הלב - תפקיד האש באזור האדמה

כל מי שעוסק ברפואה סינית מכיר את השיוך הנפוץ של חמשת האיברים לחמש הפאזות, כבד-עץ, לב-אש, טחול-אדמה, ריאות-מתכת וכליות-מים. אבל מדי פעם יוצא לנו להיתקל במקורות שמציגים צימודים פחות מוכרים שהנפוץ בהם הוא הצימוד של ריאות-אש, כבד-מתכת, כליות-מים, טחול-עץ ולב-אדמה. לא אחת יצא לי להיתקל במטפלים שממהרים לטעון שמדובר בצימוד העתיק ביותר או הנכון יותר ושיש עומק נוסף וגאוני לכל הנושא. קל מאד למי שלא מכיר את ההיסטוריה הסינית והתפתחות הפילוסופיות הסיניות להיסחף אחר גל ההתלהבות מרעיונות עתיקים כאילו היו נכונים יותר ממה שמודרני (לא יודע מדוע, אולי זאת התרפקות רומנטית על האמונה שהקדמונים היו יותר חכמים מאתנו). פעמים רבות זה נעשה ללא העמקת חקירה והבנה מדוע הופיעו צימודים נוספים ומה ההיגיון שמאחוריהם.

לצימוד המוזר שתיארתי למעלה יש הסבר מאד פשוט והגיוני. חשוב להבין שבתקופה בה החלו להיווצר צימודים שונים כאלה (בסביבות 500 לפני הספירה) תורת חמש הפאזות (כן כן, זו הייתה תורה פילוסופית לפני שצומצמה לתיאוריה, ממש כמו תורת יין-יאנג) הייתה בחיתוליה. נושא מהות חמש הפאזות עדיין התפתח וזיגזג מרעיון של חמישה חומרים בסיסיים בשימוש האדם (עץ ומתכת שמשמשים ככלים בבנייה או מסחר, אש ומים שמשמשים לחימום ובישול ואדמה שמניבה יבול) או כחומרי בסיס מהם מורכבת הבריאה כולה במינונים שונים, לכדי רעיון מופשט יותר שעדיין לא ממש התגבש לפאזות ומשמעותן. בתקופה זו החלו לסווג הרבה רעיונות לקבוצות של חמש, שש וכדומה. כך נוצרו קבוצות של חמש מידות, חמישה צבעים, חמישה טעמים, חמישה כיוונים, חמש ריחות, חמישה איברים, חמישה חומרים וכדומה. גם תיעוד כתוב של ההיסטוריה הקדומה החל להיערם ונערך תחת ספרות היסטורית כגון דברי המדינות (国语Guóyǔ) או ספר המסמכים (尚书Shàngshū) שמתעדים בין היתר היבטים שונים בהתפתחות של חמש הפאזות או חמשת החומרים. למשל הספר קוֹרוֹת דזוּאוֹ [על עידן] האביב והסתיו (春秋左传) מדבר על חמישה חומרים שמשמשים את האדם בחיי היום יום:

天生五材，民并用之，废一不可。

"השמיים יוצרים את חמשת החומרים, האדם משתמש בהם, אי אפשר [להתקיים] אף ללא אחד מהם".

לעומת זאת בספר ההיסטוריה דברי המדינות (国语), שמתעד את ההיסטוריה מתקופת שושלת ג'ואו המערבית (1046-771 לפנה"ס西周 ), מוזכרים אותם חמישה חומרי בסיס דווקא כחומרים מהם מורכבת הבריאה:

以土与金、木、水、火杂，以成万物。

"ערבוב של אדמה עם מתכת, עץ, מים ואש מביא להתהוות רבבות הדברים".

אבל יום אחד בא איזה קיסר נחמד של מדינת צ'ין שהתעקש לאחד את סין, הכתב והתרבות שלה תחת מרותו של שליט אחד ויחיד, הוא עצמו. איך מאחדים את כל המדינות תחת ריבון אחד ותרבות אחת? פשוט מאד, כובשים את כל המדינות שמסביב, שורפים את כל הספרים שלא מסתדרים עם הרעיונות שמקובלים על הקיסר, שיש לו כמובן מנדט מהשמיים למשול והוא לא צריך פריימריז או בחירות, וקוברים את כל הפילוסופים הקונפוציאנים בחיים כדי שלא יבלבלו את השכל. וכך בשנת 213 לפנה״ס הועלו באש רבים מהכתבים החשובים לקונפוציאנים, באירוע המכונן והטראומטי של שריפת הספרים וקבירת הקונפוציאנים (焚书坑儒). מכיוון שהקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב נערך לאורך תקופה מאד ארוכה ושככל הנראה הסתיימה רק בסביבות שנת 26 לפנה״ס, יש לנו מזל גדול שהידע שבקאנון זה שרד והגיע אלינו. בין הספרים שנפגעו היה גם ספר המסמכים, שחלקים ממנו שרדו, אם בעקבות נטיית השינון (מי אמר ששינון זה לא טוב) של המלומדים הקונפוציאניים שלא נקברו חיים על ידי הקיסר הנחמד, או מכיוון שהיו מספר כתבים שכנראה הוסתרו. 13 שנים לאחר מכן שאריות הספר אוגדו יחדיו על ידי פוּ שֶֹנג (伏胜) ומכיוון שנכתבו בכתב החדש שאוחד על ידי הקיסר, נקרא הספר הכתב החדש של ספר המסמכים (今文经-尚书). זמן לא רב לאחר מכן ״נמצא״ כביכול העתק של הספר המקורי שהוסתר ונשמר בקיר של צאצא של קונפוציוס. מכיוון שהכתב היה כתוב בכתב טרם איחוד הכתב על ידי הקיסר החדש, על כן עותק זה כונה הכתב העתיק של ספר המסמכים (古文经-尚书). למה ״נמצא״ אתם שואלים? כי בדיעבד אנחנו יודעים שהוא פוברק. אחד ההבדלים בין שני הספרים הוא צימוד האיברים לחמש הפאזות. הקאנון הפנימי מסתמך על הצימוד שמופיע בכתב החדש של ספר המסמכים שהינו העתיק ומבוסס על המקור. אז על מה בדיוק הסתמך הכתב העתיק של ספר המסמכים? על כמה ספרים שעסקו במסורות זביחת זבחים.

