להכיר את העץ של הרפואה הסינית

לאחרונה השתתפתי במספר דיונים שעסקו בהיבטים שונים בלימוד הרפואה הסינית כגון ידע עתיק מול מודרני והתפתחות של הרפואה הסינית לכיוונים שונים עקב פיתוח אישי של רופאים מהתחום. בין היתר התדיינו גם על נושא הכתבים מול ההתנסות האישית של הרופא אך נושא זה אשאיר לרשומה אחרת. היום אני רוצה לנסות ולהבהיר כמיטב יכולתי את הדרך בה אני רואה את הרפואה הסינית מראשיתה ועד היום.

עץ השיטה

בשנה הרביעית של לימודי באוניברסיטה לרפואה סינית בסין למדנו קורס אשר התמקד כולו באסכולות השונות של הרפואה הסינית. עד אותו הקורס הנחתי שהרפואה הסינית הינה גוף ידע אחיד בעל כיוון ספציפי שהורחב ולוטש לאורך אלפי שנות ניסיון קליני. בקורס זה נחשפתי לראשונה להופעתן של גישות שונות ברפואה הסינית אשר התבססו על מספר כתבים חשובים (יש המכנים אותם "התנ"ך של הרפואה הסינית") ופרשו אותם באופן מעט שונה ממה שנהוג היה עד לתקופתם. ככל שהתקדמנו בלימודי הקורס נוכחתי לדעת שזרמים אלו צמחו במקביל אחד לשני והמשיכו להתפצל או להתחבר במשך השנים ולמעשה כך המשיך הדבר על לימינו אנו. בתרשים למטה ניסיתי להבהיר את התפתחות הרפואה הסינית מראשיתה ועד לתקופה המודרנית בצורה יחסית גסה. למרות שהתרשים אינו מפרט זרמים רבים, הוא מבהיר באופן כללי את הדרך בה אני רואה את הרפואה הסינית.

תרשים התפתחות הרפואה הסינית מקדם ועד היום

בדיונים השונים נוכחתי לדעת שחלוקות הדעות בנוגע לדרך הלימוד של הרפואה הסינית מבחינת חלקי העץ. יש הרואים בידע העתיק מכל כדבר החשוב ביותר ברפואה הסינית על כן הם מתמקדים אך ורק בלימוד שורשו של העץ ומתעלמים מחלקים נכבדים מהגזע ומהענפים המודרנים. אחרים נשענים על גזעו של העץ, שהינו החלק הרחב אך גם האחיד ביותר בגוף הידע של הרפואה הסינית, ומתעלמים מגישות אזוטריות אשר בשורשו של העץ וגישות מודרניות בענפיו. ויש גם רופאים הנתלים על ענף כלשהו מענפי העץ, מתעקשים שהו-הוא צמרת התפתחותה של הרפואה הסינית ואינם מוכנים לרדת מהעץ שעליו טיפסו.

השורש

שורשי העץ מקורם במספר מקורות שונים בהיסטוריה הקדומה של הרפואה הסינית. חלקם מגיעים מפילוסופיות עמוקות וסבוכות הנובעות מהתבוננות האדם עמוק אל תוך נפשו בחיפוש אחר משמעות קיומו כגון הדאואיזם והבודהיזם. יש המגיעים דווקא מהתבוננות ביקום העצום שסביבנו והשפעת גרמי השמיים על הזמן והמרחב. בין היתר כולל השורש גם גישות ריפוי עממי המבוססות על תזונה, אמונות טפלות ושאר תפישות שונות ומשונות.

בנקודה בה כל השורשים מתאחדים ומתחיל הגזע מופיע החיבור הראשון המאחד בין דעות ותובנות שונות אל מקשה אחת וראשונית של הרפואה הסינית ומתקבל הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב ואף קאנון 81 הקושיות.

הכרת השורשים ותחילת הגזע מאפשרת לנו לדעת מהיכן באנו וכיצד נוצר הכל והתאחד לכדי גוף ידע אחד בעל מכנה משוטף. חשיבות ידע זה אינה מוטלת בספק אך התמקדות בו בלבד עקב הילת היותו עתיק / קדמון / קלאסי ושאר שמות תואר וקדושה גודעת את העץ בתחילת גדילתו ומונעת מאיתנו ליהנות מגדולתו, צילו ופירותיו.

הגזע

חלק זה של העץ מורכב מחומר יחסית אחיד אשר סיביו נעים באותו הכיוון והרעיון שעומד מאחורי הכתבים הינו הרחבה של הידע שהגיע מן השורש. כאן אפשר למצוא קלאסיקות שונות אשר חלקן מאגדות ידע תיאורטי רב, אחרות מרחיבות ידע זה ומבהירות את אופן השימוש בידע זה מבחינה קלינית ויש גם את אלו המספקות את הכלים הנחוצים למטפל באופן של דיקור או מרשמים וצמחי מרפא. 

הגזע מספק לנו את עיקרי הידע הרפואי הנחוץ למטפל ולמעשה מכיל את עקרונות היסוד של הרפואה הסינית בצורה יחסית טהורה וממוקדת. הישענות על ידע זה בלבד מונע מהרופא להתפרש לכיוונים שונים ולהכיר רעיונות שהתפתחו אל מחוץ לגזע. גם כאן נוח להישען על הידע הזה כמרכז הרפואה הסינית אך בלעדי הענפים אין לעץ זה צל.

הענף

כאשר הגזע מגיע לשיא גובהו מגיע הרגע בו מתברר שהידע הבסיסי אינו מסוגל לענות על כל השאלות ולטפל בכל המצבים ונוצר פיצול לענפים. הענפים פונים לכיוונים שונים מכיוון צמיחת הגזע אך עדיין מתבססים על אותו חומר בסיסי ממנו נוצר העץ. הם בעצם ביטוי קצת שונה של הרעיון המקורי המוצג בגזע העץ הבא להציג פתרונות לבעיות שלא נדונו בכתבים המרכזיים של הרפואה הסינית. הענף הוא הכיוון אליו אנחנו הולכים עכשיו.

נקודת הפיצול של הענף מהעץ היא המקום בו נוצרה אסכולה חדשה שלקחה את הרפואה הסינית לשלב הבא בהתפתחותה. הפיצול לענפים הוא הפתח לפיצולים נוספים היוצרים את צמרת העץ ונותנים לנו פרי למזון ועלווה לצל. כך הצמרת מכסה אזור נרחב אך נשארת מחוברת לעץ ושורשיו.

כאשר רופא מכיר רק את הענף הוא למעשה אינו יודע מהיכן בא אלא רק להיכן הוא הולך. הוא אינו מבין את רוחבו של הגזע ומקורות שורשיו אלא רק את הזוית הצרה אליה פונה הענף. מכיוון שלענף והענפים הצרים שמתפצלים ממנו יש כיוון וגבול גזרה, אין המטפל מסוגל לראות כיוונים אליהם התפתחו ענפים אחרים והעץ שלו מספק רק חלקי מידע.

גדמים וענפים דקיקים

לאורכו של הגזע וענפי העץ אפשר למצוא גם לא מעט גדמי ענפים וענפים דקיקים. חלקם מבטאים רעיונות שהחלו להתפתח בכיוונים חדשים אך עם הזמן נזנחו בעודם צעירים ואילו אחרים מבטאים רעיונות שניסו לפרוץ החוצה מהגזע אך נגדעו עקב היותם סוטים מהעיקר (הגזע) וחוטאים למטרת העץ במתן צמרת רחבה וצפופה לצל ופרי.

מי שמתעקש לראות בענפים דקיקים אלו או גדמי הענפים כגזע העץ ומתעלם מזניחותם מוצא עצמו מתעסק בטפל במקום להביט על הצמרת העצומה.

העץ על כל תפארתו

כמו שאני רואה את זה, על מנת ליהנות מהעץ כולו כך שנוכל להישען על הגזע למנוחה, להשתמש בענפיו ועליו לשם צל ופירותיו לשובע וכמובן ליהנות מהדר העץ עלינו להכיר את העץ כולו מן השורש דרך הגזע ועד ענפיו השונים ולא להסתכל רק על חלק אחד קטן.

במהלך הלימודים לתעודה או תואר אנו בעצם נוגעים בנקודות שונות מהשורש, הגזע ואף הענפים וחלק מהעלים. למרות שנראה לנו שחומר זה הינו מרקם אחדים המציג בפנינו את העץ כולו, למעשה מדובר בנקודות חשובות בלבד. בתום הלימודים אין לנו ביד עץ שלם אלא חלקים שונים אשר לא תמיד מתחברים בקלות ולא תמיד מכסים את כל קליפתו של העץ או ליבתו. מי שרוצה להכיר את העץ כולו צריך לשבת וללמוד את חלקיו השונים, אופן וסיבת התפתחותם, יתרונותיהם וחסרונותיהם וגם ההשלכות של כל אחת מהגישות.


לרכישת הספרים שלי ברפואה סינית לחצו כאן

צ'י מזין וצ'י פורה - מקורות השם ומשמעותם

למרות שכיום נהוג לכנות את הצ'י המזין בשם "יִינג צ'י" (Ying Qi 营气) בתקופה הקדומה השתמשו במילה אחרת לתאר צ'י זה. בספרו של גַ'אנג ג'וֹנג-גִ'ינג על פגיעת פתוגן בחיצון השתמש המחבר במילה "רוֹנג".

אטימולוגיה:

הסימנייה הסינית רונג מורכבת משני חלקים עיקריים. החלק התחתון מסמל עץ ומעליו יש גג עם שתי סימניות של אש.

רונג - עשיר, פורה, שופע

 השילוב של שתי סימניות אש מעל הגג מגיע במקור מסימניה אחרת, הסימנייה יִינג. במראה הכללי, הסימנייה יִינג דומה מאד לסימניה רוֹנג, רק שמתחת לגג (חדר) יש סימניה נוספת של אש ולא עץ. אם כן הסימנייה יִינג היא אש בתוך חדר (מתחת לגג) וסימנים של אש מבחוץ. סימניה זו באה להביע את המילים זוהר ומאיר.

יינג - זוהר, מאיר

נחזור שוב לסימניה רוֹנג. אם כן אנו רואים שהסימנייה רונג מורכבת מעץ שמעליו יש משהו מאיר ובוהק בדומה לפרח שפורח בקצה הצמח או פריחת העצים. שילוב זה מקנה לסימניה את המשמעויות עָשִׁיר, פּוֹרֶה, שׁוֹפֵעַ. ניתן להסיק כי מנקודת מבט של הרפואה הסינית הצ'י ה"מזין" הוא צ'י שופע ופורה אשר מזין את הגוף.

בספרו של הרופא פָּאנג דזֶה-אִי בפרק הדן בתפקודו של מרשם גוי-ג'ה-טאנג (המרשם לטיפול במחלת תאי-יאנג עם רוח בחיצון וחוסר איזון בין צ'י מזין לצ'י מגן) מתאר המחבר את ה"רונג-צ'י" בתכונות של פאזת העץ כגון התפזרות ושחרור. אני יכול רק לשער שיש קשר בין גישתו כלפי הצ'י המזין כבעל תכונות הקשורות בפאזת העץ, לאטימולוגיה של הסימנייה בה העץ תופס חלק חשוב בהרכבה. האם מדובר בצירוף מקרים או אולי ב"כוונת המשורר" כאשר נבחרה סימניה זו לייצג את הצ'י המזין?

על פי פָּאנג דזֶה-אִי, חדירה של רוח, שתכונותיה זהות לתכונות פאזת העץ, מזיקה לצ'י המגן שאמור לכנס ולסגור את החיצון ואילו הצ'י המזין שאמור להישאר בפנים אינו נפגע מהרוח עקב אופיים הזהה ועקב תנועתו החופשית והמשוחררת גולש אל החיצון וזולג החוצה כזיעה.

