ללמוד מכתבים או מתובנות - מאמר ביקורתי על עתיד הרפואה הסינית בארץ

אם אתם כותבים מאמרים ברפואה סינית ורגילים לקבל הלל ושבחים, או שאינכם מוכנים לקבל ביקורת על המאמרים שלכם, רשומה זו אינה בשבילכם, היא יכולה להרתיח אתכם ולגרות את האגו ואינני מעוניין, חס וחלילה, לעורר שדים מרבצם. זאת רשומה ביקורתית ולכן אינה נחמדה או כיפית. למה צריך הקדמה כזו? המגמה השלטת בארץ בכל הנוגע למאמרים ברפואה סינית היא שאפשר לכתוב תגובת הלל אבל ביקורת היא הכנסת אגו לדיון וחרחור ריב ואני עומד להביע כאן דעה לא פופולארית אז ראו הוזהרתם.

אחד הדברים המזיקים ביותר לדעתי להתפתחות המקצועית של הרפואה הסינית בארץ עם קריצה לאקדמיה, הם ניסיונות יצירתיים לפתח יש מאין על סמך תובנות סובייקטיביות המבוססות על מידע זעום או יצירתיות גרידא. במשך 2500 השנים האחרונות הועלה על כתב, שחור על גבי במבוק או נייר אורז, ידע רפואי עצום המבוסס על למדנות, חקירה וניסיון של רופאים סינים שונים. מתוך מספר עצום של ספרים המתעדים ידע זה, רק ספרים ספורים תורגמו לשפות זרות. הנה כמי גישות מזיקות שליקטתי מהתקופה האחרונה:

המצאת הגלגל מחדש
פעמים רבות אני נתקל במטפלים "מפתחים" ידע ש"חסר" ברפואה הסינית, מתוך אינטואיציה והבנה סובייקטיבית שלהם. למה אני אומר "חסר" עם גרשיים? כי לרב מדובר בידע שאכן קיים בספרות הסינית ואף תועד בספרות הרפואית אך אותם מפתחים לא מכירים אותו מכיוון שלא קראו את 4 הקלאסיקות החשובות ולכן לא היו מודעים לקיומו. אותם "מפתחים" מנסים להמציא את הגלגל מחדש רק בגלל שמעולם לא ראו איך נראה גלגל. יכול להיות שיחידי סגולה אכן יקלעו לדעתם של חכמים ויצליחו להמציא את אותו הגלגל בדיוק ללא לימוד קודם, אבל פעמים רבות אותן תובנות שבאו לפתח ולמלא את ה"חוסר" כלל אינן עולות בקנה אחד עם חומר שכבר קיים בכתבים והגלגל החדש יוצא ריבוע.

יבוא בהשאלה ללא אישורי יבוא
ישנם כותבים הדוברים בשם הרפואה הסינית, אך מבססים את דבריהם על תורות זרות. מעבר לבעייתיות של השלמת ידע בתורה אחת על ידי ייבוא מתורה אחרת, בעלת מטרה ו"אמת" אחרת, קיימת הבעייתיות של הכרה שטחית של תורות אלו. כל אחת מהתורות הרוחניות הללו מצריכה חיים שלמים של לימוד ותרגול על מנת להבינן לעומק. למרות זאת יש המחזיקים בדעה שכבר הבינו, לא תורה אחת כי אם כמה וכמה, וכי הם כבר מומחים בהן כך שיכולים לשלבן יחדיו כגדולי הדור. לדעתי בגישה זו יש חוסר כנות והטעיה, גם אם שלא במודע, אשר מזיקים מאד לקידום ההבנה של הרפואה הסינית.

