה, השערה וידיעה חלקית של התיאוריה

אשת העסקים האמריקאית, מארי קיי אש, התייחסה פעם להבדל בין המשמעות של תיאורטי למשמעות של מעשי באנקדוטה נחמדה על יכולתה של הדבורה לעוף ואמרה "מבחינה אווירודינמית, הדבורה לא אמורה לעוף, אבל הדבורה אינה יודעת זאת, ולכן היא ממשיכה לעוף - בכל מקרה".

זה סיפור נחמד ומצחיק אשר ללא כל צל של ספק מצביע על בורותה של הדוברת בכל הקשור לחוקי הפיזיקה. בשנות השמונים פותח מטוס ניסיוני שכונה X-29, שכנפיו משוכות קדימה במקום אחורה ומבחינה תיאורטית אווירודינמית הן אמורות להיקרע ממנו כך שהוא כלל לא אמור לטוס, מעשית הוא טס יפה. מבחינה אווירודינמית, מבנה בצורת קובייה לא אמור להצליח לעוף, אבל אם נחבר לו כדור פורח הוא ירחף ללא בעיה. כל אלו הן דוגמאות מעולות לכך שחוסר ידע בתיאוריה מקשה על הדובר להימנע מפליטת גיבוב שטויות, שמוכיח יפה ש"אם אין לך משהו חכם לומר, עדיף שתשתוק" או "עדיף לשתוק ולהיחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח זאת". הסיבה לכך שלמרות שמבחינת חוקי אווירודינמיקה כל אלו לא אמורים להצליח לעוף, צריך לקחת בחשבון גם חוקי פיזיקה נוספים ונתונים כגון משקל/מסת הדבורה, שטח פני כנפיה, חוזקן, מהירות הנפנוף, כח העילוי שנוצר כתוצאה מכך ועוד. בחינה של כל אלו תוכיח בבירור שהדבורה יכולה לעוף למרות שאשת עסקים מצליחה לא מבינה דבר בפיזיקה. זאת הסיבה שמדענים יכולים לפתח כלי תעופה כבדים מהאוויר על סמך התיאוריה של האווירודינמיקה וחוקי הפיזיקה וכלי התעופה האלו מצליחים לעוף. מארי קיי אש נפלה בהגדרת התאוריה כהיפותזה.

כמה תיאוריה צריך ללמוד, מדוע ומתי נסיים כבר?

בארבע-חמש שנות לימוד רפואה סינית מספיקים ללמות בעיקר את מה שהסינים מכנים "יסודות/בסיס התיאוריה של הרפואה הסינית" (中医基础理论 Zhong Yi Ji Chu Li Lun) שזה מה שבארץ מכונה "יסודות הרפואה הסינית". אפשר לראות שמדובר אך ורק ביסודות של התיאוריה ולא בגוף התיאוריה השלם. למעשה, בלימודים אלו לומדים הפשטה של עיקרי התיאוריה כבסיס להבנת הרפואה הסינית. תיאוריה נוספת נלמדת בצורה עקיפה דרך קורסים של אבחון, פורמולות, רפואה פנימית וכדומה. בסין נהוג ללמד גם פרקים נבחרים מהקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב, את רב החומר שבדיון על פגיעת פתוגן ומגוון מחלות (Shang Han Za Bing Lun) ואסכולות שונות. למרות זאת, גם בסין לא מכסים את כל גוף התיאוריה הבסיסי, שלא לדבר על המשך לימוד לתיאוריות מאוחרות. לכן לימודי הבסיס הם רק הנחת יסודות התיאוריה ועלינו להמשיך ללמוד את כל גוף התיאוריה. אני משער שבגלל השימוש בשם "יסודות הרפואה הסינית" במקום "יסודות התיאוריה של הרפואה הסינית" נוצר מצב בו יש מטפלים שמפרידים בין יסודות ותיאוריה כאילו מדובר בהבדל בין מעשי והשערה.

למעשה יש שמבלבלים בין תיאורית הבסיס, כפי שהיא מתוארת בפרוטרוט בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב, שרק אחוז קטן ממנה אנו לומדים במהלך שנות הלימוד בבתי הספר לרפואה סינית, ובין תיאוריות חדשות שנוצרו על ידי פרשנים של הקלאסיקות על סמך ניסיונם הקליני ביישום התיאוריות, שם אפשר לעיתים למצוא שוני בין פרשנויות. במקרה הראשון מדובר על תיאורית חובה עליה מושתתת הרפואה הסינית ואילו במקרה השני מדובר על תיאוריה חשובה לא פחות שמקדמת רופא טוב לרמת רופא מעולה על סמך ניסיונם הקליני העשיר של רופאים סינים באלפיים השנים האחרונות. רופאים אלו היו יוצאי דופן ברמת הידע שלהם והובילו את כל התחום קדימה. אבל אל תטעו, הפרשנויות הללו לא פחות חשובות מתיאוריית הבסיס שבקלאסיקות. אלו פרשנויות שמבוססות על הבנה מעמיקה של הקלאסיקות, תורות פילוסופיות אחרות וכמובן יישום של כל אלו בניסוי וטעיה בקליניקה על מספר עצום של מטופלים. אפשר לומר שאלו תיאוריות שנכתבו בדם ולא גחמות של רופא פלספן שאוהב לשכב פרקדן בשמש החמימה של האביב ולחשוב על מהות החיים מבלי לראות מטופל אחד.

אם אנחנו רואים את הרפואה הסינית כתיאוריה שניתחה חוקיות איזון וחוסר איזון בגוף האדם על פי נקודת מבט ביקורתית מדעית, אנו בעצם רואים בה סוג של מדע. ממש כמו שאנשי מדעי צריכים להכיר את כל התיאוריות שבתחום התמחותם, כך גם עלינו לשאוף להכיר את כל התיאוריות בתחום הרפואה הסינית. פיזיקאי רציני חייב להכיר את כל חוקי הפיזיקה בתחום עיסוקו, אם הוא מכיר רק את התיאוריות של ניוטון הידע שלו לא מספיק לתאר את העולם הנגלה והוא חייב להכיר גם את תורת יחסות ואפילו את תורת הקוונטים. על מנת להיות מתמטיקאי מן השורה על כל מתמטיקאי להכיר את שיטות החישוב השונות, חיבור - חיסור - כפל - חילוק - מספרים גדולים - משוואה עם נעלם אחד - מערכת משוואות עם מספר נעלמים - משוואות עם משתנים במכנה - משוואות ממעלה שניה - משוואת דו ריבועיות - משוואות ממעלה שלישית ומעלה - משוואות עם שורשים - מספרים מרוכבים וכן הלאה וכן הלאה עד לרמות המורכבות ביותר של המתמטיקה.

