שאנג חאן לון - חילוקי הדיעות, הויכוחים והפיצול לאסכולות

כאשר חלק מהמטפלים שומעים שאני שוקד על תרגום כתבים העוסקים בדיון על פגיעת פתוגן (שאנג חאן לון), הם תוהים מדוע אני מבזבז את זמני כאשר כבר יש ספרים טובים באנגלית העוסקים בכתב זה. בכלל, יש מן תחושה כזו שהספרים הנפוצים כיום, שעוסקים בכתב חשוב זה, אחידים בתיאורם את התוכן המקורי וכי הפרשנות המוצגת בהם הינה האמת לאמיתה כפי שהמחבר, ג'אנג ג'ונג-ג'ינג, התכוון במקור. מעטים יודעים שחילוקי הדעות בין הפרשנים השונים הביאו להתהוות שלוש אסכולות שונות בגישתן לסידור המשפטים בכתב העתיק ולפחות שש נקודות מבט שונות על המשמעות העומדת מאחורי שש המחלות המתוארות בו. מצאתי לנכון לסקור את התפתחות הדיון הלוהט בכתב זה לאורך ההיסטוריה בתקווה שכולנו נכיר בכך שגם במקרה זה אין גישה נכונה וגישה שגויה אלא הרבה מאד דעות בנוגע לאמת.

ג'אנג ג'ונג-ג'ינג

ספר הלימוד של דיון על פגיעת פתוגן בסין מורכב מחלוקה לפרקים על פי שש המחלות, כאשר בכל פרק מסודרים משפטים שכתב ג'אנג ג'ונג-ג'ינג ותחתם פרשנות מודרנית ומספר ציטוטים מפיהם של רופאים שונים לאורך ההיסטוריה שפרשו ספר זה. רק כאשר נחשפתי לאסכולות של הרפואה הסינית גיליתי לראשונה שאין גישה אחת ויחידה המפרשת כתב זה ומוסכמת על כל הרופאים הגדולים. יותר מכך, גיליתי שבשלב מסויים הובילו חילוקי הדיעות בין הרופאים הסינים להיווצרות שלוש אסכולות הדנות בספר זה: סידור שגוי ועריכה מחדש, שמירה על הדיון הישן ואבחון סינדרומים ודיון בריפוי. למרות שבכל אחת מאסכולות אלו נכתבו ספרי פרשנות רבים, כיום אנו נחשפים רק לנקודת מבט צרה אחת ומפספסים את עושר הידע שהתפתח בכל אחת מהאסכולות.

לפני שאפרט על כל אחת מהאסכולות אני סבור שחשוב להכיר כיצד בכלל התפתח הדיון בדיון על פגיעת פתוגן מרגע הופעת הספר לראשונה לפני 1800 שנים. נהוג לחלק את התפתחות החקירה של דיון על פגיעת פתוגן לשלוש תקופות שונות לאחר חיבור כתב זה, תקופה ראשונית בה נאספו חלקי הספר שאבד, תקופת שגשוג הדיון בספר ותקופת הבשלת הדיון בספר אשר הציפה מחלוקות שהתפתחו בין הרופאים השונים ולבסוף הביאה להיווצרות שלוש אסכולות.

איסוף הספר
תקופת זמן זו בין שושלות גִ'ין וטַאנג הייתה התקופה בה אספו את הכתב המקורי וסידרו אותו מחדש כספר. הרופא המייצג תקופה זו הוא ווַאנג שוּ-חֶה (Wang Shu-He 王叔和), אשר אסף את המשפטים והמרשמים שאבדו והתפזרו ואיגדם יחדיו. את החומר שאסף סידר על פי דופק, סינדרום, מרשם ועיקרון טיפול על בסיס הבנתו את דרך אבחון הסינדרומים ודיון על ריפוי, כפי שהגה גַ'אנג ג'וֹנג-גִ'ינג. הספר מתחיל בשני פרקים על אבחון דופק ולאחריהם אבחון סינדרומים של ששת הערוצים ולבסוף שמונה פרקים על דיון האם ניתן או לא ניתן לרפא. מכיוון שהקו המנחה של ווַאנג שוּ-חֶה בסידור ואיגוד הספר היה דגש על אבחון סינדרומים ודיון על ריפוי על בסיס דופק, סינדרום, מרשם וריפוי על כן נחשב סידורו כמוצלח יחסית ומאד מוערך.

בתקופת שושלת טאנג הוסיף סוּן סֱי-מְיַאוֹ (Sun Si-Miao 孙思邈) ניתוח והשוואה בין משפטים שונים בספר. כמו כן שם דגש על שלושה מרשמים עיקריים, Gui Zhi Tang, Ma Huang Tang ו-Qing Long Tang כשלושת המרשמים העיקריים לטיפול בפתוגן בחיצון, דבר אשר השפיע מאד על הדורות הבאים, שם כונו שלושת המרשמים בשם שלושת הרגליים של הקדירה.

