רפואה סינית בטאיוון ועתיד הרפואה הסינית בישראל

לקראת השנה הסינית החדשה, שנת הסוס, נסעתי לבקר בטאיוון. ניצלתי את ההזדמנות ובעזרת חברים של חברים וקשרים מסועפים הצלחתי לתאם לעצמי להשתתף בקליניקה לא הרחק ממקום מגורי בעיר גאו-שיונג (Gao Xiong) שבדרום טאיוון. בדיעבד, הסתבר לי שלא כל כך נהוג לקבל רופאים או מטפלים אחרים לקליניקות בטאיוון, אך מכיוון שמדובר בטובה לחבר ומכיוון שהצגתי תעודות לימודים ותואר מסין אפשרו לי להתלוות לשתי משמרות של ארבעה רופאים שונים במשך ארבעה ימים עמוסים במטופלים. כתוצאה מכך התאפשר לי לחוות ולהבין כיצד הרפואה הסינית מתנהלת בטאיוון ולהכיר במו עיני את השוני שלה מהרפואה הסינית שקיימת בסין. אין ספק שהחוויה הייתה מלמדת ומעשירה והוסיפה לי עוד כמה כלים ומיומנויות טיפול חדשות לארגז הכלים, אך הדבר הכי חשוב שלקחתי מהחוויה הזאת היה מבט לעתיד אפשרי של הרפואה הסינית בארץ ואת זה בחרתי לחלוק כאן.

עם מנהל המרפאה ואחת הרופאות איתם תרגלתי

מכיוון שלמדתי רפואה סינית בסין ומכיוון שמבחינתי סין היא המודל לדרך בה רפואה סינית אמורה להיות, קל לי להשוות אליה את החוויות מטאיוון. בשונה מסין, בה יש לפחות בית חולים אחד גדול של רפואה סינית בכל עיר, בטאיוון אין בתי חולים גדולים של רפואה סינית וכל רופא שסיים את לימודיו פותח קליניקה פרטית משלו, בדומה למה שנעשה בארץ. מלבד קליניקות פרטיות קטנות אפשר למצוא גם מעין קופות חולים גדולות שמקבלות מטופלים לאבחון וטיפול, אך שוב, בשונה מסין הן לא מקבלות לאשפוז יומי ולא מטפלות במקרים של סיכון חיים, לפחות לא בקליניקות בהן תרגלתי או ביקרתי. שוני נוסף מסין הוא שהרפואה הסינית בטאיוון נכנסת תחת ביטוח הבריאות הקונבנציונאלי וכל אחד יכול לבחור לגשת לרופא סיני או מודרני בו חפץ והוצאות הטיפול יכוסו על ידי הביטוח. כתוצאה מכך יוצא שהרפואה הסינית בטאיוון נמצאת תחת פיקוח ורגולציה ממשלתית, גם מבחינת הכשרת הרופאים וגם מבחינת איכות צמחי המרפא בהם הם משתמשים.




בית החולים
ביום הראשון התלוויתי למנהל המרפאה בקבלת מטופלים. כל חדר של רופא נפתח מאחור אל חדר רחב ידיים ובו כעשר מיטות טיפולים המופרדות על ידי וילונות הזזה. על יד כל מיטה ממוקמת נורה אינפרה-אדומה לחימום המטופל בזמן השכיבה על המחטים. כל מטופל חדש נכנס מחדר ההמתנה שבחזית הקליניקה אל חדר האבחון ובתום האבחון וקבלת מרשם, עובר אל החדר האחורי לקבלת טיפול בדיקור. התחושה הראשונה שקיבלתי כאשר נכנסתי אל מאחורי הקלעים של הקליניקה הייתה שמדובר בקליניקה קהילתית בדומה לאלו של חברי בארץ.

חדר הטיפולים בסגנון קליניקה קהילתית

לכל רופא יש מחשב המחובר למערכת מידע מרכזית שמזהה את תיק החולה על פי כרטיס מגנטי. לאחר מכן עולה מידע על אבחונים קודמים ופורמולות קודמות. הרופא מבצע אבחון חדש של דופק לשון וסימפטומים ומוציא פורמולה. מכיוון ששימוש בצמחי מרפא מיובשים אינו מכוסה על ידי הביטוח על-כן משתמשים אך ורק בגרנולות המכונות בטאיוון בשם "צמחי מרפא סינים מדעיים" (科学中药 Ke Xue Zhong Yao). כל פורמולה מוגבלת בכמות הגרמים ליום (כ 14 גרם) ולכן קיימת מגבלה לתת פורמולה שמורכבת מצמחים רבים.

אחד הדברים שמנהל המרפאה טרח להדגיש בפני היה שהם מקפידים להשתמש בפורמולות קלאסיות ובעיקר אלו מהקלאסיקה Shang Han Lun (דיון על פגיעת פתוגן). רק לאחר שראינו מספר מטופלים התחלתי להבין למה בדיוק התכוון. מכיוון שמדובר בגרנולות ולא במרתחים של צמחים מיובשים, כל הפורמולות הקלאסיות כבר קיימות כפורמולות פטנט של גרנולות וכל שצריך הוא לבחור בפורמולה הרצויה מרשימת הפורמולות במערכת. מה שהיה מעניין הוא שהרופאים התייחסו לכל פורמולה כזו כאילו הייתה צמח בודד בעל פעילות מסוימת ומצומצמת. למשל הפורמולה Ding Chuan Wan שימשה כמרכיב לטיפול בליחה וכיוח שלה, הפורמולה Ge Gen Tang שימשה כמרכיב שמטפל בבעיות צוואר ועורף והפורמולה Yin Qiao San שימשה כמרכיב לטיפול בגרון אדום וכואב. כתוצאה מכך, אופן הרכבת הפורמולות עבור המטופלים, עבר שינוי גדול:

• מטופלת שסבלה שיעול, נזלת, ליחה, קשיי הירדמות, כאבי גב תחתון, יובש בפה ויובש של הלשון, קיבלה 4 גרם מפורמולה Ding Chuan Tang לטיפול בליחה בשילוב עם Ge Gen Tang לטיפול בכאבי עורף ובתוספת של Fu Ling, Sheng Jiang ו-Wu Wei Zi.
• מטופלת שחשה חולשה בלב, מועקה בחזה, הייתה בעלת לחיים אדומות ודופק מיתרי קיבלה שילוב של Zhi Gan Cao Tang עם Ban Xia Xie Xin Tang.
• מטופלת שסבלה מפצעונים על הפנים קיבלה שילוב של Qing Shang Fang Feng San עם Yu Ping Feng San ו-Jia Wei Xiao Yao San בתוספת צמחים כגון Yin Chen, San Leng, E Zhu, Bai Hua She She Cao, Dan Shen ו-Da Huang.
• מטופלת שסבלה מכאבי ראש בצד שמאל במשך 3 ימים מרגע הגעת הוסת  ותחושת גירוד בעיניים ורתיעה קלה מקור קיבלה Sheng Yu Tang בתוספת Gui Pi Tang ו-Yi Guan Jian עם צמחים כגון Ju Hua, Xia Ku Cao.
• מטופלת בת שנתיים שסבלה מאף סתום בלילה, נשימה כבדה, תיאבון ירוד, יציאות תקינות, דופק צף וחלקלק שהצביעו על פתוגן רוח בחיצון, קיבלה Gui Zhi Tang עם Yu Ping Feng San בתוספת Xin Yi, Sang Ye, Mai Ya ו-Shen Qu.
• מטופל שסבל מהתקררות קיבל שילוב של Gui Zhi Tang  שנועדה לטיפול בפתוגן רוח-קור בחיצון עם Yin Qiao San שנועדה לטיפול בפתוגן רוח-חום בחיצון בתוספת של עוד מספר צמחים.

אין ספק שמדובר כאן בשימוש בפורמולות קלאסיות אך האם לכך התכוון המשורר שפיתח אותן? רוב הפורמולות הסופיות שקיבלו המטופלים הכילו בתוכן כשלוש פורמולות פטנט בתוספת חמישה צמחי מרפא בודדים. לעניות דעתי, לא לכך התכוונו המשוררים כשדיברו על שימוש בפורמולות קלאסיות. השעטנז הזה של שילוב מספר פורמולות, לעיתים סותרות בתפקודן, כצמחים בודדים בעלי תפקוד ייעודי יחיד ומוגדר, משנה לחלוטין את אופן הטיפול המסורתי ברפואה סינית. שינוי זה נובע, לדעתי, מכך שהממסד קיבל את הרפואה הסינית לחיקו ומאפשר לבעלי ביטוח רפואי (שדומה מאד לזה שקיים בישראל), לקבל החזר כספי על טיפולי רפואה סינית, כל עוד נעשה שימוש בגרנולות בלבד בכמות של 14 גרם ליום. מטופלים שהסכימו מראש לקבלת פורמולת צמחי מרפא מיובשים היו מודעים לכך שעל הוצאה כזאת לא יקבלו כל החזר מן הביטוח הרפואי.

נקודה מעניינת נוספת הייתה העובדה שמטופל שסבל מבעיה פנימית בשילוב עם בעיה אורתופדית קיבל מרשם שטיפל בבעיה הפנימית ולאחר מכן עברנו לחדר אחורי בדומה לקליניקה קהילתית שם קיבל טיפול מקומי ולעיתים גם נקודות קצה שטיפלו רק בבעיה האורתופדית. היה נראה לי משונה שמבוצעת הפרדה בין הדיקור והצמחים ושהמטופל לא קיבל טיפול בדיקור לבעיה הפנימית ממנה סבל. בכל טיפול בדיקור שולב גם שימוש במוקסות על גבי המחטים ובבעיות אקוטיות הוחלפה המוקסה באלקטרודות חשמליות.

דופק
למרות שהביקור בטאיוון התבצע במהלך חודשי החורף, מעשית החורף בדרום טאיוון היה חמים יותר מאשר זה שבארץ. רב הזמן שררה טמפרטורה של כ-26 מעלות ולכן יכולתי להסתובב עם חולצה קצרה. לעומת זאת, מבחינת תושבי המקום מדובר היה בחורף קר מהרגיל וכמעט שלא ניתן היה לחזות במטופלים חסרי מעיל. מעבר לכך, ברב המקרים נהג מנהל הקליניקה להדגיש בפני, שהדופק של רב המטופלים נוטה להיות הדוק דבר שמצביע על חדירת פתוגן קור אל הגוף. לעניות דעתי זאת דוגמא טובה מאד לכך שגוף האדם מותאם לאזור בו הוא חי, כך שלמרות שעבורי החורף היה יחסית חמים, עבור המקומיים הוא נחשב קר ולכן נטו לחלות במחלות קור. מכיוון שכך, החלטתי להתמקד פחות באבחון וטיפול שהוצעו למטופלים ולהתרכז יותר בחישת הדופק של כל מטופל ומטופל.

נקודה מעניינת אליה שמתי לב הייתה שכל רופא התמקד בשניים או שלושה סוגי דופק עיקריים וניתח את הדפקים שאבחן בקליניקה בעיקר על סמך דפקים אלו. כך, מנהל הקליניקה התמקד מאד בזיהוי דופק הדוק (Jin Mai 紧脉) שקשור בפתוגנים של קור ולכן אצל מטופלים רבים זיהה קיום של פתוגן קור. אחת הרופאות התמקדה בעיקר בהבדלים בין דופק צף ודופק שוקע ואכן רב המטופלים אובחנו על סמך ההבדל הזה בין הדפקים שלהם. אני מניח שזה משהו שקורה לכל אחד מאיתנו ומעניין לנסות ולגלות לאילו דפקים אני נותן חשיבות רבה יותר.
 