אז מה אני מנסה להגיד, לעניות דעתי, חוסר הבנה שהמילה תיאוריה מתארת גוף ידע של ניסיון קליני ולא השערות לא מבוססות שהקליניקה מוכיחה שהן שגויות, מביא לכך שמטפלים מזלזלים בצורך להמשיך ללמוד ולהכיר את התיאוריה של הרפואה הסינית מעבר ליסודות שלמדו במכללה. כתוצאה מכך מתקבלת תחושה שגויה ש"תיאוריה" זה סבבה אבל הכי חשוב זה ללמוד מהקליניקה באופן סובייקטיבי ומנותק מגוף הידע.

ועוד מילה אחת על קריאה של ידע בכתב יד וידע מוקלד למחשב. למידה של הכתבים אינה שונה מלמידה של המלצות שנכתבות על גבי מסך המחשב ולהפך. הרופא הסיני בעידן הקדום לא הצליח לחיות עד ימינו אנו בכדי לכתוב את המלצותיו במרשתת ולכן תיעד אותם על גבי דפי ספרים. מכיוון שכך, אין מקום לטיעון "עזוב אותי ממילים מתות בספר נשכח" כאשר בעצם מספקים מידע מילולי לא פחות, רק שנכתב בעזרת מקלדת.

                                                                                                                                          

הערות
מרי קיי אש (Mary Kay Ash) :

"Aerodynamically, the bumble bee shouldn't be able to fly, but the bumble bee doesn't know it so it goes on flying anyway."

חשיבות תאריך הלידה ותאריך העיבור על בריאותנו - הרהורים על מפות לידה

החקירה המתמשכת של תורת התנועות והצ׳י והשפעות מחזורי עונות השנה הובילה אותי אל עבר זרמים ברפואה הסינית שעוסקים בחישוב מפות לידה שאמורות להצביע על נטיות מולדות באדם וחותרות לזהות הרמוניה וחוסר הרמוניה מולדים בגוף המטופל כחלק מהדרכים לזיהוי גורמי מחלה או חוסר איזון ומכך לגזור אסטרטגיות טיפול. בין אלו אפשר למנות את שיטות ארבע עמודי הגורל (חישוב שנת, חודש, יום ושעת הלידה 四柱 Si Zhu), שמונה שיטות הצב השמימי (灵龟八法 Ling Gui Ba Fa), זרימה ומזיגה [לפי גזעים] דזה וו (子午流注 Zi Wu Liu Zhu) ואחרים. כל שיטות החישוב הללו בוחנות השפעות שמימיות בלבד על נטייה מולדת באדם. אבל לא רק הסינים הקדמונים מאמינים שלאנשים שנולדו בזמנים שונים יש נטייה לחלות במחלות ספציפיות. מחקרים מדעיים מצביעים על כך שאנשים שנולדו בחודשים שונים לאורך השנה נוטים לחלות במחלות שונות ואף מסוגלים להצביע על תבניות חולי כאלו. לדוגמא נטייה למחלות לב אצל אנשים שנולדו בחודשי האביב והקיץ המוקדם. אחת השאלות שעולות מכל שיטות החישוב היא, מה כל כך מיוחד ברגע בו עובר מגיח אל העולם, עד כדי כך שרגע זה יקבע את נטייתו לחולי? האם יכול להיות שדווקא רגע העיבור הוא הקובע אך מחקרית הרבה יותר פשוט לבדוק על פי רגע הלידה כי הוא זה שמתועד (מי מכם זוכר את תאריך העיבור שלו ומי זוכר את יום ההולדת?)?

להלן כמה שאלות שמבחינתי מצריכות מענה: 

• אם כל שיטות המיפוי בוחנות רק השפעות שמימיות על גוף האדם, האם השמיים משפיעים רק על היילוד או גם על העובר?  
• מה משתנה במצבו של העובר במהלך מעברו בתעלת הלידה ויציאתו אל אויר העולם, מבחינה תפקודית פיזיולוגית? 
• האם לעובר אין קיום ממשי בעולם שלנו ורק ליילוד יש משמעות וחשיבות?

אחד ההסברים השגורים ביותר בפי תומכי שיטות חישוב מפות הלידה, הוא שגוף העובר מתפקד על פי עקרונות בה-גואה שמיים מוקדמים (先天八卦), שמכונה לעיתים קרובות במערב בשם בה-גואה טרום לידה, ואילו ברגע הלידה הוא עובר לתפקוד על פי עקרונות בה-גואה שמיים מאוחרים (后天八卦 Hou Tian Ba Gua), שמכונה במערב בשם בה-גואה אחרי לידה. לכן יש להסתכל על קיומו של העובר שברחם כמושפע מהשמיים ואילו התינוק שנולד כמושפע מחוקי הארץ. כמו כן נטען כי חוקי השמיים מושלמים ומאוזנים ואילו חוקי הארץ אינם כאלה, ועל כן רגע המעבר להשפעות הארץ הוא רגע ייחודי בעל השפעה מכרעת על בריאות האדם בו מוטבע חותם שישפיע של נטייה לחוסר איזון כלשהו. הרגע הזה חשוב יותר מאחרים, בהם גם קיימת השפעה מיוחדת על גוף האדם ונפשו, עד כדי כך שרק לרגע זה מחשבים מפה של השפעות השמיים על האדם.