שגשוג הדיון בספר

תקופה זו התמקדה בעיקר בכתיבת הסברים, הבהרות והוספת הערות לתוכנו של הספר המקורי בעריכת ווַאנג שוּ-חֶה. הרופא העיקרי שמייצג תקופה זו הוא צֶ'אנג ווּ-אִי (Cheng Wu-Yi 成无已), אשר התבסס בפרשנותו על כתבים אחרים, כגון הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב. כמו כן עבודתו כללה סיכום, השוואה וניתוח של 50 הסינדרומים עיקריים המופיעים בספר. בזכות עבודתו, שהינה הפעם הראשונה בה רופא מוסיף הסברים והערות לספר כולו, הפכה תפוצת הספר לגדולה ביותר. בזכות הישגיו וכמובן בזכות היות הספר בעל ערך קליני רב, קיבלה עבודתו חשיבות רבה בעיניי רופאים רבים וחקר הספר דיון על פגיעת פתוגן הפך פופולארי ביותר. בין רופאים אלו אפשר למצוא למשל את חַאן גֶ'ה-חֶה (Han Zhi-He 韩祗和) אשר הציג ניתוח של הספר על פי הדופק כיוון שנתן לו חשיבות רבה.כמו כן טען שאבחון סינדרומים של ששת הערוצים, כפי שמופיע בפרק דיון על חום בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב, וסובב סביב ערוצים וערוצים מחברים, דן בדיוק בששת המחלות המופיעות בדיון על פגיעת פתוגן. לטענתו "כאב ראש ונוקשות עורף" במחלת תאי יאנג, "כאבי צלעות וחזה" במחלת שאו יאנג, "כאבי בטן" במחלת תאי יין, "כאבי גרון" במחלת שאו יין וכדומה הם מחלות הקשורות באזורים בהם עוברים ערוצים בעלי שמות אלו. למרות שלא טען בצורה ישירה שאבחון ששת הערוצים משמעו אבחון ערוצים וערוצים מחברים, אך בהחלט טען שידע זה מוכל בתוכו.

עוד אפשר למצוא רופאים כגון פַּאנג אַן-שֶֹה (Pang An-Shi 庞安时) שהתמקד בהסברים על גורמי מחלה והתפתחותה ושם דגש רב על צ'י פתוגני וקור רעיל. ג'וּ גוֹנג (Zhu Gong 朱肱) שהציג את רעיון הערוצים והערוצים המחברים והעלה את נושא מהות האיכות המעשית של שלושת היין ושלושת היאנג. שֹוּ שׁוּ-ווֶי (Xu Shu-Wei 许叔微) שהעמיק בחקירה בהיבטים של התיאוריה ואימות קליני. גוּאוֹ יוֹנג (Guo Yong 郭雍) אשר חיפש ואסף דעות של רופאים שונים בנוגע לתוכנו של הספר ואיגד אותם יחדיו, ניתח את התיאוריה בצורה קפדנית והצליח להפיק מידע מרתק אף מתכנים פשוטים ביותר. אפשר לראות שבתקופה זו לכל פרשן יחוד משלו אשר תרם להתפתחות ושגשוג חקר דיון על פגיעת פתוגן בחיצון. בכלל, התאפיינה תקופה זו בקפיצת מדרגה בהתפתחות הסינית גם ברפואה (ארבע האסכולות, אסכולת הקירור) וגם בתחומי הגות חדשים.

הבשלת הדיון בספר
בשלב זה סבב הדיון בעיקר סביב הטיעון בדבר סדר המשפטים שבעריכת ווַאנג שוּ-חֶה וסידורים מחדש, שלושת עמודי התווך, טכניקת החקירה ועוד מספר בעיות שעלו והתפתח ויכוח ער בין רופאים בעלי גישות שונות. כתוצאה מכך החלו להיווצר אסכולות שונות מתוך אסכולת האם של דיון על פגיעת פתוגן אשר הביאו לדחיפה עצומה בהתפתחות חקר כתב זה.

החלוקה לאסכולות השונות החלה על ידי חוקר הכתבים פַאנג יוֹאוּ-גֶ'ה (Fang You-Zhi 方有执), אשר טען כי העריכה של המשפטים בספר על ידי ווַאנג שוּ-חֶה, מבולגנת, שגויה ומבולבלת ושיש לשקול את סדר המשפטים מחדש ולתקן את המעוות. פַאנג יוֹאוּ-גֶ'ה ערך מחדש את סדר המשפטים והפרקים ומכיוון שהושפע מגישתו של סוּן סֱי-מְיַאוֹ ורעיון שלושת רגלי הקדירה, העלה את הקשר שבין צ'י מגן והתקפת רוח והקשר שבין הצ'י המזין ופגיעת קור ואף פגיעה בו-זמנית של רוח וקור בצ'י מזין וצ'י מגן.

