השפעת עונות השנה על איכויות הריפוי של המזון וצמחי המרפא

אתמול רפרפתי בספרו של ווּ ג'וּ-טוֹנג1, מחבר אבחון שיטתי של מחלות חום2, ובסופו של הספר מצאתי חיבור שחיבר בשנותיו האחרונות. חיבור זה המוכר בשם לרפא את מחלת הרופאים3 הינו ביקורת על תפיסות רווחות ברפואה הסינית וכולל בין היתר ביקורת על שימוש מוגזם בצמחים קרים מרים. בדיון מספר 44 על זיעה ספונטאנית, מסביר ווּ ג'וּ-טוֹנג על הטיפולים השונים בזיעה ספונטאנית ובין היתר מציין את כיצד עונות השנה משפיעות על האיכות הרפואית של החיטה.   

אותה הערה העוסקת באיכות של החיטה וקליפתה הזכירה לי מקרה בעבר, בו הרכבתי את הפורמולה Gan Mai Da Zao Tang וביקשתי לשים בתוכה את Xiao Mai אך בבית המרחקת בחרו לשים דווקא את Fu Xiao Mai בטענה שאין הבדל בין השניים. מסיבה זו ומהסיבה שכיום כבר לא ניתן לשמוע הסברים בדומה לזה שנתן ווּ ג'וּ-טוֹנג, בחרתי לתרגם את הסברו הקצר ברשומה זו.

וו ג'ו טונג: על סמך הקשר בין חיטה (Xiao Mai) וצ׳י ארבע העונות, מכיוון שהוא נשתל בסתיו ומבשיל בקיץ על כן הוא נכנס אל ערוץ הלב. הוא נשתל בסתיו ומקבל את צ׳י האיסוף והכינוס של המתכת. הקליפה שנוצרת בתחילת הדרך מקבלת באופן מוחלט את צ׳י מתכת סתיו. שוטפים את החיטה של הסתיו, ומכניסים אותו למרתח צמחים חצי מבושל ואז טעם הקליפה רב מאד. משמש בעיקר באיסוף וכינוס של הקליפה כמו כן לוקח את האיכות של הבשלה בעונת קיץ ונכנס אל הלב. יש שני סוגים של חיטה שצפה (Fu Xiao Mai) האחד לא הוסיף להתמלא ולכן הצ׳י שקיבל אינו מספיק, כיצד יכול לרפא אנשים?! האחר נכנס לאסם וסובל מלחות חמה ותולעים ולכן הופך לחולה, כיצד יוכל לרפא אדם חולה?!

ווּ ג'וּ-טוֹנג מסביר שמכיוון שהחיטה נשתלת בתקופת הסתיו, מקבלת את תכונות האיסוף והכינוס של צ'י המתכת, שהינו הצ'י המשויך לעונת הסתיו. כאשר קליפת החיטה נוצרת היא מקבלת תכונות כינוס אלו ולכן יכולה לכנס ולאסוף זיעה. החיטה נכנסת אל ערוץ הלב מכיוון ששיא הבשלתה הוא בקיץ, שהינו הזמן של צ'י האש ואיבר הלב. 

כיצד מבדילים בין Xiao Mai  ו-Fu Xiao Mai? לאחר הקציר בודקים אילו גרגרי חיטה קלים וריקים ומפרידים אותם. אותם גרגרים קלים יצופו על גבי המים ולכן מכונים חיטה צפה (Fu Xiao Mai). הסיבה להיותם ריקים היא העובדה שלא קיבלו מספיק צ'י למלא אותם ולכן עיקר חוזקם בקליפה שלהם ובכח הכינוס של הזיעה ומניעת יציאתה ופחות בעוצמת חיזוק צ'י הלב. גרגרי החיטה הכבדים והמלאים מכונים Xiao Mai וכאשר יושמו במים הם ישקעו מטה. מכיוון שגרגרים אלו קיבלו מספיק צ'י מהסתיו ועד הקיץ, על כן הם יכולים לחזק את צ'י הלב ואינם משמשים לעצירת יציאת זיעה. במרשם Gan Mai Da Zao Tang משתמשים ב-Xiao Mai לשם חיזוק צ'י הלב ולכן אין סיבה להחליפו ב-Fu Xiao Mai השייך לקטיגוריית סופחי הזיעה.