אנסה להתייחס לכל אחד מהטיעונים הללו - על פי תורת התנועות והצ'י (运气学说 Yun Qi Xue Shuo), כל אשר תחת השמיים (天下 Tian Xia),  או מה שהסינים מכנים כאינספור הדברים או רבבות הדברים (万物 Wan Wu),  נמצא תחת השפעת כוחות שמימים שנקראים חמש התנועות וששת הצ'י (五运六气 Wu Yun Liu Qi) ונובעים מהשפעת חמישה כוחות קוסמיים שנקראים חמש הפאזות (五行 Wu Xing).  מכך יוצא שגם גוף האדם מושפע כל הזמן מחמש התנועות וששת הצ'י. אבל מכיוון שכוחות אלו משפיעים על כל הברואים, ההשפעה על הגוף אינה מוגבלת רק לגוף שמתפקד עצמאית מחוץ לרחם אימו אלא גם לגופו הפיזי של העובר מרגע בו הזרע נקשר לביצית (מפגש בין שתי תמציות1), היווצרות הזיגוטה והתפתחות העובר ברחם האם. מכיוון שהעובר הינו בעל ממשות פיזית, חוקי הטבע (כבידה וקרינה אלקטרומגנטית), אשר יוצרים את חמש התנועות וששת הצ'י, פועלים עליו כבר מרגע היווצרותו. אולי אם הרחם והשיליה היו עשויים עופרת ומשוריינים כמו מקלט אטומי ניתן היה למנוע השפעה של חלק מהכוחות הפיזיקליים ביקום, אבל בסופו של דבר גם הם אינם מסוגלים לבטל את כבידת כדור הארץ. משמעות הדבר היא שכבר בשלב בו העובר ברחם אימו הוא נתון להשפעות חמש התנועות וששת הצ'י ולכן רגע הלידה אינו שונה כלל מכל רגע שחלף לפניו לפחות בכל הנוגע לקיום השפעה של כוחות אלו. מכיוון שכך, לא יהיה נכון לטעון שרגע הלידה משמעותי, בתואנה שכביכול בו מתחילה השפעת התנועות והצ'י.
לסיכום: גם העובר וגם היילוד מושפעים מכוחות השמיים והארץ, חמש התנועות וששת הצ'י.

שמיים מוקדמים מתארים תהליך בריאה על פי חוקיות יחסי יין-יאנג ויצירת גופו של העובר. לעומת זאת שמיים מאוחרים מתארים את תפקוד איברי הגוף על פי יחסי יצירה וריסון של חמש הפאזות. בעודו עובר, מקור ההזנה הבלעדי עבורו הוא תמצית ההורים. ברגע הלידה התינוק לומד לנשום בכוחות עצמו בעזרת ריאותיו ולהזין את עצמו בעזרת טחול-קיבה ומערכת העיכול. בשלב זה כבר אינו מסתמך בלעדית על תמצית ההורים לשם יצירת גופו, שכבר נוצר, אלא על מיצוי עצמאי של מזון ואוויר לשם תפקוד גופו. כלומר, רגע הלידה הוא רגע מכונן בחיי האדם בו נוצר מעבר מיצירה של גוף פיזי לפי חוקי יין-יאנג אל עבר תפקוד עצמאי על בסיס יחסי איזון של חמש הפאזות. מכיוון שבשני המקרים משתמשים במונחים של עץ-אש-אדמה-מתכת-מים, יש שמחברים בין תפקוד חמש פאזות לבין חמש התנועות וששת הצ'י. למראית עין מדובר בתשובה מוחצת שמסבירה היטב את ההיגיון מאחורי חשיבות רגע הלידה - לאחר הלידה, הגוף מושפע מחמש התנועות וששת הצ'י ולכן האיברים מאוזנים על פי יחסי יצירה וריסון של חמש הפאזות. מעשית, חיבור זה הוא טעות חמורה בין שתי תיאוריות שונות ואין לערבב בין חמש הפאזות ככוחות אוניברסליים ביקום, חמש הפאזות כיחסי איזון איברים בגוף האדם וחמש התנועות ככוחות השמיים.

מרגע שהתוהו ובוהו של המרק הקוסמי, שנקרא דאו, התפצל ליין ויאנג הוכתבו חוקים שמניעים את היקום. חמש הפאזות מתארות כוחות יסוד שנמצאים מאחורי כל הבריאה מרגע שהסתיימה, בדומה לכוחות היסוד בפיזיקה המודרנית - כוח הכבידה, הכוח האלקטרו-מגנטי, הכוח הגרעיני החזק והכוח הגרעיני החלש. חמש התנועות הן תוצר של השפעת כוחות היסוד של חמש הפאזות על כדור הארץ לאורך שנה שמשית אחת (קרינת השמש, כבידת השמש והירח וסיבוב כדור הארץ). כוחות חמש התנועות פועלים במחזוריות אינסופית על כל הגופים הפיזיים בעולמנו. אלו גם הכוחות המשפיעים על העובר אשר משאירים את חותמם בעת יצירת איברי גופו ומכתיבים לכל איבר איכות תפקודית ייחודית שמתארת את כוחות אלו. כך איכות תפקוד הכבד דומה לאיכות כח פאזת העץ, איכות תפקוד הלב דומה לאיכות חה פאזת האש וכן הלאה.

חמש הפאזות בגוף האדם הן תיאור יחסי איזון של איברי הגוף שהינו מוחלט ואינו משתנה בצורה קיצונית ביחס לזמן למעט השפעות קלות לאורך מחזור היום והשנה (קיים בלעדיהם אך מושפע מקיומם). כלומר, הלב תמיד נשאר בעל איכות של אש והכבד תמיד בעל איכות של עץ. התנועות משפיעות על התפקוד של האיברים עוד במהלך יצירתם והרבה לפני שהם מתחילים לתפקד עצמאית ולאזן האחד את השני על פי יחסי יצירה וריסון של חוקי הפאזות. כלומר מדובר כאן בהבדל בין השפעה קוסמולוגית על ההתפתחות הפיזית של האיברים ואיכות תפקודם, לעומת יחסי איזון לפי חמש הפאזות בין האיברים עצמם לאחר שכבר קיבל כל אחד מהם איכות של פאזה. במילים אחרות, לפני הלידה חמש התנועות משפיעות על התפתחות האיברים בעובר ומכתיבות להם את תפקודיהם העתידיים. לאחר הלידה הן משפיעות על האיזון בין איברים אלו (איזון שמבוסס על חוקיות יציאה וריסון של חמש הפאזות) על ידי השראות של כל איבר לשינוי חמש התנועות לאורך השנה, כך שהן יכולות לשבש את האיזון בין האיברים שנובע מתכונותיהם שנקבעו לפני הלידה. במקרה הראשון יש הכתבה על אופיים של האיברים בזמן יצירתם ובמקרה השני ערעור האיזון של אופיים בהתאם לפאזת העונה. לדוגמא - הכבד נברא בצלם פאזת העץ ותפקודו מאוזן על ידי שאר האיברים, אך בתקופת עונת תנועת העץ (ג'ואה יין רוח עץ) הוא נוטה להיות חזק משאר האיברים ובמקרים שונים אף עלול לצאת לחלוטין מאיזון ולהביא לחולי.
לסיכום: אין קשר בין תפקוד איברים לפי חמש פאזות והשפעת חמש התנועות וששת הצ'י

