דזאנג פו – איברים או לא איברים? זאת השאלה!

טוב, לאחרונה לא יצא לי לפרסם רשומות חדשות, מכיוון שאני שוקד על תרגום מספר פרשנויות מרתקות ביותר של דיון על פגיעת פתוגן בחיצון. למרות זאת, בעקבות תהייה בה נתקלתי לאחרונה במספר מקומות, הנוגעת בנושא חשוב, החלטתי להניח את הכתבים ולנסות להתייחס לתהייה זו בצורה ברורה אחת ולתמיד. התהייה עליה אני מדבר היא על מהות ה"דזאנג פו" כאיברים אנטומים או כתפקוד רב מערכות. תהייה זו הופיעה במספר שאלות שנשאלתי לאחרונה: האם האיברים הפנימיים המתוארים ברפואה הסינית הם אותם איברים בשר ודם שאנו מכירים מלימודי האנטומיה? אם אינם, מדוע בתרשימים הסינים מופיעים רישומים של איברים פיזיים? אם האיבר ממוקם בצד שמאל, כיצד הערוץ מהצד הימני מתחבר אליו והאם בעקבות זאת מסלולי הערוצים אינם סימטריים בין שני הצדדים? מה קורה לתפקוד האיבר כאשר מוציאים אותו מן הגוף?

תרשים אנטומי סיני

ספרות מודרנית רבה העוסקת ברפואה סינית מציינת כי חמשת האוצרים (דזאנג) וששת המוליכים (פו) אינם זהים לאיברים הפיזיים הפנימיים המוכרים לנו מהאנטומיה המודרנית ושבעצם הדזאנג-פו ברפואה הסינית הינו רעיון הכולל בתוכו תפקוד של מספר מערכות שונות בגוף. מנקודת מבט שלנו היום מעט קשה לנו לראות ולדעת כיצד התפתחה הרפואה הסינית ולעיתים אנו עשויים לשגות ולהניח שרעיונות שמוכרים לנו כיום נוצרו לפני אלפי שנים ולא התפתחו במאות האחרונות. לימוד ההיסטוריה של הרפואה הסינית מלמד אותנו שהרפואה הסינית שלאחר תקופת הקאנון הפנימי המשיכה והתפתחה לאורך אלפיים השנים האחרונות ולא נשארה חסרת שינוי. על מנת להבין מהיכן מגיע הרעיון המסביר את הדזאנג-פו כתפקוד של מספר מערכות ולא כאיבר אנטומי בשר ובדם והאם הרפואה הסינית תמיד החזיקה בטיעון זה, יש להתחיל את החקירה בספרות העתיקה של הרפואה הסינית.

בתחילת דרכה של הרפואה הסינית עדיין לא ניכרת השפעה רבה של הגישה הקונפוציאנית על אופן הטיפול בגופות, על כן לא חלו איסורים רבים וניתן היה לבצע ניתוח לאחר המוות לשם חקירת הגוף ותוכנו. בציר השמימי בפרק הארבעה עשר (ערוצי מים) מסביר הרופא צ'י בו לקיסר הצהוב על כך, שכאשר האדם חי אפשר לראות רק את העור והבשר שלו, אך כאשר הוא מת אפשר לנתח את גופו ולראות את איכות האיברים הפנימיים, גודלם, כמות הדם שבהם ואיכותו ומידע שימושי נוסף. על סמך זאת אנו רואים כי בפרק זה מדובר על חקירה של מבנה האיברים ואיכותם על בסיס ניתוח אנטומי של גופת אדם. כמו כן מדגישה תשובתו של הרופא, כי אכן בתקופה המדוברת זוהו הדזאנג-פו כאיברים בשר ודם הניתנים לזיהוי וחקירה אנטומית ולא כמערכת תפקודים שהוגדרה תחת שם אחד. בפרק 31 "מעיים וקיבה" בציר השמימי ובקושיה 42 בקאנון השאלות הקשות אפשר לראות התייחסות לגודלם ומשקלם של איברי מערכת העיכול, הריאות ואף הלב.אם כן, כיצד נוצר המעבר מאיברים בשר ודם הניתנים לזיהוי וחקירה אנטומית אל תפקוד של מערכות שאינן ניתנות לחלוקה אנטומית ברורה?

