‏הצגת רשומות עם תוויות תרגום סינית. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות תרגום סינית. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 4 באפריל 2018

הפתוגן החבוי - הטיפול במחלת חום על בסיס הבנת שאנג חאן לון

ג'אנג ג'ונג-ג'ינג (张仲景 Zhāng Zhòng Jǐng) נחשב לאחד הרופאים הנערצים ביותר ברפואה הסינית עד כדי כך שהוצמד לתוארו הכינוי "קדוש". הרופא הנודע מאסכולת מחלות החום, ווּ ג'וּ-טוֹנג (1758-1836 吴鞠通 Wú Jū Tōng), העריץ את ג'אנג ג'ונג-ג'ינג כל כך שבחר להשתמש בסגנון הכתיבה הייחודי שמופיע במשפטי המקור של דיון על פגיעת פתוגן (שאנג חאן לון), כאשר חיבר את סיפרו אבחון שיטתי של מחלות חום (Wen Bing Tiao Bian). בתקופתו של וו ג'ו טונג כבר התפתחו אסכולות רבות שפירשו את הקלאסיקה דיון על פגיעת פתוגן. מכיוון שמשפטי המקור נכתבו בשפה לקונית ונעדרו הסברי משמעות של המחבר, פורשו המשפטים באופנים שונים ונוצרו אסכולות ומאבקים בנוגע למשמעותם. על מנת למנוע סילוף עתידי של משמעות כתביו, הקדים והוסיף ווּ ג'וּ-טוֹנג פרשנות נרחבת וברורה למשפטי המקור שחיבר. 

לדעת ווּ ג'וּ-טוֹנג היה רופא נוסף שהיה גאון לא פחות מג'אנג ג'ונג-ג'ינג, רופא זה היה יֶה טיאֱן-שֶה (叶天士 Yè Tiān Shì 1667-1746 ), אבי אסכולת מחלות החום. ווּ ג'וּ-טוֹנג למד את המקרים הקליניים שתיעד יֶה טיאֱן-שֶה וזיהה את השימוש וההתאמות שעשה לפורמולות של דיון על פגיעת פתוגן במטרה להתאימן לשימוש במחלות חום. ההשראה ש ווּ ג'וּ-טוֹנג קיבל משני רופאים אלו הייתה הבסיס לפורמולות רבות שיצר לטיפול במחלות חום. הדוגמא המעניינת ביותר, לעניות דעתי, היא השימוש שעשה בפורמולה Xiao Chai Hu Tang ובעיקרון הטיפול שעומד מאחוריה. כולנו מכירים את השימוש הבסיסי הנפוץ בפורמולה זו, אך יֶה טיאֱן-שֶה לקח את הרעיון שעומד מאחוריה לטיפול בחדירת פתוגן קור מהחיצון והתאים אותה לטיפול במחלות חום. כתוצאה מהשראה זו יצר ווּ ג'וּ-טוֹנג את הפורמולה Qing Hao Bie Jia Tang שמבוססת על שילוב צמחים ששימש רבות את יֶה טיאֱן-שֶה.

בספר מקרים רפואיים כמצפן קליני (临证指南医案), בפרק על מחלת Nüè 疟, מציג יֶה טיאֱן-שֶה מקרה קליני ופורמולה לטיפול בלקוניות האופיינית לו: 

“脉左弦,暮热早凉,汗解渴饮。治在少阳。青蒿、桑叶、丹皮、花粉、鳖甲、知母。”
דופק שמאל מיתרי, [יש פליטת] חום בערב והתקררות [הגוף] בבוקר, זיעה ממגרת [עם התקררות הגוף] וצמא למשקה. הריפוי לכך נמצא [בטיפול] בשאו יאנג. [נשתמש בפורמולה בהרכב של] Qing Hao, Sang Ye, Dan Pi, Hua Fen, Bie Jia, Zhi Mu.

המקרה הקליני שמתאר יֶה טיאֱן-שֶה הוא מחלת Nüè, שהינה חדירה של פתוגן Nüè אל התווך שבין החוץ והפנים שבאחריות מערכת שאו יאנג. מחלה זו משויכת לרב למחלות החום (Wen Bing) ומטופלת לפי הטיפול במחלות אלו. הסממן הנפוץ של המחלה הוא התפרצות של פליטת חום ותיעוב קור בזמן קבוע ביום ולאחר זמן מה הגוף מתקרר והתסמינים נעלמים עם היום למחרת.

ווּ ג'וּ-טוֹנג מסביר בספרו אבחון שיטתי של מחלות חום (温病条辨) בפרק על המחמם האמצעי, משפט מספר 83, מצטט מקרה זה ומחדד שמדובר במחלת Nüè בשאו יאנג עם נטייה לחום עז (少阳疟偏于热重者), ומסביר מדוע בחר יֶה טיאֱן-שֶה להשתמש בפורמולה Qing Hao Bie Jia Tang במקום ב-Xiao Chai Hu Tang:

少阳切近三阴。立法以一面领邪外出,一面防邪内入为要领。小柴胡汤以柴胡领邪,以人参、大枣、甘草护正。以柴胡清表热,以黄芩、甘草苦甘清里热。半夏、生姜两和肝胃,蠲内饮,宣胃阳,降胃阴,疏肝。用生姜、大枣调和营卫,使表者不争,里者内安。清者清,补者补,升者升,降者降,平者平,故曰和也。青蒿鳖甲汤, 用小柴胡法而小变之,却不用小柴胡之药者,小柴胡原为伤寒立方,疟缘于暑湿,其受邪之源,本自不同,故必变通其药味。以同在少阳一经,故不能离其法。
שאו יאנג קרוב מאד לשלושת היין. עיקרון הטיפול מנחה מצד אחד להוביל את הפתוגן לצאת החוצה ומצד שני למנוע מהפתוגן להיכנס פנימה. מרתח Xiao Chai Hu משתמש ב-Chai Hu להוביל את הפתוגן [החוצה] ו-Ren Shen, Da Zao ו-Gan Cao מגנים על [הצ'י] הנכון. בעזרת Chai Hu מצללים את החום שבחיצון, ובעזרת שילוב של מר ומתוקHuang Qin ו-Gan Cao מצללים חום פנימי. השניים Ban Xia ו-Sheng Jiang משיבים הרמוניה לכבד ולקיבה, נפטרים מנוזלים פנימיים, מפיצים את יאנג הקיבה, מורידים את היין הקיבה וחולצים את הכבד. משתמשים ב-Sheng Jiang ו-Da Zao לווסת ולהשיב הרמוניה [לצ'י] מזין [ולצ'י] מגן, ומביאים לכך שבחיצון לא יהיה מאבק, ובפנים תהיה שלווה פנימית. הצלולים מצללים, הממלאים מטליאים, העולים מרימים, היורדים מורידים, המדכאים מדכאים, על כן נאמר [שהפורמולה משיבה] הרמוניה. מרתח Qing Hao Bie Jia משתמש בעיקרון של Xiao Chai Hu, אך משנה אותו מעט ואינו משתמש בצמחים של Xiao Chai Hu. Xiao Chai Hu היא במקור פורמולה של פגיעת קור, מחלת Nüè מקורה [בפתוגני] לחות וחום קיץ, המקור ממנו נקלט הפתוגן אינו זהה. השורש עצמו אינו זהה, על כן חובה לשנות את טעמי הצמחים. הדמיון [בין שני המקרים] נמצא [בכך שהמחלה] נמצאת בערוץ של שאו יאנג, לפיכך לא ניתן להתרחק מעקרונות [הטיפול שמתאימים לשאו יאנג].
青蒿鳖甲汤以青蒿领邪,青蒿较柴胡力软,且芳香逐秽开络之功,则较柴胡有独胜。寒邪伤阳,柴胡汤中之人参、甘草、生姜,皆护阳者也。暑热伤阴,故改用鳖甲护 阴。鳖甲乃蠕动之物,且能入阴络搜邪。
מרתח Qing Hao Bie Jia משתמש ב-Qing Hao להוביל את הפתוגן. כוחו של Qing Hao חלש מזה של Chai Hu, אך בנוסף [הינו בעל] יכולת של גירוש זוהמה ופתיחת [ערוצי] חיבור בעזרת ארומה, כך שיש לו יתרון ביחס ל-Chai Hu. פתוגן קור פוגע ביאנג, [לכן] Ren Shen, Gan Cao ו-Sheng Jiang שומרים על היאנג. חום קיץ פוגע ביין ולכן עוברים להשתמש ב-Bie Jia לשמור על יין. Bie Jia (צב רך) הוא זוחל, מסוגל להיכנס [לערוצי] חיבור יינים ולסרוק אחר הפתוגן.
柴胡汤以胁痛、干呕为饮邪所致,故以姜、半通阳降阴而清饮邪;青蒿鳖甲汤以邪热伤阴,则用知母、花粉以清热邪而止渴。丹皮清少阳血分,桑叶清少阳络中气分,宗古法而变古方者,以邪之偏寒偏热不同也。此叶氏之读古书、善用古方。
כאבי הצלעות והקאות יבשות [בסינדרום] מרתח Chai Hu נגרמים עקב נוזלים פתוגנים, לכן Sheng Jiang ו-Ban Xia פותחים [את צירי תנועת] היאנג ומורידים יין לשם צילול נוזלים פתוגנים. במרתח Qing Hao Bie Jia מדובר בפתוגן חום שפוגע ב-יין ולכן משתמשים ב-Zhi Mu ו-Tian Hua Fen לצילול פתוגן חום והפסקת צמא. Dan Pi מצלל את היבט הדם שבשאו יאנג, San Ye מצלל את רמת הצ'י שבתוך [ערוצי] החיבור של שאו יאנג, משתמשים במודל עיקרון עתיק אך משנים מרשם עתיק, מכיוון שיש נטייה של הפתוגן לקור או חום. זה נובע מכך שיֶה טיאֱן-שֶה קרא ספרות עתיקה והיה מיומן בשימוש בפורמולות עתיקות" .

