יום חמישי, 5 בדצמבר 2013

האם תורת התנועות והצ׳י מצליחה להסביר את הגורמים להיווצרות אסכולות ומאבקים בין חימום וקירור?

אחד הדברים עליו דיברתי ברשומה על המטוטלת בין חום לקור ברפואה הסינית היה על כך שהיה חוסר הסכמה בין רופאים שונים בנוגע לצורך להשתמש בטכניקות קירור או חימום בטיפול במחלות ברפואה הסינית. בין החומרים הרבים שקראתי, כחלק מחקירה מתמשכת על דיון על פגיעת פתוגן, הייתה עבודת דוקטורט של רופא באוניברסיטת בייג׳ין, שהתמקדה בקשר של תורת התנועות והצ׳י והספר דיון על פגיעת פתוגן. אחד הטיעונים המעניינים שהעלה הכותב היה קשור בהשפעת צ׳י תקופתי החולש על כ-60 שנים ומשפיע על כלל המחלות והמגפות בתקופה זו. צ׳י זה מכונה בשם מנהל השמיים הגדול Da Si Tian 大司天. עבודה זו הפנתה אותי לחפש מקורות נוספים שדנים במנהל השמיים הגדול.

מנהל השמיים
מנהל השמיים הגדול (Da Si Tian 大司天) הוא מונח שטרם נתקלתי בו בעבר למרות שאני נובר והופך בתכני התנועות והצ׳י כבר מספר שנים. הוא מכונה מנהל השמיים הגדול כי הוא מבוסס על רעיון דומה לזה של מנהל השמיים (Si Tian 司天) אך חולש על תקופה ארוכה בהרבה. למי שלא מכיר את תורת התנועות והצ'י אסביר שמנהל השמיים הוא צ׳י חצי שנתי המשפיע על חצי השנה הראשון וקביעתו מבוססת על תריסר ענפי הארץ. על חצי השנה השני שולט [זה] אשר בנביעה (Zai Quan 在泉) שנמצא תמיד ביחס הפוך לצ׳י החצי הראשון מבחינת יין ויאנג (תאי יאנג - תאי יין, יאנג מינג - שאו יין, שאו יאנג - ג׳ואה יין). כך למשל בשנת 2013 צ'י מנהל השמיים הוא ג'ואה יין רוח עץ ולכן בחצי השנה הראשון יש נטייה למחלות הקשורות ברוח. בחצי השנה השני עיקר ההשפעה מגיעה מהצ'י אשר בנביעה, שהינו שאו יאנג אש השר, ולכן יש נטייה למחלות הקשורות בחום. מנהל השמיים ואשר בנביעה נקבעים על סמך חישובים הקשורים בענפים והגזעים של השנה הסינית, כפי שהם מתוארים בשבעת פרקי התנועות והצ'י בשאלה הפשוטה. בתרשים למטה אפשר לראות חישוב מפת הצ'י המשפיע על שנת 2013 וששת עונות הצ'י הקבועות.



המנהל הגדול של השמיים הוא מונח יחסית נדיר מכיוון שאינו שימושי לחישוב מצב הצ׳י בעונה הנוכחית אלא לתקופה שלמה של שישים שנה. כלומר הוא מציין את הצ׳י הדומיננטי המשפיע על סבב שלם של שישים שנה המבוסס על חיבור בין תריסר הענפים ועשרת הגזעים. יש הטוענים שעל סמך חישוב זה אפשר לראות שבתקופות בהן נכתבה ספרות קלינית שעסקה במגפות קור וטיפלה עם חימום, הצ׳י השולט היה של קור ולחות, לעומת זאת בתקופות בהן התפתחה הקליניקה לכיוון של קירור וטיפול במגפות חום, הצ׳י השולט היה של יובש חום או רוח ואש.

בעבר הועלו טיעונים המסבירים את עליית חלק מהאסכולות ברפואה הסינית בהקשר של מלחמות ואזורים גיאוגרפים. למשל במקרה של עליית אסכולת הקירור של ליו וואן-סו, נטען שעקב היות רב מטופליו תושבי צפון סין (כיום פרובינציאת חביי), שגופם חסון לעומת אנשי הדרום ותזונתם נוטה למזון חם, חריף ומייבש, על כן רב המחלות בהן נתקל היו מחלות של חום. כתוצאה מכך פיתח את עקרונות הטיפול בקירור. אבל כאשר אנו בוחנים את משנתו של תלמידו, לי דונג-יואן, שהתגורר באותו אזור בצפון סין, אפשר לראות שהוא דווקא דוגל בטיפוח של טחול-קיבה וחימום שלהם ואף יוצא כנגד שימוש בצמחים קרים העשויים להזיק לתפקודם. גם תלמיד נוסף של ליו וואן-סו שהתגורר גם כן באזור חביי, וואנג חאו-גו, שם דגש רב עם חימום של הצ'י היאנגי. לעומת זאת רופאים כגון יה טיאן-שה, שהשתמשו לרב בצמחים קרים, הגיעו דווקא מדרום סין ולא מצפונה כפי שהיינו מצפים אם עקרונות הטיפול שלהם הושפעו רק מאזורים גיאוגרפים. על סמך זה אפשר להסיק שלמרות שלמיקום גיאוגרפי הייתה השפעה על אופי המחלות שנפוצו באזור ובחירת עיקרון הטיפול על ידי הרופא, כנראה שהיו גורמים נוספים שהשפיעו עליהם. אחד ההסברים לכך הוא מנהל השמיים הגדול בכל אחת מהתקופות שציינתי.

מנהל השמיים הגדול
וואנג קן-טאנג (王肯堂 1549-1613) היה מהראשונים לדון במנהל השמיים הגדול בהתבסס על רעיון כללי שהוזכר בפרקי התנועות והצ'י בשאלה הפשוטה. לו מאו-שיו (陆懋修 1818-1886) הרחיב על נושא מנהל השמיים הגדול והסביר שכל מחזור של 60 שנה נשלט על ידי אחד מששת הצ'י וששת הצ'י השולטים על תקופות של 60 שנים כונו על ידו בשם ששת הצ'י של מנהל השמיים הגדול. הוא הגדיל וטען ש"הקדמונים השתמשו בחימום או קירור, טיפלו על סמך מצב מנהל השמיים הגדול [בתקופתם]". בדומה לרעיון חלוקת השנה להשפעת מנהל השמיים בחצי הראשון ואשר בנביעה בחצי השני, גם מחזור 60 השנים מתחלק ל-30 שנים ראשונות בהשפעת מנהל השמיים הגדול ו-30 השנים שלאחריהן בהשפעת אשר בנביעה הגדול. יוצא מכך שמנהל השמיים הגדול אחראי גם על המחזור השלם של 60 השנים וגם על 30 השנים הראשונות. סדר התחלפות ששת הצ'י של מנהל השמיים הגדול בכל 60 שנה הוא ג'ואה יין רוח עץ -> שאו יין אש הקיסר -> שאו יאנג אש השר -> תאי יין לחות אדמה -> יאנג מינג יובש מתכת -> תאי יאנג מים קור. התאריך בו מתחילים לספור את המחזור הראשון של 60 השנים הוא השנה השמינית של הקיסר הצהוב.

בתרשים למטה אפשר לראות את ציר הזמן של התפתחות הרפואה הסינית והרופאים הגדולים שיצרו את שבע האסכולות העיקריות ברפואה הסינית. כמו כן אפשר לראות קוביות צבעוניות אשר מייצגות את מנהל השמיים הגדול (משמאל) ואשר בנביעה הגדול (מימין) בכל אחת מהשנים מתקופתו של ג'אנג ג'ונג-ג'ינג ועד ימינו אנו.

אסכולת פגיעת קור - Shang Han Xue Pai 伤寒学派
גַ'אנג ג'וֹנג-גִ'ינג חי בין שתי תקופות של מנהל שמיים גדול. עד גיל 34 מנהל השמיים הגדול היה תאי יאנג קור מים ואשר בנביעה הגדול היה תאי יין לחות אדמה. כלומר עד גיל 34 חווה בעיקר את השפעות צ'י הקור והלחות. בגיל 34 התבצע מעבר לרוח עץ ואש השר כך שהחלו השפעות צ'י רוח ואש. בערך 13 שנים לאחר מכן סיים את חיבורו המפורסם דיון על פגיעות פתוגן (קור) ומגוון מחלות כאשר היה בן 47. מלידתו ועד תקופה זו מתועדות 5 מגפות גדולות שהאחרונה מביניהן קרתה לאחר התחלפות הצ'י מנהל השמיים הגדול. על סמך זה ניתן להניח שחיבורו הושפע בעיקר ממגפות הקור ולכן בחר להשתמש בצמחים חריפים חמימים לטפל במגפות. יש שיטענו שלא מדובר במגפות, מכיוון שלהן איכות של מחלות חום ולא קור ואילו הוא טיפל במחלות קור שגרתיות, אך אם נבחן את הקדמת ספרו נראה שלדבריו כמות האנשים שנדבקו ונפטרו הייתה גדולה יחסית ומתאימה להשפעת מגיפה.

מרגע המעבר לתקופת צ'י רוח חום ועד סיום חיבור ספרו עברו 13 שנים בהן קרתה מגיפה אחת. האם מגיפה זו הייתה מחלת חום? מדוע לא הוסיף מידע על מחלות חום בספרו? האם חלק זה אבד ואיננו עוד? בהקדמה לספר טען ג'אנג שהוא מורכב מ-16 מגילות ואילו כיום יש ברשותנו רק 10 מגילות. יש המשערים ש-6 המגילות הנוספות הן הספר נקודות חיוניות מארון הזהב אך יש רופאים כגון וו יואו-קה (吴又可 Wu You Ke) ו-וו ג'ו-טונג (吴鞠通 Wu Ju Tong) טוענים שמדובר במחלות חום. למרות זאת אין הוכחה לכך.


אסכולת חה ג'יאן (אסכולת הקירור) - He Jian Xue Pai 河间学派
לִיוּ וַואן-סוּ (1084-1143 Liu Wan Su), ראש אסכולת הקירור, חווה שתי תקופות של צ'י מנהל שמיים גדול, אש-רוח ויובש-חום. עד גיל 34 מנהל השמיים הגדול היה שאו יאנג אש השר ואשר בנביעה גדול היה ג'ואה יין רוח עץ, כלומר הצ'י שהשפיע על חייו עד גיל זה היה צ'י האש ורוח. מגיל 34 החלה תקופת צ'י מנהל שמיים גדול יאנג מינג יובש מתכת ואשר בנביעה גדול שאו יין אש הקיסר, כלומר השפעות של רוח ואש התחלפו בהשפעות של חום ויובש. ספריו הראשונים יצאו לאור כשהיה בן 72 ומציגים מישנה הדנה במחלות הקשורות בחום ואש ואף מסבירות מדוע כל אחד מששת הצ'י יכול להיות מותמר לאש. כמו כן הוסיף ל-19 הפתוגנזות המופיעות בקאנון הפנימי, פתוגנזה חסרה שעוסקת בצ'י היובש והרחבה גדולה מאד על פתוגנזות הקשורות בחום ואש. לא קשה לראות שליו וואן-סו שם דגש רב על פתוגנזה של מחלות חום ועיקרון טיפול של קירור חום וניקוז אש.

אסכולת אי שוואי - Yi Shui Xue Pai 易水学派
לִי דוֹנג-יוּאֱן (1180-1251 Li Dong Yuan), מחבר הספר דיון על טחול-קיבה, חווה שתי תקופות של צ'י מנהל שמיים גדול יובש-אש וקור-לחות. עד גיל 24 מנהל השמיים הגדול היה יאנג מינג יובש מתכת ואשר בנביעה הגדול היה שאו יין אש הקיסר. מגיל 24 החלה תקופת צ'י מנהל שמיים גדול תאי יאנג קור מים ואשר בנביעה גדול תאי יין לחות אדמה. כלומר עד גיל 24 הצ'י המשפיע היה יובש חום ולאחר גיל 24 ההשפעה התחלפה בצ'י קור לחות. בגיל 21 פיתח את הפורמולה Pu Ji Xiao Du Yin שמטהרת חום ומנטרלת רעילות והתאימה לטיפול בהשפעות של יובש וחום. לעומת זאת את ספריו המתנגדים לשימוש בצמחים קרים ודוגלים בהבראת טחול קיבה וחימומם חיבר רק בתקופת השפעות הקור והלחות. למעשה ספרים אלו נכתבו כאשר השפעת אשר בנביעה הגדול הייתה הדומיננטית יותר (ב-30 השנים המאוחרות של מחזור 60 השנים). בכתביו אפשר לראות ששם דגש רב על השפעות הלחות והקור על טחול-קיבה עד כדי כך שאפילו כאשר מופיעים סממנים של חום (אש יינית) אין להשתמש בצמחים מטהרי חום אלא בצמחים חמימים שמשקמים את צ'י הטחול. כתוצאה מכך פיתח את עיקרון "מתוק חמים לסילוק חום".

אסכולת דאן שי - Dan Xi Xue Pai 丹溪学派
ג'וּ דַאן-שִֹי (1264-1323 Zhu Dan Xi), חווה שתי תקופות של צ'י מנהל שמיים גדול, רוח-אש וחום-יובש. עד גיל 43 מנהל השמיים הגדול היה ג'ואה יין רוח עץ ואשר בנביעה הגדול היה שאו יאנג אש השר. מגיל 43 החלה תקופת צ'י מנהל שמיים גדול שאו יין אש הקיסר ואשר בנביעה גדול יאנג מינג יובש מתכת. כלומר חייו הושפעו מתקופת רוח ואש ותקופת חום ויובש. את לימודיו המעשיים ברפואה סינית החל תחת שרביטו של לואו ג'ה-טי (Luo Zhi Ti) רק לאחר גיל 43. ככל הנראה יש לכך חשיבות מכיוון שאנו יודעים כי משנתו סובבת סביב רעיונות "יאנג בעל עודף ויין אינו מספיק", "אש השר נעה בפראות, מטגנת ומענה את היין האמיתי". כתוצאה תפיסותיו אלו עקרון הטיפול העיקרי בו דגל היה הזנת היין ולרב שולב עם הורדת אש  לטיפול בחוסר תמצית יינית ואש שר משתוללת. עקרונות אלו תואמים לעובדה שחי בתקופה של חום ויובש.

