תיאוריות סותרות בבסיס הדיקור הסיני - חלק ה' - חמש הפאזות שבתוך הפאזות

פרקטלים של מחומש

האם תהיתם אי פעם, מדוע בין תפקידיו הרבים של איבר כבד-עץ קיים תפקיד אצירה וחתימה של דם, שהינו תפקיד בעל תכונות של מים ולא עץ? מדוע ריאות-מתכת בעלות תפקיד של הפצת של נוזלים שהינה תכונה המתאימה דווקא לעץ ולא למתכת? החיפוש אחר תשובות לסתירה שבבסיס הדיקור והניסיונות להבין את מהות שיוך חמש נקודות השינוע לחמש הפאזות הוליכו אותי למחוזות לא צפויים. באחד מהמקרים הגעתי לפתחה של תיאוריה ישנה-חדשה שמעט הוזנחה ששפכה מעט אור על הנושא, ענתה על השאלות שבתחילת הרשומה והעלתה תהיות חדשות וכיווני חקירה עתידיים. אחת הדרכים המודרניות והיצירתיות שמנסה להסביר את קיומן של חמש נקודות בעלות איכות של פאזות על גבי כל אחד מתריסר הערוצים, מבוססת על תיאוריה הגורסת שבכל אחת מחמש הפאזות קיימת איכות של כל אחת מחמש הפאזות האחרות. תיאוריה זו היא שלב מתקדם יחסית בהתפתחות של תיאוריית חמש הפאזות ומכונה בשם אצירה הדדית של חמש הפאזות1. תיאוריה זו גורסת שכל אחת מחמש הפאזות אוצרת בתוכה איכות של כל אחת מחמש הפאזות האחרות, בדומה לתיאוריה של גיאומטרית הפרקטלים. תיאוריה זו התפתחה כתוצאה מנסיון להסביר שכל הברואים ביקום הם יחסיים אחד לשני, בדומה למתואר בתיאוריה של יין ויאנג, בה האחד מכיל את השני וקביעת דבר מה כיין או כיאנג מבוססת אך ורק על יחסיות דבר מה כלפי דברים אחרים.

למרות שתיאורית אצירה הדדית של חמש הפאזות1 לא תוארה במפורש תחת שם מוגדר זה, בכתבים הקלאסיים עליהם מבוססת הרפואה הסינית, חדי העין יכולים לזהות רמיזות לניצני התפתחותה כבר בין דפיו של הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב2. את הדוגמא הבולטת ביותר ניתן למצוא בתיאוריה העוסקת באבחון עיניים. בקאנון הפנימי2 מוסבר שהעיניים משויכות לכבד ואף נחשבות כפתחיו של הכבד ולכן הן שייכות לפאזת העץ. מצד שני, תמצית הצ'י של כל אחד מהאיברים הפנימיים היינים האחרים נשלחת אל העין והשפעתה משתקפת באזורים שונים בעין. על כן אזורים שונים בעין משויכים לאיברים שונים המטפחים אותם. כך למשל האישון שייך לכליות-מים, הקשתית לכבד-עץ, הלחמית לריאות-מתכת, קפל הלחמית ללב-אש והעפעף לטחול-אדמה, אבל העין כולה משויכת לכבד-עץ.

אצירה הדדית של חמש הפאזות בתוך חמש הפאזות
גַ'אוֹ שְֹיֱאן-קֱה3, רופא נודע מתקופת שושלת מינג, היה ככל הנראה הראשון, שטען בצורה חד משמעית שבכל פאזה מוכלות חמש פאזות נוספות. בפרק דיון על חמש הפאזות, שבספרו לחדור את הרפואה4, הוא מספק דוגמאות על פאזת האש ופאזת המים ומסביר שבנוגע לכל שאר הפאזות נוכל להסיק בעצמנו בהתאם. הרופא הראשון שנתן לפילוסופיה זו את השם שמשמש אותה עד היום, אצירה הדדית של חמש הפאזות1, היה גַ'אנג ג'יֵה-בִּין5. בספרו נספח תרשימים לקאנון הסיווג6 אמר:

 第人皆知五之为五，而不知五者之中，五五二十五，而复有互藏之妙焉

"כל האנשים מודעים להיות חמש [הפאזות] חמש, אך אינם יודעים את אשר בתוך החמש, חמש כפול חמש נותן עשרים וחמש וכך שוב יש [הרעיון] המבריק של אצירה הדדית".

לדבריו, כולם מודעים לעצם העובדה שיש חמש פאזות ומכירים את כל החמש, אבל אינם מודעים לכך שבתוך כל אחת מחמש הפאזות אפשר למצוא ביטוי נוסף של חמש הפאזות כך שסך הכל מתקבלות 25 אפשריות שונות. מכיוון שתיאורית חמש הפאזות מבוססת במקור על חמישה יסודות, בחר גַ'אנג ג'יֵה-בִּין5 להוכיח את רעיון האצירה ההדדית של הפאזות, דרך הקבלה לביטוי החומרי של חמש הפאזות על חומרים בטבע. בהמשך של הפרק הוא מפרט:

所谓五者之中有互藏者，如木之有津，木中水也；土之有泉，土中水也；金之有液，金中水也；火之熔物，火中水也。夫水为造化之原，万物之生，其初皆水，而五行之中，一无水之不可也。火之互藏，木钻之而见，金击之而见，石凿之而见；惟是水中之火，人多不知，而油能生火，酒能生火，雨大生雷，湿多成热，皆是也。且火为阳生之本，虽若无形，而实无往不在，凡属气化之物，非火不足以生，故五行之中，一无火之不可也。土之互藏，木非土不长，火非土不荣，金非土不生，水非土不蓄，万物生成，无不赖土，而五行之中，一无土之不可也。木之互藏，生于水，植于土，荣于火，成于金。凡发生之气，其化在木。............此五行万物之中，一无木之不可也。金之互藏，产于山石，生诸土也；淘于河沙，隐诸水也；草有汞，木有 ，藏于木也；散可结；柔可刚，化于火也。

"מהו הדבר שמכונה בשם "בתוך החמש יש אצירה הדדית"? לדוגמא, בעץ יש נוזלי ג'ין, [אלו] המים שבתוך העץ. בתוך האדמה יש מעיינות, אלו המים שבתוך האדמה. בתוך המתכת יש נוזלי יה, אלו המים שבתוך המתכת. הדבר שהאש מתיכה, אלו המים שבתוך האש. מים הם מקור הבריאה, לידתם של אינספור הדברים מתחילה במים ואילו בתוך חמש הפאזות, אין אחת שהמים נעדרים ממנה. האצירה ההדדית של האש - מבחינים בה כאשר קודחים בעץ, מבחינים בה כאשר מכים במתכת, מבחינים בה כאשר מרסקים אבנים, רק את שבתוך המים רב האנשים אינם יודעים, אך השמן יכול ליצור אש, האלכוהול יכול ליצור אש, הגשם הרב יוצר רעם (וברק, נ.א), לחות רבה יוצרת חום, כל אלו הינם [הסימן של האש שבתוך המים]. כמו כן האש הינה שורש היצירה של היאנג, למרות שנראה שהינה חסרת צורה, אך מעשית אין מקום בו אינה נמצאת. כל דבר שהינו תוצר של התמרת צ'י, לא היה נוצר ללא אש מספקת ולכן בתול חמש הפאזות אין אחת שיכולה בלעדי האש. האצירה ההדדית של האדמה, העץ אינו יכול לגדול ללא אדמה, האש אינה יכולה להיות פורה ללא האדמה, המתכת אינה יכולה להיווצר ללא האדמה, המים אינם יכולים לגדל [החיות המבויתות], אין אחד מאינספור הדברים שאינו מסתמך על האדמה ליצירה והתהוות ואילו מבין חמש הפאזות אין [פאזה] אחת שיכולה בלעדי האדמה. האצירה ההדדית של העץ, נוצר במים, צומח באדמה, פורה באש, מתהווה במתכת, כל צ'י היצירה וההפצה, התמרתו [תלויה] בעץ......בתוך אינספור הדברים וחמש הפאזות, אין אחד שיכל בלעדי העץ. האצירה ההדדית של המתכת, מיוצרת מאבן ההר - יוצרת את כל האדמה, נאספת מחול הנהר - נסתרת בכל [מקורות] המים, בעשב יש עופרת [גם] בעץ יש - [המתכת] נאצרת בעץ. ניתן לגבש את האבקה, להקשיח את הרכות - [זאת] התמרה של האש."