כתוצאה מהפצה ברבים של "פיתוח" יצירתי או "השלמה" מתורות זרות, מועבר ידע מומצא ושגוי אל הדורות הבאים ונגרם נזק לרפואה הסינית בארץ. אצל הקוראים והתלמידים מתקבלת התחושה שזאת היא הרפואה הסינית המקורית, למרות שנוצרת לה רפואה סינית מזויפת וחדשה. למה מזויפת? כי היא כבר אינה מבוססת על הרפואה שהסינים פיתחו. אל תבינו אותי לא נכון, אני בהחלט בעד פיתוח של חומר שלא פותח עד הסוף ברפואה הסינית, ולא חסר חומר כזה, אבל יוצא כנגד פיתוח של משהו שכבר קיים בגלל שהמפתח פשוט לא מודע לו עקב בורות בכתבים או החדרה של חומר חדש, כיפופו ואינוסו להתאים לתיאוריה של הרפואה הסינית מבלי לציין במפורש שמדובר ביצירה מחודשת של הכותב. הגלגל שברשותנו היום עבר הרבה גלגולים שליטשו אותו מאבן מסותת לחישור מתכת עטוף בצמיג גומי מלא באוויר, תהליך שלקח כמה אלפי שנים של ניסוי וטעייה, חבל לנסות ולהתחיל מחדש.

גורו כל יודע והשראה אלוהית
עוד בעיה גדולה שנפוצה במחוזותינו היא של כותב שהוא מטפל מוכר או מורה, אשר ממציא ידע על סמך תובנותיו אך אינו טורח לציין שמדובר בתובנה שלו. אצל הקורא התמים, הסומך על אותו אדם בעל שם, מתקבל הרושם שמדובר בידע סיני אמיתי והכותב הינו מקור אמין. אני חושב שמורה או אדם שכותב מאמר, הבא להעביר ידע ולהשכיל את קוראיו, צריך להביא קישור למקורות עליהם הוא מבסס את דבריו או לפחות להיות הגון ולסייג דבריו ב"לדעתי", "להבנתי" או "לתפישתי" כאשר הוא חולק תובנה אישית שאינה מבוססת על מקורות כתובים כלשהם, על מנת שהקורא יוכל לשפוט את דבריו בהתאם. האם הקהילה הרפואית המודרנית הייתה מוכנה לוותר לרופא מוכר על ציון מקורות במאמר? האם הם היו מוכנים לקבל את דבריו כאמת ללא מקורות? התשובה לכך היא לא. אז מדוע שאנו נקבל זאת כך?

קריאת שפה עתיקה וטלפון שבור
בעיה נוספת שקיימת היא שאנשים רבים פונים לקרוא בספרות עתיקה שתורגמה לאנגלית ונוטים לפרש את המשפטים המופיעים שם על סמך תובנותיהם האישיות או על סמך הרהור בדבר במהלך מדיטציה במקום לקרוא את דברי הפרשנים. מדוע לקרוא את דברי הפרשנים? הפרשנים היו בעצמם מומחים ברפואה סינית ולכן מבינים את ההקשר. הם היו בני התרבות הסינית ולכן ההבנה שלהם את התרבות הסינית טובה משלנו. חלק מהפרשנים היו פחות או יותר בני התקופה של הכתב העתיק ולכן מבינים את ההקשר של השפה הסינית העתיקה. איננו יכולים להתעלם מכל זה, לגשת ולקרוא תרגום מודרני בשפה זרה ולנסות להבין את המשמעות המקורית כפי שנכתבה לפני אלפי שנים, על סמך תובנות של בן המאה ה-21 החי בתרבות שונה לחלוטין ממחברי הכתבים. אפשר לומר שנסיון כזה שווה ערך לניסיון לקרוא שפה שמעולם לא הכרנו. אפילו את התנ"ך, שנכתב ברובו בעברית עתיקה, אנחנו דוברי העברית המודרנית טורחים לקרוא בהתבסס על פרשנויות והסברים של חכמים ומומחים בתחום, מדוע שלא נעשה זאת עם סינית עתיקה? הלא גם בתרגומים הטובים ביותר לאנגלית, טורח המחבר להוסיף לנו תרגום של פרשנויות רבות, שערכן לא יסולא בפז.