השפעות השמיים והארץ נוכחים תמיד ללא קשר לתפקוד הגוף ושלב התפתחותו

חמש התנועות וששת הצ'י מתארים שינויים עונתיים בצ'י האוויר והסביבה לאורך שנה אחת. את תנועת הצ'י לאורך השנה אפשר להסביר בארבע מילים - כניסה, יציאה, עליה וירידה. זהו המחזור המעגלי הקבוע בטבע ואפשר לחזות ולהרגיש אותו היטב לאורך השנה כולה אך גם במחזור קטן יותר, היממה. זאת פעימת הצ'י היאנגי שיורד, נכנס ונאצר בתוך הגוף בלילה/חורף ועולה, יוצא ומופץ בחיצוניות הגוף ביום/קיץ. ומכיוון שכוחות אלו חלים גם על גופה של האישה ההרה, גם העובר שברחמה נתון להשפעות אלו וגם בו יש תנועה של הצ'י היאנגי. כלומר, כבר בתקופת העוברות אנו נתונים באופן פאסיבי להשפעות השמיים והארץ, חמש התנועות וששת הצ'י, בדיוק כמו אדם בוגר. ברגע הלידה אין כל העצמה של השפעת ששת הצ'י וחמש הפאזות. אם כך, כוחותיהם והשפעתם על הגוף לא משתנים אלא נשארים זהים לפני ואחרי הלידה. השינוי בין טרום לידה לאחרי לידה מקבל ביטוי אחר בגוף (לדוגמא שינויים שחלים באש השר ואש הקיסר). המעבר מתפקוד הגוף כטרום לידה ולאחרי לידה היה מתקיים גם אם לא הייתה קיימת השפעה של תנועות וצ'י ולכן אינו תלוי בהם ואין להם שום השפעה ייחודית ברגע זה.
לסיכום: אין משמעות למועד הלידה מבחינת השפעות של חמש התנועות וששת הצ'י.

לא רק שהעובר נתון להשפעה ישירה של השמיים והארץ, הוא גם מושפע באופן עקיף דרך ארוחות הגורמה (ניסויים קולינאריים?!) של מלפפון חמוץ בשוקולד וגלידת קוקוס שאימו צורכת ואויר ערים צלול כסיגריות וגזי פליטה שהיא נושמת במהלך ההיריון. גופה ממצה את הצ'י הצלול שבאוויר וצ'י השמיים והארץ שבמזון, יוצר צ'י אמתי וממיר אותו לתמצית שמזינה את העובר. ועל כל אלו מתווסף גם צונאמי הורמונאלי שיוצר מצב רוח טייפוני ושינויים רגשיים ונפשיים שבמידה ואינם אשמתו של בן הזוג אז בטוח נחשבים למכה מהשמיים. כלומר, לא משנה איך נסתכל על זה, העובר נתון להשפעות השמיים והארץ בכל תקופת העוברות.

מעבר לכל זה אל לנו לשכוח שההשפעה הראשונית החשובה ביותר לנטייה המולדת של האדם (לא, לא נטייה מינית) היא הגנטיקה, או כמו שהסינים קראו לה - תמצית מקורית. אותו מפגש בין שתי תמציות שבורא את העובר ומקנה לו את אש השר ואש הריבון הוא אותו הרגע בו נוצרת הנפש של העובר ותכונותיו הגופניות נחקקות בגנים שלו, הוא רגע חשוב לעין ערוך לקביעת בריאותו של התינוק. השפעות התנועות והצ'י פשוט מוסיפות על זה טוויסט. עד כמה זה טוויסט משמעותי? זאת שאלה לרשומה אחרת.
לסיכום: בין ההשפעות הרבות על העובר יש השפעות חזקות יותר מחמש התנועות וששת הצ'י כגון תמצית מקורית ומצב נפשי וגופני של האם.

אז הצידוק הנפוץ הוא שאת רגע הלידה אנחנו יודעים בבירור ואילו את רגע העיבור אנחנו רק משערים. זה נכון במידה והחישוב שלנו אכן מבוסס על שעה ויום לידה כפי שדורשת שיטת ארבעת עמודה הגורל, אבל לשאר השיטות, גם קירוב של חודש סיני אמור להספיק ובכל זאת מפה זו לא מחושבת.

תקופת העוברות היא תקופה ממושכת שמשפיעה לכל אורכה על אופיו ומצבו הבריאותי של התינוק העתידי. רגע הלידה, ארוך ככל שיהיה, אינו משתווה באורכו ל-40 שבועות התפתחות העובר ולכן משך השפעתו על העובר, גם אם אכן קיים, הינו יחסית שולי ומשני. האם לא יהיה זה נכון שנחקור דווקא את ההפצצה הקוסמית הממושכת על העובר במהלך ההיריון במקום את רגע הלידה? או אולי דווקא את הרגע הקסום בו זרע אחד איטי הצליח לחלוף על פני חבריו המהירים שהתעייפו בחפירה ממושכת ולחבור ולהתאחד עם הביצית?