הפורמולה Qīng Hāo Biē Jiǎ Tāng בגרסה למחלת Nüè בשאו יאנג
שילוב
פעולה
מינון
מרכיב
מדריך את Bie Jia לצאת מהיין אל ההיבט היאנגי.
מר, קר וארומטי. חודר דרך ערוצי החיבור ומוליך את הפתוגן לצאת החוצה משאו יאנג. דוחק החוצה לכיוון ההיבט היאנגי. מצלל חום ומקרר דם.
9 ג'
Qing Hao
נכנס להיבט הייני ומוליך את Qing Hao מהיאנג אל היין.
מלוח וקר. נכנס לערוץ הכבד ומגיע ישירות עד להיבט הייני, מטפח יין ומצלל חום. נכנס לערוצי החיבור וסורק אחר הפתוגן.
15 ג'
Bie Jia

 מצלל את רמת הצ'י שבתוך ערוצי החיבור של שאו יאנג.
 6 ג'
Sang Ye

מר וקר. מנקז את האש שחבויה בתוך היבט הדם.
6 ג'
Dan Pi
בשילוב עם הקיסרים מאפשר לסרוק ולחרוץ את הפתוגן מהבקיעים.
מר וקר. מצלל חום ואינו מזיק ליין.
6 ג'
Zhi Mu

מתוק וקר. צילול פתוגן חום והפסקת צמא.
6 ג'
Tian Hua Fen
לבשל ב-5 כוסות מים עד שנותרות 2 כוסות. לחלק לשתי מנות ולשתות לפני מועד התפרצות Nüè
כאן ניתן דגש על דחיקת הפתוגן החוצה עם התוספת של Sang Ye והכמות הגדולה של Qing Hao והזנת נוזלים עם Tian Hua Fen.

שאו יאנג היא מערכת שמשמשת בין היתר כדרכי המעבר של הצ'י הנכון בתנועתו בגוף. התמרת הצ'י של תאי יאנג מתחילה במחמם התחתון על ידי פעולת החימום של יאנג הכליות את השלפוחית, שם מותמר צ'י התאי יאנג. הצ'י היאנגי של תאי יאנג מגיע דרך ערוץ תאי יאנג ודרך שלושת המחממים מגיע אל החיצון ומופץ שם ולאחר מכן מחמם ומטפח את השרירים והחיצון ומווסת את חום הגוף ואף מגן מפני פלישת פתוגן. במשפט 230 בדיון על פגיעת פתוגן נאמר " המחמם העליון יפתח לתנועה, נוזלי ג׳ין-יה יוכלו לרדת, כתוצאה מכך צ׳י הקיבה [שב] להרמוניה, תצא זיעה ללא הפסק בכל הגוף [והמחלה] תמוגר". המחמם העליון הוא המקום ממנו מופצים הצ'י המגן והמזין אל החוץ. 

הפורמולה Xiao Chai Hu Tang תוכננה לטפל בפגיעת פתוגן קור שנוטה להזיק לצ'י היאנגי ולהביא לעצירת נוזלים וליחה. אך כאן מדובר על מחלת חום בה פתוגן חום נוטה להזיק ליין ולנוזלים ולהיכנס להיבטים יינים כגון הדם. לכן לא ניתן להשתמש בצמח חריף ויבש כגון Chai Hu להוליך את הפתוגן אל החיצון ומחליפים אותו בצמח מעט פחות חריף ויבש ובעל ארומה, כגון Qing Hao על מנת לבצע את העבודה ללא גרימת נזק. יֶה טיאֱן-שֶה יצר את הפורמולה החדשה על בסיס הרעיון שמופיע ב Xiao Chai Hu Tang. הצמחים Chai Hu ו-Huang Qin מצללים חום ומפוגגים את הפתוגן, משיבים הרמוניה לשאו יאנג. לעומת זאת בפורמולה Qing Hao Bie Jia Tang  נעשה שימוש ב Qing Hao ו-Zhi Mu לצלל את החום בשאו יאנג ולדחוק את הפתוגן החוצה, להגן על היין ולהפריש חום. 

במקור נעשה שימוש ב Ren Shen, Gan Cao ו-Da Zao המתוקים והחמימים להגן על הצ'י היאנגי ולמלא את החוסר שבצ׳י הקיבה, על מנת לדחוף את הפתוגן החוצה. כעת מחליפים אותם במרכיב מלוח וקר כגון Bie Jia אשר מגן על היין והדם. 

במקור נעשה שימוש ב Ban Xia ו-Sheng Jiang החריפים והיבשים לפתוח את דרכי תנועת יאנג הקיבה, להוריד מרידה של צ׳י הקיבה, להתמיר ליחה ונוזלים ולהפסיק הקאות. כאן אין שימוש בצמחים אלו אלא ב- Tian Hua Fen  ו-Sang Ye לצלל את החום בקיבה ולהזין את יין הקיבה, להפיץ ולהוריד את צ׳י הריאות לפיזור נוזלי ג׳ין והקלה על הצמא. ושילוב צמחים קרים מלחלחים כגון Zhi Mu ו-Tian Hua Fen לצילול חום וטיפוח יין ונוזלים. 

לא נעשה שימוש בצמחים מרים מייבשים כגון Huang Qin לצילול החום הפנימי אלא בצמחים רכים ומלחלחים כגון Dan Pi ו-San Ye על מנת לצלל את החום שבצ'י ובדם של שאו יאנג מבלי לפגוע בנוזלים יינים. השילוב של Bie Jia ו-Dan Pi המלוחים והקרים משמש להזין יין ולקרר דם, לסרוק את ערוצי החיבור בהם יש התמה לדם, ולדחוק את הפתוגן החוצה.

הפורמולה מטפלת במקרים של חום מדוכא בהיבט הדם של שאו יאנג. זאת פורמולה לטיפול בחום חבוי בהיבט הצ׳י המזין (לפי ההגדרה של מחלות החום ולא ההגדרה של שאנג חאן) ומחלת Nüè חום בשאו יאנג.

מכיוון שאין ברשותנו את המרכיב של Bie Jia, ניתן לשקול להחליפו בשילוב של Sheng Mu Li עם Lian Qiao או Bai Shao, להזין יין ולהוריד יאנג.

ווּ ג'וּ-טוֹנג עושה שימוש בפורמולה בעלת שם זהה במקרה נוסף ולאחר התאמת ההרכב. בפרק על המחמם התחתון במשפט 12, שם הוא מציג ווריאציה לפורמולה שעברה התאמה מטיפול ב- Nüè בשאו יאנג, לטיפול בשארית פתוגן חום לאחר מחלת חום. כיום נעשה שימוש בפורמולה זו בעיקר לטיפול בשלב מאוחר של מחלת חום, בה כבר נגרם נזק לנוזלים היינים ושארית של פתוגן נותרה עמוק בהיבט הייני.

ווּ ג'וּ-טוֹנג, פרק המחמם תחתון, משפט 12:
夜行阴分而热,日行阳分而凉,邪气深伏阴分可知;热退无汗,邪不出表而仍归阴分,更可知矣。故曰热自阴分而来,非上、中焦之阳热也。邪气深伏阴分,混处气血之中,不能纯用养阴,又非壮火,更不得任用苦燥。故以鳖甲蠕动之物,入肝经至阴之分,既能养阴,又能入络搜邪。以青蒿芳香透络,从少阳领邪外出。细生地清阴络之热。丹皮泻血中之伏火。知母者,知病之母也,佐鳖甲、青蒿而成搜剔之功焉。再此方有先入后出之妙,青蒿不能直入阴分,有鳖甲领之入也;鳖甲不能独出阳分,有青蒿领之出也。
בלילה נע בהיבט הייני ויש חום, ביום נע בהיבט היאנגי ויש קרירות, [מכאן] אפשר לדעת שהצ'י הפתוגני נחבא עמוק בהיבט הייני; החום נסוג ואין [יציאת] זיעה, עוד יותר אפשר לדעת שהצ'י הפתוגני אינו יוצא אל החיצון ועודנו פונה אל ההיבט הייני. על כן כאשר נאמר שהחום מגיע מההיבט הייני, לא מדובר על החום היאנגי של המחממים העליון והאמצעי. הצ'י הפתוגני חבוי עמוק בהיבט הייני, מתערבב במרכז שבין הצ'י והדם, [לכן] אי אפשר להשתמש בטיפוח יין באופן בלעדי כמו כן אי אפשר להעצים את האש ועוד יותר אסור להשתמש [בצמחים] מרים יבשים. על כן בעזרת Bie Jia שממשפחת הזוחלים, אשר נכנס לערוץ הכבד ומגיע עד להיבט הייני, אפשר גם לטפח יין וגם להיכנס על [ערוצי] החיבור ולסרוק אחר הפתוגן. משתמשים ב-Qing Hao הארומטי לחדור דרך [ערוצי] החיבור ולהוליך את הפתוגן לצאת החוצה משאו יאנג. Xi Sheng Di מצלל את החום [שבערוצי] החיבור היינים. Dan Pi מנקז את האש שחבויה בתוך הדם. Zhi Mu – יודע מי היא אם המחלה ומסייע ל-Bie Jia ול-Qing Hao ומתקבלת יכולת לסרוק ולחרוץ את הפתוגן מהבקיעים. במרשם זה יש גם תחכום של מי נכנס ראשון ומי יוצא אחרון. Qing Hao אינו מסוגל להיכנס ישירות אל תוך היבט היין, לשם כך יש את Bie Jia הוא זה שמדריך אותו פנימה. Bie Jia אינו מסוגל לצאת לבדו אל היבט היאנג, לשם כך יש את Qing Hao שמדריך אותו החוצה.