אצירה הדדית של חמש הפאזות בתוך חמש הפאזות

כתוצאה מתיאוריה זו נוצר בלבול אצל חלק מהרופאים, שנובע מחוסר הבנה של מהות חמש הפאזות, עד כדי כך שיש רופאים שטוענים, שחמש הפאזות אינן כוחות טהורים ושבכל אחת מהפאזות אפשר למצוא ביטוי של פאזות אחרות. לעניות דעתי קיים כאן חוסר הבנה של ההבדל בין חמש הפאזות ככוחות בסיס חסרי גוף וחומר, ובין תוצאות השפעת כוחות אלו על הבריאה כולה (אינספור הדברים Wan Wu 万物). הפאזות עצמן אינן מעורבבות כי פאזה היא ביטוי ספציפי ברור וחד משמעי של שינוי. החוצה, פנימה, למעלה ולמטה. לא יכולה להיות תנועה פנימה (אצירה של מים) והחוצה (הפצה של אש) בו זמנית. פאזת האש לא מכילה בתוכה את פאזת המים כי אלו כוחות מנוגדים וסותרים. חמש הפאזות משפיעות על כל המתחולל ביקום כך שכוחות אלו משפיעים על השינויים החומריים המתחוללים ביקום. הסינים סיכמו את תכונות חמש הפאזות פחות או יותר באופן הבא:

פאזת עץ – לידה וגדילה, לידה והפצה, פרישה, החלקה.
פאזת אש – חמימות, עליה מעלה, אור ובהירות, דחיפה לתנועה.
פאזת אדמה – התמרה, נשיאה והכלה, קבלה וקליטה.
פאזת מתכת -  שקיעה וירידה, הריגה, איסוף וכינוס, ויסות מקצב.
פאזת מים – לחלוח והרטבה, תנועה מטה, קור וקירור, סגירה ואצירה.

למיטב הבנתי, כאשר דבר מה חדש נברא או משתנה תחת מטריית השפעתן של חמש הפאזות, אפשר יהיה למצוא בגופו איכויות שונות במינונים שונים, המגיעות מהשפעת חמש הכוחות על החומר הפיזי. ניתן לסווג כל דבר על פני כדור הארץ על פי יחסיות המצאות כל אחת מהפאזות שבתוכו. כך למשל, הריאות יכולות להיות מושפעות בעיקר מכח הכינוס של פאזת המתכת אבל לקבל גם מעט השפעה של כח ההפצה מפאזת העץ וכתוצאה מכך לקבל תכונות מנוגדות של כינוס והפצה (שאיפה ונשיפה - נשימה). באותו אופן, ערוץ צ'י בגוף יכול להיות בעל איכות עיקרית של פאזה אחת אבל עדיין להכיל בתוכו איכויות תנועה של פאזות אחרות. לכן, כפי שגַ'אנג ג'יֵה-בִּין5 מתאר למעלה, בכל הברואים קיימת תערובת של חמש הפאזות במינונים שונים. אבל חשוב לזכור שכח של פאזה אינו יכול להכיל כוחות פאזה מנוגדים לו ולכן חמש הפאזות הינן טהורות, ואילו הברואים שמושפעים מאותן חמש פאזות, יכולים להכיל בתוכם ביטויים שונים שנוצרו כתוצאה מכל אחת מחמש הפאזות. זה אולי נשמע סמנטי וקטנוני אבל לעניות דעתי חשוב מאד להבין את ההבדל.

אצירה הדדית של חמש הפאזות בתוך הפאזות של חמשת האיברים
בפרק 33 של קאנון 81 הקשיים של הקיסר הצהוב7, אותו תרגמתי ופירשת בבלוג, מופיעה ההתייחסות הקדומה ביותר להימצאות איכות של יותר מפאזה אחת באיברים הפנימיים. על פי תוכנו של הפרק אפשר ללמוד שבכל איבר אפשר למצוא איכות של הפאזה המבקרת אל הפאזה אליה משויך האיבר. כך למשל מתוארות תכונות של פאזת האש בתוך איבר ריאות-מתכת ותכונות של פאזת המתכת בתוך איבר כבד-עץ. כלומר אפשר לראות שבאיבר הריאות יש ביטוי של מתכת אבל גם של פאזת האש שבמתכת ובאיבר הכבד יש ביטוי של עץ אבל גם של פאזת המתכת שבעץ. 

סינולוגים מודרנים15 מבהירים את הביטוי של חמש הפאזות השונות בתפקודי האיברים, לדוגמא: ביטויי של כבד-עץ בהפצה והפרשה וגם יכולת ליצור ולהפיץ קשורים בעץ שבעץ. לעומת זאת דימוי של הכבד כגנרל, נוקשה שנוטה להפוך לכדי אש חורגת ולהביא לדחיפת רוח לנוע, מתאים דווקא לתכונות השייכות לפאזת האש ולא לפאזת העץ, על כן תכונות אלו מתארות את פאזת האש שבעץ. נאמר על לב-אש שהוא אוצר את הנפש, אבל הלב שייך לפאזת האש ואילו יכולת אצירה פנימה היא תכונה המשויכת לפאזת המים. לכן יכולתו של הלב לאצור בתוכו את הנפש נובעת מאיכות המים שבאש. טחול-אדמה אחראי על שינוע והתמרה שהינם תכונות של פאזת האדמה שבאדמה. אבל הטחול אחראי על עטיפה של כלי הדם והאיברים ומניעת בריחה של דם החוצה כדימום. אצירה זו של הדם בתוך כלי הדם היא תכונה שמתאימה יותר לתכונות סגירה ואצירה של פאזת המים. מכאן אנו יכולים להסיק שיכולת מניעת הדימום של טחול-אדמה מבוססת על המים שבאדמה. לעומת זאת התפקוד של הטחול בהרמת הצ'י צלול מעלה היא תפקוד שתכונותיו מתאימות לפאזת האש, כך שתפקוד זה בעצם מבטא את איכות האש שבאדמה. הטחול גם אחראי על פיזור ונוזלים לכל הכיוונים והפצה של תמצית המזון לכל עבר. תפקודים אלו מוכרים לנו גם כביטוי של פתיחה של מערכת תאי יין (ציר-פתיחה-סגירה) לשם הפצה של יין אבל על פי חמש הפאזות אופי תנועה זו אופייני דווקא לפאזת העץ, כך שבעצם מדובר על העץ שבאדמה. ריאות-מתכת אחראיות על הורדה מטוהרת שהינה תכונה של פאזת המתכת שבמתכת. אבל השפעתן של הריאות על משק המים בגוף היא תכונה המשויכת דווקא לפאזת המים המזינים שמומטרים מטה כערפל לח עד שנאצרים בשלפוחית השתן ועל כן מדובר על המים שבמתכת. הפצה, של הנוזלים שמגיעים אל הריאות, לכל עבר היא תכונה המשויכת לפתיחה של תאי יין ובהתאמה גם לפאזת העץ ולכן מדובר על העץ שבמתכת. ניהול הצ'י והנשימה יחד עם תפקוד השליטה על מאה כלי הדם ודחיפת הצ'י והדם על ידי הריאות מתאימים לתכונות של פאזת האש, ולכן מדובר על האש שבמתכת. התפקודים הידועים ככליות אוצרות תמצית, כליות אחראיות על מים וכליות אחראיות על קליטת צ'י מתאימים לתכונות פאזת המים, אלו המים שבמים. החימום של אש השר שבכליות המשמשת לדחיפה והנעה הם תכונות של אש ולכן מדובר כאן על האש שבמים.

