הטיפול בליחה ברפואה סינית ומהות הפתוגנים לחות, מים ונוזלים

המושגים לחות וליחה מוכרים לכל מטפל ברפואה סינית אבל רבים מתקשים להגדיר את ההבדלים המדויקים בין השניים שלא לדבר על קיומם של שני מצבי צבירה נוספים, אשר במערב נכללים לרב תחת השם לחות אבל בסין הם בעלי קטגוריה משלהם. מצבי צבירת נוזלים אלו נקראים מים ונוזלים. היכולת להבדיל בין מצבי צבירת נוזלים אלו מאפשרת לנו לספק מענה מדויק ויעיל יותר לטיפול בכל אחד מהם. באחד מספרי הפורמולות שלי מצאתי את פרשנותו של ווּ קוּן על פורמולת מרתח שני המיושנים, אשר שופכת אור על מהות ארבעת מצבי הצבירה ודרך הטיפול בהם. בחרתי לתרגם פרשנות זו מסינית מכיוון שלדעתי זה אחד ההסברים הטובים ביותר להבדלים אלו:

ווּ קוּן: מהי ליחה לחה? המקור של הליחה נוצר מהלחות. מים ונוזלים נכנסים לקיבה, חובה שייצרו לחות, הטחול חלוש ואינו יכול לרסן ולהגביל, נעצרת בתווך הסרעפת, צ'י מחמם אמצעי ותחתון מאדה לסמיכות דביקה, הדליל נקרא בשם נוזלים (Yin 饮) והסמיך נקרא ליחה. ליחה נוצרת מלחות ולכן נקראת ליחה לחה. 

מבחינת הפורמולה, Ban Xia חריף וחם ויכול לייבש לחות. Fu Ling מתוק ותפל ויכול לחלחל לחות, אם הלחות עוזבת אז לא יהיה מקור ליצירת הליחה, זה מה שמכונה "בריפוי מחלה חובה לתור אחר השורש". Chen Pi חריף חמים יכול להועיל לצ'י. Gan Cao מתוק ומאוזן בטעמו ויכול להטיב עם הטחול. אם מטיבים עם הטחול אז האדמה מספיקה על מנת להגביל את הלחות, עם מועילים לצ'י אז הליחה אינה יכולה להישאר ולהזדחל. הטבה עם הטחול הוא טיפול בשורש, להועיל עם הצ'י זה הטיפול בענף. 

כמו כן נאמר "יש ליחה וצמא, Ban Xia אינו רצוי, רצוי להוציא את היובש של Ban Xia ולהחליף ברטיבות של Bei Mu ו-Gua Lou". אני אומר: יש לכך אפילו טריק -  אם צמא ומשתוקק ללגום מים אז רצוי להחליפו, אם צמא ואינו מסוגל ללגום מים, למרות שהוא צמא מאד רצוי להשתמש ב- Ban xia. זאת לחות בשורש וחום בענף ולכן רואים צמא בפה, זה מה שמכונה לחות קיצונית ובו-זמנית מופיעה התמרה של "זה המנצח אותי", מעשית אין זאת תופעה אמיתית, רק הנבון יודע זאת. כאשר הצ'י זעיר נוסיף Ren Shen, Bai Zhu ואז יקרא המרשם בשם מרתח ששת האצילים".

מעבר לחלוקה של ליחה בעלת צורה (חומרית) וליחה חסרת צורה (אל חומרית), הסינים מבחינים בין מספר סוגים של ליחה. אפשר לחלק את הליחה בעלת הצורה לליחה חמה, ליחה קרה, ליחה יבשה וליחה לחה. הכתבים מסבירים שליחה נוצרת מלחות, כלומר הליחה הינה ביטוי של לחות אך בכל זאת יש הבדל בין ליחה ולחות. איכותם הבסיסית של המים היא לחות ולכן כאשר מים נכנסים לקיבה נכנסת איתם לחות. טחול-אדמה אמור לשנע ולהתמיר את הנוזלים ולהפיץ אותם בכל הגוף. הטחול השייך לפאזת האדמה אמור לרסן את פאזת המים ולכן ביכולתו לרסן ולהגביל את המים. כמו כן הינו שייך למערכת תאי יין לחות אדמה כך שפיזור והפצה של הנוזלים בגוף מתבצע על ידי מעבר של הנוזלים מהטחול אל בן זוגו במערכת זו, הריאות. כאשר טחול-אדמה חלש ואינו מסוגל לרסן ולהגביל את הלחות היא נעצרת באזור שבין הטחול והריאות, הסרעפת. כאשר לחות זו באה במגע עם חומו של הצ'י במחמם האמצעי והתחתון היא מתרכזת והופכת לסמיכה, צמיגית ודביקה ואז אנו מכנים אותה ליחה. כאשר הלחות מצטברת בנקודה מסוימת כך שכל חלקיקי הלחות נאספים ומתרכזים לכדי שלולית של מים, מכונה הפתולוגיה בשם "נוזלים". כלומר, הסינים מבדילים בין איכותה של לחות תקינה בגוף (润 Run) שהינה הרטיבות של הרקמות והדם, לחות פתוגנית (湿 Shi) שהינה תפזורת של טיפות זעירות על שטח רחב, נוזלים (饮 Yin) שהינם היאספות של טיפות הלחות הזעירות לכדי נוזל צלול כמו מים ולבסוף גם ליחה (痰 Tan) אשר הינה תוצר של התרכזות הלחות לכדי נוזלים אשר בשילוב עם חום מתרכזים והופכים לנוזל סמיך ודביק. מכיוון שהליחה נוצרת מהתרכזות של לחות, כאשר היא יחסית עשירה בלחות וקלה להוצאה היא מכונה ליחה לחה (או ליחה-לחות).