הצ'י המגן היאנגי בגוף האדם נע בשעות היום בחיצון ואילו בלילה נכנס פנימה. בהיבט הייני של הגוף כבר יש פתוגן חום חבוי וכאשר הצ'י היאנגי נכנס אל היין הוא מגביר את החום הפתוגני ונאבק בו והשילוב של שני היאנג בפנים יחד עם החולשה של היין גורמת לכך שהיין אינו מצליח להגביל את היאנג ולכן כאשר מגיע הערב, חום הגוף עולה. בשעות הבוקר הצ'י המגן יוצא ושב לנוע בחיצון, זה היאנג שיוצא מתוך היין, לכן חום הגוף נסוג והגוף מתקרר. קיימת פרשנות נוספת שגורסת שעליית החום בלילה נובעת מכך שהלילה הוא זמן ייני וההיבט הייני שניזוק בגוף האדם מקבל תמיכה של הסביבה שהופכת יינית בלילה ולכן היין מתחזק ויכול להיאבק בפתוגן ונגרמת פליטת חום בלילה הייני. בבוקר הצ'י היאנגי הופך שופע והצ'י הייני מתמעט ולכן אין כח להיאבק בפתוגן החום. הגישה הראשונה תואמת לגישה של ווּ ג'וּ-טוֹנג בנוגע לתנועה של הצ'י המגן פנימה אל הגוף.

גרסה זו של הפורמולה משמשת לרב לטיפול בשלב מאוחר של מחלת חום כגון חום-אביב. מחלת חום אביב היא מחלה בה חולשה של הצ'י הנכון, אפשרה חדירה של פתוגן קור אל תוך הגוף במהלך הסתיו. פתוגן הקור חדר ישירות פנימה, אך עקב חולשת הצ'י הנכון לא התפרצה מחלת חיצון. במהלך החורף, מותמר פתוגן הקור לחום ומזיק בסתר ליין, דם ותמצית הגוף. כאשר מגיע האביב והצ'י היאנגי של הגוף מגיב לסביבה ויוצא החוצה, הפתוגן החבוי מתפרץ ומופיעה מחלת חום חריפה ישירות בהיבט הצ'י. כלומר, גם בשלב זה אין התפרצות של המחלה בהיבט הצ'י המגן ולכן לא מופיעים תסמינים של חיצון (תיעוב קור) אלא תסמינים של היבט הצ'י. חולשת הצ'י הנכון מחמירה עם התפרצות המחלה ונגרמת פגיעה נוספת לנוזלים היינים. בסוף המחלה יכול להיווצר מצב בו שאריות של פתוגן החום נשארות חבויות בהיבט הייני של הגוף וממשיכות להזיק לתמצית ולדם ולהתפרץ כחום בשעות הלילה. מכיוון שהחום הפתוגני שחבוי בהיבט הייני ממשיך ומזיק לנוזלים היינים, על כן כאשר הגוף מתקרר בבוקר, לא יוצאת זיעה (בשונה מהמקרה של Nüè) עקב חוסר בנוזלים. הלשון אדומה ויש עליה מעט חיפוי והדופק חוטי ומהיר. מכיוון שיש פגיעה ביין אך יש פתוגן חבוי, לא ניתן להשתמש אך ורק במזיני יין שאיכותם דביקה ועשויה להשאיר את הפתוגן בפנים. כמו כן לא ניתן להשתמש בצמחים מרים קרים לטפל בחום מכיוון שהם ייבשו ויפגעו ביין. לכן יש לשלב הזנת יין יחד עם דחיקה של הפתוגן החוצה.

הפורמולה Qīng Hāo Biē Jiǎ Tāng בגרסה לשאריות חום במחלת חום אביב.
שילוב
פעולה
מינון
מרכיב
מדריך את Bie Jia לצאת מהיין אל ההיבט היאנגי.
מר, קר וארומטי. חודר דרך ערוצי החיבור ומוליך את הפתוגן לצאת החוצה משאו יאנג. דוחק החוצה לכיוון ההיבט היאנגי. מצלל חום ומקרר דם.
6 ג'
Qing Hao
נכנס להיבט הייני ומוליך את Qing Hao מהיאנג אל היין.
מלוח וקר. נכנס לערוץ הכבד ומגיע ישירות עד להיבט הייני, מטפח יין ומצלל חום. נכנס לערוצי החיבור וסורק אחר הפתוגן.
15 ג'
Bie Jia

מתוק וקר. מצלל את החום שבערוצי החיבור היינים. מזין יין ומקרר דם.
4 ג'
Xi Sheng Di Huang

מר וקר. מנקז את האש שחבויה בתוך היבט הדם.
9 ג'
Dan Pi
בשילוב עם הקיסרים מאפשר לסרוק ולחרוץ את הפתוגן מהבקיעים.
מר וקר. מזין יין, מוריד אש ומצלל חום.
6 ג'
Zhi Mu
לבשל ב-5 כוסות מים עד שנותרות 2 כוסות. לחלק לשתי מנות
כאן ניתן דגש על קירור הדם והזנת היין עם התוספת של Sheng Di והגדלת כמות Dan Pi והורדת כמות Qing Hao.

הרפואה הסינית מתארת שני מצבים של פתוגן חבוי בגוף. האחד הוא פתוגן שחדר בעונה מסוימת ומתפרץ בעונה אחרת, למשל סוג אחד של מחלת Nüè בה יש חדירת פתוגן חום קיץ בקיץ והתפרצות בסתיו, או מחלת חום-אביב (Chun Wen 春温) שהיא חדירה של פתוגן קור בחורף והתפרצות של המחלה רק באביב, מחלות חום קיץ חבוי (Fu Shu 伏暑) בה יש חדירה של לחות חום הקיץ או חום קיץ, והתפרצות רק בסתיו או בחורף. במקרים כאלו מתפרצת מחלת חום ישירות בהיבט צ'י ולא בהיבט צ'י מגן ולכן לרב לא נראה תסמיני פתוגן בחיצון כגון תיעוב קור. המצב השני הוא שארית של פתוגן כלשהו לאחר מחלה, שמביא להמשך מחלה, כמו למשל שאריות פתוגן חום לאחר מחלת חום-אביב. חשוב לדעת לאבחן בין הגורמים השונים למחלה ומיקום הפתוגן.

יום שבת, 29 באפריל 2017

עולם אמנויות הלחימה שחלף עבר - חלק ב׳

מאסטר טאנג הקפיד ללמד שינג אי צ'ואן לפי הכללים העתיקים, ושימר כמה תרגילים "אקרובטים" מהמסורת. נהוג לכנות זאת אקרובאטיקה מכיוון שאלו מיומנויות לחימה מפתיעות, למשל צ'ין-נה (אחיזה ולכידה, אומנות הבריחים והנעילות בא"ל הסיניות- נ"א). בשינג אי צ'ואן שלימד מאסטר טאנג, ביצוע בריח עם כף היד נקרא "כריכת משי גדולה או קטנה", שימוש בזרוע כולה לביצוע בריח נקרא "לפצל את רעמת הסוס" ושימוש בגוף על מנת לבצע בריח נקרא "החמור העצל שוכב על הדרך". שימוש בכל הגוף על מנת לבצע בריח הוא דבר המייחד את שינג אי צ'ואן. מתוך 10 בריחים, 9 מצליחים.

ישנו משפט עממי שאומר :" בריח קל אינו משתווה למכה סתמית", כלומר לא משנה עד כמה אתה טוב בבריחים, לא תצליח לגבור על התקפה פראית, אך הבריחים של שינג אי כוללים נקישה (לנקוש/לחבוט דבר כנגד משהו קשה נ.א) בתוך הבריח. אח הגונג פו שלי, דינג ג'ה טאו, הוא שוחט. יום אחד מאסטר טאנג לקח אותי לראות אותו בזמן עבודתו, כאשר חבט עמוד שדרה של חזיר על גבי לוח החיתוך, העמוד התרכך והחוליות התפזרו. מאסטר טאנג טפח על שכמי ואמר  "כך בדיוק צריך להיות הצ'ין-נה שלנו.

אחי דינג רוכש תובנות מהר ממני ולכן מיד הבין. ביקשתי ממאסטר טאנג הסבר וכך הסביר "אחיזה הינה מתה (נוקשה ומקובעת נ.א), בנקישה יש חיות. אין אחיזה, רק נקישה". כלומר המפתח ללימוד של צ'ין-נה הוא היכולת ללמוד מעבר לתרגילי המשך. כמו כן הציג טכניקת ידיים, וקבע כלל- מכיוון שצ'ין-נה יכול לגרם לנכויות, אסור לנו להשתמש בו. יום אחד, קרוב משפחתי נפטר. בתום טקס הקבורה לקחתי כמה אחי גונג פו לעזור לי לסדר את הבלגאן. הדרך שבה עבדנו הבהילה את בני משפחתי. בתוך רגע או שניים סיימנו לפרק את מתקן דגלי ההלוויה הגדול. השמועה עברה בכל מחוז נינג-חה עד שהגיעה אל מאסטר טאנג שדרש "למדתם צ'ין-נה? אל תשתמשו בזה לביצוע עבודות, אחרת זה יהפוך להרגל, כך שכל תנועה תהיה בריח ובסופו של דבר תפגעו בבני משפחתכם.