הרפואה הסינית בתחילת דרכה הייתה מבוססת ככל הנראה על אנטומיה של האיברים, אך מכיוון שאמצעי החקירה באותה תקופה לא אפשרו חקירה מעמיקה יותר של הפיזיולוגית האיברים, המשיכה התיאוריה להתפתח ולהתבסס יותר על ניסיון קליני וביטוי חיצוני של המחלה על בסיס תיאוריות פילוסופיות שונות (יין יאנג, חמשת הפאזות). החקר של הרפואה הסינית את תפקוד הדזאנג-פו סבב סביב ניסיון להבין את הנגלה בחוץ ולהסיק על הנסתר שבתוך הגוף, והשתמש בדימויים על מנת להסביר את התפקוד ועל סמך התנסות קלינית. לעומת זאת אין תיאורי מדויק וברור של מבנה האיברים הסינים. כתוצאה מכך התרחב תפקודו של כל איבר אל מעבר לתפקוד האנטומי המוכר כיום וכלל גם תפקודים של מערכות נוספות. עם הזמן נזנחה החקירה האנטומית של האיברים הפנימיים ואילו ניתוח תפקוד האיברים על סמך ביטוי חיצוני של המחלה תפס חלק נכבד יותר ויותר.

כתוצאה מהתפתחות זו, נוצר מצב בו התפקוד של הדזאנג-פו התרחק מזה של האיברים האנטומים המוכרים לנו. כמעט כל דזאנג-פו כולל בעצם תפקוד של מספר איברים פיזיים בגוף. וכיום אנו יכולים לראות שהרפואה הסינית מתייחסת אל הדזאנג-פו כשילוב של מספר תפקודים. לעומת זאת האיברים האנטומים כפי שאנו מכירים אותם מתייחסים לאיבר אחד בודד ולא למערכת של תיפקודים החולשת על מספר איברים.

למשל הלב על פי הרפואה הסינית כולל בתוכו את כלי הדם והשפעה על הנפש (שן) ואילו כאיבר אנטומי מדובר בעצם במשאבת דם בגוף האחראית על מחזור הדם בגוף, חילוף החומרים בגוף ושינוע הורמונים בגוף אל איברי המטרה שלהם על מנת לאפשר ויסות של הסביבה פנימית מאוזנת של הגוף. בהיבט של הקשר בין הלב עם כלי הדם ונוזל הדם הדמיון בין האיבר הפיזי והתפקוד הסיני דומה להפליא אך היבט הנפש נעדר מהאיבר האנטומי. למרות זאת ניתן להסביר את הקשר בין המצב הנפשי, השכל, ההכרה והחשיבה ותפקוד הלב על סמך הקשר בין אספקת הדם והחמצן אל המח לשם תפקוד חישתי תקין.

עמוד מהספר - דיון מחדש על כל הגוף

בשנת 1851 יצא בסין ספר בשם דיון מחדש על כל הגוף, אשר הציג לראשונה ניתוח מפורט ומודרני של אנטומיה אנושית ואף ציין את הטעויות המופיעות באנטומיה הסינית כפי שהוסברה עד כה. ספר זה שימש רופאים כדוגמת טַאנג דזוֹנג-הָאי, בחתירתם לשלב בין הידע המודרני הזה והידע העתיק של הרפואה הסינית וביצירת האסכולה המגשרת בין הרפואה המערבית וזו הסינית. מעיון בספרו של טַאנג דזוֹנג-הָאי אפשר לראות כי לא שלל את היות הדזאנג-פו כאיברים אנטומים ולמעשה אף ניסה להסביר את התפקוד האנטומי על סמך הרפואה הסינית ולראשונה ליצור קשר בין שלושת המחממים ורקמות פיזיות בגוף. רופא נוסף משושלת צ'ינג, וָואנג צִ'ינג רֶן, מחבר הספר תיקון טעויות הרופאים, הדגיש בספרו את הצורך לתקן את האנטומיה של הדזאנג-פו ברפואה הסינית על סמך האנטומיה המודרנית. למרות שגרם לרופאים רבים לצאת כנגד טענותיו עדיין לא קם אף רופא וטען שהדזאנג-פו אינם איברים בשר ודם. אפשר לראות כי למרות שהגישה לדזאנג-פו התבססה בתחילת דרכה על איברים אנטומים ולמרות שעם השנים התפתחה אל עבר גישה הרואה בהם כיותר מאשר איבר בשר ודם, עדיין המשיכו הרופאים הסינים להתייחס אל הדזאנג-פו כאיבר אנטומי לכל דבר, אולי עקב חוסר במושג חדש שיכול לפתור את הסתירה החדשה שנוצרה.