הבסיס עליו מבוססות הטענות
כאשר רופא או חוקר באים לכתוב מאמר רפואי, אשר יתפרסם ברבים, הם מקפידים לציין מקורות עליהם התבססו בטיעוניהם מכיוון שהם יודעים שהמאמר שלהם יבחן ב-10 עיניים על ידי הקולגות שלהם. במידה ויתפסו בטעות, הקולגות יחגגו על הטעות ואף יפרסמו מאמרים מתנגדים. הרופאים והחוקרים נזהרים בדבריהם וטוב שכך, מדוע אם כן בחוגי הרפואה הסינית לא קיימים סטנדרטים דומים? אם המאמר אכן מבוסס על מקורות מהימנים אז לא צריכה להיות כל בעיה או חשש מצד הכותב, לספק מקורות שיתמכו בטיעונים העולים במאמר. אם אינו מבוסס על מקורות אז צריך לציין זאת בגוף המאמר בכדי שכל קורא יוכל לקרוא בצורה ביקורתית את הרעיונות המועלים בו ולהחליט לעצמו כיצד לעכל את תוכנו.

אל תסמוך על כתבים עתיקים, סמוך על מה שאני כותב
זה אירוני שיש כותבים שבוחרים להתעלם מאותן תובנות המגיעות מרופאים סינים קדומים ומשתקפות אלינו מכתביהם, אך באותו אקורד מבקשים מאיתנו הקוראים לקבל את האמת שלהם והתובנות שנחתו אליהם. התגובה הנפוצה כאשר מבקשים מהם מקורות היא משהו בנוסח "עזוב אותי מהכתבים המתים, אני מדבר איתך על התנסות אמיתית שחוויתי בעצמי והעליתי אותה כאן על הכתב כדי שתשכיל" ואינם מבינים שהציבו בפני הקורא את הבחירה בין קריאת כתב אחד לאחר. על אחת כמה וכמה שגם אותם רופאים קדומים מדברים מניסיון עשיר וחוויה. חלק מתואם כותבים מודרניים אף יוצאים כנגד נבירה כלשהי בכתבים הסינים כי בזכות גדולתם הרוחנית ביכולתם להבין את היקום והנסתר ולהסיק מכך על גוף האדם ומחלותיו ללא כל צורך בידע קודם.

התגלות אלוהית וחוויה פיזית
יש כותבים שטוענים שקיים ידע רב שנמצא מעבר לתפיסתנו ושטרם הועלה על הכתב ולכן עדיף להקשיב לאותם "יודעי דבר מוכשרים" ש"מתחברים" לידע הזה של היקום ולא להסתמך על הכתבים בהם חסר ידע זה. בכך הם מצפים ממני לסמוך על כך שהינם בעלי יכולות כל כך גבוהות, כך שבעשרות שנות חייהם הצליחו להתממשק לידע אזוטרי סודי ונכון יותר מזה שהצטבר על ידי מאות ואלפי רופאים סינים באלפי השנים האחרונות.

בשונה מתורות רוחניות המתבססות אך ורק על תובנות עקב התבוננות פנימית וצפייה בסובב אותנו, תורת הרפואה הסינית מתבססת גם על ידע פיזי ומעשי שנצבר על ידי ניסוי וטעייה קליניים. זאת אמת שלא ניתן לקבלה בהארה או התגלות אלוהית בחלום. ההארה הדאואיסטית שואפת לצמצם את רבבות הדברים אל הדאו ואילו רפואה שואפת לפרט אל רבבות הדברים על סמך הבנת הדאו. אולי אפשר לטעון שמי שיודע את הדאו יכול להסיק את רבבות הדברים אבל האם מישהו באמת הצליח לדעת את הדאו? ובמידה וכן, האם הוא הצליח לדעת את רבבות הדברים על סמך הדאו עד כדי יכולת לבחור הרכב פורמולת צמחים או דיקור למחלה שלא פגש מימיו? התשובה לך היא ככל הנראה לא, לפחות לא על סמך הרופאים הסינים הגדולים, שמאז ומעולם הודו שהם עצמם לא יודעים הכל. מתישהו נעלמה הענווה ופתאום אנשים כבר מבינים את הדאו ויודעים להסיק את רבבות הדברים מתוך עצמם ללא לימוד של מאגר המידע העצום שהצטבר ברפואה הסינית באלפי השנים האחרונות.