אסכולת חימום ומילוי - Wen Bu Xue Pai 温补学派
גַ'אנג גִ'ינג-יוּאֱה (1563-1640 Zhang Jing Yue) חווה שתי תקופות של צ'י מנהל שמיים גדול, קור-לחות ורוח-אש. עד גיל 61 מנהל השמיים הגדול היה תאי יאנג קור מים ואשר בנביעה הגדול היה תאי יין לחות אדמה. מגיל 61 החלה תקופת צ'י מנהל שמיים גדול ג'ואה יין רוח עץ ואשר בנביעה גדול שאו יאנג אש השר. כלומר חייו הושפעו בעיקר מצ'י קור ולחות כך שמשנתו סבבה סביב חימום קור ומילוי חוסר יאנג מקורי.

אסכולת מחלות החום - Wen Bing Xue Pai 温病学派
ווּ יוֹאוּ-שִֹינג (Wu You Xing 1582-1652) חווה שתי תקופות של צ'י מנהל שמיים גדול, קור-לחות ורוח-אש. עד גיל 42 מנהל השמיים הגדול היה תאי יאנג קור מים ואשר בנביעה הגדול היה תאי יין לחות אדמה. מגיל 42 החלה תקופת צ'י מנהל שמיים גדול ג'ואה יין רוח עץ ואשר בנביעה גדול שאו יאנג אש השר. כאשר היה בן 59 התפרצה מגיפה גדולה שסממניה היו ביטוי של אש וחום. בתיאוריו את המגיפה שפרצה מסביר יואו-שינג שאסור היה לייזע אותה פן הצ'י המגן יפגע והחום יישאר אך גם אסור לשלשל אותה כי הפתוגן אינו בפנים והדבר יביא לפגיעה בצ'י הקיבה והצמא יתגבר. על סמך תיאור זה אנו יכולים להסיק שככל הנראה מדובר במחלה של שאו יאנג, חצי בחוץ וחצי בפנים דבר שתואם תקופה בה הצ'י השולט הוא רוח ואש על אחת כמה וכמה כאשר יש קשר בין אש השר ושאו יאנג. יואו-שינג גם מציין שבתקופתו מחלות החום רבות ממחלות הקור דבר שתורם לטיעון שיש קשר בין מנהל השמיים הגדול ומחלות תקופתיות.

יֵה טְיאֱן-שֵה (Ye Tian Shi 1624-1683) חווה שתי תקופות של צ'י מנהל שמיים גדול, רוח-אש וחום-יובש. עד גיל 16 מנהל השמיים הגדול היה ג'ואה יין רוח עץ ואשר בנביעה גדול היה שאו יאנג אש השר, כלומר הצ'י שהשפיע על חייו עד גיל זה היה צ'י הרוח והאש. מגיל 16 החלה תקופת צ'י מנהל שמיים גדול שאו יין אש הקיסר ואשר בנביעה גדול יאנג מינג יובש מתכת. אפשר לראות שרב חייו הושפעו מצ'י יובש חום דבר שככל הנראה השפיע על רעיונותיו בנוגע למחלות חום ופיתוח מודל חדירת מחלת החום דרך 4 רמות שונות.

ווּ ג'וּ-טוֹנג (Wu Ju Tong 1758-1836) חווה שתי תקופות של צ'י מנהל שמיים גדול, לחות-קור ואש-רוח. עד גיל 46 מנהל השמיים הגדול היה תאי יין לחות אדמה ואשר בנביעה גדול היה תאי יאנג קור מים, כלומר הצ'י שהשפיע על חייו עד גיל זה היה צ'י הלחות והקור. מגיל 46 החלה תקופת צ'י מנהל שמיים גדול שאו יאנג אש השר ואשר בנביעה גדול ג'ואה יין רוח עץ. בגול 54 פרסם את ספרו  אבחון שיטתי של מחלות חום (Wen Bing Tiao Bian) ודן במחלות חום ואבחון על פי שלושת המחממים. למרות שעיקר החיבור עוסק במחלות חום אפשר לראות גם התייחסות למחלות הקשורות בלחות.

האם זה אכן הפיתרון לתמיהה שהעלתי ברשומה על המטוטלת בין חום לקור? אני לא יודע. מה שבטוח זה שמדובר ברעיון מעניין ביותר שמצריך המשך חקירה, אולי דווקא בכיוון של מדינות אחרות, כמו מדינות אירופה ואופי המגיפות שפרצו בהן. בכל אופן, למי שתוהה בנוגע לתקופתנו, אז אנחנו נמצאים בסבב ה-79 בו מנהל השמיים הגדול הוא ג'ואה יין רוח עץ ואשר בנביעה הגדול הוא שאו יאנג אש השר. משמעות הדבר היא שתקופה זו  מושפעת בעיקר מצ'י רוח ואש, ו-30 השנים הקרובות יושפעו בעיקר ממחלות חום (אש השר). עד כה מחלות כגון SARS, שפעת החזירים, שפעת העופות וכדומה סווגו כמחלות חום ומתאימות למודל של 60 השנים. מצד שני למרות השפעות הצ'י הסביבתי יש לקחת בחשבון גם את השפעות הטכנולוגיה בעידן המודרני. בתים רבים מחזיקים כיום במזגנים ומקררים ולכן גם בתקופת הקיץ החם אנו פוגשים בקור (לעיתים מוגזם) אם עקב קירור החדרים או עקב שתיה קרה, אשר ביכולתם להזיק לטחול ולצ'י היאנגי בגוף. כמו כן אפשר לראות שגם בסין קיימת אסכולה חדשה יחסית, "אל האש" (Huo Shen Pai 火神派) הדוגלת בשימוש בצמחים חמים חריפים כגון Fu Zi ו-Rou Gui. אולי השפעת מנהל השמיים הגדול קשורה יותר במגיפות ומחלות מידבקות ופחות במחלות הנגרמות עקב חוסר איזון ואורח חיים לקוי.

למי שרוצה להמשיך לחקור וללמוד על כתבים עתיקים ופרשנויות על פורמולות קלאסיות, מוזמן להצטרף לכיתה שנפתחה במרכז ההדרכה של סינית בקהילה שבחיפה. בכיתה נתרגם, נקרא ונדון בכתבים השונים ברפואה הסינית בהנחייתי. מוזמנים ליצור קשר בעמוד קורסים והרצאות.
                                                                                                                                 
הערות
  1. המטוטלת בין חום וקור ברפואה הסינית
  2. 五运六气与伤寒论相关研究
  3. 中国学术流派的形成与运气大司天理论

יום שלישי, 19 בנובמבר 2013

תיאוריות סותרות בבסיס הדיקור הסיני - חלק א' - לזהות את הבעיה

במהלך לימודי הרפואה הסינית מתקבלת תחושה שהתיאוריה של הרפואה הסינית בעלת מרקם אחיד ושלם, אך ככל שאנו מתעמקים בה יותר, כך אנו מגלים שיש לא מעט חורים, חוסרים ולפעמים אפילו סתירות בין חלק מהתיאוריות. אחת הסתירות הללו היא זו המתקיימת בין שתי תיאוריות נפוצות בדיקור הסיני המשמשות את רובנו כיום, תיאוריית הזרימה המחזורית של הצ'י המזין ותיאוריית הזרימה מהקצוות אל המרכז ומיוצגת על ידי חמש נקודות השינוע, המתארות את זרימת הצ'י בערוצים בשני אופנים סותרים. מה שמעניין הוא שרבים מסתדרים עם הסתירה הזו ומשתמשים בשתי התיאוריות בו זמנית. יכול להיות שזה נובע מכך שניסיונות עבר ליישב את הסתירה עלו בתוהו או שאולי מדובר חוסר יכולת להבחין בסתירה. מכיוון שאני מתקשה לקבל את הסתירה הזו בשקט התחלתי לנבור בכתבים ולחפש אחר פתרונות מתוך הנחה, שבשלב כלשהו בעבר הרחוק, היו רופאים סינים שידעו את התשובה או זיהו את הקושי ומצאו לו פיתרון, שיחסוך מאיתנו את הצורך לבחור בין המצאת פתרונות חדשים או כניעה והבנה שנאלץ לחיות בשלום עם הסתירה. לאחרונה היו התפתחויות בחקירה שאולי יאפשרו למצוא לשאלות שלמעלה פיתרון, אבל לפני שאני נכנס בעובי הקורה, רצוי ראשית להגדיר את הבעיה בצורה נהירה.

הזרימה המחזורית של הצ'י המזין
הזרימה המחזורית של הצ'י המזין מכונה בסינית זרימה ומזיגה של הצ'י המזין (营气流注 Ying Qi Liu Zhu) ומיוצג במערב על ידי מה שמוכר לנו כשעון הביולוגי הסיני ומספור הנקודות על כל אחד מתריסר הערוצים. השעון הביולוגי מתאר זרימה מחזורית ורציפה של הצ'י המזין בין כל הערוצים המבוססת על תריסר מקטעי זמן של שעתיים לאורך היממה. זרימה זו מתחילה השקם בבוקר בערוץ הריאות ומשם עוברת אל ערוץ המעי הגס ולאחר מכן ממשיכה דרך ערוץ הקיבה אל ערוץ הטחול עד אשר הסבב מסתיים בערוץ הכבד ומתחיל סבב חדש במעבר מהכבד אל הריאות. תיאוריה זו מסבירה שמחזור התנועה של הצ'י המזין מתחיל בנקודות ריאות Lu1 שבחזה ומשם זורם הצ'י אל עבר נקודת Lu2 והלאה לפי סדר עולה של מספרי הנקודות בערוץ עד אשר הצ'י מגיע אל נקודות החיבור וקצות האצבעות. כאשר הצ'י המזין מגיע אל נקודות החיבור או קצות האצבעות הוא עובר מערוץ הריאות אל ערוץ המעי הגס ושב וזורם במעלה הזרוע אל עבר הראש שם יעבור מערוץ המעי הגס אל הנקודה הראשונה בערוץ הקיבה. לאחר שהצ'י המזין נמזג אל ערוץ הקיבה משתנה כיוון הזרימה מהראש אל עבר כפות הרגליים. מכפות הרגליים יעבור הצ'י מערוץ הקיבה אל ערוץ הטחול וישוב ויעלה מעלה אל עבר החזה. זרימת הצ'י המזין ממשיכה ועוברת מערוץ אחד לאחר עד שבסוף המסלול היא שבה אל הנקודה הראשונה בערוץ הריאות והמחזור מתחיל מחדש.

בפרק 38 בציר השמימי שואל הקיסר את צ'י בו: "מה משמעות תנועה עם הכיוון ונגדו בכלים (Mai)" והרופא משיב לו "שלושת היין של היד הולכים מאיבר הדזאנג אל היד; שלושת היאנג של היד הולכים מהיד אל הראש, שלושת היאנג של הרגל הולכים מהראש אל הרגל; שלושת היין של הרגל הולכים מהרגל אל הבטן".

כתוצאה ממחזור מעגלי זה יוצא שכיוון הזרימה בערוצים היאנגים של הידיים והערוצים היינים של הרגליים הוא מהקצוות (אצבעות) אל עבר מרכז הגוף. מצד שני כיוון הזרימה בערוצים היינים של הידיים והערוצים היאנגים של הרגליים הינה ממרכז הגוף (או ראש) אל עבר קצות האצבעות. כאשר אנו מתבוננים באדם שזרועותיו פרושות אל השמיים (בתרשים למטה) אנו יכולים לראות שזרימת הצ'י בערוצים היינים נעה מכפות הרגליים שעל הארץ אל עבר כפות הידיים שבשמיים ומייצגות כביכול זרימה של היין מהארץ אל השמיים. לעומת זאת כיוון הזרימה בערוצים היאנגים מתבצע מכפות הידיים שבשמיים אל עבר כפות הרגליים שעל הארץ ומייצג כביכול זרימה של היאנג מהשמיים אל הארץ. כך בעצם בא לידי ביטוי עיקרון מפגש בין שמיים וארץ בו צ'י השמיים יורד וצ'י הארץ עולה והמפגש ביניהם מאפשר יצירה ובריאה.


זרימה מהקצוות אל עבר המרכז
זרימה זו מיוצגת בכמה אופנים כאשר הבסיסי בינייהם הוא סדר חמש נקודות השינוע (Wu Shu Xue 五输穴) לפי סדר באר-מעיין-פלג-נהר-ים (איחוד) המתאר התעצמות זרימת מים ככל שהזרימה מתקדמת ואף על ידי שיוך חמש נקודות אלו לחמש הפאזות, כפי שהוצג בקאנון 81 השאלות הקשות של הקיסר הצהוב, על פי יחסי יצירה הדדית של הפאזות. על פי תיאוריה זו, נקודות הבאר על גבי ערוצים יינים משויכות לפאזת העץ, נקודות מעיין משויכות לפאזת האש, נקודות פלג משויכות לפאזת האדמה, נקודות נהר משויכות לפאזת המתכת ונקודות הים משויכות לפאזת המים בהתאמה לסדר היצירה של חמש הפאזות (עץ->אש->אדמה->מתכת->מים). גם על גבי ערוצים יאנגים מופיע שיוך של חמש נקודות השינוע לחמש הפאזות, אך כאן נקודות הבאר משויכות לפאזת המתכת, נקודות מעיין משויכות לפאזת המים, נקודות פלג משויכות לפאזת העץ, נקודות הנהר משויכות לפאזת האש ונקודות הים משויכות לפאזת האדמה בהתאמה לסדר היצירה של חמש הפאזות (מתכת->מים->עץ->אש->אדמה). (ראו תרשים למטה).

