אלכוהול והשפעתו על הגוף על פי הרפואה הסינית

המשורר הסיני לי באי  - חובב יינות ידוע

לרפואה הסינית קשר הדוק לאלכוהול. עוד בתקופה הקדומה במעבר מרפואה שמאנית לרפואה מעשית שונתה הסימנייה הסינית שמציינת את המילה רפואה (毉) וחלקה התחתון שמשמעותו שאמן (巫) הוחלף בציור של כד אלכוהול (酉) והתקבלה הסימנייה הקלאסית (醫) שמשמשת את הסינים עד היום. בתקופה הקדומה האלכוהול נחשב כתרופה בפני עצמו ולכן היה חלק מהסימנייה הסינית של המילה רפואה. בהמשך הושרו באלכוהול צמחי מרפא שונים לשם רקיחת תרופות. הרופא הנודע גַ'אנג ג'וֹנג-גִ'ינג1 (200 לספירה) נהג להוסיף לפורמולות של מילוי חוסר, מעט אלכוהול לשם הנעה, כך שהפורמולה לא תהיה כבדה ותיתקע בפנים. למשל הכנת הפורמולה שיצר, Zhi Gan Cao Tang, מצריכה שילוב של כמות שווה כמעט של מים ואלכוהול. בכתבים מתקופת שושלת מינג אפשר למצוא תיעוד לפורמולות השריית צמחים באלכוהול לטיפול במחלות שונות, ואפילו קיסר שושלת צ'ינג נהג לשתות השריות כאלו לשימור בריאותו. אבל האלכוהול שימש לא רק את הרופאים בטיפוליהם, כמו בכל תרבות הוא היה משקה משכר ואהוד על העם הסיני. משוררים ידועים, כגון לי באי, חיברו שירה בעודם שיכורים וחלקם אף כתב על חיבתם לטיפה המרה ותחושות השיכרות. כל מי שיצא לו לבקר בסין יכל היה להבחין ששתיית אלכוהול הדבר נפוץ בארוחות ערב על אחת כמה וכמה כאשר מדובר במפגשים של חברים, שם מנות האוכל הן רק ליווי לשתייה החברתית.

כל כמה זמן עולה לדיון נושא רקיחת פורמולות צמחי מרפא סיניות כהשריה באלכוהול (טינקטורה) בהשוואה לשימוש בצמחים מיובשים או כאבקת גרנולות שהופקה מהרתחה וייבוש של מיצוי הצמח. מבחינת השימוש באלכוהול ברפואה הסינית והשפעתו על הגוף אין מטפל שלא יודע שאלכוהול מניע דם בגוף, אבל כיצד בדיוק האלכוהול משפיע על הגוף מלבד הנעת הדם וכיצד בדיוק הוא מניע את הדם? מכיוון שיש לא מעט חומר על האיכות הסינית הרפואית של האלכוהול שלא נגיש בשפה העברית, ראיתי לנכון להתייחס בקצרה לנושא זה כפי שהוא מתועד בכתבים העתיקים ובספריהם של טובי הרופאים בתקווה שנבין טוב יותר את השפעת האלכוהול על הגוף מזווית חדשה ויאפשר לקדם את הדיון בנושא.

בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב2, כרך הציר השמימי, פרק 18 מתנהלת שיחה בין הקיסר ורופאו בנוגע לאלכוהול:

"הקיסר הצהוב אמר: גם האלכוהול שהאדם שותה נכנס אל הקיבה, מדוע חמשת הדגנים [שנכנסו לפניו] טרם עוכלו [והאלכוהול] ראשית נע מטה ויוצא בשתן?

צ'י בו ענה: מכיוון שהאלכוהול הוא נוזל שנוצר כתוצאה מאידוי, בישול והתססה של חמשת הדגנים, אופיו זריז ואלים ואיכותו צלולה ודקיקה. לכן למרות שנוזל האלכוהול נכנס לקיבה לאחר חמשת הדגנים הוא עובר ספיגה מהירה בטחול-קיבה ועודפי המים שבו מופרשים אל מחוץ לגוף לפני שחמשת הדגנים מתבשלים."

בפרשנות על פרק 10 בציר השמימי משתמש גַ'אנג גֶ'ה-צוֹנג3 ברעיון שמתואר בשיחה למעלה בשילוב עם הקבלה בין אופי האלכוהול ואופי הצ'י המגן, על מנת להסביר כיצד הצ'י המגן זורם בגוף:

"אלכוהול הוא הנוזל האַלִּים של המים והדגן. הצ'י המגן הוא הצ'י האלים של המים והדגן. על כן כאשר שותים אלכוהול הנוזלים מתלווים לצ'י המגן וראשית נעים בעור. זאת הסיבה שהפנים ראשית אדומות והשתן ראשית יוצא לבדו. הסיבה לכך היא שראשית יש פתיחה וויסות והפצה לכל עבר בחוץ. נוזלים הגוף (ג'ין יה) מתלווים לצ'י המגן וראשית נעים לעור, ראשית ממלאים את ערוצי החיבור (Luo Mai). ערוצי החיבור ראשית שופעים, הצ'י המגן מתאזן והצ'י המזין מתמלא ואז הערוצים (Jing Mai) שופעים מאד. אלו הדם והצ'י [שנעים] מהעור אל החיבור (Luo), מהחיבור אל הערוץ (Mai), מבחוץ פנימה."

כלומר, הצ'י המגן ראשית נע אל העור והחיצון ישירות ושלא דרך הערוצים הרגילים של האיברים. כאשר שותים אלכוהול, שאופיו דומה מאד לאופי הצ'י המגן, הנוזלים שבו מתלווים אל הצ'י המגן ונעים ישירות אל עבר החיצון אשר תחת ניהולו של תאי יאנג שלפוחית השתן. מן העור הם מתחילים לנוע אל תוך הגוף דרך ערוצי החיבור הזעירים (Sun) אל ערוצי החיבור הקטנים (Xiao Luo) ומשם אל ערוצי החיבור הראשיים. כאשר שפע זה של נוזלים וצ'י עוזב את האזור של הצ'י המגן וערוצי החיבור הזעירים ונכנס פנימה, הערוצים שבים למצבם הרגיל והמאוזן והשפע נע הלאה אל אזור הצ'י המזין והערוצים הגדולים יותר אשר מתחילים לשפוע בעצמם.

בספר דיון וויכוח בהיכל העמיתים ההררי4 הרחיב גַ'אנג גֶ'ה-צוֹנג3 בכל הנוגע לאלכוהול ואף פירט על הנזקים הנגרמים לאיבר הטחול בעקבות צריכה שלו. בפרק זה הוא מבהיר את ההבדל בין התנועה הפיזיולוגית של הנוזלים המופקים מהמזון ומופצים בגוף ותנועת הצ'י המגן והאלכוהול.

"אבחון פגיעת שתיית אלכוהול בטחול

משקה נכנס לקיבה, שופע וגדוש בתמצית צ'י, משונע מעלה אל הטחול, צ'י הטחול מפזר תמצית הנשלחת מעלה אל הריאות, פותחות ומווסתות את דרכי המים, משנעות מטה אל שלפוחית השתן. תמצית המים מופצת לארבעת הכיוונים, חמשת הערוצים נעים יחדיו. זה משקה שנכנס אל הקיבה, ומהטחול והריאות שבפנים, מופץ אל העור ושערותיו בכל הכיוונים, משונע מטה אל סכרי התעלה והינו נוזלי ג'ין ושתן, זאת [תנועה] מבפנים החוצה.