בעקבותיו גם יוּ גְ'יַה-יֶאן (Yu Jia-Yan 喻嘉言) תמך מאד בסידור ועריכה מחדש של הספר ואף הביע ביקורת חריפה כנגד עבודתם של ווַאנג שוּ-חֶה, צֶ'אנג ווּ-אִי ואחרים ואף הרחיב את פרשנותו של פַאנג יוֹאוּ-גֶ'ה על הפרק של תאי יאנג ושלושת רגלי הקדירה של הספר כ"רוח פוגעת בצ'י מגן, קור פוגע בצ'י מזין, רוח וקור פוגעים יחד בצ'י מגן וצ'י מזין", כשלוש הפגיעות השונות בתאי יאנג. כתוצאה מכך, רעיון זה של שלושת רגלי הקדירה בעבודתם של יוּ גְ'יַה-יֶאן ופַאנג יוֹאוּ-גֶ'ה התפתח ויכוח סוער בין רופאים שונים בדורות הבאים והתהוותה אסכולת סידור שגוי ועריכה מחדש הדוגלת בסידור מחדש של המשפטים בספר. בין רופאים אלו אפשר למצוא את חוּאֲנג יוּאֱן-יוּ (Huang Yuan-Yu 黄元御), גַ'אנג שֹוּ-גוּ (Zhang Xu-Gu 章虚谷), וצֶ'אנג גְ'יַאוֹ-צִ'יֱאן (Cheng Jiao-Qian 程郊倩).

מצידו בשני של המתרס עמדו רופאים, אשר הוקיעו את טענותיהם של יוּ גְ'יַה-יֶאן ופַאנג יוֹאוּ-גֶ'ה, הגנו על הכרך הישן בו השתמשו ווַאנג שוּ-חֶה וצֶ'אנג ווּ-אִי ותמכו בשימור העריכה העתיקה וכתוצאה מכך נוצרה אסכולת שמירה על הדיון הישן. בין רופאים אלו אפשר למצוא את גַ'אנג צִ'ינג-דזֱה (Zhang Qing-Zi 张卿子), שני תלמידיו גַ'אנג גֶ'ה-צוֹנג (Zhang Zhi-Cong 张志聪) וגַ'אנג לִינג-שַאוֹ (Zhang Ling-Shao 张令韶) ומאוחר יותר אף את צֶ'אן שְיוּ-יוּאֱן (Chen Xiu-Yuan 陈修园). כמו כן דגלו רופאים אלו בגישה המשתמשת בתיאוריה של התמרת הצ'י על מנת לפרש את תוכנו של הספר. תיאוריה זו נהגתה על ידי גַ'אנג גֶ'ה-צוֹנג והמשיכה להתפתח על ידי רופאים כגון צֶ'אן שֹיוּ-יוּאֱן ואף חוּאֲנג יוּאֱן-יוּ, שהיה שייך דווקא לאסכולה היריבה, סידור שגוי ועריכה מחדש. התיאוריה של התמרת הצ'י נוצרה על סמך שבעת הפרקים של חמש התנועות וששת הצ'י שבקאנון הפנימי. תיאוריה זו משתמשת במחזוריות של צ'י האוויר והסביבה על מנת לנתח התפתחות מחלות ונפוצות מגיפות בתקופות שונות לאורך השנה. מכיוון שדיון על פגיעת פתוגן דן בפגיעה חיצונית בששת הערוצים, ניתן בנקל לקשר בינו לבין התיאוריה של התמרת הצ'י. למרות זאת, לא ניתן לחבר בין תיאורית חמש התנועות וששת הצ'י ודיון על פגיעת פתוגן בחיצון באופן מושלם לחלוטין כך שגם בגישה קיימת מגבלה.

במקביל לשתי אסכולות אלו התפתחה אסכולה נוספת, אשר לא רדפה בעקשנות אחר חקירה האם משפטי דיון על פגיעת פתוגן אכן נערכו בצורה לא נכונה, אלא התמקדה דווקא בחקירת חוקיות אבחון סינדרומים ודיון על אסטרטגית ריפוי ויצרו את אסכולת אבחון סינדרומים ודיון בריפוי. בראש אסכולה זו אפשר למצוא את קֶה צִ'ין (Ke Qin 可琴) שמייצג את סידור הספר לפי סינדרומים של פורמולות (סינדרום Gui Zhi Tang, סינדרום Bai Hu Tang וכדומה). רופא זה פיתח את התיאוריה של טריטוריות השטח המניחה שששת הערוצים הם בעצם חלוקה כוללת של גוף האדם לשישה אזורים הכוללים ערוצים, איברים פנימיים וחלקי גוף. בגדול, עיקרון החלוקה הינו מן החיצון אל הפנים, מן השטחי אל העמוק, מהעור אל השרירים ובעומק מהחזה אל הבטן ומאיברי פו אל איברי דזאנג.

