חשיבות האסטרטגיה להצלחת הטיפול ברפואה הסינית

המצביא הסיני הנודע ג'ו גה-ליאנג

כל מצביא טוב יודע שלאסטרטגיה יש חשיבות גדולה לשם ניצחון במערכה. כאשר שני צבאות בעלי סדר גודל דומה וכלי נשק זהים נפגשים בשדה הקרב, זה בעל האסטרטגיה הטובה יותר ינצח במערכה. לעיתים, למרות היותו של אחד הצדדים נחות מבחינה מספרית או מגוון כלי הנשק, על ידי הבנה מעמיקה באסטרטגיות צבאיות ויישום טקטיקה חכמה באפשרותו להביס את יריבו החזק. הסינים הקדמונים היו ידועים באסטרטגיות וטקטיקות המלחמה שניהלו, על כן כל מנהיג הקפיד לצרף לשורותיו מצביא טוב. כך למשל ליו ביי (Liu Bei 刘备) וסון צ'ואן (Sun Quan 孙权) הסתייעו בחכמתם הרבה של האסטרטגים ג'ו גה-ליאנג (Zhu Ge Liang 诸葛亮) וג'ואו יו (Zhou Yu 周瑜) על מנת להתמודד עם פלישת צבאו של הגנרל צ'או צ'או (Cao Cao 曹操) במערכה המפורסמת על הצוקים האדומים. אפשר להיווכח בחשיבות הרבה של האסטרטגיה בעיניי הסינים גם על סמך החיבורים הנודעים 36 התחבולות (三十六计) ואמנות המלחמה על פי סון-דזה (Sun Zi Bing Fa 孙子兵法) הנלמדים עד היום בקורסי פיקוד שונים. 


חשיבותה של אסטרטגיה טובה אינה מוגבלת רק לשדה הקרב הצבאי אלא גם לתחום הטיפול הרפואי. מבחינת הרופא הסיני, היכולת לתכנן אסטרטגית התמודדות על מחלה מבוססת בראש ובראשונה על עד כמה הוא העמיק והרחיב את ידיעותיו בתיאוריה של הרפואה הסינית. ככל שהבסיס עליו הוא מבסס את הבנתו על הפיזיולוגיה של גוף האדם והפתולוגיות האפשריות, כך דיוק אבחון המחלה גדל והיכולת לבחור באסטרטגית טיפול הטובה ביותר עולה.

לא אחת כאשר מטפלים מגיעים למבוי סתום בטיפוליהם ואינם מצליחים לסייע למטופל הם פונים לחפש אחר כלים מעשיים חדשים במקום לחפש אחר קרקע רחבה יותר של תיאוריה. בסופו של דבר, גם אם נגדיל את כמות הכלים המעשיים לטיפול, כל עוד אסטרטגית הטיפול אינה נכונה או מדויקת מספיק, כלים אלו יהיו חסרי ערך.

מה הקשר של אסטרטגיה לרפואה סינית?
לנו, העוסקים ברפואה הסינית, מגוון כלים פיזיים המשמשים לטיפול. בין היתר אפשר למנות את נקודות הדיקור על תריסר הערוצים ושמונה הכלים, מאגר גדול של צמחי מרפא, כוסות רוח ועוד. למרות שלאורך ההיסטוריה התווספו נקודות דיקור על גבי הערוצים ונמצאו נקודות אמפיריות מחוץ להם ולמרות שכמות צמחי המרפא הגיעה לכמה אלפים ועשרות אלפים, בסופו של דבר בממוצע רב הרופאים משתמשים בעיקר בנקודות הדיקור המסורתיות ובכ-350 סוגי צמחי מרפא. כלומר, למרות שהרפואה הסינית המתועדת התפתחה לאורך 2500 שנים, מעשית כמות הכלים הפיזיים המשמשים את הרופא לא השתנתה בהרבה. אם כן עולה השאלה, אם כמות הכלים לא השתנתה הרבה לאורך 2500 שנה באיזה אופן התפתחה הרפואה הסינית?