אלכוהול נכנס אל הקיבה, מתלווה אל הצ'י המגן וראשית נע אל העור, ראשית ממלא את ערוצי החיבור. כאשר ערוצי החיבור שופעים והצ'י המגן התאזן, עובר ונכנס אל הערוץ ואז הערוץ שופע מאד, זה הפוך כך ש[יש תנועה] מן החוץ פנימה. אלכוהול הוא הנוזל האלים של המים והדגן. צ'י מגן הוא הצ'י האלים של המים והדגן. לכן [האלכוהול] מתלווה אל הצ'י המגן וראשית נע אל העור. [זאת הסיבה] שמי ששותה אלכוהול פניו מיד מאדימות והשתן מיד מגיע, זאת מכיוון שראשית פותחים ומווסתים בחוץ ומשנעים מטה. המלאות בערוץ שבה אל הטחול והריאות, כאשר נכנסים לחדר המיטות שיכורים או שבעים לרב ייווצר חולי של מלאות במרכז, גיהוק, שיעול ובליעת חומציות. זה נובע מהצטברות והישארות בפנים, אין שוב פתיחה וויסות החוצה וזה גורם לפגיעה בטחול ובריאות."

מעבר להמחשת חוקיות תנועת הצ'י המגן בגוף, על סמך דמיונו לאלכוהול ותוצאות השפעותיו על הגוף דרך האדמת הפנים ויציאת השתן, הוא גם מסביר למי שתמיד תהה, מדוע ברפואה הסינית נטען שקיום יחסי מין על בטן מלאה או בזמן שיכרות מזיקים לגוף. הוא אינו מציע דרך טיפול להשפעות האלכוהול על הגוף אבל על סמך הסברו המפורט על תנועת האלכוהול בגוף, אנו יכולים להסיק בעצמנו על דרכי טיפול מתאימות לשיכרות. מכיוון שהאלכוהול נע ראשית אל עבר החיצון יחד עם הצ'י המגן, על כן ניתן לייזע אותו אל מחוץ לגוף ולמנוע השפעות מזיקות שיגרמו כתוצאה מכניסתו פנימה אל עבר האיברים הפנימיים. בהמשך הוא נע אל עבר שלפוחית השתן ולכן שיתונו אל מחוץ לגוף הוא אפשרות נוספת.

ככל הנראה, הרעיון שאלכוהול מופץ אל עבר החיצון היה מוסכם על כולם ולכן כאשר לִי דוֹנג-יוּאֱן5 פיתח פורמולה שמטרתה לטפל בחמרמורת הוא מציע בשלב הראשון לסלק את האלכוהול דרך הזיעה. בספרו דיון על הבהרת ספקות בנוגע לפגיעה פנימית וחיצונית6 הופיעה לראשונה פורמולה בשם מרתח Ge Hua לחמרמורת אלכוהול המבוססת על פרחי הצמח Ge Gen:

Ge Hua Jiu Cheng Tang

Ge Hua 15, Fu Ling 6, Zhu Ling 6, Ze Xie 6, Sha Ren 6, Dou Kou 6 (Hou Xia), Qing Pi 9, Ju Hong 9, Mu Xiang 3, Gan Jiang 6, Ren Shen 6

לטחון לאבקה, לקחת 9 גרם עם מים, ברגע שתצא זיעה החמרמורת תיפסק.

כמו כן מביע המחבר גם את דעתו על איכות האלכוהול ואופן הטיפול בו:

"אלכוהול, חם מאד ורעיל, הצ׳י והטעם שלו שניהם יאנגים, זהו דבר חסר צורה. הדרך היחידה [לטפל בו] היא בפיזורו. כאשר הזיעה יוצאת אזי מחלימים, זאת המיומנות הגבוהה ביותר. [כמיומנות] משנית לה אין טוב יותר מאשר הטבה עם השתן. שתי [מיומנויות] אלו הן הפרדה ומיסוס של הלחות למעלה ולמטה, הכיצד עדיין תהיה מחלת אלכוהול?!"

נראה שמצאנו אוצר ואפשר לקפוץ לפיצוציה הקרובה לתדלק בוודקה, אבל מכיוון שהטיפול באלכוהול מבוסס על פיזור והנעה של הצ'י בחיצון או הנעה של הנוזלים והלחות אל עבר השלפוחית ומשם ישותנו החוצה, הפורמולה נחשבת פורמולה מניעה ולכן מכלה צ'י של הגוף. על כן הוסיף אזהרה על השימוש בפורמולה:

"טעם וצ׳י של תרופה זו הוא חריף, נטילתה רק לעיתים עקב מחלת אלכוהול לא תביא לנזק לצ׳י המקורי. מדוע?! מכיוון שהיא נאבקת במחלת האלכוהול. במידה ונוטלים אותה לעיתים תכופות היא תזיק לאריכות החיים"

בכך הוא בעצם חותם את הגולל על הרעיון של החזקה של מלאי מהפורמולה בבית וחגיגה על ארגזי ערק מבלי לחשוב על המחר. על תכונות האלכוהול כצמח מרפא אפשר לקרוא גם בספר צמחי המרפא החשוב ביותר עד כה, מתאר מפורט של צמחי מרפא7, בו מפרט לִי שֶׁה-גֵ'ן8 על תכונות האלכוהול:

יין אורז

(למרות שמכונה בסינית יין כנראה לא מדובר באמת ביין אלא במשקה חריף מזוקק בדומה לוודקה, ג׳ין, וויסקי, טקילה ורום. ובמקרה זה Bai Jiu או יין לבן. נ.א)

טעם וצ'י
מר מתוק חריף חם מאד רעיל.
אכילת חרדל ודברים חריפים אחרי [צריכת] אלכוהול, מרפה את הגידים והעצמות באדם.
שתיית תה לאחר אלכוהול פוגעת באיבר הכליות. מותן ורגלים צונחים כבדים ובשלפוחית השתן יהיה כאב קר בו זמנית יסבול מליחה. [הצטברות] נוזלים ובצקות, צמא ורעב ועווית כואבת.

טיפול עיקרי
מניע את התרופות, הורג את כל הצ'י המזיקים והרעלים הנתעבים. פותח את כלי הדם,  מעבה את הקיבה והמעי, מרטיב את העור,  מפזר את צ'י הלחות,  ממוסס עצב ומביא להתפרצות זעם,  מתיר חרצובות הלשון, ומחליק את הרצונות. מטפח את צ'י הטחול תומך בכבד מסלק רוח ומוריד צ'י. מנטרל בשר סוס.
כאשר אלכוהול מקבל מליחות הוא מנוטרל כי מים מרסנים אש. אופי האלכוהול הוא עלייה והמליחות יורדת ומרטיבה.

יין דונג יאנג
(כנראה יין בריכוז נמוך שנחשב Huang Jiu או יין צהוב)

טעם וצ'י
מתוק, חריף ואינו רעיל.

טיפול עיקרי
משמש להכנת תרופות.

[ציטוט מדבריו של] ג'ו דאן-שי: קאנון הצמחים מדבר רק על כך שהאלכוהול חם ומכיל רעל, אינו מדבר על כך שבתוך הלחות שבו יש חום, קרוב לאש השר, לאחר שיכרות אפשר לראות זאת בצמרמורות קור. כמו כן אופיו נוטה לעלות, הצ'י מתלווה אליו, הליחה מדוכאת למעלה, השתן חסום למטה, נהנה לשתות משקה קר, החום שלו מדוכא בפנים וצ'י הריאות ניזוק מאוד.

אפשר לראות שיש הבדל בהשפעות של שני סוגי האלכוהול המתוארים בספר למרות הדמיון הכללי ביניהם. בהמשך הפרק מפורטים עוד מספר סוגי אלכוהול נפוצים לתקופה ואף רשימה ארוכה של השריות צמחים באלכוהול לטיפול במחלות שונות.

ספר נוסף שמפרט על נזקי האלכוהול בצורה מפורטת יחסית הוא הפרק פגיעת אלכוהול מספרו של לִי יוֹנג-צוּי9 אוסף סינדרומים וטיפולים עם תוספות10 שנכתב על ידי בתקופת שושלת צ'ינג (1687)

נקודות עיקריות
אלכוהול - הצ׳י שלו חם ואיכותו לחה, הטעם והצ׳י שלו שניהם יאנגים. בזמנים של קור ייני, שתיה של כמות מעטה יכולה להגן מפני מזיק ולסייע לנפש, להעצים את הצ׳י ולהחיות את הדם.

