יום שלישי, 19 בנובמבר 2013

תיאוריות סותרות בבסיס הדיקור הסיני - חלק א' - לזהות את הבעיה

במהלך לימודי הרפואה הסינית מתקבלת תחושה שהתיאוריה של הרפואה הסינית בעלת מרקם אחיד ושלם, אך ככל שאנו מתעמקים בה יותר, כך אנו מגלים שיש לא מעט חורים, חוסרים ולפעמים אפילו סתירות בין חלק מהתיאוריות. אחת הסתירות הללו היא זו המתקיימת בין שתי תיאוריות נפוצות בדיקור הסיני המשמשות את רובנו כיום, תיאוריית הזרימה המחזורית של הצ'י המזין ותיאוריית הזרימה מהקצוות אל המרכז ומיוצגת על ידי חמש נקודות השינוע, המתארות את זרימת הצ'י בערוצים בשני אופנים סותרים. מה שמעניין הוא שרבים מסתדרים עם הסתירה הזו ומשתמשים בשתי התיאוריות בו זמנית. יכול להיות שזה נובע מכך שניסיונות עבר ליישב את הסתירה עלו בתוהו או שאולי מדובר חוסר יכולת להבחין בסתירה. מכיוון שאני מתקשה לקבל את הסתירה הזו בשקט התחלתי לנבור בכתבים ולחפש אחר פתרונות מתוך הנחה, שבשלב כלשהו בעבר הרחוק, היו רופאים סינים שידעו את התשובה או זיהו את הקושי ומצאו לו פיתרון, שיחסוך מאיתנו את הצורך לבחור בין המצאת פתרונות חדשים או כניעה והבנה שנאלץ לחיות בשלום עם הסתירה. לאחרונה היו התפתחויות בחקירה שאולי יאפשרו למצוא לשאלות שלמעלה פיתרון, אבל לפני שאני נכנס בעובי הקורה, רצוי ראשית להגדיר את הבעיה בצורה נהירה.

הזרימה המחזורית של הצ'י המזין
הזרימה המחזורית של הצ'י המזין מכונה בסינית זרימה ומזיגה של הצ'י המזין (营气流注 Ying Qi Liu Zhu) ומיוצג במערב על ידי מה שמוכר לנו כשעון הביולוגי הסיני ומספור הנקודות על כל אחד מתריסר הערוצים. השעון הביולוגי מתאר זרימה מחזורית ורציפה של הצ'י המזין בין כל הערוצים המבוססת על תריסר מקטעי זמן של שעתיים לאורך היממה. זרימה זו מתחילה השקם בבוקר בערוץ הריאות ומשם עוברת אל ערוץ המעי הגס ולאחר מכן ממשיכה דרך ערוץ הקיבה אל ערוץ הטחול עד אשר הסבב מסתיים בערוץ הכבד ומתחיל סבב חדש במעבר מהכבד אל הריאות. תיאוריה זו מסבירה שמחזור התנועה של הצ'י המזין מתחיל בנקודות ריאות Lu1 שבחזה ומשם זורם הצ'י אל עבר נקודת Lu2 והלאה לפי סדר עולה של מספרי הנקודות בערוץ עד אשר הצ'י מגיע אל נקודות החיבור וקצות האצבעות. כאשר הצ'י המזין מגיע אל נקודות החיבור או קצות האצבעות הוא עובר מערוץ הריאות אל ערוץ המעי הגס ושב וזורם במעלה הזרוע אל עבר הראש שם יעבור מערוץ המעי הגס אל הנקודה הראשונה בערוץ הקיבה. לאחר שהצ'י המזין נמזג אל ערוץ הקיבה משתנה כיוון הזרימה מהראש אל עבר כפות הרגליים. מכפות הרגליים יעבור הצ'י מערוץ הקיבה אל ערוץ הטחול וישוב ויעלה מעלה אל עבר החזה. זרימת הצ'י המזין ממשיכה ועוברת מערוץ אחד לאחר עד שבסוף המסלול היא שבה אל הנקודה הראשונה בערוץ הריאות והמחזור מתחיל מחדש.