שיקום לאחר אירוע מוחי (שבץ CVA) ברפואה סינית

התיאוריה מאחורי מחלה זו ממשיכה להתפתח עד ימיינו אנו על בסיס יסודות התיאוריה של הרפואה הסינית ועל סמך ניסיון קליני עצום שהצטבר לאורך אלפי שנות קיומה של הרפואה הסינית. בזכות הנסיון הרב של הרפואה הסינית בטיפול באירוע מוחי תוצאות הטיפול מרשימות ביותר.

חוד החנית בשיקום משבץ- "הערת המח ופתיחת פתחי חישה"

על בסיס יסודות התיאוריה של הרפואה הסינית ובשילוב עם תיאוריה רפואית מודרנית וניסיון קליני עשיר ,פיתח והרחיב ב-1972 מנהל בית החולים מס'-1, פרופסור שה שואהמין, את עיקרון הטיפול הידוע בשם "הערת המח ופתיחת פתחי חישה" לטיפול באירוע מוחי. הרעיון העיקרי העומד מאחורי עקרון טיפול זה הוא שימוש במחטי דיקור סיניות ובטכניקות דיקור ייחודיות לשם פתיחת פתחי החישה שנסגרו, על מנת לעורר את הנפש שנכלאה, להסדיר ולשקם תפקודה הטבעי ולאפשר לה לחזור ולתקשר עם העולם ובכך לאפשר למטופל לשוב לתפקוד יום יומי תקין.

המושג "הערת המח ופתיחת פתחי חישה" אינו פיתוח חדש אלא למעשה עיקרון-על לטיפול במצבים של חוסר הכרה ועילפון. שימוש בעקרון-על זה לשם טיפול באירוע מוחי, אף במקרים בהם המטופל לא איבד הכרה, נובע מהבנה חדשה ועמוקה יותר של משמעות הנפש ותפקידיה.

שימוש בעקרון טיפול "הערת המח ופתיחת פתחי חישה" לטיפול באירוע מוחי פותח בעיקר על מנת לטפל בבעיה המרכזית המופיעה בעקבות התקף זה, קרי נזק מוחי. פגיעה במח, שהינו משכן הנפש המקורית, מזיקה ליכולתם של המח והנפש בתקשורת חושית (שמיעה, ראיה, ריח, טעם, חישת מגע ומיקום במרחב) תקינה. טכניקות הטיפול להערת המח ופתיחת פתחי החישה מאפשרת לשקם את יכולת התקשורת הזאת.

יעילותה הגבוהה של טכניקת "הערת המח ופתיחת פתחי חישה" ברפואה הסינית לשיקום חולי שבץ מוחי אפשרה לחולים רבים לשפר מאד את איכות חייהם והפכה לחוד החנית בשיקום לאחר אירוע מוחי ברחבי סין. כיום הטיפול בדיקור סיני בשיטת "הערת המח ופתיחת פתחי חישה" הינו הטיפול הנפוץ ביותר ברפואה סינית לשיקום מאירוע מוחי וכמעט שאין בית חולים סיני שאינו משתמש בשיטה זו.

פיזיולוגיה

הרופאים הסינית זיהו את הציר העיקרי הקשור באירוע מוחי כשילוב בין מספר איברים שונים ביניהם ה נפש, המח, הלב, הכליות וערוץ מפקח. על הקשר בין פגיעה באיברים אלו ושיקום לאחר אירוע מוחי אפרט מיד.

שן – הנפש - Shen

ההגדרה הרחבה של ה"שן" (נפש, מחשבה והכרה) כוללת שלוש משמעויות:

1.    שן ג'ה (shen zhi) - הרגשות. ג'ה משמעו בסינית הֲלַךְ רוּחַ, מַצַּב רוּחַ, הֲלוֹךְ נֶפֶשׁ, חיות. חמש ה"שן" הינן  חלקים שונים של ה"שן" הכולל.

2.     שן צאי (shen cai) – הביטוי החיצון של תפקוד האיברים הפנימיים ואיבריי החישה. צאי משמעו גָּוֶן, צֶבַע, פְּאֵר, הוֹד וְהָדָר, זֹהַר, הִתְגַּלְּמוּת, הִתְגַּשְּׁמוּת. בקאנון השאלה הקשה, פרק 61 נאמר "צפה בחמשת צבעיו על מנת לדעת מחלתו". שן צאי הינו גוון תמצית הצ'י של האיברים הפנימיים מתגלמת בפנים.

3.     שן צ'י  (shen qi) - צ'י הוא הכח המניע המתבטא דרך תפקוד האיבר והינו חומר הבסיס המאפשר לצ'י הנפש להוציא אל הפועל פעולה של הנפש, הוא יכולתה של הנפש למשול, להגביל ולתאם תפקוד של כל אחד ואחד מאיברי הגוף.

שילוב של השלושה מרכיב אדם בעל הוד, פיקח ובעל נפש עשירה, חדה וחיונית. ניתן לראות כי לנפש חשיבות רבה בתפקוד היום יומי ועל כן מחלות הקשורות בתפקוד המח מצריכות שימוש בטכניקות הערת הנפש.

מח

על פי הרפואה הסינית המח מכונה "ים הלשד". המח אוצר תמצית לשד ואינו מאפשר התנקזותה החוצה ועל כן נחשב לאיבר מיוחד. בין היתר הוא מכונה גם כ"מעון הנפש המקורית" (Yuan shen) ו"מעון חדות המחשבה ושנינותה" ופעילותו ותפקודו תלויים בנפש. מצד אחד, המח מקבל אספקה עשירה של דם ועל כן בראיה סינית גופו נחשב ייני. מצד שני, המח משמש למודעות ועל כן תפקודו נחשב יאנגי. כאשר התקשורת שבין הלב והכליות תקינה אזי פתחי החישה של המח פתוחים ללא הפרעה או חסימה כך שהנפש בהירה והרגשות צלולים. הבסיס של המח בכליות, על כן המח אחראי על בהירות הנפש ואוצר אותה. על סמך קשר זה בין המח לכליות והלב תפקודו מושפע על ידי שאו-יין של הרגל (כליות) ושאו-יין של היד (לב).

עד המאה ה-16 התייחסה הרפואה הסינית אל המח, כתוצאה של שפע של תמצית וכאחד מהאיברים יוצאי הדופן אך לא כאיבר השולט בגוף ובחשיבה. בתחילת המאה ה-16 תיאר לראשונה הרופא לי שה ג'ן, במשפט "המוח הינו מעון הנפש המקורית" , את חשיבות המוח כמקור לתודעה, זיכרון, חשיבה וחושים. רק במהלך המאה ה-19 הרחיב, הרופא המפורסם וואנג צ'ינג רן, בספרו "תיקון טעויות רפואיות" על משמעות המוח בגוף האדם וטען כי "חיות וזיכרון אינם בלב כי אם במוח", כלומר המנדט לשלוט על הגוף ותפקודו, כמו גם תפקודים שכליים, ניתנים למוח על ידי הלב. כיום ידוע כי פגיעה באספקת הדם למח משפיעה על תפקודו ולכן מחלות לב עשויות להשפיע גם על המח.

בפיזיולוגיה הסינית מתואר ה"שן"(shén) , או הנפש, כגורם המפקח על פעילות שכלית ורגשית, הכרה, חשיבה וזיכרון. כיום ידוע לנו כי תפקודים אלה מתבצעים למעשה במוח ומקושרים אל הגוף דרך איברי החישה ומערכת העצבים הפרוסה בגוף. עצבי הגוף מכונים בסינית "ערוצי הנפש" (Shen jing). ניתן לראות אם כן, כי איבר הלב משפיע על חיות הנפש ואילו הנפש מפקחת על הדעת ,פעילויות שכליות והחושים. תפקוד תקין של הלב חיוני לתפקוד הנפש, אשר בתורה מאפשרת חשיבה בהירה וזיכרון ארוך טווח. 

הלב

הלב שולט בכלי הדם ואחראי על הרגשות הנובעים מהנפש. דם הלב מטפח ומזין את כלי הדם וערוצי המח. הנפש שבמח שולטת ומפקדת על הנפש שבלב.

הכליות

הכליות אוצרות תמצית אשר משמשת ליצירת לשד. הלשד מצטבר בגולגולת ויוצר את המח ועל כן לכליות קשר ישיר לבריאות המח. כאשר תמצית הכליות עשירה אזי ים הלשד שופע. על הכליות נאמר כי הן האיבר החזק, אחראיות על חוסן הגוף, מיומנות גופנית ונפשית. כאשר המוח בריא השמיעה טובה והראיה חדה, המחשבה שנונה והתנועה זריזה.

ערוץ מפקח (דו)

ערוץ מפקח עולה בתוך עמוד השדרה לכל אורכו ובאזור "בריכת הרוח" שבעורף (בסיס הגולגולת) נכנס אל הגולגולת ומקושר אל המח.

פתחי חישה

פתחי חישה הינם פתחים המאפשרים לנפש אשר נמצאת בתוך הגוף לחוש את העולם הסובב אותנו ולתקשר עימו. פתחים אלו כוללים את האוזניים, עיניים, נחיריים והפה. בעקבות אירוע מוחי נפגעת היכולת של הנפש לתקשר עם העולם ולכן עשויה להיות פגיעה בחושים כגון שמיעה, ראיה, ריח, טעם, יכולת לשוחח, אכילה ובליעה, הכרה וזיהוי של אנשים וחפצים ועוד.

לפני מספר שנים נעשה סרט על מטופל מערבי שנסע במיוחד לטיפול באירוע מוחי בסין. הסרט נקרא 9000 מחטים ומספר על הטיפולים שעבר בבית החולים בו למדתי והתמחתי בטיפול באירוע מוחי. אפשר לצפות בסרט במלאו כאן.

רוצה לקרוא עוד על הטיפול ברפואה סינית? הטיפול ברפואה סינית
לשיחת ייעוץ חינם עם ניצן התקשר/י 054-6761745

דיקור סיני - נקודת הכליות - "עמק בוער" Ran Gu 然谷

נקודת רָאן גוּ (Ran Gu 然谷) הינה הנקודה השניה על גבי ערוץ הכליות. מבחינת זרימת הצ'י בערוץ היא מתוארת כמעיין ועל פי מיקומה ברצף הנקודות על גבי ערוץ ייני זה (שאו יין) היא נחשבת לנקודת אש.

מלבד השם הנפוץ כיום לנקודה זו לאורך השנים קיבלה הנקודה שמות נוספים. בחינה של שמות אלו יכולה לסייע לנו להבין את מהות הנקודה ותפקידיה.

על השם

ראן-גו 然骨 - עצם ראן (שם קדום של העצם Medial cuneiform בסינית)

הנקודה ממוקמת תחת עצם ראן זו ועל כן כונתה בשם זה. האיזור בו נמצאת הנקודה הינו איזור שקוע בין העצמות בדומה לעמק שבין ההרים ולכן ככל הנראה שונתה הסימניה הסינית "עצם" לסימניה "עמק".

ראן-גו 然谷 - עמק בוער

הסימניה ראן משמעותה הצתה או תחילתה של בערת האש, בדומה לווריאציה אחרת שלה (燃). מכיוון שהינה הנקודה השניה בערוץ הכליות ועוצמת הזרימה בה דומה למעיין מתגבר בעל זרמים חזקים ומכיוון שעוצמת זרמי מעיין חזקה יחסית בעמק שבין הנביעה ונהר על כן איזור זה של הנקודה מכונה עמק. יש המדמים נקודה זו לעמק בוער בדומה לאש הרעם והדרקון היוצאת מהתהום. הכינוי "אש הרעם והדרקון" מתייחס ברפואה הסינית לאש של הכליות (אש הדרקון - היאנג האמיתי - אש השר) ואש הרעם (אש הלב). מכיוון שמדובר בעמק המבודד בין ההרים, אש זו יכולה לבעור בשקט ואינה מבוקרת על ידי תנועת המים.

