בסוף השבוע נסעתי עם משפחתי לפארק שעשועים לבלות יום עם המשפחה. משום מה בבוקר התעוררתי עם תחושת מועקה בחזה ובחילה. אפשר לומר שהתחושה הזאת קצת הוציאה את האוויר מהמפרשים והורידה את החשק לצאת מהבית. בסופו של דבר החלטתי שלא לוותר על הנסיעה. במהלך ההמתנה בתור לרכבת ההרים התחבטתי עם עצמי אם כדאי לי לעלות על מה שנראה כמו בלנדר לאיברים הפנימיים כאשר אני כבר מרגיש כאילו יש לי בלגן בתוך הגוף. עצם החרדה מהצניחות הצפויות והלולאות הנחמדות רק הגבירה את התחושה הלא נעימה של המועקה בחזה ועליה של צ'י מורד מהקיבה. גם העמידה בתוך הארוך בשמש לא ממש הועילה.
 |
| דיוקנו של ג'אנג דזה-חה |
בסופו של דבר הגיע תורי לעלות על הרכבת. התעודדתי במחשבה שעשרים שניות עוברות מהר מאד, לפחות תוך דקה אחת. בירידה מהרכבת כבר הרגשתי מעט יותר טוב. השיפור במצב שכנע אותי להמשיך למתקנים ידידותיים לא פחות, למשל ספינת הפיראטים שמטלטלת את הגוף קדימה ואחורה ואף בכמה לולאות שלא לדבר על רכבת ההרים הגדולה שאמנם לא הייתה קיימת בסין העתיקה אבל בהחלט הייתה יכולה להיות סוג של עינוי סיני עתיק.
להפתעתי הרבה בכל פעם שירדתי מאחד ממתקני בחישת האיברים הרגשתי קצת יותר טוב. עד שלבסוף הכל השתחרר כאילו לא היה דבר. ניסיתי להבין מדוע הופיע שיפור בתחושת המועקה ועליית צ'י הקיבה דווקא לאחר מתקני האימה ואז ברגע של בהירות מחשבתית, נזכרתי בסיפור מקרה ששמעתי בזמן לימודי בסין. בשיעור של אסכולות ברפואה הסינית למדנו על ראש "אסכולת תקיפת פתוגן1", ג'אנג דזה-חה2 (נקרא גם ג'אנג צ'ונג-ג'נג3 1151-1231) אשר טיפל באישה, שסבלה מנדודי שינה עקב חרדות, בצורה יצירתית. תרגום סיפור המקרה מספרו של ג'אנג זדה-חה "חובות הקונפוציאנים להוריהם4":
נדודי שינה"אישה ממשפחה אמידה סבלה מחרדות, כבר שנתים עם נדודי שינה, אף תרופה לא רפאתה. בעלה פנה אל ג'אנג (דזה חה) בבקשה למרפא. ג'אנג אמר: הדופק בשתי הידיים מתון (איטי), זה סימן שהטחול נפגע, הטחול אחראי על חשיבה ושיקול. קבע עם בעלה לגרות אותה עם כעס, לקחת תשלום רב, לשתות אלכוהול בביתם במשך מספר ימים, ולבסוף לעזוב מבלי לעשות שום טיפול. האישה רתחה מזעם וזיעה יצאה, כך לאורך כל הלילה עד שהתעייפה והלכה לישון. כך שמונה או תשעה ימים אינה מתעוררת בבקרים, החלה להכניס מזון והדופק מאוזן."
אפשר לראות שג'אנג דזה-חה אבחן את שורש הבעיה וזיהה את האיבר הקשור במצב הנפשי ואשר יצא מאיזון. הוא בחר להשתמש בחמש הפאזות על מנת להשיב את מערכת יחסי הגומלין שבין האיברים הפנימיים לאיזון ובריאות. במקום לטפל באיבר שיצא מאיזון על ידי דיקור או צמחי מרפא הוא בחר לטפל במצב נפשי (חרדה) בעזרת גרימת מצב נפשי (כעס) באיבר הכבד המבקר את תפקוד הטחול שיצא מאיזון. כמובן שלא בכל מצב נפשי ניתן לטפל באופן זה ולמעשה במקרה זה מדובר במצב נפשי מאד מוגדר ובאבחון מדויק מאד מצד הרופא המטפל. מעניין לחוות בגוף ראשון את ההשפעה של מצב נפשי אחד על מצב נפשי אחר ואת ההשפעה של רגש כלשהו על תנועת הצ'י בגוף (ירידה, עליה, היקשרות ופיזור).
 |
| סימולטור אימונים לפיראט מתלמד |
הערות
1. Gong Xie Pai 攻邪派
2. Zhang Zi He 张子和
3. Zhang Cong Zheng 张从正
4. Ru Men Shi Qin 儒门事亲
ראשית מזל טוב !
השבמחקלגבי הסיפור - מדהים ויצירתי. אני חושב שסיפור כזה מחזק את הדיעה שכאשר יש לך את ההבנה העמוקה של התיאוריה , ניתן לרפא בכל דרך ובכל שיטה.
אם אני מבין נכון , אז האבחון היה שבאדמה אין מספיק תנועה (סוג של אדישות ואפטיות) והטיפול היה לגרום תנועה באמצעות גירוי הכבד. החרדה כנראה היתה משהו בסגנון של הסתגרות ומחשבות פנימיות רבות - ומכאן נדודי השינה.
מה שנחמד שעל הדרך הרופא הרוויח תשלום רב וגם אלכוהול והוא עוד קורא לזה טיפול . .. :-)
יוסף
הי יוסף
השבמחקתודה רבה.
אני חושב שג'אנג לא באמת קיבל תשלום כזה רב (את הארוחות והשתיה הוא הרוויח ביושר) הוא פשוט תכנן יחד עם הבעל רק בשביל לעצבן אותה, אני מניח שלא באמת לקח כל כך הרבה כסף :-)
הסיפור הסיני נחמד מאוד, כדרכם של סיפורים סיניים... לא ממש הבנתי איך הסיפור קשור לאירועי יום ההולדת שלך, חוץ מזה שזה הזכיר לך... באופן סיני נשמע יותר כאילו התנועה המרובה ב"מכשירי העינויים" פתחה את הסטגנציה שהתיישבה עליך באותו בוקר.
השבמחקלא נורא. לא תמיד מצליחים להפיק את המירב מכל דבר. יש שמזהים את ההבדל שבין סיפור סיני וסיפור מקרה.
השבמחקאו התרגשות ואדרנלין, מעבר לתנועה חיצונית שעלולה דווקא להכביד על הצ'י , כאן הכליות( המים ) או היאנג שבמים שגרם לתנועה:)
השבמחקאחלה פוסט.. ממש אהבתי
השבמחק