בפרק 38 בציר השמימי שואל הקיסר את צ'י בו: "מה משמעות תנועה עם הכיוון ונגדו בכלים (Mai)" והרופא משיב לו "שלושת היין של היד הולכים מאיבר הדזאנג אל היד; שלושת היאנג של היד הולכים מהיד אל הראש, שלושת היאנג של הרגל הולכים מהראש אל הרגל; שלושת היין של הרגל הולכים מהרגל אל הבטן".

כתוצאה ממחזור מעגלי זה יוצא שכיוון הזרימה בערוצים היאנגים של הידיים והערוצים היינים של הרגליים הוא מהקצוות (אצבעות) אל עבר מרכז הגוף. מצד שני כיוון הזרימה בערוצים היינים של הידיים והערוצים היאנגים של הרגליים הינה ממרכז הגוף (או ראש) אל עבר קצות האצבעות. כאשר אנו מתבוננים באדם שזרועותיו פרושות אל השמיים (בתרשים למטה) אנו יכולים לראות שזרימת הצ'י בערוצים היינים נעה מכפות הרגליים שעל הארץ אל עבר כפות הידיים שבשמיים ומייצגות כביכול זרימה של היין מהארץ אל השמיים. לעומת זאת כיוון הזרימה בערוצים היאנגים מתבצע מכפות הידיים שבשמיים אל עבר כפות הרגליים שעל הארץ ומייצג כביכול זרימה של היאנג מהשמיים אל הארץ. כך בעצם בא לידי ביטוי עיקרון מפגש בין שמיים וארץ בו צ'י השמיים יורד וצ'י הארץ עולה והמפגש ביניהם מאפשר יצירה ובריאה.


זרימה מהקצוות אל עבר המרכז
זרימה זו מיוצגת בכמה אופנים כאשר הבסיסי בינייהם הוא סדר חמש נקודות השינוע (Wu Shu Xue 五输穴) לפי סדר באר-מעיין-פלג-נהר-ים (איחוד) המתאר התעצמות זרימת מים ככל שהזרימה מתקדמת ואף על ידי שיוך חמש נקודות אלו לחמש הפאזות, כפי שהוצג בקאנון 81 השאלות הקשות של הקיסר הצהוב, על פי יחסי יצירה הדדית של הפאזות. על פי תיאוריה זו, נקודות הבאר על גבי ערוצים יינים משויכות לפאזת העץ, נקודות מעיין משויכות לפאזת האש, נקודות פלג משויכות לפאזת האדמה, נקודות נהר משויכות לפאזת המתכת ונקודות הים משויכות לפאזת המים בהתאמה לסדר היצירה של חמש הפאזות (עץ->אש->אדמה->מתכת->מים). גם על גבי ערוצים יאנגים מופיע שיוך של חמש נקודות השינוע לחמש הפאזות, אך כאן נקודות הבאר משויכות לפאזת המתכת, נקודות מעיין משויכות לפאזת המים, נקודות פלג משויכות לפאזת העץ, נקודות הנהר משויכות לפאזת האש ונקודות הים משויכות לפאזת האדמה בהתאמה לסדר היצירה של חמש הפאזות (מתכת->מים->עץ->אש->אדמה). (ראו תרשים למטה).

בנוסף לשני האופנים המצוינים למעלה אפשר לראות בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב שהזרימה מהקצוות אל המרכז מיוצגת גם על פי רעיונות שורש-היקשרות (Gen Jie 根结) ושורש-גלישה-מזיגה-כניסה (Gen Liu Zhu Ru 根溜注入). כל הצורות האלו מתארות כיוון תנועה מקצוות האצבעות אל עבר מרכז הגוף, גם בערוצים היינים וגם בערוצים היאנגים ברגליים ובידיים.

