התפתחות הרפואה הסינית - מפת התמצאות

מפת התפתחות הרפואה הסינית לאורך ההיסטוריה הסינית מהעידן הקדום המיתולוגי ועד ימינו אנו. במפה מימין יש את ציר הזמן ושמות השושלות ששלטו בשנים אלו. משמאל אפשר לראות מגמות התפתחות של הרפואה הסינית (מסגרת אדומה). במסגרות כחולות מוצגות פילוסופיות נפוצות. מסגרת עם מילוי צהוב מציגה תיאוריות שונות ותקופת התהוותן. ארבעת הקלאסיקות במסגרת סגולה. 

מקווה שהמפה תסייע לעוסקים ברפואה הסינית להבין טוב יותר את הרקע להתפתחות הרפואה הסינית והשפעות שונות שתרמו להתפתחותה.

הטיפול בבצקות וקשיי שתן ברפואה סינית והקשר לאל הצפון השולט על המים

בספרו של גַ'אנג ג'וֹנג-גִ'ינג, דיון על פגיעת פתוגן, מתאר המחבר שלוש פורמולות אשר שמותיהן מבוססים על שמות שלושה מתוך ארבעת האלים שבשושנת הרוחות. אל המזרח, הדרקון הירוק (Qing Long), אל המערב, הטיגריס הלבן (Bai Hu) ואל הצפון, הצב השחור (Xuan Wu). למרות שאין פורמולה בשם Xuan Wu אבל הפורמולה Zhen Wu Tang (מרתח הלוחם האמיתי) הוא ווריאציה על שמו של הצב השחור אשר מכונה הלוחם האמיתי. רפרוף בספרי הפרשנות על פורמולות מדיון של פגיעת פתוגן, הוביל אותי לפרשנות מעניינת של ווּ צ'יֶאן בספר מראת הזהב על מסורת הרפואה, על מהות הרכב הפורמולה Zhen Wu Tang והקשר שלה לאל הצפון. הדיון בפורמולה זו מופיע בשני חלקים שונים של הספר, הראשון מתמקד בתוכנו של דיון על פגיעת פתוגן והשני מתמקד בדיון על פורמולות מפורסמות.

פורמולת צמחי המרפא, מרתח הלוחם האמיתי, מטפלת בהצטברות של מים בגוף הגורמת לבצקות (ממרכז הגוף אל הרגליים), קשיי שתן וכאבי בטן שהינם תוצאה של חוסר ביאנג הכליות.

מתוך הפרק העוסק בדיון על פגיעת פתוגן

"Xiao Qing Long Tang מטפל בחיצון שלא מוגר ויש צ׳י מים (בתוך הגוף), גם במרכז וגם בחוץ יש חולי של קור עודף. Zhen Wu Tang מטפל בחיצון שכבר מוגר ויש צ׳י מים (בתוך הגוף), גם במרכז וגם בחוץ יש חולי של קור מחוסר.

Zhen Wu הוא האל המנהל את המים שבצפון. מעניקים למרתח את שמו כהשאלה למטרתו בהרגעת המים. הטחול הוא המרסן את כל המים בגוף כולו. הכליות הן האחראיות על המים, הן הבריח של הקיבה, מים מתאספים וכדומה. במידה ואין יאנג בכליות אזי למרות שציר הטחול נע, בריח שער הכליות אינו נפתח, המים מתאווים לנוע ואין אחראי על ריסונן ולכן גולשים ונעים בחוסר שליטה ומופיע הסינדרום הזה (המתואר למעלה).

נשתמש בחריפות והחום של Fu Zi להעצים את היאנג המקורי ש הכליות ואז יהיה אחראי על המים. (נשתמש) במרירות והיובש של Bai Zhu לבנות את האדמה במרכז ואז יהיה מרסן למים. (נשתמש) בחריפות והפיזור של Sheng Jiang לסייע ל-Fu Zi במילוי היאנג, הכוונה היא שבתוך השליטה על המים נראה פיזור מים. (נשתמש) בתפלות והחלחול של Fu Ling לסייע ל Bai Zhu לבסס את האדמה, זה ההיגיון של הטבה עם המים שבתוך ריסון המים.

ואילו הגאונות נמצאת בחמיצות וכינוס של Shao Yao, כאשר הוא מתווסף אל בין צמחים מרסני מים ושולטים במים, מצד אחד ינקז את המים בכך שיגרום לבן לשדוד אימו לכדי חוסר ובכך וימנע החולי כתוצאה מתנועה חסרת שליטה. מצד שני הוא יכנס יאנג ויביא לכך שישוב אל שורשו ביין ואף תימנע הדאגה שיחרוג ויעוף.

אם יש שלשול נחסיר מכמות Shao Yao מכיוון שהיאנג אינו מתפזר החוצה. נוסיף Gan Jiang מכיוון שהוא מחמם את המרכז ומנצח את הקור. כאשר מים וקור פוגעים בריאות אז מופיע שיעול, נוסיף Xi Xin ו-Gan Jiang לפזר את המים והקור. נוסיף Wu Wei Zi לאיסוף צ'י הריאות. אם השתן יוצא חלק אז נוציא את Fu Ling מכיוון שלמרות שיש קור, המים אינם יכולים לעצור. אם יש הקאות נוציא את Fu Zi ונכפיל את Sheng Jiang מכיוון שהמחלה איננה במחמם התחתון, המים נעצרו בקיבה ועל כן אין צורך לחמם את הכליות על מנת להניע את המים, יש רק לחמם את הקיבה על מנת לפזר מים, לסייע עם Sheng Jiang בתפקיד הפסקת הקאה."

למרות שבמבט ראשון הסממנים המופיעים עשויים לבלבל אותנו כך שנחשוב שבמקרה הנדון מדובר בקור עודף בחיצון והצטברות של נוזלים וקור בפנים, אשר מטופלים בעזרת מרתח קטן של הדרקון הירוק (Xiao Qing Long Tang), כאשר מתבצע אבחון נכון אפשר לראות שהסממנים מצביעים על קור מחוסר בחיצון וקור מחוסר עם הצטברות נוזלים בפנים. אבחון לא נכון או חלקי יביא לשימוש בפורמולה שאינה מתאימה ולנזק. שם הפורמולה Zhen Wu Tang נועד להדגיש שמדובר בפורמולה אשר מטפלת במים וקור. אל הצפון האחראי על עונת החורף, צ'י הקור ופאזת המים אחראי על ניהול המים. למרות שנאמר שהכליות היא איבר המים והן אילו שמנהלות את המים בגוף, ניהול המים מצריך גם רסן אשר נמצא באחריות הטחול. על פי יחסי הריסון שבין חמש הפאזות אפשר לראות שטחול-אדמה יכול לרסן את כליות-מים. גם מבחינת תפקוד איבר הטחול, אנו יודעים שהטחול אחראי על שינוע והתמרה של נוזלים בגוף וחשוב ביותר לניהול משק המים בגוף.

הכליות מתוארות בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב, בחלק של השאלה הפשוטה בפרק 61 דיון על נקודות מים וחום, כבריח של הקיבה. צִ'י בּוֹ מסביר לקיסר הצהוב "הכליות הן הבריח של הקיבה. כאשר הבריח סגור ו(תנועתו) אינה חלקה על כן מים מתאספים וכדומה (ומתפתחים סממנים נוספים כאלו, נ.א). למעלה ולמטה גולשים אל העור".  ווַאנג בִּינג מסביר משפט בכך שצ'י הכליות משפיע על שני פתחי ההפרשה התחתונים וכאשר הוא אינו מתפקד כראוי, הפרשת הפסולת נפגעת והנוזלים נשארים בגוף. מכיוון שהנוזלים נשארים בגוף, הקיבה מתמלאת ואינה יכולה להתרוקן ולכן נאמר שהכליות הן הבריח של הקיבה ומאפשרות את ההתרוקנות מהמים. כאשר יאנג הכליות נפגע, הכליות אינן מסוגלות להתמיר את הנוזלים המגיעים אל השלפוחית ולכן הבריח נסגר. למרות שהטחול עדיין מתפקד, הוא מוצף במים עודפים ונוצרת בצקת. על מנת שניתן יהיה להסדיר את משק המים בגוף יש לשקם את יאנג הכליות ואת תפקוד הטחול, כך יהיה למים שליט ומרסן. Fu Zi ישקם את יאנג הכליות וישיב את השליטה על המים. Sheng Jiang יסייע בכך שבתוך השליטה על המים יהיה גם פיזור שלהם. Bai Zhu ישקם את תפקוד הטחול ויאפשר לרסן את המים הסוררים שגלשו אל העור. Fu Ling יסייע לשקם את תפקוד הטחול ולהבריא אותו ובו זמנית יטיב עם הפרשת המים על ידי חלחולם מהעור אל עבר שלפוחית השתן לשם הפרשתם.

אבל הגאונות האמיתי בתוך כל המרשם הזה היא הכנסה של הצמח Shao Yao בעל הטעם החמוץ ואיכות מכנסת פנימה. פרשנים רבים דנים במהות של צמח זה במרשם ולדעתי ווּ צ'יֶאן מספק כאן את ההסבר המוצלח מכל. כאשר צמח זה מתווסף לצמחים שנועדו לאפשר לכליות-מים לשלוט על המים ולטחול-אדמה לרסן את המים, הוא מסייע בשני אופנים. האופן הראשון הוא השפעה על תפקוד כבד-עץ, אשר הקור בכליות-מים, הביא לכך שתנועתו תדוכא ותיווצר רוח. הוספת הצמח החמוץ משפיעה מצד אחד על פי איכות התנועה הנוצרת עקב טעמו ומצד שני על פי יחסי חמש הפאזות. מבחינת איכות התנועה הקשורה בטעם, בקאנון הפנימי נאמר שהטעם החריף ממלא את הכבד והטעם החמוץ מנקז אותו. מכיוון שאופיו של הכבד הוא פיזור, הפצה והפרשה, כאשר אנו רוצים לסייע לו בפיזור אנו נשתמש בטעם החריף המעודד פיזור וכאשר אנו רוצים לנקז את פיזור היתר נבחר להשתמש בטעם החמוץ, שמכנס את הפיזור ומגביל אותו. מבחינת יחסי חמש הפאזות, נאמר שכאשר פאזת הבן נחלשת היא לוקחת מפאזת האם ומביאה להיחלשותה גם כן. על ידי ניקוז צ'י העץ אנו מביאים לניקוז של צ'י המים (מים-אם, עץ-בן). האופן השני בו משפיע צמח זה תלוי גם הוא בטעם החמוץ והמכנס המאפשר לכנס את היאנג שבורח על מנת לחברו שוב אל שורשו ב-יין.

תוספת בפרק על פורמולות מפורסמות

בכרך נוסף במראת הזהב של מסורת הרפואה, שעוסק בהוספה והסרה של פורמולות מפורסמות, מופיעה פרשנות זהה לזו שמופיעה למעלה, אך הקטע המודגש למעלה הוחלף בקטע הבא:

"ואילו הגאונות נמצאת בחמיצות ואיסוף של Shao Yao, זאת כוונתו העמוקה של ג'וֹנג גִ'ינג. מכיוון ששורש היאנג של גוף האדם נמצא ב-יין, במידה ונמלא את היאנג עם (צמחים) חריפים חמים בלבד ללא סיוע קל של (צמחים) חמוצים ואוספים, אני חושש שהיאנג האמיתי יעוף ויחרוג. השימוש ב-Shao Yao אוסף בדחיפות את צ'י היאנגי לשוב אל שורשו שב-יין. מכאן אנו יכולים להסיק ולדעת כי נטילה שגויה של הדרקון הירוק (Xiao Qing Long) הביאה להפצת זיעה ואיבוד יאנג, על כן בתוך הצמחים הממלאים יאנג חובה שיהיה Shao Yao."

קטע זה מרחיב את מה שנאמר על היות יין ויאנג שורש האחד של השני. למרות שהסינדרום המדובר הינו ביטוי של חוסר יאנג, ולמרות שהטיפול ההגיוני הוא מילוי של יאנג וחימומו, אסור לנו לשכוח את עקרונות הבסיס של יחסי יין ויאנג. על מנת שיין ויאנג יוכלו לתפקד כראוי הם אמורים להיות שורש האחד של השני. כלומר, יאנג לא יכול להתקיים בלי יין ו-יין לא יכול להתקיים בלי יאנג. חיזוק של היאנג בלבד עשוי להזיק מכיוון שלמרות שחימום וחיזוק היאנג ישקם אותו, אך בו זמנית הוא גם יזיק ליין. לכן עלינו לסייע גם ליין ולאחד את היאנג עם השורש שלו. החריפות והחום של הצמחים המחזקים את היאנג יביא לפיזור יתר שלו ולכן עלינו לאסוף ולכנס את היאנג ולהשיבו אל היין.