                                                                                                                                         

הערות

תרגום מסינית לעברית - ניצן אורן

1. ווּ ג'וּ-טוֹנג Wu Ju Tong 吴鞠通
2. אבחון שיטתי של מחלות חום Wen Bing Tiao Bian 温病条辨
3. לרפא את מחלת הרופאים Yi Yi Zhi Bing 医医之病
4. חיטה Xiao Mai 小麦
5. חיטה צפה Fu Xiao Mai 浮小麦
6. Gan Mai Da Zao Tang 甘麦大枣汤

דאואיזם, קונפוציוניזם ורפואה סינית

אם נשאל מטפל ברפואה סינית על מהות הפילוסופיה שעומדת מאחורי הרפואה הסינית, רב הסיכויים שיענה על שאלה זו בתשובה חד משמעית - הרפואה הסינית מבוססת על רעיונות דאואיסטים. רב המטפלים ברפואה סינית מניחים שהרפואה הסינית הושפעה בעיקר, אם לא בלבד, מהלך המחשבה הדאואיסטי. כאשר שאלתי מטפלים על סמך מה הם מבססים טיעון זה הם השיבו שעל סמך תיאוריות כגון יין-יאנג, ,טאי ג'י, חמש הפאזות, בה-גואה וכמובן ספר התמורות (ג'ואו אי). לא רק שרבים מהעוסקים ברפואה הסינית אינם מודעים להיקף ההשפעה של הקונפוציוניזם והניאו-קונפוציוניזם על הרפואה הסינית עוד מהתקופה הקדומה, ישנם לא מעט הסבורים שהשפעת הקונפוציוניזם על הרפואה הסינית הינה השפעה שנכנסה בתקופת הקומוניזם ובשונה מההשפעה הדאואיסטית, הינה שלילית באופיה ויש להימנע ממנה ככל האפשר ואם אפשר אף להיפטר ממנה לחלוטין ולהשיב את הרפואה הסינית לטוהר הדאואיסטי.

על  מנת להבין טוב יותר את הרפואה הסינית ומקורות ההשפעה על התפתחותה יש ראשית להבין את ההיסטוריה של סין. בשונה מבודהיזם ודאואיזם, שהיוו דתות רוחניות, הקונפוציוניזם מעולם לא נחשב בסין כדת. אדם יכל להיות תלמיד קונפוציוני ועדיין להחזיק באמונה בודהיסטית או דאואיסטית. כמו כן רעיונות רבים, אותם אנו תופסים כדאואיסטים, כלל אינם מגיעים ממקור דאואיסטי למשל יין-יאנג, בה-גואה, חמש הפאזות וספר התמורות. רעיונות אלו אומצו על ידי הקונפוציאנים והדאואיסטים ושימשו את הפילוסופים משתי הגישות בהגותם הפילוסופית.

האם ספר התמורות הינו כתב דאואיסטי או קונפוציאני? הרעיון המרכזי בספר התמורות1 (Yi Jing) נכתב עוד לפני היווצרות הדאואיזם והקונפוציוניזם בסין. נהוג לייחס את המקורות של ספר התמורות לתרשימים ששרטט פוּ-שִֹי2 (המאה ה-29 לפנה"ס). המלך וֶון3 מתואר כמייסד שושלת ג'וֹאוּ ומחבר ספר התמורות (1152-1056 לפנה"ס). לאחר מכן הוסיף קונפוציוס (479-551 לפנה"ס) לספר המקורי פרשנות משלו (החלק המכונה Yi Chuan) ושילוב זה של שני חלקי הספר כונה בשם התמורות של שושלת ג'ואו4 (Zhou Yi). הדאואיזם שנוצר בעקבות אבי הדאואיזם, לאו-דזה, שנחשב כבן זמנו של קונפוציוס, בסביבות המאות השלישית והרביעית לפנה"ס והקונפוציוניזם שנוצר על ידי תלמידיו של קונפוציוס, אימצו בחום ספר זה כאחד הספרים החשובים ביותר בזרמים אלו ועד היום הם מתווכחים לאיזה מהזרמים הללו שייך ספר זה. אפשר לראות שלמרות שהספר חשוב לשני הזרמים, הפרשנות של קונפוציוס תופסת בו חלק נכבד למדי.