בנוסף לשני האופנים המצוינים למעלה אפשר לראות בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב שהזרימה מהקצוות אל המרכז מיוצגת גם על פי רעיונות שורש-היקשרות (Gen Jie 根结) ושורש-גלישה-מזיגה-כניסה (Gen Liu Zhu Ru 根溜注入). כל הצורות האלו מתארות כיוון תנועה מקצוות האצבעות אל עבר מרכז הגוף, גם בערוצים היינים וגם בערוצים היאנגים ברגליים ובידיים.

תיאוריית הזרימה מהקצוות אל עבר המרכז הופיעה כבר בשני ספרי המשי הקדומים, קאנון המוקסה של אחד עשר הכלים של הזרועות והרגליים (足臂十一脉灸经) וקאנון המוקסה של אחד עשר הכלים יין ויאנג (阴阳十一脉灸经). בספרים אלו מתוארים הערוצים באופן חד משמעי כפרושים מכפות הידיים והרגליים אל עבר מרכז הגוף בלבד ללא כל אזכור למסלול מחזורי. על סמך ספרים קדומים אלו ניתן להניח שתיאוריה זו קדמה לתיאוריית הזרימה המחזורית של הצ'י המזין, אשר מתועדת לראשונה רק בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב, ומכיוון שכך אף ניתן להסיק שאכן דובר על כיוון זרימה ולא סתם תיאור כללי של פרישת הערוצים. למרות שהקאנון הפנימי דן בעיקר בתיאור המחזורי של מסלולי הדיקור, גם בו אפשר למצוא תיאור מפורש ושלם של ערוצים בהם הזרימה היא מהקצוות אל עבר המרכז, למשל בפרק 71 בציר השמימי מופיע תיאור של ערוצי הריאות ומעטפת הלב והסבר ששאר הערוצים דומים בפרישה זו לשני אלו: "הכלי (Mai) של תאי יין של היד, יוצא מקצה האצבע הגדולה, מתכופף פנימה, נע על גבו הבשר הלבן.....נכנס תחת בית השחי....הולך אל הריאות. זאת תנועה עם הכיוון אך נגד הספירה (של הנקודות נ.א). הכלי של אחראי הלב, יוצא מקצה האצבע האמצעית.....נכנס למעלה למרכז החזה, מתחבר בפנים עם כלי הלב".
 

הסתירה שבקיום שתי הגישות בו-זמנית
קיומן של שתי תיאוריות סותרות כביכול, הביא למצב בו יש הדוגלים באחת מן השתיים באדיקות רבה ושוללים לחלוטין את כל המשתמע מהתיאוריה השנייה. נתקלתי בדוגמא לאדיקות כזו בספר דיקור סיני שברשותי, המסביר בפרוטרוט מדוע לדעת המחבר, הזרימה המחזורית של הצ'י המזין שגוי ומדוע עלינו לקבל אך ורק את רעיון הזרימה מהקצוות אל עבר המרכז כנכון. לעומת זאת יש שבוחרים להתעלם מהסתירה או שאינם מודעים לה כלל ומאחדים את שתי הגישות עד כדי שימוש בחלקים מהאחת על מנת להצדיק את השנייה

הניסיון לפתור את הקושי בין שתי הגישות רק הסתבך, כאשר ניסיתי להבין מדוע משייכים את חמש הפאזות לחמש נקודות השינוע מלכתחילה, ומדוע חמש נקודות השינוע שמתחילות בנקודות הבאר בעלות שיוך לפאזת העץ בערוצים היינים ולפאזת המתכת בערוצים היאנגים. התשובה שקיבלתי לשאלה זו רק הבהירה לי עוד יותר את חוסר המודעות לסתירה שבין התיאוריות והצורך לדון בנושא בגלוי על מנת שכולם יהיו מודעים לו. על פי התשובה הנפוצה כיום לשאלתי זו, כאשר אדם פורש ידיים אל השמיים, הצ'י בערוצים היאנגים זורם מכפות הידיים אל עבר כפות הרגליים ולכן נקודות הבאר של ערוצים אלו בקצות אצבעות הידיים מתחילות בפאזת מתכת על מנת שתהיה איכות מתכתית יינית כבדה שתסייע להוריד את הצ'י מהידיים אל עבר הרגליים (תרשים למטה, בתכלת). לעומת זאת הצ'י בערוצים היינים זורם מכפות הרגליים אל עבר כפות הידיים ולכן נקודות הבאר של ערוצים אלו בקצות אצבעות הרגליים מתחילות בפאזת העץ על מנת שתהיה איכות יאנגית של פריצה ועליה מעלה שתסייע לצ'י בערוצים יינים לנוע אל עבר השמיים (תרשים למטה, בירוק).




יכול להיות שבקריאה ראשונה של הפסקה הזו אינכם מצליחים למצוא כל פסול, כך גם אני הרגשתי בשנייה הראשונה לאחר קבלת התשובה. אבל במחשבה שנייה ושלישית שמתי לב שהתשובה מערבבת את רעיון פרישת הזרועות לשמיים, המגיע מהזרימה המחזורית של הצ'י המזין, יחד עם רעיון חמש הפאזות המגיע מרעיון הזרימה מהקצוות אל עבר המרכז, והרי אלו שתי גישות סותרות. לא רק שהתשובה מערבבת בין שתי גישות סותרות, היא משתמשת רק בחצי מהתיאוריה של חמש הפאזות. למעשה היא מדברת רק על שיוך פאזות לנקודות על ערוצים יינים של הרגליים ומתעלמת משיוך פאזות לנקודות על ערוצים יינים של הידיים, שבמקרה זה אינם מסתדרים עם הזרימה מהארץ אל השמיים (בתרשים תחום באדום). על פי הזרימה המחזורית של הצ'י המזין, הצ'י בערוצים היינים של הידיים אמור לזרום מהגוף אל עבר האצבעות ואילו על פי הזרימה מהקצוות אל עבר המרכז, הצ'י בערוצים היינים של הידיים אמור לזרום מקצות האצבעות אל עבר הגוף. אבל לא כאן תמה הטעות בתשובה, היא ממשיכה ומסבירה רק על שיוך פאזות לנקודות על ערוצים יאנגים של הידיים ומתעלמת משיוך הפאזות לנקודות על ערוצים יאנגים של הרגליים, שגם כאן אינם מסתדרים על הזרימה מהשמיים אל הארץ (בתרשים תחום באדום). על פי הזרימה המחזורית של הצ'י המזין, הצ'י בערוצים היאנגים של הרגליים אמור לזרום מהגוף אל עבר אצבעות הרגליים ואילו על פי הזרימה מהקצוות אל עבר המרכז, הצ'י בערוצים היאנגים של הרגליים אמור לזרום מקצות האצבעות אל עבר הגוף. כלומר, לקחו את החצי הנוח, שתמך בטענותיהם, מהתיאוריה של הזרימה מהקצוות אל עבר המרכז ושיוך נקודות השינוע לחמש פאזות והלבישו אותו על תיאוריית הזרימה המחזורית של הצ'י המזין ואילו מהחצי שלא מסתדר עם התשובה התעלמו כאילו אינו קיים.

שאלות שמצריכות המשך חקירה
תיאוריית הזרימה מהקצוות אל המרכז מעלה מספר שאלות קשות שבמרוצת השנים הביאו למתן תשובות יצירתיות, אך לעיתים קרובות חסרות בסיס. תיאוריית הזרימה המחזורית של הצ'י המזין מסבירה מהיכן הצ'י בגוף מגיע לכל ערוץ וממנו אל כל איבר אבל תיאוריית הזרימה מהקצוות אל המרכז אינה מסבירה מהיכן מגיע הצ'י שנכנס אל הערוץ בנקודת הבאר וזורם אל עבר מרכז הגוף. כתוצאה מכך התפתחה תשובה המסבירה שיש תקשורת בין גוף האדם וצ'י העולם הסובב אותנו. תקשורת זו מבוססת כביכול על מעבר מידע או צ'י מהסביבה אל גוף האדם. צ'י זה נכנס אל תוך נקודות הבאר וזורם אל עבר מרכז הגוף. אבל לא רק שתשובה זו אינה מספקת אותי, היא בעצם מעלה שאלות חדשות וחסרות מענה:

  • כיצד יכול להיות שהזרימה בערוצים מתקיימת אך ורק מן החוץ פנימה?
  • אם יש כל הזמן זרימה פנימה אל מרכז הגוף, האם המרכז לא עלול להיות מוצף בעודף צ'י?
  • אם הזרימה בערוצים היא מן החוץ פנימה, אז כיצד יכול להתקיים שעון ביולוגי?
  • כיצד מסבירים שבזמן דיקור יכולה להיות תחושת הקרנת צ'י אל עבר קצות האצבעות?
גם תיאוריית הזרימה המחזורית של הצ'י המזין אינה שלמה ומעלה תהיות חסרות מענה. למשל, בהנחה שצ'י הערוץ שמסתיים ביד או ברגל עובר אל הערוץ הבא דרך ערוצי החיבור ונקודות החיבור, מדוע יש נקודות אחרי נקודת החיבור המגיעות עד הציפורניים ואיזה צ'י נמצא שם? לשאלה זו מצאתי הסבר מודרני באחד הספרים הסינים שעוסקים במשמעות שמות הנקודות, שטוען שלא כל צ'י הערוץ עובר דרך ערוץ חיבור אל הערוץ הבא (למשל מהריאות אל המעי הגס) אלא שחלק מהצ'י ממשיך בערוץ עד סופו בנקודת הבאר מעצם כח ההתמדה אך כאשר הוא מגיע לנקודת הבאר הוא עושה סיבוב פרסה וחוזר לעבר נקודת החיבור. למרות שזה הסבר נחמד הוא כנראה לא מבוסס על דבר מלבד יצירתיות של מחבר הספר וניסיון לבאר קושי חסר תשובה.

כמובן שכמו בכל תחום, יש גם כאלה שטוענים שאין כאן כל סתירה בין שתי הגישות ותמיד יש להם איזו פרשנות מורכבת, יצירתית, חסרת הגיון או חסרת תימוכין בכתבים, לסיבה מדוע אין כאן סתירה ולפעמים סתם מדובר על הסבר כללי שלא באמת עונה על השאלות. ברב המקרים (סתם כי אני לא רוצה להכליל) מדובר בתוצאה של חוסר ידע והכרת הכתבים, חבל רק שלעיתים הוא מלווה בתגובה עם טון מתנשא של "אני לא מבין איפה אתה מוצא כאן בעיה? אין כאן שום סתירה". ככל שמתעמקים יותר ומכירים יותר קלאסיקות וכתבים, כך מודעים יותר לכך שאין מרקם אחיד בתיאוריה של הרפואה הסינית. זה שאינך רואה כאן כל סתירה לא מוכיח שאין סתירה אלא מצביע על כך שאינך מכיר את הנושא מספיק לעומק. בסין קיים דיון ער בנושא כבר במשך תקופה ארוכה מאד, כאשר אחוז גדול מהחוקרים מחזיק בדעה שאחת מהגישות צודקת ואילו השנייה שגויה ואילו שאר החוקרים מנסים למצוא הסברים מתקבלים על הדעת על סמך הכתבים. לעניות דעתי, אם הסינים מצליחים לזהות בעיתיות בקיום שתי גישות אלו ומתעקשים שיש כאן סתירה, מוכיחים אותה שחור על גבי נייר ואף מנסים ליישב אותה, אז כנראה שההיכרות עם הכתבים במערב עדיין לוקה בחסר.

לפני שאני מנסה לענות על השאלות שהעליתי למעלה, אציין שאני חושב שאמורה להיות דרך ליישב את הסתירה כביכול בין שתי התיאוריות דבר שיענה על רב השאלות ויהפוך את השאר לחסרות משמעות. אז השאלה העיקרית מבחינתי היא כיצד יכולות שתי הגישות להתקיים בו זמנית? שאלה נוספת שניצבת כל הזמן מול עיניי היא מדוע קיים קשר בין חמש נקודות השינוע וחמש הפאזות כפי שהם מוזכרים בקאנון השאלות הקשות? כלומר, מדוע לנקודות אילו איכות של פאזות ומדוע נקבע הסדר כפי שהוא מופיע בספר ולא כל סדר הגיוני אחר. טרם מצאתי תשובות לכל השאלות שעלו עקב חקירת הנושא אך כבר מסתמן כיוון שאולי יספק תשובות ופתרונות ועליו אפרט ברשומות הבאות.




קישורים לכל חלקי סידרת הרשומות תיאוריות סותרות בבסיס הדיקור הסיני
חלק א' - לזהות את הבעיה
חלק ב' - להבין את חמש הפאזות
חלק ג' - פאזות ונקודות שינוע בקלאסיקות
חלק ד' - ניקוז ומילוי ביחסי אם ובן
חלק ה' - חמש הפאזות שבתוך הפאזות
חלק ו' - מערכת אחת בלבד של זרימת צ'י
חלק ז' - שתי מערכות בו זמנית


לרכישת הספרים שלי ברפואה סינית לחצו כאן
                                                                                                                                         

הערות

Ling Shu 38 : 黄帝曰脉行之逆顺,奈何?岐伯曰手之三阴,从脏走手;手之三阳,从手走头;足之三阳,从头走足;足之三阴,从足走腹。

Ling Shu 71:  岐伯曰:手太阴之脉,出于大指之端,内屈,循白肉际,至本节之后太渊,留以澹,外屈,上于本节下,内屈,与阴诸络会于鱼际,数脉并注,其气滑利,伏行壅骨之下,外屈,出于寸口而行,上至于肘内廉,入于大筋之下,内屈,上行臑阴,入腋下,内屈,走肺。此顺行逆数之屈折也。心主之脉,出于中指之端,内屈,循中指内廉以上,留于掌中,伏行两骨之间,外屈,出两筋之间,上至肘内廉,入于小筋之下,留两骨之会,上入于胸中, 内络于心脉。


יום שבת, 2 בנובמבר 2013

סיפור מקרה - לירן - טיפול בטווינא לכאב אקוטי לאורך הרגל

ברשומה על סוגי כאב פירטתי על הגורמים השונים להופעת כאבים. אחד הגורמים הנפוצים ביותר להופעת כאב הוא הפרעה לזרימה חלקה עקב סתימה במסלולים בהם הצ'י והדם זורמים. הטיפול העיקרי בכאב כזה הוא פתיחה של אותה סתימה בערוצים על מנת לחדש את הזרימה החופשית בהם. לרב אני משתמש בדיקור או הקזת דם לפתיחה של הערוצים אבל לפני שבועות מספר נאלצתי להשתמש דווקא בטווינא (עיסוי סיני) על מנת לסייע למטופלת. להל"ן המקרה: 

14 באוקטובר: לירן (שם בדוי), ילדה חמודה ופעלתנית בת 6 החלה לסבול מכאב בצד הפנימי של כף רגל ימין באזור הקרסול וקשת כף הרגל. הכאב היה ממוקד באזור ערוצי הטחול והכליות והקשה על דריכה על הרגל. כבר באותו יום החל הכאב לעלות מעלה לאורך צידה הפנימי של הרגל וגרם לתחושת משיכה וכיווץ כואבים ובסופו של דבר אילץ את לירן לקפל את הרגל ולהשאיר אותה מקופלת כל הזמן על מנת שלא יכאב לה. בערב הלכה להיבדק אצל רופאה וקיבלה אבחון שככל הנראה מדובר בטראנס סינוביטיס והומלץ שתיקח נורופן.

