רפואה סינית ושפה משותפת

אחת הבעיות איתה נאלצתי להתמודד לאחר שחזרתי לארץ הייתה הקושי להבין את דיונים ברפואה סינית שנערכו בעברית. מכיוון שאין מונחים קבועים ומוסכמים על כל העוסקים בתחום זה בישראל ומכיוון שרב הידע בתחום מגיע מתרגום ספרות באנגלית או צרפתית, נוצר מצב שכל מטפל מדבר במעיין מבטא או ניב ספציפי לבית ספרו. כאשר קראתי דיונים על רפואה סינית בפורומים השונים או עיינתי במאמרים שפורסמו ברשת נתקלתי בחוסר אחידות גדול בשפה המקצועית בה השתמשו הכותבים, דבר אשר מנע ממני להבין את דבריהם ודרש השקעת מאמץ רב על מנת להבין את התכנים. על כן חשבתי לפתוח כאן את הנושא בתקווה שאולי מטפלים נוספים יסכימו להרים את הכפפה ולהתחיל לעברת את הרפואה הסינית.

בסין יש רק רפואה סינית אחת וכל רופא סיני דובר את אותה השפה. משמעות הדבר היא שלא משנה מאיזו פרובינציה מרוחקת או עיירה נידחת ממנה מגיע הרופא וגם לא משנה באיזו אוניברסיטה למד, הוא יכול לתקשר בקלות רבה עם כל רופא סיני אחר בסביבתו ללא כל קושי. כאשר האחד מדבר על תפקוד של איבר כלשהו או מציין סינדרום של מחלה או שמות נקודות לדיקור, כל רופא סיני בסין מבין אותו מייד.

אחד ההבדלים בין תחום הדיקור בסין והתחום במערב וישראל הוא שבסין לומדים את שמות כל נקודות הדיקור, נו טוב, אחרי הכל זה בסינית, אבל אף אחד לא משתמש בכינויים כגון ריאות-5 או כיס-מרה-32. לעומת זאת בישראל, בהשפעת חוסר האחידות מהמערב נוצר ערב רב של ניסוחים. ניקח לדוגמא את נקודת בריכת היאנג, היא עשויה להיקרא SJ-4, שהינו קיצור שם המחמם המשולש בסינית (San Jiao), היא יכולה להיקרא TW-4 שהוא קיצור לווריאציה של המחמם המשולש באנגלית (Triple Warmer), או אולי TH-4 שמגיע גם כן מתרגום לאנגלית (Triple Heater) ואפילו להיקרא TB-4 שזה תרגום נוסף מאנגלית (Triple Burner). כך גם נקודות על ערוץ המעי הגס יכולות לקבל את הקיצור L.i שמשמעותו Large Intestine או Co שמשמעותו Colon. מכיוון שכך, לעיתים קרובות מצאתי את עצמי מבלה זמן מיותר בניסיון לנחש את משמעות ראשי התיבות ולאחר מכן לספור את כל הנקודות על הערוץ על מנת להצליח לזהות על איזו נקודה מדברים. אינני שולל את שיטת המספור או טוען שצריך לחייב את כולם ללמוד את שמות הנקודות, אבל כן מציע לנסות לאחד את קיצורי השמות או אולי להשתמש בעברית.

מבחינת טכניקות דיקור, השתרשו בארץ המילים חיזוק ופיזור (של נקודת דיקור) כאשר הסינים מדברים דווקא על הטלאה וניקוז. יכול להיות שתגידו שאני קטנוני אבל לעניות דעתי יש הבדל בין המילים. אחת הגישות בהן אני בוחן התאמה של תרגום בין שתי שפות, היא תרגום חוזר של החומר לשפת המקור. כאשר אני מתרגם את שתי המילים, חיזוק ופיזור, לסינית אני מקבל מילים אשר ברפואה הסינית בעלות משמעות שונה, שכבר הינה בשימוש לפעולות אחרות (פיזור קור). מעבר לכך, אפילו בעברית לא מדובר על מילים הופכיות. חיזוק הוא לא ההפך של פיזור אלא של החלשה. פיזור הוא לא ההפך של חיזוק אלא של ריכוז. זה נכון שהטלאה (מילוי חוסר) אינה בדיוק המילה ההופכית של ניקוז אבל כאשר אנו מדברים על מילוי של חוסר בתוך הערוץ אל מול ניקוז והוצאה (ריקון) עודף שבתוך הערוץ אז אפשר לראות שתפקידן הפוך. גם מבחינת התיאוריה מילים אלו מדויקות יותר, כאשר יש לנו עודף של צ'י בתוך ערוץ כלשהו אנו רוצים להוציא אותו החוצה ולא לפזר אותו. כאשר יש לנו חוסר של צ'י את מה נחזק? איך אפשר לחזק את הצ'י אם הוא נעדר? כל שאנו יכולים לעשות זה למלא את החוסר וההעדר של הצ'י החסר. לא בכדי מכנים הסינים את "חולשת צ'י" דווקא כ"העדר צ'י" (Qi Xu 气虚). אפשר לראות שמשמעות המילים חשובה לנו להבנת הרפואה הסינית ותפקודה.