קונפוציוניזם ורפואה סינית

הספרות הקונפוציאנית כוללת את ארבעת הספרים: הלימוד הגדול5, דוקטורינת האמצע6, האנלקטים7 ומנצ'יוס8. כמו כן כוללת חמישה קאנונים: קאנון השירה9, ספר התיעוד10, ספר הטקסים11, ספר התמורות וקורות האביב והסתיו12. מבחינת רעיונות שהשפיעו על הרפואה הסינית אפשר למצוא בספר התמורות דיון בתיאוריה של יין-יאנג, החיבור בין שמים, אדמה ואדם, היווצרות היקום ואף רעיון הטאי-ג'י. ספר התיעוד מציג מיפרט ברור של רעיון חמש הפאזות. קאנון השירה מתעד 1000 סוגי צמחי מרפא ושמות של כ-15 מחלות. קורות האביב והסתיו מתעד את ששת הפתוגנים כגורם מחלה. ספר הטקסים מדבר על דרך האמצע. מנצ'יוס מעלה את הקשר שבין צ'י ורצון (zhi) "רצון הוא המפקד של הצ'י, הצ'י ממלא את הגוף. הרצון מגיע והצ'י אחריו". כמו כן הקונפוציאנים השקיעו בשימור וסידור ספרות רפואית ובזכותם שרדו כתבים רבים עד ימינו אנו.

את ההשפעה של הקונפוציוניזם על דרך החשיבה של הרופאים הסינים אפשר לראות למשל בחיבור היֹשֶׁר של הרופא הגדול13, בו מציג סוּן סְי מיַאוֹ14 רעיונות קונפוציאנים בנוגע ליושר ואנושיות של הרופא כלפי מטופליו. מלבד קביעת נורמות מוסר של רופאים, דרשה הגישה הקונפוציאנית בלמדנות והכרה של כתבים רפואיים וסילוק בערות ורעיונות המגיעים מאמונות דתיות באלים שונים.

לא רק השפעה קונפוציונית ניכרת ברפואה הסינית, גם הניאו-קונפוציוניזם, שהינו היה תוצר של שילוב רעיונות קונפוציאנים יחד עם רעיונות של דאואיזם ובודהיזם, השפיע רבות על התפתחות התיאוריה של הרפואה הסינית. הניאו-קונפוציוניזם של תקופת סונג-מינג השפיע רבות על אסכולת חמש התנועות וששת הצ'י15. למרות ששבעת פרקי התנועות והצ'י הופיעו ברבים כבר בתקופת שושלת טאנג (618-907) רק בתקופת שושלת סונג (960-1279), עם הופעת הנאו-קונפוציוניזם החלה תיאוריה זו לשגשג ולהתפשט בסין בתמיכת רופאים כגון לִיוּ ווַאן-סוּ16 ואלו שבאו אחריו.

תרשים התאי ג'י של ג'ואו דון-אי

המלומד הניאו-קונפוציאני ג'וֹאוּ דוּן-אִי17, שילב בין רעיון הטאי-ג'י המופיע בקלאסיקה הקונפוציאנית ספר התמורות, עם רעיון הווּ-גִ'י (חסר קיצון) שהגיע מהדאואיזם ויצר פרשנות חדשה למושג בתרשים המפורסם תרשים הטאי-ג'י. הרופא הראשון שרעיון הטאי-ג'י הופיע בכתביו היה ג'וּ דַאן שִֹי18. לפני שהחל ללמוד רפואה היה ג'וּ דַאן שִֹי בעצם תלמיד ניאו-קונפוציאני. השילוב של רעיונות קונפוציאנים וניאו-קונפוציאנים עם הידע הרפואי אפשר לו לשלב בין השניים באופן טבעי ולהסביר רעיונות רפואיים על סמך תובנות קונפוציאניות. הוא שילב את רעיון הטאי ג'י לראשונה בפרק דיון על אש השר19 שבספרו דיונים משלימים לשלמות ההבנה באמצעות חקירת תופעות20. רעיון הניגודים המשלימים של הטאי ג'י מופיע בכתביו בדיון על תפקוד של מספר צמחים, כאשר הוא מסביר שחלקים שונים של הצמח יכולים לבצע תפקידים הפוכים לחלוטין, למשל Ma Huang, שחלק אחד שלו מייזע ואילו חלק אחר עוצר זיעה. החיטה חמימה ואילו הסובין קר.