ברפואת הצמחים הסינית התהווה עיקרון המנחה את תהליך הטיפול ומוכר כ"תיאוריה - אסטרטגיה - פורמולה - צמח - שימוש" (או Li - Fa - Fang - Yao - Yong). משמעות עיקרון זה היא שעל בסיס הבנת התיאוריה של הרפואה הסינית בקוסמולוגיה, פיזיולוגיה, אטיולוגיה, פתומכניזם, פתולוגיה ואבחון של מצב המטופל נקבעת אסטרטגית טיפול שעל פיה נבחרת הפורמולה המתאימה ביותר. את הפורמולה משנים ומתאימים על ידי הסרה או הוספה של צמחים בודדים על מנת להתאימה למצב האישי של המטופל באותו ברגע האבחון ונקבע אופן נטילה היעיל ביותר. למרות שעיקרון מנחה זה מגיע מתחום צמחי המרפא הוא מתאים גם לטיפול בדיקור, שם אפשר לשנותו ל"תיאוריה - אסטרטגיה - קומבינציה - נקודה - טפלול". מכיוון שכמות נקודות הדיקור או הצמחים, שאנו כמטפלים מכירים, אינה משתנה ומכיוון שטכניקות הטפלול או הבישול יחסית קבועות, על כן עיקר התפתחות הרפואה הסינית סבבה סביב תיאוריות הבסיס ופיתוח אסטרטגיות טיפול חדשות על בסיס אותה תיאוריה. כלומר, למרות שמתקופת שושלות ג'ין-יואן (1000 לספירה) ועד לימינו אנו התפתחה הרפואה הסינית בתנופה אדירה, עיקר ההתפתחות עסק בהרחבה והעמקה של התיאוריה ויצירת אסטרטגיות טיפול חדשות.


התפתחויות באסטרטגיה של הרפואה הסינית
חוּאֲנג פוּ-מִי (Huang Fu-Mi 皇甫谧), יַאנג שַאנג-שַאן (Yang  Shang Shan 杨上善), יַאנג גִ'י-ג'וֹאוּ (Yang Ji Zhou 杨继洲) ואחרים השתמשו באותן נקודות דיקור בדיוק, אז מה בדיוק ההבדל בדרכי הטיפול שלהם? סוּן סִה-מיַאוֹ (Sun Si Miao 孙思邈), לִיוּ וַואן-סוּ (Liu Wan Su 刘完素), גַ'אנג גִ'ינג-יוּאֱה (Zhang Jing Yue 张景岳), חוּאֲנג יוּאֱן-יוּ (Huang Yuan Yu 黄元御) וטַאנג דזוֹנג-חַאי (Tang Zong Hai 唐宗海) השתמשו באותם צמחי מרפא, אז מה ההבדל בין גישות הטיפול שלהם ומדוע צריך בכלל להכיר את פועלם וכתביהם? אם כולם השתמשו באותם כלים בדיוק, מדוע עלינו לטרוח וללמוד את כתביהם וגישותיהם השונים?

התשובה לכך נעוצה בעובדה שיש הבדלים בין התובנות אליהם הגיעו כל אחד מרופאים שציינתי למעלה, על סמך התיאוריה הבסיסית של הרפואה הסינית. כל אחד מהם לקח את התיאוריה של הרפואה הסינית צעד אחד קדימה, אך בכיוונים שונים. כתוצאה מכך יצר כל אחד מהם אסטרטגית טיפול שונה להתמודדות עם מחלות או לשמירה על הבריאות בעזרת אותם הכלים בדיוק. בין האסטרטגיות השונות אפשר למצוא התייחסות לדיקור על פי מחזור זרימת הצ'י המזין בערוצים ושגשוגו בשעות שונות, שימוש ביחסי היצירה או הריסון של חמש הפאזות, הקזת דם וכדומה. גם מבחינת הטיפול בצמחי מרפא אפשר לראות אסטרטגיות טיפול כגון שש המערכות, ארבע הרמות, חמש הפאזות, שימוש בצמחים קרים ומרים לטיפול באש פנימית או בדיוק להפך שימוש בצמחים חריפים חמים, שנועדו למגר חיצון, בטיפול באש פנימית ועוד מגוון של גישות שלמראית עיין אף סותרות אחת את השנייה ועל חלקן פירטתי במטוטלת שבין חום וקור לאורך ההיסטוריה של הרפואה הסינית.

