יום שבת, 7 במאי 2011

בריאות וחיים ביד הלשון - אבחון לשון ברפואה סינית

"תוציאי לשון בבקשה". עינייה נפערו מעט, גבותיה עלו קמעה ומבטה הביע תמיהה. לקח לה מספר שניות לעכל את הבקשה שלי. מבטה בוחן את תגובתי לראות שאינני מתבדח. יכולתי לדמיין את גלגלי השיניים במוחה מסתובבים בנסיון לעכל את הבקשה "תוציאי לשון בבקשה". אחרי הכל, הבעיה לשמה הגיעה לטיפול אינה קשורה במאומה עם אף, אוזן או גרון אז מדוע בכלל צריך לבדוק לה את הלשון? מי מלבד ילדים עוד מוציא היום לשון?

היא הוציאה את הלשון  עם פה סגור, כאילו היה זה רפלקס. האופן שבו הוציאה את הלשון העלה על פני חיוך. הוא הזכיר לי את תקופת ילדותי בה ילדים הוציאו לשון בהתרסה.

זה קרה לי באחד הטיפולים הראשונים שביצעתי לאחר חזרתי מסין. הסינים רגילים ללכת לרופא סיני עוד מגיל צעיר מאד כך שהוצאת לשון היא דבר שבשגרה, אבל בארץ, הרפואה הסינית חדשה יחסית ואיתה דרישותיה המוזרות. אירוע זה אפשר לי להבחין שבארץ הוצאת לשון מחזירה אנשים לתקופת הילדות בה הסיבה היחידה לשמה הוצאנו לשון היתה התרסה או לגלוג.


מדוע הלשון משקפת את בריאות הגוף והנפש?
אבחון הלשון והדופק הינם שני כלים חשובים מאד ברפואה הסינית. ללשון יש קשר למספר איברים בגוף ולמעשה כמעט כל האיברים מקושרים אל הלשון דרך ערוצי הצ'י (מרידיאנים). האיברים העיקריים המשפיעים על הלשון הם הלב, הטחול, הקיבה והכליות. תפקוד איברים אלו משפיע על תנועתיות הלשון, צבעה, שלמותה, רטיבותה והחיפוי שעל גביה. כאשר מופיע שינוי באחד מהסימנים שעל גבי הלשון אנו יכולים להסיק כי האיבר המשפיע על סימן זה אינו מתפקד באופן מאוזן.

הקשר בין הלב, גוף הלשון ותנועתה
ברפואה הסינית נאמר שהלב נפתח אל הלשון והלשון הינה הביטוי החיצוני הנראה לעיין, של הלב. משמעות הדבר היא ששפע וחוסר של תמצית הצ'י של הלב ותקינות תפקודו ניתנים לזיהוי על סמך התבוננות בשינויים המופיעים בלשון. הלב הוא הקיסר של כל האיברים בגוף ומפקד על כולם. תפקידו של הלב הוא בין היתר לפקד על כלי הדם והדם בגוף. כמו כן הלב מאכסן (אוצר) בתוכו היבט חשוב ביותר של הנפש. על ידי התבוננות בלשון ניתן לבחון ולהבין האם תפקוד הלב כמשכן הנפש ושליטתו על הדם וכלי-הדם תקינה או לא.

ההשפעה של הלב על הלשון נובעת ממספר גורמים. ראשית, ערוץ הלב (מרידיאן) מתחבר אל גוף הלשון1. השפעה נוספת נובעת מתפקידו של הלב כשולט על הדם וכליו. מכיוון שהלשון עשירה בכלי הדם ומכיוון שאינה מכוסה בעור בדומה לשאר חלקי הגוף על כן שינויים בגווניה וצבעה הנובעים ממגמות שינוי בתפקוד הלב, הדם וכלי הדם מקבלים ביטוי מיידי על גביה. מכיוון שהלב אחראי על הדם, צ'י ודם מהלב עולים אל הלשון ומזינים אותה ובכך מאפשרים לה לחוש טעם2.