בעיה נוספת בה נתקלתי היא הכללה של תפקודי צמחי מרפא תחת אותה קטגוריה צרה. הסינים אוהבים להשתמש בשפה עשירה ומגוונת ונמנעים לחזור על אותה המילה באותו המשפט. על כן הכתבים מכילים עושר עצום של מילים נרדפות. כמו כן הם אוהבים לדייק במילים בהן הם משתמשים כך שמשפט המתאר פתוגנזה כלשהי יכול להצביע בדיוק רב על אופן הטיפול בו צריך לנקוט ואף באילו צמחי מרפא יש לבחור. האם צריך לפזר את הפתוגן, או אולי לנקז אותו מטה, האם נייזע אותו החוצה או שנמגר אותו משכבת השרירים. אפשר לראות שתחת הקטגוריה של צמחים מטליאי צ'י (ממלאי חוסר של צ'י) אפשר למצוא צמחים מעצימי צ'י מקורי (Ren Shen) שעוצמתם חזקה מאד, צמחים מטליאי צ'י (Huang Qi, Bai Zhu) שניים בעוצמת מילוי החוסר וצמחים מטיבי צ'י (Shan Yao) שעוצמתם פחותה. כמו כן בקטגוריה זו אפשר למצוא התייחסות להבראת הטחול (Jian Pi 健脾) במקום לחיזוקו, מכיוון שאותם צמחים ייעודיים נועדו להשיב לטחול את בריאותו ותפקודו התקין בשינוע והתמרת צ'י ונוזלים.

בקטגוריה של הצמחים המשתנים אפשר למצוא הבדל בין צמחים מחלחלים, מטיבי שתן, פותחי חסימה ומטיבים עם משק המים. לרב כאשר אני משתמש במילה "מחלחלים" ממהרים לתקן אותי ל"מלחלחים" מתוך הנחה שטעיתי ומכיוון שלא נהוג להשתמש במונח זה בארץ. בין הצמחים המחלחלים אפשר למצוא את Fu Ling, Yi Yi Ren, Zhu Ling ועוד אשר מטפלים בין היתר בבצקות. אז מדוע הסינים מכנים אותם "מחלחלים"? בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב מוסבר שלשלפוחית השתן אין פתח כניסת נוזלים אלא רק פתח יציאה, אז כיצד אותם נוזלים מגיעים אל השלפוחית והופכים לשתן? ההסבר לכך הוא פשוט, בין שלפוחית השתן והמעי הדק אמנם אין צינור מחבר, אך איברים אלו צמודים האחד אל השני והנוזלים מחלחלים מהמעי הדק אל שלפוחית השתן. על כן בקאנון הסיווג מסביר גַ'אנג גִ'ינג-יוּאְה מסביר "המעי הדק דר תחת הקיבה, קולט שפע הדגן והמים שבקיבה ומפריד צלול ועכור, מים ונוזלים מחלחלים ונכנסים קדימה, פסולת משתייכת מכאן אחורה". למרות שכיום אנו יודעים שמבחינה אנטומית תיאור זה אינו נכון, הרעיון הכללי לא השתנה, צמחים מחלחלים מעבירים לחות מיותרת שהצטברה בגוף וברקמות (למשל בצקות) אל עבר שלפוחית השתן. התגברות כמות השתן נובעת מכך ששלפוחית השתן מתמלאת. מסיבה זו הצמחים שציינתי למעלה נחשבים גם מטיבי משק המים בגוף, מעצם העובדה שהם משנעים את הנוזלים והלחות למקום בו הם צריכים להיות. עד כה ציינתי צמחים שמעבירים את הלחות מהגוף אל שלפוחית השתן, אך יש גם צמחים כגון Hua Shi, Mu Tong ואחרים, אשר משפרים את הוצאת השתן והפרשתו מהשלפוחית החוצה ודואגים שתהיה חלקה וללא חסימות. למרות שרבים מכנים את כל הצמחים האלו "משתנים", מנגנון השיתון שלהם כמו גם המקרים בהם נשתמש שונים. בכלל, הטיפול הישיר בלחות כולל ייבוש, סילוק, חלחול, שיתון, התמרה וכדומה ולכל אחד יש את הזמן והמקום המתאים לו.