לונג-יואן 龙渊 - תהום הדרקון

יואן מתאר תהום עמוקה שלא ניתן לראות את קרקעיתה בדומה לראש הנקרה, מצוק תלול ומים בתחתיתו. בחלק מהספרים מתוארת נקודה זו לתהום ממנה נוסק ועולה דרקון ובאחרים מתואר אופיה כדרקון העומד לצלול אל התהום. תהום הדרקון "זהו היאנג חסר השורש השוכן בתוך טריגרמת המים קאן" ו"היאנג שהינו האש המעטה שבייכולתה ליצור צ'י". לנקודה זו התייחסתי בעבר ברשומה על הדרקון שבמים).

פעולת נקודת הדיקור

מהשמות של הנקודה אפשר להסיק שיש לה השפעה ישירה על אש השר (אש הדרקון) שבכליות. על פי סיווג הנקודות לחמשת המעברים (פאזות) נקודה זו הינה נקודת אש על גבי ערוץ איבר המים. שילוב זה בין מים לאש מאפשר לנקודה זו לאזן בין חום וקור. כלומר נקודה זו יכולה לחזק את אש הכליות אך גם לנקז אש זו כאשר היא בעודף. וזאת בעצם הנקודה היחידה המנקזת את הכליות. 

ברפואה הסינית למדנו שיש רק מצבי חוסר של הכליות (יין, יאנג, תמצית וצ'י) ולמעשה ברב הספרים אין כל התיחסות למצבי עודף בכליות, אז מהיכן צץ כאן מצב עודף המצריך ניקוז? מצב העודף המתואר כאן הוא כמובן של אש השר (אש הדרקון) שהינה למעשה יאנג הכליות. כאשר אש השר חזקה יחסית היא מטרידה את חדרי התמצית וגורמת לחשק יתר, זיקפה ממושכת, פליטה במהלך שינה וכדומה. כמו כן היא עולה וצפה מעלה כדרקון הנוסק מהתהום וגורמת לתחושת חום, חוסר מנוחה ולעיתים אף להזעה. במקרים כאלה לא מספיק להזין את יין הכליות על מנת להשוות כוחות, יש גם לנקז ולהוריד את האש העודפת חזרה מטה אל הכליות. ניקוז הנקודה ישיב את האש למקומה.

השפעת דיקור הנקודה על הגוף

מטיבה עם תנועת המים במחמם התחתון - לחות

מנקזת אש מחוסר, מסיגה חום מהכליות, מזינה את יין הכליות - שגשוג של אש השר.

מטהרת ומשתנת לחות חמה - לחות חמה במחממים תחתון ואמצעי.

מחלות נפש בהן אין תקשורת בין כליות ולב - הורדת האש חזרה אל הכליות.

חוסר באש הכליות - קור

הכליות אחראיות על משק המים במחמם התחתון חוסר באש שער החיוניות יביא להצטברות נוזלים ולחות, חיזוק האש יאפשר סילוק הנוזלים. יאנג הכליות אחראי בין היתר על כוח אצירת הנוזלים והתמצית של הכליות, חולשה של יאנג הכליות תביא לכך ששלפוחית השתן תאבד יכולת אצירת שתן ויופיעו טפטוף ובריחה של שתן. כמו כן הכליות יאבדו את היכולת לאצור בתוכן תמצית ותופיע בריחת זרע. 

יאנג הטחול נתמך ומתבסס על יאנג הכליות לשם התמרה של נוזלים ומזון והפצתם. חולשה של יאנג הכליות תביא לחולשה של יאנג הטחול והופעת שילשול, חוסר תיאבון וכדומה. אצל נשים, חולשה של הכליות יכולה להוביל לאי סדירות של המחזור החודשי. חולשה של הכליות יכולה להביא גם לקושי להרות (אי פוריות).

נקודת אש - יש לחזק את הנקודה לשם חיזוק אש הכליות והזנת יין הכליות.

חום ולחות במחמם תחתון - חום

חוסר של יין הכליות יכול להוביל לעודף יחסי של יאנג הכליות ועליה של אש השר. כאשר אש השר מטרידה את חדרי התמצית תופיע בריחת זרע. לחות חמה בכליות ומחמם תחתון עשויה להביא להופעת שתן לבן עכור. לחות חמה במחמם התחתון או חולשה של מיי הכליות יכולה להביא לדלקת בערמונית.

מתאימה לטיפול בסוכרת המאובחנת כחוסר מים ואש משגשגת. למרות שנהוג לחלק את הסוכרת לשלושה מחממים מעשית שורש הבעיה בחוסר יין והופעת יובש. ניתן להשתמש בנקודה זו לטיפול בשורש (בשילוב עם נקודות נוספות 太溪，太冲，肾俞，肝俞)

נקודת אש ומעיין - ניקוז הנקודה מסלק חום מהגוף ומשיב את אש השר חזרה למקומה.

מיקום הנקודה על גבי הערוץ והגוף

כאשר הערוץ חסום, צ'י מהכליות אינו מסוגל להגיע לאיזור כף הרגל ולהזינה. חסימה מביאה לכאב והעדר הזנה מביא לניוון של הרגל. נקודה זו יכולה לפתוח את הערוץ ולהוליך את צ'י הכליות אל כף הרגל לשם הזנת הגידים והעצמות. 

עליית האש לאורך ערוץ שאו יין כליות יכולה לגרום למחלות הקשורות בלשון (לב) ובגרון (ריאות). ניקוז הנקודה יוריד את האש.

חמשת הצלילים ברפואה הסינית והשפעתם על חמשת האיברים הפנימיים

באחד מפרקי הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב מוזכר שלכל אחד מחמשת האיברים יש את הקול הקשור בו והצליל המשוייך אליו "גוֹנג הינו צליל האדמה והינו נפתח אל טחול, שָאנג הינו צליל המתכת והינו נפתח אל הריאות, ג'יַאוֹ הינו צליל העץ והינו נפתח אל הכבד, גֶ'ה הינו צליל האש והינו נפתח אל הלב, יוּ הינו צליל המים והינו נפתח אל הכליות". כאשר חמשת הצלילים בהרמוניה הגוף בריא. הקדמונים הסינים הבחינו שמתוך 12 הטונים במוזיקה הסינית, חמשת הצלילים הנ"ל משפיעים על חמשת האיברים הפנימיים.

כולנו שמענו סיפורים על זמרות אופרה המסוגלות לנפץ גביע קריסטל על ידי שירה בקול גבוה. כיצד הפקת קול בקצה אחד של החדר מסוגלת להשפיע על גביע בקצה השני? כאשר אנו מקישים על גביע קריסטל אנו גורמים לקריסטל לרטוט בתדירות מסוימת ולהפיק צליל גבוה בדומה לפעמון. למעשה גביע הקריסטל מהדהד בתדירות קול זו. הדהוד זה נעשה על ידי הקשה ישירה על גוף הגביע אך ניתן לגרום לגביע להדהד גם על ידי ניגון או הפקת קול בעל תדירות קרובה לתדירות ההדהוד של גביע הקריסטל, השפעה זו נקראת תהודה סימפתטית.

הקדמונים הסינים גילו כי קולות שונים המופקים על ידי הפה או כלי נגינה יכול להדהד באיברים הפנימיים ולהרטיטם. הם חילקו את חמשת אופני הפקת הקול לחמישה סוגים שונים: שיניים קדמיות תחתונות, לשון, גרון, שיניים אחוריות (טוחנות) עליונות ושפתיים. כל אחד מחמשת הקולות מסוגל להשפיע על איבר מטרה אחר ולהשיבו לתפקוד הרמוני תקין על ידי הדהוד.

רעיון הדהוד הקול והשפעותיו המטיבות על הגוף אומץ על ידי מתרגלי מיומנויות פנימיות (内功 Nei Gong) ודאו-יין (导引 Dao Yin) ושאר תרגולות טיפוח בריאות. אחד התרגילים המתקדמים ביותר באמנות הלחימה של הצורה והכוונה, שינג אי צ'ואן (形意拳 Xing Yi Quan), מכונה צליל הרעם של הנמרים וטיגריסים בו נוצרת תהודה בכל הגוף כחלק מהתרגול. הלוחם המפורסם שַאנג יוּן-שְיַאנג (1937 - 1864) תיאר תהודה זו כרעש רעמים עמומים בשרשרת הנשמעים הרחק באופק ממש לפני שמתחיל הגשם. לדבריו דומה הדבר במעט לקול נהימת (גרגור) החתולים המאפשר להם להחלים ממחלות ופציעות אך שונה ממנו באופן הפקתו. גם תרגול דאו-יין המכונה ששת הצלילים המרפאים (六字诀 Liu Zi Jue) משתמש בעקרון ההדהוד הנוצר עקב חמשת הצלילים ומוסיף צליל נוסף המשמש לריפוי שלושת המחממים.

על מנת להכיר טוב יותר את חמשת הצלילים ואופן הפקתם יצרתי מספר תמונות המציגות את מיקום הלשון במהלך הפקת חמשת הצלילים. מכיוון שהפקת צליל נוצרת לרוב תוך כדי תנועה של לשון או שפתיים התמונות יכולות לתת מושג כללי על כל אחד מהצלילים. לכל אחד מחמשת הצלילים יש שם ספציפי (גְ'יַאוֹ, גֶ'ה, גוֹנג, שָאנג, יוּ) אך הינו למעשה שם כולל ותחתיו אפשר למצוא מספר צלילים המופקים על אותו עיקרון מנחה של תנועת הפה.

כבד - גְ'יַאוֹ

ג'יַאוֹ הינו צליל המופק על ידי הצמדת קצה הלשון לשיניים הקדמיות התחתונות וקריאת צלילים שונים כגון: גִ'י, צִ'י, שִי, אִי, גְ'יֶאן, גְ'יַה, גְ'יֲאנ(ג). צליל זה מסוגל להדהד בכבד ובכך לחזק את צ'י הכבד, להוריד אש של הכבד ולזרז השבת הכבד לאיזון על ידי איזון יין-יאנג וסילוק פתוגנים. מומלץ לבחור מספר צלילים ולבטא אותם אחד אחרי השני או לבחור צליל אחד ולבטא אותו ברצף מספר שניות ולנשוף את הצ'י העכור מהכבד החוצה. יש לשאוף אויר דרך האף ולנשוף דרך הפה תוך כדי ביטוי הצליל. צליל זה מקביל לצליל מי במוזיקה מערבית.

לב - גֶ'ה

גֶ'ה הינו צליל המופק על ידי הצמדת קצה הלשון לחך והנעתה בזמן נשיפה לשם קריאת צלילים שונים כגון: דֶה, טֶה, נֶה, לֶה, הֶה, צֶ'ה, קֶה, דִינג, דַאנג, דוּאוֹ, דִי, דוּאַן. צליל זה מסוגל להדהד בלב ולחזק את צ'י הלב, להוריד אש של הלב, לאזן יין ויאנג בלב ולסלק פתוגנים המטרידים אותו לשם השבתו לאיזון בריא. צליל זה מקביל לצליל סול במוזיקה מערבית.

טחול - גוֹנג

גוֹנג הינו צליל המופק על ידי הצמדת חלק אחורי של הלשון לחך עליון (בחלקו האחורי) וקריאת צלילים שונים כגון: הוֹנג, חוּאֲנג, חוּ, חוּן, חוּאֲן, גֶה, קֶה. צליל זה מסוגל להדהד בטחול ולחזק את תפקוד הטחול והקיבה ולסלק מהם מחלות. צליל זה מקביל לצליל דו במוזיקה מערבית.