15 באוקטובר: מכיוון שהכאב המשיך להחמיר קיבלה מהרופאה הפניה למיון ליום המחרת.

16 באוקטובר: במיון בוצעו צילום רנטגן ובדיקת אולטראסאונד אך לא התגלו כל ממצאים. על סמך אופן קיפול הרגל ואופן ישיבתה, בדומה לישיבה מזרחית, הועלה חשד שמדובר בדלקת בפרקי ירכיים. הרופאים המליצו שתיקח נקסין ותשוב לבדיקת מיפוי עצבות ב-21 לחודש. (תמונה שמאלית)

אימה החליטה לנסות טיפול ברפואה סינית ופנתה אלי. לירן הגיעה לטיפול על קביים ומסתבר שבימים האחרונים קיבלה גם כיסא גלגלים על מנת שתוכל להתנייד בבית הספר.

אבחון: רגל ימין מקופלת ולירן אינה מסוגלת ליישר אותה מחמת כאבים עד כ-5 ס"מ מעל הברך. הרגל רגישה למגע לאורך הצד הפנימי והחיצוני. במישוש לאורך ערוצי הרגל חשתי גבשושיות בעיקר במסלולי ערוץ תאי יין של הרגל והטחול וערוץ יאנג מינג של הרגל והקיבה. רגישות חזקה התגלתה בנקודות טחול-8, טחול-3 וכליות-2. על סמך הממצאים והעדר סממנים גופניים נוספים החלטתי לבצע טיפול בדיקור. למרות שלירן הסכימה מראש לקבל טיפול, כאשר הגענו לטיפול עצמו לא הסכימה בשום פנים ואופן שאשתמש במחטים. לאחר מספר ניסיונות שכנוע מצד אימה הסכימה שאבצע דקירה ראשונית של העור, אך לא הסכימה שאמשיך להכניס את המחט לקבלת תחושת צ'י או שאמשיך לדקור, מחשש מכאבים. כעבור 20 דקות נוספות החלטנו שהיום אין טעם להמשיך את הטיפול כי דיקור שטחי אינו יעיל ושננסה גישה אחרת במפגש הבא.

18 באוקטובר: לאחר שיחה עם הוריה השתכנעה לירן לקבל טיפול בדיקור. למרות זאת, כשהגיע רגע הטיפול התעקשה שאינה רוצה דיקור. החלטתי שכדאי לנסות טיפול בטווינא במקום לנסות לשכנע אותה שדיקור לא כואב. התמקדתי בנקודות רגישות לאורך הערוצים של הרגל ומקומות בהם חשתי בגבשושיות שחסמו את הערוצים. תוך כדי שימוש בטכניקות פיזור ופתיחה של הערוצים בדגש על נקודות הדיקור והוספתי יישור הדרגתי של הרגל עד שהתיישרה לחלוטין. כעבור חצי שעה דיווחה שכבר אין כאבים ברגל מלבד נקודה רגישה בגודל מטבע באזור החיצוני של פיקת הברך. כעת כאשר יושבת יכולה לקפל וליישר את הרגל והברך ללא קושי או כאבים. כאשר ניסתה לעמוד דיווחה על חולשה של הרגל שאינה מאפשרת העברת משקל ודריכה עליה ולכן עדיין נשענה על הקביים. המלצתי על תרגילים לחיזוק הרגל והמשך מעקב. (תמונה ימנית)

19 באוקטובר: התקשרתי לאימה על מנת לברר האם היתה הקלה נוספת לאחר שנת הלילה. לדברי אימה, קמה עם כאב קל בלבד באזור הפיקה וללא חולשה ברגל ו"אינה נמצאת כרגע בבית, היא בחצר רצה עם חברה שלה".

23 באוקטובר: התקשרתי לאימה לשמוע מה אבחנו במיפוי העצמות. לדבריה ביטלו את הבדיקה מכיוון שלא נשארו כאבים או קשיי הליכה. למרות זאת ב-22 באוקטובר כאשר הייתה בקופת החולים נכנסה אל הרופאה והודתה לה על הטיפול ועדכנה אותה על מצבה של לירן. לדבריה הרופאה אמרה שאין צורך בהמשך טיפול ושאינה מאמינה ברפואה משלימה, אבל אם זה עזר אז מה טוב. על כך השיבה האם "אין צורך להאמין בשביל שהטיפול יעזור, עובדה שמיד לאחר הטיפול לירן החלימה".

אני משתף את המקרה בכדי להראות עד כמה ידע בכמה שיטות טיפול שונות יכול לאפשר למטפל להיות גמיש בבחירת הטיפול המתאים למטופל ולבעיה ממנה הוא סובל. כמו כן המקרה מראה את היעילות של טיפולי מגע, כגון טווינא, במיוחד אצל ילדים.

יום שבת, 26 באוקטובר 2013

התפתחות הרפואה הסינית - מפת התמצאות

מפת התפתחות הרפואה הסינית לאורך ההיסטוריה הסינית מהעידן הקדום המיתולוגי ועד ימינו אנו. במפה מימין יש את ציר הזמן ושמות השושלות ששלטו בשנים אלו. משמאל אפשר לראות מגמות התפתחות של הרפואה הסינית (מסגרת אדומה). במסגרות כחולות מוצגות פילוסופיות נפוצות. מסגרת עם מילוי צהוב מציגה תיאוריות שונות ותקופת התהוותן. ארבעת הקלאסיקות במסגרת סגולה. 

מקווה שהמפה תסייע לעוסקים ברפואה הסינית להבין טוב יותר את הרקע להתפתחות הרפואה הסינית והשפעות שונות שתרמו להתפתחותה.



יום שני, 14 באוקטובר 2013

ללמוד מכתבים או מתובנות - מאמר ביקורתי על עתיד הרפואה הסינית בארץ


אם אתם כותבים מאמרים ברפואה סינית ורגילים לקבל הלל ושבחים, או שאינכם מוכנים לקבל ביקורת על המאמרים שלכם, רשומה זו אינה בשבילכם, היא יכולה להרתיח אתכם ולגרות את האגו ואינני מעוניין, חס וחלילה, לעורר שדים מרבצם. זאת רשומה ביקורתית ולכן אינה נחמדה או כיפית. למה צריך הקדמה כזו? המגמה השלטת בארץ בכל הנוגע למאמרים ברפואה סינית היא שאפשר לכתוב תגובת הלל אבל ביקורת היא הכנסת אגו לדיון וחרחור ריב ואני עומד להביע כאן דעה לא פופולארית אז ראו הוזהרתם.

אחד הדברים המזיקים ביותר לדעתי להתפתחות המקצועית של הרפואה הסינית בארץ עם קריצה לאקדמיה, הם ניסיונות יצירתיים לפתח יש מאין על סמך תובנות סובייקטיביות המבוססות על מידע זעום או יצירתיות גרידא. במשך 2500 השנים האחרונות הועלה על כתב, שחור על גבי במבוק או נייר אורז, ידע רפואי עצום המבוסס על למדנות, חקירה וניסיון של רופאים סינים שונים. מתוך מספר עצום של ספרים המתעדים ידע זה, רק ספרים ספורים תורגמו לשפות זרות. הנה כמי גישות מזיקות שליקטתי מהתקופה האחרונה:

המצאת הגלגל מחדש
פעמים רבות אני נתקל במטפלים "מפתחים" ידע ש"חסר" ברפואה הסינית, מתוך אינטואיציה והבנה סובייקטיבית שלהם. למה אני אומר "חסר" עם גרשיים? כי לרב מדובר בידע שאכן קיים בספרות הסינית ואף תועד בספרות הרפואית אך אותם מפתחים לא מכירים אותו מכיוון שלא קראו את 4 הקלאסיקות החשובות ולכן לא היו מודעים לקיומו. אותם "מפתחים" מנסים להמציא את הגלגל מחדש רק בגלל שמעולם לא ראו איך נראה גלגל. יכול להיות שיחידי סגולה אכן יקלעו לדעתם של חכמים ויצליחו להמציא את אותו הגלגל בדיוק ללא לימוד קודם, אבל פעמים רבות אותן תובנות שבאו לפתח ולמלא את ה"חוסר" כלל אינן עולות בקנה אחד עם חומר שכבר קיים בכתבים והגלגל החדש יוצא ריבוע.

יבוא בהשאלה ללא אישורי יבוא
ישנם כותבים הדוברים בשם הרפואה הסינית, אך מבססים את דבריהם על תורות זרות. מעבר לבעייתיות של השלמת ידע בתורה אחת על ידי ייבוא מתורה אחרת, בעלת מטרה ו"אמת" אחרת, קיימת הבעייתיות של הכרה שטחית של תורות אלו. כל אחת מהתורות הרוחניות הללו מצריכה חיים שלמים של לימוד ותרגול על מנת להבינן לעומק. למרות זאת יש המחזיקים בדעה שכבר הבינו, לא תורה אחת כי אם כמה וכמה, וכי הם כבר מומחים בהן כך שיכולים לשלבן יחדיו כגדולי הדור. לדעתי בגישה זו יש חוסר כנות והטעיה, גם אם שלא במודע, אשר מזיקים מאד לקידום ההבנה של הרפואה הסינית.

כתוצאה מהפצה ברבים של "פיתוח" יצירתי או "השלמה" מתורות זרות, מועבר ידע מומצא ושגוי אל הדורות הבאים ונגרם נזק לרפואה הסינית בארץ. אצל הקוראים והתלמידים מתקבלת התחושה שזאת היא הרפואה הסינית המקורית, למרות שנוצרת לה רפואה סינית מזויפת וחדשה. למה מזויפת? כי היא כבר אינה מבוססת על הרפואה שהסינים פיתחו. אל תבינו אותי לא נכון, אני בהחלט בעד פיתוח של חומר שלא פותח עד הסוף ברפואה הסינית, ולא חסר חומר כזה, אבל יוצא כנגד פיתוח של משהו שכבר קיים בגלל שהמפתח פשוט לא מודע לו עקב בורות בכתבים או החדרה של חומר חדש, כיפופו ואינוסו להתאים לתיאוריה של הרפואה הסינית מבלי לציין במפורש שמדובר ביצירה מחודשת של הכותב. הגלגל שברשותנו היום עבר הרבה גלגולים שליטשו אותו מאבן מסותת לחישור מתכת עטוף בצמיג גומי מלא באוויר, תהליך שלקח כמה אלפי שנים של ניסוי וטעייה, חבל לנסות ולהתחיל מחדש.

גורו כל יודע והשראה אלוהית
עוד בעיה גדולה שנפוצה במחוזותינו היא של כותב שהוא מטפל מוכר או מורה, אשר ממציא ידע על סמך תובנותיו אך אינו טורח לציין שמדובר בתובנה שלו. אצל הקורא התמים, הסומך על אותו אדם בעל שם, מתקבל הרושם שמדובר בידע סיני אמיתי והכותב הינו מקור אמין. אני חושב שמורה או אדם שכותב מאמר, הבא להעביר ידע ולהשכיל את קוראיו, צריך להביא קישור למקורות עליהם הוא מבסס את דבריו או לפחות להיות הגון ולסייג דבריו ב"לדעתי", "להבנתי" או "לתפישתי" כאשר הוא חולק תובנה אישית שאינה מבוססת על מקורות כתובים כלשהם, על מנת שהקורא יוכל לשפוט את דבריו בהתאם. האם הקהילה הרפואית המודרנית הייתה מוכנה לוותר לרופא מוכר על ציון מקורות במאמר? האם הם היו מוכנים לקבל את דבריו כאמת ללא מקורות? התשובה לכך היא לא. אז מדוע שאנו נקבל זאת כך?

קריאת שפה עתיקה וטלפון שבור
בעיה נוספת שקיימת היא שאנשים רבים פונים לקרוא בספרות עתיקה שתורגמה לאנגלית ונוטים לפרש את המשפטים המופיעים שם על סמך תובנותיהם האישיות או על סמך הרהור בדבר במהלך מדיטציה במקום לקרוא את דברי הפרשנים. מדוע לקרוא את דברי הפרשנים? הפרשנים היו בעצמם מומחים ברפואה סינית ולכן מבינים את ההקשר. הם היו בני התרבות הסינית ולכן ההבנה שלהם את התרבות הסינית טובה משלנו. חלק מהפרשנים היו פחות או יותר בני התקופה של הכתב העתיק ולכן מבינים את ההקשר של השפה הסינית העתיקה. איננו יכולים להתעלם מכל זה, לגשת ולקרוא תרגום מודרני בשפה זרה ולנסות להבין את המשמעות המקורית כפי שנכתבה לפני אלפי שנים, על סמך תובנות של בן המאה ה-21 החי בתרבות שונה לחלוטין ממחברי הכתבים. אפשר לומר שנסיון כזה שווה ערך לניסיון לקרוא שפה שמעולם לא הכרנו. אפילו את התנ"ך, שנכתב ברובו בעברית עתיקה, אנחנו דוברי העברית המודרנית טורחים לקרוא בהתבסס על פרשנויות והסברים של חכמים ומומחים בתחום, מדוע שלא נעשה זאת עם סינית עתיקה? הלא גם בתרגומים הטובים ביותר לאנגלית, טורח המחבר להוסיף לנו תרגום של פרשנויות רבות, שערכן לא יסולא בפז.