הסינים נוטים להסתכל על העולם אחרת מאתנו. לנו יש מצפן ומבחינתנו המפה ישרה רק כאשר היא מוצפנת (הצפון נמצא בראש המפה למעלה) אבל הסינים (שהמציאו את המצפן) קראו לו דווקא.... מדרם, או ״המחט שמצביעה על הדרום״ (指南针). הסינים נוהגים הסתכל על הכל מנקודת מבט בה הדובר מסתכל לכיוון דרום שם עוברת השמש, כך שהמערב מימינו והמזרח לשמאלו. מכיוון שסיווג העולם ומרכיביו לקבוצות של חמש הושפע מאד מתרשים הנהר (河图) על כן רצוי שנזכיר לרגע גם את התרשים הנ"ל. תרשים הנהר הוא תרשים של עשר ספרות בחמישה מיקומים שונים שהיה משורטט על גבי גופו של סוס-דרקון, בו חזה פו שי (伏羲) יוצא מן הנהר הצהוב.

פוּ שֶֹנג הוסיף לספר המסמכים גם פרשנות (尚书大传) בה הציג חיבור בין רעיון תרשים הנהר מ[קאנון] תמורות [שושלת] ג'ואו (周易) ורעיון חמש הפאזות שהופיע בספר המסמכים:

天一生水，地二生火，天三生木，地四生金。地六成水，天七成火，地八成木，天九成金，天五生土。

"שמיים-אחד יוצר מים, ארץ-שניים יוצר אש, שמיים-שלושה יוצר עץ, ארץ-ארבעה יוצר מתכת. ארץ-שישה משלים את המים, שמיים-שבעה משלים את האש, ארץ-שמונה משלים את העץ, שמיים-תשעה משלים את המתכת, ארץ-חמישה יוצר אדמה".

תרשים הנהר שימש במרוצת השנים גם להבנת התיאוריה של ספר התמורות ושרטוט תרשימי שמונה הטריגרמות של שמיים מאוחרים ומוקדמים ואף על התפתחות תיאוריית חמש הפאזות. ציורים של אותו חיזיון מראים שאת תרשים הנהר ממקמים כך שכיוון דרום נמצא באזור הראש, כיוון צפון נמצא באזור הזנב, כיוון מערב בצד ימין של הגוף וכיוון מזרח בצד שמאל. הקו המקווקו שעובר מדרום לצפון על גבי ציור הסוס-דרקון הוא עמוד השדרה של היצור. עכשיו דמיינו סיני קדמון (לא זה עם צמה ארוכה, זה שושל צ׳ינג 1644-1911, כזה עם שיער אסוף בכוס עם צ׳ופסטיק נעוץ באמצע), שעומד כשפניו לדרום ולפניו מזבח עם עולה, במקרה הטוב היא זבח חיה כלשהי וברע היא אדם. את העולה מניחים כאשר הגב פונה למעלה, הראש בכיוון דרום והרגליים בכיוון צפון. כאשר מתבוננים על הזבח בצורה כזאת, אז הריאות נמצאות בצד דרום (אש), הכליות בצד צפון (מים), הכבד מימין בצד מערב (מתכת), הטחול משמאל בצד מזרח (עץ) והלב באמצע בין החמישה (אדמה). מכאן אנחנו יכולים להבין שסיווג האיברים לפאזות על פי גישה זו מבוסס על מיקום פיזי של איברים מתים ולא על רעיון המתאר את תפקוד האיברים ואופיים, כפי שנהוג ברפואה הסינית.














כשמחפשים הסבר אטימולוגי על הסימניות הסיניות נהוג להסתמך על הספר הקדום ביותר בנושא פירוש וניתוח הסימניות (说文解字). כאשר בודקים את האטימולוגיה של חמשת האיברים אפשר לראות שהכותב מסביר שאיבר הלב הוא אדמה ושזהו דימוי לצורתו אבל המלומדים הסינים מתקופת שושלת חאן הקבילו אותו דווקא לאש. מכיוון שבתקופת חיבור ספר זה כבר הופיעו שתי הגרסאות לספר המסמכים, הוא לא ידע לקבוע איזה פירוש נכון ולכן סיפק את שני הפירושים.

