יום ראשון, 26 ביולי 2015

חשיבות תאריך הלידה ותאריך העיבור על בריאותנו - הרהורים על מפות לידה

החקירה המתמשכת של תורת התנועות והצ׳י והשפעות מחזורי עונות השנה הובילה אותי אל עבר זרמים ברפואה הסינית שעוסקים בחישוב מפות לידה שאמורות להצביע על נטיות מולדות באדם וחותרות לזהות הרמוניה וחוסר הרמוניה מולדים בגוף המטופל כחלק מהדרכים לזיהוי גורמי מחלה או חוסר איזון ומכך לגזור אסטרטגיות טיפול. בין אלו אפשר למנות את שיטות ארבע עמודי הגורל (חישוב שנת, חודש, יום ושעת הלידה 四柱 Si Zhu), שמונה שיטות הצב השמימי (灵龟八法 Ling Gui Ba Fa), זרימה ומזיגה [לפי גזעים] דזה וו (子午流注 Zi Wu Liu Zhu) ואחרים. כל שיטות החישוב הללו בוחנות השפעות שמימיות בלבד על נטייה מולדת באדם. אבל לא רק הסינים הקדמונים מאמינים שלאנשים שנולדו בזמנים שונים יש נטייה לחלות במחלות ספציפיות. מחקרים מדעיים מצביעים על כך שאנשים שנולדו בחודשים שונים לאורך השנה נוטים לחלות במחלות שונות ואף מסוגלים להצביע על תבניות חולי כאלו. לדוגמא נטייה למחלות לב אצל אנשים שנולדו בחודשי האביב והקיץ המוקדם. אחת השאלות שעולות מכל שיטות החישוב היא, מה כל כך מיוחד ברגע בו עובר מגיח אל העולם, עד כדי כך שרגע זה יקבע את נטייתו לחולי? האם יכול להיות שדווקא רגע העיבור הוא הקובע אך מחקרית הרבה יותר פשוט לבדוק על פי רגע הלידה כי הוא זה שמתועד (מי מכם זוכר את תאריך העיבור שלו ומי זוכר את יום ההולדת?)?

להלן כמה שאלות שמבחינתי מצריכות מענה: 
  • אם כל שיטות המיפוי בוחנות רק השפעות שמימיות על גוף האדם, האם השמיים משפיעים רק על היילוד או גם על העובר?  
  • מה משתנה במצבו של העובר במהלך מעברו בתעלת הלידה ויציאתו אל אויר העולם, מבחינה תפקודית פיזיולוגית? 
  • האם לעובר אין קיום ממשי בעולם שלנו ורק ליילוד יש משמעות וחשיבות?

אחד ההסברים השגורים ביותר בפי תומכי שיטות חישוב מפות הלידה, הוא שגוף העובר מתפקד על פי עקרונות בה-גואה שמיים מוקדמים (先天八卦), שמכונה לעיתים קרובות במערב בשם בה-גואה טרום לידה, ואילו ברגע הלידה הוא עובר לתפקוד על פי עקרונות בה-גואה שמיים מאוחרים (后天八卦 Hou Tian Ba Gua), שמכונה במערב בשם בה-גואה אחרי לידה. לכן יש להסתכל על קיומו של העובר שברחם כמושפע מהשמיים ואילו התינוק שנולד כמושפע מחוקי הארץ. כמו כן נטען כי חוקי השמיים מושלמים ומאוזנים ואילו חוקי הארץ אינם כאלה, ועל כן רגע המעבר להשפעות הארץ הוא רגע ייחודי בעל השפעה מכרעת על בריאות האדם בו מוטבע חותם שישפיע של נטייה לחוסר איזון כלשהו. הרגע הזה חשוב יותר מאחרים, בהם גם קיימת השפעה מיוחדת על גוף האדם ונפשו, עד כדי כך שרק לרגע זה מחשבים מפה של השפעות השמיים על האדם.