הבסיס עליו מבוססות הטענות
כאשר רופא או חוקר באים לכתוב מאמר רפואי, אשר יתפרסם ברבים, הם מקפידים לציין מקורות עליהם התבססו בטיעוניהם מכיוון שהם יודעים שהמאמר שלהם יבחן ב-10 עיניים על ידי הקולגות שלהם. במידה ויתפסו בטעות, הקולגות יחגגו על הטעות ואף יפרסמו מאמרים מתנגדים. הרופאים והחוקרים נזהרים בדבריהם וטוב שכך, מדוע אם כן בחוגי הרפואה הסינית לא קיימים סטנדרטים דומים? אם המאמר אכן מבוסס על מקורות מהימנים אז לא צריכה להיות כל בעיה או חשש מצד הכותב, לספק מקורות שיתמכו בטיעונים העולים במאמר. אם אינו מבוסס על מקורות אז צריך לציין זאת בגוף המאמר בכדי שכל קורא יוכל לקרוא בצורה ביקורתית את הרעיונות המועלים בו ולהחליט לעצמו כיצד לעכל את תוכנו.

אל תסמוך על כתבים עתיקים, סמוך על מה שאני כותב
זה אירוני שיש כותבים שבוחרים להתעלם מאותן תובנות המגיעות מרופאים סינים קדומים ומשתקפות אלינו מכתביהם, אך באותו אקורד מבקשים מאיתנו הקוראים לקבל את האמת שלהם והתובנות שנחתו אליהם. התגובה הנפוצה כאשר מבקשים מהם מקורות היא משהו בנוסח "עזוב אותי מהכתבים המתים, אני מדבר איתך על התנסות אמיתית שחוויתי בעצמי והעליתי אותה כאן על הכתב כדי שתשכיל" ואינם מבינים שהציבו בפני הקורא את הבחירה בין קריאת כתב אחד לאחר. על אחת כמה וכמה שגם אותם רופאים קדומים מדברים מניסיון עשיר וחוויה. חלק מתואם כותבים מודרניים אף יוצאים כנגד נבירה כלשהי בכתבים הסינים כי בזכות גדולתם הרוחנית ביכולתם להבין את היקום והנסתר ולהסיק מכך על גוף האדם ומחלותיו ללא כל צורך בידע קודם.

התגלות אלוהית וחוויה פיזית
יש כותבים שטוענים שקיים ידע רב שנמצא מעבר לתפיסתנו ושטרם הועלה על הכתב ולכן עדיף להקשיב לאותם "יודעי דבר מוכשרים" ש"מתחברים" לידע הזה של היקום ולא להסתמך על הכתבים בהם חסר ידע זה. בכך הם מצפים ממני לסמוך על כך שהינם בעלי יכולות כל כך גבוהות, כך שבעשרות שנות חייהם הצליחו להתממשק לידע אזוטרי סודי ונכון יותר מזה שהצטבר על ידי מאות ואלפי רופאים סינים באלפי השנים האחרונות.

בשונה מתורות רוחניות המתבססות אך ורק על תובנות עקב התבוננות פנימית וצפייה בסובב אותנו, תורת הרפואה הסינית מתבססת גם על ידע פיזי ומעשי שנצבר על ידי ניסוי וטעייה קליניים. זאת אמת שלא ניתן לקבלה בהארה או התגלות אלוהית בחלום. ההארה הדאואיסטית שואפת לצמצם את רבבות הדברים אל הדאו ואילו רפואה שואפת לפרט אל רבבות הדברים על סמך הבנת הדאו. אולי אפשר לטעון שמי שיודע את הדאו יכול להסיק את רבבות הדברים אבל האם מישהו באמת הצליח לדעת את הדאו? ובמידה וכן, האם הוא הצליח לדעת את רבבות הדברים על סמך הדאו עד כדי יכולת לבחור הרכב פורמולת צמחים או דיקור למחלה שלא פגש מימיו? התשובה לך היא ככל הנראה לא, לפחות לא על סמך הרופאים הסינים הגדולים, שמאז ומעולם הודו שהם עצמם לא יודעים הכל. מתישהו נעלמה הענווה ופתאום אנשים כבר מבינים את הדאו ויודעים להסיק את רבבות הדברים מתוך עצמם ללא לימוד של מאגר המידע העצום שהצטבר ברפואה הסינית באלפי השנים האחרונות.

האם כל אחד מאיתנו שקורא ספר או שניים שעוסקים ברפואה סינית נחשב למדן? האם ניתן להשוות את הלמדנות שלנו לאותם רופאים קונפוציאנים שלמדנות הייתה דרך חייהם? אותם רופאים שקראו את הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב על שני חלקיו (השאלה הפשוטה והציר השמימי) לאורך ולרוחב ואף שיננו אותו בעל פה. אותם רופאים שראו אלפי מטופלים בחודש והתנסו במגוון עצום של מחלות מכיוון שבתקופתם לא הייתה חלופה לשיטתם.

דגש על לימוד כתבים אינו אומר שאין למידה מניסיון מעשי
כאשר מטפלים מדגישים שחשוב להכיר את הכתבים, אותם מורים רוחניים או אנשים מוארים ממהרים להתנגד ולהאשים אותם בהסתמכות נוקשה על כתבים מתים וחוסר יצירתיות וממהרים לסנגר "עזוב את הכתבים, צא לחוות" או "עזוב אותי מדיבורים על ידע של 2500 שנה, אני מעדיף לחוות ולא לדבר". הם שוגים ביהירות בכך שהם מניחים שמתן דגש על האחד סותר את קיומו של השני ושמטפל המדגיש שחובה ללמוד את הכתבים (ואני אפילו לא מדבר על כל הכתבים, אלא על 4 בסיסיים) בטוח מתעלם או מתנגד לתרגול קליני ובעצם מעמיד את הספרים במקום הטיפול או תובנות עצמיות. הדרישה לחקרנות והכרת הכתבים מבוססת על העובדה שגם גדולי הרופאים הסינים טענו שיש להכיר את הכתבים ולמדנות הייתה גישה נפוצה גם אצל אלו שלא היו קונפוציאנים. לא רק שאותם רופאים טיפלו בכמויות עצומות של מטופלים ולמדו מכך רבות, הם גם הכירו את 4 הכתבים הקלאסיים בע"פ וידעו להרחיב עליהם על סמך ניסיונם הקליני. אם הם כבר מצאו תשובות מוצלחות לרב השאלות, מדוע עלינו להמציא תשובות חדשות שמבוססות על "תחושה פנימית של האמת"? הרי טיפש לומד מניסיונו וחכם מניסיונם של אחרים. אפשר ללמוד להטיס מטוס לבד, פשוט מתניעים, דוחפים מצערת ו...מגיעים לתאונה מצערת. בשביל להטיס מטוס צריך ראשית ללמוד אווירונאוטיקה, פיזיקה, מטאורולוגיה וכדומה לפני שבכלל עולים על המטוס. אי אפשר פשוט לחוות את זה לבד. הידע חייב לבוא לפני החוויה ולהמשיך ללוות אותה לאורך כל הדרך, הידע הוא בן הזוג של ההוויה, היין של היאנג.

הטיפוס למעלה והנוף שנשקף מרום ההר
כל התפתחות טכנולוגית או מחשבתית התבססה על ידע קודם, זאת הסיבה שטלפון חכם עם מסך מגע הומצא רק עכשיו ולא לפני 10, 20, 30 , 100, 1000 שנים למרות שחומרי הגלם הגסים היו קיימים כבר אז. קודם הומצא הרעיון לשלוח מידע הרחק. אחר כך גילו דרך לשלוח מידע ללא חיווט. משם המשיכו להקטנת הטלפון ומעבר מחיוג אנלוגי (חוגה) לחיוג דיגיטלי ועם הזמן המשיכו להקטין את הטלפון ורכיביו. אחרי שהטכנולוגיה אפשרה מזעור של הטלפון למשהו מאד קטן רק אז נכנסו מסכי מגע בלחץ וגם משם התקדמנו למסכי קיבוליות, רזולוציה, נצילות חשמל, מהירות עיבוד ועוד. זאת גם הסיבה שכאשר המציאו את המכונית הראשונה היא לא נראתה כמו פרארי מודרנית והמטוס של האחים רייט לא דמה כלל למטוסי הקרב החמקנים. ידע נצבר, ניסיון נצבר וחכמה נצברת ועם הזמן הם מתפתחים ומתקדמים ורק כאשר אנחנו עומדים על כתפי קודמינו אנחנו יכולים לראות רחוק קדימה.

התקפה היא ההגנה הטובה ביותר של חסרי הידע
בקהילת הרפואה הסינית קיים חשש גדול מביקורת. לצערי, כותבי מאמרים נוטים להיכנס למגננה ואף לתוקפנות, אם ישירה או פאסיבית אגרסיבית, כאשר הם נדרשים לספק מקורות עליהם התבססו או להשיב על תהיות שעלו מהמאמר. אני גם מאמין שחובת ההוכחה מוטלת על מי שבא וטוען טיעון כלשהו. לעיתים תגובתם למגיב יורדת לפסים אישיים במקום להישאר אובייקטיבים ולדון לגופו של עניין ולא לגופם של אנשים. כאשר מישהו מגיב למאמר, מבקש מקורות או מעיר על טעות מיד מתפתח עימות וכותבי המאמר ממהרים להאשים את המגיב כתוקפן בעל "אגו" או שהינו תוקפני ומחרחר ריב התר אחר התנצחות. מכיוון שזה לא יוצא דופן לדרוש מקורות לטיעונים המוצגים במאמר, אני רק יכול לשער שהתקפה כזו היא בדיוק הקושי של האגו לקבל ביקורת.  צורה נוספת להסכל על הדברים היא רצונו של כותב המאמר להיראות כמומחה בלתי מעורער שאינו טועה בדבר. רק מי שרומם עצמו כל כך גבוה חושש מהנפילה. כשמישהו משיב על שאלה שהופנתה אליו בהתקפה אישית כנגד השואל, קל לנחש את התשובה לשאלה - התשובה היא שאין לו תשובה ולכן האגו נפגע ועובר להתקפה כמוצא אחרון. ירידה לפסים אישיים היא דפוס ידוע מראש וצפוי בדיונים כאלה.

אני חושב שיותר מדי כותבים התרגלו לכתוב עם חיבוק אוהב וחסר ביקורת עד כדי כך שהיום כל אחד מעז לכתוב שטויות ולפרסם אותם כאמת לאמיתה. נעלם החשש שמישהו יכתוב ביקורת (אפילו אם היא בונה). מצחיק שהחשש מכך שיואשמו כבעלי "אגו", מונע ממטפלים להעביר ביקורת עניינית וחשובה. יש הטוענים שבתחום שלנו יש להימנע מחוסר הסכמה ומצפים שהקוראים יסכימו לקבל כל שטות שמישהו פולט, בשם האהבה והאור ויעניקו מחמאות והלל בלבד. מערכת ללא משוב יוצאת מאיזון ואת זה כל מי שמכיר את יחסי חמש הפאזות אמור לדעת.

קידום הידע נעוץ בהטלת ספק
כאשר אנו קוראים מאמר כלשהו ואחד הטיעונים שמועלים בו אינו מסתדר עם הידוע לנו על, אנו מבקשים לקבל מקור מידע עליו התבסס הכותב בטיעונו. מקור כזה, במידה וקיים, עשוי להוכיח לנו את טעותנו ובכך לקדם את הבנתנו ברפואה הסינית. במידה ואין כל מקור כזה, הוא יאשש שמדובר בנושא שמצריך עוד חקירה על מנת ליישב את חוסר ההתאמה. על כן יש חשיבות גדולה בציון המקורות עליהם התבסס הכותב. כמו כן, מתן מקורות הוא צעד בונה אמון. כאשר לטיעונים העיקריים במאמר יש מקורות התומכים בהם, בעיקר כאשר מקורות אלו הם מהקלאסיקות השל הרפואה הסינית, אנו כקוראים, מקבלים עם הזמן את הרושם שדברי הכותב מבוססים ואינם פרי המצאת דמיונו הפורה.

אז מה אני מציע לעשות?
אני תומך נלהב של לימוד הכתבים הסינים. למרות שרק אחוז קטן מהם תורגם לאנגלית, ארבע הקלאסיקות החשובות ביותר תורגמו לאנגלית יחד עם פרשנויות עיקריות. מי שרוצה לחקור את הרפואה הסינית ולקדם אותה יכול לקרוא את הכתבים האלו ולסייע לקדם ולחדד את הידע בעברית. יש לא מעט מטפלים בארץ שלא רק שהם שוקדים על תרגומים אלו, הם גם לומדים סינית ומנסים להביא חומרים נוספים ויש לי הערכה רבה מאד להם. השקעתם הרבה מתגמדת לעיתים אל מול המוץ הרב שנכנס לרפואה הסינית עקב הנקודות שציינתי למעלה וזה צורם לי באופן אישי ולכן בחרתי להבהיר את המצב ולהציע מספר דרכים לשפר אותו.