נקודה אחרונה לסיום, אם למישהו לא מסתדר מיקום האיברים לפי מיקום הפאזות, או במילים אחרות, מדוע המים למטה והאש למעלה, העץ משמאל והמתכת מימין ולבסוף האדמה במרכז, כל שצריך לעשות זה להתבונן בתרשים הנהר, שם נקבע סדר נקודות ייניות (זוג) ויאנגיות (פרט) בסדר עולה מאחד לעשר בחמישה מיקומים. הסבר זה מאפשר לנו להבין את שיוך האיברים של הזבח לחמש הפאזות מבחינת מיקום וגם פותר לנו בעיה נוספת בנוגע לסדר הפאזות. אנחנו מכירים את הסדר ״עץ אש אדמה מתכת מים״ אבל כאן מוצג הסדר ״מים אש עץ מתכת אדמה״ שמבוסס על סדר הבריאה כפי שהוא מתואר בתרשים הנהר ומוזכר גם בספר המסמכים בפרק התוכנית הגדולה (洪范), מתוארות הפאזות בסדר מסוים ולכל פאזה משויכת תכונה:

五行，一曰水，二曰火，三曰木，四曰金，五曰土。水曰润下，火曰炎上，木曰曲直，金曰从革，土爰稼穑。

"חמש פאזות – אחד נקרא מים, שניים נקרא אש, שלוש נקרא עץ, ארבע נקרא מתכת, חמש נקרא אדמה. נאמר שהמים מרטיבים למטה, נאמר שהאש משלהבת למעלה, נאמר שהעץ מתכופף ומתיישר,  נאמר שהמתכת נאותה [לקבל] שינוי ועל כן האדמה נזרעת ונקצרת".

תיאוריות סותרות בבסיס הדיקור הסיני - חלק ז' - שתי מערכות בו זמנית

בחלק אחרון של סאגת החקירה של התיאוריות הסותרות שבבסיס הדיקור הסיני נשארה לנו גישה אחת עליה טרם דיברנו, הגישה שמחזיקה בדעה שאפשרי שיתקיימו שתי זרימות בכיוונים שונים ומנסה להסביר מדוע זה אפשרי. למרות זאת אין הסכמה האם מדובר בשתי מערכות נפרדות לחלוטין או במערכת אחת בה זורמים שני דברים שונים. למרות שזאת תהיה הרשומה האחרונה בנושא, בחרתי להציג את הגישות השונות ולאפשר לקוראים לבחור בגישה המתאימה להם על סמך ניסיונם הקליני.

זרימה של שני סוגי צ'י שונים במערכת אחת אך בכיוונים שונים
הגישה הראשונה טוענת שבתוך רשת הערוצים הפרושה בגוף קיימת זרימה של שני דברים שונים בכיוונים הפוכים.

הצ'י המגן והזרימה מהקצוות אל המרכז

טאנג ווי-חואה (唐卫华) טוען, שהתיאוריה של חמש נקודות השינוע (五输穴 Wu Shu Xue) באה לבאר את אופן זרימת הצ'י והדם (ובעיקר הדם) המתלווים אל זרימת הצ'י המגן. כלומר, בחמש נקודות השינוע זורם הצ'י המגן מקצות האצבעות אל עבר מרכז הגוף ואל צ'י זה מתלווה גם דם. אבל הדם לא מתלווה רק לצ'י המגן אלא גם לצ'י המזין רק שהדם שמתלווה אל הצ'י המזין נע זאת במסלול המחזורי של הצ'י המזין בתריסר הערוצים בכ-50 מחזורים ביממה. הצ'י המזין נמזג לתוך הערוץ ובתהליך זה הוא מותמר ויוצר דם. הצ'י המזין הוא החומר העיקרי שזורם בתוך הערוץ ומכיוון שלא ניתן להפריד בינו לבין הדם אז הם נקראים יחדיו דם-מזין (营血 Ying Xue). ולכן הצ'י המזין הוא זה שזורם בתריסר הערוצים והם המסלול של צ'י זה בלבד. הצ'י המגן שופע ומשגשג בשני אזורים עיקריים, הראש והגפיים. בגפיים הוא מתרכז לפני שהוא נכנס אל נקודות השינוע וזורם אל מרכז הגוף ואילו בראש הוא מתרכז כאשר הוא יוצא אל "שדרות הצ'י" (气街 Qi Jie) של הראש. לכן דיקור של נקודות באזורים אלו [ראש, פנים וגפיים) הוא בעל השפעה חזקה על ויסות של הצ'י המגן ושיפור תפקוד מערכת החיסון ויכולתה למנוע פלישה של פתוגנים חיצוניים ונקודות אלו בעלות יעילות ריפוי גבוהה וטווח טיפול רחב.