אותן אסטרטגיות חדשות נוצרו לאחר גיבוש של תיאוריות חדשות ברפואה הסינית בכלל ופתולוגיה ופיזיולוגיה בפרט. אם ניקח לדוגמא את התפתחות התיאוריה בנוגע לגורמים לאירוע מוחי לאורך השנים, נראה שתחילה סברו שמדובר בפתוגן רוח חיצון ולכן אסטרטגית הטיפול התמקדה בסילוק ומיגור פתוגן רוח מהחיצון. בהמשך הוחלפה התיאוריה של רוח בחיצון להיווצרות רוח פנימית עקב אש חזקה ומשגשת, דבר שהצריך שינוי באסטרטגית הטיפול לניקוז אש הלב ואף לעיתים להזנת יין הכליות. לִי דוֹנג-יוּאֱן (Li Dong Yuan 李东垣) הרחיב את התיאוריה לחוסר צ׳י וג׳וּ דַאן-שִי (Zhu Dan Xi 朱丹溪) סבר שמדובר דווקא בפתוגן ליחה. כתוצאה מהתפתחות זו בתיאוריה שמאחורי פתולוגית האירוע המוחי ומהבנת גורמי המחלה, התפתחו אסטרטגיות הטיפול המודרניות. רופאים אלו הכירו את אותו מאגר צמחים ונקודות שכולנו מכירים, אך במקום לחפש אחר נקודות דיקור חדשות ומופלאות או צמחים נדירים ייעודיים למחלה הם שקדו על לימוד וחקירה של הכתבים העתיקים, הסיקו מסקנות על סמך ידע זה וניסיונם הקליני, הרחיבו את התיאוריה ולבסוף אף פיתחו אסטרטגיות חדשות על מנת להתמודד עם המחלה.

בעקבות התפתחות התיאוריה של חלוקת צ'י האש בגוף לשני ביטויים, אש קיסר ואש שר, בתקופת שושלות ג'ין-יואן, השתנתה אסטרטגית הטיפול בפתולוגיות של צ'י האש בגוף. רופאים החלו להבדיל בין מצבים של אש עודפת ומצבים של אש שצפה אל החיצון או איבדה את השורש שלה ועלתה מעלה. על סמך קביעת ההבדלים בין אש הקיסר ואש השר, מבחינה פיזיולוגית ופתולוגית, יכלו לקבוע האם כאשר יש פתולוגיה של אש יש לגדוע אותה עם צמחים מרים וקרים, להזין את המים עם צמחים מתוקים קרים או אולי דווקא להנחות אותה לשוב אל מקומה בעזרת צמחים חריפים חמים.ברשומה דיון על החלוקה של אש הקיסר ואש השר בגוף לשמיים מוקדמים ומאוחרים הצגתי את הסבריו של ג'אנג שִי-צ'וּן (Zhang Xi Chun 张锡纯) להבדלים בין שני סוגי האש מבחינת השפעה על מערכת העיכול ואף על אופן הטיפול בכל אחד מהמצבים האלו.

כאשר יֶה טיֶאן-שֶה (Ye Tian Shi 叶天士) בחן את התפתחות מחלות החום, הוא הגה את התיאוריה המתארת את חדירת הצ׳י הפתוגני דרך ארבע הרמות מגן, צ׳י, מזין ודם. על סמך זה קבע גם שאסטרטגית הטיפול ברמה של הצ'י המגן כוללת מיגור של הפתוגן בחיצון בעזרת צמחים בעלי איכות חריפה וקרירה. כאשר הפתוגן חודר לרמת הצ'י אסטרטגית הטיפול משתנה מחמצים חריפים קרירים לשילוב של צמחים קרירים וקרים. הוא גם טרח להזהיר כי במקרים בהם חלק מהפתוגן עדיין ברמת הצ'י המגן, יש להימנע משימוש בצמחים קרים אשר עשויים לסגור את החיצון ולמנוע הפצה והפרשה של הפתוגן שבחיצון, על כן שימוש במטהר צ'י חייב להתבצע רק כאשר הפתוגן כולו נכנס אל רמת הצ'י. הצמחים בהם הציע להשתמש היו בשימוש אלפי שנים לפני שנולד אבל עד שלא התפתחה התיאוריה של מחלות החום ועד שלא התפתחה תיאוריית ארבע הרמות, לא יכלו להציע אסטרטגיה יעילה לטיפול במחלות אלו.