רופאים נוספים באסכולה זו כללו את יוֹאוּ דזַאי-גִ'ינג (You Zai-Jing 尤在泾) שמייצג את סידור הספר לפי סינדרומים של עקרונות טיפול (עיקרון טיפול נכון בתאי יאנג, עיקרון טיפול בסינדרום דופק לאחר ייזוע), צְ'יֵאן חוּאֲנג (Huang Qian 钱璜) שמייצג את סידור הספר לפי סינדרומים של גורמי מחלה ובַּאוֹ שִֹינג-יֶאן שמייצג את סידור הספר לפי חלוקה לערוצים ובחינת סינדרומים. כל אלו חקרו את עיקרון האבחון סינדרומים ודיון על טיפול המופיעים בדיון על פגיעת פתוגן מזוויות ראיה שונות, ובסופו של דבר הביאו להתפתחות של התחום מן החוץ פנימה, מאבחון של סינדרום פגיעה בחיצון ועד אבחון סינדרומים של פגיעה פנימית במגוון מחלות.

במסגרת אדומה - אנשי אסכולת התמרת הצ'י

אחד הדברים שהפנמתי מקריאת הפרשנויות של כל אסכולה היה, שספר הלימוד בקורס על דיון על פגיעת פתוגן, כמו גם ספרים העוסקים בכתב זה ופורסמו בשפות מערביות, הינם ניסיון לאגד דעות שונות של מספר פרשנים ולאחדן לכדי הסבר אחד מעמיק ומפורט. החיסרון העיקרי הנובע מפעולה זו הוא העובדה, שלרב הפרשנים היה הסבר משלהם לתוכנו של הכתב המקורי ופרשנות, אשר חתרה ליצור תמונה ברורה ייחודית של תפיסתם את הכתב המקורי וכוונת המשורר, אך מכיוון שספר הלימוד רק ליקט ציטוטים אחדים מכל רופא, לא ניתן לגלות את העושר הרב מגישתו של אותו רופא. אחת הגישות שנפגעה מכך יותר מכל הייתה הגישה, שהושפעה מתיאוריית התמרת הצ'י ותיאוריית חמש התנועות וששת הצ'י, אשר שגשגה בתקופת השושלת הקיסרית האחרונה בסין, שושלת צ'ינג. מכיוון שמצאתי את אותה גישה מרתקת ומעשירה ביותר, בחרתי לתרגם לעברית את עיקרי הפרשנויות שחיברו הרופאים באסכולה זו, אשר אינם בנמצא בספרים, שעוסקים בדיון על פגיעת פתוגן בשפה האנגלית.

                                                                                                                                                   

הערות
המורה שלי לשאנג חאן לון בסין - פרופסור ג'אנג גואו-ג'ון

אבחנת הבטן בדיון על פגיעת פתוגן בחיצון

בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב מתוארת אבחנת בטן (פוּגֶ'ן) הכוללת מישוש של אזורים שונים ברחבי הבטן לשם זיהוי המחלה וקביעת טיפול מתאים. גם בדיון על פגיעת פתוגן בחיצון מתוארים מצבים שונים של מלאות, מתח ורגישות בבטן וצידי הצלעות הרומזים על כך שגַ׳אנג ג׳וֹנג-גִ׳ינג כנראה הכיר ואף השתמש באבחנת בטן בטיפוליו. עולה השאלה, לאן נעלמו שיטות אבחון אלו מהרפואה הסינית?

אחת התשובות לשאלה זו היא שדרישות הצניעות בתרבות הסינית הפיאודלית היו מחמירות מאד ובעקבות זאת הוגבלה התפתחות התחום בסין כך שרב הרופאים נאלצו להסתפק באבחון הדופק במקום זאת. בתקופת שושלות טאנג וסונג התבצעו חילופי תרבות בין סין ויפן והידע הרפואי הסיני הגיע ליפן, שם כונה אבחון הבטן בשם פוקושין (פוקו - בטן, שין - אבחון). אבחון הבטן הסיני הגיע ליפן ושם המשיך והתפתח בנפרד מהשפעות סיניות. למרות שחילופי הידע בין סין ויפן היו דו צדדיים ותחום אבחון הבטן היפני השפיע בחזרה על זה הסיני, רק בשנים האחרונות גדל הדגש בסין בנוגע לתחום זה. אבחנת הבטן המשיכה להתפתח ביפן בשני זרמים שונים. האחד, בעל אוריינטציה לדיקור התבסס בעיקר על אבחנת הבטן של קאנון השאלות הקשות ואילו השני, המכונה קמפו (או קנפו) בעל אוריינטציה לצמחי מרפא, התבסס בעיקר אבחון הבטן המופיע בדיון על פגיעת פתוגן בחיצון.