במקרים של שתיה נטולת רסן תיווצר ליחה ונטייה לאש, כילוי צ׳י ונזק לתמצית ולהביא לחולי פתאומי ומוות פתאומי, האנשים חושבים שמדובר בליחה הפולשת לאיברי-הדזאנג ואינם מודעים לכך שמדובר בתוצאה של השפעת האלכוהול.

גורם פנימי
אלכוהול נכנס אל הקיבה ואז ערוצי החיבור מלאים והערוץ הראשי ריק. צ'י האלכוהול וצ'י הדגן מתערבבים למקשה אחת וחום שופע בפנים לכן יש חום בגוף כולו. [יש] חום פנימי ולכן יש שתן כהה.

סממנים חיצוניים
במקרים קלים יש כאב ראש וסחרחורות. הקאות ועליה של ליחה, עילפון וחוסר מנוחה, מלאות בחזה ובחילה, ירידה בכמות המזון והמשקה [שנכנסים לגוף] מתן שתן לא תקין. במקרים חמורים לאחר שיכרון [יכולים להופיע] צמרמורות וקיפאון של הידיים והרגליים, חוסר יכולת לזהות אנשים, זה נקרא עילפון עקב שיכר.

פגיעה של האלכוהול בכל אחד מהערוצים
האלכוהול נע לאורך הערוצים וחיבוריהם וכאשר נשאר בהם יוצר חולי. כאשר נכנס לריאות יופיעו התעטשויות רבות והרבה ליחה. כאשר נכנס ללב יופיעו צחוק רב ודברנות. כאשר נכנס לכבד תופיע נטייה לכעס והפעלת כח. כאשר נכנס לטחול יופיע רצון לישון. כאשר נכנס לכליות יופיעו מחשבות סוטות. כאשר הפגיעה ממושכת אז הפגיעה בריאות תשתנה לשיעול, כילוי מזון וצמא (Xiao Ke). הפגיעה בלב תשתנה לפעמת חמורה (הלמות לב, נ.א) וקושי לישון. הפגיעה בטחול תשתנה לתחושת מלאות (Pi), מלאות פיזית, תחושת התנפחות וצהבת. פגיעה בכבד תשתנה לכאבים בצידי הצלעות והקאת דם. פגיעה בכליות תשתנה לחולשת גב תחתון ואין-אונות. אלו חמש המחלות שיקבלו חמשת הדזאנג.

על כך נוסיף שזיעה רבה לאחר צריכת אלכוהול זה סימן שהקיבה קלטה את האלכוהול. הופעת גוון ירקרק על הפנים לאחר צריכת אלכוהול הוא סימן שכיס המרה קלט אותו. שתן רב לאחר צריכת אלכוהול הוא סימן שהמעי הדק קלט אותו. שתן אדמדם (כהה) הוא סימן ששלפוחית השתן קלטה אותו. הצטברות ושלשול לאחר צריכת אלכוהול זה סימן שהמעי הגס קלט אותו.

בכל המקרים תתפתח מחלה מלבד כאשר הקיבה והמעי הדק קולטים את האלכוהול, כי כאשר הזיעה רבה אזי [האלכוהול] מופרש מהחיצון. כאשר השתן רב אז [האלכוהול] יוצא בשתן. לכן מעטים הם אלו השותים הרבה ואינם משתכרים או הופכים לחולים.

דופק
דופק צף ומהיר הם סימן לפגיעת אלכוהל

עקרונות טיפול
בשלב התחלתי של שכרות ועילפון רצוי לטפל על ידי ייזוע. לאחר שהתעורר אז החום עזב והלחות נשארה, אין טוב יותר מאשר הטבה עם השתן. זה [מה שמכונה] הפרדה בין לחות חמה של מעלה ומטה. במידה ועבר אל חמשת האיברים הפנימיים אז רצוי להתאים צמחים ספציפיים למחלה ובו זמנית לסלק לחות חמה. האיכות של האלכוהול ניתנת להתמרה ואילו צ'י לחות חמה אינו משתנה לאורך זמן.

בפגיעת אלכוהול אסור להוריד (לשלשל)
אופיו של האלכוהול הוא יאנג טהור, [וכיאנג טהור הוא] הכי חזק בכילוי צ'י מקורי. במידה ונוסיף על כך הורדה נזיק לנוזלי הגוף (ג'ין יה) ודווקא ניצור ליחה ואש, נשרוף ונמוסס צ'י מקורי ובבת אחת נביא לנזק וחוסר, על כן יש להיזהר עם הורדה.

אין ספק שכמות האלכוהול בה אנו משתמשים לטיפול זעירה ביחס לכוס יין או ליקר ולכן הנזקים והחולי שנגרמים משימוש מוגזם באלכוהול אינם רלוונטיים עבורנו. מה שכן רלוונטי עבורנו הוא האופן בו האלכוהול נע בתוך הגוף ואיכותו מבחינת טעם וצ'י. אם אנו יודעים שהאלכוהול נע בגוף בצורה הפוכה משאר הנוזלים שממוצים מהמזון אנו יכולים לתהות האם טינקטורה אכן מגיעה לאיבר המטרה או שאולי תנועתה ישירות אל החיצון מונעת ממנה להגיע לאיבר. עכשיו רק צריך להתחיל לשקלל את המידע החדש ולשקול את המשמעויות. אתם מוזמנים להעלות רעיונות לדיון.

                                                                                                                                                         

הערות
תרגום מסינית לעברית - ניצן אורן

1. גַ'אנג ג'וֹנג-גִ'ינג 张仲景 Zhang Zhong Jing
   
2. בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב 黄帝内经 Huang Di Nei Jing
   
3. גַ'אנג גֶ'ה-צוֹנג Zhang Zhi Cong 张志聪
4. דיון וויכוח בהיכל העמיתים ההררי Lǚ Shān Táng Lèi Biàn 侣山堂类. ספר המתעד שיחות, ויכוחים ודיונים שערך גַ'אנג גֶ'ה-צוֹנג עם כעשרה מתלמידיו וחבריו בהיכל הררי באזור מגוריו.
5. לִי דוֹנג-יוּאֱן Li Dong Yuan 李东垣
6. דיון על הבהרת ספקות בנוגע לפגיעה פנימית וחיצונית 内外伤辩惑论 Nei Wai Shang Bian Huo Lun
7. מתאר מפורט של צמחי מרפא Ben Cao Gang Mu 本草纲目
8. לִי שֶׁה-גֵ'ן Li Shi Zhen 李时珍
9. לִי יוֹנג-צוּי Lǐ Yòng Cuì 李用粹 1662～1722. אחד מארבעת הרופאים המפורסמים בשנחאי בתקופת הקיסר קאנג שי.
10. אוסף סינדרומים וטיפולים עם תוספות (1687) Zheng Zhi Hui Bu 证治汇补

הפרשנות של גַ'אנג גֶ'ה-צוֹנג על פרק 10 בציר השמימי:

夫酒者。水谷之悍液。卫者。水谷之悍气。故饮酒者。液随卫气而先行皮肤。是以面先赤。而小便独先下。盖先通调四布于外也。津液随卫气先行皮肤。先充络脉。络脉先盛。卫气已平。荣气乃满。而经脉大盛。此血气之从皮肤而络。络而脉。脉而经。盖从外而内也 

אטימולוגיה של הסימנייה הסינית "רפואה" לפני ואחרי המעבר משמאניזם לרפואה סינית מודרנית

מדוע אנחנו מפהקים והגורמים לפיהוק תכוף על פי הרפואה הסינית

פיהוק הוא תגובה טבעית של הגוף המופיעה בזמן עייפות או לאחר התעוררות, אך כאשר הוא מופיע בתדירות גבוהה ללא קשר לעייפות או שעמום זהו סימן לפתולוגיה על פי הרפואה הסינית. כבר לפני למעלה מאלפיים שנים הבחינו הרופאים הסינים הקדומים במצבים בהם פיהוק תכוף הצביע על תפקוד לא תקין של הגוף. בכתב החשוב ביותר ברפואה הסינית, הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב, כרך הציר השמימי, פרק תשע מחטים מתוארת הפיזיולוגיה של הפיהוק על פי הרפואה הסינית המסבירה ש״הכליות אחראיות על פיהוק״. ארבע מאות שנים לאחר מכן מופיעה התייחסות נוספת, הפעם לפתולוגיה של הפיהוק, בספר נקודות חיוניות מארון הזהב בו נאמר כי ״אדם הסובל מפגיעת קור נוטה לפיהוק רב״.