גם בקטגוריה של מחממי הפנים אפשר למצוא מושגים מדויקים המתארים את תפקוד הצמח. כך למשל הצמח Fu Zi נחשב צמח שמשיב יאנג ומטליא את האש מכיוון שהוא מטפל במקרים חמורים של בריחת יאנג מן הגוף החוצה. זהו צמח הממלא את האש הכה חשובה בגוף. גם Gan Jiang נחשב כצמח המשיב את היאנג למקומו הנכון בכליות ו-Rou Gui נחשב צמח שממלא את אש החיים. בשונה מצמחים אלו, רב הצמחים הנותרים בקטגוריה זו רק מחממים את הפנים או מפזרים קור ואינם יכולים להחליפם.

יש שיטענו שאין כל טעם להשקיע באוצר המילים העברי של הרפואה הסינית ושכדאי להתמקד באנגלית. קשה לי מאד להסכים עם גישה זו. ראשית מכיוון שגם באנגלית אין אחידות, לא במונחים המתארים תפקודי איברים ולא בכינויי נקודות (כפי שציינתי למעלה). מדוע שנבחר בגישה שכשלה במקום ליצור שפה אחידה שתשמש את כל דוברי העברית? במידה ואנחנו חושבים שהרפואה הסינית היא תחום שיישאר כאן בארץ וימשיך להתפתח, שווה להשקיע את המאמץ לאחד את השפה ולהתבסס אך ורק על תרגום נכון ומדויק מהמקור הסיני. כל עוד הרפואה הסינית בארץ מתבססת על אנגלית היא לא יכולה להיות הרפואה שלנו, היא הרפואה של דוברי האנגלית. לעניות דעתי היא גם לא תוכל לפתח את השיח בתחום בין מטפלים מבתי ספר שונים. למרות שהשפה העברית אינה עשירה כמו השפה הסינית, לפחות בתחום זה, עדיין יש לנו מרחב תנועה גדול למדי ומקום רב לשיפור.

לצערי, גם במקרים בהם אפשר להשתמש בשפה העברית על מנת לתאר מחלה או סינדרום, מטפלים רבים בוחרים לערבב מונחים מכמה שפות. כבר קרה שבשיחה עם קולגה או תלמיד, אמר בן-שיחי ש"יש לחות כתוצאה מ Sp Qi Xu". במשפט אחד כלל עברית (לחות), סינית (Qi Xu) ואנגלית (Spleen) כאשר יכל באותה מידה לומר שיש חוסר בצ'י הטחול. אני יודע שחלק מהקולגות שלי, אותם אני מאד מכבד, טוענים שרצוי שנכנה את האיברים הסינים בשמות הפין-יין הסיני שלהם, למשל Gan (כבד), Pi (טחול), Fei (ריאות) מכיוון שלא באמת מדובר באיברים בשר ודם אלא תפקודים וששימוש בשם העברי יוביל לטעויות, אך כפי שהסברתי ברשומה על דזאנג-פו איברים או לא איברים, שאכן במקור דובר על איברים בשר ודם. אוסיף עוד, שהרפואה המערבית בסין אימצה את שמות האיברים הסינים לשמות האיברים האנטומים כך שאין שום סיבה שלא נעשה זאת גם בארץ בשפה העברית.

אז מה אני רוצה לומר, בסיכומו של דבר שווה להשקיע בשפה אחידה עבור כל העוסקים ברפואה הסינית על מנת שהתקשורת תהיה ברורה, פשוטה ומדויקת יותר. רצוי שאוצר המילים יהיה מבוסס על תרגום ישיר של המילים הסיניות ולא התרגום לאנגלית כך שמשמעותן תהיה הקרובה ביותר למשמעות המקורית. כאשר השפה תהיה עשירה ומדויקת יותר המגוון העשיר של התיאוריה והפרקטיקה של הרפואה הסינית יהיו ברורים יותר.