לאחרונה תורגם מיפנית לסינית, הספר סיור יוצא דופן בסינדרום בטן, המתאר את אבחון הבטן בהתאם למחלות המופיעות בספר דיון על פגיעת פתוגן בחיצון, על מנת לעודד ולעורר את התפתחות התחום בסין. שמות מחברי הספר מופיעים בסימניות סיניות (קאנג'י) אך מלאכת זיהוי השמות ביפנית היתה מורכבת ביותר ולמעשה, רב אנשי הקשר היפנים לא היו מוכנית להתחייב על תרגום השמות. ככל הנראה שמות המחברים הם הִיסַדַה טוֹרַה ואִינַבַּה יוֹשִי. לפני מספר ימים התגלגל התרגום לידי ומצאתי לנכון לחלוק עמכם מעט מהמופיע בספר זה. השוואה בין כתב המקור של דיון על פגיעת פתוגן בחיצון ונקודות חיוניות מארון הזהב והציטוטים המופיעים בספר היפני מראה שבחלק מהמקרים נפלה טעות במשפטי הספר היפני וכתב המקור שונה במעט. כמו כן מופיעה בספר היפני פרשנות של המחבר למשמעות המשפטים, השונה מהפרשנויות הסיניות. אפשר להסיק מכך שעקב הניתוק בין סין ויפן התפתחו בין המדינות פרשנויות שונות לאותו כתב עתיק. מסיבה זו, מתרגם הספר לסינית תיקן את הציטוטים מהכתבים לגרסה הנכונה אך השאיר את הפרשנות של מחברי הספר בעינה. כמו כן בגרסא היפנית של הספר לא הופיעו מרשמי צמחים ועל כן הוסיף המתרגם לסינית את המרשמים המקוריים תחת כל פרק.

התרשים משמאל מציג את האזורים הקשורים בשש המערכות. שלוש נקודות באזור הבטן התחתונה מייצגות את שאו יין. שתי נקודות מעל הטבור ובאזור נקודת ערוץ הפריון 12 (Zhong Wan) קשורות במערכת יאנג מינג. לצידן יש את הנקודה הקשורה במערכת תאי יין. בגבול התחתון של הצלעות עם הבטן נמצא האזור של מערכת שאו יאנג. הנקודה הגבוהה ביותר במרכז עצם החזה ושתי נקודות בצידי הבטן התחתונה, קשורות במערכת ג'ואה יין. אזור העורף והראש קשורים במערכת תאי יאנג.

מעבר לדגשים כלליים הקשורים בכל אחת משש המערכות מופיע הסבר מפורט בנוגע לסממנים המופיעים בבטן בכל אחד מהסינדרומים הקשורים בפורמולות המופיעות בדיון על פגיעת פתוגן בחיצון. הספר מסדר את דיון על פגיעת פתוגן בחיצון בחלוקה על פי סינדרומים המכונים בשם הפורמולה המתאים לכל סינדרום ולידם מופיע תרשים של גוף האדם ועליו מסומנים האזורים שנאבחן על מנת לתת כל מרשם ומרשם. ליד כל סינדרום מופיע תרשים של מטופל אשר האזור בו מופיע כאב, חולי, נפיחות וכדומה מסומן בכתם אפור.

תרשים להסבר סינדרום Zhi Zi Chi Tang

פתוגן נקשר ומתרכז בלב והחזה,ליחה ומישוש בעזרת האצבעות בין העצמות תגרום להופעת כאב. לחיצה על האזור תחת הלב ממקלעת השמש ועד אזור מעל הטבור ירגיש רך, חלש וחלול כאילו אין שם דבר. לחיצה על החלק התחתון של הבטן תביא לתחושת מועקה ודיכוי לא נעימים. אלו הם הסממנים המופיעים בסינדרום של Zhi Zi Chi Tang. כמו כן תופיע תחושה של חום מציק במרכז החזה וחוסר יכולת לישון כתוצאה מכך. במקרים חמורים תהיה מועקה מציקה וחוסר שקט. יכולים להופיע סממנים של חום גוף וידיים ורגליים חמימים או מחנק במרכז החזה ללא יכולת לאכול או היקשרות וכאב. 

מכיוון שהפתוגן מרוכז באזור החזה והלב וגורם לחוסר מנוחה, המכונה חוסר מנוחה ריק, לרב מדובר על פתוגן שנכנס פנימה. כאשר יש חוסר מנוחה מציק בלב, במידה ונבדוק תחת הלב, בטוח תופיע שם מלאות ותחושת גוש או שאולי למרות שתופיע תחושה ספוגית אבל אם נלחץ עם תחתית הבטן בטוח תופיע תחושת מועקה ודיכוי. כך זה במקרה של Da huang Huang Lian Xie Xin Tang. במידה וזה לא כך, ותחת הלחץ יש נוקשות או כאב כולם סממנים לכך שפתוגן עודף גורם לחוסר המנוחה ואסטרטגית הריפוי תהיה עם ווריאציה של Chai Hu או של Tiao Wei Cheng Qi Tang ובמקרה חמור אף Da Xian Xiong Tang או ווריאציה של Xie Xin, כנראה שפתוגן עודף תחת צידי הצלעות ותחת הלב ואלו הסממנים המוודאים שמדובר בפתוגן עודף.

