קאנון
הדרך והסגולה
(דַאו דֵה־גִ'ינג 道德經Dào Dé Jīng) מסביר לנו שכל הדברים שקיימים ביקום נוצרו
מתוך הדאו[1]:
道生一,一生二,二生三,三生萬物。
הדאו יוצר אחד, האחד יוצר שניים, השניים יוצרים שלושה, השלושה יוצרים את ריבוא[2] הדברים.
על סמך הכרת ריבוא־הדברים[3] אנו יכולים להסיק את אופיו של הדאוֹ ומתוך הכרת הדאו אנו יכולים להבין את ריבוא־הדברים. על כן על מנת להבין את חוקיות התמורות שחלות בריבוא־הדברים על פי יין-יאנג, חמש הפאזות ושמונה הטריגרמות[4] עלינו ראשית להבין את הדאו ולהתחיל את החקירה בנקודה בה נוצר הפיצול הראשון מתוך הכְּלוּמִיּוֹת האינסופית או המרק הקוסמי ההיולי שנקרא דאו ומשם להתקדם ולהבין את ריבוא־הדברים.
למרות שהמשמעות המילולית של המונח wàn wù הוא "ריבוא־הדברים", הוא בא לתאר את המספר האינסופי של כל הדברים שנבראו בין השמיים והארץ. על מנת להבין כיצד הגיעו הסינים לרעיון של רבבה (עשרת אלפים), כל שצריך לעשות הוא לבחון את המשפט שפותח את קאנון הדרך והסגולה. הדאו הוא השלב הראשוני בו לא היה קיים דבר ולכן הוא שלב 0. כעבור 4 שלבים הבריאה מגיעה אל ריבוא־הדברים. אם נתבונן על הבריאה בראיה מתמטית בכפולות של 10, ניווכח שבשלב הרביעי שמיוצג על ידי 104 אנו מקבלים את המספר 10,000 שהוא הספרה 1 עם ארבעה אפסים מאחוריה.
10,000=104 1,000=103 100=102 10=101 1=100
גם קאנון התמורות[5] מציג רעיון דומה מאוד לתהליך הבריאה, רק שהדאו הוחלף בטאי־ג’י אשר מתחלק שוב ושוב ל-2 ובשלב הרביעי והאחרון מתקבלות 64 הקסגרמות[6] שאמורות לייצג את אינספור השינויים שמתחוללים בברואים. אפשר לומר ש-64 ההקסגרמות על שינוייהן מייצגות את השינויים שמתחוללים בריבוא־הדברים.
קאנון הדרך והסגולה |
道 |
生一 |
一生二 |
二生三 |
三生萬物 |
דאו |
אחד |
שניים |
שלושה |
ריבוא־הדברים |
|
שלב |
0 |
1 |
2 |
3 |
4 |
10 בחזקה |
100 |
101 |
102 |
103 |
104 |
מספר
אפסים |
1 |
10 |
100 |
1000 |
10,000 |
קאנון התמורות |
טאי־ג'י |
שני
הכלים |
ארבע
תופעות |
שמונה
טריגרמות |
שישים
וארבע הקסגרמות |
1 |
2 |
4 |
8 |
64 |
|
2 בחזקה |
20 |
21 |
22 |
23 |
26 |
טבלה 1 – הביטוי המספרי של שלבי הבריאה.
אפשר
להיווכח בכך שהרפואה הסינית הושפעה רבות מתורות אלו על סמך תיאורים שמופיעים בקאנון
הפנימי. למשל בכרך שאלות
הבסיס[7]
מופיע תיאור של החלוקה החוזרת ונשנית מ-10 ועד רבבה:
陰陽者,數之可十,推之可百,數之可千,推之可萬,萬之大不可勝數,然其要一也。
[מבחינת] יין ויאנג – אם נספור
[אסוציאציות שלהם] אז אפשר להגיע לעשר, [אם] נרחיבן הלאה נוכל להגיע למאה, אם
נספרן נוכל להגיע לאלף, [אם] נרחיבן הלאה נוכל להגיע לרבבה. [אסוציאציות] מעל רבבה
בלתי ספירות, אך [העיקרון] המהותי שלהן עודנו אחד.
את אחד מההסברים הנהירים והפשוטים ביותר לתהליך הבריאה בראיה סינית רפואית מצאתי בספרו של חְווַאנְגּ יוּ'אֶן־יוּ' (1705-1758 לספירה 黃元御Huáng Yuán Yù), הכוונה המקורית של ארבעת החכמים (1752四聖心源Sì Sheng Xīn Yuán ) שנפתח בתיאור של תהליך הבריאה ובו בחרתי להתמקד בספרי:
陰陽未判,一氣混茫。氣含陰陽,則有清濁,清則浮升,濁則沉降,自然之性也。升則為陽,降則為陰,陰陽異位,兩儀分焉。
טרם קביעת יין ויאנג, [היה רק] צ'י אחד
בתוהו ובוהו. הצ'י מכיל בתוכו יין ויאנג ועל כן קיימים צלילות ועכירות. הצלול צף
ועולה, העכור שוקע ויורד, זהו טבעם. זה שעולה הוא יאנג וזה שיורד הוא יין, יין
ויאנג משנים את עמדתם ומתחלקים לשני הכלים.
בראשית, לפני שהחל הכול, לפני שהופיעה מחשבה ראשונה, לפני שהחלו השיפוט והחלוקה בין כן-לא, מעלה-מטה, חום-קור, יין-יאנג היה רק תוהו ובוהו. התוהו ובוהו הוא כל הקיים ביקום מעורב כמרק קוסמי חסר סדר, צורה ושם. תוהו ובוהו זה מכונה בשם צ'י והיה אחד ואין מלבדו אחר. צ'י זה הכיל בתוכו את כל החומר או האנרגיה שביקום, את הצלול והעכור.
לחומר הצלול איכות קלה ועל כן הוא באופן טבעי נוטה לצוף ולעלות מעלה. לחומר העכור יש אופי כבד ועל כן הוא באופן טבעי נוטה לשקוע ולרדת למטה. ניגודיות זו בין שתי התכונות מביאה לפירוד בין שני החומרים. כל דבר צלול אשר באופיו נוטה לצוף ולעלות מכונה בשם יאנג וכל דבר עכור אשר באופיו נוטה לשקוע ולרדת מכונה יין. שתי איכויות מנוגדות אלו מכונות בשם "שני הכלים"[8].
2 הכלים |
יין |
יאנג |
טאי־ג’י |
צ'י
מקורי |
טבלה 2
[1] קאנון הדרך והסגולה,
פרק 42.
[2] רִיבּוֹא – עשרת אלפים; רבבה. בסין משמש גם להביע את רעיון
האינספור.
[3] ריבוא־הדברים (萬物wàn wù).
[4] בַּה־גוּאֲה – שמונה הטריגרמות (八卦Bāguà).
[5] קאנון
התמורות (易經Yì Jīng) – ספר התמורות.
[6] תרשימי שישה קווים אופקיים שמרכיבים את עיקר תוכנו
של קאנון
התמורות.
[7] שאלות
הבסיס, פרק 6, "דיון על איחוד והיפרדות
של יין ויאנג" 陰陽離合論.
[8] שני הכלים (兩儀liǎng yí) – יין ויאנג.