גם היכולת לדבר (הפקת קול) ולתקשר (ביטוי מילולי של מחשבה) מושפעים בצורה ישירה מתפקוד הלב והשפעתו על הנפש. הנפש מתקשרת עם העולם דרך פתחי החישה הצלולים. עיניים - ראיה- כבד, פה - טעם - טחול, אף - ריח - ריאות, אוזניים - צליל - כליות, לשון - שפה - לב. פתחי התקשורת מכונים "פתחים צלולים" מכיוון שהם מאפשרים מעבר של חוש מן החוץ אל תוך הגוף. כל אחד מחמשת פתחי החישה הצלולים מקושר אל אחד מחמשת האיברים היינים. האיברים היינים הינם איברים אשר אוצרים בתוכם תמצית חיים ואינם מאפשרים יציאתה אל מחוץ לגוף. תנועת הלשון והיכולת לתקשר עם העולם סביבנו תלויים ביכולתה של הנפש לפקד על הגוף3. כאשר תפקוד הלב והנפש תקין, תנועת הלשון חופשית וקלילה והיכולת לדבר תקינה. כאשר הנפש של הלב אינה צלולה, תנועת הלשון מגושמת ומופיעות רעידות כתוצאה מכך מופיעים קשיי דיבור.

תפקידיה של הנפש (בסינית - שֶׁן) כפי שהם מתוארים ברפואה הסינית דומים במידת מה לרוח, נפש ונשמה ביהדות. ה"שֶׁן" אחראית על יכולת חשיבה, דעת, זיכרון, שכל, הכרה של דברים, חישה, דיבור, חיות הגוף ועוד. בהקשר של שפה, לשון ויכולת לדבּר ה"שֶׁן" מקבילה ל"רוח". ביהדות נאמר שמשכנה של הרוח בלב ושהינה אחראית על הרגש והדיבור שבאדם. יכולת הדיבור מייחדת את האדם משאר החיות ומאפשרת לו להעביר רעיונות מופשטים וחסרי ממשות לכדי תכנים ממשיים הניתנים להעברה בדיבור.
 
מעניין לראות שכמעט כל האיברים היינים המקושרים לפתחי חישה חלולים הינם למעשה איברים מוצקים ומלאים. רק איבר אחד למעשה הוא איבר חלול איבר זה הוא הלב. לא רק שהלב שונה משאר האיברים בהיבט זה, הוא שונה מהם גם מבחינת פתח החישה שלו. בשונה משאר פתחי החישה שהינם חללים הלשון הינה גוף שרירי מלא. למעשה הלשון הינה גוף חישה פיזי בתוך הפה ואינה באמת פתח חישה בעל מבנה חלול בדומה לאוזן, עין, אף או פה.

הקשר בין טחול, קיבה וחיפוי הלשון
הלשון קשורה גם לטחול והקיבה. הטחול והקיבה הם האיברים האחראיים על קליטת המזון הנכנס אל הגוף, מיצוי כל חומרי התזונה שבו והפצתם בגוף לשם יצירת צ'י, דם והזנה של הגוף כולו. צ'י הקיבה מאדה ומתמיר את צ'י המזון שבקיבה ומעלה אותו אל הלשון שם הוא הופך לחיפוי הלשון. מכיוון שהחיפוי הוא תוצר של תפקוד תקין של הטחול והקיבה בעיכול המזון על כן הוא משקף את תפקודם ויכול להצביע על בעיות בתפקוד, חוסר בתזונה ובעיות בחילוף חומרים ויצירת צ'י ודם בגוף.

חשוב לציין שגם הטחול משפיע על גוף הלשון עקב היותו אחראי על שרירי הגוף ועובדת היות הלשון שריר. חולשה של הטחול וכשל בתפקודו בייצירת צ'י ודם יכולה להשפיע על גוף הלשון ועוביה.
הקשר בין הטחול, הכליות ורטיבות הלשון
הרוק שבפה מקורו בשני איברים. מצד אחד יש לרוק קשר לתמצית שמאוכסנת בכליות ומצד שני הוא קשור לנוזלים המופצים בגוף על ידי הטחול. אפשר לומר שהטחול והכליות אחראיים על ייצור הרוק בפה. לחות הלשון וכמות הנוזלים בפה משקפים את תקינות תפקודם של שני איברים אלו בגוף.כאשר יש הלשון יבשה זהו סימן לכך שיש חוסר בנוזלים בגוף או שהנוזלים נעצרו במקום כלשהו ולכן אינם נשלחים אל הלשון. רטיבות יתר של הלשון תצביע על הופעת לחות בגוף או בעיית הנעת הנוזלים ופיזורם בגוף (מצטברים על הלשון).