ריאות - שָאנג

שָאנג הינו צליל המופק על ידי הצמדת חלקה האחורי של הלשון לשיניים טוחנות עליונות וקריאת צלילים שונים כגון: דזֶה, סֶה, שיֶה, גֶ'ה, חֵי, צ'וּאֲנג, צ'וּ, צַ'אן, צָ'או. צליל זה מסוגל להדהד בריאות ובכך לחזק את צ'י הריאות, להוריד אש מהריאות ולהשיבן לתפקוד תקין ומאוזן. צליל זה מקביל לצליל רה במוזיקה מערבית.

כליות - יוּ

יוּ הינו צליל המופק על ידי הצמדת השפתיים וקריאת צלילים שונים כגון: פּוֹ, בוֹ, מוֹ, פוֹ, בוֹנג, בַּאן, בַּאוֹ, בֶּיי. צליל זה מסוגל להדהד בכליות ולחזקן ולהסדיר תפקוד לא תקין. צליל זה מקביל לצליל לה במוזיקה מערבית.

על תרגול  ששת הצלילים המרפאים אפרט כבר ברשומה אחרת 

תור הזהב של הרפואה הסינית - אסכולת הקירור

כאשר ברצוננו להבין דבר מה לעומקו עלינו לתור אחר מקורות התפתחותו ולחקור כל נקודת פיצול בדרך התפתחותו וסיבותיה. על מנת להבין את מקורות הרפואה הסינית עלינו להכיר את יסודותיה דרך הקאנון הפנימי, מסה על פגיעת פתוגן בחיצון וקאנון הקושיות. על מנת להבין את התפתחות הרפואה הסינית על כל רבדיה עלינו לאתר את נקודות המפנה בהתפתחותה ולהבין את סיבותיהן. נקודות מפנה אלו הן אסכולות החשיבה השונות שהתפתחו לאורך השנים והעשירו את התיאוריה של הרפואה הסינית.

דיוקנו של ליו וואן-סו

אחת מתקופות הפריחה הגדולות ביותר של הרפואה הסינית היא תקופת גִ'ין-יוּאֱן. תקופה זו הינה נקודת התפתחות אסכולות הרפואה הסינית אשר השפעתן על התיאוריה של הרפואה הסינית ניכרת עד עצם היום הזה. באחת מרשומותי הקודמות הזכרתי ברפרוף את ארבע האסכולות החשובות, שהתפתחו בתקופה זו והרופאים שעמדו בראשן. היום אני רוצה לדבר על הרופא הנודע לִיוּ וַואן-סוּ אשר עמד בראש אסכולת הקירור ולמעשה ניתן להחשיבו כגורם העיקרי להתפתחות האסכולות האחרות בתקופתו ואסכולות בכלל ברפואה הסינית. 

השינוי לו הביא הינו בעל חשיבות רבה מאד בהתחשב בעובדה שבמשך 800 שנים מאז כתיבת מסה על פגיעת פתוגן בחיצון על ידי הרופא הנודע גַ'אנג ג'וֹנג-גִ'ינג, לא הופיעה התפתחות חדשה בתיאוריה של הרפואה הסינית. העדר התפתחות נובע מהעובדה, שהפורמולות המופיעות במסה היו יעילות ביותר, אך גם בשל העובדה, שאף רופא לא העז לקום ולצאת כנגד חוסר שלמותה של התיאורה המוצגת במסה. למרות שזה אולי נראה דבר של מה בכך לקום ולהתנגד לטיעון כלשהו כאשר איננו מסכימים איתו, אך לא כך הדבר בתרבות הסינית, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בגַ'אנג ג'וֹנג-גִ'ינג אשר כונה "הרופא הקדוש". השפעתו העצומה של לִיוּ וַואן-סוּ על כיוון התפתחות הרפואה הסינית המשיכה עוד כ-600 שנים לאחר מותו ועודדה הופעתן של אסכולות נוספות.

אסכולת הקירור (Han Liang Pai - 寒凉派)

אסכולת הקירור נוצרה בעקבות שילוב של גורמים שונים יחדיו אשר הביאו את לִיוּ וַואן-סוּ להסיק, שברפואה הסינית חסרה התייחסות והבנה מספקת למחלות הנגרמות עקב פתוגנים של חום ואש. בין גורמי ההשפעה השונים אפשר למנות את:

- הקיבעון המחשבתי של הרופאים בני תקופתו.
- בריאותם ונטיתם המולדת של תושבים באיזור מגוריו - חֶה ג'יֶאן.
- מסקנותיו של לִיוּ וַואן-סוּ לאחר חקירתו את 19 הפתוגנזות המופיעות בקאנון הפנימי.
- ספר המרשמים שפרסם הממשל מרשמי מרכז הרוקחות הקיסרי לתועלת העם בתקופת שלום וביטחון.
- תובנות הקשורות בתיאוריה של התנועות והצ'י אשר הפכה פופולארית ביותר במאות השנים לפני לידתו.
- מלחמות קשות באיזור מגוריו בין שבטי הג'וֹרְצֶ'ד בני מדינת גִ'ין, החִיטַאִיִים תושבי מדינת לִיֳאוֹ ואנשי מדינת סוֹנג בני גזע החַאן (סינים).

שלוש מאות שנה לפני הולדתו של לִיוּ וַואן-סוּ, ערך וָואנג בִּינג* את הקאנון הפנימי והוסיף לו שבעה פרקים העוסקים בתיאוריה של חמש התנועות וששת הצ'י. כאשר ליו וואן-סו למד רפואה סינית כבר היתה תיאוריה זו פופולארית ביותר בקרב הרופאים ברחבי האיזור כולו. אפשר לראות מדבריו של ליו וואן-סו כי ראה חשיבות רבה לתיאוריה זו: "גוף הידע של אנשי אסכולת השינוי הינו חמש הפאזות ושמונה הטריגרמות, של הקונפוציוניסטים הוא שלוש העקרונות וחמש הסגולות ושל הרופאים הוא חמש התנועות וששת הצ'י". תיאוריה זו השפיעה רבות על גישתו לרפואה הסינית עד כדי כך שבהמשך הסביר כיצד כל אחת מהתנועות וכל אחד מששת הצ'י יכול להפוך חום ואש.

לִיוּ וַואן-סוּ חקר במשך שנים רבות את 19 הפתוגנזות המופיעות בקאנון הפנימי ובעיקר את הפתוגנזות הקשורות בחום ואש. על סמך נסיונו הקליני ותובנות שרכש במהלך החקירה, הרחיב את כמות הסינדרומים הקשורים בחום ואש ופיתח גישה חדשה לטיפול בהם. כמו כן מצא דרך לחבר בין הפתוגנזות המופיעות בקאנון הפנימי ותורת התנועות והצ'י.  

רעיון נוסף, שמקורו באיזכור קצר בקאנון הפנימי, אליו התיחס הוא רעיון ההגבלה והחלקה של נזק ההפרזה. רעיון זה מתחייס ליחסי הבקרה והיצירה של חמש הפאזות לשם שמירה על מערכת מאוזנת. בגישה הנפוצה המשתמשת בתיאוריה של חמש הפאזות קישרו בין סממנים שונים לחריגה של פאזה כלשהי או חולשה של פאזה אחרת. לִיוּ וַואן-סוּ הרחיב על המשמעויות הנובעות מחריגה של אחת מהפאזות והופעת סממנים הקשורים בפאזה שבעצם מנטרלת את החריגה. אציג כאן שתי דוגמאות של פתוגנזות שונות, האחת של אש והשניה של חום, כפי שלִיוּ וַואן-סוּ ניתח אותן:

פתוגנזת חום הגורמת לעצב

עצב הוא הרגש של ריאות-מתכת. פאזת המתכת מתמירה יובש ואילו יובש נוצר מהתמרה (יבוש) של האש. כלומר חום יוצר יובש ועל כן רגש הריאות מקבל ביטוי. אש הלב אחראית על חום וגורמת בקלות להופעת כאב פיזי אך גם רגשי. כאשר מופיעים כאב ועצב, במקרים רבים יש גם חום מטריד בלב והנפש חסרת מנוחה כך שקשה מאד להשקיט את הרגשות. כאשר אדם עצוב הוא בוכה ודמעות זולגות יחד עם נזלת. הסיבה לכך שמופיעה הפרשה של נוזלים (מים) אלו היא שמדובר בתופעה של אש משגשגת בצורה קיצוניות כך שהמים קמים להגבילה ומופיע ביטוי של מים. כלומר הביטוי של דמעות הוא בעצם פאזת המים הקמה לאזן את קיצוניות היתר של החום בלב.

פתוגנזת אש הגורמת לכאב ורגישות

בעקבות חום בתנועת האש נוצר כאב. מכיוון שפאזת האש משגשגת היא מבקרת את המתכת ומונעת ממנה לתפקד באופן תקין ולהגביל את העץ. המתכת אינה יכולה לאזן את העץ ולכן העץ משגשג. מכיוון שחמוץ הוא הטעם הקשור בפאזת העץ ויש התמרה בו זמנית של אש ועץ, על כן הכאב מרגיש חמוץ (כמו שריר דואב לאחר מאמץ). חמוץ שייך לכבד עץ וכאב שייך ללב אש

בהקשר למסה על פגיעת פתוגן בחיצון יצא לִיוּ וַואן-סוּ כנגד הגישה הפופולארית, המנתחת התיאוריה המוצגת בספר כשיטת טיפול למחלות קור, והבהיר מדוע לדעתו היא למעשה מדברת על מחלות חום. כמו כן הסביר את הגורמים להתפתחות מחלות החום למרות שמדובר בפתוגן קור ובכך בעצם הסביר מדוע קור יכול להפוך לחום. 

בהתיחסותו למחלות הקשורות בחום ואש, הסביר לִיוּ וַואן-סוּ גם על הקשר בין ביטוי קיצוני של כל אחד מהרגשות ופתוגנים אלו. כמו כן הציע דרך לטיפל במחלות הנובעות מפתוגנים אלו בחיצון ובפנים. בין טכניקות הטיפול שהציג אפשר למצוא צמחי מרפא, דיקור ואף שימוש במוקסה שלרב נאסר במחלות חום. 

למרות שמקריאת ספריו מתקבל הרושם שלִיוּ וַואן-סוּ התיחס בעיקר לקירור מחלות חום, בחקירה מעמיקה אפשר לראות שבין היתר הרחיב גם את התיאוריות העוסקת ברפואת נשים, במחלות מסובכות ובטיפול בטחול-קיבה.

                                                                                                                           

קורס אסכולת הקירור

מכיוון שאני רואה בלימוד אסכולות החשיבה השונות ברפואה הסינית חלק חשוב בהתפתחות של מטפל והעמקתו ברפואה הסינית, בחרתי באסכולת הקירור כקורס הראשון שאעביר במרכז ההדרכה החדש, שפתחו חברי תום ואריאל מסינית בקהילה שבחיפה. תוכן הקורס כולל תרגום של חלקים נכבדים מתוכן ספריו של לִיוּ וַואן-סוּ לראשונה בשפה מערבית ובעברית.

מטרות הקורס

העמקה בקלאסיקות של הרפואה הסינית.
הכרת אחת האסכולות החשובות ביותר ברפואה הסינית.
הבנת הגורמים לחום ואש ודרכי הטיפול בהם.
העשרת הידע על התפתחות הרפואה הסינית.
חשיבות הקורס
הכרת הקלאסיקות כחלק חשוב בהתפתחות של המטפל.
שיפור והרחבת אחד מכלי האבחון החשובים ביותר - תיאוריה.
לימוד גישות טיפול חדשות בקליניקה.
 