אני מתנגד להשלמות שנעשות על דעת כותב מאמר מבלי גילוי נאות שמדובר בהשלמות. מתנגד לשעטנז רעיונות מזרמי מחשבה שונים או המצאת רעיונות חדשים כאשר הם סותרים רעיונות שבבסיס הרפואה הסינית. מתנגד לניצול לרעה של מעמד ויוקרה לקידום רעיונות עצמאיים כאילו הם הם הרפואה הסינית. ודבר אחרון אבל חשוב ביותר, אני מתנגד לסתימת הפיות וההתקפות האישיות שקורות כשמישהו מנסה לבקש תימוכין או מעוניין להביע ביקורת.

אז איך משפרים את המצב: אם כותבים מאמר שאמור להציג ידע כלשהו או שהינו מבוסס על הכתבים הסינים, כדאי לציין מי הכותבים ומהם הכתבים ולפעמים מומלץ אפילו להביא ציטוט מהמקור, כדי שכל קורא יוכל לבחון את הדברים בעצמו. אם המאמר מבוסס על תובנות אישיות של הכותב על סמך הבנתו, ניסיונו הקליני, השראה אלוהית או הארה פתאומית, מומלץ לסייג ולציין את מקור המידע, כדי שכל אחד יוכל לבחור את הגורו שלו באופן עצמאי. אם חושבים שהמידע מגיע מכתבים אבל אין הוכחה לכך, אפשר להוסיף "למיטב ידיעתי" וכדומה. אם ערבבנו תורות זרות בתוך הרפואה הסינית, כדאי שנהיה הוגנים ונציין שהשלמנו את ה"חוסרים" בידע משלנו (כי אולי בכתבים לא חסר) או על ידי השאלת ידע מתורה זרה ששמה א'ב'ג'. אם קשה לנו לקבל ביקורת אז אפשר לנסות להתגבר על הבעיה הזו ולהשתפר ברמה האישית או פשוט להימנע מכתיבה ופרסום ברבים. אם אנחנו חייבים לקבל הלל ושבח או סגידה קיים הכרח להקים כת פרטית שתספק לנו את המזון לאגו.

יום שלישי, 17 בספטמבר 2013

פיברומיאלגיה - גילויים ברפואה המודרנית המאששים את התיאוריה הסינית העתיקה.

לאחרונה פורסם מאמר בו טוענת חברת Intidyn שמצאה את הגורם להופעת פיברומיאלגיה (דאבת שרירים), מחלה אשר עד כה קשה היה לאבחן או לטפל בה ברפואה המודרנית. מה שמעניין בגילויים חדשים אלו הוא הדמיון הגדול בין הממצאים החדשים שהביאה החברה וההסבר למחלה כפי שהיא מאובחנת ומטופלת ברפואה הסינית המסורתית בסין. על מנת שנוכל להבין את הדמיון בין הממצאים החדשים והידע העתיק אנסה להסביר את שניהם במאמר זה ולפרט כיצד הרפואה הסינית מטפלת במחלה זו.

המחלה פיברומיאלגיה מכונה ברפואה הסינית המסורתית בסין בשם כאבי סיבי השרירים (纤维肌痛 Xian Wei Ji Tong). שם זה הינו שם מודרני המבוסס על תרגום השם מלועזית Fibromyalgia. בתקופה הקדומה בסין אמנם לא הייתה קיימת מחלה רשמית בשם פיברומיאלגיה, אבל זה לא אומר שאנשים לא סבלו ממחלה זו בעבר. כאשר במערב מגלים מחלה חדשה או מעניקים למחלה שם חדש, הרפואה הסינית המודרנית מחפשת מקבילה למחלה זו במחלות עתיקות, שתועדו באלפי השנים האחרונות, אשר בעלות סממנים זהים. כך יצא שבמקרה של פיברומיאלגיה מצאו הסינים מספר מחלות דומות, השייכות להגדרה של סינדרום חסימתי (痹症 Bi Zheng), ומתארות כאבי שרירים דומים. מחלות אלו נקראות חסימה היקפית וחסימה בשריר.

הסינים מסבירים שלפיברומיאלגיה יש גורם שהינו התנאי המקדים להתפתחותה ומכונה שורש המחלה וגורם אשר נוצר על בסיס התנאי המקדים ומכונה ענף המחלה. במקרה זה השורש הוא חוסר איזון פנימי אשר מאפשר חדירה של פתוגנים מן החוץ אל תוך הגוף. ללא סילוק הפתוגנים לא ניתן להחלים מהמחלה וללא איזון פנימי קשה למנוע הישנותה. מכיוון שכך הטיפול במחלה זו בסין כולל התייחסות גם לענף וגם לשורש. מעניין לראות שגישת הטיפול במחלה זו בארץ, שונה מזו הנהוגה בסין. למעשה, חיפוש קצר ברשת מראה שהרב המוחץ של המטפלים בארץ מתעלמים משום מה מהיבט חדירת הפתוגנים לחיצון ומתמקדים אך ורק בחיזוק או איזון האיברים הפנימיים. המחקר החדש שמביאה intidyn מראה לדעתי שהרופאים בסין ידעו על מה הם מדברים ולא בכדי הדגישו את הטיפול בענף המחלה, קרי חדירת פתוגנים אל שכבות העור והשרירים.

המקור העתיק והתגלית המודרנית
בכתב החשוב ביותר ברפואה הסינית, שנכתב לפני למעלה מ-2200 שנים, שואל הקיסר הצהוב את רופאו בדבר מחלת החסימה ההיקפית וחסימה בשריר והסיבות להיווצרות הכאב המופיע במחלות אלו. על כך משיב לו הרופא:

风寒湿气,客于外分肉之间,迫切而为沫,沫得寒则聚,聚则排分肉而分裂也,分裂则痛,痛则神归之,神归之则热,热则痛解,痛解则厥,厥则他痹发, 发则如是。

״צ׳י פתוגני של רוח, קור ולחות נכנס מבחוץ ומתנחל בתווך שבין השרירים, דוחק ולוחץ את הנוזלים לקצף. הקור מרכז את הקצף וריכוז זה מביא להפרדה נוספת של הבשר והיפרדותו. היפרדות זו מביאה לכאב. הכאב מביא להתרכזות הנפש בו, דבר המביא להיווצרות חום המקל על הכאב. כאשר הכאב מוקל החסימה מופיעה במקום אחר ושם יופיע הכאב בשנית."
病在肌肤,肌肤尽痛,名曰肌痹,伤于寒湿。
"המחלה בעור ושריריו, העור ושריריו דואבים מאד, נקרא בשם חסימה בשריר, זאת פגיעה של קור ולחות".

על פי רופא הקיסר, הגורמים להתפתחות חסימה היקפית הם שלושה פתוגנים חיצונים המכונים רוח, קור ולחות. פתוגנים אלו נכנסים אל הרקמות שבין שרירי השלד ובין העור ומפריעים לתנועה החלקה של נוזלי הרקמות. פתוגן הקור מביא לריכוז את פתוגן הלחות והנוזלים ברקמות ואף להפרדה בין קבוצות שרירים וכתוצאה מכך להופעת כאבי שרירים. כאשר אדם חש בכאב, הנפש מתמקדת ומתרכזת באזור הכאב ואיתה מתרכזת גם הכוונה כך שנוצרת זרימה של צ׳י יאנגי אל אזור הכאב. כאשר הצ׳י היאנגי מגיע אל מוקד הכאב הוא מחמם ומפשיר את הקור ומניע את הלחות שנקרשה ובכך מביא להקלה זמנית של הכאב. למרות שמופיעה הקלה בכאב במקום אחד יצוץ הכאב במקום אחר בו הקור עדיין שורר. זאת הסיבה לכך שהכאב כל הזמן משנה את מיקומו. בנוגע לחסימה בשריר מסביר הרופא לקיסר שהגורמים למחלה הם פתוגנים של קור ולחות הגורמים לפגיעה בשרירים ולהופעת כאבים.

למרות שהדיון הנ"ל מתאר את הגורמים המעשיים להופעת הכאבים המזוהים עם פיברומיאלגיה, עם התפתחות הרפואה הסינית זיהו הרופאים שלחדירת פתוגנים של רוח, קור ולחות קיימים תנאים מקדימים הכוללים חולשה וחוסר איזון של מערכות שונות בגוף, אשר מנעו הגנה מספקת מפני פלישה זו. על כן, מעבר להופעת כאבי שרירים אפשר לרב למצוא גם סממנים הקשורים לחולשה של הגוף אותם אציין בהמשך, אך ראשית אתמקד בהסבר כיצד פתוגנים כגון רוח, קור ולחות יכולים להביא להתפתחות כאבי השרירים המזוהים עם המחלה.


התפתחות דאבת שרירים ברפואה הסינית המסורתית
שלב ראשון - רוח, לחות וקור חוסמים את הערוצים בהם זורמים הצ'י והדם.
אל פתוגן רוח, בעל איכות של נשא או זרז המסייע לחדירה של פתוגנים נוספים אל הגוף, מתלווים קור ולחות החודרים יחד פנימה אל מתחת לעור ומזיקים לאיזון הפנימי של הצ'י והדם. מכיוון שפתוגן הקור בעל תכונות של כיווץ וכינוס על כן הוא מכנס את הלחות שחדרה עימו ומגביר צמיגותה כך שאינה יכולה לזרום בחופשיות. לאורך זמן, כיווץ של השרירים וכלי הדם עקב הקור, וחסימת הזרימה עקב הלחות, מביאים להפרעה בזרימת הצ'י והדם בגוף כך שתנועתם מזדחלת לה לאיטה בשטח החיצוני של הגוף. בשלב זה ביטוי המחלה הוא בעיקר כאב המופיע עקב לחץ על השרירים. לכאב עדיין אין מקום אחד קבוע ועוצמתו מחמירה כאשר מזג האוויר מתקרר או נכנסים לחדר ממוזג מפני שהקור הסביבתי מגביר את עוצמת הכיווץ של הקור שכבר התנחל בתוך הגוף. לעומת זאת הכאב מוקל לאחר הוספת חום לאזור אשר מסייע לפיזור הקור, הרחבת כלי הדם והרקמות שהתכווצו. מכיוון שגם בין היום והלילה קיימים הבדלי טמפרטורה, על כן הכאב חמור בלילה הקריר ומוקל בשעות היום עם עלית הטמפרטורות.

כמו כן מופיעה תחושה של תנועה לא חלקה במפרקים ותחושת התקשות שלהם בשעות הבוקר, המוקלת לאחר הנעת המפרקים וחימום המקום בעזרת תנועה מחזורית. מכיוון שפתוגן הקור הוא פתוגן בעל איכות יינית הוא נוטה לפגוע בצ'י היאנגי של הגוף ההפוך לו באיכותו, בדומה לקור המפריע לחום וסותר אותו. אם נבחן את אזורי הרגישות בדאבת שרירים נוכל לראות ש-7 מתוך 9 צמדי אזורי הכאב נמצאים על גבי ערוצים יאנגים בגוף, דבר המצביע יפה על פגיעה של קור ייני בחום היאנגי שבערוצים.

בנוסף, תנועת הצ'י המגן, הנע ביום בחיצון ובלילה נכנס פנימה, יכולה להיות מופרעת כתוצאה מהפרעת זרימת הצ'י והדם. מכיוון שיש לצ'י המגן קשר לכניסה ויציאה שינה ויקיצה, על כן הפרעה לתפקוד שלו יכולה להביא להופעת בעיות שינה, קושי להירדם בלילה וחוסר חיוניות ביום.

שלב שני - קור מקפיא הגורם לתקיעות דם
בשלב זה, לאחר שעבר זמן ממושך בו שהו הקור והלחות בשכבות העור והשרירים והפריעו לזרימה החלקה של הצ'י והדם, מתפשטת ומחמירה תקיעות הצ'י והדם בגוף כך שבכל היקף הגוף ניתן לזהות אזורים שרגישים למגע. כאשר לוחצים על אזור כואב, מופיעה תחושה של כאב בדומה לדקירה של מחט ומיקום הכאב יחסית קבוע. בנוסף יכולים להופיע סממנים כגון כאבי ראש, סחרחורות וקשיי תנועה של הגפיים והמפרקים. סממנים אלו הם ביטוי של האיכות המכווצת והמכנסת של פתוגן הקור הגורם לכיווץ של הגידים וכלי הדם בגוף כולו.

תגליות מודרניות המאששות את התפיסה הסינית העתיקה
בתוך עור הגוף ובעיקר באזור כפות הידיים והרגליים קיימת רשת נימים המאפשרת לחום הגוף לצאת החוצה אל הסביבה ולאפשר ויסות של טמפרטורת הגוף. לפני רשת זו קיים גם חיבור עוקף המקשר בין העורקים והורידים שבעור באופן ישיר בדומה לגשר. כאשר הטמפרטורות הסביבתיות יורדות, הגשר נפתח ומאפשר לדם לעבור ישירות מהעורקים אל הורידים ובכך לשמר את חום הגוף ולמנוע בריחתו דרך העור. בתנאי חום נסגרים הגשרים למעבר ומאלצים את הדם העורקי לזרום אל עבר נימי הדם בשטח העור החיצוני לשם הקרנת חום הגוף החוצה.




החברה גילתה שאצל חולי פיברומיאלגיה קיים עודף בקצוות עצבים המקיפים את כלי דם בעור (הגשרים). העצבים האלו שולטים על כיווץ של כלי דם בעור ואצל חולי פיברומיאלגיה מספר קצוות העצבים סביב כלי דם אלו גבוה בצורה חריגה. במקור סברו שקצוות עצבים אלו קשורים להשפעה על קצב זרימת הדם בצורה לא מודעת בלבד, אך כעת מצאו הוכחות לכך שהם יכולים להשפיע גם על חישת מגע ואפילו כאב. כאשר התבוננו בדגימות עור של חולת פיברומיאלגיה גילו באזורים השולטים על זרימת דם הנושא חמצן בין כלי הדם שבעור, מספר רב של קצות עצבים.