האם כל אחד מאיתנו שקורא ספר או שניים שעוסקים ברפואה סינית נחשב למדן? האם ניתן להשוות את הלמדנות שלנו לאותם רופאים קונפוציאנים שלמדנות הייתה דרך חייהם? אותם רופאים שקראו את הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב על שני חלקיו (השאלה הפשוטה והציר השמימי) לאורך ולרוחב ואף שיננו אותו בעל פה. אותם רופאים שראו אלפי מטופלים בחודש והתנסו במגוון עצום של מחלות מכיוון שבתקופתם לא הייתה חלופה לשיטתם.

דגש על לימוד כתבים אינו אומר שאין למידה מניסיון מעשי
כאשר מטפלים מדגישים שחשוב להכיר את הכתבים, אותם מורים רוחניים או אנשים מוארים ממהרים להתנגד ולהאשים אותם בהסתמכות נוקשה על כתבים מתים וחוסר יצירתיות וממהרים לסנגר "עזוב את הכתבים, צא לחוות" או "עזוב אותי מדיבורים על ידע של 2500 שנה, אני מעדיף לחוות ולא לדבר". הם שוגים ביהירות בכך שהם מניחים שמתן דגש על האחד סותר את קיומו של השני ושמטפל המדגיש שחובה ללמוד את הכתבים (ואני אפילו לא מדבר על כל הכתבים, אלא על 4 בסיסיים) בטוח מתעלם או מתנגד לתרגול קליני ובעצם מעמיד את הספרים במקום הטיפול או תובנות עצמיות. הדרישה לחקרנות והכרת הכתבים מבוססת על העובדה שגם גדולי הרופאים הסינים טענו שיש להכיר את הכתבים ולמדנות הייתה גישה נפוצה גם אצל אלו שלא היו קונפוציאנים. לא רק שאותם רופאים טיפלו בכמויות עצומות של מטופלים ולמדו מכך רבות, הם גם הכירו את 4 הכתבים הקלאסיים בע"פ וידעו להרחיב עליהם על סמך ניסיונם הקליני. אם הם כבר מצאו תשובות מוצלחות לרב השאלות, מדוע עלינו להמציא תשובות חדשות שמבוססות על "תחושה פנימית של האמת"? הרי טיפש לומד מניסיונו וחכם מניסיונם של אחרים. אפשר ללמוד להטיס מטוס לבד, פשוט מתניעים, דוחפים מצערת ו...מגיעים לתאונה מצערת. בשביל להטיס מטוס צריך ראשית ללמוד אווירונאוטיקה, פיזיקה, מטאורולוגיה וכדומה לפני שבכלל עולים על המטוס. אי אפשר פשוט לחוות את זה לבד. הידע חייב לבוא לפני החוויה ולהמשיך ללוות אותה לאורך כל הדרך, הידע הוא בן הזוג של ההוויה, היין של היאנג.