כאן אנו שבים לדון בפתיח של הפרשנות, ההבדל בין הדרקון הירוק והצב השחור, או יותר נכון, ההבדל בין שתי הפורמולות ומתי נכון להשתמש בהם. ווּ צ'יֶאן רומז לנו שבמידה ונבצע אבחון שגוי וניתן את מרשם הדרקון הירוק תיגרם פגיעה ביאנג ובריחה שלו מהגוף יחד עם הזיעה.

למי שרוצה להמשיך לחקור וללמוד על כתבים עתיקים ופרשנויות על פורמולות קלאסיות, מוזמן להצטרף לכיתה שנפתחה במרכז ההדרכה של סינית בקהילה שבחיפה. בכיתה נתרגם, נקרא ונדון בכתבים השונים ברפואה הסינית בהנחייתי. מוזמנים ליצור קשר בעמוד קורסים והרצאות.

                                                                                                                                             

הערות
תרגום מסינית לעברית - ניצן אורן

וו צ'יאן - 吴谦 - WuQian

1. גַ'אנג ג'וֹנג-גִ'ינג 张仲景 Zhang Zhong Jing.
2. דיון על פגיעת פתוגן 伤寒论 Shang Han Lun
3. ווּ צ'יֶאן - 吴谦 Wu Qian. רופא קיסרי שחי בין השנים 1689-1748. בהוראת הקיסר צ'יאן לונג איגד ספרות רפואית רבה לכדי הספר מראת הזהב של מסורת הרפואה. מעבר לאיגוד החומר, הוסיף גם פרשנות על תוכנם של הכתבים.
4. מראת הזהב של מסורת הרפואה (או רפואת האבות) 医宗金鉴 Yi Zong Jin Jian. תשעים מגילות המרכזות ספרות רפואית חשובה עד לתקופתו של קיסר שושלת צ'ינג, צ'יֶאן לוֹנג. באותה תקופה הפכה ספרות הרפואה הסינית לענפה ביותר אך חסרת סדר וארגון. כתבים רבים היו כתובים בשפה מעורפלת וחסרת פשר או עמוסים בטעויות שנבעו מהעברה של ידע מדור לדור וטעויות העתקה של הכתבים. הקיסר דרש לאגד את החומר הרפואי החשוב והמוכח כיעיל מבחינה קלינית על מנת לתקן את דרכי הידע הרפואי ולאחדו בכל הקיסרות ולהיפטר מכל מני אמונות טפלות ושיטות טיפול לא יעילות אחרות. הרופאים צוו להשוות בין העתקים שונים של הכתבים ולמצוא היכן נפלו טעויות ולתקנן. מכיוון שהיתה להם גישה חופשית לספריית הקיסר העצומה ולמימון קייסרי יכלו לבצע עבודה איכותית ביותר. הספר משקף את השפעת הרפואה הסינית מאזור דרום סין בעיקר. בין היתר מכיל פרשנויות לדיון על פגיעת פתוגן ונקודות חיוניות מארון הזהב. ספר זה היה מהראשונים שחילקו כל מחלה למספר סינדרומים, מעל 200 שנה לפני עליית הקומוניזם בסין.
5. מרתח הלוחם האמיתי 真武汤 Zhen Wu Tang מופיע בשני פרקים בדיון על פגיעת פתוגן בחיצון, ראשית בפרק של תאי יאנג ולאחר מכן גם בפרק על שאו יין. בכך הוא משקף את הקשר ההדוק בין מערכת תאי יאנג קור מים ומערכת שאו יין אש הקיסר כמו גם הקשר בין שני איברים המים, שלפוחית השתן והכליות. בשני המקרים מדובר בנזק ליאנג הכליות אשר מביא להיווצרות קור מחוסר יאנג והצפה של מים עקב כשל הכליות ושלפוחית השתן בהתמרת הנוזלים.
6. דיון על פגיעת פתוגן 伤寒论 Shang Han Lun.
7. עוד על מראת הזהב מאת מרתה הנסון. 

דיון על החלוקה של אש הקיסר ואש השר בגוף לשמיים מוקדמים ומאוחרים

הנושא של אש השר ואש הקיסר נדון רבות באלף השנים האחרונות בהתפתחותה של הרפואה הסינית. למרות זאת נשאר נושא זה מעורפל למדי ותיאורטי בעיקרו. מעבר לעובדה שנושא זה ברפואה הסינית מורכב מאד, פעמים רבות נוצר בלבול אצל הרופאים אשר מתרגלים טכניקות טיפוח הבריאות המבוססות על הדאואיזם. הסיבה לכך נובעת מהעובדה שהמושגים אש השר ואש הקיסר ברפואה הסינית מתייחסים למשהו מעט שונה מאלו המופיעים בתרגולים הדאואיסטים. לאחרונה נתקלתי בפרק מספרו של גַ'אנג שִי-צ'וּן, ריכוז טיעונים ברפואה סינית, הדן בדיוק בנושא זה ומנסה להבהיר את הבלבול ואף להסביר כייצד ניתן ליישם את התיאוריה הלכה למעשה על סמך מרשמיו של גַ'אנג ג'וֹנג-גִ'ינג. מכיוון שמצאתי פרק זה מאד מרתק ומכיוון שהוא משלים עבורי מידע רב בנושא זה אותו אני חוקר בשנה וחצי האחרונות, החלטתי לתרגם אותו ולשתף אתכם יחד עם פרשנות שלי לשפה קצת יותר מודרנית. 

הפרק דיון על החלוקה של אש הקיסר ואש השר בגוף לשמיים מוקדמים ומאוחרים

הדאואיסטים רואים באש שדה סם החיים (דאן טיאן) כאש הקיסר ובאש שער החיים כאש השר. הרופאים רואים באש שבמרכז הלב כאש הקיסר וגם הם רואים באש שער החיים כאש השר. אלו שתי גישות עקשניות מאד, איזו גישה עלינו לקבל?

קיימת סתירה בין הטיעונים של הדאואיסטים והרופאים בדבר מהות אש השר ואש הקיסר. הדאואיסטים טוענים שאש הקיסר היא האש שבדאן טיאן (Dan Tian) ואש השר נמצאת בשער החיים (Ming Men). לעומתם, הרופאים טוענים שאש הלב הוא אש הקיסר ואש השר נמצאת בשער החיים. שני הצדדים מחזיקים בדעה נחרצת בנושא, איך מיישבים את הסתירה הזו?

הם לא יודעים שלשני האש, קיסר ושר, יש חלוקה של שמיים מוקדמים ושמיים מאוחרים. מה שמכונה בשם שמיים מוקדמים הוא מה שלפני הלידה. מה שמכונה בשם שמיים מאוחרים הוא מה שאחרי הלידה. מכיוון שבשמיים מוקדמים הנשימה בעזרת הטבור, כל כח היצירה של הגוף כולו נמצא למטה ולכן שני האש, קיסר ושר, בשמיים מוקדמים נמצאים למטה. בשמיים מאוחרים הריאות נושמות, רב התפקוד של הגוף כולו נמצא למעלה ולכן שני האש, קיסר ושר, בשמיים מאוחרים נמצאים למעלה.

שני הצדדים מתעקשים על הטיעון שלהם ולא מבינים ששני הטיעונים קבילים מכיוון שכל צד מדבר על שלב אחר בהתפתחות האדם. צד אחד מדבר על השלב לפני לידתו של האדם והשני מדבר על השלב שלאחר הלידה. כאשר מדובר בעובר שטרם נולד, הוא אינו נושם בעזרת הריאות שבחזה למעלה אלא מקבל את האספקה דרך הטבור שבמרכז הבטן. מכיוון שכך, כוחות היצירה בגופו של העובר נמצאים בפלג הגוף התחתון ולכן גם שני האש נמצאים בפלג הגוף התחתון כפי שטוענים הדאואיסטים. לאחר הלידה אנו מתחילים להשתמש בריאות שלמעלה על מנת לנשום ולחיות ומפסיקים להסתמך על הטבור. על כן רב התפקוד של הגוף עובר מעלה ושני סוגי האש נמצאים למעלה כפי שטוענים הרופאים.

מכיוון שלפני הלידה היאנג מוציא אל הפועל והיין קולט, בהתגבשות העובר הוא ראשית מתהווה כפנינת מים (אלו שמיים-אחד היוצרים מים). ואילו היאנג המקורי של שדה סם החיים נוצר ומופיע במרכזה (יאנג מקורי הוא אש, זה אדמה-שתיים היוצרת אש). לפני שהיאנג המקורי נטען במלואו ראשית נוצרים מכך שני ערוצים, מפקח ופריון. שער החיים הוא השער בו ערוץ מפקח נכנס לעמוד השדרה. האש שנוצרת במרכזו מתחברת לצ'י היאנג המקורי של שדה סם החיים ומסייעת לו.

כאשר נוצר עובר הוא מתחיל מביצית מופרית הנראית כטיפת מים זעירה ובתוכה מופיע כח היצירה שבהמשך יתפתח ליאנג המקורי של הדאן-טיאן. בשלב זה גם נוצרים הערוץ המפקח (Du) וערוץ הפריון (Ren). המקום בו הערוץ המפקח נכנס לעמוד השדרה הופך לשער החיים והאש שבמרכזו מתחברת ליאנג המקורי שבדאן-טיאן ותומכת בפעולתו. בפרשנות על ספר התיעוד מתוארת הבריאה בין השמיים והארץ והיווצרות חמש הפאזות "שמיים אחד יוצרים את מים, אדמה שתיים יוצרת את האש, שמיים שלוש יוצרים את העץ, אדמה ארבע יוצרת את מתכת...", כאן מקשר המחבר בין שני הרעיונות.

זאת הסיבה שהדאואיסטים רואים ביאנג המקורי של שדה סם החיים כאש הקיסר ובאש הנוצרת בשער החיים כאש השר, כשמיים מוקדמים. בכל הנוגע לשמיים מאוחרים בהם אש הלב היא אש הקיסר, ברור שהאש המתגוררת במרכז כיס המרה היא אש השר.

על סמך המתואר למעלה אפשר להבין מדוע הדאואיסטים רואים בדאן טיאן ובשער החיים כאש הקיסר והשר, אחרי הכל הם מדברים על השלב שלפני לידת האדם (שמיים מוקדמים). אם מדברים על שמיים מאוחרים, אז ברור שבלב יש את אש הקיסר ובכיס המרה יש את אש השר.

בדיון של הקאנון הפנימי בששת הצ'י יש רק אזכור של שאו יאנג אש השר ולא נאמר שער החיים אש השר. למרות שבשאו יאנג יש פיצול של יד ורגל, אך מעשית שאו יאנג של הרגל וכיס המרה הוא החשוב. למרות שכיס מרה ולב נמצאים האחד מעל הסרעפת והאחר מתחת לסרעפת, אך המערכת מלמעלה למטה מחוברת, יכול להיות סיוע הדדי בהתמרת הצ'י שלהם. זהו ההיגיון העומד מאחורי הדיון של הקאנון הפנימי בשמיים מאוחרים, בהם האש שבמרכז הלב היא אש הקיסר והאש המתגוררת במרכז כיס המרה היא אש השר.

בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב דובר רק על הקשר של אש השר ושאו יאנג ואין כל אזכור של קשר בין אש השר ושער החיים. שאו יאנג מתחלק לערוץ הרגל וכיס המרה וערוץ היד ושלושת המחממים. מבין שני ערוצים אלו, ערוץ כיס המרה הוא החשוב יותר. למרות שבין כיס המרה והלב יש סרעפת המפרידה ביניהם, מעשית ללב יש מעטפת המתחברת לסרעפת וגם לכיס המרה יש מעטפת דקיקה המקיפה אותו ומעטפות אלו הינן חלק משלושת המחממים ולכן מחוברות בינייהן ומאפשרות לצ'י של הלב וכיס המרה לתקשר ולהשפיע האחד על השני. הקשר ההדדי בין התמרת צ'י הלב וכיס המרה הוא הסיבה שהקאנון הפנימי מדבר רק עליהם בהקשר של אש הקיסר ואש השר.