תיאוריית הזרימה מהקצוות אל עבר המרכז הופיעה כבר בשני ספרי המשי הקדומים, קאנון המוקסה של אחד עשר הכלים של הזרועות והרגליים (足臂十一脉灸经) וקאנון המוקסה של אחד עשר הכלים יין ויאנג (阴阳十一脉灸经). בספרים אלו מתוארים הערוצים באופן חד משמעי כפרושים מכפות הידיים והרגליים אל עבר מרכז הגוף בלבד ללא כל אזכור למסלול מחזורי. על סמך ספרים קדומים אלו ניתן להניח שתיאוריה זו קדמה לתיאוריית הזרימה המחזורית של הצ'י המזין, אשר מתועדת לראשונה רק בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב, ומכיוון שכך אף ניתן להסיק שאכן דובר על כיוון זרימה ולא סתם תיאור כללי של פרישת הערוצים. למרות שהקאנון הפנימי דן בעיקר בתיאור המחזורי של מסלולי הדיקור, גם בו אפשר למצוא תיאור מפורש ושלם של ערוצים בהם הזרימה היא מהקצוות אל עבר המרכז, למשל בפרק 71 בציר השמימי מופיע תיאור של ערוצי הריאות ומעטפת הלב והסבר ששאר הערוצים דומים בפרישה זו לשני אלו: "הכלי (Mai) של תאי יין של היד, יוצא מקצה האצבע הגדולה, מתכופף פנימה, נע על גבו הבשר הלבן.....נכנס תחת בית השחי....הולך אל הריאות. זאת תנועה עם הכיוון אך נגד הספירה (של הנקודות נ.א). הכלי של אחראי הלב, יוצא מקצה האצבע האמצעית.....נכנס למעלה למרכז החזה, מתחבר בפנים עם כלי הלב".
 

הסתירה שבקיום שתי הגישות בו-זמנית
קיומן של שתי תיאוריות סותרות כביכול, הביא למצב בו יש הדוגלים באחת מן השתיים באדיקות רבה ושוללים לחלוטין את כל המשתמע מהתיאוריה השנייה. נתקלתי בדוגמא לאדיקות כזו בספר דיקור סיני שברשותי, המסביר בפרוטרוט מדוע לדעת המחבר, הזרימה המחזורית של הצ'י המזין שגוי ומדוע עלינו לקבל אך ורק את רעיון הזרימה מהקצוות אל עבר המרכז כנכון. לעומת זאת יש שבוחרים להתעלם מהסתירה או שאינם מודעים לה כלל ומאחדים את שתי הגישות עד כדי שימוש בחלקים מהאחת על מנת להצדיק את השנייה

הניסיון לפתור את הקושי בין שתי הגישות רק הסתבך, כאשר ניסיתי להבין מדוע משייכים את חמש הפאזות לחמש נקודות השינוע מלכתחילה, ומדוע חמש נקודות השינוע שמתחילות בנקודות הבאר בעלות שיוך לפאזת העץ בערוצים היינים ולפאזת המתכת בערוצים היאנגים. התשובה שקיבלתי לשאלה זו רק הבהירה לי עוד יותר את חוסר המודעות לסתירה שבין התיאוריות והצורך לדון בנושא בגלוי על מנת שכולם יהיו מודעים לו. על פי התשובה הנפוצה כיום לשאלתי זו, כאשר אדם פורש ידיים אל השמיים, הצ'י בערוצים היאנגים זורם מכפות הידיים אל עבר כפות הרגליים ולכן נקודות הבאר של ערוצים אלו בקצות אצבעות הידיים מתחילות בפאזת מתכת על מנת שתהיה איכות מתכתית יינית כבדה שתסייע להוריד את הצ'י מהידיים אל עבר הרגליים (תרשים למטה, בתכלת). לעומת זאת הצ'י בערוצים היינים זורם מכפות הרגליים אל עבר כפות הידיים ולכן נקודות הבאר של ערוצים אלו בקצות אצבעות הרגליים מתחילות בפאזת העץ על מנת שתהיה איכות יאנגית של פריצה ועליה מעלה שתסייע לצ'י בערוצים יינים לנוע אל עבר השמיים (תרשים למטה, בירוק).