הטיפוס למעלה והנוף שנשקף מרום ההר
כל התפתחות טכנולוגית או מחשבתית התבססה על ידע קודם, זאת הסיבה שטלפון חכם עם מסך מגע הומצא רק עכשיו ולא לפני 10, 20, 30 , 100, 1000 שנים למרות שחומרי הגלם הגסים היו קיימים כבר אז. קודם הומצא הרעיון לשלוח מידע הרחק. אחר כך גילו דרך לשלוח מידע ללא חיווט. משם המשיכו להקטנת הטלפון ומעבר מחיוג אנלוגי (חוגה) לחיוג דיגיטלי ועם הזמן המשיכו להקטין את הטלפון ורכיביו. אחרי שהטכנולוגיה אפשרה מזעור של הטלפון למשהו מאד קטן רק אז נכנסו מסכי מגע בלחץ וגם משם התקדמנו למסכי קיבוליות, רזולוציה, נצילות חשמל, מהירות עיבוד ועוד. זאת גם הסיבה שכאשר המציאו את המכונית הראשונה היא לא נראתה כמו פרארי מודרנית והמטוס של האחים רייט לא דמה כלל למטוסי הקרב החמקנים. ידע נצבר, ניסיון נצבר וחכמה נצברת ועם הזמן הם מתפתחים ומתקדמים ורק כאשר אנחנו עומדים על כתפי קודמינו אנחנו יכולים לראות רחוק קדימה.

התקפה היא ההגנה הטובה ביותר של חסרי הידע
בקהילת הרפואה הסינית קיים חשש גדול מביקורת. לצערי, כותבי מאמרים נוטים להיכנס למגננה ואף לתוקפנות, אם ישירה או פאסיבית אגרסיבית, כאשר הם נדרשים לספק מקורות עליהם התבססו או להשיב על תהיות שעלו מהמאמר. אני גם מאמין שחובת ההוכחה מוטלת על מי שבא וטוען טיעון כלשהו. לעיתים תגובתם למגיב יורדת לפסים אישיים במקום להישאר אובייקטיבים ולדון לגופו של עניין ולא לגופם של אנשים. כאשר מישהו מגיב למאמר, מבקש מקורות או מעיר על טעות מיד מתפתח עימות וכותבי המאמר ממהרים להאשים את המגיב כתוקפן בעל "אגו" או שהינו תוקפני ומחרחר ריב התר אחר התנצחות. מכיוון שזה לא יוצא דופן לדרוש מקורות לטיעונים המוצגים במאמר, אני רק יכול לשער שהתקפה כזו היא בדיוק הקושי של האגו לקבל ביקורת.  צורה נוספת להסכל על הדברים היא רצונו של כותב המאמר להיראות כמומחה בלתי מעורער שאינו טועה בדבר. רק מי שרומם עצמו כל כך גבוה חושש מהנפילה. כשמישהו משיב על שאלה שהופנתה אליו בהתקפה אישית כנגד השואל, קל לנחש את התשובה לשאלה - התשובה היא שאין לו תשובה ולכן האגו נפגע ועובר להתקפה כמוצא אחרון. ירידה לפסים אישיים היא דפוס ידוע מראש וצפוי בדיונים כאלה.

אני חושב שיותר מדי כותבים התרגלו לכתוב עם חיבוק אוהב וחסר ביקורת עד כדי כך שהיום כל אחד מעז לכתוב שטויות ולפרסם אותם כאמת לאמיתה. נעלם החשש שמישהו יכתוב ביקורת (אפילו אם היא בונה). מצחיק שהחשש מכך שיואשמו כבעלי "אגו", מונע ממטפלים להעביר ביקורת עניינית וחשובה. יש הטוענים שבתחום שלנו יש להימנע מחוסר הסכמה ומצפים שהקוראים יסכימו לקבל כל שטות שמישהו פולט, בשם האהבה והאור ויעניקו מחמאות והלל בלבד. מערכת ללא משוב יוצאת מאיזון ואת זה כל מי שמכיר את יחסי חמש הפאזות אמור לדעת.