בתקופות קדומות, מאסטרים רבים נהגו לחקות את קונפוציוס בקבלת תלמידים. דזה גונג עזר לקונפוציוס ליצור קשרי ידידות עם הרשויות, יאן-חוי עזר לו להפיץ ידע, ודזה-לו עזר לו לנהל אנשים. כאשר במשפחה יש 3 אנשים כאלה, הדבר יכול להיות מאד מעניין. ניתן לראות בספר האנלקטים כי כאשר אנשים שאלו את קונפוציוס שאלות, הוא ענה והסביר בסבלנות, וכאשר דזה-לו שאל, קונפוציוס מכניעו לרצפה במשפט אחד, כל זאת על מנת לאמנו לפתח את היכולת לשכנע קהל גדול במשפט אחד, על מנת שיוכל לנהל את שאר התלמידים. המורה מלמד כל תלמיד באופן שונה על מנת שכל תלמיד יוכל למלא יעוד שונה.

קונפוציוס אמר :"מכיוון שבין תלמידי יש את לו-דזה, אנשים לא מעזים להגיד עלי דברים רעים". אח גונג פו שלי, דינג ג'ה טאו, הגן בכל מאודו על כבודו של מאסטר טאנג ואם מישהו התנהג כלפי המאסטר בחוסר כבוד, הוא הסתבך קשות. באותה תקפה הגיעה קבוצה של שחקנים לנינג-חה. אמני הלחימה שבקבוצה זו יכלו לעשותמהשולחן סאלטה אל הקרקע. הם שמעו שבנינג-חה יש אדם בשם טאנג ווי לו, אז החלו להשמיץ אותו ולהלל את עצמם. ברגע שדינג ג'ה טאו שמע על כך החליט ללכת ולסגור איתם חשבון במכות. ניסיתי לשכנע אותו לוותר בטענה שמאד קשה לאנשים כאלה להרוויח את לחמם ברחוב (ועל כן הם מנסים למכור את עצמם כך) על מנת למנוע ממנו ללכת ולסתום להם את הפה. 

מצאתי ז'קט כותנה ישן ,קשרתי חבל סביב המותניים וחבשתי כובע קש מרופט, אופן לבוש האופייני לקבצן. יצאתי לעבר התיאטרון אך נעצרתי בכניסה.  משפחתי מגיעה במקור מנאן-ג'נג ובנינג-חה נחשבת למשפחה מכובדת. מכיוון שאני מגיע לתיאטרון לעיתים קרובות על מנת לצפות בהצגות ומוכר בכינוי "לי התמים", שומר הסף זיהה אותי ומיד שאל "מדוע אתה לבוש כך היום?". שילמתי על הכניסה ונכנסתי להתיישב בשורה ראשונה, מבלי לענות לו. ההצגה החלה ונראה היה שדעתו של השחקן/ אמן לחימה הייתה מוסחת, מבטו כל הזמן פזל לכיווני. נשארתי לשבת גם לאחר שנגמרה ההצגה. אחרי כמה זמן יצא השחקן מאחורי הבמה ושיבח בדבריו את מאסטר טאנג ואף הביע רצונו להזמינו לארוחה. ככל הנראה שומר הסף סיפר לו שאני תלמיד של מאסטר טאנג.

בבית אני הבן השני, ולאחר המקרה הנ"ל אנשים רבים החלו לכנות אותי "אדון צעיר שני", למעשה באותה תקופה עוד הייתי זאטוט בן שש עשרה בערך, ואולי מכיוון שהייתי צעיר חשבתי לפתור את הבעיה באופן זה. כעבור כמה זמן חיפש אותי שומר הסף בטענה כי הגיעו כמה חבר'ה צעירים לבושים ז'קט ישן עם חבלים על מותניהם וכובעי קש על ראשם לצפות בהצגה, מכיוון שחשב שאני שלחתי אותם לא מנע מהם להיכנס למרות שלא שילמו כניסה. צחקתי והסברתי לו שאין לזה שום קשר אלי, הצעירים בנינג-חה תחמנים.

מאסטר טאנג היה מאד לא מרוצה מהתנהגותי וכאשר השחקן הגיע להזמינו לארוחה ולהביע כבוד, מאסטר טאנג התעקש להיות זה שמזמין. מאסטר טאנג טען כי אם אכן באותו יום השחקנים היו מאמינים שאני קבצן הייתי משלם ביוקר מכיוון שאני יודע רק איך להתאמן ולא איך להלחם.


מאסטר טאנג הסביר, ששיטת האימון ושיטת הלחימה בשינג אי צ'ואן שונות לגמרי. למשל, באימון יש להשתמש בגוף על מנת לדחוף את הכתף, הכתף דוחפת את המרפק והמרפק דוחף את היד עד שמגיעים לדרגה בה התנועה זורמת ללא הפסקה. לעומת זאת בלחימה ראשית יש להצליף עם היד כמו שוט, ואז המרפק רודף אחרי היד, הכתף רודפת אחרי המרפק והגוף רודף אחרי הכתף. כשהגיע לכאן מחא כפיים פעם אחת ברעש חזק ואמר כי לחימה היא הצלפת הגוף בכף היד ממש כמו מחיאה של כף אחת באחרת.

בכתבים הקלאסיים של שינג אי צ'ואן נאמר :"חובה ראשית שהגוף ילמד לחימה"., כלומר לפני קרב יש ללמוד את המיומנות של הגוף להצליף ביד, ולשנות את הכח של כל הגוף,אחרת בזמן הקרב יש רק גונג פו (מיומנות הגוף) אך אין מהירות, אין פריכות (פתאומיות,כמו קרקר פריך שנשבר נ.א) ולבטח תפסיד. אך אם לא נרכש הגונג פו, אזי אימון עצמי בלחימה ללא השגחת מורה יכול להביא לזעזוע מח ולפגיעה במפרקים. על כן בתחילת הלימוד "חובה ראשית לא להתאמן על לחימה.

ניקח לדוגמא את פי צ'ואן. כאשר מתרגלים באימון, "פי צ'ואן הוא כמו לדחוף הר", הגוף דוחף לאט מקטע אחרי מקטע, מאחור קדימה, וככל שהתרגול יותר מתיש כך יותר טוב, כך משפרים את הגונג פו. ואילו בתרגול לחימה פי צ'ואן הוא כמו הנפת גרזן- אנשי ההרים מניפים גרזן לחטוב עצים ממש כמו שוט בהצלפה פתאומית נקייה, אחרת ראש הגרזן רק יתקע בתוך העץ ולא יצליח לקטוע את בול העץ לשניים במכה אחת.

תלמידיו של לי צון אי בנינג-חה כללו את טאנג ווי לו, גואו דזה ג'אנג, ועוד בחור שעבר בנינג-חה לעיתים קרובות אך אינני זוכר את שמו. הבחור הזה היה שוטר שתופס פושעים, מסתובב לו לבד ותופס פושעים בגפו. פעם אחת, איזה פושע חטף לו את האקדח מהנרתיק וכבר אחז בו בידו, הצלפה אחת על הראש והפושע התיישב בהלם על הרצפה והיה מבולבל במשך כמה ימים, כנראה חטף זעזוע מח. זה אופן הלחימה, שבריר שנייה, לנצח בעזרת מהירות. פעם אחת בזמן ששהה ביאן-טאי נפצעה ידו של דוד גונג פו זה בזמן שתפס פושע. בבית החולים נאמר לו שיאלצו לכרות לו את האגודל, ומכיוון שידע שלי צון אי הוריש את מרשמיו הרפואיים הסודיים למאסטר טאנג, ביקש את עזרתו. מאסטר טאנג רקח את המרשם ושלח אותי להביא לו.

כאשר הגעתי ליאן-טאי ראיתי מישהו מנופף לי לשלום מרחוק. הסתבר שזהו תלמיד של דוד גונג פו זה. הוא סיפר לי שזיהה אותי במבט ראשון " אנחנו מגיעים מאותו הזרם, היציבה שלנו בזמן הליכה זהה". הפציעה בכף ידו של דוד זה החלימה לאט לאט. באחת מהפעמים שתפס פושע נורה למוות. יכולת הלחימה שלו הייתה ברמה גבוהה, אולי עדיין יש לו ממשיכי דרך והשינג אי שלהם ממשיך להתקיים.

חלק א'

יום שני, 26 בדצמבר 2016

תפקודם של צמחים שבשמם מופיע שם של עונה - טאנג דזונג-חאי בספרו שאלות ותשובות על צמחי מרפא (שאלה 14)

בשאלה 14 בספר שאלות ותשובות על צמחי מרפא (本草问答) מתייחס טאנג דזונג-חאי להשפעת עונות השנה על האיכויות שמתפתחות בצמחי המרפא. למשל בצמחים ששמם קשור בעונות השנה:


问曰:药有以天时名者,如夏枯草、款冬花,得无以时为治乎? 
שאלה: יש [צמחי] מרפא שנקראים על שם העונות, למשל Xia Ku Cao ('עשב שקמל בקיץ', נ.א), Kuan Dong Hua ('הפרח כשמגיע החורף', נ.א), האם אין זה כך על מנת שיטפלו [בבעיה] שקשורה בעונות אלו?
התלמיד תוהה האם צמחים שזכו לשם שקשור בעונה כלשהי מעונות השנה, מיועדים לטפל בחולי שקשור לעונות השנה. שמו של הצמח Xia Ku Cao קשור בעונת הקיץ ושמו של הצמח Kuan Dong Hua קשור בעונת החורף.