סוג זה של חוסר מנוחה לא יקרא חוסר מנוחה ריק (מחוסר). סינדרום Zhi Zi Chi Tang הוא היקשרות של חום בלב והחזה ותחת הלב אין דבר. כאשר בוחנים את חוסר המנוחה בלב חובה לבדוק תחת הלב ולאבחן עודף וחוסר תחת הלב.

תרשים להסבר סינדרום Tao He Cheng Qi Tang

בצד שמאל של הטבור, מאזור נקודת קיבה 25 (Tian Shu) ועד כ 2-3 צון ליד, כאשר לוחצים עם שלוש אצבעות יש תחושה של היקשרות גוש. תחת לחץ רב יופיע כאב רב ואף תחושה של הקרנת הכאב מעלה, זהו סינדרום הבטן של סינדרום Tao He Cheng Qi Tang.

יכול להיות שתחת הטבור או מעל הטבור יש היקשרות הכואבת למגע, כמו כן בלחץ על הגוש משמאל לטבור מקרין אל מעל לטבור או תחתיו.

במידה ותחת הלחץ יש היקשרות וגוש אך הוא אינו כואב אזי לא מדובר בהיקשרות חום. במידה ותחת הלחץ יש כאב אך הגוש מרגיש רך למגע האצבעות, למרות שמדובר בהיקשרות דם אך לא מדובר בסינדרום של Tao He Cheng Qi Tang. קל מאד לבלבל סינדרום זה עם סינדרומים של המרשמים Dang Gui Jian Zhong Tang, Zhu Ling Tang וכדומה, על כן יש לבצע אבחנה מדויקת.

הפירוט נמשך עוד מספר עמודים ומציע אבחנה מבדלת בין מקרה זה ומקרים אחרים כמו גם את הגורמים להבדלים. (עוד על השימוש המקורי בפורמולה זו ברשומה כאן).

מצאתי את הספר משכיל ומעניין ביותר ומכיוון שהוא נשען במקור על האבחון המתואר בדיון על פגיעת פתוגן בחיצון לדעתי הוא בהחלט מומלץ לקריאה וחקירה. המידע המופיע בספר זה יכול לתרום לכל מטפל הבקיא בדיון על פגיעת פתוגן בחיצון ומטפל על פי שיטה זו. עם זאת יש לקחת בחשבון כי ספר זה, כמו ספרים אחרים שפורסמו בסין, שעוסקים בדיון על פגיעת פתוגן בחיצון, אינו ספר שחיבר ג'אנג ג'ונג-ג'ינג בעצמו אלא פרשנות, שנעשתה על כתביו על ידי העוסקים בתחום ביפן דרך משקפי התרבות שלהם ולעיתים עשו זאת על בסיס משפטים, שאינם זהים בדיוק למקור העתיק. כלומר, בדומה לספרים הסינים, זאת פרשנות בלבד ולא הכוונה המקורית של ג'אנג ג'ונג-ג'ינג. הספר מסודר לפי סינדרומים של מחלות, בדומה לפרשנות של קֶה-צִ'ין ובשונה מהסידור הראשוני והנפוץ ביותר על פי שש המחלות, שהיה פרשנות של וַואנג שוּ-חֶה, דבר המדגיש את היות הספר פרשנות ככל פרשנות ולא העתק נאמן למקור. דבר נוסף שיש לקחת בחשבון הוא העובדה שאבחון הבטן היפני שופר ולוטש במשך אלפי השנים שעברו מאז הגעת הידע הזה ליפן, כך שהתוצאה הסופית אינה בהכרח זהה לאבחון המעט לקוני שמופיע דיון על פגיעת פתוגן בחיצון. 