דעתי האישית
השפעת רגולציה של הרפואה הסינית תביא לקשירת ידי המטפלים לסוג כלשהו של טיפול סימפטומטי. השימוש בגרנולות בעזרת פורמולות פטנט מביא לפגיעה ואף אבדן הטיפול המסורתי הסיני ויוצר מכאניות בטיפול. הפורמולות הקלאסיות לא שימשו לטיפול בסימפטום כלשהו אלא לטיפול בתהליך שכלל שילוב בין איברים, חומרים, רקמות וערוצים. כאשר קיים חוסר בדם אנו לא רק ממלאים את החוסר, אנו גם תומכים באיברים שאמונים על יצירת הדם ולעיתים אף מסלקים את הגורם שמנע ייצור דם חדש. פורמולת צמחי מרפא היא חומר בעל פעולה רחבה והנמכתה לרמה של צמח בודד חוטאת למסורת הרפואה הסינית ומצמצמת אותה למכאניות חסרת מעוף. אם זה הכיוון אליו תתפתח הרפואה הסינית בארץ ברגע שתתקבל לחיק הממסד ותקבל על עצמה רגולציה, אז אני מעדיף שנישאר בחוץ ולא ניכלל תחת הגדרות הגג של רפואה המוכרת על ידי המדינה.

דיון על החלוקה של אש הקיסר ואש השר בגוף לשמיים מוקדמים ומאוחרים

הנושא של אש השר ואש הקיסר נדון רבות באלף השנים האחרונות בהתפתחותה של הרפואה הסינית. למרות זאת נשאר נושא זה מעורפל למדי ותיאורטי בעיקרו. מעבר לעובדה שנושא זה ברפואה הסינית מורכב מאד, פעמים רבות נוצר בלבול אצל הרופאים אשר מתרגלים טכניקות טיפוח הבריאות המבוססות על הדאואיזם. הסיבה לכך נובעת מהעובדה שהמושגים אש השר ואש הקיסר ברפואה הסינית מתייחסים למשהו מעט שונה מאלו המופיעים בתרגולים הדאואיסטים. לאחרונה נתקלתי בפרק מספרו של גַ'אנג שִי-צ'וּן, ריכוז טיעונים ברפואה סינית, הדן בדיוק בנושא זה ומנסה להבהיר את הבלבול ואף להסביר כייצד ניתן ליישם את התיאוריה הלכה למעשה על סמך מרשמיו של גַ'אנג ג'וֹנג-גִ'ינג. מכיוון שמצאתי פרק זה מאד מרתק ומכיוון שהוא משלים עבורי מידע רב בנושא זה אותו אני חוקר בשנה וחצי האחרונות, החלטתי לתרגם אותו ולשתף אתכם יחד עם פרשנות שלי לשפה קצת יותר מודרנית. 

הפרק דיון על החלוקה של אש הקיסר ואש השר בגוף לשמיים מוקדמים ומאוחרים

הדאואיסטים רואים באש שדה סם החיים (דאן טיאן) כאש הקיסר ובאש שער החיים כאש השר. הרופאים רואים באש שבמרכז הלב כאש הקיסר וגם הם רואים באש שער החיים כאש השר. אלו שתי גישות עקשניות מאד, איזו גישה עלינו לקבל?

קיימת סתירה בין הטיעונים של הדאואיסטים והרופאים בדבר מהות אש השר ואש הקיסר. הדאואיסטים טוענים שאש הקיסר היא האש שבדאן טיאן (Dan Tian) ואש השר נמצאת בשער החיים (Ming Men). לעומתם, הרופאים טוענים שאש הלב הוא אש הקיסר ואש השר נמצאת בשער החיים. שני הצדדים מחזיקים בדעה נחרצת בנושא, איך מיישבים את הסתירה הזו?

הם לא יודעים שלשני האש, קיסר ושר, יש חלוקה של שמיים מוקדמים ושמיים מאוחרים. מה שמכונה בשם שמיים מוקדמים הוא מה שלפני הלידה. מה שמכונה בשם שמיים מאוחרים הוא מה שאחרי הלידה. מכיוון שבשמיים מוקדמים הנשימה בעזרת הטבור, כל כח היצירה של הגוף כולו נמצא למטה ולכן שני האש, קיסר ושר, בשמיים מוקדמים נמצאים למטה. בשמיים מאוחרים הריאות נושמות, רב התפקוד של הגוף כולו נמצא למעלה ולכן שני האש, קיסר ושר, בשמיים מאוחרים נמצאים למעלה.

שני הצדדים מתעקשים על הטיעון שלהם ולא מבינים ששני הטיעונים קבילים מכיוון שכל צד מדבר על שלב אחר בהתפתחות האדם. צד אחד מדבר על השלב לפני לידתו של האדם והשני מדבר על השלב שלאחר הלידה. כאשר מדובר בעובר שטרם נולד, הוא אינו נושם בעזרת הריאות שבחזה למעלה אלא מקבל את האספקה דרך הטבור שבמרכז הבטן. מכיוון שכך, כוחות היצירה בגופו של העובר נמצאים בפלג הגוף התחתון ולכן גם שני האש נמצאים בפלג הגוף התחתון כפי שטוענים הדאואיסטים. לאחר הלידה אנו מתחילים להשתמש בריאות שלמעלה על מנת לנשום ולחיות ומפסיקים להסתמך על הטבור. על כן רב התפקוד של הגוף עובר מעלה ושני סוגי האש נמצאים למעלה כפי שטוענים הרופאים.