הצ'י המקורי והזרימה מהקצוות אל המרכז
לִי רוּי (李瑞) טוען שבתריסר הערוצים זורמים הצ'י המזין והצ'י המגן ואילו בחמש נקודות השינוע זורם צ'י ערוצי המורכב מהצ'י המקורי שמקורו בשמיים מוקדמים (טרום לידה) יחד עם צ'י הדגן והמים (צ'י המזון). לטענתו הצ'י המקורי יוצא משער החיים ובעזרת דחיפה מהתווך שבין הכליות, מופץ דרך שלושת המחממים אל הדזאנג-פו והגוף. אופן הפצה זה שולח את הצ'י המקורי כלפי חוץ אל החיצון וקצוות הגפיים, שם הוא נכנס בנקודות הבאר וזורם אל עבר נקודות האיחוד (ים) ולבסוף מגיע אל הדזאנג-פו. גם גַ'אוֹ יֶאן-הוֹנג (赵艳鸿) מחזיק בדעה דומה לזו של לִי רוּי, שבחמש נקודות השינוע זורם הצ'י המקורי. שניהם מבססים את טיעוניהם על משפטים נבחרים מהקאנונים השונים עליהם אפרט כאן:

בקושי מספר 66 בקאנון 81 הקשיים של הקיסר הצהוב נאמר: "שלושת המחממים - המעברים החלופיים של צ'י המקור. אחראים על תנועה ופתיחה [של מסדרונות התנועה] של שלושת הצ'י, עוברים בחמשת הדזאנג וששת הפו. מקור - זהו כינוי כבוד של שלושת המחממים, על כן המקום בו [צ'י המקור] נעצר הינו [נקודת] מקור. במחלות של חמשת הדזאנג וששת הפו נבחר ב[נקודות] המקור שלהם". על פי משפט זה אפשר לראות ששלושת המחממים משמשים כדרכי התנועה והמעבר של הצ'י המקורי כך שיוכל להתפזר בשלושת המחממים ולהגיע בסופו של דבר אל הערוצים. נקודות המקור הן מקום על גבי הערוץ בו מצטבר צ'י מקורי במהלך הזרימה בערוץ. מכאן אנו רואים את הקשר בין הצ'י המקורי לשלושת המחממים ולנקודות המקור. 

עוד נאמר בקושי מספר 66 "הצ'י הנע בתווך שבין הכליות ותחת הטבור הינו החיים של האדם, השורש (Gen Ben) של תריסר הערוצים, מכונה בשם 'מקור'". בקושי מספר 8 נאמר "כל תריסר כלי הערוצים כולם, קשורים למקור יצירת הצ'י. [הדבר] שמכונה 'המקור של יצירת הצ'י' מכונה [גם] השורש (Gen Ben) של תריסר הערוצים, ומכונה [גם] הצ'י הנע בתווך הכליות". משפטים אלו מסבירים שאותו צ'י מקורי, שנע בתווך שבין הכליות ומופץ דרך שלושת המחממים אל הגוף כולו, הוא בעל קשר הדוק לתריסר הערוצים. כאן מתואר הקשר בין הצ'י המקורי שבין הכליות לתריסר הערוצים.

בפרק הראשון בציר השמימי, תשע מחטים ותריסר [נקודות] מקור נאמר "לחמשת הדזאנג וששת הפו יש תריסר מקורות, תריסר המקורות מגיעים לארבע הבריחים" ו-"תריסר מקורות - המקום בו חמשת הדזאנג קולטים את הצ'י והטעם משלוש מאות שישים וחמישה המקטעים." משפטים אלו מבהירים להיכן מגיע אותו צ'י מקורי. הצ'י המקורי מגיע לארבעת הבריחים. אבל מהם בדיוק ארבעת הבריחים? על כך משיב וואנג גוּאוֹ-רוּי (王国瑞) בספרו קאנון דרקון הירקן של ההשפעה המדהימה של דיקור ומוקסה על פי ביאן צ'ואה, (扁鹊神应针灸玉龙经) "ארבעת הבריחים זה דיקור של שתי הידיים ושתי הרגליים, זה הכל, זה בדיוק מה שמכונה [בשם] המרכז של שישים ושש הנקודות". שישים ושש הנקודות זה סכום חמש נקודות השינוע בתריסר ערוצים יחד עם 6 נקודות המקור בערוצים היאנגים (נקודות המקור בערוצים היינים נמצאות בחמש נקודות השינוע עצמן ולכן כבר נספרו). אם כן, מכאן אנו יכולים להבין שהצ'י המקורי מגיע לארבעת הבריחים שהינם האזור בו נמצאות נקודות השינוע ונקודות המקור של תריסר הערוצים. על כן, בחמש נקודות השינוע זורם ועובר הצ'י המקורי.

