‏הצגת רשומות עם תוויות עיסוי סיני. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות עיסוי סיני. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 23 בפברואר 2014

גואה-שה (Gua Sha 刮痧) והטיפול בכאבי שרירים, מפרקים ושאר מחלות

כולם כבר מכירים את הדיקור הסיני וצמחי המרפא, יש אפילו שמודעים לכך שברפואה הסינית יש שימוש גם בכוסות רוח ועיסוי מיוחד שנקרא טווינא אבל קיימת שיטת טיפול מעולה נוספת שקצת פחות מוכרת במערב. שיטת טיפול זו נקראת גואה-שה (Gua Sha). גואה-שה הינה אחד מהכלים היעילים ביותר שיש בארגז הכלים של הרפואה הסינית, לטיפול בבעיות אורטופדיות למיניהן כתוספת או תחליף לטווינא ודיקור במחטים.

שורשיה של שיטת טיפול זו בראשית התפתחות הרפואה הסינית בתקופה בה טרם התחילו להשתמש במחטי מתכת ובעיקר התמקדו בעיסוי ולחיצה בעזרת אבנים, עצמות, פיסות עץ וחרס ושאר חפצים, על גבי העור והשרירים לשם הקלה על כאב וחולי. כאשר התפתח הדיקור במחטים נדחקה שיטת הטיפול בגואה-שה הצידה ונשתמרה בעיקר בטיפול העממי הביתי. במהלך 400 השנים האחרונות אומץ הטיפול העממי בגואה-שה על ידי רופאים מובילי דעה וניתן אף למצוא אזכור לטיפול זה בכתביהם.

השם גואה-שה מורכב משתי סימניות. הסימנייה הראשונה גואה (Gua 刮) היא ציור של להב המתחכך בחפץ קשיח וכתוצאה מתנועת חיכוך וגילוח זו מופק רעש מחריש אוזניים. פירוש נוסף מסביר שמדובר בתיאור של רוח חזקה הנושבת בעוצמה ומביאה להיווצרות רעש מחריש אוזניים בדומה לשריקת הרוח. במקרה שלנו הושאלה סימניה זו לתאר שימוש בחפץ שטוח שבעזרתו מעסים ומקרצפים את העור והשרירים בתנועת גילוח תוך כדי הפעלת לחץ.

הסימנייה השניה שה (Sha 痧) היא שילוב של ציור שמשמעותו חול ותרשים של אדם חולה ומתארת מחלה בה מופיעות נקודות אדומות זעירות כמו חול על גבי עור הגוף. מחלת שה נוצרת מופיעה בעיקר בקיץ ובאביב והינה תוצר של פתוגן מזיק החודר לגוף ומפריע לזרימה התקינה של צ'י ודם כך שהם מצטברים לכדי נקודות אדומות.

השילוב של שתי הסימניות בשם גואה-שה, מתאר הופעת נקודות אדומות על גבי העור בעקבות שימוש בלוח קשיח לעיסוי הגוף בתנועת גילוח לשם סילוק מחלת פתוגן שה.

על פי הרפואה הסינית, הנקודות האדומות המכונות שה הן תוצאה של חסימה של זרימת הצ'י והדם בגוף. הפרעה לזרימת הצ'י והדם בגוף יכולה להיגרם עקב טראומה חיצונית, למשל עקב מכה, או עקב חדירה מבחוץ של גורם פתוגני מזיק כגון לחות או קור. כאשר הצ׳י המזיק מפריע לזרימת הצ׳י בגוף, מופיעה נפיחות ותחושת התנפחות מקומית. כאשר הוא משפיע על זרימת הדם ומביא לריכוזו באזור אחד נוצר חום ומופיעות נקודות סטסיס דם אדומות. על כן התוצר הפתולוגי המכונה שה מכיל גם את גורם המחלה וגם את התוצאה שלה. כאשר אנו מטפלים בעזרת סירוק האזור נגרמת הנעה של הדם החסום ופתוגן השה משתחרר החוצה והזרימה של הצ'י והדם שבה להיות תקינה. מחקרים מודרנים הראו שגואה-שה מגבירה את הסירקולציה של הדם בנימים הזעירים באזור הטיפול דבר שמסייע להקלה על כאבי שרירים, אך ההקלה בכאב אינה מוגבלת רק לאזור הטיפול המקומי אלא כוללת גם אזורים מרוחקים ממנו.

בניסויים שנערכו על עכברים התגלה שלטיפול בגואה-שה יש השפעה על אנזים (HM-1) בעל יכולת הגנה על תאי הגוף מפני תהליכי חמצון. אחד מהמחקרים אף הראה שטיפול בגואה-שה מוריד סממנים של דלקת במטופלים עם נזק בכבד כתוצאה מצהבת B ולכן סבורים שככל הנראה יש לטיפול זה גם השפעה מגינה על הכבד.

