שאנג חאן לון - חילוקי הדיעות, הויכוחים והפיצול לאסכולות

כאשר חלק מהמטפלים שומעים שאני שוקד על תרגום כתבים העוסקים בדיון על פגיעת פתוגן (שאנג חאן לון), הם תוהים מדוע אני מבזבז את זמני כאשר כבר יש ספרים טובים באנגלית העוסקים בכתב זה. בכלל, יש מן תחושה כזו שהספרים הנפוצים כיום, שעוסקים בכתב חשוב זה, אחידים בתיאורם את התוכן המקורי וכי הפרשנות המוצגת בהם הינה האמת לאמיתה כפי שהמחבר, ג'אנג ג'ונג-ג'ינג, התכוון במקור. מעטים יודעים שחילוקי הדעות בין הפרשנים השונים הביאו להתהוות שלוש אסכולות שונות בגישתן לסידור המשפטים בכתב העתיק ולפחות שש נקודות מבט שונות על המשמעות העומדת מאחורי שש המחלות המתוארות בו. מצאתי לנכון לסקור את התפתחות הדיון הלוהט בכתב זה לאורך ההיסטוריה בתקווה שכולנו נכיר בכך שגם במקרה זה אין גישה נכונה וגישה שגויה אלא הרבה מאד דעות בנוגע לאמת.

ג'אנג ג'ונג-ג'ינג

ספר הלימוד של דיון על פגיעת פתוגן בסין מורכב מחלוקה לפרקים על פי שש המחלות, כאשר בכל פרק מסודרים משפטים שכתב ג'אנג ג'ונג-ג'ינג ותחתם פרשנות מודרנית ומספר ציטוטים מפיהם של רופאים שונים לאורך ההיסטוריה שפרשו ספר זה. רק כאשר נחשפתי לאסכולות של הרפואה הסינית גיליתי לראשונה שאין גישה אחת ויחידה המפרשת כתב זה ומוסכמת על כל הרופאים הגדולים. יותר מכך, גיליתי שבשלב מסויים הובילו חילוקי הדיעות בין הרופאים הסינים להיווצרות שלוש אסכולות הדנות בספר זה: סידור שגוי ועריכה מחדש, שמירה על הדיון הישן ואבחון סינדרומים ודיון בריפוי. למרות שבכל אחת מאסכולות אלו נכתבו ספרי פרשנות רבים, כיום אנו נחשפים רק לנקודת מבט צרה אחת ומפספסים את עושר הידע שהתפתח בכל אחת מהאסכולות.

לפני שאפרט על כל אחת מהאסכולות אני סבור שחשוב להכיר כיצד בכלל התפתח הדיון בדיון על פגיעת פתוגן מרגע הופעת הספר לראשונה לפני 1800 שנים. נהוג לחלק את התפתחות החקירה של דיון על פגיעת פתוגן לשלוש תקופות שונות לאחר חיבור כתב זה, תקופה ראשונית בה נאספו חלקי הספר שאבד, תקופת שגשוג הדיון בספר ותקופת הבשלת הדיון בספר אשר הציפה מחלוקות שהתפתחו בין הרופאים השונים ולבסוף הביאה להיווצרות שלוש אסכולות.

איסוף הספר
תקופת זמן זו בין שושלות גִ'ין וטַאנג הייתה התקופה בה אספו את הכתב המקורי וסידרו אותו מחדש כספר. הרופא המייצג תקופה זו הוא ווַאנג שוּ-חֶה (Wang Shu-He 王叔和), אשר אסף את המשפטים והמרשמים שאבדו והתפזרו ואיגדם יחדיו. את החומר שאסף סידר על פי דופק, סינדרום, מרשם ועיקרון טיפול על בסיס הבנתו את דרך אבחון הסינדרומים ודיון על ריפוי, כפי שהגה גַ'אנג ג'וֹנג-גִ'ינג. הספר מתחיל בשני פרקים על אבחון דופק ולאחריהם אבחון סינדרומים של ששת הערוצים ולבסוף שמונה פרקים על דיון האם ניתן או לא ניתן לרפא. מכיוון שהקו המנחה של ווַאנג שוּ-חֶה בסידור ואיגוד הספר היה דגש על אבחון סינדרומים ודיון על ריפוי על בסיס דופק, סינדרום, מרשם וריפוי על כן נחשב סידורו כמוצלח יחסית ומאד מוערך.