אבל רגע, אכן יש שינוי משמעותי כלשהו ברגע הלידה. כאשר התינוק נולד הוא משתמש בריאותיו לראשונה ללקט את הצ'י הצלול של האוויר. זאת הפעם הראשונה בה הוא ממצה ומזקק בעצמו צ'י אמתי שאינו חלק ממחסן התמצית המקורית אותה קיבל מהוריו ואגר במהלך ההיריון. אבל לא רק הריאות מתחילות לתפקד, גם טחול-קיבה ומערכת העיכול, שהינם היצרנים החשובים ביותר של צ'י המזון שמשמש לייצור צ'י אמתי לאחר צירוף לצ'י הצלול מהאוויר. רק שהעולל הצעיר עדיין לא מבסס את מיצוי הצ'י האמתי על תזונה פליאוליתית קרניבורית של סטייק סינטה Medium Rear במרינדה של יין אדום או תזונה טבעונית של כוסמת, קינואה, פירות וירקות שאוצרים בתוכם את צ'י השמיים (טמ"פ צ'י) וצ'י הארץ (טעמים). לא, הוא לרב צורך את מנת הצ'י שלו משד אימו, כך שבמקרה זה הוא עדיין לא ממש בא במגע עם צ'י השמיים והארץ שלאחר הלידה. למעשה, מערכת העיכול שלו כלל לא בשלה לתפקד עצמאית ולספק לו את מיצוי המזון כך שרגע הלידה אינו שינוי כזה גדול מבחינת השפעות השמיים והארץ על מערכת העיכול.
לסיכום: השינוי העיקרי בעובר בעת הלידה הוא מעבר לנשימה עצמונית - תפקוד עצמאי של הריאות.

אז האיברים הסינים נוצרים בגלל השפעת ששת הצ'י וחמש התנועות עוד בתקופת העוברות וברגע הלידה חלקם כבר מתפקד, אחרים כבר קיימים אך בדיוק מתחילים לתפקד, וחלק מתפקדים חלקית ואינם בשלים לתפקוד עצמאי. בקאנון הפנימי נאמר שמפגש בין שתי תמציות יוצר את הנפש, כך שרגע העיבור הוא רגע משמעותי מבחינת נפש האדם. מספר ימים לאחר לידת העולל, הוא מקבל מאביו את הנפש האתרית (魄 Po) וגם זה רגע חשוב מאד מבחינת נפש היילוד. אם ניקח בחשבון שהרבה תפקודים מוחיים נחשבים תפקודים של איבר הלב, על סמך העובדה שמוח העובר מתחיל לתפקד הרבה לפני לידתו, אנו מבינים שהלב הסיני מתחיל לתפקד לפני הלידה וכך גם איברים רבים אחרים. למרות זאת, אין אף אחד שמחשב ועורך מפת לידה לכל אחד מאלו על מנת לברר כיצד רגעים אלו הושפעו מהשמיים. האם לריאות חשיבות רבה יותר מאשר לנפש, ללב או לאיברים אחרים?
לסיכום: יש רגעים חשובים לא פחות, אם לא יותר, על התינוק ונפשו שאינם קורים ברגע הלידה.

גם רעיון מושלמות השמיים לעומת הארץ הוא בעייתי למדי. לעניות דעתי אין בשמיים כל מושלמות, מסלולי הקפת הפלנטות את השמש אינם עגולים כי אם מעגליים אליפטיים ולמעשה הם גם לא על אותו מישור. כמו כן אין אחדות או סימטריה בין משך הקפת הפלנטות לבין מחזורים על גבי כדור הארץ, כלומר, מבחינת האדם אין כל סימטריה בשמיים. על כך נוסיף שגם נצחיות הפלנטות ומערכת השמש הם יחסיים למשך חיינו אך ביחס לגיל היקום הם שבריר שניה שלא לדבר על כך שגם סופם יגיע כנראה בעוד כ-5 מיליארד שנים. גם במסלול הקפת כדור הארץ את השמש אין סימטריה והוא כלל אינו עיגול, דבר שמשפיע על אורך עונות השנה והמרחק מהשמש. בשמיים יש את האי סדר שלהם, סערות רוח וסופות למיניהן, שרבים חמים, סערות ברקים ורעמים. אלו הפתולוגיות של השמיים שיכולות להופיע בתקופות שאינן אופייניות לצ'י התקופתי. על אחת כמה וכמה רעיון תורת התנועות והצ'י בו קיימים ששת הצ'י האורחים וחמש התנועות האורחות שמשתנים בכל שנה ומערערים את איזון העונות ואף גורמים לפתולוגיות נפוצות על גבי הארץ. זאת הפתולוגיה שמקורה בשמיים.
לסיכום: גם אם זה נכון שהעובר מושפע מאד מהשמיים ואילו התינוק פחות, השפעת השמיים כלל אינה מושלמת או עדיפה על השפעות אחרות.

לסיכום

עד כה טרם מצאתי תשובה מספקת לשאלה מדוע רגע הלידה חשוב יותר מכל רגע אחר בשלבי התפתחות העובר ונפשו על אחת כמה וכמה רגע העיבור. הסינים בחרו לקבוע את חישוב מועד הלידה כבעל חשיבות ומחוסר בתשובות אני יכול להגיע כרגע רק לשתי מסקנות אפשריות, האחרת היא שרב האנשים פשוט לא יודעים את התשובה לשאלה והשניה היא שנפלה טעות כאשר נקבע שמועד הלידה חשוב. אולי ביום מן הימים כאשר יגיע לידי מיידע חדש או יתעכל ישן אשוב לחשוב על נושא זה.

ברור לי שאנשים שעוסקים במפות לידה לא יוותרו על שיטתם ויפסיקו לחשב מפות לידה על סמך הרשומה הזאת, אני גם לא מכוון לכך. אם הצלחתם להתגבר על הרצון לסגור את המחשב וצלחתם את הרשומה הארוכה הזאת, אני מקווה שהיא מעלה בכם שאלות ורצון להמשיך ולמצוא תשובות, אם לא עבורי אז לפחות עבורכם. זאת הדרך הטובה ביותר על מנת לשפר את ההבנה שלנו של הנושא הזה. במידה ולדעתכם יש בידיכם תשובות לשאלות שהעלתי וטרם התייחסתי אליהן, אתם מוזמנים להגיב או להעלות טיעונים בעד ונגד.