האם האסטרטגיה שלמדנו באוניברסיטה מספיקה?
יש מטפלים ברפואה סינית שמחפשים להרחיב את הידע שלהם ולשפר את תוצאות טיפוליהם בקליניקה, הם תרים אחר טריקים, פטנטים, קיצורי דרך ושיטות ייחודיות שיוסיפו כלים המפיקים יעילות מיידית לארגז הכלים שברשותם. כאשר הם מגלים שאין עוד כלים חדשים ברפואה הסינית, הם פונים לחפש כלים כאלה בשיטות רפואה אחרות. לעניות דעתי, מה שהם לא מבינים זה שלא משנה כמה כלים חדשים ישיגו, הדבר היחיד שהם צריכים לחפש הוא התיאוריות שהתפתחו ברפואה הסינית ואינן נלמדות כחלק מלימודי הליבה ברפואה הסינית ואיתן גם את האסטרטגיות שפותחו על בסיס תיאוריות אלו. ארבע הרמות ושש המערכות ("שכבות") הן רק שתי גישות ידועות וחשובות אך מעבר להן יש עוד אוקיאנוס של תיאוריה ואסטרטגיה שאינו מוכר למי שלא בוחר להמשיך ולהעמיק בחקר הרפואה הסינית. במהלך לימוד הרפואה הסינית, אם זה במכללות בארץ או אוניברסיטאות בסין, נלמד הבסיס התיאורטי והמינימלי בלבד המאפשר למטפל להשתמש בכלים של הרפואה הסינית (צמחים, דיקור, מגע) על מנת לטפל בהצלחה במגוון שלם של בעיות. התלמיד יוצא אל העולם עם רב הכלים הנחוצים לטיפול אך עם רק עם הסיס צר של התיאוריה והאסטרטגיות של הרפואה הסינית. למעשה, על התלמיד להמשיך בעצמו את לימודיו במקביל להתנסותו הקלינית. לדעתי קיימת סתירה בגישתם של חלק מהמטפלים, המלינים מצד אחד על כל אותם קורסי דיקור מקוצרים המלמדים רק "נקודות יעילות" ושימוש שלהן תוך מספר חודשים, אך נמנעים מלימודי המשך של הרפואה הסינית וקופצים לקורסי הרחבה בשיטות חיצוניות על מנת לקבל כלי טיפול נוספים מן הצד השני. לפני שאנחנו מביטים בהם בביקורתיות ומצקצקים על כל אותם תלמידי לימודי-בזק, כדאי שכל אחד מאיתנו יסתכל על עצמו היטב וישאל את עצמו אם אינו פועל באותו אופן בדיוק. הדרך היחידה בה הרפואה הסינית תוכל להתפתח יותר בארץ היא אם נלמד אותה לעומק ולא לרוחב.

הקשבה והתבוננות בדופק על פי פנג דזה-אי.

קטע נחמד שקראתי בספרו של פְּנג דזֱה-אִי, התנועה המעגלית של הרפואה הסינית העתיקה, הדן באבחון דופק.

 
פְּנג דזֱה-אִי מסביר שרופאים רבים נוהגים לאבחן דופק בכל יד בנפרד אבל על פי הגישה שלו יש לבחון את שתי הידיים בו זמנית וכך לקבל את התמונה המלאה על התנועה המעגלית. מכיוון שכל יד מייצגת איברים אחרים המייצגים מיקומים שונים על המעגל, על כן אבחון בו זמנית של שתי הידיים מאפשר זיהוי של הפרעות בתנועה המעגלית שבין האיברים. כמו כן חלוקת עומקי הלחץ על פי פְּנג דזֱה-אִי שונה מהחלוקה הרגילה. על פי גישתו, כבר בלחץ הראשוני יש ללחוץ על האזור השטחי במקטע צון, עד העומק האמצעי במקטע גואן ועד העומק במקטע צ'ה. כל אחד מהעומקים הללו מתחלקים לשלושה עומקים אשר מייצגים את צף, אמצע ושוקע. שלוש דרגות עומק בשלושה אזורים נקראים תשע ההמתנות. אין ללחוץ בלחץ קבוע ללא תנועה אלא לנוע בין לחץ קל ללחץ רב בעזרת שלושת האצבעות בו זמנית. בנוגע לדרך בה חשים את הדופק הוא מוסיף:

诊脉动称为看脉，不如将看字改为听字，能将听字的意义体会有得，则诊脉必有聪明过人之处，听字比看字静得多，活泼得多，看是我去看他，听是听他来告我，必能听而后得整个认识也，三部九候的候字，候者等候之意，我的指头，只在九外字的地位上，审察地位，等候脉来告我，候字听字的意义，大医的妙用，全在于此，先将指头审察九个字地位，以候脉来，指头与脉见面之后，仍不听脉，仍只审察九个字地位，有意无意之中，听出脉的病点来，然后继续搜求，由合听而分听，由分听而合听，整个脉体即是整个人身的河图，由合以求分，便知病之所在，由分以求合，便得处方的结果，总而言之，不可由我去找脉，须候脉来告我，我去找脉，我便有成见了，就得不着脉的真相了。