מכיוון שלפני הלידה היאנג מוציא אל הפועל והיין קולט, בהתגבשות העובר הוא ראשית מתהווה כפנינת מים (אלו שמיים-אחד היוצרים מים). ואילו היאנג המקורי של שדה סם החיים נוצר ומופיע במרכזה (יאנג מקורי הוא אש, זה אדמה-שתיים היוצרת אש). לפני שהיאנג המקורי נטען במלואו ראשית נוצרים מכך שני ערוצים, מפקח ופריון. שער החיים הוא השער בו ערוץ מפקח נכנס לעמוד השדרה. האש שנוצרת במרכזו מתחברת לצ'י היאנג המקורי של שדה סם החיים ומסייעת לו.

כאשר נוצר עובר הוא מתחיל מביצית מופרית הנראית כטיפת מים זעירה ובתוכה מופיע כח היצירה שבהמשך יתפתח ליאנג המקורי של הדאן-טיאן. בשלב זה גם נוצרים הערוץ המפקח (Du) וערוץ הפריון (Ren). המקום בו הערוץ המפקח נכנס לעמוד השדרה הופך לשער החיים והאש שבמרכזו מתחברת ליאנג המקורי שבדאן-טיאן ותומכת בפעולתו. בפרשנות על ספר התיעוד מתוארת הבריאה בין השמיים והארץ והיווצרות חמש הפאזות "שמיים אחד יוצרים את מים, אדמה שתיים יוצרת את האש, שמיים שלוש יוצרים את העץ, אדמה ארבע יוצרת את מתכת...", כאן מקשר המחבר בין שני הרעיונות.

זאת הסיבה שהדאואיסטים רואים ביאנג המקורי של שדה סם החיים כאש הקיסר ובאש הנוצרת בשער החיים כאש השר, כשמיים מוקדמים. בכל הנוגע לשמיים מאוחרים בהם אש הלב היא אש הקיסר, ברור שהאש המתגוררת במרכז כיס המרה היא אש השר.

על סמך המתואר למעלה אפשר להבין מדוע הדאואיסטים רואים בדאן טיאן ובשער החיים כאש הקיסר והשר, אחרי הכל הם מדברים על השלב שלפני לידת האדם (שמיים מוקדמים). אם מדברים על שמיים מאוחרים, אז ברור שבלב יש את אש הקיסר ובכיס המרה יש את אש השר.

בדיון של הקאנון הפנימי בששת הצ'י יש רק אזכור של שאו יאנג אש השר ולא נאמר שער החיים אש השר. למרות שבשאו יאנג יש פיצול של יד ורגל, אך מעשית שאו יאנג של הרגל וכיס המרה הוא החשוב. למרות שכיס מרה ולב נמצאים האחד מעל הסרעפת והאחר מתחת לסרעפת, אך המערכת מלמעלה למטה מחוברת, יכול להיות סיוע הדדי בהתמרת הצ'י שלהם. זהו ההיגיון העומד מאחורי הדיון של הקאנון הפנימי בשמיים מאוחרים, בהם האש שבמרכז הלב היא אש הקיסר והאש המתגוררת במרכז כיס המרה היא אש השר.

בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב דובר רק על הקשר של אש השר ושאו יאנג ואין כל אזכור של קשר בין אש השר ושער החיים. שאו יאנג מתחלק לערוץ הרגל וכיס המרה וערוץ היד ושלושת המחממים. מבין שני ערוצים אלו, ערוץ כיס המרה הוא החשוב יותר. למרות שבין כיס המרה והלב יש סרעפת המפרידה ביניהם, מעשית ללב יש מעטפת המתחברת לסרעפת וגם לכיס המרה יש מעטפת דקיקה המקיפה אותו ומעטפות אלו הינן חלק משלושת המחממים ולכן מחוברות בינייהן ומאפשרות לצ'י של הלב וכיס המרה לתקשר ולהשפיע האחד על השני. הקשר ההדדי בין התמרת צ'י הלב וכיס המרה הוא הסיבה שהקאנון הפנימי מדבר רק עליהם בהקשר של אש הקיסר ואש השר.

השימוש העיקרי של אש ומים הוא בבישול והבשלה של מים ודגן, עיכול והתמרה של נוזלים ומזון. הספרים אומרים אך ורק שאש שער החיים יכולה להתמיר מזון ואינם יודעים שים הצ'י שתחת הטבור נמצא במרכז האזור שמקיפים המעי הגס והדק, וחומו מקושר ללא הפסק אל מעי גס ודק. לכן היאנג המקורי של שדה סם החיים מצטיין בהתמרת המזון. אך הדבר המותמר על ידי אש היאנג המקורי ואש שער החיים, הוא המזון שבתוך המעיים. 

אש ומים משמשים בעיקר לבישול מזון ומסייעים בגוף לעיכול והתמרה של המזון והנוזלים שנכנסים לגוף. רב ספרי הרפואה מדברים אך ורק על כך שאש שער החיים משפיעה על התמרת המזון ואינם יודעים או מציינים שבמרכז האזור של המעיים נמצא ים הצ'י, הלא הוא הדאן-טיאן, שחומו משפיע על המעי הגס והדק ומסייע בהתמרת המזון. יש לציין ששער החיים והדאן-טיאן מסייעים אך ורק בעיכול המזון בשלב בו הגיע אל המעיים אך אינם משפיעים על המזון כאשר הוא בקיבה.