תוכן הקורס

רקע היסטורי, מדיני, גיאוגרפי ורפואי להתפתחות אסכולת הקירור.
רקע על ראש האסכולה – לִיוּ וַואן-סוּ.
הבדלים בין אש וחום ברפואה הסינית.
הגורמים להיווצרות מחלות חום – יאנג צ'י מדוכא ורוגז.
אופן הטיפול במחלות חום בעזרת צמחי מרפא.
טיפול בדיקור ומוקסה למחלות חום ע"פ אסכולת הקירור.
שאנג חאן לון מנקודת מבט של מחלות חום בחיצון ולא מחלות קור בחיצון.
חמש הפאזות ואופן יישום רעיון הגבלת נזק ההפרזה להשבת הרמוניה.
ששת הצ'י והתמרתם לחום ואש.
קשר בין ביטוי ריגשי קיצוני וחום ואש.
19 הפתוגנזות של הקאנון הפנימי לראשונה בעברית כמו גם העריכה והתוספות של לִיוּ וַואן-סוּ.
הפתוגנזות המורחבות של לִיוּ וַואן-סוּ.
רפואת נשים (שלושת האיסורים אחרי לידה, פיזיולוגיה).
טחול קיבה.

צינון, התקררות ושפעת - מערכת היאנג הכביר שבשמים והמים הקפואים שעל הקרקע

ברפואה הסינית ישנן אסכולות חשיבה רבות ושיטות שונות של אבחון מחלות אשר להן מערכת מושגים משלהן כגון, שש המערכות (שש שכבות), ארבע רמות של מחלות חום וכדומה. מכיוון שכך נוצר קושי רב להבין ולשלוט בכל אחת משיטות אלו או ליישב את התחושה שאין חפיפה בין גישות אלו. אחת מהשיטות המורכבות והעמוקות ביותר לדעתי לאבחון מחלות היא השיטה של אבחון כשל תפקודי של שש המערכות השונות המוצגת ב"דיון על פגיעת פתוגן" (שאנג חאן לון). ברשומה זו אנסה לפשט את המערכת הראשונה בהסתמך על תפיסתם של מספר רופאים מפורסמים ברפואה הסינית.

מה שמייחד את שיטת האבחון של דיון על פגיעת פתוגן היא שאינה מתמקדת באיבר אחד מסויים או בתנועה אחת מחמש התנועות ואף לא בחומר חיוני אחד (דם, צ'י, נוזלים, תמצית) אלא מחלקת את הגוף לשש מערכות שונות המורכבות כל אחת ממספר איברים, תפקודים, חומרים ותנועות (אדמה, מתכת, מים, עץ ואש). המערכת הראשונה והשיטחית מהשש היא מערכת היאנג הרב, הלא היא מערכת תָאי-יָאנג (Tai Yang 太阳).

השם המלא של מערכת תָאי-יָאנג הינו תָאי-יָאנג קור-מים. תָאי-יָאנג משמעו יאנג רב ובסינית הינו אחד מהכינויים של השמש (למעשה כיום היא הכינוי העיקרי של השמש). מכיוון שקור מסווג כ-יין ולא יאנג היינו מצפים שתָאי-יָאנג יהיה קשור בחום ואש ולא במים וקור, האם יש כאן סתירה? על מנת להבין מדוע אין כאן סתירה ראשית אסביר את משמעות מערכת זו כפי שהיא מופיעה במקור בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב (Huang Di Nei Jin 黄帝内经) כתיאור של תופעות טבע ובהמשך אבצע הקבלה גם למערכת שבגוף האדם.

                                                                                                                                      

תופעת טבע - תאי יאנג קור מים 

תקופת החורף - תאי יאנג קור מים ע"פ פאנג דזה-אי

פָּאנג דזֶה-אִי מסביר את תופעת תָאי-יָאנג קור-מים בהקשר של חלוקת השנה לשש עונות שונות על פי אסכולת התנועות והצ'י: "הזמן של הצ'י השישי, החום היאנגי שעל פני האדמה נע ויורד כולו ונכנס אל תוככי המים שתחת האדמה לאורך תקופת כינוס וקליטה של הצ'י בסתיו. צ'י היצירה שורשו במרכז למטה. במרכז ולמטה היאנג רב על כן נקרא תאי יאנג (יאנג רב). חום יאנגי זה יורד ונכנס אל תוך המים אשר חותמים ואוצרים מבלי לאפשר זליגתו. בזמן זה יש ירידה בלחץ של האטמוספריה ומחוץ למים יש קור. מחוץ למים יש כבר קור אזי היאנג נאצר בתוך המים מכיוון שכך נקרא קור-מים". כלומר, בתקופת עונת תָאי-יָאנג קור מים, שהינה שיא החורף, החום היאנגי נכנס אל תוך המים שבאדמה שאופיים הוא אצירה ושמירה ואילו בחוץ שורר קור עז. מכיוון שבחוץ שורר קור ובתוך המים נשמר חום יאנגי רב על כן עונה זו מכונה יאנג-רב קור מים.

גם טַאנג דזוֹנג-הָאי השתמש בדימויים מהטבע על מנת לתאר את תָאי-יָאנג, אך הקישור שהציע שונה במעט מזה של פָּאנג דזֶה-אִי. הוא דימה את מערכת תָאי-יָאנג להשפעה של השמש על מים שעל כדור הארץ: "תאי יאנג הוא היאנג הכביר שבשמיים, הידוע לכל רבבות הדברים ויש רק את הצ'י היאנגי היחיד הזה. למרות שהצ'י שלו דחוס אי שם בוואקום הגדול אך הוא משפיע ישירות על תוככי המים שבאדמה למטה. על הקרקע של העולם המים רבים מכל, מכיוון שהמים רבים כל כך על כן ההתמרת הצ'י שלהם היא רבה בקיצוניות ויכולה למלא את רבבות הדברים". 

פירוש: תָאי-יָאנג (יאנג רב) בטבע הוא למעשה הגוף היאנגי הגדול שבשמיים - השמש, המוכרת וידועה לכל האדם והבריאה תחת השמיים. מכיוון שהיא מקור החום העיקרי היוצר את החיים בעולמנו על כן היא היאנג היחיד המספק לנו צ'י וחום. למרות שהשמש הינה צביר עצום של צ'י המרוכז אי שם בווקום האין סופי של החלל הרחק מהאדמה, אך היא עדיין מצליחה לאדות את מי האוקיאנוסים שעל פני כדור הארץ. מרבית שטח הפנים של עולמנו מכוסה במים ובזכות כמותם הרבה כמות הצ'י שמאודה מהם רבה מאד ויכולה ליצור ולברוא חיים על פני האדמה.

                                                                                                                                      

גוף האדם - מערכת תאי-יאנג

  

מהמים מותמר צ'י אל החיצון

טַאנג דזוֹנג-הָאי מקשר את הדימוי של מערכת תָאי-יָאנג בטבע, אותו הצגתי למעלה, לפזיולוגיה של האדם, כצ'י היאנגי היוצא מן הפנים אל החוץ, המגן בחוץ ומונע חדירה של פתוגן חיצוני. "באדם  נוצרת הקבלה ולכן תאי-יאנג שלפוחית השתן הם המעון של מים קור והמנהלים ואחראיים על המים ברחבי הגוף. הם מכונים בשם מים קור מכיוון שאופי המים הוא קור. בערוץ תאי יאנג - הצ'י מותמר בתוך המים ונע מעלה והחוצה וכך הוא מגן בחוץ בדומה ליאנג הכביר, על כן הוא מכונה ערוץ תאי יאנג".

מכיוון שערוץ תָאי-יָאנג הינו היאנג הכביר המגן בחוץ, על כן כאשר פתוגן חיצוני פולש אל השכבה החיצונית הוא תוקף ראשית את מערכת תָאי-יָאנג. מסיבה זו תחילתה של מחלה חיצונית הינה מחלת תָאי-יָאנג. לתָאי-יָאנג יש קשר הדוק עם איברים נוספים, למשל הכליות. "הכליות ושלפוחית השתן מנהלים את המים בגוף האדם, מבחינת טריגרמה (על פי תורת התמורות והשינוי) הינם קאן מים. טריגרמת קאן, קאן הוא בחוץ יין ובפנים יאנג, זהו יאנג שנכנס אל תוך היין, כך נוצר צ'י. תאי יאנג הוא מים קור, יאנג הינו אש וחום, מים נפגשים עם אש ואז הצ'י מותמר".

פרופסור לִיוּ לִי-הוֹנג ייחס את הקור דווקא לשמים שממעל ואת המים לקרקע שלמטה. הוא מתבסס על תיאור המגיע מהקאנון הפנימי ומסביר שקרינת השמש מאדה את המים שעל הקרקע. אדי המים העולים מהאדמה אל השמיים מתקררים מהקור השורר במרומים ומתעבים לעננים אשר ממטירים גשם חזרה אל הקרקע. באופן זה הוא קושר יחדיו את תאי-יאנג (שמש) עם המים שבקרקע, הקור שבשמיים ופעולת האידוי של המים ועיבוי העננים בשמיים. ההסבר שלו מתאר יפה את מערכת תָאי-יָאנג שעיקרה אידוי מים לכדי צ'י ועיבוי אדי הצ'י חזרה למים.

לתופעת טבע זו הוא מציג מקבילה בגוף האדם בה החום המגיע מהכליות מאדה את המים שבשלפוחית ויוצר צ'י המתפזר אל השכבה החיצונית של העור ומשמש לזיעה. הנוזלים שיורדים מפלג הגוף העליון אל השלפוחית מתעבים לכדי מים בשלפוחית ומופרשים כשתן. תיאור זה מסביר יפה מדוע כאשר נוצרת מחלה במערכת תאי-יאנג נפגע התפקוד הקשור בזיעה או בהפרשת שתן ואופן הריפוי כולל ייזוע (Gui Zhi Tang) או שיתון (Wu Ling San).

טַאנג דזוֹנג-הָאי ממשיך ומסביר את הקשר בין מחלת תָאי-יָאנג לפגיעה בצ'י מזין ובצ'י מגן. הוא מבסס את ההסבר על שלפוחית השתן (ערוץ תָאי-יָאנג) והכליות כצמד איברי יין ויאנג של תנועת המים, יחסי הלב והכליות כיחסים בין האש והמים (תכונות התופעות אליהן משויכים איברים אלו) וכמובן היחסים בין הלב - האחראי על הדם, ושלפוחית השתן - האחראית על התמרת צ'י, ומכך גם ליחסי צ'י ודם: "בגוף האדם הלב אחראי על האש, הכליות אחראיות על מים, כל הצ'י (אויר) שנשאף פנימה, עובר מהריאות ודרך הלב והושט, מהלב יורד מטה בצמוד לעמוד השדרה, ממערכת הכליות נכנס לרשת המחברת (שלושת המחממים - פדר) ומגיע אל שדה האליקסיר (דאן טיאן - אזור תחת הטבור). הלב הוא איבר האש, צ'י השמיים (אויר) שנשאף פנימה הינו צ'י קליל, הצ'י היאנגי ואש הלב הינם מאותו סוג, גם הוא יורד דרך צינורות הלב ואז נכנס אל תוך הכליות עד שמגיע ישירות אל שדה האליקסיר לשם אידוי שלפוחית השתן, זהו המפגש של אש ומים". בריאוּת הגוף היא איזון תקין בין הצמדים איבר-יין ואיבר-יאנג, דם וצ'י, אש ומים. ברגע שמופיעה מחלה נפגע האיזון בין צ'י, דם, מים, אש. כתוצאה מכך יכולה להופיע מחלה בערוץ תָאי-יָאנג או באיבר תָאי-יָאנג המרכיבים את מערכת תָאי-יָאנג. מכיוון שכך אפשר לראות שמחלה של ערוץ תָאי-יָאנג יכולה להשפיע על צ'י מזין (דם) צ'י מגן (צ'י) ומחלה של איבר תאי-יאנג גורמת להצטברות מים או הצטברות דם. 