כיצד הלשון משקפת את בריאות האדם
  1. אזורים - הלשון מחולקת למספר איזורים המשקפים איברים שונים בגוף.
  2. איכות גוף הלשון - בחינה של גוף הלשון ורקמתה מבחינת צבע, שלמות ותנועה.
  3. איכות חיפוי הלשון - צבע החיפוי, עובי החיפוי, רטיבות החיפוי, צמיגיות החיפוי, העדר חיפוי.
1. אזורים
הרפואה הסינית מחלקת את הלשון למספר אזורים שונים אשר כל אחד מהם משקף את תפקודו ומצבו של איבר או צמד איברים. ישנו קשר למיקומם של האיברים בגוף ומיקום האזורים המשקפים אותם על הלשון. כך למשל, הלב והריאות שמקומם בחזה משתקפים על קצה הלשון. טחול,קיבה, כבד וכיס מרה שמקומם במרכז הגוף משתקפים במרכז הלשון. כליות ושלפוחית השתן שמיקומם בחלל הבטן נמוך מכל משתקפים בשורש הלשון.

על ידי התבוננות בשינויים המופיעים על גבי האיזורים השונים באפשרותנו לזהות בעיות בתפקוד האיברים השונים. לדוגמא: כאשר קצה הלשון אדום משאר הלשון אנו מזהים זאת כחום (אדום) בלב (קצה הלשון משקף את הלב).


2. איכות גוף הלשון
בעת אבחון של איכות גוף הלשון אנו בוחנים מספר היבטים: נפש הלשון, צבע הלשון, צורת הלשון, מצב הלשון.


נפש הלשון
כוללת את תנועת הלשון וחיות צבע הלשון. הלשון אמורה להיות בוהקת ובעלת חיות בצבעה. לשון חסרת נפש היא לשון שאיכותה יבשה, קמלה, עמומה, חשוכה וחסרת ברק. חוסר נפש יתבטא גם בתנועה לא תקינה של הלשון, לשון בעלת נפש אמורה להיות בעלת יכולת תנועה טובה. חוסר נפש מצביע על תפקוד לקוי של האיברים הפנימיים והתמעטות של תמצית וצ'י ואף פגיעה בנפש האדם.

צבע הלשון
נהוג לזהות מספר גוונים: ורודה (אדום בהיר), לבנה (חיוורת), אדומה, בורדו (אדום כהה), סגול וכחול-ירוק. הצבע התקין של הלשון הוא ורוד. צבע הלשון מושפע בעיקר משני גורמים עיקריים - דם וחום. כאשר יש חוסר בדם, צבע הלשון יטה לחיוור. חום נובע מצ'י יאנגי, כאשר קיים חוסר של חום תקין בגוף הלשון תהיה חיוורת. אדמומיות של הלשון מצביעה על עודף של חום בגוף, אם ממקור חיצוני או ממקור פנימי. גוונים סגול וכחול מצביעים לרב על חום חזק מאד (רעיל) כאשר הוא משולב עם צבע אדום וקור כאשר משולב עם צבע לשון ורוד או חיוור.



צורת הלשון 
צורת הלשון מצביעה של שינוי ברקמות הלשון. לשון זקנה (מיושנת) - רקמת הלשון גסה, מחוספסת ומקומטת, בליטות גסות ואינן שוות. לשון זקנה מצביעה על שגשוג של פתוגן בתוך הגוף. לשון צעירה (עדינה) - רקמה חלקה כקטיפה, בליטות זעירות וצפופות. לשון צעירה מצביעה על פגיעה בחומרים החיוניים לגוף כגון חוסר צ'י ונוזלים (יין ויאנג). לשון נפוחה ומוגדלת - רחבה ועבה. כאשר הלשון נפוחה זהו סימן לכך שנוזלי הגוף (לפעמים אף דם) אינם מופצים כראוי ועל כן הצטברו בתוך הלשון. לשון רזה לאורכה ודקה בעוביה - כאשר מופיעה לשון רזה ודקה זהו סממן לכך שקיים חוסר בצ'י ודם בגוף (טחול ולב).  לשון סדוקה ומחורצת - כאשר מופיעה לשון סדוקה זהו סימן לחוסר בנוזלי הגוף (יין) ולעיתים אף חום. לשון זו דומה מעט לאדמה חרבה ויבשה. לשון עם סימני שיניים בהיקפה - מצביע על חולשה של הטחול.