答曰:然天时者,五行之流运,阴阳之分见,故凡论药,又当论其生之时,与成之候。虽不尽拘于时,而亦有以时为治者。
תשובה: עונות השמיים הן תנועת הזרימה של חמש הפאזות, ניתנות להבחנה לפי יין ויאנג. על כן כאשר דנים בנושא [צמחי] המרפא, עלינו גם לדון בעונה בה הם נובטים ובביטוי [אחד מששת הצ'י] בו הם [מסיימים] התפתחותם. למרות שאין להתקבע לחלוטין על עונות השנה, ישנם מקרים בהם [יש קשר בין] העונה לטיפול. 
夏枯草生于冬末,长于三春,是正得水木之气。遇夏则枯者,木当火令则气其退谢,故用以退肝胆经之火。款冬花生于冬月冰雪之中,而花又在根下,乃坎中含阳之象,故能引肺中阳气下行,而为利痰止咳之药。二物皆以时名,皆得其时之妙用也。 
[הצמח] Xia Ku Cao נובט בסוף החורף, הוא גדל בשלושת חודשי האביב, הוא מקבל את הצ'י של המים והעץ. כאשר [צמחים] פוגשים בקיץ הם קמלים, כאשר העץ ממלא את פקודת האש אז הצ'י נסוג. על כן יכול להסיג את האש מערוצי הכבד וכיס המרה. Kuan Dong Hua נוצר באמצע חודשי הקרח והשלג של החורף, כמו כן פרחיו נמצאים [ונובטים] מתחתית השורש, זאת התופעה המיוחסת ליאנג שמוכל במרכז טריגרמת קאן [☵ מים]. לכן הוא [צמח] מרפא שיכול להנחות את הצ'י היאנגי שבמרכז הריאות לנוע מטה ובכך להטיב עם ליחה ולהפסיק שיעול. שני דברים אלו זכו לשם הקשור בעונה ותכלית שניהם היא האיכות של העונה.


Xia Ku Cao זוכה לקבל את השפעות הצ'י של המים היוצרים את העץ וכאשר מגיע היפוך הקיץ ופקודת האש באה לידי ביטוי, אז לאחר התמרת העץ לאש, העץ קמל ומתייבש ומתקבל צ'י אש עם איכות של נסיגה של צ'י העץ. צ'י האש נסוג ונוצר יובש ולכן הוא בעל טבע של כניסה אל איברי העץ והסגת צ'י האש שבהם. הצמח Xia Ku Cao מצהיב ומתייבש בסביבות מקטע עונת היפוך הקיץ ולכן נקטף בסביבות חודשים מאי יוני ממש בזמן התייבשותו.

Kuan Dong Hua חריף מתוח וחמים ומסוגל להתנגד לקור של השלג והקרח בחורף. הטעם החריף נכנס אל הריאות ומכיוון שהפרח גדל מהשורש אז הוא יכול להיכנס אל הכליות ולחמם את יאנג הכליות ולהוריד אליו את צ'י הריאות אל השורש בכליות. הפרחים של Kuang Dong Hua גדלים ישירות מהשורש של הצמח ופורחים בשיא החורף וכאשר מגיע האביב הוא בין הצמחים הראשונים שגדלים. כצמח מרפא, נוהגים לקטוף את ניצני הפרחים שלו מסוף אוקטובר ועד דצמבר לפני שהם מנצים. נחשב צמח חריף חמים. שני הצמחים נקטפים בסביבות מועדי היפוך הקיץ והיפוך החורף.


麦冬、天冬、忍冬、冬青,皆凌冬不凋,感水津之气,故二冬能清肺,金忍冬能清风热,冬青子滋肾,其分别处又以根白者入肝。藤蔓草走经络,冬青子色黑,则入肾滋阴。 
הצמחים Mai Dong, Tian Dong, Ren Dong, Dong Qing כולם אינם קמלים למרות החורף המקפיא, הם מקבלים את צ'י נוזלי המים ולכן שני ה-Dong [Tian ו-Mai] מסוגלים להצליל את [החום] בריאות, Jin Ren Dong מסוגל להצליל רוח וחום, Dong Qing Zi מזין כליות, ומבחינת חלקיו, השורש הלבן פונה גם להיכנס אל הכבד. [הגפן] המטפס נע בתוך הערוצים והחיבורים, וזרעי Dong Qing Zi צבעם שחור אזי נכנסים אל הכליות ומזינים יין.
כל אלו מסוגלים להתמודד עם הקור העז של חודשי החורף. היינו מצפים שהם יהיו חריפים חמימים על מנת לעשות זאת אך הם דווקא מעט קרים. הסיבה לכך היא שהם צומחים בזכות הצ'י של המים והמתכת והמים הם הצ'י השורשי של החורף וגם המתכת אינה חוששת מקור כי הצ'י שלה קריר ולכן הם צומחים וירוקים. שני ה-Dong, הלא הם Tian Men Dong ו-Mai Men Dong בעלי נוזלים רבים והם מקררים ומלחלחים, זאת מכיוון שהמים יכולים להטיב עם האש, הם מסוגלים להזין את היין של המים ולהצליל את האש. כאשר צ'י האש רגוע אז צ'י המתכת יכול להוריד ולכן הם יכולים להצליל את ריאות מתכת ולהפסיק שיעול.

Ren Dong הוא שם כללי לפרחים, העלים והענפים של Jin Yin Hua. כל אלו יכולים להצליל רוח חמה, לנטרל רעילות חום, למוסס נפיחות ובצקת, לפתוח ערוצים ולהיות התנועה בערוצי החיבור. הם מקבלים את האיכות הגסה של צ'י המתכת והמים. Dong Qing Zi (זרעים ירוקים בחורף) הוא הצמח Nu Zhen Zi שמשגשג בחורף ואינו קמל. זרעיו סגולים שחורים בדומה לצבע הכליות ולכן יכולים להיכנס את הכליות ולהזין יין.


至于半夏,虽当夏之半,而其根成于秋时,得燥金辛烈之气味,故主降利水饮,为阳明之药。此又不可循半夏之名,而失其实也。 
בנוגע ל-Ban Xia, למרות שאמור להיות במחצית הקיץ אך שורשיו מתהווים בעונת הסתיו, הוא מקבל את הטעם והצ'י העזים של יובש מתכת [גזע] שין, מכיוון שכך אחראי על הורדה והטבה עם מים ונוזלים והינו [צמח] מרפא של יאנג מינג. כאן שוב לא ניתן להסתמך אך ורק על [משמעות] השם Ban Xia (מחצית הקיץ) ולהתעלם [מהשימוש] המעשי.
הצמח Ban Xia ('מחצית הקיץ') צומח במחצית הראשונה של הקיץ ומכאן שמו. השורש שלו מתהווה בחודש אוגוסט כך שהוא מקבל את השפעת צ'י האש ואז צומח ולאחר מכן מקבל את השפעת צ'י המתכת ואז מתהווה (מסיים לגדול), הטעם שלו חריף והצ'י חמים שזה בדיוק שילוב של טעם המתכת עם צ'י האש. מועד היפוך הקיץ שמתחולל באמצע הקיץ הוא הזמן בו היאנג מסיים עלייתו ומתחיל לרדת ולהיכנס אל עבר היין ולכן במחלות בהן היאנג אינו נכנס אל היין אפשר להשתמש בו. זהו צמח בעל איכות של חריפות מתכתית ומרירות של אש ולכן יכול להוריד ולפזר.

בצירים היעילים (灵枢 Líng Shū), פרק 10, פתוגן מתארח (邪客), מתואר שימוש בצמח Ban Xia לטיפול בקשיי שינה שנגרמים עקב העדר ירידה וכניסה של היאנג אל תוך היין:
卫气独卫其外,行于阳不得入于阴。行于阳则阳气盛,阳气盛则阳跷陷,不得入于阴,阴虚,故目不瞑。 
הצ'י המגן מגן לבדו בחוץ, נע ביאנג ואינו נכנס אל היין. [מכיוון שהוא] נע ביאנג, אז הצ'י היאנגי שופע, [מכיוון] שהצ'י היאנגי שופע אז Yang Qiao צונח, אינו יכול להיכנס אל הין. היין בחוסר ולכן העיניים אינן נעצמות.