אצירה הדדית של חמשת האיברים בתוך חמשת האיברים

יש סינולוגים שטוענים שבבחינה מדוקדקת של ספרו של לִי דוֹנג-יוּאֱן8, דיון על טחול קיבה9, אפשר למצוא תיאור מקרה בו מופיע רעיון אצירה הדדית של חמש הפאזות בתיאור "טחול-קיבה של הריאות חלשים". המקרה המדובר מתאר מחלה בה מופיע סינדרום של חוסר צ'י בטחול-קיבה המלווה בסממנים של תיעוב קור ותחושה של החולה כאילו היה טבול בתוך מים וכן אומללות וחוסר אושר שהם סממנים של חוסר בריאות. על פי אותם סינולוגים מדובר בחולשה של המתכת שבאדמה ולא במתכת עצמה (ריאות) ולכן הטיפול שמציע לִי דוֹנג-יוּאֱן8 הוא הבראת טחול-קיבה ולא טיפול בריאות.

ג'וֹאוּ שֶן-גַ'אי10, מתקופת שושלת מינג, לקח את הרעיון של לִי דוֹנג-יוּאֱן8 ופירט אותו הלאה גם לשאר האיברים בגוף. כך למשל דיבר על כבד של טחול-קיבה, ריאות של טחול-קיבה, כליות של טחול-קיבה וטחול-קיבה של טחול-קיבה על סמך אצירה הדדית של הפאזות ובהקבלה לעץ שבאדמה, מתכת שבאדמה, מים שבאדמה ואדמה שבאדמה.

רעיונות אלו יכולים בהחלט מצריכים המשך חקירה ומחשבה ועשויים לעורר שאלות רבות. כמו למשל, האם יכול להיות שהסיבה שבעיקר במקרים של אש בכבד-עץ, בשונה מתקיעות או לחות, הכבד נוטה לפלוש לריאות, נעוצה בעובדה שמדובר בביטוי של האש שבעץ אשר חורגת ומרסנת את המתכת שבריאות? אין ספק שהנסתר רב מהנגלה.

אצירה הדדית של חמישה טעמים בתוך חמישה טעמי הפאזות
התיאוריה של חמש פאזות המכילות בתוך כל אחת מהן ביטוי של חמש פאזות אינו חדש. כבר בספר המרשמים חריזה לסיוע לזכירת טכניקות חיוניות לשימוש בצמחים לדזאנג-פו11 מתוארת חלוקה של צמחים שונים לפאזות למשל באחת הגירסאות של הספר (כולן הועתקו ידנית והמקור אבד ולכן יש הבדלים בשיוך הצמחים) נאמר:

味甘皆属土，人参为之主，甘草为木，大枣为火，麦冬为金，茯苓为水。味酸皆属金，五味子为之主，枳实为木，豉为火，芍药为土，薯蓣为水。

"כל ה[צמחים בעלי] טעם מתוק שייכים לאדמה, Ren Shen הוא העיקרי. Gan Cao הוא עץ, Dao Zao הוא אש, Mai Dong הוא מתכת, Fu Ling הוא מים. כל ה[צמחים בעלי] טעם חמוץ שייכים למתכת. Wu Wei הוא העיקרי. Zhi Shi הוא עץ, Chi הוא אש, Shao Yao הוא אדמה, Shu Yu הוא מים". 

אצירה הדדית של טעמים בצמחים

אפשר לראות שלמרות שמצוין שכל הצמחים בעלי הטעם המתוק שייכים לאדמה, יש חלוקה נוספת של כל הצמחים האלו לחמש פאזות. יש לכך שתי פרשנויות שונות, האחת אומרת שכל הצמחים האלו שייכים לפאזת האדמה הראשית ושם מסווגים לכל אחת מחמש הפאזות המשניות שבפאזת האדמה. הפרשנות השנייה טוענת שכל אחד מהצמחים הללו שייכים לאדמה המשנית שנמצאת בחמש הפאזות הראשיות. לצורך הדיון כאן לא באמת משנה איזו מהפרשנויות נכונה יותר, מה שחשוב הוא קיומה של תיאוריה המציגה את חמש הפאזות המשניות שבתוך חמש הפאזות הראשיות ונכתבה ככל הנראה כבר בתקופת שושלת סונג ואולי אף לפני תקופתו של דיון על פגיעת פתוגן12 שבשושלת חאן המזרחית.



אצירה הדדית של חמש הפאזות בתוך הפאזות של תריסר הערוצים
ספר נוסף בו אפשר לראות התייחסות של אצירה הדדית של חמש הפאזות הוא ספרו של יוּאֱה חַאן-גֶ'ן13, הסבר על נקודות הערוצים14. ספר זה מסווג את הסימפטומים הקשורים בכל נקודה ונקודה על פי שיוך לאיברים שונים על גבי הערוץ בו נמצאת הנקודה. למשל בהסבר שנכתב על הנקודה התשיעית של הריאות, התהום האדירה (太渊 Tai Yuan), אפשר למצוא סימפטומים שמסווגים תחת הכותרת "מחלות הריאות של הריאות", "מחלות הכבד של הריאות", "מחלות הטחול של הריאות" וכדומה. משמעות הדבר היא שנקודה זו מטפלת במחלות של הריאות ומחלות של חמשת האיברים האחרים שנאצרים בריאות. מכך נובע שמחבר הספר סבור שבאיבר הריאות אפשר לראות ביטוי לתפקוד של כל חמשת הדזאנג וכאשר במהלך מחלת ריאות מופיעים סממנים שמוכרים לנו כתפקוד כושל של אחד האיברים האחרים, מדובר בתפקוד כושל של ביטוי האיבר האחר כחלק מאיבר הריאות. כך למשל במקרה של "מחלות הלב של הריאות" מופיעים סממנים של "כאב בלב, דופק מחוספס, מדבר בטרוף וסטייה של הפה", שמצביעים על כך שלמרות שמדובר בנקודת דיקור על ערוץ הריאות, היא יכולה לטפל במחלות שקשורות בלב. במקרה של "מחלת טחול של הריאות" מופיעים סממנים של "גיהוק, עלייה שוררת, הקאת דם" שהינם סממנים מובהקים של כשל תפקוד האדמה בגוף. חלק מהנקודות על ערוץ הריאות מטפלות בחמישה איברים ואחרות מטפלות רק בכמה אחדים מלבד הריאות. באותו אופן מפרט יוּאֱה חַאן-גֶ'ן13 גם על הנקודות שנמצאות על גבי שאר הערוצים.

על בסיס קיום רעיון האצירה ההדדית של חמש הפאזות יש סינולוגים שמניחים שקיים הגיון בכך שבכל אחד מתריסר הערוצים המשויכים לחמש הפאזות, אפשר יהיה למצוא את חמש הפאזות. על כן בכל ערוץ אפשר למצוא את חמש הפאזות בנקודות השינוע. כך בערוץ הלב, השייך לפאזת האש, אפשר למצוא את נקודת העץ שבערוץ האש, נקודת האדמה שבערוץ האש, נקודת המתכת שבערוץ האש, נקודת המים שבערוץ האש ונקודת האש שבערוץ האש. כאשר אנו מנקזים את נקודת פלג של ערוץ הלב אנו בעצם מנקזים את פאזת האדמה שבתוך איבר פאזת האש ולא את איברי האדמה בגוף (טחול-קיבה). חלקם אף נתלה על אילנות גבוהים ומשתמש בטיעון שספרו של יוּאֱה חַאן-גֶ'ן13 מספק תמיכה מעולה לטיעון של התיאוריה. למראית עיין אפשר לחשוב שמדובר כאן בהוכחה ניצחת והסבר הטוב ביותר מדוע קיימות חמש נקודות בעלות שיוך של פאזות בכל אחד מתריסר הערוצים. אך למרות שזה רעיון נחמד, תיאוריה זו אינה מצליחה להסביר מדוע חמש הפאזות מוגבלות דווקא אך ורק לטווח הקצר שבין האצבעות והמרפק או הברך ואינן מופיעות על גבי אזורים אחרים במסלולי הערוצים. כמו כן אין מענה לתמיהה מדוע ערוצים יינים מתחילים בבאר עץ ואילו ערוצים יאנגי בבאר מתכת.