לעניות דעתי, בדומה לצמחי מרפא ומזון, שזוכים לאיכות מסויימת (טעם וצ'י) בין היתר על סמך זמן נביטתם, גדילתם וקצירם, כך גם האדם זוכה לשלל השפעות מהטבע מרגע העיבור ועד הלידה כך שיש לשקול את כל טווח הזמן הזה על מנת להבין את האיכויות שהשפיעו על התפתחות התינוק ולא להסתמך רק על רגע בודד אחד של עיבור או לידה.

תודה מיוחדת לחברי קבוצת דיון מקרים ברפואה סינית שבפייסבוק ששמחו להביע את דעתם על הנושא ולחלוק מהידע שלהם לדיון ולשאלותי.

                                                                                                                                                     

הערות
מפגש בין שתי תמציות - פרק 8 שורש הנפש, הציר השמימי, הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב (黄帝内经·灵枢·本神第八): "המפגש בין שתי תמציות נקרא נפש" (两精相搏谓之神), כאשר גבר ואישה מזדווגים, התמציות שלהם נפגשות ויוצרות נפש חדשה, חיים חדשים.

ימין צ'י ושמאל דם - הויכוח שלא נגמר

יש הרבה נושאים ברפואה הסינית שהתיאוריה שלהם מעורפלת ומבלבלת ונושא שיוך ימין ושמאל ליין ויאנג הוא מהמבלבלים ביותר. לא אחת יצא לי לקרוא הסברים סותרים שקובעים חד משמעית שצד אחד הוא יאנג והשני הוא יין. את התשובה הטובה ביותר לשאלה הזאת מצאתי בספרו של רופא מתקופת שושלת מינג, ג'וֹאוּ שֵׂן-גַ'אי (周慎斋Zhōu Shèn Zhāi 1508-1586)  וההסברים שהוספו לספרו על ידי תלמידיו. הפעם בחרתי לספק רק תרגום נאמן ככל האפשר למקור אך נהיר ככל האפשר והוספתי תרשים שנועד להבהיר את הכוונה המקורית של הכותב.

凡脉左手血中之气，右手气中之血。

בכל הנוגע לדופק, יד שמאל היא הצ'י שבתוך הדם, יד ימין הוא הדם שבתוך הצ'י.

 תלמידו מפרש:

人之左手三脉寸关尺，以胞络、胆、膀胱、小肠为腑，心、肝、肾为脏。心主血，肝藏血，肾为精血之原，是三部皆属血矣。殊不知血无气则不流，故心为君火，神明之官，火即气也。《内经》云：“少火生气。”肝胆之位，相火寄焉；且木逢阴即不生，必得阳春之气始生，至夏方盛，是肝必藉阳气而生矣。肾为藏精之所，其中有真气存焉；若无此气则为寒精死水，焉能生育哉。故知血部之脉必得气而后调也。

בשלושת הדפקים של יד שמאל באדם, צון-גואן-צ'ה, מעטפת [ערוצי] החיבור, כיס המרה, שלפוחית השתן והמעי הדק הינם [איברי] הפו, הלב, הכבד והכליות הינם [איברי] הדזאנג. הלב אחראי על דם, הכבד אוצר דם, הכליות הן המקור לתמצית ולדם, שלושת המקומות כולם משויכים לדם. [יש אנשים] שאין להם מושג שדם חסר צ'י אינו זורם, לכן הלב הינו אש הריבון, פקיד בהק-הנפש, האש היא צ'י. הקאנון הפנימי אומר "אש מעטה יוצרת צ'י". עמדות הכבד וכיס המרה הן משכן אש השר. כמו כן [כאשר] העץ פוגש ביין הוא אינו נוצר, הוא חייב לקבל את הצ'י היאנגי של האביב בשביל להתחיל להיווצר וכאשר מגיע למקום הקיץ הינו שופע, הכבד חייב לשאול את הצ'י היאנגי על מנת להיווצר. הכליות הן מקום אצירת התמצית, במרכזן נשמר הצ'י האמיתי. במידה ואין צ'י זה, אזי התמצית קרה והמים מתים, כיצד יתאפשרו הריון ולידה?! על כן יודעים שאזור הדם בדופק חייב לקבל [את השפעת] הצ'י ורק לאחר מכן הוא מווסת.

至于右手三脉寸关尺，以胸中、胃、大肠、三焦为腑，以肺、脾、命门为脏(或云两尺俱属肾，命门在两肾中央，此说亦通。而慎斋先生俱以命门配右尺。余尝以左尺作水，右尺作火，屡试屡合，固知慎斋之学有本也)。肺主气，脾为生气之原，命门与丹田合为气海，是三部皆属气矣。殊不知金能生水，水即血也，金被火克，火克则肺金燥，而不能生血矣。脾胃腐熟水谷而亦生血，又脾能摄血。命门虽属火，然无血以养之，此火必腾焰燔燎而无制矣。此火上升，则为痰为热，为喘为咳，为面红耳赤等症。故虚损、劳瘵等症，皆由肾经水少致命门火焰上升。故知气部之脉，必得血而后成也。