אנסה להתייחס לכל אחד מהטיעונים הללו - על פי תורת התנועות והצ'י (运气学说 Yun Qi Xue Shuo), כל אשר תחת השמיים (天下 Tian Xia),  או מה שהסינים מכנים כאינספור הדברים או רבבות הדברים (万物 Wan Wu),  נמצא תחת השפעת כוחות שמימים שנקראים חמש התנועות וששת הצ'י (五运六气 Wu Yun Liu Qi) ונובעים מהשפעת חמישה כוחות קוסמיים שנקראים חמש הפאזות (五行 Wu Xing).  מכך יוצא שגם גוף האדם מושפע כל הזמן מחמש התנועות וששת הצ'י. אבל מכיוון שכוחות אלו משפיעים על כל הברואים, ההשפעה על הגוף אינה מוגבלת רק לגוף שמתפקד עצמאית מחוץ לרחם אימו אלא גם לגופו הפיזי של העובר מרגע בו הזרע נקשר לביצית (מפגש בין שתי תמציות1), היווצרות הזיגוטה והתפתחות העובר ברחם האם. מכיוון שהעובר הינו בעל ממשות פיזית, חוקי הטבע (כבידה וקרינה אלקטרומגנטית), אשר יוצרים את חמש התנועות וששת הצ'י, פועלים עליו כבר מרגע היווצרותו. אולי אם הרחם והשיליה היו עשויים עופרת ומשוריינים כמו מקלט אטומי ניתן היה למנוע השפעה של חלק מהכוחות הפיזיקליים ביקום, אבל בסופו של דבר גם הם אינם מסוגלים לבטל את כבידת כדור הארץ. משמעות הדבר היא שכבר בשלב בו העובר ברחם אימו הוא נתון להשפעות חמש התנועות וששת הצ'י ולכן רגע הלידה אינו שונה כלל מכל רגע שחלף לפניו לפחות בכל הנוגע לקיום השפעה של כוחות אלו. מכיוון שכך, לא יהיה נכון לטעון שרגע הלידה משמעותי, בתואנה שכביכול בו מתחילה השפעת התנועות והצ'י.
לסיכום: גם העובר וגם היילוד מושפעים מכוחות השמיים והארץ, חמש התנועות וששת הצ'י.

שמיים מוקדמים מתארים תהליך בריאה על פי חוקיות יחסי יין-יאנג ויצירת גופו של העובר. לעומת זאת שמיים מאוחרים מתארים את תפקוד איברי הגוף על פי יחסי יצירה וריסון של חמש הפאזות. בעודו עובר, מקור ההזנה הבלעדי עבורו הוא תמצית ההורים. ברגע הלידה התינוק לומד לנשום בכוחות עצמו בעזרת ריאותיו ולהזין את עצמו בעזרת טחול-קיבה ומערכת העיכול. בשלב זה כבר אינו מסתמך בלעדית על תמצית ההורים לשם יצירת גופו, שכבר נוצר, אלא על מיצוי עצמאי של מזון ואוויר לשם תפקוד גופו. כלומר, רגע הלידה הוא רגע מכונן בחיי האדם בו נוצר מעבר מיצירה של גוף פיזי לפי חוקי יין-יאנג אל עבר תפקוד עצמאי על בסיס יחסי איזון של חמש הפאזות. מכיוון שבשני המקרים משתמשים במונחים של עץ-אש-אדמה-מתכת-מים, יש שמחברים בין תפקוד חמש פאזות לבין חמש התנועות וששת הצ'י. למראית עין מדובר בתשובה מוחצת שמסבירה היטב את ההיגיון מאחורי חשיבות רגע הלידה - לאחר הלידה, הגוף מושפע מחמש התנועות וששת הצ'י ולכן האיברים מאוזנים על פי יחסי יצירה וריסון של חמש הפאזות. מעשית, חיבור זה הוא טעות חמורה בין שתי תיאוריות שונות ואין לערבב בין חמש הפאזות ככוחות אוניברסליים ביקום, חמש הפאזות כיחסי איזון איברים בגוף האדם וחמש התנועות ככוחות השמיים.