אבל בדוגמא שלמעלה מוצגת נקודת אדמה של ערוץ הריאות (Tai Yuan Lu-9), כלומר נקודת אדמה שבמתכת, אשר היינו מצפים שתטפל רק בריאות ובאדמה אבל מעשית על פי יוּאֱה חַאן-גֶ'ן13 מטפלת בעץ שבמתכת, במתכת שבמתכת באש שבמתכת, במים שבמתכת ובאדמה שבמתכת. אפשר לראות בדוגמא זו שלמרות שמדובר בנקודת אדמה האמורה לטפל על פי התיאוריה באדמה שבמתכת, מעשית היא מטפלת גם בפאזות אחרות ולכן אינה מוגבלת רק לאדמה. אז אולי נכון לטעון שאפשר למצוא את כל הפאזות בכל אחד מהערוצים, אבל מעשית אין הגבלה באיזו נקודה מוצאים כל פאזה או איבר וכל אחת מהנקודות עשויה לטפל ביותר מפאזה אחת. בספרו של יוּאֱה חַאן-גֶ'ן13, אפשר לראות שהנקודה השלישית של הריאות, מעון השמיים (Tian Fu 天府), מטפלת במחלות הלב של הריאות ומחלות הכבד של הריאות למרות שהיא אינה אחת מחמש נקודות השינוע ולא משויכת לאחת הפאזות. כלומר, אולי התיאוריה של אצירה הדדית של חמש הפאזות1 בעלת ערך רב לדיקור, אבל היא אינה ההוכחה לכך ששיוך הפאזות לחמש נקודות השינוע הוא נכון.

על סמך הממצאים שעלו במהלך החקירה על נושא הסתירה שבבסיס הדיקור, ושתועדו בסדרת רשומות אלו, קשה לי לקבל שלערוצים שונים יש איכות של פאזה בכלל. לעניות דעתי יש להם איכות של צ'י שאפשר לשייך אותו לפאזה. או יותר נכון, הערוצים משפיעים על מערכת שלמה בגוף שמפיקה את הצ'י שמתאים לאחת מהפאזות. כך הצ'י הערוצי הפשוט (מקורי, אמיתי, אב, מזין , מגן וכדומה) בערוץ המעי הגס משפיע על מערכת יאנג מינג מתכת והמעי הגס ומאפשר לה לקיים איכות תנועה הדומה לתכונות המיוחסות לפאזת מתכת ולהביא להפקת צ'י יובש בתוך איברי המערכת.

למרות שכיוון חקירה זה לא סיפק את הפתרונות אותם חיפשתי, הוא בהחלט הוביל אותי לידע חדש שמצריך חקירה נוספת ולבטח יביא לתובנות חדשות והבנה טובה יותר של הרפואה הסינית. כל תחום האצירה ההדדית של חמש הפאזות1 עדיין בחיתוליו ומצריך תשומת לב כאשר אנו קוראים את הכתבים או חוקרים את תפקוד האיברים. אין לי ספק שהוא יכול להסביר הרבה קשיים בהם אנחנו נתקלים בקליניקה כאשר התיאוריה הנקייה לא כל כך מסתדרת לנו עם הממצאים בשטח. אני מקווה שהוא יעודד דיון בין העוסקים ברפואה הסינית בכל הנוגע לתכונות צמחי מרפא ותפקודי איברים ומערכות והקוראים מוזמנים להגיע כאן למטה עם תובנות חדשות.

קישורים לכל חלקי סידרת הרשומות תיאוריות סותרות בבסיס הדיקור הסיני
חלק א' - לזהות את הבעיה
חלק ב' - להבין את חמש הפאזות
חלק ג' - פאזות ונקודות שינוע בקלאסיקות
חלק ד' - ניקוז ומילוי ביחסי אם ובן
חלק ה' - חמש הפאזות שבתוך הפאזות
חלק ו' - מערכת אחת בלבד של זרימת צ'י
חלק ז' - שתי מערכות בו זמנית

                              

בהזדמנות זו אני רוצה להודות לכל אלו שידעו להעריך את הזמן והמאמץ הרב שאני משקיע בחקירה, תרגום, ופירוש של הכתבים, הנגשתם לקוראים בעברית וחיבור מאמרים לבלוג, וראו לנכון לתרום להמשך קיומו (עם כפתור "תרום" מימין למעלה). אני מאד מעריך את זה, זה בהחלט הוסיף רוח למפרשים שלי.

                                                                                                                                                

הערות
תרגום מסינית לעברית - ניצן אורן

לקריאה נוספת על הנושאים שמוזכרים ברשומה:
הסבר על נקודות הערוצים של יוּאֱה חַאן-גֶ'ן.
חמשת הטעמים שבתוך חמשת הטעמים על פי הספר חריזה לסיוע לזכירת טכניקות חיוניות לשימוש בצמחים לדזאנג-פו.
פרק 33 של קאנון 81 הקשיים של הקיסר הצהוב.

1. אצירה הדדית של חמש הפאזות  五行互藏 Wu Xing Hu Cang
2. הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב 黄帝内经 Huang Di Nei Jing
3. גַ'אוֹ שְֹיֱאן-קֱה  赵献可 Zhao Xian Ke
4. לחדור את הרפואה 医贯 Yi Guan
5. גַ'אנג ג'יֵה-בִּין 张介宾 Zhang Jie Bin
6. נספח תרשימים לקאנון הסיווג 类经图翼 Lei Jing Tu Yi
7. קאנון 81 הקשיים של הקיסר הצהוב 皇帝八十一难经 Huang Di Ba Shi Yi Nan Jing
8. לִי דוֹנג-יוּאֱן 李东垣 Li Dong Yuan
9. דיון על טחול קיבה 脾胃论 Pi Wei Lun
10. ג'וֹאוּ שֶן-גַ'אי 周慎斋 Zhou Shen Zhai
11. חריזה לסיוע לזכירת טכניקות חיוניות לשימוש בצמחים לדזאנג-פו 辅行诀脏腑用药法要 Fu Xing Jue Zang Fu Yong Yao Fa Yao
12. דיון על פגיעת פתוגן 伤寒论 Shang Han Lun
13. יוּאֱה חַאן-גֶ'ן 岳含珍 Yue Han Zhen
14. הסבר על נקודות הערוצים 经穴解 Jing Xue Jie
15. 五行杂和的含义与应用   陈少藩，李盈

הטיפול הסיני המודרני במחלת הסוכרת, סיבוכיה ותנגודת לאינסולין

סוכרת הינה מחלה של המערכת המטבולית שמאפייניה העיקריים הם ריכוז גבוה של סוכר בדם ובשתן. הגורם העיקרי לעליה בריכוז הסוכר הוא האינסולין, שתפקידו שליטה על ריכוז חומרים המופקים מן המזון במחזור הדם (כולל שומן וגופי קטון). האינסולין מאיץ הכנסת סוכר ממחזור הדם אל השרירים, הכבד ורקמות השומן שם הוא מאוחסן או משמש כדלק.

לאורך השנים נהוג היה להתבסס ברפואה הסינית על מודל שיאו-קה לשם טיפול בחולי סוכרת. תיאוריה זו גורסת כי חום וחוסר תופסים מקום חשוב בגרימת המחלה. בעקבות עליה ברמת המחיה בסין עלה גם אחוז חולי הסוכרת במדינה. כתוצאה מעליה זו התפתחה בשנים האחרונות התיאוריה המסבירה את התפתחות מחלת הסוכרת. אחת התיאוריות החשובות ביותר המתבססות על שנים של ניסיון קליני בטיפול במחלה זו שמה דגש רב על עכירות ורעילות כגורמים חשובים בהתפתחות המחלה.