בכל הנוגע לשלושת הדפקים של יד ימין, צון-גואן-צ'ה, מרכז החזה, הקיבה, המעי הגס ושלושת המחממים הינם [איברי] הפו, הריאות, הטחול ושער החיים הינם [איברי] הדזאנג (או יש שאומרים ששתי [עמדות] צ'ה משויכות לכליות ושער החיים נמצא במרכז בין שתי הכליות, גם אמירה זאת מתקבלת. אך מא שן-ג'אי זיווג רק את שער החיים [לעמדת] צ'ה ימין. לעניות דעתי [עמדת] צ'ה שמאל היא מים [ועמדת] צ'ה ימי] היא אש, בחנתי זאת תכופות ומצאתיו נאות, על כן אני יודע שיש לתורתו של שן-ג'אי שורש). הריאות אחראיות על צ'י, הטחול הוא מקור יצירת הצ'י, שער החיים ושדה סם-החיים יחדיו הינם ים-הצ'י, שלושת המקומות משייכים לצ'י. אין להם מושג שהמתכת יכולה ליצור מים והמים הם דם. המתכת מרוסנת על ידי האש, [וכאשר] האש מרסנת, אז ריאות-מתכת יבשות ואין יכולת ליצור דם. טחול-קיבה מרקיבים ומבשילים את המים והדגן וגם כן יוצרים דם כמו כן הטחול יכול לספוג את הדם. שער החיים למרות שהוא משויך לאש, אך [כאשר] אין דם לטפח אותו, אש זו לבטח תנסוק, תתלקח, תצלה ותבהיק ולא תהיה לה הגבלה. אש זו עולה מעלה ואז יהיו ליחה, חום, גנחת ושיעול, פנים ואוזניים אדומות וסממנים אחרים. על כן כשיש סממנים כגון נזק מחוסר, התשה ובזבוז, כל [הסממנים הללו הם] עקב כך שיש מעט מים בערוץ הכליות שגורם לאש שער החיים להתלקח ולעלות מעלה. על כן יודעים שאזור הצ'י בדופק חייב לקבל דם ורק לאחר מכן להשלים ההתהוות.

然更有说焉，人身血气原自周流，本无界限，若据左主血、右主气之说而言，岂血皆聚于左而不及于右，气皆聚于右而不及于左哉，此不通之论也。故慎斋先生首发明此条，见部位虽呆列，而气血则未尝不相通。左脉虽属血分，而气实统之，故左脉为血中之气。右脉虽为气分，而血实生之，故右脉为气中之血。此论实发前人所未发也。

אך יש שדווקא אומרים שהצ'י והדם בגוף האדם מלכתחילה זורמים בעצמם במחזור ובמקור אין [ביניהם] גבול מפריד, אם נתלים רק על האמירה שהשמאל אחראי על הדם והימין אחראי על הצ'י, כיצד [יכול] הדם להתקבץ כולו בשמאל ולא להגיע לימין, והצ'י להתרכז כולו בימין ולא להגיע לשמאל?! זהו טיעון סתום. על כן מר שן-ג'אי ראשית המציא משפט זה, למרות שסידור העמדות פשוט אך אין זה אומר שהצ'י והדם אינם מקושרים. דופק שמאל למרות שהינו משויך לחלק הדם, אך מעשית הצ'י שולט בו ולכן דופק שמאל הינו הצ'י שבתוך הדם. דופק ימין למרות שהינו חלק הצ'י, אך מעשית הדם יוצר אותו ולכן דופק ימין הינו הדם שבתוך הצ'י. מעשית, תיאוריה זו מפתחת את מה שקודמיו לא הצליחו לפתח.

医书云：“左属血，右属气。”又云：“左主外，右主内。”心窃疑之。以为既属血则当主内，何以反主外?既属气则当主外，何以反主内?今读此论而知，左藏血而气实煦之，故可主外；右藏气，血从之而生，故可主内也。《内经》云：“营气出于中焦，卫气出于下焦。”中焦脾胃之脉升于肺而生血，故右有血；下焦肾脉气行布于心肝，故左有气。此一条独提出

ספרי הרפואה אומרים "שמאל משויך לדם וימין משויך לצ'י" כמו כן אומרים "שמאל אחראי על החוץ וימין אחראי על הפנים",  מתגנבות ספקות ללב בנוגע לכך. כי אם הינו משויך לדם אז אמור להיות אחראי על הפנים, הכיצד דווקא אחראי על החוץ? [אם] הינו משויך לצ'י אז אמור להיות אחראי על החוץ, הכיצד דווקא אחראי על הפנים? עכשיו מי שקורא תיאוריה זו מבין, שהשמאל אוצר דם אך מעשית הצ'י מחמם אותו, על כן יכול להיות אחראי על החוץ. הימין אוצר צ'י והדם עוקב אחריו [ורק] אז נוצר ולכן יכול להיות אחראי על הפנים. הקאנון הפנימי אמר "צ'י המחנה (מזין נ.א) יוצא מהמחמם האמצעי, צ'י מגן יוצא מהמחמם התחתון" כלי [הערוצים] של טחול-קיבה מהמחמם האמצעי עולים אל הריאות ויוצרים דם ולכן יש בימין דם. הצ'י בכלי [הערוצים] של הכליות מהמחמם התחתון נע ועובר אל הלב והכבד ולכן בשמאל יש צ'י.

דופק על פי הספר מראת הזהב אל מסורת הרפואה (Yi Zong Jin Jian) בצירוף תרשים תאי ג'י

 רן [תלמידו וממשיך דרכו] מוסיף פרשנות:

任注：木生于水而长于土，上行化为心火，乙木藏营，左路阳生阴长，由水化气，由阴化阳，所以左路为血分。血中阳气生隆，现于左手之脉，故脉左手为候血中之气。

העץ נוצר במים אך גדל באדמה, נע מעלה ומותמר לאש הלב, [גזע שמיים] אי-עץ אוצר צ׳י מחנה, במסלול השמאלי היאנג נולד והיין גדל, מתמיר צ׳י ממים, מתמיר יאנג מ-יין ולכן המסלול השמאלי הינו החלק של הדם. הצ׳י היאנגי שבתוך הדם נוצר ומשגשג ובא לידי ביטוי בדופק של יד שמאל ולכן דופק יד שמאל משמש לבחון את הצ׳י שבתוך הדם.

心火散于九天，六腑尽发为阳，阳者，卫外而固也。固则收，收为阴，阴性凉，故卫气清凉收敛。右路阳杀阴藏，胃降则肺降，卫敛金收，化为水之闭藏。金收水藏，由气敛聚为水，现于右手之脉，故脉右手为候气中之血。

אש הלב מתפזרת ברום השחקים, כל אשר ששת איברי הפו פולטים, הינו יאנג. היאנג מגן בחוץ וסוגר. הוא סוגר ולכן הוא אוסף, הוא אוסף ולכן הינו ייני, אופי היין הוא קרירות ולכן הצ׳י המגן צלול, קריר, אוסף ומכנס. במסלול הימני היאנג הורג והיין אוצר, כאשר הקיבה מורידה אז גם הריאות מורידות, המגן מכנס והמתכת אוספת, מותמר לסגירה ואצירה של המים. מתכת אוספת ומים אוצרים, מכיוון שהצ׳י מכנס ומתקבץ לכדי מים, מתבטא בדופק יד ימין ולכן הדופק של יד ימין משמש לבחון את הדם שבתוך הצ׳י.