נותר לנו לנסות ולהבין מהו כיוון הזרימה של הצ'י בחמש נקודות השינוע. על קושי זה עונים פרקים שורש והיקשרות (Gen Jie 根结) ושורש וענף (Ben Biao 本标) בציר השמימי. ראשית מוסבר ש"ארבע הגפיים הן השורש של יין ויאנג", כלומר הגפיים הן השורש וההתחלה ואילו מרכז הגוף הוא נקודת הסיום והענף. עוד מוסבר שנקודות השורש של כל ערוץ הן נקודות הבאר ואילו נקודות ההיקשרות או נקודות הענף נמצאות במרכז הגוף "השורש של תאי יאנג הוא שיא היין [BL1]... שורש השאו יאנג הוא פתח היין [GB44]". מכיוון שקיים דמיון עצום בתיאורים המתארים את אופן זרימת הצ'י בין חמש נקודות השינוע ואופן זרימתו על פי תיאוריית שורש והיקשרות ותיאוריית שורש וענף, מסיקים רב הסינולוגים שמכיוון שכיוון הזרימה של הצ'י הוא מהשורש אל מרכז הגוף, גם במקרה של חמש נקודות השינוע, הצ'י זורם מהבארות אל עבר נקודות האיחוד (ים). בנוסף על כך, בפרק התארחות פתוגן בציר השמימי, מתוארת זרימה בערוצי תאי יין וג'ואה יין של היד, אשר מתחילה בקצות האצבעות ועולה אל עבר מרכז הגוף. הפרק מציין שמדובר ב"תנועה עם הכיוון הנכון אבל נגד כיוון הספירה" (顺行逆数) ומחדד בעצם את העובדה שהזרימה של הצ'י המקורי מנקודות הבאר אל מרכז הגוף היא בכיוון הנכון אבל במקרה של הערוצים היינים, הזרימה הפוכה מסדר הנקודות של הערוץ.

לסיכום, הצ'י המקורי מתחיל בתווך שבין הכליות, הוא נע בשלושת המחממים נכנס לתוך הערוצים בנקודות הבאר הוא זורם בין חמש נקודות השינוע שבקצות הגפיים, מתרכז בנקודות המקור ונע משורש הערוצים שבנקודות הבאר אל עבר מרכז הגוף.

שתי מערכות נפרדות לזרימת צ'י (מערכת הבת)
מן הצד השני ניצבים אלו שמחזיקים בדעה, שמעבר למערכת המחזורית של תריסר הערוצים, קיימת מערכת-בת של מחזור צ'י ודם שהינה מערכת הכוללת את חמש נקודות השינוע.

לִי גוּאֲנג-חוּאָה ניגש לנושא כיוון הזרימה בערוצים מכיוון מדעי. הוא גילה שבנקודות שנחשבות כשופעות בצ'י, המוליכות החשמלית של הנקודה גבוהה יחסית לנקודות אחרות ויש ירידה בהתנגדות החשמלית של העור. כתוצאה מכך מפל המתחים בנקודות אלו גבוה גם כן. כאשר בחן את מפל המתחים בין שתי נקודות שינוע שכנות, גילה שבממוצע יש עלייה של פי 1.4 בין מפל המתח של הנקודה הרחוקה מהמרפק לבין זו שקרובה יותר למרפק. כמו כן מפל המתח בין נקודת האיחוד לנקודת הבאר מראה על יחס גדול פי 4 במפל המתח של נקודת האיחוד, דבר המצביע על כך שיש עליה בשפע הצ'י והדם מנקודת הבאר אל עבר נקודת האיחוד ומצביע על כך שהצ'י בנקודות אלו זורם מהבארות שבקצות האצבעות אל עבר מרכז הגוף. על סמך ממצאיו טען שמלבד המחזור המעגלי של תריסר הערוצים קיימים גם מסלולים נפרדים של חמש נקודות השינוע הנעים מהקצוות אל עבר מרכז הגוף אך לא קבע מהי אותה מערכת מסלולים או איזה צ'י זורם בתוכם.

חמש נקודות השינוע כחלק ממערכת עצמאית של ערוצי החיבור (Jing Luo)
שֶׁה יֵאן (石焱) טען שמכיוון שנאמר שזרימת הצ'י והדם בגוף הינה מחזורית ללא הפסקה, אנו יכולים להסיק שהזרימה בין חמש נקודות השינוע אינה נפסקת כאשר הצ'י והדם מגיעים אל נקודת האיחוד (ים) אלא ממשיכה הלאה. לא בכדי כונתה הנקודה החמישית בשם איחוד (ולא ים), היא מצביעה על איחוד של הצ'י עם משהו. בהסתמך על דבריו של גַ'אנג גֶ'ה-צוֹנג (张志聪) "באר - המים של העץ. אלה הצ'י והדם שחלחלו אל העור, גולשים אל תוך הכלים (Mai) מ[נקודת] באר-עץ, מוזרקים אל המעיין, עוברים בערוץ, נעים ואינם נעצרים, עוברים עד המרפק והברך ומתאחדים עם הצ'י והדם שבתוך כלי הערוצים (Jing Mai)" הוא טוען שאותו איחוד עם צ'י ודם, המתואר במשפט, מתבצע בתוך ערוץ החיבור. בסיכומו של דבר, לטענתו חמש נקודות השינוע הינן חלק מתהליך כניסה של צ'י מהשכבה השטחית של העור אל תוך ערוצי החיבור השבים וזורמים אל עבר מרכז הגוף. הוא מוסיף וטוען שעל סמך פרשנותו של גַ'אנג גֶ'ה-צוֹנג "הצ'י והדם הנוצרים מהמים והדגן, יוצאים אל העור דרך [ערוצי] החיבור הגדולים ושבים ונמזגים דרך חמש [נקודות] השינוע אל תוך כלי הערוצים (Jing Mai), על כן נאמר שלכל תנועת עשרים ושבעה הצ'י יש חמש [נקודות] שינוע", אנו יכולים להבין שחמש נקודות השינוע משפיעות גם על הזרימה בתריסר הערוצים וגם על הזרימה בחמש עשרה ערוצי החיבור, שסכומם יחדיו נותן עשרים ושבעה מסלולים. לדבריו הצ'י שזורם מן הקצוות אל עבר המרכז דרך חמש נקודות השינוע אינו הצ'י מקורי או הצ'י מגן אלא הצ'י הערוצי הרגיל. צ'י ערוצי זה אמנם לעיתים נע בכיוון שונה מהצ'י המזין שבמערכת המחזורית, אבל לא מדובר במערכת נפרדת ומנותקת לחלוטין ממערכת תריסר הערוצים, אלא בכך שהמסלולים שבתריסר הערוצים הם כמו דרך אחת בעלת שני נתיבי תנועה.