השימוש העיקרי של אש ומים הוא בבישול והבשלה של מים ודגן, עיכול והתמרה של נוזלים ומזון. הספרים אומרים אך ורק שאש שער החיים יכולה להתמיר מזון ואינם יודעים שים הצ'י שתחת הטבור נמצא במרכז האזור שמקיפים המעי הגס והדק, וחומו מקושר ללא הפסק אל מעי גס ודק. לכן היאנג המקורי של שדה סם החיים מצטיין בהתמרת המזון. אך הדבר המותמר על ידי אש היאנג המקורי ואש שער החיים, הוא המזון שבתוך המעיים. 

אש ומים משמשים בעיקר לבישול מזון ומסייעים בגוף לעיכול והתמרה של המזון והנוזלים שנכנסים לגוף. רב ספרי הרפואה מדברים אך ורק על כך שאש שער החיים משפיעה על התמרת המזון ואינם יודעים או מציינים שבמרכז האזור של המעיים נמצא ים הצ'י, הלא הוא הדאן-טיאן, שחומו משפיע על המעי הגס והדק ומסייע בהתמרת המזון. יש לציין ששער החיים והדאן-טיאן מסייעים אך ורק בעיכול המזון בשלב בו הגיע אל המעיים אך אינם משפיעים על המזון כאשר הוא בקיבה.

בנוגע למזון שבתוך הקיבה, הוא תלוי בהתמרה של אש הלב שבמחמם העליון ואש כיס המרה שבמחמם האמצעי. מכיוון שהלב הוא אש היאנג הגדול (תאי יאנג – שמש), כמו השמש הזוהרת במרכז השמיים וזורחת על האדמה שלמטה, אז המים והדגן שבתוך הקיבה שואלים את החום לבישול והבשלה. בנוגע לכיס המרה, הוא דר במחמם האמצעי, למעלה הוא קרוב אל הקיבה ולמטה קרוב אל המעי, המיץ שלו מר מאד ובעל הטעם הבלעדי של האש. הצ'י שלו נכנס לקיבה ויכול לסייע בהפצה והנעה פתוחה מטה (הכיוון הנכון של צ'י הקיבה הוא תנועה ללא סוף בכיוון מטה, העץ יכול להפיץ את האדמה ולכן חזק בהפצה ופתיחה שלה), המיץ שלו נכנס למעי ועוד יותר יכול לסייע בהתמרה ליצירת נוזל תמצית (מה שהמערביים מכנים Chyle).

אז מי משפיע על עיכול המזון בקיבה? המזון שבקיבה תלוי בכח ההתמרה של אש הלב ואש כיס המרה.מבחינת שיוך האיברים הפנימיים ליין ויאנג, הלב נחשב ליאנג הגדול (בסינית - תאי יאנג) והוא מדומה לשמש (שאחד משמותיה בסינית הוא תאי יאנג) הזוהרת בשמיים וקרניה מחממות את האדמה, כך בגוף הלב מחמם את האדמה שתחתיו ובכך מאפשר לה לבשל את המזון. זאת פאזת האש היוצרת את פאזת האדמה. לעומת הלב, כיס המרה נמצא בצמוד לקיבה ולמעיים ובתוכו יש מיץ מרה מר מאד (מר הוא הטעם של האש). צ'י כיס המרה נכנס אל הקיבה ומסייע לה לתפקד ולהוריד את המזון המעוכל מטה. זאת פאזת העץ המרסנת את פאזת האדמה. המיץ של כיס המרה נכנס למעי ומסייע ביצירת נוזלי העיכול המכונה ברפואה המערבית chyle.

לעניות דעתי בריפוי עוצמת חום שאינה מספקת בקיבה עם עיכול לא תקין של משקה ומזון היוצר לרב ליחה קרה, אני משתמש בצמחים למלא את היאנג של המחמם העליון. כמרשם משתמש בLing Gui Zhu Gan Tang של ארון הזהב ומוסיף Gan Jiang, Hou Po ובמקרים קשים מוסיף Huang Qi.

לפי הבנתו של ג'אנג שִי-צ'וּן, כאשר עוצמת החום בקיבה נמוכה מדי ואינה מאפשרת עיכול תקין ואף מביאה לכך שנוצר קור וליחה, הם תוצאה של חולשת אש הקיסר שבלב ולכן הוא בוחר להשתמש בצמחים הממלאים יאנג במחמם העליון.  

השילוב של Gui Zhi עם Gan Jiang חזק במילוי אש הקיסר של שאו יין ואילו שימוש של Gui Zhi יחד עם Huang Qi חזק במילוי אש השר של שאו יאנג (שהינה אש השר  המתגוררת בתוך כיס המרה).

שילוב הצמחים שהוא מציע מסייע בו זמנית לאש הקיסר ואש השר ולכן יכול לפתור בעיות של ליחה קרה במחמם העליון.

כאשר עוצמת החום במעי הגס אינה מספיקה, העברה אינה ממלאת את תפקידה וגורמת לשלשולים אז משתמש בצמחים הממלאים ומסייעים ליאנג של המחמם התחתון. משתמש במרשם Shen Qi Wan של ארון הזהב בתוספת Bu Gu Zhi ו-Xiao Hui Xiang.

כאשר מדובר בעוצמת חום נמוכה במחמם התחתון בה נוצר קור במעיים ומופיעים שלשולים, מדובר בבעיה בשער החיים ודאן-טיאן ולכן הוא משתמש בצמחים המחממים וממלאים את היאנג במחמם התחתון.

החום של הצמחים Gui  ו- Fu Zi שבמרשם נע ישירות אל המחמם התחתון ואילו Xiao Hui Xiang חזק בחימום ערוצי האקסטרה והחיבור. ערוצי האקסטרה מקיפים ומגנים במקור על ים הצ'י. החום של Bu Gu Zhi (בסינית משמעות השם היא למלא את שומן העצם, נ.א) יכולה למלא את היאנג האמיתי במחמם התחתון וכמו כן יכולה למלא ולהטיב עם השומן שבמרכז העצם. נביא למילוי של לשד העצם, ערוץ מפקח חזק ושופע וכך אש שער החיים תשגשג מעצמה.

מעבר לחימום שער החיים הוא מוסיף צמחים לחימום ערוצי האקסטרה אשר עוברים באזור של הדאן-טיאן ושער החיים ויכולים לחזק אותם.

למי שרוצה להמשיך לחקור וללמוד על כתבים עתיקים ופרשנויות על פורמולות קלאסיות, מוזמן להצטרף לכיתה שנפתחה במרכז ההדרכה של סינית בקהילה שבחיפה. בכיתה נתרגם, נקרא ונדון בכתבים השונים ברפואה הסינית בהנחייתי. מוזמנים ליצור קשר בעמוד קורסים והרצאות.

                                                                                                                                                

הערות

תרגום מסינית לעברית - ניצן אורן

1. ג'אנג שי-צון - Zhang Xi Chun 张锡纯. חי בין השנים 1860-1933 והיה אחד הפרשנים המודרנים החשובים של דיון על פגיעת פתוגן. נחשב כרופא המייצג של אסכולת האיחוד והטמעה בין הרפואה הסינית והמערבית (中西汇通 Zhong Xi Hui Tong) שנוצרה על ידי טאנג דזונג-חאי (唐宗海).
2. ריכוז טיעונים ברפואה סינית - Zhong Yi Shuo Lun Ji 中医论说集
3. דיון על החלוקה של אש הקיסר ואש השר בגוף לשמיים מוקדמים ומאוחרים - 论人身君火相火有先后天之分
4. ארון הזהב - נקודות חיוניות מארון הזהב Jin Gui Yao Lue 金匮要略
5. פרשנות על ספר התיעוד - Shang Shu Da Chuan 尚书大传
6. תרגום הפרשנות של ג'אנג שי-צ'ון על פורמולת Zhen Gan Xi Feng Tang לטיפול בסחרחורות ואירוע מוחי.

המטוטלת שבין חום וקור לאורך ההיסטוריה של הרפואה הסינית

אחד הדברים ששמים אליו לב כאשר לומדים את ההיסטוריה של הרפואה הסינית ותהליך התפתחות האסכולות השונות הוא שכמעט כל אסכולה שנוצרה ברפואה הסינית היתה תוצר של קיבעון הלך המחשבה של הרופאים באותה התקופה. אחד הנושאים שמופיע כמעט לאורך כל תקופת התפתחות הרפואה הסינית מאז הופעתו של דיון על פגיעת פתוגן בחיצון של ג'אנג ג'ונג ג'ינג, הוא הויכוח שבין שימוש בצמחים מחממים ושימוש בצמחים מקררים. המטוטלת הזו בין שתי גישות שהינן כביכול סותרות מופיעה לאורך אלפיים השנים האחרונות וכמו שאמר קהלת "אין חדש תחת השמש".

בתקופת שושלת חאן (206 לפנה"ס – 22 אחרי הספירה) חיבר אחד הרופאים החשובים ביותר ברפואה הסינית, גַ'אנג ג'וֹנג-גִ'ינג, את ספרו דיון על פגיעת פתוגן בחיצון. ספר זה דן בין היתר באבחון וטיפול בפגיעת פתוגן קור בחיצון וטכניקת הטיפול בפתוגן זה בעזרת מרשמי צמחים בעלי איכות חריפה וחמימה. יעילות הטיפול הגבוהה  שהוכחה קלינית הביא לכך שרופאים רבים בדורות שלאחריו, חדלו לאבחן את המטופלים על פי עקרונות האבחון הבסיסיים ופשוט נתנו לכל מטופל שהתקרר מרתחים חריפים חמימים. בסביבות שושלות גִ'ין-יוּאֱן פרסם הממשל הסיני, את ספר הפורמולות, מרשמי מרכז הרוקחות הקיסרי לתועלת העם בתקופת שלום וביטחון, שנועד לסייע לרופאים בבחירת פורמולה מתאימה לכל מחלה. ספר פורמולות זה הכיל כמות נכבדה של פורמולות פטנט בעלות איכות חמה וחמימה. כתוצאה משני ספרים אלו השתרש אצל רופאים רבים ההרגל לטפל בעזרת פורמולות בעלות איכות חמה ועל סמך סימפטומים בלבד במקום לבצע אבחון מעמיק.

שנים מספר לאחר פרסום ספר הפורמולות הממשלתי קם רופא בשם לִיוּ וַואן-סוּ (1110-1196), אשר יצא בפומבי כנגד הקיבעון של הרופאים השונים ושימושם המוגזם בצמחים חריפים חמים. לִיוּ וַואן-סוּ לא רק התרעם על גישה זו אלא אף התעמק והרחיב את התיאוריה של הרפואה הסינית מבחינת הטיפול באש פתוגנית בעזרת צמחים מרים קרים. למרות שיצא כנגד שימוש בפורמולות חריפות חמימות כגון Ma Huang Tang ו- Gui Zhi Tang לטיפול בחיצון, מעשית התנגדותו לא היתה גורפת וקיצונית ואפשר לראות כי כן השתמש בצמחים כגון Ma Huang ו- Gui Zhi אך לרב שילב אותם יחד עם צמחים חריפים קרים על מנת לנטרל את אופיים החמים.

אחד הרופאים אשר הושפע רבות מהלך מחשבתו של לִיוּ וַואן-סוּ היה ג'וּ דַאן-שִי (1281-1358). רופא זה המשיך את דרכם של מוריו ואף הרחיב אותה גם לטיפול בחום פנימי ונזקי חום זה ליין של הגוף. הוא תמך בטיפול בעזרת קירור והוסיף כי יש גם להזין את יין. בעקבות התפתחות התיאוריה של הטיפול בפתוגן אש נוצר מצב חדש בו רופאים נטו להגזים בשימוש בצמחים קרים מרים לניקוז אש או קרים מתוקים לשם הזנת יין, וכתוצאה מכך הביאו לפגיעה בצ'י היאנגי של הגוף.