על מנת לסייע ליאנג לרדת אל תוך היין, נעשה שימוש בפורמולה (Ban Xia Shu Mi Tang 半夏秫米汤) :
饮以半夏汤一剂,阴阳已通,其卧立至。 
לגום פורמולה אחת של Ban Xia Tang, היין והיאנג כבר יפתחו לתנועה [האחד עם השני], והשינה תבוא מיד.
טאנג דזונג-חאי בספרו שאלות ותשובות על צמחי מרפא

                                                                                                                                                               

הערות
  1. שאלות ותשובות על צמחי מרפא Ben Cao Wen Da 本草问答
  2. טַאנג דְזוֹנג-חָאי Tang Zong Hai 唐宗海

יום ראשון, 11 בדצמבר 2016

אם צמחים מרים מכילים איכות מים, מדוע חלקם מחממים - טאנג דזונג-חאי בספרו שאלות ותשובות על צמחי מרפא (שאלה 18)

גם לטַאנג דְזוֹנג-חָאי קרה הקטע הזה, שכל מורה יצא לו להיתקל באחד השיעורים, כשפתאום אחד התלמידים אומר: "רגע, רגע, רגע. אבל בשיעור שעבר אמרת שהצמחים המרים דווקא בעלי איכות מים, איך פתאום עכשיו אתה אומר את ההפך". חלק מהמורים נכנסים לחרדות משאלות כאלו, אבל לא טַאנג דְזוֹנג-חָאי, שכנראה צפה את השאלה מבעוד מועד וידע לענות עליה ללא קושי או הסתבכות מיותרת או תשובה בסגנון "תפסיק כבר לחפור לי... לך לשנן את הנקודות של ערוץ שלפוחית השתן, מחר בוחן פתע!".

问曰∶得苦之火味者,皆得水之寒性,能清火矣,何以艾叶、故纸、巴戟、远志,其味皆苦,而皆能补火,何哉?
שאלה: כל [הצמחים] שזוכים לטעם המר של האש, מקבלים את הטבע הקר של המים ויכולים לצלל [עודף] באש, אז כיצדAi Ye, Bu Gu Zhi, Ba Ji Tian ו-Yuan Zhi, שטעמם מר, מסוגלים להטליא [חוסר] באש, איך זה יכול להיות?!
הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב מלמד אותנו, שטעם מר מקושר ללב ולכן טעם זה אמור כביכול לתמוך ולמלא חוסר בלב, אבל קיימים צמחים בעלי טעם מר,  שדווקא מנקזים עודף בלב במקום למלא חוסר. בתשובה לשאלה מספר 16, טַאנג דְזוֹנג-חָאי הסביר לתלמידו מדוע, כנגד ההיגיון הבריא, צמחים בעלי טעם מר, זוכים לאופי של מים, כך שבמקום למלא חוסר באש, הם דווקא מנקזים עודף ומצללים חום (משיבים את הצלילות שחום האש גזל). עכשיו, תלמידו חד המחשבה זיהה קושי בהסבר של מורו ומתקיל אותו עם צמחים בעלי טעם מר, שדווקא כן ממלאים חוסר בלב-אש. האם מצא כאן סתירה בדבריו של מורו?

答曰∶苦之极者,反得水之性。若微苦者,则犹存火之本性,故补火。
תשובה: [צמחים] מרים בקיצוניות [אמורים לקבל את טבעה של האש,  אך] דווקא מקבלים את טבע המים. במידה [והם] רק מרירים קלות, אז דומה הדבר לכך ששימרו את הטבע שבשורש האש ולכן [צמחים מרירים קלות] מטליאים [חוסר] באש.
על סמך תורת יין-יאנג, כאשר יין או יאנג גדלים עד דרגה קיצונית, בנקודת השיא נוצר היפוך בו האחד הופך לשני. כאשר יאנג מגיע לשיא הוא יהפוך ליין וכאשר יין מגיע לשיא הוא יהפוך ליאנג. בפתולוגיה אפשר לראות שחום עודף (יאנג) יכול לאורך זמן לכלות את הצ'י של הגוף,  כך שהמחלה תהפוך  בהדרגה למחלה של קור מחוסר. דוגמא נוספת, חוסר צ'י (יין) לאורך זמן יכול להפוך לעימדון דם, שהינו סינדרום עודף (יאנג). לכן, למרות שהטעם המר אמור למלא את האש, כאשר טעם זה קיצוני, כלומר צמח מר מאד, הוא מציג איכות הפוכה לטבע הצפוי ולכן זוכה לתכונות שמשוייכות למים במקום לאש. במידה ומדובר רק בטעם מריר בדרגה נמוכה, לא יווצר היפוך זה מיאנג ליין ולכן נשמר טבעו המקורי, קרי טבע האש, וביכולתם של צמחים כאלו למלא חוסר באש.

故纸、巴戟苦兼辛温,故纸色黑而子坚,则温肾。
Bu Gu Zhi ו-Ba Ji Tian מרים ובו-זמנית גם חריפים וחמימים ולכן Bu Gu Zhi שצבעו שחור וזרעיו קשיחים, מחמם את הכליות. 
מעבר לתכונות של הצמח המבוססות על עוצמת טעמו, קיימת גם השפעה לקיומם של טעמים נוספים, לצ'י (טמ"פ) של הצמח ואף למראה וצבע הצמח. למשל במקרה של Bu Gu Zhi ו-Ba Ji Tian, שניהם בעלי טעם נוסף, חריף, ואיכות חמימה. מכיוון שהצ'י של צמחים  אלו חמים, הם אינם יכולים לקרר חום ואש. מכיוון שיש לצמחים אלו גם טעם חריף, שטבעו פיזור והפצה, שהפוכים באופיים לטבע המנקז של הטעם המר, על כן בהבנת פעולתם לא ניתן להסתמך אך ורק על תכונות הטעם המר. 

צבעו של Bu Gu Zhi הוא הצבע השחור, שמשוייך לכליות-מים, צורתו דומה במראה למראה הכליות. שילוב של אלו עם טעמו החריף והצ'י החמים, מאפשרים לו לחמם את הכליות.

הצמח Bu Gu Zhi


巴戟色紫而根实,则温肝。远志形极细,故入心,味带苦,亦入心然兼辛温,故补心火。
צבעו של Ba Ji Tian הוא סגול ושורשו מלא ולכן הוא מחמם את הכבד. מבנהו של Yuan Zhi חוטי מאד ולכן הוא נכנס אל הלב, טעמו מכיל מעט מרירות שגם הוא מכניס ללב, אך ]טעמו] גם חריף וחמים ולכן הוא מטליא [חוסר] באש הלב. 
השורש של Ba Ji Tian מוצק ובעל גוון סגלגל, שהינו שילוב של צבע כחול/ירוק שמשוייך לכבד-עץ, עם הצבע האדום שמשוייך ללב-אש, לכן שילוב הצבעים מקנה לו יכולת להיכנס אל הכבד ולחמם אותו. כנראה שיש קשר לאיכות הדקיקה של הצמח Yuan Zhi ללב, אבל לא זיהיתי קשר זה. כמו כן יש לו טעם מריר שמכניס אותו אל הלב וטעם חריף עם צ'י חמים שיחדיו מאפשרים לו לחמם את הלב ולמלא את אש הלב. אפשר לראות, כפי שטַאנג דְזוֹנג-חָאי ציין כבר בתשובות לשאלות קודמות, שלצבע הצמח ומראהו ולא רק לטעמיו ואיכות הצ'י שלו, יש השפעה על תכונותיו.


הצמח Ba Ji Tian
הצמח Yuan Zhi





















盖有间味者即有间气,不得以纯于苦者论矣!
הסיבה לכך היא שיש [לצמח] טעם נלווה, והוא בעל צ'י נלווה, [על כן] לא ניתן לדון בו כאילו [טעמו] מר בלבד.
ברגע שלצמח יש יותר מטעם אחד או שיש לו צ'י (חום-קור) מסויים, אי אפשר להתעלם מהם ולהסתמך אך ורק על טעמו העיקרי, מכיוון שיש להם השפעה. לכן חשוב לבחון את הצמח כמכלול שלם של טעם, צ'י, צבע, מראה, זמן גדילה, זמן קטיף וכדומה. בסיכומו של דבר, כאשר לצמח יש טעם אחד בלבד, יש לטעם זה השפעה שתואמת את שיוך הטעם לפאזה. במידה והטעם הזה עז בצורה קיצונית, הוא עשוי לזכות בתכונות הפוכות לגמרי. במידה ויש יותר מטעם אחד, בהחלט יכול להיות שהשפעתו לא תתאים לשיוך הטעם הראשי לפאזה שלו. הטעם בעיקר משפיע על איכות תנועה שיוצר הצמח ואילו הצ'י משפיע על חימום או קירור. לכן טעם מר יכול לנקז או למלא את האש, אבל בשילוב עם איכות חמימה הוא יחמם את האש ובשילוב עם איכות קרה הוא יקרר אותה.


טאנג דזונג-חאי בספרו שאלות ותשובות על צמחי מרפא
כיצד קליפת גזע הקינמון שנכנסת לדם משפיעה על היבט הצ'י (שאלה 8)
צמחים שנכנסים להיבט הדם וצמחים שנכנסים להיבט הצ'י (שאלה 9א')
תכונות צמחי מרפא שנכנסים להיבט הדם (שאלה 9ב')
צמחים בעלי טעם מתוק והשפעת שילובי טעמים (שאלה 15)
מדוע הטעם המר של האש לא ממלא אותה אלא דווקא מנקז אותה (שאלה 16)
מדוע הצבע של צמחים מנקזי אש הוא צהוב (שאלה 17)
אם צמחים מרים מכילים איכות מים, מדוע חלקם מחממים (שאלה 18)

תרגום מסינית לעברית - ניצן אורן
                                                                                                                                                               

הערות
לצלל חום - בראיה סינית, חום ואש יוצרים חוסר צלילות, כמו מים רותחים או להבת האש. קירור חום משיב את הצלילות ולכן הטיפול בחום נקרא בסינית צילול חום. שווה ערך למונח שהשתרש בעברית, טיהור חום.