תמיכה לקשר ההדוק בין ערוצי החיבור ונקודות השינוע אפשר למצוא בתיאורים, שמסבירים שפתוגן חיצון שחודר אל הגוף, יכול לעבור מערוצי החיבור אל חמש נקודות השינוע. בפרק "תחילת היווצרותן של כל המחלות" בציר השמימי נאמר "פתוגן תוקף את האדם, מתחיל בעור.....נשאר ואינו מסולק אז עובר לשהות בערוצי החיבור, בזמן שנמצא ב[ערוצי] החיבור, הכאבים יהיו בשרירים ובשר.....[אם] נשאר ואינו מסולק, [הוא] עובר לשהות ב[נקודות] השינוע, בזמן שנמצא ב[נקודות] השינוע, [מסדרונות התנועה של] ששת הצ'י אינם פתוחים, על כן יופיע כאב מפרקים בארבע הגפיים ועמוד השדרה עם הגב התחתון יהיו נוקשים". משפט זה מוכיח שחמש נקודות השינוע נמצאות באותה מערכת של ערוץ החיבור ולכן פתוגן יכול לנוע מהעור דרך ערוץ החיבור ומשם אל נקודות השינוע. באותה מידה, דיקור של חמש נקודות השינוע יכול לגרות את תנועת הצ'י הערוצי שינוע בערוץ אל עבר הכאב במפרקים ויגיע אל מקור המחלה ולכן נאמר שנקודות "שינוע אחראיות על כבדות של הגוף וכאבי מפרקים". כאן אפשר לראות שהוא בחר לפרש מעט אחרת את המשפט שבדרך כלל מפרשים כ"נקודות מעיין אחראיות על כבדות של הגוף וכאבי מפרקים" זאת מכיוון שהסימנייה של שינוע היא בעצם אותה סימניה שאנו נוהגים לכנות בשם מעיין.

בקאנון הפנימי מוסבר שהצ'י שזורם בחמש נקודות השינוע נע עד המרפק והברך ומתאחד עם הדם והצ'י שבתוך הערוץ בנקודת האיחוד (ים). אך לדבריו, משמעות האיחוד היא לא איחוד עם הערוץ הראשי אלא עם ערוץ חיבור הפרוש במקביל לערוץ הראשי. שֶׁה יֵאן מסביר שנקודות האיחוד נמצאות במרפק או בברך ואילו נקודות החיבור נמצאות מתחת למרפק והברך כך שהצ'י שהגיע לנקודת האיחוד יכול להמשיך ולנוע הלאה על ידי כך שהוא נכנס דרך נקודת החיבור הקרובה אל תוך המסלול של ערוץ החיבור ומשם ממשיך אל עבר מרכז הגוף ונקודת ההיקשרות ולאחריה עובר לערוץ של האיבר הבן זוג לפאזה, למשל מערוץ הכליות אל ערוץ שלפוחית השתן. יש לציין שלמרות שגַ'אנג גֶ'ה-צוֹנג ושֶׁה יֵאן מדברים על ערוצי חיבור שפרושים במקביל לערוצים הראשיים ויוצאים מנקודות החיבור, אין כל אזכור לקיומם של ערוצי חיבור מקבילים לכל תריסר הערוצים בכתבים העתיקים. למרות זאת, יש שימוש במגוון גדול של מושגים שכוללים בין היתר גם תעלות ערוץ (经隧 Jīng Suì) שכביכול מתארות את הערוצים הראשיים בהם זורם הצ'י המזין ובכל שאר המקרים מדובר בערוצי חיבור.

חמש נקודות השינוע כחלק ממערכת עצמאית של הערוצים המתפצלים (Jing Bie)

לעומת שֶׁה יֵאן, שטוען שנקודות השינוע שייכות למערכת של ערוץ החיבור, ג'וֹאוּ ג'יֱאן-וֱוי (周建伟) ולַאוֹ וֱוי-גוּאוֹ (劳卫国) מחזיקים בדעה שמדובר במערכת של חמש נקודות הקשורות בערוצים המתפצלים (Jing Bie 经别) והינה מערכת נפרדת לגמרי המקבילה למערכת של תריסר הערוצים כך שאינה דרך אחת בעלת שני נתיבים. מכיוון שהערוצים המתפצלים מתחילים לאחר המרפק והברך הם בעצם מקבלים את הצ׳י שהגיע אליהם מחמש נקודות השינוע באזור המרפק והברך וממשיכים את זרימתו אל עבר מרכז הגוף. כך תריסר הערוצים המסתעפים יכולים לשפר את החיבור בין האיברים היינים והיאנגים ביחסי חיצון ופנים.