מבחינת אסטרטגיית טיפול עלינו להתמקד בלחות מכיוון שהינה המקור (השורש) לליחה. לשם כך נשתמש בצמחים שמייבשים לחות וצמחים מחלחלים שמעבירים אותה אל שלפוחית השתן. כאן אנצל הזדמנות להסביר את השימוש במילה חלחול לחות (Shen Shi 渗湿) על פי הכתבים. לא בכדי אני מקפיד להשתמש במושג חלחול ולא שיתון כאשר מדובר בצמחים כגון Fu Ling. בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב, ספר הציר השמימי, פרק התהוות ומפגש בין מזין ומגן (מספר 18) נאמר:

"מחמם תחתון הינו היפרדות במעי העקום, מזיגה אל שלפוחית השתן, כניסה וחלחול שם. על כן מים ודגן לרב יחדיו דרים בתוך הקיבה, הופכים לפסולת ויורדים כולם אל המעי הגס והופכים למחמם התחתון, כולם מחלחלים ויורדים. מטיבים ומופרשים ונפרדים למיץ, עוקבים אחר המחמם התחתון ומחלחלים שם אל שלפוחית השתן."

הפרשן הנודע, מַה שֶֹה, מסביר את הפסקה:

"המחמם התחתון נמצא צוּן אחד תחת הטבור במפגש היין (נקודת יִין ג'יַאוֹ Ren 7). מחמם עליון נמצא בנקודת דַאן-ג'וֹנג (Ren 17), מחמם אמצעי בערך בנקודת ג'וֹנג ווַאן (Ren 12) וזהו המחמם התחתון. הקיבה קולטת מים ומזון והטחול מתמיר אותם, לאחר התמרה נכנס למעי הדק. הפתח התחתון של המעי הדק נמצא בסביבות הצד השמאלי של שלפוחית השתן, אך לשלפוחית אין פתח עליון, יש פתח תחתון. בצד ימין המעי הגס קולט את זה, בצד ימין של הטבור.....מים ונוזלים נמזגים ומחלחלים אל שלפוחית השתן ויוצאים בחזית.......מופרדים למיץ, מיץ הנוזלים והמים נע בנפרד. עוקב אחרי הצ'י של מחמם תחתון זה מחלחל אל תוך השלפוחית......"

אפשר להבין מפרשנותו של מַה שֶֹה, שהסינים לא היו מודעים לכך שלשלפוחית השתן יש פתחים עליונים ולכן הסבירו את כניסת המים אל תוך שלפוחית השתן כחלחול של הנוזלים מהמעי הדק אל שלפוחית השתן. למרות שכיום אנו מודעים לפתחים אלו והחיבור שלהם אל הכליות, מעשית אין הדבר משנה מבחינת תפקוד הצמחים המחלחלים. צמחים מחלחלים מסייעים להעביר לחות המפוזרת בגוף ישירות אל תוך השלפוחית בשונה מצמחים משתנים המטיבים עם יציאת השתן מתוך השלפוחית החוצה. למרות שבשני המקרים תיתכן התגברות של כמות השתן, הפעולה המעשית ואזורי היעד שונים לחלוטין. הבדל זה יכול לסייע לנו בבחירת צמחים מדויקת יותר.

נשוב להסבר של ווּ קוּן על מרתח שני המיושנים, התמקדנו בטיפול וסילוק של הלחות מכיוון שברגע שהלחות מסולקת מהגוף היא לא יכולה לשמש כמקור ליצירת ליחה. מכיוון שהמקור להיווצרות לחות הוא תפקוד כושל של הטחול בהפצת הנוזלים בגוף, על כן נבריא ונשקם את תפקוד הטחול, כך נמנע היווצרות לחות חדשה ונשפר את שינוע הלחות הקיימת. מכיוון שליחה נוצרת לאחר הצטברות של לחות במקום אחד, ברגע שנניע את הצ'י תנוע גם הלחות ותתפזר כך שלא יהיה נוזל ליצירת ליחה.