אבחון תנועת הדופק נקראת "הסתכלות על הדופק", אבל יותר מתאים לשנות את המילה להסתכל במילה להקשיב, כך אפשר לקבל תובנות ממשמעות המילה להקשיב, ואז באבחון הדופק יהיה בעל מיומנות גבוהה מאדם רגיל. המילה להקשיב היא סטאטית בהרבה מהמילה להסתכל, ובעלת חיות רבה יותר. הסתכלות היא מצב בו אני ניגש להסתכל מיוזמתי, הקשבה היא שהוא בא לספר לי, חובה שנוכל להקשיב על מנת שנוכל להכיר את כל השלם. משמעות המילה "המתנה" בשם "שלושת האזורים ותשע ההמתנות" היא להמתין, קצות האצבעות שלי ממתינות לבואו של הדופק לספר לי במיקום שמאחורי התשע, מקום הבחינה. המהות של המילה להקשיב והמילה להמתין הן המיומנות שברשות הרופא הגדול. ראשית קצות האצבעות בוחנות במיקום של התשע וממתינות לבואו של הדופק. לאחר שקצות האצבעות והדופק נפגשים, עדיין לא מקשיבים לדופק, עדיין בוחנים במיקום של התשע, ובתווך שבין כוונה והעדר כוונה מקשיבים לחולי שבדופק. לאחר מכן ממשיכים לחתור למידע, מהקשבה יחד להקשבה בנפרד ומהקשבה בנפרק להקשבה יחדיו. כל הדופק כולו מייצג את הביטוי של תרשים הנהר (He Tu) בגוף האדם. מתוך האיחוד חותרים להפרדה ואז יודעים את מיקום המחלה. מתוך ההפרדה חותרים לאיחוד ואז יודעים את תוצאות השפעת המרשם. בסיכומו של דבר, אי אפשר ליזום חיפוש אחד הדופק, חובה להמתין שהדופק יבוא לספר לנו. אם אני יוזם חיפש בדופק אז יש לי כבר הטיה ואינני יכול לקבל את האמת לאמיתה.

תרגום מסינית לעברית - ניצן אורן

כל הרשומות על הדופק

חלק א' - היווצרות הדופק
חלק ב' - אבחון הדופק הרגיל
חלק ג' - גורמי השפעה על הדופק וסוגי דפקים

הטיפול בבצקות וקשיי שתן ברפואה סינית והקשר לאל הצפון השולט על המים

בספרו של גַ'אנג ג'וֹנג-גִ'ינג, דיון על פגיעת פתוגן, מתאר המחבר שלוש פורמולות אשר שמותיהן מבוססים על שמות שלושה מתוך ארבעת האלים שבשושנת הרוחות. אל המזרח, הדרקון הירוק (Qing Long), אל המערב, הטיגריס הלבן (Bai Hu) ואל הצפון, הצב השחור (Xuan Wu). למרות שאין פורמולה בשם Xuan Wu אבל הפורמולה Zhen Wu Tang (מרתח הלוחם האמיתי) הוא ווריאציה על שמו של הצב השחור אשר מכונה הלוחם האמיתי. רפרוף בספרי הפרשנות על פורמולות מדיון של פגיעת פתוגן, הוביל אותי לפרשנות מעניינת של ווּ צ'יֶאן בספר מראת הזהב על מסורת הרפואה, על מהות הרכב הפורמולה Zhen Wu Tang והקשר שלה לאל הצפון. הדיון בפורמולה זו מופיע בשני חלקים שונים של הספר, הראשון מתמקד בתוכנו של דיון על פגיעת פתוגן והשני מתמקד בדיון על פורמולות מפורסמות.

פורמולת צמחי המרפא, מרתח הלוחם האמיתי, מטפלת בהצטברות של מים בגוף הגורמת לבצקות (ממרכז הגוף אל הרגליים), קשיי שתן וכאבי בטן שהינם תוצאה של חוסר ביאנג הכליות.

מתוך הפרק העוסק בדיון על פגיעת פתוגן

"Xiao Qing Long Tang מטפל בחיצון שלא מוגר ויש צ׳י מים (בתוך הגוף), גם במרכז וגם בחוץ יש חולי של קור עודף. Zhen Wu Tang מטפל בחיצון שכבר מוגר ויש צ׳י מים (בתוך הגוף), גם במרכז וגם בחוץ יש חולי של קור מחוסר.

Zhen Wu הוא האל המנהל את המים שבצפון. מעניקים למרתח את שמו כהשאלה למטרתו בהרגעת המים. הטחול הוא המרסן את כל המים בגוף כולו. הכליות הן האחראיות על המים, הן הבריח של הקיבה, מים מתאספים וכדומה. במידה ואין יאנג בכליות אזי למרות שציר הטחול נע, בריח שער הכליות אינו נפתח, המים מתאווים לנוע ואין אחראי על ריסונן ולכן גולשים ונעים בחוסר שליטה ומופיע הסינדרום הזה (המתואר למעלה).