עכירות ורעילות על פי התיאוריה של הרפואה הסינית
עכירות משמעה ההפך מצלול. בספרו של הרופא המפורסם ג'ו דאן שי, "ידע של דאן שי מלב אל לב" נאמר: "עכור מסמל לחות וחום, יש ליחה, יש חולשה". הקדמונים כינו אותו "פתוגן המזיק לצלילות". כאשר מדובר על עכירות ממקור חיצוני מתכוונים לצ'י עכור ומטונף הקיים בטבע. כאשר מדובר על מקור פנימי לעכירות מתכוונים לתוצר פתולוגי חריג בגוף. רעל משמעותו דבר המזיק לבריאות האדם. רעל הינו פתוגן צ'י המצטבר ונערם ואינו ניתן לפיזור. כיום נהוג לכנות בשם זה כל פתוגן משגשג וחזק. מגפות ומחלות חום נחשבות כרעל ממקור חיצוני. תפקוד לא תקין של האיברים הפנימיים המביא לחוסר איזון של צ'י, דם, יין ויאנג מביאים להיווצרות פתוגן רעל ממקור פנימי.
 
מכיוון שאופיים של עכירות ורעילות דומה, קיימת השפעה הדדית ביניהם. עכירות מצטברת, מותססת ויוצרת רעל מזיק. למרות שרעל עכור מוגדר כפתוגן הוא גם תוצר פתולוגי כתוצאה מתפקוד לקוי של מערכות הגוף בזמן מחלה. בעקבות המחלה, הגוף אינו מצליח לסלק את תוצרי הלוואי. התוצר נתקע בגוף, מצטבר ומתגבש וביכולתו להזיק לאיברי הגוף כמו גם ליין, יאנג, צ'י ודם.

תכונות פתוגן עכור: דביק ונוטה להיתקע. מצטבר בקלות בערוצים וחוסם את כלי הדם. חוסם את תנועת הצ'י בגוף. משתרך באיטיות, נשאר זמן רב ומכלה את הצ'י. אינו קל לסילוק ולאורך זמן תוסס לכדי רעילות.

תכונות פתוגן רעיל: אלים, נמרץ ונוטה להשתנות. מתומר בקלות לחום ומכלה יין ותמצית. מרקיב צ'י ודם. שילוב של עכירות ורעילות הוא שילוב קטלני ומזיק מאד בעיקר לצ'י ודם של האיברים החיוניים בגוף. לאורך זמן הם מתאחדים עם לחות, ליחה וסטגנציה, חודרים לערוצים, מתפזרים בכל הגוף ומכלים את הדם והצ'י ומביאים למחלה מסובכת וקשה לריפוי המורכבת משילוב של חוסר עם עודף.

גורמי היווצרות עכירות ורעל
תזונה לא מאוזנת וגורמים שונים אחרים פוגעים באיזון של תנועת הצ'י בגוף וכתוצאה מכך נפגעת יכולת הפקת התמצית מהמזון. בספר הרפואה הפנימי של הקיסר הצהוב - כרך השאלה הפשוטה - פרק 47 נאמר: "אדם זה לבטח הגזים בצריכת מזון מתוק ושמן. שמן – מביא להיווצרות חום פנימי. מתוק – מביא למלאות במחמם המרכזי, על כן הצ'י גולש ונוצר שיאו-קה, נרפא זאת עם הצמח דזה-לאן, לסלק צ'י ישן". השאלה הפשוטה – פרק 46: "בעקבות כעס הצ'י נע מעלה ומצטבר בחזה. דם וצ'י מצטברים ואינם נעים בערוצים, תקיעות יוצרת חום והחום מכלה את השרירים". "צ'י גולש" משמעו צ'י עודף שאינו צלול. אם לא יסולק בהקדם האפשרי יצטבר בדם ויצור סטגנציה ועכירות בדם.

הקשר שבין עכירות ורעילות למחלת הסוכרת
עקב תפקוד לקוי של הצ'י נפגעת יכולת הפקת תמצית מהמזון. במקום להפיק תמצית איכותית של המזון נוצר למעשה צ'י סטגננטי שנתקע ומצטבר ברמת הדם וגורם להיווצרות עכירות בדם. מכיוון שעכירות זו אינה מסולקת בזמן היא מצטברת באיברים ומפריעה לתפקודם התקין. עם הזמן, תקיעות זו יוצרת חום המכלה את הצ'י ומזיק ל-יין, מותסס לכדי רעילות ויוצר שילוב של עכירות עם רעילות. עכירות ורעילות אלה חוזרים ומפריעים לתנועת דם תקינה ומזיקים לצ'י של האיברים. דם עכור זה הוא גורם המאיץ היווצרות התנגדות תאי הגוף לאינסולין.

סוכרים ושומנים הינם חומרי הבניין הבסיסים ביותר של הגוף, ולמעשה הם שווי ערך ל"תמצית המזון" בראיה של הרפואה הסינית. כאשר הגוף מתפקד כראוי "הצ'י המזין נכנס אל הלב, נצבע באדום והופך לדם". כאשר תהליך המיצוי נפגע, הטהור מתערבב עם העכור ונוצר צ'י עכור המצטבר בדם והופך לעכירות. כאשר קיימת התנגדות לאינסולין, הסוכר אינו מצליח להיכנס אל תאי הגוף ונשאר במחזור הדם. ערכים גבוהים של סוכר וכולסטרול בדם הינם הבסיס להיווצרות עכירות בדם.

אופן התפתחות המחלה
מבחינה קלינית ניתן לחלק את המחלה לשלושה שלבים: שלב חבוי, שלב גלוי ושלב שינוי. השלב החבוי כולל תהליך בו סטגנציית צ'י מותמרת לדם עכור. מכיוון שתנועת הצ'י אינה תקינה, נפגעת יכולת הטחול במיצוי המזון, צ'י נקי וצ'י עכור מתערבבים ונוצרת סטגנציית צ'י ברמת הדם. סימפטומים בשלב חבוי: שתן עכור עם הרבה בועות, שתן סמיך ודביק, יובש בפה וצימאון, עייפות, תחושת כובד של הגוף וחוסר כח. עקרונות טיפול: הנעת הטחול ופיזור תמצית, הנעת תקיעות והתמרת עכירות.

השלב הגלוי מתחלק לשני שלבים, התחלתי ומאוחר. בשלב ההתחלתי סטגנציית הצ'י ברמת הדם גורמת ליצירת עכירות ברמת הדם וסטגנציה. כתוצאה מהסטגנציה נוצר חום הפוגע ב-יין וצ'י ומתקבל סינדרום של "יין חלש, חום ויובש" באחד משלושת המחממים, המוכר גם כמחלת שיאו-קה. סימפטומים בשלב הגלוי:"3 הרבה, 1 מעט" (צימאון, שתן, תאבון, רזון). כמו כן מופיעים סממנים המצביעים על פגיעה ביין בתוספת חום ויובש, כגון: יובש בפה ושמנוניות, חוסר אנרגיה, תחושת כובד של הראש והגוף, לשון אדומה כהה עם חיפוי צהוב שמנוני או יבש, רמות סוכר גבוהות שאינן יורדות (האצה בהתנגדות של תאי הגוף לאינסולין). במידה והמחלה לא נבלמת היא עשויה להתקדם לחולשת צ'י ו-יין ולבסוף לחולשת יין ויאנג.

בשלב המאוחר, העכירות יוצרת רעילות ונוצרת סטגנציית עכירות ורעילות. בעקבות סטגנציה זו מופיעים סממנים של פגיעה בצ'י הטחול (תחילת נזק לתאי הלבלב), כשל הכליות באצירה (חלבון וגלוקוז בשתן), התדלדלות שריר (ירידה במספר קולטני האינסולין), תקיעות הכבד (ירידה ביצור גליקוגן) וכדומה.

כאשר המחלה נכנסת לשלב השינוי מופיעה רעילות גלוקוז ורעילות שומן ומגוון מחלות של מערכות שונות בגוף, כגון: מחלת מערכת העצבים ההיקפית, כשל תפקוד הכליות, דלקות במערכת השתן, מחלות לב וכלי דם. בשלב זה נתמקד בטיפול על פי העקרונות הבאים: שילוב של צמחים מכייחים, סותרי רעילות, מניעי דם, פותחי ערוצים ומתמירי עכירות.