הגורמים לפיהוק

כותב המאמר ברגע של פיהוק

על פי הרפואה הסינית הגורם העיקרי לפיהוק הוא הפרעה לזרימה החלקה של הצ'י בגוף. כאשר זרימה זו מופרעת מופיע הצורך להחליקה ולהסדירה מחדש ונוצר רפלקס פיהוק. כאשר אנו מפהקים אנו בעצם מבצעים פעולה הדומה מאד להתמתחות המותחת שרירים ופרקים ומשפרת את זרימות הדם בגוף. כאשר חסימת הזרימה של הצ'י חמורה נוצר מצב בו מופיע פיהוק תכוף המנסה ללא הצלחה לשחרר את החסימה.

דיכוי של תפקוד הכבד וזחילה של תנועת הצ׳י
על פי הרפואה הסינית, הכבד אחראי על כך שדרכי הזרימה של הצ'י בגוף יהיו פתוחות וחלקות כך שהזרימה תהיה חלקה ללא הפרעה. מצבים רגשיים נוטים להשפיע על תפקוד הכבד וכאשר תפקוד זה מדוכא נפגעת יכולת הכבד לוודא שדרכי הזרימה יישארו פתוחות ונגרמות חסימות של זרימת הצ'י בגוף כך שתנועתו החלקה הופכת בהדרכה לזחילה. לרב יופיע שינוי בעוצמת הסממנים או מועד הופעתם כאשר יש שינוי במצב הרוח עקב השפעתו על הכבד וזרימת הצ'י. מצב זה מאופיין בסממנים הבאים:

הפרעה לזרימה החלקה של הצ'י - פיהוק תכוף וצורך בהתמתחות של הגוף, תחושת מועקה ולחץ בחזה, כאבים בצידי הצלעות, גיהוק ותחושת התנפחות של הבטן, דופק כמו מיתר דק וחוטי.
תפקוד רגשי לא תקין של הכבד - דיכאון והעדר שמחת חיים, חוסר חיוניות ואנרגיה, הבעת פנים אפאטית, תחושת מחנק בגרון כאילו נתקע מזון בוושט, נטייה לעצב ואף בכי.

זחילה של צ׳י ותקיעות של דם
כאשר זרימת הצ'י בגוף מופרע לאורך זמן היא משפיעה על זרימת הדם בו הצ'י זורם ונוצר מצב בו גם הדם מתחיל לזרום לאט ואף להיתקע ולהיקרש. כאשר מדובר בתקיעות של זרימת הדם, שינויים רגשיים במצב הרוח לא ישפיעו על הופעה או היעלמות של הפיהוק והקלה על שאר הסממנים. מצב זה מאופיין בסממנים הבאים:

פיהוק תכוף לעיתים אף פתאומי, מועקה לוחצת בחזה, כאבים דוקרים באזור הכללי של הלב, פעמת (הלמות לב חזקות), קוצר נשימה, סחרחורות וטנטון (צפצופים באוזניים) התדרדרות של הזיכרון, רגזנות. לשון אדומה או סגלגלה וכהה. דופק שוקע מחוספס או שאינו סדיר ומקוטע (החסרת פעימה).

חוסר יאנג בכליות ובטחול
הכח להניע את הצ'י והדם בגוף מגיע מהיות הצ'י היבט של יאנג. יאנג הוא ביטוי של תנועה, פעלתנות וחום כאשר נוצר חוסר ביאנג נפגעת יכולת הצ'י בגוף לנוע ולדחוף תהליכים וחומרים בגוף. המקור של היאנג מגוף מגיע מהכליות ומהטחול. על כן כאשר קיים חוסר ביאנג יופיעו סממנים של העדר אנרגיה, העדר חום ותפקוד לקוי בבישול ופירוק המזון והנעת נוזלים בגוף. מצב זה מאופיין בסממנים הבאים:

העדר אנרגיה - תשישות של הנפש, פיהוקים ממושכים ועוקבים, פנים חיוורות נפוחות. דופק שוקע חוטי וחלוש.
העדר חום - עור וגפיים קרים מהרגיל או נוטים לקור. שפתיים חיוורות וסגלגלות.
בעיות בעיכול - תיאבון מופחת, תחושת התנפחות של הבטן, יציאות רכות.
בעיות בשינוע נוזלים - עליה בתכיפות וכמות השתן בעיקר בשעות הלילה או הופעת שתן ממושך וצלול.


הפיהוק עצמו אינו מחלה ומשמש אותנו, העוסקים ברפואה הסינית, יחד עם סממנים גופניים ונפשיים נוספים על מנת לסייע באבחון הגורמים למחלה ממנה סובל המטופל. כאשר אנו מזהים שמדובר בפיהוק תכוף אנו יכולים לדעת שיש הפרעה לזרימה של הצ'י בגוף, אם כתוצאה מחסימה של דרכי התנועה או מהעדר אנרגיה להניע את הצ'י ולכן הטיפול יכלול צמחי מרפא ודיקור שמטרתם להניע את הצ'י, לשחרר את דיכוי הכבד, להחיות את זרימת הדם ולחמם ולמלא חוסרים ביאנג הכליות והטחול. 

לרכישת הספרים שלי ברפואה סינית לחצו כאן

                                                                                                                                                       

הערות
הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב - Huang Di Nei Jing
נקודות חיוניות מארון הזהב - Jin gui Yao Lue

תיאוריות סותרות בבסיס הדיקור הסיני - חלק ד' - ניקוז ומילוי ביחסי אם ובן

ברשומה קודמת בסידרה על תיאוריות סותרות בבסיס הדיקור הסיני ניתחתי פרקים נבחרים שעוסקים בנושא הפאזות וחמש נקודות השינוע מקאנון 18 הקשיים של הקיסר הצהוב. הפעם אני רוצה להתמקד ביישום של פרקים אלו בדורות שלאחר מכן וכיצד התפתח הנושא למה שמוכר לנו כיום.

היישום המודרני לשיוך של חמש נקודות השינוע לחמש הפאזות

לפני שנקפוץ ראש אל תוך ים הכתבים העתיקים ואוקיאנוס הפרשנויות הפיוטיות רצוי ראשית להכיר את השימוש הנפוץ כיום בתיאוריה זו. מספר היישומים הנפוץ כיום כמוהו כמספר הדעות של המטפלים בתחום ואפשר לכתוב עליו רשומה שלמה (אולי בהזדמנות אחרת). למרות זאת קיים יישום אחד יחסית מוסכם שאותו אציג כאן. סדר היצירה של חמש הפאזות משמש לשם קביעת יחסי אם ובנה, בה הפאזה המולידה היא אם והפאזה הנולדת היא בן. בכתבים נאמר שכאשר יש עודף ננקז את הבן וכאשר יש חוסר נמלא את האם. החיבור בין שתי תיאוריות אלו הניב את עיקרון הטיפול בעזרת חמש נקודות השינוע ושיוכן לחמש פאזות.