נשתמש בחריפות והחום של Fu Zi להעצים את היאנג המקורי ש הכליות ואז יהיה אחראי על המים. (נשתמש) במרירות והיובש של Bai Zhu לבנות את האדמה במרכז ואז יהיה מרסן למים. (נשתמש) בחריפות והפיזור של Sheng Jiang לסייע ל-Fu Zi במילוי היאנג, הכוונה היא שבתוך השליטה על המים נראה פיזור מים. (נשתמש) בתפלות והחלחול של Fu Ling לסייע ל Bai Zhu לבסס את האדמה, זה ההיגיון של הטבה עם המים שבתוך ריסון המים.

ואילו הגאונות נמצאת בחמיצות וכינוס של Shao Yao, כאשר הוא מתווסף אל בין צמחים מרסני מים ושולטים במים, מצד אחד ינקז את המים בכך שיגרום לבן לשדוד אימו לכדי חוסר ובכך וימנע החולי כתוצאה מתנועה חסרת שליטה. מצד שני הוא יכנס יאנג ויביא לכך שישוב אל שורשו ביין ואף תימנע הדאגה שיחרוג ויעוף.

אם יש שלשול נחסיר מכמות Shao Yao מכיוון שהיאנג אינו מתפזר החוצה. נוסיף Gan Jiang מכיוון שהוא מחמם את המרכז ומנצח את הקור. כאשר מים וקור פוגעים בריאות אז מופיע שיעול, נוסיף Xi Xin ו-Gan Jiang לפזר את המים והקור. נוסיף Wu Wei Zi לאיסוף צ'י הריאות. אם השתן יוצא חלק אז נוציא את Fu Ling מכיוון שלמרות שיש קור, המים אינם יכולים לעצור. אם יש הקאות נוציא את Fu Zi ונכפיל את Sheng Jiang מכיוון שהמחלה איננה במחמם התחתון, המים נעצרו בקיבה ועל כן אין צורך לחמם את הכליות על מנת להניע את המים, יש רק לחמם את הקיבה על מנת לפזר מים, לסייע עם Sheng Jiang בתפקיד הפסקת הקאה."

למרות שבמבט ראשון הסממנים המופיעים עשויים לבלבל אותנו כך שנחשוב שבמקרה הנדון מדובר בקור עודף בחיצון והצטברות של נוזלים וקור בפנים, אשר מטופלים בעזרת מרתח קטן של הדרקון הירוק (Xiao Qing Long Tang), כאשר מתבצע אבחון נכון אפשר לראות שהסממנים מצביעים על קור מחוסר בחיצון וקור מחוסר עם הצטברות נוזלים בפנים. אבחון לא נכון או חלקי יביא לשימוש בפורמולה שאינה מתאימה ולנזק. שם הפורמולה Zhen Wu Tang נועד להדגיש שמדובר בפורמולה אשר מטפלת במים וקור. אל הצפון האחראי על עונת החורף, צ'י הקור ופאזת המים אחראי על ניהול המים. למרות שנאמר שהכליות היא איבר המים והן אילו שמנהלות את המים בגוף, ניהול המים מצריך גם רסן אשר נמצא באחריות הטחול. על פי יחסי הריסון שבין חמש הפאזות אפשר לראות שטחול-אדמה יכול לרסן את כליות-מים. גם מבחינת תפקוד איבר הטחול, אנו יודעים שהטחול אחראי על שינוע והתמרה של נוזלים בגוף וחשוב ביותר לניהול משק המים בגוף.