בנוגע למזון שבתוך הקיבה, הוא תלוי בהתמרה של אש הלב שבמחמם העליון ואש כיס המרה שבמחמם האמצעי. מכיוון שהלב הוא אש היאנג הגדול (תאי יאנג – שמש), כמו השמש הזוהרת במרכז השמיים וזורחת על האדמה שלמטה, אז המים והדגן שבתוך הקיבה שואלים את החום לבישול והבשלה. בנוגע לכיס המרה, הוא דר במחמם האמצעי, למעלה הוא קרוב אל הקיבה ולמטה קרוב אל המעי, המיץ שלו מר מאד ובעל הטעם הבלעדי של האש. הצ'י שלו נכנס לקיבה ויכול לסייע בהפצה והנעה פתוחה מטה (הכיוון הנכון של צ'י הקיבה הוא תנועה ללא סוף בכיוון מטה, העץ יכול להפיץ את האדמה ולכן חזק בהפצה ופתיחה שלה), המיץ שלו נכנס למעי ועוד יותר יכול לסייע בהתמרה ליצירת נוזל תמצית (מה שהמערביים מכנים Chyle).

אז מי משפיע על עיכול המזון בקיבה? המזון שבקיבה תלוי בכח ההתמרה של אש הלב ואש כיס המרה.מבחינת שיוך האיברים הפנימיים ליין ויאנג, הלב נחשב ליאנג הגדול (בסינית - תאי יאנג) והוא מדומה לשמש (שאחד משמותיה בסינית הוא תאי יאנג) הזוהרת בשמיים וקרניה מחממות את האדמה, כך בגוף הלב מחמם את האדמה שתחתיו ובכך מאפשר לה לבשל את המזון. זאת פאזת האש היוצרת את פאזת האדמה. לעומת הלב, כיס המרה נמצא בצמוד לקיבה ולמעיים ובתוכו יש מיץ מרה מר מאד (מר הוא הטעם של האש). צ'י כיס המרה נכנס אל הקיבה ומסייע לה לתפקד ולהוריד את המזון המעוכל מטה. זאת פאזת העץ המרסנת את פאזת האדמה. המיץ של כיס המרה נכנס למעי ומסייע ביצירת נוזלי העיכול המכונה ברפואה המערבית chyle.

לעניות דעתי בריפוי עוצמת חום שאינה מספקת בקיבה עם עיכול לא תקין של משקה ומזון היוצר לרב ליחה קרה, אני משתמש בצמחים למלא את היאנג של המחמם העליון. כמרשם משתמש בLing Gui Zhu Gan Tang של ארון הזהב ומוסיף Gan Jiang, Hou Po ובמקרים קשים מוסיף Huang Qi.

לפי הבנתו של ג'אנג שִי-צ'וּן, כאשר עוצמת החום בקיבה נמוכה מדי ואינה מאפשרת עיכול תקין ואף מביאה לכך שנוצר קור וליחה, הם תוצאה של חולשת אש הקיסר שבלב ולכן הוא בוחר להשתמש בצמחים הממלאים יאנג במחמם העליון.  

השילוב של Gui Zhi עם Gan Jiang חזק במילוי אש הקיסר של שאו יין ואילו שימוש של Gui Zhi יחד עם Huang Qi חזק במילוי אש השר של שאו יאנג (שהינה אש השר  המתגוררת בתוך כיס המרה).

שילוב הצמחים שהוא מציע מסייע בו זמנית לאש הקיסר ואש השר ולכן יכול לפתור בעיות של ליחה קרה במחמם העליון.

כאשר עוצמת החום במעי הגס אינה מספיקה, העברה אינה ממלאת את תפקידה וגורמת לשלשולים אז משתמש בצמחים הממלאים ומסייעים ליאנג של המחמם התחתון. משתמש במרשם Shen Qi Wan של ארון הזהב בתוספת Bu Gu Zhi ו-Xiao Hui Xiang.

כאשר מדובר בעוצמת חום נמוכה במחמם התחתון בה נוצר קור במעיים ומופיעים שלשולים, מדובר בבעיה בשער החיים ודאן-טיאן ולכן הוא משתמש בצמחים המחממים וממלאים את היאנג במחמם התחתון.

החום של הצמחים Gui  ו- Fu Zi שבמרשם נע ישירות אל המחמם התחתון ואילו Xiao Hui Xiang חזק בחימום ערוצי האקסטרה והחיבור. ערוצי האקסטרה מקיפים ומגנים במקור על ים הצ'י. החום של Bu Gu Zhi (בסינית משמעות השם היא למלא את שומן העצם, נ.א) יכולה למלא את היאנג האמיתי במחמם התחתון וכמו כן יכולה למלא ולהטיב עם השומן שבמרכז העצם. נביא למילוי של לשד העצם, ערוץ מפקח חזק ושופע וכך אש שער החיים תשגשג מעצמה.

מעבר לחימום שער החיים הוא מוסיף צמחים לחימום ערוצי האקסטרה אשר עוברים באזור של הדאן-טיאן ושער החיים ויכולים לחזק אותם.

למי שרוצה להמשיך לחקור וללמוד על כתבים עתיקים ופרשנויות על פורמולות קלאסיות, מוזמן להצטרף לכיתה שנפתחה במרכז ההדרכה של סינית בקהילה שבחיפה. בכיתה נתרגם, נקרא ונדון בכתבים השונים ברפואה הסינית בהנחייתי. מוזמנים ליצור קשר בעמוד קורסים והרצאות.