הרעיון של תופעת החבוי (ביטוי חיצוני נראה של תפקוד פנימי חבוי) הופיע לראשונה ב-1922 והושאל מהקאנון הפנימי על ידי רופא סיני בשם יוּן שוּ-ג'וּאֱה בתגובה לספרו של רופא מודרני בשם יוּ יוּן-שֹיוּ. יוּ יוּן-שֹיוּ היה סיני אשר למד רפואה מודרנית ביפן בתקופה בה החלה הרפואה המודרנית להיכנס לסין. בתקופה זו, לאחר הפלת שלטון קיסרות שושלת צ'ינג, החלו להיווצר זרמים השואפים לסלק את המסורת הסינית העתיקה ולהכניס מודרניזציה מערבית. יוּ יוּן-שֹיוּ סבר שיש להיפטר מהרפואה הסינית ועל כן חיבר ספר אשר מנתח את הקאנון הפנימי בעיניים מדעיות, בניסיון להציג את הרפואה הסינית באור מגוחך. עיקרי טענותיו סבבו סביב ביטול הבסיס עליו מתבסס הקאנון הפנימי, הלא הוא תיאורית יין ויאנג.

על מנת להשיב על הטיעונים החמורים שהציג יוּ יוּן-שֹיוּ, המנסים לערער את הבסיס של הרפואה הסינית, חיבר ייוּן שוּ-ג'וּאֱה ספר תשובה בשם תיעוד התבונה הנראית בקבוצת הקאנונים המנסה לנתח את הקאנון הפנימי בגישה מדעית ולהשיב לטיעונים השוללים כתב זה. תשובה חשובה שנוגעת לענייננו שעלתה מספר זה היא כי חמשת האוצרים (דזאנג) כלל אינם חמישה איברים בשר ודם מבחינה אנטומית. טיעון זה אפשר להתחמק מהדיון על האם קיימת טעות בהבנה של האיברים ברפואה כאיברים בשר ודם. גישה זו שהתבססה על רעיונות מופשטים (יין-יאנג, חמשת הפאזות) על מנת להסביר איברים מוחשיים יצרה את הרעיון המופשט החדש של תופעת החבוי. יש לציין שיש הטוענים כי עצם קיום המושג תופעת החבוי בפרק התשיעי של השאלה הפשוטה אינו תומך בעתיקות גישה זו, מכיוון שמלכתחילה מדובר בפרק זה על ביטוי חיצוני נראה המציג את המחלה של האיבר הפיזי שבפנים.

לסיכום

אפשר לראות שבתחילת דרכה של הרפואה הסינית, התבססה התיאוריה של הדזאנג-פו על איברים אנטומים בתוך הגוף. על השנים התרחבה התיאוריה וחרגה מהגבולות של איברים בשר ודם והתפתחה לכיוונים הכוללים תפקודים של מערכות רבות בגוף תחת אותו שם של איבר אנטומי. למרות שמרבית הרופאים המשיכו להחזיק בטענה שכלל התפקודים שנוספו שייכים לאיבר האנטומי, מעשית הם כבר חרגו מעבר והיה צריך להגדירם מחדש על ידי שיוך לתופעת החבוי והבנה, שכפי שאנו תופסים אותם כיום כבר אינם יכולים לייצג את האיבר האנטומי בצורה מדויקת ובעצם כבר לא מדובר באיבר אלא במספר תפקודים, אשר כונסו יחדיו תחת שם אחד.

לרכישת הספרים שלי ברפואה סינית לחצו כאן

________________________________________________________________________

הערות ומקורות

1. דיון מחדש על כל הגוף 全体新论
2. טַאנג דזוֹנג-הָאי 唐宗海 Tang Zong Hai
   
3. וָואנג צִ'ינג רֶן 王清任 Wang Qing Ren
   
4. תיקון טעויות הרופאים 医林改错 Yi Lin Gai Cao
5. תופעת החבוי 藏象 Zang Xiang
6. יוּן שוּ-ג'וּאֱה 恽树珏 Yun Shu Jue
7. יוּ יוּן-שֹיוּ  余云袖 Yu Yun Xiu 
8. תיעוד התבונה הנראית בקבוצת הקאנונים    群经见智录 Qun Jing Jian Zhi Lu 
9. 中医藏象学 / 王琦
10. 中医基础理论 / 王新华
11.  当中医遇上西医 / 区结成