לימודי רפואה סינית בסין - שינון והכרה של הקלאסיקות

הרופאים הסינים מאד מחשיבים את ידיעת הקלאסיקות של הרפואה הסינית. אני אומר "ידיעת" ולא "הבנת" מכיוון שמבחינתם הבנה אינה מספקת, יש לזכור בע"פ כמה שאפשר מתוכנן של הקלאסיקות. שינון ידע היה דבר נפוץ ביותר בתרבות הסינית וגם כיום נהוג לשנן כתבים שונים בע"פ כחלק מהלימודים. יש שיטענו כי שיטת לימוד זו הינה שיטה מקובעת ונוקשה שאינה מאפשרת חשיבה עצמאית ואף מקבעת דפוסי מחשבה. לעניות דעתי, טיעון זה הינו טעות שככל הנראה נובעת מחוסר הבנה של מהות החומר אותו משננים הסינים.

אם נבחן לעומק את החומר אותו משננים בלימודי רפואה סינית ניווכח שלא מדובר בשינון של "סתם" ספרים אלא של קלאסיקות וקאנונים שהינם היסודות עליהם ניצבת הרפואה הסינית ואשר מרכיבים את השלד אשר נותן לה נפח. הקאנונים הגדולים של הרפואה הסינית נכתבו עוד בתקופה שלפני המצאת הנייר. בתקופה זו חוברו פיסות במבוק אחת לשניה ויצרו מגילה. בשונה מספר נייר, מגילות במבוק תופסות מקום רב, על כן רצוי לכתוב בקצרה ולהשתמש בכמה שפחות מילים על מנת להביע את המשמעות אותה רוצה המחבר להעביר לקורא. מכיוון שכך, השתדלו המחברים להמנע מחזרה על משפטים. כמו כן במקרים רבים, יוצא המחבר מתוך הנחה שהקורא כבר בקיא בקלאסיקות הגדולות ואינו טורח להסביר את התיאוריה מאחורי טיעוניו ובכך בעצם מצליח לצמצם את כמות החומר הכתוב בספר ולהקטין את גודלו הפיזי.

מי שקרא את הקלאסיקות ולמד אותן לעומק יודע שלכל מילה במשפט יש משמעות וכי רב משפטים הינם לקונים. כלומר, אין מילים מיותרות במשפטים, וכל מילה נבחרה בקפידה על מנת לתת את הייצוג העמוק והמדוייק ביותר למשמעות אותה התכוון המחבר להעביר.הקלאסיקות אינן סיפור שיש לו התחלה אחת וסוף אחד וניתן לקרוא אותו רק בכיוון אחד (מההתחלה אל הסוף). כאשר אנו קוראים ספר אנו חייבים לקרוא אותו על פי סדר המשפטים ובמידה ונקרא בסדר אחר לא נבין את הסיפור. זה נובע מהעובדה שלסיפור יש כיוון תנועה אחד כמו תנע (ווקטור) ואילו הקלאסיקה הינה רשת של תנעים בכיוונים שונים המצטלבים בינייהם ויוצרים מבנה רב מימדי. למרות שיש חשיבות לסדר בו מופיעים המשפטים, ניתן לקשר בין משפטים מפרקים שונים בנקודות ההצטלבות של שני התנעים. העלילה המסופרת בקלאסיקה מתפצלת כל הזמן לכיוונים שונים ולכל כיוון יש פיצולים נוספים כך שלא באמת ניתן לסדר את המשפטים על פי סדר כרונולוגי. כאשר משננים וזוכרים את כל הקלאסיקה בע"פ קל מאד לקשר בין משפטים שונים המופיעים בפרקים שונים, להבין את המבנה רב המימדים כולו ולקבל תובנות חדשות.

בקלאסיקות ישנם משפטים שהינם כמו אמיתות (אקסיומות) המסבירות לנו את קווי היסוד של הרפואה הסינית, למשל 19 הפתוגנזות המופיעות בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב. הפתוגנזה "לרב, גירוד, כאב ופצע קשורים בלב" (ויש שיטענו שקשורים דווקא באש) מסבירה לנו על הקשר שבין סימפטום, סינדרום ומיקום המחלה. המשפט "מחלה ממושכת נכנסת לערוצים" מסייעת לנו להבין את השפעת המחלה על הגוף וכיוון התפתחותה כמו גם כיצד לטפל בה. משפט כגון "כאשר רוצים לנהל (לרפא) רוח, רֵאשִית יש לנהל דם, כאשר הדם נע הרוח שוככת מעצמה" מדגיש את חשיבות ההיתיחסות לדם כאשר מטפלים במצבים של פתוגן רוח. זכירה של משפטים כאלה מאפשרת לנו להבין טוב יותר את היסודות עליהן מושתת הרפואה הסינית ולסייע לנו באיבחון וטיפול.