                                                                                                                                                

הערות

תרגום מסינית לעברית - ניצן אורן

1. ג'אנג שי-צון - Zhang Xi Chun 张锡纯. חי בין השנים 1860-1933 והיה אחד הפרשנים המודרנים החשובים של דיון על פגיעת פתוגן. נחשב כרופא המייצג של אסכולת האיחוד והטמעה בין הרפואה הסינית והמערבית (中西汇通 Zhong Xi Hui Tong) שנוצרה על ידי טאנג דזונג-חאי (唐宗海).
2. ריכוז טיעונים ברפואה סינית - Zhong Yi Shuo Lun Ji 中医论说集
3. דיון על החלוקה של אש הקיסר ואש השר בגוף לשמיים מוקדמים ומאוחרים - 论人身君火相火有先后天之分
4. ארון הזהב - נקודות חיוניות מארון הזהב Jin Gui Yao Lue 金匮要略
5. פרשנות על ספר התיעוד - Shang Shu Da Chuan 尚书大传
6. תרגום הפרשנות של ג'אנג שי-צ'ון על פורמולת Zhen Gan Xi Feng Tang לטיפול בסחרחורות ואירוע מוחי.

התנועה שבסטאטיות

לאורך ההיסטוריה הסינית פותחו מאות תרגילים שכל מטרתם טיפוח הגוף והנפש. למרות שתרגילים עתיקים רבים לא שרדו עד לימינו אנו, אם מכיוון שהתפתחו ושונו או שלא הועברו לדורות הבאים, ניתן למצוא אזכורים לקיומם בכל אחת מאסכולות החשיבה החשובות בסין כגון בודהיזם, דאואיזם וקונפוציוניזם. עם התפתחות אמנויות הלחימה ביד ריקה (ככל הנראה במאות ה-16 וה-17) חלחלו תרגולות אלו אל תחום אמנויות הלחימה ואוחדו עם תרגולות קיימות שמטרתן חיזוק הגוף והנפש והכנתו ללחימה. בתחילת המאה ה-20 אוגדו כלל תרגולות טיפוח הבריאות תחת שני שמות בעלי משמעות דומה , ניי-גונג וצ'י-גונג.  בין תרגולות אלו יש תרגולת אחת המכונה "עמידות עמוד" אשר התמקדה בתרגול ה"כוונה" כתנועה הנוצרת מתוך נייחות.  

מיומנות פנימית

נֶיי-גוֹנג (内功) משמעו מיומנות פנימית. המושג הופיע לראשונה ככל הנראה בספר איורים על מיומנות פנימית, שיצא לאור בשנת 1881 על ידי פַּאן ווֶי (潘霨 Pan Wei) ועסק באמנות טיפוח הבריאות. תרגולות מיומנות פנימית רבות פותחו כבר בשלהי שושלת מינג והיו אהודות במיוחד על קהילת אמנויות הלחימה. המושג הקדום "מיומנות פנימית" הפך נפוץ בסין בשנת 1932 על ידי ספריו של סופר סיני ומחבר רומאנים על אמנויות לחימה בשם לִי שוֹאוּ מִין (李寿民 Li Shou-Min). המושג מתבסס על עקרונות הרפואה הסינית ומשמעותו אימון וחיזוק האיברים הפנימיים (דזנג-פו) על ידי תרגול מיקוד הנפש והצ'י. במשמעות רחבה, מיומנות פנימית הינה שיטת אימון ייעודית שמטרתה אימון התמצית, הצ'י והנפש יחד עם האיברים הפנימיים, הערוצים וכלי הדם לכדי מצב בו התמצית שופעת והצ'י רב, הנפש וההכרה חדות, האיברים הפנימיים חזקים ובריאים והזרימה בערוצים חלקה ופתוחה. מושג כוללני זה אומץ על ידי קהילת אמנויות הלחימה והרפואה הסינית מאותה תקופה ואילך. בשנת 1928 הופיע אחד הספרים המענייניםבתחום, המדע שמאחורי אגרוף המיומנות הפנימית מאת גַ'אנג נַאי צִ'י (章乃器 Zhang Nai-Qi), אשר נכתב בניסיון להסביר את התועלת בתרגול אמנויות לחימה, המתבססות על מיומנות פנימית (שינג אי, בה גואה, טאי ג'י), מבחינה מדעית. המושג מיומנות פנימית מופיע לרב כשם לתרגולות סטאטיות בעלות אופי הדומה לצ'י גונג אשר מתורגלות כחלק מאמנויות הלחימה.

מיומנות צ'י

צ'י גונג ( 气功/炁功 ) הינו מושג מודרני הכולל תחתיו מספר רב של תרגולות עתיקות יומין שהתקיימו בסין. בין היתר נכללים תחת שם זה דַאו-יִין (导引), זיקוק הטבלית (לִיאֱן דַאן 炼丹), תרגול דאו (שֹיוּ-דַאו 修道), ישיבת זן (דזוּאוֹ צַ'אן 坐禅) ופליטה ובליעה (טוּּ-נַא 吐呐). בספרות הסינית העתיקה הופיע מושג זה מעט מאד, לרוב ללא פרוש משמעות. המושג הפך לפופולארי בשנות החמישים לאחר שהופיע בספר שיטות אימון צ'י גונג לריפוי שם תיאר תרגול ממושך של הסדרת יציבה ונשימה. בזמן הקדום, מומחים בטיפוח הבריאות, הבדילו בין שני סוגי צ'י, צ'י מקורי (炁) איתו אנו נולדים וצ'י נרכש (气) המושג על ידי נשימה ומיצוי המזון הנכנס אל הגוף. לדבריהם מטרת תרגול צ'י גונג היא לחבר בין הצ'י הנרכש והצ'י המולד וכך לסייע בטיפוח הבריאות והארכת החיים. מנקודת הראות של הרפואה הסינית, צ'י גונג הינו תרגול בו על ידי אימון עצמי של הסדרת הנפש ניתן להסדיר ולהביא להרמוניה את זרימת הצ'י בגוף. 

 עמידות עמוד – מיומנות צ'י או מיומנות פנימית?