לסיכום, בשנים האחרונות התפתחה התיאוריה המסבירה את התפתחות מחלת הסוכרת. בנוסף לטיפול המסורתי בחום, יובש וחוסר יין ניתן דגש רב לטיפול ברעילות ועכירות. התייחסות לפתוגן עכירות ורעילות במהלך אבחון וטיפול במחלה בכל שלביה מביא לתוצאות טובות יותר בהקלה על מחלות נלוות לסוכרת.

                                                                                                                                                          

הערות

עוד על הטיפול בנוירופתיה סוכרתית על פי הרפואה הסינית

אלכוהול והשפעתו על הגוף על פי הרפואה הסינית

המשורר הסיני לי באי  - חובב יינות ידוע

לרפואה הסינית קשר הדוק לאלכוהול. עוד בתקופה הקדומה במעבר מרפואה שמאנית לרפואה מעשית שונתה הסימנייה הסינית שמציינת את המילה רפואה (毉) וחלקה התחתון שמשמעותו שאמן (巫) הוחלף בציור של כד אלכוהול (酉) והתקבלה הסימנייה הקלאסית (醫) שמשמשת את הסינים עד היום. בתקופה הקדומה האלכוהול נחשב כתרופה בפני עצמו ולכן היה חלק מהסימנייה הסינית של המילה רפואה. בהמשך הושרו באלכוהול צמחי מרפא שונים לשם רקיחת תרופות. הרופא הנודע גַ'אנג ג'וֹנג-גִ'ינג1 (200 לספירה) נהג להוסיף לפורמולות של מילוי חוסר, מעט אלכוהול לשם הנעה, כך שהפורמולה לא תהיה כבדה ותיתקע בפנים. למשל הכנת הפורמולה שיצר, Zhi Gan Cao Tang, מצריכה שילוב של כמות שווה כמעט של מים ואלכוהול. בכתבים מתקופת שושלת מינג אפשר למצוא תיעוד לפורמולות השריית צמחים באלכוהול לטיפול במחלות שונות, ואפילו קיסר שושלת צ'ינג נהג לשתות השריות כאלו לשימור בריאותו. אבל האלכוהול שימש לא רק את הרופאים בטיפוליהם, כמו בכל תרבות הוא היה משקה משכר ואהוד על העם הסיני. משוררים ידועים, כגון לי באי, חיברו שירה בעודם שיכורים וחלקם אף כתב על חיבתם לטיפה המרה ותחושות השיכרות. כל מי שיצא לו לבקר בסין יכל היה להבחין ששתיית אלכוהול הדבר נפוץ בארוחות ערב על אחת כמה וכמה כאשר מדובר במפגשים של חברים, שם מנות האוכל הן רק ליווי לשתייה החברתית.

כל כמה זמן עולה לדיון נושא רקיחת פורמולות צמחי מרפא סיניות כהשריה באלכוהול (טינקטורה) בהשוואה לשימוש בצמחים מיובשים או כאבקת גרנולות שהופקה מהרתחה וייבוש של מיצוי הצמח. מבחינת השימוש באלכוהול ברפואה הסינית והשפעתו על הגוף אין מטפל שלא יודע שאלכוהול מניע דם בגוף, אבל כיצד בדיוק האלכוהול משפיע על הגוף מלבד הנעת הדם וכיצד בדיוק הוא מניע את הדם? מכיוון שיש לא מעט חומר על האיכות הסינית הרפואית של האלכוהול שלא נגיש בשפה העברית, ראיתי לנכון להתייחס בקצרה לנושא זה כפי שהוא מתועד בכתבים העתיקים ובספריהם של טובי הרופאים בתקווה שנבין טוב יותר את השפעת האלכוהול על הגוף מזווית חדשה ויאפשר לקדם את הדיון בנושא.

בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב2, כרך הציר השמימי, פרק 18 מתנהלת שיחה בין הקיסר ורופאו בנוגע לאלכוהול:

"הקיסר הצהוב אמר: גם האלכוהול שהאדם שותה נכנס אל הקיבה, מדוע חמשת הדגנים [שנכנסו לפניו] טרם עוכלו [והאלכוהול] ראשית נע מטה ויוצא בשתן?

צ'י בו ענה: מכיוון שהאלכוהול הוא נוזל שנוצר כתוצאה מאידוי, בישול והתססה של חמשת הדגנים, אופיו זריז ואלים ואיכותו צלולה ודקיקה. לכן למרות שנוזל האלכוהול נכנס לקיבה לאחר חמשת הדגנים הוא עובר ספיגה מהירה בטחול-קיבה ועודפי המים שבו מופרשים אל מחוץ לגוף לפני שחמשת הדגנים מתבשלים."

בפרשנות על פרק 10 בציר השמימי משתמש גַ'אנג גֶ'ה-צוֹנג3 ברעיון שמתואר בשיחה למעלה בשילוב עם הקבלה בין אופי האלכוהול ואופי הצ'י המגן, על מנת להסביר כיצד הצ'י המגן זורם בגוף:

"אלכוהול הוא הנוזל האַלִּים של המים והדגן. הצ'י המגן הוא הצ'י האלים של המים והדגן. על כן כאשר שותים אלכוהול הנוזלים מתלווים לצ'י המגן וראשית נעים בעור. זאת הסיבה שהפנים ראשית אדומות והשתן ראשית יוצא לבדו. הסיבה לכך היא שראשית יש פתיחה וויסות והפצה לכל עבר בחוץ. נוזלים הגוף (ג'ין יה) מתלווים לצ'י המגן וראשית נעים לעור, ראשית ממלאים את ערוצי החיבור (Luo Mai). ערוצי החיבור ראשית שופעים, הצ'י המגן מתאזן והצ'י המזין מתמלא ואז הערוצים (Jing Mai) שופעים מאד. אלו הדם והצ'י [שנעים] מהעור אל החיבור (Luo), מהחיבור אל הערוץ (Mai), מבחוץ פנימה."

כלומר, הצ'י המגן ראשית נע אל העור והחיצון ישירות ושלא דרך הערוצים הרגילים של האיברים. כאשר שותים אלכוהול, שאופיו דומה מאד לאופי הצ'י המגן, הנוזלים שבו מתלווים אל הצ'י המגן ונעים ישירות אל עבר החיצון אשר תחת ניהולו של תאי יאנג שלפוחית השתן. מן העור הם מתחילים לנוע אל תוך הגוף דרך ערוצי החיבור הזעירים (Sun) אל ערוצי החיבור הקטנים (Xiao Luo) ומשם אל ערוצי החיבור הראשיים. כאשר שפע זה של נוזלים וצ'י עוזב את האזור של הצ'י המגן וערוצי החיבור הזעירים ונכנס פנימה, הערוצים שבים למצבם הרגיל והמאוזן והשפע נע הלאה אל אזור הצ'י המזין והערוצים הגדולים יותר אשר מתחילים לשפוע בעצמם.

בספר דיון וויכוח בהיכל העמיתים ההררי4 הרחיב גַ'אנג גֶ'ה-צוֹנג3 בכל הנוגע לאלכוהול ואף פירט על הנזקים הנגרמים לאיבר הטחול בעקבות צריכה שלו. בפרק זה הוא מבהיר את ההבדל בין התנועה הפיזיולוגית של הנוזלים המופקים מהמזון ומופצים בגוף ותנועת הצ'י המגן והאלכוהול.

"אבחון פגיעת שתיית אלכוהול בטחול

משקה נכנס לקיבה, שופע וגדוש בתמצית צ'י, משונע מעלה אל הטחול, צ'י הטחול מפזר תמצית הנשלחת מעלה אל הריאות, פותחות ומווסתות את דרכי המים, משנעות מטה אל שלפוחית השתן. תמצית המים מופצת לארבעת הכיוונים, חמשת הערוצים נעים יחדיו. זה משקה שנכנס אל הקיבה, ומהטחול והריאות שבפנים, מופץ אל העור ושערותיו בכל הכיוונים, משונע מטה אל סכרי התעלה והינו נוזלי ג'ין ושתן, זאת [תנועה] מבפנים החוצה.