נקודות או כתמים אדומים על גבי הלשון יכולים להצביע על שתי פתולוגיות אפשריות, חום וסטסיס דם. לשון מנוקדת וקוצנית - סימן לחדירה של חום חזק אל הדם הדוחק את הדם ומאיץ זרימתו. נקודות אדומות או קוצים אדומים - נקודות אדומות כדם המפוזרות באופן יחסית אחיד (מרווח שווה) ובצורה סימטרית על גבי הלשון ולעיתים בולטות מעט ממשטח הלשון. נקודות אדומות על גבי לשון אדמדמה הן סממן של חום שופע בדם או חום משגשג עקב חוסר יין. כאשר הנקודות מופיעות על לשון בצבע אדום חזק או ארגמן זהו סממן לחדירת החום אל רמת הצ'י המזין והדם וגורם להצטברות של צ'י ודם. כאשר הנקודות ממוקדות באיזור אחד (קצה או צידי הלשון) מדובר בחום שופע באיבר המזוהה עם איזור זה (לב, כבד). לשון עם סימני דימום - סימן לדימום פנימי עקב חוסר יכולת של הצ'י להחזיק את הדם בכלי הדם או הופעת חום רב הדוחף את הדם אל מחוץ לכלי הדם. נקודות סטסיס או כתמי סטסיס - נקודות אדומות-סגולות כהות המרוכזות באזור אחד או בחוסר אחידות על גבי הלשון. נקודות סטסיס הן סממן לסטסיס דם.


מצב הלשון
מצב הלשון בזמן תנועה או מנוחה. רכות וקשיון הלשון, תנועה רצונית ולא רצונית, נטיה או סטיה לאחד הצדדים, רעד, כח תנועה. לשון מכווצת שאינה יוצאת.


3. איכות חיפוי הלשון
בעת אבחון חיפוי הלשון אנו בוחנים מספר איכויות: עובי החיפוי, רטיבות החיפוי, דביקות החיפוי, שלמות החיפוי וצבע החיפוי.

עובי החיפוי
על גבי הלשון יש חיפוי שקוף ולבן אשר דרכו ניתן לראות את הלשון וצבעה. שינוי בעוביו של החיפוי מצביע לרב על מיקום המחלה בגוף. כאשר החיפוי דק הוא מצביע על כך שהמחלה בחיצוניות הגוף (עור) ואילו כאשר החיפוי עבה זהו סימן לכך שהמחלה הינה פנימית יותר.

רטיבות החיפוי
חיפוי תקין הינו לח מעל. כאשר מופיע שינוי בלחות החיפוי אפשר לזהות שינויים במשק הנוזלים בגוף. חיפוי יבש - מצביע על פגיעה בנוזלים שבגוף או בתפקודו של היאנג צ'י המניע נוזלים אל הלשון. חיפוי רטוב - מצביע על הצטברות של נוזלים בגוף לכדי לחות.

דביקות החיפוי
כאשר החיפוי דביק או צמיגי זהו סימן להתהוות ליחה צמיגית בגוף או אידוי יתר של הקיבה המעלה עכירות אל הלשון.

שלמות החיפוי
לעיתים ניתן לראות שהחיפוי אינו מכסה את כל הלשון ולמעשה נוצרו בו חורים בהם אפשר לראות ישירות את מרקם הלשון וחלקלקותו. מקרים אלו הינם סממן לעוצמת צ'י הקיבה ויין הקיבה. כאשר צ'י הקיבה חלש הוא אינו מסוגל להעלות לחות אל הלשון לייצירת חיפוי תקין.

צבע החיפוי
צבע החיפוי מאפשר לנו לזהות האם הפתוגן שבגוף הינו בעל אופי חם או קר. חיפוי לבן - סימן לכך שהפתוגן שבגוף אינו פתוגן חום. חיפוי צהוב - סימן לפתוגן חום.

אפשר לראות שאבחון לשון הינו כלי חשוב ביותר בידיי רופא סיני לאבחון בריאות הגוף והנפש ותפקוד האיברים הפנימיים. 


רוצה לקרוא עוד על הטיפול ברפואה סינית? הטיפול ברפואה סינית
לשיחת ייעוץ חינם עם ניצן התקשר/י 054-6761745


                                                                                                                                                                   
תודה לידידי יוסף כ' שהביא לידיעתי מידע על הרוח ביהדות
 
1 《灵枢·经脉》 “手少阴之别……循经入于心中,系舌本。”
2 《灵枢· 脉度》 “心气通于舌,心和则舌能知五味矣。”
3 《灵枢 ·五阅五使》 “舌者,心之官也”