מרגע שהתוהו ובוהו של המרק הקוסמי, שנקרא דאו, התפצל ליין ויאנג הוכתבו חוקים שמניעים את היקום. חמש הפאזות מתארות כוחות יסוד שנמצאים מאחורי כל הבריאה מרגע שהסתיימה, בדומה לכוחות היסוד בפיזיקה המודרנית - כוח הכבידה, הכוח האלקטרו-מגנטי, הכוח הגרעיני החזק והכוח הגרעיני החלש. חמש התנועות הן תוצר של השפעת כוחות היסוד של חמש הפאזות על כדור הארץ לאורך שנה שמשית אחת (קרינת השמש, כבידת השמש והירח וסיבוב כדור הארץ). כוחות חמש התנועות פועלים במחזוריות אינסופית על כל הגופים הפיזיים בעולמנו. אלו גם הכוחות המשפיעים על העובר אשר משאירים את חותמם בעת יצירת איברי גופו ומכתיבים לכל איבר איכות תפקודית ייחודית שמתארת את כוחות אלו. כך איכות תפקוד הכבד דומה לאיכות כח פאזת העץ, איכות תפקוד הלב דומה לאיכות חה פאזת האש וכן הלאה.

חמש הפאזות בגוף האדם הן תיאור יחסי איזון של איברי הגוף שהינו מוחלט ואינו משתנה בצורה קיצונית ביחס לזמן למעט השפעות קלות לאורך מחזור היום והשנה (קיים בלעדיהם אך מושפע מקיומם). כלומר, הלב תמיד נשאר בעל איכות של אש והכבד תמיד בעל איכות של עץ. התנועות משפיעות על התפקוד של האיברים עוד במהלך יצירתם והרבה לפני שהם מתחילים לתפקד עצמאית ולאזן האחד את השני על פי יחסי יצירה וריסון של חוקי הפאזות. כלומר מדובר כאן בהבדל בין השפעה קוסמולוגית על ההתפתחות הפיזית של האיברים ואיכות תפקודם, לעומת יחסי איזון לפי חמש הפאזות בין האיברים עצמם לאחר שכבר קיבל כל אחד מהם איכות של פאזה. במילים אחרות, לפני הלידה חמש התנועות משפיעות על התפתחות האיברים בעובר ומכתיבות להם את תפקודיהם העתידיים. לאחר הלידה הן משפיעות על האיזון בין איברים אלו (איזון שמבוסס על חוקיות יציאה וריסון של חמש הפאזות) על ידי השראות של כל איבר לשינוי חמש התנועות לאורך השנה, כך שהן יכולות לשבש את האיזון בין האיברים שנובע מתכונותיהם שנקבעו לפני הלידה. במקרה הראשון יש הכתבה על אופיים של האיברים בזמן יצירתם ובמקרה השני ערעור האיזון של אופיים בהתאם לפאזת העונה. לדוגמא - הכבד נברא בצלם פאזת העץ ותפקודו מאוזן על ידי שאר האיברים, אך בתקופת עונת תנועת העץ (ג'ואה יין רוח עץ) הוא נוטה להיות חזק משאר האיברים ובמקרים שונים אף עלול לצאת לחלוטין מאיזון ולהביא לחולי.
לסיכום: אין קשר בין תפקוד איברים לפי חמש פאזות והשפעת חמש התנועות וששת הצ'י

השפעות השמיים והארץ נוכחים תמיד ללא קשר לתפקוד הגוף ושלב התפתחותו

חמש התנועות וששת הצ'י מתארים שינויים עונתיים בצ'י האוויר והסביבה לאורך שנה אחת. את תנועת הצ'י לאורך השנה אפשר להסביר בארבע מילים - כניסה, יציאה, עליה וירידה. זהו המחזור המעגלי הקבוע בטבע ואפשר לחזות ולהרגיש אותו היטב לאורך השנה כולה אך גם במחזור קטן יותר, היממה. זאת פעימת הצ'י היאנגי שיורד, נכנס ונאצר בתוך הגוף בלילה/חורף ועולה, יוצא ומופץ בחיצוניות הגוף ביום/קיץ. ומכיוון שכוחות אלו חלים גם על גופה של האישה ההרה, גם העובר שברחמה נתון להשפעות אלו וגם בו יש תנועה של הצ'י היאנגי. כלומר, כבר בתקופת העוברות אנו נתונים באופן פאסיבי להשפעות השמיים והארץ, חמש התנועות וששת הצ'י, בדיוק כמו אדם בוגר. ברגע הלידה אין כל העצמה של השפעת ששת הצ'י וחמש הפאזות. אם כך, כוחותיהם והשפעתם על הגוף לא משתנים אלא נשארים זהים לפני ואחרי הלידה. השינוי בין טרום לידה לאחרי לידה מקבל ביטוי אחר בגוף (לדוגמא שינויים שחלים באש השר ואש הקיסר). המעבר מתפקוד הגוף כטרום לידה ולאחרי לידה היה מתקיים גם אם לא הייתה קיימת השפעה של תנועות וצ'י ולכן אינו תלוי בהם ואין להם שום השפעה ייחודית ברגע זה.
לסיכום: אין משמעות למועד הלידה מבחינת השפעות של חמש התנועות וששת הצ'י.