בתקופת שושלת טאנג הוסיף סוּן סֱי-מְיַאוֹ (Sun Si-Miao 孙思邈) ניתוח והשוואה בין משפטים שונים בספר. כמו כן שם דגש על שלושה מרשמים עיקריים, Gui Zhi Tang, Ma Huang Tang ו-Qing Long Tang כשלושת המרשמים העיקריים לטיפול בפתוגן בחיצון, דבר אשר השפיע מאד על הדורות הבאים, שם כונו שלושת המרשמים בשם שלושת הרגליים של הקדירה.

שגשוג הדיון בספר

תקופה זו התמקדה בעיקר בכתיבת הסברים, הבהרות והוספת הערות לתוכנו של הספר המקורי בעריכת ווַאנג שוּ-חֶה. הרופא העיקרי שמייצג תקופה זו הוא צֶ'אנג ווּ-אִי (Cheng Wu-Yi 成无已), אשר התבסס בפרשנותו על כתבים אחרים, כגון הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב. כמו כן עבודתו כללה סיכום, השוואה וניתוח של 50 הסינדרומים עיקריים המופיעים בספר. בזכות עבודתו, שהינה הפעם הראשונה בה רופא מוסיף הסברים והערות לספר כולו, הפכה תפוצת הספר לגדולה ביותר. בזכות הישגיו וכמובן בזכות היות הספר בעל ערך קליני רב, קיבלה עבודתו חשיבות רבה בעיניי רופאים רבים וחקר הספר דיון על פגיעת פתוגן הפך פופולארי ביותר. בין רופאים אלו אפשר למצוא למשל את חַאן גֶ'ה-חֶה (Han Zhi-He 韩祗和) אשר הציג ניתוח של הספר על פי הדופק כיוון שנתן לו חשיבות רבה.כמו כן טען שאבחון סינדרומים של ששת הערוצים, כפי שמופיע בפרק דיון על חום בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב, וסובב סביב ערוצים וערוצים מחברים, דן בדיוק בששת המחלות המופיעות בדיון על פגיעת פתוגן. לטענתו "כאב ראש ונוקשות עורף" במחלת תאי יאנג, "כאבי צלעות וחזה" במחלת שאו יאנג, "כאבי בטן" במחלת תאי יין, "כאבי גרון" במחלת שאו יין וכדומה הם מחלות הקשורות באזורים בהם עוברים ערוצים בעלי שמות אלו. למרות שלא טען בצורה ישירה שאבחון ששת הערוצים משמעו אבחון ערוצים וערוצים מחברים, אך בהחלט טען שידע זה מוכל בתוכו.

עוד אפשר למצוא רופאים כגון פַּאנג אַן-שֶֹה (Pang An-Shi 庞安时) שהתמקד בהסברים על גורמי מחלה והתפתחותה ושם דגש רב על צ'י פתוגני וקור רעיל. ג'וּ גוֹנג (Zhu Gong 朱肱) שהציג את רעיון הערוצים והערוצים המחברים והעלה את נושא מהות האיכות המעשית של שלושת היין ושלושת היאנג. שֹוּ שׁוּ-ווֶי (Xu Shu-Wei 许叔微) שהעמיק בחקירה בהיבטים של התיאוריה ואימות קליני. גוּאוֹ יוֹנג (Guo Yong 郭雍) אשר חיפש ואסף דעות של רופאים שונים בנוגע לתוכנו של הספר ואיגד אותם יחדיו, ניתח את התיאוריה בצורה קפדנית והצליח להפיק מידע מרתק אף מתכנים פשוטים ביותר. אפשר לראות שבתקופה זו לכל פרשן יחוד משלו אשר תרם להתפתחות ושגשוג חקר דיון על פגיעת פתוגן בחיצון. בכלל, התאפיינה תקופה זו בקפיצת מדרגה בהתפתחות הסינית גם ברפואה (ארבע האסכולות, אסכולת הקירור) וגם בתחומי הגות חדשים.

הבשלת הדיון בספר
בשלב זה סבב הדיון בעיקר סביב הטיעון בדבר סדר המשפטים שבעריכת ווַאנג שוּ-חֶה וסידורים מחדש, שלושת עמודי התווך, טכניקת החקירה ועוד מספר בעיות שעלו והתפתח ויכוח ער בין רופאים בעלי גישות שונות. כתוצאה מכך החלו להיווצר אסכולות שונות מתוך אסכולת האם של דיון על פגיעת פתוגן אשר הביאו לדחיפה עצומה בהתפתחות חקר כתב זה.