עיקרון הטיפול אומר שכאשר איבר כלשהו סובל מעודף, ניגש לערוץ של אותו איבר וננקז בו את נקודת הבן של האיבר על פי יחסי חמש הפאזות. לדוגמא כאשר הכבד בעודף ננקז את נקודת האש, שהינה נקודת הבן של העץ, בערוץ הכבד. כמו כן נוכל גם לנקז את נקודת הבן על ערוץ הבן, במקרה של עודף בכבד ננקז את נקודת האש בערוץ הלב. כלומר בעודף ננקז את נקודת הבן בערוץ הבן ואת נקודת הבן בערוץ האיבר החולה.

כאשר איבר כלשהו נמצא בחוסר, ניגש לערוץ של אותו איבר ונמלא בו את נקודת האם של האיבר על פי יחסי חמש הפאזות. לדוגמא כאשר הכבד בחוסר, נמלא את נקודת המים, שהינה נקודת האם של העץ, בערוץ הכבד. כמו כן נוכל גם למלא את נקודת האם על ערוץ האם, במקרה של חוסר בכבד נמלא את נקודת המים בערוץ המים. כלומר בחוסר נמלא את נקודת האם בערוץ האם ואת נקודת האם בערוץ האיבר החולה. לדעתי, כל מי שניגש כיום לפרש את קאנון הקשיים מגיע עם דעה קדומה שהכתב מדבר על עיקרון טיפול זה ואינו יכול להשתחרר ממנה וכתוצאה מכך כל הפרשנויות דומות.

המקור לשימוש בנקודות השינוע כחמש פאזות לטיפול בעודף וחוסר

על מנת למצוא מתי החל השימוש הקליני בניקוז בן ומילוי אֵם על פי חמש נקודות השינוע, התחלתי לנבור בכתבים שונים שנכתבו לאחר כתיבת קאנון 81 הקשיים של הקיסר הצהוב1 (בקיצור קאנון הקשיים). אני חייב לומר שזאת לא הייתה משימה פשוטה כלל, לא מכיוון שהיו הרבה כתבים לנבור בהם וטבעתי בים של מידע, אלא דווקא מכיוון שמידע על דיקור במחטים היה פחות נפוץ מאשר מידע על צמחי מרפא והוזכר בעיקר בתפזורת בספרות של תחום צמחי המרפא. משמעות הדבר הייתה שהייתי צריך לחפש בכל אחד מהכתבים שנכתבו מאז. אחד האזכורים הבודדים שמצאתי על הנושא נכתב 400 שנים לאחר קאנון הקשיים1 על ידי הרופא הנודע וַואנג שׁוּ-חֱה2 בספרו קאנון הדופק3:

"מחלת כבד - צבעו ירוק, עווית בידיים ורגליים, מלאות מציקה תחת צידי הצלעות, יכול להיות שלעיתים יש סחרור עיניים וערפול הראש, הדופק שלו מייתרי וארוך, [אם אלו הסממנים] ניתן לטפל בכך..... באביב יש לדקור את Da Dun (כבד1 עץ), בקיץ לדקור את Xing Jian (כבד2 אש), בחורף לדקור את Qu Quan (כבד8 מים), את כולם למלא. בקיץ ארוך לדקור את Tai Chong (כבד3 אדמה), בסתיו לדקור את Zhong Xi (כבד4 מתכת), את כולם לנקז". 

אפשר לראות שוַואנג שׁוּ-חֱה2 ראה את שיוך חמש הנקודות לחמש האיכויות בהקשר של עונות השנה ולא כאילו יש להן איכות של פאזות. כלומר, מבחינתו בחירת נקודות הדיקור מבוססת על שימוש בערוץ של האיבר החולה ובנקודה שאיכותה תואמת את עונת השנה. כך יוצא שכאשר יש מחלה בכבד בתקופת הקיץ, נבחר את נקודת האש בערוץ הכבד מכיוון שנקודת האש בעלת איכות תנועה המדומה לקיץ. באותה מידה אם הייתה מחלה בכליות בעונת הסתיו היה עלינו לבחור את נקודת המתכת שבערוץ הכליות מכיוון שנקודת המתכת בעלת איכות תנועה המדומה לסתיו.

הרעיון שמתאר וַואנג שׁוּ-חֱה2 השתמר גם 450 שנים לאחר מכן ומתואר על ידי סוּן סֱי-מיֳאוֹ4 באופן דומה בפרק דיון על ערוץ ואיבר הטחול שבספרו פורמולות חיוניות למקרה חירום בשווי אלף פיסות זהב5 כאשר השוני היחיד בין השניים הוא אילו נקודות ננקז ואילו נמלא (אבל זה כבר נושא לחקירה אחרת):

"באביב יש לדקור את Yin Bai (טחול 1 עץ), בחורף לדקור את Yin Ling Quan (טחול 9 מים), את שתיהן ננקז. בקיץ נדקור את Da Du (טחול 2 אש), בקיץ ארוך נדקור את Gong Sun (טחול 4 אדמה), בסתיו נדקור את Shang Qiu (טחול 5 מתכת), את כולן נמלא".

יכול להיות שהסיבה מדוע דיקור במחטים בכלל ותיאוריית חמש נקודות השינוע בפרט, לא היו כל כך נפוצים בכתבים שבחנתי נבעה מכך ש״עקרונות הדיקור מהתקופה הקדומה ועד היום, עמוקים ולא ברורים ואנשים בני זמננו אינם יכולים להסבירם", כפי שוַואנג טָאוֹ6, רופא משושלת טאנג, טען בספרו סודות חיוניים מהספרייה הקיסרית7. על כך הוסיף ואמר ש"בקלאסיקות נאמר - ׳מחטים יכולות להרוג אדם חי ואינן יכולות להקים [לתחייה] אדם מת׳. במידה ורוצים ליישם [דיקור], קיים חשש לפגיעה בחיים [של המטופל]. כיום אין מיישמים את קלאסיקות הדיקור, רק עקרונות של מוקסה״. אפשר ללמוד מדבריו שלדעתו המידע שהעבירו הקלאסיקות בנוגע לדיקור במחטים, לא היה נהיר לרופאים עד לתקופתו, כ-850 שנה לאחר שנכתבו, והחשש לגרום נזק למטופל הוביל לכך שהדיקור נזנח לטובת שימוש בכלי בטוח יותר כגון מוקסה.

המקור העתיק ביותר שהצלחתי למצוא, שמתאר באופן מפורש שימוש בשיוך נקודות השינוע לפאזות לשם ניקוז בן במצבי עודף ומילוי אם במצבי חוסר, נכתב 1200 שנה לאחר קאנון הקשיים1. מקור זה הוא פרשנותו של דִינג דֵה-יוֹנג8, רופא מתקופת שושלת סונג הצפונית (1056), המופיעה בספרו השלמת פירושים לקאנון הקשיים9. בפרשנות לקושי מספר 69 הוא מסביר:

"קאנון זה ראשית קובע זיווג בין באר, מעיין, פלג, נהר ואיחוד ותופעת חמש הפאזות, כלומר שבכל אחד מתריסר הערוצים יש אם ובן, יוצרים ומטפחים בסדר הדדי נכון, ולאחר מכן מסביר את השימוש בדיקור לכללי ניקוז ומילוי. נניח שיש חוסר ב[ערוץ] מחבר של ג'ואה יין של הרגל והכבד אז נמלא את האיחוד של ערוץ ג'ואה יין של הרגל, זאת האם. בעודף, אז ננקז את המעיין של ערוץ ג'ואה יין של הרגל, זה הבן"

אפשר להסיק מדבריו שהשימוש בחמש נקודות השינוע ביחסי אם ובן למילוי וניקוז, נועד לטפל בחוסר או עודף בערוץ ג'ואה יין של הכבד ולא באיבר הכבד עצמו. כלומר, שימוש בנקודות השינוע נועד לטיפול במחלות של ערוץ (או ערוץ מחבר) ולא באיבר לו הערוץ שייך. אפשר גם לראות ש דִינג דֵה-יוֹנג8 מתייחס רק לשימוש בנקודות על גבי הערוץ החולה ולא על נקודות שעל גבי ערוץ אם או בן. לעניות דעתי, עצם העובדה שמדובר אך ורק בערוץ החולה מצביעה על כך שלא מדובר בהשפעה ישירה על איברי אם ובן אלא השפעה מקומית הקשורה בערוץ עצמו ובאיכות התנועה (המדומה לעונות השנה) שמיוצגת על ידי חמש הפאזות.