Xiao Xian Xiong Tang

Da Cheng Qi Tang

Bai Hu Tang

                                                                                                                                          

הערות
סיור יוצא דופן בסינדרום בטן - 腹证奇览
הִיסַדַה טוֹרַה  久田寅
אִינַבַּה  קטסובונריי   Inaba Katsubunrei  稻叶克
האיורים נלקחו מעותק סיני שיצא לאור בשנת 1988 בהוצאה לאור 科学技术文献出版社  

המטוטלת שבין חום וקור לאורך ההיסטוריה של הרפואה הסינית

אחד הדברים ששמים אליו לב כאשר לומדים את ההיסטוריה של הרפואה הסינית ותהליך התפתחות האסכולות השונות הוא שכמעט כל אסכולה שנוצרה ברפואה הסינית היתה תוצר של קיבעון הלך המחשבה של הרופאים באותה התקופה. אחד הנושאים שמופיע כמעט לאורך כל תקופת התפתחות הרפואה הסינית מאז הופעתו של דיון על פגיעת פתוגן בחיצון של ג'אנג ג'ונג ג'ינג, הוא הויכוח שבין שימוש בצמחים מחממים ושימוש בצמחים מקררים. המטוטלת הזו בין שתי גישות שהינן כביכול סותרות מופיעה לאורך אלפיים השנים האחרונות וכמו שאמר קהלת "אין חדש תחת השמש".

בתקופת שושלת חאן (206 לפנה"ס – 22 אחרי הספירה) חיבר אחד הרופאים החשובים ביותר ברפואה הסינית, גַ'אנג ג'וֹנג-גִ'ינג, את ספרו דיון על פגיעת פתוגן בחיצון. ספר זה דן בין היתר באבחון וטיפול בפגיעת פתוגן קור בחיצון וטכניקת הטיפול בפתוגן זה בעזרת מרשמי צמחים בעלי איכות חריפה וחמימה. יעילות הטיפול הגבוהה  שהוכחה קלינית הביא לכך שרופאים רבים בדורות שלאחריו, חדלו לאבחן את המטופלים על פי עקרונות האבחון הבסיסיים ופשוט נתנו לכל מטופל שהתקרר מרתחים חריפים חמימים. בסביבות שושלות גִ'ין-יוּאֱן פרסם הממשל הסיני, את ספר הפורמולות, מרשמי מרכז הרוקחות הקיסרי לתועלת העם בתקופת שלום וביטחון, שנועד לסייע לרופאים בבחירת פורמולה מתאימה לכל מחלה. ספר פורמולות זה הכיל כמות נכבדה של פורמולות פטנט בעלות איכות חמה וחמימה. כתוצאה משני ספרים אלו השתרש אצל רופאים רבים ההרגל לטפל בעזרת פורמולות בעלות איכות חמה ועל סמך סימפטומים בלבד במקום לבצע אבחון מעמיק.

שנים מספר לאחר פרסום ספר הפורמולות הממשלתי קם רופא בשם לִיוּ וַואן-סוּ (1110-1196), אשר יצא בפומבי כנגד הקיבעון של הרופאים השונים ושימושם המוגזם בצמחים חריפים חמים. לִיוּ וַואן-סוּ לא רק התרעם על גישה זו אלא אף התעמק והרחיב את התיאוריה של הרפואה הסינית מבחינת הטיפול באש פתוגנית בעזרת צמחים מרים קרים. למרות שיצא כנגד שימוש בפורמולות חריפות חמימות כגון Ma Huang Tang ו- Gui Zhi Tang לטיפול בחיצון, מעשית התנגדותו לא היתה גורפת וקיצונית ואפשר לראות כי כן השתמש בצמחים כגון Ma Huang ו- Gui Zhi אך לרב שילב אותם יחד עם צמחים חריפים קרים על מנת לנטרל את אופיים החמים.

אחד הרופאים אשר הושפע רבות מהלך מחשבתו של לִיוּ וַואן-סוּ היה ג'וּ דַאן-שִי (1281-1358). רופא זה המשיך את דרכם של מוריו ואף הרחיב אותה גם לטיפול בחום פנימי ונזקי חום זה ליין של הגוף. הוא תמך בטיפול בעזרת קירור והוסיף כי יש גם להזין את יין. בעקבות התפתחות התיאוריה של הטיפול בפתוגן אש נוצר מצב חדש בו רופאים נטו להגזים בשימוש בצמחים קרים מרים לניקוז אש או קרים מתוקים לשם הזנת יין, וכתוצאה מכך הביאו לפגיעה בצ'י היאנגי של הגוף.

גם סטייה זו מהדרך לא עברה בשקט ובתקופת שושלת מינג יצא שׁוּאֶה לִי-גַ'אי (1487-1559) כנגד השימוש המוגזם בצמחים קרים ותמך בשימוש באסטרטגיית חימום והטלאה של הצ'י היאנגי בעזרת פורמולות כגון Liu Wei Di Huang ו- Ba Wei Wan. שנים מספר לאחר מכן גם הרופא גַ'אוֹ שִיאֱן-קֶה  (1573-1664) המשיך את הקו שהוביל שׁוּאֶה לִי-גַ'אי בטיפול בעזרת צמחים מחממים ומטליאים לטיפול בחוסר ואף דן בגישה זו בספרו לחדור את הרפואה. חיבוריהם של רופאים אלו והדגש ששמו על חימום והטלאה של יאנג הובילה לנטייה מוגזמת לשימוש בצמחים חמימים ומטליאים, גרימת חום פנימי ופגיעה ביין. על התפתחות זו  לא יכל שׁוּ דַה-צ'וּן (1693-1771) לשבת בחיבוק ידיים ויצא כנגד גישה זו של חימום והטלאה בפומבי. שׁוּ דַה-צ'וּן לא חסך במילים ומעשים וכינה את שׁוּאֶה לִי-גַ'אי כ"ראש השרלטנים ואבי הכופרים". גם כנגד גַ'אוֹ שִיאֱן-קֶה לא חסך במהלומות כאשר חיבר את הספר לחדור את הרפואה עם מחט אבן, המציג את תוכן ספרו של ג'או שיאן קה מלווה בתגובות המערערות על אמיתות דבריו במטרה לשלול את הספר כולו.