החלוקה לאסכולות השונות החלה על ידי חוקר הכתבים פַאנג יוֹאוּ-גֶ'ה (Fang You-Zhi 方有执), אשר טען כי העריכה של המשפטים בספר על ידי ווַאנג שוּ-חֶה, מבולגנת, שגויה ומבולבלת ושיש לשקול את סדר המשפטים מחדש ולתקן את המעוות. פַאנג יוֹאוּ-גֶ'ה ערך מחדש את סדר המשפטים והפרקים ומכיוון שהושפע מגישתו של סוּן סֱי-מְיַאוֹ ורעיון שלושת רגלי הקדירה, העלה את הקשר שבין צ'י מגן והתקפת רוח והקשר שבין הצ'י המזין ופגיעת קור ואף פגיעה בו-זמנית של רוח וקור בצ'י מזין וצ'י מגן.

בעקבותיו גם יוּ גְ'יַה-יֶאן (Yu Jia-Yan 喻嘉言) תמך מאד בסידור ועריכה מחדש של הספר ואף הביע ביקורת חריפה כנגד עבודתם של ווַאנג שוּ-חֶה, צֶ'אנג ווּ-אִי ואחרים ואף הרחיב את פרשנותו של פַאנג יוֹאוּ-גֶ'ה על הפרק של תאי יאנג ושלושת רגלי הקדירה של הספר כ"רוח פוגעת בצ'י מגן, קור פוגע בצ'י מזין, רוח וקור פוגעים יחד בצ'י מגן וצ'י מזין", כשלוש הפגיעות השונות בתאי יאנג. כתוצאה מכך, רעיון זה של שלושת רגלי הקדירה בעבודתם של יוּ גְ'יַה-יֶאן ופַאנג יוֹאוּ-גֶ'ה התפתח ויכוח סוער בין רופאים שונים בדורות הבאים והתהוותה אסכולת סידור שגוי ועריכה מחדש הדוגלת בסידור מחדש של המשפטים בספר. בין רופאים אלו אפשר למצוא את חוּאֲנג יוּאֱן-יוּ (Huang Yuan-Yu 黄元御), גַ'אנג שֹוּ-גוּ (Zhang Xu-Gu 章虚谷), וצֶ'אנג גְ'יַאוֹ-צִ'יֱאן (Cheng Jiao-Qian 程郊倩).

מצידו בשני של המתרס עמדו רופאים, אשר הוקיעו את טענותיהם של יוּ גְ'יַה-יֶאן ופַאנג יוֹאוּ-גֶ'ה, הגנו על הכרך הישן בו השתמשו ווַאנג שוּ-חֶה וצֶ'אנג ווּ-אִי ותמכו בשימור העריכה העתיקה וכתוצאה מכך נוצרה אסכולת שמירה על הדיון הישן. בין רופאים אלו אפשר למצוא את גַ'אנג צִ'ינג-דזֱה (Zhang Qing-Zi 张卿子), שני תלמידיו גַ'אנג גֶ'ה-צוֹנג (Zhang Zhi-Cong 张志聪) וגַ'אנג לִינג-שַאוֹ (Zhang Ling-Shao 张令韶) ומאוחר יותר אף את צֶ'אן שְיוּ-יוּאֱן (Chen Xiu-Yuan 陈修园). כמו כן דגלו רופאים אלו בגישה המשתמשת בתיאוריה של התמרת הצ'י על מנת לפרש את תוכנו של הספר. תיאוריה זו נהגתה על ידי גַ'אנג גֶ'ה-צוֹנג והמשיכה להתפתח על ידי רופאים כגון צֶ'אן שֹיוּ-יוּאֱן ואף חוּאֲנג יוּאֱן-יוּ, שהיה שייך דווקא לאסכולה היריבה, סידור שגוי ועריכה מחדש. התיאוריה של התמרת הצ'י נוצרה על סמך שבעת הפרקים של חמש התנועות וששת הצ'י שבקאנון הפנימי. תיאוריה זו משתמשת במחזוריות של צ'י האוויר והסביבה על מנת לנתח התפתחות מחלות ונפוצות מגיפות בתקופות שונות לאורך השנה. מכיוון שדיון על פגיעת פתוגן דן בפגיעה חיצונית בששת הערוצים, ניתן בנקל לקשר בינו לבין התיאוריה של התמרת הצ'י. למרות זאת, לא ניתן לחבר בין תיאורית חמש התנועות וששת הצ'י ודיון על פגיעת פתוגן בחיצון באופן מושלם לחלוטין כך שגם בגישה קיימת מגבלה.