חמש נקודות השינוע כחלק ממערכת עצמאית של שורש והיקשרות (Gen Jie)

מלבד הרופאים שציינתי עד כה, יש שטוענים שבכלל מדובר במערכת נפרדת שאינה כוללת את הערוצים המתפצלים או ערוצי החיבור. למשל יָאנג קַאי-הוֹנג (杨开弘) שטוען שחמש נקודות השינוע הן הביטוי המעשי והקליני של תיאוריית שורש והיקשרות (根结) המתארת זרימה מהקצוות אל המרכז, אך במקור, כפי שהוזכרה בקאנון הפנימי, חסרה נקודות דיקור. לדבריו חמש נקודות השינוע משלימות את תיאוריית שורש והיקשרות והופכות אותה לשימושית מבחינה קלינית.

צ'י השמיים וזרימה מהקצוות אל המרכז

הרופאים דִינג פָאנג (丁放) ושֶה וֱוי (史炜) סבורים שכלל אין סתירה בין הזרימה מהקצוות אל המרכז והזרימה המחזורית של הצ'י המזין מכיוון שמדובר בשתי מערכות שונות ומנותקות ללא השפעה הדדית. לדעתם התיאורים בכתבים מסבירים שנקודות השינוע מתארות את התקשורת והחיבור של האדם והיקום. בנקודות הבאר נכנס צ׳י השמיים אל תוך הגוף ומשם זורם אל מרכז הגוף ויוצר את החיבור של האדם ליקום ומאפשר בכך את השפעת היקום על האדם. לאחר שצ'י השמיים נכנס אל נקודות הבאר הוא זורם אל עבר מרכז הגוף וזרימתו מעמיקה, מתרחבת ומתגברת. מערכת זו היא מערכת הזרימה של הצ'י מהקצוות אל המרכז ואין לה כל קשר או מגע עם המערכת של הזרימה המחזורית של הצ'י המזין. הבעיה בטיעון שלהם היא שאין הסבר או הגיון מדוע זרימה זו מתרחבת ומתגברת. נדמה לרגע את השמיים למאגר מים, צ'י השמיים למים, נקודות הבאר למשפך בכניסה של צינור ואת הערוץ נדמה לצינור. מים מהמאגר נמזגים דרך המשפך אל תוך הצינור. עוצמת הזרם וכמותו בתחילת הצינור זהה לעוצמת הזרם וכמותו בקצה המרוחק של הצינור, זאת מכיוון שיש רק מקור אחד למים הנכנסים אל תוך הצינור וכמות המים שנכנסת היא כמות המים שיוצאת. אם כך כיצד ניתן לטעון שזרימת המים תתגבר ותתעצם ביציאה של הצינור בנקודת האיחוד (ים)?

הקלאסיקות מתארות את זרימת הצ'י בין נקודת הבאר ונקודת האיחוד כנחל הזורם בערוץ. כאשר אנו מתבוננים בטבע אנו יכולים לראות שמעיין הנובע במורדות ההר מתעצם ומתגבר בדרכו אל הים. אבל אנו יודעים שהמים הזורמים בנהר מגיעים ממספר מקורות ולא רק מאותו מעיין זעיר שנבע ליד ההר. לאורך מסלול זרימת המים מתכנסים זרמים תת קרקעיים, אדמה ספוגת מי-גשמים ונחלים נוספים היורדים מן ההר. כל אלו מספקים מים נוספים לנחל המתעצם לכדי נהר וזורם אל הים. לכן אפשר להניח שצ'י נכנס אל תוך הערוץ בנקודות שונות לכל אורכו ולא רק בנקודת הבאר כפי שטוענים הרופאים דִינג פָאנג (丁放) ושֶה וֱוי (史炜). כמו כן כאשר אנו בוחנים את הנושא מכיוון של אנשים קטועי גפיים, אשר מצליחים להתקיים עם בריאות טובה גם ללא נקודות השינוע שבקצה ולכן ללא נקודות באר אליהן יכול צ'י השמיים להיכנס, מתחזקת התחושה שכנראה לא מדובר בצ'י מהשמיים הנכנס אל הגוף.