בתקופת שושלת מינג החלה להתפתח אסכולה חדשה שכל מטרתה הייתה אבחון וטיפול במחלות חום. בתקופה זו החלו להסתכל על מחלות החום מזווית חדשה ושיטות הטיפול שפותחו התבססו בין היתר על תיאוריות שפיתחו לִיוּ וַואן-סוּ וג'וּ דַאן-שִי בטיפול בפתוגן חום ונזקיו. אחד החשובים שבין רופאים אלו היה ווּ ג'וּ-טוֹנג (1758-1836), אשר דגל בשימוש בצמחים קרים לטיפול במחלות חום והזנת יין לטיפול בנזקי פתוגן החום. גם כאן כתוצאה מהצלחת גישתו בטיפול במחלות חום נוצר מצב בו שוב הופיעה נטייה מוגזמת לשימוש בצמחים קרים ומרים ופגיעה בצ'י יאנגי. בערוב ימיו, יצא ווּ ג'וּ-טוֹנג בספרו לרפא את מחלת הרופאים, כנגד חוסר ההבנה של הרופאים שבדורו, את כוונתו המקורית, אשר הובילה לשימוש מוגזם בצמחים קרים מרים המזיקים ליאנג. 

בסוף תקופת שושלת צ'ינג קם הרופא גֶ'נג צִ'ין-אַן (1824-1911) ויצא אף הוא כנגד שימוש בצמחים קרים. על סמך הבנתו את ספריו של גַ'אנג ג'וֹנג-גִ'ינג פיתח גישה המתמקדת בהעצמה חזקה של הצ'י היאנגי וחימומו על ידי שימוש בכמות נכבדה של צמחים חריפים וחמים מאד כגון Rou Gui ו-Fu Zi.

אחת הבעיות שהובילה לשלילה של גישתם של רופאים שונים נבעה מחוסר הבנה של גישתם. רב הרופאים הגדולים לא שללו את גישת קודמיהם אלא שללו את הקיבעון של רופאים אשר נצמדו לצד אחד של המתרס במקום למצוא את דרך האמצע. חיבוריהם נועדו לתקן את חוסר האיזון שנוצר בתקופתם על ידי שימת דגש על הגישה הנגדית. מכיוון שחיבוריהם עסקו רק בגישה אחת של חימום או קירור, על כן רופאים שבאו אחריהם פשוט הבינו אותם לא נכון ונצמדו לכתוב בספר ולחד צדדיות. אחד הלקחים החשובים שאפשר ללמוד מהמטוטלת הזו בין קירור וחימום הוא שחשוב להכיר את שתי הגישות לעומקן ולדעת מתי מתאימה גישה אחת ומתי דווקא אחרת וכמובן שרצוי לא להיצמד בדבקות ועקשנות בגישה מוגבלת וצרה אחת.

                                                                                                                                              

הערות 

1. גַ'אנג ג'וֹנג-גִ'ינג Zhang Zhong Jing 张仲景
2. דיון על פגיעת פתוגן בחיצון Shang Han Lun 伤寒论
3. מרשמי מרכז הרוקחות הקיסרי לתועלת העם בתקופת שלום וביטחון  太平惠民和剂局方
4. לִיוּ וַואן-סוּ Liu Wan Su 刘完素
5. ג'וּ דַאן-שִי  Zhu Dan Xi 朱丹溪
6. שׁוּאֶה לִי-גַ'אי Xue Li Zhai 薛立斋
7. גַ'אוֹ שִיאֱן-קֶה Zhao Xian Ke 赵献可
8. לחדור את הרפואה  Yi Guan 医贯
9. שׁוּ דַה-צ'וּן Xu Da Chun 徐大椿
10. לחדור את הרפואה עם מחט אבן  Yi Guan Bian 医贯砭
11. ווּ ג'וּ-טוֹנג Wu Ju Tong 吴鞠通
12. לרפא את מחלת הרופאים Yi Yi Zhi Bing 医医之病
13. גֶ'נג צִ'ין-אַן Zheng Qin An 郑钦安