  1. שאלות ותשובות על צמחי מרפא Ben Cao Wen Da 本草问答
  2. טַאנג דְזוֹנג-חָאי Tang Zong Hai 唐宗海

יום שבת, 29 באוקטובר 2016

עולם אמנויות הלחימה שחלף עבר - חלק א׳

מבין עשרות ספרי שינג אי צ'ואן שיצאו לאור עד כה,"עולם אמנויות הלחימה שחלף עבר" הוא הספר היחיד הכתוב כסיפור בגוף ראשון בו שוטח המחבר את התנסותו בשינג אי תחת הדרכתם של גדולי המורים באותה תקופה. אל ספר זה הגעתי בעקבות המלצה ומרגע שהתחלתי לקרוא בו לא יכלתי להפסיק עד שסיימתי את כולו.

מורי טאנג ווי-לו אהב ללבוש עליונית לבנה, באחד הימים בעודו אוחז בקערת מרק אטריות ואוכל הסביר לנו על אמנויות לחימה. אנחנו, תלמידיו, אוהבים מעשי קונדס, וברגע שהייתה לנו הזדמנות התנגשנו בו, בתקווה שקערת מרק האטריות שבידיו תישפך על חולצתו הלבנה ותלכלך אותה. מבלי להשתמש בידיו או ברגליו, הוא רק הסתובב [במקום] ואנו הושלכנו על הרצפה.

הוא אמר שזה מה שמכונה בשינג אי כ"כתף מכה, ירך מכה, ישבן מכה". דרך השימוש בהתקפה כזו, שונה מהוצאת אגרוף, [כל מה שצריך זה] התחככות קטנה וגמרנו. נענוע מותן, הבלטת כתף או ענטוז ישבן נראים ממש מגוחכים. ההתקפה בצמוד לגוף צריכה להיות זריזה כמו שפירית הנוגעת במים.

יום אחד חסמה את דרכו של מאסר טאנג עגלה עם סוס. העגלון, אמן לחימה בפני עצמו, חבט עם זרועו על גבי טבעת ברזל שעל סורגי הברזל בעגלה והטבעת התעקמה. העגלון פנה אל מאסטר טאנג ושאל "מאסטר טאנג, האם תוכל לישר את הטבעת בחבטה?". מאסטר טאנג ענה "זרועך קשיחה מברזל, אם כן לא אחבוט בטבעת במקום זאת אחבוט בזרועך". ברגע שזרועותים חבטו האחת בשנייה זעק העגלון מכאב ובהה במבט המום בזרועו של מאסטר טאנג. מאסטר טאנג אמר "כאשר זרועך התנגשה בזרועי, פיתלתי (סיבוב האמה נ.א) את זרועי. לא נכון להגיד שזרועותינו התנגשו, יותר מדויק לומר שהכיתי את זרועך". מאוחר יותר הסביר מאסטר טאנג לתלמידים, כי פיתול זה נחוץ שיופיע לא רק בזרוע אלא גם בכל הגוף, פיתול הלוך ושוב, דבר שיביא לשחרור כח. שחרור כח בשינג אי אינו בקו ישר.

מאסטר טאנג לימד אותי לחימה בצורה מסורתית, עם המון כללים: "חובה להתאמן בחצר המוקפת חומה, כדי שלא יהיו זוג עיניים נוספות בסביבה. כמו כן יש להתאמן בלילה". הסיבה, מעבר לסודיות, היא רענון הנפש הנשקפת מהעיניים. חשבתי לעצמי, שרק המקדש לזכר אבותינו, שבבית אימי, יתאים לחלוטין ולכן קבעתי איתו שיעבור להתגורר שם. היו פעמים בהם תלמידים אחרים הגיעו למקום כך שהיה מאד שמח במקדש.

במקום זה קשרתי קשר לחיים ומוות עם אח גונג-פו צעיר, דינג ג'ה-טאו. בגלל יכולתו לאכול יותר מכל אדם אחר, כיניתי אותו "מיכל מזון". אני לא נראה כמו אדם שמתאמן באמנויות לחימה ואילו הוא ממש נראה כזה- גבה קומה, עיניים זועמות, ועצמה שגורמת לאנשים לשקשק מפחד. במשך כל היום, מבוקר ועד ערב, הוא לא מצליח לעמוד בפני התמכרותו להתחרות בלחימה עם אחרים. אבל הוא אדם בעל מזג טוב ותמיד היה כֵּן כלפי, ועל כן קשרנו קשר של אחים בדם, ויתרתי על שידוכים שהוכנו עבורי והתחתנתי במקום זאת עם אחותו הצעירה. הוא נטה למצבי רוח קיצוניים ומאוחר יותר בעקבות אסון שארע, נפטר.

אבי, איש רוח מרוכז בעצמו, אהב לארגן קבוצות של אנשי רוח אחרים ולצאת לטיולים בטבע, לנאנג'ינג (Nanjing) ולשאנגחאי (Shanghai) וברגע שהגיע לשם, נשאר לתקופה ארוכה. בבית בילה מעט מאד. יום אחד, לאחר שחזר הביתה, החווירו פניו כשגילה שמקדש האבות מלא באנשים. מכיוון שכך, מאסטר טאנג הפסיק להגיע למקדש. מכיוון שאני אוהב ללמוד אמנויות לחימה, ביני ובין אבי התגלעה מחלוקת כבדה. אפילו הייתה תקופה בה יחסינו הצטננו. כזהו מזגם של אנשי ההשכלה הגבוהה. ברגע שרבים, הופכים לחסרי רחמים. כבר לא יכולתי לסבול להישאר בנינג-חה (Ninghe). מאסטר טאנג האמין שכל הצרות נגרמו בגללו ולכן שלח אותי ללמוד אמנויות לחימה משאנג יון-שיאנג בבייג'ינג. לפחות כך יהיה לי מקום להתגורר בו.

מכיוון שהפרש הגילאים ביני לבין מאסטר שאנג גדול מדי, הוא לא הסכים לקבל אותי כתלמיד, בטענה כי "מאסטר זקן ותלמיד צעיר יבלבלו את סדר היוצרות", מאסטר טאנג התעקש ובתגובה וטען בשבחי "ילד משכיל ובחור טוב". לאחר מכן הסביר את מצבי הנוכחי. מאסטר שאנג החליט שיש לי אומץ ולכן קיבל אותי כתלמיד אישי. מייד ארגנו טקס קבלת תלמיד חדש בו הושבעתי שבתום לימודי לא אלמד אף אחד אחר.

מאוחר יותר הייתה לי הזדמנות להבחן לתפקיד פקיד בממשל, אך מאסטר טאנג לא הסכים באומרו כי על פי הכללים הקדומים, אמן לחימה בעל תפקיד פקידותי לא יכול להיכלל במעגל של אנשי אמנויות לחימה.

יש משפט "המתאמן בגונג (מיומנות נ.א) אינו מתאמן בצ'ואן (אגרוף)" שטוען כי אימון מיומנות הוא עמידות עמוד וצ'ואן הוא תרגול לחימה. "המתאמן בגונג אינו מתאמן בצ'ואן" כלומר, רק מתאמן בעמידות עמוד ולא מתאמן בלחימה - זאת היא טעות שצצה בקלות אצל המתאמן המתחיל. הנקודה החשובה בתרגול עמידות עמוד היא "ללמוד מתולעת". בחורף התולעת קודחת את דרכה אל הקרקע ונשארת שם חסרת תנועה כאילו מתה. ברגע שמגיע האביב, והאדמה קמה לתחייה, התולעת מתעוררת לחיים. בזמן עמידת עמוד יש להגיע לרמה זהה של חיות, כמו התנועתיות הראשונית שמופיעה בתולעת כאילו היא קמה לתחייה, כתוצאה מכך הגוף מתמלא באנרגיה. לעמידות עמוד תועלת אינסופית, מכיוון שהינן אימון גונג. למעשה אימון לחימה גם הוא אימון גונג. בשינג אי צריך לאמן את התמצית כך שתותמר לצ'י, לאמן את הצ'י כך שיותמר לנפש, יש לאמן את הנפש כך שתשוב אל הריק.

הצ'י שננשף ונשאף נקרא נשימה. תנועת פי צ'ואן מתרגלת נשימה, לא מבחינת שימוש לחימתי אלא מבחינת אופן התרגול. כאשר לומדים את תנועת פי צ'ואן בפעם הראשונה, יש למצוא מקום אימונים רחב ידיים. כשאדם מטפס על הר גבוה, ברגע ששדה הראיה שלו נפתח הוא מרגיש כאילו הוא חייב לנשוף נשיפה ארוכה. במקום מרווח, קל לנשום בחופשיות.

התנוחה של פי צ'ואן היא תנועת היד קדימה וחזרה [אחורה], ממש כמו שאדם שואף ונושף. יש לתרגל [לאורך] כ 400-500 מטרים לכל כיוון. הנשימה הופכת לארוכה וממושכת יותר, עמוקה יותר, ומאגרי האנרגיה מתמלאים. התנועה של היד מגרה את כל הגוף, ולאט לאט מתחילים לחוש שהנשימה מתרחבת, נקבוביות העור בכל הגוף נפתחות.