לימוד הקלאסיקות בסין מתחיל כבר בשיעור הראשון. ספרי לימוד כגון: תיאוריות היסוד של הרפואה הסינית, רפואה פנימית, פורמולות, רפואת נשים וכדומה כולם ללא יוצא מן הכלל מכילים ציטוטים מהקלאסיקות השונות. ציטוטים שונים משובצים בפיסקאות השונות בספרי הלימוד כתימוכין לטיעונים השונים המוצגים בספר או כבסיס לתיאוריות הנלמדות. חלק מהמשפטים לקוחים מקלאסיקות רפואיות אך ישנן גם משפטים הלקוחים מקלאסיקות כגון דאו דה ג'ינג (קאנון הדרך והמוסר), ספריו של חוֹאֲי נַאן-דזֱה, אי ג'ינג (ספר התמורות) ועוד. בתמונות משמאל אפשר לראות ציטוטים המופיעים בספר הלימוד תיאוריות היסוד של הרפואה הסינית איתו למדתי בשנה הראשונה. אפשר לראות שהציטוטים (בתבניות האדומות) מפוזרים בכל פיסקה כמעט. מכיוון שמשפטים אלו הופיעו שוב ושוב כמעט בכל קורס שלמדנו על כן את רובם אני זוכר עד היום בע"פ למרות שלא נידרשתי לשננם. בשונה מקורסי הבסיס ברפואה סינית, כאשר התחלנו ללמוד את הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב ואת דיון על פגיעת פתוגן ומגוון מחלות (שאנג חאן זה בינג לון) דרשו מורי שנשנן משפטים רבים בע"פ.

מורי לדיון על פגיעת פתוגן ומגוון מחלות, ג'אנג ג'ואו ג'ון, היה אחד הקפדנים ביותר מבין כל מורי ודרש מאיתנו לשנן משפטים רבים מהקלאסיקה. בשונה מאיתנו, הוא זכר את כל הקלאסיקה של דיון על פגיעת פתוגן ומגוון מחלות בע"פ. במהלך השיעור הוא היה כותב משפט מהקלאסיקה, מנתח אותו ולעיתים קרובות היה מקשר אותו למשפט בקלאסיקה אחרת שגם אותה זכר בע"פ ומסביר את ההקשר. בתום כל שיעור היה דורש מאיתנו לשנן חלק מהמשפטים שלמדנו באותו היום ובשיעור הבא היה בוחן אותנו עליהם. מדי פעם היה עורך בחנים עם שאלות של השלמת החסר. כל שאלה הכילה את המילה (או שתיים) הראשונות במשפט ואת המילה האחרונה ועליינו היה להשלים את כל התוכן במדוייק. למבחני אמצע הקורס וסוף הקורס היינו צריכים לזכור כ-50 משפטים בע"פ כולל יכולת לנתח אותם ולספק פרשנות מלאה לכל אחד מהם. למרות שזה היה אחד מהקורסים הכי אינטנסיבים וקשים שלמדתי הוא גם היה הקורס המעניין והמוצלח מכל.

כמה שבועות לפני המבחן על דיון על פגיעת פתוגן ומגוון מחלות כבר התחלתי לרכז את החומר שלמדנו. כאשר שסיימתי למיין את רשימת המשפטים שהמורה רמז לנו שעליינו לשנן בע"פ למבחן סוף הקורס, מצאתי את עצמי מתבונן ברשימה של שני עמודים עמוסים לעייפה במשפטים. את חלקם זכרתי בכלליות מכיוון שכבר יצא לי לשנן אותם במהלך הקורס. "שינון כזה מצריך אנרגיה למח!" חשבתי לעצמי. התירוץ הזה הספיק לי על מנת לגרד 50 גרם שוקולד מריר ולהמיסו במים רותחים עם קצת חלב. אין כמו שוקו חם אמיתי לחמם את הגוף ולהזין את המח בחודשי החורף המושלגים. לקחתי מלוא ריאות אויר והתישבתי מול ערמת הדפים הלבנים שעל גבי השולחן. העתקתי את המשפט הראשון לראש הדף והתחלתי לכתוב אותו פעם אחרי פעם, לכתוב ולשנן עד אשר זכרתי אותו מספיק טוב בכדי להמשיך למשפט הבא, כך המשכתי עד למבחן. עם נזמן והנסיון גיליתי שיש דרכים טובות יותר לשנן כמויות חומר. כמו כן גיליתי שכאשר מאמנים את המח לשנן ולזכור המיומנות הזאת משתפרת.