אלכוהול נכנס אל הקיבה, מתלווה אל הצ'י המגן וראשית נע אל העור, ראשית ממלא את ערוצי החיבור. כאשר ערוצי החיבור שופעים והצ'י המגן התאזן, עובר ונכנס אל הערוץ ואז הערוץ שופע מאד, זה הפוך כך ש[יש תנועה] מן החוץ פנימה. אלכוהול הוא הנוזל האלים של המים והדגן. צ'י מגן הוא הצ'י האלים של המים והדגן. לכן [האלכוהול] מתלווה אל הצ'י המגן וראשית נע אל העור. [זאת הסיבה] שמי ששותה אלכוהול פניו מיד מאדימות והשתן מיד מגיע, זאת מכיוון שראשית פותחים ומווסתים בחוץ ומשנעים מטה. המלאות בערוץ שבה אל הטחול והריאות, כאשר נכנסים לחדר המיטות שיכורים או שבעים לרב ייווצר חולי של מלאות במרכז, גיהוק, שיעול ובליעת חומציות. זה נובע מהצטברות והישארות בפנים, אין שוב פתיחה וויסות החוצה וזה גורם לפגיעה בטחול ובריאות."

מעבר להמחשת חוקיות תנועת הצ'י המגן בגוף, על סמך דמיונו לאלכוהול ותוצאות השפעותיו על הגוף דרך האדמת הפנים ויציאת השתן, הוא גם מסביר למי שתמיד תהה, מדוע ברפואה הסינית נטען שקיום יחסי מין על בטן מלאה או בזמן שיכרות מזיקים לגוף. הוא אינו מציע דרך טיפול להשפעות האלכוהול על הגוף אבל על סמך הסברו המפורט על תנועת האלכוהול בגוף, אנו יכולים להסיק בעצמנו על דרכי טיפול מתאימות לשיכרות. מכיוון שהאלכוהול נע ראשית אל עבר החיצון יחד עם הצ'י המגן, על כן ניתן לייזע אותו אל מחוץ לגוף ולמנוע השפעות מזיקות שיגרמו כתוצאה מכניסתו פנימה אל עבר האיברים הפנימיים. בהמשך הוא נע אל עבר שלפוחית השתן ולכן שיתונו אל מחוץ לגוף הוא אפשרות נוספת.

ככל הנראה, הרעיון שאלכוהול מופץ אל עבר החיצון היה מוסכם על כולם ולכן כאשר לִי דוֹנג-יוּאֱן5 פיתח פורמולה שמטרתה לטפל בחמרמורת הוא מציע בשלב הראשון לסלק את האלכוהול דרך הזיעה. בספרו דיון על הבהרת ספקות בנוגע לפגיעה פנימית וחיצונית6 הופיעה לראשונה פורמולה בשם מרתח Ge Hua לחמרמורת אלכוהול המבוססת על פרחי הצמח Ge Gen:

Ge Hua Jiu Cheng Tang

Ge Hua 15, Fu Ling 6, Zhu Ling 6, Ze Xie 6, Sha Ren 6, Dou Kou 6 (Hou Xia), Qing Pi 9, Ju Hong 9, Mu Xiang 3, Gan Jiang 6, Ren Shen 6

לטחון לאבקה, לקחת 9 גרם עם מים, ברגע שתצא זיעה החמרמורת תיפסק.

כמו כן מביע המחבר גם את דעתו על איכות האלכוהול ואופן הטיפול בו:

"אלכוהול, חם מאד ורעיל, הצ׳י והטעם שלו שניהם יאנגים, זהו דבר חסר צורה. הדרך היחידה [לטפל בו] היא בפיזורו. כאשר הזיעה יוצאת אזי מחלימים, זאת המיומנות הגבוהה ביותר. [כמיומנות] משנית לה אין טוב יותר מאשר הטבה עם השתן. שתי [מיומנויות] אלו הן הפרדה ומיסוס של הלחות למעלה ולמטה, הכיצד עדיין תהיה מחלת אלכוהול?!"

נראה שמצאנו אוצר ואפשר לקפוץ לפיצוציה הקרובה לתדלק בוודקה, אבל מכיוון שהטיפול באלכוהול מבוסס על פיזור והנעה של הצ'י בחיצון או הנעה של הנוזלים והלחות אל עבר השלפוחית ומשם ישותנו החוצה, הפורמולה נחשבת פורמולה מניעה ולכן מכלה צ'י של הגוף. על כן הוסיף אזהרה על השימוש בפורמולה:

"טעם וצ׳י של תרופה זו הוא חריף, נטילתה רק לעיתים עקב מחלת אלכוהול לא תביא לנזק לצ׳י המקורי. מדוע?! מכיוון שהיא נאבקת במחלת האלכוהול. במידה ונוטלים אותה לעיתים תכופות היא תזיק לאריכות החיים"

בכך הוא בעצם חותם את הגולל על הרעיון של החזקה של מלאי מהפורמולה בבית וחגיגה על ארגזי ערק מבלי לחשוב על המחר. על תכונות האלכוהול כצמח מרפא אפשר לקרוא גם בספר צמחי המרפא החשוב ביותר עד כה, מתאר מפורט של צמחי מרפא7, בו מפרט לִי שֶׁה-גֵ'ן8 על תכונות האלכוהול:

יין אורז

(למרות שמכונה בסינית יין כנראה לא מדובר באמת ביין אלא במשקה חריף מזוקק בדומה לוודקה, ג׳ין, וויסקי, טקילה ורום. ובמקרה זה Bai Jiu או יין לבן. נ.א)

טעם וצ'י
מר מתוק חריף חם מאד רעיל.
אכילת חרדל ודברים חריפים אחרי [צריכת] אלכוהול, מרפה את הגידים והעצמות באדם.
שתיית תה לאחר אלכוהול פוגעת באיבר הכליות. מותן ורגלים צונחים כבדים ובשלפוחית השתן יהיה כאב קר בו זמנית יסבול מליחה. [הצטברות] נוזלים ובצקות, צמא ורעב ועווית כואבת.

טיפול עיקרי
מניע את התרופות, הורג את כל הצ'י המזיקים והרעלים הנתעבים. פותח את כלי הדם,  מעבה את הקיבה והמעי, מרטיב את העור,  מפזר את צ'י הלחות,  ממוסס עצב ומביא להתפרצות זעם,  מתיר חרצובות הלשון, ומחליק את הרצונות. מטפח את צ'י הטחול תומך בכבד מסלק רוח ומוריד צ'י. מנטרל בשר סוס.
כאשר אלכוהול מקבל מליחות הוא מנוטרל כי מים מרסנים אש. אופי האלכוהול הוא עלייה והמליחות יורדת ומרטיבה.

יין דונג יאנג
(כנראה יין בריכוז נמוך שנחשב Huang Jiu או יין צהוב)

טעם וצ'י
מתוק, חריף ואינו רעיל.

טיפול עיקרי
משמש להכנת תרופות.

[ציטוט מדבריו של] ג'ו דאן-שי: קאנון הצמחים מדבר רק על כך שהאלכוהול חם ומכיל רעל, אינו מדבר על כך שבתוך הלחות שבו יש חום, קרוב לאש השר, לאחר שיכרות אפשר לראות זאת בצמרמורות קור. כמו כן אופיו נוטה לעלות, הצ'י מתלווה אליו, הליחה מדוכאת למעלה, השתן חסום למטה, נהנה לשתות משקה קר, החום שלו מדוכא בפנים וצ'י הריאות ניזוק מאוד.

אפשר לראות שיש הבדל בהשפעות של שני סוגי האלכוהול המתוארים בספר למרות הדמיון הכללי ביניהם. בהמשך הפרק מפורטים עוד מספר סוגי אלכוהול נפוצים לתקופה ואף רשימה ארוכה של השריות צמחים באלכוהול לטיפול במחלות שונות.