מעבר לדיון על איזו מערכת ערוצים נפרדת בדיוק מזרימה צ'י מהקצוות אל המרכז קיים גם דיון ער בין רופאים שונים בכל הנוגע לסוג הצ'י שזורם בכיוון זה. יש שטוענים שמדובר בצ'י המגן שזורם לבדו בערוצים אלו במסלול הקפה שונה משל הצ'י המזין, בין החיצון והערוץ כך שמתקבלים תריסר מסלולים מעגליים כאלו בכל צד של הגוף על כל אחד מתריסר הערוצים. הצ'י המגן סך הכל נע בהם כ-50 מחזורים ביממה ללא הפסקה. כלומר יש לנו כאן תיאור של מערכת בת המנותקת מהמערכת הראשית. הבסיס לטיעון זה מבוסס גם כן על הקאנון הפנימי. פרק "דיון גדול בתופעות של יין ויאנג" בשאלה הפשוטה מסביר ״יאנג צלול מופץ בקמטים ובקיעים״ ומשם הוא ממשיך ו-״ממצק את ארבע הגפיים״. היאנג הצלול הוא הצ'י המגן הפראי והמרדן שיוצא ראשית אל עבר שטח הפנים היאנגי של הגוף במקום להיכנס לערוצים כמו הצ'י המזין הממושמע. פרק "רוע אורח" בציר השמימי מסביר מדוע הצ'י המגן ראשית מגיע אל החיצון והיכן בדיוק הוא זורם, ״על סמך הזריזות מהיותו של הצ׳י המגן אלים [הוא] ראשית נע בתווך שבין העור [ורווחים] שמפרידים את הבשר בארבע הקצוות ואינו נח״. אבל הצ'י המגן לא נשאר רק בחיצון, בפרק עשירי "יצירה והתהוות של חמשת הדזאנג" שבשאלה הפשוטה נאמר ״לאדם יש תריסר עמקים גדולים ושלוש מאות חמישים וארבעה גאיות קטנים... כל אלו הם מקומות בהם הצ׳י המגן נשאר ונעצר...״ כך שאנו יודעים שהצ'י המגן מגיע לכל נקודות הדיקור וזורם בהן ולכן בשלב כלשהו הוא אמור להיכנס אל תוך הערוצים. על פי פרק עשירי "ערוצים ודופק" בציר השמימי, לאחר שהצ'י המגן מגיע אל העור בחיצון הוא מחלחל אל הערוצים הראשיים דרך ערוצי החיבור ולכן נאמר ״צ׳י מגן ראשית נע בעור, ראשית ממלא את כלי [ערוצי] החיבור״. על כן אפשר להסיק מדברים אלו שהצ'י המגן נע בחיצון ומשם חודר אל תוך הערוץ וזורם בכל נקודות הדיקור. מכיוון שהוא מתחיל את המסלול שלו במרכז הגוף ומשם נפרש אל ארבע הגפיים דרך החיצון, החזרה שלו מתבצעת דרך ערוצים ונקודות דיקור אל עבר מרכז הגוף שם הוא יוצא החוצה בשנית דרך שדרות הצ'י (气街 Qi Jie).על סמך משפטים אלו אפשר להבין שיש הקבלה בין הזרימה של הצ'י המגן וסידור חמש נקודות השינוע בהתקדמות, גלישה, מזיגה, תנועה וכניסה כפי שמתואר בפרקי הציר השמימי.

אסכם בתרשים את כל הגישות המנסות לפתור את הסתירה בין הזרימה המחזורית והזרימה מהקצוות למרכז.

קישורים לכל חלקי סידרת הרשומות תיאוריות סותרות בבסיס הדיקור הסיני
חלק א' - לזהות את הבעיה
חלק ב' - להבין את חמש הפאזות
חלק ג' - פאזות ונקודות שינוע בקלאסיקות
חלק ד' - ניקוז ומילוי ביחסי אם ובן
חלק ה' - חמש הפאזות שבתוך הפאזות
חלק ו' - מערכת אחת בלבד של זרימת צ'י
חלק ז' - שתי מערכות בו זמנית

                                                                                                                                         
הערות

ציטוטים

“三焦者,原气之别使也。主通行三气,经历于五脏六腑,原者,三焦之尊号也,故所止辄为原。五脏六腑之有病者皆取其原也。”

“脐下肾间动气者,人之生命也,十二经之根本也,名曰原。"
“诸十二经脉者皆系于生气之原。所谓生气之原者,谓十二经之根本也,谓肾间动气也。
“五脏六腑有十二原，十二原出于四关”
“十二原者，五脏之所以禀三百六十五节气味也。”

“四关者，两手足刺之而已，正所谓六十六穴之中也”

“四肢为阴阳之本

“太阳根于至阴........阳明根于厉兑....少阳根于窍阴"

“井者,木之有水,乃淡渗皮肤之气血,从井木而溜于脉中,注于腧,行于经,动而不居,行至肘膝而与经脉之中有血气相合也。”

“水谷所生之血气,从大络而出于皮肤,复从五俞而注于经脉,故日二十七气所行,皆在五输也

“是故虚邪之中人也,始于皮肤,……留而不去,则传舍于络脉,在络之时,痛于肌肉,……留而不去,传舍于输,在输之时,六气不通,四肢则肢节痛,腰脊乃强。”

“输主体重节痛”

“清阳发腠理”
“清阳实四肢”

“卫气者，出其悍气之慓疾，而先行于四末分肉皮肤之间而不休者也 ”

“人有大谷十二分，小溪三百五十四名……此皆卫气之所留止……”

“卫气先行于皮肤，先充络脉”

מקורות נוספים

丁放,史炜.论“五输穴"排列顺序与十二经脉气血流动方向的“矛盾”

唐卫华.十二经脉流注、标本根结理论与五输穴出入合论
劳卫国,罗承锋,李燕.五输穴全息论溯源浅识
石焱.五输穴与十二经脉脉气流注的关系“五输穴一络脉循行系统”的建立
周建伟.“五输～经别循行系统”论
祝华英.十二经脉运行之管见

王鸿谟 中华经络 
可开龙.近年来关于五输穴与十二经脉经气流注关系观点的研究概况探讨
十二经脉“根”、“本”与经气流注关系初探