שואה דיאן אמר בעבר:"אנשים שמתאמנים באמנויות לחימה צריכים ללמוד לנשום מהגוף". את התחכום של הנשימה הגוף לומד תוך כדי תרגול פי צ'ואן. לאנשים רבים יש מחלות נסתרות, אימון בפי צ'ואן יכול להעלימן לגמרי. כמו כן ברגע שהאדם בא בשנים, הגוף מגיב למצב של חוסר (חוסר צ'י נ.א), אימון של נשימה ימלא את מצבורי הצ'י. מלאות של הנשימה והצ'י היא הבסיס של אימון באמנויות לחימה ולכן ראשית מתאמנים בשינג אי בתנועת פי צ'ואן . מלכתחילה פי צ'ואן מכיל בתוכו את התנוחה של דזואן צ'ואן ובסיום אימון ב-פי צ'ואן המעבר לדזואן קל יחסית. זה בדיוק מה שמכונה מתכת מולידה מים (חמש פאזות נ.א). פי צ'ואן שייך למתכת, דזואן צ'ואן שייך למים. [לעומת זאת] מעבר ישיר ללימוד תבנית אגרוף חדשה לחלוטין, לדוגמא אגרוף בנג, קשה יותר.

פי צ'ואן מזין את הריאות, לזרועות יש השפעה ישירה על הריאות. כאשר ילדים מבצעים אימון גופני כלשהו כגון פעולה המרחיבה את החזה ומתיחות, הנעת הזרועות משמשת לאימון הנשימה וכתוצאה מכך הריאות מתחזקות. לעומת זאת הרגליים משויכות לכליות, אם מישהו סובל מאימפוטנציה אנו מכנים זאת "המים בכליות אינם מספיקים". אבל אם נסתכל על היבט הלחימה של דזואן צ'ואן, הרי שאגרוף זה נועד לאמן את המרפקים ומפרקי האצבעות. אבל אם נסתכל על היבט התרגול הרי שהוא משמש לאימון הרגליים, על סמך חיות תנועת הרגליים מטפל בכליות. על כן הצעד של דזואן צ'ואן אינו ישר קדימה ואחורה אלא התקדמות ספיראלית. בכך מאפשר שיהיה לשתי הרגליים מרחב משוחרר ומרווח, כך הצ'י של הריאות מספיק והמים של הכליות מספקים. רק כאשר חצאי הגוף העליון והתחתון מתואמים אפשר להמשיך להתקדם. ולכן יש להתאמן בדזואן צ'ואן אחרי פי צ'ואן.

בשלב האימון של פי צ'ואן, כולם עשויים להגיע למצב בו חשים כאילו עור הגוף עבה בדומה לעורו של הפיל, כמו כן חשים כאילו אצבעות הידיים עבות כמו גזרים ובכפות הידיים יש מערבולת, עשר האצבעות נסגרות מעצמן ואינן רוצות להיפתח...... כל אלה הן תחושות כוזבות. מכיוון שכמות הצ'י בגוף מספיקה ומצב הרוח פעלתני בדומה לזה של ילד מתלהב שקופץ מדבר לדבר ולא משנה במה הוא מתעסק- יש לו עניין בכל דבר. זהו שלב שחובה לעבור דרכו, אם גילית שהפכת לכזה, סימן שהגונג-פו מתקדם בדרך הנכונה.

כעת כבר אין צורך להגיע למקום רחב ידיים על מנת להתאמן. בשינג אי, כבר מהעת העתיקה, נהוג לומר "אימון בלחימה- באזור בו פרה יכולה לשכב". אם יש מקום בו ניתן לצעוד מעט, אז אפשר לתרגל. ללכת במיוחד למקום רחב ידיים על מנת להתאמן היא רק אמצעי לשם כניסה קלה בשער הכניסה לסגנון [הלחימה].

השינג אי צ'ואן שלנו הועבר אלינו מלי צון-אי. מטרתו להגן על המדינה שלנו ולא על מנת לגרום צרות. מאסטר טאנג אמר "אתה אכזר, אני מפוחד. אתה מפוחד, אני מפוחד יותר- כך אמור להיות תלמיד שלי". אומץ וכישרון צריכים לשמש לתועלת המדינה. בקשר לחשבונות אישיים, הכי טוב להציג דמות של חסר יכולת. בזמן אימון בפי צ'ואן אסור לתרגל במקום מלא באנשים. אין לתפוס את מקומם של אנשים. אם יש צרות עם אנשים אין להצליב ידיים ולהלחם. יש ללמוד להכניע בעזרת השכל ולנצח בעזרת המוסר. יש להשאיר זמן לאימון באמנויות לחימה, ולא להיכנס לצרות ולבזבז זמן.

מכיוון שפי צ'ואן מתרגל נשימה, לוקחת שנה עד שנרכש גונג פו זה. ראשית [התרגול] מסלק מחלות ולאחר מכן מחזק את הגוף. דרך תרגול נשימה, הצ'י שבגוף גדל ופעמים רבות יש תחושה של השראה. בזמן זה, לימוד אמנות לחימה יכול להיות מעניין מאד.

המים מצויים בבסיס, זורמים מטה, על כן לאחר תרגול דזואן צ'ואן, האופי הופך ליציב וצנוע, איכות העור משתפרת, הקול ערב לאוזן והמחשבה זהירה ומכוונת. בעבר, מוריי אמנויות לחימה לא ידעו קרוא וכתוב, אך אופיים היה מעודן ומוסרי. מכיוון ששינג אי צ'ואן היא אמנות לחימה פנימית, היא לא משנה רק את גופו של אדם אלא גם מעצבת מחדש את רצונותיו.

הגונג-פו שבשיטות הלחימה הוא מיומנות בסיסית, ומצריך מאמץ גדול. הדבר הכי בסיסי על מנת להיות בן אדם הוא "אמינות וצניעות", יש לדעת להתאפק. "על הזקן להיות מטורף ועל הצעיר להיות יציב". זקנים מתעקשים על כללים ולצעירים קשה לבצעם, על כן על זקנים להיות אופטימיים וקלילים יותר ועל צעירים לקבל את כללי ההתנהגות והנימוס המקובלים בחברה, רק כך ניתן להסתדר בהרמוניה והעברת הידע תמשך.

חלק ב'
                                                                                                                                                              

הערות

במשפחה הסינית נהוג לתת כבוד רב לבני משפחה שמקומם בעץ המשפחה גבוה יותר. כמו כן על צעירים לתת כבוד למבוגרים מהם. יחסי מורה תלמיד באמנויות לחימה סיניות זהים ליחסים במשפחה. תלמידים שלמדו תחת אותו מורה נחשבים אחים והמורה נחשב אב המשפחה. כאשר מורה שגילו מתקדם מקבל תלמיד צעיר, אותו תלמיד עשוי להיות בן גילם של תלמידי תלמידיו האחרים של המורה. כך יוצא שאותו תלמיד צעיר נחשב דוד של שאר התלמידים בני גילו ועליהם לתת לו כבוד רב למרות גילו הצעיר. עשוי להיווצר מצב בו הדוד צעיר מהאחיין ובמקום שייתן לאחיין כבוד בגלל גילו, האחיין נותן לדוד כבוד בגלל מיקומו בעץ המשפחה. על כן מורים רבים לא הסכימו לקבל תלמידים חדשים בגלל הפרש גילאים גדול מדי. במקרים אחרים, המורה הזקן קיבל תלמיד צעיר אך למרות שאימן אותו בעצמו, התלמיד נרשם כתלמידו של תלמיד אחר.

לי צון אי: נולד ב 1847 גואה ג'אנג למד בפרובינצית חביי שבצפון סין. הוא למד שינג אי צ'ואן מליו צ'י לאן והיה בין הראשונים שלמדו בה גואה ג'אנג בנוסף לשינג אי צ'ואן. את הבה גואה למד ישירות מתלמידו האישי של דונג חאי צ'ואן (מפתח הסגנון), צ'אנג טינג חואה. לי ידוע גם בשם "לי חרב יחידה" בזכות כישרונו בשימוש בחרב רחבה. לי השתתף במרד הבוקסרים והרג אמריקאים ובריטים רבים. כאשר נכשל המרד, נאלץ להמלט על נפשו ולהתחבא בעיר טאי גו אצל דוד גונג פו שלו צ'ה אי ג'אי. לאחר הקמת הריפובליקה הסינית ב 1911, פעל ביחד עם אח גונג פו שלו, ג'אנג ג'או דונג, להפצת אמנויות לחימה סיניות בטיאנג'ין ובהמשך בסין כולה. לי נפטר בשנת 1922.






לי ג'ונג שואן (1915-2004): נולד בישוב נינג-חה שבטיאנג'ין, היה תלמידם של טאנג ווי-לו, שאנג יון-שיאנג ושואה דיאן. הוריו באו ממשפחה מכובדת של פקידי ממשל מאזור טיאנג'ין ובייג'ינג, אך מכיוון שכיבד את הכלל כי אנשים ממעגל אמנויות לחימה אינם יכולים לשרת בתפקיד פקידותי, וויתר על ההזדמנות לתפקיד כזה כשהגיעה. בספר זה לי ג'ונג שואן שוטח את סיפור חייו וסיפורים על אימוניו באמנויות לחימה תחת הדרכתם של אחרוני אמני הלחימה המפורסמים. סיפוריו משקפים את המנהגים והמסורות הסיניות שהיו נהוגות באותה תקופה, יחסי מורה תלמיד והסברים מרתקים ומלאי דימויים ציוריים על אופן האימון בשינג אי צ'ואן כפי שהועבר אליו על ידי מוריו. הסיפורים מספקים מימד נוסף על אישיותם של אותם אמני לחימה מעבר לסיפורים המוכרים על מעלליהם, ונעים בין הסברים על לחימה ואימונים לבין אירועים שונים מאותה תקופה. הספר הוכתב לעורך בשיחות שערך עם מאסטר לי והודפס ללא עריכה נוספת.