הניאו-קונפוציאנים דנו גם ברעיון הצ'י המקורי ביקום ובאדם, היווצרות שני הכלים מתוך הטאי ג'י וכדומה. רעיון הטאי ג'י כפי שהוצג בתקופת שושלת סוֹנג על ידי תרשים הטאי ג'י, טוען שבכל דבר יש טאי ג'י, כולל גוף האדם. הטאי ג'י הוא שורש החיים והבנת הטאי ג'י בגוף היא הבנת שורש החיים. ההשפעה הגדולה של רעיון זה על הרפואה הסינית היתה דווקא בתקופת שושלת מינג והשפיע מאד על רופאים כגון גַ'אנג גִ'ינג יוּאֱה21, סוּן אִי-קוּי22 וג'אוֹ שֹיֱאן-קֶה23 אשר ראו בשער החיים (Ming Men) כביטוי של טאי ג'י בגוף ובכך העלו את חשיבותו לדרגה גבוה מאד. גַ'אנג גִ'ינג יוּאֱה אמר "שער החיים נמצא בין שתי הכליות, הוא הטאי ג'י של גוף האדם. מהטאי ג'י נולדים שני הכלים...". רופאים אלו חיברו בין הרעיונות שהוצגו בתרשים הטאי ג'י של המלומד הניאו-קונפוציאני ג'וֹאוּ דוּן אִי על נופית היין והיאנג מתוך הטאי ג'י והיווצרות חמש הפאזות מתוך יין ויאנג.

הרופא לִי יֶאן24 הושפע גם כן מרעיון הטאי ג'י הניאו-קונפוציאני וטען שדווקא צמד האיברים טחול-קיבה הם הטאי ג'י בגוף האדם. רופאים אחרים כגון גַ'אנג גֶ'ה-צוֹנג25 וצֶ'אן שֹיוּ-יוּאֱן26 טענו שהטאי ג'י נמצא דווקא בעוּבר. ווַאנג יֶאן-צַ'אנג27, שֹוּ לִינג-טַאי28, לִי דזוֹנג יוּאן29 סברו שהטאי ג'י הוא הצ'י המקורי, היאנג המקורי והתמצית המקורית. מכיוון שהניאו-קונפוציוניזם טוען שטאי ג'י הינו חסר צורה על כן הרעיון ששער החיים הוא הטאי ג'י מתאים יותר מאשר הרעיונות האחרים. מסיבה זו ואחרות הגישה שהפכה למקובלת ביותר מזהה את שער החיים כטאי ג'י של הגוף. החשיבות שניתנה לשער החיים כתוצאה מהשפעת תיאוריית התאי ג'י על פי הניאו-קונפוציאנים הביאה בהמשך הדרך להיווצרות אסכולת חימום והטלאת האש האמיתי בשער החיים30.

אפשר להמשיך ולרשום עוד עמודים רבים על התרומה החשובה של הקונפוציוניזם על הרפואה הסינית. מכיוון שלדעתי הנקודה ברורה אציין רק עוד שלדעתי זאת עזות מצח לטעון שניתן להפריד את השפעת הקונפוציוניזם והניאו-קונפוציוניזם מהרפואה הסינית. טיהור הרפואה הסינית מהשפעות שאינן דאואיסטיות משול לנסיון להפריד את הרטיבות מהמים.

                                                                                                                                                 

מקורות והערות

1. ספר התמורות Classic of Changes Yi Jing 易经
2. פוּ-שִֹי Fu Xi 伏羲
3. המלך ווֶן King Wen 文王
4. התמורות של שושלת ג'ואו Zhou Yi 周易
5. הלימוד הגדול Great Learning 大学
6. דוקטורינת האמצע Doctrine of the Mean 中庸
7. האנלקטים Analects 论语
8. מנצ'יוס Mencius Zi 孟子
9. קאנון השירה Classic of Poetry 诗经
10. ספר התיעוד Book of Documents 尚书
11. ספר הטקסים Book of Rites 礼记
12. קורות האביב והסתיו Spring and Autumn Annals 春秋      
13. היֹשֶׁר של הרופא הגדול 大医精诚
14. סוּן סְי מיַאוֹ Sun Si Miao 孙思邈
15. אסכולת חמש התנועות וששת הצ'י Wu Yun Liu Qi 五运六气
16. לִיוּ ווַאן-סוּ Liu Wan Su 刘完素
17. ג'וֹאוּ דוּן-אִי Zhou Dun Yi 周敦颐
18. ג'וּ דַאן שִֹי Zhu Dan Xi 朱丹溪
19. דיון על אש השר Discussion on Ministerial Fire 相火论
20. דיונים משלימים לשלמות ההבנה באמצעות חקירת תופעות Extra Treatise Based upon 格致余论 Investigation and Inquiry
21. גַ'אנג גִ'ינג יוּאֱה Zhang Jing Yue 张景岳
22. סוּן אִי-קוּי Sun Yi Kui 孙一奎
23. ג'אוֹ שֹיֱאן-קֶה Zaho Xian Ke 赵献可
24. לִי יֶאן Li Yan 李蜒
25. גַ'אנג גֶ'ה-צוֹנג Zhang Zhi Cong 张志聪
26. צֶ'אן שֹיוּ-יוּאֱן Chen Xiu Yuan 陈修园
27. ווַאנג יֶאן-צַ'אנג Wang Yan Chang 王燕昌
28. שֹוּ לִינג-טַאי Xu Ling Tai 徐灵胎
29. לִי דזוֹנג יוּאן Li Zong Yuan 李宗源
30. אסכולת חימום והטלאת האש האמיתי בשער החיים 温补命门真火
31. 浅析儒学对中医学的影响
32. מאמר מומלץ: מאיר שחר - דת ללא שם 
33. עוד על וו-ג'י אפשר לקרוא ברשומה פילוסופיה בתנועה - ווּ-גִ'י - מכְּלוּמִיּוּת קיצונית ועד הֶעְדֵּר קיצוניות