עצם זה שמספר קצות העצבים גדול, כבר יכול להסביר מדוע החולים בפיברומיאלגיה סובלים מרגישות יתר וכאב, אך בנוסף מכיוון שהם אחראיים על פתיחת הגשרים, הם יכולים להשפיע באופן פעיל בזמן תנאי קור שהינם תנאים מאד מציקים עבור חולי פיברומיאלגיה. גשרים אלו יכולים להשפיע גם על זרימת הדם אל השרירים שבעומק הרקמות שם הדם נשמר כמאגר לגוף. עצם זה שזרימת הדם אל הגוף נחסמת יכולה להסביר מדוע מופיעה חולשה של השרירים וכאב. כמו כן דבר זה יכול להוביל לפעילות יתר עצבית במח דבר המביא לפגיעה באיכות השינה המאפיינת חולים בפיברומיאלגיה.

אם נתבונן בטבלה המשווה בין שתי השיטות נוכל לראות שיש דמיון רב בין הממצאים החדשים והגישה הסינית העתיקה.




גורמי הרקע המאפשרים חדירת פתוגנים חיצוניים והשפעתם
לרב יתלוו לכאבי השרירים אחד מסינדרומים הבאים, שמקורם בחוסר איזון פנימי של הגוף טרם התפתחות המחלה:
חוסר או התמעטות של צ'י ודם
לרב נוצר מצב זה בעקבות מחלה אחרת המכלה את הצ'י והדם. יופיעו סממנים של תשישות גופנים וקשיי שינה. במקביל יופיעו סממנים של הופעת כאב בעקבות לחץ חיצוני על העור, קישיון של המפרקים, קושי בתנועה, שינויי בסממנים בגלים של החמרה והקלה, נדודי שינה, הלמות לב, זיעה במהלך היום שאינה בעקבות מזג אויר, מאמץ או מזון, סחרחורות, מצב רוח ירוד, חוסר תיאבון.

חולשה וחוסר בכליות ולב
תשישות גופנית, קשיי שינה, גירוי של שלפוחית השתן. סממנים נוספים: כאב תחת לחץ במקומות רבים בגוף, תחושה של קשיון גפיים בבוקר ותנועה לא חופשית של הגפיים, רתיעה מקור המחמיר את הסממנים, התעייפות מהירה של הגב התחתון והברכיים, זיעה היוצאת במהלך השינה ונפסקת כאשר מתעוררים בבוקר, חרדות. כמו כן מופיעים סממנים של חוסר דם בלב וחוסר תמצית בכליות.

דיכוי של תנועת הכבד וחולשה של הטחול
מלבד סממנים של כאב תחת לחץ במקומות רבים על העור והבשר, הכאב יחסית קבוע במיקומו ומרגיש מעט כמו שרירים תפוסים או כמו נפיחות או הירדמות של הגפה. הכאבים מחמירים כאשר מזג האוויר מתקרר בערב או בעונת הסתיו והחורף או כאשר מופיע גשם. חוסר תיאבון, יציאות רכות ואף שלשול, קשיי שינה ובעיות זיכרון, חרדות ונטייה לכעוס על כל דבר קטן והתפרצויות זעם.

כיצד מטפלת הרפואה הסינית בפיברומיאלגיה
עיקר הטיפול מתבסס על ערוצי תאי יאנג ושאו יאנג השולטים על ההיבט החיצון של הגוף, הכולל את העור והרקמות שבין השרירים, ובנוסף חיזוק הצ'י היאנגי המחמם, שניזוק עקב הפתוגנים היינים הקרים והלחים בחיצוניות הגוף. שימוש בכוסות רוח נמצא יעיל ביותר מכיוון שביכולתו לסייע בשיפור זרימת הצ'י והדם בשכבות העור והשרירים, שזרימתם נפגעה ונחסמה. 

נעשה שימוש בנקודות של ערוץ תאי יאנג המגרות את צ'י הערוץ והחיצון לדחוק את הפתוגנים החוצה. כמו גם שימוש בנקודות של ערוץ שאו יאנג באזור הראש, התומכות בהפצת הצ'י ומטפלות בהיבטים הנפשיים הנלווים למחלה, כגון דיכאון וחרדה. לנקודות אלו נוסיף נקודות דיקור על אותו ערוץ, המשפיעות על הגידים והרצועות ובראיה סינית משפיעות על השרירים, כמו למשל נקודת שאו יאנג 34 של הרגל.

במקביל חשוב לתמוך בתפקוד הכבד, הכליות והצ'י שנפגעו עקב הפתוגנים המזיקים שחדרו אל הגוף או שהיוו את המצב המקדים שאפשר חדירתם מלכתחילה. הרצה של כוסות רוח על גבי ערוץ תאי יאנג בגב וערוץ המפקח שלאורך עמוד השדרה ואחראי על כל היאנג בגוף יכולה לסייע בהפצת הצ'י היאנגי לדחוק את הפתוגנים החוצה ואף לפתוח זרימה דם וצ'י חלקה בעור עד אדמומיות קלה ותחושת חמימות של העור וכמובן בהתחשב ברגישות של המטופל לכאב באזור.

                                                                                                                                            
  1. Women with Fibromyalgia Have A Real Pathology Among Nerve Endings to Blood Vessels in the Skin.  Frank L. Rice, PhD
  2. הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב 黄帝内经 Huang Di Nei Jing
מקורות נוספים
  1. 纤维肌痛综合征的经络辨治
  2. 纤维肌痛综合征的中医诊治概况
  3. 纤维肌痛综合征的辨证施治
  4. 纤维肌痛综合征特征性临床表现的分析

יום חמישי, 5 בספטמבר 2013

הקאנון החיצוני של הקיסר הצהוב

אין אחד שעוסק ברפואה סינית ואינו מכיר, אפילו רק בשם, את הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב. ספר זה מכונה בפי מטפלים רבים בשם "התנ"ך של הרפואה הסינית" ולא בכדי. הוא אחד מארבעת הכתבים החשובים ביותר ברפואה הסינית ולמעשה החשוב מכולם. מעטים מודעים לעובדה שבתקופה בה נכתב קאנון זה, היו מספר קאנונים חשובים לא פחות אשר לא שרדו את שיני הזמן ודורסנות צבאות סין. מלבד הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב תועדו בספרי ההיסטוריה שמותיהם של עוד שישה קאנונים מאותה התקופה. קאנונים אלו היו הקאנון החיצוני של הקיסר הצהוב, הקאנון הפנימי של ביאן צ'ואה, הקאנון החיצוני של ביאן צ'ואה, הקאנון הפנימי של (משפחת) באי, הקאנון החיצוני של (משפחת) באי והספר פרקים נוספים. מכל שבעת הספרים שרד רק אחד אשר שימש ב-2400 השנים מאז סיום חיבורו ועד היום כבסיס של הרפואה הסינית, הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב. למרות שהקאנון החיצוני נעלם מעל פני האדמה (לכו תדעו, אולי יש עותק קבור באדמה), בשנים האחרונות אפשר למצוא בחנויות ספרי הרפואה הסינית בסין ספר העונה לשם הקאנון החיצוני של הקיסר הצהוב, האם נמצא עותק נדיר או שאולי זוייף?

הקאנון החיצוני - האם נמצא הספר האבוד?
רק על מנת לסבר את האוזן ולהבין כמה מידע אבד עקב היעלמותם של ששת הספרים הנוספים אציין את מספר המגילות שנכתבו בכל ספר:

הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב הכיל 18 מגילות.
הקאנון החיצוני של הקיסר הצהוב הכיל 37 מגילות.
הקאנון הפנימי של ביאן צ'ואה הכיל 9 מגילות.
הקאנון החיצוני של ביאן צ'ואה הכיל 12 מגילות.
הקאנון הפנימי של (משפחת) באי הכיל 38 מגילות.
הקאנון החיצוני של (משפחת) באי הכיל 36 מגילות. 
פרקים נוספים הכיל 25 מגילות.

ככל הנראה, באותה התקופה התחרו ספרים אלו ביניהם על קהל הרופאים וכנראה שחלקם הפסידו בתחרות לקאנון הפנימי או שאבדו עקב מלחמות. הכינוי פנימי וחיצוני המופיע בשם נועד על מנת להבדיל בין הספרים בעלי השם הדומה ואינו בעל משמעות של רפואה פנימית או חיצונית (מושגים שנוצרו כאלף שנים לאחר חיבור ספרים אלו) בדומה להבדלה בין אמנויות לחימה פנימיות ואמנויות לחימה חיצוניות, שאינה מצביעה על כך שהאחת מתרגלת משהו פנימי יותר מהאחרת.

בשנת 1980 התגלה ספר מרוט עליו הופיע השם מילים נשגבות מהקאנון החיצוני. לספר חסרה הקדמה ודברי סיום, כריכתו חסרה גם כן ואפילו החותם שעל הספר דהה והפך לא קריא, כך שלא ניתן היה לדעת מי חיבר את הספר או היכן יצא לאור. על גבי הספר נכתב בכתב יד שונה מהכתב בו נכתב הספר, "הועבר מצ'י בו וטיאן שה, שייך לצ'אן שה-דואו מהישוב שאן-יין...". החוקרים שמצאו את הספר לקחו אותו למומחי ספרות עתיקה אשר אבחנו וזיהו שמדובר בספר שהועתק בתקופת שושלת צ'ינג (1644-1911), אך בספריה שלהם לא תועד קיומו של ספר העונה לשם מילים נשגבות מהקאנון החיצוני. לאחר שבחנו ברישומים של הישוב שאן-יין, גילו שנכתב ספר בשם זה על ידי הרופא צֶ'אן שֶה-דוּאוֹ (1627-1707).

בלמעלה משמונים שנות חייו הספיק צֶ'אן שֶה-דוּאוֹ לחבר כ-19 ספרי רפואה סינית, אשר המוכרים מכולם הם כתבים סודיים מחדר האבן, פרשנות על חרוזי הדופק וגם תיעוד אבחון סינדרומים ממנו תרגמתי עבורכם את הפרק על נדודי שינה. כיום יש לא מעט רופאים המכנים את הספר מילים נשגבות מהקאנון החיצוני בשם הקאנון החיצוני של הקיסר הצהוב ולמרות שעשוי להשתמע משם הספר שכביכול מדובר בזיוף לספר העתיק שאבד בנבכי ההיסטוריה הסינית, מדובר דווקא בספר בעל ערך רב לכל העוסקים ברפואה הסינית המעוניינים להמשיך ולהעמיק בידע המופיע בקאנון הפנימי.

הספר שהתגלה נכתב בשנותיו האחרונות של צֶ'אן שֶה-דוּאוֹ ומסכם את תובנותיו בכל הנוגע לתיאוריה של הרפואה הסינית. הוא מורכב מ-9 מגילות המכילות 9 פרקים בכל אחת מהמגילות, סך הכל 81 פרקים בדומה לקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב. תוכנו של הספר עשיר ביותר ומבוסס על הכתוב בקאנון הפנימי ואף מתכתב עם החומר המופיע בו. בין היתר הוא עוסק באמנות טיפוח הבריאות, מפתח ומרחיב את כל נושא הקשר שבין האיברים הפנימיים וששת הצ'י ביחסי יצירה וריסון כפי שתוארו בקאנון הפנימי ואף מפרט על ששת הצ'י וערוצי הצ'י.

לסיום, דוגמא קצרה לערכו של הספר בפנינה שמצאתי בפרק שורש החיים וטיפוח הבריאות, בו הוא מסביר את הקשר שבין התמצית והלב ואת חשיבות השבת השלווה אל הלב על מנת לטפח את התמצית:

精出于水,亦出于水中之火也。精动由于火动,火不动则精安能摇乎。可见精动由于心动也,心动之极,则水火俱动矣,故安心为利精之法也

"התמצית יוצאת מן המים, היא יוצאת גם מתוך האש שבמרכז המים. תנועת התמצית מקורה בתנועת האש, אם האש אינה נעה כיצד תוכל התמצית להתנועע?! אפשר להיווכח שתנועת התמצית תלויה בתנועת הלב, כאשר הלב נע בקיצוניות אזי גם המים וגם האש נעים. לכן השקטת הלב היא עיקרון המטיב עם התמצית.

מכיוון שהתמצית קשורה בכליות מים ותנועתה מושפעת מאש השר הדרה ונאצרת בכליות, כאשר יש תנועה של רגש או תשוקה בלב, מניעה אש הלב את אש השר אשר בתורה מניעה את התמצית למפגש המיני ויצירת חיים חדשים במפגש עם תמצית הביצית. נקודה מעניינת נוספת בנוגע לתוכנו של הספר הוא הגישה של המחבר הדוגלת בשישה איברי דזאנג הכוללים את הרחם הנמצא בין איברי המים והאש (כליות ולב) ושבעה איברי פו הכוללים את מעטפת הלב.

אין ספק שספר זה נכנס לרשימת ספרי הקריאה שלי ואני מקווה שביום מן הימים יתורגם גם לאנגלית או עברית.