את היישום המשמעותי ביותר של תיאוריה זו מצאתי להפתעתי בספריו של וַואנג חָאוֹ-גוּ10 שנכתבו כ-1470 שנה לאחר קאנון הקשיים1. וַואנג חָאוֹ-גוּ10 שהיה תלמידם של גַ'אנג יוּאֱן-סוּ11 ולִי דוֹנג-יוּאֱן12 ריכז את הידע שקיבל ממוריו והעלה אותו ואת תובנותיו האישיות על הכתב. בפרק דיון על ענף ושורש יין ויאנג בספרו מרתחים וצמחים13 הוא מצטט מילה במילה את דבריו של מורו, לִי דוֹנג-יוּאֱן12, מהפרק דיון על ענף ושורש שבספרו שקיק פנינים סיפורת שיר של אופי הצמחים14, בנוגע לעיקרון הטיפול של ניקוז בן ומילוי אם בעזרת צמחי מרפא, אך מוסיף לו גם דוגמאות המגיעות מעולם הדיקור (המקור מודגש):

"[הפתוגן] המגיע מקדימה הינו פתוגן עודף, [הפתוגן] המגיע מאחורה הינו פתוגן חוסר, האחד הוא בן הגורם לעודף באם, [האחר הוא] אם הגורמת לחוסר אצל הבן. בעקרונות הריפוי נאמר: בחוסר נמלא את האם, בעודף ננקז את הבן. במקרה שרואים שהכבד קולט פתוגן של לב-אש, זה מגיע מקדימה והינו פתוגן עודף, יש לנקז את הבן שלו, [זאת] האש. אך, אין זה ניקוז אמיתי של האש שלו, בתוך כל אחד מתריסר הערוצים יש מתכת, עץ, מים, אש ואדמה, בחלק של העץ יש לנקז את האש שלו.

לכן "דיון על ענף ושורש" אומר: אם קודם שורש ואחריו ענף, ראשית נטפל בשורש ולאחר מכן נטפל בענף. במקרה שכבד קולט פתוגן אש, ראשית [נשתמש] בחמש הנקודות של ערוץ הכבד, ננקז מעיין אש Xing Jian (כבד2). אם נדון על כך מבחינת תרופה, התרופה שנכנסת לערוץ הכבד תהיה המנחה, התרופה שמנקזת את הלב תהיה הקיסר. זה טיפול במחלה של פתוגן עודף. שוב [לדוגמא] במקרה שהכבד מקבל פתוגן מהכליות, זה מגיע מאחור, הינו פתוגן חוסר, יש למלא את אימו ולכן בדיון על ענף ושורש נאמר: קודם ענף ואחריו שורש, ראשית נטפל בענף ולאחר מכן נטפל בשורש. כבד עץ קולט פתוגן מים, יש ראשית למלא עץ בנקודת Yong quan (כליות1) בערוץ הכליות, זה ראשית טיפול בענף, לאחר מכן לנקז מים בנקודת Qu Quan (כבד8) בערוץ הכבד, זה [מה שנקרא] לאחר מכן נטפל בשורש. התרופה שנכנסת לערוץ הכליות תהיה המנחה, התרופה שממלאת את הכבד תהיה הקיסר"

אפשר לראות שהוא מבסס את בחירת הערוצים ונקודות הדיקור על תיאורית צמחי המרפא שפיתח מורו, גַ'אנג יוּאֱן-סוּ11, המסווגת לאילו ערוצים ואיברים נכנס כל צמח ושיש צמחים שתפקידם להנחות את המרשם אל המטרה. למשל במקרה שמחלת הכבד נגרמת עקב הכליות, נשתמש בפורמולה שהקיסר שלה הוא צמח שנכנס ישירות אל הכבד ונוסיף לה צמח שינחה את הפורמולה כולה אל הכליות.

שנתיים לאחר מכן הוציא וַואנג חָאוֹ-גוּ10 את הספר ידע שקשה להשיגו15, בו ניתן לראות התייחסות רחבה ומגוונת יותר לשימוש בחמש נקודות השינוע. בפרק תרשים מקור הארץ16 אפשר למצוא שני יישומים שונים לחמש נקודות השינוע. היישום הראשון מציג שימוש בחמש הנקודות לפי השיוך שלהן לעונות השנה:

"במקרה ש[מדובר] בערוץ הכבד, שתן מטפטף, קשיי [יציאת] צואה, התכווצויות שרירים: באביב דקור באר, בקיץ דקור מעיין, בסתיו דקור נהר, בחורף דקור איחוד"

אפשר לראות שיישום זה תואם למה שוַואנג שׁוּ-חֱה2 הציג, ומחזק את הקביעה שהשימוש בחמש הנקודות אמור להיות קשור בעונות השנה. היישום השני שמוצג בפרק זה, מבוסס על קושי 68 בקאנון הקשיים1 ומדבר על שילוב של סינדרום מקורי של המחלה יחד עם דופק מתאים, כאשר בנוסף מופיע סממן שמתאים לתפקוד הייעודי של כל אחת מחמש נקודות השינוע. וַואנג חָאוֹ-גוּ10 נותן את הדוגמא הבאה על בסיס המחלות המתוארות בקושי 16 בקאנון הקשיים1:

"במקרה שיש מחלה בכיס מרה, [האדם] נוטה לנקיון [מוגזם], ירקרקות בפנים, נוטה לרוגז {זהו סינדרום מקורי}, מקבל דופק מייתרי {מתאחד עם הדופק}. כמו כן סובל ממלאות תחת הלב, {יש לדקור את הבאר של כיס המרה}.

אם רואים נטייה לנקיון [מוגזם], ירקרקות בפנים והדופק גם מייתרי. כמו כן סובל מחום גוף {יש לדקור את המעיין של כיס המרה"

כלומר, ראשית נזהה את האיבר או הערוץ החולה, במקרה המתואר זהו ערוץ כיס המרה. לאחר מכן במידה ויש סימפטומים נלווים המתאימים לתפקוד הייעודי הקבוע של אחת מחמש נקודות השינוע, נדקור את הנקודה על גבי ערוץ כיס המרה. מבחינת תפקוד ייעודי, נבחר בנקודת באר למלאות תחת הלב, נקודת מעיין לחום גוף, נקודת פלג לכבדות של הגוף והגפיים, נקודת נהר לקור וחום ונקודת איחוד לצ'י מורד. אם יש מחלת כיס מרה עם מלאות תחת הלב, נדקור את GB-44 ואם יש מחלת כיס מרה עם צ'י מורד נדקור את GB-34.

כנראה שלספרו של וַואנג חָאוֹ-גוּ10 אלו הייתה השפעה מאד חזקה, מכיוון שנתקלתי בציטוט דבריו בכמה ספרים מאוחרים יותר, כאשר כל אחד מהם מעתיק מקודמו ומרחיב את החומר. למשל 100 שנים לאחר מכן הופיעו הדוגמאות שהציג באנציקלופדיה מרשמים לתועלת עולמית17 בפרקים שעוסקים בדיקור, שם השלימו את הדוגמא על הכבד והוסיפו גם דוגמא מפורטת על הטחול. אוסף עלי הכותרת של הדיקור והמוקסה18 העתיק את המידע של האנציקלופדיה ועל סמך קושי 16 בקאנון הקשיים1, הרחיב את התוכן לעשרה איברים, אך ללא פירוט על כל אחת מחמש הנקודות. הספר ההישגים הגדולים של הדיקור והמוקסה19 מצטט את אוסף עלי הכותרת18 ומוסיף פירוט מלא של כל חמש הנקודות לכל אחד מעשרת האיברים המוזכרים.