למרות שכיום הטיפול כבר אינו מוגבל למחלת פתוגן שה ומתאים לכל מקרי חסימה של צ'י ודם בשטח הגוף, כאשר הטיפול מבוצע באופן הנכון יכולות להופיע נקודות אדומות על גבי העור כחלק משיפור מחזור הדם באזור ובדומה לתוצאה שנראה לאחר טיפול בכוסות רוח. על כן משמש טיפול זה בעיקר להמרצת מחזור הדם, חידוש זרימת דם בערוצים ובשרירים והקלה על כאבים כגון כאב גב, כאבי שרירים, כאבי מפרקים ואף לשם עיסוי קוסמטי בפנים והמרצת הדם.

למרות שכיום נהוג להשתמש בטכניקות גואה-שה בעיקר לטיפול בכאב, מעשית טכניקות אלו יכולות לסייע גם לטיפול בבעיות נשימה כגון אסטמה, ברונכיטיס, התקררות, שפעת, עלייה בטמ"פ הגוף, מכות חום בקיץ, דאבת שרירים (פיברומיאלגיה) נקעים, עווית שרירים, כאבי ראש, בעיות עיכול, סחרחורות, כאבי פרקים ואף לשחרור מתח משרירים דואבים והקלה על תשישות שרירים. על כן ניתן לשלבו כמעט בכל טיפול ברפואה סינית.

כמה סוגים של לוחות גואה-שה (Gua Sha 刮痧) בהם אני משתמש

בעבר הרחוק השתמשו הסינים בחפצי חרס, עץ ואף מתכת לשם ביצוע הטיפול אך כיום מתמקדים בעיקר בקרני תאו מים, אבן ירקן ואף אבן חפף (פומיס) שחורה. חומרים אלו, בשונה מחרס ומתכת, אינם גורמים לגירוי חזק של העור ושריטתו ואינם שבירים, כמו כן אינם יוצרים חשמל סטאטי עקב החיכוך ועדיפים על פני פלסטיק שעשוי לגרום לתגובה אלרגית אצל חלק מהמטופלים. כמו כן ניתן לראות גואה שה בצורות שונות ומשונות כגון קרן פרה, מסרק, לוח מלבני, לוח בצורת דג ועוד כך שכל אחד מהם משמש לטיפול באזורים שונים בגוף.

לא לכולם מתאים טיפול בגואה-שה. טיפול זה אינו מומלץ לאנשים בעלי רגישות גבוהה מאד לכאב, נטייה לדימום תת עורי, צורכים תרופות שמשפיעות על קרישת דם, נשים בהריון, אנשים מיד לאחר ניתוח, אנשים עם ורידים נפוחים, בעלי מחלות עור או פצעים פתוחים ושריטות, וגם אנשים שעה לאחר אוכל.

לאחר טיפול רצוי להימנע ממקלחת קרה או חשיפה לרוח וקור (כולל מזגנים ומאווררים) לפחות לשעה לאחר הטיפול ולכן רצוי לכסות היטב את האזורים שטופלועל מנת למנוע חדירת קור אל הגוף.

יום שבת, 2 בנובמבר 2013

סיפור מקרה - לירן - טיפול בטווינא לכאב אקוטי לאורך הרגל

ברשומה על סוגי כאב פירטתי על הגורמים השונים להופעת כאבים. אחד הגורמים הנפוצים ביותר להופעת כאב הוא הפרעה לזרימה חלקה עקב סתימה במסלולים בהם הצ'י והדם זורמים. הטיפול העיקרי בכאב כזה הוא פתיחה של אותה סתימה בערוצים על מנת לחדש את הזרימה החופשית בהם. לרב אני משתמש בדיקור או הקזת דם לפתיחה של הערוצים אבל לפני שבועות מספר נאלצתי להשתמש דווקא בטווינא (עיסוי סיני) על מנת לסייע למטופלת. להל"ן המקרה: 

14 באוקטובר: לירן (שם בדוי), ילדה חמודה ופעלתנית בת 6 החלה לסבול מכאב בצד הפנימי של כף רגל ימין באזור הקרסול וקשת כף הרגל. הכאב היה ממוקד באזור ערוצי הטחול והכליות והקשה על דריכה על הרגל. כבר באותו יום החל הכאב לעלות מעלה לאורך צידה הפנימי של הרגל וגרם לתחושת משיכה וכיווץ כואבים ובסופו של דבר אילץ את לירן לקפל את הרגל ולהשאיר אותה מקופלת כל הזמן על מנת שלא יכאב לה. בערב הלכה להיבדק אצל רופאה וקיבלה אבחון שככל הנראה מדובר בטראנס סינוביטיס והומלץ שתיקח נורופן.