גם סטייה זו מהדרך לא עברה בשקט ובתקופת שושלת מינג יצא שׁוּאֶה לִי-גַ'אי (1487-1559) כנגד השימוש המוגזם בצמחים קרים ותמך בשימוש באסטרטגיית חימום והטלאה של הצ'י היאנגי בעזרת פורמולות כגון Liu Wei Di Huang ו- Ba Wei Wan. שנים מספר לאחר מכן גם הרופא גַ'אוֹ שִיאֱן-קֶה  (1573-1664) המשיך את הקו שהוביל שׁוּאֶה לִי-גַ'אי בטיפול בעזרת צמחים מחממים ומטליאים לטיפול בחוסר ואף דן בגישה זו בספרו לחדור את הרפואה. חיבוריהם של רופאים אלו והדגש ששמו על חימום והטלאה של יאנג הובילה לנטייה מוגזמת לשימוש בצמחים חמימים ומטליאים, גרימת חום פנימי ופגיעה ביין. על התפתחות זו  לא יכל שׁוּ דַה-צ'וּן (1693-1771) לשבת בחיבוק ידיים ויצא כנגד גישה זו של חימום והטלאה בפומבי. שׁוּ דַה-צ'וּן לא חסך במילים ומעשים וכינה את שׁוּאֶה לִי-גַ'אי כ"ראש השרלטנים ואבי הכופרים". גם כנגד גַ'אוֹ שִיאֱן-קֶה לא חסך במהלומות כאשר חיבר את הספר לחדור את הרפואה עם מחט אבן, המציג את תוכן ספרו של ג'או שיאן קה מלווה בתגובות המערערות על אמיתות דבריו במטרה לשלול את הספר כולו.

בתקופת שושלת מינג החלה להתפתח אסכולה חדשה שכל מטרתה הייתה אבחון וטיפול במחלות חום. בתקופה זו החלו להסתכל על מחלות החום מזווית חדשה ושיטות הטיפול שפותחו התבססו בין היתר על תיאוריות שפיתחו לִיוּ וַואן-סוּ וג'וּ דַאן-שִי בטיפול בפתוגן חום ונזקיו. אחד החשובים שבין רופאים אלו היה ווּ ג'וּ-טוֹנג (1758-1836), אשר דגל בשימוש בצמחים קרים לטיפול במחלות חום והזנת יין לטיפול בנזקי פתוגן החום. גם כאן כתוצאה מהצלחת גישתו בטיפול במחלות חום נוצר מצב בו שוב הופיעה נטייה מוגזמת לשימוש בצמחים קרים ומרים ופגיעה בצ'י יאנגי. בערוב ימיו, יצא ווּ ג'וּ-טוֹנג בספרו לרפא את מחלת הרופאים, כנגד חוסר ההבנה של הרופאים שבדורו, את כוונתו המקורית, אשר הובילה לשימוש מוגזם בצמחים קרים מרים המזיקים ליאנג. 

בסוף תקופת שושלת צ'ינג קם הרופא גֶ'נג צִ'ין-אַן (1824-1911) ויצא אף הוא כנגד שימוש בצמחים קרים. על סמך הבנתו את ספריו של גַ'אנג ג'וֹנג-גִ'ינג פיתח גישה המתמקדת בהעצמה חזקה של הצ'י היאנגי וחימומו על ידי שימוש בכמות נכבדה של צמחים חריפים וחמים מאד כגון Rou Gui ו-Fu Zi.

אחת הבעיות שהובילה לשלילה של גישתם של רופאים שונים נבעה מחוסר הבנה של גישתם. רב הרופאים הגדולים לא שללו את גישת קודמיהם אלא שללו את הקיבעון של רופאים אשר נצמדו לצד אחד של המתרס במקום למצוא את דרך האמצע. חיבוריהם נועדו לתקן את חוסר האיזון שנוצר בתקופתם על ידי שימת דגש על הגישה הנגדית. מכיוון שחיבוריהם עסקו רק בגישה אחת של חימום או קירור, על כן רופאים שבאו אחריהם פשוט הבינו אותם לא נכון ונצמדו לכתוב בספר ולחד צדדיות. אחד הלקחים החשובים שאפשר ללמוד מהמטוטלת הזו בין קירור וחימום הוא שחשוב להכיר את שתי הגישות לעומקן ולדעת מתי מתאימה גישה אחת ומתי דווקא אחרת וכמובן שרצוי לא להיצמד בדבקות ועקשנות בגישה מוגבלת וצרה אחת.

                                                                                                                                              

הערות 

1. גַ'אנג ג'וֹנג-גִ'ינג Zhang Zhong Jing 张仲景
2. דיון על פגיעת פתוגן בחיצון Shang Han Lun 伤寒论
3. מרשמי מרכז הרוקחות הקיסרי לתועלת העם בתקופת שלום וביטחון  太平惠民和剂局方
4. לִיוּ וַואן-סוּ Liu Wan Su 刘完素
5. ג'וּ דַאן-שִי  Zhu Dan Xi 朱丹溪
6. שׁוּאֶה לִי-גַ'אי Xue Li Zhai 薛立斋
7. גַ'אוֹ שִיאֱן-קֶה Zhao Xian Ke 赵献可
8. לחדור את הרפואה  Yi Guan 医贯
9. שׁוּ דַה-צ'וּן Xu Da Chun 徐大椿
10. לחדור את הרפואה עם מחט אבן  Yi Guan Bian 医贯砭
11. ווּ ג'וּ-טוֹנג Wu Ju Tong 吴鞠通
12. לרפא את מחלת הרופאים Yi Yi Zhi Bing 医医之病
13. גֶ'נג צִ'ין-אַן Zheng Qin An 郑钦安 

דאואיזם, קונפוציוניזם ורפואה סינית

אם נשאל מטפל ברפואה סינית על מהות הפילוסופיה שעומדת מאחורי הרפואה הסינית, רב הסיכויים שיענה על שאלה זו בתשובה חד משמעית - הרפואה הסינית מבוססת על רעיונות דאואיסטים. רב המטפלים ברפואה סינית מניחים שהרפואה הסינית הושפעה בעיקר, אם לא בלבד, מהלך המחשבה הדאואיסטי. כאשר שאלתי מטפלים על סמך מה הם מבססים טיעון זה הם השיבו שעל סמך תיאוריות כגון יין-יאנג, ,טאי ג'י, חמש הפאזות, בה-גואה וכמובן ספר התמורות (ג'ואו אי). לא רק שרבים מהעוסקים ברפואה הסינית אינם מודעים להיקף ההשפעה של הקונפוציוניזם והניאו-קונפוציוניזם על הרפואה הסינית עוד מהתקופה הקדומה, ישנם לא מעט הסבורים שהשפעת הקונפוציוניזם על הרפואה הסינית הינה השפעה שנכנסה בתקופת הקומוניזם ובשונה מההשפעה הדאואיסטית, הינה שלילית באופיה ויש להימנע ממנה ככל האפשר ואם אפשר אף להיפטר ממנה לחלוטין ולהשיב את הרפואה הסינית לטוהר הדאואיסטי.

על  מנת להבין טוב יותר את הרפואה הסינית ומקורות ההשפעה על התפתחותה יש ראשית להבין את ההיסטוריה של סין. בשונה מבודהיזם ודאואיזם, שהיוו דתות רוחניות, הקונפוציוניזם מעולם לא נחשב בסין כדת. אדם יכל להיות תלמיד קונפוציוני ועדיין להחזיק באמונה בודהיסטית או דאואיסטית. כמו כן רעיונות רבים, אותם אנו תופסים כדאואיסטים, כלל אינם מגיעים ממקור דאואיסטי למשל יין-יאנג, בה-גואה, חמש הפאזות וספר התמורות. רעיונות אלו אומצו על ידי הקונפוציאנים והדאואיסטים ושימשו את הפילוסופים משתי הגישות בהגותם הפילוסופית.

האם ספר התמורות הינו כתב דאואיסטי או קונפוציאני? הרעיון המרכזי בספר התמורות1 (Yi Jing) נכתב עוד לפני היווצרות הדאואיזם והקונפוציוניזם בסין. נהוג לייחס את המקורות של ספר התמורות לתרשימים ששרטט פוּ-שִֹי2 (המאה ה-29 לפנה"ס). המלך וֶון3 מתואר כמייסד שושלת ג'וֹאוּ ומחבר ספר התמורות (1152-1056 לפנה"ס). לאחר מכן הוסיף קונפוציוס (479-551 לפנה"ס) לספר המקורי פרשנות משלו (החלק המכונה Yi Chuan) ושילוב זה של שני חלקי הספר כונה בשם התמורות של שושלת ג'ואו4 (Zhou Yi). הדאואיזם שנוצר בעקבות אבי הדאואיזם, לאו-דזה, שנחשב כבן זמנו של קונפוציוס, בסביבות המאות השלישית והרביעית לפנה"ס והקונפוציוניזם שנוצר על ידי תלמידיו של קונפוציוס, אימצו בחום ספר זה כאחד הספרים החשובים ביותר בזרמים אלו ועד היום הם מתווכחים לאיזה מהזרמים הללו שייך ספר זה. אפשר לראות שלמרות שהספר חשוב לשני הזרמים, הפרשנות של קונפוציוס תופסת בו חלק נכבד למדי.

קונפוציוניזם ורפואה סינית

הספרות הקונפוציאנית כוללת את ארבעת הספרים: הלימוד הגדול5, דוקטורינת האמצע6, האנלקטים7 ומנצ'יוס8. כמו כן כוללת חמישה קאנונים: קאנון השירה9, ספר התיעוד10, ספר הטקסים11, ספר התמורות וקורות האביב והסתיו12. מבחינת רעיונות שהשפיעו על הרפואה הסינית אפשר למצוא בספר התמורות דיון בתיאוריה של יין-יאנג, החיבור בין שמים, אדמה ואדם, היווצרות היקום ואף רעיון הטאי-ג'י. ספר התיעוד מציג מיפרט ברור של רעיון חמש הפאזות. קאנון השירה מתעד 1000 סוגי צמחי מרפא ושמות של כ-15 מחלות. קורות האביב והסתיו מתעד את ששת הפתוגנים כגורם מחלה. ספר הטקסים מדבר על דרך האמצע. מנצ'יוס מעלה את הקשר שבין צ'י ורצון (zhi) "רצון הוא המפקד של הצ'י, הצ'י ממלא את הגוף. הרצון מגיע והצ'י אחריו". כמו כן הקונפוציאנים השקיעו בשימור וסידור ספרות רפואית ובזכותם שרדו כתבים רבים עד ימינו אנו.

את ההשפעה של הקונפוציוניזם על דרך החשיבה של הרופאים הסינים אפשר לראות למשל בחיבור היֹשֶׁר של הרופא הגדול13, בו מציג סוּן סְי מיַאוֹ14 רעיונות קונפוציאנים בנוגע ליושר ואנושיות של הרופא כלפי מטופליו. מלבד קביעת נורמות מוסר של רופאים, דרשה הגישה הקונפוציאנית בלמדנות והכרה של כתבים רפואיים וסילוק בערות ורעיונות המגיעים מאמונות דתיות באלים שונים.

לא רק השפעה קונפוציונית ניכרת ברפואה הסינית, גם הניאו-קונפוציוניזם, שהינו היה תוצר של שילוב רעיונות קונפוציאנים יחד עם רעיונות של דאואיזם ובודהיזם, השפיע רבות על התפתחות התיאוריה של הרפואה הסינית. הניאו-קונפוציוניזם של תקופת סונג-מינג השפיע רבות על אסכולת חמש התנועות וששת הצ'י15. למרות ששבעת פרקי התנועות והצ'י הופיעו ברבים כבר בתקופת שושלת טאנג (618-907) רק בתקופת שושלת סונג (960-1279), עם הופעת הנאו-קונפוציוניזם החלה תיאוריה זו לשגשג ולהתפשט בסין בתמיכת רופאים כגון לִיוּ ווַאן-סוּ16 ואלו שבאו אחריו.

תרשים התאי ג'י של ג'ואו דון-אי

המלומד הניאו-קונפוציאני ג'וֹאוּ דוּן-אִי17, שילב בין רעיון הטאי-ג'י המופיע בקלאסיקה הקונפוציאנית ספר התמורות, עם רעיון הווּ-גִ'י (חסר קיצון) שהגיע מהדאואיזם ויצר פרשנות חדשה למושג בתרשים המפורסם תרשים הטאי-ג'י. הרופא הראשון שרעיון הטאי-ג'י הופיע בכתביו היה ג'וּ דַאן שִֹי18. לפני שהחל ללמוד רפואה היה ג'וּ דַאן שִֹי בעצם תלמיד ניאו-קונפוציאני. השילוב של רעיונות קונפוציאנים וניאו-קונפוציאנים עם הידע הרפואי אפשר לו לשלב בין השניים באופן טבעי ולהסביר רעיונות רפואיים על סמך תובנות קונפוציאניות. הוא שילב את רעיון הטאי ג'י לראשונה בפרק דיון על אש השר19 שבספרו דיונים משלימים לשלמות ההבנה באמצעות חקירת תופעות20. רעיון הניגודים המשלימים של הטאי ג'י מופיע בכתביו בדיון על תפקוד של מספר צמחים, כאשר הוא מסביר שחלקים שונים של הצמח יכולים לבצע תפקידים הפוכים לחלוטין, למשל Ma Huang, שחלק אחד שלו מייזע ואילו חלק אחר עוצר זיעה. החיטה חמימה ואילו הסובין קר.