לא רק שהעובר נתון להשפעה ישירה של השמיים והארץ, הוא גם מושפע באופן עקיף דרך ארוחות הגורמה (ניסויים קולינאריים?!) של מלפפון חמוץ בשוקולד וגלידת קוקוס שאימו צורכת ואויר ערים צלול כסיגריות וגזי פליטה שהיא נושמת במהלך ההיריון. גופה ממצה את הצ'י הצלול שבאוויר וצ'י השמיים והארץ שבמזון, יוצר צ'י אמתי וממיר אותו לתמצית שמזינה את העובר. ועל כל אלו מתווסף גם צונאמי הורמונאלי שיוצר מצב רוח טייפוני ושינויים רגשיים ונפשיים שבמידה ואינם אשמתו של בן הזוג אז בטוח נחשבים למכה מהשמיים. כלומר, לא משנה איך נסתכל על זה, העובר נתון להשפעות השמיים והארץ בכל תקופת העוברות.

מעבר לכל זה אל לנו לשכוח שההשפעה הראשונית החשובה ביותר לנטייה המולדת של האדם (לא, לא נטייה מינית) היא הגנטיקה, או כמו שהסינים קראו לה - תמצית מקורית. אותו מפגש בין שתי תמציות שבורא את העובר ומקנה לו את אש השר ואש הריבון הוא אותו הרגע בו נוצרת הנפש של העובר ותכונותיו הגופניות נחקקות בגנים שלו, הוא רגע חשוב לעין ערוך לקביעת בריאותו של התינוק. השפעות התנועות והצ'י פשוט מוסיפות על זה טוויסט. עד כמה זה טוויסט משמעותי? זאת שאלה לרשומה אחרת.
לסיכום: בין ההשפעות הרבות על העובר יש השפעות חזקות יותר מחמש התנועות וששת הצ'י כגון תמצית מקורית ומצב נפשי וגופני של האם.

אז הצידוק הנפוץ הוא שאת רגע הלידה אנחנו יודעים בבירור ואילו את רגע העיבור אנחנו רק משערים. זה נכון במידה והחישוב שלנו אכן מבוסס על שעה ויום לידה כפי שדורשת שיטת ארבעת עמודה הגורל, אבל לשאר השיטות, גם קירוב של חודש סיני אמור להספיק ובכל זאת מפה זו לא מחושבת.

תקופת העוברות היא תקופה ממושכת שמשפיעה לכל אורכה על אופיו ומצבו הבריאותי של התינוק העתידי. רגע הלידה, ארוך ככל שיהיה, אינו משתווה באורכו ל-40 שבועות התפתחות העובר ולכן משך השפעתו על העובר, גם אם אכן קיים, הינו יחסית שולי ומשני. האם לא יהיה זה נכון שנחקור דווקא את ההפצצה הקוסמית הממושכת על העובר במהלך ההיריון במקום את רגע הלידה? או אולי דווקא את הרגע הקסום בו זרע אחד איטי הצליח לחלוף על פני חבריו המהירים שהתעייפו בחפירה ממושכת ולחבור ולהתאחד עם הביצית?

