‏הצגת רשומות עם תוויות גזעים וענפים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות גזעים וענפים. הצג את כל הרשומות

יום שני, 8 בינואר 2018

החיבור בין האדם ליקום - כִּינוּן הצ'י ומנגנון הנפש.

כבר מספר שנים שאני חוקר לעומק את נושא ששת הצ'י כהיבט פיזיולוגי של הגוף ואת השפעת שש עונות הצ'י המארח על גוף. כאשר פגשתי לראשונה בתיאוריה של התנועה המעגלית של הרפואה הסינית העתיקה, נחשפתי לאסכולת התמרת הצ'י של ששת הערוצים ומאז אספתי חומר רב על הנושא מכתבים שונים. מי שעוקב אחר הבלוג שלי יכול לראות שנגעתי בנושא זה במספר רשומות שונות ושככל שעובר הזמן, יש לי תובנות חדשות על הנושא. אחד ההיבטים איתו אני מתלבט במיוחד הוא מועד התחלת השפעת שש עונות הצ'י על גוף האדם, בו נגעתי בקצרה ברשומה על הרהורים על מפות לידה. הקטע הבא לקוח מתוך אחד משני ספרים שאירכבתי עקב מורכבות עריכה ולכן החלטתי לחלוק אותו כאן עמכם:

תיאוריית התמרת הצ'י ברפואה הסינית גורסת שיש השראות של השמיים על האדם כך שהאדם מגיב לשינויים, שמתחוללים בטבע לאורך הזמן. כיצד בדיוק יכול גוף האדם לקלוט השראות זו מן השמיים? על מנת לענות על שאלה זו עלינו ראשית להבין שני מונחים חדשים, "כִּינוּן הצ'י" (气立qì lì) ו-"מנגנון הנפש" (神机shén jī) שמוזכרים בלקוניות בקאנון הפנימי, כרך שאלות הבסיס, פרק 70, דיון מקיף על חמש שגרות המשילות (五常政大论):

根于中者,命曰神机,神去则机息。根于外者,命曰气立,气止则化绝
זה ששורשו במרכז נקרא בשם מנגנון הנפש, אם הנפש עוזבת אז המנגנון מפסיק. זה ששורשו בחוץ נקרא בשם כִּינוּן הצ'י, אם הצ'י עוצר אז ההתמרה פגה.

קיומה של התופעה שאנו מתארים כחיים היא בעלת עצמאות ויציבות יחסית והכח הפנימי שקובע את שני אלו הוא מנגנון הנפש. מנגנון הנפש הוא הגורם המאחד את חמשת הדזאנג, ששת הפו, הערוצים וערוצי החיבור, התמצית, הצ'י וכדומה לכדי גוף המתפקד כיחידה אחת. הוא מנהל את מנגנון התנועה של הצ'י בתוך הגוף מבחינת עליה-ירידה, מווסת את שינוי הגוף לפי תהליך לידה-גדילה-דעיכה-הזדקנות ומהווה פעילות הכרתית של הנפש כלפי העולם החיצון. בנוסף, יש לו קשר הדוק לתפקוד הפיזיולוגי התקין של הערוצים והאיברים בגוף האדם ועל סמך כל אלו נאמר שהשורש שלו נמצא בפנים במרכז. אך פעילות החיים בגוף האדם לא יכולה להתקיים לאורך זמן רק על סמך כוחו של מנגנון הנפש ועליה לתקשר עם העולם שמחוץ לגוף בעזרת חילוף חומרים ומידע. תקשורת זו כוללת בין היתר חישה של שינויי טמפרטורה, לחות האוויר והשפעות קרינת השמש. רק כאשר הצ'י הייני והיאנגי של העולם החיצון מסוגלים להיכנס לגוף האדם ולספק אנרגיה ומידע, ולצאת מגוף האדם תוך כדי לקיחת תוצרי לוואי, וכל זאת ללא הפרעה, אז ניתן לקיים פעילות חיים תקינה. 

הצ'י הייני והיאנגי של השמיים והארץ משפיעים על יצירת צ'י הגוף. הם מכוננים באדם העתק צ'י בצלמם, שמהדהד עם צ'י השמיים והארץ ומאפשר להעתק הצ'י שבגוף האדם, לקלוט שינויים שמתחוללים בצ'י השמיים והארץ. מכיוון שכך, מכונה  צ'י זה בשם כִּינוּן הצ'י. השפעת תנועת צ'י השמיים והארץ משרה/מהדהדת תנועת עליה-ירידה דומה בתוך גוף האדם, שבתורה מעודדת איחוד בין טעם הארץ וצ'י השמיים מהמזון והאוויר ויצירת הצ'י האמיתי, שמשמש את הגוף לקיום חיים. כלומר, ראשית יש מפגש בין צ'י השמיים וצ'י הארץ ויצירת אדם, אשר בתוכו נוצרות תנועות עליה-ירידה, דומות לאלו של הכוחות שנכחו בזמן בריאתו, ומעודדות את החיבור של טעם, שמגיע מהארץ, וצ'י שמגיע מהשמיים, עד שלבסוף נוצר הצ'י האמיתי. השפעת השמיים והארץ על התפתחות האדם יוצרת בו תנועה שמעודדת כיול והמשך קליטה של השפעות השמיים והארץ דרך המזון ויצירת צ'י שתומך בהמשך קליטת השפעות השמיים והארץ דרך הצ'י בחיצון.

הצ'י האמיתי שבתוך גוף האדם בעל איכות תנועה של יציאה וכניסה. כאשר הוא נכנס הוא משמש את גופם הפיזי של חמשת הדזאנג לשם תפקוד התמרה תקין, אצירה וטיפוח של תמצית הצ'י. כאשר הוא יוצא אז הינו הצ'י של ששת הערוצים שמנהל את הזרימה המחזורית של היין והיאנג בגוף האדם ומווסת את האיזון שבין יין ויאנג ואף תנועתיות של התמרה פנימית. 

כינון הצ'י אחראי על המפגש בין צ'י השמיים וצ'י האדם ומתאם סנכרון של שינוי הזמן שמתחוללים בין שמיים וארץ בתוך גוף האדם, כך שהאדם יהיה תמיד מסונכרן עם השינויים המחזוריים הקבועים בטבע. בין כִּינוּן הצ'י בגוף ובין יין-יאנג, ארבע העונות וששת הצ'י שבחוץ, נוצר הדהוד ומכיוון שהוא מגיב לצ'י של הטבע שמחוץ לגוף האדם, נאמר שהשורש שלו נמצא בחוץ. מכיוון שכינון הצ'י בעל תדירות דומה לתדירות צ'י השמיים והארץ, על כן האדם נמצא בתהודה עם השמיים והארץ והופך למָהוֹד (מערכת שמושפעת מכח חיצוני בעל תדירות דומה) של השמיים. אפשר לדמות זאת גם כהשראות שהשמיים משרים על האדם כך שהאדם מסונכרן עם שינויי השראות השמיים.



הצ'י המכונן בעל הצורה ווהצ'י המכונן חסר הצורה
השפעתו של כינון הצ'י על פעילות החיים ניתנת לחלוקה לשני היבטים, האחד בעל צורה והשני חסר צורה/גוף.

צ'י מכונן בעל צורה
מצביע בעיקר על קבלה של צ'י המזון והצ'י הצלול של האוויר. בשאלות הבסיס פרק 9 דיון על שישה מקטעים ותופעות האיברים (六节藏象论) נאמר: 

天食人以五气,地食人以五味。五气入鼻,藏于心肺,上使五色修明,音声能彰。五味入口,藏于肠胃,味有所藏,以养五气,气和而生津液相成,神乃自生。
השמיים מאכילים את האדם בחמשת הצ'י והארץ מאכילה את האדם בחמשת הטעמים. חמשת הצ'י נכנסים דרך האף ונאצרים בלב ובריאות, למעלה גורמים לחמשת הגוונים להיות ברורים למעלה, והקולות והצלילים יכולים להיות ברורים. חמשת הטעמים נכנסים לפה ונאצרים בקיבה והמעיים, כאשר הטעם נאצר הוא יכול לשמש לטיפוח חמשת הצ'י וכאשר הצ'י [נוצר] בהרמוניה ונוזלי ג'י-יה משלימים האחד את השני אז הנפש מחייה את עצמה. 

האדם מקבל צ'י צלול (Qing Qi) מהאוויר וצ'י הדגן (Gu Qi) מהמזון שיחדיו יוצרים את צ'י האב (Zong Qi) המשמש כמקור לצ'י האמיתי (Zhen Qi). פעולה זו של כִּינוּן הצ'י בעל הצורה הינה בעלת השפעה ישירה על פעילות החיים. אם מופיע חסם כלשהו המפריע ליצירת הצ'י, במקרה הקל הוא יכול להשפיע על תפקוד הגוף כפי שמתואר בכך הצירים היעילים, פרק 56, חמשת הטעמים (五味):

谷不入,半日则气衰,一日则气少矣。
[כאשר] הדגן אינו נכנס, תוך חצי יום הצ'י מתמעט, תוך יום הצ'י מועט. 

כאשר נמנעת מגוף האדם אספקה של צ'י זה בעל צורה, הוא נחלש פיזית. במקרים חמורים יכולות להיווצר מחלות ואף עלול להיגרם מוות כפי שמתואר בשאלות הבסיס, פרק 3, דיון על צ'י היצירה והחיבור לשמיים (生气通天论):

失之则内闭九窍,外壅肌肉,卫气散解,此谓自伤,气之削也。
כאשר הוא אובד, אז בפנים תופיע חסימה של תשעת הפתחים ובחוץ גודש בשרירים ובשר, הצ'י המגן מתפרק ומתפזר וזה נקרא פגיעה עצמית, הסרה של הצ'י.


צ'י מכונן חסר צורה
בעיקר מצביע על שינויים חריגים בחמש התנועות וששת הצ'י לאורך ארבע עונות השנה, כפי שהם שבאים לידי ביטוי בתנועה אורחת וצ'י הטווח האורח (间气 Jian Qi). לאלו יש קשר הדוק לשפע-חוסר, גדילה-התמעטות, תנועה ושינוי שחלים בגוף האדם בצ'י האמיתי, בצ'י-דם ובמזין-מגן. ממחזור של יממה דרך מחזור של ארבע עונות בשנה ועד מחזור של שישים שנות צמדי גזעים וענפים, כל אלו בעלי השפעה בדרגות שונות על קיום פעילות החיים באדם. ברגע שמופיעה הפרעה יחסית גדולה בחוקיות המחזור או עוצמת השינוי שבהם, היא לרב עשוייה לגרום להתפתחות מחלה ואף מוות. לכן בשאלות הבסיס, פרק 67, דיון גדול על התקדמות חמש התנועות (五运行大论) מתואר מצב שבו צ'י טווח אורח (צ'י אורח שאינו צ'י מנהל השמיים או צ'י אשר בנביעה) חריג, יכול להביא להפרת האיזון בצ'י הגוף והיווצרות מחלה:
从其气则和,违其气则病,不当其位者病,迭移其位者病,失守其位者危,尺寸反者死,阴阳交者死。
כאשר [צ'י הטווח האורח] מציית לצ'י [מארח] אז יש הרמוניה. כאשר הוא מתנגד לצ'י [מארח] אז יש מחלה. כאשר הם אינם תופשים את עמדתם אז יש מחלה. כאשר הם משנים את עמדתם [התקינה] אז יש מחלה. כאשר הם כושלים בשמירת עמדתם, זאת סכנה. כאשר [התחושה בעמדות דופק] צ'ה וצון הפוכה, זה מצביע על מוות, מפגש בין יין ויאנג מצביע על מוות.

לצ'י המכונן יש חשיבות רבה יותר מאשר למנגנון הנפש מכיוון שאפילו מנגנון הנפש נוצר מכִּינוּן הצ'י. בשאלות הבסיס, פרק 25, דיון על אוצר החיים ושלמות הצורה [הפיזית] (宝命全形论) נאמר:
人生于地,悬命于天,天地合气,命之曰人。
האדם נולד מהארץ וגורל חייו תלוי בשמיים, השמיים והארץ מאחדים את הצ'י [שלהם ותוצר איחוד] זה נקרא אדם.

רק לאחר האיחוד בין צ'י השמיים והארץ נוצר מנגנון הנפש. בהעדר יציאה וכניסה של כִּינוּן הצ'י, מנגנון הנפש אינו יכול לתפקד באופן תקין ואילו בהעדר עליה וירידה של מנגנון הנפש, כִּינוּן הצ'י מאבד ערכו עבור קיום החיים, כך שאפשר לראות ששניהם תלויים האחד בשני. לכן בקאנון הפנימי, שאלות הבסיס, פרק 68, דיון מקיף על דקויות חשיבות ששת [הצ'י]  (六微旨大论) נאמר:

出入废则神机化灭,升降息则气立孤危。故非出入,则无以生长壮老已;非升降,则无以生长化收藏,是以升降出入。无器不在
כאשר יציאה-כניסה נזנחים אז מנגנון הנפש מחוסל, כאשר עליה-ירידה פוסקים אז כִּינוּן הצ'י מבודד ובסיכון. על כן אם אין יציאה-כניסה אז אין לידה גדילה התעצמות זקנה ומוות. אם אין עליה-ירידה אז אין יצירה גדילה התמרה איסוף ואצירה, זאת מכיוון שעליה-ירידה ויציאה-כניסה נמצאים בכל"

לא ניתן להפריד בין כִּינוּן הצ'י ומנגנון הנפש מכיוון שיש ביניהם קשר הדוק. ללא צ'י מכונן אין לגוף האדם את היכולת לייסד חיים בגוף. ללא מנגנון הנפש אין לגוף האדם את היכולת העצמונית לווסת את התמרת הצ'י בגוף האדם.

בזכות הקשר שבין כִּינוּן הצ'י ומנגנון הנפש, יכול גוף האדם לקלוט את השפעות צ'י השמיים והארץ, ולייסד עבור עצמו מאגרים, שבעזרת חמשת הדזאנג נאצרים כתמצית צ'י, ולכן למרות שהצ'י שבחוץ הוא היסוד לגוף האדם, גוף האדם אינו מגיב באופן סביל ונסחף אחר התמרת הצ'י של הסביבה, אלא דרך שימוש במאגרי תמצית הצ'י כבסיס, הוא בעצמו מוציא לפעל התמרת צ'י בתוך הגוף. זה המפתח להבנת תורת התמרת הצ'י על סמך התבוננות בצ'י השמיים והארץ והצ'י של גוף האדם.



איזון בין יין ויאנג
לאחר שמנגנון הנפש נוצר הוא מיד בעל יכולת ויסות עצמית, דבר שמאפשר לו לחצוץ ולבלום זעזועים, שנוצרים עקב שינויים חיצוניים חדים ולשמר את האיזון של הגוף. יכולת הוויסות העצמית שלו היא הדבר שיוצר איזון בין יין ויאנג בפעילות החיים. מנגנון הנפש מחלק את סך כל התפקודים והחומרים של פעילות החיים בגוף האדם לתאי יאנג, יאנג מינג, שאו יאנג, תאי יין, שאו יין וג'ואה יין, שהם שילובים שונים של צ'י ייני ויאנגי בכמויות שונות. עקב השוני שקיים בין ששת אלו, מבחינת שיוך ליין ויאנג, מופיעה בגוף פעילות שמטרתה יצירת איזון בין יין ויאנג בגוף כולו. פעילות זו מסוכמת כפתיחה-סגירה-ציריות. תאי יאנג ותאי יין פותחים, יאנג מינג וג'ואה יין סוגרים, שאו יאנג ושאו יין משמשים כציר תנועה בין פתיחה וסגירה. על ידי פעילות זו של פתיחה, ציריות וסגירה נמצאים השישה באיזון יחסי והגבלה הדדית ומביאים את יין ויאנג בגוף לכדי איזון.

איזון עצמי של כִּינוּן הצ'י הוא איזון נחוץ בין יין ויאנג של הסביבה שמחוץ לגוף, שנחוץ לקיום פעילות חיים תקינה. כִּינוּן הצ'י מסכם את ששת היין והיאנג כשישה סוגי צ'י -  רוח, קור, חום קיץ, לחות, יובש ואש וכחמש תנועות -  עץ, אש, אדמה, מתכת ומים. סדר המעבר מצ'י אחד לאחר ומתנועה אחת לאחרת הוא קבוע והאיזון והרמוניה ביחסי היצירה או ריסון של כל אחד מהם עם הצ'י או התנועה שמתארחים באותה תקופה, מספק ביטחונות לקיום פעילות חיים, כפי שמתואר בשאלות הבסיס, פרק 66, דיון מקיף על הסידור של [צ'י] המקור של השמיים ( 天元纪大论):

寒暑燥湿风火,天之阴阳也,三阴三阳上奉之。木火土金水火,地之阴阳也,生长化收藏下应之。天以阳生阴长,地以阳杀阴藏。
קור, שרב (חום-קיץ), יובש, לחות, רוח ואש [אלו] הם היין והיאנג של השמיים, שלושת היין ושלושת היאנג מקבלים פקודות מלמעלה. עץ, אש, אדמה, מתכת, מים ואש [אלו] הם היין והיאנג של הארץ, יציאה-גדילה-התמרה-איסוף-אצירה מגיבים למה שלמטה. השמיים משתמש ביאנג ליצירה וב-יין לגדילה והארץ משתמשת ביאנג להריגה וב-יין לאצירה. 

ובפרק 67, דיון מקיף על התקדמות חמש התנועות (五运行大论), הוא מתייחס ישירות ליחסים שנוצרים בין הצ'י העונתי המארח והקבוע ובין הצ'י העונתי המתארח על גבי הצ'י המארח ומשתנה משנה לשנה:

上下相遘,寒暑相临,气相得则和,不相得则病
[מה] שלמעלה נפגש עם [מה] שלמטה, קור וחום קיץ יורדים האחד אל השני, אם יש ביניהם הסכמה אז יש הרמוניה, אם אין ביניהם הסכמה אז יש מחלה.

כתוצאה מכך התפתחו מושגים שונים שמתארים את חוסר האיזון הצפוי בכל שנה על סמך תורת התנועות והצ'י, כמו למשל מפגש שנים (岁会), התאמה שמימית (天符) , עונש שמימי (天刑) וכדומה, שמשמשים כתיאור של חוסר האיזון בין יין ויאנג הסביבתיים לאורך השנה.

האיזון של כִּינוּן הצ'י הוא איזון שנשמר תוך כדי תנודה סבירה ומתונה ובעלת חוקיות ברורה. כלומר כאשר יש תנודה בעלת טווח תנועה יחסית קטן, לרב זה לא יכול להטריד את האיזון של מנגנון הנפש. רק כאשר מופיעה תנודה יחסית גדולה בכינון הצ'י, אז ההפרעה יכולה לקלקל את האיזון של מנגנון הנפש. מקרים כאלו יכולים להופיע כאשר האיזון בטבע מופר, במקרים של צ'י אורח, שמשבש את הסדר התקין לפי הצ'י המארח. מכיוון שלכינון הצ'י השפעה גדולה על האיזון של הגוף, ששת הצ'י שמרכיבים את כִּינוּן הצ'י נקראים גם ששת המקורות. מכיוון שששת הצ'י מגיעים מהשמיים ומשויכים ליאנג אז אפשר לומר שהצ'י היאנגי הוא זה אשר מעשית שומר ומכווין את האיזון של יין ויאנג בגוף.

מעניין לראות, שעקרונות הטיפול הנפוצים בשלוש מערכות היאנג, שיישם ג'אנג ג'ונג-ג'ינג בספרו דיון על פגיעת פתוגן, מתמקדים בסילוק של חסימה בכינון הצ'י. מצד אחד יש ייזוע על מנת לפתוח ולשפר את התקשורת של כינון הצ'י חסר הצורה בין הגוף והסביבה, ומצד שני יש גרימת הקאה או שלשול במטרה לסלק חסימה ממערכת העיכול, שאמונה על ספיגת צ'י המזון, לשם טיפוח כינון הצ'י בעל הצורה. מבחינת הטיפול בשלוש מערכות היין, יש התמקדות בשימור הצ'י היאנגי, על מנת לאפשר תפקוד תקין של מנגנון הנפש.


לסיכום
נושא כינון הצ'י ומנגנון הנפש אמנם הוזכר כבר לפני כ-2000 שנים, אך מעט מאד נכתב עליו ועיקר המידע שמופיע כאן לוקט ממספר מקורות שנכתבו בעשורים האחרונים. מעטים מהרופאים עוסקים בנושא זה ולכן היה קשה להפיק הסבר מלא לכל הנושא. למרות זאת, אחד הרופאים שהשפיעו רבות על כתיבת רשומה זו הוא דר' לי בו-יאנג (李波阳) שעסק בתורת התנועות והצ'י ובניתוח דיון על פגיעת פתוגן על פי תורה זו. לדבריו, כינון הצ'י מתחיל לתפקד רק ברגע הלידה של העובר ולכן רק רגע הלידה משמש לחיבור מפת לידה שמבוססת על השפעות חמש התנועות וששת הצ'י. למרות זאת, לא מצאתי הסבר מספק מדוע לדעתו כינון הצ'י מתחיל לתפקד רק ברגע הלידה. מכיוון שרופא זה כבר אינו עימנו, אין אפשרות לשאול אותו ואפשר רק לנסות ולנחש או לנתח בעצמנו.

מכיוון שהצ'י המכונן חסר הצורה מתפתח מרגע יצירת הגוף הפיזי של העובר, אני יכול להסיק שככל הנראה התכוון דר' לי דווקא לצ'י המכונן בעל הצורה. כל עוד העובר נמצא ברחם אימו, הוא ניזון מצ'י ודם שכבר מכילים צ'י מכונן של אימו. ברגע הלידה, העובר אמנם נאלץ להתחיל לצרוך מזון בעצמו דרך מערכת העיכול, אך לרב, מזון זה הוא חלב אם, שאינו תוצר ישיר להשפעת השמיים והארץ על המזון שלנו אלא תוצר השפעה עקיפה של גוף האם המניקה. רק כעבור כחצי שנה ממועד הלידה, מתחיל התינוק לטעם מזון באופן ישיר. מכיוון שכך, טרם השתכנעתי בנוגע למועד יצירת מפת הלידה. אשמח לשמוע את דעתם ותובנותכם.

                                                                                                                                                            
הערות
השפעת שש עונות השנה (הצ'י הקבוע - הצ'י המארח) על הסביבה ועל גוף האדם:
ג'ואה יין רוח עץ - עונת הצ'י ההתחלתי (הראשון)
שאו יין אש הריבון - עונת הצ'י השני
שאו יאנג אש השר - עונת הצ'י השלישי
תאי יין לחות אדמה - עונת הצ'י הרביעי
יאנג מינג יובש מתכת - עונת הצ'י החמישי
תאי יאנג קור מים - עונת הצ'י הסופי (השישי)

תובנות על כינון הצ'י ומנגנון הנפש בסביבה זרה

התנועה המעגלית של הרפואה הסינית

שאנג חאן לון והתמרת צ'י של ששת הערוצים - שורש, ענף וצ'י האמצע

יום ראשון, 26 ביולי 2015

חשיבות תאריך הלידה ותאריך העיבור על בריאותנו - הרהורים על מפות לידה

החקירה המתמשכת של תורת התנועות והצ׳י והשפעות מחזורי עונות השנה הובילה אותי אל עבר זרמים ברפואה הסינית שעוסקים בחישוב מפות לידה שאמורות להצביע על נטיות מולדות באדם וחותרות לזהות הרמוניה וחוסר הרמוניה מולדים בגוף המטופל כחלק מהדרכים לזיהוי גורמי מחלה או חוסר איזון ומכך לגזור אסטרטגיות טיפול. בין אלו אפשר למנות את שיטות ארבע עמודי הגורל (חישוב שנת, חודש, יום ושעת הלידה 四柱 Si Zhu), שמונה שיטות הצב השמימי (灵龟八法 Ling Gui Ba Fa), זרימה ומזיגה [לפי גזעים] דזה וו (子午流注 Zi Wu Liu Zhu) ואחרים. כל שיטות החישוב הללו בוחנות השפעות שמימיות בלבד על נטייה מולדת באדם. אבל לא רק הסינים הקדמונים מאמינים שלאנשים שנולדו בזמנים שונים יש נטייה לחלות במחלות ספציפיות. מחקרים מדעיים מצביעים על כך שאנשים שנולדו בחודשים שונים לאורך השנה נוטים לחלות במחלות שונות ואף מסוגלים להצביע על תבניות חולי כאלו. לדוגמא נטייה למחלות לב אצל אנשים שנולדו בחודשי האביב והקיץ המוקדם. אחת השאלות שעולות מכל שיטות החישוב היא, מה כל כך מיוחד ברגע בו עובר מגיח אל העולם, עד כדי כך שרגע זה יקבע את נטייתו לחולי? האם יכול להיות שדווקא רגע העיבור הוא הקובע אך מחקרית הרבה יותר פשוט לבדוק על פי רגע הלידה כי הוא זה שמתועד (מי מכם זוכר את תאריך העיבור שלו ומי זוכר את יום ההולדת?)?

להלן כמה שאלות שמבחינתי מצריכות מענה: 
  • אם כל שיטות המיפוי בוחנות רק השפעות שמימיות על גוף האדם, האם השמיים משפיעים רק על היילוד או גם על העובר?  
  • מה משתנה במצבו של העובר במהלך מעברו בתעלת הלידה ויציאתו אל אויר העולם, מבחינה תפקודית פיזיולוגית? 
  • האם לעובר אין קיום ממשי בעולם שלנו ורק ליילוד יש משמעות וחשיבות?

אחד ההסברים השגורים ביותר בפי תומכי שיטות חישוב מפות הלידה, הוא שגוף העובר מתפקד על פי עקרונות בה-גואה שמיים מוקדמים (先天八卦), שמכונה לעיתים קרובות במערב בשם בה-גואה טרום לידה, ואילו ברגע הלידה הוא עובר לתפקוד על פי עקרונות בה-גואה שמיים מאוחרים (后天八卦 Hou Tian Ba Gua), שמכונה במערב בשם בה-גואה אחרי לידה. לכן יש להסתכל על קיומו של העובר שברחם כמושפע מהשמיים ואילו התינוק שנולד כמושפע מחוקי הארץ. כמו כן נטען כי חוקי השמיים מושלמים ומאוזנים ואילו חוקי הארץ אינם כאלה, ועל כן רגע המעבר להשפעות הארץ הוא רגע ייחודי בעל השפעה מכרעת על בריאות האדם בו מוטבע חותם שישפיע של נטייה לחוסר איזון כלשהו. הרגע הזה חשוב יותר מאחרים, בהם גם קיימת השפעה מיוחדת על גוף האדם ונפשו, עד כדי כך שרק לרגע זה מחשבים מפה של השפעות השמיים על האדם.

אנסה להתייחס לכל אחד מהטיעונים הללו - על פי תורת התנועות והצ'י (运气学说 Yun Qi Xue Shuo), כל אשר תחת השמיים (天下 Tian Xia),  או מה שהסינים מכנים כאינספור הדברים או רבבות הדברים (万物 Wan Wu),  נמצא תחת השפעת כוחות שמימים שנקראים חמש התנועות וששת הצ'י (五运六气 Wu Yun Liu Qi) ונובעים מהשפעת חמישה כוחות קוסמיים שנקראים חמש הפאזות (五行 Wu Xing).  מכך יוצא שגם גוף האדם מושפע כל הזמן מחמש התנועות וששת הצ'י. אבל מכיוון שכוחות אלו משפיעים על כל הברואים, ההשפעה על הגוף אינה מוגבלת רק לגוף שמתפקד עצמאית מחוץ לרחם אימו אלא גם לגופו הפיזי של העובר מרגע בו הזרע נקשר לביצית (מפגש בין שתי תמציות1), היווצרות הזיגוטה והתפתחות העובר ברחם האם. מכיוון שהעובר הינו בעל ממשות פיזית, חוקי הטבע (כבידה וקרינה אלקטרומגנטית), אשר יוצרים את חמש התנועות וששת הצ'י, פועלים עליו כבר מרגע היווצרותו. אולי אם הרחם והשיליה היו עשויים עופרת ומשוריינים כמו מקלט אטומי ניתן היה למנוע השפעה של חלק מהכוחות הפיזיקליים ביקום, אבל בסופו של דבר גם הם אינם מסוגלים לבטל את כבידת כדור הארץ. משמעות הדבר היא שכבר בשלב בו העובר ברחם אימו הוא נתון להשפעות חמש התנועות וששת הצ'י ולכן רגע הלידה אינו שונה כלל מכל רגע שחלף לפניו לפחות בכל הנוגע לקיום השפעה של כוחות אלו. מכיוון שכך, לא יהיה נכון לטעון שרגע הלידה משמעותי, בתואנה שכביכול בו מתחילה השפעת התנועות והצ'י.
לסיכום: גם העובר וגם היילוד מושפעים מכוחות השמיים והארץ, חמש התנועות וששת הצ'י.

שמיים מוקדמים מתארים תהליך בריאה על פי חוקיות יחסי יין-יאנג ויצירת גופו של העובר. לעומת זאת שמיים מאוחרים מתארים את תפקוד איברי הגוף על פי יחסי יצירה וריסון של חמש הפאזות. בעודו עובר, מקור ההזנה הבלעדי עבורו הוא תמצית ההורים. ברגע הלידה התינוק לומד לנשום בכוחות עצמו בעזרת ריאותיו ולהזין את עצמו בעזרת טחול-קיבה ומערכת העיכול. בשלב זה כבר אינו מסתמך בלעדית על תמצית ההורים לשם יצירת גופו, שכבר נוצר, אלא על מיצוי עצמאי של מזון ואוויר לשם תפקוד גופו. כלומר, רגע הלידה הוא רגע מכונן בחיי האדם בו נוצר מעבר מיצירה של גוף פיזי לפי חוקי יין-יאנג אל עבר תפקוד עצמאי על בסיס יחסי איזון של חמש הפאזות. מכיוון שבשני המקרים משתמשים במונחים של עץ-אש-אדמה-מתכת-מים, יש שמחברים בין תפקוד חמש פאזות לבין חמש התנועות וששת הצ'י. למראית עין מדובר בתשובה מוחצת שמסבירה היטב את ההיגיון מאחורי חשיבות רגע הלידה - לאחר הלידה, הגוף מושפע מחמש התנועות וששת הצ'י ולכן האיברים מאוזנים על פי יחסי יצירה וריסון של חמש הפאזות. מעשית, חיבור זה הוא טעות חמורה בין שתי תיאוריות שונות ואין לערבב בין חמש הפאזות ככוחות אוניברסליים ביקום, חמש הפאזות כיחסי איזון איברים בגוף האדם וחמש התנועות ככוחות השמיים.

מרגע שהתוהו ובוהו של המרק הקוסמי, שנקרא דאו, התפצל ליין ויאנג הוכתבו חוקים שמניעים את היקום. חמש הפאזות מתארות כוחות יסוד שנמצאים מאחורי כל הבריאה מרגע שהסתיימה, בדומה לכוחות היסוד בפיזיקה המודרנית - כוח הכבידה, הכוח האלקטרו-מגנטי, הכוח הגרעיני החזק והכוח הגרעיני החלש. חמש התנועות הן תוצר של השפעת כוחות היסוד של חמש הפאזות על כדור הארץ לאורך שנה שמשית אחת (קרינת השמש, כבידת השמש והירח וסיבוב כדור הארץ). כוחות חמש התנועות פועלים במחזוריות אינסופית על כל הגופים הפיזיים בעולמנו. אלו גם הכוחות המשפיעים על העובר אשר משאירים את חותמם בעת יצירת איברי גופו ומכתיבים לכל איבר איכות תפקודית ייחודית שמתארת את כוחות אלו. כך איכות תפקוד הכבד דומה לאיכות כח פאזת העץ, איכות תפקוד הלב דומה לאיכות חה פאזת האש וכן הלאה.

חמש הפאזות בגוף האדם הן תיאור יחסי איזון של איברי הגוף שהינו מוחלט ואינו משתנה בצורה קיצונית ביחס לזמן למעט השפעות קלות לאורך מחזור היום והשנה (קיים בלעדיהם אך מושפע מקיומם). כלומר, הלב תמיד נשאר בעל איכות של אש והכבד תמיד בעל איכות של עץ. התנועות משפיעות על התפקוד של האיברים עוד במהלך יצירתם והרבה לפני שהם מתחילים לתפקד עצמאית ולאזן האחד את השני על פי יחסי יצירה וריסון של חוקי הפאזות. כלומר מדובר כאן בהבדל בין השפעה קוסמולוגית על ההתפתחות הפיזית של האיברים ואיכות תפקודם, לעומת יחסי איזון לפי חמש הפאזות בין האיברים עצמם לאחר שכבר קיבל כל אחד מהם איכות של פאזה. במילים אחרות, לפני הלידה חמש התנועות משפיעות על התפתחות האיברים בעובר ומכתיבות להם את תפקודיהם העתידיים. לאחר הלידה הן משפיעות על האיזון בין איברים אלו (איזון שמבוסס על חוקיות יציאה וריסון של חמש הפאזות) על ידי השראות של כל איבר לשינוי חמש התנועות לאורך השנה, כך שהן יכולות לשבש את האיזון בין האיברים שנובע מתכונותיהם שנקבעו לפני הלידה. במקרה הראשון יש הכתבה על אופיים של האיברים בזמן יצירתם ובמקרה השני ערעור האיזון של אופיים בהתאם לפאזת העונה. לדוגמא - הכבד נברא בצלם פאזת העץ ותפקודו מאוזן על ידי שאר האיברים, אך בתקופת עונת תנועת העץ (ג'ואה יין רוח עץ) הוא נוטה להיות חזק משאר האיברים ובמקרים שונים אף עלול לצאת לחלוטין מאיזון ולהביא לחולי.
לסיכום: אין קשר בין תפקוד איברים לפי חמש פאזות והשפעת חמש התנועות וששת הצ'י

השפעות השמיים והארץ נוכחים תמיד ללא קשר לתפקוד הגוף ושלב התפתחותו

חמש התנועות וששת הצ'י מתארים שינויים עונתיים בצ'י האוויר והסביבה לאורך שנה אחת. את תנועת הצ'י לאורך השנה אפשר להסביר בארבע מילים - כניסה, יציאה, עליה וירידה. זהו המחזור המעגלי הקבוע בטבע ואפשר לחזות ולהרגיש אותו היטב לאורך השנה כולה אך גם במחזור קטן יותר, היממה. זאת פעימת הצ'י היאנגי שיורד, נכנס ונאצר בתוך הגוף בלילה/חורף ועולה, יוצא ומופץ בחיצוניות הגוף ביום/קיץ. ומכיוון שכוחות אלו חלים גם על גופה של האישה ההרה, גם העובר שברחמה נתון להשפעות אלו וגם בו יש תנועה של הצ'י היאנגי. כלומר, כבר בתקופת העוברות אנו נתונים באופן פאסיבי להשפעות השמיים והארץ, חמש התנועות וששת הצ'י, בדיוק כמו אדם בוגר. ברגע הלידה אין כל העצמה של השפעת ששת הצ'י וחמש הפאזות. אם כך, כוחותיהם והשפעתם על הגוף לא משתנים אלא נשארים זהים לפני ואחרי הלידה. השינוי בין טרום לידה לאחרי לידה מקבל ביטוי אחר בגוף (לדוגמא שינויים שחלים באש השר ואש הקיסר). המעבר מתפקוד הגוף כטרום לידה ולאחרי לידה היה מתקיים גם אם לא הייתה קיימת השפעה של תנועות וצ'י ולכן אינו תלוי בהם ואין להם שום השפעה ייחודית ברגע זה.
לסיכום: אין משמעות למועד הלידה מבחינת השפעות של חמש התנועות וששת הצ'י.

לא רק שהעובר נתון להשפעה ישירה של השמיים והארץ, הוא גם מושפע באופן עקיף דרך ארוחות הגורמה (ניסויים קולינאריים?!) של מלפפון חמוץ בשוקולד וגלידת קוקוס שאימו צורכת ואויר ערים צלול כסיגריות וגזי פליטה שהיא נושמת במהלך ההיריון. גופה ממצה את הצ'י הצלול שבאוויר וצ'י השמיים והארץ שבמזון, יוצר צ'י אמתי וממיר אותו לתמצית שמזינה את העובר. ועל כל אלו מתווסף גם צונאמי הורמונאלי שיוצר מצב רוח טייפוני ושינויים רגשיים ונפשיים שבמידה ואינם אשמתו של בן הזוג אז בטוח נחשבים למכה מהשמיים. כלומר, לא משנה איך נסתכל על זה, העובר נתון להשפעות השמיים והארץ בכל תקופת העוברות.

מעבר לכל זה אל לנו לשכוח שההשפעה הראשונית החשובה ביותר לנטייה המולדת של האדם (לא, לא נטייה מינית) היא הגנטיקה, או כמו שהסינים קראו לה - תמצית מקורית. אותו מפגש בין שתי תמציות שבורא את העובר ומקנה לו את אש השר ואש הריבון הוא אותו הרגע בו נוצרת הנפש של העובר ותכונותיו הגופניות נחקקות בגנים שלו, הוא רגע חשוב לעין ערוך לקביעת בריאותו של התינוק. השפעות התנועות והצ'י פשוט מוסיפות על זה טוויסט. עד כמה זה טוויסט משמעותי? זאת שאלה לרשומה אחרת.
לסיכום: בין ההשפעות הרבות על העובר יש השפעות חזקות יותר מחמש התנועות וששת הצ'י כגון תמצית מקורית ומצב נפשי וגופני של האם.

אז הצידוק הנפוץ הוא שאת רגע הלידה אנחנו יודעים בבירור ואילו את רגע העיבור אנחנו רק משערים. זה נכון במידה והחישוב שלנו אכן מבוסס על שעה ויום לידה כפי שדורשת שיטת ארבעת עמודה הגורל, אבל לשאר השיטות, גם קירוב של חודש סיני אמור להספיק ובכל זאת מפה זו לא מחושבת.

תקופת העוברות היא תקופה ממושכת שמשפיעה לכל אורכה על אופיו ומצבו הבריאותי של התינוק העתידי. רגע הלידה, ארוך ככל שיהיה, אינו משתווה באורכו ל-40 שבועות התפתחות העובר ולכן משך השפעתו על העובר, גם אם אכן קיים, הינו יחסית שולי ומשני. האם לא יהיה זה נכון שנחקור דווקא את ההפצצה הקוסמית הממושכת על העובר במהלך ההיריון במקום את רגע הלידה? או אולי דווקא את הרגע הקסום בו זרע אחד איטי הצליח לחלוף על פני חבריו המהירים שהתעייפו בחפירה ממושכת ולחבור ולהתאחד עם הביצית?

אבל רגע, אכן יש שינוי משמעותי כלשהו ברגע הלידה. כאשר התינוק נולד הוא משתמש בריאותיו לראשונה ללקט את הצ'י הצלול של האוויר. זאת הפעם הראשונה בה הוא ממצה ומזקק בעצמו צ'י אמתי שאינו חלק ממחסן התמצית המקורית אותה קיבל מהוריו ואגר במהלך ההיריון. אבל לא רק הריאות מתחילות לתפקד, גם טחול-קיבה ומערכת העיכול, שהינם היצרנים החשובים ביותר של צ'י המזון שמשמש לייצור צ'י אמתי לאחר צירוף לצ'י הצלול מהאוויר. רק שהעולל הצעיר עדיין לא מבסס את מיצוי הצ'י האמתי על תזונה פליאוליתית קרניבורית של סטייק סינטה Medium Rear במרינדה של יין אדום או תזונה טבעונית של כוסמת, קינואה, פירות וירקות שאוצרים בתוכם את צ'י השמיים (טמ"פ צ'י) וצ'י הארץ (טעמים). לא, הוא לרב צורך את מנת הצ'י שלו משד אימו, כך שבמקרה זה הוא עדיין לא ממש בא במגע עם צ'י השמיים והארץ שלאחר הלידה. למעשה, מערכת העיכול שלו כלל לא בשלה לתפקד עצמאית ולספק לו את מיצוי המזון כך שרגע הלידה אינו שינוי כזה גדול מבחינת השפעות השמיים והארץ על מערכת העיכול.
לסיכום: השינוי העיקרי בעובר בעת הלידה הוא מעבר לנשימה עצמונית - תפקוד עצמאי של הריאות.

אז האיברים הסינים נוצרים בגלל השפעת ששת הצ'י וחמש התנועות עוד בתקופת העוברות וברגע הלידה חלקם כבר מתפקד, אחרים כבר קיימים אך בדיוק מתחילים לתפקד, וחלק מתפקדים חלקית ואינם בשלים לתפקוד עצמאי. בקאנון הפנימי נאמר שמפגש בין שתי תמציות יוצר את הנפש, כך שרגע העיבור הוא רגע משמעותי מבחינת נפש האדם. מספר ימים לאחר לידת העולל, הוא מקבל מאביו את הנפש האתרית (魄 Po) וגם זה רגע חשוב מאד מבחינת נפש היילוד. אם ניקח בחשבון שהרבה תפקודים מוחיים נחשבים תפקודים של איבר הלב, על סמך העובדה שמוח העובר מתחיל לתפקד הרבה לפני לידתו, אנו מבינים שהלב הסיני מתחיל לתפקד לפני הלידה וכך גם איברים רבים אחרים. למרות זאת, אין אף אחד שמחשב ועורך מפת לידה לכל אחד מאלו על מנת לברר כיצד רגעים אלו הושפעו מהשמיים. האם לריאות חשיבות רבה יותר מאשר לנפש, ללב או לאיברים אחרים?
לסיכום: יש רגעים חשובים לא פחות, אם לא יותר, על התינוק ונפשו שאינם קורים ברגע הלידה.

גם רעיון מושלמות השמיים לעומת הארץ הוא בעייתי למדי. לעניות דעתי אין בשמיים כל מושלמות, מסלולי הקפת הפלנטות את השמש אינם עגולים כי אם מעגליים אליפטיים ולמעשה הם גם לא על אותו מישור. כמו כן אין אחדות או סימטריה בין משך הקפת הפלנטות לבין מחזורים על גבי כדור הארץ, כלומר, מבחינת האדם אין כל סימטריה בשמיים. על כך נוסיף שגם נצחיות הפלנטות ומערכת השמש הם יחסיים למשך חיינו אך ביחס לגיל היקום הם שבריר שניה שלא לדבר על כך שגם סופם יגיע כנראה בעוד כ-5 מיליארד שנים. גם במסלול הקפת כדור הארץ את השמש אין סימטריה והוא כלל אינו עיגול, דבר שמשפיע על אורך עונות השנה והמרחק מהשמש. בשמיים יש את האי סדר שלהם, סערות רוח וסופות למיניהן, שרבים חמים, סערות ברקים ורעמים. אלו הפתולוגיות של השמיים שיכולות להופיע בתקופות שאינן אופייניות לצ'י התקופתי. על אחת כמה וכמה רעיון תורת התנועות והצ'י בו קיימים ששת הצ'י האורחים וחמש התנועות האורחות שמשתנים בכל שנה ומערערים את איזון העונות ואף גורמים לפתולוגיות נפוצות על גבי הארץ. זאת הפתולוגיה שמקורה בשמיים.
לסיכום: גם אם זה נכון שהעובר מושפע מאד מהשמיים ואילו התינוק פחות, השפעת השמיים כלל אינה מושלמת או עדיפה על השפעות אחרות.

לסיכום
עד כה טרם מצאתי תשובה מספקת לשאלה מדוע רגע הלידה חשוב יותר מכל רגע אחר בשלבי התפתחות העובר ונפשו על אחת כמה וכמה רגע העיבור. הסינים בחרו לקבוע את חישוב מועד הלידה כבעל חשיבות ומחוסר בתשובות אני יכול להגיע כרגע רק לשתי מסקנות אפשריות, האחרת היא שרב האנשים פשוט לא יודעים את התשובה לשאלה והשניה היא שנפלה טעות כאשר נקבע שמועד הלידה חשוב. אולי ביום מן הימים כאשר יגיע לידי מיידע חדש או יתעכל ישן אשוב לחשוב על נושא זה.

ברור לי שאנשים שעוסקים במפות לידה לא יוותרו על שיטתם ויפסיקו לחשב מפות לידה על סמך הרשומה הזאת, אני גם לא מכוון לכך. אם הצלחתם להתגבר על הרצון לסגור את המחשב וצלחתם את הרשומה הארוכה הזאת, אני מקווה שהיא מעלה בכם שאלות ורצון להמשיך ולמצוא תשובות, אם לא עבורי אז לפחות עבורכם. זאת הדרך הטובה ביותר על מנת לשפר את ההבנה שלנו של הנושא הזה. במידה ולדעתכם יש בידיכם תשובות לשאלות שהעלתי וטרם התייחסתי אליהן, אתם מוזמנים להגיב או להעלות טיעונים בעד ונגד.

לעניות דעתי, בדומה לצמחי מרפא ומזון, שזוכים לאיכות מסויימת (טעם וצ'י) בין היתר על סמך זמן נביטתם, גדילתם וקצירם, כך גם האדם זוכה לשלל השפעות מהטבע מרגע העיבור ועד הלידה כך שיש לשקול את כל טווח הזמן הזה על מנת להבין את האיכויות שהשפיעו על התפתחות התינוק ולא להסתמך רק על רגע בודד אחד של עיבור או לידה.

תודה מיוחדת לחברי קבוצת דיון מקרים ברפואה סינית שבפייסבוק ששמחו להביע את דעתם על הנושא ולחלוק מהידע שלהם לדיון ולשאלותי.

                                                                                                                                                     
הערות
מפגש בין שתי תמציות - פרק 8 שורש הנפש, הציר השמימי, הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב (黄帝内经·灵枢·本神第八): "המפגש בין שתי תמציות נקרא נפש" (两精相搏谓之神), כאשר גבר ואישה מזדווגים, התמציות שלהם נפגשות ויוצרות נפש חדשה, חיים חדשים.

יום חמישי, 9 באוקטובר 2014

תיאוריות סותרות בבסיס הדיקור הסיני - חלק ז' - שתי מערכות בו זמנית

בחלק אחרון של סאגת החקירה של התיאוריות הסותרות שבבסיס הדיקור הסיני נשארה לנו גישה אחת עליה טרם דיברנו, הגישה שמחזיקה בדעה שאפשרי שיתקיימו שתי זרימות בכיוונים שונים ומנסה להסביר מדוע זה אפשרי. למרות זאת אין הסכמה האם מדובר בשתי מערכות נפרדות לחלוטין או במערכת אחת בה זורמים שני דברים שונים. למרות שזאת תהיה הרשומה האחרונה בנושא, בחרתי להציג את הגישות השונות ולאפשר לקוראים לבחור בגישה המתאימה להם על סמך ניסיונם הקליני.




זרימה של שני סוגי צ'י שונים במערכת אחת אך בכיוונים שונים
הגישה הראשונה טוענת שבתוך רשת הערוצים הפרושה בגוף קיימת זרימה של שני דברים שונים בכיוונים הפוכים.

הצ'י המגן והזרימה מהקצוות אל המרכז
טאנג ווי-חואה (唐卫华) טוען, שהתיאוריה של חמש נקודות השינוע (五输穴 Wu Shu Xue) באה לבאר את אופן זרימת הצ'י והדם (ובעיקר הדם) המתלווים אל זרימת הצ'י המגן. כלומר, בחמש נקודות השינוע זורם הצ'י המגן מקצות האצבעות אל עבר מרכז הגוף ואל צ'י זה מתלווה גם דם. אבל הדם לא מתלווה רק לצ'י המגן אלא גם לצ'י המזין רק שהדם שמתלווה אל הצ'י המזין נע זאת במסלול המחזורי של הצ'י המזין בתריסר הערוצים בכ-50 מחזורים ביממה. הצ'י המזין נמזג לתוך הערוץ ובתהליך זה הוא מותמר ויוצר דם. הצ'י המזין הוא החומר העיקרי שזורם בתוך הערוץ ומכיוון שלא ניתן להפריד בינו לבין הדם אז הם נקראים יחדיו דם-מזין (营血 Ying Xue). ולכן הצ'י המזין הוא זה שזורם בתריסר הערוצים והם המסלול של צ'י זה בלבד. הצ'י המגן שופע ומשגשג בשני אזורים עיקריים, הראש והגפיים. בגפיים הוא מתרכז לפני שהוא נכנס אל נקודות השינוע וזורם אל מרכז הגוף ואילו בראש הוא מתרכז כאשר הוא יוצא אל "שדרות הצ'י" (气街 Qi Jie) של הראש. לכן דיקור של נקודות באזורים אלו [ראש, פנים וגפיים) הוא בעל השפעה חזקה על ויסות של הצ'י המגן ושיפור תפקוד מערכת החיסון ויכולתה למנוע פלישה של פתוגנים חיצוניים ונקודות אלו בעלות יעילות ריפוי גבוהה וטווח טיפול רחב.

הצ'י המקורי והזרימה מהקצוות אל המרכז
לִי רוּי (李瑞) טוען שבתריסר הערוצים זורמים הצ'י המזין והצ'י המגן ואילו בחמש נקודות השינוע זורם צ'י ערוצי המורכב מהצ'י המקורי שמקורו בשמיים מוקדמים (טרום לידה) יחד עם צ'י הדגן והמים (צ'י המזון). לטענתו הצ'י המקורי יוצא משער החיים ובעזרת דחיפה מהתווך שבין הכליות, מופץ דרך שלושת המחממים אל הדזאנג-פו והגוף. אופן הפצה זה שולח את הצ'י המקורי כלפי חוץ אל החיצון וקצוות הגפיים, שם הוא נכנס בנקודות הבאר וזורם אל עבר נקודות האיחוד (ים) ולבסוף מגיע אל הדזאנג-פו. גם גַ'אוֹ יֶאן-הוֹנג (赵艳鸿) מחזיק בדעה דומה לזו של לִי רוּי, שבחמש נקודות השינוע זורם הצ'י המקורי. שניהם מבססים את טיעוניהם על משפטים נבחרים מהקאנונים השונים עליהם אפרט כאן:

בקושי מספר 66 בקאנון 81 הקשיים של הקיסר הצהוב נאמר: "שלושת המחממים - המעברים החלופיים של צ'י המקור. אחראים על תנועה ופתיחה [של מסדרונות התנועה] של שלושת הצ'י, עוברים בחמשת הדזאנג וששת הפו. מקור - זהו כינוי כבוד של שלושת המחממים, על כן המקום בו [צ'י המקור] נעצר הינו [נקודת] מקור. במחלות של חמשת הדזאנג וששת הפו נבחר ב[נקודות] המקור שלהם". על פי משפט זה אפשר לראות ששלושת המחממים משמשים כדרכי התנועה והמעבר של הצ'י המקורי כך שיוכל להתפזר בשלושת המחממים ולהגיע בסופו של דבר אל הערוצים. נקודות המקור הן מקום על גבי הערוץ בו מצטבר צ'י מקורי במהלך הזרימה בערוץ. מכאן אנו רואים את הקשר בין הצ'י המקורי לשלושת המחממים ולנקודות המקור. 

עוד נאמר בקושי מספר 66 "הצ'י הנע בתווך שבין הכליות ותחת הטבור הינו החיים של האדם, השורש (Gen Ben) של תריסר הערוצים, מכונה בשם 'מקור'". בקושי מספר 8 נאמרל תריסר כלי הערוצים כולם, קשורים למקור יצירת הצ'י. [הדבר] שמכונה 'המקור של יצירת הצ'י' מכונה [גם] השורש (Gen Ben) של תריסר הערוצים, ומכונה [גם] הצ'י הנע בתווך הכליות". משפטים אלו מסבירים שאותו צ'י מקורי, שנע בתווך שבין הכליות ומופץ דרך שלושת המחממים אל הגוף כולו, הוא בעל קשר הדוק לתריסר הערוצים. כאן מתואר הקשר בין הצ'י המקורי שבין הכליות לתריסר הערוצים.

בפרק הראשון בציר השמימי, תשע מחטים ותריסר [נקודות] מקור נאמר "לחמשת הדזאנג וששת הפו יש תריסר מקורות, תריסר המקורות מגיעים לארבע הבריחים" ו-"תריסר מקורות - המקום בו חמשת הדזאנג קולטים את הצ'י והטעם משלוש מאות שישים וחמישה המקטעים." משפטים אלו מבהירים להיכן מגיע אותו צ'י מקורי. הצ'י המקורי מגיע לארבעת הבריחים. אבל מהם בדיוק ארבעת הבריחים? על כך משיב וואנג גוּאוֹ-רוּי (王国瑞) בספרו קאנון דרקון הירקן של ההשפעה המדהימה של דיקור ומוקסה על פי ביאן צ'ואה, (扁鹊神应针灸玉龙经) "ארבעת הבריחים זה דיקור של שתי הידיים ושתי הרגליים, זה הכל, זה בדיוק מה שמכונה [בשם] המרכז של שישים ושש הנקודות". שישים ושש הנקודות זה סכום חמש נקודות השינוע בתריסר ערוצים יחד עם 6 נקודות המקור בערוצים היאנגים (נקודות המקור בערוצים היינים נמצאות בחמש נקודות השינוע עצמן ולכן כבר נספרו). אם כן, מכאן אנו יכולים להבין שהצ'י המקורי מגיע לארבעת הבריחים שהינם האזור בו נמצאות נקודות השינוע ונקודות המקור של תריסר הערוצים. על כן, בחמש נקודות השינוע זורם ועובר הצ'י המקורי.

נותר לנו לנסות ולהבין מהו כיוון הזרימה של הצ'י בחמש נקודות השינוע. על קושי זה עונים פרקים שורש והיקשרות (Gen Jie 根结) ושורש וענף (Ben Biao 本标) בציר השמימי. ראשית מוסבר ש"ארבע הגפיים הן השורש של יין ויאנג", כלומר הגפיים הן השורש וההתחלה ואילו מרכז הגוף הוא נקודת הסיום והענף. עוד מוסבר שנקודות השורש של כל ערוץ הן נקודות הבאר ואילו נקודות ההיקשרות או נקודות הענף נמצאות במרכז הגוף "השורש של תאי יאנג הוא שיא היין [BL1]... שורש השאו יאנג הוא פתח היין [GB44]". מכיוון שקיים דמיון עצום בתיאורים המתארים את אופן זרימת הצ'י בין חמש נקודות השינוע ואופן זרימתו על פי תיאוריית שורש והיקשרות ותיאוריית שורש וענף, מסיקים רב הסינולוגים שמכיוון שכיוון הזרימה של הצ'י הוא מהשורש אל מרכז הגוף, גם במקרה של חמש נקודות השינוע, הצ'י זורם מהבארות אל עבר נקודות האיחוד (ים). בנוסף על כך, בפרק התארחות פתוגן בציר השמימי, מתוארת זרימה בערוצי תאי יין וג'ואה יין של היד, אשר מתחילה בקצות האצבעות ועולה אל עבר מרכז הגוף. הפרק מציין שמדובר ב"תנועה עם הכיוון הנכון אבל נגד כיוון הספירה" (顺行逆数) ומחדד בעצם את העובדה שהזרימה של הצ'י המקורי מנקודות הבאר אל מרכז הגוף היא בכיוון הנכון אבל במקרה של הערוצים היינים, הזרימה הפוכה מסדר הנקודות של הערוץ.




לסיכום, הצ'י המקורי מתחיל בתווך שבין הכליות, הוא נע בשלושת המחממים נכנס לתוך הערוצים בנקודות הבאר הוא זורם בין חמש נקודות השינוע שבקצות הגפיים, מתרכז בנקודות המקור ונע משורש הערוצים שבנקודות הבאר אל עבר מרכז הגוף.


שתי מערכות נפרדות לזרימת צ'י (מערכת הבת)
מן הצד השני ניצבים אלו שמחזיקים בדעה, שמעבר למערכת המחזורית של תריסר הערוצים, קיימת מערכת-בת של מחזור צ'י ודם שהינה מערכת הכוללת את חמש נקודות השינוע.

לִי גוּאֲנג-חוּאָה ניגש לנושא כיוון הזרימה בערוצים מכיוון מדעי. הוא גילה שבנקודות שנחשבות כשופעות בצ'י, המוליכות החשמלית של הנקודה גבוהה יחסית לנקודות אחרות ויש ירידה בהתנגדות החשמלית של העור. כתוצאה מכך מפל המתחים בנקודות אלו גבוה גם כן. כאשר בחן את מפל המתחים בין שתי נקודות שינוע שכנות, גילה שבממוצע יש עלייה של פי 1.4 בין מפל המתח של הנקודה הרחוקה מהמרפק לבין זו שקרובה יותר למרפק. כמו כן מפל המתח בין נקודת האיחוד לנקודת הבאר מראה על יחס גדול פי 4 במפל המתח של נקודת האיחוד, דבר המצביע על כך שיש עליה בשפע הצ'י והדם מנקודת הבאר אל עבר נקודת האיחוד ומצביע על כך שהצ'י בנקודות אלו זורם מהבארות שבקצות האצבעות אל עבר מרכז הגוף. על סמך ממצאיו טען שמלבד המחזור המעגלי של תריסר הערוצים קיימים גם מסלולים נפרדים של חמש נקודות השינוע הנעים מהקצוות אל עבר מרכז הגוף אך לא קבע מהי אותה מערכת מסלולים או איזה צ'י זורם בתוכם.

חמש נקודות השינוע כחלק ממערכת עצמאית של ערוצי החיבור (Jing Luo)
שֶׁה יֵאן (石焱) טען שמכיוון שנאמר שזרימת הצ'י והדם בגוף הינה מחזורית ללא הפסקה, אנו יכולים להסיק שהזרימה בין חמש נקודות השינוע אינה נפסקת כאשר הצ'י והדם מגיעים אל נקודת האיחוד (ים) אלא ממשיכה הלאה. לא בכדי כונתה הנקודה החמישית בשם איחוד (ולא ים), היא מצביעה על איחוד של הצ'י עם משהו. בהסתמך על דבריו של גַ'אנג גֶ'ה-צוֹנג (张志聪) "באר - המים של העץ. אלה הצ'י והדם שחלחלו אל העור, גולשים אל תוך הכלים (Mai) מ[נקודת] באר-עץ, מוזרקים אל המעיין, עוברים בערוץ, נעים ואינם נעצרים, עוברים עד המרפק והברך ומתאחדים עם הצ'י והדם שבתוך כלי הערוצים (Jing Mai)" הוא טוען שאותו איחוד עם צ'י ודם, המתואר במשפט, מתבצע בתוך ערוץ החיבור. בסיכומו של דבר, לטענתו חמש נקודות השינוע הינן חלק מתהליך כניסה של צ'י מהשכבה השטחית של העור אל תוך ערוצי החיבור השבים וזורמים אל עבר מרכז הגוף. הוא מוסיף וטוען שעל סמך פרשנותו של גַ'אנג גֶ'ה-צוֹנג "הצ'י והדם הנוצרים מהמים והדגן, יוצאים אל העור דרך [ערוצי] החיבור הגדולים ושבים ונמזגים דרך חמש [נקודות] השינוע אל תוך כלי הערוצים (Jing Mai), על כן נאמר שלכל תנועת עשרים ושבעה הצ'י יש חמש [נקודות] שינוע", אנו יכולים להבין שחמש נקודות השינוע משפיעות גם על הזרימה בתריסר הערוצים וגם על הזרימה בחמש עשרה ערוצי החיבור, שסכומם יחדיו נותן עשרים ושבעה מסלולים. לדבריו הצ'י שזורם מן הקצוות אל עבר המרכז דרך חמש נקודות השינוע אינו הצ'י מקורי או הצ'י מגן אלא הצ'י הערוצי הרגיל. צ'י ערוצי זה אמנם לעיתים נע בכיוון שונה מהצ'י המזין שבמערכת המחזורית, אבל לא מדובר במערכת נפרדת ומנותקת לחלוטין ממערכת תריסר הערוצים, אלא בכך שהמסלולים שבתריסר הערוצים הם כמו דרך אחת בעלת שני נתיבי תנועה.

תמיכה לקשר ההדוק בין ערוצי החיבור ונקודות השינוע אפשר למצוא בתיאורים, שמסבירים שפתוגן חיצון שחודר אל הגוף, יכול לעבור מערוצי החיבור אל חמש נקודות השינוע. בפרק "תחילת היווצרותן של כל המחלות" בציר השמימי נאמר "פתוגן תוקף את האדם, מתחיל בעור.....נשאר ואינו מסולק אז עובר לשהות בערוצי החיבור, בזמן שנמצא ב[ערוצי] החיבור, הכאבים יהיו בשרירים ובשר.....[אם] נשאר ואינו מסולק, [הוא] עובר לשהות ב[נקודות] השינוע, בזמן שנמצא ב[נקודות] השינוע, [מסדרונות התנועה של] ששת הצ'י אינם פתוחים, על כן יופיע כאב מפרקים בארבע הגפיים ועמוד השדרה עם הגב התחתון יהיו נוקשים". משפט זה מוכיח שחמש נקודות השינוע נמצאות באותה מערכת של ערוץ החיבור ולכן פתוגן יכול לנוע מהעור דרך ערוץ החיבור ומשם אל נקודות השינוע. באותה מידה, דיקור של חמש נקודות השינוע יכול לגרות את תנועת הצ'י הערוצי שינוע בערוץ אל עבר הכאב במפרקים ויגיע אל מקור המחלה ולכן נאמר שנקודות "שינוע אחראיות על כבדות של הגוף וכאבי מפרקים". כאן אפשר לראות שהוא בחר לפרש מעט אחרת את המשפט שבדרך כלל מפרשים כ"נקודות מעיין אחראיות על כבדות של הגוף וכאבי מפרקים" זאת מכיוון שהסימנייה של שינוע היא בעצם אותה סימניה שאנו נוהגים לכנות בשם מעיין.

בקאנון הפנימי מוסבר שהצ'י שזורם בחמש נקודות השינוע נע עד המרפק והברך ומתאחד עם הדם והצ'י שבתוך הערוץ בנקודת האיחוד (ים). אך לדבריו, משמעות האיחוד היא לא איחוד עם הערוץ הראשי אלא עם ערוץ חיבור הפרוש במקביל לערוץ הראשי. שֶׁה יֵאן מסביר שנקודות האיחוד נמצאות במרפק או בברך ואילו נקודות החיבור נמצאות מתחת למרפק והברך כך שהצ'י שהגיע לנקודת האיחוד יכול להמשיך ולנוע הלאה על ידי כך שהוא נכנס דרך נקודת החיבור הקרובה אל תוך המסלול של ערוץ החיבור ומשם ממשיך אל עבר מרכז הגוף ונקודת ההיקשרות ולאחריה עובר לערוץ של האיבר הבן זוג לפאזה, למשל מערוץ הכליות אל ערוץ שלפוחית השתן. יש לציין שלמרות שגַ'אנג גֶ'ה-צוֹנג ושֶׁה יֵאן מדברים על ערוצי חיבור שפרושים במקביל לערוצים הראשיים ויוצאים מנקודות החיבור, אין כל אזכור לקיומם של ערוצי חיבור מקבילים לכל תריסר הערוצים בכתבים העתיקים. למרות זאת, יש שימוש במגוון גדול של מושגים שכוללים בין היתר גם תעלות ערוץ (经隧 Jīng Suì) שכביכול מתארות את הערוצים הראשיים בהם זורם הצ'י המזין ובכל שאר המקרים מדובר בערוצי חיבור.

חמש נקודות השינוע כחלק ממערכת עצמאית של הערוצים המתפצלים (Jing Bie)
לעומת שֶׁה יֵאן, שטוען שנקודות השינוע שייכות למערכת של ערוץ החיבור, ג'וֹאוּ ג'יֱאן-וֱוי (周建伟) ולַאוֹ וֱוי-גוּאוֹ (劳卫国) מחזיקים בדעה שמדובר במערכת של חמש נקודות הקשורות בערוצים המתפצלים (Jing Bie 经别) והינה מערכת נפרדת לגמרי המקבילה למערכת של תריסר הערוצים כך שאינה דרך אחת בעלת שני נתיבים. מכיוון שהערוצים המתפצלים מתחילים לאחר המרפק והברך הם בעצם מקבלים את הצ׳י שהגיע אליהם מחמש נקודות השינוע באזור המרפק והברך וממשיכים את זרימתו אל עבר מרכז הגוף. כך תריסר הערוצים המסתעפים יכולים לשפר את החיבור בין האיברים היינים והיאנגים ביחסי חיצון ופנים.

חמש נקודות השינוע כחלק ממערכת עצמאית של שורש והיקשרות (Gen Jie)
מלבד הרופאים שציינתי עד כה, יש שטוענים שבכלל מדובר במערכת נפרדת שאינה כוללת את הערוצים המתפצלים או ערוצי החיבור. למשל יָאנג קַאי-הוֹנג (杨开弘) שטוען שחמש נקודות השינוע הן הביטוי המעשי והקליני של תיאוריית שורש והיקשרות (根结) המתארת זרימה מהקצוות אל המרכז, אך במקור, כפי שהוזכרה בקאנון הפנימי, חסרה נקודות דיקור. לדבריו חמש נקודות השינוע משלימות את תיאוריית שורש והיקשרות והופכות אותה לשימושית מבחינה קלינית.

צ'י השמיים וזרימה מהקצוות אל המרכז
הרופאים דִינג פָאנג (丁放) ושֶה וֱוי (史炜) סבורים שכלל אין סתירה בין הזרימה מהקצוות אל המרכז והזרימה המחזורית של הצ'י המזין מכיוון שמדובר בשתי מערכות שונות ומנותקות ללא השפעה הדדית. לדעתם התיאורים בכתבים מסבירים שנקודות השינוע מתארות את התקשורת והחיבור של האדם והיקום. בנקודות הבאר נכנס צ׳י השמיים אל תוך הגוף ומשם זורם אל מרכז הגוף ויוצר את החיבור של האדם ליקום ומאפשר בכך את השפעת היקום על האדם. לאחר שצ'י השמיים נכנס אל נקודות הבאר הוא זורם אל עבר מרכז הגוף וזרימתו מעמיקה, מתרחבת ומתגברת. מערכת זו היא מערכת הזרימה של הצ'י מהקצוות אל המרכז ואין לה כל קשר או מגע עם המערכת של הזרימה המחזורית של הצ'י המזין. הבעיה בטיעון שלהם היא שאין הסבר או הגיון מדוע זרימה זו מתרחבת ומתגברת. נדמה לרגע את השמיים למאגר מים, צ'י השמיים למים, נקודות הבאר למשפך בכניסה של צינור ואת הערוץ נדמה לצינור. מים מהמאגר נמזגים דרך המשפך אל תוך הצינור. עוצמת הזרם וכמותו בתחילת הצינור זהה לעוצמת הזרם וכמותו בקצה המרוחק של הצינור, זאת מכיוון שיש רק מקור אחד למים הנכנסים אל תוך הצינור וכמות המים שנכנסת היא כמות המים שיוצאת. אם כך כיצד ניתן לטעון שזרימת המים תתגבר ותתעצם ביציאה של הצינור בנקודת האיחוד (ים)?

הקלאסיקות מתארות את זרימת הצ'י בין נקודת הבאר ונקודת האיחוד כנחל הזורם בערוץ. כאשר אנו מתבוננים בטבע אנו יכולים לראות שמעיין הנובע במורדות ההר מתעצם ומתגבר בדרכו אל הים. אבל אנו יודעים שהמים הזורמים בנהר מגיעים ממספר מקורות ולא רק מאותו מעיין זעיר שנבע ליד ההר. לאורך מסלול זרימת המים מתכנסים זרמים תת קרקעיים, אדמה ספוגת מי-גשמים ונחלים נוספים היורדים מן ההר. כל אלו מספקים מים נוספים לנחל המתעצם לכדי נהר וזורם אל הים. לכן אפשר להניח שצ'י נכנס אל תוך הערוץ בנקודות שונות לכל אורכו ולא רק בנקודת הבאר כפי שטוענים הרופאים דִינג פָאנג (丁放) ושֶה וֱוי (史炜). כמו כן כאשר אנו בוחנים את הנושא מכיוון של אנשים קטועי גפיים, אשר מצליחים להתקיים עם בריאות טובה גם ללא נקודות השינוע שבקצה ולכן ללא נקודות באר אליהן יכול צ'י השמיים להיכנס, מתחזקת התחושה שכנראה לא מדובר בצ'י מהשמיים הנכנס אל הגוף.

מעבר לדיון על איזו מערכת ערוצים נפרדת בדיוק מזרימה צ'י מהקצוות אל המרכז קיים גם דיון ער בין רופאים שונים בכל הנוגע לסוג הצ'י שזורם בכיוון זה. יש שטוענים שמדובר בצ'י המגן שזורם לבדו בערוצים אלו במסלול הקפה שונה משל הצ'י המזין, בין החיצון והערוץ כך שמתקבלים תריסר מסלולים מעגליים כאלו בכל צד של הגוף על כל אחד מתריסר הערוצים. הצ'י המגן סך הכל נע בהם כ-50 מחזורים ביממה ללא הפסקה. כלומר יש לנו כאן תיאור של מערכת בת המנותקת מהמערכת הראשית. הבסיס לטיעון זה מבוסס גם כן על הקאנון הפנימי. פרק "דיון גדול בתופעות של יין ויאנג" בשאלה הפשוטה מסביר ״יאנג צלול מופץ בקמטים ובקיעים״ ומשם הוא ממשיך ו-״ממצק את ארבע הגפיים״. היאנג הצלול הוא הצ'י המגן הפראי והמרדן שיוצא ראשית אל עבר שטח הפנים היאנגי של הגוף במקום להיכנס לערוצים כמו הצ'י המזין הממושמע. פרק "רוע אורח" בציר השמימי מסביר מדוע הצ'י המגן ראשית מגיע אל החיצון והיכן בדיוק הוא זורם, ״על סמך הזריזות מהיותו של הצ׳י המגן אלים [הוא] ראשית נע בתווך שבין העור [ורווחים] שמפרידים את הבשר בארבע הקצוות ואינו נח״. אבל הצ'י המגן לא נשאר רק בחיצון, בפרק עשירי "יצירה והתהוות של חמשת הדזאנג" שבשאלה הפשוטה נאמר ״לאדם יש תריסר עמקים גדולים ושלוש מאות חמישים וארבעה גאיות קטנים... כל אלו הם מקומות בהם הצ׳י המגן נשאר ונעצר...״ כך שאנו יודעים שהצ'י המגן מגיע לכל נקודות הדיקור וזורם בהן ולכן בשלב כלשהו הוא אמור להיכנס אל תוך הערוצים. על פי פרק עשירי "ערוצים ודופק" בציר השמימי, לאחר שהצ'י המגן מגיע אל העור בחיצון הוא מחלחל אל הערוצים הראשיים דרך ערוצי החיבור ולכן נאמר ״צ׳י מגן ראשית נע בעור, ראשית ממלא את כלי [ערוצי] החיבור״. על כן אפשר להסיק מדברים אלו שהצ'י המגן נע בחיצון ומשם חודר אל תוך הערוץ וזורם בכל נקודות הדיקור. מכיוון שהוא מתחיל את המסלול שלו במרכז הגוף ומשם נפרש אל ארבע הגפיים דרך החיצון, החזרה שלו מתבצעת דרך ערוצים ונקודות דיקור אל עבר מרכז הגוף שם הוא יוצא החוצה בשנית דרך שדרות הצ'י (气街 Qi Jie).על סמך משפטים אלו אפשר להבין שיש הקבלה בין הזרימה של הצ'י המגן וסידור חמש נקודות השינוע בהתקדמות, גלישה, מזיגה, תנועה וכניסה כפי שמתואר בפרקי הציר השמימי.

אסכם בתרשים את כל הגישות המנסות לפתור את הסתירה בין הזרימה המחזורית והזרימה מהקצוות למרכז.





קישורים לכל חלקי סידרת הרשומות תיאוריות סותרות בבסיס הדיקור הסיני
חלק א' - לזהות את הבעיה
חלק ב' - להבין את חמש הפאזות
חלק ג' - פאזות ונקודות שינוע בקלאסיקות
חלק ד' - ניקוז ומילוי ביחסי אם ובן
חלק ה' - חמש הפאזות שבתוך הפאזות
חלק ו' - מערכת אחת בלבד של זרימת צ'י
חלק ז' - שתי מערכות בו זמנית
                                                                                                                                         
הערות
ציטוטים
“三焦者,原气之别使也。主通行三气,经历于五脏六腑,原者,三焦之尊号也,故所止辄为原。五脏六腑之有病者皆取其原也。”
“脐下肾间动气者,人之生命也,十二经之根本也,名曰原。"
“诸十二经脉者皆系于生气之原。所谓生气之原者,谓十二经之根本也,谓肾间动气也。
“五脏六腑有十二原,十二原出于四关”
“十二原者,五脏之所以禀三百六十五节气味也。”
“四关者,两手足刺之而已,正所谓六十六穴之中也”

“四肢为阴阳之本

“太阳根于至阴........阳明根于厉兑....少阳根于窍阴"
“井者,木之有水,乃淡渗皮肤之气血,从井木而溜于脉中,注于腧,行于经,动而不居,行至肘膝而与经脉之中有血气相合也。”

“水谷所生之血气,从大络而出于皮肤,复从五俞而注于经脉,故日二十七气所行,皆在五输也
“是故虚邪之中人也,始于皮肤,……留而不去,则传舍于络脉,在络之时,痛于肌肉,……留而不去,传舍于输,在输之时,六气不通,四肢则肢节痛,腰脊乃强。”

“输主体重节痛”
“清阳发腠理”
“清阳实四肢”
“卫气者,出其悍气之慓疾,而先行于四末分肉皮肤之间而不休者也 ”
“人有大谷十二分,小溪三百五十四名……此皆卫气之所留止……”
“卫气先行于皮肤,先充络脉”

מקורות נוספים

丁放,史炜.论“五输穴"排列顺序与十二经脉气血流动方向的“矛盾”
唐卫华.十二经脉流注、标本根结理论与五输穴出入合论
劳卫国,罗承锋,李燕.五输穴全息论溯源浅识
石焱.五输穴与十二经脉脉气流注的关系“五输穴一络脉循行系统”的建立
周建伟.“五输~经别循行系统”论
祝华英.十二经脉运行之管见

יום שני, 28 ביולי 2014

תיאוריות סותרות בבסיס הדיקור הסיני - חלק ו' - מערכת אחת בלבד

אחרי פרסום הרשומה הקודמת, מספר מטפלים פנו אלי ושאלו מדוע אני חייב למצוא הסבר שפותר את הסתירה וסוגר את כל הקצוות, האם לא מספיק לי לדעת שדברים עובדים למרות הסתירה? אני מניח שלמטפלים רבים אין בעיה לחיות בשלום עם סתירות בתיאוריה כל עוד הן עובדות. לעומת זאת, התחושה שלי היא שכאשר אני מבין במדויק איך דברים עובדים, אני יכול להחליט טוב יותר כיצד הם משפיעים על האדם וכיצד אני יכול להשפיע עליהם.

לדוגמא: קיבלנו משימה למלא במים בריכה המלאה כרגע רק עד חציה, בעזרת דלי מים. נאמר שיש לנו עוזר אשר מעביר אלינו דליים מלאים במים ואנחנו רק צריכים לשפוך את המים לתוך הבריכה. האם יש משמעות למידע היכן מולא הדלי במים? יכול להיות שהעוזר ממלא את הדלי במים מברז קרוב ויכול להיות שהוא חלמאי שממלא את הדלי במים שכבר נמצאים בבריכה. ההבנה מהיכן בדיוק מגיעים המים יכולה לסייע לי להבין שבמקרה הראשון אצליח למלא את הבריכה ובמקרה השני כמות המים לא תשתנה כי מצד אחד שאבנו ממנה מים ומהצד השני שפכנו אותם חזרה.

סיבה נוספת לצורך שלי להבין היטב את הפיזיולוגיה של גוף האדם נעוצה בעובדה שלא לכולנו יכולת לשנן את תפקודי כל אחת ואחת מהנקודות ולשלוף אותם לפי הצורך, במקרה שלי יש לי צורך בהבנה חזותית של המערכת כולה. עלי להבין כיצד כל התהליך מתבצע אפילו מבחינה תיאורטית ולהבין את הסובב והמסובב. אנו יכולים לראות את נקודות הדיקור כקובץ נקודות בתפזורת שאינן קשורות לדבר ולכל אחת תפקודים משלה או לראות רצף נקודות על גבי מסלול אשר מתחבר למסלולים אחרים, איברים ורקמות לכדי מערכת המרשתת את הגוף כולו ועל ידי  השפעה על נקודה אחת בגוף אנו יכולים להשפיע על מערכת שלמה. על אחת כמה וכמה כאשר כבר יש תשובות לשאלות אלו בכתבים.

נקודה חשובה נוספת, לא מעט קוראים שואלים אותי "עזוב מה כתבת ברשומות, מה דעתך האישית על הנושא?" אז התשובה שלי על כך היא שכרגע מכיוון שאני מנסה לפתור את החידה, עדיין אין לי תשובה שלמה וברורה חסרת סתירות אותה אני יכול להציג כאן. אולי ביום מן הימים כאשר אצליח למצוא את התשובה אוכל לגבש דעה מוצקה יותר על הנושא, והרי זו כל מהות החקירה אותה אני חולק כאן עמכם.

מכיוון שלתחושתי בחלקים ב', ג', ד' ו-ה' מיציתי את נושא חמש נקודות השינוע ושיוכן לחמש הפאזות, בחרתי להמשיך בחקירה ולבחון כיצד רופאים וסינולוגים שונים בחרו להסביר את הסתירה בכיווני הזרימה בערוצים. במהלך החקירה של הסתירה בין זרימה מחזורית של הצ'י המזין וזרימה מהקצוות למרכז גיליתי שאפשר לחלק את כל הגישות לשתי קבוצות עיקריות, בעד שתי השיטות ובעד שיטה אחת. קבוצה ראשונה מחזיקה בדעה ששני אופני הזרימה קיימים בו זמנית ומנסה להסביר מדוע זה אפשרי. הקבוצה השנייה טוענת שאין שום מצב ששני אופני הזרימה מתקיימים בו זמנית ושרק הזרימה מהקצוות אל המרכז היא הזרימה הנכונה. ברשומה זו אתמקד בקבוצה השנייה ואת הקבוצה הראשונה אשאיר לרשומה הבאה.


המתנגדים לרעיון הזרימה המחזורית של הצ'י המזין
פרופסור וַואנג הוֹנג-מוֹ (王鸿谟 Wang Hong Mo) לא רק מתנגד מכל וכל לרעיון הזרימה המחזורית של הצ'י המזין אלא אף יוצא כנגדה בנחרצות ותומך אך ורק בקיומה של זרימה מן הקצוות אל עבר המרכז. לדבריו, אחד המאבקים הגדולים בתחום הדיקור הסיני סובב סביב הקשר וההבדלים שבין שני רעיונות המבוססים על מבנה פיזיולוגי המכונה כלים (脉 Mai). רעיונות אלו נקראים "כלי דם" (血脉 Xue Mai) ו"כלי ערוצים" (经脉 Jing Mai). עיקר הקושי בין שני רעיונות אלו נמצא בעובדה ש"כלי ערוצים מניעים צ'י" ואילו "כלי דם מניעים דם", אך בשלב מסוים בהיסטוריה התערבבו שני רעיונות אלו ואוחדו לכדי מקשה אחת ועד היום מתקשים להפריד ביניהם חזרה.

המושג "כלי/ם" (脉 Mai) הופיע עוד בשלב יחסית מוקדם בהיסטוריה של הרפואה הסינית. כבר בספרי המשי הרפואיים הקדומים, שנחשפו בתל המלך מַה (Ma Wang Dui 马王堆), הופיע שם זה והתייחס ל"כלי ערוצים" (经脉 Jing Mai). "כלי ערוצים" היה מושג שמתאר את מסלול תחושת תנועת הצ'י המתהווה בתוך הגוף כתוצאה מגירוי נקודות בקצה הערוץ. "כלי הערוצים" (经脉 Jing Mai) תוארו כגזעים ראשיים של מערכת ערוצים מסועפת, שמאוחר יותר בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב הורחבה וזכתה לשם "ערוצים [וערוצי] חיבור" (经络 Jing Luo) ותיארה מערכת הפרושה בגוף כשתי וערב. מערכת ה"ערוצים [וערוצי] חיבור" (经络 Jing Luo) מורכבת אורכית מ"כלי ערוצים" (经脉 Jing Mai) ורוחבית מ"כלי חיבור" (络脉 Luo Mai). מכיוון שהקאנון הפנימי איגד תחת יצירה ספרותית אחת, תיאוריות שונות שנכתבו על ידי רופאים רבים בהפרש של עשרות שנים, וכתוצאה מכל נוצר מעין איחוד וערבוב של מספר תיאוריות, שלעיתים קרובות סותרות האחת את השנייה. כאשר יצא הקאנון הפנימי לאור, הוא כלל בתוכו תכנים של הזרם "כלי הדם" (Xue Mai Liu Pai 血脉流派) בהם זורם דם, תכנים של הזרם "זרימה ומזיגה של הצ'י המזין" (Ying Qi Liu Zhu 营气流注), שדן בזרימת הצ'י המזין במחזור ותכנים של הזרם "זרימה בכלי ערוצים" (Jing Mai 经脉流派) בהם זורם צ'י.



אפשר לראות שקיים דמיון בין התיאוריה של זרם "זרימה בכלי ערוצים" (Jing Mai 经脉流派) ובין זו של זרם "כלי הדם" (Xue Mai Liu Pai 血脉流派) בכך שתפקוד "כלי ערוצים" (Jing Mai) מאד קרוב לתפקוד "כלי הדם" (Xue Mai) בעובדה שבשניהם זורם חומר כלשהו (צ'י או דם). תוסיפו על כך את העובדה שבשפה הסינית ניתן לתת לכל סימניה מספר משמעויות שונות ושהקאנון הפנימי השתמש בשני המושגים ללא הבחנה בהבדל ביניהם ותבינו שהוא החמיר את הבלבול בין שני הרעיונות השונים, שכבר נוצר כתוצאה מתיעוד של שני הרעיונות תחת אותו קאנון. גם שילוב של שתי תיאוריות שונות תחת אותו ספר, גם ערבוב והחלפה הדדית בין המושגים של שתי התיאוריות וגם גמישות יתר במשמעות של מושגי הבסיס של שתי התיאוריות. זה מתכון לבלגאן גדול שאלפיים מאה שבעים ושבע שנים לאחר מכן גורם לי לכאב ראש לא קטן.

אבל רגע, אמרנו שיש עוד זרם, "זרימה ומזיגה של הצ'י המזין", אז איך הוא מתחבר לכל זה ומה בדיוק ההבדל בין שלוש הגישות? בשביל לענות על זה צריך לחזור עוד כאלף שנה לפני חתימת הקאנון הפנימי. לדברי פרופסור וַואנג הוֹנג-מוֹ ,ככל הנראה הזרם של "כלי הדם" (Xue Mai 血脉流派) התבסס על חקירת גוף האדם על סמך נתיחה אנטומית, שכתוצאה ממנה גילה את הקשר בין כלי הדם בגוף ואיבר הלב האנטומי. כמו כן זיהה את הקשר של הלב לדחיפת הדם בכלי הדם ואף הבדיל בין כלים חסרי תנועה (ורידים Jing Mai 静脉) וכלים בעלי תנועה (עורקים Dong Mai 动脉). בעקבות שינויים בחברה הסינית והפיכתה לפאודליסטית נפגעה חקירת המבנה האנטומי של הגוף, נאסרו נתיחות גופות ונבלמה התפתחותו של זרם זה. על פי ממצאי סינולוגים עולה שזרם מאוחר יותר, שכונה בשם "זרימה ומזיגה של הצ'י המזין" (Ying Qi Liu Zhu 营气流注), ערבב בין רעיון הדם והצ'י המזין, והניח בטעות שכלי ערוצים (经脉 Jing Mai) שבמקור תוארו כמזרימי צ'י, הם דרכי הזרימה של המזין והדם ולכן איחד את הרעיון שכלי ערוצים מניעים צ'י עם הרעיון שכלי הדם מניעים דם. כתוצאה מכך יצר מערכת מחזורית סגורה של זרימת הצ'י המזין בתוך כלי הערוצים (经脉 Jing Mai). כמו כן "הערוצים [וערוצי] החיבור" (Jing Luo 经络) פורשו מחוסר הבנה, כדרכים בהם זורם נוזל הדם וכך התעממה משמעותם של ערוצי החיבור וייחודיות כל ערוץ נעלמה לשם יצירת מערכת סגורה של ערוצים. כמו כן שונו כיוון הזרימה בערוצים וסדר נקודותיהם על מנת להתאים למחזור מעגלי המבוסס על זרימת הדם והצ'י המזין. כתוצאה מהתפתחות זו נבלמה התפתחות התיאוריות של הערוצים כמזרימי צ'י הזורם מהקצוות אל המרכז ונתקעה כפי שהיתה בתקופת הקאנון הפנימי. כיום עם התפתחות האנטומיה של גוף האדם והכרת כלי הדם אנו יכולים להיווכח שהערוצים וערוצי החיבור אינם כלי הדם כלל.

לסיכום:
  • זרם "כלי דם" - מדבר על כלי דם (Xue Mai) בהם זורם דם בשני כיוונים. נכחד בעידן הקדום.
  • זרם "כלי ערוצים" - מדבר על כלי ערוצים (Jing Mai) בהם זורם צ'י מהקצוות אל מרכז הגוף.
  • זרם "זרימה ומזיגה של הצ'י המזין" - מדבר על כך שצ'י הוא צ'י מזין, וצ'י מזין הוא דם ולכן הצ'י והדם זורמים באותו הכלי. מאחד את התיאוריה של כלי הדם עם זו של כלי הערוצים ובתוכם זורמים צ'י ודם. זרימה מחזורית של הצ'י המזין בגוף בין המרכז והקצוות בתוך כלי הערוצים.
  • בלגאן!
פרופסור וַואנג הוֹנג-מוֹ, לא רק מספק הוכחות רבות מהכתבים על כך שתיאוריית הזרימה מהקצוות אל המרכז היא התיאוריה המרכזית והנכונה של הדיקור. הוא הקדיש פרק שלם בן עשרים עמודים לתיאוריית זרימה ומזיגה של הצ'י המזין, בו הוא מפרט ומדגים מדוע קיימת סתירה קשה בתוך התיאוריה של הזרימה המחזורית של הצ'י המזין דבר שהופך אותה לחסרת שימוש.במידה ומקבלים את דבריו, משמעות הדבר היא שכל התיאוריה של כמות הצ'י והדם במערכות השונות, למשל ביאנג מינג יש הרבה דם והרבה צ'י, בתאי יאנג יש הרבה דם ומעט צ'י וכדומה, היא תוצאה של החיבור בין התיאוריות ומכיוון שבערוצים לא זורם דם אז התיאוריה הזאת חסרת כל משמעות.

בחלק הבא של החקירה אתייחס לקבוצה הגדולה של חוקרים שמחזיקה בדעה ששני אופני הזרימה קיימים בו זמנית ומנסה להסביר מדוע זה אפשרי. למרות שקיימת הסכמה ביניהם על כך ששני אופני הזרימה קיימים, עדיין מתגלעת מחלוקת כיצד זה בכלל אפשרי.

קישורים לכל חלקי סידרת הרשומות תיאוריות סותרות בבסיס הדיקור הסיני
חלק א' - לזהות את הבעיה
חלק ב' - להבין את חמש הפאזות
חלק ג' - פאזות ונקודות שינוע בקלאסיקות
חלק ד' - ניקוז ומילוי ביחסי אם ובן
חלק ה' - חמש הפאזות שבתוך הפאזות
חלק ו' - מערכת אחת בלבד של זרימת צ'י
חלק ז' - שתי מערכות בו זמנית
                                                                                                                                          
הערות

王鸿谟 中华经络

יום שישי, 28 במרץ 2014

תיאוריות סותרות בבסיס הדיקור הסיני - חלק ד' - ניקוז ומילוי ביחסי אם ובן

ברשומה קודמת בסידרה על תיאוריות סותרות בבסיס הדיקור הסיני ניתחתי פרקים נבחרים שעוסקים בנושא הפאזות וחמש נקודות השינוע מקאנון 18 הקשיים של הקיסר הצהוב. הפעם אני רוצה להתמקד ביישום של פרקים אלו בדורות שלאחר מכן וכיצד התפתח הנושא למה שמוכר לנו כיום.

היישום המודרני לשיוך של חמש נקודות השינוע לחמש הפאזות
לפני שנקפוץ ראש אל תוך ים הכתבים העתיקים ואוקיאנוס הפרשנויות הפיוטיות רצוי ראשית להכיר את השימוש הנפוץ כיום בתיאוריה זו. מספר היישומים הנפוץ כיום כמוהו כמספר הדעות של המטפלים בתחום ואפשר לכתוב עליו רשומה שלמה (אולי בהזדמנות אחרת). למרות זאת קיים יישום אחד יחסית מוסכם שאותו אציג כאן. סדר היצירה של חמש הפאזות משמש לשם קביעת יחסי אם ובנה, בה הפאזה המולידה היא אם והפאזה הנולדת היא בן. בכתבים נאמר שכאשר יש עודף ננקז את הבן וכאשר יש חוסר נמלא את האם. החיבור בין שתי תיאוריות אלו הניב את עיקרון הטיפול בעזרת חמש נקודות השינוע ושיוכן לחמש פאזות.

עיקרון הטיפול אומר שכאשר איבר כלשהו סובל מעודף, ניגש לערוץ של אותו איבר וננקז בו את נקודת הבן של האיבר על פי יחסי חמש הפאזות. לדוגמא כאשר הכבד בעודף ננקז את נקודת האש, שהינה נקודת הבן של העץ, בערוץ הכבד. כמו כן נוכל גם לנקז את נקודת הבן על ערוץ הבן, במקרה של עודף בכבד ננקז את נקודת האש בערוץ הלב. כלומר בעודף ננקז את נקודת הבן בערוץ הבן ואת נקודת הבן בערוץ האיבר החולה.

כאשר איבר כלשהו נמצא בחוסר, ניגש לערוץ של אותו איבר ונמלא בו את נקודת האם של האיבר על פי יחסי חמש הפאזות. לדוגמא כאשר הכבד בחוסר, נמלא את נקודת המים, שהינה נקודת האם של העץ, בערוץ הכבד. כמו כן נוכל גם למלא את נקודת האם על ערוץ האם, במקרה של חוסר בכבד נמלא את נקודת המים בערוץ המים. כלומר בחוסר נמלא את נקודת האם בערוץ האם ואת נקודת האם בערוץ האיבר החולה. לדעתי, כל מי שניגש כיום לפרש את קאנון הקשיים מגיע עם דעה קדומה שהכתב מדבר על עיקרון טיפול זה ואינו יכול להשתחרר ממנה וכתוצאה מכך כל הפרשנויות דומות.


המקור לשימוש בנקודות השינוע כחמש פאזות לטיפול בעודף וחוסר
על מנת למצוא מתי החל השימוש הקליני בניקוז בן ומילוי אֵם על פי חמש נקודות השינוע, התחלתי לנבור בכתבים שונים שנכתבו לאחר כתיבת קאנון 81 הקשיים של הקיסר הצהוב1 (בקיצור קאנון הקשיים). אני חייב לומר שזאת לא הייתה משימה פשוטה כלל, לא מכיוון שהיו הרבה כתבים לנבור בהם וטבעתי בים של מידע, אלא דווקא מכיוון שמידע על דיקור במחטים היה פחות נפוץ מאשר מידע על צמחי מרפא והוזכר בעיקר בתפזורת בספרות של תחום צמחי המרפא. משמעות הדבר הייתה שהייתי צריך לחפש בכל אחד מהכתבים שנכתבו מאז. אחד האזכורים הבודדים שמצאתי על הנושא נכתב 400 שנים לאחר קאנון הקשיים1 על ידי הרופא הנודע וַואנג שׁוּ-חֱה2 בספרו קאנון הדופק3:
"מחלת כבד - צבעו ירוק, עווית בידיים ורגליים, מלאות מציקה תחת צידי הצלעות, יכול להיות שלעיתים יש סחרור עיניים וערפול הראש, הדופק שלו מייתרי וארוך, [אם אלו הסממנים] ניתן לטפל בכך..... באביב יש לדקור את Da Dun (כבד1 עץ), בקיץ לדקור את Xing Jian (כבד2 אש), בחורף לדקור את Qu Quan (כבד8 מים), את כולם למלא. בקיץ ארוך לדקור את Tai Chong (כבד3 אדמה), בסתיו לדקור את Zhong Xi (כבד4 מתכת), את כולם לנקז". 
אפשר לראות שוַואנג שׁוּ-חֱה2 ראה את שיוך חמש הנקודות לחמש האיכויות בהקשר של עונות השנה ולא כאילו יש להן איכות של פאזות. כלומר, מבחינתו בחירת נקודות הדיקור מבוססת על שימוש בערוץ של האיבר החולה ובנקודה שאיכותה תואמת את עונת השנה. כך יוצא שכאשר יש מחלה בכבד בתקופת הקיץ, נבחר את נקודת האש בערוץ הכבד מכיוון שנקודת האש בעלת איכות תנועה המדומה לקיץ. באותה מידה אם הייתה מחלה בכליות בעונת הסתיו היה עלינו לבחור את נקודת המתכת שבערוץ הכליות מכיוון שנקודת המתכת בעלת איכות תנועה המדומה לסתיו.

הרעיון שמתאר וַואנג שׁוּ-חֱה2 השתמר גם 450 שנים לאחר מכן ומתואר על ידי סוּן סֱי-מיֳאוֹ4 באופן דומה בפרק דיון על ערוץ ואיבר הטחול שבספרו פורמולות חיוניות למקרה חירום בשווי אלף פיסות זהב5 כאשר השוני היחיד בין השניים הוא אילו נקודות ננקז ואילו נמלא (אבל זה כבר נושא לחקירה אחרת):

"באביב יש לדקור את Yin Bai (טחול 1 עץ), בחורף לדקור את Yin Ling Quan (טחול 9 מים), את שתיהן ננקז. בקיץ נדקור את Da Du (טחול 2 אש), בקיץ ארוך נדקור את Gong Sun (טחול 4 אדמה), בסתיו נדקור את Shang Qiu (טחול 5 מתכת), את כולן נמלא".
יכול להיות שהסיבה מדוע דיקור במחטים בכלל ותיאוריית חמש נקודות השינוע בפרט, לא היו כל כך נפוצים בכתבים שבחנתי נבעה מכך ש״עקרונות הדיקור מהתקופה הקדומה ועד היום, עמוקים ולא ברורים ואנשים בני זמננו אינם יכולים להסבירם", כפי שוַואנג טָאוֹ6, רופא משושלת טאנג, טען בספרו סודות חיוניים מהספרייה הקיסרית7. על כך הוסיף ואמר ש"בקלאסיקות נאמר - ׳מחטים יכולות להרוג אדם חי ואינן יכולות להקים [לתחייה] אדם מת׳. במידה ורוצים ליישם [דיקור], קיים חשש לפגיעה בחיים [של המטופל]. כיום אין מיישמים את קלאסיקות הדיקור, רק עקרונות של מוקסה״. אפשר ללמוד מדבריו שלדעתו המידע שהעבירו הקלאסיקות בנוגע לדיקור במחטים, לא היה נהיר לרופאים עד לתקופתו, כ-850 שנה לאחר שנכתבו, והחשש לגרום נזק למטופל הוביל לכך שהדיקור נזנח לטובת שימוש בכלי בטוח יותר כגון מוקסה.

המקור העתיק ביותר שהצלחתי למצוא, שמתאר באופן מפורש שימוש בשיוך נקודות השינוע לפאזות לשם ניקוז בן במצבי עודף ומילוי אם במצבי חוסר, נכתב 1200 שנה לאחר קאנון הקשיים1. מקור זה הוא פרשנותו של דִינג דֵה-יוֹנג8, רופא מתקופת שושלת סונג הצפונית (1056), המופיעה בספרו השלמת פירושים לקאנון הקשיים9. בפרשנות לקושי מספר 69 הוא מסביר:
"קאנון זה ראשית קובע זיווג בין באר, מעיין, פלג, נהר ואיחוד ותופעת חמש הפאזות, כלומר שבכל אחד מתריסר הערוצים יש אם ובן, יוצרים ומטפחים בסדר הדדי נכון, ולאחר מכן מסביר את השימוש בדיקור לכללי ניקוז ומילוי. נניח שיש חוסר ב[ערוץ] מחבר של ג'ואה יין של הרגל והכבד אז נמלא את האיחוד של ערוץ ג'ואה יין של הרגל, זאת האם. בעודף, אז ננקז את המעיין של ערוץ ג'ואה יין של הרגל, זה הבן"
אפשר להסיק מדבריו שהשימוש בחמש נקודות השינוע ביחסי אם ובן למילוי וניקוז, נועד לטפל בחוסר או עודף בערוץ ג'ואה יין של הכבד ולא באיבר הכבד עצמו. כלומר, שימוש בנקודות השינוע נועד לטיפול במחלות של ערוץ (או ערוץ מחבר) ולא באיבר לו הערוץ שייך. אפשר גם לראות ש דִינג דֵה-יוֹנג8 מתייחס רק לשימוש בנקודות על גבי הערוץ החולה ולא על נקודות שעל גבי ערוץ אם או בן. לעניות דעתי, עצם העובדה שמדובר אך ורק בערוץ החולה מצביעה על כך שלא מדובר בהשפעה ישירה על איברי אם ובן אלא השפעה מקומית הקשורה בערוץ עצמו ובאיכות התנועה (המדומה לעונות השנה) שמיוצגת על ידי חמש הפאזות.

את היישום המשמעותי ביותר של תיאוריה זו מצאתי להפתעתי בספריו של וַואנג חָאוֹ-גוּ10 שנכתבו כ-1470 שנה לאחר קאנון הקשיים1. וַואנג חָאוֹ-גוּ10 שהיה תלמידם של גַ'אנג יוּאֱן-סוּ11 ולִי דוֹנג-יוּאֱן12 ריכז את הידע שקיבל ממוריו והעלה אותו ואת תובנותיו האישיות על הכתב. בפרק דיון על ענף ושורש יין ויאנג בספרו מרתחים וצמחים13 הוא מצטט מילה במילה את דבריו של מורו, לִי דוֹנג-יוּאֱן12, מהפרק דיון על ענף ושורש שבספרו שקיק פנינים סיפורת שיר של אופי הצמחים14, בנוגע לעיקרון הטיפול של ניקוז בן ומילוי אם בעזרת צמחי מרפא, אך מוסיף לו גם דוגמאות המגיעות מעולם הדיקור (המקור מודגש):
"[הפתוגן] המגיע מקדימה הינו פתוגן עודף, [הפתוגן] המגיע מאחורה הינו פתוגן חוסר, האחד הוא בן הגורם לעודף באם, [האחר הוא] אם הגורמת לחוסר אצל הבן. בעקרונות הריפוי נאמר: בחוסר נמלא את האם, בעודף ננקז את הבן. במקרה שרואים שהכבד קולט פתוגן של לב-אש, זה מגיע מקדימה והינו פתוגן עודף, יש לנקז את הבן שלו, [זאת] האש. אך, אין זה ניקוז אמיתי של האש שלו, בתוך כל אחד מתריסר הערוצים יש מתכת, עץ, מים, אש ואדמה, בחלק של העץ יש לנקז את האש שלו.
לכן "דיון על ענף ושורש" אומר: אם קודם שורש ואחריו ענף, ראשית נטפל בשורש ולאחר מכן נטפל בענף. במקרה שכבד קולט פתוגן אש, ראשית [נשתמש] בחמש הנקודות של ערוץ הכבד, ננקז מעיין אש Xing Jian (כבד2). אם נדון על כך מבחינת תרופה, התרופה שנכנסת לערוץ הכבד תהיה המנחה, התרופה שמנקזת את הלב תהיה הקיסר. זה טיפול במחלה של פתוגן עודף. שוב [לדוגמא] במקרה שהכבד מקבל פתוגן מהכליות, זה מגיע מאחור, הינו פתוגן חוסר, יש למלא את אימו ולכן בדיון על ענף ושורש נאמר: קודם ענף ואחריו שורש, ראשית נטפל בענף ולאחר מכן נטפל בשורש. כבד עץ קולט פתוגן מים, יש ראשית למלא עץ בנקודת Yong quan (כליות1) בערוץ הכליות, זה ראשית טיפול בענף, לאחר מכן לנקז מים בנקודת Qu Quan (כבד8) בערוץ הכבד, זה [מה שנקרא] לאחר מכן נטפל בשורש. התרופה שנכנסת לערוץ הכליות תהיה המנחה, התרופה שממלאת את הכבד תהיה הקיסר"

אפשר לראות שהוא מבסס את בחירת הערוצים ונקודות הדיקור על תיאורית צמחי המרפא שפיתח מורו, גַ'אנג יוּאֱן-סוּ11, המסווגת לאילו ערוצים ואיברים נכנס כל צמח ושיש צמחים שתפקידם להנחות את המרשם אל המטרה. למשל במקרה שמחלת הכבד נגרמת עקב הכליות, נשתמש בפורמולה שהקיסר שלה הוא צמח שנכנס ישירות אל הכבד ונוסיף לה צמח שינחה את הפורמולה כולה אל הכליות.

שנתיים לאחר מכן הוציא וַואנג חָאוֹ-גוּ10 את הספר ידע שקשה להשיגו15, בו ניתן לראות התייחסות רחבה ומגוונת יותר לשימוש בחמש נקודות השינוע. בפרק תרשים מקור הארץ16 אפשר למצוא שני יישומים שונים לחמש נקודות השינוע. היישום הראשון מציג שימוש בחמש הנקודות לפי השיוך שלהן לעונות השנה:
"במקרה ש[מדובר] בערוץ הכבד, שתן מטפטף, קשיי [יציאת] צואה, התכווצויות שרירים: באביב דקור באר, בקיץ דקור מעיין, בסתיו דקור נהר, בחורף דקור איחוד"

אפשר לראות שיישום זה תואם למה שוַואנג שׁוּ-חֱה2 הציג, ומחזק את הקביעה שהשימוש בחמש הנקודות אמור להיות קשור בעונות השנה. היישום השני שמוצג בפרק זה, מבוסס על קושי 68 בקאנון הקשיים1 ומדבר על שילוב של סינדרום מקורי של המחלה יחד עם דופק מתאים, כאשר בנוסף מופיע סממן שמתאים לתפקוד הייעודי של כל אחת מחמש נקודות השינוע. וַואנג חָאוֹ-גוּ10 נותן את הדוגמא הבאה על בסיס המחלות המתוארות בקושי 16 בקאנון הקשיים1:
"במקרה שיש מחלה בכיס מרה, [האדם] נוטה לנקיון [מוגזם], ירקרקות בפנים, נוטה לרוגז {זהו סינדרום מקורי}, מקבל דופק מייתרי {מתאחד עם הדופק}. כמו כן סובל ממלאות תחת הלב, {יש לדקור את הבאר של כיס המרה}.
אם רואים נטייה לנקיון [מוגזם], ירקרקות בפנים והדופק גם מייתרי. כמו כן סובל מחום גוף {יש לדקור את המעיין של כיס המרה"

כלומר, ראשית נזהה את האיבר או הערוץ החולה, במקרה המתואר זהו ערוץ כיס המרה. לאחר מכן במידה ויש סימפטומים נלווים המתאימים לתפקוד הייעודי הקבוע של אחת מחמש נקודות השינוע, נדקור את הנקודה על גבי ערוץ כיס המרה. מבחינת תפקוד ייעודי, נבחר בנקודת באר למלאות תחת הלב, נקודת מעיין לחום גוף, נקודת פלג לכבדות של הגוף והגפיים, נקודת נהר לקור וחום ונקודת איחוד לצ'י מורד. אם יש מחלת כיס מרה עם מלאות תחת הלב, נדקור את GB-44 ואם יש מחלת כיס מרה עם צ'י מורד נדקור את GB-34.

כנראה שלספרו של וַואנג חָאוֹ-גוּ10 אלו הייתה השפעה מאד חזקה, מכיוון שנתקלתי בציטוט דבריו בכמה ספרים מאוחרים יותר, כאשר כל אחד מהם מעתיק מקודמו ומרחיב את החומר. למשל 100 שנים לאחר מכן הופיעו הדוגמאות שהציג באנציקלופדיה מרשמים לתועלת עולמית17 בפרקים שעוסקים בדיקור, שם השלימו את הדוגמא על הכבד והוסיפו גם דוגמא מפורטת על הטחול. אוסף עלי הכותרת של הדיקור והמוקסה18 העתיק את המידע של האנציקלופדיה ועל סמך קושי 16 בקאנון הקשיים1, הרחיב את התוכן לעשרה איברים, אך ללא פירוט על כל אחת מחמש הנקודות. הספר ההישגים הגדולים של הדיקור והמוקסה19 מצטט את אוסף עלי הכותרת18 ומוסיף פירוט מלא של כל חמש הנקודות לכל אחד מעשרת האיברים המוזכרים.

בפרקים נוספים בספר ידע שקשה להשיגו15, מרחיב ומפרט וַואנג חָאוֹ-גוּ10 את השימוש בדיקור בחמש נקודות השינוע גם מעבר לשיטת מילוי אם וניקוז בן אף ליחסי ריסון ובקרה. למשל הוא מסביר שקושי 77 בקאנון הקשיים1 אומר שרופא טוב יודע שמחלה בכבד תשפיע גם על הטחול ולכן מטפל ראשית בטחול לשם מניעת פלישה ולכן:
"במקרה שרואים שיש מחלה בכבד ורוצים למצק את הטחול - ראשית נטליא עם מחט אחת את סימניית האדמה שבערוץ תאי יין של הרגל, ואז נטליא את סימניית האש במחט אחת. לאחר מכן ננקז עם מחט אחת את סימניית העץ בתוך ערוץ ג'ואה יין של הרגל והכבד ואז ננקז את סימניית האש עם מחט אחת".(לקשר לציטוט 3  שבהערות)
במילים אחרות, מבחינת דיקור יש למלא בערוץ הטחול את נקודת האדמה (עצמי) ונקודת האש (אם) כך שהטחול יוכל להתנגד לפלישה של הכבד. לאחר מכן יש לנקז בערוץ הכבד את נקודת העץ (עצמי) ונקודת האש (בן) על מנת להוריד את העודף שבכבד ולמנוע פלישתו לטחול. כמו כן במקרים בהם יש התפשטות של מחלה מאיבר אם לאיבר בן, נתמקד בטיפול בערוץ של איבר האם:
"במקרה שרואים שיש מחלה בכבד, מלאות ומועקה, קשיי שתן, קשיי [מתן] צואה, התכווצויות שרירים, כמו כן רואים מחלה בלב, חוסר מנוחה בלב, כאב בלב, חום במרכז הכפות והקאה. יש לדקור את סימניית האש והעץ, מחט אחת לכל אחד, בערוץ ג'ואה יין של הרגל והכבד"

כלומר, כאשר מחלה בכבד עוברת אל הלב נדקור את נקודות העץ (כבד) ואש (לב) בערוץ הכבד. אפשר לראות שהתיאוריה כבר אינה מוגבלת לטיפול בערוץ בלבד או באיבר הקשור בערוץ והתרחבה גם לערוץ אם, ערוץ בן ואפילו לערוץ ביחסים של ריסון, על פי חמשת הפאזות. מעניין לראות שדווקא בספר של רופא שניתן לשייכו באופן מובהק לתחום צמחי המרפא, נמצאת את אחת מההתייחסויות הנרחבות והמפורטות ביותר ליישום של עקרונות דיקור.

בתקופת שושלת מינג, 1760 שנה לאחר שנכתב קאנון הקשיים1 איגד יַאנג גִ׳י-ג׳וֹאוּ20 את כל הכתבים שעוסקים בדיקור ובהם ראה כהישגים הגדולים של התחום, לכדי הספר ההישגים הגדולים של הדיקור והמוקסה17. לכתבים שאיגד הוסיף הסבר ופרשנות על פי הבנתו. בין כתבים אלו, מלבד החומר שמבוסס על דבריו של וַואנג חָאוֹ-גוּ10, נמצאות שתי יצירות שחיבר רופא ניאו-קונפוציאני מתקופת שושלות ג׳ין-יואן, דוֹאוּ חָאן-צִ׳ינג21. ביצירה הראשונה פרי עטו של דוֹאוּ חָאן-צִ׳ינג21, סיפורת שיר לציון המעורפל22, מפרש יַאנג גִ׳י-ג׳וֹאוּ20 את המשפטים ״כשדנים בעודף והעדר בדזאנג פו, יש לגשת לחפש בערוצים״21 ו-״כשענף ושורש נהירים, נדון בדיקור עמוק או דיקור שטחי של ערוצים״24, כטיפול המבוסס על יחסי אם ובן, בין נקודות הערוץ ועל פי שיוך לחמש הפאזות. גם את תוכנה של יצירה נוספת סיפורת ושיר להבנת מסתורין ומהות [הדיקור]25 שגם היא פרי עטו של דוֹאוּ חָאן-צִ׳ינג21 מפרש יַאנג גִ׳י-ג׳וֹאוּ20 אופן זהה.


סיכום
נוכחתי לגלות שבמאות השנים הראשונות לאחר פרסום התיאוריה של קאנון הקשיים, עדיין היה נהוג להשתמש בחמש נקודות השינוע בהתאם לעונות השנה ולא לשם השפעה על הפאזות שבגוף האדם. כמו כן, כל נושא הדיקור במחטים על פי הקלאסיקות היה יחסית אזוטרי ולא מובן מספיק לרופאים העממיים אשר העדיפו לא להסתכן ולהתמקד במוקסה ואילו ורק מתי מעטים העזו לדקור עם מחטים. בהמשך הופיע שימוש במילוי אם וניקוז בן לפי פאזות אך רק לעודף וחוסר בערוץ עצמו ולא באיברים והדיקור נעשה אך ורק על גבי הערוץ החולה. רק בתקופת מאוחר מאד, שושלת יואן ב-1306 לספירה, הופיע שימוש בתיאוריה זו לפי חמש הפאזות.

למרות שעם הזמן החלו לקשר את נקודות השינוע עם חמש הפאזות, אף רופא לא טרח להתייחס למשמעות איכות הפאזות בנקודות הללו. מרגע שהנושא תפס, אף רופא לא טרח לערער עליו ועל אלו שהגו אותו. מעניין לא פחות שדווקא רופא צמחים מובהק הוא זה שהרשה לעצמו ליישם את התיאוריה הזו בצורה כל כך נרחבת עליה מתבססים עד היום כל העוסקים בדיקור. אין ספק שוַואנג חָאוֹ-גוּ10, או שאולי בעצם היה זה מורו לִי דוֹנג-יוּאֱן12, יישם רעיונות ועקרונות טיפול של צמחי מרפא בתוך הטיפול שהציע לדיקור במחטים.

מבחינת תשובה למהות חמש הפאזות בנקודות השינוע אני חושב שהדבר הקרוב ביותר להסבר הוא ביטוי של איכות זרימה בערוץ עצמו. ברגע שתיאוריה זו הובנה כחמש פאזות היא איבדה את הקשר למקורות וקיבלה חיים משל עצמה, אך ללא יכולת להסביר מדוע לכל נקודה יש איכות פאזה. למעשה התשובה הנפוצה ביותר שאני מקבל לשאלה זו היא "כי ככה כתוב בקאנון הקשיים ואם זה מה שהוא אומר אז מי אני שאתווכח".

לדעתי הכוונה המקורית של המשורר דומה דווקא למה שוַואנג שׁוּ-חֱה2 הציג. זה נחמד מאד שמאוחר יותר אימצו את רעיון חמש הפאזות, רק חבל שאף אחד מהם לא יודע מדוע אומץ ומדוע יש פאזות בנקודות מלבד "הקאנון אמר, אז זה חייב להיות כך".

ברור לי שמי שעובד לפי שיוך נקודות השינוע לפאזות לא ישנה את דעתו עקב רשומה זו. למעשה גם אם אצטט את הרופא צִ'י בוֹ מודיע בפירוש לקיסר הצהוב שלא מדובר בחמש פאזות אלא בשיוך הנקודות לעונות, עדיין זה לא ישכנע את מי שעובד עם רעיון חמש הפאזות. יש כאן איזה היבט של סוגסטיה, בדומה למהפנט המשכנע מהופנט שלא יוכל לראות יותר את הצבע הירוק. כשהמהופנט מתעורר הוא לא מצליח לראות חפצים ירוקים. באותה מידה, מי שחונך על ברכי שיוך הנקודות לחמש הפאזות, לא יוכל לראות את ההגיון שמאחורי הדברים שהצגתי כאן. מי שקורא את הכתבים דרך משקפיים אדומים, אפילו מיץ עגבניות יראה לו כמו חלב. על אחת כמה וכמה כאשר זה מערער את יציבות הקרקע עליה אנו עומדים שנים כה רבות.

ברשומה זו אינני מנסה לדון אם הדיקור לפי חמש הפאזות עובד או לא. אני מזכיר לכם שהתחלתי לחקור את הנושא על מנת לנסות ולהבין האם יש איכות של חמש הפאזות בנקודות השינוע ובמידה ויש, מדוע? יכול להיות שחלק מהקוראים יפטרו את הטיעונים שמועלים ברשומה זו בתואנה שהדופק אינו משקר וש"עובדה, בקליניקה זה עובד". יכול להיות שזה עובד, אינני מנסה להסביר מדוע למרות שהתיאוריה כביכול שגויה, היא עדיין עובדת בקליניקה. במידה ואנחנו אכן מעוניינים בהבנה טובה יותר, אפשר למצוא הסבר חלופי טוב לא פחות לעובדה שהטיפולים של כל מי שעוסק בדיקור לפי חמש הפאזות יעילים. לשם כך צריך לפתוח את הראש, לוותר על האגו ולהתחיל לחשוב ולחקור ואולי על סמך ההסבר שסיפקתי למעלה אפשר למצוא הסברים אחרים. השאלה אם יש באמת עניין למצוא את האמת הכואבת או שאולי דווקא יש העדפה להישאר עם אמיתות שגויות ונוחות. לעניות דעתי, ההסבר לחיבור עם הפאזות הוא אחר ואם נבין אותו טוב יותר זה רק יקדם את ההבנה שלנו ברפואה הסינית ויאפשר לנו להמשיך ולהתקדם במקום להיות תקועים בחדר אשליות. כאשר אנחנו מחזיקים באמיתות שלדעתנו חקוקות בסלע, אנחנו נוטים לעוות את המציאות ולהתאים אותה לאמיתות שלנו על מנת שהעולם ימשיך להיות הגיוני. 

בעידן הקדום האמינו כולם לכל כוכבי הלכת והשמשות בשמיים סובבים סביב כדור הארץ שבמרכז היקום. האמיתה הזו הייתה כל כך חזקה עד כדי כך שכאשר תלמי צפה ברקיע וגילה שמשהו בתנועת כוכבי הלכת סביב כדור הארץ נראה לא הגיוני ותנועתם אינם מעגלית ואחידה, בחר לאנוס את מפת השמיים כדי להתאים להסבר שלו שהארץ במרכז. בעזרת גיאומטריה הוא "הוכיח" שחלק מכוכבי הלכת סובבים סביב נקודה דמיונית בחלל אשר בעצמה סובבת את כדור הארץ. רק מאוחר יותר השתחררו מהקביעה הדתית למיקום כדור הארץ והצליחו לגלות שהוא סובב סביב השמש יחד עם שאר כוכבי הלכת. אולי זאת הסיבה לכך שבקליניקה הדופק והטיפול נראים לנו מתאימים לאמיתה של פאזות בחמש נקודות השינוע. אולי.... מה שבטוח זה שלי עדיין אין את התשובה המושלמת והחקירה חייבת להימשך.

בחלק הבא בסידרה אשוב לדון בסתירה בכיוון הערוצים ואציג את הפתרונות המוצעים על ידי חוקרים שונים של הדיקור הסיני והכתבים העתיקים.

קישורים לכל חלקי סידרת הרשומות תיאוריות סותרות בבסיס הדיקור הסיני
חלק א' - לזהות את הבעיה
חלק ב' - להבין את חמש הפאזות
חלק ג' - פאזות ונקודות שינוע בקלאסיקות
חלק ד' - ניקוז ומילוי ביחסי אם ובן
חלק ה' - חמש הפאזות שבתוך הפאזות
חלק ו' - מערכת אחת בלבד של זרימת צ'י
חלק ז' - שתי מערכות בו זמנית
                                                                                                                                       
הערות
תרגום מסינית לעברית - ניצן אורן

  1. קאנון 81 הקשיים של הקיסר הצהוב
  2. וַואנג שׁוּ-חֱה 王叔和 Wang Shu He
  3. קאנון הדופק 脉经 Mai Jing
  4. סוּן סֱי-מיֳאוֹ 孙思邈 Sun Si Miao 
  5. פורמולות חיוניות למקרה חירום בשווי אלף פיסות זהב 备急千金要方 Bei Ji Qian Jin Yao Fang
  6. וַואנג טָאוֹ 王焘 Wang Tao
  7. סודות חיוניים מהספרייה הקיסרית 外台秘要 Wai Tai Mi Yao
  8. דִינג דֵה-יוֹנג 丁德用 Dīng Dé Yòng
  9. השלמת פירושים לקאנון הקשיים 难经补注 Nan Jing Bu Zhu
  10. וַואנג חָאוֹ-גוּ 王好古 Wang Hao Gu
  11. גַ'אנג יוּאֱן-סוּ 张元素 Zhang Yuan Su
  12. לִי דוֹנג-יוּאֱן 李东垣 Li Dong Yuan
  13. מרתחים וצמחים 汤液本草 Tang Ye Ben Cao 1306AC
  14. שקיק פנינים סיפורת שיר של אופי הצמחים 珍珠囊药性赋 Zhen Zhu Nang Yao Xing Fu
  15. ידע שקשה להשיגו 此事难知 Ci Shi Nan Zhi 
  16. תרשים מקור הארץ 地元图 
  17. מרשמים לתועלת עולמית 普济方 Pu Ji Fang 1406AC
  18. אוסף עלי הכותרת של הדיקור והמוקסה 针灸聚英 Zhen Jiu Ju Ying 1529AC
  19. ההישגים הגדולים של הדיקור והמוקסה 针灸大成 Zhen Jiu Da Cheng 1601AC
  20. יַאנג גִ׳י-ג׳וֹאוּ 杨继洲 Yang Ji Zhou
  21. דוֹאוּ חָאן-צִ׳ינג 窦汉卿 Dou Han Qing
  22. סיפורת שיר לציון המעורפל 标幽赋 Biao You Fu
  23. ״כשדנים בעודף והעדר בדזאנג פו, יש לגשת לחפש בערוצים״既论脏腑虚实,须向经寻
  24. ״כשענף ושורש נהירים, נדון בדיקור עמוק או דיקור שטחי של ערוצים״ 明标与本,论刺深刺浅之经
  25. סיפורת ושיר להבנת מסתורין ומהות [הדיקור] 通玄指要赋 Tong Xuan Zhi Yao Fu
מקורות נוספים

脉经1

外台秘要-明堂序/王焘2
 
配合例3
七十七难曰.上工治未病者.见肝之病.则知肝当传于脾.故先实其脾气.无令受肝之邪气也.假令见肝病欲实其脾者.先于足太阴经中补土字一针.又补火字一针.后于足厥阴肝经内.泻木字一针.又泻火字一针.

子母例4
假令见肝病满闷淋溲便难转筋.又见心病烦心心痛掌中热而哕.当于足厥阴肝经内.木火二字各一针.