קידום הידע נעוץ בהטלת ספק
כאשר אנו קוראים מאמר כלשהו ואחד הטיעונים שמועלים בו אינו מסתדר עם הידוע לנו על, אנו מבקשים לקבל מקור מידע עליו התבסס הכותב בטיעונו. מקור כזה, במידה וקיים, עשוי להוכיח לנו את טעותנו ובכך לקדם את הבנתנו ברפואה הסינית. במידה ואין כל מקור כזה, הוא יאשש שמדובר בנושא שמצריך עוד חקירה על מנת ליישב את חוסר ההתאמה. על כן יש חשיבות גדולה בציון המקורות עליהם התבסס הכותב. כמו כן, מתן מקורות הוא צעד בונה אמון. כאשר לטיעונים העיקריים במאמר יש מקורות התומכים בהם, בעיקר כאשר מקורות אלו הם מהקלאסיקות השל הרפואה הסינית, אנו כקוראים, מקבלים עם הזמן את הרושם שדברי הכותב מבוססים ואינם פרי המצאת דמיונו הפורה.

אז מה אני מציע לעשות?
אני תומך נלהב של לימוד הכתבים הסינים. למרות שרק אחוז קטן מהם תורגם לאנגלית, ארבע הקלאסיקות החשובות ביותר תורגמו לאנגלית יחד עם פרשנויות עיקריות. מי שרוצה לחקור את הרפואה הסינית ולקדם אותה יכול לקרוא את הכתבים האלו ולסייע לקדם ולחדד את הידע בעברית. יש לא מעט מטפלים בארץ שלא רק שהם שוקדים על תרגומים אלו, הם גם לומדים סינית ומנסים להביא חומרים נוספים ויש לי הערכה רבה מאד להם. השקעתם הרבה מתגמדת לעיתים אל מול המוץ הרב שנכנס לרפואה הסינית עקב הנקודות שציינתי למעלה וזה צורם לי באופן אישי ולכן בחרתי להבהיר את המצב ולהציע מספר דרכים לשפר אותו.

אני מתנגד להשלמות שנעשות על דעת כותב מאמר מבלי גילוי נאות שמדובר בהשלמות. מתנגד לשעטנז רעיונות מזרמי מחשבה שונים או המצאת רעיונות חדשים כאשר הם סותרים רעיונות שבבסיס הרפואה הסינית. מתנגד לניצול לרעה של מעמד ויוקרה לקידום רעיונות עצמאיים כאילו הם הם הרפואה הסינית. ודבר אחרון אבל חשוב ביותר, אני מתנגד לסתימת הפיות וההתקפות האישיות שקורות כשמישהו מנסה לבקש תימוכין או מעוניין להביע ביקורת.

אז איך משפרים את המצב: אם כותבים מאמר שאמור להציג ידע כלשהו או שהינו מבוסס על הכתבים הסינים, כדאי לציין מי הכותבים ומהם הכתבים ולפעמים מומלץ אפילו להביא ציטוט מהמקור, כדי שכל קורא יוכל לבחון את הדברים בעצמו. אם המאמר מבוסס על תובנות אישיות של הכותב על סמך הבנתו, ניסיונו הקליני, השראה אלוהית או הארה פתאומית, מומלץ לסייג ולציין את מקור המידע, כדי שכל אחד יוכל לבחור את הגורו שלו באופן עצמאי. אם חושבים שהמידע מגיע מכתבים אבל אין הוכחה לכך, אפשר להוסיף "למיטב ידיעתי" וכדומה. אם ערבבנו תורות זרות בתוך הרפואה הסינית, כדאי שנהיה הוגנים ונציין שהשלמנו את ה"חוסרים" בידע משלנו (כי אולי בכתבים לא חסר) או על ידי השאלת ידע מתורה זרה ששמה א'ב'ג'. אם קשה לנו לקבל ביקורת אז אפשר לנסות להתגבר על הבעיה הזו ולהשתפר ברמה האישית או פשוט להימנע מכתיבה ופרסום ברבים. אם אנחנו חייבים לקבל הלל ושבח או סגידה קיים הכרח להקים כת פרטית שתספק לנו את המזון לאגו.