ספר נוסף שמפרט על נזקי האלכוהול בצורה מפורטת יחסית הוא הפרק פגיעת אלכוהול מספרו של לִי יוֹנג-צוּי9 אוסף סינדרומים וטיפולים עם תוספות10 שנכתב על ידי בתקופת שושלת צ'ינג (1687)

נקודות עיקריות
אלכוהול - הצ׳י שלו חם ואיכותו לחה, הטעם והצ׳י שלו שניהם יאנגים. בזמנים של קור ייני, שתיה של כמות מעטה יכולה להגן מפני מזיק ולסייע לנפש, להעצים את הצ׳י ולהחיות את הדם.

במקרים של שתיה נטולת רסן תיווצר ליחה ונטייה לאש, כילוי צ׳י ונזק לתמצית ולהביא לחולי פתאומי ומוות פתאומי, האנשים חושבים שמדובר בליחה הפולשת לאיברי-הדזאנג ואינם מודעים לכך שמדובר בתוצאה של השפעת האלכוהול.

גורם פנימי
אלכוהול נכנס אל הקיבה ואז ערוצי החיבור מלאים והערוץ הראשי ריק. צ'י האלכוהול וצ'י הדגן מתערבבים למקשה אחת וחום שופע בפנים לכן יש חום בגוף כולו. [יש] חום פנימי ולכן יש שתן כהה.

סממנים חיצוניים
במקרים קלים יש כאב ראש וסחרחורות. הקאות ועליה של ליחה, עילפון וחוסר מנוחה, מלאות בחזה ובחילה, ירידה בכמות המזון והמשקה [שנכנסים לגוף] מתן שתן לא תקין. במקרים חמורים לאחר שיכרון [יכולים להופיע] צמרמורות וקיפאון של הידיים והרגליים, חוסר יכולת לזהות אנשים, זה נקרא עילפון עקב שיכר.

פגיעה של האלכוהול בכל אחד מהערוצים
האלכוהול נע לאורך הערוצים וחיבוריהם וכאשר נשאר בהם יוצר חולי. כאשר נכנס לריאות יופיעו התעטשויות רבות והרבה ליחה. כאשר נכנס ללב יופיעו צחוק רב ודברנות. כאשר נכנס לכבד תופיע נטייה לכעס והפעלת כח. כאשר נכנס לטחול יופיע רצון לישון. כאשר נכנס לכליות יופיעו מחשבות סוטות. כאשר הפגיעה ממושכת אז הפגיעה בריאות תשתנה לשיעול, כילוי מזון וצמא (Xiao Ke). הפגיעה בלב תשתנה לפעמת חמורה (הלמות לב, נ.א) וקושי לישון. הפגיעה בטחול תשתנה לתחושת מלאות (Pi), מלאות פיזית, תחושת התנפחות וצהבת. פגיעה בכבד תשתנה לכאבים בצידי הצלעות והקאת דם. פגיעה בכליות תשתנה לחולשת גב תחתון ואין-אונות. אלו חמש המחלות שיקבלו חמשת הדזאנג.

על כך נוסיף שזיעה רבה לאחר צריכת אלכוהול זה סימן שהקיבה קלטה את האלכוהול. הופעת גוון ירקרק על הפנים לאחר צריכת אלכוהול הוא סימן שכיס המרה קלט אותו. שתן רב לאחר צריכת אלכוהול הוא סימן שהמעי הדק קלט אותו. שתן אדמדם (כהה) הוא סימן ששלפוחית השתן קלטה אותו. הצטברות ושלשול לאחר צריכת אלכוהול זה סימן שהמעי הגס קלט אותו.

בכל המקרים תתפתח מחלה מלבד כאשר הקיבה והמעי הדק קולטים את האלכוהול, כי כאשר הזיעה רבה אזי [האלכוהול] מופרש מהחיצון. כאשר השתן רב אז [האלכוהול] יוצא בשתן. לכן מעטים הם אלו השותים הרבה ואינם משתכרים או הופכים לחולים.

דופק
דופק צף ומהיר הם סימן לפגיעת אלכוהל

עקרונות טיפול
בשלב התחלתי של שכרות ועילפון רצוי לטפל על ידי ייזוע. לאחר שהתעורר אז החום עזב והלחות נשארה, אין טוב יותר מאשר הטבה עם השתן. זה [מה שמכונה] הפרדה בין לחות חמה של מעלה ומטה. במידה ועבר אל חמשת האיברים הפנימיים אז רצוי להתאים צמחים ספציפיים למחלה ובו זמנית לסלק לחות חמה. האיכות של האלכוהול ניתנת להתמרה ואילו צ'י לחות חמה אינו משתנה לאורך זמן.

בפגיעת אלכוהול אסור להוריד (לשלשל)
אופיו של האלכוהול הוא יאנג טהור, [וכיאנג טהור הוא] הכי חזק בכילוי צ'י מקורי. במידה ונוסיף על כך הורדה נזיק לנוזלי הגוף (ג'ין יה) ודווקא ניצור ליחה ואש, נשרוף ונמוסס צ'י מקורי ובבת אחת נביא לנזק וחוסר, על כן יש להיזהר עם הורדה.

אין ספק שכמות האלכוהול בה אנו משתמשים לטיפול זעירה ביחס לכוס יין או ליקר ולכן הנזקים והחולי שנגרמים משימוש מוגזם באלכוהול אינם רלוונטיים עבורנו. מה שכן רלוונטי עבורנו הוא האופן בו האלכוהול נע בתוך הגוף ואיכותו מבחינת טעם וצ'י. אם אנו יודעים שהאלכוהול נע בגוף בצורה הפוכה משאר הנוזלים שממוצים מהמזון אנו יכולים לתהות האם טינקטורה אכן מגיעה לאיבר המטרה או שאולי תנועתה ישירות אל החיצון מונעת ממנה להגיע לאיבר. עכשיו רק צריך להתחיל לשקלל את המידע החדש ולשקול את המשמעויות. אתם מוזמנים להעלות רעיונות לדיון.

                                                                                                                                                         

הערות
תרגום מסינית לעברית - ניצן אורן

1. גַ'אנג ג'וֹנג-גִ'ינג 张仲景 Zhang Zhong Jing
   
2. בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב 黄帝内经 Huang Di Nei Jing
   
3. גַ'אנג גֶ'ה-צוֹנג Zhang Zhi Cong 张志聪
4. דיון וויכוח בהיכל העמיתים ההררי Lǚ Shān Táng Lèi Biàn 侣山堂类. ספר המתעד שיחות, ויכוחים ודיונים שערך גַ'אנג גֶ'ה-צוֹנג עם כעשרה מתלמידיו וחבריו בהיכל הררי באזור מגוריו.
5. לִי דוֹנג-יוּאֱן Li Dong Yuan 李东垣
6. דיון על הבהרת ספקות בנוגע לפגיעה פנימית וחיצונית 内外伤辩惑论 Nei Wai Shang Bian Huo Lun
7. מתאר מפורט של צמחי מרפא Ben Cao Gang Mu 本草纲目
8. לִי שֶׁה-גֵ'ן Li Shi Zhen 李时珍
9. לִי יוֹנג-צוּי Lǐ Yòng Cuì 李用粹 1662～1722. אחד מארבעת הרופאים המפורסמים בשנחאי בתקופת הקיסר קאנג שי.
10. אוסף סינדרומים וטיפולים עם תוספות (1687) Zheng Zhi Hui Bu 证治汇补

הפרשנות של גַ'אנג גֶ'ה-צוֹנג על פרק 10 בציר השמימי:

夫酒者。水谷之悍液。卫者。水谷之悍气。故饮酒者。液随卫气而先行皮肤。是以面先赤。而小便独先下。盖先通调四布于外也。津液随卫气先行皮肤。先充络脉。络脉先盛。卫气已平。荣气乃满。而经脉大盛。此血气之从皮肤而络。络而脉。脉而经。盖从外而内也 

אטימולוגיה של הסימנייה הסינית "רפואה" לפני ואחרי המעבר משמאניזם לרפואה סינית מודרנית