התנועה שבסטאטיות

לאורך ההיסטוריה הסינית פותחו מאות תרגילים שכל מטרתם טיפוח הגוף והנפש. למרות שתרגילים עתיקים רבים לא שרדו עד לימינו אנו, אם מכיוון שהתפתחו ושונו או שלא הועברו לדורות הבאים, ניתן למצוא אזכורים לקיומם בכל אחת מאסכולות החשיבה החשובות בסין כגון בודהיזם, דאואיזם וקונפוציוניזם. עם התפתחות אמנויות הלחימה ביד ריקה (ככל הנראה במאות ה-16 וה-17) חלחלו תרגולות אלו אל תחום אמנויות הלחימה ואוחדו עם תרגולות קיימות שמטרתן חיזוק הגוף והנפש והכנתו ללחימה. בתחילת המאה ה-20 אוגדו כלל תרגולות טיפוח הבריאות תחת שני שמות בעלי משמעות דומה , ניי-גונג וצ'י-גונג.  בין תרגולות אלו יש תרגולת אחת המכונה "עמידות עמוד" אשר התמקדה בתרגול ה"כוונה" כתנועה הנוצרת מתוך נייחות.  

מיומנות פנימית

נֶיי-גוֹנג (内功) משמעו מיומנות פנימית. המושג הופיע לראשונה ככל הנראה בספר איורים על מיומנות פנימית, שיצא לאור בשנת 1881 על ידי פַּאן ווֶי (潘霨 Pan Wei) ועסק באמנות טיפוח הבריאות. תרגולות מיומנות פנימית רבות פותחו כבר בשלהי שושלת מינג והיו אהודות במיוחד על קהילת אמנויות הלחימה. המושג הקדום "מיומנות פנימית" הפך נפוץ בסין בשנת 1932 על ידי ספריו של סופר סיני ומחבר רומאנים על אמנויות לחימה בשם לִי שוֹאוּ מִין (李寿民 Li Shou-Min). המושג מתבסס על עקרונות הרפואה הסינית ומשמעותו אימון וחיזוק האיברים הפנימיים (דזנג-פו) על ידי תרגול מיקוד הנפש והצ'י. במשמעות רחבה, מיומנות פנימית הינה שיטת אימון ייעודית שמטרתה אימון התמצית, הצ'י והנפש יחד עם האיברים הפנימיים, הערוצים וכלי הדם לכדי מצב בו התמצית שופעת והצ'י רב, הנפש וההכרה חדות, האיברים הפנימיים חזקים ובריאים והזרימה בערוצים חלקה ופתוחה. מושג כוללני זה אומץ על ידי קהילת אמנויות הלחימה והרפואה הסינית מאותה תקופה ואילך. בשנת 1928 הופיע אחד הספרים המענייניםבתחום, המדע שמאחורי אגרוף המיומנות הפנימית מאת גַ'אנג נַאי צִ'י (章乃器 Zhang Nai-Qi), אשר נכתב בניסיון להסביר את התועלת בתרגול אמנויות לחימה, המתבססות על מיומנות פנימית (שינג אי, בה גואה, טאי ג'י), מבחינה מדעית. המושג מיומנות פנימית מופיע לרב כשם לתרגולות סטאטיות בעלות אופי הדומה לצ'י גונג אשר מתורגלות כחלק מאמנויות הלחימה.