左路阴升化阳，水散而为气；右路阳降化阴，气敛而为水。水是比喻一气敛聚流动时的象，非真的水也。例如腹水，是由人身一气流动敛聚而成，只是因故在下部暂时形成积聚，临床治疗不可放水，放水即是放掉人之一气。

במסלול השמאלי היין עולה ומותמר ליאנג, המים מתפזרים לכדי צ׳י. במסלול הימני היאנג יורד ומותמר ליין, הצי מתכנס לכדי מים. המים הם מטאפורה לתופעת הזרימה בהתכנסות והתקבצות של הצ׳י, לא מדובר במים  אמיתיים. למשל כאשר יש בטן נפוחה ממים, זאת תוצאה של זרימה והצטברות של הצ׳י שהתכנס, בגוף האדם. רק שמסיבה כלשהי נוצרה הצטברות והתקבצות זמניים בחלק התחתון, מבחינת טיפול קליני אסור להוציא את המים כי הוצאת המים היא סילוק של צ׳י האדם.

何谓阳？上升、发散、出使、卫外而固为阳；何谓阴？下降、敛聚、守定、藏精起亟为阴。阳是一个过程，阴也是一个过程，都是一气运行的象，因而阳不是气，是一气化散而似气。阴不是水，是一气敛聚而似水。

מה מוגדר יאנג? עליה למעלה, פליטה ופיזור, יציאה לשמש נציג של הפנים, הגנה על החוץ וסגירה הינם יאנג. מה מוגדר יין? ירידה למטה, כינוס והתקבצות, שמירה והתקבעות, אצירת תמצית ועליה בדחיפות הינם יין. יאנג הוא תהליך וגם יין הוא תהליך, כולם תופעה של תנועת צ׳י אחד, מכיוון שכך יאנג אינו צ׳י, הוא צ׳י אחד שמותמר ומתפזר ודומה לצ׳י. יין אינו מים, הוא צ׳י אחד שמתכנס ומתקבץ ודומה למים.

气血之称谓，只是俗称。左路乙木疏升，肝主藏血，故俗称血分。右路卫气收敛，金收水藏，肺主气，气原于胃，所以俗称气分。

הכינויים של צ'י ודם הם מושג. בדרך השמאלית גזע אי עץ מפיץ ומעלה, הכבד אחראי על אצירת דם ולכן מכונה בשם חלק הדם. בדרך הימנית הצ'י המגן אוסף ומכנס, מתכת אוספת והמים אוצרים, הריאות אחראיות על צ'י, מקור הצ'י בקיבה ולכן מכונה בשם חלק הצ'י.

血与水，有小小的不同。血泛指左路，因肝主藏血。水则指右路敛聚，因此右路除了左路来的“血”之外，还有三焦与卫分的参与。

יש הבדל קטנטן בין מים ודם. השם דם מצביע בכלליות על המסלול השמאלי מכיוון שהכבד אחראי על אצירת דם. אז מים מצביעים על המסלול המכנס ומקבץ מימין. מכיוון שכך, מלבד הדם שמגיע מהדרך השמאלית, בדרך הימנית יש גם השתתפות של שלושת המחממים וחלק הצ'י.

לעניות דעתי מדובר באחד ההסברים הטובים ביותר לנושא זה, שנותן גם מענה לויכוח האינסופי האם ימין הוא יאנג ושמאל הוא יין או בדיוק להיפך.

עוד על נושא הדופק ברפואה הסינית:
אבחון דופק - היווצרות הדופק
אבחון דופק - הדופק הרגיל
אבחון דופק - גורמי השפעה על הדופק ודפקים שונים

                                                                                                                                                          

הערות

 תרגום מסינית - ניצן אורן

צ'י המחנה: Ying Qi 营气. התרגום הנפוץ בארץ לצ'י זה הוא "צ'י מזין". מעשית הסימניה הסינית מתארת את המחנה הצבאי (מבנים ולידם מדורות אש) שהיה אזור האספקה והתחזוקה ממנו יוצא כח החלוץ, הצ'י המגן, אל החזית. התרגום הנכון לשם זה צריך להיות "צ'י המחנה". בכתבים עתיקים כגון דיון על פגיעת פתוגן (Shāng Hán Lùn) לא מופיע שימוש בסימניה זו אלא בסימניה אחרת, Rong 荣 פורה, כתיאור לצ'י הייני ביחס לצ'י המגן היאנגי. למשל משפט 53:

53、病常自汗出者，此为荣气和。荣气和者，外不谐，以卫气不共荣气谐和故尔。以荣行脉中，卫行脉外，复发其汗，荣卫和则愈。宜桂枝汤。

לחולה לעיתים קרובות זיעה יוצאת מעצמה – זה מצב בו הצ'י הפורה בהרמוניה. הצ'י הפורה [אמנם] בהרמוניה [אך] בחוץ אין הרמוניה, מכיוון שהצ'י המגן אינו מאפשר לצ'י הפורה להיות בהרמוניה. מכיוון שהפורה נע בתוך הכלים והמגן נע מחוץ לכלים, נייזע אותו שוב כך שהפורה והמגן [יחזרו] להרמוניה ואז יחלים. רצוי עם Gui Zhi Tang.

מכיוון שהסימניה 营 מתארת את מחנה צבאי עורפי שמספק אספקה לכח הלוחם, על כן היא משמשת בשילובים שונים להביע את רעין האספקה. כך למשל במקרה של השילוב 营养 Ying Yang שמתורגם בקצרה למילה מזין, המשמעות היא דווקא "לספק טיפוח". מכיוון שמילון משתדל לספק תרגום של מילה מול מילה, על כן נבחרה המילה להזין בתור התרגום המדוייק ביותר לרעיון של אספקת טיפוח.