תרגול צ'י גונג כולל שלושה שלבים חשובים: הסדרת הנפש (דעת), הסדרת הגוף והסדרת הנשימה. למרות שנהוג לזהות צ'י גונג על סמך הימצאות שלושת השלבים המוזכרים לעיל כחלק מהתרגול, מעשית, עקב היות מושג זה כוללני למדי וחדש יחסית, נהוג לכלול תחתיו כל תרגול המשפיע על צ'י ונפש ומטפח את הבריאות כגון תרגול עמידות עמוד. המתנגדים להיות תרגול זה (עמידות עמוד) סוג של צ'י גונג ומעדיפים לסווגו כמיומנות פנימית, מתבססים על נקודות השוני הבאות:

בסופו של דבר הסיווג תלוי בנקודת המבט. מנקודות מבט של אמנויות לחימה נסווג עמידות עמוד כמיומנות פנימית ואילו מנקודת מבט של טיפוח הבריאות נסווגן כצ'י גונג.

לעמוד כמו עמוד

עמידת חון-יואן

"עמידות עמוד" (Zhan zhuang 站桩) הינו תרגול בו המתרגל עומד בתנוחה כלשהי ללא תנועה למשך זמן רב. מקור השם עמידות עמוד ככל הנראה בתרגול הליכה על כלונסאות (עמודים) עץ. מכיוון שהעמידה הינה סטאטית בדומה לעמוד, הושאל שם זה. תרגול עמידות עמוד לוטש במשך מאות, אם לא אלפי, שנים לזה המוכר לנו כיום. אחד האזכורים הקדומים ביותר לתרגול עמידה סטאטית מופיע בספר הרפואה הפנימי של הקיסר הצהוב :"שמעתי כי בתקופה הקדומה החכמים חיו לפי דרך הדאו, הם תמכו בשמיים וארץ, שלטו בהבנת עקרונות יין ויאנג, נשמו את תמצית האוויר, עמדו בדד והתבוננו בנפשם, ושריריהם היו מאוחדים כאחד". למרות שפסקה זו נתונה לפרשנויות שונות היא מצביעה בברור על תרגול נייח בעמידה שייעודו הרגעת הנפש וטיפוח הבריאות. תרגול עמידות עמוד היה קיים באמנויות לחימה שונות כולל אמנויות שמקורן במנזר השאולין, היאבקות ואמנויות פנימיות כגון יין-יאנג בה גואה ג'אנג ושינג אי צ'ואן.

הפופולאריות של תרגול עמידות עמוד קיבלה דחיפה עצומה בסין בתחילת שנות ה-30 בזכות פועלו של וַואנג שיַאנג גַ'אי. וואנג למד והתאמן בשינג אי צ'ואן שם פגש לראשונה בתרגול עמידות עמוד ב"עמידת שלושת הגופים". לאחר שנים של אימון יצא למסע ברחבי סין לחפש אחר המאסטרים הגדולים בסין וללמוד מהם את סודות המיומנות הפנימית. בהתבסס על עמידות העמוד הקיימות בסגנון הלחימה של הצורה והכוונה, שינג אי צ'ואן, שמטרתן חיזוק הגוף לשם לחימה, ובשילוב עם ידע חדש שרכש במסעותיו פיתח ושכלל את העמידות שהכיר ויצר עמידות נוספות שמטרתן שיפור הבריאות. פיתוח נוסף לעמידות העמוד התבצע מאוחר יותר על ידי לוּ ג'וֹנג רֶן שגם כן תרגל שינג אי צ'ואן ויין-יאנג בה גואה ג'אנג. לו חקר את תרגול העמידות יחד עם אחד מתלמידיו של וואנג ולוחם מוכשר בפני עצמו, גַ'אוֹ דַאוֹ שִֹין, ושאף לבסס את התרגול על ידע מודרני באנטומיה ופיזיולוגיה.

תרגול עמידות עמוד מתמקד במספר אספקטים שונים כגון הנפש, הכוונה ושרירי הגוף, כאשר תרגול הכוונה הינו הנדבך החשוב מכל ועליו מתבסס התרגול כולו. על פי ההגדרה המילונית, כוונה היא "רצון המכוון למטרה מסוימת, התאמצות לעשות דבר מה". כלומר כוונה היא רצון או שאיפה (פוטנציאל כוח) המכוונים למטרה כלשהי (כיוון). למעשה תרגול עמידות עמוד מתנגד לניסיון כוחני להשפיע על כיוון זרימת הצ'י (המתבצעת לעיתים בצ'י-גונג) מכיוון שהצ'י יודע לנוע במסלולים הנכונים והתערבות חיצונית עשויה להפריע לזרימה ואף להזיק. במקום להשפיע על הצ'י ישירות אפשר להשפיע על הכוונה אשר מספקת לצ'י כיוון תנועה ועוצמה אך אינה כופה עליו את המסלול אותו ייקח על מנת להגיע לשם.

כוונה מופיעה ממש לפני תחילתה של תנועה והינה שלב הביניים בין סטאטיות לתנועה. התחושה שאמורה להופיע בגוף דומה לתחושה של אצן הדרוך לזנק בתחילת המסלול. האצן מאזין לקריאת המזניק "היכון, הכן...צא!". התחושה הממלאת את הגוף כולו מכריות כף הרגל ועד אצבעות כף היד והראש בשמיעת המילה "הכן..." היא התפשטות הכוונה בגוף כולו.

הצורה כתבנית לכוונה

צורת עמידת העמוד היא כלי הקיבול אליו ניצוק את הכוונה. העמידה אינה סטאטית וריקה מתוכן אלא תבנית המכילה מומנטום תנועה קפוא בזמן. הכוונה הנכונה והרצויה לנו יכולה לנבוע אך ורק ע"י יציקתה אל תוך תבנית, על כן ראשית כל יש לבנות את כלי הקיבול הרצוי לנו ולאחר מכן למזוג את הכוונה אל תוך כלי הקיבול.