הניאו-קונפוציאנים דנו גם ברעיון הצ'י המקורי ביקום ובאדם, היווצרות שני הכלים מתוך הטאי ג'י וכדומה. רעיון הטאי ג'י כפי שהוצג בתקופת שושלת סוֹנג על ידי תרשים הטאי ג'י, טוען שבכל דבר יש טאי ג'י, כולל גוף האדם. הטאי ג'י הוא שורש החיים והבנת הטאי ג'י בגוף היא הבנת שורש החיים. ההשפעה הגדולה של רעיון זה על הרפואה הסינית היתה דווקא בתקופת שושלת מינג והשפיע מאד על רופאים כגון גַ'אנג גִ'ינג יוּאֱה21, סוּן אִי-קוּי22 וג'אוֹ שֹיֱאן-קֶה23 אשר ראו בשער החיים (Ming Men) כביטוי של טאי ג'י בגוף ובכך העלו את חשיבותו לדרגה גבוה מאד. גַ'אנג גִ'ינג יוּאֱה אמר "שער החיים נמצא בין שתי הכליות, הוא הטאי ג'י של גוף האדם. מהטאי ג'י נולדים שני הכלים...". רופאים אלו חיברו בין הרעיונות שהוצגו בתרשים הטאי ג'י של המלומד הניאו-קונפוציאני ג'וֹאוּ דוּן אִי על נופית היין והיאנג מתוך הטאי ג'י והיווצרות חמש הפאזות מתוך יין ויאנג.

הרופא לִי יֶאן24 הושפע גם כן מרעיון הטאי ג'י הניאו-קונפוציאני וטען שדווקא צמד האיברים טחול-קיבה הם הטאי ג'י בגוף האדם. רופאים אחרים כגון גַ'אנג גֶ'ה-צוֹנג25 וצֶ'אן שֹיוּ-יוּאֱן26 טענו שהטאי ג'י נמצא דווקא בעוּבר. ווַאנג יֶאן-צַ'אנג27, שֹוּ לִינג-טַאי28, לִי דזוֹנג יוּאן29 סברו שהטאי ג'י הוא הצ'י המקורי, היאנג המקורי והתמצית המקורית. מכיוון שהניאו-קונפוציוניזם טוען שטאי ג'י הינו חסר צורה על כן הרעיון ששער החיים הוא הטאי ג'י מתאים יותר מאשר הרעיונות האחרים. מסיבה זו ואחרות הגישה שהפכה למקובלת ביותר מזהה את שער החיים כטאי ג'י של הגוף. החשיבות שניתנה לשער החיים כתוצאה מהשפעת תיאוריית התאי ג'י על פי הניאו-קונפוציאנים הביאה בהמשך הדרך להיווצרות אסכולת חימום והטלאת האש האמיתי בשער החיים30.

אפשר להמשיך ולרשום עוד עמודים רבים על התרומה החשובה של הקונפוציוניזם על הרפואה הסינית. מכיוון שלדעתי הנקודה ברורה אציין רק עוד שלדעתי זאת עזות מצח לטעון שניתן להפריד את השפעת הקונפוציוניזם והניאו-קונפוציוניזם מהרפואה הסינית. טיהור הרפואה הסינית מהשפעות שאינן דאואיסטיות משול לנסיון להפריד את הרטיבות מהמים.

                                                                                                                                                 

מקורות והערות

1. ספר התמורות Classic of Changes Yi Jing 易经
2. פוּ-שִֹי Fu Xi 伏羲
3. המלך ווֶן King Wen 文王
4. התמורות של שושלת ג'ואו Zhou Yi 周易
5. הלימוד הגדול Great Learning 大学
6. דוקטורינת האמצע Doctrine of the Mean 中庸
7. האנלקטים Analects 论语
8. מנצ'יוס Mencius Zi 孟子
9. קאנון השירה Classic of Poetry 诗经
10. ספר התיעוד Book of Documents 尚书
11. ספר הטקסים Book of Rites 礼记
12. קורות האביב והסתיו Spring and Autumn Annals 春秋      
13. היֹשֶׁר של הרופא הגדול 大医精诚
14. סוּן סְי מיַאוֹ Sun Si Miao 孙思邈
15. אסכולת חמש התנועות וששת הצ'י Wu Yun Liu Qi 五运六气
16. לִיוּ ווַאן-סוּ Liu Wan Su 刘完素
17. ג'וֹאוּ דוּן-אִי Zhou Dun Yi 周敦颐
18. ג'וּ דַאן שִֹי Zhu Dan Xi 朱丹溪
19. דיון על אש השר Discussion on Ministerial Fire 相火论
20. דיונים משלימים לשלמות ההבנה באמצעות חקירת תופעות Extra Treatise Based upon 格致余论 Investigation and Inquiry
21. גַ'אנג גִ'ינג יוּאֱה Zhang Jing Yue 张景岳
22. סוּן אִי-קוּי Sun Yi Kui 孙一奎
23. ג'אוֹ שֹיֱאן-קֶה Zaho Xian Ke 赵献可
24. לִי יֶאן Li Yan 李蜒
25. גַ'אנג גֶ'ה-צוֹנג Zhang Zhi Cong 张志聪
26. צֶ'אן שֹיוּ-יוּאֱן Chen Xiu Yuan 陈修园
27. ווַאנג יֶאן-צַ'אנג Wang Yan Chang 王燕昌
28. שֹוּ לִינג-טַאי Xu Ling Tai 徐灵胎
29. לִי דזוֹנג יוּאן Li Zong Yuan 李宗源
30. אסכולת חימום והטלאת האש האמיתי בשער החיים 温补命门真火
31. 浅析儒学对中医学的影响
32. מאמר מומלץ: מאיר שחר - דת ללא שם 
33. עוד על וו-ג'י אפשר לקרוא ברשומה פילוסופיה בתנועה - ווּ-גִ'י - מכְּלוּמִיּוּת קיצונית ועד הֶעְדֵּר קיצוניות

נקודת מבט נוספת על מחלות חום ופלישה של פתוגן חיצון אל הגוף

בסוף יולי שיחרר ג'יובאני רשומה חדשה בבלוג שלו הדנה במשמעות מחלות חום חבוי הנגרמות עקב חדירה של פתוגן בחורף והתפרצות של המחלה באביב. ברשומה הוא שוטח את הנקודות החשובות כפי שהסיקו אותן אנשי אסכולת מחלות החום. מכיוון שלאחרונה נתקלתי בגישה קצת שונה אך מאד מרתקת בנוגע לטיפול במחלות חום חשבתי להציג גישה זו אותה סיפק אחד מרופאי הארמון הקיסרי, הרופא פֳּנג דְֶזה-אִי, שאת דבריו ציטטתי כבר ברשומות קודמו ועל פועלו אפשר לקרוא ברשומה על התנועה המעגלית ברפואה הסינית - מקורות והתפתחות.

בספרו, לימוד רפואי שיטתי של הגשמיות, במבוא לפרק על מחלות חום יוצא הרופא כנגד הגישה הנפוצה אותה פיתחו רופאי אסכולת מחלות החום ומציג פרשנות משלו ומניסיונו למחלות החום על פי אסכולת חמש הפאזות וששת הצ'י. פֳּנג דְֶזה-אִי מסביר שבדומה לעונות הצ'י החמישי והשישי (יאנג מינג מתכת, תאי יאנג מים) בהן החום היאנגי של הסביבה מתכנס ונכנס אל הקרקע ונאצר בתוך המים, כך גם בגוף האדם נכנסת אש השר (צ'י יאנגי) אל תוך הכליות-מים בתקופת החורף ונאצרת בתוכן עד בוא האביב. "הירידה מטה של אש השר תלויה לחלוטין בכח האיסוף והכינוס של צ'י המתכת. צ'י המתכת קריר ויורד ולכן מסוגל לאסוף ולכנס. המתכת אוספת ואז האש יורדת, האש יורדת ואז המתכת קרירה" ו"כאשר האש והמים מספיקים אז נוצר הצ'י המקורי".

אך הוא מוסיף כי "במידה והקור בתקופת החורף אינו מספיק, הצ'י היאנגי שנאצר ונחתם בתוך המים זולג ונחשף החוצה ונגרמות מחלות חום חורף". כלומר, כאשר מזג האוויר בחורף חריג (לא קר מספיק) נפגעת יכולת האצירה של אש השר והוא זולג החוצה וגורם למחלות חום בתקופת החורף. כמו כן "כאשר אש זו מופרשת החוצה ומורדת מעלה אזי היא חמה וקולה כמו תנור אפיה. כל הפרשה החוצה של אש זו מביאה להתמעטות של הצ'י המקורי"

סיבה נוספת לזליגה של אש השר היא "שבמקור צ'י העץ נוטה (יתר על המידה) להפצה והפרשה, צ'י המתכת כושל באיסוף וכינוס, אש השר מופרשת החוצה, הנוזלים מתכלים והמרכז ריק". כלומר, מכיוון שמסיבה כלשהי, צ'י העץ מפזר יתר על המידה הוא מפריע לתפקוד צ'י המתכת בכינוס ולא מאפשר לכנס מספיק חום יאנגי לאורך הסתיו כהכנה לאצירתו בחורף. כתוצאה מכך, כמות הצ'י היאנגי הנאצר בחורף מעטה מדי ואש השר המופרשת החוצה מזיקה לנוזלי הגוף. לטענתו, מחלה זו, הנוצרת עקב הפרשה של אש השר, מכונה על ידי רופאי אסכולת מחלות החום בשם "פגיעת קור בחודשי החורף, קור נחבא בעור ושרירים ובאביב משתנה ל(מחלת) חום".

את הקשר בין ששת הצ'י, שבששת עונות השנה (צ'י מארח), וששת הצ'י של הגוף הוא מסביר כהקבלה שבה "באוויר יש רוח, חום, חום קיץ, לחות, יובש וקור שישה סוגי צ'י. בתוך גוף האדם גם יש רוח, חום, חום קיץ, לחות, יובש וקור שישה צ'י" מכיוון שיש הקבלה בין האדם והיקום על כן יש גם השפעה של הסביבה על האדם, אך "מחלות הנגרמות עקב זמן (עונה) הינן שידול של ששת צ'י האוויר על ששת הצ'י שבתוך גוף האדם, כך שהם חולים בעצמם ולא כניסה של ששת הצ'י שבתוך האוויר אל תוך גוף האדם וגרימת מחלה". בכך לא רק שפֳּנג דְֶזה-אִי יוצא נגד הטענה שפתוגן חיצון, בעל אופי של אחד מששת הצ'י, פולש אל הגוף ומתפרץ באביב כמחלת חום, הוא בעצם יוצא נגד כל טיעון של מחלה הנגרמת על ידי פלישת פתוגן אל תוך הגוף. על פי הבנתו אין כל חדירה של צ'י פתוגני מהסביבה אל תוך הגוף ובעצם מחלה נגרמת כאשר צ'י הסביבה מעורר צ'י בעל איכות זהה (לחות, יובש, קור וכדומה) בתוך גוף האדם וגורם לו לצאת מאיזון וליצור חולי.

משמעות הדבר היא כי "כאשר יודעים שמדובר במחלה עצמית של ששת הצ'י בגוף האדם, אז יש החלטה מציאותית לאסטרטגית ריפוי". מכיוון ש"לטעון שששת הצ'י של האוויר נכנסים לגוף האדם וגורמים מחלה יגרום לבטח לכך שעקב סילוק וגירוש של ששת הצ'י של האויר נביא לכך שנרפא את האדם למוות מבלי לדעת, מכיוון שמתמקדים רק בצמחים ומרשמים מסלקי פתוגן חיצון שכולם מרשמים וצמחים הפוגעים באדם". במידה ואכן מדובר בפלישה של גורם מזיק חיצון עלינו לסלקו אל מחוץ לגוף ואופן טיפול כזה פוגע במשאבים של הגוף. כאשר אנו מודעים לכך שלא מדובר בחדירה של גורם מזיק אל תוך הגוף אלא הפרה של האיזון העדין של ששת הצ'י בגוף אנו בעצם יכולים להתמקד בהשבת האיזון ובכך לאפשר החלמה של הגוף.