יכול להיות שבקריאה ראשונה של הפסקה הזו אינכם מצליחים למצוא כל פסול, כך גם אני הרגשתי בשנייה הראשונה לאחר קבלת התשובה. אבל במחשבה שנייה ושלישית שמתי לב שהתשובה מערבבת את רעיון פרישת הזרועות לשמיים, המגיע מהזרימה המחזורית של הצ'י המזין, יחד עם רעיון חמש הפאזות המגיע מרעיון הזרימה מהקצוות אל עבר המרכז, והרי אלו שתי גישות סותרות. לא רק שהתשובה מערבבת בין שתי גישות סותרות, היא משתמשת רק בחצי מהתיאוריה של חמש הפאזות. למעשה היא מדברת רק על שיוך פאזות לנקודות על ערוצים יינים של הרגליים ומתעלמת משיוך פאזות לנקודות על ערוצים יינים של הידיים, שבמקרה זה אינם מסתדרים עם הזרימה מהארץ אל השמיים (בתרשים תחום באדום). על פי הזרימה המחזורית של הצ'י המזין, הצ'י בערוצים היינים של הידיים אמור לזרום מהגוף אל עבר האצבעות ואילו על פי הזרימה מהקצוות אל עבר המרכז, הצ'י בערוצים היינים של הידיים אמור לזרום מקצות האצבעות אל עבר הגוף. אבל לא כאן תמה הטעות בתשובה, היא ממשיכה ומסבירה רק על שיוך פאזות לנקודות על ערוצים יאנגים של הידיים ומתעלמת משיוך הפאזות לנקודות על ערוצים יאנגים של הרגליים, שגם כאן אינם מסתדרים על הזרימה מהשמיים אל הארץ (בתרשים תחום באדום). על פי הזרימה המחזורית של הצ'י המזין, הצ'י בערוצים היאנגים של הרגליים אמור לזרום מהגוף אל עבר אצבעות הרגליים ואילו על פי הזרימה מהקצוות אל עבר המרכז, הצ'י בערוצים היאנגים של הרגליים אמור לזרום מקצות האצבעות אל עבר הגוף. כלומר, לקחו את החצי הנוח, שתמך בטענותיהם, מהתיאוריה של הזרימה מהקצוות אל עבר המרכז ושיוך נקודות השינוע לחמש פאזות והלבישו אותו על תיאוריית הזרימה המחזורית של הצ'י המזין ואילו מהחצי שלא מסתדר עם התשובה התעלמו כאילו אינו קיים.

שאלות שמצריכות המשך חקירה
תיאוריית הזרימה מהקצוות אל המרכז מעלה מספר שאלות קשות שבמרוצת השנים הביאו למתן תשובות יצירתיות, אך לעיתים קרובות חסרות בסיס. תיאוריית הזרימה המחזורית של הצ'י המזין מסבירה מהיכן הצ'י בגוף מגיע לכל ערוץ וממנו אל כל איבר אבל תיאוריית הזרימה מהקצוות אל המרכז אינה מסבירה מהיכן מגיע הצ'י שנכנס אל הערוץ בנקודת הבאר וזורם אל עבר מרכז הגוף. כתוצאה מכך התפתחה תשובה המסבירה שיש תקשורת בין גוף האדם וצ'י העולם הסובב אותנו. תקשורת זו מבוססת כביכול על מעבר מידע או צ'י מהסביבה אל גוף האדם. צ'י זה נכנס אל תוך נקודות הבאר וזורם אל עבר מרכז הגוף. אבל לא רק שתשובה זו אינה מספקת אותי, היא בעצם מעלה שאלות חדשות וחסרות מענה:

  • כיצד יכול להיות שהזרימה בערוצים מתקיימת אך ורק מן החוץ פנימה?
  • אם יש כל הזמן זרימה פנימה אל מרכז הגוף, האם המרכז לא עלול להיות מוצף בעודף צ'י?
  • אם הזרימה בערוצים היא מן החוץ פנימה, אז כיצד יכול להתקיים שעון ביולוגי?
  • כיצד מסבירים שבזמן דיקור יכולה להיות תחושת הקרנת צ'י אל עבר קצות האצבעות?
גם תיאוריית הזרימה המחזורית של הצ'י המזין אינה שלמה ומעלה תהיות חסרות מענה. למשל, בהנחה שצ'י הערוץ שמסתיים ביד או ברגל עובר אל הערוץ הבא דרך ערוצי החיבור ונקודות החיבור, מדוע יש נקודות אחרי נקודת החיבור המגיעות עד הציפורניים ואיזה צ'י נמצא שם? לשאלה זו מצאתי הסבר מודרני באחד הספרים הסינים שעוסקים במשמעות שמות הנקודות, שטוען שלא כל צ'י הערוץ עובר דרך ערוץ חיבור אל הערוץ הבא (למשל מהריאות אל המעי הגס) אלא שחלק מהצ'י ממשיך בערוץ עד סופו בנקודת הבאר מעצם כח ההתמדה אך כאשר הוא מגיע לנקודת הבאר הוא עושה סיבוב פרסה וחוזר לעבר נקודת החיבור. למרות שזה הסבר נחמד הוא כנראה לא מבוסס על דבר מלבד יצירתיות של מחבר הספר וניסיון לבאר קושי חסר תשובה.

כמובן שכמו בכל תחום, יש גם כאלה שטוענים שאין כאן כל סתירה בין שתי הגישות ותמיד יש להם איזו פרשנות מורכבת, יצירתית, חסרת הגיון או חסרת תימוכין בכתבים, לסיבה מדוע אין כאן סתירה ולפעמים סתם מדובר על הסבר כללי שלא באמת עונה על השאלות. ברב המקרים (סתם כי אני לא רוצה להכליל) מדובר בתוצאה של חוסר ידע והכרת הכתבים, חבל רק שלעיתים הוא מלווה בתגובה עם טון מתנשא של "אני לא מבין איפה אתה מוצא כאן בעיה? אין כאן שום סתירה". ככל שמתעמקים יותר ומכירים יותר קלאסיקות וכתבים, כך מודעים יותר לכך שאין מרקם אחיד בתיאוריה של הרפואה הסינית. זה שאינך רואה כאן כל סתירה לא מוכיח שאין סתירה אלא מצביע על כך שאינך מכיר את הנושא מספיק לעומק. בסין קיים דיון ער בנושא כבר במשך תקופה ארוכה מאד, כאשר אחוז גדול מהחוקרים מחזיק בדעה שאחת מהגישות צודקת ואילו השנייה שגויה ואילו שאר החוקרים מנסים למצוא הסברים מתקבלים על הדעת על סמך הכתבים. לעניות דעתי, אם הסינים מצליחים לזהות בעיתיות בקיום שתי גישות אלו ומתעקשים שיש כאן סתירה, מוכיחים אותה שחור על גבי נייר ואף מנסים ליישב אותה, אז כנראה שההיכרות עם הכתבים במערב עדיין לוקה בחסר.