מיומנות צ'י

צ'י גונג ( 气功/炁功 ) הינו מושג מודרני הכולל תחתיו מספר רב של תרגולות עתיקות יומין שהתקיימו בסין. בין היתר נכללים תחת שם זה דַאו-יִין (导引), זיקוק הטבלית (לִיאֱן דַאן 炼丹), תרגול דאו (שֹיוּ-דַאו 修道), ישיבת זן (דזוּאוֹ צַ'אן 坐禅) ופליטה ובליעה (טוּּ-נַא 吐呐). בספרות הסינית העתיקה הופיע מושג זה מעט מאד, לרוב ללא פרוש משמעות. המושג הפך לפופולארי בשנות החמישים לאחר שהופיע בספר שיטות אימון צ'י גונג לריפוי שם תיאר תרגול ממושך של הסדרת יציבה ונשימה. בזמן הקדום, מומחים בטיפוח הבריאות, הבדילו בין שני סוגי צ'י, צ'י מקורי (炁) איתו אנו נולדים וצ'י נרכש (气) המושג על ידי נשימה ומיצוי המזון הנכנס אל הגוף. לדבריהם מטרת תרגול צ'י גונג היא לחבר בין הצ'י הנרכש והצ'י המולד וכך לסייע בטיפוח הבריאות והארכת החיים. מנקודת הראות של הרפואה הסינית, צ'י גונג הינו תרגול בו על ידי אימון עצמי של הסדרת הנפש ניתן להסדיר ולהביא להרמוניה את זרימת הצ'י בגוף. 

 עמידות עמוד – מיומנות צ'י או מיומנות פנימית?

תרגול צ'י גונג כולל שלושה שלבים חשובים: הסדרת הנפש (דעת), הסדרת הגוף והסדרת הנשימה. למרות שנהוג לזהות צ'י גונג על סמך הימצאות שלושת השלבים המוזכרים לעיל כחלק מהתרגול, מעשית, עקב היות מושג זה כוללני למדי וחדש יחסית, נהוג לכלול תחתיו כל תרגול המשפיע על צ'י ונפש ומטפח את הבריאות כגון תרגול עמידות עמוד. המתנגדים להיות תרגול זה (עמידות עמוד) סוג של צ'י גונג ומעדיפים לסווגו כמיומנות פנימית, מתבססים על נקודות השוני הבאות:

בסופו של דבר הסיווג תלוי בנקודת המבט. מנקודות מבט של אמנויות לחימה נסווג עמידות עמוד כמיומנות פנימית ואילו מנקודת מבט של טיפוח הבריאות נסווגן כצ'י גונג.

לעמוד כמו עמוד

עמידת חון-יואן

"עמידות עמוד" (Zhan zhuang 站桩) הינו תרגול בו המתרגל עומד בתנוחה כלשהי ללא תנועה למשך זמן רב. מקור השם עמידות עמוד ככל הנראה בתרגול הליכה על כלונסאות (עמודים) עץ. מכיוון שהעמידה הינה סטאטית בדומה לעמוד, הושאל שם זה. תרגול עמידות עמוד לוטש במשך מאות, אם לא אלפי, שנים לזה המוכר לנו כיום. אחד האזכורים הקדומים ביותר לתרגול עמידה סטאטית מופיע בספר הרפואה הפנימי של הקיסר הצהוב :"שמעתי כי בתקופה הקדומה החכמים חיו לפי דרך הדאו, הם תמכו בשמיים וארץ, שלטו בהבנת עקרונות יין ויאנג, נשמו את תמצית האוויר, עמדו בדד והתבוננו בנפשם, ושריריהם היו מאוחדים כאחד". למרות שפסקה זו נתונה לפרשנויות שונות היא מצביעה בברור על תרגול נייח בעמידה שייעודו הרגעת הנפש וטיפוח הבריאות. תרגול עמידות עמוד היה קיים באמנויות לחימה שונות כולל אמנויות שמקורן במנזר השאולין, היאבקות ואמנויות פנימיות כגון יין-יאנג בה גואה ג'אנג ושינג אי צ'ואן.

