המפתח לצופן של ששת הצ'י בפיזיולוגיה הסינית

לפני כ-7 שנים נתקלתי לראשונה באסכולת חמש התנועות וששת הצ'י וגיליתי נקודת מבט שונה, חדשה ומעניינת על הרפואה הסינית ומאז אני לומד וחוקר את הכתבים שעסקו בה. מי שעוקב אחרי הבלוג שלי יכול לראות שהזכרתי אסכולה זו במספר רשומות ושרבים מהתרגומים שהבאתי מסינית, מגיעים מרופאי אסכולה זו. אסכולה זו עושה שימוש במונחים רבים שאינם שגורים בשפת הרפואה הסינית היום-יומית שלנו, ולכן יש צורך להכיר מונחים אלו על מנת להבין את האסכולה. למרות שהשתדלתי להסביר מחדש את המונחים בכל רשומה שעסקה בנושא זה, נראה שעדיין קשה לקוראים לרדת לסוף דעתי. לכן, החלטתי לנסות ולפשט את הרעיונות שמאחורי האסכולה ולהציגם ללא הבאת מקורות וציטוטים על מנת להקל על הקוראים להבין את הרעיון.

חמש עונות שנה ושש עונות שנה

אסכולת חמש התנועות וששת הצ'י מחלקת את השנה לחמש עונות שמכונות בשם תנועות (Wu Yun), שמבוססות על חמש הפאזות (Wu Xing) ולשש עונות שמבוססות על שישה סוגי צ'י (Liu Qi). חמש עונות התנועות מסודרות לפי עץ-אש-אדמה-מתכת-מים. סדר זה של חמש עונות התנועות מבוסס על סדר היצירה של הבריאה, שמתחיל בלידה (עץ) ומסתיים במוות (מים). לכל אחת מחמש הפאזות נהוג לשייך צ'י משלה לפי הצימודים הבאים עץ־רוח, אש־חום, אדמה־לחות, מתכת־יובש, מים־קור. מעשית, פאזת האש זוכה לשני סוגי צ'י לכן מתוך חמש פאזות מקבלים שישה צ'י. כאשר מדובר בצ'י של הסביבה, משייכים לפאזת האש את צ'י החום (re) ואת צ'י חום־הקיץ (shu). כאשר מדובר בפיזיולוגית גוף האדם, משייכים לפאזת האש את צ'י אש השר ואת צ'י אש הריבון.

	5	4	3	2		1
פאזה	מים	מתכת	אדמה	אש		עץ
צ'י סביבה	קור	יובש	לחות	חום	חום־קיץ	רוח
צ'י פיזיולוגי	קור	יובש	לחות	אש  הריבון	אש השר	רוח

חלוקה זו של השנה לחמש עונות ושש עונות מתארת את השינויים הבסיסיים הקבועים בטבע במהלך השנה ולכן נהוג לקרוא לכל עונת תנועה בשם תנועה־מארחת ולכל עונת צ'י, צ'י־מארח. אם יש לנו מארחים, סימן שיש לנו גם אורחים. על בסיס חישוב מורכב שמבוסס על גזע וענף של כל שנה, מסדרים מחדש חמש עונות תנועות חדשות על גבי חמש עונות התנועות־המארחות ומכנים אותן בשם תנועות־אורחות. כך, למרות שעונות השנה הקבועות (מארחות) מסודרות לפי סדר הגיוני וקבוע עץ-אש-אדמה-מתכת-מים, העונות האורחות חופפות במשך הזמן אך מועדן שונה בכל שנה. ראו למשל את הניתוח של שנת 2014 (לקריאת הניתוח המלא היכנסו לכאן) כאשר השנה מתחילה משמאל בעונת תנועת העץ ומעליה יש תנועה אורחת של אדמה:

באותו האופן נהוג גם לחלק את השנה לשש עונות צ'י־מארח קבוע לפי סדר היצירה רוח - אש הריבון - אש השר -לחות- יובש - קור ושש עונות אורחות משתנות בכל שנה. שיטת חישוב זו מורכבת אף יותר וכוללת שכבות מידע נוספות שלאחר שקלול של כל פרטי המידע אפשר לנתח את אופי השנה הצפוי ולשער אם ומתי עשוים להתחולל שינויים חריפים בתחלופה ההדרגתית של עונות השנה ולקבוע טיפול מונע או להיערך מבעוד מועד להתפרצות מגיפות. 

שישה צ'י פיזיולוגים

שיטת חישוב המפה השנתית רלוונטית בעיקר כאשר רוצים לצפות שינויים חריפים בצ'י העונתי לאורך עונות השנה, שעשויים להביא לכך שהגוף לא יצליח להתמודד עם השינוי ויתפתחו מגיפות ומחלות. לא כל הרופאים הסינים התחברו לשיטת ניתוח זו וחלקם בחרו להתמקד ולהרחיב היבט מעט שונה של חמש התנועות וששת הצ'י - קרי הביטוי הפיזיולוגי של התנועות והצ'י בגוף האדם. רופאים אלו הסיקו שחמש עונות התנועות ושש עונות הצ'י משפיעים על בריאות האדם מכיוון שהם מהדהדים בגוף האדם. הדהוד זה נובע מכך שגם בגוף האדם יש חמש תנועות ושישה צ'י פיזיולוגים. כאן אנו נתקלים לראשונה ברעיון שונה ממה שלימדו אותנו בשיעורי רפואה סינית. עד היום למדנו שיש בטבע שישה סוגי צ'י שעשויים, בתנאים מסוימים, וכאשר הם פולשים אל תוך הגוף, לגרום להתפתחות מחלות, אז הם נחשבים שישה סוגי צ'י פתוגנים חיצוניים. לעומת זאת, כאן אנחנו רואים שיש גישה שטוענת שגוף האדם קיימים שישה סוגי צ'י פיזיולוגים. על הביטוי של ששת הצ'י בטבע ובגוף האדם כתבתי ברשומות הבאות ג'ואה יין רוח עץ, שאו יין אש הריבון, שאו יאנג אש השר, תאי יין לחות אדמה, יאנג מינג יובש מתכת, תאי יאנג קור מים.

בין הרופאים באסכולת חמש התנועות וששת הצ'י אין הסכמה מלאה האם ששת הצ'י שבטבע אכן פולשים אל תוך הגוף או שהם רק מערערים את האיזון של ששת הצ'י הפיזיולוגים של הגוף, אבל יש הסכמה שלגוף האדם יש שישה צ'י פיזיולוגים. על המנגנון שמסנכרן את הגוף עם שינוי הסביבה הקבוע והמנגנון שמגן על צ'י הגוף מפני שינויים חריגים וחריפים בצ'י הסביבה, כתבתי ברשומה החיבור בין האדם ליקום - כִּינוּן הצ'י ומנגנון הנפש.

ביטוי פיזיולוגי של ששת הצ'י בגוף האדם

די קל להבין שצ'י הלחות הוא הנוזלים שבגוף שמלחלחים את הרקמות, צ'י היובש הוא היובש שנוצר במעיים והופך את פסולת המזון לצואה, צ'י הקור הוא בעצם העדר יאנג. איך מסבירים את צ'י הרוח ואת שני סוגי האש? צ'י הרוח הוא בעצם זרימה תקינה של הדם בגוף אל עבר איברי תנועה, דבר שמאפשר לעיניים לראות, לאצבעות לאחוז ולרגליים לצעוד. זאת הסיבה שכאשר יש פתולוגיה של הרוח, היא מתבטאת בתנועה לא תקינה, בשונה מהמצב התקין של תנועה תקינה. הצורך להסביר את שני סוגי צ'י האש, אש השר ואש הריבון הביא להתפתחות תיאוריה רחבה אך לא אחידה ומעט מפוזרת, בנושא זה. לא זה המקום להרחיב על תיאוריה זו, אך מספיק לפשפש מעט בבלוג בכדי למצוא מספר מאמרים שמזכירים את הנושא על קצה המזלג. זה הזמן להבהיר משהו חשוב, מאד קל להתבלבל עם המונחים החדשים ולערבב אותם עם מונחים שכלל אין להם קשר עקב היותם נקודות מבט שונות על אותו הנושא. למשל, לחות היא מעין מקבילה לנוזלי גוף, צ'י מזין וכדומה. בין אש השר לצ'י ויאנג יש נקודות השקה רבות. אש הריבון היא ביטוי שמקביל לרב למונח נפש (shen) וכן הלאה וכן הלאה. האחת היא נקודת מבט דרך ששת הצ'י על בסיס חמש הפאזות ואילו השנייה היא נקודת מבט דרך חומרי גוף.

שש מערכות פיזיולוגיות

כל אחד מששת הצ'י משייך למערכת אחת בגוף. צ'י הרוח משויך למערכת ג'ואה יין, צ'י אש השר משויך למערכת שאו יאנג, צ'י אש הריבון משויך למערכת שאו יין, צ'י הלחות משויך למערכת תאי יין, צ'י היובש משויך למערכת יאנג מינג וצ'י הקור משויך למערכת תאי יאנג. מכיוון שכך, אסכולת חמש התנועות וששת הצ'י מכנה כל אחת מהמערכות בשם שמכיל את שם הצ'י, שם הפאזה ושם כמותי של יין או יאנג. למשל ג'ואה יין רוח־עץ, שאו יין אש־הריבון, שאו יאנג אש־השר, תאי יין לחות־אדמה, יאנג מינג יובש־מתכת ותאי יאנג קור־מים.

שם המערכת	ענף	שורש
ענף+צ'י+פאזה	כמות יין ויאנג	צ'י השמיים	פאזת הארץ
תאי יאנג קור מים	תאי יאנג – יאנג רב	קור	מים
יאנג מינג יובש מתכת	יאנג מינג – יאנג בוהק	יובש	מתכת
שאו יאנג אש השר	שאו יאנג – מעט יאנג	אש	אש
תאי יין לחות אדמה	תאי יין – יין רב	לחות	אדמה
שאו יין אש הריבון	שאו יין – מעט יין	חום	אש
ג'ואה יין רוח עץ	ג'ואה יין – קץ היין	רוח	עץ

כל מערכת כזו מורכבת משני "איברים", כלי־ערוץ (מרידיאן) וצ'י ששמו הוא שם המערכת, כלומר צ'י תאי יאנג או צ'י ג'ואה יין וכדומה. מערכת תאי יאנג כוללת את שלפוחית השתן, מעי דק, ערוץ תאי יאנג של היד והרגל וצ'י שנקרא תאי יאנג. אל תתבלבלו ותחשבו שהצ'י שנקרא תאי יאנג הוא צ'י קור ושבערוץ תאי יאנג זורם צ'י קור. בערוץ יאנג מינג לא זורם יובש ובערוץ ג'ואה יין לא זורמת רוח. התבלבלתם? אז ככה, הצ'י שזורם בערוץ תאי יאנג, יאנג מינג, ג'ואה יין וכל השאר אמנם נקרא צ'י תאי יאנג, צ'י יאנג מינג וצ'י ג'ואה יין, אך הוא בעצם תערובת של צ'י־אמיתי, צ'י־מקור, צ'י־אב, צ'י־מזין, צ'י־מגן וכדומה. תערובת צ'י זו זורמת בערוץ ומפעילה את איברי המערכת, אשר בתורם מביאים ליצירת אחד מששת הצ'י. כך למשל בערוץ יאנג מינג זורמים צ'י־אמיתי, צ'י־מקור, צ'י־אב, צ'י־מזין, צ'י־מגן שמפעילים בין היתר את המעי הגס והקיבה, אשר מוציאים מהמזון את הנוזלים ותמצית הצ'י ומייבשים את פסולת המזון ליצירת צואה. אפשר לראות שעל מנת להסביר את הרעיון, עשיתי חיבור בין נקודת המבט של חומרי הגוף ונקודת המבט של ששת הצ'י וחמש הפאזות. 

אם נסכם עד כאן, אז בגוף האדם יש שש מערכות, שכל אחת מהן יוצרת בגוף אחד משישה סוגי צ'י, כחלק מתפקוד פיזיולוגי תקין. בכל מערכת כזו יש שני איברים, כלי ערוץ וצ'י, שזורם במערכת ומאפשר לה לייצר את אחד מששת הצ'י. כאשר אנחנו מתבוננים לעומק בכל אחת מהמערכות הללו ובוחנים את שיוך האיברים לחמש הפאזות, אנו מגלים שרק איבר אחד תואם בשיוך הפאזה שלו לפאזה של המערכת. במערכת ג'ואה יין רוח־עץ יש את הכבד ואת מעטפת הלב. הכבד משויך לפאזת העץ, ולכן מכונה באסכולה זו בשם כבד־עץ, ואילו מעטפת הלב משויכת לפאזת האש ולכן מכונה בשם מעטפת לב־אש. כלומר במערכת ג'ואה יין רוח־עץ יש גם עץ וגם אש. במערכת שאו יאנג אש־השר יש את שלושת המחממים ואת כיס המרה. שלושת המחממים משויכים לפאזת האש, ולכן מכונים באסכולה זו בשם שלושת המחממים־אש, ואילו כיס המרה משויך לפאזת העץ ולכן מכונה בשם כיס מרה־עץ. כלומר במערכת שאו יאנג אש־השר יש גם אש וגם עץ. במערכת תאי יאנג קור־מים יש את שלפוחית השתן ואת המעי הדק. שלפוחית השתן משויכת לפאזת המים לכן נקראת ש.שתן־מים, ואילו המעי הדק משויך לפאזת האש ולכן מכונה בשם מעי דק־אש. כלומר במערכת תאי יאנג קור־מים יש גם אש וגם מים.

תאי יאנג קור מים - מכילה את מעי דק (אש) ושלפוחית השתן (מים). בשורש יש קור ובענף יאנג רב

אנו רואים שבבמערכת המים יש מים ואש ובמערכת האש יש אש ומים. כלומר, אחד מאיברי פאזת האש (מעי דק) נמצא בכלל במערכת קור־מים, אחד מאיברים פאזת המים (כליות) נמצא בכלל במערכת אש־הריבון. הערבוב המעניין הזה מסביר שיש חיבור בין תאי יאנג קור־מים ושאו יין אש־הריבון, דרך האיבר בעל הפאזה שאינה תואמת לפאזת המערכת. אפשר לומר, שהמעי הדק והכליות הם מעין בולם זעזועים שמקשר בין שתי המערכות ומאפשר ליצור איזון בתפקוד שלהן.

הצ'י שמקשר שתי מערכות באמצע הדרך

החיבור הזה בין שתי מערכות נקרא צ'י־האמצע. לכל מערכת יש את הצ'י אותו היא מפיקה ואשר נחשב הצ'י השורשי שלה. כמו כן יש לכל מערכת גם צ'י ענף שהינו הצ'י שמשפעל את המערכת, זורם בערוץ ומכונה בשם כמותי של יין-יאנג, קרי תאי יאנג, שאו יאנג, ג'ואה יין וכדומה. למשל במערכת תאי יין לחות־אדמה, צ'י השורש הוא לחות, צ'י הענף הוא תאי יין וצ'י־האמצע הוא יאנג מינג יובש. משמעות הדבר היא שמדובר במערכת מאד יינית בה צ'י השורש הוא לחות יינית, צ'י הענף הוא יין רב (תאי יין - יין רב) וההשפעה שמגיעה ממערכת יאנג מינג יובש־מתכת דרך צ'י־האמצע היא של יובש שמאזן את עודף הלחות היינית. במערכת תאי יאנג קור־מים, צ'י השורש הוא קור, צ'י הענף הוא תאי יאנג וצ'י־האמצע הוא שאו יין אש־הריבון. משמעות הדבר היא שמדובר במערכת שהשורש שלה הוא קור ייני, הענף שלה הוא יאנג רב (תאי יאנג - יאנג רב) שנפרש על החיצון כולו וההשפעה שמגיעה ממערכת שאו יין אש־הריבון דרך צ'י־האמצע היא של חום־אש. מכיוון שמערכת תאי יאנג נמצאת בין יאנג רק בענף וקור ייני בשורש, הפתולוגיות שלה קשורות לחום (פליטת חום גוף) וקור (תיעוב קירבה לקור) וצ'י־האמצע יכול לאזן מערכת זו.

אש הריבון שבשורש של שאו יין, מגיעה אל מערכת תאי יאנג קור מים ומשמשת כצ'י הנראה באמצע של המערכת בין השורש והענף.

שלושה צמדי מערכות
שש המערכות השונות מתחלקות לשלושה צמדים בעלי השפעה הדדית: תאי יאנג - שאו יין, תאי יין - יאנג מינג, שאו יאנג - ג'ואה יין. לצמדים אלו לא ניתן שם בכתבים הסינים ולכן אני בחרתי לכנות אותם רב־מערכת או  מערכת־על. כל רב־מערכת מאזנת את עצמה בתפקוד הפיזיולוגי התקין אך כאשר אחת המערכות חולה, היא עשוייה להשפיע על המערכת המאזנת. כך למשל כאשר מערכת שאו יין סובלת מחוסר יאנג, היא לא תומכת בחום של מערכת תאי יאנג ולכן היאנג של מערכת תאי יאנג נחלש ומחלה בחיצון יכולה להשפיע בקלות על שאו יין. חוסר ביאנג במערכת יאנג מינג יכול להתבטא בלחות יתר במערכת תאי יין מכיוון שהיא לא מקבלת מספיק יובש וחום יאנגי ואינה מסוגלת להתמודד עם עודף לחות יינית.

החיבור שבין שלושת צמדי המערכות
רעיונות אלו שולבו עם תיאוריה נוספת שמקורה בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב ונקראת בריח-לוח־דלת-ציר שהפכה עם השנים ל-פתיחה, סגירה וציריות ויושמה דרך הכתב הקלאסי דיון על פגיעת פתוגן. על פי תיאוריה זו, תאי יאנג ותאי יין פותחים, שאו יאנג ושאו יין הם צירים, ג'ואה יין ויאנג מינג סוגרים. פגיעה בתפקוד של מערכת אחת, משרה כשל בתפקוד מערכת בעלת אופי דומה. כאשר יש פגיעה בפתיחה של מערכת אחת, היא משפיעה גם על פתיחה של מערכת שנייה, כך מחלה במערכת תאי יאנג משפיעה על פתיחה במערכת תאי יין ולהפך, מחלה בסגירה של יאנג מינג עשויה להשפיע על הסגירה של ג'ואה יין ולהפך ומחלה בציריות של שאו יאנג עשוייה להשפיע על הציריות של שאו יין ולהפך. מכאן אפשר לחבר רב־מערכת אחת לרב־מערכת אחרת דרך ההשפעה העקיפה של השראה הדדית המבוססת על עיקרון פתיחה-סגירה-ציריות. על השפעה כזאת דיברתי ברשומה להרים את הקומקום ולהסיר את המכסה.

השראה הדדית של תאי יאנג על תאי יין על בסיס היותר מערכות בעלות תנועה של פתיחה

כאשר מדברים על ערוצי דיקור, השפעה זו מוצגת כהשפעה של ערוץ רגל על ערוץ יד, לכן כאשר יש מחלה בערוץ תאי יאנג של הרגל ושלפוחית השתן, ששייך למערכת פותחת, אז נגרמת פגיעה גם בערוץ תאי יין של היד והריאות. תאי יאנג רגל משפיע על תאי יין יד ולכן אפשר גם לטפל באחד דרך השני. תאי יאנג יד משפיע על תאי יין רגל ולכן בבעיות של מעי דק או של הערוץ שלו, אפשר לטפל דרך ערוץ הטחול. כך גם עם שאר הערוצים, שאו יאנג יד מול שאו יין רגל, שאו יאנג רגל מול שאו יין יד, יאנג מינג יד מול ג'ואה יין רגל, יאנג מינג רגל מול ג'ואה יין יד. תיאוריה זו אומצה בחום על ידי דונג ג'ינג-צ'אנג (Master Tung) ואחרים.

מה עוזר לי לדעת את כל זה?
1. אבחון - הבנה טובה יותר של היחסים בין האיברים השונים, פתולוגיות שמשלבות יותר מאיבר אחד, פתולוגיות של ששת הצ'י וכדומה. השפעת מחלה באיבר אחד על 3 איברים אחרים ברב מערכת. השפעת מחלה על תפקוד מערכת אחת בפתיחה-סגירה-ציריות, על תפקוד מערכת בעלת תפקוד דומה. מישוש ערוץ יד במחלת רגל על בסיס איברים במערכת בעלת איכות תנועה פתיחה-סגירה-ציריות.
2. טיפול - קביעת טיפול לשיפור תפקוד פתיחה-סגירה-ציריות על ידי טיפול באיברים שקשורים במערכת זו. טיפול בערוץ יד למחלת ערוץ רגל במערכות בעלות איכות תנועה של פתיחה-סגירה-ציריות. טיפול מערכתי רחב שמבוסס על יחסי איברים במערכת אחת או ברב מערכת.

חשיבות תאריך הלידה ותאריך העיבור על בריאותנו - הרהורים על מפות לידה

החקירה המתמשכת של תורת התנועות והצ׳י והשפעות מחזורי עונות השנה הובילה אותי אל עבר זרמים ברפואה הסינית שעוסקים בחישוב מפות לידה שאמורות להצביע על נטיות מולדות באדם וחותרות לזהות הרמוניה וחוסר הרמוניה מולדים בגוף המטופל כחלק מהדרכים לזיהוי גורמי מחלה או חוסר איזון ומכך לגזור אסטרטגיות טיפול. בין אלו אפשר למנות את שיטות ארבע עמודי הגורל (חישוב שנת, חודש, יום ושעת הלידה 四柱 Si Zhu), שמונה שיטות הצב השמימי (灵龟八法 Ling Gui Ba Fa), זרימה ומזיגה [לפי גזעים] דזה וו (子午流注 Zi Wu Liu Zhu) ואחרים. כל שיטות החישוב הללו בוחנות השפעות שמימיות בלבד על נטייה מולדת באדם. אבל לא רק הסינים הקדמונים מאמינים שלאנשים שנולדו בזמנים שונים יש נטייה לחלות במחלות ספציפיות. מחקרים מדעיים מצביעים על כך שאנשים שנולדו בחודשים שונים לאורך השנה נוטים לחלות במחלות שונות ואף מסוגלים להצביע על תבניות חולי כאלו. לדוגמא נטייה למחלות לב אצל אנשים שנולדו בחודשי האביב והקיץ המוקדם. אחת השאלות שעולות מכל שיטות החישוב היא, מה כל כך מיוחד ברגע בו עובר מגיח אל העולם, עד כדי כך שרגע זה יקבע את נטייתו לחולי? האם יכול להיות שדווקא רגע העיבור הוא הקובע אך מחקרית הרבה יותר פשוט לבדוק על פי רגע הלידה כי הוא זה שמתועד (מי מכם זוכר את תאריך העיבור שלו ומי זוכר את יום ההולדת?)?

להלן כמה שאלות שמבחינתי מצריכות מענה: 

• אם כל שיטות המיפוי בוחנות רק השפעות שמימיות על גוף האדם, האם השמיים משפיעים רק על היילוד או גם על העובר?  
• מה משתנה במצבו של העובר במהלך מעברו בתעלת הלידה ויציאתו אל אויר העולם, מבחינה תפקודית פיזיולוגית? 
• האם לעובר אין קיום ממשי בעולם שלנו ורק ליילוד יש משמעות וחשיבות?

אחד ההסברים השגורים ביותר בפי תומכי שיטות חישוב מפות הלידה, הוא שגוף העובר מתפקד על פי עקרונות בה-גואה שמיים מוקדמים (先天八卦), שמכונה לעיתים קרובות במערב בשם בה-גואה טרום לידה, ואילו ברגע הלידה הוא עובר לתפקוד על פי עקרונות בה-גואה שמיים מאוחרים (后天八卦 Hou Tian Ba Gua), שמכונה במערב בשם בה-גואה אחרי לידה. לכן יש להסתכל על קיומו של העובר שברחם כמושפע מהשמיים ואילו התינוק שנולד כמושפע מחוקי הארץ. כמו כן נטען כי חוקי השמיים מושלמים ומאוזנים ואילו חוקי הארץ אינם כאלה, ועל כן רגע המעבר להשפעות הארץ הוא רגע ייחודי בעל השפעה מכרעת על בריאות האדם בו מוטבע חותם שישפיע של נטייה לחוסר איזון כלשהו. הרגע הזה חשוב יותר מאחרים, בהם גם קיימת השפעה מיוחדת על גוף האדם ונפשו, עד כדי כך שרק לרגע זה מחשבים מפה של השפעות השמיים על האדם.

אנסה להתייחס לכל אחד מהטיעונים הללו - על פי תורת התנועות והצ'י (运气学说 Yun Qi Xue Shuo), כל אשר תחת השמיים (天下 Tian Xia),  או מה שהסינים מכנים כאינספור הדברים או רבבות הדברים (万物 Wan Wu),  נמצא תחת השפעת כוחות שמימים שנקראים חמש התנועות וששת הצ'י (五运六气 Wu Yun Liu Qi) ונובעים מהשפעת חמישה כוחות קוסמיים שנקראים חמש הפאזות (五行 Wu Xing).  מכך יוצא שגם גוף האדם מושפע כל הזמן מחמש התנועות וששת הצ'י. אבל מכיוון שכוחות אלו משפיעים על כל הברואים, ההשפעה על הגוף אינה מוגבלת רק לגוף שמתפקד עצמאית מחוץ לרחם אימו אלא גם לגופו הפיזי של העובר מרגע בו הזרע נקשר לביצית (מפגש בין שתי תמציות1), היווצרות הזיגוטה והתפתחות העובר ברחם האם. מכיוון שהעובר הינו בעל ממשות פיזית, חוקי הטבע (כבידה וקרינה אלקטרומגנטית), אשר יוצרים את חמש התנועות וששת הצ'י, פועלים עליו כבר מרגע היווצרותו. אולי אם הרחם והשיליה היו עשויים עופרת ומשוריינים כמו מקלט אטומי ניתן היה למנוע השפעה של חלק מהכוחות הפיזיקליים ביקום, אבל בסופו של דבר גם הם אינם מסוגלים לבטל את כבידת כדור הארץ. משמעות הדבר היא שכבר בשלב בו העובר ברחם אימו הוא נתון להשפעות חמש התנועות וששת הצ'י ולכן רגע הלידה אינו שונה כלל מכל רגע שחלף לפניו לפחות בכל הנוגע לקיום השפעה של כוחות אלו. מכיוון שכך, לא יהיה נכון לטעון שרגע הלידה משמעותי, בתואנה שכביכול בו מתחילה השפעת התנועות והצ'י.
לסיכום: גם העובר וגם היילוד מושפעים מכוחות השמיים והארץ, חמש התנועות וששת הצ'י.

שמיים מוקדמים מתארים תהליך בריאה על פי חוקיות יחסי יין-יאנג ויצירת גופו של העובר. לעומת זאת שמיים מאוחרים מתארים את תפקוד איברי הגוף על פי יחסי יצירה וריסון של חמש הפאזות. בעודו עובר, מקור ההזנה הבלעדי עבורו הוא תמצית ההורים. ברגע הלידה התינוק לומד לנשום בכוחות עצמו בעזרת ריאותיו ולהזין את עצמו בעזרת טחול-קיבה ומערכת העיכול. בשלב זה כבר אינו מסתמך בלעדית על תמצית ההורים לשם יצירת גופו, שכבר נוצר, אלא על מיצוי עצמאי של מזון ואוויר לשם תפקוד גופו. כלומר, רגע הלידה הוא רגע מכונן בחיי האדם בו נוצר מעבר מיצירה של גוף פיזי לפי חוקי יין-יאנג אל עבר תפקוד עצמאי על בסיס יחסי איזון של חמש הפאזות. מכיוון שבשני המקרים משתמשים במונחים של עץ-אש-אדמה-מתכת-מים, יש שמחברים בין תפקוד חמש פאזות לבין חמש התנועות וששת הצ'י. למראית עין מדובר בתשובה מוחצת שמסבירה היטב את ההיגיון מאחורי חשיבות רגע הלידה - לאחר הלידה, הגוף מושפע מחמש התנועות וששת הצ'י ולכן האיברים מאוזנים על פי יחסי יצירה וריסון של חמש הפאזות. מעשית, חיבור זה הוא טעות חמורה בין שתי תיאוריות שונות ואין לערבב בין חמש הפאזות ככוחות אוניברסליים ביקום, חמש הפאזות כיחסי איזון איברים בגוף האדם וחמש התנועות ככוחות השמיים.

מרגע שהתוהו ובוהו של המרק הקוסמי, שנקרא דאו, התפצל ליין ויאנג הוכתבו חוקים שמניעים את היקום. חמש הפאזות מתארות כוחות יסוד שנמצאים מאחורי כל הבריאה מרגע שהסתיימה, בדומה לכוחות היסוד בפיזיקה המודרנית - כוח הכבידה, הכוח האלקטרו-מגנטי, הכוח הגרעיני החזק והכוח הגרעיני החלש. חמש התנועות הן תוצר של השפעת כוחות היסוד של חמש הפאזות על כדור הארץ לאורך שנה שמשית אחת (קרינת השמש, כבידת השמש והירח וסיבוב כדור הארץ). כוחות חמש התנועות פועלים במחזוריות אינסופית על כל הגופים הפיזיים בעולמנו. אלו גם הכוחות המשפיעים על העובר אשר משאירים את חותמם בעת יצירת איברי גופו ומכתיבים לכל איבר איכות תפקודית ייחודית שמתארת את כוחות אלו. כך איכות תפקוד הכבד דומה לאיכות כח פאזת העץ, איכות תפקוד הלב דומה לאיכות חה פאזת האש וכן הלאה.

חמש הפאזות בגוף האדם הן תיאור יחסי איזון של איברי הגוף שהינו מוחלט ואינו משתנה בצורה קיצונית ביחס לזמן למעט השפעות קלות לאורך מחזור היום והשנה (קיים בלעדיהם אך מושפע מקיומם). כלומר, הלב תמיד נשאר בעל איכות של אש והכבד תמיד בעל איכות של עץ. התנועות משפיעות על התפקוד של האיברים עוד במהלך יצירתם והרבה לפני שהם מתחילים לתפקד עצמאית ולאזן האחד את השני על פי יחסי יצירה וריסון של חוקי הפאזות. כלומר מדובר כאן בהבדל בין השפעה קוסמולוגית על ההתפתחות הפיזית של האיברים ואיכות תפקודם, לעומת יחסי איזון לפי חמש הפאזות בין האיברים עצמם לאחר שכבר קיבל כל אחד מהם איכות של פאזה. במילים אחרות, לפני הלידה חמש התנועות משפיעות על התפתחות האיברים בעובר ומכתיבות להם את תפקודיהם העתידיים. לאחר הלידה הן משפיעות על האיזון בין איברים אלו (איזון שמבוסס על חוקיות יציאה וריסון של חמש הפאזות) על ידי השראות של כל איבר לשינוי חמש התנועות לאורך השנה, כך שהן יכולות לשבש את האיזון בין האיברים שנובע מתכונותיהם שנקבעו לפני הלידה. במקרה הראשון יש הכתבה על אופיים של האיברים בזמן יצירתם ובמקרה השני ערעור האיזון של אופיים בהתאם לפאזת העונה. לדוגמא - הכבד נברא בצלם פאזת העץ ותפקודו מאוזן על ידי שאר האיברים, אך בתקופת עונת תנועת העץ (ג'ואה יין רוח עץ) הוא נוטה להיות חזק משאר האיברים ובמקרים שונים אף עלול לצאת לחלוטין מאיזון ולהביא לחולי.
לסיכום: אין קשר בין תפקוד איברים לפי חמש פאזות והשפעת חמש התנועות וששת הצ'י

השפעות השמיים והארץ נוכחים תמיד ללא קשר לתפקוד הגוף ושלב התפתחותו

חמש התנועות וששת הצ'י מתארים שינויים עונתיים בצ'י האוויר והסביבה לאורך שנה אחת. את תנועת הצ'י לאורך השנה אפשר להסביר בארבע מילים - כניסה, יציאה, עליה וירידה. זהו המחזור המעגלי הקבוע בטבע ואפשר לחזות ולהרגיש אותו היטב לאורך השנה כולה אך גם במחזור קטן יותר, היממה. זאת פעימת הצ'י היאנגי שיורד, נכנס ונאצר בתוך הגוף בלילה/חורף ועולה, יוצא ומופץ בחיצוניות הגוף ביום/קיץ. ומכיוון שכוחות אלו חלים גם על גופה של האישה ההרה, גם העובר שברחמה נתון להשפעות אלו וגם בו יש תנועה של הצ'י היאנגי. כלומר, כבר בתקופת העוברות אנו נתונים באופן פאסיבי להשפעות השמיים והארץ, חמש התנועות וששת הצ'י, בדיוק כמו אדם בוגר. ברגע הלידה אין כל העצמה של השפעת ששת הצ'י וחמש הפאזות. אם כך, כוחותיהם והשפעתם על הגוף לא משתנים אלא נשארים זהים לפני ואחרי הלידה. השינוי בין טרום לידה לאחרי לידה מקבל ביטוי אחר בגוף (לדוגמא שינויים שחלים באש השר ואש הקיסר). המעבר מתפקוד הגוף כטרום לידה ולאחרי לידה היה מתקיים גם אם לא הייתה קיימת השפעה של תנועות וצ'י ולכן אינו תלוי בהם ואין להם שום השפעה ייחודית ברגע זה.
לסיכום: אין משמעות למועד הלידה מבחינת השפעות של חמש התנועות וששת הצ'י.

לא רק שהעובר נתון להשפעה ישירה של השמיים והארץ, הוא גם מושפע באופן עקיף דרך ארוחות הגורמה (ניסויים קולינאריים?!) של מלפפון חמוץ בשוקולד וגלידת קוקוס שאימו צורכת ואויר ערים צלול כסיגריות וגזי פליטה שהיא נושמת במהלך ההיריון. גופה ממצה את הצ'י הצלול שבאוויר וצ'י השמיים והארץ שבמזון, יוצר צ'י אמתי וממיר אותו לתמצית שמזינה את העובר. ועל כל אלו מתווסף גם צונאמי הורמונאלי שיוצר מצב רוח טייפוני ושינויים רגשיים ונפשיים שבמידה ואינם אשמתו של בן הזוג אז בטוח נחשבים למכה מהשמיים. כלומר, לא משנה איך נסתכל על זה, העובר נתון להשפעות השמיים והארץ בכל תקופת העוברות.

מעבר לכל זה אל לנו לשכוח שההשפעה הראשונית החשובה ביותר לנטייה המולדת של האדם (לא, לא נטייה מינית) היא הגנטיקה, או כמו שהסינים קראו לה - תמצית מקורית. אותו מפגש בין שתי תמציות שבורא את העובר ומקנה לו את אש השר ואש הריבון הוא אותו הרגע בו נוצרת הנפש של העובר ותכונותיו הגופניות נחקקות בגנים שלו, הוא רגע חשוב לעין ערוך לקביעת בריאותו של התינוק. השפעות התנועות והצ'י פשוט מוסיפות על זה טוויסט. עד כמה זה טוויסט משמעותי? זאת שאלה לרשומה אחרת.
לסיכום: בין ההשפעות הרבות על העובר יש השפעות חזקות יותר מחמש התנועות וששת הצ'י כגון תמצית מקורית ומצב נפשי וגופני של האם.

אז הצידוק הנפוץ הוא שאת רגע הלידה אנחנו יודעים בבירור ואילו את רגע העיבור אנחנו רק משערים. זה נכון במידה והחישוב שלנו אכן מבוסס על שעה ויום לידה כפי שדורשת שיטת ארבעת עמודה הגורל, אבל לשאר השיטות, גם קירוב של חודש סיני אמור להספיק ובכל זאת מפה זו לא מחושבת.

תקופת העוברות היא תקופה ממושכת שמשפיעה לכל אורכה על אופיו ומצבו הבריאותי של התינוק העתידי. רגע הלידה, ארוך ככל שיהיה, אינו משתווה באורכו ל-40 שבועות התפתחות העובר ולכן משך השפעתו על העובר, גם אם אכן קיים, הינו יחסית שולי ומשני. האם לא יהיה זה נכון שנחקור דווקא את ההפצצה הקוסמית הממושכת על העובר במהלך ההיריון במקום את רגע הלידה? או אולי דווקא את הרגע הקסום בו זרע אחד איטי הצליח לחלוף על פני חבריו המהירים שהתעייפו בחפירה ממושכת ולחבור ולהתאחד עם הביצית?

אבל רגע, אכן יש שינוי משמעותי כלשהו ברגע הלידה. כאשר התינוק נולד הוא משתמש בריאותיו לראשונה ללקט את הצ'י הצלול של האוויר. זאת הפעם הראשונה בה הוא ממצה ומזקק בעצמו צ'י אמתי שאינו חלק ממחסן התמצית המקורית אותה קיבל מהוריו ואגר במהלך ההיריון. אבל לא רק הריאות מתחילות לתפקד, גם טחול-קיבה ומערכת העיכול, שהינם היצרנים החשובים ביותר של צ'י המזון שמשמש לייצור צ'י אמתי לאחר צירוף לצ'י הצלול מהאוויר. רק שהעולל הצעיר עדיין לא מבסס את מיצוי הצ'י האמתי על תזונה פליאוליתית קרניבורית של סטייק סינטה Medium Rear במרינדה של יין אדום או תזונה טבעונית של כוסמת, קינואה, פירות וירקות שאוצרים בתוכם את צ'י השמיים (טמ"פ צ'י) וצ'י הארץ (טעמים). לא, הוא לרב צורך את מנת הצ'י שלו משד אימו, כך שבמקרה זה הוא עדיין לא ממש בא במגע עם צ'י השמיים והארץ שלאחר הלידה. למעשה, מערכת העיכול שלו כלל לא בשלה לתפקד עצמאית ולספק לו את מיצוי המזון כך שרגע הלידה אינו שינוי כזה גדול מבחינת השפעות השמיים והארץ על מערכת העיכול.
לסיכום: השינוי העיקרי בעובר בעת הלידה הוא מעבר לנשימה עצמונית - תפקוד עצמאי של הריאות.

אז האיברים הסינים נוצרים בגלל השפעת ששת הצ'י וחמש התנועות עוד בתקופת העוברות וברגע הלידה חלקם כבר מתפקד, אחרים כבר קיימים אך בדיוק מתחילים לתפקד, וחלק מתפקדים חלקית ואינם בשלים לתפקוד עצמאי. בקאנון הפנימי נאמר שמפגש בין שתי תמציות יוצר את הנפש, כך שרגע העיבור הוא רגע משמעותי מבחינת נפש האדם. מספר ימים לאחר לידת העולל, הוא מקבל מאביו את הנפש האתרית (魄 Po) וגם זה רגע חשוב מאד מבחינת נפש היילוד. אם ניקח בחשבון שהרבה תפקודים מוחיים נחשבים תפקודים של איבר הלב, על סמך העובדה שמוח העובר מתחיל לתפקד הרבה לפני לידתו, אנו מבינים שהלב הסיני מתחיל לתפקד לפני הלידה וכך גם איברים רבים אחרים. למרות זאת, אין אף אחד שמחשב ועורך מפת לידה לכל אחד מאלו על מנת לברר כיצד רגעים אלו הושפעו מהשמיים. האם לריאות חשיבות רבה יותר מאשר לנפש, ללב או לאיברים אחרים?
לסיכום: יש רגעים חשובים לא פחות, אם לא יותר, על התינוק ונפשו שאינם קורים ברגע הלידה.

גם רעיון מושלמות השמיים לעומת הארץ הוא בעייתי למדי. לעניות דעתי אין בשמיים כל מושלמות, מסלולי הקפת הפלנטות את השמש אינם עגולים כי אם מעגליים אליפטיים ולמעשה הם גם לא על אותו מישור. כמו כן אין אחדות או סימטריה בין משך הקפת הפלנטות לבין מחזורים על גבי כדור הארץ, כלומר, מבחינת האדם אין כל סימטריה בשמיים. על כך נוסיף שגם נצחיות הפלנטות ומערכת השמש הם יחסיים למשך חיינו אך ביחס לגיל היקום הם שבריר שניה שלא לדבר על כך שגם סופם יגיע כנראה בעוד כ-5 מיליארד שנים. גם במסלול הקפת כדור הארץ את השמש אין סימטריה והוא כלל אינו עיגול, דבר שמשפיע על אורך עונות השנה והמרחק מהשמש. בשמיים יש את האי סדר שלהם, סערות רוח וסופות למיניהן, שרבים חמים, סערות ברקים ורעמים. אלו הפתולוגיות של השמיים שיכולות להופיע בתקופות שאינן אופייניות לצ'י התקופתי. על אחת כמה וכמה רעיון תורת התנועות והצ'י בו קיימים ששת הצ'י האורחים וחמש התנועות האורחות שמשתנים בכל שנה ומערערים את איזון העונות ואף גורמים לפתולוגיות נפוצות על גבי הארץ. זאת הפתולוגיה שמקורה בשמיים.
לסיכום: גם אם זה נכון שהעובר מושפע מאד מהשמיים ואילו התינוק פחות, השפעת השמיים כלל אינה מושלמת או עדיפה על השפעות אחרות.

לסיכום

עד כה טרם מצאתי תשובה מספקת לשאלה מדוע רגע הלידה חשוב יותר מכל רגע אחר בשלבי התפתחות העובר ונפשו על אחת כמה וכמה רגע העיבור. הסינים בחרו לקבוע את חישוב מועד הלידה כבעל חשיבות ומחוסר בתשובות אני יכול להגיע כרגע רק לשתי מסקנות אפשריות, האחרת היא שרב האנשים פשוט לא יודעים את התשובה לשאלה והשניה היא שנפלה טעות כאשר נקבע שמועד הלידה חשוב. אולי ביום מן הימים כאשר יגיע לידי מיידע חדש או יתעכל ישן אשוב לחשוב על נושא זה.

ברור לי שאנשים שעוסקים במפות לידה לא יוותרו על שיטתם ויפסיקו לחשב מפות לידה על סמך הרשומה הזאת, אני גם לא מכוון לכך. אם הצלחתם להתגבר על הרצון לסגור את המחשב וצלחתם את הרשומה הארוכה הזאת, אני מקווה שהיא מעלה בכם שאלות ורצון להמשיך ולמצוא תשובות, אם לא עבורי אז לפחות עבורכם. זאת הדרך הטובה ביותר על מנת לשפר את ההבנה שלנו של הנושא הזה. במידה ולדעתכם יש בידיכם תשובות לשאלות שהעלתי וטרם התייחסתי אליהן, אתם מוזמנים להגיב או להעלות טיעונים בעד ונגד.

לעניות דעתי, בדומה לצמחי מרפא ומזון, שזוכים לאיכות מסויימת (טעם וצ'י) בין היתר על סמך זמן נביטתם, גדילתם וקצירם, כך גם האדם זוכה לשלל השפעות מהטבע מרגע העיבור ועד הלידה כך שיש לשקול את כל טווח הזמן הזה על מנת להבין את האיכויות שהשפיעו על התפתחות התינוק ולא להסתמך רק על רגע בודד אחד של עיבור או לידה.

תודה מיוחדת לחברי קבוצת דיון מקרים ברפואה סינית שבפייסבוק ששמחו להביע את דעתם על הנושא ולחלוק מהידע שלהם לדיון ולשאלותי.

                                                                                                                                                     

הערות
מפגש בין שתי תמציות - פרק 8 שורש הנפש, הציר השמימי, הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב (黄帝内经·灵枢·本神第八): "המפגש בין שתי תמציות נקרא נפש" (两精相搏谓之神), כאשר גבר ואישה מזדווגים, התמציות שלהם נפגשות ויוצרות נפש חדשה, חיים חדשים.

תיאוריות סותרות בבסיס הדיקור הסיני - חלק ז' - שתי מערכות בו זמנית

בחלק אחרון של סאגת החקירה של התיאוריות הסותרות שבבסיס הדיקור הסיני נשארה לנו גישה אחת עליה טרם דיברנו, הגישה שמחזיקה בדעה שאפשרי שיתקיימו שתי זרימות בכיוונים שונים ומנסה להסביר מדוע זה אפשרי. למרות זאת אין הסכמה האם מדובר בשתי מערכות נפרדות לחלוטין או במערכת אחת בה זורמים שני דברים שונים. למרות שזאת תהיה הרשומה האחרונה בנושא, בחרתי להציג את הגישות השונות ולאפשר לקוראים לבחור בגישה המתאימה להם על סמך ניסיונם הקליני.

זרימה של שני סוגי צ'י שונים במערכת אחת אך בכיוונים שונים
הגישה הראשונה טוענת שבתוך רשת הערוצים הפרושה בגוף קיימת זרימה של שני דברים שונים בכיוונים הפוכים.

הצ'י המגן והזרימה מהקצוות אל המרכז

טאנג ווי-חואה (唐卫华) טוען, שהתיאוריה של חמש נקודות השינוע (五输穴 Wu Shu Xue) באה לבאר את אופן זרימת הצ'י והדם (ובעיקר הדם) המתלווים אל זרימת הצ'י המגן. כלומר, בחמש נקודות השינוע זורם הצ'י המגן מקצות האצבעות אל עבר מרכז הגוף ואל צ'י זה מתלווה גם דם. אבל הדם לא מתלווה רק לצ'י המגן אלא גם לצ'י המזין רק שהדם שמתלווה אל הצ'י המזין נע זאת במסלול המחזורי של הצ'י המזין בתריסר הערוצים בכ-50 מחזורים ביממה. הצ'י המזין נמזג לתוך הערוץ ובתהליך זה הוא מותמר ויוצר דם. הצ'י המזין הוא החומר העיקרי שזורם בתוך הערוץ ומכיוון שלא ניתן להפריד בינו לבין הדם אז הם נקראים יחדיו דם-מזין (营血 Ying Xue). ולכן הצ'י המזין הוא זה שזורם בתריסר הערוצים והם המסלול של צ'י זה בלבד. הצ'י המגן שופע ומשגשג בשני אזורים עיקריים, הראש והגפיים. בגפיים הוא מתרכז לפני שהוא נכנס אל נקודות השינוע וזורם אל מרכז הגוף ואילו בראש הוא מתרכז כאשר הוא יוצא אל "שדרות הצ'י" (气街 Qi Jie) של הראש. לכן דיקור של נקודות באזורים אלו [ראש, פנים וגפיים) הוא בעל השפעה חזקה על ויסות של הצ'י המגן ושיפור תפקוד מערכת החיסון ויכולתה למנוע פלישה של פתוגנים חיצוניים ונקודות אלו בעלות יעילות ריפוי גבוהה וטווח טיפול רחב.

הצ'י המקורי והזרימה מהקצוות אל המרכז
לִי רוּי (李瑞) טוען שבתריסר הערוצים זורמים הצ'י המזין והצ'י המגן ואילו בחמש נקודות השינוע זורם צ'י ערוצי המורכב מהצ'י המקורי שמקורו בשמיים מוקדמים (טרום לידה) יחד עם צ'י הדגן והמים (צ'י המזון). לטענתו הצ'י המקורי יוצא משער החיים ובעזרת דחיפה מהתווך שבין הכליות, מופץ דרך שלושת המחממים אל הדזאנג-פו והגוף. אופן הפצה זה שולח את הצ'י המקורי כלפי חוץ אל החיצון וקצוות הגפיים, שם הוא נכנס בנקודות הבאר וזורם אל עבר נקודות האיחוד (ים) ולבסוף מגיע אל הדזאנג-פו. גם גַ'אוֹ יֶאן-הוֹנג (赵艳鸿) מחזיק בדעה דומה לזו של לִי רוּי, שבחמש נקודות השינוע זורם הצ'י המקורי. שניהם מבססים את טיעוניהם על משפטים נבחרים מהקאנונים השונים עליהם אפרט כאן:

בקושי מספר 66 בקאנון 81 הקשיים של הקיסר הצהוב נאמר: "שלושת המחממים - המעברים החלופיים של צ'י המקור. אחראים על תנועה ופתיחה [של מסדרונות התנועה] של שלושת הצ'י, עוברים בחמשת הדזאנג וששת הפו. מקור - זהו כינוי כבוד של שלושת המחממים, על כן המקום בו [צ'י המקור] נעצר הינו [נקודת] מקור. במחלות של חמשת הדזאנג וששת הפו נבחר ב[נקודות] המקור שלהם". על פי משפט זה אפשר לראות ששלושת המחממים משמשים כדרכי התנועה והמעבר של הצ'י המקורי כך שיוכל להתפזר בשלושת המחממים ולהגיע בסופו של דבר אל הערוצים. נקודות המקור הן מקום על גבי הערוץ בו מצטבר צ'י מקורי במהלך הזרימה בערוץ. מכאן אנו רואים את הקשר בין הצ'י המקורי לשלושת המחממים ולנקודות המקור. 

עוד נאמר בקושי מספר 66 "הצ'י הנע בתווך שבין הכליות ותחת הטבור הינו החיים של האדם, השורש (Gen Ben) של תריסר הערוצים, מכונה בשם 'מקור'". בקושי מספר 8 נאמר "כל תריסר כלי הערוצים כולם, קשורים למקור יצירת הצ'י. [הדבר] שמכונה 'המקור של יצירת הצ'י' מכונה [גם] השורש (Gen Ben) של תריסר הערוצים, ומכונה [גם] הצ'י הנע בתווך הכליות". משפטים אלו מסבירים שאותו צ'י מקורי, שנע בתווך שבין הכליות ומופץ דרך שלושת המחממים אל הגוף כולו, הוא בעל קשר הדוק לתריסר הערוצים. כאן מתואר הקשר בין הצ'י המקורי שבין הכליות לתריסר הערוצים.

בפרק הראשון בציר השמימי, תשע מחטים ותריסר [נקודות] מקור נאמר "לחמשת הדזאנג וששת הפו יש תריסר מקורות, תריסר המקורות מגיעים לארבע הבריחים" ו-"תריסר מקורות - המקום בו חמשת הדזאנג קולטים את הצ'י והטעם משלוש מאות שישים וחמישה המקטעים." משפטים אלו מבהירים להיכן מגיע אותו צ'י מקורי. הצ'י המקורי מגיע לארבעת הבריחים. אבל מהם בדיוק ארבעת הבריחים? על כך משיב וואנג גוּאוֹ-רוּי (王国瑞) בספרו קאנון דרקון הירקן של ההשפעה המדהימה של דיקור ומוקסה על פי ביאן צ'ואה, (扁鹊神应针灸玉龙经) "ארבעת הבריחים זה דיקור של שתי הידיים ושתי הרגליים, זה הכל, זה בדיוק מה שמכונה [בשם] המרכז של שישים ושש הנקודות". שישים ושש הנקודות זה סכום חמש נקודות השינוע בתריסר ערוצים יחד עם 6 נקודות המקור בערוצים היאנגים (נקודות המקור בערוצים היינים נמצאות בחמש נקודות השינוע עצמן ולכן כבר נספרו). אם כן, מכאן אנו יכולים להבין שהצ'י המקורי מגיע לארבעת הבריחים שהינם האזור בו נמצאות נקודות השינוע ונקודות המקור של תריסר הערוצים. על כן, בחמש נקודות השינוע זורם ועובר הצ'י המקורי.

נותר לנו לנסות ולהבין מהו כיוון הזרימה של הצ'י בחמש נקודות השינוע. על קושי זה עונים פרקים שורש והיקשרות (Gen Jie 根结) ושורש וענף (Ben Biao 本标) בציר השמימי. ראשית מוסבר ש"ארבע הגפיים הן השורש של יין ויאנג", כלומר הגפיים הן השורש וההתחלה ואילו מרכז הגוף הוא נקודת הסיום והענף. עוד מוסבר שנקודות השורש של כל ערוץ הן נקודות הבאר ואילו נקודות ההיקשרות או נקודות הענף נמצאות במרכז הגוף "השורש של תאי יאנג הוא שיא היין [BL1]... שורש השאו יאנג הוא פתח היין [GB44]". מכיוון שקיים דמיון עצום בתיאורים המתארים את אופן זרימת הצ'י בין חמש נקודות השינוע ואופן זרימתו על פי תיאוריית שורש והיקשרות ותיאוריית שורש וענף, מסיקים רב הסינולוגים שמכיוון שכיוון הזרימה של הצ'י הוא מהשורש אל מרכז הגוף, גם במקרה של חמש נקודות השינוע, הצ'י זורם מהבארות אל עבר נקודות האיחוד (ים). בנוסף על כך, בפרק התארחות פתוגן בציר השמימי, מתוארת זרימה בערוצי תאי יין וג'ואה יין של היד, אשר מתחילה בקצות האצבעות ועולה אל עבר מרכז הגוף. הפרק מציין שמדובר ב"תנועה עם הכיוון הנכון אבל נגד כיוון הספירה" (顺行逆数) ומחדד בעצם את העובדה שהזרימה של הצ'י המקורי מנקודות הבאר אל מרכז הגוף היא בכיוון הנכון אבל במקרה של הערוצים היינים, הזרימה הפוכה מסדר הנקודות של הערוץ.

לסיכום, הצ'י המקורי מתחיל בתווך שבין הכליות, הוא נע בשלושת המחממים נכנס לתוך הערוצים בנקודות הבאר הוא זורם בין חמש נקודות השינוע שבקצות הגפיים, מתרכז בנקודות המקור ונע משורש הערוצים שבנקודות הבאר אל עבר מרכז הגוף.

שתי מערכות נפרדות לזרימת צ'י (מערכת הבת)
מן הצד השני ניצבים אלו שמחזיקים בדעה, שמעבר למערכת המחזורית של תריסר הערוצים, קיימת מערכת-בת של מחזור צ'י ודם שהינה מערכת הכוללת את חמש נקודות השינוע.

לִי גוּאֲנג-חוּאָה ניגש לנושא כיוון הזרימה בערוצים מכיוון מדעי. הוא גילה שבנקודות שנחשבות כשופעות בצ'י, המוליכות החשמלית של הנקודה גבוהה יחסית לנקודות אחרות ויש ירידה בהתנגדות החשמלית של העור. כתוצאה מכך מפל המתחים בנקודות אלו גבוה גם כן. כאשר בחן את מפל המתחים בין שתי נקודות שינוע שכנות, גילה שבממוצע יש עלייה של פי 1.4 בין מפל המתח של הנקודה הרחוקה מהמרפק לבין זו שקרובה יותר למרפק. כמו כן מפל המתח בין נקודת האיחוד לנקודת הבאר מראה על יחס גדול פי 4 במפל המתח של נקודת האיחוד, דבר המצביע על כך שיש עליה בשפע הצ'י והדם מנקודת הבאר אל עבר נקודת האיחוד ומצביע על כך שהצ'י בנקודות אלו זורם מהבארות שבקצות האצבעות אל עבר מרכז הגוף. על סמך ממצאיו טען שמלבד המחזור המעגלי של תריסר הערוצים קיימים גם מסלולים נפרדים של חמש נקודות השינוע הנעים מהקצוות אל עבר מרכז הגוף אך לא קבע מהי אותה מערכת מסלולים או איזה צ'י זורם בתוכם.

חמש נקודות השינוע כחלק ממערכת עצמאית של ערוצי החיבור (Jing Luo)
שֶׁה יֵאן (石焱) טען שמכיוון שנאמר שזרימת הצ'י והדם בגוף הינה מחזורית ללא הפסקה, אנו יכולים להסיק שהזרימה בין חמש נקודות השינוע אינה נפסקת כאשר הצ'י והדם מגיעים אל נקודת האיחוד (ים) אלא ממשיכה הלאה. לא בכדי כונתה הנקודה החמישית בשם איחוד (ולא ים), היא מצביעה על איחוד של הצ'י עם משהו. בהסתמך על דבריו של גַ'אנג גֶ'ה-צוֹנג (张志聪) "באר - המים של העץ. אלה הצ'י והדם שחלחלו אל העור, גולשים אל תוך הכלים (Mai) מ[נקודת] באר-עץ, מוזרקים אל המעיין, עוברים בערוץ, נעים ואינם נעצרים, עוברים עד המרפק והברך ומתאחדים עם הצ'י והדם שבתוך כלי הערוצים (Jing Mai)" הוא טוען שאותו איחוד עם צ'י ודם, המתואר במשפט, מתבצע בתוך ערוץ החיבור. בסיכומו של דבר, לטענתו חמש נקודות השינוע הינן חלק מתהליך כניסה של צ'י מהשכבה השטחית של העור אל תוך ערוצי החיבור השבים וזורמים אל עבר מרכז הגוף. הוא מוסיף וטוען שעל סמך פרשנותו של גַ'אנג גֶ'ה-צוֹנג "הצ'י והדם הנוצרים מהמים והדגן, יוצאים אל העור דרך [ערוצי] החיבור הגדולים ושבים ונמזגים דרך חמש [נקודות] השינוע אל תוך כלי הערוצים (Jing Mai), על כן נאמר שלכל תנועת עשרים ושבעה הצ'י יש חמש [נקודות] שינוע", אנו יכולים להבין שחמש נקודות השינוע משפיעות גם על הזרימה בתריסר הערוצים וגם על הזרימה בחמש עשרה ערוצי החיבור, שסכומם יחדיו נותן עשרים ושבעה מסלולים. לדבריו הצ'י שזורם מן הקצוות אל עבר המרכז דרך חמש נקודות השינוע אינו הצ'י מקורי או הצ'י מגן אלא הצ'י הערוצי הרגיל. צ'י ערוצי זה אמנם לעיתים נע בכיוון שונה מהצ'י המזין שבמערכת המחזורית, אבל לא מדובר במערכת נפרדת ומנותקת לחלוטין ממערכת תריסר הערוצים, אלא בכך שהמסלולים שבתריסר הערוצים הם כמו דרך אחת בעלת שני נתיבי תנועה.

תמיכה לקשר ההדוק בין ערוצי החיבור ונקודות השינוע אפשר למצוא בתיאורים, שמסבירים שפתוגן חיצון שחודר אל הגוף, יכול לעבור מערוצי החיבור אל חמש נקודות השינוע. בפרק "תחילת היווצרותן של כל המחלות" בציר השמימי נאמר "פתוגן תוקף את האדם, מתחיל בעור.....נשאר ואינו מסולק אז עובר לשהות בערוצי החיבור, בזמן שנמצא ב[ערוצי] החיבור, הכאבים יהיו בשרירים ובשר.....[אם] נשאר ואינו מסולק, [הוא] עובר לשהות ב[נקודות] השינוע, בזמן שנמצא ב[נקודות] השינוע, [מסדרונות התנועה של] ששת הצ'י אינם פתוחים, על כן יופיע כאב מפרקים בארבע הגפיים ועמוד השדרה עם הגב התחתון יהיו נוקשים". משפט זה מוכיח שחמש נקודות השינוע נמצאות באותה מערכת של ערוץ החיבור ולכן פתוגן יכול לנוע מהעור דרך ערוץ החיבור ומשם אל נקודות השינוע. באותה מידה, דיקור של חמש נקודות השינוע יכול לגרות את תנועת הצ'י הערוצי שינוע בערוץ אל עבר הכאב במפרקים ויגיע אל מקור המחלה ולכן נאמר שנקודות "שינוע אחראיות על כבדות של הגוף וכאבי מפרקים". כאן אפשר לראות שהוא בחר לפרש מעט אחרת את המשפט שבדרך כלל מפרשים כ"נקודות מעיין אחראיות על כבדות של הגוף וכאבי מפרקים" זאת מכיוון שהסימנייה של שינוע היא בעצם אותה סימניה שאנו נוהגים לכנות בשם מעיין.

בקאנון הפנימי מוסבר שהצ'י שזורם בחמש נקודות השינוע נע עד המרפק והברך ומתאחד עם הדם והצ'י שבתוך הערוץ בנקודת האיחוד (ים). אך לדבריו, משמעות האיחוד היא לא איחוד עם הערוץ הראשי אלא עם ערוץ חיבור הפרוש במקביל לערוץ הראשי. שֶׁה יֵאן מסביר שנקודות האיחוד נמצאות במרפק או בברך ואילו נקודות החיבור נמצאות מתחת למרפק והברך כך שהצ'י שהגיע לנקודת האיחוד יכול להמשיך ולנוע הלאה על ידי כך שהוא נכנס דרך נקודת החיבור הקרובה אל תוך המסלול של ערוץ החיבור ומשם ממשיך אל עבר מרכז הגוף ונקודת ההיקשרות ולאחריה עובר לערוץ של האיבר הבן זוג לפאזה, למשל מערוץ הכליות אל ערוץ שלפוחית השתן. יש לציין שלמרות שגַ'אנג גֶ'ה-צוֹנג ושֶׁה יֵאן מדברים על ערוצי חיבור שפרושים במקביל לערוצים הראשיים ויוצאים מנקודות החיבור, אין כל אזכור לקיומם של ערוצי חיבור מקבילים לכל תריסר הערוצים בכתבים העתיקים. למרות זאת, יש שימוש במגוון גדול של מושגים שכוללים בין היתר גם תעלות ערוץ (经隧 Jīng Suì) שכביכול מתארות את הערוצים הראשיים בהם זורם הצ'י המזין ובכל שאר המקרים מדובר בערוצי חיבור.

חמש נקודות השינוע כחלק ממערכת עצמאית של הערוצים המתפצלים (Jing Bie)

לעומת שֶׁה יֵאן, שטוען שנקודות השינוע שייכות למערכת של ערוץ החיבור, ג'וֹאוּ ג'יֱאן-וֱוי (周建伟) ולַאוֹ וֱוי-גוּאוֹ (劳卫国) מחזיקים בדעה שמדובר במערכת של חמש נקודות הקשורות בערוצים המתפצלים (Jing Bie 经别) והינה מערכת נפרדת לגמרי המקבילה למערכת של תריסר הערוצים כך שאינה דרך אחת בעלת שני נתיבים. מכיוון שהערוצים המתפצלים מתחילים לאחר המרפק והברך הם בעצם מקבלים את הצ׳י שהגיע אליהם מחמש נקודות השינוע באזור המרפק והברך וממשיכים את זרימתו אל עבר מרכז הגוף. כך תריסר הערוצים המסתעפים יכולים לשפר את החיבור בין האיברים היינים והיאנגים ביחסי חיצון ופנים.

חמש נקודות השינוע כחלק ממערכת עצמאית של שורש והיקשרות (Gen Jie)

מלבד הרופאים שציינתי עד כה, יש שטוענים שבכלל מדובר במערכת נפרדת שאינה כוללת את הערוצים המתפצלים או ערוצי החיבור. למשל יָאנג קַאי-הוֹנג (杨开弘) שטוען שחמש נקודות השינוע הן הביטוי המעשי והקליני של תיאוריית שורש והיקשרות (根结) המתארת זרימה מהקצוות אל המרכז, אך במקור, כפי שהוזכרה בקאנון הפנימי, חסרה נקודות דיקור. לדבריו חמש נקודות השינוע משלימות את תיאוריית שורש והיקשרות והופכות אותה לשימושית מבחינה קלינית.

צ'י השמיים וזרימה מהקצוות אל המרכז

הרופאים דִינג פָאנג (丁放) ושֶה וֱוי (史炜) סבורים שכלל אין סתירה בין הזרימה מהקצוות אל המרכז והזרימה המחזורית של הצ'י המזין מכיוון שמדובר בשתי מערכות שונות ומנותקות ללא השפעה הדדית. לדעתם התיאורים בכתבים מסבירים שנקודות השינוע מתארות את התקשורת והחיבור של האדם והיקום. בנקודות הבאר נכנס צ׳י השמיים אל תוך הגוף ומשם זורם אל מרכז הגוף ויוצר את החיבור של האדם ליקום ומאפשר בכך את השפעת היקום על האדם. לאחר שצ'י השמיים נכנס אל נקודות הבאר הוא זורם אל עבר מרכז הגוף וזרימתו מעמיקה, מתרחבת ומתגברת. מערכת זו היא מערכת הזרימה של הצ'י מהקצוות אל המרכז ואין לה כל קשר או מגע עם המערכת של הזרימה המחזורית של הצ'י המזין. הבעיה בטיעון שלהם היא שאין הסבר או הגיון מדוע זרימה זו מתרחבת ומתגברת. נדמה לרגע את השמיים למאגר מים, צ'י השמיים למים, נקודות הבאר למשפך בכניסה של צינור ואת הערוץ נדמה לצינור. מים מהמאגר נמזגים דרך המשפך אל תוך הצינור. עוצמת הזרם וכמותו בתחילת הצינור זהה לעוצמת הזרם וכמותו בקצה המרוחק של הצינור, זאת מכיוון שיש רק מקור אחד למים הנכנסים אל תוך הצינור וכמות המים שנכנסת היא כמות המים שיוצאת. אם כך כיצד ניתן לטעון שזרימת המים תתגבר ותתעצם ביציאה של הצינור בנקודת האיחוד (ים)?

הקלאסיקות מתארות את זרימת הצ'י בין נקודת הבאר ונקודת האיחוד כנחל הזורם בערוץ. כאשר אנו מתבוננים בטבע אנו יכולים לראות שמעיין הנובע במורדות ההר מתעצם ומתגבר בדרכו אל הים. אבל אנו יודעים שהמים הזורמים בנהר מגיעים ממספר מקורות ולא רק מאותו מעיין זעיר שנבע ליד ההר. לאורך מסלול זרימת המים מתכנסים זרמים תת קרקעיים, אדמה ספוגת מי-גשמים ונחלים נוספים היורדים מן ההר. כל אלו מספקים מים נוספים לנחל המתעצם לכדי נהר וזורם אל הים. לכן אפשר להניח שצ'י נכנס אל תוך הערוץ בנקודות שונות לכל אורכו ולא רק בנקודת הבאר כפי שטוענים הרופאים דִינג פָאנג (丁放) ושֶה וֱוי (史炜). כמו כן כאשר אנו בוחנים את הנושא מכיוון של אנשים קטועי גפיים, אשר מצליחים להתקיים עם בריאות טובה גם ללא נקודות השינוע שבקצה ולכן ללא נקודות באר אליהן יכול צ'י השמיים להיכנס, מתחזקת התחושה שכנראה לא מדובר בצ'י מהשמיים הנכנס אל הגוף.

מעבר לדיון על איזו מערכת ערוצים נפרדת בדיוק מזרימה צ'י מהקצוות אל המרכז קיים גם דיון ער בין רופאים שונים בכל הנוגע לסוג הצ'י שזורם בכיוון זה. יש שטוענים שמדובר בצ'י המגן שזורם לבדו בערוצים אלו במסלול הקפה שונה משל הצ'י המזין, בין החיצון והערוץ כך שמתקבלים תריסר מסלולים מעגליים כאלו בכל צד של הגוף על כל אחד מתריסר הערוצים. הצ'י המגן סך הכל נע בהם כ-50 מחזורים ביממה ללא הפסקה. כלומר יש לנו כאן תיאור של מערכת בת המנותקת מהמערכת הראשית. הבסיס לטיעון זה מבוסס גם כן על הקאנון הפנימי. פרק "דיון גדול בתופעות של יין ויאנג" בשאלה הפשוטה מסביר ״יאנג צלול מופץ בקמטים ובקיעים״ ומשם הוא ממשיך ו-״ממצק את ארבע הגפיים״. היאנג הצלול הוא הצ'י המגן הפראי והמרדן שיוצא ראשית אל עבר שטח הפנים היאנגי של הגוף במקום להיכנס לערוצים כמו הצ'י המזין הממושמע. פרק "רוע אורח" בציר השמימי מסביר מדוע הצ'י המגן ראשית מגיע אל החיצון והיכן בדיוק הוא זורם, ״על סמך הזריזות מהיותו של הצ׳י המגן אלים [הוא] ראשית נע בתווך שבין העור [ורווחים] שמפרידים את הבשר בארבע הקצוות ואינו נח״. אבל הצ'י המגן לא נשאר רק בחיצון, בפרק עשירי "יצירה והתהוות של חמשת הדזאנג" שבשאלה הפשוטה נאמר ״לאדם יש תריסר עמקים גדולים ושלוש מאות חמישים וארבעה גאיות קטנים... כל אלו הם מקומות בהם הצ׳י המגן נשאר ונעצר...״ כך שאנו יודעים שהצ'י המגן מגיע לכל נקודות הדיקור וזורם בהן ולכן בשלב כלשהו הוא אמור להיכנס אל תוך הערוצים. על פי פרק עשירי "ערוצים ודופק" בציר השמימי, לאחר שהצ'י המגן מגיע אל העור בחיצון הוא מחלחל אל הערוצים הראשיים דרך ערוצי החיבור ולכן נאמר ״צ׳י מגן ראשית נע בעור, ראשית ממלא את כלי [ערוצי] החיבור״. על כן אפשר להסיק מדברים אלו שהצ'י המגן נע בחיצון ומשם חודר אל תוך הערוץ וזורם בכל נקודות הדיקור. מכיוון שהוא מתחיל את המסלול שלו במרכז הגוף ומשם נפרש אל ארבע הגפיים דרך החיצון, החזרה שלו מתבצעת דרך ערוצים ונקודות דיקור אל עבר מרכז הגוף שם הוא יוצא החוצה בשנית דרך שדרות הצ'י (气街 Qi Jie).על סמך משפטים אלו אפשר להבין שיש הקבלה בין הזרימה של הצ'י המגן וסידור חמש נקודות השינוע בהתקדמות, גלישה, מזיגה, תנועה וכניסה כפי שמתואר בפרקי הציר השמימי.

אסכם בתרשים את כל הגישות המנסות לפתור את הסתירה בין הזרימה המחזורית והזרימה מהקצוות למרכז.

קישורים לכל חלקי סידרת הרשומות תיאוריות סותרות בבסיס הדיקור הסיני
חלק א' - לזהות את הבעיה
חלק ב' - להבין את חמש הפאזות
חלק ג' - פאזות ונקודות שינוע בקלאסיקות
חלק ד' - ניקוז ומילוי ביחסי אם ובן
חלק ה' - חמש הפאזות שבתוך הפאזות
חלק ו' - מערכת אחת בלבד של זרימת צ'י
חלק ז' - שתי מערכות בו זמנית

                                                                                                                                         
הערות

ציטוטים

“三焦者,原气之别使也。主通行三气,经历于五脏六腑,原者,三焦之尊号也,故所止辄为原。五脏六腑之有病者皆取其原也。”

“脐下肾间动气者,人之生命也,十二经之根本也,名曰原。"
“诸十二经脉者皆系于生气之原。所谓生气之原者,谓十二经之根本也,谓肾间动气也。
“五脏六腑有十二原，十二原出于四关”
“十二原者，五脏之所以禀三百六十五节气味也。”

“四关者，两手足刺之而已，正所谓六十六穴之中也”

“四肢为阴阳之本

“太阳根于至阴........阳明根于厉兑....少阳根于窍阴"

“井者,木之有水,乃淡渗皮肤之气血,从井木而溜于脉中,注于腧,行于经,动而不居,行至肘膝而与经脉之中有血气相合也。”

“水谷所生之血气,从大络而出于皮肤,复从五俞而注于经脉,故日二十七气所行,皆在五输也

“是故虚邪之中人也,始于皮肤,……留而不去,则传舍于络脉,在络之时,痛于肌肉,……留而不去,传舍于输,在输之时,六气不通,四肢则肢节痛,腰脊乃强。”

“输主体重节痛”

“清阳发腠理”
“清阳实四肢”

“卫气者，出其悍气之慓疾，而先行于四末分肉皮肤之间而不休者也 ”

“人有大谷十二分，小溪三百五十四名……此皆卫气之所留止……”

“卫气先行于皮肤，先充络脉”

מקורות נוספים

丁放,史炜.论“五输穴"排列顺序与十二经脉气血流动方向的“矛盾”

唐卫华.十二经脉流注、标本根结理论与五输穴出入合论
劳卫国,罗承锋,李燕.五输穴全息论溯源浅识
石焱.五输穴与十二经脉脉气流注的关系“五输穴一络脉循行系统”的建立
周建伟.“五输～经别循行系统”论
祝华英.十二经脉运行之管见

王鸿谟 中华经络 
可开龙.近年来关于五输穴与十二经脉经气流注关系观点的研究概况探讨
十二经脉“根”、“本”与经气流注关系初探