בפרק על מחלות חום הוא מסביר את ההבדל בין פגיעת פתוגן קור ופגיעת פתוגן חום. על מחלת פגיעת קור אמר שהיא "מתחילה בצ'י פורה וצ'י מגן ומסתיימת באיברי דזאנג פו". מכיוון ש"ניקוז והפרשה מכונה פורה, ניקוז והפרשה הוא הצ'י של העץ והאש" על כן הצ'י הפורה (מזין) בעל אופי חמים כמו העץ והאש. מכיוון ש"קליטה ואיסוף מכונה מגן, קליטה ואיסוף הוא הצ'י של המתכת והמים", על כן הצ'י המגן בעל אופי קריר כמו המתכת והמים. מכיוון שכך "צ'י פורה חם וצ'י מגן קר, איבר פו חם ואיבר דזאנג קר. איבר פו חם ולכן יש עודף, כאשר איבר דזאנג קר ולכן יש חוסר" (כפי שנראה במחלות שאנג חאן עם ביטוי של חום באיברי מערכת יאנג וקור באיברי מערכת יין). בשונה ממחלת קור, מחלת חום "מתחילה בצ'י פורה וצ'י מגן ומסתיימת בצ'י ודם" ולכן במהלך מחלת חום "צ'י פורה, צ'י מגן, צ'י ודם כולם מציגים חום ואין קור, כולם חוסר ואין עודף".הביטוי של מחלת חום בכל אחת מארבע הרמות יהיה ביטוי של חום. כמו כן במחלות אלו יופיע ביטוי של חוסר נוזלים וצ'י מקורי ואילו החום שנהוג לפרשו בדרך כלל כעודף הוא בעצם סממן של אש השר שאינה נאצרת ולכן מתבטאת כחום.

בפרק זה הוא נכנס לעומק למשמעות של מחלות חום והמכניזם להתפתחותן "צ'י העץ נוטה יתר על המידה להפצה והפרשה פוגע בצ'י איסוף וכינוס של ריאות מתכת. צ'י המתכת הותקף ומאבד יכולתו לפקד על הורדה צלולה. צ'י המים הופרש ומאבד יכולת חתימה ואצירה. המים אינם אוצרים ולכן אש השר גורם לצרות עף ונוסק, המתכת אינה אוספת ולכן רוח עץ גורמת צרות הפרשה ותנועה". כתוצאה מכך בכל מחמם נוצר שינוי אחר "במחמם עליון נפגעים נוזלי הגוף וצ'י חום מלא ופקוק, במחמם תחתון אש השר מופרשת והצ'י המקורי חלול וריק. במחמם האמצעי צ'י המרכז מתמעט ומובס חסר יכולת הטבה במפגש (בין אש ומים במרכז)".

למרות זאת אופן הטיפול של פֳּנג דְֶזה-אִי במחלות חום נשאר על בסיס מרשמים שפותחו על ידי אנשי אסכולת מחלות החום, או לפחות על בסיס של מרשמים אלו. עוד על גישתו לצ'י מגן וצ'י מזין, איכותם (חום וקור) והקשר לאיברים אפשר לקרוא ברשומה קודמת על התנועה המעגלית של הרפואה הסינית - צ'י מגן וצ'י מזין.

אינני טוען שהוא צודק ושאר הרופאים טועים, אך גם אינני אומר את ההפך. כל קורא ישפוט ויחליט בעצמו איזו דרך לבחור. כתבתי רשומה זו על מנת לאפשר לקוראים לראות שיש גישות רבות ושונות ברפואה הסינית ורצוי להכיר את הסיפור כולו ולא רק את חלקיו השונים על מנת לקבל תמונה שלמה של הרפואה הסינית.

למי שרוצה להמשיך לחקור וללמוד על כתבים עתיקים ופרשנויות על פורמולות קלאסיות, מוזמן להצטרף לכיתה שנפתחה במרכז ההדרכה של סינית בקהילה שבחיפה. בכיתה נתרגם, נקרא ונדון בכתבים השונים ברפואה הסינית בהנחייתי. מוזמנים ליצור קשר בעמוד קורסים והרצאות.
                                                                                                                                                 

                                                                                                                                               

הערות ומקורות
תרגום מסינית לעברית - ניצן אורן 

פֳּנג דְֶזה-אִי 彭子益 1871-1949

לימוד רפואי שיטתי של הגשמיות - 惟物论的系统医学

דזאנג פו – איברים או לא איברים? זאת השאלה!

טוב, לאחרונה לא יצא לי לפרסם רשומות חדשות, מכיוון שאני שוקד על תרגום מספר פרשנויות מרתקות ביותר של דיון על פגיעת פתוגן בחיצון. למרות זאת, בעקבות תהייה בה נתקלתי לאחרונה במספר מקומות, הנוגעת בנושא חשוב, החלטתי להניח את הכתבים ולנסות להתייחס לתהייה זו בצורה ברורה אחת ולתמיד. התהייה עליה אני מדבר היא על מהות ה"דזאנג פו" כאיברים אנטומים או כתפקוד רב מערכות. תהייה זו הופיעה במספר שאלות שנשאלתי לאחרונה: האם האיברים הפנימיים המתוארים ברפואה הסינית הם אותם איברים בשר ודם שאנו מכירים מלימודי האנטומיה? אם אינם, מדוע בתרשימים הסינים מופיעים רישומים של איברים פיזיים? אם האיבר ממוקם בצד שמאל, כיצד הערוץ מהצד הימני מתחבר אליו והאם בעקבות זאת מסלולי הערוצים אינם סימטריים בין שני הצדדים? מה קורה לתפקוד האיבר כאשר מוציאים אותו מן הגוף?

תרשים אנטומי סיני

ספרות מודרנית רבה העוסקת ברפואה סינית מציינת כי חמשת האוצרים (דזאנג) וששת המוליכים (פו) אינם זהים לאיברים הפיזיים הפנימיים המוכרים לנו מהאנטומיה המודרנית ושבעצם הדזאנג-פו ברפואה הסינית הינו רעיון הכולל בתוכו תפקוד של מספר מערכות שונות בגוף. מנקודת מבט שלנו היום מעט קשה לנו לראות ולדעת כיצד התפתחה הרפואה הסינית ולעיתים אנו עשויים לשגות ולהניח שרעיונות שמוכרים לנו כיום נוצרו לפני אלפי שנים ולא התפתחו במאות האחרונות. לימוד ההיסטוריה של הרפואה הסינית מלמד אותנו שהרפואה הסינית שלאחר תקופת הקאנון הפנימי המשיכה והתפתחה לאורך אלפיים השנים האחרונות ולא נשארה חסרת שינוי. על מנת להבין מהיכן מגיע הרעיון המסביר את הדזאנג-פו כתפקוד של מספר מערכות ולא כאיבר אנטומי בשר ובדם והאם הרפואה הסינית תמיד החזיקה בטיעון זה, יש להתחיל את החקירה בספרות העתיקה של הרפואה הסינית.

בתחילת דרכה של הרפואה הסינית עדיין לא ניכרת השפעה רבה של הגישה הקונפוציאנית על אופן הטיפול בגופות, על כן לא חלו איסורים רבים וניתן היה לבצע ניתוח לאחר המוות לשם חקירת הגוף ותוכנו. בציר השמימי בפרק הארבעה עשר (ערוצי מים) מסביר הרופא צ'י בו לקיסר הצהוב על כך, שכאשר האדם חי אפשר לראות רק את העור והבשר שלו, אך כאשר הוא מת אפשר לנתח את גופו ולראות את איכות האיברים הפנימיים, גודלם, כמות הדם שבהם ואיכותו ומידע שימושי נוסף. על סמך זאת אנו רואים כי בפרק זה מדובר על חקירה של מבנה האיברים ואיכותם על בסיס ניתוח אנטומי של גופת אדם. כמו כן מדגישה תשובתו של הרופא, כי אכן בתקופה המדוברת זוהו הדזאנג-פו כאיברים בשר ודם הניתנים לזיהוי וחקירה אנטומית ולא כמערכת תפקודים שהוגדרה תחת שם אחד. בפרק 31 "מעיים וקיבה" בציר השמימי ובקושיה 42 בקאנון השאלות הקשות אפשר לראות התייחסות לגודלם ומשקלם של איברי מערכת העיכול, הריאות ואף הלב.אם כן, כיצד נוצר המעבר מאיברים בשר ודם הניתנים לזיהוי וחקירה אנטומית אל תפקוד של מערכות שאינן ניתנות לחלוקה אנטומית ברורה?

הרפואה הסינית בתחילת דרכה הייתה מבוססת ככל הנראה על אנטומיה של האיברים, אך מכיוון שאמצעי החקירה באותה תקופה לא אפשרו חקירה מעמיקה יותר של הפיזיולוגית האיברים, המשיכה התיאוריה להתפתח ולהתבסס יותר על ניסיון קליני וביטוי חיצוני של המחלה על בסיס תיאוריות פילוסופיות שונות (יין יאנג, חמשת הפאזות). החקר של הרפואה הסינית את תפקוד הדזאנג-פו סבב סביב ניסיון להבין את הנגלה בחוץ ולהסיק על הנסתר שבתוך הגוף, והשתמש בדימויים על מנת להסביר את התפקוד ועל סמך התנסות קלינית. לעומת זאת אין תיאורי מדויק וברור של מבנה האיברים הסינים. כתוצאה מכך התרחב תפקודו של כל איבר אל מעבר לתפקוד האנטומי המוכר כיום וכלל גם תפקודים של מערכות נוספות. עם הזמן נזנחה החקירה האנטומית של האיברים הפנימיים ואילו ניתוח תפקוד האיברים על סמך ביטוי חיצוני של המחלה תפס חלק נכבד יותר ויותר.

כתוצאה מהתפתחות זו, נוצר מצב בו התפקוד של הדזאנג-פו התרחק מזה של האיברים האנטומים המוכרים לנו. כמעט כל דזאנג-פו כולל בעצם תפקוד של מספר איברים פיזיים בגוף. וכיום אנו יכולים לראות שהרפואה הסינית מתייחסת אל הדזאנג-פו כשילוב של מספר תפקודים. לעומת זאת האיברים האנטומים כפי שאנו מכירים אותם מתייחסים לאיבר אחד בודד ולא למערכת של תיפקודים החולשת על מספר איברים.

למשל הלב על פי הרפואה הסינית כולל בתוכו את כלי הדם והשפעה על הנפש (שן) ואילו כאיבר אנטומי מדובר בעצם במשאבת דם בגוף האחראית על מחזור הדם בגוף, חילוף החומרים בגוף ושינוע הורמונים בגוף אל איברי המטרה שלהם על מנת לאפשר ויסות של הסביבה פנימית מאוזנת של הגוף. בהיבט של הקשר בין הלב עם כלי הדם ונוזל הדם הדמיון בין האיבר הפיזי והתפקוד הסיני דומה להפליא אך היבט הנפש נעדר מהאיבר האנטומי. למרות זאת ניתן להסביר את הקשר בין המצב הנפשי, השכל, ההכרה והחשיבה ותפקוד הלב על סמך הקשר בין אספקת הדם והחמצן אל המח לשם תפקוד חישתי תקין.

עמוד מהספר - דיון מחדש על כל הגוף

בשנת 1851 יצא בסין ספר בשם דיון מחדש על כל הגוף, אשר הציג לראשונה ניתוח מפורט ומודרני של אנטומיה אנושית ואף ציין את הטעויות המופיעות באנטומיה הסינית כפי שהוסברה עד כה. ספר זה שימש רופאים כדוגמת טַאנג דזוֹנג-הָאי, בחתירתם לשלב בין הידע המודרני הזה והידע העתיק של הרפואה הסינית וביצירת האסכולה המגשרת בין הרפואה המערבית וזו הסינית. מעיון בספרו של טַאנג דזוֹנג-הָאי אפשר לראות כי לא שלל את היות הדזאנג-פו כאיברים אנטומים ולמעשה אף ניסה להסביר את התפקוד האנטומי על סמך הרפואה הסינית ולראשונה ליצור קשר בין שלושת המחממים ורקמות פיזיות בגוף. רופא נוסף משושלת צ'ינג, וָואנג צִ'ינג רֶן, מחבר הספר תיקון טעויות הרופאים, הדגיש בספרו את הצורך לתקן את האנטומיה של הדזאנג-פו ברפואה הסינית על סמך האנטומיה המודרנית. למרות שגרם לרופאים רבים לצאת כנגד טענותיו עדיין לא קם אף רופא וטען שהדזאנג-פו אינם איברים בשר ודם. אפשר לראות כי למרות שהגישה לדזאנג-פו התבססה בתחילת דרכה על איברים אנטומים ולמרות שעם השנים התפתחה אל עבר גישה הרואה בהם כיותר מאשר איבר בשר ודם, עדיין המשיכו הרופאים הסינים להתייחס אל הדזאנג-פו כאיבר אנטומי לכל דבר, אולי עקב חוסר במושג חדש שיכול לפתור את הסתירה החדשה שנוצרה.