בפרקים נוספים בספר ידע שקשה להשיגו15, מרחיב ומפרט וַואנג חָאוֹ-גוּ10 את השימוש בדיקור בחמש נקודות השינוע גם מעבר לשיטת מילוי אם וניקוז בן אף ליחסי ריסון ובקרה. למשל הוא מסביר שקושי 77 בקאנון הקשיים1 אומר שרופא טוב יודע שמחלה בכבד תשפיע גם על הטחול ולכן מטפל ראשית בטחול לשם מניעת פלישה ולכן:

"במקרה שרואים שיש מחלה בכבד ורוצים למצק את הטחול - ראשית נטליא עם מחט אחת את סימניית האדמה שבערוץ תאי יין של הרגל, ואז נטליא את סימניית האש במחט אחת. לאחר מכן ננקז עם מחט אחת את סימניית העץ בתוך ערוץ ג'ואה יין של הרגל והכבד ואז ננקז את סימניית האש עם מחט אחת".(לקשר לציטוט 3  שבהערות)

במילים אחרות, מבחינת דיקור יש למלא בערוץ הטחול את נקודת האדמה (עצמי) ונקודת האש (אם) כך שהטחול יוכל להתנגד לפלישה של הכבד. לאחר מכן יש לנקז בערוץ הכבד את נקודת העץ (עצמי) ונקודת האש (בן) על מנת להוריד את העודף שבכבד ולמנוע פלישתו לטחול. כמו כן במקרים בהם יש התפשטות של מחלה מאיבר אם לאיבר בן, נתמקד בטיפול בערוץ של איבר האם:

"במקרה שרואים שיש מחלה בכבד, מלאות ומועקה, קשיי שתן, קשיי [מתן] צואה, התכווצויות שרירים, כמו כן רואים מחלה בלב, חוסר מנוחה בלב, כאב בלב, חום במרכז הכפות והקאה. יש לדקור את סימניית האש והעץ, מחט אחת לכל אחד, בערוץ ג'ואה יין של הרגל והכבד"

כלומר, כאשר מחלה בכבד עוברת אל הלב נדקור את נקודות העץ (כבד) ואש (לב) בערוץ הכבד. אפשר לראות שהתיאוריה כבר אינה מוגבלת לטיפול בערוץ בלבד או באיבר הקשור בערוץ והתרחבה גם לערוץ אם, ערוץ בן ואפילו לערוץ ביחסים של ריסון, על פי חמשת הפאזות. מעניין לראות שדווקא בספר של רופא שניתן לשייכו באופן מובהק לתחום צמחי המרפא, נמצאת את אחת מההתייחסויות הנרחבות והמפורטות ביותר ליישום של עקרונות דיקור.

בתקופת שושלת מינג, 1760 שנה לאחר שנכתב קאנון הקשיים1 איגד יַאנג גִ׳י-ג׳וֹאוּ20 את כל הכתבים שעוסקים בדיקור ובהם ראה כהישגים הגדולים של התחום, לכדי הספר ההישגים הגדולים של הדיקור והמוקסה17. לכתבים שאיגד הוסיף הסבר ופרשנות על פי הבנתו. בין כתבים אלו, מלבד החומר שמבוסס על דבריו של וַואנג חָאוֹ-גוּ10, נמצאות שתי יצירות שחיבר רופא ניאו-קונפוציאני מתקופת שושלות ג׳ין-יואן, דוֹאוּ חָאן-צִ׳ינג21. ביצירה הראשונה פרי עטו של דוֹאוּ חָאן-צִ׳ינג21, סיפורת שיר לציון המעורפל22, מפרש יַאנג גִ׳י-ג׳וֹאוּ20 את המשפטים ״כשדנים בעודף והעדר בדזאנג פו, יש לגשת לחפש בערוצים״21 ו-״כשענף ושורש נהירים, נדון בדיקור עמוק או דיקור שטחי של ערוצים״24, כטיפול המבוסס על יחסי אם ובן, בין נקודות הערוץ ועל פי שיוך לחמש הפאזות. גם את תוכנה של יצירה נוספת סיפורת ושיר להבנת מסתורין ומהות [הדיקור]25 שגם היא פרי עטו של דוֹאוּ חָאן-צִ׳ינג21 מפרש יַאנג גִ׳י-ג׳וֹאוּ20 אופן זהה.

סיכום
נוכחתי לגלות שבמאות השנים הראשונות לאחר פרסום התיאוריה של קאנון הקשיים, עדיין היה נהוג להשתמש בחמש נקודות השינוע בהתאם לעונות השנה ולא לשם השפעה על הפאזות שבגוף האדם. כמו כן, כל נושא הדיקור במחטים על פי הקלאסיקות היה יחסית אזוטרי ולא מובן מספיק לרופאים העממיים אשר העדיפו לא להסתכן ולהתמקד במוקסה ואילו ורק מתי מעטים העזו לדקור עם מחטים. בהמשך הופיע שימוש במילוי אם וניקוז בן לפי פאזות אך רק לעודף וחוסר בערוץ עצמו ולא באיברים והדיקור נעשה אך ורק על גבי הערוץ החולה. רק בתקופת מאוחר מאד, שושלת יואן ב-1306 לספירה, הופיע שימוש בתיאוריה זו לפי חמש הפאזות.

למרות שעם הזמן החלו לקשר את נקודות השינוע עם חמש הפאזות, אף רופא לא טרח להתייחס למשמעות איכות הפאזות בנקודות הללו. מרגע שהנושא תפס, אף רופא לא טרח לערער עליו ועל אלו שהגו אותו. מעניין לא פחות שדווקא רופא צמחים מובהק הוא זה שהרשה לעצמו ליישם את התיאוריה הזו בצורה כל כך נרחבת עליה מתבססים עד היום כל העוסקים בדיקור. אין ספק שוַואנג חָאוֹ-גוּ10, או שאולי בעצם היה זה מורו לִי דוֹנג-יוּאֱן12, יישם רעיונות ועקרונות טיפול של צמחי מרפא בתוך הטיפול שהציע לדיקור במחטים.

מבחינת תשובה למהות חמש הפאזות בנקודות השינוע אני חושב שהדבר הקרוב ביותר להסבר הוא ביטוי של איכות זרימה בערוץ עצמו. ברגע שתיאוריה זו הובנה כחמש פאזות היא איבדה את הקשר למקורות וקיבלה חיים משל עצמה, אך ללא יכולת להסביר מדוע לכל נקודה יש איכות פאזה. למעשה התשובה הנפוצה ביותר שאני מקבל לשאלה זו היא "כי ככה כתוב בקאנון הקשיים ואם זה מה שהוא אומר אז מי אני שאתווכח".

לדעתי הכוונה המקורית של המשורר דומה דווקא למה שוַואנג שׁוּ-חֱה2 הציג. זה נחמד מאד שמאוחר יותר אימצו את רעיון חמש הפאזות, רק חבל שאף אחד מהם לא יודע מדוע אומץ ומדוע יש פאזות בנקודות מלבד "הקאנון אמר, אז זה חייב להיות כך".