חוּאֳנג יוּאֱן-יוּ מסביר, בפרשנותו על הדיון על פגיעת פתוגן, את הקשר בין צ'י מגן וצ'י מזין אל תָאי-יָאנג באופן הבא: "הכבד אחראי על (צ'י) מזין ודם הזורמים בערוצים וקישורים, הריאות אחראיות על צ׳י ו(צ'י) מגן הנעים בעור ושערותיו, כולם יחדיו נשלטים על ידי היאנג הרב (תָאי-יָאנג). אם יש רוח אז הצ׳י המגן נפגע, אם יש קור אז הצ׳י המזין נפגע, כאשר צ׳י מגן או צ׳י מזין נפגעים נוצרת מחלה של תאי יאנג".

מקור החום המאדה את המים בגוף
המקור לכל הצ׳י היאנגי בגוף האדם מגיע ממקום איכסונו בכליות. ביכולתו של יאנג זה להפיק חיים ותנועה ובלעדיו איברי הגוף, הערוצים והצ׳י אינם מסוגלים לתפקד. הכליות בעלות קשר הדוק עם שלפוחית השתן שהינה בין הזוג היאנגי של הכליות בתנועת המים (ע"פ חמש התנועות) ושלושת המחממים המשמשים רשת הפצה של הצ'י המקורי שבכליות ונוזלי הגוף. שלושת המחממים ושלפוחית השתן מקושרים לרקמות הקמטים והבקעים הזעירים אשר תחת העור (צ'וֹאוּ-לִי) ולפלומת השיער שעל פניו. שלושת המחממים הינם רשת דרכי התנועה של הנוזלים בגוף ושלפוחית השתן נחשבת למעון נוזלי הגוף. כאשר יאנג הכליות מחמם ומאדה (מתמיר) את הנוזלים הם מופצים דרך רשת שינוע הנוזלים של שלושת המחממים החוצה אל עבר העור שם ישמשו כזיעה, ומופצים מטה אל עבר שלפוחית השתן לשמש כשתן.

אפשר לראות שלצ׳י היאנגי חשיבות רבה בהפצה של נוזלים כמו גם בהפחת חיים בצ׳י המגן של הגוף. שטח העור של הגוף גדול מאד והינו השכבה השטחית ביותר של גופנו. מכיוון שתָאי-יָאנג אחראי על השכבה השטחית והחיצונית ביותר על כן הוא נחשב החיצון של החיצון (החיצון ביותר). ערוץ תָאי-יָאנג עובר בחלקו העיקרי לאורך הגב (גב הוא יאנג, חזה הוא יין). כאשר הצ׳י היאנגי מופץ אל השכבה החיצונית (חיצון) הוא סוגר את פתחי הנקבוביות ומונע פלישת פתוגן מן החוץ. מכיוון ששטח הפנים אליו נשלח הצ׳י היאנגי הינו כה גדול כמות היאנג הנשלח אליו הינה גדולה ועל כן הוא מכונה תָאי-יָאנג (יאנג רב). 

גָ׳אנג גֶ׳ה-צוֹנג* הסביר שששת הצ'י שבגוף האדם נוצרים באיברים הפנימיים ומשם הם נפרשים החוצה אל השכבות החיצוניות: "מקור הפצתם של שני האש, קיסר ושר, בכליות. הצ'י של תאי-יאנג נוצר בשלפוחית השתן. שורש צ'י הרוח בכבד עץ, שורש צ'י הלחות בטחול אדמה, שורש צ'י היובש בריאות מתכת". לאחר מכן הצ'י זורם במקביל לערוצים ומתפזר באיזורים שונים על העור, תאי יאנג נפרש בגב, יאנג מינג נפרש בחזה, שאו יאנג נפרש בצידי הצלעות, תאי-יין נפרש בבטן עליונה, שאו -יין נפרש תחת הטבור, ג'ואה-יין נפרש בצידי הבטן והצלעות. למרות זאת, תאי-יאנג עדיין אחראי גם על הגוף כולו והצ'י של תאי-יאנג נפרש וממלא את כל שטחיות הגוף (עור). הצ'י של תאי-יאנג נפרש בשכבה השטחית מכל ובשכבה שתחתיו נפרשים ששת הצ'י. מכיוון שששת הצ'י קרובים מאד לחיצון על כן תאי-יאנג אחראי עליהם גם כן. על מנת שההקבלה שלו תהיה ברורה יותר הוא דימה את ששת הצ'י לשש עונות השנה (צ'י מארח) ואילו תאי-יאנג הוא השמש המקיפה את העולם כולו מחוץ לשש העונות ומשפיעה על הצ'י השולט בשמיים (Si Tian 司天) והצ'י השולט באדמה (Zai Quan 在泉). מכיוון שכך אף חילק את מחלת תאי-יאנג למחלה של תאי-יאנג כללי ומחלת תאי-יאנג אזורי. 

נקודות למחשבה ושאלה לדיון:

תאי יאנג מים קור כולל שני איברים - שלפוחית השתן והמעי הדק, מדוע קיימת התייחסות רק לשלפוחית השתן והמעי הדק כמעט ולא מוזכר?

                                                                                                                                       

הערות 

תרגום מסינית לעברית - ניצן אורן

טאנג דזונג-חאי     Tang Zong-Hai

טַאנג דזוֹנג-הָאי (Tang Zong-Hai 唐宗海) - ידוע גם בשמו השני טַאנג רוֹנג-צ'וּאן (Tang Rong-Chuan 唐容川) -  יליד פרובינציאת סצ'ואן שבמערב סין. חי בתקופת סוף שושלת צ'ינג בין השנים 1846-1897. דזוֹנג-הָאי היה בעל ידע נרחב ברפואה סינית ורפואה מערבית והשתייך לאסכולה ששאפה לחבר בין ידע רפואי ממזרח וממערב וכיום נחשב אבי אסכולת האיחוד בין מזרח ומערב. כרופא נודע בעיקר בזכות מיומנותו ותרומתו הרבה לרפואה הסינית בטיפול בסינדרומים הקשורים במחלות דם עליהם פירט בספרו דיון בסינדרום דם. למרות שאיפתו ותמיכתו בלימוד הגישה הרפואית המודרנית (מערבית), שחדרה לסין, במקביל לרפואה הסינית ונסיונו להסביר תהליכים מהרפואה הסינית בעזרת פיזיולוגיה מודרנית, הוא עדיין היה בקיא בתורות ופילוסופיות סיניות מסורתיות עתיקות, למשל תורת השינוי המוצגת בספר התמורות, עליה חיבר ספר המקשר בינה לרפואה סינית, ותורת חמש התנועות וששת הצ'י. מבחינת גישתו לדיון על פגיעת פתוגן (שאנג חאן לון) הוא משוייך לאסכולת התמרת צ׳י של ששת הערוצים (עליה כתבתי ברשומה קודמת) המזהה את ששת המחלות המתוארות במסה זו לששת הצ'י, בשונה מהאסכולה הנגדית, הפופולארית והמובילה יותר המתעקשת שאין כל קשר בינייהם. עוד על טַאנג דזוֹנג-הָאי אפשר לקרוא כאן, רשומה על הפרק הראשון מדיון על סינדרום דם אפשר למצוא כאן.

שאנג חאן לון והתמרת צ'י של ששת הערוצים - שורש, ענף וצ'י האמצע

אחד הקורסים המעניינים ביותר שלמדתי בתקופת לימודי בסין היה הקורס שעסק בספרו של גָ׳אנג ג׳וֹנג-גִ׳ינג, מסה על פגיעת פתוגן בחיצון (שָׁאנג חָאן לוּן). מעבר לעוּבדה שגישת האבחון המוצגת בספר היתה יחודית ומרתקת, אופן ההעברה של החומר על ידי מורי הפך אותו למעניין עוד יותר. הרושם העז שהשאיר עלי הקורס והרצון להמשיך ולהעמיק בתוכנו שכנעו אותי בשנים האחרונות להמשיך ולחקור את הספר דרך פרשנויותהם השונות של רופאים נודעים. ככל שהתעמקתי בפרשנויות השונות כך שמתי לב שיש שוני, לעיתים רב מאד, בין אופן הניתוח של רופאים שונים. שוני זה והנסיון ליישב אותו גרם לי לחוסר נוחות ובלבול והטריד את מנוחתי. חוסר הנוחות שהרגשתי התפוגג כאשר נוכחתי לדעת שיש מספר זרמים או אסכולות שונות העוסקות וחוקרות קלאסיקה זו. חקירה מעמיקה הבהירה לי שלפני כ-400 שנה התפתחה אסכולה חדשה שהביטה על הנושא מזווית קצת שונה מהנהוג. מלבד הגישה הנפוצה שלימד אותי מורי, קיימת גם הגישה הפחות מוכרת המבוססת על רעיון התמרת הצ'י "השורש, הענף וצ'י האמצע" (אין כל קשר ל"האריה, המכשפה וארון הספרים"!) המגיע מתורת התנועות והצ'י כפי שהיא מופיעה בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב. ברשומה זו אנסה לפרט על מקורות האסכולה החדשה ואף על תובנותי מלימוד אסכולה זו. 

מקורה של תיאורית התמרת הצ׳י בשבעת הפרקים שהוסיף הרופא הנודע ווָאנג בִּינג לקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב. בפרקים אלו מרחיב ווָאנג בִּינג על חוקיות השינוי, הגבלה, גדילה והתכלות של יין-יאנג וששת הצ׳י כפי שהינם באים לידי ביטוי בטבע. כלומר תיאר את חוקיות היחסים בה שלושת היין ושלושת היאנג הם הענף של ששת הצ׳י ואילו ששת הצ׳י הם השורש של שלושת היין ושלושת היאנג. שלושת היין עליהם דיבר ווָאנג בִּינג הם תאי יין, שאו יין, ג׳ואה יין, שלושת היאנג הם תאי יאנג, שאו יאנג, יאנג מינג, וששת הצ׳י הם יובש, לחות, חום, קור, רוח, אש. שנים רבות לאחר מכן חובר הרעיון של התנועות והצ'י יחד עם המסה של פגיעת פתוגן בחיצון (שאנג חאן לון) ונוצרה אסכולה חדשה של מסה זו - התמרת צ'י של  ששת הערוצים.

 

מקורות היסטורים של התמרת הצ'י

דיוקנו של וואנג בינג

התיאוריה של תורת התנועות והצ׳י התגבשה ככל הנראה בסוף תקופת שושלת האן-המזרחית (25-220) והתבססה על שיטות חיזוי עתידות. בסביבות שנת 85 לספירה צורפו אליה עשרת הגזעים השמיימיים ותריסר הענפים הארציים כדרך לחישוב זמנים ושנים. הכתבים העיקריים והקדומים ביותר שנמצאים בידיינו היום ועוסקים בתורת התנועות והצ'י הם שבעה פרקים מהשאלה הפשוטה שבקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב. רב החוקרים של הקאנון הפנימי תמימי דעים בנוגע לכך ששבעת הפרקים הללו כנראה הגיעו ממקור חיצוני והוספו לקאנון מאות שנים לאחר שכבר גובש לכדי יצירה שלמה. האדם לו מיוחסת תוספת זו של שבעת הפרקים הוא פרשן הקאנון הפנימי הנודע, הרופא וָואנג בִּינג.