אבל רגע, אכן יש שינוי משמעותי כלשהו ברגע הלידה. כאשר התינוק נולד הוא משתמש בריאותיו לראשונה ללקט את הצ'י הצלול של האוויר. זאת הפעם הראשונה בה הוא ממצה ומזקק בעצמו צ'י אמתי שאינו חלק ממחסן התמצית המקורית אותה קיבל מהוריו ואגר במהלך ההיריון. אבל לא רק הריאות מתחילות לתפקד, גם טחול-קיבה ומערכת העיכול, שהינם היצרנים החשובים ביותר של צ'י המזון שמשמש לייצור צ'י אמתי לאחר צירוף לצ'י הצלול מהאוויר. רק שהעולל הצעיר עדיין לא מבסס את מיצוי הצ'י האמתי על תזונה פליאוליתית קרניבורית של סטייק סינטה Medium Rear במרינדה של יין אדום או תזונה טבעונית של כוסמת, קינואה, פירות וירקות שאוצרים בתוכם את צ'י השמיים (טמ"פ צ'י) וצ'י הארץ (טעמים). לא, הוא לרב צורך את מנת הצ'י שלו משד אימו, כך שבמקרה זה הוא עדיין לא ממש בא במגע עם צ'י השמיים והארץ שלאחר הלידה. למעשה, מערכת העיכול שלו כלל לא בשלה לתפקד עצמאית ולספק לו את מיצוי המזון כך שרגע הלידה אינו שינוי כזה גדול מבחינת השפעות השמיים והארץ על מערכת העיכול.
לסיכום: השינוי העיקרי בעובר בעת הלידה הוא מעבר לנשימה עצמונית - תפקוד עצמאי של הריאות.

אז האיברים הסינים נוצרים בגלל השפעת ששת הצ'י וחמש התנועות עוד בתקופת העוברות וברגע הלידה חלקם כבר מתפקד, אחרים כבר קיימים אך בדיוק מתחילים לתפקד, וחלק מתפקדים חלקית ואינם בשלים לתפקוד עצמאי. בקאנון הפנימי נאמר שמפגש בין שתי תמציות יוצר את הנפש, כך שרגע העיבור הוא רגע משמעותי מבחינת נפש האדם. מספר ימים לאחר לידת העולל, הוא מקבל מאביו את הנפש האתרית (魄 Po) וגם זה רגע חשוב מאד מבחינת נפש היילוד. אם ניקח בחשבון שהרבה תפקודים מוחיים נחשבים תפקודים של איבר הלב, על סמך העובדה שמוח העובר מתחיל לתפקד הרבה לפני לידתו, אנו מבינים שהלב הסיני מתחיל לתפקד לפני הלידה וכך גם איברים רבים אחרים. למרות זאת, אין אף אחד שמחשב ועורך מפת לידה לכל אחד מאלו על מנת לברר כיצד רגעים אלו הושפעו מהשמיים. האם לריאות חשיבות רבה יותר מאשר לנפש, ללב או לאיברים אחרים?
לסיכום: יש רגעים חשובים לא פחות, אם לא יותר, על התינוק ונפשו שאינם קורים ברגע הלידה.

גם רעיון מושלמות השמיים לעומת הארץ הוא בעייתי למדי. לעניות דעתי אין בשמיים כל מושלמות, מסלולי הקפת הפלנטות את השמש אינם עגולים כי אם מעגליים אליפטיים ולמעשה הם גם לא על אותו מישור. כמו כן אין אחדות או סימטריה בין משך הקפת הפלנטות לבין מחזורים על גבי כדור הארץ, כלומר, מבחינת האדם אין כל סימטריה בשמיים. על כך נוסיף שגם נצחיות הפלנטות ומערכת השמש הם יחסיים למשך חיינו אך ביחס לגיל היקום הם שבריר שניה שלא לדבר על כך שגם סופם יגיע כנראה בעוד כ-5 מיליארד שנים. גם במסלול הקפת כדור הארץ את השמש אין סימטריה והוא כלל אינו עיגול, דבר שמשפיע על אורך עונות השנה והמרחק מהשמש. בשמיים יש את האי סדר שלהם, סערות רוח וסופות למיניהן, שרבים חמים, סערות ברקים ורעמים. אלו הפתולוגיות של השמיים שיכולות להופיע בתקופות שאינן אופייניות לצ'י התקופתי. על אחת כמה וכמה רעיון תורת התנועות והצ'י בו קיימים ששת הצ'י האורחים וחמש התנועות האורחות שמשתנים בכל שנה ומערערים את איזון העונות ואף גורמים לפתולוגיות נפוצות על גבי הארץ. זאת הפתולוגיה שמקורה בשמיים.
לסיכום: גם אם זה נכון שהעובר מושפע מאד מהשמיים ואילו התינוק פחות, השפעת השמיים כלל אינה מושלמת או עדיפה על השפעות אחרות.