ברור לי שמי שעובד לפי שיוך נקודות השינוע לפאזות לא ישנה את דעתו עקב רשומה זו. למעשה גם אם אצטט את הרופא צִ'י בוֹ מודיע בפירוש לקיסר הצהוב שלא מדובר בחמש פאזות אלא בשיוך הנקודות לעונות, עדיין זה לא ישכנע את מי שעובד עם רעיון חמש הפאזות. יש כאן איזה היבט של סוגסטיה, בדומה למהפנט המשכנע מהופנט שלא יוכל לראות יותר את הצבע הירוק. כשהמהופנט מתעורר הוא לא מצליח לראות חפצים ירוקים. באותה מידה, מי שחונך על ברכי שיוך הנקודות לחמש הפאזות, לא יוכל לראות את ההגיון שמאחורי הדברים שהצגתי כאן. מי שקורא את הכתבים דרך משקפיים אדומים, אפילו מיץ עגבניות יראה לו כמו חלב. על אחת כמה וכמה כאשר זה מערער את יציבות הקרקע עליה אנו עומדים שנים כה רבות.

ברשומה זו אינני מנסה לדון אם הדיקור לפי חמש הפאזות עובד או לא. אני מזכיר לכם שהתחלתי לחקור את הנושא על מנת לנסות ולהבין האם יש איכות של חמש הפאזות בנקודות השינוע ובמידה ויש, מדוע? יכול להיות שחלק מהקוראים יפטרו את הטיעונים שמועלים ברשומה זו בתואנה שהדופק אינו משקר וש"עובדה, בקליניקה זה עובד". יכול להיות שזה עובד, אינני מנסה להסביר מדוע למרות שהתיאוריה כביכול שגויה, היא עדיין עובדת בקליניקה. במידה ואנחנו אכן מעוניינים בהבנה טובה יותר, אפשר למצוא הסבר חלופי טוב לא פחות לעובדה שהטיפולים של כל מי שעוסק בדיקור לפי חמש הפאזות יעילים. לשם כך צריך לפתוח את הראש, לוותר על האגו ולהתחיל לחשוב ולחקור ואולי על סמך ההסבר שסיפקתי למעלה אפשר למצוא הסברים אחרים. השאלה אם יש באמת עניין למצוא את האמת הכואבת או שאולי דווקא יש העדפה להישאר עם אמיתות שגויות ונוחות. לעניות דעתי, ההסבר לחיבור עם הפאזות הוא אחר ואם נבין אותו טוב יותר זה רק יקדם את ההבנה שלנו ברפואה הסינית ויאפשר לנו להמשיך ולהתקדם במקום להיות תקועים בחדר אשליות. כאשר אנחנו מחזיקים באמיתות שלדעתנו חקוקות בסלע, אנחנו נוטים לעוות את המציאות ולהתאים אותה לאמיתות שלנו על מנת שהעולם ימשיך להיות הגיוני. 

בעידן הקדום האמינו כולם לכל כוכבי הלכת והשמשות בשמיים סובבים סביב כדור הארץ שבמרכז היקום. האמיתה הזו הייתה כל כך חזקה עד כדי כך שכאשר תלמי צפה ברקיע וגילה שמשהו בתנועת כוכבי הלכת סביב כדור הארץ נראה לא הגיוני ותנועתם אינם מעגלית ואחידה, בחר לאנוס את מפת השמיים כדי להתאים להסבר שלו שהארץ במרכז. בעזרת גיאומטריה הוא "הוכיח" שחלק מכוכבי הלכת סובבים סביב נקודה דמיונית בחלל אשר בעצמה סובבת את כדור הארץ. רק מאוחר יותר השתחררו מהקביעה הדתית למיקום כדור הארץ והצליחו לגלות שהוא סובב סביב השמש יחד עם שאר כוכבי הלכת. אולי זאת הסיבה לכך שבקליניקה הדופק והטיפול נראים לנו מתאימים לאמיתה של פאזות בחמש נקודות השינוע. אולי.... מה שבטוח זה שלי עדיין אין את התשובה המושלמת והחקירה חייבת להימשך.

בחלק הבא בסידרה אשוב לדון בסתירה בכיוון הערוצים ואציג את הפתרונות המוצעים על ידי חוקרים שונים של הדיקור הסיני והכתבים העתיקים.

קישורים לכל חלקי סידרת הרשומות תיאוריות סותרות בבסיס הדיקור הסיני
חלק א' - לזהות את הבעיה
חלק ב' - להבין את חמש הפאזות
חלק ג' - פאזות ונקודות שינוע בקלאסיקות
חלק ד' - ניקוז ומילוי ביחסי אם ובן
חלק ה' - חמש הפאזות שבתוך הפאזות
חלק ו' - מערכת אחת בלבד של זרימת צ'י

חלק ז' - שתי מערכות בו זמנית

                                                                                                                                       

הערות
תרגום מסינית לעברית - ניצן אורן

1. קאנון 81 הקשיים של הקיסר הצהוב
2. וַואנג שׁוּ-חֱה 王叔和 Wang Shu He
3. קאנון הדופק 脉经 Mai Jing
4. סוּן סֱי-מיֳאוֹ 孙思邈 Sun Si Miao 
5. פורמולות חיוניות למקרה חירום בשווי אלף פיסות זהב 备急千金要方 Bei Ji Qian Jin Yao Fang
6. וַואנג טָאוֹ 王焘 Wang Tao
7. סודות חיוניים מהספרייה הקיסרית 外台秘要 Wai Tai Mi Yao
8. דִינג דֵה-יוֹנג 丁德用 Dīng Dé Yòng
9. השלמת פירושים לקאנון הקשיים 难经补注 Nan Jing Bu Zhu
10. וַואנג חָאוֹ-גוּ 王好古 Wang Hao Gu
11. גַ'אנג יוּאֱן-סוּ 张元素 Zhang Yuan Su
12. לִי דוֹנג-יוּאֱן 李东垣 Li Dong Yuan
13. מרתחים וצמחים 汤液本草 Tang Ye Ben Cao 1306AC
14. שקיק פנינים סיפורת שיר של אופי הצמחים 珍珠囊药性赋 Zhen Zhu Nang Yao Xing Fu
15. ידע שקשה להשיגו 此事难知 Ci Shi Nan Zhi 
16. תרשים מקור הארץ 地元图 
17. מרשמים לתועלת עולמית 普济方 Pu Ji Fang 1406AC
18. אוסף עלי הכותרת של הדיקור והמוקסה 针灸聚英 Zhen Jiu Ju Ying 1529AC
19. ההישגים הגדולים של הדיקור והמוקסה 针灸大成 Zhen Jiu Da Cheng 1601AC
20. יַאנג גִ׳י-ג׳וֹאוּ 杨继洲 Yang Ji Zhou
21. דוֹאוּ חָאן-צִ׳ינג 窦汉卿 Dou Han Qing
22. סיפורת שיר לציון המעורפל 标幽赋 Biao You Fu
23. ״כשדנים בעודף והעדר בדזאנג פו, יש לגשת לחפש בערוצים״既论脏腑虚实，须向经寻
24. ״כשענף ושורש נהירים, נדון בדיקור עמוק או דיקור שטחי של ערוצים״ 明标与本，论刺深刺浅之经
25. סיפורת ושיר להבנת מסתורין ומהות [הדיקור] 通玄指要赋 Tong Xuan Zhi Yao Fu

מקורות נוספים

脉经1

肝病：其色青，手足拘急，胁下苦满，或时眩冒，其脉弦长，此为可治。宜服防风竹沥汤，秦艽散。春当刺大敦，夏刺行间，冬刺曲泉，皆补之。季夏刺太冲，秋刺中郄，皆泻之。

外台秘要-明堂序/王焘2

其针法古来以为深奥，今人卒不可解，经云，针能杀生人，不能起死人。若欲录之，恐伤性命，今并不录针经，唯取灸法，

 

配合例3
七十七难曰．上工治未病者．见肝之病．则知肝当传于脾．故先实其脾气．无令受肝之邪气也．假令见肝病欲实其脾者．先于足太阴经中补土字一针．又补火字一针．后于足厥阴肝经内．泻木字一针．又泻火字一针．

子母例4
假令见肝病满闷淋溲便难转筋．又见心病烦心心痛掌中热而哕．当于足厥阴肝经内．木火二字各一针．