צורתה של התבנית נקבעת על סמך סט דרישות, המגדירות בכלליות את גבולות הגזרה. ניתן להשוות סט דרישות זה לגבולות הכלליים המגדירים את המילה "כוונה" המופיעה בתרשים משמאל. בשונה מהמילה "צורה" המוגדרת ומתוחמת לחלוטין על ידי גבול, המילה "כוונה" מתוחמת רק על ידי קווים כלליים המגדירים את גבולות הגזרה. למרות זאת עדיין ביכולתנו לזהות את משמעות המילה וצורתה. קביעת גבולות כלליים מאפשרת יצירת מבנה ייחודי ללא הגבלת חופש התנועה או היצירתיות ויצירת קיבעון. חשיבות נוספת לצורה קיימת בעובדה כי ביכולתה לתעל את כוחו של הגוף באופן היעיל והחסכוני ביותר, לדוגמא כאשר מטפלים בטוי-נא או עיסוי. תיעול נכון של הכוח (מנח הנדסי יעיל) ותמיכה של הגוף מאחורי התנועה יאפשרו ייצור כוח רב מהרגיל בפחות מאמץ. היעדר מוחלט של גבולות התבנית מאפשר ייצור כוונה אך לא מאפשר הפקת כוח ותיעולו. גבולות נוקשים מדי יוצרים כוח מגושם המביא במהירות לבזבוז אנרגיה ותשישות.

התנועה שבנייחות

בדומה לנהוג בתרגול צ'י גונג, בתחילת התרגול יש להירגע ולנקות את הראש ממחשבות מיותרות ולהתרכז בנוכחות כאן ועכשיו. בתום שלב ההכנה עוברים לשלב תרגול הכוונה. התרגול מתבסס על שימוש בדימוי של תנועה כלשהי ללא ביצוע מעשי של התנועה. הדימויים הנפוצים ביותר הם דימוי חביקת בלון והשקעת כדור במים. לאחר התהווה הדימוי הרצוי יש לשאוף לחוש את התנועה עצמה או תגובת הכדור לתנועה למשל התנגדותו לחיבוק וציפתו כתגובה לניסיון השקעתו במים. ללא ניסיון מעשי לחוש את הדימוי הוא יישאר רק דמיון וכוונה אינה נוצרת. יש לשאוף להשתתפות של כמה שיותר אזורי תנועה בגוף (מפרקים) בחישת הדימוי אך להימנע מפרוט יתר של תוכן הדימוי. במצב זה למרות שבצופה מן הצד מתקבל הרושם כי מדובר בעמידה סטאטית לחלוטין, לא כך הדבר. לאורך כל התרגול על שרירי השלד לנוע בין מצב של מתח קל לשחרור תוך כדי כך שהמודעות נעה בין מיקוד לפיזור. בכתבים של המיומנות הפנימית נאמר כי על השריר להיות "רפוי אך אינו רוֹפֵס, מתוח אך אינו נוקשה". עוד נאמר "תנועה קטנה עדיפה על תנועה גדולה, חוסר תנועה עדיף על תנועה קטנה, רק התנועה שנובעת מחוסר התנועה מולידה תנועה אין סופית". משמעות המשפט היא שיש לשאוף להקטין את טווח התנועה ככל האפשר עד כדי כך שתנועה חיצונית נעדרת לחלוטין ותנודה פנימית רוחשת וגואה בפנים. ניתן לראות אם כן כי עמידות עמוד לא נועדו למציאת השקט הפנימי, רגיעה או היכולת להתגבר על חוסר סבלנות. רגיעה הינה רק שלב התחלתי המשמש ליצירת בסיס ממנו מופיעה התנועה. על ידי יצירת השקט וחוסר התנועה ניתן לשלוט בתנועה הנובעת מהתודעה.

התועלת בתרגול

שחרור מתחים, הרפיית שרירים, שיפור יציבה, שיפור זרימת הדם – מתח נפשי ואורך החיים המודרני מביא לכך ששרירים שאינם אמורים להיות פעילים מתכווצים. עמידה ממושכת מעייפת את השרירים ומלמדת להרפות את השרירים שאינם נחוצים לשמירת הגוף בתנוחה קבועה. שחרור שרירי השלד מאפשר חיזוק שרירי היציבה ושריר הליבה של הגוף ושיפור היציבה. הורדת מתח השרירים ומתח נפשי מאפשרים זרימה חלקה יותר של דם בכלי הדם וצ'י בכל הגוף. אחד הסממנים הטובים ביותר לשיפור המיומנות הוא התחממות הידיים בזמן התרגול.

הגברת השליטה על הכוונה – היכולת להניע את הכוונה וקיצור המרחק בינה ובין הצ'י מאפשר הכוונת הצ'י אל קצה המחט בזמן דיקור. הכוונה של הצ'י אל קצה המחט מאפשרת הגעת צ'י (得气De qi) מהירה ותחושה חזקה של הצ'י על ידי המטופל.

יצירת מבנה חזק – חיזוק הגוף ותמיכתו מאחורי הזרועות המאפשר תיעול כוח טוב ויעיל ובזבוז אנרגיה מינימאלי ובכך מסייע למטפלים בכל תחומי הריפוי במגע כגון עיסוי וטוי-נא.

שיפור הרגישות של חוש המישוש ושיפור מהירות התגובה – שיפור יכולת המטפל לחוש את הגעת הצ'י על קצה המחט.


                                                                                                                                             
הערות
המדע שמאחורי אגרוף המיומנות הפנימית - תרגום מאת ניצן אורן (חלק א' - חלק ב')