בנוגע לשימוש ב-Ban Xia, קיים טריק לדעת האם הוא רצוי במרשם או שעדיף להוציא אותו. הטריק הזה הוא בירור האם המטופל מרגיש צמא והאם הוא שותה על מנת להרוות צמא זה. זה אולי נשמע מוזר אבל ישנם מצבים שונים בהם למרות שמטופל חש בצמא, הוא מעדיף ללגום רק מעט מים ואף מקרים בהם הוא מעדיף רק להרטיב את הפה ולא לשתות לרוויה. כאשר המטופל צמא וכתוצאה מכך שותה הרבה מים, זה סימן שיש חום אשר מזיק לנוזלים בגוף והשתייה מפצה על חוסר זה בנוזלים. במידה ולמרות הצמא העז המטופל מעדיף ללגום מעט מאד מים אז אנו יכולים לדעת שמדובר בביטוי שקרי של צמא. כאשר נוזלים שנכנסים אל הגוף אינם הופכים לנוזלי גוף (Jin Ye) נגרם צמא, אך מכיוון שנוזלים אלו הפכו ללחות פתוגנית, כל הכנסת נוזלים נוספים בשתייה גורמת להחמרת הלחות ולכן אין רצון לשתות למרות הצמא.

למי שרוצה להמשיך לחקור וללמוד על כתבים עתיקים ופרשנויות על פורמולות קלאסיות, מוזמן להצטרף לכיתה שנפתחה במרכז ההדרכה של סינית בקהילה שבחיפה. בכיתה נתרגם, נקרא ונדון בכתבים השונים ברפואה הסינית בהנחייתי. מוזמנים ליצור קשר בעמוד קורסים והרצאות.

                                                                                                                                           

הערות
תרגום מסינית לעברית - ניצן אורן

1. מרתח שני המיושנים 二陈汤 Er Chen Tang
2. ווּ קוּן 吴昆 Wu Kun
3. מרתח ששת האצילים 六君子汤 Liu Jun Zi Tang
4. מַה שֶֹה 马莳 Ma Shi
5. הפרשנות של וו קון על מרתח שני המיושנים:
   湿痰者，痰之原生于湿也。水饮入胃，无非湿化，脾弱不能克制，停于膈间，中、下二焦之气熏蒸稠粘，稀则曰饮，稠则曰痰，痰生于湿，故曰湿痰也。是方也，半夏辛热能燥湿，茯苓甘淡能渗湿，湿去则痰无由以生，所谓治病必求其本也；陈皮辛温能利气，甘草甘平能益脾，益脾则土足以制湿，利气则痰无能留滞，益脾治其本，利气治其标也。又曰∶有痰而渴，半夏非宜，宜去半夏之燥，而易贝母、栝蒌之润。余曰∶尤有诀焉，渴而喜饮水者，宜易之；渴而不能饮水者，虽渴犹宜半夏也。此湿为本，热为标，故见口渴，所谓湿极而兼胜已之化，实非真象也，惟明者知之。气弱加人参、白术，名六君子汤。 
6. הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב, ספר הציר השמימי, פרק התהוות ומפגש בין מזין ומגן (מספר 18):岐伯答曰：下焦者，别回肠，注于膀胱，而渗入焉；故水谷者，常并居于胃中，成糟粕，而俱下于大肠而成下焦，渗而俱下。济泌别汁，循下焦而渗入膀胱焉。
7. הפרשנות של מה שה:此言下焦之所司，见卫气之所生也。下焦者，在脐下一寸 阴交之处，由上焦在膻中、中焦在中脘较之，而此则为下焦也。胃纳水谷，脾乃化之，化巳入于小肠，小肠之下口左在，则膀胱 相着，但膀胱无上口而有下口 ；在右则大肠接之。按《针灸聚英》言：回肠即大肠，当脐右。本经肠胃篇言：回肠当脐左。以义推之，应当脐右，其“左”字疑误。此下焦之气，渣滓则别入于回肠，而在后以出之。水液注滲于膀胱，而在前以出之。故知水谷者，常并居于胃中，入小肠，成糟粕，以倶下于大肠。其精微之气，由上中二 焦以降于此，而成下焦。若水液则渗而俱下，济当作沬。泌姊之声。别汁，别行水液之汁。循此下焦之气，而滲入膀胱焉。但此下 焦之气，阴中有阳者，升于中上二焦，以生阳气，乃谓之卫气 也，故命之曰卫气出于下焦耳。