הכליות מתוארות בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב, בחלק של השאלה הפשוטה בפרק 61 דיון על נקודות מים וחום, כבריח של הקיבה. צִ'י בּוֹ מסביר לקיסר הצהוב "הכליות הן הבריח של הקיבה. כאשר הבריח סגור ו(תנועתו) אינה חלקה על כן מים מתאספים וכדומה (ומתפתחים סממנים נוספים כאלו, נ.א). למעלה ולמטה גולשים אל העור".  ווַאנג בִּינג מסביר משפט בכך שצ'י הכליות משפיע על שני פתחי ההפרשה התחתונים וכאשר הוא אינו מתפקד כראוי, הפרשת הפסולת נפגעת והנוזלים נשארים בגוף. מכיוון שהנוזלים נשארים בגוף, הקיבה מתמלאת ואינה יכולה להתרוקן ולכן נאמר שהכליות הן הבריח של הקיבה ומאפשרות את ההתרוקנות מהמים. כאשר יאנג הכליות נפגע, הכליות אינן מסוגלות להתמיר את הנוזלים המגיעים אל השלפוחית ולכן הבריח נסגר. למרות שהטחול עדיין מתפקד, הוא מוצף במים עודפים ונוצרת בצקת. על מנת שניתן יהיה להסדיר את משק המים בגוף יש לשקם את יאנג הכליות ואת תפקוד הטחול, כך יהיה למים שליט ומרסן. Fu Zi ישקם את יאנג הכליות וישיב את השליטה על המים. Sheng Jiang יסייע בכך שבתוך השליטה על המים יהיה גם פיזור שלהם. Bai Zhu ישקם את תפקוד הטחול ויאפשר לרסן את המים הסוררים שגלשו אל העור. Fu Ling יסייע לשקם את תפקוד הטחול ולהבריא אותו ובו זמנית יטיב עם הפרשת המים על ידי חלחולם מהעור אל עבר שלפוחית השתן לשם הפרשתם.

אבל הגאונות האמיתי בתוך כל המרשם הזה היא הכנסה של הצמח Shao Yao בעל הטעם החמוץ ואיכות מכנסת פנימה. פרשנים רבים דנים במהות של צמח זה במרשם ולדעתי ווּ צ'יֶאן מספק כאן את ההסבר המוצלח מכל. כאשר צמח זה מתווסף לצמחים שנועדו לאפשר לכליות-מים לשלוט על המים ולטחול-אדמה לרסן את המים, הוא מסייע בשני אופנים. האופן הראשון הוא השפעה על תפקוד כבד-עץ, אשר הקור בכליות-מים, הביא לכך שתנועתו תדוכא ותיווצר רוח. הוספת הצמח החמוץ משפיעה מצד אחד על פי איכות התנועה הנוצרת עקב טעמו ומצד שני על פי יחסי חמש הפאזות. מבחינת איכות התנועה הקשורה בטעם, בקאנון הפנימי נאמר שהטעם החריף ממלא את הכבד והטעם החמוץ מנקז אותו. מכיוון שאופיו של הכבד הוא פיזור, הפצה והפרשה, כאשר אנו רוצים לסייע לו בפיזור אנו נשתמש בטעם החריף המעודד פיזור וכאשר אנו רוצים לנקז את פיזור היתר נבחר להשתמש בטעם החמוץ, שמכנס את הפיזור ומגביל אותו. מבחינת יחסי חמש הפאזות, נאמר שכאשר פאזת הבן נחלשת היא לוקחת מפאזת האם ומביאה להיחלשותה גם כן. על ידי ניקוז צ'י העץ אנו מביאים לניקוז של צ'י המים (מים-אם, עץ-בן). האופן השני בו משפיע צמח זה תלוי גם הוא בטעם החמוץ והמכנס המאפשר לכנס את היאנג שבורח על מנת לחברו שוב אל שורשו ב-יין.

תוספת בפרק על פורמולות מפורסמות

בכרך נוסף במראת הזהב של מסורת הרפואה, שעוסק בהוספה והסרה של פורמולות מפורסמות, מופיעה פרשנות זהה לזו שמופיעה למעלה, אך הקטע המודגש למעלה הוחלף בקטע הבא:

"ואילו הגאונות נמצאת בחמיצות ואיסוף של Shao Yao, זאת כוונתו העמוקה של ג'וֹנג גִ'ינג. מכיוון ששורש היאנג של גוף האדם נמצא ב-יין, במידה ונמלא את היאנג עם (צמחים) חריפים חמים בלבד ללא סיוע קל של (צמחים) חמוצים ואוספים, אני חושש שהיאנג האמיתי יעוף ויחרוג. השימוש ב-Shao Yao אוסף בדחיפות את צ'י היאנגי לשוב אל שורשו שב-יין. מכאן אנו יכולים להסיק ולדעת כי נטילה שגויה של הדרקון הירוק (Xiao Qing Long) הביאה להפצת זיעה ואיבוד יאנג, על כן בתוך הצמחים הממלאים יאנג חובה שיהיה Shao Yao."