15 באוקטובר: מכיוון שהכאב המשיך להחמיר קיבלה מהרופאה הפניה למיון ליום המחרת.

16 באוקטובר: במיון בוצעו צילום רנטגן ובדיקת אולטראסאונד אך לא התגלו כל ממצאים. על סמך אופן קיפול הרגל ואופן ישיבתה, בדומה לישיבה מזרחית, הועלה חשד שמדובר בדלקת בפרקי ירכיים. הרופאים המליצו שתיקח נקסין ותשוב לבדיקת מיפוי עצבות ב-21 לחודש. (תמונה שמאלית)

אימה החליטה לנסות טיפול ברפואה סינית ופנתה אלי. לירן הגיעה לטיפול על קביים ומסתבר שבימים האחרונים קיבלה גם כיסא גלגלים על מנת שתוכל להתנייד בבית הספר.

אבחון: רגל ימין מקופלת ולירן אינה מסוגלת ליישר אותה מחמת כאבים עד כ-5 ס"מ מעל הברך. הרגל רגישה למגע לאורך הצד הפנימי והחיצוני. במישוש לאורך ערוצי הרגל חשתי גבשושיות בעיקר במסלולי ערוץ תאי יין של הרגל והטחול וערוץ יאנג מינג של הרגל והקיבה. רגישות חזקה התגלתה בנקודות טחול-8, טחול-3 וכליות-2. על סמך הממצאים והעדר סממנים גופניים נוספים החלטתי לבצע טיפול בדיקור. למרות שלירן הסכימה מראש לקבל טיפול, כאשר הגענו לטיפול עצמו לא הסכימה בשום פנים ואופן שאשתמש במחטים. לאחר מספר ניסיונות שכנוע מצד אימה הסכימה שאבצע דקירה ראשונית של העור, אך לא הסכימה שאמשיך להכניס את המחט לקבלת תחושת צ'י או שאמשיך לדקור, מחשש מכאבים. כעבור 20 דקות נוספות החלטנו שהיום אין טעם להמשיך את הטיפול כי דיקור שטחי אינו יעיל ושננסה גישה אחרת במפגש הבא.

18 באוקטובר: לאחר שיחה עם הוריה השתכנעה לירן לקבל טיפול בדיקור. למרות זאת, כשהגיע רגע הטיפול התעקשה שאינה רוצה דיקור. החלטתי שכדאי לנסות טיפול בטווינא במקום לנסות לשכנע אותה שדיקור לא כואב. התמקדתי בנקודות רגישות לאורך הערוצים של הרגל ומקומות בהם חשתי בגבשושיות שחסמו את הערוצים. תוך כדי שימוש בטכניקות פיזור ופתיחה של הערוצים בדגש על נקודות הדיקור והוספתי יישור הדרגתי של הרגל עד שהתיישרה לחלוטין. כעבור חצי שעה דיווחה שכבר אין כאבים ברגל מלבד נקודה רגישה בגודל מטבע באזור החיצוני של פיקת הברך. כעת כאשר יושבת יכולה לקפל וליישר את הרגל והברך ללא קושי או כאבים. כאשר ניסתה לעמוד דיווחה על חולשה של הרגל שאינה מאפשרת העברת משקל ודריכה עליה ולכן עדיין נשענה על הקביים. המלצתי על תרגילים לחיזוק הרגל והמשך מעקב. (תמונה ימנית)

19 באוקטובר: התקשרתי לאימה על מנת לברר האם היתה הקלה נוספת לאחר שנת הלילה. לדברי אימה, קמה עם כאב קל בלבד באזור הפיקה וללא חולשה ברגל ו"אינה נמצאת כרגע בבית, היא בחצר רצה עם חברה שלה".

23 באוקטובר: התקשרתי לאימה לשמוע מה אבחנו במיפוי העצמות. לדבריה ביטלו את הבדיקה מכיוון שלא נשארו כאבים או קשיי הליכה. למרות זאת ב-22 באוקטובר כאשר הייתה בקופת החולים נכנסה אל הרופאה והודתה לה על הטיפול ועדכנה אותה על מצבה של לירן. לדבריה הרופאה אמרה שאין צורך בהמשך טיפול ושאינה מאמינה ברפואה משלימה, אבל אם זה עזר אז מה טוב. על כך השיבה האם "אין צורך להאמין בשביל שהטיפול יעזור, עובדה שמיד לאחר הטיפול לירן החלימה".

אני משתף את המקרה בכדי להראות עד כמה ידע בכמה שיטות טיפול שונות יכול לאפשר למטפל להיות גמיש בבחירת הטיפול המתאים למטופל ולבעיה ממנה הוא סובל. כמו כן המקרה מראה את היעילות של טיפולי מגע, כגון טווינא, במיוחד אצל ילדים.