במקביל לשתי אסכולות אלו התפתחה אסכולה נוספת, אשר לא רדפה בעקשנות אחר חקירה האם משפטי דיון על פגיעת פתוגן אכן נערכו בצורה לא נכונה, אלא התמקדה דווקא בחקירת חוקיות אבחון סינדרומים ודיון על אסטרטגית ריפוי ויצרו את אסכולת אבחון סינדרומים ודיון בריפוי. בראש אסכולה זו אפשר למצוא את קֶה צִ'ין (Ke Qin 可琴) שמייצג את סידור הספר לפי סינדרומים של פורמולות (סינדרום Gui Zhi Tang, סינדרום Bai Hu Tang וכדומה). רופא זה פיתח את התיאוריה של טריטוריות השטח המניחה שששת הערוצים הם בעצם חלוקה כוללת של גוף האדם לשישה אזורים הכוללים ערוצים, איברים פנימיים וחלקי גוף. בגדול, עיקרון החלוקה הינו מן החיצון אל הפנים, מן השטחי אל העמוק, מהעור אל השרירים ובעומק מהחזה אל הבטן ומאיברי פו אל איברי דזאנג.

רופאים נוספים באסכולה זו כללו את יוֹאוּ דזַאי-גִ'ינג (You Zai-Jing 尤在泾) שמייצג את סידור הספר לפי סינדרומים של עקרונות טיפול (עיקרון טיפול נכון בתאי יאנג, עיקרון טיפול בסינדרום דופק לאחר ייזוע), צְ'יֵאן חוּאֲנג (Huang Qian 钱璜) שמייצג את סידור הספר לפי סינדרומים של גורמי מחלה ובַּאוֹ שִֹינג-יֶאן שמייצג את סידור הספר לפי חלוקה לערוצים ובחינת סינדרומים. כל אלו חקרו את עיקרון האבחון סינדרומים ודיון על טיפול המופיעים בדיון על פגיעת פתוגן מזוויות ראיה שונות, ובסופו של דבר הביאו להתפתחות של התחום מן החוץ פנימה, מאבחון של סינדרום פגיעה בחיצון ועד אבחון סינדרומים של פגיעה פנימית במגוון מחלות.

במסגרת אדומה - אנשי אסכולת התמרת הצ'י

אחד הדברים שהפנמתי מקריאת הפרשנויות של כל אסכולה היה, שספר הלימוד בקורס על דיון על פגיעת פתוגן, כמו גם ספרים העוסקים בכתב זה ופורסמו בשפות מערביות, הינם ניסיון לאגד דעות שונות של מספר פרשנים ולאחדן לכדי הסבר אחד מעמיק ומפורט. החיסרון העיקרי הנובע מפעולה זו הוא העובדה, שלרב הפרשנים היה הסבר משלהם לתוכנו של הכתב המקורי ופרשנות, אשר חתרה ליצור תמונה ברורה ייחודית של תפיסתם את הכתב המקורי וכוונת המשורר, אך מכיוון שספר הלימוד רק ליקט ציטוטים אחדים מכל רופא, לא ניתן לגלות את העושר הרב מגישתו של אותו רופא. אחת הגישות שנפגעה מכך יותר מכל הייתה הגישה, שהושפעה מתיאוריית התמרת הצ'י ותיאוריית חמש התנועות וששת הצ'י, אשר שגשגה בתקופת השושלת הקיסרית האחרונה בסין, שושלת צ'ינג. מכיוון שמצאתי את אותה גישה מרתקת ומעשירה ביותר, בחרתי לתרגם לעברית את עיקרי הפרשנויות שחיברו הרופאים באסכולה זו, אשר אינם בנמצא בספרים, שעוסקים בדיון על פגיעת פתוגן בשפה האנגלית.

                                                                                                                                                   

הערות
המורה שלי לשאנג חאן לון בסין - פרופסור ג'אנג גואו-ג'ון