קטע זה מרחיב את מה שנאמר על היות יין ויאנג שורש האחד של השני. למרות שהסינדרום המדובר הינו ביטוי של חוסר יאנג, ולמרות שהטיפול ההגיוני הוא מילוי של יאנג וחימומו, אסור לנו לשכוח את עקרונות הבסיס של יחסי יין ויאנג. על מנת שיין ויאנג יוכלו לתפקד כראוי הם אמורים להיות שורש האחד של השני. כלומר, יאנג לא יכול להתקיים בלי יין ו-יין לא יכול להתקיים בלי יאנג. חיזוק של היאנג בלבד עשוי להזיק מכיוון שלמרות שחימום וחיזוק היאנג ישקם אותו, אך בו זמנית הוא גם יזיק ליין. לכן עלינו לסייע גם ליין ולאחד את היאנג עם השורש שלו. החריפות והחום של הצמחים המחזקים את היאנג יביא לפיזור יתר שלו ולכן עלינו לאסוף ולכנס את היאנג ולהשיבו אל היין.

כאן אנו שבים לדון בפתיח של הפרשנות, ההבדל בין הדרקון הירוק והצב השחור, או יותר נכון, ההבדל בין שתי הפורמולות ומתי נכון להשתמש בהם. ווּ צ'יֶאן רומז לנו שבמידה ונבצע אבחון שגוי וניתן את מרשם הדרקון הירוק תיגרם פגיעה ביאנג ובריחה שלו מהגוף יחד עם הזיעה.

למי שרוצה להמשיך לחקור וללמוד על כתבים עתיקים ופרשנויות על פורמולות קלאסיות, מוזמן להצטרף לכיתה שנפתחה במרכז ההדרכה של סינית בקהילה שבחיפה. בכיתה נתרגם, נקרא ונדון בכתבים השונים ברפואה הסינית בהנחייתי. מוזמנים ליצור קשר בעמוד קורסים והרצאות.

                                                                                                                                             

הערות
תרגום מסינית לעברית - ניצן אורן

וו צ'יאן - 吴谦 - WuQian

1. גַ'אנג ג'וֹנג-גִ'ינג 张仲景 Zhang Zhong Jing.
2. דיון על פגיעת פתוגן 伤寒论 Shang Han Lun
3. ווּ צ'יֶאן - 吴谦 Wu Qian. רופא קיסרי שחי בין השנים 1689-1748. בהוראת הקיסר צ'יאן לונג איגד ספרות רפואית רבה לכדי הספר מראת הזהב של מסורת הרפואה. מעבר לאיגוד החומר, הוסיף גם פרשנות על תוכנם של הכתבים.
4. מראת הזהב של מסורת הרפואה (או רפואת האבות) 医宗金鉴 Yi Zong Jin Jian. תשעים מגילות המרכזות ספרות רפואית חשובה עד לתקופתו של קיסר שושלת צ'ינג, צ'יֶאן לוֹנג. באותה תקופה הפכה ספרות הרפואה הסינית לענפה ביותר אך חסרת סדר וארגון. כתבים רבים היו כתובים בשפה מעורפלת וחסרת פשר או עמוסים בטעויות שנבעו מהעברה של ידע מדור לדור וטעויות העתקה של הכתבים. הקיסר דרש לאגד את החומר הרפואי החשוב והמוכח כיעיל מבחינה קלינית על מנת לתקן את דרכי הידע הרפואי ולאחדו בכל הקיסרות ולהיפטר מכל מני אמונות טפלות ושיטות טיפול לא יעילות אחרות. הרופאים צוו להשוות בין העתקים שונים של הכתבים ולמצוא היכן נפלו טעויות ולתקנן. מכיוון שהיתה להם גישה חופשית לספריית הקיסר העצומה ולמימון קייסרי יכלו לבצע עבודה איכותית ביותר. הספר משקף את השפעת הרפואה הסינית מאזור דרום סין בעיקר. בין היתר מכיל פרשנויות לדיון על פגיעת פתוגן ונקודות חיוניות מארון הזהב. ספר זה היה מהראשונים שחילקו כל מחלה למספר סינדרומים, מעל 200 שנה לפני עליית הקומוניזם בסין.
5. מרתח הלוחם האמיתי 真武汤 Zhen Wu Tang מופיע בשני פרקים בדיון על פגיעת פתוגן בחיצון, ראשית בפרק של תאי יאנג ולאחר מכן גם בפרק על שאו יין. בכך הוא משקף את הקשר ההדוק בין מערכת תאי יאנג קור מים ומערכת שאו יין אש הקיסר כמו גם הקשר בין שני איברים המים, שלפוחית השתן והכליות. בשני המקרים מדובר בנזק ליאנג הכליות אשר מביא להיווצרות קור מחוסר יאנג והצפה של מים עקב כשל הכליות ושלפוחית השתן בהתמרת הנוזלים.
6. דיון על פגיעת פתוגן 伤寒论 Shang Han Lun.
7. עוד על מראת הזהב מאת מרתה הנסון.