לסיכום
עד כה טרם מצאתי תשובה מספקת לשאלה מדוע רגע הלידה חשוב יותר מכל רגע אחר בשלבי התפתחות העובר ונפשו על אחת כמה וכמה רגע העיבור. הסינים בחרו לקבוע את חישוב מועד הלידה כבעל חשיבות ומחוסר בתשובות אני יכול להגיע כרגע רק לשתי מסקנות אפשריות, האחרת היא שרב האנשים פשוט לא יודעים את התשובה לשאלה והשניה היא שנפלה טעות כאשר נקבע שמועד הלידה חשוב. אולי ביום מן הימים כאשר יגיע לידי מיידע חדש או יתעכל ישן אשוב לחשוב על נושא זה.

ברור לי שאנשים שעוסקים במפות לידה לא יוותרו על שיטתם ויפסיקו לחשב מפות לידה על סמך הרשומה הזאת, אני גם לא מכוון לכך. אם הצלחתם להתגבר על הרצון לסגור את המחשב וצלחתם את הרשומה הארוכה הזאת, אני מקווה שהיא מעלה בכם שאלות ורצון להמשיך ולמצוא תשובות, אם לא עבורי אז לפחות עבורכם. זאת הדרך הטובה ביותר על מנת לשפר את ההבנה שלנו של הנושא הזה. במידה ולדעתכם יש בידיכם תשובות לשאלות שהעלתי וטרם התייחסתי אליהן, אתם מוזמנים להגיב או להעלות טיעונים בעד ונגד.

לעניות דעתי, בדומה לצמחי מרפא ומזון, שזוכים לאיכות מסויימת (טעם וצ'י) בין היתר על סמך זמן נביטתם, גדילתם וקצירם, כך גם האדם זוכה לשלל השפעות מהטבע מרגע העיבור ועד הלידה כך שיש לשקול את כל טווח הזמן הזה על מנת להבין את האיכויות שהשפיעו על התפתחות התינוק ולא להסתמך רק על רגע בודד אחד של עיבור או לידה.

תודה מיוחדת לחברי קבוצת דיון מקרים ברפואה סינית שבפייסבוק ששמחו להביע את דעתם על הנושא ולחלוק מהידע שלהם לדיון ולשאלותי.

                                                                                                                                                     
הערות
מפגש בין שתי תמציות - פרק 8 שורש הנפש, הציר השמימי, הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב (黄帝内经·灵枢·本神第八): "המפגש בין שתי תמציות נקרא נפש" (两精相搏谓之神), כאשר גבר ואישה מזדווגים, התמציות שלהם נפגשות ויוצרות נפש חדשה, חיים חדשים.

2 תגובות:

  1. תודה ניצן,
    אתה בהחלט נותן, כהרגלך חומר למחשבה.
    אני זוכר שבשנות לימודיי, הייתי לוקח את כל התאוריה שלמדתי כתורה.
    וככל שאני לומד יותר מנסיון, אני מנסה להבין יותר לעומק, מה באמת הכוונה, למה נאמר כך.
    לעיתים אני מגיע לאותו מקום שבו התחלתי, לפעמים אני משתכנע שמה שנאמר לא נכון, או שאני לא הבנתי אותו כמו שצריך, ולפעמים אני מסכים לגמרי.
    תודה על התזכורת להמשיך ולהטיל ספק, לבדוק, לחקור

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה גיא,
      אני חושב שבמהלך הלימודים, התלמידים צריכים קרקע יציבה וברורה עליה הם מבססים את הידע שלהם, לכן על המורים להיות חד משמעיים במידע שהם מוסרים אפילו אם הם עצמם יודעים שלא כך הם הדברים. אחרי שהתלמידים מקבלים בסיס וידע ומתחילים לחבר את הכל, חובה עליהם להתחיל לשאול שאלות קשות ולחפש אחריהן תשובות מהמורים. בסופו של דבר, רק תשובות שהשגנו בעצמנו, באמת הופכות לידע אמיתי ולבסיס יציב. כיף לראות שהדברים מאחורי הרשומה מדברים אל עוד מטפלים.

      מחק