מורי (מימין), שואה צ'י פו (שני מימין), אני, חבר

באחד הימים, כאשר התאמנתי בפארק עם מורי הגיע לביקור אחד ממוריו לשינג אי צ'ואן, מר שואה צ'י פו. שואה צ'י פו, כך הסתבר לי מאוחר יותר, אינו רק רב-אמן בשינג אי אלא גם נצר למשפחת רופאים. הוא אמנם מעולם לא למד רפואה סינית באוניברסיטה אך במשפחתו נהוג שהאב מלמד את בנו את רזי הרפואה הסינית. לאחר שהוצגתי בפניו ציין מורי שאני סטודנט לרפואה סינית באוניברסיטת טיאנג'ין. מר שואה הנהן ומיד שאל "את שאנג חאן לון כבר למדת?". לאחר שהשבתי בחיוב הוא ציטט את משפט האפיון של מחלת יאנג-מינג ושאל אותי לדעתי. התחלנו להתדיין בנושא כשכל אחד מצטט משפט אחד התומך בטיעון כלשהו. הרושם שקיבלתי מאותה שיחה היה, שיותר מאשר ניסה לבחון את ידיעתי ברפואה הסינית, הוא רצה לדעת עד כמה אני השקעתי בשינון הקלאסיקה. שיחה קצרה זו הבהירה לי שיש לו רקע ברפואה סינית וכאשר שאלתי אותו על כך סיפר לי על לימודיו והקשר של משפחתו לרפואה סינית. כמו כן העניק לי בקבוק של נוזל אלכוהולי לריפוי פציעת אימונים שסבלתי ממנה. למרות שמר' שואה צ'י פו אינו עוסק ברפואה סינית כרופא מאבחן, הוא מתעסק בייצור ומכירה של פורמולות לשימוש חיצוני שהועברו בסודיות במשפחתו. התרופה שהעניק לי הוכנה על בסיס אחת מהפורמולות האלו.

עם השנים הבנתי שמבחינת הסינים, רופא טוב הוא רופא שלמד והעמיק בספרים כגון דיון על פגיעת פתוגן ומגוון מחלות והקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב. רופא שאינו שולט בספרים אלו לא יכול להחשב על ידי הקולגות שלו כמומחה. כיום אני מבין טוב יותר מדוע זה חשוב ללמוד ואף לזכור בע"פ חלקים נכבדים מהקלאסיקות השונות. מעבר לשני ספרים אלו שציינתי למעלה ישנם ספרים רבים המפרשים את הקלאסיקות באופנים שונים ונכתבו על ידי רופאים בעלי שם שחלקם נחשבים כיום כאבות האסכולות השונות של הרפואה הסינית, על חלקם כתבתי ברשומות קודמות. רופאים אלו התבססו בכתיבתם על הידע הרב שצברו מהבנת הקלאסיקות לעומקן ואין לי ספק שהם שיננו את הכתבים הרבה לפני שהשתמשו בהם ביצירתיות.

בתחילת לימודי בסין התרעמתי וקבלתי על עקשנותם של הסינים לשנן חומר. החזקתי בדיעה מוצקה שהתעקשות על שינון של חומר יוצרת קיבעון של המחשבה. כיום כבר אינני חושב שהסינים דוגלים בשינון יבש ללא הבנה. הם גם לא דוגלים בשינון של כל חומר לימוד אלא בשינון של היסודות עליהם מושתת הרפואה הסינית. יסודות אלו הם היצירות הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב ודיון על פגיעת פתוגן ומגוון מחלות אשר למעשה עליהן נכתבו מרבית הספרים והקלאסיקות באלפיים השנים שחלפו מאז כתיבתן. אפשר להשוות את הרופא הסיני לפיסיקאי או מתמטיקאי מבחינת הצורך לזכור בע"פ אקסיומות מסויימות אך גם לדעת להשתמש בהן בגמישות ויצירתיות. אנשים אלו אינם מסתמכים רק על הבנה כללית של משמעות הנוסחאות בתחום עיסוקם אלא גם משננים וזוכרים אותן בעל פה. רק כאשר יש להם את כל הנוסחאות בראש הם יכולים לשחק איתן בחופשיות ולחשוב איתן או לחבר בינייהן באופן יצירתי. לעניות דעתי, המשפטים המשוננים בקלאסיקות, במיוחד דיון על פגיעת פתוגן ומגוון מחלות, הם נוסחאות כאלה. הכרת נוסחאות היסוד מאפשרת לשחק עם הרפואה הסינית בחופשיות וגמישות מבלי לקבע את המחשבה. שינון מבלי הבנה יוצר קיבוע של צורה (אדם בעל ידע אך חסר יכולת להשתמש בו), חשיבה ללא נוסחאות יסוד היא פוטנציאל רב שלא ניתן ליישם אותו (אדם בעל יכולת אך ללא ידע כיצד להביאה לידי מימוש). צריך לדעת שלב בין שני הדברים. הסינים דוגלים קודם בשינון הנוסחאות והבנת משמעותן לעומק ורק לאחר מכן שימוש בהן לחשיבה יצירתית.

גם במקרה של קלאסיקות לא את הכל משננים. לדעתי בעיקר שמים דגש על שינון של דיון על פגיעת פתוגן ומגוון מחלות יותר מאשר על הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב. לדעתי זה נובע מהעובדה דיון על פגיעת פתוגן ומגוון מחלות הרבה יותר לקוני ומתומצת ופחות מתפלסף או חוזר על עצמו. זה ככל הנראה נובע מהעובדה שאדם אחד כתב את הספר כולו ולכן נמנע מלחזור על דבריו ואילו הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב נכתב על ידי מספר גדול של רופאים ולאורך תקופה ארוכה כך שאין חוט מחשבה אחיד.