בתקופת שושלת טאנג (618-907) קיבל וָואנג בִּינג (710-804) לידיו את הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב. לאחר שחקר את תוכן הקאנון, ערך אותו מחדש ועל סמך כתבים סודיים שקיבל ממורו לרפואה הוסיף לו שבעה פרקים חדשים העוסקים בתנועות והצ׳י. משום כך נחשב וָואנג בִּינג כראשון שבעצם פרסם חומר מסודר על תורת התנועות והצ׳י. בבואו להסביר את חוקיות הגדילה והכליה של ששת הצ'י מסביר וָואנג בִּינג "שאו-יאנג ותאי-יין (מותמרים) מהשורש, שאו-יין ותאי-יאנג (מותמרים) משורש ומענף, יאנג-מינג וג'ואה-יין אינם (מותמרים) מענף או שורש, הם (מותמרים) מהאמצע". חוקיות זו מכונה שורש, ענף וצ'י האמצע. 

בדורות המאוחרים יותר הופיעה התייחסות של רופאים נודעים נוספים לחוקיות שורש, ענף וצ'י האמצע של תורת התנועות והצ'י על בסיס המופיע בקאנון הפנימי. לִיוּ וָואן-סוּ (1110-1196) כתב בספרו המסתורין שבמקור המחלות של השאלה הפשוטה "הכלל הראשי בריפוי מחלות, חובה ראשית להבין את הענף והשורש.... ששת הצ'י הם השורש, שלושה יין ושלושה יאנג הם הענף. על כן חולי בצ'י הוא השורש, מחלה הנקלטת בערוצים והאיברים מכונה ענף". בספרו של גָ'אנג דְזֳה-חֵה (1156-1228), חובות הקונפוציאנים להוריהם, מופיעה הפרוזה הבאה "שאו-יאנג (מותמר) מהשורש והינו אש-השר, תאי-יין (מותמר) משורש לחות יושב למעלה. ג'ואה-יין (מותמר) מהאמצע הינו המשפחה, יאנג-מינג (מותמר) מהלחות באמצע והינו אני. תאי-יאנג ושאו-יין (מותמרים) מענף ושורש, שני הצ'י יין ויאנג עטופים יחדיו". גָ'אנג גִ'ינג-יוּאֵה (1563-1640) אף הוסיף תרשים מעגלי של ששת הצ'י במרכז המעגל וששת הענפים בהיקף המעגל. התרשים מבצע הקבלה של הרעיון הקוסמולוגי (ששת הצ'י בטבע) לאיברים והערוצים שבגוף האדם, כאשר האיברים שבפנים הם השורש והערוצים שבחוץ הם הענף.

שורש, ענף וצ'י האמצע

אז מה בעצם נאמר על שורש, ענף וצ'י האמצע? למעשה כל הקלאסיקות מנסות להסביר את אותו הרעיון רק במילים שונות. אבל ראשית על מנת למנוע בלבול יש להבדיל בין "גזעים וענפים" ו-"שורש וענף" שהינם שני דברים שונים לחלוטין. כפי שכבר ציינתי למעלה, הגזעים (עשרה) והענפים (תריסר) הינם שיטת מיתוג של זמן (שעה, יום, חודש, שנה, דור) בדומה לתאריך מפורט. שורש וענף הינם דימוי המבוסס על עץ בעל שורש, גזע וענפים הבא להדגיש את חשיבות השורש ביחס לענפים.

בתרשים למטה משמאל אפשר לראות את רעיון שורש, ענף וצ'י האמצע בטבע כפי שגָ'אנג גִ'ינג-יוּאֵה הסביר אותו. ששת הצ'י (קור, רוח, חום, לחות ויובש) הם השורש ומופיעים במעגל הפנימי. במעגל החיצוני ביותר אפשר לראות את שלושת היאנג ושלושת היין שהינם הביטוי של ששת הצ'י בענף. בתרשים מימין אפשר לראות את ההקבלה של רעיון שורש, ענף וצ'י האמצע לגוף האדם איבריו וערוצי הדיקור הפרוסים בו.

תרשימים המבוססים על ספרו של ג'אנג ג'ינג-יואה

אפשר לראות שהשם של כל אחת משש המערכות מכיל בתוכו תיאור של השורש והענף: יאנג מינג יובש מתכת - יובש בשורש ויאנג מינג בענף. שאו יין חום אש הקיסר - חום בשורש ושאו יין בענף. תאי יאנג קור מים - קור בשורש ותאי יאנג בענף. ג'ואה יין רוח עץ - רוח בשורש וג'ואה יין בענף. תאי יין לחות אדמה - לחות בשורש ותאי יין בענף. שאו יאנג אש השר - אש בשורש ושאו יאנג בענף. במעגל האמצעי בתווך בין השורש והענף נמצא צ'י האמצע המכונה לעיתים "הצ'י הנראה באמצע". צ'י האמצע שנמצא בכל מערכת הוא בעצם צ'י של מערכת משלימה (בת זוג). בהתאם לכך: צ'י האמצע של מערכת יאנג מינג הוא תאי יין, צ'י האמצע של מערכת תאי יאנג הוא שאו יין, צ'י האמצע של מערכת ג'ואה יין הוא שאו יאנג, צ'י האמצע של שאו יין הוא תאי יאנג, צ'י האמצע של תאי יין הוא יאנג מינג, צ'י האמצע של שאו יאנג הוא ג'ואה יין.

התמרת הצ'י בשש המערכות
על סמך דמיון ושוני בין השורש והענף כמו גם אופיו של צ'י האמצע ניתן להבין על מה אחראית כל מערכת מבחינה פזיולוגית, למשל איזון חום-קור, איזון לחות-יובש, איזון עליה-ירידה. מצד אחד אופיה של כל מערכת משפיע על האופן בו תגיב אותה מערכת לפלישת פתוגן של מחלה ואופי הסינדרומים שיופיעו בעקבותיה. מצד שני יש הטוענים שצ'י פתוגני כלשהו ימשך לפלוש למערכת הדומה לו ביותר (לחות תימשך למערכת תאי-יין לחות אדמה) ולכן תיווצר מחלה בעלת אופי של המערכת הפגועה. בהקשר למקרה הראשון, כללי התמרת הצ'י המופיעים בקאנון הפנימי אומרים, שבמידה והצ'י של השורש והענף בעלי אותו אופי מבחינת יין-יאנג, אזי הם (הפתוגן או המערכת) יותמרו מצ'י השורש. במידה והצ'י של השורש והענף שונים הם יותמרו גם מהשורש וגם מהענף.

אנסה להסביר זאת על ידי ניתוח הסברו של גָ'אנג דְזֳה-חֵה המופיע למעלה: "שאו-יאנג (מותמר) מהשורש והינו אש-השר" ענף שאו יאנג (יאנג מועט) הוא יאנג, בשורש הוא אש. מכיוון שגם השורש וגם הענף שניהם יאנג על כן הוא מותמר מהשורש - אש. "תאי-יין (מותמר) משורש לחות" ענף תאי יין (יין רב) הוא יין, בשורש הוא לחות. מכיוון שגם השורש וגם הענף שניהם יין על כן הוא מותמר מהשורש - לחות. "תאי-יאנג ושאו-יין (מותמרים) מענף ושורש" ענף תאי יאנג (יאנג רב) הוא יאנג בשורש הוא קור, ענף שאו יין (מעט יין) הוא יין בשורש הוא חום, מכיוון שהשורש והענף הופכיים באופיים על כן לעיתים יותמר מהשורש (קור, חום) ולעיתים מהענף (יאנג-חום, יין-קור). "ג'ואה-יין (מותמר) מהאמצע" ענף ג'ואה יין (סוף היין) הוא יין, בשורש הוא רוח. מכיוון שרוח מתמירה אש על כן ג'ואה יין מותמר מצ'י האמצע - שאו יאנג אש. "יאנג-מינג (מותמר) מהלחות באמצע" ענף יאנג מינג (יאנג בוהק) הוא יאנג, בשורש הוא יובש. מכיוון שיובש הוא תוצר של לחות (העדר לחות) על כן יאנג מינג מותמר מצ'י האמצע - תאי יין לחות. 

חוקים אלו הינם בעצם הנחיות כלליות המבוססות על היגיון (דמיון בין אופי ענף ושורש) ורב הפרשנים המודרנים מצביעים על כך, שמבחינה קלינית המצב מורכב בהרבה וישנם מקרים בהם מחלה מושפעת גם מהשורש, גם מהענף וגם מצ'י האמצע. מכיוון שקצרה היריעה לא אכנס לעומק ולפרטים ברשומה זו.

החיבור בין התמרת הצ'י ושש מחלות הערוצים
שבעת הפרקים שהוסיף וָואנג בִּינג לחלק השאלה הפשוטה בקאנון הפנימי שימשו כבסיס לרעיון התמרת הצ׳י. יש הטוענים כי התמרת הצ׳י דיברה רק על תופעות טבע ולא התיחסה לתפקוד האיברים והערוצים בגוף. עד לתקופתו של גָ׳אנג גֶ׳ה-צוֹנג (1616-1674) לא נוצר חיבור ישיר בין התמרת הצ׳י ואיבחון שש מחלות הערוצים המופיעה במסה על פגיעת פתוגן בחיצון. גָ׳אנג גֶ׳ה-צוֹנג, שהיה בקיא ברעיון התמרת הצ'י של שורש, ענף וצ'י האמצע של תורת התנועות והצ׳י כמו גם בשיטת האבחון של שש מחלות הערוצים, מצא לנכון לחבר בין שתי גישות אלו ולמעשה אף טען כי גָ׳אנג ג׳וֹנג-גִ׳ינג (150-215), מחבר המסה על פגיעת פתוגן בחיצון, התבסס על תורת התנועות והצ׳י כפי שהיא מופיעה בקאנון הפנימי והפרק דיון על חום (פרק 31) המופיע גם כן בחיבור זה. למרות שגָ׳אנג ג׳וֹנג-גִ׳ינג אכן מסביר בהקדמה לספרו המסה על פגיעת פתוגן בחיצון כי הושפע מהקאנון הפנימי, אנו יודעים כי בתקופתו לא היו בקאנון שבעת הפרקים העוסקים בתנועות והצ׳י.


כתוצאה מחיבור בין רעיון השורש, ענף וצ׳י האמצע ובין הגישה הדוגלת באיחוד של האדם והשמים (האדם והשמים) ושימוש בחיבור זה על מנת לנתח את מסה על פגיעת פתוגן בחיצון מבחינת הופעת המחלות, התפתחותן ודרכי הטיפול במחלות, נוצרה אסכולת התמרת צ׳י של ששת הערוצים. המשפיעים העיקריים על היווצרות אסכולה זו היו גָ׳אנג גֶ׳ה-צוֹנג ו- גָ׳אנג לינג-שָאוֹ שלמדו תחת אותו מורה. 