הרעיון של תופעת החבוי (ביטוי חיצוני נראה של תפקוד פנימי חבוי) הופיע לראשונה ב-1922 והושאל מהקאנון הפנימי על ידי רופא סיני בשם יוּן שוּ-ג'וּאֱה בתגובה לספרו של רופא מודרני בשם יוּ יוּן-שֹיוּ. יוּ יוּן-שֹיוּ היה סיני אשר למד רפואה מודרנית ביפן בתקופה בה החלה הרפואה המודרנית להיכנס לסין. בתקופה זו, לאחר הפלת שלטון קיסרות שושלת צ'ינג, החלו להיווצר זרמים השואפים לסלק את המסורת הסינית העתיקה ולהכניס מודרניזציה מערבית. יוּ יוּן-שֹיוּ סבר שיש להיפטר מהרפואה הסינית ועל כן חיבר ספר אשר מנתח את הקאנון הפנימי בעיניים מדעיות, בניסיון להציג את הרפואה הסינית באור מגוחך. עיקרי טענותיו סבבו סביב ביטול הבסיס עליו מתבסס הקאנון הפנימי, הלא הוא תיאורית יין ויאנג.

על מנת להשיב על הטיעונים החמורים שהציג יוּ יוּן-שֹיוּ, המנסים לערער את הבסיס של הרפואה הסינית, חיבר ייוּן שוּ-ג'וּאֱה ספר תשובה בשם תיעוד התבונה הנראית בקבוצת הקאנונים המנסה לנתח את הקאנון הפנימי בגישה מדעית ולהשיב לטיעונים השוללים כתב זה. תשובה חשובה שנוגעת לענייננו שעלתה מספר זה היא כי חמשת האוצרים (דזאנג) כלל אינם חמישה איברים בשר ודם מבחינה אנטומית. טיעון זה אפשר להתחמק מהדיון על האם קיימת טעות בהבנה של האיברים ברפואה כאיברים בשר ודם. גישה זו שהתבססה על רעיונות מופשטים (יין-יאנג, חמשת הפאזות) על מנת להסביר איברים מוחשיים יצרה את הרעיון המופשט החדש של תופעת החבוי. יש לציין שיש הטוענים כי עצם קיום המושג תופעת החבוי בפרק התשיעי של השאלה הפשוטה אינו תומך בעתיקות גישה זו, מכיוון שמלכתחילה מדובר בפרק זה על ביטוי חיצוני נראה המציג את המחלה של האיבר הפיזי שבפנים.

לסיכום

אפשר לראות שבתחילת דרכה של הרפואה הסינית, התבססה התיאוריה של הדזאנג-פו על איברים אנטומים בתוך הגוף. על השנים התרחבה התיאוריה וחרגה מהגבולות של איברים בשר ודם והתפתחה לכיוונים הכוללים תפקודים של מערכות רבות בגוף תחת אותו שם של איבר אנטומי. למרות שמרבית הרופאים המשיכו להחזיק בטענה שכלל התפקודים שנוספו שייכים לאיבר האנטומי, מעשית הם כבר חרגו מעבר והיה צריך להגדירם מחדש על ידי שיוך לתופעת החבוי והבנה, שכפי שאנו תופסים אותם כיום כבר אינם יכולים לייצג את האיבר האנטומי בצורה מדויקת ובעצם כבר לא מדובר באיבר אלא במספר תפקודים, אשר כונסו יחדיו תחת שם אחד.

לרכישת הספרים שלי ברפואה סינית לחצו כאן

________________________________________________________________________

הערות ומקורות

1. דיון מחדש על כל הגוף 全体新论
2. טַאנג דזוֹנג-הָאי 唐宗海 Tang Zong Hai
   
3. וָואנג צִ'ינג רֶן 王清任 Wang Qing Ren
   
4. תיקון טעויות הרופאים 医林改错 Yi Lin Gai Cao
5. תופעת החבוי 藏象 Zang Xiang
6. יוּן שוּ-ג'וּאֱה 恽树珏 Yun Shu Jue
7. יוּ יוּן-שֹיוּ  余云袖 Yu Yun Xiu 
8. תיעוד התבונה הנראית בקבוצת הקאנונים    群经见智录 Qun Jing Jian Zhi Lu 
9. 中医藏象学 / 王琦
10. 中医基础理论 / 王新华
11.  当中医遇上西医 / 区结成

התנועה המעגלית של הרפואה הסינית - חלק א' - מקורות והתפתחות

לפני מספר שנים נתקלתי לראשונה בתיאור שיטתי של תנועה מחזורית ומעגלית כפי שהיא באה לידי ביטוי ברפואה הסינית. רעיון התנועה המחזורית קיים ברפואה הסינית כבר כמה אלפי שנים, אך רעיון זה הוצג תמיד בכלליות. בעקבות התיאורים המרתקים שמצאתי בספר התחלתי לחקור אחר מקורות הספר ומחברו ולחפש חומרים דומים ברפואה הסינית. החקירה הוליכה אותי למספר כתבים שהשפיעו מאד על הבנתי את הרפואה הסינית והפנו אותי למספר כיווני חקירה חדשים, אשר את חלקם שטחתי ברשומות הקודמות, ובינייהם התנועה המעגלית של הרפואה הסינית הקדומה ודיון על פגיעת פתוגן בחיצון על פי אסכולת התנועות והצ'י.

אותו ספר, שהתחיל את החיפוש הנרחב אחר התנועה המעגלית של הרפואה הסינית, אמנם תיאר בקצרה את התנועה המעגלית ביקום ובאדם, אך למעשה התמקד בנסיון הקליני של הרופא מַה רוּי-טִינג (1903-1997) ביישום תיאוריה זו בקליניקה. לאחר הצגה ראשונית של התיאוריה המעגלית, שוטח הרופא את הפתומכניזם של מספר מחלות ואופן הטיפול בהן על פי תיאוריה זו. כאשר חיפשתי אחר הרקע של דר' מַה רוּי-טִינג התברר לי שהינו דור חמישי וממשיך דרך של רופא הקיסר חוּאֲנג יוּאֱן-יוּ (1705-1758). באותו זמן עדיין לא הכרתי את פועלו של חוּאֲנג יוּאֱן-יוּ, למען האמת אפילו לא הכרתי את שמו ולכן חיפשתי לראות האם השאיר אחריו כתבים רפואיים. לשמחתי הרבה הסתבר, שחוּאֲנג יוּאֱן-יוּ חיבר למעלה מעשרה ספרים, אשר המעניין מכולם נקרא הכוונה המקורית של ארבעת הקדושים. ספר זה, אשר את הפרק הראשון שלו המתאר את מקור התנועה המעגלית ביקום תרגמתי ופרסמתי ברשומה "בראשית", שוטח באופן שיטתי את משנתו על התנועה המעגלית כפי שהיא באה לידי ביטוי ביקום ובאדם בדגש על תפקוד האיברים, צ'י ודם, יין ויאנג וביטוי של ששת הצ'י ביקום ובאדם. ספר זה היה המקור לתיאורים המופיעים בספר שחיבר מַה רוּי-טִינג כמה מאות שנים מאוחר יותר.

חיפוש אחר חומר נוסף העוסק בתנועה המעגלית הוביל אותי אל כתביו של רופא קיסר נוסף, פֳּנג דְֶזה-אִי (1871-1949), אשר חיבר את הספר התנועה המעגלית של הרפואה הסינית העתיקה (במקור - חקר השיטתיות של הרפואה הסינית העתיקה). למרות שפֳּנג דְֶזה-אִי אינו שייך ישירות לשושלת הרופאים מבית מדרשו של חוּאֲנג יוּאֱן-יוּ הוא בהחלט הושפע מכתביו ובמידה מסויימת לקח את התיאוריה המעגלית המוצגת בהם ופיתח אותה לשלב הבא. בספרו, מציג פֳּנג דְֶזה-אִי לראשונה תרשימים בסיסיים של התנועה המעגלית ומנמק את דבריו על בסיס משמעות שש עונות השנה, שמות 24 מקטעי צ'י השנה וחמש התנועות.

התפתחות התיאוריה המעגלית

התיאוריה המעגלית החלה למעשה בנקודה בה הצמד טחול-קיבה החל לקבל חשיבות גדולה מהרגיל. בתקופת שושלות גִ'ין-יוּאֳן, טען לִיוּ וַואן-סוּ שטחול-קיבה הוא ציר הקיום של האדם. הוא טען שיש לתת לטחול-קיבה חשיבות רבה מכיוון ש"הקאנון אומר: הציר האלוהי של החי נמצא במרכז, לכן מזון נכנס לקיבה והטחול משנה וטוחן אותו, מפיץ ומתמיר את חמשת הטעמים, לשם הזנת צ׳י חמשת איברי הדזאנג, ומטפח ומפרה את כל השלד. חַזֶּק את השורש, אזי המים והגרעין שבקיבה מלחלחים את הכול".

לִי דוֹנג-יוּאֳן המשיך את הכיוון שהתחיל לִיוּ וַואן-סוּ והגדיל לעשות כאשר הרחיב את התיאוריה העוסקת באיברי האדמה ואף נתן להם חשיבות רבה ממה שהיה נהוג עד תקופתו. למרות שלִי דוֹנג-יוּאֳן מיקם את טחול-קיבה במרכז בין כל האיברים, רק 450 שנים מאוחר יותר חיבר חוּאֲנג יוּאֱן-יוּ את הכל על בסיס הקאנון הפנימי, חמש התנועות וששת הצ'י ודיון על פגיעת פתוגן חיצון לתיאוריה מעגלית אחידה.

בין הרופאים החשובים שהושפעו מהתיאוריה שהציג חוּאֲנג יוּאֱן-יוּ אפשר למצוא את גֶ'נג צִ'ין-אַן ואת פֳּנג דְֶזה-אִי. פֳּנג דְֶזה-אִי שהיה רופא הקיסר בתקופת שושלת צ'ינג, הוסיף פירוט על שינויים בטבע המתחוללים ב-24 מקטעי העונות וניתוח פרטני של מרשמים קלאסיים, רפואת ילדים, מחלות נפוצות, דיון על פגיעת פתוגן בחיצון ונקודות חיוניות מארון הזהב על פי התיאוריה המעגלית. גֶ'נג צִ'ין-אַן לעומת זאת, הגיע מרקע של אסכולת האש (חיזוק אש המקור נ.א) והיה בעל חיבה יתרה לספר התמורות. השפעות אלו הוליכו אותו דווקא לכיוון של ניתוח המעגל על פי שמונה ההקסגרמות בדגש על אש-לב ומים-כליות ככח המניע מאחורי התנועה המעגלית בשונה מפֳּנג דְֶזה-אִי ששם דגש דווקא על טחול-קיבה כציר התנועה .

עיקרי הגישות והתפתחות התנועה המעגלית

לִי דוֹנג-יוּאֳן

בספרו דיון על טחול-קיבה הדגיש את חשיבות הטחול והקיבה כשורש הבריאות. יכולות ההתמרה והשינוע של הצמד טחול-קיבה הוא המעיין ממנו נובע הצ'י המקורי, פגיעה בטחול-קיבה תביא להיווצרות של מחלה. לִי דוֹנג-יוּאֳן השתמש בדימויים מהטבע על מנת להסביר את הפיזיולוגיה של טחול קיבה: צ'י השמיים אחראי ומשפיע על החצי הראשון של השנה ויוצר תנועה של עליה וציפה. צ'י האדמה הוא אחראי על החצי השני של השנה ויוצר תנועה של ירידה ושקיעה. באביב הצ'י של שאו-יאנג מתחיל מתחת לאדמה ומוליך את ה-יין לעלות מעלה. בתחילת הקיץ אש השאו-יאנג בוערת בחלל שמעל הקרקע. בסתיו התנועה השלטת היא תאי-יין, המתכת פורשת את היובש ככח הפיקוד שלה וה-יין יורד כולו אל תוך האדמה. בהגיע החורף הצ'י של שאו-יין חבוי תחת הקרקע.