                                                                                                                                        
הערות
תרגום מסינית לעברית - ניצן אורן
  1. הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב 黄帝内经 Huang Di Nei Jing
  2. הקאנון החיצוני של הקיסר הצהוב 黄帝外经 Huang Di Wai Jing
  3. הקאנון הפנימי של ביאן צ'ואה 扁鹊内经 Bian Que Nei Jing
  4. הקאנון החיצוני של ביאן צ'ואה 扁鹊外经 Bian Que Wai Jing
  5. הקאנון הפנימי של (משפחת) באי 白氏内经 Bai Shi Nei Jing
  6. הקאנון החיצוני של (משפחת) באי 白氏外经 Bai Shi Wai Jing
  7. פרקים נוספים 旁篇 Pang Pian
  8. מילים נשגבות מהקאנון החיצוני 外经微言 Wai Jing Wei Yan
  9. צ'י בו 岐伯 Qi Bo
  10. טיאן שה 天师 Tian Shi
  11. צֶ'אן שֶה-דוּאוֹ  陈士铎 Chen Shi Duo
  12. כתבים סודיים מחדר האבן 石室秘录 Shi Shi Mi Lu
  13. פרשנות על חרוזי הדופק 脉诀阐微 Mai Jue Chan Wei
  14. תיעוד אבחון סינדרומים 辨证录 Bian Zheng Lu 

יום שבת, 27 ביולי 2013

הטיפול בליחה ברפואה סינית ומהות הפתוגנים לחות, מים ונוזלים

המושגים לחות וליחה מוכרים לכל מטפל ברפואה סינית אבל רבים מתקשים להגדיר את ההבדלים המדויקים בין השניים שלא לדבר על קיומם של שני מצבי צבירה נוספים, אשר במערב נכללים לרב תחת השם לחות אבל בסין הם בעלי קטגוריה משלהם. מצבי צבירת נוזלים אלו נקראים מים ונוזלים. היכולת להבדיל בין מצבי צבירת נוזלים אלו מאפשרת לנו לספק מענה מדויק ויעיל יותר לטיפול בכל אחד מהם. באחד מספרי הפורמולות שלי מצאתי את פרשנותו של ווּ קוּן על פורמולת מרתח שני המיושנים, אשר שופכת אור על מהות ארבעת מצבי הצבירה ודרך הטיפול בהם. בחרתי לתרגם פרשנות זו מסינית מכיוון שלדעתי זה אחד ההסברים הטובים ביותר להבדלים אלו:
ווּ קוּן: מהי ליחה לחה? המקור של הליחה נוצר מהלחות. מים ונוזלים נכנסים לקיבה, חובה שייצרו לחות, הטחול חלוש ואינו יכול לרסן ולהגביל, נעצרת בתווך הסרעפת, צ'י מחמם אמצעי ותחתון מאדה לסמיכות דביקה, הדליל נקרא בשם נוזלים (Yin 饮) והסמיך נקרא ליחה. ליחה נוצרת מלחות ולכן נקראת ליחה לחה. 

מבחינת הפורמולה, Ban Xia חריף וחם ויכול לייבש לחות. Fu Ling מתוק ותפל ויכול לחלחל לחות, אם הלחות עוזבת אז לא יהיה מקור ליצירת הליחה, זה מה שמכונה "בריפוי מחלה חובה לתור אחר השורש". Chen Pi חריף חמים יכול להועיל לצ'י. Gan Cao מתוק ומאוזן בטעמו ויכול להטיב עם הטחול. אם מטיבים עם הטחול אז האדמה מספיקה על מנת להגביל את הלחות, עם מועילים לצ'י אז הליחה אינה יכולה להישאר ולהזדחל. הטבה עם הטחול הוא טיפול בשורש, להועיל עם הצ'י זה הטיפול בענף. 

כמו כן נאמר "יש ליחה וצמא, Ban Xia אינו רצוי, רצוי להוציא את היובש של Ban Xia ולהחליף ברטיבות של Bei Mu ו-Gua Lou". אני אומר: יש לכך אפילו טריק -  אם צמא ומשתוקק ללגום מים אז רצוי להחליפו, אם צמא ואינו מסוגל ללגום מים, למרות שהוא צמא מאד רצוי להשתמש ב- Ban xia. זאת לחות בשורש וחום בענף ולכן רואים צמא בפה, זה מה שמכונה לחות קיצונית ובו-זמנית מופיעה התמרה של "זה המנצח אותי", מעשית אין זאת תופעה אמיתית, רק הנבון יודע זאת. כאשר הצ'י זעיר נוסיף Ren Shen, Bai Zhu ואז יקרא המרשם בשם מרתח ששת האצילים".
מעבר לחלוקה של ליחה בעלת צורה (חומרית) וליחה חסרת צורה (אל חומרית), הסינים מבחינים בין מספר סוגים של ליחה. אפשר לחלק את הליחה בעלת הצורה לליחה חמה, ליחה קרה, ליחה יבשה וליחה לחה. הכתבים מסבירים שליחה נוצרת מלחות, כלומר הליחה הינה ביטוי של לחות אך בכל זאת יש הבדל בין ליחה ולחות. איכותם הבסיסית של המים היא לחות ולכן כאשר מים נכנסים לקיבה נכנסת איתם לחות. טחול-אדמה אמור לשנע ולהתמיר את הנוזלים ולהפיץ אותם בכל הגוף. הטחול השייך לפאזת האדמה אמור לרסן את פאזת המים ולכן ביכולתו לרסן ולהגביל את המים. כמו כן הינו שייך למערכת תאי יין לחות אדמה כך שפיזור והפצה של הנוזלים בגוף מתבצע על ידי מעבר של הנוזלים מהטחול אל בן זוגו במערכת זו, הריאות. כאשר טחול-אדמה חלש ואינו מסוגל לרסן ולהגביל את הלחות היא נעצרת באזור שבין הטחול והריאות, הסרעפת. כאשר לחות זו באה במגע עם חומו של הצ'י במחמם האמצעי והתחתון היא מתרכזת והופכת לסמיכה, צמיגית ודביקה ואז אנו מכנים אותה ליחה. כאשר הלחות מצטברת בנקודה מסוימת כך שכל חלקיקי הלחות נאספים ומתרכזים לכדי שלולית של מים, מכונה הפתולוגיה בשם "נוזלים". כלומר, הסינים מבדילים בין איכותה של לחות תקינה בגוף (润 Run) שהינה הרטיבות של הרקמות והדם, לחות פתוגנית (湿 Shi) שהינה תפזורת של טיפות זעירות על שטח רחב, נוזלים (饮 Yin) שהינם היאספות של טיפות הלחות הזעירות לכדי נוזל צלול כמו מים ולבסוף גם ליחה (痰 Tan) אשר הינה תוצר של התרכזות הלחות לכדי נוזלים אשר בשילוב עם חום מתרכזים והופכים לנוזל סמיך ודביק. מכיוון שהליחה נוצרת מהתרכזות של לחות, כאשר היא יחסית עשירה בלחות וקלה להוצאה היא מכונה ליחה לחה (או ליחה-לחות).




מבחינת אסטרטגיית טיפול עלינו להתמקד בלחות מכיוון שהינה המקור (השורש) לליחה. לשם כך נשתמש בצמחים שמייבשים לחות וצמחים מחלחלים שמעבירים אותה אל שלפוחית השתן. כאן אנצל הזדמנות להסביר את השימוש במילה חלחול לחות (Shen Shi 渗湿) על פי הכתבים. לא בכדי אני מקפיד להשתמש במושג חלחול ולא שיתון כאשר מדובר בצמחים כגון Fu Ling. בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב, ספר הציר השמימי, פרק התהוות ומפגש בין מזין ומגן (מספר 18) נאמר:
"מחמם תחתון הינו היפרדות במעי העקום, מזיגה אל שלפוחית השתן, כניסה וחלחול שם. על כן מים ודגן לרב יחדיו דרים בתוך הקיבה, הופכים לפסולת ויורדים כולם אל המעי הגס והופכים למחמם התחתון, כולם מחלחלים ויורדים. מטיבים ומופרשים ונפרדים למיץ, עוקבים אחר המחמם התחתון ומחלחלים שם אל שלפוחית השתן."

הפרשן הנודע, מַה שֶֹה, מסביר את הפסקה:
"המחמם התחתון נמצא צוּן אחד תחת הטבור במפגש היין (נקודת יִין ג'יַאוֹ Ren 7). מחמם עליון נמצא בנקודת דַאן-ג'וֹנג (Ren 17), מחמם אמצעי בערך בנקודת ג'וֹנג ווַאן (Ren 12) וזהו המחמם התחתון. הקיבה קולטת מים ומזון והטחול מתמיר אותם, לאחר התמרה נכנס למעי הדק. הפתח התחתון של המעי הדק נמצא בסביבות הצד השמאלי של שלפוחית השתן, אך לשלפוחית אין פתח עליון, יש פתח תחתון. בצד ימין המעי הגס קולט את זה, בצד ימין של הטבור.....מים ונוזלים נמזגים ומחלחלים אל שלפוחית השתן ויוצאים בחזית.......מופרדים למיץ, מיץ הנוזלים והמים נע בנפרד. עוקב אחרי הצ'י של מחמם תחתון זה מחלחל אל תוך השלפוחית......"

אפשר להבין מפרשנותו של מַה שֶֹה, שהסינים לא היו מודעים לכך שלשלפוחית השתן יש פתחים עליונים ולכן הסבירו את כניסת המים אל תוך שלפוחית השתן כחלחול של הנוזלים מהמעי הדק אל שלפוחית השתן. למרות שכיום אנו מודעים לפתחים אלו והחיבור שלהם אל הכליות, מעשית אין הדבר משנה מבחינת תפקוד הצמחים המחלחלים. צמחים מחלחלים מסייעים להעביר לחות המפוזרת בגוף ישירות אל תוך השלפוחית בשונה מצמחים משתנים המטיבים עם יציאת השתן מתוך השלפוחית החוצה. למרות שבשני המקרים תיתכן התגברות של כמות השתן, הפעולה המעשית ואזורי היעד שונים לחלוטין. הבדל זה יכול לסייע לנו בבחירת צמחים מדויקת יותר.

נשוב להסבר של ווּ קוּן על מרתח שני המיושנים, התמקדנו בטיפול וסילוק של הלחות מכיוון שברגע שהלחות מסולקת מהגוף היא לא יכולה לשמש כמקור ליצירת ליחה. מכיוון שהמקור להיווצרות לחות הוא תפקוד כושל של הטחול בהפצת הנוזלים בגוף, על כן נבריא ונשקם את תפקוד הטחול, כך נמנע היווצרות לחות חדשה ונשפר את שינוע הלחות הקיימת. מכיוון שליחה נוצרת לאחר הצטברות של לחות במקום אחד, ברגע שנניע את הצ'י תנוע גם הלחות ותתפזר כך שלא יהיה נוזל ליצירת ליחה.

בנוגע לשימוש ב-Ban Xia, קיים טריק לדעת האם הוא רצוי במרשם או שעדיף להוציא אותו. הטריק הזה הוא בירור האם המטופל מרגיש צמא והאם הוא שותה על מנת להרוות צמא זה. זה אולי נשמע מוזר אבל ישנם מצבים שונים בהם למרות שמטופל חש בצמא, הוא מעדיף ללגום רק מעט מים ואף מקרים בהם הוא מעדיף רק להרטיב את הפה ולא לשתות לרוויה. כאשר המטופל צמא וכתוצאה מכך שותה הרבה מים, זה סימן שיש חום אשר מזיק לנוזלים בגוף והשתייה מפצה על חוסר זה בנוזלים. במידה ולמרות הצמא העז המטופל מעדיף ללגום מעט מאד מים אז אנו יכולים לדעת שמדובר בביטוי שקרי של צמא. כאשר נוזלים שנכנסים אל הגוף אינם הופכים לנוזלי גוף (Jin Ye) נגרם צמא, אך מכיוון שנוזלים אלו הפכו ללחות פתוגנית, כל הכנסת נוזלים נוספים בשתייה גורמת להחמרת הלחות ולכן אין רצון לשתות למרות הצמא.


למי שרוצה להמשיך לחקור וללמוד על כתבים עתיקים ופרשנויות על פורמולות קלאסיות, מוזמן להצטרף לכיתה שנפתחה במרכז ההדרכה של סינית בקהילה שבחיפה. בכיתה נתרגם, נקרא ונדון בכתבים השונים ברפואה הסינית בהנחייתי. מוזמנים ליצור קשר בעמוד קורסים והרצאות.

                                                                                                                                           
הערות
תרגום מסינית לעברית - ניצן אורן

  1. מרתח שני המיושנים 二陈汤 Er Chen Tang
  2. ווּ קוּן 吴昆 Wu Kun
  3. מרתח ששת האצילים 六君子汤 Liu Jun Zi Tang
  4. מַה שֶֹה 马莳 Ma Shi
  5. הפרשנות של וו קון על מרתח שני המיושנים:
    湿痰者,痰之原生于湿也。水饮入胃,无非湿化,脾弱不能克制,停于膈间,中、下二焦之气熏蒸稠粘,稀则曰饮,稠则曰痰,痰生于湿,故曰湿痰也。是方也,半夏辛热能燥湿,茯苓甘淡能渗湿,湿去则痰无由以生,所谓治病必求其本也;陈皮辛温能利气,甘草甘平能益脾,益脾则土足以制湿,利气则痰无能留滞,益脾治其本,利气治其标也。又曰∶有痰而渴,半夏非宜,宜去半夏之燥,而易贝母、栝蒌之润。余曰∶尤有诀焉,渴而喜饮水者,宜易之;渴而不能饮水者,虽渴犹宜半夏也。此湿为本,热为标,故见口渴,所谓湿极而兼胜已之化,实非真象也,惟明者知之。气弱加人参、白术,名六君子汤。 
  6. הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב, ספר הציר השמימי, פרק התהוות ומפגש בין מזין ומגן (מספר 18):岐伯答曰:下焦者,别回肠,注于膀胱,而渗入焉;故水谷者,常并居于胃中,成糟粕,而俱下于大肠而成下焦,渗而俱下。济泌别汁,循下焦而渗入膀胱焉。
  7. הפרשנות של מה שה:此言下焦之所司,见卫气之所生也。下焦者,在脐下一寸 阴交之处,由上焦在膻中、中焦在中脘较之,而此则为下焦也。胃纳水谷,脾乃化之,化巳入于小肠,小肠之下口左在,则膀胱 相着,但膀胱无上口而有下口 ;在右则大肠接之。按《针灸聚英》言:回肠即大肠,当脐右。本经肠胃篇言:回肠当脐左。以义推之,应当脐右,其“左”字疑误。此下焦之气,渣滓则别入于回肠,而在后以出之。水液注滲于膀胱,而在前以出之。故知水谷者,常并居于胃中,入小肠,成糟粕,以倶下于大肠。其精微之气,由上中二 焦以降于此,而成下焦。若水液则渗而俱下,济当作沬。泌姊之声。别汁,别行水液之汁。循此下焦之气,而滲入膀胱焉。但此下 焦之气,阴中有阳者,升于中上二焦,以生阳气,乃谓之卫气 也,故命之曰卫气出于下焦耳。