גָ׳אנג גֶ׳ה-צוֹנג מבצע בספרו את ההקבלה שבין ששת הצ'י שבשמים וששת הצ'י שבאדם: "שלושת היין ושלושת היאנג מכונים ששת הצ׳י. בשמים יש את ששת הצ׳י הללו, גם באדם יש את ששת הצ׳י הללו". כמו כן הוא מוסיף ומסביר את מקורות קשר זה ״בשמים יש שישה צ׳י, באדמה יש חמש פאזות. האדם אוחז בצ׳י השמים והאדמה וכך נברא, יחדיו יש בו את חמש הפאזות וששת הצ׳י הללו". הוא סבר שצ'י ששת הערוצים (שלושה יאנג, שלושה יין) מקביל לצ'י השמים ומגיב לשינויים שלו. ברגע שפתוגן חיצוני פולש לגוף הוא ראשית פוגע בצ'י הערוצים ורק לעיתים רחוקות פוגע ישירות בערוצים עצמם או באיברים הפנימיים, זאת מכיוון שצ'י הערוצים מגן ושומר מחוץ לערוצים והוא הראשון המושפע מהפגיעה: "כאשר אין מחלה, ששת הצ'י זורמים ומתאחדים למעלה עם השמים. כאשר קולטים רוח קור מן החוץ אזי הרוע (פתוגן) מזיק לצ'י הנכון (גֶ'נג צ'י), ראשית יש מגע בין צ'י (פתוגני) וצ'י (של הגוף), בהמשך עובר מהצ'י אל הערוץ". בהמשך הוא יוצא כנגד הדיעה הרווחת של שאר הרופאים שמדובר בעצם בפגיעה בערוצים או האיברים ולא בצ'י שלהם "כל הרופאים אינם מבינים מהוא צ'י הערוץ, אומרים שתאי-יאנג הוא שלפוחית השתן, אומרים שיאנג-מינג הוא הקיבה, אומרים ששאו-יאנג הוא כיס מרה, עוקבים אחר הצורה ומתעלמים מחסר-הצורה (צ'י)".

גָ׳אנג גֶ׳ה-צוֹנג הסביר שששת הצ'י בגוף האדם נוצרים באיברים הפנימיים ומשם הם נפרשים החוצה אל השכבות החיצוניות: "מקור הפצתם של שני האש, קיסר ושר, בכליות. הצ'י של תאי-יאנג נוצר בשלפוחית השתן. שורש צ'י הרוח בכבד עץ, שורש צ'י הלחות בטחול אדמה, שורש צ'י היובש בריאות מתכת". לאחר מכן הצ'י זורם במקביל לערוצים ומתפזר באיזורים שונים על העור, תאי יאנג נפרש בגב, יאנג מינג נפרש בחזה, שאו יאנג נפרש בצידי הצלעות, תאי-יין נפרש בבטן עליונה, שאו -יין נפרש תחת הטבור, ג'ואה-יין נפרש בצידי הבטן והצלעות. 


בעד ונגד ניתוח המסה על פגיעת פתוגן בחיצון על פי התמרת צ'י של ששת הערוצים
מאז היווצרות אסכולת התמרת צ׳י של ששת הערוצים קמו לה מתנגדים רבים. הטיעון הבסיסי ביותר הוא שמקורות התיאוריה המופיעה במסה אינם בתיאוריה של התנועות והצ'י ולמרות שאולי יש באופיים דמיון עדיין מדובר בשני דברים שונים לגמרי. אחרים טוענים שתיאורית התמרת הצ'י המופיעה בקאנון הפנימי מתארת את התמרת הצ'י בטבע בלבד ואין בינה ובין איברי הגוף כל קשר ועל כן אין לשלבה עם ספר העוסק בטיפול קליני כמו המסה. עוד נטען שגָ׳אנג גֶ׳ה-צוֹנג וצֶ'אן שיוּ-יוּאֱן (1753-1823) משאילים את רעיון התנועות והצ'י, המתעלם מהצורה (איברים) ומתמקד רק בצ'י,  ומתאימים אותו בכח לטענותיהם ובכך הם בעצם הופכים ספר קליני שימושי (מסה על פגיעת פתוגן בחיצון) לדיון על הנסתר והאיזוטרי. כמו כן חיבור מקיף זה בין הנסתר והאיזוטרי והתיאוריה המעשית של אבחון סינדרומים וקביעת אסטרטגית טיפול (Bian Zheng Lun Zhi) המופיעים מסה על פגיעת פתוגן בחיצון, לא רק שאינו מסייע אלא אפילו מקשה על לימוד המסה ומכניס את התלמיד לתבנית חשיבה נוקשה ומקובעת. בסופו של דבר נטען שחסרונה העיקרי הוא שאינה מכסה את כל החומר ואינה מסוגלת להסביר את כל המשפטים.

בצד השני נמצאים התומכים הטוענים שהנשמה של המסה על פגיעת פתוגן בחיצון נמצאת בתיאורית התמרת הצ'י של שלושת היין ושלושת היאנג ובמידה ומתרחקים ממנה מקבלים רק אוסף משפטים מקובעים. טַאנג דזוֹנג-הָאי (1846-1897), שנמנה עם התומכים הגדולים של התמרת צ׳י של ששת הערוצים, טען בעצמו שהעבודה שבוצעה לפניו בתחום זה (רומז על גָ׳אנג גֶ׳ה-צוֹנג) אינה מספקת ושהינה נוטה יתר על המידה להתיחסות לצ'י חסר הצורה ולכן אינה מחוברת לגוף ולצורה. למרות זאת הוא האמין בחשיבותה של תיאוריה זו והיה הראשון שביצע חיבור מקיף ועמוק ביותר של התיאוריה עם איברי הגוף והערוצים השונים. אפשר לומר שבזכות עבודתו חלק מהתומכים בתיאוריה זו החלו לטעון כי חיבור זה בין שתי התיאוריות מבהיר היטב את הקשר שבין הצ'י (חסר הצורה) ובין הצורה (איברים וערוצים), מבחינת אבחון סינדרומים. כמו כן לדעתם דבר זה מסייע להבין את הפתולוגיה והפיזיולוגיה של התמרת הצ'י ומסביר באופן יחסית סביר את מחזוריות המחלות המופיעות במסה על פגיעת פתוגן בחיצון. 

נקודה מעניינת למחשבה היא העובדה שכל אנשי אסכולת התמרת צ׳י של ששת הערוצים התמקדו בחקירתם וטיפוליהם בעיקר בצמחי מרפא ולמעשה אף אחד מהם לא השליך את מסקנותיו על תחומים אחרים ברפואה הסינית כגון הדיקור במחטים.  למרות שערכתי חיפוש נרחב בספרות הדיקור העתיקה לא הצלחתי למצוא התיחסות מעמיקה לרעיון השורש, ענף וצ׳י האמצע כתיאוריה לאבחון או טיפול במחלות, אלא רק איזכור כלאחר יד. אני תָּמֵהַּ מדוע לא זלגו תובנות אלו אל תחום הדיקור במחטים.

מי שמכיר אותי יודע שאני תמיד ממליץ על לימוד של אסכולות שונות ברפואה הסינית כחלק מההתפתחות שלנו כמטפלים. כלומר, לא מספיק ללמוד ולחקור את הקלאסיקות בצורה עצמאית אלא צריך להתבסס על פרשנותם של גדולי הרופאים לאורך הדורות. אחת הסיבות לכך היא, שלמרות שלרפואה הסינית יש זרם מרכזי, למעשה הכרת הזרם המרכזי בלבד מונעת מאיתנו להתפתח ולהתקדם הלאה ולהיחשף לגישות שונות של אבחון וטיפול ובעצם עלולה לקבע את המחשבה בתבנית נוקשה. כל זאת אינו סותר את הצורך בהכרה של הזרם המרכזי כליבת הידע של הרפואה הסינית. הרפואה הסינית אינה זרם כזה או אחר בעל אמת אחת נכונה אלא מספר זרמים שונים הנפגשים בינייהם בנקודות שונות ומתרחקים בנקודות אחרות ויוצרים מרקם שתי וערב של הרפואה הסינית. מי שרוצה להכיר את הרפואה הסינית במלואה חייב להביט גם לצדדים ולהכיר גם גישות שונות אליהן היא התפתחה ומתפתחת.



לרכישת הספרים שלי ברפואה סינית לחצו כאן

                                                                                                                                                 

הערות

גָ׳אנג גֶ׳ה-צוֹנג (Zhang Zhi Cong - 张志聪) נולד בעיר הָנג'וֹ שבמחוז גֶ'ה-גְ'יָאנג והיה דור תשיעי למשפחת רופאים. מבחינת גישה לכתבי הרפואה הסינית, סבר כי ראשית יש להתבסס על הקלאסיקות החשובות כגון הקאנון הפנימי והמסה על פגיעת פתוגן בחיצון. בגישתו למַסָּה השתייך לזרם השמרני הדוגל בשימור סדר הספר כפי שסודר על ידי וָואנג שוּ-חֵה (201-280) בניגוד לזרם שדגל בסידורו מחדש. כמו כן סבר שהמַסָּה מבוססת על התיאוריה של חמש התנועות וששת הצ'י כפי שהופיעה בקאנון הפנימי. הוא טען כי מי שרוצה לחקור ולהבין לעומק את המַסָּה חייב ראשית הבנה מעמיקה בתיאורית התנועות והצ'י. בפרשנותו על המַסָּה הוסיף פירוט נרחב על היווצרות ששת הצ'י והפצתם בגוף האדם והיה הראשון שניתח את כל משפטי מסה על פגיעת פתוגן בחיצון על בסיס רעיון התמרת צ׳י של ששת הערוצים.

                                          

אפשר לחלק את הפרשנים של מסה על פגיעת פתוגן בחיצון לאסכולות בשני אופנים שונים. חלוקה אחת כוללת את הפרשנים הטוענים שהספר, שפיסות הבמבוק שלו התפזרו ונכרך מחדש על ידי וָואנג שוּ-חֵה, נכרך בסדר שגוי ויש לכרוך אותו מחדש (אסכולת סידור מחדש) ומולם מתייצבים הפרשנים הטוענים שיש לשמר את הספר כפי שהוא נערך (אסכולת שימור הישן) עליהם נמנה גָ׳אנג גֶ׳ה-צוֹנג. מלבד שתי גישות מנוגדות אלו ישנה גם אסכולה נוספת אשר אפשר למקמה במרכז. לאנשי אסכולה זו לא משנה האם מדובר על עריכה מחדש או עריכה מקורית, מבחינתם תמצית הספר היא בידע המעשי מבחינת אבחון סינדרומים ודיון על דרכי טיפול.

חלוקה נוספת לאסכולות היא חלוקה על פי גישה לפרשנות. רב הפרשנים מסבירים את תוכנו של הספר כמסה על שש מחלות שונות או מחלות ערוצים ואיברים. המתנגדים להם מפרשים את התוכן על בסיס של התמרת צ׳י של ששת הערוצים המושפעת מתורת התנועות והצ'י כפי שתוארה בקאנון הפנימי.

בתרשים משמאל אפשר לראות שהחלוקה לאסכולות יוצרת למעשה ארבע גישות שונות (וחמישית נפרדת לחלוטין) לניתוח תוכנו של הספר. את חוּאֲנג יוּאַן-יוּ , השייך לאסכולות תנועות וצ'י וסידור מחדש, הזכרתי כבר בעבר ברשומה על הבריאה. היחודיות בגישה של יוּאַן-יוּ היא השיוך של פגיעת קור אל הצ'י המזין ואילו פגיעת רוח אל הצ'י המגן. גישתו של יוּאַן-יוּ השפיעה על פָּאנג דזֱה-אִי (ראו כאן) אשר ניתח את המַסָּה על פי רעיון המעגליות של הרפואה הסינית. ברשומה זו בחרתי להתמקד דווקא בגישתו של גָ׳אנג גֶ׳ה-צוֹנג שהיה פורץ הדרך לניתוח על פי התנועות והצ'י והיה אבי זרם התמרת צ׳י של ששת הערוצים.

                                          

תרגום מסינית לעברית - ניצן אורן
עשרה גזעים שמיימיים: 甲（jiǎ）,乙（yǐ）,丙（bǐng）,丁（dīng）,戊（wù）,己（jǐ）,庚（gēng）,辛（xīn）,壬（rén）,癸（guǐ） 
תריסר ענפים ארציים: 子（zǐ）,丑（chǒu）,寅（yín）,卯（mǎo）,辰（chén）,巳（sì）,午（wǔ）,未（wèi）,申（shēn）,酉（yǒu）,戌（xū）,亥（hài）