לפני שאני מנסה לענות על השאלות שהעליתי למעלה, אציין שאני חושב שאמורה להיות דרך ליישב את הסתירה כביכול בין שתי התיאוריות דבר שיענה על רב השאלות ויהפוך את השאר לחסרות משמעות. אז השאלה העיקרית מבחינתי היא כיצד יכולות שתי הגישות להתקיים בו זמנית? שאלה נוספת שניצבת כל הזמן מול עיניי היא מדוע קיים קשר בין חמש נקודות השינוע וחמש הפאזות כפי שהם מוזכרים בקאנון השאלות הקשות? כלומר, מדוע לנקודות אילו איכות של פאזות ומדוע נקבע הסדר כפי שהוא מופיע בספר ולא כל סדר הגיוני אחר. טרם מצאתי תשובות לכל השאלות שעלו עקב חקירת הנושא אך כבר מסתמן כיוון שאולי יספק תשובות ופתרונות ועליו אפרט ברשומות הבאות.




קישורים לכל חלקי סידרת הרשומות תיאוריות סותרות בבסיס הדיקור הסיני
חלק א' - לזהות את הבעיה
חלק ב' - להבין את חמש הפאזות
חלק ג' - פאזות ונקודות שינוע בקלאסיקות
חלק ד' - ניקוז ומילוי ביחסי אם ובן
חלק ה' - חמש הפאזות שבתוך הפאזות
חלק ו' - מערכת אחת בלבד של זרימת צ'י
חלק ז' - שתי מערכות בו זמנית


לרכישת הספרים שלי ברפואה סינית לחצו כאן
                                                                                                                                         

הערות

Ling Shu 38 : 黄帝曰脉行之逆顺,奈何?岐伯曰手之三阴,从脏走手;手之三阳,从手走头;足之三阳,从头走足;足之三阴,从足走腹。

Ling Shu 71:  岐伯曰:手太阴之脉,出于大指之端,内屈,循白肉际,至本节之后太渊,留以澹,外屈,上于本节下,内屈,与阴诸络会于鱼际,数脉并注,其气滑利,伏行壅骨之下,外屈,出于寸口而行,上至于肘内廉,入于大筋之下,内屈,上行臑阴,入腋下,内屈,走肺。此顺行逆数之屈折也。心主之脉,出于中指之端,内屈,循中指内廉以上,留于掌中,伏行两骨之间,外屈,出两筋之间,上至肘内廉,入于小筋之下,留两骨之会,上入于胸中, 内络于心脉。


2 תגובות:

  1. אני לא מטפל ברפואה סינית וקטונתי, אבל אני אעלה כמה רעיונות שעלו לי מקריאת המאמר:
    1. האם יתכן שאחת התיאוריות קשורה לדרך זרימת הצ'י והתיאוריה השניה קשורה לדרך התימרון שלו (טיפול)?
    2. אם היית לוקח את התיאוריה של הזרימה מהקצוות למרכז בלי להכיר אותה קודם, והיית ממשיך את הזרימה מהמרכז, באותו כיוון, להיכן היית מגיע (הזרם מתחזק עד שהוא מגיע לים - איחוד) ואז ממשיך בתנועתו ונחלש, עד שהוא מגיע לבאר ומתמלא....(באופן כללי, כמו פאזל, מה היית צריך להחליף או לשנות בתיאוריה אחת כדי להתאים אותה לשניה, וההיפך?)
    3. האם קיימת או יכולה להיות קיימת התאמה בין הנקודות השונות LU1, LU2, וכו' עד לקצוות לבין האיכות הפאזית הנטענת בתיאוריה השניה? כלומר האם יכול להיות שלנקודה מסויימת של ריאות, תהיה (גם) איכות של עץ מסיבה רפואית כלשהי.
    4. כשעובדים עם מטופל, מנסיונך אילו תגובות של זרימת צ'י אתה מקבל? באיזה מקרים עובד לך יותר כשאתה משתמש בתיאוריה הראשונה ובאלו מקרים התיאוריה השניה? נשים/גברים? צעירים/מבוגרים? מצבים תקינים/חולי קשה? מאפיינים אחרים של מטופל לפי הפאזות? בדוק את העבודה המעשית ותראה מה מרגיש או מה מדווח לך.
    זהו בינתיים, מקווה שלא בילבלתי לך את המוח.

    השבמחק