 |
| כריכת הספר שאנג חאן לון - ניתוח משפטי המקור |
בשונה מכתבים קלאסיים, כגון הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב או קאנון 81 הקשיים של הקיסר הצהוב, דיון על פגיעת פתוגן (שאנג חאן לון) אינו ספר שנועד לחשוף בפני הקורא את רזי התיאוריה של הרפואה הסינית והפיזיולוגיה של גוף האדם. דיון על פגיעת פתוגן נחשב לאחד הכתבים הקלאסיים החשובים והמשפיעים ביותר ברפואה הסינית, שווה ערך בחשיבותו לקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב. מבחינה מסויימת אפשר לומר ששני כתבים אלו הם שני קצוות של אותו המקל. הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב שוטח את התיאוריה של הרפואה הסינית, הכללים והחוקים על פיהם היקום פועל ומשפיע על האדם. לעומת זאת, דיון על פגיעת פתוגן מציג את היישום המעשי של התיאוריה דרך הבאת מקרים קליניים. האחד נותן את הכללים והחוקים והשני מציג כיצד הם באים לידי ביטוי על ידי מתן דוגמאות מעשיות. על כן הקאנון הפנימי משמש לרב להנחת יסודות מוצקים ועמוקים של הרפואה הסינית ואילו דיון על פגיעת פתוגן חותם את הלימוד בשלב היישום של מגוון הכלים שברשות הרופא.
ספר זה יוצא מנקודת הנחה, שהקורא כבר רכש השכלה רפואית ובקיא בכתבים הקלאסיים ובתפקודי צמחי המרפא, צבר ניסיון קליני, מודע למשמעות התסמינים ויודע לאבחן בעזרת תשאול, התבוננות ומישוש. המחבר חולק עמנו כמה מאות מקרים קליניים בהם טיפל או בהם נתקל בעקבות טיפול שגוי של רופאים אחרים, מסביר את גורמי המחלה, הפורמולה שמתאימה לטיפול ואופן הכנתה ולקיחתה. סדר דיוני המקרה אינו מקרי אלא מבוסס על תבנית ברורה, שזיהה במהלך הטיפול בחולים, ומוכרת לנו כיום כשש המחלות.
ההעתק העתיק ביותר של הכתב, ששרד עד ימינו אלו, מורכב מ-398 משפטים או פסקאות, שרובן המכריע הן תיאור של מקרה קליני, ששוטח בפנינו מידע כגון היסטוריה רפואית, גורמי המחלה, התפתחות המחלה, תסמינים, טיפולים שקיבלו המטופלים, אבחנת דופק, מישוש בטן, התבוננות בהתנהגות המטופל, קביעת פורמולה לטיפול, הרכבה, מינון הצמחים, אופן בישול הפורמולה, אופן הלקיחה, אזהרות טיפול ואף צפי החלמה או תגובת המטופלים לטיפול.
מבחינת תוכן, אפשר לחלקו לשני סוגי תכנים, באחד יש פורמולת צמחי מרפא ומתן דגש גדול לתיאור אבחנה מבדלת וקביעת עיקרון טיפול. בסוג השני אין פירוט של פורמולה אלא התמקדות בתיאור גורמי מחלה ופתומכניזם שלה, שינויים ומעבר של צ'י פתוגני או קביעת פרוגנוזה. כתב המקור מהווה מקור ידע קליני שלם שכולל היסטוריה רפואית, אבחון, עיקרון טיפול, פורמולה, צפי התפתחות המחלה, פתומכניזם וסיבוכים. כמקור אבחנתי, מציג הספר אבחנת דופק ותסמינים ומנתח מקרים על פי איברי דזאנג-פו, שמונה עקרונות, שש מערכות, שישה צ'י וערוצי דיקור.
למרות שמתקבל הרושם שהספר עוסק בהשפעות של פתוגן ממקור חיצון על גוף האדם, למעשה, יותר מחצי מהמקרים שמתוארים בו אינם מחלות חיצון. מחצית ממשפטי מחלת תאי יאנג עוסקים בסיבוכים שונים של מחלת החיצון והתפתחות של מחלה פנימית, הפרקים של מחלות יאנג מינג ותאי יין עוסקים במחלות של טחול-קיבה ומעי גס, הפרק של מחלת שאו יאנג עוסק במחלות של כיס המרה, הפרק של מחלת שאו יין עוסק במחלות כליות, לב ונפש והפרק של מחלת ג'ואה יין עוסק במחלות של הכבד.
על סמך המידע שמתקבל מדיוני המקרה, אפשר להסיק רבות על הפיזיולוגיה של גוף האדם והפתומכניזם של חדירת גורם מזיק או טיפול שגוי. כתוצאה מכך, רופאים שלמדו את הכתב, בחנו אותו מנקודות מבט שונות, זיהו תבניות שונות ופיתחו תיאוריות חדשות ברפואה הסינית. מכיוון שכך, למרות חשיבותן הרבה של התיאוריות החדשות, אין לשכוח את תוכנו המקורי של הספר, קרי דיוני מקרה.
בשונה מספרות רפואית מודרנית, שמטרתה להקנות לתלמידי רפואה סינית מידע ממוקד בנושאים מצומצמים, כגון צמחים בודדים, פורמולות, יסודות התיאוריה, אבחנה מבדלת ומחלות, כתב זה חולק עמנו את המציאות הקלינית הגולמית ממנה זוקקו וצומצמו אותם ספרים. באופן זה, אנו נחשפים לדרך הטיפול הרפואית העתיקה, מהרגע בו פוגשים את המטופל, דרך השימוש בכלי האבחון שברשותנו ועד קביעת אסטרטגיית טיפול, ממנה נגזור פורמולה או טיפול בדיקור. לעניות דעתי, זה מה שמייחד כתב זה מכתבים רפואיים קלאסיים אחרים וספרים שמתמקדים בהיבט צר אחד של הרפואה הקלינית.
הספר בן כ-760 עמודים שכולל את 398 משפטי המקור בסינית ובעברית, ניתוח משמעות של כל משפט וכל תסמין שמתואר בו, 112 פורמולות צמחי מרפא בטבלאות שמנתחות את פעולות הצמחים, אופן הבישול והלקיחה. כמו כן מצורף מילון מונחים ברפואה סינית עם כ-200 ערכים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה