המפתח לצופן של ששת הצ'י בפיזיולוגיה הסינית

לפני כ-7 שנים נתקלתי לראשונה באסכולת חמש התנועות וששת הצ'י וגיליתי נקודת מבט שונה, חדשה ומעניינת על הרפואה הסינית ומאז אני לומד וחוקר את הכתבים שעסקו בה. מי שעוקב אחרי הבלוג שלי יכול לראות שהזכרתי אסכולה זו במספר רשומות ושרבים מהתרגומים שהבאתי מסינית, מגיעים מרופאי אסכולה זו. אסכולה זו עושה שימוש במונחים רבים שאינם שגורים בשפת הרפואה הסינית היום-יומית שלנו, ולכן יש צורך להכיר מונחים אלו על מנת להבין את האסכולה. למרות שהשתדלתי להסביר מחדש את המונחים בכל רשומה שעסקה בנושא זה, נראה שעדיין קשה לקוראים לרדת לסוף דעתי. לכן, החלטתי לנסות ולפשט את הרעיונות שמאחורי האסכולה ולהציגם ללא הבאת מקורות וציטוטים על מנת להקל על הקוראים להבין את הרעיון.

חמש עונות שנה ושש עונות שנה

אסכולת חמש התנועות וששת הצ'י מחלקת את השנה לחמש עונות שמכונות בשם תנועות (Wu Yun), שמבוססות על חמש הפאזות (Wu Xing) ולשש עונות שמבוססות על שישה סוגי צ'י (Liu Qi). חמש עונות התנועות מסודרות לפי עץ-אש-אדמה-מתכת-מים. סדר זה של חמש עונות התנועות מבוסס על סדר היצירה של הבריאה, שמתחיל בלידה (עץ) ומסתיים במוות (מים). לכל אחת מחמש הפאזות נהוג לשייך צ'י משלה לפי הצימודים הבאים עץ־רוח, אש־חום, אדמה־לחות, מתכת־יובש, מים־קור. מעשית, פאזת האש זוכה לשני סוגי צ'י לכן מתוך חמש פאזות מקבלים שישה צ'י. כאשר מדובר בצ'י של הסביבה, משייכים לפאזת האש את צ'י החום (re) ואת צ'י חום־הקיץ (shu). כאשר מדובר בפיזיולוגית גוף האדם, משייכים לפאזת האש את צ'י אש השר ואת צ'י אש הריבון.

	5	4	3	2		1
פאזה	מים	מתכת	אדמה	אש		עץ
צ'י סביבה	קור	יובש	לחות	חום	חום־קיץ	רוח
צ'י פיזיולוגי	קור	יובש	לחות	אש  הריבון	אש השר	רוח

חלוקה זו של השנה לחמש עונות ושש עונות מתארת את השינויים הבסיסיים הקבועים בטבע במהלך השנה ולכן נהוג לקרוא לכל עונת תנועה בשם תנועה־מארחת ולכל עונת צ'י, צ'י־מארח. אם יש לנו מארחים, סימן שיש לנו גם אורחים. על בסיס חישוב מורכב שמבוסס על גזע וענף של כל שנה, מסדרים מחדש חמש עונות תנועות חדשות על גבי חמש עונות התנועות־המארחות ומכנים אותן בשם תנועות־אורחות. כך, למרות שעונות השנה הקבועות (מארחות) מסודרות לפי סדר הגיוני וקבוע עץ-אש-אדמה-מתכת-מים, העונות האורחות חופפות במשך הזמן אך מועדן שונה בכל שנה. ראו למשל את הניתוח של שנת 2014 (לקריאת הניתוח המלא היכנסו לכאן) כאשר השנה מתחילה משמאל בעונת תנועת העץ ומעליה יש תנועה אורחת של אדמה:

באותו האופן נהוג גם לחלק את השנה לשש עונות צ'י־מארח קבוע לפי סדר היצירה רוח - אש הריבון - אש השר -לחות- יובש - קור ושש עונות אורחות משתנות בכל שנה. שיטת חישוב זו מורכבת אף יותר וכוללת שכבות מידע נוספות שלאחר שקלול של כל פרטי המידע אפשר לנתח את אופי השנה הצפוי ולשער אם ומתי עשוים להתחולל שינויים חריפים בתחלופה ההדרגתית של עונות השנה ולקבוע טיפול מונע או להיערך מבעוד מועד להתפרצות מגיפות. 

שישה צ'י פיזיולוגים

שיטת חישוב המפה השנתית רלוונטית בעיקר כאשר רוצים לצפות שינויים חריפים בצ'י העונתי לאורך עונות השנה, שעשויים להביא לכך שהגוף לא יצליח להתמודד עם השינוי ויתפתחו מגיפות ומחלות. לא כל הרופאים הסינים התחברו לשיטת ניתוח זו וחלקם בחרו להתמקד ולהרחיב היבט מעט שונה של חמש התנועות וששת הצ'י - קרי הביטוי הפיזיולוגי של התנועות והצ'י בגוף האדם. רופאים אלו הסיקו שחמש עונות התנועות ושש עונות הצ'י משפיעים על בריאות האדם מכיוון שהם מהדהדים בגוף האדם. הדהוד זה נובע מכך שגם בגוף האדם יש חמש תנועות ושישה צ'י פיזיולוגים. כאן אנו נתקלים לראשונה ברעיון שונה ממה שלימדו אותנו בשיעורי רפואה סינית. עד היום למדנו שיש בטבע שישה סוגי צ'י שעשויים, בתנאים מסוימים, וכאשר הם פולשים אל תוך הגוף, לגרום להתפתחות מחלות, אז הם נחשבים שישה סוגי צ'י פתוגנים חיצוניים. לעומת זאת, כאן אנחנו רואים שיש גישה שטוענת שגוף האדם קיימים שישה סוגי צ'י פיזיולוגים. על הביטוי של ששת הצ'י בטבע ובגוף האדם כתבתי ברשומות הבאות ג'ואה יין רוח עץ, שאו יין אש הריבון, שאו יאנג אש השר, תאי יין לחות אדמה, יאנג מינג יובש מתכת, תאי יאנג קור מים.

בין הרופאים באסכולת חמש התנועות וששת הצ'י אין הסכמה מלאה האם ששת הצ'י שבטבע אכן פולשים אל תוך הגוף או שהם רק מערערים את האיזון של ששת הצ'י הפיזיולוגים של הגוף, אבל יש הסכמה שלגוף האדם יש שישה צ'י פיזיולוגים. על המנגנון שמסנכרן את הגוף עם שינוי הסביבה הקבוע והמנגנון שמגן על צ'י הגוף מפני שינויים חריגים וחריפים בצ'י הסביבה, כתבתי ברשומה החיבור בין האדם ליקום - כִּינוּן הצ'י ומנגנון הנפש.

ביטוי פיזיולוגי של ששת הצ'י בגוף האדם

די קל להבין שצ'י הלחות הוא הנוזלים שבגוף שמלחלחים את הרקמות, צ'י היובש הוא היובש שנוצר במעיים והופך את פסולת המזון לצואה, צ'י הקור הוא בעצם העדר יאנג. איך מסבירים את צ'י הרוח ואת שני סוגי האש? צ'י הרוח הוא בעצם זרימה תקינה של הדם בגוף אל עבר איברי תנועה, דבר שמאפשר לעיניים לראות, לאצבעות לאחוז ולרגליים לצעוד. זאת הסיבה שכאשר יש פתולוגיה של הרוח, היא מתבטאת בתנועה לא תקינה, בשונה מהמצב התקין של תנועה תקינה. הצורך להסביר את שני סוגי צ'י האש, אש השר ואש הריבון הביא להתפתחות תיאוריה רחבה אך לא אחידה ומעט מפוזרת, בנושא זה. לא זה המקום להרחיב על תיאוריה זו, אך מספיק לפשפש מעט בבלוג בכדי למצוא מספר מאמרים שמזכירים את הנושא על קצה המזלג. זה הזמן להבהיר משהו חשוב, מאד קל להתבלבל עם המונחים החדשים ולערבב אותם עם מונחים שכלל אין להם קשר עקב היותם נקודות מבט שונות על אותו הנושא. למשל, לחות היא מעין מקבילה לנוזלי גוף, צ'י מזין וכדומה. בין אש השר לצ'י ויאנג יש נקודות השקה רבות. אש הריבון היא ביטוי שמקביל לרב למונח נפש (shen) וכן הלאה וכן הלאה. האחת היא נקודת מבט דרך ששת הצ'י על בסיס חמש הפאזות ואילו השנייה היא נקודת מבט דרך חומרי גוף.

שש מערכות פיזיולוגיות

כל אחד מששת הצ'י משייך למערכת אחת בגוף. צ'י הרוח משויך למערכת ג'ואה יין, צ'י אש השר משויך למערכת שאו יאנג, צ'י אש הריבון משויך למערכת שאו יין, צ'י הלחות משויך למערכת תאי יין, צ'י היובש משויך למערכת יאנג מינג וצ'י הקור משויך למערכת תאי יאנג. מכיוון שכך, אסכולת חמש התנועות וששת הצ'י מכנה כל אחת מהמערכות בשם שמכיל את שם הצ'י, שם הפאזה ושם כמותי של יין או יאנג. למשל ג'ואה יין רוח־עץ, שאו יין אש־הריבון, שאו יאנג אש־השר, תאי יין לחות־אדמה, יאנג מינג יובש־מתכת ותאי יאנג קור־מים.

שם המערכת	ענף	שורש
ענף+צ'י+פאזה	כמות יין ויאנג	צ'י השמיים	פאזת הארץ
תאי יאנג קור מים	תאי יאנג – יאנג רב	קור	מים
יאנג מינג יובש מתכת	יאנג מינג – יאנג בוהק	יובש	מתכת
שאו יאנג אש השר	שאו יאנג – מעט יאנג	אש	אש
תאי יין לחות אדמה	תאי יין – יין רב	לחות	אדמה
שאו יין אש הריבון	שאו יין – מעט יין	חום	אש
ג'ואה יין רוח עץ	ג'ואה יין – קץ היין	רוח	עץ

כל מערכת כזו מורכבת משני "איברים", כלי־ערוץ (מרידיאן) וצ'י ששמו הוא שם המערכת, כלומר צ'י תאי יאנג או צ'י ג'ואה יין וכדומה. מערכת תאי יאנג כוללת את שלפוחית השתן, מעי דק, ערוץ תאי יאנג של היד והרגל וצ'י שנקרא תאי יאנג. אל תתבלבלו ותחשבו שהצ'י שנקרא תאי יאנג הוא צ'י קור ושבערוץ תאי יאנג זורם צ'י קור. בערוץ יאנג מינג לא זורם יובש ובערוץ ג'ואה יין לא זורמת רוח. התבלבלתם? אז ככה, הצ'י שזורם בערוץ תאי יאנג, יאנג מינג, ג'ואה יין וכל השאר אמנם נקרא צ'י תאי יאנג, צ'י יאנג מינג וצ'י ג'ואה יין, אך הוא בעצם תערובת של צ'י־אמיתי, צ'י־מקור, צ'י־אב, צ'י־מזין, צ'י־מגן וכדומה. תערובת צ'י זו זורמת בערוץ ומפעילה את איברי המערכת, אשר בתורם מביאים ליצירת אחד מששת הצ'י. כך למשל בערוץ יאנג מינג זורמים צ'י־אמיתי, צ'י־מקור, צ'י־אב, צ'י־מזין, צ'י־מגן שמפעילים בין היתר את המעי הגס והקיבה, אשר מוציאים מהמזון את הנוזלים ותמצית הצ'י ומייבשים את פסולת המזון ליצירת צואה. אפשר לראות שעל מנת להסביר את הרעיון, עשיתי חיבור בין נקודת המבט של חומרי הגוף ונקודת המבט של ששת הצ'י וחמש הפאזות. 

אם נסכם עד כאן, אז בגוף האדם יש שש מערכות, שכל אחת מהן יוצרת בגוף אחד משישה סוגי צ'י, כחלק מתפקוד פיזיולוגי תקין. בכל מערכת כזו יש שני איברים, כלי ערוץ וצ'י, שזורם במערכת ומאפשר לה לייצר את אחד מששת הצ'י. כאשר אנחנו מתבוננים לעומק בכל אחת מהמערכות הללו ובוחנים את שיוך האיברים לחמש הפאזות, אנו מגלים שרק איבר אחד תואם בשיוך הפאזה שלו לפאזה של המערכת. במערכת ג'ואה יין רוח־עץ יש את הכבד ואת מעטפת הלב. הכבד משויך לפאזת העץ, ולכן מכונה באסכולה זו בשם כבד־עץ, ואילו מעטפת הלב משויכת לפאזת האש ולכן מכונה בשם מעטפת לב־אש. כלומר במערכת ג'ואה יין רוח־עץ יש גם עץ וגם אש. במערכת שאו יאנג אש־השר יש את שלושת המחממים ואת כיס המרה. שלושת המחממים משויכים לפאזת האש, ולכן מכונים באסכולה זו בשם שלושת המחממים־אש, ואילו כיס המרה משויך לפאזת העץ ולכן מכונה בשם כיס מרה־עץ. כלומר במערכת שאו יאנג אש־השר יש גם אש וגם עץ. במערכת תאי יאנג קור־מים יש את שלפוחית השתן ואת המעי הדק. שלפוחית השתן משויכת לפאזת המים לכן נקראת ש.שתן־מים, ואילו המעי הדק משויך לפאזת האש ולכן מכונה בשם מעי דק־אש. כלומר במערכת תאי יאנג קור־מים יש גם אש וגם מים.

תאי יאנג קור מים - מכילה את מעי דק (אש) ושלפוחית השתן (מים). בשורש יש קור ובענף יאנג רב

אנו רואים שבבמערכת המים יש מים ואש ובמערכת האש יש אש ומים. כלומר, אחד מאיברי פאזת האש (מעי דק) נמצא בכלל במערכת קור־מים, אחד מאיברים פאזת המים (כליות) נמצא בכלל במערכת אש־הריבון. הערבוב המעניין הזה מסביר שיש חיבור בין תאי יאנג קור־מים ושאו יין אש־הריבון, דרך האיבר בעל הפאזה שאינה תואמת לפאזת המערכת. אפשר לומר, שהמעי הדק והכליות הם מעין בולם זעזועים שמקשר בין שתי המערכות ומאפשר ליצור איזון בתפקוד שלהן.

הצ'י שמקשר שתי מערכות באמצע הדרך

החיבור הזה בין שתי מערכות נקרא צ'י־האמצע. לכל מערכת יש את הצ'י אותו היא מפיקה ואשר נחשב הצ'י השורשי שלה. כמו כן יש לכל מערכת גם צ'י ענף שהינו הצ'י שמשפעל את המערכת, זורם בערוץ ומכונה בשם כמותי של יין-יאנג, קרי תאי יאנג, שאו יאנג, ג'ואה יין וכדומה. למשל במערכת תאי יין לחות־אדמה, צ'י השורש הוא לחות, צ'י הענף הוא תאי יין וצ'י־האמצע הוא יאנג מינג יובש. משמעות הדבר היא שמדובר במערכת מאד יינית בה צ'י השורש הוא לחות יינית, צ'י הענף הוא יין רב (תאי יין - יין רב) וההשפעה שמגיעה ממערכת יאנג מינג יובש־מתכת דרך צ'י־האמצע היא של יובש שמאזן את עודף הלחות היינית. במערכת תאי יאנג קור־מים, צ'י השורש הוא קור, צ'י הענף הוא תאי יאנג וצ'י־האמצע הוא שאו יין אש־הריבון. משמעות הדבר היא שמדובר במערכת שהשורש שלה הוא קור ייני, הענף שלה הוא יאנג רב (תאי יאנג - יאנג רב) שנפרש על החיצון כולו וההשפעה שמגיעה ממערכת שאו יין אש־הריבון דרך צ'י־האמצע היא של חום־אש. מכיוון שמערכת תאי יאנג נמצאת בין יאנג רק בענף וקור ייני בשורש, הפתולוגיות שלה קשורות לחום (פליטת חום גוף) וקור (תיעוב קירבה לקור) וצ'י־האמצע יכול לאזן מערכת זו.

אש הריבון שבשורש של שאו יין, מגיעה אל מערכת תאי יאנג קור מים ומשמשת כצ'י הנראה באמצע של המערכת בין השורש והענף.

שלושה צמדי מערכות
שש המערכות השונות מתחלקות לשלושה צמדים בעלי השפעה הדדית: תאי יאנג - שאו יין, תאי יין - יאנג מינג, שאו יאנג - ג'ואה יין. לצמדים אלו לא ניתן שם בכתבים הסינים ולכן אני בחרתי לכנות אותם רב־מערכת או  מערכת־על. כל רב־מערכת מאזנת את עצמה בתפקוד הפיזיולוגי התקין אך כאשר אחת המערכות חולה, היא עשוייה להשפיע על המערכת המאזנת. כך למשל כאשר מערכת שאו יין סובלת מחוסר יאנג, היא לא תומכת בחום של מערכת תאי יאנג ולכן היאנג של מערכת תאי יאנג נחלש ומחלה בחיצון יכולה להשפיע בקלות על שאו יין. חוסר ביאנג במערכת יאנג מינג יכול להתבטא בלחות יתר במערכת תאי יין מכיוון שהיא לא מקבלת מספיק יובש וחום יאנגי ואינה מסוגלת להתמודד עם עודף לחות יינית.

החיבור שבין שלושת צמדי המערכות
רעיונות אלו שולבו עם תיאוריה נוספת שמקורה בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב ונקראת בריח-לוח־דלת-ציר שהפכה עם השנים ל-פתיחה, סגירה וציריות ויושמה דרך הכתב הקלאסי דיון על פגיעת פתוגן. על פי תיאוריה זו, תאי יאנג ותאי יין פותחים, שאו יאנג ושאו יין הם צירים, ג'ואה יין ויאנג מינג סוגרים. פגיעה בתפקוד של מערכת אחת, משרה כשל בתפקוד מערכת בעלת אופי דומה. כאשר יש פגיעה בפתיחה של מערכת אחת, היא משפיעה גם על פתיחה של מערכת שנייה, כך מחלה במערכת תאי יאנג משפיעה על פתיחה במערכת תאי יין ולהפך, מחלה בסגירה של יאנג מינג עשויה להשפיע על הסגירה של ג'ואה יין ולהפך ומחלה בציריות של שאו יאנג עשוייה להשפיע על הציריות של שאו יין ולהפך. מכאן אפשר לחבר רב־מערכת אחת לרב־מערכת אחרת דרך ההשפעה העקיפה של השראה הדדית המבוססת על עיקרון פתיחה-סגירה-ציריות. על השפעה כזאת דיברתי ברשומה להרים את הקומקום ולהסיר את המכסה.

השראה הדדית של תאי יאנג על תאי יין על בסיס היותר מערכות בעלות תנועה של פתיחה

כאשר מדברים על ערוצי דיקור, השפעה זו מוצגת כהשפעה של ערוץ רגל על ערוץ יד, לכן כאשר יש מחלה בערוץ תאי יאנג של הרגל ושלפוחית השתן, ששייך למערכת פותחת, אז נגרמת פגיעה גם בערוץ תאי יין של היד והריאות. תאי יאנג רגל משפיע על תאי יין יד ולכן אפשר גם לטפל באחד דרך השני. תאי יאנג יד משפיע על תאי יין רגל ולכן בבעיות של מעי דק או של הערוץ שלו, אפשר לטפל דרך ערוץ הטחול. כך גם עם שאר הערוצים, שאו יאנג יד מול שאו יין רגל, שאו יאנג רגל מול שאו יין יד, יאנג מינג יד מול ג'ואה יין רגל, יאנג מינג רגל מול ג'ואה יין יד. תיאוריה זו אומצה בחום על ידי דונג ג'ינג-צ'אנג (Master Tung) ואחרים.

מה עוזר לי לדעת את כל זה?
1. אבחון - הבנה טובה יותר של היחסים בין האיברים השונים, פתולוגיות שמשלבות יותר מאיבר אחד, פתולוגיות של ששת הצ'י וכדומה. השפעת מחלה באיבר אחד על 3 איברים אחרים ברב מערכת. השפעת מחלה על תפקוד מערכת אחת בפתיחה-סגירה-ציריות, על תפקוד מערכת בעלת תפקוד דומה. מישוש ערוץ יד במחלת רגל על בסיס איברים במערכת בעלת איכות תנועה פתיחה-סגירה-ציריות.
2. טיפול - קביעת טיפול לשיפור תפקוד פתיחה-סגירה-ציריות על ידי טיפול באיברים שקשורים במערכת זו. טיפול בערוץ יד למחלת ערוץ רגל במערכות בעלות איכות תנועה של פתיחה-סגירה-ציריות. טיפול מערכתי רחב שמבוסס על יחסי איברים במערכת אחת או ברב מערכת.

הלב - תפקיד האש באזור האדמה

כל מי שעוסק ברפואה סינית מכיר את השיוך הנפוץ של חמשת האיברים לחמש הפאזות, כבד-עץ, לב-אש, טחול-אדמה, ריאות-מתכת וכליות-מים. אבל מדי פעם יוצא לנו להיתקל במקורות שמציגים צימודים פחות מוכרים שהנפוץ בהם הוא הצימוד של ריאות-אש, כבד-מתכת, כליות-מים, טחול-עץ ולב-אדמה. לא אחת יצא לי להיתקל במטפלים שממהרים לטעון שמדובר בצימוד העתיק ביותר או הנכון יותר ושיש עומק נוסף וגאוני לכל הנושא. קל מאד למי שלא מכיר את ההיסטוריה הסינית והתפתחות הפילוסופיות הסיניות להיסחף אחר גל ההתלהבות מרעיונות עתיקים כאילו היו נכונים יותר ממה שמודרני (לא יודע מדוע, אולי זאת התרפקות רומנטית על האמונה שהקדמונים היו יותר חכמים מאתנו). פעמים רבות זה נעשה ללא העמקת חקירה והבנה מדוע הופיעו צימודים נוספים ומה ההיגיון שמאחוריהם.

לצימוד המוזר שתיארתי למעלה יש הסבר מאד פשוט והגיוני. חשוב להבין שבתקופה בה החלו להיווצר צימודים שונים כאלה (בסביבות 500 לפני הספירה) תורת חמש הפאזות (כן כן, זו הייתה תורה פילוסופית לפני שצומצמה לתיאוריה, ממש כמו תורת יין-יאנג) הייתה בחיתוליה. נושא מהות חמש הפאזות עדיין התפתח וזיגזג מרעיון של חמישה חומרים בסיסיים בשימוש האדם (עץ ומתכת שמשמשים ככלים בבנייה או מסחר, אש ומים שמשמשים לחימום ובישול ואדמה שמניבה יבול) או כחומרי בסיס מהם מורכבת הבריאה כולה במינונים שונים, לכדי רעיון מופשט יותר שעדיין לא ממש התגבש לפאזות ומשמעותן. בתקופה זו החלו לסווג הרבה רעיונות לקבוצות של חמש, שש וכדומה. כך נוצרו קבוצות של חמש מידות, חמישה צבעים, חמישה טעמים, חמישה כיוונים, חמש ריחות, חמישה איברים, חמישה חומרים וכדומה. גם תיעוד כתוב של ההיסטוריה הקדומה החל להיערם ונערך תחת ספרות היסטורית כגון דברי המדינות (国语Guóyǔ) או ספר המסמכים (尚书Shàngshū) שמתעדים בין היתר היבטים שונים בהתפתחות של חמש הפאזות או חמשת החומרים. למשל הספר קוֹרוֹת דזוּאוֹ [על עידן] האביב והסתיו (春秋左传) מדבר על חמישה חומרים שמשמשים את האדם בחיי היום יום:

天生五材，民并用之，废一不可。

"השמיים יוצרים את חמשת החומרים, האדם משתמש בהם, אי אפשר [להתקיים] אף ללא אחד מהם".

לעומת זאת בספר ההיסטוריה דברי המדינות (国语), שמתעד את ההיסטוריה מתקופת שושלת ג'ואו המערבית (1046-771 לפנה"ס西周 ), מוזכרים אותם חמישה חומרי בסיס דווקא כחומרים מהם מורכבת הבריאה:

以土与金、木、水、火杂，以成万物。

"ערבוב של אדמה עם מתכת, עץ, מים ואש מביא להתהוות רבבות הדברים".

אבל יום אחד בא איזה קיסר נחמד של מדינת צ'ין שהתעקש לאחד את סין, הכתב והתרבות שלה תחת מרותו של שליט אחד ויחיד, הוא עצמו. איך מאחדים את כל המדינות תחת ריבון אחד ותרבות אחת? פשוט מאד, כובשים את כל המדינות שמסביב, שורפים את כל הספרים שלא מסתדרים עם הרעיונות שמקובלים על הקיסר, שיש לו כמובן מנדט מהשמיים למשול והוא לא צריך פריימריז או בחירות, וקוברים את כל הפילוסופים הקונפוציאנים בחיים כדי שלא יבלבלו את השכל. וכך בשנת 213 לפנה״ס הועלו באש רבים מהכתבים החשובים לקונפוציאנים, באירוע המכונן והטראומטי של שריפת הספרים וקבירת הקונפוציאנים (焚书坑儒). מכיוון שהקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב נערך לאורך תקופה מאד ארוכה ושככל הנראה הסתיימה רק בסביבות שנת 26 לפנה״ס, יש לנו מזל גדול שהידע שבקאנון זה שרד והגיע אלינו. בין הספרים שנפגעו היה גם ספר המסמכים, שחלקים ממנו שרדו, אם בעקבות נטיית השינון (מי אמר ששינון זה לא טוב) של המלומדים הקונפוציאניים שלא נקברו חיים על ידי הקיסר הנחמד, או מכיוון שהיו מספר כתבים שכנראה הוסתרו. 13 שנים לאחר מכן שאריות הספר אוגדו יחדיו על ידי פוּ שֶֹנג (伏胜) ומכיוון שנכתבו בכתב החדש שאוחד על ידי הקיסר, נקרא הספר הכתב החדש של ספר המסמכים (今文经-尚书). זמן לא רב לאחר מכן ״נמצא״ כביכול העתק של הספר המקורי שהוסתר ונשמר בקיר של צאצא של קונפוציוס. מכיוון שהכתב היה כתוב בכתב טרם איחוד הכתב על ידי הקיסר החדש, על כן עותק זה כונה הכתב העתיק של ספר המסמכים (古文经-尚书). למה ״נמצא״ אתם שואלים? כי בדיעבד אנחנו יודעים שהוא פוברק. אחד ההבדלים בין שני הספרים הוא צימוד האיברים לחמש הפאזות. הקאנון הפנימי מסתמך על הצימוד שמופיע בכתב החדש של ספר המסמכים שהינו העתיק ומבוסס על המקור. אז על מה בדיוק הסתמך הכתב העתיק של ספר המסמכים? על כמה ספרים שעסקו במסורות זביחת זבחים.

הסינים נוטים להסתכל על העולם אחרת מאתנו. לנו יש מצפן ומבחינתנו המפה ישרה רק כאשר היא מוצפנת (הצפון נמצא בראש המפה למעלה) אבל הסינים (שהמציאו את המצפן) קראו לו דווקא.... מדרם, או ״המחט שמצביעה על הדרום״ (指南针). הסינים נוהגים הסתכל על הכל מנקודת מבט בה הדובר מסתכל לכיוון דרום שם עוברת השמש, כך שהמערב מימינו והמזרח לשמאלו. מכיוון שסיווג העולם ומרכיביו לקבוצות של חמש הושפע מאד מתרשים הנהר (河图) על כן רצוי שנזכיר לרגע גם את התרשים הנ"ל. תרשים הנהר הוא תרשים של עשר ספרות בחמישה מיקומים שונים שהיה משורטט על גבי גופו של סוס-דרקון, בו חזה פו שי (伏羲) יוצא מן הנהר הצהוב.

פוּ שֶֹנג הוסיף לספר המסמכים גם פרשנות (尚书大传) בה הציג חיבור בין רעיון תרשים הנהר מ[קאנון] תמורות [שושלת] ג'ואו (周易) ורעיון חמש הפאזות שהופיע בספר המסמכים:

天一生水，地二生火，天三生木，地四生金。地六成水，天七成火，地八成木，天九成金，天五生土。

"שמיים-אחד יוצר מים, ארץ-שניים יוצר אש, שמיים-שלושה יוצר עץ, ארץ-ארבעה יוצר מתכת. ארץ-שישה משלים את המים, שמיים-שבעה משלים את האש, ארץ-שמונה משלים את העץ, שמיים-תשעה משלים את המתכת, ארץ-חמישה יוצר אדמה".

תרשים הנהר שימש במרוצת השנים גם להבנת התיאוריה של ספר התמורות ושרטוט תרשימי שמונה הטריגרמות של שמיים מאוחרים ומוקדמים ואף על התפתחות תיאוריית חמש הפאזות. ציורים של אותו חיזיון מראים שאת תרשים הנהר ממקמים כך שכיוון דרום נמצא באזור הראש, כיוון צפון נמצא באזור הזנב, כיוון מערב בצד ימין של הגוף וכיוון מזרח בצד שמאל. הקו המקווקו שעובר מדרום לצפון על גבי ציור הסוס-דרקון הוא עמוד השדרה של היצור. עכשיו דמיינו סיני קדמון (לא זה עם צמה ארוכה, זה שושל צ׳ינג 1644-1911, כזה עם שיער אסוף בכוס עם צ׳ופסטיק נעוץ באמצע), שעומד כשפניו לדרום ולפניו מזבח עם עולה, במקרה הטוב היא זבח חיה כלשהי וברע היא אדם. את העולה מניחים כאשר הגב פונה למעלה, הראש בכיוון דרום והרגליים בכיוון צפון. כאשר מתבוננים על הזבח בצורה כזאת, אז הריאות נמצאות בצד דרום (אש), הכליות בצד צפון (מים), הכבד מימין בצד מערב (מתכת), הטחול משמאל בצד מזרח (עץ) והלב באמצע בין החמישה (אדמה). מכאן אנחנו יכולים להבין שסיווג האיברים לפאזות על פי גישה זו מבוסס על מיקום פיזי של איברים מתים ולא על רעיון המתאר את תפקוד האיברים ואופיים, כפי שנהוג ברפואה הסינית.














כשמחפשים הסבר אטימולוגי על הסימניות הסיניות נהוג להסתמך על הספר הקדום ביותר בנושא פירוש וניתוח הסימניות (说文解字). כאשר בודקים את האטימולוגיה של חמשת האיברים אפשר לראות שהכותב מסביר שאיבר הלב הוא אדמה ושזהו דימוי לצורתו אבל המלומדים הסינים מתקופת שושלת חאן הקבילו אותו דווקא לאש. מכיוון שבתקופת חיבור ספר זה כבר הופיעו שתי הגרסאות לספר המסמכים, הוא לא ידע לקבוע איזה פירוש נכון ולכן סיפק את שני הפירושים.

נקודה אחרונה לסיום, אם למישהו לא מסתדר מיקום האיברים לפי מיקום הפאזות, או במילים אחרות, מדוע המים למטה והאש למעלה, העץ משמאל והמתכת מימין ולבסוף האדמה במרכז, כל שצריך לעשות זה להתבונן בתרשים הנהר, שם נקבע סדר נקודות ייניות (זוג) ויאנגיות (פרט) בסדר עולה מאחד לעשר בחמישה מיקומים. הסבר זה מאפשר לנו להבין את שיוך האיברים של הזבח לחמש הפאזות מבחינת מיקום וגם פותר לנו בעיה נוספת בנוגע לסדר הפאזות. אנחנו מכירים את הסדר ״עץ אש אדמה מתכת מים״ אבל כאן מוצג הסדר ״מים אש עץ מתכת אדמה״ שמבוסס על סדר הבריאה כפי שהוא מתואר בתרשים הנהר ומוזכר גם בספר המסמכים בפרק התוכנית הגדולה (洪范), מתוארות הפאזות בסדר מסוים ולכל פאזה משויכת תכונה:

五行，一曰水，二曰火，三曰木，四曰金，五曰土。水曰润下，火曰炎上，木曰曲直，金曰从革，土爰稼穑。

"חמש פאזות – אחד נקרא מים, שניים נקרא אש, שלוש נקרא עץ, ארבע נקרא מתכת, חמש נקרא אדמה. נאמר שהמים מרטיבים למטה, נאמר שהאש משלהבת למעלה, נאמר שהעץ מתכופף ומתיישר,  נאמר שהמתכת נאותה [לקבל] שינוי ועל כן האדמה נזרעת ונקצרת".