הפופולאריות של תרגול עמידות עמוד קיבלה דחיפה עצומה בסין בתחילת שנות ה-30 בזכות פועלו של וַואנג שיַאנג גַ'אי. וואנג למד והתאמן בשינג אי צ'ואן שם פגש לראשונה בתרגול עמידות עמוד ב"עמידת שלושת הגופים". לאחר שנים של אימון יצא למסע ברחבי סין לחפש אחר המאסטרים הגדולים בסין וללמוד מהם את סודות המיומנות הפנימית. בהתבסס על עמידות העמוד הקיימות בסגנון הלחימה של הצורה והכוונה, שינג אי צ'ואן, שמטרתן חיזוק הגוף לשם לחימה, ובשילוב עם ידע חדש שרכש במסעותיו פיתח ושכלל את העמידות שהכיר ויצר עמידות נוספות שמטרתן שיפור הבריאות. פיתוח נוסף לעמידות העמוד התבצע מאוחר יותר על ידי לוּ ג'וֹנג רֶן שגם כן תרגל שינג אי צ'ואן ויין-יאנג בה גואה ג'אנג. לו חקר את תרגול העמידות יחד עם אחד מתלמידיו של וואנג ולוחם מוכשר בפני עצמו, גַ'אוֹ דַאוֹ שִֹין, ושאף לבסס את התרגול על ידע מודרני באנטומיה ופיזיולוגיה.

תרגול עמידות עמוד מתמקד במספר אספקטים שונים כגון הנפש, הכוונה ושרירי הגוף, כאשר תרגול הכוונה הינו הנדבך החשוב מכל ועליו מתבסס התרגול כולו. על פי ההגדרה המילונית, כוונה היא "רצון המכוון למטרה מסוימת, התאמצות לעשות דבר מה". כלומר כוונה היא רצון או שאיפה (פוטנציאל כוח) המכוונים למטרה כלשהי (כיוון). למעשה תרגול עמידות עמוד מתנגד לניסיון כוחני להשפיע על כיוון זרימת הצ'י (המתבצעת לעיתים בצ'י-גונג) מכיוון שהצ'י יודע לנוע במסלולים הנכונים והתערבות חיצונית עשויה להפריע לזרימה ואף להזיק. במקום להשפיע על הצ'י ישירות אפשר להשפיע על הכוונה אשר מספקת לצ'י כיוון תנועה ועוצמה אך אינה כופה עליו את המסלול אותו ייקח על מנת להגיע לשם.

כוונה מופיעה ממש לפני תחילתה של תנועה והינה שלב הביניים בין סטאטיות לתנועה. התחושה שאמורה להופיע בגוף דומה לתחושה של אצן הדרוך לזנק בתחילת המסלול. האצן מאזין לקריאת המזניק "היכון, הכן...צא!". התחושה הממלאת את הגוף כולו מכריות כף הרגל ועד אצבעות כף היד והראש בשמיעת המילה "הכן..." היא התפשטות הכוונה בגוף כולו.

הצורה כתבנית לכוונה

צורת עמידת העמוד היא כלי הקיבול אליו ניצוק את הכוונה. העמידה אינה סטאטית וריקה מתוכן אלא תבנית המכילה מומנטום תנועה קפוא בזמן. הכוונה הנכונה והרצויה לנו יכולה לנבוע אך ורק ע"י יציקתה אל תוך תבנית, על כן ראשית כל יש לבנות את כלי הקיבול הרצוי לנו ולאחר מכן למזוג את הכוונה אל תוך כלי הקיבול.

צורתה של התבנית נקבעת על סמך סט דרישות, המגדירות בכלליות את גבולות הגזרה. ניתן להשוות סט דרישות זה לגבולות הכלליים המגדירים את המילה "כוונה" המופיעה בתרשים משמאל. בשונה מהמילה "צורה" המוגדרת ומתוחמת לחלוטין על ידי גבול, המילה "כוונה" מתוחמת רק על ידי קווים כלליים המגדירים את גבולות הגזרה. למרות זאת עדיין ביכולתנו לזהות את משמעות המילה וצורתה. קביעת גבולות כלליים מאפשרת יצירת מבנה ייחודי ללא הגבלת חופש התנועה או היצירתיות ויצירת קיבעון. חשיבות נוספת לצורה קיימת בעובדה כי ביכולתה לתעל את כוחו של הגוף באופן היעיל והחסכוני ביותר, לדוגמא כאשר מטפלים בטוי-נא או עיסוי. תיעול נכון של הכוח (מנח הנדסי יעיל) ותמיכה של הגוף מאחורי התנועה יאפשרו ייצור כוח רב מהרגיל בפחות מאמץ. היעדר מוחלט של גבולות התבנית מאפשר ייצור כוונה אך לא מאפשר הפקת כוח ותיעולו. גבולות נוקשים מדי יוצרים כוח מגושם המביא במהירות לבזבוז אנרגיה ותשישות.