השינוע וההתמרה של טחול-קיבה דומים לתופעה של השמים והאדמה. הקיבה היא ים הדגן והמים, מזון ושתייה נכנסים לקיבה ותמצית הצ'י נשלחת ראשית לטחול משם אל הריאות, כך מתבצעת הפקודה של האביב והקיץ להזין ולטפח את כל היקף הגוף, אלו השמיים צלולי הצ'י. בתום העלייה יש ירידה השולחת מטה אל שלפוחית השתן ובכך מבוצעת פקודת הסתיו, שהינה העברה והתמרה של הפסולת, זה היין העכור של האדמה.

במידה ויש פגיעה בטחול-קיבה עקב תזונה או התשה של הגוף, מכיוון שטחול-קיבה חלשים נוצר נזק רב לדם וצ'י פורה וכתוצאה מכך נוצרות מחלות. אש הלב שופעת ואש יינית תופשת את עמדת האדמה. נוסיף לזה גם את השפעת הרגשות כעס, עליצות, צער ופחד המזיקים לצ'י המקורי ומסייעים לאש השופעת בלב. כאשר אש הלב משגשגת היא גורמת לכבד לעודף. הכבד המשגשג נושא אש ופולש הצידה אל טחול קיבה. האדמה החלשה אינה מגבילה את המים ודווקא כליות מים פולשים ונטפלים לאדמה. שינוע והתמרה של צלול-עכור ועליה-ירידה של טחול-קיבה בבלגאן וחוסר סדר, עילית מיצוי המזון אינה מסוגלת ליצור צ'י מקורי, תפקוד הכבד, הלב, הכליות והריאות אינו תקין ונגרמות מחלות שונות.

למרות שמיקם את הטחול-קיבה במרכז ונתן להם חשיבות רבה כציר החיים, לא הציג התיחסות למעגל תנועה כלשהו. למעשה ישנם מקומות בהם טען, שצ'י הריאות עולה מעלה, בניגוד לגישה הרווחת בתנועה המעגלית בה צ'י הריאות מתכנס ויורד מטה. עיקרי תורתו התמקדו בהסדרת תפקוד הטחול והקיבה.

חוּאֲנג יוּאֱן-יוּ

התנועה המעגלית של חמש הפאזות - לפי חואנג יואן-יו

חקר לעומק את הכתבים המיוחסים לקיסר הצהוב, צִ'י בּוֹ, צִ'ין יוּאֶה-רֶן (בּיאֱן צ'וּאֱה) וגַ'אנג ג'וֹנג-גִ'ינג ואת התובנה שלו מכתביהם חלק בספרו הכוונה המקורית של ארבעת הקדושים. בספר זה הוא מציין שצ'י המרכז של טחול-קיבה הוא ציר התפקוד התקין של הלב, הכליות, הריאות והכבד. לדבריו, האדם קיבל יין ויאנג מהשמים והארץ וכך נברא. מפגש זה בין יין ויאנג נקרא צ'י המרכז. כאשר צ'י המרכז סובב שמאלה זהו הטחול-אדמה. טחול-אדמה סובב שמאלה וצ'י הדגן נשלח אל הלב והריאות ותנועת ההפצה מַעְלָה חלקה וללא הפרעה. כתוצאה מכך מים-כליות חמימים ובעלי חיות ויוצרים את כבד-עץ. כמו כן הכבד אוצר בתוכו את הדם. דם הכבד חמים ועולה מעלה ללא הפרעה בסופו של דבר מחמם ויוצר את אש הלב.

כאשר צ'י המרכז מסתובב ימינה אזי אדמה-קיבה מסתובבת ימינה, תמצית הדגן מועברת לכליות וכבד וכינוס וקליטה מתחילים. כמו כן אש הלב יורדת צלולה ומתמירה את ריאות-מתכת. הריאות אוצרות צ'י. צ'י הריאות יורד צלול ללא הפרעה ובצלילותו יוצר את הכליות-מים. בתוך כל זה צ'י המרכז הינו הציר של יין-יאנג ועליה-ירידה ואילו הכבד, הלב, הריאות והכליות מקיפים מארבע כיוונים. בעזרת הוויסות של צ'י המרכז (טחול-קיבה) מתאפשרת המשכיות של יין-יאנג ועליה-ירידה של תנועת הצ'י של האיברים הנותרים וכתוצאה מכך הצ'י של כל איבר תומך ומזין את שאר האיברים. במידה וצ'י המרכז מתכלה אזי טחול-קיבה אינם משנעים נוזלים והלחות שופעת, מים מוצפים והאדמה לחה, הכבד-עץ תקוע ואינו נפרש, קיבה-אדמה אינה מורידה, צ'י אש ומתכת סורר ועולה מעלה ואילו צ'י מים ועץ  צונח מטה.

מבחינת אסטרטגית טיפול נטה להדגיש בעיקר את הצורך בתמיכה ושיקום של צ'י יאנגי, בדגש על יאנג הטחול והגבלה של הצ'י הייני (תמיכה ביאנג והגבלת יין). יחד עם תמיכה ביאנג הטחול טען שיש ליבש את האדמה ולחמם את המים על מנת להימנע פגיעה במרכז. כמו כן יצא בביקורת כנגד ג'ו דאן-שי על נטייתו להטלאת יין. לטענת חוּאֲנג יוּאֱן-יוּ שימוש יתר בצמחים קרים, מזינים ושמנוניים תזיק לטחול-קיבה ותביא להחמרת המחלה, כמו כן מספר המטופלים הסובלים מחוסר יין יחסית נמוך.

למרות זאת בפרק העוסק במחלות חום השתמש בלא מעט מרשמים מזיני יין לשם טיפול. על סמך הבנתו את התנועה המעגלית של הרפואה הסינית הציג ניתוח של הכתבים החשובים ביותר של הרפואה הסינית. בין ספריו אפשר למצוא את התרת הקשיים של השאלה הפשוטה, התרת הקשיים של הציר השמימי, התרת הקשיים של קאנון השאלות הקשות, התרת הקשיים של פגיעת פתוגן בחיצון, התרת הקשיים של ארון הזהב, התרת הקשיים של ארבעת הקדושים וספרים המנתחים את תפקודם של צמחי המרפא והפורמולות השונות. כמו כן לאחרונה נתגלה העתק של ספר נוסף שחיבר ממש לפני מותו הנקרא התרת הקשיים של ספר התמורות.

פֳּנג דְֶזה-אִי

התנועה המעגלית של ששת הצ'י - לפי פנג דזה-אי

הושפע רבות מכתביו של חוּאֲנג יוּאֱן-יוּ על התנועה המעגלית ברפואה הסינית אותם למד וחקר. טען בספרו שהתנועה המעגלית הינה התבנית התנועה הבסיסית התקינה והטבעית של החיים ותרשים הבה-גואה, מספר התמורות, המציג מחזור של שמונה טריגרמות הוא החוקיות הבסיסית של התנועה המעגלית. החוקיות המעגלית שמציג פֳּנג דְֶזה-אִי מבוססת על התבוננות בטבע ומחזור החום היאנגי לאורך השנה.

לפי הבנתו, החום הנוצר מקרינת השמש על פני האדמה נכנס במהלך הסתיו אל תוך המים שבאדמה, שוקע ונאצר בתוך המים במהלך החורף עד אשר מגיע האביב. באביב מתחיל החום היאנגי לצאת ולעלות מתוך המים אל עבר פני הקרקע ורבבות הדברים נולדים על פני הקרקע ושוב יורד מטה בתקופת הסתיו. כך לאחר עליה אל השיא (קיץ) מתהפכת התנועה לירידה וכאשר הירידה מגיעה לשיא היא מתהפכת לכדי עליה. עליה וירידה ללא הפסקה יוצרת תנועה מעגלית. הגורם המאפשר וויסות והסדרה של התנועה המעגלית של ציפה שקיעה עליה-ירידה הוא צ'י המרכז.

מכיוון שקיימת הקבלה ותקשורת בין האדם והיקום כך הפיזיולוגיה של האדם משתנה יחד עם השינויים ביין ויאנג של הטבע, בריאה, שינוי כינוס ואצירה במחזור סדיר של ארבע העונות. בו זמנית בגוף האדם מתקיימת תנועה מעגלית כתוצר של הפעילות האיברים הפנימיים ובתוכם הטחול והקיבה המשמשים כציר ואילו מה שבהיקף משמש כגלגל. צ'י המרכז סובב שמאלה אזי עץ אש (כבד לב) עולים משמאל, ציר המרכז סובב ימינה אזי מתכת מים (ריאות כליות) יורדות ימינה סובבים במעגל. כאשר הציר סובב כך גם הגלגל סובב, כאשר הגלגל סובב הצ'י מתפקד בצורה נעלה ולא ניתן להפרידם. כך נוצרת תנועה מעגלית אחידה ותקינה. במידה וצ'י המרכז אינו נע, צ'י האש מתפרש למעלה, צ'י המים נאצר ונחתם למטה, צ'י העץ מנקז ומתפשט משמאל וצ'י המתכת נקלט ומתכנס מימין, התפקודים בארבע הכיוונים מגיעים לקיצוניות והציר שבפנים מפסיק להסתובב, הגלגל שבחוץ מפסיק לעלות ולרדת והתנועה המעגלית אינה נוצרת ובעקבות זאת נוצרות מחלות.

אפשר לראות שלִי דוֹנג-יוּאֳן התמקד בתנועה מעגלית של העלאת הצ'י הצלול מעלה לשם הזנת הגוף והורדת העכור מטה לשם סילוקו מהגוף. חוּאֲנג יוּאֱן-יוּ מתמקד ביחסים בין האיברים עצמם ותנועתם הטבעית כאשר התנועה מעלה הינה התנועה של החום והדם ואילו התנועה מטה הינה התנועה של הקור והצ'י. פֳּנג דְֶזה-אִי שם דגש על מחזור התנועה של הצ'י היאנגי בגוף בתנועת יציאה החוצה ומעלה ותנועת כניסה פנימה ומטה. למרות שכביכול כל אחד מהם מדבר על משהו שונה, מעשית הם מדברים על היבטים שונים של התנועה המעגלית אשר ניתן לאחד אותם יחדיו לכדי תובנה אחת שלמה.

אחת הסיבות מדוע התיאוריה המעגלית שמציגים רופאים אלו מצאה חן בעיניי היא העובדה ששלושתם בעצם מיישמים אותה מבחינה קלינית ולא רק תיאורטית. חוּאֲנג יוּאֱן-יוּ ופֳּנג דְֶזה-אִי מציגים ניתוח פתולוגיות שונות על פי תיאוריה זו ומציעים אופן טיפול המשיב את התנועה המעגלית לסדרה. גם ניתוחי הפורמולות שהם מציגים מבוססים על המודל המעגלי אך עליהם אדבר בחלק ב'.

רשומות על התנועה המעגלית של הרפואה הסינית העתיקה

התנועה המעגלית של הרפואה הסינית - חלק א' - מקורות והתפתחות.
התנועה המעגלית של הרפואה הסינית - חלק ב' - צ'י מזין וצ'י מגן.

התנועה המעגלית של הרפואה הסינית - חלק ג' - בעיות שתן.

רשומות נוספות העוסקות בתיאוריות של רופאים אלו:

גֶ'נג צִ'ין-אַן - הדרקון שבמים - טריגרמת המים ברפואה הסינית
חוּאֲנג יוּאֱן-יוּ - "בראשית" - בריאת העולם כיסוד להתפתחות הרפואה סינית
פֳּנג דְֶזה-אִי - ג'ואה יין : האביב הסיני - התהליכים מתרחשים בטבע ובאדם ודרכי טיפוח הבריאות בעונה זו
                - שאו יאנג :  תחילת הקיץ - חודש רביעי

                                                                                                                                              

הערות

1. התנועה המעגלית של הרפואה הסינית הקדומה - 圆运动的古中医学
2. דיון על פגיעת פתוגן בחיצון - 伤寒论
3. מַה רוּי-טִינג - 麻瑞亭
4. חוּאֲנג יוּאֱן-יוּ (1705-1758) – 黄元御 - huáng yuán yù
5. הכוונה המקורית של ארבעת הקדושים - 四圣心源
6. פֳּנג דְֶזה-אִי (1871-1944) – 彭子益 - péng zǐ yì
7. חקר השיטתיות של הרפואה הסינית העתיקה  - 实验系统的中医学
8. לִיוּ וַואן-סוּ - 刘完素
9. לי דונג-יואן (1180-1251) – 李东垣 - lǐ dōng yuán
10. דיון על טחול קיבה – 脾胃论 - pí wèi lùn
11. גֶ'נג צִ'ין-אַן - 郑钦安
12. אסכולת האש - 火神派