התנועה שבנייחות

בדומה לנהוג בתרגול צ'י גונג, בתחילת התרגול יש להירגע ולנקות את הראש ממחשבות מיותרות ולהתרכז בנוכחות כאן ועכשיו. בתום שלב ההכנה עוברים לשלב תרגול הכוונה. התרגול מתבסס על שימוש בדימוי של תנועה כלשהי ללא ביצוע מעשי של התנועה. הדימויים הנפוצים ביותר הם דימוי חביקת בלון והשקעת כדור במים. לאחר התהווה הדימוי הרצוי יש לשאוף לחוש את התנועה עצמה או תגובת הכדור לתנועה למשל התנגדותו לחיבוק וציפתו כתגובה לניסיון השקעתו במים. ללא ניסיון מעשי לחוש את הדימוי הוא יישאר רק דמיון וכוונה אינה נוצרת. יש לשאוף להשתתפות של כמה שיותר אזורי תנועה בגוף (מפרקים) בחישת הדימוי אך להימנע מפרוט יתר של תוכן הדימוי. במצב זה למרות שבצופה מן הצד מתקבל הרושם כי מדובר בעמידה סטאטית לחלוטין, לא כך הדבר. לאורך כל התרגול על שרירי השלד לנוע בין מצב של מתח קל לשחרור תוך כדי כך שהמודעות נעה בין מיקוד לפיזור. בכתבים של המיומנות הפנימית נאמר כי על השריר להיות "רפוי אך אינו רוֹפֵס, מתוח אך אינו נוקשה". עוד נאמר "תנועה קטנה עדיפה על תנועה גדולה, חוסר תנועה עדיף על תנועה קטנה, רק התנועה שנובעת מחוסר התנועה מולידה תנועה אין סופית". משמעות המשפט היא שיש לשאוף להקטין את טווח התנועה ככל האפשר עד כדי כך שתנועה חיצונית נעדרת לחלוטין ותנודה פנימית רוחשת וגואה בפנים. ניתן לראות אם כן כי עמידות עמוד לא נועדו למציאת השקט הפנימי, רגיעה או היכולת להתגבר על חוסר סבלנות. רגיעה הינה רק שלב התחלתי המשמש ליצירת בסיס ממנו מופיעה התנועה. על ידי יצירת השקט וחוסר התנועה ניתן לשלוט בתנועה הנובעת מהתודעה.

התועלת בתרגול

שחרור מתחים, הרפיית שרירים, שיפור יציבה, שיפור זרימת הדם – מתח נפשי ואורך החיים המודרני מביא לכך ששרירים שאינם אמורים להיות פעילים מתכווצים. עמידה ממושכת מעייפת את השרירים ומלמדת להרפות את השרירים שאינם נחוצים לשמירת הגוף בתנוחה קבועה. שחרור שרירי השלד מאפשר חיזוק שרירי היציבה ושריר הליבה של הגוף ושיפור היציבה. הורדת מתח השרירים ומתח נפשי מאפשרים זרימה חלקה יותר של דם בכלי הדם וצ'י בכל הגוף. אחד הסממנים הטובים ביותר לשיפור המיומנות הוא התחממות הידיים בזמן התרגול.

הגברת השליטה על הכוונה – היכולת להניע את הכוונה וקיצור המרחק בינה ובין הצ'י מאפשר הכוונת הצ'י אל קצה המחט בזמן דיקור. הכוונה של הצ'י אל קצה המחט מאפשרת הגעת צ'י (得气De qi) מהירה ותחושה חזקה של הצ'י על ידי המטופל.

יצירת מבנה חזק – חיזוק הגוף ותמיכתו מאחורי הזרועות המאפשר תיעול כוח טוב ויעיל ובזבוז אנרגיה מינימאלי ובכך מסייע למטפלים בכל תחומי הריפוי במגע כגון עיסוי וטוי-נא.

שיפור הרגישות של חוש המישוש ושיפור מהירות התגובה – שיפור יכולת המטפל לחוש את הגעת הצ'י על קצה המחט.


                                                                                                                                             
הערות
המדע שמאחורי אגרוף המיומנות הפנימית - תרגום מאת ניצן אורן (חלק א' - חלק ב')